תאוות. שבירת התאוות. איך למה וכמה ? חלק 3.
וזה הסוד של אכילת שבת שהובא כאן breslev.eip.co.il/?key=194 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה יז - צָרִיך לִזָּהֵר מְאד לִהְיוֹת שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב בְּשַׁבָּת
וכאן breslev.eip.co.il/?key=328 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נז - אֵימָתַי יָבוֹא בֶּן דָּוִד
וכאן breslev.eip.co.il/?key=544 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רעז - כְּשֶׁיֵּשׁ מַחֲלקֶת עַל הָאָדָם, אֵין לַעֲמד עַצְמוֹ כְּנֶגֶד הַשּׂוֹנְאִים
וכאן breslev.eip.co.il/?key=397 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכה - וַיּאמֶר משֶׁה אִכְלוּהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַה'
כי מי שהוא בבחינת שבת, אצלו כל האכילה וכל התאוות כולן קודש, ואדרבה זה עיקר כבוד השבת, שהיא האכילה דייקא כפי שהובא במקומות הנ"ל.
*
ולכן אמר רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=554 - חיי מוהר"ן - א - שיחות השיכים להתורות
שגם את הבחינה של אכילת שבת גם אותה אין יכולים לקיים. כי באמת אכילת שבת בשורשה היא עניין גדול מאוד. ולא כל אחד זוכה לה באמת.
*
ובזה יתורץ הסתירה שיש בין העניין של אכילת שבת, לבין העניין של מ"ש רבי נחמן מברסלב כאן breslev.eip.co.il/?key=414 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קמד - אֵין אָדָם מֵת וַחֲצִי תַּאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ
וְיֵשׁ יָמִים שֶׁהֻתְּרָה אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חָכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'חֶצְיוֹ לַה' וְחֶצְיוֹ לָכֶם'
וְהַצַּדִּיק, אֲפִילּוּ בְּזאת הַחֲצִי הוּא כּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ, וְאוֹחֵז אֶת תַאֲוַותוֹ בְּיָדוֹ
וַחֲצִי תַאֲוַותוֹ בְּיָדוֹ
אֲפִילּוּ זאת הַחֲצִי שֶׁהֻתַּר לוֹ, אֲפִילּוּ בָּזֶה הוּא אוֹחֵז תַאֲוַותוֹ בְּיָדוֹ
היינו שמשתמע מכך שעל האדם לא ללכת אחריו תאוותיו, גם לא בשבת וכולי...
*
אך הצדיק האמת דייקא, רק הוא זוכה לאכילת שבת בשלמות.
והאמת היא שהצדיק האמת ממשיך את קדושת השבת לששת ימי המעשה, כי אצל הצדיק שעשה תשובה שלמה שהיא בחינת שבת, אצלו כל האכילות שלו הן בחינת אכילת שבת.
כי הצדיק האמת למרות שהוא אוכל ונהנה וכולי, אף על פי כן בפנימיות דעתו וכולי, הוא מנותק לגמרי מכל התאוות.
כמו השי"ת שאין אצלו שום שינוי, למרות כל השינויים...
*
והעולה מכל הנ"ל הוא, כי הצדיק האמת שיוצא מהתאוות באמת, היינו מי שיכול להנות מהתאוות, ואף על פי כן להשאר מרוחק מהן לגמרי. כמו השי"ת שהוא גם סובב כל עלמין והוא גם ממלא כל עלמין, שזה דבר והיפוכו כמובא.
כי הצדיק האמת ההנאה הגשמית שלו מקבלת את חיותה מהאותיות שיש בכל דבר. כפי שהסביר וביאר רבי נחמן מברסלב באורך כאן breslev.eip.co.il/?key=63 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יט - תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק
וזה סוד העניין של הצדיק האמת שיורד אל תוך התאוות ומכניע אותן, כפי שהובא כאן breslev.eip.co.il/?key=37 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ח - רָאִיתִי מְנוֹרַת זָהָב
כי הצדיק האמת נהנה ממש מענייני העולם הזה, אך הוא מכניע אותן על ידי זה שהוא נהנה מהאותיות שיש בכל דבר ודבר, והוא אינו נופל בשום דרך לתוך תאוות הגוף הגשמי כמו המון העם.
כי הצדיק האמת מקושר תמיד בשורשו, על ידי הבחינה של ביטול הבחירה, שבה בפנימיות רצונו אין שום שינוי לעולם כלל...
*
וכל זמן שאין האדם מסוגל להנות מתאווה כלשהי, בלי להנות ממנה ממש אלא רק מהאותיות שיש בה, הרי שהתאווה הזאת עדיין קשורה בגופו.
ולצאת מכל התאוות בשלמות, היינו רק מי שמסוגל להנות מתאווה כלשהי, ואף על פי כן לא להנות ממנה ממש, אלא מהאותיות שיש בה וכולי.
כי זאת בחינה אחת עם השי"ת שברא את העולם, ונמשכות ממנו פעולות משתנות, למרות שאין אצלו שום שינוי כלל...
ורק זאת השלמות של לצאת מהתאוות!
*
והסוד הזה מבואר כאן breslev.eip.co.il/?key=33 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ד - אָנכִי ה' אֱלהֶיךָ
כִּי זֶה מִן הַנִּמְנָע שֶׁלּא יָבוֹא לְאָדָם אֵיזֶה גַּדְלוּת, כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ שֶׁמְּסַפְּרִין שִׁבְחוֹ
כָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁמֶּלֶךְ גָּדוֹל מְשַׁבֵּחַ וּמְפָאֵר אֶת הָאָדָם
אֲזַי בְּוַדַּאי מִן הַנִּמְנָע, שֶׁלּא יָבוֹא לוֹ אֵיזֶה גַּדְלוּת
אֲבָל צָרִיךְ לָזֶה בִּיטּוּל כָּל הַרְגָּשׁוֹתָיו וְחָמְרִיּוֹתָיו
אֲזַי יָכוֹל הָאָדָם, לִשְׁמעַ שִׁבְחוֹ
וְלא יָבוֹא לוֹ שׁוּם גַּדְלוּת
שהוא בחינה אחת עם זה שמן הנמנע שאדם יהנה מהנאה גשמית, ושלא תבוא לו איזה הנאה ותאווה גשמית.
אך אצל הצדיק האמת שהוא כבר בביטול כל הרגשותיו וחומריותו, ושהוא יש לו גוף קדוש מגן עדן ממש, הוא דייקא יכול להתגאות ולשבח את עצמו ולהנות גם מתאוות העולם הזה, ואף על פי כן לא תהיה לתאוות שום אחיזה בו כלל כלל לא.
וראה גם כאן forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=20 - גאווה או ענווה?
וכאן forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=61 - מי מאשים את רבי נחמן מברסלב בגאווה?
*
וסוד האותיות שיש בכל דבר ודבר שמהן הצדיק נהנה, גם הוא מבואר שם breslev.eip.co.il/?key=33 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ד - אָנכִי ה' אֱלהֶיךָ
וְעַל יְדֵי זֶה אַתָּה נִכְלָל בָּאֵין סוֹף
וזה בחינת 'זַרְקָא דְּאִזְדְּרִיקַת לְאֲתַר דְּאִתְנְטִילַת מִתַּמָּן'
שֶׁתַּחֲזִיר אֶת הַמַּלְכוּת לְאֵין סוֹף
שֶׁהוּא רָצוֹן שֶׁבְּכָל הָרְצוֹנוֹת
כִּי הַמַּלְכוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּרִים
כָּל אוֹת וָאוֹת מְלֻבָּשׁ בָּהּ רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
שֶׁרְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הָיָה
שֶׁזּאת הָאוֹת יִהְיֶה לָהּ תְּמוּנָה כָּזוֹ
וְאוֹת אַחֶרֶת יִהְיֶה לָהּ תְּמוּנָה אַחֶרֶת
נִמְצָא, שֶׁרְצוֹנוֹת, הַיְנוּ תְּמוּנוֹת אוֹתִיּוֹת
הֵם הִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ
וְכָל אֵלּוּ הָרְצוֹנוֹת, הַיְנוּ הַתְּמוּנוֹת
נִמְשָׁכִין מֵרְצוֹן אֵין סוֹף, שֶׁאֵין בּוֹ תְּמוּנָה
וְכָל הַדְּבָרִים וְהַיֵּשׁוּת שֶׁבָּעוֹלָם
הֵם מֵהָאוֹתִיּוֹת, הַיְנוּ מִמַּלְכוּת
כִּי יֵשׁוּת הוּא מֵחֲמַת הַמַּלְכוּת
שֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיִּתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ בָּעוֹלָם
וְעַל יְדֵי זֶה בָּרָא אֶת הָעוֹלָם מֵאַיִן לְיֵשׁ
וְכָל הָרְצוֹנוֹת, הַיְנוּ הַתְּמוּנוֹת, וְכָל הַיֵּשׁוּת, הַיְנוּ בְּחִינַת מַלְכוּת
מְקַבְּלִים חִיּוּתָם מֵרְצוֹן אֵין סוֹף
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב 'בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא'
הַיְנוּ מַלְכוּתוֹ, הַיְנוּ רְצוֹנוֹת
'שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ', הַיְנוּ רְצוֹן אֵין סוֹף
וְזֶה בְּחִינַת הִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת.
...
כִּי כְּשֶׁרוֹצֶה לְהִכָּלֵל בִּרְצוֹן אֵין סוֹף
צָרִיךְ לְבַטֵּל אֶת הַיֵּשׁוּת שֶׁלּוֹ
וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בַּזוהַר
שֶׁהִסְתַּלְּקוּת משֶׁה בְּשַׁבָּת בְּשַׁעְתָּא דְּמִנְחָה
שֶׁאָז הִתְגַּלּוּת רַעֲוָא דְּרַעֲוִין
שֶׁהוּא בְּחִינַת רְצוֹן אֵין סוֹף
שֶׁכָּל הָרְצוֹנוֹת מְקַבְּלִין חִיּוּתָם מִמֶּנּוּ
...
שֶׁנִּסְתַּלֵּק משֶׁה בְּתוֹךְ אֵין סוֹף
בְּתוֹךְ רָצוֹן שֶׁבָּרְצוֹנוֹת, בְּתוֹךְ רַעֲוָא דְּרַעֲוִין
שֶׁהוּא בְּחִינַת רְצוֹן אֵין סוֹף
הַמְלֻבָּשׁ בִּרְצוֹנוֹת, בִּתְמוּנוֹת אוֹתִיּוֹת, בִּבְחִינַת מַלְכוּת
היינו כי האותיות הן הרצונות של השי"ת בעולם.
ומי שזוכה להארת הרצון רעווא דרעווין שהיתה למשה בשעת פטירתו, מי שזוכה לזה כבר בחייו, הוא דייקא זוכה להנות מהאותיות שיש בכל דבר, על ידי זה שהוא זוכה להתנוצצות האותיות שיש בכל דבר וכולי.
**
כי באמת, משה רבנו לא זכה בחייו להגיע לארץ ישראל, אלא רק במותו שרק אז הוא נכלל בבחינת ארץ ישראל ובחינת רעווא דרעווין.
אך יש עובדות כאלו בזה העולם, שעל ידן ניתן כאן בזה העולם להשיג את מה שמשה רבנו לא זכה לזה בחייו אלא רק במותו, כמו שאמר רבי נחמן מברסלב כאן breslev.eip.co.il/?key=182 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ה - תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר, הָעִקָּר הוּא הָאֱמוּנָה
אֲזַי הוּא טוֹבָה לְהַמּחִין
כִּי אֲזַי זוֹכֶה לְהַשִּׂיג אֲפִילּוּ מַה שֶּׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַמּחִין
מַה שֶּׁגַּם משֶׁה בְּחַיָּיו לא הִשִּׂיג
הַיְנוּ בְּחִינַת: "צַדִּיק וְרָע לוֹ, רָשָׁע וְטוֹב לוֹ"
שֶׁזֶּה בְּחִינַת עִוּוּת הַמִּשְׁפָּט, כִּי זֶה נִרְאֶה כְּעִוּוּת הַדִּין, חַס וְשָׁלוֹם
שֶׁגַּם משֶׁה בְּחַיָּיו לא הִשִּׂיג זאת
עיין שם.
והצדיק האמת שזוכה לכל זה, הוא זוכה להארת הרצון של פטירת משה בשעת אכילתו.
*
ועוד בעניין התאוות.
אמר רבי נחמן מברסלב כאן breslev.eip.co.il/?key=319 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מז - וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹע
שמי שהוא משוקע בתאוות אכילה, הרי שהוא רחוק מהאמת וכולי עיי"ש.
ובאמת תאוות אכילה הוא שם כללי על כל תאוות הגוף. כי גם הממון וגם אישה שניהם הם בחינת לחם כמובא.
כך שהכל הוא בחינה אחת.
והאמת היא רצון ה לפני הבריאה.
וכל התאוות נמשכות כולן מבחינת הרצונות של אחרי הבריאה.
וכל זמן שיש לאדם תאווה כלשהי, הרי שהוא רחוק מהאמת וכולי...
*
וראה גם כאן breslev.eip.co.il/?key=515 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רמה - דַּע שֶׁיֵּשׁ חַדְרֵי תּוֹרָה
שגם אחרי תעניות וסיגופים, גם אז האדם עדיין נמצא בהיכלי התמורות. וכפי שהובא בהרחבה כאן forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=121 - היכלי התמורות. כיצד תדע שיצאת מהיכלי התמורות?
כי באמת יש בני אדם שנדמה להם שאם הם התענו וכולי וזכו להשגות רוחניות כלשהן, נדמה להם שהם כבר קרובים לאמת וכולי, אך באמת כל התאוות שלהם קשורות בגופם.
כי לצאת מהתאוות, היינו שהאדם יכול להנות ממש מתאווה גשמית ממש, ואף על פי כן לא להנות ממנה כלל, כפי שהתבאר לעיל.
ורק זאת השגה של אמת, רק מי שהוא במדרגת ביטול הבחירה ממש, כמו אבן ממש, שהוא לא נהנה אלא רק מהאותיות שיש בכל דבר, ללא שום הנאה גשמית כלל...
*
וכאן breslev.eip.co.il/?key=563 - חיי מוהר"ן - רל - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
וגם כאן breslev.eip.co.il/?key=2366 - שיחות הר"ו - אות קעא - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
מבואר העניין של לצאת מהתאוות בשלמות, ללא שום אחיזה ורושם של הרע, לא בעבר לא בהווה ולא בעתיד.
*
וכדי לשבור את כל התאוות, לשם כך צריך התבודדות ותפילה וכולי.
כפי שהובא כאן breslev.eip.co.il/?key=70 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נב - הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה וְהַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי
כי רק על ידי התבודדות בשלמות, רק על ידי זה האדם זוכה להכלל באין סוף לגמרי, ואז כל העוונות מתהפכות לזכויות.
היינו שגם החטא של אדם הראשון שהוא דבוק בכל אדם ואדם, גם הוא הופך לזכויות... והכל מתהפך לטובה וכולי.
*
וראה כאן breslev.eip.co.il/?key=67 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קא - בִּקְרוֹב עָלַי מְרֵעִים
שכל התאוות הן בחינת עבדות של היצר הרע שמעביד את האדם וכולי.
והצדיק האמת שהוא עושה פדיון שבויים באמת, ראה כאן forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=77&PID=173#173 - איך לזהות מפורסמים של שקר?
רק הוא זוכה להתנתק מכל התאוות באמת ולצאת מעבדות לחירות על ידי בחינת משה, שהוציא את בני ישראל ממצרים שהם התאוות שמיצרים לאדם וכולי.
כפי שהובא כאן breslev.eip.co.il/?key=33 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ד - אָנכִי ה' אֱלהֶיךָ
*
ואיך לשבור את התאוות?
זה אי אפשר אלא על ידי זה שהאדם מקשר את הכל לשורשו.
כי כל התאוות שורשן בבריאת העולם ובתאוות וברצונות של השי"ת בבריאה.
ורק על ידי זה שהאדם מקשר את הכל לשורשו, וכולל את כל הבריאה בבחינת לפני הבריאה, רק על ידי זה הוא יכול להנצל מכל התאוות בשלמות...
ולזכות להיות כמו השי"ת שאין אצלו שום שינוי, למרות כל השינויים של העולם וכולי.