ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רעז - כְּשֶׁיֵּשׁ מַחֲלקֶת עַל הָאָדָם, אֵין לַעֲמד עַצְמוֹ כְּנֶגֶד הַשּׂוֹנְאִים
דע כשיש מחלקת על האדם אין לעמד עצמו כנגד השונאים, לומר כמו שעושה לי, כן אעשה לו כנגדו כי זה גורם שהשונא יבוא למבקשו לראות בו, חס ושלום, מה שהוא רוצה לראות בו רק אדרבא ראוי לדון אותם לכף זכות ולעשות להם כל הטובות בחינות: "ונפשי כעפר לכל תהיה" כמו העפר שהכל דשין עליה והיא נותנת להם כל הטובות אכילה ושתיה וזהב וכסף ואבנים טובות, הכל היה מן העפר כמו כן אף על פי שהם חולקים עליו ומבקשים רעתו אף על פי כן יעשה להם כל הטובות, כמו העפר כנ"ל והוא כמשל, כשאחד חותר תחת בית חברו אם הוא יעמד עצמו ויחתר גם כן כנגדו אזי בודאי בקל יבוא החותר למבקשו אבל כשאחד חותר וחברו עומד בפנים ושופך עפר ועושה תל כנגדו אזי מפיר מחשבתו, ואינו יכול השונא לעשות מבקשו כמו כן אין לעמד כנגד השונאים לעשות כנגדם שזהו בחינת שחותר גם כן כמו השונא שעל ידי זה יבוא למבקשו בקל אבל על ידי בחינת עפר בחינת "ונפשי כעפר" כנ"ל על ידי זה מפיר מחשבת השונא כנ"ל ואזי כורה שחת בה יפל כי נופל ונשאר בהשחת שכרה על חברו על ידי העפר שנשפך עליו כי חברו עומד ושופך עליו עפר כנגדו כנ"ל על ידי בחינת ונפשי כעפר כנ"ל. וכל זה כשהחולקים הם רשעים אבל כשחולקים עליו צדיקים, בודאי כונתם הוא רק לטובה שמרימין ומנשאין אותו על ידי זה, וממתיקים דינים מעליו והוא כמו אחד שחופר עצמו תחת חברו ומשליך לו מתנה טובה וכמו שמצינו כעין זה בצדקה שכמה תנאים השליכו צדקות בהצנע, כדי שלא ידע המקבל (כתבות סז:) כן זאת המחלקת של צדיקים, הוא שנותנין לו טובה בהעלם והצנע כנ"ל וזה שבקש דוד (תהלים צ"ב) "בקמים עלי מרעים" וכו' כי יש תמר בקדשה בחינת "צדיק כתמר יפרח" (שם) וכנגדו תמר בסטרא אחרא בחינת 'שאור בככותבת' (לשון זה הובא בסידור האריז"ל וכבר ביארו בזה המקובלים ועיין בשו"ת חתם סופר חלק או"ח סי' קלז) וכותבת היא תמרה, הינו התמר שבסטרא אחרא כי שאור הוא כללות ותקף הדינים, כי הוא בחינת אלהים ברבוע ובמלוי כמובא ועל כן נקרא תמר לשון תמורה הינו הסטרא אחרא שהיא נקראת תמורה כי תמורת חכמה אולת, תמורת חיים וכו' כמובא (בספר יצירה) ושרש הדינים והסטרא אחרא הוא מחלקת שבקדשה כי הסטרא אחרא הוא בחינת מחלקת ושרשם מחלקת שבקדשה ואין הדין נמתק אלא בשרשו ועל כן על ידי מחלקת של צדיקים שהיא מחלקת שבקדשה על ידי זה נמתקים הדינים בשרשן כנ"ל ועל ידי זה "צדיק כתמר יפרח" כי נמתק ונתבטל התמר דסטרא אחרא על ידי המחלקת שהיא בחינת המתקת הדינים בשרשן נמצא שמחלקת של צדיקים היא טובה גדולה רק מחמת שמשם נשתלשל ונאחז הסטרא אחרא והדינים שהם מחלקת גמורה על כן אפשר שידמה שהמחלקת של צדיקים היא גם כן מחלקת גמור של שנאה חס ושלום מחמת שהם נאחזין שם כנ"ל אבל באמת הוא רק לטובה וזה שבקש דוד, כשיהיה עליו מחלקת של צדיקים שלא ישמע מן המחלקת רק טובות, כי בודאי כונתם לטובה כנ"ל וזה בקמים עלי מרעים הינו מחלקת של צדיקים שהם אחים ורעים בחינת תרין רעין דלא מתפרשין (זהר ויקרא ע"א) כי בודאי הם אוהבים גדולים וכשהם יקומו עלי תשמענה אזני צדיק כתמר יפרח שלא ישמע מן המחלקת כי אם הטובות שעושין לו בזה שהוא בחינת "צדיק כתמר יפרח" בחינת המתקת הדינים כנ"ל ולא יטעה, חס ושלום, שהיא מחלקת גמורה, חס ושלום, כנ"ל כדי שלא לתן להם אחיזה בזאת המחלקת כי זאת המחלקת הוא רק לטובה כנ"ל גם כל הרפואות באין מן הארץ ועל כן בעת שהארץ נותנת יבולה שנותנת כח בכל האילנות והצמחים דהינו בזמן החניטה שהוא בחדש איר אזי יש כח יותר בכל הרפואות כי אז נותנת הארץ בהם כח אבל בזמן אחר אפילו אם יקחו אותן הרפואות בעצמן, אין להם זה הכח ועל כן לוקחין רפואות בחדש איר (שהוא מאי) ועקר הוא ארץ ישראל כי כל הארצות מקבלין מתמצית ארץ ישראל וארץ ישראל יש לה ב' בחינות לפעמים נקראת ארץ כנען, ולפעמים נקראת ארץ סתם הינו כשיש מחלקת, אזי נקראת ארץ כנען בחינת 'כאן עני' כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (פסחים נ) : על פסוק "ולא יהיה כנעני" 'אין כאן עני' נמצא כנען הוא בחינות כאן עני וזה על ידי מחלקת כי מחלקת אחת דוחה מאה פרנסות (כמובא בשל"ה דף רמב) וזה בחינות (בראשית י"ג) : "ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט והכנעני אז בארץ" שעל ידי הריב והמחלקת על ידי זה 'והכנעני' וכו' כי אזי נקראת בחינת ארץ כנען כנ"ל אבל כשיש שלום אזי היא נקראת בחינת ארץ סתם ואזי היא בחינת "ארץ נתנה יבולה" (תהלים ס"ז) שנותנת כחותיה לכל יבול הארץ, ואזי יש כח לכל הרפואות כנ"ל ועל כן אותיות אייר ראשי תבות איבי ישובו יבשו רגע (תהלים ו) : (כמובא בדן ידין מאמר ז' ובמגלה עמוקות אופן קכא) כי אזי הם כל הרפואות שהם בחינת שלום בחינת ארץ נתנה יבולה כנ"ל שהוא הפך המחלקת, שהיא בחינת ארץ כנען כנ"ל ודע שעקר כבוד שבת היא האכילה, כמו שכתוב (שמות ט"ז) "אכלוהו היום" כי אכילת שבת יקרה מאד, כי הוא כלו אלהות כלו קדש, וכמבאר (לעיל בסימן נ"ז) ועל כן מצוה גדולה להרבות בסעדת שבת, והוא תקון לחלול שבת כי מחלול שבת אי אפשר לזהר כי בקל אפשר להכשל בחלול שבת, חס ושלום והתקון הוא על ידי האכילה של שבת כי חלול שבת הוא בחינות חלל, בחינת הסתלקות, בחינות "כי ימצא חלל באדמה" (דברים כ"א) 'ומי שמתה אשתו הראשונה פסיעותיו מתקצרות' כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סנהדרין כב) ושבת היא בחינת אשתו ראשונה, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (בראשית רבה פרשה י"א). שאמרה שבת לפני הקדוש ברוך הוא לכל נתת בן זוג ולי לא נתת והשיבה השם יתברך שכנסת ישראל הוא בן זוג שלה נמצא שחלול שבת הוא בחינות פסיעות קצרות, בחינות פסיעותיו מתקצרות כנ"ל והנה מצינו להפך, כי הלא אדרבא רבותינו, זכרונם לברכה, אסרו לפסע בשבת פסיעה גסה (שבת קיג:) וצריך דוקא לפסע בשבת פסיעה קטנה אך דע, כי בחל כשעושין מצוה, וכל מצוה היא קומה שלמה יש מקומות שהסטרא אחרא יונקת מהם והן הרגלין של המצוה שמשם יניקת הסטרא אחרא, בבחינות "רגליה יורדות מות" (משלי ה) ובשבת עולין הרגלין מן הקליפות בבחינות "אם תשיב משבת רגלך" (ישעיה נ"ח) שבשבת משיבין הרגלין של מצוה אל הקדשה ואזי מתחלת לילך לפני השם יתברך והנה בודאי בתחלת ההליכה אינה יכולה לעשות דרך כבושה רק הוא עדין שביל דקיק פעמי הרגלין אך הוא כמשל התינוק כשמתחיל לילך שבתחלה אינו יכול להלך יפה אך האב מחמת גדל אהבתו ושעשועיו עם בנו הוא עושה מפעמי רגליו דרך כמו שאנו רואין כשהתינוק עושה איזה דבר קטן או מדבר איזה דבור אף שאינו חכמה כלל עם כל זה מחמת אהבת האב ושעשועיו מזה הוא מחבב הדבר ומגדילו ומרחיבו ועושה מזה דבר גדול כמו כן השם יתברך כשהמצוה מתחלת לילך, או כשאדם עושה איזה דרך חדש להשם יתברך אף שבתחלה הוא שביל דקיק עם כל זה מחמת גדל שעשועיו יתברך מזה הוא עושה מפעמי רגליו דרך כבושה וזה בחינות (תהלים פ"ה) "צדק לפניו יהלך" 'צדק', הינו המצוות כמה שכתוב (שם קי"ט) : "כל מצותיך צדק" כשמתחלת המצוה לילך לפניו יתברך, אזי "וישם לדרך פעמיו" שהוא יתברך עושה דרך כבושה מפעמי הרגלין, שהם רק שביל דקיק ומחמת שעשועיו, הוא משים לדרך רחב וכבוש את פעמיו, שהם רק שביל דקיק כנ"ל וכל זה נעשה על ידי אכילת שבת שמשם מקבלין כח הרגלין בבחינת (שבת קנב) : 'דוק בככי ותשכח ברגלין' שעל ידי האכילה מקבלין הרגלין כח ואזי נעשה מפעמי הרגלין, שהם רק שביל דקיק, פסיעות קטנות נעשה מהם דרך כבושה כנ"ל וזה בחינות: פוסעים בו פסיעה קטנה, סועדים בו לברך שלש פעמים הינו שבשבת פוסעים פסיעה קטנה והוא תמוה לכאורה כי הלא אדרבה, מי שמתה אשתו הראשונה, פסיעותיו מתקצרות ושבת הוא בחינות אשתו הראשונה כנ"ל והיה ראוי שיהיה בו פסיעות גדולות ורחבות אך סועדים בו לברך וכו' הינו שאוכלים סעדת שבת ועל ידי זה באמת נתתקנין הפסיעות קטנות ונתרחבין ונעשה מהם דרך כבושה בבחינת "וישם לדרך פעמיו" כנ"ל ועל כן על ידי אכילת שבת נתתקן חלול שבת, שהוא בחינות פסיעות קצרות כנ"ל כי על ידי אכילת שבת נעשה מפסיעות קצרות רחבות ונעשה מהם דרך כבושה כנ"ל רגל הוא רפואה להראה כידוע לחכמי הרפואות "אויה לי כי גרתי משך" (תהלים ק"כ) היה דרכו לכון בתפילתו, שמצטער על שהיה מתירא מיראות הנפולות שהם באים מש"ך דינים וזה: "כי גרתי משך" תמר הוא גם כן שתי פעמים ש"ך כמובא
דַּע כְּשֶׁיֵּשׁ מַחֲלקֶת עַל הָאָדָם

אֵין לַעֲמד עַצְמוֹ כְּנֶגֶד הַשּׂוֹנְאִים, לוֹמַר כְּמוֹ שֶׁעוֹשֶׂה לִי, כֵּן אֶעֱשֶׂה לוֹ כְּנֶגְדּוֹ

כִּי זֶה גּוֹרֵם שֶׁהַשּׂוֹנֵא יָבוֹא לִמְבֻקָּשׁוֹ

לִרְאוֹת בּוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה לִרְאוֹת בּוֹ

רַק אַדְּרַבָּא רָאוּי לָדוּן אוֹתָם לְכַף זְכוּת

וְלַעֲשׂוֹת לָהֶם כָּל הַטּוֹבוֹת

בְּחִינוֹת: "וְנַפְשִׁי כְּעָפָר לַכּל תִּהְיֶה"

כְּמוֹ הֶעָפָר שֶׁהַכּל דָּשִׁין עָלֶיהָ וְהִיא נוֹתֶנֶת לָהֶם כָּל הַטּוֹבוֹת

אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְזָהָב וְכֶסֶף וַאֲבָנִים טוֹבוֹת, הַכּל הָיָה מִן הֶעָפָר

כְּמוֹ כֵן אַף עַל פִּי שֶׁהֵם חוֹלְקִים עָלָיו וּמְבַקְּשִׁים רָעָתוֹ

אַף עַל פִּי כֵן יֵעָשֶׂה לָהֶם כָּל הַטּוֹבוֹת, כְּמוֹ הֶעָפָר כַּנַּ"ל

וְהוּא כְּמָשָׁל, כְּשֶׁאֶחָד חוֹתֵר תַּחַת בֵּית חֲבֵרוֹ

אִם הוּא יַעֲמד עַצְמוֹ וְיַחְתּר גַּם כֵּן כְּנֶגְדּוֹ

אֲזַי בְּוַדַּאי בְּקַל יָבוֹא הַחוֹתֵר לִמְבֻקָּשׁוֹ

אֲבָל כְּשֶׁאֶחָד חוֹתֵר וַחֲבֵרוֹ עוֹמֵד בִּפְנִים וְשׁוֹפֵך עָפָר וְעוֹשֶׂה תֵּל כְּנֶגְדּוֹ

אֲזַי מֵפִיר מַחֲשַׁבְתּוֹ, וְאֵינוֹ יָכוֹל הַשּׂוֹנֵא לַעֲשׂוֹת מְבֻקָּשׁוֹ

כְּמוֹ כֵן אֵין לַעֲמד כְּנֶגֶד הַשּׂוֹנְאִים לַעֲשׂוֹת כְּנֶגְדָּם

שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שֶׁחוֹתֵר גַּם כֵּן כְּמוֹ הַשּׂוֹנֵא

שֶׁעַל יְדֵי זֶה יָבוֹא לִמְבֻקָּשׁוֹ בְּקַל

אֲבָל עַל יְדֵי בְּחִינַת עָפָר בְּחִינַת "וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר" כַּנַּ"ל

עַל יְדֵי זֶה מֵפִיר מַחֲשֶׁבֶת הַשּׂוֹנֵא כַּנַּ"ל

וַאֲזַי כּוֹרֶה שַׁחַת בָּהּ יִפּל

כִּי נוֹפֵל וְנִשְׁאָר בְּהַשַּׁחַת שֶׁכָּרָה עַל חֲבֵרוֹ עַל יְדֵי הֶעָפָר שֶׁנִּשְׁפָּך עָלָיו

כִּי חֲבֵרוֹ עוֹמֵד וְשׁוֹפֵך עָלָיו עָפָר כְּנֶגְדּוֹ כַּנַּ"ל

עַל יְדֵי בְּחִינַת וְנַפְשִׁי כְּעָפָר כַּנַּ"ל.

וְכָל זֶה כְּשֶׁהַחוֹלְקִים הֵם רְשָׁעִים

אֲבָל כְּשֶׁחוֹלְקִים עָלָיו צַדִּיקִים, בְּוַדַּאי כַּוָּנָתָם הוּא רַק לְטוֹבָה

שֶׁמְּרִימִין וּמְנַשְּׂאִין אוֹתוֹ עַל יְדֵי זֶה, וּמַמְתִּיקִים דִּינִים מֵעָלָיו

וְהוּא כְּמוֹ אֶחָד שֶׁחוֹפֵר עַצְמוֹ תַּחַת חֲבֵרוֹ וּמַשְׁלִיך לוֹ מַתָּנָה טוֹבָה

וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ כְּעֵין זֶה בִּצְדָקָה

שֶׁכַּמָּה תַּנָּאִים הִשְׁלִיכוּ צְדָקוֹת בְּהֶצְנֵעַ, כְּדֵי שֶׁלּא יֵדַע הַמְקַבֵּל

כֵּן זאת הַמַּחֲלקֶת שֶׁל צַדִּיקִים, הוּא שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ טוֹבָה בְּהֶעְלֵם וְהֶצְנֵעַ כַּנַּ"ל

וְזֶה שֶׁבִּקֵּשׁ דָּוִד "בַּקָּמִים עָלַי מְרֵעִים" וְכוּ'

כִּי יֵשׁ תָּמָר בִּקְדֻשָּׁה בְּחִינַת "צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח"

וּכְנֶגְדּוֹ תָּמָר בְּסִטְרָא אָחֳרָא בְּחִינַת 'שְׂאוֹר בְּכַכּוֹתֶבֶת' וְכוֹתֶבֶת הִיא תְּמָרָה, הַיְנוּ הַתָּמָר שֶׁבְּסִטְרָא אָחֳרָא

כִּי שְׂאוֹר הוּא כְּלָלוּת וְתֹקֶף הַדִּינִים, כִּי הוּא בְּחִינַת אֱלהִים בְּרִבּוּעַ וּבְמִלּוּי כַּמּוּבָא

וְעַל כֵּן נִקְרָא תָּמָר לְשׁוֹן תְּמוּרָה

הַיְנוּ הַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁהִיא נִקְרֵאת תְּמוּרָה

כִּי תְּמוּרַת חָכְמָה אִוֶּלֶת, תְּמוּרַת חַיִּים וְכוּ' כַּמּוּבָא

וְשׁרֵשׁ הַדִּינִים וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא הוּא מַחֲלקֶת שֶׁבִּקְדֻשָּׁה

כִּי הַסִּטְרָא אָחֳרָא הוּא בְּחִינַת מַחֲלקֶת

וְשָׁרְשָׁם מַחֲלקֶת שֶׁבִּקְדֻשָּׁה

וְאֵין הַדִּין נִמְתָּק אֶלָּא בְּשָׁרְשׁוֹ

וְעַל כֵּן עַל יְדֵי מַחֲלקֶת שֶׁל צַדִּיקִים שֶׁהִיא מַחֲלקֶת שֶׁבִּקְדֻשָּׁה

עַל יְדֵי זֶה נִמְתָּקִים הַדִּינִים בְּשָׁרְשָׁן כַּנַּ"ל

וְעַל יְדֵי זֶה "צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח"

כִּי נִמְתָּק וְנִתְבַּטֵּל הַתָּמָר דְּסִטְרָא אָחֳרָא

עַל יְדֵי הַמַּחֲלקֶת שֶׁהִיא בְּחִינַת הַמְתָּקַת הַדִּינִים בְּשָׁרְשָׁן

נִמְצָא שֶׁמַּחֲלקֶת שֶׁל צַדִּיקִים הִיא טוֹבָה גְּדוֹלָה

רַק מֵחֲמַת שֶׁמִּשָּׁם נִשְׁתַּלְשֵׁל וְנֶאֱחָז הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְהַדִּינִים שֶׁהֵם מַחֲלקֶת גְּמוּרָה

עַל כֵּן אֶפְשָׁר שֶׁיִּדָּמֶה שֶׁהַמַּחֲלקֶת שֶׁל צַדִּיקִים הִיא גַּם כֵּן מַחֲלקֶת גָּמוּר שֶׁל שִׂנְאָה חַס וְשָׁלוֹם

מֵחֲמַת שֶׁהֵם נֶאֱחָזִין שָׁם כַּנַּ"ל

אֲבָל בֶּאֱמֶת הוּא רַק לְטוֹבָה

וְזֶה שֶׁבִּקֵּשׁ דָּוִד, כְּשֶׁיִּהְיֶה עָלָיו מַחֲלקֶת שֶׁל צַדִּיקִים

שֶׁלּא יִשְׁמַע מִן הַמַּחֲלקֶת רַק טוֹבוֹת, כִּי בְּוַדַּאי כַּוָּנָתָם לְטוֹבָה כַּנַּ"ל

וְזֶה בַּקָּמִים עָלַי מְרֵעִים הַיְנוּ מַחֲלקֶת שֶׁל צַדִּיקִים

שֶׁהֵם אַחִים וְרֵעִים בְּחִינַת תְּרֵין רֵעִין דְּלָא מִתְפָּרְשִׁין

כִּי בְּוַדַּאי הֵם אוֹהֲבִים גְּדוֹלִים

וּכְשֶׁהֵם יָקוּמוּ עָלַי תִּשְׁמַעְנָה אָזְנָי צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח

שֶׁלּא יִשְׁמַע מִן הַמַּחֲלקֶת כִּי אִם הַטּוֹבוֹת שֶׁעוֹשִׂין לוֹ בָּזֶה

שֶׁהוּא בְּחִינַת "צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח" בְּחִינַת הַמְתָּקַת הַדִּינִים כַּנַּ"ל

וְלא יִטְעֶה, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁהִיא מַחֲלקֶת גְּמוּרָה, חַס וְשָׁלוֹם, כַּנַּ"ל

כְּדֵי שֶׁלּא לִתֵּן לָהֶם אֲחִיזָה בְּזאת הַמַּחֲלקֶת

כִּי זאת הַמַּחֲלקֶת הוּא רַק לְטוֹבָה כַּנַּ"ל

גַּם כָּל הָרְפוּאוֹת בָּאִין מִן הָאָרֶץ

וְעַל כֵּן בְּעֵת שֶׁהָאָרֶץ נוֹתֶנֶת יְבוּלָהּ שֶׁנּוֹתֶנֶת כּחַ בְּכָל הָאִילָנוֹת וְהַצְּמָחִים

דְּהַיְנוּ בִּזְמַן הַחֲנִיטָה שֶׁהוּא בְּחֹדֶשׁ אִיָּר

אֲזַי יֵשׁ כּחַ יוֹתֵר בְּכָל הָרְפוּאוֹת

כִּי אָז נוֹתֶנֶת הָאָרֶץ בָּהֶם כּחַ

אֲבָל בִּזְמַן אַחֵר

אֲפִילּוּ אִם יִקְחוּ אוֹתָן הָרְפוּאוֹת בְּעַצְמָן, אֵין לָהֶם זֶה הַכּחַ

וְעַל כֵּן לוֹקְחִין רְפוּאוֹת בְּחֹדֶשׁ אִיָּר

וְעִקָּר הוּא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

כִּי כָּל הָאֲרָצוֹת מְקַבְּלִין מִתַּמְצִית אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהּ ב' בְּחִינוֹת

לִפְעָמִים נִקְרֵאת אֶרֶץ כְּנַעַן, וְלִפְעָמִים נִקְרֵאת אֶרֶץ סְתָם

הַיְנוּ כְּשֶׁיֵּשׁ מַחֲלקֶת, אֲזַי נִקְרֵאת אֶרֶץ כְּנַעַן

בְּחִינַת 'כָּאן עָנִי'

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: עַל פָּסוּק "וְלא יִהְיֶה כְּנַעֲנִי" 'אֵין כָּאן עָנִי'

נִמְצָא כְּנַעַן הוּא בְּחִינוֹת כָּאן עָנִי

וְזֶה עַל יְדֵי מַחֲלקֶת

כִּי מַחֲלקֶת אַחַת דּוֹחָה מֵאָה פַּרְנָסוֹת

וְזֶה בְּחִינוֹת: "וַיְהִי רִיב בֵּין רוֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רוֹעֵי מִקְנֵה לוֹט וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ"

שֶׁעַל יְדֵי הָרִיב וְהַמַּחֲלקֶת עַל יְדֵי זֶה 'וְהַכְּנַעֲנִי' וְכוּ'

כִּי אֲזַי נִקְרֵאת בְּחִינַת אֶרֶץ כְּנַעַן כַּנַּ"ל

אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ שָׁלוֹם אֲזַי הִיא נִקְרֵאת בְּחִינַת אֶרֶץ סְתָם

וַאֲזַי הִיא בְּחִינַת "אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ"

שֶׁנּוֹתֶנֶת כּחוֹתֶיהָ לְכָל יְבוּל הָאָרֶץ, וַאֲזַי יֵשׁ כּחַ לְכָל הָרְפוּאוֹת כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן אוֹתִיּוֹת אִיָּיר רָאשֵׁי תֵּבוֹת איְבַי יָשׁוּבוּ יֵבשׁוּ רָגַע

כִּי אֲזַי הֵם כָּל הָרְפוּאוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת שָׁלוֹם

בְּחִינַת אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ כַּנַּ"ל

שֶׁהוּא הֶפֶך הַמַּחֲלקֶת, שֶׁהִיא בְּחִינַת אֶרֶץ כְּנַעַן כַּנַּ"ל

וְדַע שֶׁעִקַּר כְּבוֹד שַׁבָּת הִיא הָאֲכִילָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "אִכְלוּהוּ הַיּוֹם"

כִּי אֲכִילַת שַׁבָּת יְקָרָה מְאד, כִּי הוּא כֻּלּוֹ אֱלהוּת כֻּלּוֹ קדֶשׁ, וְכַמְבאָר

וְעַל כֵּן מִצְוָה גְּדוֹלָה לְהַרְבּוֹת בִּסְעֻדַּת שַׁבָּת, וְהוּא תִּקּוּן לְחִלּוּל שַׁבָּת

כִּי מֵחִלּוּל שַׁבָּת אִי אֶפְשָׁר לִזָּהֵר

כִּי בְּקַל אֶפְשָׁר לְהִכָּשֵׁל בְּחִלּוּל שַׁבָּת, חַס וְשָׁלוֹם

וְהַתִּקּוּן הוּא עַל יְדֵי הָאֲכִילָה שֶׁל שַׁבָּת

כִּי חִלּוּל שַׁבָּת הוּא בְּחִינוֹת חָלָל, בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת, בְּחִינוֹת "כִּי יִמָּצֵא חָלָל בַּאֲדָמָה"

'וּמִי שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ הָרִאשׁוֹנָה פְּסִיעוֹתָיו מִתְקַצְּרוֹת' כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

וְשַׁבָּת הִיא בְּחִינַת אִשְׁתּוֹ רִאשׁוֹנָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .

שֶׁאָמְרָה שַׁבָּת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא לַכּל נָתַתָּ בֶּן זוּג וְלִי לא נָתַתָּ

וֶהֱשִׁיבָהּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַך שֶׁכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הוּא בֶּן זוּג שֶׁלָּהּ

נִמְצָא שֶׁחִלּוּל שַׁבָּת הוּא בְּחִינוֹת פְּסִיעוֹת קְצָרוֹת, בְּחִינוֹת פְּסִיעוֹתָיו מִתְקַצְּרוֹת כַּנַּ"ל

וְהִנֵּה מָצִינוּ לְהֵפֶך, כִּי הֲלא אַדְּרַבָּא רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אָסְרוּ לִפְסֹעַ בְּשַׁבָּת פְּסִיעָה גַּסָּה

וְצָרִיך דַּוְקָא לִפְסֹעַ בְּשַׁבָּת פְּסִיעָה קְטַנָּה

אַך דַּע, כִּי בְּחֹל כְּשֶׁעוֹשִׂין מִצְוָה, וְכָל מִצְוָה הִיא קוֹמָה שְׁלֵמָה

יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁהַסִּטְרָא אָחֳרָא יוֹנֶקֶת מֵהֶם

וְהֵן הָרַגְלִין שֶׁל הַמִּצְוָה שֶׁמִּשָּׁם יְנִיקַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא, בִּבְחִינוֹת "רַגְלֶיהָ יוֹרְדוֹת מָוֶת"

וּבְשַׁבָּת עוֹלִין הָרַגְלִין מִן הַקְּלִיפּוֹת בִּבְחִינוֹת "אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶך"

שֶׁבְּשַׁבָּת מְשִׁיבִין הָרַגְלִין שֶׁל מִצְוָה אֶל הַקְּדֻשָּׁה

וַאֲזַי מַתְחֶלֶת לֵילֵך לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

וְהִנֵּה בְּוַדַּאי בִּתְחִלַּת הַהֲלִיכָה אֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת דֶּרֶך כְּבוּשָׁה

רַק הוּא עֲדַיִן שְׁבִיל דַּקִּיק פַּעֲמֵי הָרַגְלִין

אַך הוּא כִּמְשַׁל הַתִּינוֹק כְּשֶׁמַּתְחִיל לֵילֵך

שֶׁבַּתְּחִלָּה אֵינוֹ יָכוֹל לַהֲלך יָפֶה

אַך הָאָב מֵחֲמַת גּדֶל אַהֲבָתוֹ וְשַׁעֲשׁוּעָיו עִם בְּנוֹ

הוּא עוֹשֶׂה מִפַּעֲמֵי רַגְלָיו דֶּרֶך

כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִין כְּשֶׁהַתִּינוֹק עוֹשֶׂה אֵיזֶה דָּבָר קָטָן

אוֹ מְדַבֵּר אֵיזֶה דִּבּוּר אַף שֶׁאֵינוֹ חָכְמָה כְּלָל

עִם כָּל זֶה מֵחֲמַת אַהֲבַת הָאָב וְשַׁעֲשׁוּעָיו מִזֶּה

הוּא מְחַבֵּב הַדָּבָר וּמַגְדִּילוֹ וּמַרְחִיבוֹ וְעוֹשֶׂה מִזֶּה דָּבָר גָּדוֹל

כְּמוֹ כֵן הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

כְּשֶׁהַמִּצְוָה מַתְחֶלֶת לֵילֵך, אוֹ כְּשֶׁאָדָם עוֹשֶׂה אֵיזֶה דֶּרֶך חָדָשׁ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

אַף שֶׁבַּתְּחִלָּה הוּא שְׁבִיל דַּקִּיק

עִם כָּל זֶה מֵחֲמַת גּדֶל שַׁעֲשׁוּעָיו יִתְבָּרַך מִזֶּה

הוּא עוֹשֶׂה מִפַּעֲמֵי רַגְלָיו דֶּרֶך כְּבוּשָׁה

וְזֶה בְּחִינוֹת "צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּך"

'צֶדֶק', הַיְנוּ הַמִּצְווֹת כְּמָה שֶׁכָּתוּב: "כָּל מִצְוֹתֶיך צֶדֶק"

כְּשֶׁמַּתְחֶלֶת הַמִּצְוָה לֵילֵך לְפָנָיו יִתְבָּרַך, אֲזַי "וְיָשֵׂם לְדֶרֶך פְּעָמָיו"

שֶׁהוּא יִתְבָּרַך עוֹשֶׂה דֶּרֶך כְּבוּשָׁה מִפַּעֲמֵי הָרַגְלִין, שֶׁהֵם רַק שְׁבִיל דַּקִּיק

וּמֵחֲמַת שַׁעֲשׁוּעָיו, הוּא מֵשִׂים לְדֶרֶך רָחָב וְכָבוּשׁ

אֶת פְּעָמָיו, שֶׁהֵם רַק שְׁבִיל דַּקִּיק כַּנַּ"ל

וְכָל זֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי אֲכִילַת שַׁבָּת שֶׁמִּשָּׁם מְקַבְּלִין כּחַ הָרַגְלִין

בִּבְחִינַת: 'דּוּק בְּכַכֵּי וְתִשְׁכַּח בָּרַגְלִין'

שֶׁעַל יְדֵי הָאֲכִילָה מְקַבְּלִין הָרַגְלִין כּחַ

וַאֲזַי נַעֲשֶׂה מִפַּעֲמֵי הָרַגְלִין, שֶׁהֵם רַק שְׁבִיל דַּקִּיק, פְּסִיעוֹת קְטַנּוֹת

נַעֲשֶׂה מֵהֶם דֶּרֶך כְּבוּשָׁה כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינוֹת: פּוֹסְעִים בּוֹ פְּסִיעָה קְטַנָּה, סוֹעֲדִים בּוֹ לְבָרֵך שָׁלֹשׁ פְּעָמִים

הַיְנוּ שֶׁבְּשַׁבָּת פּוֹסְעִים פְּסִיעָה קְטַנָּה

וְהוּא תָּמוּהַּ לִכְאוֹרָה

כִּי הֲלא אַדְּרַבָּה, מִי שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ הָרִאשׁוֹנָה, פְּסִיעוֹתָיו מִתְקַצְּרוֹת

וְשַׁבָּת הוּא בְּחִינוֹת אִשְׁתּוֹ הָרִאשׁוֹנָה כַּנַּ"ל

וְהָיָה רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ פְּסִיעוֹת גְּדוֹלוֹת וּרְחָבוֹת

אַך סוֹעֲדִים בּוֹ לְבָרֵך וְכוּ' הַיְנוּ שֶׁאוֹכְלִים סְעֻדַּת שַׁבָּת

וְעַל יְדֵי זֶה בֶּאֱמֶת נִתְתַּקְּנִין הַפְּסִיעוֹת קְטַנּוֹת

וְנִתְרַחֲבִין וְנַעֲשֶׂה מֵהֶם דֶּרֶך כְּבוּשָׁה בִּבְחִינַת "וְיָשֵׂם לְדֶרֶך פְּעָמָיו" כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן עַל יְדֵי אֲכִילַת שַׁבָּת נִתְתַּקֵּן חִלּוּל שַׁבָּת, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת פְּסִיעוֹת קְצָרוֹת כַּנַּ"ל

כִּי עַל יְדֵי אֲכִילַת שַׁבָּת נַעֲשֶׂה מִפְּסִיעוֹת קְצָרוֹת רְחָבוֹת וְנַעֲשֶׂה מֵהֶם דֶּרֶך כְּבוּשָׁה כַּנַּ"ל

רֶגֶל הוּא רְפוּאָה לְהָרֵאָה כַּיָּדוּעַ לְחַכְמֵי הָרְפוּאוֹת

"אוֹיָה לִי כִּי גַרְתִּי מֶשֶׁך"

הָיָה דַּרְכּוֹ לְכַוֵּן בִּתְפִילָּתוֹ, שֶׁמִּצְטַעֵר עַל שֶׁהָיָה מִתְיָרֵא מִיִרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת

שֶׁהֵם בָּאִים מִשַּׁ"ך דִּינִים

וְזֶה: "כִּי גַרְתִּי מֶשֶׁך"

תָּמָר הוּא גַּם כֵּן שְׁתֵּי פְּעָמִים שַׁ"ך כַּמּוּבָא
ספר המידות - לימוד
...מי שעושה תענוג לאב ומשמח אותו, על ידי זה יהיה לו חשק ואהבה ללמד. ב. כשאתה רוצה להחיות איזה דבר באמירת תורתך, אל תדרש מענינים רעים, אלא תדרש פסוקים וענינים של טוב. ג. כשאדם אומר חדושי אוריתא, על ידי זה משמח את השם יתברך. ד. כשהרשע אומר תורה, תדע שהוא מכשיל אותם השומעים תורתו. ה. מי שהוא מבטל את חברו מהלמוד, בידוע שהוא סר מדרך ה'. ו. למוד התורה אפילו מתנמנם הוא טוב. ז. על ידי קבלת היסורים באהבה אינו משכח תלמודו. ח. כל מה שלמד אדם בעולם הזה והיה נמנע אצלו לעמד על אמתת כונת הלמוד בשלמות, יזכה להבין...
הינדיק - בן המלך שהשתגע
...breslev.eip.co.il/?key=2561 - סיפורי מעשיות - מעשה מהינדיק - בן המלך שהשתגע וחשב שהוא הינדיק (תרנגול הודו) פעם אחת, בן מלך אחד נפל לשיגעון [השתגע וחשב] שהוא עוף הנקרא הינדיק, דהיינו תרנגול הודו. [בעקבות כך חשב בן המלך כי הוא] צריך לישב ערום תחת השולחן ולגרור חתיכות לחם ועצמות כמו הינדיק. וכל הרופאים נואשו מלעזור לו ולרפאו מזה והמלך היה בצער גדול עד שבא חכם אחד ואמר: אני מקבל על עצמי לרפאו. [מה עשה החכם? ] הפשיט גם כן את עצמו ערום, וישב תחת השולחן עם בן המלך הנ"ל, וגם כן גרר פרורים ועצמות. ושאלו...
שיחות הר"ן - אות ק
...בשם רבנו זכרונו לברכה מכבר] "ותתפשהו בבגדו" שהבעל דבר והסטרא אחרא תופסת את האדם בבגדו דהינו שמטריד אותו בטרדת בגדיו ומלבושיו כי טרדת הצטרכות מלבושים ובגדים של אדם הם מבלבלין מאד את האדם ומונעים אותו על ידי זה מעבודת השם יתברך וזהו "ותתפשהו בבגדו" אך מי שהוא בעל נפש ולבו חזק בה', אינו משגיח גם על זה אף על פי שאין לו בגד ללבש אף על פי כן אינו מטריד עצמו בזה ואינו רוצה להניח עצמו לבלבל בזה וזהו "וינח בגדו אצלה וינס" וכו' שמניח בגדו ומלבושו ונס ובורח מהם ואינו משגיח כלל על זה רק עושה את שלו בעבודת ה'...
שבחי הר"ן - אות יא
שבחי הר"ן - אות יא וכמה פעמים היה מדבר לפני השם יתברך דברי תחנות ובקשות מלבו ונזדמן לו בתוך דבוריו טענות יפות ותפילות נכונות ומסדרות והוטבו בעיניו והיה כותבם אצלו לזכרון למען יהיה רגיל להתפלל אותם גם אחר כך וכן היה רגיל בענין זה לדבר בינו לבין קונו הרבה מאד מאד וכל תפילותיו היו שיזכה להתקרב להשם יתברך והיו לו טענות גדולות להשם יתברך על זה
ספר המידות - כבוד
...לדחות איזה אדם מעבודת אלקות, נותנים לו כבוד כדי לטרדו. ב. מי שדובר על צדיק, לסוף שנתבזה בעיני כל. ג. מי שמבזה את עצמו בכל יום בעיני עצמו, על ידי זה יזכה ששמו אינו שכוח מפי הבריות, ובני אדם יקראו את בניהם בשמו. ד. תקון חצות הוא סגלה לכבוד. ה. מי שהקדוש ברוך הוא נתרומם על ידו למעלה, הוא נעשה מפרסם. ו. מי שפוגע בכבוד של צדיקים, על ידי זה נופל לחלשה. ז. חבוק הספר תורה מסגל לכבוד. ח. על ידי ענווה בא כבוד. ט. לפעמים יש לאדם כבוד וגדלה בשביל זכות של אחד מבני ביתו. י. מי שאומר לא חטאתי, הוא מבזה בעיני כל...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פח - הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם בְּעָבִים הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר
...המכין לארץ מטר [לשון החברים] המכסה שמים בעבים המכין לארץ מטר הנה ידוע, כי ההשפעות והברכות אי אפשר להם לבוא לעולם אלא על ידי הצדיק כי הצדיק יש לו ידים במה לקבלם, דהינו אהבה ויראה כי הם הידים לקבל בהם כל ההשפעות וכל הברכות וצריך הצדיק כזה לגנז האהבה והיראה כדי שלא יקטרגו המקטרגים עליו ויגזלו ממנו ההשפעות וזהו המכסה שמים בעבים, הינו אש ומים הינו כשהצדיק יכול לכסות שמים הינו אש ומים, הינו האהבה והיראה שלו אזי, המכין לארץ מטר, הינו שיכול להמשיך כל הברכות, שהם בחינת מטר אך כשהצדיק הוא מפרסם גדול אזי ה...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נד - הַבְּחִירָה בְּיַד הָאָדָם לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹנוֹ
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נד - הבחירה ביד האדם לעשות כרצונו הבחירה ביד האדם לעשות כרצונו ואפילו כל הדברים, הכל ביד האיש הישראלי להתנהג הכל כרצונו כבחירתו כי ביד ישראל יש בחירה בידם על כל דבר שבעולם כי אצל אחרים יש דברים שהם מכרחים בהם אבל אצל איש הישראלי כל דבר ודבר שהוא עושה כגון לנסע לאיזה מקום וכיוצא יש בו עבודה ועל כן יש לו בחירה על הכל
שיחות הר"ן - אות כח
שיחות הר"ן - אות כח ראוי לאדם שיעבר וילך בזה העולם בכל הספרים הקדושים וללמד כלם כדי שיהיה בכל מקום כמו שנמצא השרים הגדולים שהולכים ועוברים במדינות ומוציאים הוצאות רבות על זה כדי שיוכל אחר כן להתפאר ולומר שהיה במדינות כמו שדרך השרים להתפאר ולומר: הייתי בורשא וכיוצא בזה כמו כן ראוי שיהיה האדם בעולם הזה בכל מקומות הקדושים של התורה כדי שיוכל להתפאר בעולם הבא שהיה בכל מקום דהינו בכל הספרים הקדושים כנ"ל ולעתיד בעולם הבא מזכירין אותו כל מה שלמד בעולם הזה
שיחות הר"ן - אות ג
...הר"ן - אות ג הפליג מאד בגדלת הבורא יתברך שמו ואי אפשר לבאר זאת בכתב ואמר: כי לגדלת הבורא יתברך אין שעור כי נעשים דברים נוראים בעולם, נפלאים ונוראים מאד ואין יודעים כלל הינו שעדין אין יודעים שום ידיעה כלל כלל לא וגם מה שמובא כי תכלית הידיעה אשר לא נדע הינו גם כן אצל כל ידיעה וידיעה הינו שאפילו כשמגיעין להתכלית של הידיעה דהינו לא נדע אף על פי כן עדין אין זה התכלית כי זה התכלית הוא רק באותה הידיעה אבל בהידיעה הגבוה ממנה עדין לא התחיל בה כלל וכן למעלה מעלה נמצא שלעולם אין יודעין כלל כלל לא ואף על פי...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קא - עַל יְדֵי אֲמִירַת תִּקּוּן חֲצוֹת יְכוֹלִין לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ
...תקון חצות יכולין לפרש שיחתו אמר: שעל ידי אמירת תקון חצות יכולין לפרש שיחתו את כל אשר עם לבבו כמו על ידי התבודדות כי מסתמא אין אומרים חצות על העבר ועקר אמירת חצות הוא על מה שנעשה עכשו עם האדם וכשיאמר חצות בבחינה זו יכולין למצא כל אשר עם לבבו בתוך אמירת חצות וכן אמירת תהלים וכיוצא צריך לראות, שימצא את עצמו בתוך כל מזמורי תהלים ובתוך כל התחנות ובקשות וסליחות וכיוצא ובקל בפשיטות בלי חכמות יכולין למצא את עצמו בתוך כל התחנות ובקשות ובפרט בתהלים, שנאמר בשביל כלל ישראל בשביל כל אחד ואחד בפרט וכל אדם כל...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.3281 שניות - עכשיו 24_12_2025 השעה 12:39:39 - wesi2