ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - רל - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
אות רל ספר רבי נפתלי שאמר רבנו זכרונו לברכה שטוב היה שיהיה לאיש כשר סוסים שיסע בכל פעם עם בני הנעורים לתוך איזה יער וכיוצא ושם ידברו יראת שמים ויהיה להם התבודדות וכו'. כי בשדה ויער טוב מאד להתבודדות. וספר אז מענין הנהגותיו בימי הנעורים שהיה רגיל לקח סוס מבית חותנו ורכב על הסוס לאיזה יער. ושם ירד מהסוס וקשרו לאיזה אילן והוא הלך לתוך היער לעשות את שלו והתבודד שם כדרכו. וכמה פעמים התיר עצמו הסוס וברח למקומו לבית חותנו. וכשראו שם שהסוס בא לבדו היו דואגים ומתפחדים מאד כי אמרו שבודאי נפל מהסוס חס ושלום. וכמה פעמים נפלו עליו גשמים גדולים בעת שהיה ביער ואחר כך בא לביתו שעה בלילה או יותר. ושמעתי מפיו הקדוש כמה פעמים שהעקר תלוי רק ביגיעות ועבודות וכו' ועל ידי זה יכול כל אדם לבוא למדרגות גדולות וכו' ואמר אני יכול לעשות איש כשר שקורין "גיטר יוד" כמוני ממש אות רלא שמעתי מאחד ששמע מרבנו זכרונו לברכה שספר לו מעצם הקדשה שלו בילדותו שבהיותו ילד קטן רצה להיות ירא שמים והיה חפץ לקבל שבת בקדשה גדולה כראוי והלך למרחץ וטבל בזריזות סמוך אחר חצות מיד. ויצא מהטבילה ובא לביתו ולבש בגדי שבת ונכנס לבית המדרש והלך אנה ואנה ורצה להמשיך עליו קדשת שבת ונשמה יתרה. והיה חפץ לראות איזה דבר אך לא ראה כלל. והיה מתגעגע מאד לראות. ובתוך זה התחילו לכנס אנשים לבית המדרש ובא איזה איש חשוב ועמד על הסטנדר [עמוד] שלו והתחיל לומר שיר השירים והלך הוא זכרונו לברכה והכניס ראשו למטה בתוך השטענדיר. ומחמת שהיה עדין ילד קטן לא הקפידו עליו. והוא היה מנח שם והתחיל לבכות ובכה מאד בדמעות שליש כמה שעות עד הערב עד שעיניו עלו נפוחות. ואחר כך פתח את עיניו ונדמה לו כאלו הוא רואה איזה אור מחמת שכבר נדלקו הנרות ועיניו היו סתומים כל כך בבכיה ואז נתקרר דעתו קצת. וכל זה היה בקטנותו ממש. כמדמה שאמר שהיה אז בן שש שנים אות רלב אמר אני הייתי מבקש ומתפלל מאד שיזמין לי השם יתברך נסיון כי הייתי תקיף בדעתי אם לא שתעשה אותי משגע אבל אם הוא בשכלו וכו' אות רלג אמר אם לא נמצא מפרש בדברי רבותינו זכרונם לברכה בפרוש שאסור לומר גירא בעינה דשטנא [חץ בעיני השטן] הייתי אומר גירא בעינה דשטנא. ואיני מבין כלל המעשיות שנמצאים בדברי רבותינו זכרונם לברכה מתנאים ואמוראים שהיה קשה וכבד בעיניהם מאד תאוה זו. כמובא כמה מעשיות בגמרא. כי אצלי אינו כלום, כלל כלל לא, ואינו נחשב אצלי לנסיון כלל ובודאי יש סוד במה שנמצא בתורה שתאוה זו היא נסיון כי באמת אינו נסיון כלל. ומי שיודע מעט מגדלת הבורא יתברך כמו שכתוב (תהלים קל"ה) : "כי אני ידעתי כי גדול ה'", אני ידעתי דיקא אינו נחשב לנסיון כלל. ואין חלוק אצלי בין זכר לנקבה אני רואה התאוה כמו שאני רואה אותך. היו לי נסיונות אין מספר, אך אינו נסיון כלל אך בעת שהיה נסיון, היה לו גם כן כמה נסיונות אות רלד לענין שבירת תאוות ומדות רעות לגמרי בתכלית הביטול שהתפאר את עצמו שזכה לזה אמר רבנו זכרונו לברכה שיש צדיקים ששברו התאוות אך הוא כמו עור שמעבדין אותו ואף על פי שמעבד העור אך נשאר בו קצת ריח שאינו טוב. כמו כן הנמשל שיש ששברו התאוות אבל עדין נשאר קצת שמץ מהם ועדין התאוות כרוכים אחריהם במקצת. גם אמר כבר שצריכין לנקות הגוף מתאוות כמו שמעבדין העור ומהפכין אותו. כך צריך שיהיה הגוף נקי ומעבד לגמרי מתאוות עד שממש יהיו יכולין להפכו ולראות שהוא נקי לגמרי מכל התאוות והמדות רעות, ולא נמצא בו שום שמץ וריח כלל משום תאוה ומדה רעה שבעולם. ורבנו זכרונו לברכה היה מפשט לגמרי לגמרי מכל התאוות והמדות רעות ולא נשאר בו שום שמץ כלל משום מדה רעה ושום תאוה בעולם. וכל זה זכה בילדותו קדם שהתחיל לילך בהשגות גבוהות והרבה זמן קדם שנסע לארץ ישראל. אך אחר כך זכה לעלות ממעלה למעלה וממדרגה למדרגה עד שעלה למקום שעלה, וזכה למה שזכה למדרגה עליונה שאי אפשר לדבר מזה כלל אות רלה אמר מהנגלות שלי אין אתם צריכים ללמד הינו אף על פי שכפי שאתם רואין ממני נדמה לכם שאני על פי רב בעצבות אין אתם צריכים ללמד מזה, רק להיות בשמחה תמיד. כי האם אתם מדמים עצמכם אלי בכל הדברים לעשות כמוני. גם באמת אני בשמחה רק מחמת שאני צריך תמיד לפנות הדרך במקום שהיה תהו ומדבר לעשות שם דרך לקצץ משם כל המעכבים שם את הדרך וצריכים לקצץ שם אילנות הגדלים שם מאלפים שנים ולהיות הולך ושוב אנה ואנה לקצץ ולחזר ולקצץ כדי שיהיה הדרך כבושה לרבים, שיוכלו רבים לילך באותו הדרך ומחמת יגיעות כאלו הוא בדאגה על פי רב. ואמר אז שגם רבי שמעון שיך לזה הינו לבחינת פנוי הדרך אות רלו גם כבר שמענו שמחמת שמשפחתו באה ממלכות בית דוד כידוע להעולם. על כן על פי הרב הם הולכים בלב נשבר ואין רגילים בפנים שוחקות. כי דוד המלך עליו השלום יסד ספר תהלים שרבו הוא דברי כבושים היוצאים מלב נשבר. כי כל דבריו הם רק צעקות ותחנונים בלב נשבר מאד. על כן גם זרעו עתה יש להם לב נשבר על פי הרב. כי גם הרב רבי ברוך אין רגיל בפנים שוחקות ולב שמח. רק בלב נשבר. אבל אנו מזהרים להיות בשמחה תמיד אות רלז ספר שבימי ילדותו כשהיה סועד סעדתו היה אחר כך נותן שבח והודיה להשם יתברך בלשון אשכנז על כל סדר אכילתו, ולא היה מסתפק עצמו בברכת המזון שהיה מברך. רק מעצמו נתן שבח והודיה להשם יתברך בלשון אשכנז על כל סדר אכילתו שנתנו לו באותו היום. כגון שהיו נותנין לו מתחלה מעט יין שרף וחתיכה לעקיך [עוגה], ואחר כך צנון שקדם האכילה וכו' וכיוצא בזה כל סדר הסעדה היה מסדר שבח והודיה להשם יתברך על כל דבר ודבר בפרט
אות רל

סִפֵּר רַבִּי נַפְתָּלִי שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁטּוֹב הָיָה שֶׁיִּהְיֶה לְאִישׁ כָּשֵׁר סוּסִים שֶׁיִּסַּע בְּכָל פַּעַם עִם בְּנֵי הַנְּעוּרִים לְתוֹךְ אֵיזֶה יַעַר וְכַיּוֹצֵא

וְשָׁם יְדַבְּרוּ יִרְאַת שָׁמַיִם וְיִהְיֶה לָהֶם הִתְבּוֹדְדוּת וְכוּ'.

כִּי בְּשָׂדֶה וְיַעַר טוֹב מְאד לְהִתְבּוֹדְדוּת.

וְסִפֵּר אָז מֵעִנְיַן הַנְהָגוֹתָיו בִּימֵי הַנְּעוּרִים

שֶׁהָיָה רָגִיל לִקַּח סוּס מִבֵּית חוֹתְנוֹ וְרָכַב עַל הַסּוּס לְאֵיזֶה יַעַר.

וְשָׁם יָרַד מֵהַסּוּס וּקְשָׁרוֹ לְאֵיזֶה אִילָן

וְהוּא הָלַךְ לְתוֹךְ הַיַּעַר לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלּוֹ וְהִתְבּוֹדֵד שָׁם כְּדַרְכּוֹ.

וְכַמָּה פְּעָמִים הִתִּיר עַצְמוֹ הַסּוּס וּבָרַח לִמְקוֹמוֹ לְבֵית חוֹתְנוֹ.

וּכְשֶׁרָאוּ שָׁם שֶׁהַסּוּס בָּא לְבַדּוֹ הָיוּ דּוֹאֲגִים וּמִתְפַּחֲדִים מְאד

כִּי אָמְרוּ שֶׁבְּוַדַּאי נָפַל מֵהַסּוּס חַס וְשָׁלוֹם.

וְכַמָּה פְּעָמִים נָפְלוּ עָלָיו גְּשָׁמִים גְּדוֹלִים בְּעֵת שֶׁהָיָה בַּיַּעַר וְאַחַר כָּךְ בָּא לְבֵיתוֹ שָׁעָה בַּלַּיְלָה אוֹ יוֹתֵר.

וְשָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁהָעִקָּר תָּלוּי רַק בִּיגִיעוֹת וַעֲבוֹדוֹת וְכוּ'

וְעַל יְדֵי זֶה יָכוֹל כָּל אָדָם לָבוֹא לְמַדְרֵגוֹת גְּדוֹלוֹת וְכוּ'

וְאָמַר אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת אִישׁ כָּשֵׁר שֶׁקּוֹרִין "גִּיטֶר יוּד" כָּמוֹנִי מַמָּשׁ

אות רלא

שָׁמַעְתִּי מֵאֶחָד שֶׁשָּׁמַע מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁסִּפֵּר לוֹ מֵעצֶם הַקְּדֻשָּׁה שֶׁלּוֹ בְּיַלְדוּתוֹ

שֶׁבִּהְיוֹתוֹ יֶלֶד קָטָן רָצָה לִהְיוֹת יְרֵא שָׁמַיִם

וְהָיָה חָפֵץ לְקַבֵּל שַׁבָּת בִּקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה כָּרָאוּי

וְהָלַךְ לַמֶּרְחָץ וְטָבַל בִּזְרִיזוּת סָמוּךְ אַחַר חֲצוֹת מִיָּד.

וְיָצָא מֵהַטְּבִילָה וּבָא לְבֵיתוֹ וְלָבַשׁ בִּגְדֵי שַׁבָּת

וְנִכְנַס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְהָלַךְ אָנֶה וָאָנָה

וְרָצָה לְהַמְשִׁיךְ עָלָיו קְדֻשַּׁת שַׁבָּת וּנְשָׁמָה יְתֵרָה.

וְהָיָה חָפֵץ לִרְאוֹת אֵיזֶה דָּבָר אַךְ לא רָאָה כְּלָל.

וְהָיָה מִתְגַּעְגֵּעַ מְאד לִרְאוֹת.

וּבְתוֹךְ זֶה הִתְחִילוּ לִכְנס אֲנָשִׁים לְבֵית הַמִּדְרָשׁ

וּבָא אֵיזֶה אִישׁ חָשׁוּב וְעָמַד עַל הַסטנדר [עַמּוּד] שֶׁלּוֹ

וְהִתְחִיל לוֹמַר שִׁיר הַשִּׁירִים

וְהָלַךְ הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְהִכְנִיס ראשׁוֹ לְמַטָּה בְּתוֹךְ הַשְּׁטֶענְדֶיר.

וּמֵחֲמַת שֶׁהָיָה עֲדַיִן יֶלֶד קָטָן לא הִקְפִּידוּ עָלָיו.

וְהוּא הָיָה מֻנָּח שָׁם וְהִתְחִיל לִבְכּוֹת

וּבָכָה מְאד בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ כַּמָּה שָׁעוֹת עַד הָעֶרֶב

עַד שֶׁעֵינָיו עָלוּ נְפוּחוֹת.

וְאַחַר כָּךְ פָּתַח אֶת עֵינָיו וְנִדְמָה לוֹ כְּאִלּוּ הוּא רוֹאֶה אֵיזֶה אוֹר

מֵחֲמַת שֶׁכְּבָר נִדְלְקוּ הַנֵּרוֹת וְעֵינָיו הָיוּ סְתוּמִים כָּל כָּךְ בִּבְכִיָּה

וְאָז נִתְקָרֵר דַּעְתּוֹ קְצָת.

וְכָל זֶה הָיָה בְּקַטְנוּתוֹ מַמָּשׁ.

כִּמְדֻמֶּה שֶׁאָמַר שֶׁהָיָה אָז בֶּן שֵׁשׁ שָׁנִים

אות רלב

אָמַר אֲנִי הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ וּמִתְפַּלֵּל מְאד שֶׁיַּזְמִין לִי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִסָּיוֹן

כִּי הָיִיתִי תַּקִּיף בְּדַעְתִּי אִם לא שֶׁתַּעֲשֶׂה אוֹתִי מְשֻׁגָּע

אֲבָל אִם הוּא בְּשִׂכְלוֹ וְכוּ'

אות רלג

אָמַר אִם לא נִמְצָא מְפרָשׁ בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּפֵרוּשׁ שֶׁאָסוּר לוֹמַר גִּירָא בְּעֵינֵהּ דְּשִׂטְנָא [חֵץ בְּעֵינֵי הַשָּׂטָן]

הָיִיתִי אוֹמֵר גִּירָא בְּעֵינֵהּ דְּשִׂטְנָא.

וְאֵינִי מֵבִין כְּלָל הַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁנִּמְצָאִים בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מִתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים שֶׁהָיָה קָשֶׁה וְכָבֵד בְּעֵינֵיהֶם מְאד תַּאֲוָה זוֹ. כַּמּוּבָא כַּמָּה מַעֲשִׂיּוֹת בַּגְּמָרָא.

כִּי אֶצְלִי אֵינוֹ כְּלוּם, כְּלָל כְּלָל לא, וְאֵינוֹ נֶחְשָׁב אֶצְלִי לְנִסָּיוֹן כְּלָל

וּבְוַדַּאי יֵשׁ סוֹד בַּמֶּה שֶׁנִּמְצָא בַּתּוֹרָה שֶׁתַּאֲוָה זוֹ הִיא נִסָּיוֹן

כִּי בֶּאֱמֶת אֵינוֹ נִסָּיוֹן כְּלָל.

וּמִי שֶׁיּוֹדֵעַ מְעַט מִגְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה'", אֲנִי יָדַעְתִּי דַּיְקָא

אֵינוֹ נֶחְשָׁב לְנִסָּיוֹן כְּלָל.

וְאֵין חִלּוּק אֶצְלִי בֵּין זָכָר לִנְקֵבָה

אֲנִי רוֹאֶה הַתַּאֲוָה כְּמוֹ שֶׁאֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ.

הָיוּ לִי נִסְיוֹנוֹת אֵין מִסְפָּר, אַךְ אֵינוֹ נִסָּיוֹן כְּלָל

אַךְ בְּעֵת שֶׁהָיָה נִסָּיוֹן, הָיָה לוֹ גַּם כֵּן כַּמָּה נִסְיוֹנוֹת

אות רלד

לְעִנְיַן שְׁבִירַת תַּאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת לְגַמְרֵי בְּתַכְלִית הַבִּיטּוּל שֶׁהִתְפָּאֵר אֶת עַצְמוֹ שֶׁזָּכָה לָזֶה

אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁיֵּשׁ צַדִּיקִים שֶׁשָּׁבְרוּ הַתַּאֲווֹת

אַךְ הוּא כְּמוֹ עוֹר שֶׁמְּעַבְּדִין אוֹתוֹ

וְאַף עַל פִּי שֶׁמְּעֻבָּד הָעוֹר אַךְ נִשְׁאָר בּוֹ קְצָת רֵיחַ שֶׁאֵינוֹ טוֹב.

כְּמוֹ כֵן הַנִּמְשָׁל

שֶׁיֵּשׁ שֶׁשָּׁבְרוּ הַתַּאֲווֹת אֲבָל עֲדַיִן נִשְׁאָר קְצָת שֶׁמֶץ מֵהֶם

וַעֲדַיִן הַתַּאֲווֹת כְּרוּכִים אַחֲרֵיהֶם בְּמִקְצָת.

גַּם אָמַר כְּבָר שֶׁצְּרִיכִין לְנַקּוֹת הַגּוּף מִתַּאֲווֹת כְּמוֹ שֶׁמְּעַבְּדִין הָעוֹר וּמְהַפְּכִין אוֹתוֹ.

כָּךְ צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַגּוּף נָקִי וּמְעֻבָּד לְגַמְרֵי מִתַּאֲווֹת

עַד שֶׁמַּמָּשׁ יִהְיוּ יְכוֹלִין לְהָפְכוֹ וְלִרְאוֹת שֶׁהוּא נָקִי לְגַמְרֵי מִכָּל הַתַּאֲווֹת וְהַמִּדּוֹת רָעוֹת, וְלא נִמְצָא בּוֹ שׁוּם שֶׁמֶץ וְרֵיחַ כְּלָל מִשּׁוּם תַּאֲוָה וּמִדָּה רָעָה שֶׁבָּעוֹלָם.

וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה מֻפְשָׁט לְגַמְרֵי לְגַמְרֵי מִכָּל הַתַּאֲווֹת וְהַמִּדּוֹת רָעוֹת

וְלא נִשְׁאָר בּוֹ שׁוּם שֶׁמֶץ כְּלָל מִשּׁוּם מִדָּה רָעָה וְשׁוּם תַּאֲוָה בָּעוֹלָם.

וְכָל זֶה זָכָה בְּיַלְדוּתוֹ קדֶם שֶׁהִתְחִיל לֵילֵךְ בְּהַשָּׂגוֹת גְּבוֹהוֹת

וְהַרְבֵּה זְמַן קדֶם שֶׁנָּסַע לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

אַךְ אַחַר כָּךְ זָכָה לַעֲלוֹת מִמַּעְלָה לְמַעְלָה וּמִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה עַד שֶׁעָלָה לַמָּקוֹם שֶׁעָלָה, וְזָכָה לְמַה שֶּׁזָּכָה לְמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר מִזֶּה כְּלָל

אות רלה

אָמַר מֵהַנִּגְלוֹת שֶׁלִּי אֵין אַתֶּם צְרִיכִים לִלְמד

הַיְנוּ אַף עַל פִּי שֶׁכְּפִי שֶׁאַתֶּם רוֹאִין מִמֶּנִּי נִדְמֶה לָכֶם שֶׁאֲנִי עַל פִּי רב בְּעַצְבוּת

אֵין אַתֶּם צְרִיכִים לִלְמד מִזֶּה, רַק לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד.

כִּי הַאִם אַתֶּם מְדַמִּים עַצְמְכֶם אֵלַי בְּכָל הַדְּבָרִים לַעֲשׂוֹת כָּמוֹנִי.

גַּם בֶּאֱמֶת אֲנִי בְּשִׂמְחָה

רַק מֵחֲמַת שֶׁאֲנִי צָרִיךְ תָּמִיד לְפַנּוֹת הַדֶּרֶךְ בְּמָקוֹם שֶׁהָיָה תּהוּ וּמִדְבָּר לַעֲשׂוֹת שָׁם דֶּרֶךְ לְקַצֵּץ מִשָּׁם כָּל הַמְעַכְּבִים שָׁם אֶת הַדֶּרֶךְ

וּצְרִיכִים לְקַצֵּץ שָׁם אִילָנוֹת הַגְּדֵלִים שָׁם מֵאֲלָפִים שָׁנִים

וְלִהְיוֹת הוֹלֵךְ וָשׁוֹב אָנֶה וָאָנָה לְקַצֵּץ וְלַחֲזר וּלְקַצֵּץ

כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַדֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה לָרַבִּים, שֶׁיּוּכְלוּ רַבִּים לֵילֵךְ בְּאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ

וּמֵחֲמַת יְגִיעוֹת כָּאֵלּוּ הוּא בִּדְאָגָה עַל פִּי רב.

וְאָמַר אָז שֶׁגַּם רַבִּי שִׁמְעוֹן שַׁיָּךְ לָזֶה הַיְנוּ לִבְחִינַת פִּנּוּי הַדֶּרֶךְ

אות רלו

גַּם כְּבָר שָׁמַעְנוּ שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁמִּשְׁפַּחְתּוֹ בָּאָה מִמַּלְכוּת בֵּית דָּוִד כַּיָּדוּעַ לְהָעוֹלָם.

עַל כֵּן עַל פִּי הָרב הֵם הוֹלְכִים בְּלֵב נִשְׁבָּר וְאֵין רְגִילִים בְּפָנִים שׂוֹחֲקוֹת.

כִּי דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם יָסַד סֵפֶר תְּהִלִּים שֶׁרֻבּוֹ הוּא דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁים הַיּוֹצְאִים מִלֵּב נִשְׁבָּר.

כִּי כָל דְּבָרָיו הֵם רַק צְעָקוֹת וְתַחֲנוּנִים בְּלֵב נִשְׁבָּר מְאד.

עַל כֵּן גַּם זַרְעוֹ עַתָּה יֵשׁ לָהֶם לֵב נִשְׁבָּר עַל פִּי הָרב.

כִּי גַּם הָרַב רַבִּי בָּרוּךְ אֵין רָגִיל בְּפָנִים שׂוֹחֲקוֹת וְלֵב שָׂמֵחַ.

רַק בְּלֵב נִשְׁבָּר.

אֲבָל אָנוּ מֻזְהָרִים לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד

אות רלז

סִפֵּר שֶׁבִּימֵי יַלְדוּתוֹ כְּשֶׁהָיָה סוֹעֵד סְעֻדָּתוֹ

הָיָה אַחַר כָּךְ נוֹתֵן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז עַל כָּל סֵדֶר אֲכִילָתוֹ, וְלא הָיָה מִסְתַּפֵּק עַצְמוֹ בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן שֶׁהָיָה מְבָרֵךְ.

רַק מֵעַצְמוֹ נָתַן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז עַל כָּל סֵדֶר אֲכִילָתוֹ שֶׁנָּתְנוּ לוֹ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם.

כְּגוֹן שֶׁהָיוּ נוֹתְנִין לוֹ מִתְּחִלָּה מְעַט יֵין שָׂרָף וַחֲתִיכָה לֶעקִיךְ [עוּגָה], וְאַחַר כָּךְ צְנוֹן שֶׁקּדֶם הָאֲכִילָה וְכוּ' וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה כָּל סֵדֶר הַסְּעֻדָּה

הָיָה מְסַדֵּר שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר בִּפְרָט
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיט - מֵעִנְיַן יִסּוּרֵי עוֹלָם הַזֶּה
...הזה דבר עמנו כמה פעמים מענין יסורי עולם הזה שכל בני העולם כלם מלאים יסורים אין גם אחד שיהיה לו עולם הזה ואפילו העשירים הגדולים ואפילו השרים אין להם שום עולם הזה כלל כי כל ימיהם כעס ומכאובות וכלם מלאים טרדות ודאגות ועצבות ויגון ואנחה תמיד וכל אחד יש לו יסורים מיחדים ואין גם אחד מכל הגבירים והשרים, שיהיה לו הכל כסדר כרצונו תמיד וכלם כאחד מלאים יסורים ודאגות תמיד וזה ברור וידוע לכל מי שבקי קצת בהם ובדרכיהם וכמה פעמים דברנו מזה, והיינו רואים בעינינו כל זאת ואפילו מי שנדמה עליו שיש לו העולם הזה בשלמו...
שיחות הר"ן - אות שז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות שז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן לענין מה שדרך העולם לומר בכל שנה ובכל עת שעכשו אינם עתים טובות ובשנים הקודמים היה טוב יותר וכו' כידוע שיחות כאלו בין רב העולם דברנו עמו מזה הרבה ורב השיחה היה שספרו לפניו הרבה שבימים הראשונים הטובים היה הכל בזול גדול הרבה יותר משל עכשו כי לא היה אז נגידים ועשירים גדולים כמו עכשו ומה שמוציא עכשו בעל הבית פשוט ואפילו מקבל חשוב הוא יותר מההוצאות של הנגידים, שבשנים הקודמים כידוע ומפרסם כל זה ענה ואמר הלא אדרבא, השם יתברך מנהיג עתה העולם יפה יותר מקדם !
ספר המידות - התנשאות
...אימה יתרה על הצבור שלא לשם שמים, אינו רואה בן תלמיד חכם. ב. המתחיל בדבר מצוה ואינו גומרה, מורידין אותו מגדלתו. ג. כשהקדוש ברוך הוא נפרע משונאי ישראל, ממנה להם פרנסים שאינם טובים. ד. מנשאין את בן צדיק, כשאינו הולך בדרך ישר, כדי שילך בדרך ישר. ה. על ידי הצדקה מתנשא. ו. אין אדם עולה לגדלה אלא אם כן מוחלין לו כל עוונותיו. ז. כשמנשאין את אדם חשוב, אין מורידין אותו. ח. על ידי חכמה ושפלות ומערב בין הבריות, דבורו נתקים למעלה. ט. כשרוצים לנשא איזה צדיק ולפרסם אותו, אזי הקדוש ברוך הוא שולח מחלקת בין הרשעים...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נד - הַבְּחִירָה בְּיַד הָאָדָם לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹנוֹ
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נד - הבחירה ביד האדם לעשות כרצונו הבחירה ביד האדם לעשות כרצונו ואפילו כל הדברים, הכל ביד האיש הישראלי להתנהג הכל כרצונו כבחירתו כי ביד ישראל יש בחירה בידם על כל דבר שבעולם כי אצל אחרים יש דברים שהם מכרחים בהם אבל אצל איש הישראלי כל דבר ודבר שהוא עושה כגון לנסע לאיזה מקום וכיוצא יש בו עבודה ועל כן יש לו בחירה על הכל
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קטז - אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא בְּזֶה הָעוֹלָם מַמָּשׁ
...- ארץ ישראל היא בזה העולם ממש ספר, שכשהיה בארץ ישראל, ספרו לו שם החשובים שהיו שם שבאו ממדינות אלו וקבעו דירתם שם בארץ ישראל, כמפרסם וספרו לו, שקדם שהיו בארץ ישראל לא היו יכולים לציר לעצמן שארץ ישראל היא עומדת בזה העולם והיו סוברים שארץ ישראל הוא עולם אחר לגמרי לפי גדל קדשת ארץ ישראל המבאר בספרים ומפרש בתורתנו הקדושה מעלת קדשת ארץ ישראל כמה וכמה פעמים והתורה בעצמה מפרשת כל גבולי ארץ ישראל לגדל מעלתה וקדשתה העצום והנורא מאד מאד על כן לא היו יכולין לציר לעצמן בעיניהם שארץ ישראל יהיה בזה העולם עד אשר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסה - וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲך כָּמוֹך אֲנִי ה'
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסה - ואהבת לרעך כמוך אני ה' "ואהבת לרעך כמוך אני ה'" הינו שתקבל באהבה, כל הרעות והיסורים הבאים עליך כי ראוי שתדע, שלפי מעשיך אחר כל היסורים והרעות שיש לך עדין הוא מתנהג עמך ברחמים כי היה מגיע לך יותר ויותר, חס ושלום, לפי מעשיך וזהו "ואהבת לרעך" שתאהב הרע שבא לך הינו הרעות והיסורים הבאים עליך, חס ושלום תקבלם באהבה כי כמוך כמו שאתה הוא, הינו לפי מעשיך "אני ה'", בעל הרחמים, עדין אני מתנהג עמך ברחמים כנ"ל.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קיב - צהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה
...צהר תעשה לתבה ואל אמה תכלנה מלמעלה ופתח התבה בצדה תשים תחתים שנים ושלישים תעשה פרש רש"י: צהר יש אומרים אבן טוב ויש אומרים חלון הנה ידוע כי "סביב רשעים יתהלכון" כי הסטרא אחרא מסבבת הקדשה כי את זה לעמת זה עשה ובפרט מי שכבר נמשך אחר עברות, חס ושלום ונמשך אחר הסטרא אחרא, ושם מקומו, חס ושלום והם מסבבין אותו מכל צד וכאשר יעורר רוחו לשוב אל ה' קשה לו מאד להתפלל ולדבר דבורים לפני ה' כי הן מסבבין אותו מכל צד, לכל אחד לפי ענינו כנ"ל ומחמת שאי אפשר לו להוציא דבור לפני אלהים בדחילו ורחימו וחיות כראוי לכן כל...
שיחות הר"ן - אות קעח - גדולות נוראות השגתו
שיחות הר"ן - אות קעח - גדולות נוראות השגתו פעם אחת עמדתי לפניו לעת ערב סמוך לתפילת המנחה והיה מסתכל בחלון בדרך השתוקקות נמרץ וכליון עינים ודבר עמי מענין היום שחולף ועובר מהרה ענה ואמר: מה שיש לי לעשות בזה העולם [ואמר זאת בדרך הפלגה כלומר שיש לו הרבה מאד לעשות בזה העולם שאי אפשר לשער] והנה היום חולף ועובר מהרה ואמר בלשון אשכנז בזה הלשון: וואס איך האב צו טהון אין דעם עולם
ספר המידות - מסור
ספר המידות - מסור חלק א' א. מי שאומר מסירות על חברו, לסוף שיהא מטלטל, ושונאים קמים עליו, ורואה בעצמו מה שרצה לראות על חברו, וכל הנסמכין עליו נופלים, ומשפחת הנרדף לוקחין גדלתו. ב. מי שמוסר את הצדיק, יורד מנכסיו. ג. מתר להרג את המסור. ד. אסור למסר אפילו את הרשע להריגה.
אלה מסעי בני ישראל - פירוש סותר אחד את השני
...- פירוש סותר אחד את השני כאן כתב רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=312 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מ - אלה מסעי בני ישראל [לשון רבנו, זכרונו לברכה] איתא בעשרה מאמרות: "אלה מסעי בני ישראל בשביל שחטאו באלה אלקיך ישראל בשביל זה יסעו בני ישראל" נמצא כל הנסיעות של אדם, הוא בשביל קלקול האמונה הינו בחינת עבודת אלילים כי אם היה מאמין באמונה שלמה שיכול הקדוש ברוך הוא להזמין לו כל צרכו לא היה נוסע שום נסיעה נמצא כי הנסיעה היא קלקול אמונה, הינו בחינת עבודת אלילים וזה שכתוב בעבודת אלילים: "צא תאמר לו" 'צא'...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1250 שניות - עכשיו 24_04_2026 השעה 11:33:32 - wesi2