ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - רל - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
אות רל ספר רבי נפתלי שאמר רבנו זכרונו לברכה שטוב היה שיהיה לאיש כשר סוסים שיסע בכל פעם עם בני הנעורים לתוך איזה יער וכיוצא ושם ידברו יראת שמים ויהיה להם התבודדות וכו'. כי בשדה ויער טוב מאד להתבודדות. וספר אז מענין הנהגותיו בימי הנעורים שהיה רגיל לקח סוס מבית חותנו ורכב על הסוס לאיזה יער. ושם ירד מהסוס וקשרו לאיזה אילן והוא הלך לתוך היער לעשות את שלו והתבודד שם כדרכו. וכמה פעמים התיר עצמו הסוס וברח למקומו לבית חותנו. וכשראו שם שהסוס בא לבדו היו דואגים ומתפחדים מאד כי אמרו שבודאי נפל מהסוס חס ושלום. וכמה פעמים נפלו עליו גשמים גדולים בעת שהיה ביער ואחר כך בא לביתו שעה בלילה או יותר. ושמעתי מפיו הקדוש כמה פעמים שהעקר תלוי רק ביגיעות ועבודות וכו' ועל ידי זה יכול כל אדם לבוא למדרגות גדולות וכו' ואמר אני יכול לעשות איש כשר שקורין "גיטר יוד" כמוני ממש אות רלא שמעתי מאחד ששמע מרבנו זכרונו לברכה שספר לו מעצם הקדשה שלו בילדותו שבהיותו ילד קטן רצה להיות ירא שמים והיה חפץ לקבל שבת בקדשה גדולה כראוי והלך למרחץ וטבל בזריזות סמוך אחר חצות מיד. ויצא מהטבילה ובא לביתו ולבש בגדי שבת ונכנס לבית המדרש והלך אנה ואנה ורצה להמשיך עליו קדשת שבת ונשמה יתרה. והיה חפץ לראות איזה דבר אך לא ראה כלל. והיה מתגעגע מאד לראות. ובתוך זה התחילו לכנס אנשים לבית המדרש ובא איזה איש חשוב ועמד על הסטנדר [עמוד] שלו והתחיל לומר שיר השירים והלך הוא זכרונו לברכה והכניס ראשו למטה בתוך השטענדיר. ומחמת שהיה עדין ילד קטן לא הקפידו עליו. והוא היה מנח שם והתחיל לבכות ובכה מאד בדמעות שליש כמה שעות עד הערב עד שעיניו עלו נפוחות. ואחר כך פתח את עיניו ונדמה לו כאלו הוא רואה איזה אור מחמת שכבר נדלקו הנרות ועיניו היו סתומים כל כך בבכיה ואז נתקרר דעתו קצת. וכל זה היה בקטנותו ממש. כמדמה שאמר שהיה אז בן שש שנים אות רלב אמר אני הייתי מבקש ומתפלל מאד שיזמין לי השם יתברך נסיון כי הייתי תקיף בדעתי אם לא שתעשה אותי משגע אבל אם הוא בשכלו וכו' אות רלג אמר אם לא נמצא מפרש בדברי רבותינו זכרונם לברכה בפרוש שאסור לומר גירא בעינה דשטנא [חץ בעיני השטן] הייתי אומר גירא בעינה דשטנא. ואיני מבין כלל המעשיות שנמצאים בדברי רבותינו זכרונם לברכה מתנאים ואמוראים שהיה קשה וכבד בעיניהם מאד תאוה זו. כמובא כמה מעשיות בגמרא. כי אצלי אינו כלום, כלל כלל לא, ואינו נחשב אצלי לנסיון כלל ובודאי יש סוד במה שנמצא בתורה שתאוה זו היא נסיון כי באמת אינו נסיון כלל. ומי שיודע מעט מגדלת הבורא יתברך כמו שכתוב (תהלים קל"ה) : "כי אני ידעתי כי גדול ה'", אני ידעתי דיקא אינו נחשב לנסיון כלל. ואין חלוק אצלי בין זכר לנקבה אני רואה התאוה כמו שאני רואה אותך. היו לי נסיונות אין מספר, אך אינו נסיון כלל אך בעת שהיה נסיון, היה לו גם כן כמה נסיונות אות רלד לענין שבירת תאוות ומדות רעות לגמרי בתכלית הביטול שהתפאר את עצמו שזכה לזה אמר רבנו זכרונו לברכה שיש צדיקים ששברו התאוות אך הוא כמו עור שמעבדין אותו ואף על פי שמעבד העור אך נשאר בו קצת ריח שאינו טוב. כמו כן הנמשל שיש ששברו התאוות אבל עדין נשאר קצת שמץ מהם ועדין התאוות כרוכים אחריהם במקצת. גם אמר כבר שצריכין לנקות הגוף מתאוות כמו שמעבדין העור ומהפכין אותו. כך צריך שיהיה הגוף נקי ומעבד לגמרי מתאוות עד שממש יהיו יכולין להפכו ולראות שהוא נקי לגמרי מכל התאוות והמדות רעות, ולא נמצא בו שום שמץ וריח כלל משום תאוה ומדה רעה שבעולם. ורבנו זכרונו לברכה היה מפשט לגמרי לגמרי מכל התאוות והמדות רעות ולא נשאר בו שום שמץ כלל משום מדה רעה ושום תאוה בעולם. וכל זה זכה בילדותו קדם שהתחיל לילך בהשגות גבוהות והרבה זמן קדם שנסע לארץ ישראל. אך אחר כך זכה לעלות ממעלה למעלה וממדרגה למדרגה עד שעלה למקום שעלה, וזכה למה שזכה למדרגה עליונה שאי אפשר לדבר מזה כלל אות רלה אמר מהנגלות שלי אין אתם צריכים ללמד הינו אף על פי שכפי שאתם רואין ממני נדמה לכם שאני על פי רב בעצבות אין אתם צריכים ללמד מזה, רק להיות בשמחה תמיד. כי האם אתם מדמים עצמכם אלי בכל הדברים לעשות כמוני. גם באמת אני בשמחה רק מחמת שאני צריך תמיד לפנות הדרך במקום שהיה תהו ומדבר לעשות שם דרך לקצץ משם כל המעכבים שם את הדרך וצריכים לקצץ שם אילנות הגדלים שם מאלפים שנים ולהיות הולך ושוב אנה ואנה לקצץ ולחזר ולקצץ כדי שיהיה הדרך כבושה לרבים, שיוכלו רבים לילך באותו הדרך ומחמת יגיעות כאלו הוא בדאגה על פי רב. ואמר אז שגם רבי שמעון שיך לזה הינו לבחינת פנוי הדרך אות רלו גם כבר שמענו שמחמת שמשפחתו באה ממלכות בית דוד כידוע להעולם. על כן על פי הרב הם הולכים בלב נשבר ואין רגילים בפנים שוחקות. כי דוד המלך עליו השלום יסד ספר תהלים שרבו הוא דברי כבושים היוצאים מלב נשבר. כי כל דבריו הם רק צעקות ותחנונים בלב נשבר מאד. על כן גם זרעו עתה יש להם לב נשבר על פי הרב. כי גם הרב רבי ברוך אין רגיל בפנים שוחקות ולב שמח. רק בלב נשבר. אבל אנו מזהרים להיות בשמחה תמיד אות רלז ספר שבימי ילדותו כשהיה סועד סעדתו היה אחר כך נותן שבח והודיה להשם יתברך בלשון אשכנז על כל סדר אכילתו, ולא היה מסתפק עצמו בברכת המזון שהיה מברך. רק מעצמו נתן שבח והודיה להשם יתברך בלשון אשכנז על כל סדר אכילתו שנתנו לו באותו היום. כגון שהיו נותנין לו מתחלה מעט יין שרף וחתיכה לעקיך [עוגה], ואחר כך צנון שקדם האכילה וכו' וכיוצא בזה כל סדר הסעדה היה מסדר שבח והודיה להשם יתברך על כל דבר ודבר בפרט
אות רל

סִפֵּר רַבִּי נַפְתָּלִי שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁטּוֹב הָיָה שֶׁיִּהְיֶה לְאִישׁ כָּשֵׁר סוּסִים שֶׁיִּסַּע בְּכָל פַּעַם עִם בְּנֵי הַנְּעוּרִים לְתוֹךְ אֵיזֶה יַעַר וְכַיּוֹצֵא

וְשָׁם יְדַבְּרוּ יִרְאַת שָׁמַיִם וְיִהְיֶה לָהֶם הִתְבּוֹדְדוּת וְכוּ'.

כִּי בְּשָׂדֶה וְיַעַר טוֹב מְאד לְהִתְבּוֹדְדוּת.

וְסִפֵּר אָז מֵעִנְיַן הַנְהָגוֹתָיו בִּימֵי הַנְּעוּרִים

שֶׁהָיָה רָגִיל לִקַּח סוּס מִבֵּית חוֹתְנוֹ וְרָכַב עַל הַסּוּס לְאֵיזֶה יַעַר.

וְשָׁם יָרַד מֵהַסּוּס וּקְשָׁרוֹ לְאֵיזֶה אִילָן

וְהוּא הָלַךְ לְתוֹךְ הַיַּעַר לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלּוֹ וְהִתְבּוֹדֵד שָׁם כְּדַרְכּוֹ.

וְכַמָּה פְּעָמִים הִתִּיר עַצְמוֹ הַסּוּס וּבָרַח לִמְקוֹמוֹ לְבֵית חוֹתְנוֹ.

וּכְשֶׁרָאוּ שָׁם שֶׁהַסּוּס בָּא לְבַדּוֹ הָיוּ דּוֹאֲגִים וּמִתְפַּחֲדִים מְאד

כִּי אָמְרוּ שֶׁבְּוַדַּאי נָפַל מֵהַסּוּס חַס וְשָׁלוֹם.

וְכַמָּה פְּעָמִים נָפְלוּ עָלָיו גְּשָׁמִים גְּדוֹלִים בְּעֵת שֶׁהָיָה בַּיַּעַר וְאַחַר כָּךְ בָּא לְבֵיתוֹ שָׁעָה בַּלַּיְלָה אוֹ יוֹתֵר.

וְשָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁהָעִקָּר תָּלוּי רַק בִּיגִיעוֹת וַעֲבוֹדוֹת וְכוּ'

וְעַל יְדֵי זֶה יָכוֹל כָּל אָדָם לָבוֹא לְמַדְרֵגוֹת גְּדוֹלוֹת וְכוּ'

וְאָמַר אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת אִישׁ כָּשֵׁר שֶׁקּוֹרִין "גִּיטֶר יוּד" כָּמוֹנִי מַמָּשׁ

אות רלא

שָׁמַעְתִּי מֵאֶחָד שֶׁשָּׁמַע מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁסִּפֵּר לוֹ מֵעצֶם הַקְּדֻשָּׁה שֶׁלּוֹ בְּיַלְדוּתוֹ

שֶׁבִּהְיוֹתוֹ יֶלֶד קָטָן רָצָה לִהְיוֹת יְרֵא שָׁמַיִם

וְהָיָה חָפֵץ לְקַבֵּל שַׁבָּת בִּקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה כָּרָאוּי

וְהָלַךְ לַמֶּרְחָץ וְטָבַל בִּזְרִיזוּת סָמוּךְ אַחַר חֲצוֹת מִיָּד.

וְיָצָא מֵהַטְּבִילָה וּבָא לְבֵיתוֹ וְלָבַשׁ בִּגְדֵי שַׁבָּת

וְנִכְנַס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְהָלַךְ אָנֶה וָאָנָה

וְרָצָה לְהַמְשִׁיךְ עָלָיו קְדֻשַּׁת שַׁבָּת וּנְשָׁמָה יְתֵרָה.

וְהָיָה חָפֵץ לִרְאוֹת אֵיזֶה דָּבָר אַךְ לא רָאָה כְּלָל.

וְהָיָה מִתְגַּעְגֵּעַ מְאד לִרְאוֹת.

וּבְתוֹךְ זֶה הִתְחִילוּ לִכְנס אֲנָשִׁים לְבֵית הַמִּדְרָשׁ

וּבָא אֵיזֶה אִישׁ חָשׁוּב וְעָמַד עַל הַסטנדר [עַמּוּד] שֶׁלּוֹ

וְהִתְחִיל לוֹמַר שִׁיר הַשִּׁירִים

וְהָלַךְ הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְהִכְנִיס ראשׁוֹ לְמַטָּה בְּתוֹךְ הַשְּׁטֶענְדֶיר.

וּמֵחֲמַת שֶׁהָיָה עֲדַיִן יֶלֶד קָטָן לא הִקְפִּידוּ עָלָיו.

וְהוּא הָיָה מֻנָּח שָׁם וְהִתְחִיל לִבְכּוֹת

וּבָכָה מְאד בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ כַּמָּה שָׁעוֹת עַד הָעֶרֶב

עַד שֶׁעֵינָיו עָלוּ נְפוּחוֹת.

וְאַחַר כָּךְ פָּתַח אֶת עֵינָיו וְנִדְמָה לוֹ כְּאִלּוּ הוּא רוֹאֶה אֵיזֶה אוֹר

מֵחֲמַת שֶׁכְּבָר נִדְלְקוּ הַנֵּרוֹת וְעֵינָיו הָיוּ סְתוּמִים כָּל כָּךְ בִּבְכִיָּה

וְאָז נִתְקָרֵר דַּעְתּוֹ קְצָת.

וְכָל זֶה הָיָה בְּקַטְנוּתוֹ מַמָּשׁ.

כִּמְדֻמֶּה שֶׁאָמַר שֶׁהָיָה אָז בֶּן שֵׁשׁ שָׁנִים

אות רלב

אָמַר אֲנִי הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ וּמִתְפַּלֵּל מְאד שֶׁיַּזְמִין לִי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִסָּיוֹן

כִּי הָיִיתִי תַּקִּיף בְּדַעְתִּי אִם לא שֶׁתַּעֲשֶׂה אוֹתִי מְשֻׁגָּע

אֲבָל אִם הוּא בְּשִׂכְלוֹ וְכוּ'

אות רלג

אָמַר אִם לא נִמְצָא מְפרָשׁ בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּפֵרוּשׁ שֶׁאָסוּר לוֹמַר גִּירָא בְּעֵינֵהּ דְּשִׂטְנָא [חֵץ בְּעֵינֵי הַשָּׂטָן]

הָיִיתִי אוֹמֵר גִּירָא בְּעֵינֵהּ דְּשִׂטְנָא.

וְאֵינִי מֵבִין כְּלָל הַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁנִּמְצָאִים בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מִתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים שֶׁהָיָה קָשֶׁה וְכָבֵד בְּעֵינֵיהֶם מְאד תַּאֲוָה זוֹ. כַּמּוּבָא כַּמָּה מַעֲשִׂיּוֹת בַּגְּמָרָא.

כִּי אֶצְלִי אֵינוֹ כְּלוּם, כְּלָל כְּלָל לא, וְאֵינוֹ נֶחְשָׁב אֶצְלִי לְנִסָּיוֹן כְּלָל

וּבְוַדַּאי יֵשׁ סוֹד בַּמֶּה שֶׁנִּמְצָא בַּתּוֹרָה שֶׁתַּאֲוָה זוֹ הִיא נִסָּיוֹן

כִּי בֶּאֱמֶת אֵינוֹ נִסָּיוֹן כְּלָל.

וּמִי שֶׁיּוֹדֵעַ מְעַט מִגְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה'", אֲנִי יָדַעְתִּי דַּיְקָא

אֵינוֹ נֶחְשָׁב לְנִסָּיוֹן כְּלָל.

וְאֵין חִלּוּק אֶצְלִי בֵּין זָכָר לִנְקֵבָה

אֲנִי רוֹאֶה הַתַּאֲוָה כְּמוֹ שֶׁאֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ.

הָיוּ לִי נִסְיוֹנוֹת אֵין מִסְפָּר, אַךְ אֵינוֹ נִסָּיוֹן כְּלָל

אַךְ בְּעֵת שֶׁהָיָה נִסָּיוֹן, הָיָה לוֹ גַּם כֵּן כַּמָּה נִסְיוֹנוֹת

אות רלד

לְעִנְיַן שְׁבִירַת תַּאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת לְגַמְרֵי בְּתַכְלִית הַבִּיטּוּל שֶׁהִתְפָּאֵר אֶת עַצְמוֹ שֶׁזָּכָה לָזֶה

אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁיֵּשׁ צַדִּיקִים שֶׁשָּׁבְרוּ הַתַּאֲווֹת

אַךְ הוּא כְּמוֹ עוֹר שֶׁמְּעַבְּדִין אוֹתוֹ

וְאַף עַל פִּי שֶׁמְּעֻבָּד הָעוֹר אַךְ נִשְׁאָר בּוֹ קְצָת רֵיחַ שֶׁאֵינוֹ טוֹב.

כְּמוֹ כֵן הַנִּמְשָׁל

שֶׁיֵּשׁ שֶׁשָּׁבְרוּ הַתַּאֲווֹת אֲבָל עֲדַיִן נִשְׁאָר קְצָת שֶׁמֶץ מֵהֶם

וַעֲדַיִן הַתַּאֲווֹת כְּרוּכִים אַחֲרֵיהֶם בְּמִקְצָת.

גַּם אָמַר כְּבָר שֶׁצְּרִיכִין לְנַקּוֹת הַגּוּף מִתַּאֲווֹת כְּמוֹ שֶׁמְּעַבְּדִין הָעוֹר וּמְהַפְּכִין אוֹתוֹ.

כָּךְ צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַגּוּף נָקִי וּמְעֻבָּד לְגַמְרֵי מִתַּאֲווֹת

עַד שֶׁמַּמָּשׁ יִהְיוּ יְכוֹלִין לְהָפְכוֹ וְלִרְאוֹת שֶׁהוּא נָקִי לְגַמְרֵי מִכָּל הַתַּאֲווֹת וְהַמִּדּוֹת רָעוֹת, וְלא נִמְצָא בּוֹ שׁוּם שֶׁמֶץ וְרֵיחַ כְּלָל מִשּׁוּם תַּאֲוָה וּמִדָּה רָעָה שֶׁבָּעוֹלָם.

וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה מֻפְשָׁט לְגַמְרֵי לְגַמְרֵי מִכָּל הַתַּאֲווֹת וְהַמִּדּוֹת רָעוֹת

וְלא נִשְׁאָר בּוֹ שׁוּם שֶׁמֶץ כְּלָל מִשּׁוּם מִדָּה רָעָה וְשׁוּם תַּאֲוָה בָּעוֹלָם.

וְכָל זֶה זָכָה בְּיַלְדוּתוֹ קדֶם שֶׁהִתְחִיל לֵילֵךְ בְּהַשָּׂגוֹת גְּבוֹהוֹת

וְהַרְבֵּה זְמַן קדֶם שֶׁנָּסַע לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

אַךְ אַחַר כָּךְ זָכָה לַעֲלוֹת מִמַּעְלָה לְמַעְלָה וּמִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה עַד שֶׁעָלָה לַמָּקוֹם שֶׁעָלָה, וְזָכָה לְמַה שֶּׁזָּכָה לְמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר מִזֶּה כְּלָל

אות רלה

אָמַר מֵהַנִּגְלוֹת שֶׁלִּי אֵין אַתֶּם צְרִיכִים לִלְמד

הַיְנוּ אַף עַל פִּי שֶׁכְּפִי שֶׁאַתֶּם רוֹאִין מִמֶּנִּי נִדְמֶה לָכֶם שֶׁאֲנִי עַל פִּי רב בְּעַצְבוּת

אֵין אַתֶּם צְרִיכִים לִלְמד מִזֶּה, רַק לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד.

כִּי הַאִם אַתֶּם מְדַמִּים עַצְמְכֶם אֵלַי בְּכָל הַדְּבָרִים לַעֲשׂוֹת כָּמוֹנִי.

גַּם בֶּאֱמֶת אֲנִי בְּשִׂמְחָה

רַק מֵחֲמַת שֶׁאֲנִי צָרִיךְ תָּמִיד לְפַנּוֹת הַדֶּרֶךְ בְּמָקוֹם שֶׁהָיָה תּהוּ וּמִדְבָּר לַעֲשׂוֹת שָׁם דֶּרֶךְ לְקַצֵּץ מִשָּׁם כָּל הַמְעַכְּבִים שָׁם אֶת הַדֶּרֶךְ

וּצְרִיכִים לְקַצֵּץ שָׁם אִילָנוֹת הַגְּדֵלִים שָׁם מֵאֲלָפִים שָׁנִים

וְלִהְיוֹת הוֹלֵךְ וָשׁוֹב אָנֶה וָאָנָה לְקַצֵּץ וְלַחֲזר וּלְקַצֵּץ

כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַדֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה לָרַבִּים, שֶׁיּוּכְלוּ רַבִּים לֵילֵךְ בְּאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ

וּמֵחֲמַת יְגִיעוֹת כָּאֵלּוּ הוּא בִּדְאָגָה עַל פִּי רב.

וְאָמַר אָז שֶׁגַּם רַבִּי שִׁמְעוֹן שַׁיָּךְ לָזֶה הַיְנוּ לִבְחִינַת פִּנּוּי הַדֶּרֶךְ

אות רלו

גַּם כְּבָר שָׁמַעְנוּ שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁמִּשְׁפַּחְתּוֹ בָּאָה מִמַּלְכוּת בֵּית דָּוִד כַּיָּדוּעַ לְהָעוֹלָם.

עַל כֵּן עַל פִּי הָרב הֵם הוֹלְכִים בְּלֵב נִשְׁבָּר וְאֵין רְגִילִים בְּפָנִים שׂוֹחֲקוֹת.

כִּי דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם יָסַד סֵפֶר תְּהִלִּים שֶׁרֻבּוֹ הוּא דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁים הַיּוֹצְאִים מִלֵּב נִשְׁבָּר.

כִּי כָל דְּבָרָיו הֵם רַק צְעָקוֹת וְתַחֲנוּנִים בְּלֵב נִשְׁבָּר מְאד.

עַל כֵּן גַּם זַרְעוֹ עַתָּה יֵשׁ לָהֶם לֵב נִשְׁבָּר עַל פִּי הָרב.

כִּי גַּם הָרַב רַבִּי בָּרוּךְ אֵין רָגִיל בְּפָנִים שׂוֹחֲקוֹת וְלֵב שָׂמֵחַ.

רַק בְּלֵב נִשְׁבָּר.

אֲבָל אָנוּ מֻזְהָרִים לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד

אות רלז

סִפֵּר שֶׁבִּימֵי יַלְדוּתוֹ כְּשֶׁהָיָה סוֹעֵד סְעֻדָּתוֹ

הָיָה אַחַר כָּךְ נוֹתֵן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז עַל כָּל סֵדֶר אֲכִילָתוֹ, וְלא הָיָה מִסְתַּפֵּק עַצְמוֹ בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן שֶׁהָיָה מְבָרֵךְ.

רַק מֵעַצְמוֹ נָתַן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז עַל כָּל סֵדֶר אֲכִילָתוֹ שֶׁנָּתְנוּ לוֹ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם.

כְּגוֹן שֶׁהָיוּ נוֹתְנִין לוֹ מִתְּחִלָּה מְעַט יֵין שָׂרָף וַחֲתִיכָה לֶעקִיךְ [עוּגָה], וְאַחַר כָּךְ צְנוֹן שֶׁקּדֶם הָאֲכִילָה וְכוּ' וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה כָּל סֵדֶר הַסְּעֻדָּה

הָיָה מְסַדֵּר שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר בִּפְרָט
שיחות הר"ן - אות ב
...כל התנועות שלי ושל בני והתלויים בי על השם יתברך שיהיה הכל כרצונו יתברך וזה טוב מאד גם אזי אין צריך לדאג ולחשב כלל אם מתנהג כראוי אם לאו מאחר שסומך עליו יתברך ואם הוא יתברך רוצה בענין אחר הוא מרצה להתנהג בענין אחר כרצונו יתברך וכן כשמגיע שבת או יום טוב אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך שיהיה הכל כרצונו יתברך ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדשת אותו...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פט - הַדַּעַת מְשַׁדֵּך כָּל הַשִּׁדּוּכִים
...הדעת משדך כל השדוכים הדעת משדך כל השדוכים כי כל השדוכים הם שני הפכים והדעת הוא המתוך בין שני הפכים [עין לקוטי הראשון סי' ד] על כן כל השדוכים שבעולם כלם נעשים על ידי הבר דעת שיש בעולם ועל כן לפעמים קשה למצא זווגו כי לפעמים שני המשדכים רחוקים מאד והם שני הפכים ביותר זה מזה על כן קשה למצא זווגו והתקון לזה שצריך שיבוא להבר דעת לשמע תורה מפיו ועל ידי זה יכול למצא השדוך שלו כי כל זמן שהדעת בכח אזי לפעמים אי אפשר לחבר המשדכים כשהם בהפך גדול זה מזה כי לפעמים...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עד - אַחַר פּוּרִים קוֹרִין פָּרָשַׁת פָּרָה
...פרשת פרה, שהיא הכנה לפסח כי פרשת פרה קורין, כדי שיהיו נזהרין לטהר מטמאת מת כדי שיהיו טהורין לעשות הפסח פור, כי פורים על שם הפר, ואחר כך נעשה פר"ה כי גם פורים הוא בודאי הלוך ודרך לפסח "שפתותיו שושנים נטפות מור עבר" שפתותיו זה בחינת פסח פה סח שושנה היא אסתר, [שושנה גימטריא אסתר] נטפות מור עבר זה בחינת מרדכי מר דרור, לשון חרות, בחינת חרות של פסח ועל כן צרוף של פורים מרמז בפסח, בפסוק: "שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתך למועד חדש האביב, כי בו יצאת ממצרים...
ספר המידות - שבועה
...ותהרס חס ושלום. ב. על ידי שבועות שקר נופלים מאמונה. ג. למוד מסכת שבועות מסגל לירידת הגשם. ד. על ידי שבועת שקר באין הרהורי ניאוף. ה. מי שהוא רגיל בשבועות, מחשבות רעות באים לו תמיד. ו. על ידי העברת השבועה אין תקומה במלחמה. ז. מי שעובר על השבועה, בידוע שאינו מכבד יראי השם. ח. על כל עברות שבתורה נפרעין ממנו, וכאן ממנו וממשפחתו ומכל העולם כלו, וממנו נפרעין לאלתר. ט. דברים שאין אש ומים מכלין אותם, שבועות שקר מכלין אותן. י. מלאך גבריאל הוא ממנה על השרפה...
היכלות. מה הם ההיכלות?
...הם ההיכלות? שאלה: רבי נחמן בספריו מדבר במספר מקומות על היכלות שונים שבהם הוא מטייל. מה הם ההיכלות האלו? תשובה: ההיכלות האלו הם מה שנקרא אצלנו "תובנות" "שכלים". ההיכלות שרבי נחמן מדבר עליהם, הם תובנות והבנות עמוקות שיש לצדיק על השי"ת / העולם וכיו"ב. מה שנקרא גם "השגות" רוחניות. היכלי התמורות לדוגמא, היינו השכל שבו צריך לעבור האדם לפני שהוא מגיע לשכל האמיתי של השי"ת (ראה כאן forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=121 - היכלי התמורות. כיצד תדע שיצאת מהיכלי...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה טו - מִי שֶׁרוֹצֶה לִטְעם טַעַם אוֹר הַגָּנוּז
...זכרונו לברכה] ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וכו' א. מי שרוצה לטעם טעם אור הגנוז הינו סודות התורה שיתגלה לעתיד צריך להעלות מדת היראה לשרשה ב. ובמה מעלין את היראה ? בבחינת משפט כמו שכתוב: "מלך במשפט יעמיד ארץ" וארץ הוא בחינת יראה כמו שכתוב: "ארץ יראה" הינו שישפט את כל עסקיו כמו שכתוב: "יכלכל דבריו במשפט" הינו שישפט וידין בעצמו כל עסקיו ובזה יסיר מעליו כל הפחדים ויעלה בחינת יראה ברה ונקיה ותשאר אך יראת השם ולא יראה אחרת כי כשאין אדם דן ושופט את עצמו אזי...
חיי מוהר"ן - צח - סיפורים חדשים
...פלטין וקרא לשני אנשים וצוה אותם שיצירו את הפלטין שלו וחלק להם את הפלטין לשני חלקים. הינו שמחצה הפלטין יהיה מטל על האחד לצירו ומחצה השני יהיה מטל על השני לצירו. וקבע להם זמן שעד אותו הזמן מחיבים הם לצירו והלכו להם אלו השני אנשים. והלך אחד מהם ויגע וטרח מאד ולמד עצמו זאת האמנות של ציור וכיור היטב היטב עד שציר את חלקו שהיה מטל עליו בציור יפה ונפלא מאד. וציר שם חיות ועופות וכיוצא בזה בציורים נפלאים ונאים מאד. והשני לא שם אל לבו גזרת המלך ולא עסק בזה...
שיחות הר"ן - אות קכח
שיחות הר"ן - אות קכח ספר בשבחו שידע כל דברי ה"עץ חיים ו"פרי עץ החיים" וכל כתבי האר"י, זכרונו לברכה מספר הזוהר והעקר מהתקונים והמובן מדבריו היה שזה היה בימי נעוריו והפליג מאד כמה פעמים בשבח גדלת קדשת התקוני זוהר והיה רגיל לעסק בו ביותר גם בכל השנה אפילו שלא בימי אלול ואמר שבספר התקונים כלולים כל החכמות שבעולם וכו'
שיחות הר"ן - אות קכד
...? ואמר שאינו יכול לומר דברי מוסר כי כל דבור מוסר שלו הוא מטבל ומרחץ בדמעות ומחמת זה אינו יכול לומר מוסר בפרוש ובתחלה היה אצלנו קצת תמיהה מה שאמר שאינו אומר מוסר כי לפי דעתנו כל דבריו הם דברי מוסר גדול מאד מאד כאש בוערת ממש אך באמת לא היה רגיל לומר דברי מוסר בפרוש כדרך המוכיחים אבל אף על פי כן כל דבריו וכל שיחותיו היה רק מענין עבודת ה' וכל דבריו היה כגחלי אש ממש ומי שזכה לשמע דבור מפיו היה נכנס בקרבו כאש בוערת ממש ואי אפשר לבאר ולציר לא בכתב ולא בפה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנו - שֵׁם אַתָּה מְסֻגָּל עַל הַיָּם
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנו - שם אתה מסגל על הים שם אתה מסגל על הים להכניע הגלים והסוד: "בשוא גליו אתה תשבחם"
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2344 שניות - עכשיו 23_06_2025 השעה 16:13:39 - wesi2