ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - א - שיחות השיכים להתורות
אות א התורה בחצוצרות [סימן ה] אמר בראש השנה פה ברסלב שנת תקס"ג. וראש השנה חל אז ביום שני ושלישי. והוא היה ראש השנה הראשון לישיבתו פה ולהתקרבותי אליו. ואז נשמע בעולם הגזרות שרצו לגזר בעולם אשר יצאו בימינו בעוונותינו הרבים הינו לקח את בני ישראל לחיל רחמנא לצלן מעתה כי אלו הגזרות התחילו לצמח בימי מלכות פולין קדם שכבש הקיר"ה [הקיסר ירום הודו] מרוסיא את מדינתנו, ואחר כך בתחלת כבישתו את מדינתנו נשקט הדבר קצת, ואחר כך חזר ונתעורר שנשמע בעולם שרוצין לגזר כמה גזרות שקורין פונקטין. ואז אמר רבנו זכרונו לברכה התורה בחצוצרות, והיא מתחלת כי צריך כל אדם לומר כל העולם לא נברא אלא בשבילי וכו' ולמלאת חסרון העולם ולהתפלל עבורם להשם יתברך וכו' הינו קדם גזר דין וכו' עין שם וזה מרמז על הגזרות הנ"ל. ועין בספר פרפראות לחכמה כתב שם. ושמעתי מאבי זכרונו לברכה שרמז אז רבנו זכרונו לברכה שכבר הוא לאחר גזר דין. אך אף על פי כן עסק אז רבנו זכר צדיק לברכה, הרבה בכל השנה להמתיק הדין עד שעל ידי זה פעל בתפילתו שנתעכב הדבר ולא יצאה הגזרה אל הפעל עד שש עשרה שנים אחר הסתלקותו. ויש בזה הרבה לספר ויבאר במקום אחר עין שם. ואנשי שלומנו הזקנים ספרו ששמעו אז מרבנו זכרונו לברכה שאמר בזו הלשון: [אני דחיתי זאת לעשרים וכמה שנים] וכן היה מכון ממש כי משנת אמירת התורה הנ"ל עד שנת יציאת הגזרה לפעל בשנת תקפ"ז בסופה יש ערך חמש ועשרים שנים אות ב התורה קרא את יהושע בסימן וא"ו אמר בשבת תשובה שאחר ראש השנה הנזכר לעיל. ואז הזכיר בהתחלת התורה בסמוך את הפסוק (יחזקאל א) "ועל הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה". [ואחר כך בכתב ידו הקדוש לא נזכר פסוק זה עד סמוך בסוף כמבאר בספר עין שם]. ואז אחז בשתי ידיו בשתי ידות הכסא שישב עליו והיה מתנועע עם הכסא ואמר באימה וביראה ובמסירת נפש עצום מאד בזו הלשון כשיושבין על הכסא אז הוא אדם. והדברים סתומים מאד [אמר המעתיק עין זוהר תזריע דף מח]. ואחר כך גמר כל התורה הנוראה הזאת הנדפס בספר. ובשעת אמירת התורה לא דבר כלל מענין כונת אלול רק אחר כך כשגמר אמירת התורה הזאת אחר שהתפלל ערבית והבדיל, אחר כך חזר ודבר מהתורה הזאת כדרכו תמיד ואז ענה ואמר לאנשים חשובים זקנים שישבו אצלו אז שהיו מתפללים מתוך סדור האר"י זכרונו לברכה תאמרו לי איך מרמז בהתורה הנ"ל כל הכונות של אלול והחרישו ולא ענו כי באמת אי אפשר בשום אפן להבין מעצמן סוד הכונות של אלול איך מרמזים בהתורה הנ"ל. וצוה להביא לפניו סדור האר"י זכרונו לברכה ופתח אותו והראה לפניהם הכונות של אלול. ואחר כך פתח פיו הקדוש והנורא והתחיל לגלות פלאות איך כל הכונות של אלול מרמזים שם בדרך נפלא ונורא מאד כמבאר מזה בספר אבל אי אפשר לציר בכתב את השעור שבלב את כל הנעימות והנפלאות תמים דעים שהרגשתי אז בעת שזכיתי לשמע כל זה. גם דבר אחר שבת מהתורה הנ"ל שמדברת שם ממשה ויהושע ואהל מועד שהם בחינת נקדה העליונה ונקדה התחתונה וואו. ואז אמר לי בזו הלשון שבכל מקום שמתועדין יחד רבי ותלמיד נעשה בחינה זאת בחינת משה ויהושע ואהל מועד. והנה כל זה היה בהתחלת התקרבותי אליו ואז לא זכיתי עדין לכתב לפניו התורות הגדולות רק המאמרים הקצרים כתבתי בעצמי שלא בפניו והייתי מתגעגע זמן הרבה לקבל זאת התורה אצלו בכתיבת ידו הקדושה ולא זכיתי לזה עד אחר פורים שהייתי אז אצלו במעדועדיוקע. ואז ישבתי לפניו והעתקתי התורה הזאת לפניו, ומפיו יקרא אלי מתוך ספרו בכתב ידו הקדושה, ואני כותב על הניר. ואחר כך באיזה עת בסמוך בלילה עמדתי לפניו כשכבר ישב על מטתו ורצה לישן, ודברתי עמו אז הרבה, ואז גלה לי שלש המצוות שנצטוו ישראל בכניסתן לארץ ששיך לזה כנדפס במקומו שם עין שם. וסים אז ואמר כי כל שלש מצוות אלו הם בחינת תשובה כנדפס שם. ואז שאלתי אותו איך שלש מצוות אלו הם בחינת תשובה ענה ואמר זה תאמר אתה ובזה הלכתי אז מלפניו זכרונו לברכה ותכף התחלתי לחשב בזה ותכף בדרך הליכתי מביתי לאכסניא שלי הזמין לי השם יתברך בזה חדושים נאים ובבואי לאכסניא שלי מצאתי בעזרת השם יתברך כלי כתיבה וכתבתי מיד מה שחנני ה' בזה, וזה היה בתחלת חנוכי לחדש בתורתו הקדושה, שחנך אותי ברחמיו ודרכיו הנפלאים. וביום שלאחריו הבאתי לפניו מה שכתבתי והוטב בעיניו ושחק מחמת שמחה וענה ואמר תוכל ללמד אם תהיה מתמיד. אך אף על פי כן אחר כך הכרחתי להפסיק מלחדש עד שאלמד פוסק הרבה ואחר כך ספרי קבלה וכו' עד שאחר כך צוה לי לחדש ואחר כך צוה לי לכתב כאשר מבאר מזה במקום אחר
אות א

הַתּוֹרָה בַּחֲצוֹצְרוֹת [סִימָן ה] אָמַר בְּראשׁ הַשָּׁנָה פּה בְּרֶסְלַב שְׁנַת תקס"ג. וְראשׁ הַשָּׁנָה חָל אָז בְּיוֹם שֵׁנִי וּשְׁלִישִׁי. וְהוּא הָיָה ראשׁ הַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹן לִישִׁיבָתוֹ פּה וּלְהִתְקָרְבוּתִי אֵלָיו.

וְאָז נִשְׁמַע בָּעוֹלָם הַגְּזֵרוֹת שֶׁרָצוּ לִגְזר בָּעוֹלָם אֲשֶׁר יָצְאוּ בְּיָמֵינוּ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים הַיְנוּ לִקַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַחַיִל רַחֲמָנָא לִצְלַן מֵעַתָּה

כִּי אֵלּוּ הַגְּזֵרוֹת הִתְחִילוּ לִצְמחַ בִּימֵי מַלְכוּת פּוֹלִין קדֶם שֶׁכָּבַשׁ הַקִּירָ"ה [הַקֵּיסָר יָרוּם הוֹדוֹ] מֵרוּסְיָא אֶת מְדִינָתֵנוּ, וְאַחַר כָּךְ בִּתְחִלַּת כְּבִישָׁתוֹ אֶת מְדִינָתֵנוּ נִשְׁקַט הַדָּבָר קְצָת, וְאַחַר כָּךְ חָזַר וְנִתְעוֹרֵר שֶׁנִּשְׁמַע בָּעוֹלָם שֶׁרוֹצִין לִגְזר כַּמָּה גְּזֵרוֹת שֶׁקּוֹרִין פּוּנְקְטִין.

וְאָז אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַתּוֹרָה בַּחֲצוֹצְרוֹת, וְהִיא מַתְחֶלֶת כִּי צָרִיךְ כָּל אָדָם לוֹמַר כָּל הָעוֹלָם לא נִבְרָא אֶלָּא בִּשְׁבִילִי וְכוּ' וּלְמַלּאת חֶסְרוֹן הָעוֹלָם וּלְהִתְפַּלֵּל עֲבוּרָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְכוּ' הַיְנוּ קדֶם גְּזַר דִּין וְכוּ' עַיֵּן שָׁם וְזֶה מְרַמֵּז עַל הַגְּזֵרוֹת הַנַּ"ל.

וְעַיֵּן בַּסֵּפֶר פַּרְפְּרָאוֹת לְחָכְמָה כָּתַב שָׁם. וְשָׁמַעְתִּי מֵאָבִי זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁרָמַז אָז רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁכְּבָר הוּא לְאַחַר גְּזַר דִּין. אַךְ אַף עַל פִּי כֵן עָסַק אָז רַבֵּנוּ זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, הַרְבֵּה בְּכָל הַשָּׁנָה לְהַמְתִּיק הַדִּין עַד שֶׁעַל יְדֵי זֶה פָּעַל בִּתְפִילָּתוֹ שֶׁנִּתְעַכֵּב הַדָּבָר וְלא יָצְאָה הַגְּזֵרָה אֶל הַפּעַל עַד שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ. וְיֵשׁ בָּזֶה הַרְבֵּה לְסַפֵּר וִיבאַר בְּמָקוֹם אַחֵר עַיֵּן שָׁם.

וְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הַזְּקֵנִים סִפְּרוּ שֶׁשָּׁמְעוּ אָז מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁאָמַר בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן: [אֲנִי דָחִיתִי זאת לְעֶשְׂרִים וְכַמָּה שָׁנִים] וְכֵן הָיָה מְכֻוָּן מַמָּשׁ

כִּי מִשְּׁנַת אֲמִירַת הַתּוֹרָה הַנַּ"ל עַד שְׁנַת יְצִיאַת הַגְּזֵרָה לַפּעַל בִּשְׁנַת תקפ"ז בְּסוֹפָהּ יֵשׁ עֵרֶךְ חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנִים

אות ב

הַתּוֹרָה קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ בְּסִימָן וא"ו אָמַר בְּשַׁבַּת תְּשׁוּבָה שֶׁאַחַר ראשׁ הַשָּׁנָה הַנִּזְכָּר לְעֵיל.

וְאָז הִזְכִּיר בְּהַתְחָלַת הַתּוֹרָה בְּסָמוּךְ אֶת הַפָּסוּק "וְעַל הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה". [וְאַחַר כָּךְ בִּכְתַב יָדוֹ הַקָּדוֹשׁ לא נִזְכַּר פָּסוּק זֶה עַד סָמוּךְ בַּסּוֹף כַּמְבאָר בַּסֵּפֶר עַיֵּן שָׁם].

וְאָז אָחַז בִּשְׁתֵּי יָדָיו בִּשְׁתֵּי יְדוֹת הַכִּסֵּא שֶׁיָּשַׁב עָלָיו

וְהָיָה מִתְנוֹעֵעַ עִם הַכִּסֵּא וְאָמַר בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה וּבִמְסִירַת נֶפֶשׁ עָצוּם מְאד בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן כְּשֶׁיּוֹשְׁבִין עַל הַכִּסֵּא אָז הוּא אָדָם.

וְהַדְּבָרִים סְתוּמִים מְאד [אָמַר הַמַּעְתִּיק עַיֵּן זוהַר תַּזְרִיעַ דַּף מח].

וְאַחַר כָּךְ גָּמַר כָּל הַתּוֹרָה הַנּוֹרָאָה הַזּאת הַנִּדְפָּס בַּסֵּפֶר.

וּבִשְׁעַת אֲמִירַת הַתּוֹרָה לא דִּבֵּר כְּלָל מֵעִנְיַן כַּוָּנַת אֱלוּל

רַק אַחַר כָּךְ כְּשֶׁגָּמַר אֲמִירַת הַתּוֹרָה הַזּאת אַחַר שֶׁהִתְפַּלֵּל עַרְבִית וְהִבְדִּיל, אַחַר כָּךְ חָזַר וְדִבֵּר מֵהַתּוֹרָה הַזּאת כְּדַרְכּוֹ תָּמִיד

וְאָז עָנָה וְאָמַר לַאֲנָשִׁים חֲשׁוּבִים זְקֵנִים שֶׁיָּשְׁבוּ אֶצְלוֹ אָז שֶׁהָיוּ מִתְפַּלְּלִים מִתּוֹךְ סִדּוּר הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

תּאמְרוּ לִי אֵיךְ מְרֻמָּז בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל כָּל הַכַּוָּנוֹת שֶׁל אֱלוּל וְהֶחֱרִישׁוּ וְלא עָנוּ

כִּי בֶּאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אפֶן לְהָבִין מֵעַצְמָן סוֹד הַכַּוָּנוֹת שֶׁל אֱלוּל אֵיךְ מְרֻמָּזִים בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל.

וְצִוָּה לְהָבִיא לְפָנָיו סִדּוּר הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וּפָתַח אוֹתוֹ וְהֶרְאָה לִפְנֵיהֶם הַכַּוָּנוֹת שֶׁל אֱלוּל. וְאַחַר כָּךְ פָּתַח פִּיו הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא וְהִתְחִיל לְגַלּוֹת פְּלָאוֹת אֵיךְ כָּל הַכַּוָּנוֹת שֶׁל אֱלוּל מְרֻמָּזִים שָׁם בְּדֶרֶךְ נִפְלָא וְנוֹרָא מְאד כַּמְבאָר מִזֶּה בַּסֵּפֶר

אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לְצַיֵּר בִּכְתָב אֶת הַשִּׁעוּר שֶׁבַּלֵּב אֶת כָּל הַנְּעִימוֹת וְהַנִּפְלָאוֹת תְּמִים דֵּעִים שֶׁהִרְגַּשְׁתִּי אָז בְּעֵת שֶׁזָּכִיתִי לִשְׁמעַ כָּל זֶה.

גַּם דִּבֵּר אַחַר שַׁבָּת מֵהַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁמְּדַבֶּרֶת שָׁם מִמּשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וְאהֶל מוֹעֵד שֶׁהֵם בְּחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה וּנְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה וְוָאו. וְאָז אָמַר לִי בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁמִּתְוַעֲדִין יַחַד רַבִּי וְתַלְמִיד נַעֲשֶׂה בְּחִינָה זאת בְּחִינַת משֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וְאהֶל מוֹעֵד.

וְהִנֵּה כָּל זֶה הָיָה בְּהַתְחָלַת הִתְקָרְבוּתִי אֵלָיו וְאָז לא זָכִיתִי עֲדַיִן לִכְתּב לְפָנָיו הַתּוֹרוֹת הַגְּדוֹלוֹת רַק הַמַּאֲמָרִים הַקְּצָרִים כָּתַבְתִּי בְּעַצְמִי שֶׁלּא בְּפָנָיו

וְהָיִיתִי מִתְגַּעְגֵּעַ זְמַן הַרְבֵּה לְקַבֵּל זאת הַתּוֹרָה אֶצְלוֹ בִּכְתִיבַת יָדוֹ הַקְּדוֹשָׁה וְלא זָכִיתִי לָזֶה עַד אַחַר פּוּרִים שֶׁהָיִיתִי אָז אֶצְלוֹ בְּמֶעדְוֶעדִיוְקֶע.

וְאָז יָשַׁבְתִּי לְפָנָיו וְהֶעְתַּקְתִּי הַתּוֹרָה הַזּאת לְפָנָיו, וּמִפִּיו יִקְרָא אֵלַי מִתּוֹךְ סִפְרוֹ בִּכְתַב יָדוֹ הַקְּדוֹשָׁה, וַאֲנִי כּוֹתֵב עַל הַנְּיָר.

וְאַחַר כָּךְ בְּאֵיזֶה עֵת בְּסָמוּךְ בַּלַּיְלָה עָמַדְתִּי לְפָנָיו כְּשֶׁכְּבָר יָשַׁב עַל מִטָּתוֹ וְרָצָה לִישׁן, וְדִבַּרְתִּי עִמּוֹ אָז הַרְבֵּה, וְאָז גִּלָּה לִי שָׁלשׁ הַמִּצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל בִּכְנִיסָתָן לָאָרֶץ שֶׁשַּׁיָּךְ לָזֶה כַּנִּדְפָּס בִּמְקוֹמוֹ שָׁם עַיֵּן שָׁם.

וְסִיֵּם אָז וְאָמַר כִּי כָּל שָׁלשׁ מִצְווֹת אֵלּוּ הֵם בְּחִינַת תְּשׁוּבָה כַּנִּדְפָּס שָׁם.

וְאָז שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ אֵיךְ שָׁלשׁ מִצְווֹת אֵלּוּ הֵם בְּחִינַת תְּשׁוּבָה

עָנָה וְאָמַר זֶה תּאמַר אַתָּה

וּבָזֶה הָלַכְתִּי אָז מִלְּפָנָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְתֵכֶף הִתְחַלְתִּי לַחֲשׁב בָּזֶה

וְתֵכֶף בְּדֶרֶךְ הֲלִיכָתִי מִבֵּיתִי לָאַכְסַנְיָא שֶׁלִּי הִזְמִין לִי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּזֶה חִדּוּשִׁים נָאִים

וּבְבוֹאִי לָאַכְסַנְיָא שֶׁלִּי מָצָאתִי בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּלֵי כְּתִיבָה וְכָתַבְתִּי מִיָּד מַה שֶּׁחַנַּנִי ה' בָּזֶה, וְזֶה הָיָה בִּתְחִלַּת חִנּוּכִי לְחַדֵּשׁ בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁחִנֵּךְ אוֹתִי בְּרַחֲמָיו וּדְרָכָיו הַנִּפְלָאִים.

וּבַיּוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו הֵבֵאתִי לְפָנָיו מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי וְהוּטַב בְּעֵינָיו

וְשָׂחַק מֵחֲמַת שִׂמְחָה

וְעָנָה וְאָמַר תּוּכַל לִלְמד אִם תִּהְיֶה מַתְמִיד.

אַךְ אַף עַל פִּי כֵן אַחַר כָּךְ הֻכְרַחְתִּי לְהַפְסִיק מִלְּחַדֵּשׁ

עַד שֶׁאֶלְמַד פּוֹסֵק הַרְבֵּה

וְאַחַר כָּךְ סִפְרֵי קַבָּלָה וְכוּ'

עַד שֶׁאַחַר כָּךְ צִוָּה לִי לְחַדֵּשׁ

וְאַחַר כָּךְ צִוָּה לִי לִכְתּב כַּאֲשֶׁר מְבאָר מִזֶּה בְּמָקוֹם אַחֵר
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה צד - זָכַר חַסְדּוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל
...חסדו ואמונתו לבית ישראל [לשון החברים] זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו הענין הוא כך, שכל העולמות לא נבראו אלא בשביל ישראל דכתיב: "לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו" דהינו 'בריאה' 'יצירה' 'עשיה' לא נברא אלא לכבודי וכבודי הינו ישראל, דכתיב: "ושכנתי בתוכם" ודרשו רבותינו זכרונם לברכה 'בתוכו לא נאמר אלא בתוכם מלמד שהקדוש ברוך הוא משרה שכינתו בתוך כל אחד מישראל' נמצא כל אחד מישראל נקרא לבוש ולבוש נקרא כבוד כי 'רבי יוחנן קרי למאנה מכבדותא' נמצא כל העולמות לא נבראו אלא בשביל ישראל...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלז - עִקַּר הַנִּגּוּן וְהַכְּלֵי שִׁיר, הֵבִיא לֵוִי לָעוֹלָם
...- עקר הנגון והכלי שיר, הביא לוי לעולם עקר הנגון והכלי שיר, הביא לוי לעולם כמובא בזוהר שעקר הנגון מסטרא דלואי וזה שאמרה לאה: "הפעם ילוה אישי אלי" שעתה הפעם שנולד לוי שעל ידו בא בחינת הנגון וכלי שיר לעולם 'הפעם ילוה אישי אלי' בודאי כי התחברות שני דברים הוא על ידי נגון וכלי שיר, והבן וזה בחינת כלי זמר שמנגנין על חתנה שרים רדפוני חנם ראשי תבות רחש [זה הענין הם דברי צחות שאמר על עצמו שהיו נוהגין לתן לו רחש המגיע להרב ופעם אחת עמדנו לפניו בעת שהיה חתנה בעיר ואמר אז ענין הנ"ל מענין כלי זמר שמנגנין על החתנה...
שיחות הר"ן - אות קצא - גדולות נוראות השגתו
שיחות הר"ן - אות קצא - גדולות נוראות השגתו פעם אחת נכנס לבית וענה ואמר. מה לעשות כשעומד לפני האדם הר גדול של אש ומעבר השני של ההר מנח אוצר טוב ויקר ונחמד מאד מאד אבל אי אפשר לבוא אל האוצר כי אם כשעוברין דרך ההר של האש וההכרח לבוא לאותו האוצר הנחמד והיקר וכו' אחר איזה ימים שוב דבר מזה ושחק ואמר כבר נודע לי הדבר הזה מה לעשות לזה
כוורא דאפיק רישה ממיא - לקו"מ ח"א טז
...רישה ממיא - לקו"מ ח"א טז breslev.eip.co.il/?key=45 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה טז - האי כורא דאפיק רישה ממיא וחזינא האי כורא שהוא הצדיק, המכנה בשם דג, כידוע דאפיק רישה ממיא, ודמיא עינה כתרי סהרי, ונפיץ מיא מתרי אוסיא כתרי מברי דסורא כי אי אפשר לצדיק להיות מחשבתו משוטט תמיד בחכמות עליונות כי לפעמים צריך לצאת לחוץ לעסק בדברי העולם כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה 'פעמים ביטולה של תורה זו היא קיומה' וכד אפיק רישא ממיא הינו כד מפיק את עצמו מחכמות עליונות אזי: ודמיא עינה כתרי סהרי כי פקיחת עינים מכנים על...
אזהרה למוכיח שלא ידבק בו הרע של השומע
...בו הרע של השומע breslev.eip.co.il/?key=330 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נט - מי שמשתדל תמיד לקרב בני אדם לעבודת השם יתברך מי שמשתדל תמיד לקרב בני אדם לעבודת השם יתברך צריך לשמר את עצמו שלא יתאחזו בו הקליפות והרע של אלו בני אדם ... ואפשר עכשו כשמלביש ההיכל את הלב כנ"ל אפשר שיתאחזו, חס ושלום, החיצונים ביצר מחשבות לבו של הכשר הזה עצה על זה, שיזמין מלאכי לבו, שהוא בחינת התלהבות הלב שההתלהבות הוא בחינת מלאכים, בבחינת: "וירא אליו מלאך ה' בלבת אש" ואש הזה הוא שורף אותם... כיו"ב מובא כאן breslev.eip.co.il/...
פושט את גופו המצורע ולובש גוף קדוש מגן עדן
...את גופו המצורע ולובש גוף קדוש מגן עדן breslev.eip.co.il/?key=260 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פג - על ידי תקון הברית שהוא קשת, יכול להוציא החצים ואז פושט גופו המצרע, שהוא ממשכא דחויא ולובש בגדי שבת הינו גוף קדוש מגן עדן כי המקום גורם, בבחינת: "של נעליך וכו' כי המקום" וכו' ועל שם הגוף הקדוש נקרא שבת בבחינת: "והנה שבה כבשרו" 'שנרפא מצרעתו', ונתלבש בגוף קדוש מגן עדן הנקרא בשר בחינת: "בשר מבשרי" **** מה הפשט של פשיטת הגוף המצורע ולבישת הגוף הקדוש מגן עדן? * תשובה בפשטות: כל בחינה ביחס לבחינה שמעליה, היא...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כו
...- סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כו ובנסיעתם מגלץ לביתם נסעו דרך קהלת קדש יאס והיה שם עפוש גדול והיה להם יסורים גדולים בכל עיר ועיר ובכל כפר וכפר וגם היה קשה לעבר הגרעניץ [הגבול] מחמת זה כי אז לא הועיל אפילו עמידת קאראן טאן [מחנה הסגר שלתוכו מכנסים הבאים מחוץ לארץ למניעת מחלות] מחמת זה ממקומות כאלה והשם יתברך היה בעזרם ונצולו מהכל מדבר וחרב ורעב וצמאון ושבי דכלהו הוו בהו ובחסד השם נמלטו מכלם ובאו לביתם בשלום 'שלום בגופו שלום בממונו שלום בתורתו' כי זכה להשגה נפלאה בארץ ישראל גבהה ועצומה מאד עד אין...
שיחות הר"ן - אות קנ
שיחות הר"ן - אות קנ פעם אחת אמר אצל מי שאני לוקח ומקבל ממון וכיוצא, אני נותן לו כי בזה שאני מקבל אני נותן [והוא ענין המבאר בהמעשה של יום הששי מהשבעה בעטלירס שהתפאר אחד את עצמו בנפלאות הכח שיש לו בידו, עין שם]
סיפורי מעשיות - מעשה מעני אחד שהיה מתפרנס מטיט
...- מעשה מעני אחד שהיה מתפרנס מטיט מעשה בעני אחד שהיה מתפרנס מטיט שהיה חופר טיט ומוכרם פעם אחת כשחפר מצא אבן טוב שהיה שויו הון רב מאד ולא ידע כמה שויו והלך לסוחר שיאמוד אותה בשויה וענה לו הסוחר שאין בזה המדינה אדם שיוכל לשלם שוויו כי הוא שוה הון רב וצריך ליסע עבור מכירתה ללונדון לעיר המלוכה אולם הוא היה עני ולא היה לו כסף ליסע והלך ומכר את רכושו הדל והלך מבית לבית לאסוף נדבות עד שהספיק לו ליסע עד הים ורצה לעלות על הספינה אולם לא היו לו מספיק מעות והלך להקאפיטאן והראה לו המרגלית כשראה הקאפיטאן את האבן...
חיי מוהר"ן - נט - שיחות השיכים להתורות
...מוהר"ן - נט - שיחות השיכים להתורות אות נט סדר הזמנים של אמירת המאמרים הנודעים לנו מאמר אקרקתא סימן ג, שמעתי שנאמר בשבת הראשון שנכנס רבנו זכרונו לברכה לברסלב, סוף שנת תקס"ב. מאמר "אנכי", סימן ד, נאמר בזלאטיפליע בשבועות. מאמר "בחצוצרות", סימן ה, נאמר בראש השנה תקס"ג. מאמר "קרא את יהושע", סימן ו, נאמר בשבת תשובה שאחר זה. מאמר "משפטים", סימן ז, נאמר בחרף תקס"ג. מאמר "ראיתי מנורת זהב", סימן ח, נאמר בשבת חנוכה תקס"ג. מאמר תהמת יכסימו", סימן ט, נאמר בשבת שירה תקס"ג. מאמר "משפטים", סימן י, נאמר גם כן בחרף...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1094 שניות - עכשיו 13_10_2025 השעה 20:50:46 - wesi2