ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - קמ - נסיעתו לארץ ישראל
אות קמ ושמעתי בשם רבנו זכרונו לברכה שאמר כי קדם שבאים לגדלות צריכין לפל בתחלה לקטנות וארץ ישראל היא גדלות דגדלות על כן צריכין לפל בתחלה לקטנות דקטנות ועל כן לא היה יכול הבעל שם טוב זכרונו לברכה לבוא לארץ ישראל כי לא היה יכול לירד לתוך קטנות כזה. והוא זכרונו לברכה זכה לבוא לארץ ישראל על ידי גדל הקטנות שירד לשם בחכמתו העצומה לקטנות מפלג קטנות דקטנות עד שזכה לבוא לארץ ישראל שהוא גדלות דגדלות. ועצם ההשגה שזכה בארץ ישראל אלו כל הימים דיו וכו' אין מספיק לבאר אשר לא נשמע ולא נראה מי שיזכה על ידי כניסה לארץ ישראל להשגה מפלגת עצומה ועליונה כזו עד שעלה למעלה ומדרגה עליונה גבוה מאד. וחלילה לנו לדבר מזה שלא לפגם ולמעט בכבודו חס ושלום כי אין לנו כלים ודבורים לכנות בהם עצם השגתו ומעלתו כי רבנו זכרונו לברכה היה חדוש מפלג מאד אשר לא היה חדוש כזה אפילו בדורות הקודמים. ואמר בפרוש על עצמו שאלו לא היה דור כזה כאשר יודע כל אחד בעצמו פחיתות הדור הזה ולולא זאת היה הוא זכרונו לברכה חדוש גדול בעולם אך בעוונותינו הרבים מחמת שלא היה הדור כדאי נתעלם האור מאד ולא נתגלה ממנו אפילו כטפה מן הים אות קמא בחזירתו מן ארץ ישראל על הים הגדול הלבן היו להם ששה סדרי משנה והסתכל בהם ובבואו למשנה ב' פרק ה' דסוטה אמר רבי יהושע מי יגלה עפר מעיניך רבן יוחנן בן זכאי שהיית אומר עתיד דור אחד וכו' נתלהב מאד והכה כף אל כף ואמר מי רואה כמוני כי נתגלה לי במשנה הזאת דבר ולא רצה לגלות ודבר אחד גלה להאיש שלו וכו' אות קמב כשבא מארץ ישראל אמר בדרך הזה קימתי כל התורה בכל האפנים כי השגתי קיום כל התורה שאפילו אם היו מוכרים אותי לישמעאל במדינות רחוקות שאין שם שום יהודי והוא ישלח אותי לרעות בהמות ואפילו אם לא אדע מתי שבת ויום טוב ולא יהיו לי טלית ותפילין ולא סכה ולא שום מצוה וכו' וכו' אף על פי כן הייתי יכול לקים כל התורה כלה. וכבר מבאר מזה במקום אחר אות קמד פעם אחת אחר שבא מארץ ישראל היה המגיד מטירהאוויצע זכרונו לברכה אצלו על שבת במעדוועדיווקע ואמר רבנו זכרונו לברכה אז תורה על פסוק (תהלים כ"ד) : "זה דור דורשיו" שכפי הדור כן הם הדורשים שלו. והתורה שאמר לא זכינו שתכתב ואמר אז להמגיד זכרונו לברכה בזו הלשון למשל אתם הוא הדור ואני הדורש שלכם אות קמה בחזירתם מארץ ישראל בנסיעתם מנהר דינסטר והכרחו לשנות מלבושיהן ונדמו כדרך הסוחרים בני הנעורים הנהוגים עכשו וכו' ומחמת זה טעו בהם כמה אנשים וסברו בהם שהם מהקלי עולם וכו'. ובבואו לאומין היה להם נסיון וכו'. ואז בנסיעתו משם בזריזות מיד למד זכות על העולם ואמר תדעו שכל דרכנו הוא לידע שיש נסיונות בעולם ובקל יכולין לכשל חס ושלום. ואמר אוי ואבוי שעמד שם הבעל עגלה הבינו וראו שיש שם זנות וניאוף גדול רחמנא לצלן וכו' אבל אמר שבעזרת השם יתברך יהיה טובה מה שהיה שם שמעתה לא ימצא שם זנות עוד בבית זה ואז נתקררה דעתו. גם בטעפליק לא ידעו ממנו ונכנס אצל מלמד אחד, ושחר פנים לקבלו על שבת ולא רצה המלמד מחמת שנדמה לו כאלו הוא חס ושלום מהגנבים ובא אל האיש שהיה עמו וספר לו וכו' אות קמו ובבואו לשפאליע ושם הלבישו את עצמן בלבושיהן. והיה בבית הזקן דשם שנעשה אחר כך מתנגד גדול עליו ואז באותו העת לא היה עדין חולק עליו הזקן הנ"ל רק אדרבא, היתה ביניהם אהבה גדולה וקבל אותו הזקן הנ"ל בכבוד גדול וחבה גדולה מאד מאד. ועשה שמחה ומשתה גדול עבורו והיו יושבים על השלחן שניהם כל הלילה כלה. וגם שאר אנשים שהיו חשובים אצלו כלם היו מסבים על השלחן לכבוד רבנו זכרונו לברכה. והיה שם שמחה גדולה. וכל שבא לביתו היה הזקן הנ"ל מקבלו לעדות והיה אומר לו תעיד עלי שאין דרכי כלל לאכל סעדת הלילה ועכשיו מחמת עצם אהבת האורח היקר הזה החביב והיקר עלי מאד מאד ויש לי ממנו שעשועים גדולים ותענוג גדול מבואו אלי מחמת זה אני אוכל עמו. ולא ידעתי מה לעשות מחמת שמחה וכו' וגם בבקר דברו יחד באהבה וחבה גדולה. כי כל ימיהם היתה ביניהם אהבה גדולה עד עת שיצא רבנו זכרונו לברכה ממעדוועדיווקע לזלאטיפאליע שזה היה בערך שנה ומחצה אחר שחזר רבנו זכרונו לברכה מארץ ישראל לביתו. אז הלכו מלשינים והולכי רכיל ודברו לפניו מלשינות הרבה עד שנעשה לו שונא גדול ונתלבש בו מי שנתלבש בו עד שגרם מה שגרם על ידי מחלקותו. והגאון המפרסם משפטיבקע זכרונו לברכה קלל אלו המלשינים בקללות נמרצות ואמר בזו הלשון שישתרבב לשונם עד טבורם וכו'. וכששמע רבנו זכרונו לברכה דברים בדויים אשר לא עלו על דעתו. אמר רבנו זכרונו לברכה צר לי מאד שמסרו זאת אליו. ואחר כך אמר שזה פרוש מה שאמר דוד (תהלים קי"ח) : "ואני אראה בשונאי". כי לכאורה תמוה הלא דוד המלך עליו השלום ידע ששאול הוא שונאו ואיך רצה לראות בנקמתו הלא השם יתברך אמר לו אלמלא אתה שאול והוא דוד וכו' אך כך אמר דוד רבונו של עולם תן לי עינים שאוכל לראות בשונאי איך הוא עומד לידע באיזה מדרגה הוא עכשו. ועל ידי זה אדע בברור מדרגתו וכו'
אות קמ

וְשָׁמַעְתִּי בְּשֵׁם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁאָמַר

כִּי קדֶם שֶׁבָּאִים לְגַדְלוּת צְרִיכִין לִפּל בִּתְחִלָּה לְקַטְנוּת

וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא גַּדְלוּת דְּגַדְלוּת

עַל כֵּן צְרִיכִין לִפּל בִּתְחִלָּה לְקַטְנוּת דְּקַטְנוּת

וְעַל כֵּן לא הָיָה יָכוֹל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

כִּי לא הָיָה יָכוֹל לֵירֵד לְתוֹךְ קַטְנוּת כָּזֶה.

וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה זָכָה לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

עַל יְדֵי גּדֶל הַקַּטְנוּת שֶׁיָּרַד לְשָׁם בְּחָכְמָתוֹ הָעֲצוּמָה

לְקַטְנוּת מֻפְלָג

קַטְנוּת דְּקַטְנוּת

עַד שֶׁזָּכָה לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא גַּדְלוּת דְּגַדְלוּת.

וְעצֶם הַהַשָּׂגָה שֶׁזָּכָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

אִלּוּ כָּל הַיַּמִּים דְּיוֹ וְכוּ' אֵין מַסְפִּיק לְבָאֵר

אֲשֶׁר לא נִשְׁמַע וְלא נִרְאָה מִי שֶׁיִּזְכֶּה עַל יְדֵי כְּנִיסָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְהַשָּׂגָה מֻפְלֶגֶת עֲצוּמָה וְעֶלְיוֹנָה כָּזוֹ

עַד שֶׁעָלָה לְמַעֲלָה וּמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה גָּבוֹהַּ מְאד.

וְחָלִילָה לָנוּ לְדַבֵּר מִזֶּה

שֶׁלּא לִפְגּם וּלְמַעֵט בִּכְבוֹדוֹ חַס וְשָׁלוֹם

כִּי אֵין לָנוּ כֵּלִים וְדִבּוּרִים לְכַנּוֹת בָּהֶם עצֶם הַשָּׂגָתוֹ וּמַעֲלָתוֹ

כִּי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה חִדּוּשׁ מֻפְלָג מְאד

אֲשֶׁר לא הָיָה חִדּוּשׁ כָּזֶה אֲפִילּוּ בַּדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים.

וְאָמַר בְּפֵרוּשׁ עַל עַצְמוֹ

שֶׁאִלּוּ לא הָיָה דּוֹר כָּזֶה

כַּאֲשֶׁר יוֹדֵעַ כָּל אֶחָד בְּעַצְמוֹ פְּחִיתוּת הַדּוֹר הַזֶּה

וְלוּלֵא זאת

הָיָה הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה חִדּוּשׁ גָּדוֹל בָּעוֹלָם

אַךְ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים מֵחֲמַת שֶׁלּא הָיָה הַדּוֹר כְּדַאי

נִתְעַלֵּם הָאוֹר מְאד וְלא נִתְגַּלָּה מִמֶּנּוּ אֲפִילּוּ כְּטִפָּה מִן הַיָּם

אות קמא

בַּחֲזִירָתוֹ מִן אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַל הַיָּם הַגָּדוֹל הַלָּבָן

הָיוּ לָהֶם שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה

וְהִסְתַּכֵּל בָּהֶם

וּבְבוֹאוֹ לְמִשְׁנָה ב' פֶּרֶק ה' דְּסוֹטָה

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מִי יְגַלֶּה עָפָר מֵעֵינֶיךָ רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי

שֶׁהָיִיתָ אוֹמֵר עָתִיד דּוֹר אֶחָד וְכוּ'

נִתְלַהֵב מְאד וְהִכָּה כַּף אֶל כַּף וְאָמַר

מִי רוֹאֶה כָּמוֹנִי

כִּי נִתְגַּלָּה לִי בַּמִּשְׁנָה הַזּאת דָּבָר

וְלא רָצָה לְגַלּוֹת

וְדָבָר אֶחָד גִּלָּה לְהָאִישׁ שֶׁלּוֹ וְכוּ'

אות קמב

כְּשֶׁבָּא מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אָמַר

בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה קִיַּמְתִּי כָּל הַתּוֹרָה בְּכָל הָאֳפָנִים

כִּי הִשַּׂגְתִּי קִיּוּם כָּל הַתּוֹרָה

שֶׁאֲפִילּוּ אִם הָיוּ מוֹכְרִים אוֹתִי לְיִשְׁמָעֵאל

בִּמְדִינוֹת רְחוֹקוֹת שֶׁאֵין שָׁם שׁוּם יְהוּדִי

וְהוּא יִשְׁלַח אוֹתִי לִרְעוֹת בְּהֵמוֹת

וַאֲפִילּוּ אִם לא אֵדַע מָתַי שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב

וְלא יִהְיוּ לִי טַלִּית וּתְפִילִּין

וְלא סֻכָּה וְלא שׁוּם מִצְוָה וְכוּ' וְכוּ'

אַף עַל פִּי כֵן הָיִיתִי יָכוֹל לְקַיֵּם כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ.

וּכְבָר מְבאָר מִזֶּה בְּמָקוֹם אַחֵר

אות קמד

פַּעַם אַחַת אַחַר שֶׁבָּא מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

הָיָה הַמַּגִּיד מִטִּירָהאוִויצֶע זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֶצְלוֹ עַל שַׁבָּת בְּמֶעדְוֶועדִיוְוקֶע

וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אָז תּוֹרָה עַל פָּסוּק: "זֶה דּוֹר דּוֹרְשָׁיו"

שֶׁכְּפִי הַדּוֹר כֵּן הֵם הַדּוֹרְשִׁים שֶׁלּוֹ.

וְהַתּוֹרָה שֶׁאָמַר לא זָכִינוּ שֶׁתִּכָּתֵב

וְאָמַר אָז לְהַמַּגִּיד זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן

לְמָשָׁל אַתֶּם הוּא הַדּוֹר

וַאֲנִי הַדּוֹרֵשׁ שֶׁלָּכֶם

אות קמה

בַּחֲזִירָתָם מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּנְסִיעָתָם מִנְּהַר דִּינֶסְטֶר

וְהֻכְרְחוּ לְשַׁנּוֹת מַלְבּוּשֵׁיהֶן וְנִדְמוּ כְּדֶרֶךְ הַסּוֹחֲרִים בְּנֵי הַנְּעוּרִים הַנְּהוּגִים עַכְשָׁו וְכוּ'

וּמֵחֲמַת זֶה טָעוּ בָּהֶם כַּמָּה אֲנָשִׁים

וְסָבְרוּ בָּהֶם שֶׁהֵם מֵהַקַּלֵּי עוֹלָם וְכוּ'.

וּבְבוֹאוֹ לְאוּמֶין הָיָה לָהֶם נִסָּיוֹן וְכוּ'.

וְאָז בִּנְסִיעָתוֹ מִשָּׁם בִּזְרִיזוּת

מִיָּד לִמֵּד זְכוּת עַל הָעוֹלָם

וְאָמַר תֵּדְעוּ שֶׁכָּל דַּרְכֵּנוּ הוּא לֵידַע שֶׁיֵּשׁ נִסְיוֹנוֹת בָּעוֹלָם

וּבְקַל יְכוֹלִין לִכָּשֵׁל חַס וְשָׁלוֹם.

וְאָמַר אוֹי וַאֲבוֹי

שֶׁעָמַד שָׁם הַבַּעַל עֲגָלָה הֵבִינוּ וְרָאוּ שֶׁיֵּשׁ שָׁם זְנוּת וְנִיאוּף גָּדוֹל רַחֲמָנָא לִצְלַן וְכוּ'

אֲבָל אָמַר שֶׁבְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִהְיֶה טוֹבָה מַה שֶּׁהָיָה שָׁם

שֶׁמֵּעַתָּה לא יִמָּצֵא שָׁם זְנוּת עוֹד בְּבַיִת זֶה

וְאָז נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ.

גַּם בְּטֶעפְּלִיק לא יָדְעוּ מִמֶּנּוּ

וְנִכְנַס אֵצֶל מְלַמֵּד אֶחָד, וְשִׁחֵר פָּנִים לְקַבְּלוֹ עַל שַׁבָּת

וְלא רָצָה הַמְלַמֵּד

מֵחֲמַת שֶׁנִּדְמָה לוֹ כְּאִלּוּ הוּא חַס וְשָׁלוֹם מֵהַגַּנָּבִים

וּבָא אֶל הָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ וְסִפֵּר לוֹ וְכוּ'

אות קמו

וּבְבוֹאוֹ לִשְׁפָּאלְיֶע וְשָׁם הִלְבִּישׁוּ אֶת עַצְמָן בִּלְבוּשֵׁיהֶן.

וְהָיָה בְּבֵית הַזָּקֵן דְּשָׁם שֶׁנַּעֲשָׂה אַחַר כָּךְ מִתְנַגֵּד גָּדוֹל עָלָיו

וְאָז בְּאוֹתוֹ הָעֵת לא הָיָה עֲדַיִן חוֹלֵק עָלָיו הַזָּקֵן הַנַּ"ל

רַק אַדְּרַבָּא, הָיְתָה בֵּינֵיהֶם אַהֲבָה גְּדוֹלָה

וְקִבֵּל אוֹתוֹ הַזָּקֵן הַנַּ"ל בְּכָבוֹד גָּדוֹל וְחִבָּה גְּדוֹלָה מְאד מְאד.

וְעָשָׂה שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה גָּדוֹל עֲבוּרוֹ

וְהָיוּ יוֹשְׁבִים עַל הַשֻּׁלְחָן שְׁנֵיהֶם כָּל הַלַּיְלָה כֻּלָּהּ.

וְגַם שְׁאָר אֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ חֲשׁוּבִים אֶצְלוֹ

כֻּלָּם הָיוּ מְסֻבִּים עַל הַשֻּׁלְחָן לִכְבוֹד רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

וְהָיָה שָׁם שִׂמְחָה גְּדוֹלָה.

וְכָל שֶׁבָּא לְבֵיתוֹ הָיָה הַזָּקֵן הַנַּ"ל מְקַבְּלוֹ לְעֵדוּת

וְהָיָה אוֹמֵר לוֹ תָּעִיד עָלַי שֶׁאֵין דַּרְכִּי כְּלָל לֶאֱכל סְעֻדַּת הַלַּיְלָה

וְעַכְשָׁיו מֵחֲמַת עצֶם אַהֲבַת הָאוֹרֵחַ הַיָּקָר הַזֶּה הֶחָבִיב וְהַיָּקָר עָלַי מְאד מְאד

וְיֵשׁ לִי מִמֶּנּוּ שַׁעֲשׁוּעִים גְּדוֹלִים וְתַעֲנוּג גָּדוֹל מִבּוֹאוֹ אֵלַי

מֵחֲמַת זֶה אֲנִי אוֹכֵל עִמּוֹ.

וְלא יָדַעְתִּי מַה לַּעֲשׂוֹת מֵחֲמַת שִׂמְחָה וְכוּ'

וְגַם בַּבּקֶר דִּבְּרוּ יַחַד בְּאַהֲבָה וְחִבָּה גְּדוֹלָה.

כִּי כָל יְמֵיהֶם הָיְתָה בֵּינֵיהֶם אַהֲבָה גְּדוֹלָה

עַד עֵת שֶׁיָּצָא רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִמֶּעדְוֶועדִיוְוקֶע לִזְלַאטִיפָּאלְיֶע

שֶׁזֶּה הָיָה בְּעֵרֶךְ שָׁנָה וּמֶחֱצָה אַחַר שֶׁחָזַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְבֵיתוֹ.

אָז הָלְכוּ מַלְשִׁינִים וְהוֹלְכֵי רָכִיל וְדִבְּרוּ לְפָנָיו מַלְשִׁינוּת הַרְבֵּה

עַד שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ שׂוֹנֵא גָּדוֹל

וְנִתְלַבֵּשׁ בּוֹ מִי שֶׁנִּתְלַבֵּשׁ בּוֹ

עַד שֶׁגָּרַם מַה שֶׁגָּרַם עַל יְדֵי מַחְלָקוּתוֹ.

וְהַגָּאוֹן הַמְפֻרְסָם מִשְּׁפִּטִיבְקֶע זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

קִלֵּל אֵלּוּ הַמַּלְשִׁינִים בִּקְלָלוֹת נִמְרָצוֹת

וְאָמַר בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן שֶׁיִּשְׁתַּרְבֵּב לְשׁוֹנָם עַד טִבּוּרָם וְכוּ'.

וּכְשֶׁשָּׁמַע רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה דְּבָרִים בְּדוּיִים אֲשֶׁר לא עָלוּ עַל דַּעְתּוֹ.

אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה צַר לִי מְאד שֶׁמָּסְרוּ זאת אֵלָיו.

וְאַחַר כָּךְ אָמַר שֶׁזֶּה פֵּרוּשׁ מַה שֶּׁאָמַר דָּוִד: "וַאֲנִי אֶרְאֶה בְשׂוֹנְאָי".

כִּי לִכְאוֹרָה תָּמוּהַּ הֲלא דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם

יָדַע שֶׁשָּׁאוּל הוּא שׂוֹנְאוֹ

וְאֵיךְ רָצָה לִרְאוֹת בְּנִקְמָתוֹ

הֲלא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אָמַר לוֹ אִלְמָלֵא אַתָּה שָׁאוּל וְהוּא דָּוִד וְכוּ'

אַךְ כָּךְ אָמַר דָּוִד

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם תֵּן לִי עֵינַיִם שֶׁאוּכַל לִרְאוֹת בְּשׂוֹנְאִי

אֵיךְ הוּא עוֹמֵד

לֵידַע בְּאֵיזֶה מַדְרֵגָה הוּא עַכְשָׁו.

וְעַל יְדֵי זֶה אֵדַע בְּבֵרוּר מַדְרֵגָתוֹ וְכוּ'
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות יא
...הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות יא ומיד אחר נסיעתם מסטנבול, בא אליו הסרסור הנ"ל והראה לו אגרות הרבה מצדיקי דורנו ששלחו אליו בקשתם להיות לעזר לאנשים הנוסעים מהכא להתם כי הוא חשוב בעיני השרי מלוכה בכן תדעו, אם תגלו לי מי אתם ומאיזה משפחה אתם הרי טוב ואם לאו יש לאל ידי לעשות עמכם רעה אשר לא תוכלו כפרה ולא יועיל הון לשחד בממון ולא די שלא תסעו לארץ הקדש גם תהיו בבית האסורים וכיוצא בדברים אלה וכאשר שמע זאת רבנו זכרונו לברכה מיד אמר לו האמת ששמו רבי נחמן, והוא נכד להבעל שם טוב זכרונו לברכה, ולרבי נחמן מהרידענקא...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רמא - כְּשֶׁיֵּשׁ דִּינִים, חַס וְשָׁלוֹם
...מוהר"ן ח"א - תורה רמא - כשיש דינים, חס ושלום כשיש דינים, חס ושלום אזי המדת הדין היה מכלה את האדם, חס ושלום אבל המדת הדין אין לה כח לכלות לגמרי כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'חצי כלים והם אינם כלים' אבל האדם יש לו כח לכלות לגמרי את חברו, חס ושלום ועל כן כשיש דינים על אדם אחד, חס ושלום ובא אדם אחר ועומד וחולק עליו אזי מדת הדין מסתלק ממנו כי הם רוצים יותר שינקם בו האדם כי יש לו כח כנ"ל על כן מי שהוא צדיק גדול ומשגיח בתקון העולם הוא חולק לפעמים בכונה על צדיק אחד כדי לסלק מעליו מדת הדין כנ"ל כי יסמכו...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות לב
...גם תכף כשבא לשם לטבריה שלח אליו הרב החסיד המפרסם הגביר מורנו הרב משה זכרונו לברכה, בן הרב הקדוש המפרסם מורנו הרב מנחם מנדיל זכר צדיק לברכה וויטפסקר שרוצה להתחתן עמו והשיב רבנו זכרונו לברכה: האיך יכולים למאן בשדוך ? מן הסתם מהשם יצא הדבר שתהיה בתי בארץ הקדושה ולא דבר יותר ומיד הלך השדכן והשיב להרב רבי משה הנ"ל שרבנו זכרונו לברכה מרצה ותכף עשה סעדה גדולה והיו על הסעדה כל גדולי ארץ ישראל הן ממדינת ליטא והן ממדינת פולין, כלם כאחד גדולים וקטנים והיה להם שמחה גדולה ובתוך הסעדה דברו דברי תורה ביניהם ור...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה צב - תִּקּוּן לְמִקְרֵה לַיְלָה
...לילה תקון למקרה לילה, חס ושלום לומר עשרה קפיטל תהלים כמבאר בספר הראשון [בסימן רה], עין שם הענין כי עשרה קפיטל תהלים הם כנגד עשרה מיני נגינה שנאמר בהם ספר תהלים, שהם: ברכה, אשרי משכיל וכו' כי עשרה מיני נגינה הנ"ל יש להם כח לבטל כח הקלפה והפגם הנ"ל כי הם הפך הקלפה והפגם הנ"ל כמבאר מזה שם בספר הראשון ודע, כי זה הענין של העשרה מיני נגינה הנ"ל, שהם כנגד פגם הנ"ל הוא מרמז בפסוקים אלו. ברכה "אברך את ה' אשר יעצני אף לילות" וכו' אשרי "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה" משכיל "ומה' אשה משכלת" שיר "בלילה שירה עמי" נצוח...
חיי מוהר"ן - ת - ענין המחלוקת שעליו
...הקדושה של רבנו זכרונו לברכה בענין ההנהגה שמתנהג העולם עכשו כבר היה לעולמים כמה פעמים שהיה העולם מתנהג בדרך זה שהקטנים במעלה היו גדולים וחשובים מאד בעולם ולא היה העולם מתנהג באמת ואף על פי כן היה נמצא אחד שהיה מנח במקום שפל והיה שוחק מכל העולם כלו והוא היה מחיה ומפרנס כל העולם כלו בזכותו. והיה לו שעשועים גדולים בו יתברך והוא היה חי חיים גמורים שנקראים באמת חיים עין לעיל סימן ח'. כי יש כמה מיני חיים כמבאר במקום אחר וכמו שנמצאים בני אדם שחיים חיי צער ואין נכר להעולם כלל ובאמת חייהם הוא חיי צער. וגם...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פט - הַדַּעַת מְשַׁדֵּך כָּל הַשִּׁדּוּכִים
...הדעת משדך כל השדוכים כי כל השדוכים הם שני הפכים והדעת הוא המתוך בין שני הפכים [עין לקוטי הראשון סי' ד] על כן כל השדוכים שבעולם כלם נעשים על ידי הבר דעת שיש בעולם ועל כן לפעמים קשה למצא זווגו כי לפעמים שני המשדכים רחוקים מאד והם שני הפכים ביותר זה מזה על כן קשה למצא זווגו והתקון לזה שצריך שיבוא להבר דעת לשמע תורה מפיו ועל ידי זה יכול למצא השדוך שלו כי כל זמן שהדעת בכח אזי לפעמים אי אפשר לחבר המשדכים כשהם בהפך גדול זה מזה כי לפעמים הם בהפך גדול מאד זה מזה כנ"ל ואז אי אפשר להדעת לחבר אותם כל זמן ש
שיחות הר"ן - אות רצז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רצז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן דבר עמנו כמה פעמים שרצונו חזק מאד שנלך עם התורות שגלה דהינו לילך תחלה איזה זמן עם תורה פלונית בערך ב' או ג' חדשים דהינו שיהיו כל עבודתו והלוכו ביראת ה' על פי הנאמר באותה התורה וכל תפילתו ושיחתו יהיה לזכות להגיע למה שנאמר באותה התורה וכן יתנהג איזה זמן ואחר כך ילך איזה זמן עם תורה אחרת, וכן אחר כך עד שיגמר לילך עם כל התורות ודבר כמה פעמים מזה אשרי מי שיאחז בזה
סיפורי מעשיות - מעשה מחוזה בכוכבים
...- מעשה מחוזה בכוכבים מעשה מחוזה בכוכבים הנקרא "וירוש ביט" שבא פעם לעיר אחת והלכו אליו כל תושבי העיר כל אחד לשאלו עצה על מצוקתו ומכאוביו. באותה עיר דר עני מרוד וירא שמים, שישב כל ימיו רק על התורה והעבודה, ואחר שהתפרסם שמו של זה החוזה בכוכבים וישועותיו ועצותיו, הפצירה בו זוגתו שילך גם הוא לזה החוזה, ואולי ייעץ לו איזה עצה טובה שיוכלו להגאל מעניותם הקשה והמרה, ומחמת שהיה ירא שמים ובעל אמונה לא שמע לקולה כלל וכלל, אולם אחר שהציקה לו עד מאד לא עמד כנגדה "רצה לא רצה ובכל זאת הלך", בלשון זה אמר רבנו ז"ל...
חיי מוהר"ן - תלד - שלא להתעקש על שום דבר. ואין לדחק את השעה
...- שלא להתעקש על שום דבר. ואין לדחק את השעה אות תלד כשכתבתי לפניו ספר האלף בית הראשון ומפיו יקרא אלי מתוך כתביו ואני כותב על הספר בדיו ונמשך הדבר זמן רב כי בתחלה כתבתי לפניו קצת בערך חצי בוגן [גליון] ואחר כך לא נזדמן פנאי לכתב לפניו ונמשך בערך שלשה או ארבעה חדשים, ואז כתבתי לפניו עוד מעט. אחר כך נתבטל הדבר לערך שתי שנים. ופעם אחת קדם חנוכה נתעכבתי בברסלב בערך שלשה שבועות אצלו ואז כתבתי לפניו כל האלף בית. ואז כתבתי לפניו בכל יום ויום כמה שעות רצופים עד שנגמר בשלמות תהלה לאל. והיה כבד הדבר עליו מאד...
תכלית הידיעה שלא נדע - ידיעה שלמה
...הידיעה שלא נדע - ידיעה שלמה רבי נחמן מברסלב מדבר רבות על העניין של תכלית הידיעה. תכלית הידיעה היא בחינה אחת עם השכל הנקנה. ראה כאן forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=105 - השכל הנקנה - מהו? כמו כן תכלית הידיעה היא ורק היא נקראת ידיעה שלמה. והיא ידיעת השי"ת עצמו. והנה, השי"ת עצמו הוא מחוייב המציאות. וכל זמן שהאדם יודע את השי"ת באמצעות השכל שלו, הרי שהוא לא באמת יודע את השי"ת, כי מאחר שהידיעה תלויה בשכל של האדם, ממילא הידיעה היא אינה מחוייבת המציאות אלא היא רק בבחינת אפשרי המציאות בלבד. כמו כן ביאר...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2188 שניות - עכשיו 23_09_2025 השעה 15:06:24 - wesi2