ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה צא - וַיְדַבֵּר אֱלקִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמר
וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר (שמות כ) דע, כי ההתקשרות באמת לצדיקים אמתיים הוא תועלת גדול מאד מאד כי על ידי זה זוכין לתשובה שלמה ולכפרת עוון ונמתקין הדינין ונתבטלין לגמרי ונעשה על ידי זה יחוד קדשא בריך הוא ושכינתה כי איתא בזוהר הקדוש (ויגש דף רו:) : "כי הנה המלכים נועדו" 'תרין עלמין קדישין, עלמא עלאה ועלמא תתאה וכו', כד מתחברן כחדא כדין כל אנפין נהירין וכל חובין אתעברו וכו', עין שם כי דע כי יש שני בחינות חכמה: חכמה עלאה וחכמה תתאה וחכמה תתאה נמשך מחכמה עלאה, ויונק ומקבל משם והוא כמו הרב והתלמיד כי מה שהרב מלמד עם תלמידו והתלמיד מקבל ממנו הוא בחינת חכמה עלאה וחכמה תתאה וחכמה עלאה, דהינו מה שהרב מלמד להתלמיד זה בחינת יוד ומה שהתלמיד מקבל ממנו, שזה בחינת חכמה תתאה הוא בחינת למד שהוא בחינת מגדל הפורח באויר (חגיגה טו: עין רש"י שם) כי הלב פורח באויר ושומע מה שהרב אומר ועל ידי זה מבין האדם השומע כי עקר הבנת התלמיד הוא על ידי הלב כי הרב צריך לומר דברים המתישבין על הלב ולהתבונן, במה שאמר הרב, וכמו שכתוב (משלי י"ז) : "לקנות חכמה ולב אין" ועל כן מה שהתלמיד מקבל הוא בחינת למד בחינת מגדל הפורח כנ"ל וזה בחינת למד, לשון תלמיד הלמד מהרב נמצא שהרב והתלמיד, שהם בחינת חכמה עלאה וחכמה תתאה הם בחינת למד יוד ודע, כי כלל התורה הקדושה הוא בחינת חכמה עלאה וכלל החכמות שבעולם נמשכין מבחינת חכמה תתאה וכשהחכמות שבעולם שיונקים מחכמה תתאה הם נפרדים מהתורה ומהשם יתברך, מבחינת חכמה עלאה כמו התלמיד שאינו רוצה להבין מה שהרב אומר זה בחינת מעוט הלבנה, בחינת גלות השכינה כי כל אדם באשר הוא שם הוא צריך לקשר שכלו ממקום שהוא להתורה ולהשם יתברך שהוא בחינת חכמה עלאה אבל אם מפריד שכלו וחכמתו, חס ושלום מהשם יתברך זה בחינת (משלי ט"ז) : "ונרגן מפריד אלוף" שמפריד אלופו של עולם וגורם, חס ושלום, פגימת הלבנה על ידי שאינו מקשר חכמה תתאה בחכמה עלאה דהינו שאינו מקשר החכמות של כל העולם להשם יתברך ולהתורה שהוא בחינת חכמה עלאה כנ"ל אבל הצדיקים אמתיים הם מקשרים חכמה תתאה בחכמה עלאה כי שיחתן של הצדיקים אמתיים שהם משיחין ומספרים שיחת חלין, היא יקרה מאד מאד וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (עבודה זרה יט) : 'שיחתן של תלמידי חכמים צריכין למוד' כי הצדיק האמת בונה עולמות החרבין ומגביה חכמה תתאה ומקשרה לחכמה עלאה על ידי שיחתו וספורי דבריו, שמדבר עם המון עם כי השכל של המון עם שאינם מקשרים אותו להשם יתברך הוא נפרד מחכמה עלאה אבל הצדיק האמת מקשר השכל של ההמון אפילו השכל והחכמה של הרשע להשם יתברך וזה ענין מה שהצדיקים מדברים עם אנשים שאינם הגונים או אפילו עם עכו"ם [אך כשמדבר עם עכו"ם אזי הצדיק מוציא הטוב ממנו, והוא נשאר אפס וריק שזה בחינת מה שהרג משה את המצרי] כי כשהצדיק מדבר עם רשעים והצדיק מגביה שכלו ומקשרו להשם יתברך אזי מעלה ומקשר שכלם ממקום שהם להשם יתברך כי הצדיק האמת מצמצם שכלו ומדבר עמם בחכמה נפלאה ובמלאכה גדולה ומקשר כל הדבורים להשם יתברך ועל ידי זה מביאם לידי תשובה וזה בחינת (דברים ל"ג) "והם תכו לרגלך ישא מדברתיך" ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה (בבא בתרא ח) : 'אלו תלמידי חכמים שהולכים ומכתתים רגליהם מעיר לעיר ונושאים ונותנין בדבריו של מקום' כי הצדיקים האמתיים מדברים לפעמים עם רשעים ומספרים עמהם מעסקי מלחמות וכיוצא בזה מעסקי העולם אך הוא מלביש בזה האור הגדול של התורה כי הוא מלביש אור התורה בלבושים שונים זה מזה עד שמלבישו בדברים הללו והאור התורה מתלבש בצרופים אחרים כי אם היה הצדיק מדבר תכף תורה בפרוש עם הרשע היה יכול להתפקר יותר והיה נעשה רשע יותר כי 'צדיקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם' (הושע י"ד) כי 'זכה נעשה לו סם חיים לא זכה נעשה לו סם מות' (יומא עב:) ועל כן אם היו מגלין לו תורה כמות שהיא, היה מתפקר יותר כי היה נעשה אצלו סם מות, חס ושלום, כי הוא רחוק מן התורה ועל כן צריכין להלביש לו התורה בצרופים אחרים וכמו שמצינו בתלמי המלך, כשהושיב שבעים ושנים זקנים ונתן השם יתברך בלב כל אחד ואחד להלביש התורה בצרופים אחרים, וכתבו 'אלהים ברא בראשית' וכו' (מגלה ט), וכמו שפרש רש"י שם כי אם היו כותבין התורה כמות שהיא, היה מתפקר יותר וכו' ועל כן צריכין הצדיקים האמתיים לדבר עם ההמון שיחת חלין והם מלבישין בהם התורה והם מקשרים אותם באלו הדבורים ממקום שהם כי הם אינם רחוקים מאלו הדבורים והספורים שהצדיק מדבר עמם ועל ידי זה מקשר אותן ומעלה אותן להשם יתברך וזה בחינת שהוא נושא ונותן בדבריו של מקום דהינו שהוא מדבר עם כל אחד לפי מקומו במקום שהוא והוא נושא אותן הדבורים ונותן אותם להשם יתברך כי הוא מקשרם לשרשם, לבחינת חכמה עלאה נמצא שהצדיק האמת מקשר חכמה תתאה עם חכמה עלאה ובשביל זה כשהצדיק נפטר מן העולם, חס ושלום אזי יש צער גדול להשם יתברך כי השם יתברך אינו רוצה במיתתן של רשעים כי אם בטובתן, שיזכו לשוב בתשובה והצדיק היה מקשרם ומעלה אותן להשם יתברך והיה משיבן בתשובה וכנ"ל כי הוא מקשר חכמה תתאה בחכמה עלאה וכנ"ל (ובסוטה יג:) : 'כד מית משה רבנו, צוח קדשא בריך הוא: וי מי יקום לי עם מרעים' לי דיקא, בחינת חכמה עלאה וחכמה תתאה שהם בחינת למד יוד, בחינת לי הינו מי יקום ויעלה ויקשר בחינות לי הינו חכמה תתאה עם חכמה עלאה עם מרעים הינו שהוא מעלה החכמה תתאה מכל הרעים שבעולם ומקשרם להשם יתברך ומעלה אותה לחכמה עלאה שזה בחינת לי בחינת התקשרות חכמה תתאה עם חכמה עלאה כנ"ל כי משה רבנו, עליו השלום, בודאי היה יכול זאת מאד להעלות בחינת החכמה תתאה מכל הרעים ורשעים שבעולם וכנ"ל ועל כן העקר לקשר עצמו לצדיקים אמתיים כי הצדיק מגביה ומקשר חכמה תתאה לחכמה עלאה כנ"ל ואזי מפגימת הלבנה נעשה מלוי הלבנה וזהו : "כי הנה המלכים נועדו עברו יחדו" 'כד מלכים אזדמנו תרויהו ברעותא חדא, כדין וכו' כלהו מארי דדינא אתכפין ואתעברו מעלמא' וכו' (כמו שכתוב בזוהר ויגש הנ"ל) ואזי הוא בחינת (מלכים א ה) : "ותרב חכמת שלמה", ותרגומו 'ואתרביאת סהרא' דהינו שנתמלא פגימת הלבנה וכנ"ל ואזי נמתקין כל הדינים ונתכפרין כל העוונות [כמובא בזוהר הנ"ל ובכמה מקומות שעקר המתקת הדינים וכפרת העוונות ושלמות כל האורות ומלוי פגימת הלבנה ותקון כל העולמות הכל הוא על ידי שנתחבר עולם התחתון בעולם העליון שהם בחינות חכמה תתאה וחכמה עלאה כנ"ל וכל זה על ידי הצדיק שמקשר חכמה תתאה בחכמה עלאה על ידי שיחתו שמלביש אור התורה בספורי דברים וכנ"ל] וזהו : וידבר אלהים את לשון זווג והתקשרות כמו: ראוה מדברת (כתבות יג) 'אלהים את' זה בחינת חכמה תתאה וחכמה עלאה 'אלהים' בחינת חכמה תתאה, כנודע 'את' זה בחינת חכמה עלאה, בחינת: "את השמים" (עין תקון כב) הינו לזוג ולקשר חכמה תתאה בחכמה עלאה זה נעשה על ידי בחינת: הדברים האלה לאמר הינו על ידי הצדיק שמלביש הדברים האלה, הינו דבורי התורה הוא מלביש בספורי דברים 'לאמר' לשון הלבשה, כמו שכתוב (איכה ב) : "בצע אמרתו" שפרושו לבוש ועל ידי שהצדיק מלביש אור התורה בספורי דברים על ידי זה מקשר חכמה תתאה עם חכמה עלאה וכנ"ל. ברוך ה' לעולם אמן ואמן
וַיְדַבֵּר אֱלהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמר
דַּע, כִּי הַהִתְקַשְּׁרוּת בֶּאֱמֶת לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים
הוּא תּוֹעֶלֶת גָּדוֹל מְאד מְאד
כִּי עַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה
וּלְכַפָּרַת עָווֹן
וְנִמְתָּקִין הַדִּינִין וְנִתְבַּטְּלִין לְגַמְרֵי
וְנַעֲשֶׂה עַל יְדֵי זֶה יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיך הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ
כִּי אִיתָא בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ: "כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ"
'תְּרֵין עָלְמִין קַדִּישִׁין, עַלְמָא עִלָּאָה וְעָלְמָא תַּתָּאָה וְכוּ', כַּד מִתְחַבְּרָן כַּחֲדָא כְּדֵּין כָּל אַנְפִּין נְהִירִין וְכָל חוֹבִין אִתְעַבְּרוּ וְכוּ', עַיֵּן שָׁם
כִּי דַּע כִּי יֵשׁ שְׁנֵי בְּחִינוֹת חָכְמָה: חָכְמָה עִלָּאָה וְחָכְמָה תַּתָּאָה
וְחָכְמָה תַּתָּאָה נִמְשָׁך מֵחָכְמָה עִלָּאָה, וְיוֹנֵק וּמְקַבֵּל מִשָּׁם
וְהוּא כְּמוֹ הָרַב וְהַתַּלְמִיד
כִּי מַה שֶּׁהָרַב מְלַמֵּד עִם תַּלְמִידוֹ וְהַתַּלְמִיד מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ
הוּא בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה וְחָכְמָה תַּתָּאָה
וְחָכְמָה עִלָּאָה, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁהָרַב מְלַמֵּד לְהַתַּלְמִיד
זֶה בְּחִינַת יוּד
וּמַה שֶּׁהַתַּלְמִיד מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת חָכְמָה תַּתָּאָה
הוּא בְּחִינַת לָמֶד
שֶׁהוּא בְּחִינַת מִגְדָּל הַפּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר
כִּי הַלֵּב פּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר וְשׁוֹמֵעַ מַה שֶּׁהָרַב אוֹמֵר
וְעַל יְדֵי זֶה מֵבִין הָאָדָם הַשּׁוֹמֵעַ
כִּי עִקָּר הֲבָנַת הַתַּלְמִיד הוּא עַל יְדֵי הַלֵּב
כִּי הָרַב צָרִיך לוֹמַר דְּבָרִים הַמִּתְיַשְּׁבִין עַל הַלֵּב
וּלְהִתְבּוֹנֵן, בַּמֶּה שֶׁאָמַר הָרַב, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לִקְנוֹת חָכְמָה וְלֵב אָיִן"
וְעַל כֵּן מַה שֶּׁהַתַּלְמִיד מְקַבֵּל הוּא בְּחִינַת לָמֶד בְּחִינַת מִגְדָּל הַפּוֹרֵחַ כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת לָמֶד, לְשׁוֹן תַּלְמִיד הַלָּמֵד מֵהָרַב
נִמְצָא שֶׁהָרַב וְהַתַּלְמִיד, שֶׁהֵם בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה וְחָכְמָה תַּתָּאָה
הֵם בְּחִינַת לָמֶד יוּד
וְדַע, כִּי כְּלַל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הוּא בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה
וּכְלַל הַחָכְמוֹת שֶׁבָּעוֹלָם נִמְשָׁכִין מִבְּחִינַת חָכְמָה תַּתָּאָה
וּכְשֶׁהַחָכְמוֹת שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁיּוֹנְקִים מֵחָכְמָה תַּתָּאָה
הֵם נִפְרָדִים מֵהַתּוֹרָה וּמֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך, מִבְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה
כְּמוֹ הַתַּלְמִיד שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהָבִין מַה שֶּׁהָרַב אוֹמֵר
זֶה בְּחִינַת מִעוּט הַלְּבָנָה, בְּחִינַת גָּלוּת הַשְּׁכִינָה
כִּי כָל אָדָם בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם
הוּא צָרִיך לְקַשֵּׁר שִׂכְלוֹ מִמָּקוֹם שֶׁהוּא לְהַתּוֹרָה וּלְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
שֶׁהוּא בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה
אֲבָל אִם מַפְרִיד שִׂכְלוֹ וְחָכְמָתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
זֶה בְּחִינַת: "וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף"
שֶׁמַּפְרִיד אַלּוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם
וְגוֹרֵם, חַס וְשָׁלוֹם, פְגִימַת הַלְּבָנָה
עַל יְדֵי שֶׁאֵינוֹ מְקַשֵּׁר חָכְמָה תַּתָּאָה בְּחָכְמָה עִלָּאָה
דְּהַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ מְקַשֵּׁר הַחָכְמוֹת שֶׁל כָּל הָעוֹלָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך וּלְהַתּוֹרָה
שֶׁהוּא בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה כַּנַּ"ל
אֲבָל הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים הֵם מְקַשְּׁרִים חָכְמָה תַּתָּאָה בְּחָכְמָה עִלָּאָה
כִּי שִׂיחָתָן שֶׁל הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁהֵם מְשִׂיחִין וּמְסַפְּרִים שִׂיחַת חֻלִּין, הִיא יְקָרָה מְאד מְאד
וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'שִׂיחָתָן שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים צְרִיכִין לִמּוּד'
כִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת בּוֹנֶה עוֹלָמוֹת הַחֲרֵבִין
וּמַגְבִּיהַּ חָכְמָה תַּתָּאָה וּמְקַשְּׁרָהּ לְחָכְמָה עִלָּאָה
עַל יְדֵי שִׂיחָתוֹ וְסִפּוּרֵי דְּבָרָיו, שֶׁמְּדַבֵּר עִם הֲמוֹן עַם
כִּי הַשֵּׂכֶל שֶׁל הֲמוֹן עַם שֶׁאֵינָם מְקַשְּׁרִים אוֹתוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
הוּא נִפְרָד מֵחָכְמָה עִלָּאָה
אֲבָל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת מְקַשֵּׁר הַשֵּׂכֶל שֶׁל הֶהָמוֹן
אֲפִילּוּ הַשֵּׂכֶל וְהַחָכְמָה שֶׁל הָרָשָׁע לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
וְזֶה עִנְיַן מַה שֶּׁהַצַּדִּיקִים מְדַבְּרִים עִם אֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם הֲגוּנִים אוֹ אֲפִילּוּ עִם עַכּוּ"ם
[אַך כְּשֶּׁמְּדַבֵּר עִם עַכּוּ"ם
אֲזַי הַצַּדִּיק מוֹצִיא הַטּוֹב מִמֶּנּוּ, וְהוּא נִשְׁאָר אֶפֶס וָרֵיק
שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁהָרַג משֶׁה אֶת הַמִּצְרִי]
כִּי כְּשֶׁהַצַּדִּיק מְדַבֵּר עִם רְשָׁעִים
וְהַצַּדִּיק מַגְבִּיהַּ שִׂכְלוֹ וּמְקַשְּׁרוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
אֲזַי מַעֲלֶה וּמְקַשֵּׁר שִׂכְלָם מִמָּקוֹם שֶׁהֵם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
כִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת מְצַמְצֵם שִׂכְלוֹ
וּמְדַבֵּר עִמָּם בְּחָכְמָה נִפְלָאָה וּבִמְלָאכָה גְּדוֹלָה
וּמְקַשֵּׁר כָּל הַדִּבּוּרִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
וְעַל יְדֵי זֶה מְבִיאָם לִידֵי תְּשׁוּבָה
וְזֶה בְּחִינַת "וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶך יִשָּׂא מִדַּבְּרתֶיך"
וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁהוֹלְכִים וּמְכַתְּתִים רַגְלֵיהֶם מֵעִיר לְעִיר וְנוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִין בִּדְבָרָיו שֶׁל מָקוֹם'
כִּי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים מְדַבְּרִים לִפְעָמִים עִם רְשָׁעִים
וּמְסַפְּרִים עִמָּהֶם מֵעִסְקֵי מִלְחָמוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה מֵעִסְקֵי הָעוֹלָם
אַך הוּא מַלְבִּישׁ בָּזֶה הָאוֹר הַגָּדוֹל שֶׁל הַתּוֹרָה
כִּי הוּא מַלְבִּישׁ אוֹר הַתּוֹרָה בִּלְבוּשִׁים שׁוֹנִים זֶה מִזֶּה
עַד שֶׁמַּלְבִּישׁוֹ בַּדְּבָרִים הַלָּלוּ
וְהָאוֹר הַתּוֹרָה מִתְלַבֵּשׁ בְּצֵרוּפִים אֲחֵרִים
כִּי אִם הָיָה הַצַּדִּיק מְדַבֵּר תֵּכֶף תּוֹרָה בְּפֵרוּשׁ עִם הָרָשָׁע
הָיָה יָכוֹל לְהִתְפַּקֵּר יוֹתֵר וְהָיָה נַעֲשֶׂה רָשָׁע יוֹתֵר
כִּי 'צַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם וּפשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם'
כִּי 'זָכָה נַעֲשֶׂה לוֹ סַם חַיִּים לא זָכָה נַעֲשֶׂה לוֹ סַם מָוֶת'
וְעַל כֵּן אִם הָיוּ מְגַלִּין לוֹ תּוֹרָה כְּמוֹת שֶׁהִיא, הָיָה מִתְפַּקֵּר יוֹתֵר
כִּי הָיָה נַעֲשֶׂה אֶצְלוֹ סַם מָוֶת, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי הוּא רָחוֹק מִן הַתּוֹרָה
וְעַל כֵּן צְרִיכִין לְהַלְבִּישׁ לוֹ הַתּוֹרָה בְּצֵרוּפִים אֲחֵרִים
וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּתַלְמַי הַמֶּלֶך, כְּשֶׁהוֹשִׁיב שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם זְקֵנִים
וְנָתַן הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּלֵב כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְהַלְבִּישׁ הַתּוֹרָה בְּצֵרוּפִים אֲחֵרִים, וְכָתְבוּ
'אֱלהִים בָּרָא בְּרֵאשִׁית' וְכוּ', וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם
כִּי אִם הָיוּ כּוֹתְבִין הַתּוֹרָה כְּמוֹת שֶׁהִיא, הָיָה מִתְפַּקֵּר יוֹתֵר וְכוּ'
וְעַל כֵּן צְרִיכִין הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים לְדַבֵּר עִם הֶהָמוֹן שִׂיחַת חֻלִּין
וְהֵם מַלְבִּישִׁין בָּהֶם הַתּוֹרָה
וְהֵם מְקַשְּׁרִים אוֹתָם בְּאֵלּוּ הַדִּבּוּרִים מִמָּקוֹם שֶׁהֵם
כִּי הֵם אֵינָם רְחוֹקִים מֵאֵלּוּ הַדִּבּוּרִים וְהַסִּפּוּרִים שֶׁהַצַּדִּיק מְדַבֵּר עִמָּם
וְעַל יְדֵי זֶה מְקַשֵּׁר אוֹתָן וּמַעֲלֶה אוֹתָן לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
וְזֶה בְּחִינַת שֶׁהוּא נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בִּדְבָרָיו שֶׁל מָקוֹם
דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא מְדַבֵּר עִם כָּל אֶחָד לְפִי מְקוֹמוֹ בַּמָּקוֹם שֶׁהוּא
וְהוּא נוֹשֵׂא אוֹתָן הַדִּבּוּרִים וְנוֹתֵן אוֹתָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
כִּי הוּא מְקַשְּׁרָם לְשָׁרְשָׁם, לִבְחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה
נִמְצָא שֶׁהַצַּדִּיק הָאֱמֶת מְקַשֵּׁר חָכְמָה תַּתָּאָה עִם חָכְמָה עִלָּאָה
וּבִשְׁבִיל זֶה כְּשֶׁהַצַּדִּיק נִפְטָר מִן הָעוֹלָם, חַס וְשָׁלוֹם
אֲזַי יֵשׁ צַעַר גָּדוֹל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַך אֵינוֹ רוֹצֶה בְּמִיתָתָן שֶׁל רְשָׁעִים
כִּי אִם בְּטוֹבָתָן, שֶׁיִּזְכּוּ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה
וְהַצַּדִּיק הָיָה מְקַשְּׁרָם וּמַעֲלֶה אוֹתָן לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך וְהָיָה מְשִׁיבָן בִּתְשׁוּבָה וְכַנַּ"ל
כִּי הוּא מְקַשֵּׁר חָכְמָה תַּתָּאָה בְּחָכְמָה עִלָּאָה וְכַנַּ"ל
'כַּד מִית משֶׁה רַבֵּנוּ, צָוַח קֻדְשָׁא בְּרִיך הוּא: וַי מִי יָקוּם לִי עִם מְרֵעִים'
לִי דַּיְקָא, בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה וְחָכְמָה תַּתָּאָה שֶׁהֵם בְּחִינַת לָמֶד יוּד, בְּחִינַת לִי
הַיְנוּ מִי יָקוּם וְיַעֲלֶה וִיקַשֵּׁר בְּחִינוֹת לִי
הַיְנוּ חָכְמָה תַּתָּאָה עִם חָכְמָה עִלָּאָה
עִם מְרֵעִים
הַיְנוּ שֶׁהוּא מַעֲלֶה הַחָכְמָה תַּתָּאָה מִכָּל הָרָעִים שֶׁבָּעוֹלָם וּמְקַשְּׁרָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
וּמַעֲלֶה אוֹתָהּ לְחָכְמָה עִלָּאָה שֶׁזֶּה בְּחִינַת לִי
בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת חָכְמָה תַּתָּאָה עִם חָכְמָה עִלָּאָה כַּנַּ"ל
כִּי משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בְּוַדַּאי הָיָה יָכוֹל זאת מְאד
לְהַעֲלוֹת בְּחִינַת הַחָכְמָה תַּתָּאָה מִכָּל הָרָעִים וּרְשָׁעִים שֶׁבָּעוֹלָם וְכַנַּ"ל
וְעַל כֵּן הָעִקָּר לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים
כִּי הַצַּדִּיק מַגְבִּיהַּ וּמְקַשֵּׁר חָכְמָה תַּתָּאָה לְחָכְמָה עִלָּאָה כַּנַּ"ל
וַאֲזַי מִפְּגִימַת הַלְּבָנָה נַעֲשֶׂה מִלּוּי הַלְּבָנָה
וְזֶהוּ: "כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ עָבְרוּ יַחְדָּו"
'כַּד מְלָכִים אִזְדַּמְנוּ תַּרְוַיְהוּ בִּרְעוּתָא חֲדָא, כְּדֵין וְכוּ' כֻּלְּהוּ מָארֵי דְדִינָא אִתְכַּפְיָן וְאִתְעַבְּרוּ מֵעָלְמָא' וְכוּ'
וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת: "וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלמה", וְתַרְגּוּמוֹ 'וְאִתְרְבִיאַת סִהֲרָא'
דְּהַיְנוּ שֶׁנִּתְמַלֵּא פְּגִימַת הַלְּבָנָה וְכַנַּ"ל
וַאֲזַי נִמְתָּקִין כָּל הַדִּינִים וְנִתְכַּפְּרִין כָּל הָעֲווֹנוֹת
[כַּמּוּבָא בַּזוהַר הַנַּ"ל וּבְכַמָּה מְקוֹמוֹת
שֶׁעִקָּר הַמְתָּקַת הַדִּינִים וְכַפָּרַת הָעֲווֹנוֹת וּשְׁלֵמוּת כָּל הָאוֹרוֹת וּמִלּוּי פְּגִימַת הַלְּבָנָה וְתִקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת
הַכּל הוּא עַל יְדֵי שֶׁנִּתְחַבֵּר עוֹלָם הַתַּחְתּוֹן בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן
שֶׁהֵם בְּחִינוֹת חָכְמָה תַּתָּאָה וְחָכְמָה עִלָּאָה כַּנַּ"ל
וְכָל זֶה עַל יְדֵי הַצַּדִּיק
שֶׁמְּקַשֵּׁר חָכְמָה תַּתָּאָה בְּחָכְמָה עִלָּאָה עַל יְדֵי שִׂיחָתוֹ
שֶׁמַּלְבִּישׁ אוֹר הַתּוֹרָה בְּסִפּוּרֵי דְּבָרִים וְכַנַּ"ל]
וְזֶהוּ: וַיְדַבֵּר אֱלהִים אֵת לְשׁוֹן זִוּוּג וְהִתְקַשְּׁרוּת
כְּמוֹ: רָאוּהָ מְדַבֶּרֶת
'אֱלהִים אֵת' זֶה בְּחִינַת חָכְמָה תַּתָּאָה וְחָכְמָה עִלָּאָה
'אֱלהִים' בְּחִינַת חָכְמָה תַּתָּאָה, כַּנּוֹדַע
'אֵת' זֶה בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה, בְּחִינַת: "אֵת הַשָּׁמַיִם"
הַיְנוּ לְזַוֵּג וּלְקַשֵּׁר חָכְמָה תַּתָּאָה בְּחָכְמָה עִלָּאָה
זֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי בְּחִינַת: הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמר
הַיְנוּ עַל יְדֵי הַצַּדִּיק שֶׁמַּלְבִּישׁ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הַיְנוּ דִּבּוּרֵי הַתּוֹרָה
הוּא מַלְבִּישׁ בְּסִפּוּרֵי דְּבָרִים
'לֵאמר' לְשׁוֹן הַלְבָּשָׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בִּצַּע אֶמְרָתוֹ" שֶׁפֵּרוּשׁוֹ לְבוּשׁ
וְעַל יְדֵי שֶׁהַצַּדִּיק מַלְבִּישׁ אוֹר הַתּוֹרָה בְּסִפּוּרֵי דְּבָרִים
עַל יְדֵי זֶה מְקַשֵּׁר חָכְמָה תַּתָּאָה עִם חָכְמָה עִלָּאָה וְכַנַּ"ל.
בָּרוּך ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן
סיפורי מעשיות - מעשה ז - מעשה מזבוב ועכביש
...- מעשה ז - מזבוב ועכביש ענה ואמר אספר לכם כל הנסיעה שלי שהיה לי מעשה במלך אחד שהיו עליו כמה מלחמות כבדות וכבש אותם, ולקח שבויים הרבה [בתוך דבריו שהתחיל לספר זאת המעשה ענה ואמר בזו הלשון תאמרו שאספר לכם הכל ותוכלו להבין] והיה המלך עושה סעדה גדולה, בכל שנה באותו היום שכבש המלחמה והיו שם על הסעדה גדולה כל השרי מלוכה וכל השרים כדרך המלכים והיו עושין שם עניני צחוק, [שקורין קומדיות, הצגות] והיו משחקים וצוחקים מכל האמות, מהישמעאל ומכל האמות והיו עושים ומעקמים...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קע - ה' מָה רַבּוּ צָרָי רַבִּים וְכוּ'
...רבו צרי רבים וכו' כי כל אחד לפי נשמתו ולפי עבודתו כך יש לו יסורים יש שיש לו יסורים מבניו ומאביו ומשכן ויש שהוא במדרגה גדולה ממנו ויש לו יסורים משכנים רחוקים ויש גדול ממנו ויש לו יסורים מכל העיר ויש גדול מאד ויש לו יסורים מכל העולם וכל אחד על ידי היסורים, נושא עליו האנשים שיש לו יסורים מהם כי כשיש לו יסורים מהם, הוא נושא אותם עליו אך איך אפשר לחמר לשא עליו כל כך אנשים אך על ידי היסורים נכנע גופו כי כל היסורים נקראים צרות על שם שהם מצרין ומעיקין להגוף...
שיחות הר"ן - אות פה
...אם יסע לשם השיב לו: כשרואה אדם נסיעה לפניו אין לו להתעקש למנע מזה לישב בביתו דוקא כי בכל מקום שאדם נוסע לשם הוא מתקן שם איזה דבר רק שיזהר להיות שמור מן העברה חס ושלום אבל כשהוא רק שמור מן העברה חס ושלום אזי כל אדם מתקן בכל מקום שהוא נוסע לשם אפילו איש פשוט לגמרי כי בכל מקום שהאדם בא לשם, הוא עושה שם בודאי איזה דבר שבקדשה על כל פנים כי מתפלל שם ואוכל שם ומברך על אכילתו לפניו ולאחריו וכיוצא בזה כי בודאי איש ישראלי אפילו הפחות שבפחותים, על כל פנים הוא...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה תורות מכת"י - כי איש הישראלי אם צריך לעצה
...איש הישראלי אם צריך לעצה [הוספות לתורות מכתב יד רבינו ז"ל] [שמעתי מהרב וכו' יום ב' עקב תקס"ו לפ"ק] כי איש הישראלי אם צריך לעצה אזי ישאל עצה מבנים קטנים או מבני הצדיקים וכו' הן בגשמי והן ברוחני כי שם גמר העצה ועל פיהם יהי' כל דבר שבעולם ועל ידם נמתקו הדינים דהנה ידוע כי מקור העצה הוא בהחכמה המתפשט ומתהווה ע"י הדעת ונגמר ע"י הכליות כ"ש שהכליות יועצות כי הכליות הם כלי ההולדה להוציא מכח אל הפועל וע"כ ישאל להצדיק בעצמו או לתלמידי הצדיקים זולת לתלמידים...
שיחות הר"ן - אות קפא - גדולות נוראות השגתו
...שאם הייתי מתחיל לגלות מעט מהחכמות שאני יודע היו יכולים לחיות על ידי התענוג של השגת החכמות האלו לבד בלי שום אכילה ושתיה והיה כל העולם בטלים בכלות הנפש לשמע חכמתי והיו בני אדם יוצאים מחיותם מעצם הפלגת מתיקת נעימת עריבת החכמות שהייתי מגלה אך איני יכול לגלותם לבני אדם כי תמיד כשאני מתחיל לדבר עם אחד אני חפץ לשמע ולקבל ממנו דברים עליונים ומחמת זה הוא אינו יכול לגלות חכמתו הגדולה והמפלגת מאד ועוד ספר בענין עצם חכמתו אך לא זכיתי לשמע זאת מפיו הקדוש בעצמו...
ספר המידות - בושה
...שמביש פני חברו, נתאלם ושוכח. ב. מתר לביש את הרבנים, ששוכרין את הרבנות לשם גאוה, וראוי לבזותן ולהקל בכבודן, ואין עומדין בפניהם, ואין קורין אותן רבי, והטלית שעליו כמרדעת של חמור. ג. טוב לבטל תורה מלביש בן ישראל. ד. המבזה תלמיד חכם או חברו בפני תלמיד חכם הוי אפיקורוס, גם נקרא מגלה פנים בתורה. ה. כתנת של צדיקים מכפרת על שפיכות דמים. ו. כשבני אדם מחרפין אותך, תתענה ותבכה. ז. כשבושה בא עליך, אין זה אלא בשביל שתעשה תשובה על העוונות, שאתה דש בעקב. ח. גם...
שיחות הר"ן - אות רפה - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...שמעתי מפיו הקדוש פעם אחד שדבר בהפלגת גדלות סודות נוראות תורתנו הקדושה אמר: הלא כל ספר תקונים הוא על תבת בראשית לבד ועל ספר התקונים לבד לא יספיקו אלפים ספרים לבאר עצם רבוי הסודות שיש שם, אשר לא יכילם העיון כידוע לכל גדלת קדשת התקונים הקדוש, אשר כל עורות אילי נביות לא יספיקו לבאר סודותיו ורמיזותיו וכו' וכל ספר התקונים עם כל מה שנכלל בו כנזכר לעיל הוא רק פרוש על תבת בראשית לבד וכן על תבת ברא יכולין גם כן לעשות ספר תקונים עם רבוי סודות וכו' כנ"ל ומזה...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קכב - לְעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת שֶׁבַּתְּפִלָּה
...לענין המחשבות זרות שבתפלה לענין המחשבות זרות שבתפילה וכבר ידוע, שכל מחשבה ומחשבה היא קומה שלמה, כמובא ואמר שכשהאדם עומד ומתפלל כסדר ואינו משגיח על המחשבות זרות ועל ידי זה הוא מנצח אותם ומעבירם ממנו [וכמבאר במקום אחר, שאין צריכין להסתכל עליהם כלל רק לילך כסדר בתפילתו ולבלי להביט לאחריו כלל ועל ידי זה ממילא יסתלקו] אזי בדרך הלוכו בתפילתו הוא מפיל אותם לזה חותך יד, ולזה חותך רגל, וכיוצא בזה בשאר האיברים פרוש, כמו למשל בענין מלחמה, כשצריך לילך ולעבר...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כו - צָרִיך לְהַרְחִיק מִשִּׁכְרוּת
...שלא לשתות יותר מיכלתו כדי שלא יבוא לידי שכרות כי מעט השתיה לפי הצרך הוא טובה להרחיב דעתו ודע, כי הדעת מלבש בחסדים וכששותה במדה כראוי לפי ערכו אזי נתרחב דעתו ונתרומם מחו ואזי נגדלין החסדים ביותר על ידי השתיה כי כשנתרומם הדעת, נתרוממין ונגדלין החסדים כי הדעת מלבש בחסדים כנ"ל "כל המתפתה ביינו, יש בו מדעת קונו" 'מתפתה' דיקא, בחינת חסדים שעל ידי היין נגדלין החסדים וזהו 'מתפתה' שעל ידי הגדלת החסדים הוא מתפתה ומתפיס אף על פי שלא היה ראוי להתפתות לפי...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סו - הַצַּדִּיק הוּא מֻכְרָח לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה בְּעַד יִשְׂרָאֵל
...ישראל הצדיק הוא מכרח לעשות תשובה בעד ישראל דהינו כשיוצא אחד חוץ לשורה ופורק על אזי הצדיק מכרח לעשות תשובה בשבילו על פי משל שפעם אחד נסעו שני בני אדם עם סוס מבהל ומשגע ונשא אותם הסוס והשליכם מן העגלה ועמד אחד והתחיל להכות את הסוס באגרוף והכה אותו הרבה ושחק ממנו השני ואמר לו הלא אתה מכה את ידך, ומה תועיל להסוס הכאה זו רק אתה צריך לקח רצועה, שמכין בה הסוסים, להכות אותו והלך ועשה כן ולקח רצועה והתחיל להכות את הסוס ועמד הסוס ורץ בבהלה גדולה וברח ונשא...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0781 שניות - עכשיו 16_08_2022 השעה 03:20:50 - wesi2