ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה צא - וַיְדַבֵּר אֱלקִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמר
וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר (שמות כ) דע, כי ההתקשרות באמת לצדיקים אמתיים הוא תועלת גדול מאד מאד כי על ידי זה זוכין לתשובה שלמה ולכפרת עוון ונמתקין הדינין ונתבטלין לגמרי ונעשה על ידי זה יחוד קדשא בריך הוא ושכינתה כי איתא בזוהר הקדוש (ויגש דף רו:) : "כי הנה המלכים נועדו" 'תרין עלמין קדישין, עלמא עלאה ועלמא תתאה וכו', כד מתחברן כחדא כדין כל אנפין נהירין וכל חובין אתעברו וכו', עין שם כי דע כי יש שני בחינות חכמה: חכמה עלאה וחכמה תתאה וחכמה תתאה נמשך מחכמה עלאה, ויונק ומקבל משם והוא כמו הרב והתלמיד כי מה שהרב מלמד עם תלמידו והתלמיד מקבל ממנו הוא בחינת חכמה עלאה וחכמה תתאה וחכמה עלאה, דהינו מה שהרב מלמד להתלמיד זה בחינת יוד ומה שהתלמיד מקבל ממנו, שזה בחינת חכמה תתאה הוא בחינת למד שהוא בחינת מגדל הפורח באויר (חגיגה טו: עין רש"י שם) כי הלב פורח באויר ושומע מה שהרב אומר ועל ידי זה מבין האדם השומע כי עקר הבנת התלמיד הוא על ידי הלב כי הרב צריך לומר דברים המתישבין על הלב ולהתבונן, במה שאמר הרב, וכמו שכתוב (משלי י"ז) : "לקנות חכמה ולב אין" ועל כן מה שהתלמיד מקבל הוא בחינת למד בחינת מגדל הפורח כנ"ל וזה בחינת למד, לשון תלמיד הלמד מהרב נמצא שהרב והתלמיד, שהם בחינת חכמה עלאה וחכמה תתאה הם בחינת למד יוד ודע, כי כלל התורה הקדושה הוא בחינת חכמה עלאה וכלל החכמות שבעולם נמשכין מבחינת חכמה תתאה וכשהחכמות שבעולם שיונקים מחכמה תתאה הם נפרדים מהתורה ומהשם יתברך, מבחינת חכמה עלאה כמו התלמיד שאינו רוצה להבין מה שהרב אומר זה בחינת מעוט הלבנה, בחינת גלות השכינה כי כל אדם באשר הוא שם הוא צריך לקשר שכלו ממקום שהוא להתורה ולהשם יתברך שהוא בחינת חכמה עלאה אבל אם מפריד שכלו וחכמתו, חס ושלום מהשם יתברך זה בחינת (משלי ט"ז) : "ונרגן מפריד אלוף" שמפריד אלופו של עולם וגורם, חס ושלום, פגימת הלבנה על ידי שאינו מקשר חכמה תתאה בחכמה עלאה דהינו שאינו מקשר החכמות של כל העולם להשם יתברך ולהתורה שהוא בחינת חכמה עלאה כנ"ל אבל הצדיקים אמתיים הם מקשרים חכמה תתאה בחכמה עלאה כי שיחתן של הצדיקים אמתיים שהם משיחין ומספרים שיחת חלין, היא יקרה מאד מאד וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (עבודה זרה יט) : 'שיחתן של תלמידי חכמים צריכין למוד' כי הצדיק האמת בונה עולמות החרבין ומגביה חכמה תתאה ומקשרה לחכמה עלאה על ידי שיחתו וספורי דבריו, שמדבר עם המון עם כי השכל של המון עם שאינם מקשרים אותו להשם יתברך הוא נפרד מחכמה עלאה אבל הצדיק האמת מקשר השכל של ההמון אפילו השכל והחכמה של הרשע להשם יתברך וזה ענין מה שהצדיקים מדברים עם אנשים שאינם הגונים או אפילו עם עכו"ם [אך כשמדבר עם עכו"ם אזי הצדיק מוציא הטוב ממנו, והוא נשאר אפס וריק שזה בחינת מה שהרג משה את המצרי] כי כשהצדיק מדבר עם רשעים והצדיק מגביה שכלו ומקשרו להשם יתברך אזי מעלה ומקשר שכלם ממקום שהם להשם יתברך כי הצדיק האמת מצמצם שכלו ומדבר עמם בחכמה נפלאה ובמלאכה גדולה ומקשר כל הדבורים להשם יתברך ועל ידי זה מביאם לידי תשובה וזה בחינת (דברים ל"ג) "והם תכו לרגלך ישא מדברתיך" ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה (בבא בתרא ח) : 'אלו תלמידי חכמים שהולכים ומכתתים רגליהם מעיר לעיר ונושאים ונותנין בדבריו של מקום' כי הצדיקים האמתיים מדברים לפעמים עם רשעים ומספרים עמהם מעסקי מלחמות וכיוצא בזה מעסקי העולם אך הוא מלביש בזה האור הגדול של התורה כי הוא מלביש אור התורה בלבושים שונים זה מזה עד שמלבישו בדברים הללו והאור התורה מתלבש בצרופים אחרים כי אם היה הצדיק מדבר תכף תורה בפרוש עם הרשע היה יכול להתפקר יותר והיה נעשה רשע יותר כי 'צדיקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם' (הושע י"ד) כי 'זכה נעשה לו סם חיים לא זכה נעשה לו סם מות' (יומא עב:) ועל כן אם היו מגלין לו תורה כמות שהיא, היה מתפקר יותר כי היה נעשה אצלו סם מות, חס ושלום, כי הוא רחוק מן התורה ועל כן צריכין להלביש לו התורה בצרופים אחרים וכמו שמצינו בתלמי המלך, כשהושיב שבעים ושנים זקנים ונתן השם יתברך בלב כל אחד ואחד להלביש התורה בצרופים אחרים, וכתבו 'אלהים ברא בראשית' וכו' (מגלה ט), וכמו שפרש רש"י שם כי אם היו כותבין התורה כמות שהיא, היה מתפקר יותר וכו' ועל כן צריכין הצדיקים האמתיים לדבר עם ההמון שיחת חלין והם מלבישין בהם התורה והם מקשרים אותם באלו הדבורים ממקום שהם כי הם אינם רחוקים מאלו הדבורים והספורים שהצדיק מדבר עמם ועל ידי זה מקשר אותן ומעלה אותן להשם יתברך וזה בחינת שהוא נושא ונותן בדבריו של מקום דהינו שהוא מדבר עם כל אחד לפי מקומו במקום שהוא והוא נושא אותן הדבורים ונותן אותם להשם יתברך כי הוא מקשרם לשרשם, לבחינת חכמה עלאה נמצא שהצדיק האמת מקשר חכמה תתאה עם חכמה עלאה ובשביל זה כשהצדיק נפטר מן העולם, חס ושלום אזי יש צער גדול להשם יתברך כי השם יתברך אינו רוצה במיתתן של רשעים כי אם בטובתן, שיזכו לשוב בתשובה והצדיק היה מקשרם ומעלה אותן להשם יתברך והיה משיבן בתשובה וכנ"ל כי הוא מקשר חכמה תתאה בחכמה עלאה וכנ"ל (ובסוטה יג:) : 'כד מית משה רבנו, צוח קדשא בריך הוא: וי מי יקום לי עם מרעים' לי דיקא, בחינת חכמה עלאה וחכמה תתאה שהם בחינת למד יוד, בחינת לי הינו מי יקום ויעלה ויקשר בחינות לי הינו חכמה תתאה עם חכמה עלאה עם מרעים הינו שהוא מעלה החכמה תתאה מכל הרעים שבעולם ומקשרם להשם יתברך ומעלה אותה לחכמה עלאה שזה בחינת לי בחינת התקשרות חכמה תתאה עם חכמה עלאה כנ"ל כי משה רבנו, עליו השלום, בודאי היה יכול זאת מאד להעלות בחינת החכמה תתאה מכל הרעים ורשעים שבעולם וכנ"ל ועל כן העקר לקשר עצמו לצדיקים אמתיים כי הצדיק מגביה ומקשר חכמה תתאה לחכמה עלאה כנ"ל ואזי מפגימת הלבנה נעשה מלוי הלבנה וזהו : "כי הנה המלכים נועדו עברו יחדו" 'כד מלכים אזדמנו תרויהו ברעותא חדא, כדין וכו' כלהו מארי דדינא אתכפין ואתעברו מעלמא' וכו' (כמו שכתוב בזוהר ויגש הנ"ל) ואזי הוא בחינת (מלכים א ה) : "ותרב חכמת שלמה", ותרגומו 'ואתרביאת סהרא' דהינו שנתמלא פגימת הלבנה וכנ"ל ואזי נמתקין כל הדינים ונתכפרין כל העוונות [כמובא בזוהר הנ"ל ובכמה מקומות שעקר המתקת הדינים וכפרת העוונות ושלמות כל האורות ומלוי פגימת הלבנה ותקון כל העולמות הכל הוא על ידי שנתחבר עולם התחתון בעולם העליון שהם בחינות חכמה תתאה וחכמה עלאה כנ"ל וכל זה על ידי הצדיק שמקשר חכמה תתאה בחכמה עלאה על ידי שיחתו שמלביש אור התורה בספורי דברים וכנ"ל] וזהו : וידבר אלהים את לשון זווג והתקשרות כמו: ראוה מדברת (כתבות יג) 'אלהים את' זה בחינת חכמה תתאה וחכמה עלאה 'אלהים' בחינת חכמה תתאה, כנודע 'את' זה בחינת חכמה עלאה, בחינת: "את השמים" (עין תקון כב) הינו לזוג ולקשר חכמה תתאה בחכמה עלאה זה נעשה על ידי בחינת: הדברים האלה לאמר הינו על ידי הצדיק שמלביש הדברים האלה, הינו דבורי התורה הוא מלביש בספורי דברים 'לאמר' לשון הלבשה, כמו שכתוב (איכה ב) : "בצע אמרתו" שפרושו לבוש ועל ידי שהצדיק מלביש אור התורה בספורי דברים על ידי זה מקשר חכמה תתאה עם חכמה עלאה וכנ"ל. ברוך ה' לעולם אמן ואמן
וַיְדַבֵּר אֱלהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמר
דַּע, כִּי הַהִתְקַשְּׁרוּת בֶּאֱמֶת לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים
הוּא תּוֹעֶלֶת גָּדוֹל מְאד מְאד
כִּי עַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה
וּלְכַפָּרַת עָווֹן
וְנִמְתָּקִין הַדִּינִין וְנִתְבַּטְּלִין לְגַמְרֵי
וְנַעֲשֶׂה עַל יְדֵי זֶה יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיך הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ
כִּי אִיתָא בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ: "כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ"
'תְּרֵין עָלְמִין קַדִּישִׁין, עַלְמָא עִלָּאָה וְעָלְמָא תַּתָּאָה וְכוּ', כַּד מִתְחַבְּרָן כַּחֲדָא כְּדֵּין כָּל אַנְפִּין נְהִירִין וְכָל חוֹבִין אִתְעַבְּרוּ וְכוּ', עַיֵּן שָׁם
כִּי דַּע כִּי יֵשׁ שְׁנֵי בְּחִינוֹת חָכְמָה: חָכְמָה עִלָּאָה וְחָכְמָה תַּתָּאָה
וְחָכְמָה תַּתָּאָה נִמְשָׁך מֵחָכְמָה עִלָּאָה, וְיוֹנֵק וּמְקַבֵּל מִשָּׁם
וְהוּא כְּמוֹ הָרַב וְהַתַּלְמִיד
כִּי מַה שֶּׁהָרַב מְלַמֵּד עִם תַּלְמִידוֹ וְהַתַּלְמִיד מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ
הוּא בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה וְחָכְמָה תַּתָּאָה
וְחָכְמָה עִלָּאָה, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁהָרַב מְלַמֵּד לְהַתַּלְמִיד
זֶה בְּחִינַת יוּד
וּמַה שֶּׁהַתַּלְמִיד מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת חָכְמָה תַּתָּאָה
הוּא בְּחִינַת לָמֶד
שֶׁהוּא בְּחִינַת מִגְדָּל הַפּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר
כִּי הַלֵּב פּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר וְשׁוֹמֵעַ מַה שֶּׁהָרַב אוֹמֵר
וְעַל יְדֵי זֶה מֵבִין הָאָדָם הַשּׁוֹמֵעַ
כִּי עִקָּר הֲבָנַת הַתַּלְמִיד הוּא עַל יְדֵי הַלֵּב
כִּי הָרַב צָרִיך לוֹמַר דְּבָרִים הַמִּתְיַשְּׁבִין עַל הַלֵּב
וּלְהִתְבּוֹנֵן, בַּמֶּה שֶׁאָמַר הָרַב, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לִקְנוֹת חָכְמָה וְלֵב אָיִן"
וְעַל כֵּן מַה שֶּׁהַתַּלְמִיד מְקַבֵּל הוּא בְּחִינַת לָמֶד בְּחִינַת מִגְדָּל הַפּוֹרֵחַ כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת לָמֶד, לְשׁוֹן תַּלְמִיד הַלָּמֵד מֵהָרַב
נִמְצָא שֶׁהָרַב וְהַתַּלְמִיד, שֶׁהֵם בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה וְחָכְמָה תַּתָּאָה
הֵם בְּחִינַת לָמֶד יוּד
וְדַע, כִּי כְּלַל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הוּא בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה
וּכְלַל הַחָכְמוֹת שֶׁבָּעוֹלָם נִמְשָׁכִין מִבְּחִינַת חָכְמָה תַּתָּאָה
וּכְשֶׁהַחָכְמוֹת שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁיּוֹנְקִים מֵחָכְמָה תַּתָּאָה
הֵם נִפְרָדִים מֵהַתּוֹרָה וּמֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך, מִבְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה
כְּמוֹ הַתַּלְמִיד שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהָבִין מַה שֶּׁהָרַב אוֹמֵר
זֶה בְּחִינַת מִעוּט הַלְּבָנָה, בְּחִינַת גָּלוּת הַשְּׁכִינָה
כִּי כָל אָדָם בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם
הוּא צָרִיך לְקַשֵּׁר שִׂכְלוֹ מִמָּקוֹם שֶׁהוּא לְהַתּוֹרָה וּלְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
שֶׁהוּא בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה
אֲבָל אִם מַפְרִיד שִׂכְלוֹ וְחָכְמָתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
זֶה בְּחִינַת: "וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף"
שֶׁמַּפְרִיד אַלּוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם
וְגוֹרֵם, חַס וְשָׁלוֹם, פְגִימַת הַלְּבָנָה
עַל יְדֵי שֶׁאֵינוֹ מְקַשֵּׁר חָכְמָה תַּתָּאָה בְּחָכְמָה עִלָּאָה
דְּהַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ מְקַשֵּׁר הַחָכְמוֹת שֶׁל כָּל הָעוֹלָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך וּלְהַתּוֹרָה
שֶׁהוּא בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה כַּנַּ"ל
אֲבָל הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים הֵם מְקַשְּׁרִים חָכְמָה תַּתָּאָה בְּחָכְמָה עִלָּאָה
כִּי שִׂיחָתָן שֶׁל הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁהֵם מְשִׂיחִין וּמְסַפְּרִים שִׂיחַת חֻלִּין, הִיא יְקָרָה מְאד מְאד
וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'שִׂיחָתָן שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים צְרִיכִין לִמּוּד'
כִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת בּוֹנֶה עוֹלָמוֹת הַחֲרֵבִין
וּמַגְבִּיהַּ חָכְמָה תַּתָּאָה וּמְקַשְּׁרָהּ לְחָכְמָה עִלָּאָה
עַל יְדֵי שִׂיחָתוֹ וְסִפּוּרֵי דְּבָרָיו, שֶׁמְּדַבֵּר עִם הֲמוֹן עַם
כִּי הַשֵּׂכֶל שֶׁל הֲמוֹן עַם שֶׁאֵינָם מְקַשְּׁרִים אוֹתוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
הוּא נִפְרָד מֵחָכְמָה עִלָּאָה
אֲבָל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת מְקַשֵּׁר הַשֵּׂכֶל שֶׁל הֶהָמוֹן
אֲפִילּוּ הַשֵּׂכֶל וְהַחָכְמָה שֶׁל הָרָשָׁע לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
וְזֶה עִנְיַן מַה שֶּׁהַצַּדִּיקִים מְדַבְּרִים עִם אֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם הֲגוּנִים אוֹ אֲפִילּוּ עִם עַכּוּ"ם
[אַך כְּשֶּׁמְּדַבֵּר עִם עַכּוּ"ם
אֲזַי הַצַּדִּיק מוֹצִיא הַטּוֹב מִמֶּנּוּ, וְהוּא נִשְׁאָר אֶפֶס וָרֵיק
שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁהָרַג משֶׁה אֶת הַמִּצְרִי]
כִּי כְּשֶׁהַצַּדִּיק מְדַבֵּר עִם רְשָׁעִים
וְהַצַּדִּיק מַגְבִּיהַּ שִׂכְלוֹ וּמְקַשְּׁרוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
אֲזַי מַעֲלֶה וּמְקַשֵּׁר שִׂכְלָם מִמָּקוֹם שֶׁהֵם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
כִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת מְצַמְצֵם שִׂכְלוֹ
וּמְדַבֵּר עִמָּם בְּחָכְמָה נִפְלָאָה וּבִמְלָאכָה גְּדוֹלָה
וּמְקַשֵּׁר כָּל הַדִּבּוּרִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
וְעַל יְדֵי זֶה מְבִיאָם לִידֵי תְּשׁוּבָה
וְזֶה בְּחִינַת "וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶך יִשָּׂא מִדַּבְּרתֶיך"
וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁהוֹלְכִים וּמְכַתְּתִים רַגְלֵיהֶם מֵעִיר לְעִיר וְנוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִין בִּדְבָרָיו שֶׁל מָקוֹם'
כִּי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים מְדַבְּרִים לִפְעָמִים עִם רְשָׁעִים
וּמְסַפְּרִים עִמָּהֶם מֵעִסְקֵי מִלְחָמוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה מֵעִסְקֵי הָעוֹלָם
אַך הוּא מַלְבִּישׁ בָּזֶה הָאוֹר הַגָּדוֹל שֶׁל הַתּוֹרָה
כִּי הוּא מַלְבִּישׁ אוֹר הַתּוֹרָה בִּלְבוּשִׁים שׁוֹנִים זֶה מִזֶּה
עַד שֶׁמַּלְבִּישׁוֹ בַּדְּבָרִים הַלָּלוּ
וְהָאוֹר הַתּוֹרָה מִתְלַבֵּשׁ בְּצֵרוּפִים אֲחֵרִים
כִּי אִם הָיָה הַצַּדִּיק מְדַבֵּר תֵּכֶף תּוֹרָה בְּפֵרוּשׁ עִם הָרָשָׁע
הָיָה יָכוֹל לְהִתְפַּקֵּר יוֹתֵר וְהָיָה נַעֲשֶׂה רָשָׁע יוֹתֵר
כִּי 'צַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם וּפשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם'
כִּי 'זָכָה נַעֲשֶׂה לוֹ סַם חַיִּים לא זָכָה נַעֲשֶׂה לוֹ סַם מָוֶת'
וְעַל כֵּן אִם הָיוּ מְגַלִּין לוֹ תּוֹרָה כְּמוֹת שֶׁהִיא, הָיָה מִתְפַּקֵּר יוֹתֵר
כִּי הָיָה נַעֲשֶׂה אֶצְלוֹ סַם מָוֶת, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי הוּא רָחוֹק מִן הַתּוֹרָה
וְעַל כֵּן צְרִיכִין לְהַלְבִּישׁ לוֹ הַתּוֹרָה בְּצֵרוּפִים אֲחֵרִים
וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּתַלְמַי הַמֶּלֶך, כְּשֶׁהוֹשִׁיב שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם זְקֵנִים
וְנָתַן הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּלֵב כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְהַלְבִּישׁ הַתּוֹרָה בְּצֵרוּפִים אֲחֵרִים, וְכָתְבוּ
'אֱלהִים בָּרָא בְּרֵאשִׁית' וְכוּ', וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם
כִּי אִם הָיוּ כּוֹתְבִין הַתּוֹרָה כְּמוֹת שֶׁהִיא, הָיָה מִתְפַּקֵּר יוֹתֵר וְכוּ'
וְעַל כֵּן צְרִיכִין הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים לְדַבֵּר עִם הֶהָמוֹן שִׂיחַת חֻלִּין
וְהֵם מַלְבִּישִׁין בָּהֶם הַתּוֹרָה
וְהֵם מְקַשְּׁרִים אוֹתָם בְּאֵלּוּ הַדִּבּוּרִים מִמָּקוֹם שֶׁהֵם
כִּי הֵם אֵינָם רְחוֹקִים מֵאֵלּוּ הַדִּבּוּרִים וְהַסִּפּוּרִים שֶׁהַצַּדִּיק מְדַבֵּר עִמָּם
וְעַל יְדֵי זֶה מְקַשֵּׁר אוֹתָן וּמַעֲלֶה אוֹתָן לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
וְזֶה בְּחִינַת שֶׁהוּא נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בִּדְבָרָיו שֶׁל מָקוֹם
דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא מְדַבֵּר עִם כָּל אֶחָד לְפִי מְקוֹמוֹ בַּמָּקוֹם שֶׁהוּא
וְהוּא נוֹשֵׂא אוֹתָן הַדִּבּוּרִים וְנוֹתֵן אוֹתָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
כִּי הוּא מְקַשְּׁרָם לְשָׁרְשָׁם, לִבְחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה
נִמְצָא שֶׁהַצַּדִּיק הָאֱמֶת מְקַשֵּׁר חָכְמָה תַּתָּאָה עִם חָכְמָה עִלָּאָה
וּבִשְׁבִיל זֶה כְּשֶׁהַצַּדִּיק נִפְטָר מִן הָעוֹלָם, חַס וְשָׁלוֹם
אֲזַי יֵשׁ צַעַר גָּדוֹל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַך אֵינוֹ רוֹצֶה בְּמִיתָתָן שֶׁל רְשָׁעִים
כִּי אִם בְּטוֹבָתָן, שֶׁיִּזְכּוּ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה
וְהַצַּדִּיק הָיָה מְקַשְּׁרָם וּמַעֲלֶה אוֹתָן לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך וְהָיָה מְשִׁיבָן בִּתְשׁוּבָה וְכַנַּ"ל
כִּי הוּא מְקַשֵּׁר חָכְמָה תַּתָּאָה בְּחָכְמָה עִלָּאָה וְכַנַּ"ל
'כַּד מִית משֶׁה רַבֵּנוּ, צָוַח קֻדְשָׁא בְּרִיך הוּא: וַי מִי יָקוּם לִי עִם מְרֵעִים'
לִי דַּיְקָא, בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה וְחָכְמָה תַּתָּאָה שֶׁהֵם בְּחִינַת לָמֶד יוּד, בְּחִינַת לִי
הַיְנוּ מִי יָקוּם וְיַעֲלֶה וִיקַשֵּׁר בְּחִינוֹת לִי
הַיְנוּ חָכְמָה תַּתָּאָה עִם חָכְמָה עִלָּאָה
עִם מְרֵעִים
הַיְנוּ שֶׁהוּא מַעֲלֶה הַחָכְמָה תַּתָּאָה מִכָּל הָרָעִים שֶׁבָּעוֹלָם וּמְקַשְּׁרָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
וּמַעֲלֶה אוֹתָהּ לְחָכְמָה עִלָּאָה שֶׁזֶּה בְּחִינַת לִי
בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת חָכְמָה תַּתָּאָה עִם חָכְמָה עִלָּאָה כַּנַּ"ל
כִּי משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בְּוַדַּאי הָיָה יָכוֹל זאת מְאד
לְהַעֲלוֹת בְּחִינַת הַחָכְמָה תַּתָּאָה מִכָּל הָרָעִים וּרְשָׁעִים שֶׁבָּעוֹלָם וְכַנַּ"ל
וְעַל כֵּן הָעִקָּר לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים
כִּי הַצַּדִּיק מַגְבִּיהַּ וּמְקַשֵּׁר חָכְמָה תַּתָּאָה לְחָכְמָה עִלָּאָה כַּנַּ"ל
וַאֲזַי מִפְּגִימַת הַלְּבָנָה נַעֲשֶׂה מִלּוּי הַלְּבָנָה
וְזֶהוּ: "כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ עָבְרוּ יַחְדָּו"
'כַּד מְלָכִים אִזְדַּמְנוּ תַּרְוַיְהוּ בִּרְעוּתָא חֲדָא, כְּדֵין וְכוּ' כֻּלְּהוּ מָארֵי דְדִינָא אִתְכַּפְיָן וְאִתְעַבְּרוּ מֵעָלְמָא' וְכוּ'
וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת: "וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלמה", וְתַרְגּוּמוֹ 'וְאִתְרְבִיאַת סִהֲרָא'
דְּהַיְנוּ שֶׁנִּתְמַלֵּא פְּגִימַת הַלְּבָנָה וְכַנַּ"ל
וַאֲזַי נִמְתָּקִין כָּל הַדִּינִים וְנִתְכַּפְּרִין כָּל הָעֲווֹנוֹת
[כַּמּוּבָא בַּזוהַר הַנַּ"ל וּבְכַמָּה מְקוֹמוֹת
שֶׁעִקָּר הַמְתָּקַת הַדִּינִים וְכַפָּרַת הָעֲווֹנוֹת וּשְׁלֵמוּת כָּל הָאוֹרוֹת וּמִלּוּי פְּגִימַת הַלְּבָנָה וְתִקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת
הַכּל הוּא עַל יְדֵי שֶׁנִּתְחַבֵּר עוֹלָם הַתַּחְתּוֹן בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן
שֶׁהֵם בְּחִינוֹת חָכְמָה תַּתָּאָה וְחָכְמָה עִלָּאָה כַּנַּ"ל
וְכָל זֶה עַל יְדֵי הַצַּדִּיק
שֶׁמְּקַשֵּׁר חָכְמָה תַּתָּאָה בְּחָכְמָה עִלָּאָה עַל יְדֵי שִׂיחָתוֹ
שֶׁמַּלְבִּישׁ אוֹר הַתּוֹרָה בְּסִפּוּרֵי דְּבָרִים וְכַנַּ"ל]
וְזֶהוּ: וַיְדַבֵּר אֱלהִים אֵת לְשׁוֹן זִוּוּג וְהִתְקַשְּׁרוּת
כְּמוֹ: רָאוּהָ מְדַבֶּרֶת
'אֱלהִים אֵת' זֶה בְּחִינַת חָכְמָה תַּתָּאָה וְחָכְמָה עִלָּאָה
'אֱלהִים' בְּחִינַת חָכְמָה תַּתָּאָה, כַּנּוֹדַע
'אֵת' זֶה בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה, בְּחִינַת: "אֵת הַשָּׁמַיִם"
הַיְנוּ לְזַוֵּג וּלְקַשֵּׁר חָכְמָה תַּתָּאָה בְּחָכְמָה עִלָּאָה
זֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי בְּחִינַת: הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמר
הַיְנוּ עַל יְדֵי הַצַּדִּיק שֶׁמַּלְבִּישׁ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הַיְנוּ דִּבּוּרֵי הַתּוֹרָה
הוּא מַלְבִּישׁ בְּסִפּוּרֵי דְּבָרִים
'לֵאמר' לְשׁוֹן הַלְבָּשָׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בִּצַּע אֶמְרָתוֹ" שֶׁפֵּרוּשׁוֹ לְבוּשׁ
וְעַל יְדֵי שֶׁהַצַּדִּיק מַלְבִּישׁ אוֹר הַתּוֹרָה בְּסִפּוּרֵי דְּבָרִים
עַל יְדֵי זֶה מְקַשֵּׁר חָכְמָה תַּתָּאָה עִם חָכְמָה עִלָּאָה וְכַנַּ"ל.
בָּרוּך ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה צד - עִנְיַן שֶׁצְּרִיכִין לִנְסֹעַ לְצַדִּיקִים עַל ראשׁ הַשָּׁנָה
...לנסע לצדיקים על ראש השנה שמעתי מפיו הקדוש שהיה כתוב אצלו תורה על ענין ראש השנה שצריכין לנסע לצדיקים על ראש השנה והיה מבאר שם מענין שלשה ראשים שמתקבצין בראש השנה כשזוכין אז להיות אצל הצדיק כי הצדיק הוא בחינת ראש, כי הוא ראש בני ישראל וראש השנה הוא גם כן בחינת ראש, כי הוא ראש השנה וכל אחד בא עם מחו ודעתו להצדיק ומקשר דעתו ומחו שבראשו שזהו גם כן בחינת ראש להצדיק שהוא ראש בני ישראל בראש השנה נמצא שנתקבצו שלשה ראשים יחד והיה לו בזה תורה שלמה, ולא זכיתי...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קמו - עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה
...זכרונו לברכה] עדות ה' נאמנה וכו' כי הדבר קשה איך התורה הנקראת אשה יכולה להעיד הלא אשה פסולה לעדות מחכימת פתי בשביל זה יכולה להעיד כמו שמובא, 'תקנת קדמונים הוא, דבמקום שאין אנשים רגילים להיות נשים נאמנות' וזה ידוע, שעקר תאוות הם בסתר, בבחינת "מים גנובים ימתקו" וכו' ואין בני אדם רגילים שם אבל התורה היא עומדת שם וקוראת אותו מי פתי יסור הנה וכו' ומחמת תשוקת תאוותו אינו שומע קריאתה ואחר גמר תאוותו הוא מרגיש תכף קריאתה ומתחרט תכף על העברה וזאת החרטה זה...
ספר המידות - דין
...שדן אמת דיניו אינם בטלים ונתקים אפילו שלא ברצון בעלי הדינים. ב. על ידי שהדין תורה הולך ונתמעט, על ידי זה הפרנסה נתמעטת, וכן להפך. ג. על ידי העמדת דינים שאינם הגונים באים הרהורי עבודה זרה. ד. על ידי חתון עם תלמיד חכם על ידי זה נתמנים דינים כשרים. ה. על ידי דינים כשרים התורה חביבה בעולם. ו. על ידי הבזיונות שמבזין את הדינים, התבואה נשתלח בה מארה. ז. על ידי הבזיונות שמבזין דיני ישראל, על ידי זה היקר הוה בעולם. ח. כשאיזהו רשע נתגדל, אזי קשה לחדש איזהו...
חיי מוהר"ן - רח - נסיעתו וישיבתו באומן
...אות רח אמר: מתחלה היה העולם תהו ואחר כך ברא את העולם וצריכין לבאר ענין זה לענין מה נאמר [אמר המעתיק שמעתי מהרב רבי נפתלי זכרונו לברכה שפעם אחת אמר לפני רבנו זכרונו לברכה שהמגיד מטראוויצע הקשה עליו שתי קשיות א' על מה נתישב תחלה בבית רבי נחמן נתן ואחר כך בבית רבי יוסף שמואל. כי לכאורה היה צריך לכנס בבית רבי יוסף שמואל מיד כי הוא איש כשר וכו' שנית הקשה על מה הוא מקרב ומדבר עם הקלי עולם שהיו שם באומין. והשיב לו רבנו זכרונו לברכה בזו הלשון מה שהקשה ראשונה...
שבחי הר"ן - אות כד
...נעוריו בעת שיגע וטרח בשביל עבודת השם היו לו כמה וכמה מיני סגופים וכפי הנשמע ומובן מדבריו שהיה לו כל מיני סגופים שבעולם הן גלגול שלג וכו' וכיוצא ואמר שהסגוף לאחז עצמו לבלי לחכך עצמו כלל זהו הסגוף הגדול ביותר דהינו כשמנשכים לאדם הדברים השכיחים סמוך לבשר ודרך כל אדם לחכך עצמו בכל עת שמרגיש איזה נשיכה והיה מקבל זאת לסגוף לאנס את עצמו לבלי לעשות שום חכוך לא ביד ולא בגוף ולא בשום איבר ואמר שזהו סגוף גדול מאד כי האדם מנח, והנשיכות מתגברים אז ביותר והוא...
שיחות הר"ן - אות רצח - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רצח - שיחות מורנו הרב רבי נחמן פעם אחת בא לפניו בערב יום הכפורים איש אחד מאנשיו שנחלש באותן הימים וספר לפניו צערו וחלשתו ועמד שם עוד אחד מאותו העיר של זה האיש הנ"ל, שהיה אוהבו ואמר לפני רבנו זכרונו לברכה שחולאתו הכבידה עליו בשביל שהלך היום למקוה לטבל ענה רבנו, זכרונו לברכה ואמר למה אתם תולים הכבדת החולאת במצוות טוב וראוי יותר שתתלו בעברות וזה היה בערב יום כפור האחרון של קדם הסתלקותו הקדוש באומאן...
רוצה כבוד? תחזור בתשובה. רוצה גדולה? תתקרב לצדיק.
...שמי שרוצה כבוד, צריך לחזור בתשובה כדי לקבל כבוד. (דהיינו שכבוד זה טוב) ? ואיפה רבי נחמן מברסלב אומר שמי שרוצה להרגיש שהוא "משהו", אז הוא צריך להתקרב לצדיק, כדי לקבל "גדולה" (דהיינו שגדולה זה טוב) ? ואיך זה מסתדר עם זה שגאווה זה רע? רמז: כאן - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כא - עתיקא טמיר וסתים רבי נחמן מברסלב מביא שלעתיד לבוא יתהפך הכבוד. כי כרגע הכבוד הוא אצל העכו"ם ולעתיד לבוא הוא יהיה אצל ישראל. כיצד הדברים קשורים? תשובה: כאן - ליקוטי מוהר"ן ח"א -...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קעב - כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם
...שיש לאדם כל החסרונות שיש לאדם הן בנים או פרנסה או בריאות, הכל הוא מצד האדם עצמו כי אור השם יתברך שופע עליו תמיד אך האדם על ידי מעשיו הרעים עושה צל לעצמו שאין מגיע עליו אור השם יתברך ולפי מעשיו כן נעשה הצל המונע אור השם יתברך ומגיע לו החסרון לפי המעשה שעל ידה נעשה הצל והנה הצל הוא מדבר גשמי שעומד נגד דבר רוחני [הינו שהוא דק ממנו] כמו גשם עץ ואבן נגד אור הלבנה והחמה עושה צל וכן לקוי חמה ולבנה על ידי צל הארץ וכן החמה בעצמה נגד מה שלמעלה ממנה הוא גשמיות...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנב - כְּשֶׁיֵּשׁ אַחְדוּת בֵּין הַצַּדִּיקִים, אֵין הַצְּדָקָה מַזֶּקֶת
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנב - כשיש אחדות בין הצדיקים, אין הצדקה מזקת כשיש אחדות בין הצדיקים, אין הצדקה מזקת כי על פי הטבע כשנותנין צדקה נחסר מאתו מה שנתן אבל על ידי האחדות שבין הצדיקים יוכל לתן צדקה ולא יחסר כלל וכן על ידי זה יכולים שיהיה להאדם מסירת נפש באמת ואף על פי כן לא יזיק לו וישאר בחיים...
ספר המידות - מפורסם
ספר המידות - מפורסם חלק א' א. יש מפרסמים, שעקר הפרסום שלהם נעשה על ידי המחלקת. ב. הנסיון הוא בשביל לגדל ולפרסם את האדם. ג. על ידי המריבה גורמים שהתלמידים הקטנים נתפרסמים קדם זמנם. וזהו בחינת הפלת נפלים, שהולד יוצא לאויר עולם קדם זמנו, ועל ידי זה גורם עניות ולפעמים גורם מיתות חס ושלום....
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.9844 שניות - עכשיו 25_04_2024 השעה 05:28:29 - wesi2