... על זה שהנסיעות נמשכות מפגם האמונה, יש לזה שורש אחר. והוא: העניין של הקבצן החיגר וגם של הקבצן הגיבן שגר מחוץ למקום וגם של איש היער שגר באויר שזו בחינת מעל
המקום. פירוש: כי הצדיק הוא מעל הזמן ומעל
המקום. ומי שהוא מעל
המקום, ממילא לא שייך אצלו נסיעות לשום עניין שבעולם, בדיוק כמו קבצן חיגר שאינו יכול ללכת לשום מקום. וכל הנסיעות נמשכות רק מחמת זה שהאדם אינו זוכה להיות מעל
המקום. וזה שורש העניין של זה שהנסיעות שורשן בפגם האמונה. כי הצדיק שנכלל בא"ס, הוא בחינת אין, והוא לא נמצא בשום מקום, כמ"ש רבי נחמן מברסלב על הרוצה להחכים ידרים וכולי ... כיצד זה מסתדר עם העניין שעל ידי הנסיעות דייקא, על ידי זה מתקן את פגם האמונה. הרי לכאורה צריך להיות הדבר להפך. רמז לתשובה: מי שיעמיק בשאלה עצמה הנ"ל, בבחינת מעל
המקום של הצדיק, ממילא הוא ימצא תשובה לקושיא הנ"ל. תשובה: העניין הוא די פשוט. כאן, כל הנסיעות של האדם, כולן שורשן בפגם אמונה בלבד. היינו נסיעה = פגם אמונה. כי כל ... ולהיות במקומו של עולם, שאז הוא מקומו של עולם וכולי. ובאמת אם הייתה לאדם אמונה שלמה, הוא לא היה הולך משום מקום לשום מקום, כי הוא היה מחוץ למקום לגמרי. וכל אחיזת
המקום והזמן, היא מבחינת אחרי הבריאה, שצריך לכלול אותה בבחינת לפני הבריאה וכולי, ששם הוא מעל למקום ולזמן וכולי. אך אצל הצדיק האמת דייקא, שהוא כבר כולו מחוץ למקום לגמרי ... בכל הליכה והליכה שלו את כל העולם וכולי, כפי שרבי נחמן מברסלב אמר על עצמו שבכל צעד וצעד שלו וכולי. כך שבאמת רק מי שנמצא מחוץ למקום, רק הוא דייקא מתקן את בחינת
המקום על ידי ההליכה שלו. אך כל זמן שהאדם לא תיקן את בחינת
המקום שלו, הרי שכל ההליכות שלו נמשכות מפגם האמונה. כי אם הייתה לו אמונה שלמה, ממילא לא הייתה לו שום תאווה ללכת משום מקום לשום מקום... וראה גם כיו"ב לעניין מי צריך ...