ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נז - אֵימָתַי יָבוֹא בֶּן דָּוִד
[לשון רבנו, זכרונו לברכה] שאלו תלמידיו את רבי יוסי בן קסמא, אימתי בן דוד בא וכו' אמר להן לכשיפל השער הזה ויבנה, ויפל ויבנה, ויפל, ואין מספיקין לבנותו עד שבן דוד בא (סנהדרין צ"ח) (רש"י) : השער הזה, של ארם, שבארם היה באותה השעה: ואין מספיקין לבנותו, פעם שלישית שאלו את רבי יוסי בן קסמא אימתי יבוא בן דוד וכו'. א. דע, כי כל דבור ודבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא נברא ממנו מלאך (חגיגה י"ד) וכל דבור ודבור נחלק לכמה ניצוצות, בבחינת (ירמיה כ"ג) : "כפטיש יפוצץ סלע" (עיין שבת פ"ח:) כמו כן נבראו כמה וכמה מלאכים, לפי רב הניצוצות ודבור הכולל את הניצוצות נברא מלאך שהוא שר וראש על המלאכים שנבראו מן הניצוצות והם מחנהו וכל מלאך ומלאך, הוא ממנה על איזהו דבר ואפילו כל אילנות ועשבים יש עליהם ממנים כמה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (בראשית רבה פרשה י) 'אין לך עשב מלמטה שאין לו מלאך מלמעלה' וכו' וכל מלאך מקבל חיותו מהדבור ומשפיע לתוך הדבר שנמנה עליו הינו לאיזה עשב או דבר אחר שהוא ממנה עליו ושני הכחות האלו, הינו כח שיש למלאך לקבל, וכח להשפיע מכנים בבחינת ידים ביד ימין מקבל חיותו, וביד שמאל משפיע בבחינות: 'ומכה אותו ואומר לו גדל' (שם) והכאה היא בחינת שמאל נמצא שכל הרפואות תלויים בתורה, בבחינות (משלי ד) : "ולכל בשרו מרפא" כי התורה נותנת כח למלאכים והמלאכים משפיעים לעשבים ועשבים מרפאים בכח התורה ומי שפוגם באמונת חכמים ופורץ גדרם, אזי אין רפואה למכתו (שבת ק"י) 'דלמא חויא דרבנן טרקה, שאין לו אסותא' כי הפורץ גדרם על ידי זה מסיר הידים מן המלאכים לפי בחינות הסרתו מדרך דברי רבנן (דברים י"ז). "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" לפי בחינות הסרתו אם סר מדרך דברי רבנן לימין, בזה סר ימין המלאך, ואין לו כח לקבל ואם סר לשמאל, בזה סר יד שמאל מהמלאך, ואין לו כח להשפיע וכשנפגם איזהו יד המלאך, אזי אין לזה האדם אסותא כי זה העשב שבו תלוי רפואתו, אין לו כח לרפאות, כי אין משפיע לו וזה בחינת (דברים כ"ח) : "מכה אשר לא כתובה בתורה" 'זהו מיתת תלמידי חכמים' הינו המיתה שתלמידי חכמים ממיתין איזהו אדם כי חולאת הבאה לאדם על שעבר על דברי רבנן אין לו רפואה, והוא מת מן החולאת זה המיתה באה על ידי מכה אשר לא כתובה בתורה כי דברים שלא נכתבו בתורה נמסרו לחכמים ואנחנו מצוים לשמע מהם ויש מי שמזלזל דבריהם ואין מאמין דבריהם מחמת שנדמה לו שמדאוריתא אינו כן ועל ידי זה נחלה במכה שאין לו רפואה, ומת בה ויש יסורים של אהבה השולטין על האדם שהוא צדיק והוא מכה ביסורים, ואין רפואתו תולה ברפואת עשבים כי הוא איש צדיק, ולא פגם ידי המלאך והידים הם שלמים (שיר השירים ב). "כי חולת אהבה אני, שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני" הינו חולת אהבה יכולה היא לשלט על איש אחד, ואין רפואתו תולה בהידים הנ"ל כי הידים בבחינתו הם שלמים, בבחינת "שמאלו תחת" וכו' וזהו (ברכות ה:) 'כשבא רבי יוחנן לתנא שנחלה ביסורים ואמר לו חביבין עליך יסורים, אמר לא וכו', אמר לו הב לי ידך וכו' כי רבי יוחנן סבר שאלו יסורים הן יסורים של אהבה וזהו ששאל אותו חביבין עליך יסורים ששאל אותו: 'אם חביב עליו היסורים', הינו אם יסורים של אהבה הם והשיב לו: לא וכו' וכששמע רבי יוחנן שהיסורים לא של אהבה הן חשב דילמא פגם, חס ושלום בידים הנ"ל ובשביל זה אין לו רפואה וזה שאמר לו: 'הב לי ידך' כדי שידע אם פגם בדברי רבנן, חס ושלום, כנ"ל ותכף כשיהב לו ידא אוקמוהו כי לא היה יסורים של אהבה, ולא פגם בידים בשביל זה היה יכול לחיות ולקום מחליו וזהו, (איוב כ"ד) : "ומשך אבירים בכחו יקום ולא יאמין בחיין" כי על ידי שאין מאמין בתלמידי חכמים הנקראים חיים כמה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות י"ח) "ובניהו בן יהוידע בן איש חי" 'צדיקים אפילו במיתתם נקראים חיים' על ידי זה, הוא נופל בחולאת אשר לא יאמין בחייו הינו שאין שום אדם מאמין שיחיה מחלי זה כי אין רפואה למכתו כנ"ל ותקונו שיקים אמונה הנפולה, ויאמין אמונת חכמים וזהו : "יקום ולא יאמין בחיין" הינו זה שלא האמין בחכמים הנקראים חיים יקים זאת האמונה הנפולה ועל ידי זה יקום מחולאת הזאת שלא האמין עד עכשו שום אדם שיש לו שום רפואה על מכתו ועל ידי אמונתו יתרפא כי על ידי אמונת חכמים, מתקן בחינות ידים של מלאכים והם מקבלים ומשפיעים כחות לעשבים לרפואתו וזה: "ומשך אבירים בכחו" הינו שהמלאכים הנקראים אבירים (עיין יומא ע"ה:) כל אחד ואחד נחזר לו כחו, הינו כ"ח פרקין דידים וממשיכין שפע לכל הדברים שנתמנו עליהם, ואז יש לו רפואה כנ"ל כי דברי חכמים עושין ומתקנין בחינת הידים כנ"ל ב. ולהקים אמונה הנפולה, היא על ידי בחינת יעקב הינו על ידי נדר (עיין זוהר פנחס רנה) [רוצה לומר: ויקים מיד, עין בהשמטות] ועל ידי הנדר ישוב לאמונת חכמים כי כשאין לו אמונת חכמים זה בחינת הסתלקות החכמים, בחינת פלא (ישעיה כ"ט). "הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו" ודרשו חכמינו, זכרונם לברכה (מדרש רבה, איכה א) : שזה נאמר על סלוקן של חכמים ותקונו של הפלאה הזאת, הינו של סלוקן של חכמים תקונו, הפלאה של נדר, בבחינת (במדבר ו) : "כי יפליא לנדר נדר" כי על ידי הנדר, הוא עולה לשרש שהחכמים משרשים שם הינו בחינת 'פליאות חכמה' (ספר יצירה, ועין זוהר בלק קצ"ג:) ויודע ומכיר מעלות החכמים ועל ידי זה הוא שב ומאמין בהם וזהו בחינת (ישעיה כ"ה) : "אודה שמך כי עשית פלא" ועל ידי זה: "עצות מרחק אמונה אמן" הינו על ידי בחינת נדר, שהוא בחינות פלא נתתקן אמונת חכמים, שעצתם מרחוק בבחינת: "ממרחק תביא לחמה" (משלי ל"א) 'כי דברי תורה עניים במקומם ועשירים ממקום אחר' (ירושלמי ראש השנה פרק ראוהו בית דין) שהחכמים למדים דבריהם ממקומות רחוקים שבתורה שזה נמסר להם לדרש התורה לכל חפציהם בשלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן ומחיבין אנחנו להאמין לכל דבריהם, בבחינות: "לא תסור מן הדבר" וכו' ויעקב הוא בחינות נדר, שהוא ראש לכל הנודרים כמו שכתוב (בראשית כ"ח) : "וידר יעקב נדר" (עיין ב"ר ויצא פ' ע') וזהו (שם מ"ט) : "מידי אביר יעקב" בשביל לתקן ידי המלאך הנקרא אביר צריך להשתמש בנדר שהוא בחינת יעקב כנ"ל כי משם רועה אבן ישראל הינו על ידי הנדר, נתתקן האמונה הנקרא רועה בבחינת: "ורעה אמונה" (תהלים ל"ז) וכשנתתקן האמונה נתתקן הידים, בבחינת: "לא תסור" כנ"ל ג. וכשנתתקן הידים הנ"ל על ידי נדר כנ"ל על ידי זה מתנוצצים בו אורות האבות כי נדר זה בחינת אור יעקב וידים, הם אברהם ויצחק, שהם ימין ושמאל (שם ע"ח). "נגד אבותם עשה פלא" הינו שעל ידי פלא הנ"ל, מתנוצצים בו אור האבות וזהו סופי תבות של שמות האבות בקם [כי סופי תבות של אברהם יצחק יעקב הם אותיות בקם] נוטריקון "בשמן קדשי משחתיו" (תהלים פ"ט) שהיא רמז בחינות נדר (בראשית כ"ח) : "והאבן הזאת אשר" וכו' (שם ל"ה) "ויצק עליה שמן" הינו על ידי הנדר, מתנוצצים על האדם אור האבות ד. ועל ידי האורות האלו עולה ומתענג בענג שבת בבחינות (ישעיה נ"ח). "אז תתענג על וכו' והרכבתיך על במתי ארץ, והאכלתיך נחלת יעקב אביך" "במתי ארץ" הם אברהם ויצחק שהם הידים, שהם זרועות עולם (דברים ל"ג) "והאכלתיך נחלת יעקב" זה בחינות נדר הנ"ל ועל ידי האבות עם האמונה הנ"ל, זוכה לענג שבת שין בת, שין זה בחינת אבות (הק' הזוהר דף ב: בראשית כה:) בת זה בחינות אמונה, בחינות 'בת היתה לאברהם' וכו', (בבא בתרא ט"ז: דרשו שם על פסוק: "וה' ברך את אברהם בכל" 'בת היתה לו לאברהם ובכל שמה' משלי כ"ח). "איש אמונות רב ברכות" ה. וענג שבת הזה, זה בחינת אכילה בקדשה כי אכילת ימי החל נהנה ממנה גם כן הסטרא אחרא אבל מאכילת שבת, אין חלק לסטרא אחרא כלל וכלל וזה שצוה אותנו על אכילת שבת כמו שכתוב (שמות ט"ז) : "אכלוהו היום כי שבת היום לה'" כי אכילת שבת, נעשה קדשה ואלקות גמור, בלא תערבת סיגים כלל ויכול לפעל באכילת שבת, מה שפועל בתענית הינו להפיל אויביו לפניו בזכות ענג שבת כמו שפועל בצום ועל שם זה נקרא שבת, כי בסגלתו "להשבית אויב ומתנקם" (תהלים ח) ו. כי על ידי הצום, אויביו נופלים לפניו כי על ידי הכעס הבא מהכבד בחינת: 'כבד כועס' (ברכות ס"א:) נתעורר המקטרג הגדול, שהוא עשו, "הוא אדום" (בראשית ל"ו) שאחיזתו בכבד (זהר פינחס רל"ד ותקון כ"א שם כה) שהוא בחינת כבד, שהוא מלא דם (עיין בכורות נה) ומן המקטרג העליון נתעוררים ונשתלשלים מקטרגים וצרים למטה על אדם הכועס ושולטים עליו, ואינם יראים מלפניו כי על ידי הכעס נדמה להם כבהמה, בבחינת (תהלים מ"ט) : "נמשל כבהמות נדמו" (בראשית ט) : "ומוראכם וחתכם", אינו אלא על ידי הצלם אלהים שבפני האדם ועל ידי הצלם, האדם הוא אדם וכשסר צלם אזי יוצא מגדר אדם לגדר בהמה, ואז סר מוראו (עיין שבת קנא:) ועקר הצלם המאיר בפני האדם, היא חכמות הבורא שנתן לאדם יתרון על הבהמה היא המאירה בפני אדם, בבחינת "חכמת אדם תאיר פניו" (קהלת ח) ועל ידי הכעס, אם חכם הוא חכמתו מסתלקת (פסחים דף ס"ו:) ואז צלו סר, ופניו נופלים בבחינת (בראשית ד) : "למה חרה לך ולמה נפלו פניך" וכשאין לו פני אדם, אזי מוראו סר כי נמשל כבהמות וצריו מצרים לו ועל ידי הצום והתענית הוא מתקן את פניו ומחזיר לעצמו את חכמתו, שהיא צלמו המאיר בפניו ואז הכל יראים ממנו, ואויביו נופלים לפניו לפניו דיקא, כי עקר נפילתם, מחמת הפנים כנ"ל וכל זה נעשה על ידי הצום כי על ידי הצום, נכנע הכבד לפני המח כי ביום שאדם אוכל אז הכבד נזון תחלה ואחר כך הוא שולח להמח נמצא ביום האכילה, הגדלה והממשלה להכבד וכשמתענה, אזי נזון המח תחלה, והמח שולח מזון אחר כך להכבד (עיין בשער תיקוני עונות להאריז"ל) נמצא ביום הצום, נכנע הכבד לפני המח, והגדלה והממשלה להמח וזהו תקון למה שפגם בתחלה בהחכמה שהיא המח, שהיא הצלם המאיר בפניו ועכשו על ידי התענית, הוא מכניע את הכבד ונותן הממשלה להמח וכשנכנע הכבד, שהוא ראש המקטרגים אזי נכנעים כל האויבים האחוזים בהכבד וזה אותיות צום נוטריקון וכתותי מפניו צריו (תהלים פ"ט) שעל ידי הצום, נכנע הכבד, ונתתקן מח החכמה שהיא הצלם, ומאיר בפני אדם ועל ידי הצלם שבפניו על ידי זה: "וכתותי מפניו צריו", מפניו דיקא כנ"ל. אבל כשזוכה לבחינת ענג שבת כנ"ל, אז אין צריך לצום (עיין אד"ז רפ"ח:) כי פועל באכילתו, מה שפעל על ידי הצום, הינו להשבית אויב כי אכילת שבת, קדש היא, "וכל זר לא יאכל קדש" (ויקרא כ"ב) ואז נכנע הכבד ואז נתבטל כחו, בבחינת (תרומה קל"ה:) : וכל שולטני רגזין שהם בחינת כבד כועס, כלהו ערקין ואתעברו [ונתגדל המח החכמה ומאיר בפניו בבחינת ואנפהא נהירין בנהירו עלאה] (שיר השירים ז) : "אהבה בתענוגים", וכל זה מענג שבת הנ"ל. ז. ודע, שלבטל ולהכניע האויבים די הצום או אכילת שבת לבד אבל לרב השלום, צריך גם להרבות בצדקה כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (אבות פרק ב) : 'מרבה צדקה מרבה שלום' (ברכות ו:). 'אגרא דתעניתא צדקתא' ואמרו (תענית ח:) : 'שמש בשבת צדקה לעניים' 'שמש', זה בחינת שלום, כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (מכילתא ובספרי פרשת תצא ובירושלמי כתבות פ"ד). "וזרחה עליו השמש" 'מה שמש הוא שלום לכל באי עולם וכו' וזהו 'שמש', הינו השלום אינו אלא על ידי צדקה לעניים ח. ודע, שיש חלוק בין השלום של התענית של חל ובין השלום של ענג שבת הינו השלום של תענית אין לו בחינת דבור בחינת (בראשית ל"ז) : "ולא יכלו דברו לשלום" אבל על ידי ענג אכילת שבת, נשלם הדבור לשלום בבחינת (תהלים קכ"ב) : "למען אחי ורעי אדברה נא שלום" (ישעיה נ"ח) "ודבר דבר" הנאמר בשבת כי הפה נשלם באור גדול, בשעת אכילת שבת וזהו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (טעמי מצות לר"מ הבבלי וכן הובא בשל"ה במסכת פסחים). 'אין בין חמץ למצה אלא משהו' 'חמץ', זהו בחינת תקון הכעס על ידי התענית כנ"ל בחינת (ישעיה ס"ג) : "מי זה בא מאדום חמוץ בגדים" 'אדום', זה בחינת כבד הנ"ל וחמץ זה בחינת הכנעתו, בחינת תענית, בחינת העדר אכילה בחינת (שמות י"ב) : "כל מחמצת לא תאכלו" 'לא תאכלו', זה בחינת תענית הנ"ל. מצה, זה בחינת אכילת ענג שבת בחינת (ישעיה ס"ו) "למען תמצו והתענגתם" וכו' וזהו : 'אין בין חמץ למצה' וכו' הינו אין בין התענית לבין אכילת ענג שבת הנ"ל אין החלוק ביניהם אלא משהו נוטריקון והיה מעשה הצדקה שלום (ישעיה ל"ב) הינו כי אין דומה שלום של התענית, לשלום של שבת כי זה אין לו פה וזה יש לו פה וזהו החלוק שבחינת שלום שיש לו פה, הוא במעלה על שלום שאין לו פה כמו מעלת מדבר על חי כי החיות הם חיים כמו בני אדם אבל האדם יש לו מעלה שיש לו כח הדברי וזהו החלוק בין חמץ למצה שהחלוק בין חית להא חמץ הוא בחית זה בחינת שלום שאין לו פה בחינת חי, בחינת (איוב ה) : "וחית השדה השלמה לך" הינו בחינת שלום שאין לו פה שאין לו כח הדברי, כמו חיות השדה ומצה היא בהא זה בחינת ה' מוצאות הפה, בחינת כח הדברי כנ"ל (בראשית מ"ז) "הא לכם זרע", בחינת (הושע י) : "זרעו לכם לצדקה" בחינת "מעשה הצדקה שלום" כנ"ל וזהו, (משלי י"ח) : "מדנים ישבית הגורל" (דניאל י"ב) "ותנוח ותעמד לגורלך לקץ הימין", שאז יהיה כלו שבת וזה 'ותנוח', זהו בחינת (שמות כ) : "וינח ביום השביעי" וגורל הזה שהוא שבת, מבטל מדנים וצרים כנ"ל ועוד יש לו כח, שבו נעשה בחינת פה כנ"ל וזהו : "ובין עצומים יפריד" בין התעצמות והתחברות קנה החית לגג החית הוא מפריד, ונעשה הא מחית הינו בחינת פה כנ"ל וזהו ששאלו את רבי יוסי בן קסמא, אימתי בן דוד בא והשיב להם כשיפל זה השער וכו' ועקר הדבר, שיפל שלשה פעמים, ואין מספיקין לבנותו עד שבן דוד בא כי שער ארם, זה בחינת שער דסטרא אחרא וכשיפל נפילה אחר נפילה, על ידי בחינת שהבאתי* כנ"ל אז יבוא בן דוד, ויבנה שערי הקדשה הינו, כשאין אמונות חכמים, ואין שומע להם בבחינת (ישעיה כ"ט) : "ולמוכיח בשער יקשון" על ידי זה באים לחלי עד אין מרפא כנ"ל בבחינת (תהלים ק"ז) "ויגיעו עד שערי מות" אבל כשיש להם אמונה, אזי נפתחים להם שערי הקדשה, בבחינת (ישעיה כ"ו) : "פתחו שערים וכו' שומר אמונים" (רש"י פ' תולדות ע"פ ולאם מלאם יאמץ) ואז נופל שער ארם פעם אחת. והקמת אמונה היא על ידי נדר, ואז נהיר בנהירו דאבהן כנ"ל ואז נבנה פעם שניה שער דקדשה, בבחינת (תהלים כ"ד) : "שאו שערים ראשיכם" כי האבות הן הראשים (עיין זוהר פנחס רנ"ג:) בבחינת (שמות ו) : "אלה ראשי בית אבותם" "וכשזה קם זה נופל" וזה בחינת נפילת פעם שנית שער של ארם. ועל ידי הארות האבות זוכה לשבת, להשבית אויב, וזוכה לשלום כנ"ל ואז נבנה פעם שלישי שער דקדשה בבחינת (זכריה א) : "ומשפט שלום שפטו בשעריכם" ובבחינת צדקה, "אל תדכא עני בשער" (משלי כ"ב) ומכניעים השונאים היונקים משער ארם בבחינת (תהלים ס"ט) : "ישיחו בי ישבי שער" כי נכנע כבד כועס, שהיא עשו אדום כנ"ל שהוא כאדרת שער (בראשית כ"ה) וזהו נפילת פעם שלישי שער של ארם. [עד כאן לשון רבנו, זכרונו לברכה] [שיך לעיל, אחר תבת על ידי בחינות שהבאתי בכאן דלג רבנו זכרונו לברכה, כמה תבות שהיו כתובים בלשונו שם, בכתיבתו הקדושה. וכשנתן לי להעתיק תורה זאת, מחק בכונה כמה וכמה תבות מכתיבות ידו הקדושה, כדי שלא אעתיקם. וראיתי שהיה לו בזה כונה שלמה. וכן היה דרכו כמה פעמים, בכמה תורות, שהיה מדקדק מאד כשנתן תורתו להעתיקה, למחק שם כמה וכמה תבות שהיו מכרחים להענין מאד, ודלג באמצע, כי לא רצה שיתגלו אלו הדבורים. והמעין היטב באלו המקומות, יוכל להבין שחסר שם באמצע הענין. וגם בתורה הזאת יכולין לראות קצת, כי כתב וכשיפל וכו' על ידי בחינות שהבאתי ואין זה דרך לשונו. אך כל זה היה אצלו כתוב הדור מבאר היטב, אך בכונה מדיקת דלג באמצע. כי כל דבריו הקדושים היו בפלס ומשקל גדול, מה לגלות ומה שלא לגלות. ואפילו תבה אחת יתרה, היה מדקדק עליה שלא לדבר או שלא להעתיק, כפי מה שהיה יודע על פי השגתו העצומה, שאין צריכין לגלות זאת. ועין בסמוך בסימן נ"ח אות ט, מה שכתוב שם כי הגדלה של הכשרי הדור היא בחינת כלי אל התחדשות התורה בבחינת ואלו וכו' ושם נכר החסרון לעינים. ועתה על פי הנ"ל תבין הדבר, כי שם מחק כמה תבות באמצע התורה וכן באותה התורה שבסימן נ"ח הנ"ל מחק מקדם גם כן כמה וכמה תבות וענינים, בשאר מקומות שאין נכר כל כך וכן אחר כך בסימן נ"ט שם גם כן מחק באות ו' אחר וזה פרוש בית והון וכו' שהאבות היו מגירים גרים וכו' שם מחק כמה וכמה תבות וכן בשאר מקומות באותה התורה. וכן היה בכמה וכמה תורות שנתן להעתיקם כנ"ל] שיך לאות א' וב' 'המבזה תלמיד חכם אין לו רפואה למכתו' (שבת קי"ט:) כי כל הרפואות הם הרכבות דהינו שלוקחין סם פלוני ועשב פלוני במדה ובמשקל כך וכך וכן עשב אחר שמשקלו כך וכך וכן שוקלין מכמה מינים וכל עשב ועשב יש לו כח אחר ומערבין אלו המינים ביחד ועושין מהם הרכבה וזאת ההרכבה, יש לה כח לרפאות החולאת נמצא שעקר כח הרפואה על ידי ההרכבה שנעשה לה כח אחר חדש על ידי הכח שקבלה מכל אלו העשבים שנתערבו ובזה הכח של ההרכבה דוקא מרפאין החולאת ועל כן צריך רופא ממחה, שיודע לעשות ההרכבה אבל מי שאינו ממחה אף אם יקח העשבים שיש להם כח לרפאות עם כל זה לא יפעל כלל כי אין יודע איך להרכיבם כמו כן התורה שהיא רפואה לכל דבר כמו שכתוב: "ולכל בשרו מרפא" אין מי שיודע אותה, כי אם חכמי הדור כי נמסרה להם לדרשה בשלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן אבל מהתורה בעצמה אי אפשר לידע דבר כי אם על פי חכמי הדור שהם מפרשים אותה כי התורה עניה במקומה ועשירה במקום אחר והחכמים מלקטין ומערבין ומרכיבין את התורה ודורשין אותה ממקום למקום בשלש עשרה מדות והם גורעין ומוסיפין ודורשין (בבא בתרא קי"א:) ואף שכתוב בהתורה כך, הם גורעים ממנה אות או תבה ובמקום אחר מוסיפין ובזה דורשין אותה, כפי מה שיודעין, כמו שנמסרה להם ועל כן כשפוגם בכבוד תלמיד חכם, אין רפואה למכתו כח הרפואה שמקבלין מהתורה אי אפשר לקבל כי אם על ידי חכמי הדור, כי להם נמסרה לדרש והם יודעים להרכיב אותיות התורה כנ"ל שזה עקר כח הרפואה כנ"ל כי כל העשבים מקבלים כח מהתורה כמבאר לעיל ועקר כחם לרפאות, הוא על ידי ההרכבה כנ"ל על כן העקר תלוי בחכמי הדור שעל ידי שהם יודעים לדרש את התורה ולהרכיב אותיות התורה כנ"ל על ידי זה מקבלין כח כל ההרכבות של כל העשבים, שמקבלים כח מהתורה. על כן העקר שיהיה לו אמונת חכמים, ולהזהר בכבודם, לירא מהם מאד ואף אם נראה לו מהם דבר שאינו מפרש בתורה כך לפי דעתו ונדמה לו שהם עושים, חס ושלום, כנגד התורה הוא צריך להאמין שבודאי הם עושים נכונה על פי התורה כי התורה נמסרה להם כגון שאנו רואים שמפרש בתורה "ארבעים יכנו", (דברים כ"ה) והם אמרו: 'שלשים ותשע מלקות דוקא' (מכות כ"ב: עין שם) כי הם יודעים על פי הדרשות והמדות כפי מה שנמסר להם שצריך דוקא שלשים ותשע מלקות על כן צריך להאמין בחכמים, ולהשליך שכלו ודעתו רק לסמך עליהם כי להם נמסרה התורה לדרשה כנ"ל
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי יוֹסֵי בֶּן קִסְמָא, אֵימָתַי בֶּן דָּוִד בָּא וְכוּ'

אָמַר לָהֶן לִכְשֶׁיִּפּל הַשַּׁעַר הַזֶּה וְיִבָּנֶה, וְיִפּל וְיִבָּנֶה, וְיִפּל, וְאֵין מַסְפִּיקִין לִבְנוֹתוֹ עַד שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא

הַשַּׁעַר הַזֶּה, שֶׁל אֲרָם, שֶׁבַּאֲרָם הָיָה בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה: וְאֵין מַסְפִּיקִין לִבְנוֹתוֹ, פַּעַם שְׁלִישִׁית

שָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי יוֹסֵי בֶּן קִסְמָא אֵימָתַי יָבוֹא בֶּן דָּוִד וְכוּ'.

א. דַּע, כִּי כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא נִבְרָא מִמֶּנּוּ מַלְאָך

וְכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר נֶחֱלַק לְכַמָּה נִיצוֹצוֹת, בִּבְחִינַת: "כְּפַטִּישׁ יְפוֹצֵץ סֶלַע"

כְּמוֹ כֵן נִבְרְאוּ כַּמָּה וְכַמָּה מַלְאָכִים, לְפִי רב הַנִיצּוֹצוֹת

וְדִבּוּר הַכּוֹלֵל אֶת הַנִּיצוֹצוֹת נִבְרָא מַלְאָך

שֶׁהוּא שַׂר וְראשׁ עַל הַמַּלְאָכִים שֶׁנִּבְרְאוּ מִן הַנִּיצוֹצוֹת וְהֵם מַחֲנֵהוּ

וְכָל מַלְאָך וּמַלְאָך, הוּא מְמֻנֶּה עַל אֵיזֶהוּ דָּבָר

וַאֲפִילּוּ כָּל אִילָנוֹת וַעֲשָׂבִים יֵשׁ עֲלֵיהֶם מְמֻנִּים

כְּמָה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

'אֵין לְך עֵשֶׂב מִלְּמַטָּה שֶׁאֵין לוֹ מַלְאָך מִלְּמַעְלָה' וְכוּ'

וְכָל מַלְאָך מְקַבֵּל חִיּוּתוֹ מֵהַדִּבּוּר

וּמַשְׁפִּיעַ לְתוֹך הַדָּבָר שֶׁנִּמְנֶה עָלָיו

הַיְנוּ לְאֵיזֶה עֵשֶׂב אוֹ דָּבָר אַחֵר שֶׁהוּא מְמֻנֶּה עָלָיו

וּשְׁנֵי הַכּחוֹת הָאֵלּוּ, הַיְנוּ כּחַ שֶׁיֵּשׁ לַמַּלְאָך לְקַבֵּל, וְכחַ לְהַשְׁפִּיעַ

מְכֻנִּים בִּבְחִינַת יָדַיִם

בְּיַד יָמִין מְקַבֵּל חִיּוּתוֹ, וּבְיַד שְׂמאל מַשְׁפִּיעַ

בִּבְחִינוֹת: 'וּמַכֶּה אוֹתוֹ וְאוֹמֵר לוֹ גְּדַל'

וְהַכָּאָה הִיא בְּחִינַת שְׂמאל

נִמְצָא שֶׁכָּל הָרְפוּאוֹת תְּלוּיִים בַּתּוֹרָה, בִּבְחִינוֹת: "וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא"

כִּי הַתּוֹרָה נוֹתֶנֶת כּחַ לַמַּלְאָכִים

וְהַמַּלְאָכִים מַשְׁפִּיעִים לָעֲשָׂבִים

וַעֲשָׂבִים מְרַפְּאִים בְּכחַ הַתּוֹרָה

וּמִי שֶׁפּוֹגֵם בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים וּפוֹרֵץ גִּדְרָם, אֲזַי אֵין רְפוּאָה לְמַכָּתוֹ

'דִּלְמָא חִוְיָא דְּרַבָּנָן טְרַקֵהּ, שֶׁאֵין לוֹ אַסְוָתָא'

כִּי הַפּוֹרֵץ גִּדְרָם עַל יְדֵי זֶה מֵסִיר הַיָּדַיִם מִן הַמַּלְאָכִים

לְפִי בְּחִינוֹת הֲסָרָתוֹ מִדֶּרֶך דִּבְרֵי רַבָּנָן .

"לא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְך יָמִין וּשְׂמאל"

לְפִי בְּחִינוֹת הֲסָרָתוֹ

אִם סָר מִדֶּרֶך דִּבְרֵי רַבָּנָן לְיָמִין, בָּזֶה סָר יְמִין הַמַּלְאָך, וְאֵין לוֹ כּחַ לְקַבֵּל

וְאִם סָר לִשְׂמאל, בָּזֶה סָר יַד שְׂמאל מֵהַמַּלְאָך, וְאֵין לוֹ כּחַ לְהַשְׁפִּיעַ

וּכְשֶׁנִּפְגָּם אֵיזֶהוּ יַד הַמַּלְאָך, אֲזַי אֵין לָזֶה הָאָדָם אַסְוָתָא

כִּי זֶה הָעֵשֶׂב שֶׁבּוֹ תָּלוּי רְפוּאָתוֹ, אֵין לוֹ כּחַ לְרַפְּאוֹת, כִּי אֵין מַשְׁפִּיעַ לוֹ

וְזֶה בְּחִינַת: "מַכָּה אֲשֶׁר לא כְתוּבָה בַּתּוֹרָה"

'זֶהוּ מִיתַת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים'

הַיְנוּ הַמִּיתָה שֶׁתַּלְמִידֵי חֲכָמִים מְמִיתִין אֵיזֶהוּ אָדָם

כִּי חוֹלַאַת הַבָּאָה לָאָדָם עַל שֶׁעָבַר עַל דִּבְרֵי רַבָּנָן

אֵין לוֹ רְפוּאָה, וְהוּא מֵת מִן הַחוֹלַאַת

זֶה הַמִּיתָה בָּאָה עַל יְדֵי מַכָּה אֲשֶׁר לא כְּתוּבָה בַּתּוֹרָה

כִּי דְּבָרִים שֶׁלּא נִכְתְּבוּ בַּתּוֹרָה נִמְסְרוּ לַחֲכָמִים

וַאֲנַחְנוּ מְצֻוִּים לִשְׁמעַ מֵהֶם

וְיֵשׁ מִי שֶׁמְּזַלְזֵל דִּבְרֵיהֶם וְאֵין מַאֲמִין דִּבְרֵיהֶם

מֵחֲמַת שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁמִּדְּאוֹרַיְתָא אֵינוֹ כֵּן

וְעַל יְדֵי זֶה נֶחֱלֶה בְּמַכָּה שֶׁאֵין לוֹ רְפוּאָה, וּמֵת בָּהּ

וְיֵשׁ יִסּוּרִים שֶׁל אַהֲבָה הַשּׁוֹלְטִין עַל הָאָדָם שֶׁהוּא צַדִּיק

וְהוּא מֻכֶּה בְּיִסּוּרִים, וְאֵין רְפוּאָתוֹ תּוֹלָה בִּרְפוּאַת עֲשָׂבִים

כִּי הוּא אִישׁ צַדִּיק, וְלא פָּגַם יְדֵי הַמַּלְאָך

וְהַיָּדַיִם הֵם שְׁלֵמִים .

"כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי, שְׂמאלוֹ תַּחַת לְראשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי"

הַיְנוּ חוֹלַת אַהֲבָה

יְכוֹלָה הִיא לִשְׁלט עַל אִישׁ אֶחָד, וְאֵין רְפוּאָתוֹ תּוֹלָה בְּהַיָּדַיִם הַנַּ"ל

כִּי הַיָּדַיִם בִּבְחִינָתוֹ הֵם שְׁלֵמִים, בִּבְחִינַת "שְׂמאלוֹ תַּחַת" וְכוּ'

וְזֶהוּ 'כְּשֶׁבָּא רַבִּי יוֹחָנָן לְתַנָּא שֶׁנֶּחֱלָה בְּיִסּוּרִים

וְאָמַר לוֹ חֲבִיבִין עָלֶיך יִסּוּרִים, אָמַר לא וְכוּ', אָמַר לוֹ הַב לִי יְדָך וְכוּ'

כִּי רַבִּי יוֹחָנָן סָבַר שֶׁאֵלּוּ יִסּוּרִים הֵן יִסּוּרִים שֶׁל אַהֲבָה

וְזֶהוּ שֶׁשָּׁאַל אוֹתוֹ חֲבִיבִין עָלֶיך יִסּוּרִים

שֶׁשָּׁאַל אוֹתוֹ: 'אִם חָבִיב עָלָיו הַיִּסּוּרִים', הַיְנוּ אִם יִסּוּרִים שֶׁל אַהֲבָה הֵם

וְהֵשִׁיב לוֹ: לא וְכוּ'

וּכְשֶׁשָּׁמַע רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁהַיִּסּוּרִים לא שֶׁל אַהֲבָה הֵן

חָשַׁב דִּילְמָא פָּגַם, חַס וְשָׁלוֹם בַּיָּדַיִם הַנַּ"ל

וּבִשְׁבִיל זֶה אֵין לוֹ רְפוּאָה

וְזֶה שֶׁאָמַר לוֹ: 'הַב לִי יְדָך' כְּדֵי שֶׁיֵּדַע אִם פָּגַם בְּדִבְרֵי רַבָּנָן, חַס וְשָׁלוֹם, כַּנַּ"ל

וְתֵכֶף כְּשֶׁיְּהַב לוֹ יְדָא אוֹקְמוּהוּ

כִּי לא הָיָה יִסּוּרִים שֶׁל אַהֲבָה, וְלא פָּגַם בַּיָּדַיִם

בִּשְׁבִיל זֶה הָיָה יָכוֹל לִחְיוֹת וְלָקוּם מֵחָלְיוֹ

וְזֶהוּ,: "וּמָשַׁך אַבִּירִים בְּכחוֹ יָקוּם וְלא יַאֲמִין בַּחַיִּין"

כִּי עַל יְדֵי שֶׁאֵין מַאֲמִין בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים הַנִּקְרָאִים חַיִּים

כְּמָה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע בֶּן אִישׁ חַי"

'צַדִּיקִים אֲפִילּוּ בְּמִיתָתָם נִקְרָאִים חַיִּים'

עַל יְדֵי זֶה, הוּא נוֹפֵל בְּחוֹלַאַת אֲשֶׁר לא יַאֲמִין בְּחַיָּיו

הַיְנוּ שֶׁאֵין שׁוּם אָדָם מַאֲמִין שֶׁיִּחְיֶה מֵחֹלִי זֶה

כִּי אֵין רְפוּאָה לְמַכָּתוֹ כַּנַּ"ל

וְתִקּוּנוֹ שֶׁיָּקִים אֱמוּנָה הַנְּפוּלָה, וְיַאֲמִין אֱמוּנַת חֲכָמִים

וְזֶהוּ: "יָקוּם וְלא יַאֲמִין בַּחַיִּין"

הַיְנוּ זֶה שֶׁלּא הֶאֱמִין בַּחֲכָמִים הַנִּקְרָאִים חַיִּים

יָקִים זאת הָאֱמוּנָה הַנְּפוּלָה

וְעַל יְדֵי זֶה יָקוּם מֵחוֹלַאַת הַזּאת

שֶׁלּא הֶאֱמִין עַד עַכְשָׁו שׁוּם אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ שׁוּם רְפוּאָה עַל מַכָּתוֹ

וְעַל יְדֵי אֱמוּנָתוֹ יִתְרַפֵּא

כִּי עַל יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים, מְתַקֵּן בְּחִינוֹת יָדַיִם שֶׁל מַלְאָכִים

וְהֵם מְקַבְּלִים וּמַשְׁפִּיעִים כּחוֹת לָעֲשָׂבִים לִרְפוּאָתוֹ

וְזֶה: "וּמָשַׁך אַבִּירִים בְּכחוֹ"

הַיְנוּ שֶׁהַמַּלְאָכִים הַנִּקְרָאִים אַבִּירִים

כָּל אֶחָד וְאֶחָד נֶחֱזָר לוֹ כּחוֹ, הַיְנוּ כ"ח פִּרְקִין דְּיָדַיִם

וּמַמְשִׁיכִין שֶׁפַע לְכָל הַדְּבָרִים שֶׁנִּתְמַנּוּ עֲלֵיהֶם, וְאָז יֵשׁ לוֹ רְפוּאָה כַּנַּ"ל

כִּי דִּבְרֵי חֲכָמִים עוֹשִׂין וּמְתַקְּנִין בְּחִינַת הַיָּדַיִם כַּנַּ"ל

ב. וּלְהָקִים אֱמוּנָה הַנְּפוּלָה, הִיא עַל יְדֵי בְּחִינַת יַעֲקב

הַיְנוּ עַל יְדֵי נֶדֶר

[רוֹצֶה לוֹמַר: וִיקַיֵּם מִיָּד, עַיֵּן בַּהַשְׁמָטוֹת]

וְעַל יְדֵי הַנֶּדֶר יָשׁוּב לֶאֱמוּנַת חֲכָמִים

כִּי כְּשֶׁאֵין לוֹ אֱמוּנַת חֲכָמִים

זֶה בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת הַחֲכָמִים, בְּחִינַת פֶּלֶא .

"הִנְנִי יוֹסִיף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו"

וְדָרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: שֶׁזֶּה נֶאֱמַר עַל סִלּוּקָן שֶׁל חֲכָמִים

וְתִקּוּנוֹ שֶׁל הַפְלָאָה הַזּאת, הַיְנוּ שֶׁל סִלּוּקָן שֶׁל חֲכָמִים

תִּקּוּנוֹ, הַפְלָאָה שֶׁל נֶדֶר, בִּבְחִינַת: "כִּי יַפְלִיא לִנְדּר נֶדֶר"

כִּי עַל יְדֵי הַנֶּדֶר, הוּא עוֹלֶה לְשּׁרֶשׁ שֶׁהַחֲכָמִים מֻשְׁרָשִׁים שָׁם

הַיְנוּ בְּחִינַת 'פְּלִיאוֹת חָכְמָה'

וְיוֹדֵעַ וּמַכִּיר מַעֲלוֹת הַחֲכָמִים

וְעַל יְדֵי זֶה הוּא שָׁב וּמַאֲמִין בָּהֶם

וְזֶהוּ בְּחִינַת: "אוֹדֶה שִׁמְך כִּי עָשִׂיתָ פֶּלֶא"

וְעַל יְדֵי זֶה: "עֵצוֹת מֵרָחֹק אֱמוּנָה אמֶן"

הַיְנוּ עַל יְדֵי בְּחִינַת נֶדֶר, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת פֶּלֶא

נִתְתַּקֵּן אֱמוּנַת חֲכָמִים, שֶׁעֲצָתָם מֵרָחוֹק

בִּבְחִינַת: "מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ"

'כִּי דִּבְרֵי תּוֹרָה עֲנִיִּים בִּמְקוֹמָם וַעֲשִׁירִים מִמָּקוֹם אַחֵר'

שֶׁהַחֲכָמִים לְמֵדִים דִּבְרֵיהֶם מִמְּקוֹמוֹת רְחוֹקִים שֶׁבַּתּוֹרָה

שֶׁזֶּה נִמְסָר לָהֶם לִדְרשׁ הַתּוֹרָה לְכָל חֶפְצֵיהֶם

בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׁרֵה מִדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶן

וּמְחֻיָּבִין אֲנַחְנוּ לְהַאֲמִין לְכָל דִּבְרֵיהֶם, בִּבְחִינוֹת: "לא תָּסוּר מִן הַדָּבָר" וְכוּ'

וְיַעֲקב הוּא בְּחִינוֹת נֶדֶר, שֶׁהוּא ראשׁ לְכָל הַנּוֹדְרִים

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיִּדַּר יַעֲקב נֶדֶר"

וְזֶהוּ: "מִידֵי אֲבִיר יַעֲקב"

בִּשְׁבִיל לְתַקֵּן יְדֵי הַמַּלְאָך הַנִּקְרָא אֲבִיר צָרִיך לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּנֶדֶר

שֶׁהוּא בְּחִינַת יַעֲקב כַּנַּ"ל

כִּי מִשָּׁם רוֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל

הַיְנוּ עַל יְדֵי הַנֶּדֶר, נִתְתַּקֵּן הָאֱמוּנָה הַנִּקְרָא רוֹעֶה

בִּבְחִינַת: "וּרְעֵה אֱמוּנָה"

וּכְשֶׁנִּתְתַּקֵּן הָאֱמוּנָה נִתְתַּקֵּן הַיָּדַיִם, בִּבְחִינַת: "לא תָסוּר" כַּנַּ"ל

ג. וּכְשֶׁנִּתְתַּקֵּן הַיָּדַיִם הַנַּ"ל עַל יְדֵי נֶדֶר כַּנַּ"ל

עַל יְדֵי זֶה מִתְנוֹצְצִים בּוֹ אוֹרוֹת הָאָבוֹת

כִּי נֶדֶר זֶה בְּחִינַת אוֹר יַעֲקב

וְיָדַיִם, הֵם אַבְרָהָם וְיִצְחָק, שֶׁהֵם יָמִין וּשְׂמאל .

"נֶגֶד אֲבוֹתָם עָשָׂה פֶּלֶא"

הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי פֶּלֶא הַנַּ"ל, מִתְנוֹצְצִים בוֹ אוֹר הָאָבוֹת

וְזֶהוּ סוֹפֵי תֵּבוֹת שֶׁל שְׁמוֹת הָאָבוֹת בקם

[כִּי סוֹפֵי תֵּבוֹת שֶׁל אַבְרָהָם יִצְחָק יַעֲקב הֵם אוֹתִיוֹת בקם]

נוֹטְרִיקוֹן "בְּשֶׁמֶן קָדְשִׁי מְשַׁחְתִּיו"

שֶׁהִיא רֶמֶז בְּחִינוֹת נֶדֶר: "וְהָאֶבֶן הַזּאת אֲשֶׁר" וְכוּ'

"וַיִּצּק עָלֶיהָ שֶׁמֶן"

הַיְנוּ עַל יְדֵי הַנֶּדֶר, מִתְנוֹצְצִים עַל הָאָדָם אוֹר הָאָבוֹת

ד. וְעַל יְדֵי הָאוֹרוֹת הָאֵלּוּ

עוֹלֶה וּמִתְעַנֵּג בְּענֶג שַׁבָּת בִּבְחִינוֹת .

"אָז תִּתְעַנַּג עַל וְכוּ' וְהִרְכַּבְתִּיך עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ, וְהַאֲכַלְתִּיך נַחֲלַת יַעֲקב אָבִיך"

"בָּמֳתֵי אָרֶץ" הֵם אַבְרָהָם וְיִצְחָק שֶׁהֵם הַיָּדַיִם, שֶׁהֵם זְרוֹעוֹת עוֹלָם

"וְהַאֲכַלְתִּיך נַחֲלַת יַעֲקב" זֶה בְּחִינוֹת נֶדֶר הַנַּ"ל

וְעַל יְדֵי הָאָבוֹת עִם הָאֱמוּנָה הַנַּ"ל, זוֹכֶה לְענֶג שַׁבָּת

שִׁין בַּת, שִׁין זֶה בְּחִינַת אָבוֹת

בַּת זֶה בְּחִינוֹת אֱמוּנָה, בְּחִינוֹת 'בַּת הָיְתָה לְאַבְרָהָם' וְכוּ'

"אִישׁ אֱמוּנוֹת רַב בְּרָכוֹת"

ה. וְענֶג שַׁבָּת הַזֶּה, זֶה בְּחִינַת אֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה

כִּי אֲכִילַת יְמֵי הַחֹל נֶהֱנֶה מִמֶּנָּה גַּם כֵּן הַסִּטְרָא אָחֳרָא

אֲבָל מֵאֲכִילַת שַׁבָּת, אֵין חֵלֶק לַסִּטְרָא אָחֳרָא כְּלָל וּכְלָל

וְזֶה שֶׁצִּוָּה אוֹתָנוּ עַל אֲכִילַת שַׁבָּת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אִכְלוּהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַה'"

כִּי אֲכִילַת שַׁבָּת, נַעֲשֶׂה קְדֻשָּׁה וֶאֱלקוּת גָּמוּר, בְּלא תַּעֲרבֶת סִיגִים כְּלָל

וְיָכוֹל לִפְעל בַּאֲכִילַת שַׁבָּת, מַה שֶּׁפּוֹעֵל בְּתַעֲנִית

הַיְנוּ לְהַפִּיל אוֹיְבָיו לְפָנָיו בִּזְכוּת ענֶג שַׁבָּת

כְּמוֹ שֶׁפּוֹעֵל בְּצוֹם

וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָא שַׁבָּת, כִּי בִּסְגֻלָּתוֹ "לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם"

ו. כִּי עַל יְדֵי הַצּוֹם, אוֹיְבָיו נוֹפְלִים לְפָנָיו

כִּי עַל יְדֵי הַכַּעַס הַבָּא מֵהַכָּבֵד בְּחִינַת: 'כָּבֵד כּוֹעֵס'

נִתְעוֹרֵר הַמְקַטְרֵג הַגָּדוֹל, שֶׁהוּא עֵשָׂו, "הוּא אֱדוֹם"

שֶׁאֲחִיזָתוֹ בַּכָּבֵד

שֶׁהוּא בְּחִינַת כָּבֵד, שֶׁהוּא מָלֵא דָּם

וּמִן הַמְקַטְרֵג הָעֶלְיוֹן

נִתְעוֹרְרִים וְנִשְׁתַּלְשְׁלִים מְקַטְרְגִים וְצָרִים לְמַטָּה עַל אָדָם הַכּוֹעֵס

וְשׁוֹלְטִים עָלָיו, וְאֵינָם יְרֵאִים מִלְּפָנָיו

כִּי עַל יְדֵי הַכַּעַס נִדְמֶה לָהֶם כִּבְהֵמָה, בִּבְחִינַת: "נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ"

"וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם", אֵינוֹ אֶלָּא עַל יְדֵי הַצֶּלֶם אֱלהִים שֶׁבִּפְנֵי הָאָדָם

וְעַל יְדֵי הַצֶּלֶם, הָאָדָם הוּא אָדָם

וּכְשֶׁסָּר צֶלֶם אֲזַי יוֹצֵא מִגֶּדֶר אָדָם לְגֶדֶר בְּהֵמָה, וְאָז סָר מוֹרָאוֹ

וְעִקַּר הַצֶּלֶם הַמֵּאִיר בִּפְנֵי הָאָדָם, הִיא חָכְמוֹת הַבּוֹרֵא

שֶׁנָּתַן לָאָדָם יִתְרוֹן עַל הַבְּהֵמָה

הִיא הַמְּאִירָה בִּפְנֵי אָדָם, בִּבְחִינַת "חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו"

וְעַל יְדֵי הַכַּעַס, אִם חָכָם הוּא חָכְמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת

וְאָז צִלּוֹ סָר, וּפָנָיו נוֹפְלִים בִּבְחִינַת: "לָמָּה חָרָה לָך וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיך"

וּכְשֶׁאֵין לוֹ פְּנֵי אָדָם, אֲזַי מוֹרָאוֹ סָר

כִּי נִמְשָׁל כִּבְהֵמוֹת

וְצָרָיו מְצֵרִים לוֹ

וְעַל יְדֵי הַצּוֹם וְהַתַּעֲנִית הוּא מְתַקֵּן אֶת פָּנָיו

וּמַחֲזִיר לְעַצְמוֹ אֶת חָכְמָתוֹ, שֶׁהִיא צַלְמוֹ הַמֵּאִיר בְּפָנָיו

וְאָז הַכּל יְרֵאִים מִמֶּנּוּ, וְאוֹיְבָיו נוֹפְלִים לְפָנָיו

לְפָנָיו דַּיְקָא, כִּי עִקַּר נְפִילָתָם, מֵחֲמַת הַפָּנִים כַּנַּ"ל

וְכָל זֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי הַצּוֹם

כִּי עַל יְדֵי הַצּוֹם, נִכְנָע הַכָּבֵד לִפְנֵי הַמּחַ

כִּי בְּיוֹם שֶׁאָדָם אוֹכֵל אָז הַכָּבֵד נִזּוֹן תְּחִלָּה

וְאַחַר כָּך הוּא שׁוֹלֵחַ לְהַמּחַ

נִמְצָא בְּיוֹם הָאֲכִילָה, הַגְּדֻלָּה וְהַמֶּמְשָׁלָה לְהַכָּבֵד

וּכְשֶׁמִּתְעַנֶּה, אֲזַי נִזּוֹן הַמּחַ תְּחִלָּה, וְהַמּחַ שׁוֹלֵחַ מָזוֹן אַחַר כָּך לְהַכָּבֵד

נִמְצָא בְּיוֹם הַצּוֹם, נִכְנָע הַכָּבֵד לִפְנֵי הַמּחַ, וְהַגְּדֻלָּה וְהַמֶּמְשָׁלָה לְהַמּחַ

וְזֶהוּ תִּקּוּן לְמַה שֶּׁפָּגַם בַּתְּחִלָּה בְּהַחָכְמָה

שֶׁהִיא הַמּחַ, שֶׁהִיא הַצֶּלֶם הַמֵּאִיר בְּפָנָיו

וְעַכְשָׁו עַל יְדֵי הַתַּעֲנִית, הוּא מַכְנִיעַ אֶת הַכָּבֵד

וְנוֹתֵן הַמֶּמְשָׁלָה לְהַמּחַ

וּכְשֶׁנִּכְנָע הַכָּבֵד, שֶׁהוּא ראשׁ הַמְקַטְרְגִים

אֲזַי נִכְנָעִים כָּל הָאוֹיְבִים הָאֲחוּזִים בְּהַכָּבֵד

וְזֶה אוֹתִיּוֹת צוֹם נוֹטְרִיקוֹן וְכַתּוֹתִי מִפָּנָיו צָרָיו

שֶׁעַל יְדֵי הַצּוֹם, נִכְנָע הַכָּבֵד, וְנִתְתַּקֵּן מחַ הַחָכְמָה

שֶׁהִיא הַצֶּלֶם, וּמֵאִיר בִּפְנֵי אָדָם

וְעַל יְדֵי הַצֶּלֶם שֶׁבְּפָנָיו עַל יְדֵי זֶה: "וְכַתּוֹתִי מִפָּנָיו צָרָיו", מִפָּנָיו דַּיְקָא כַּנַּ"ל.

אֲבָל כְּשֶׁזּוֹכֶה לִבְחִינַת ענֶג שַׁבָּת כַּנַּ"ל, אָז אֵין צָרִיך לְצוֹם

כִּי פּוֹעֵל בַּאֲכִילָתוֹ, מַה שֶּׁפָּעַל עַל יְדֵי הַצּוֹם, הַיְנוּ לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב

כִּי אֲכִילַת שַׁבָּת, קדֶשׁ הִיא, "וְכָל זָר לא יאכַל קדֶשׁ"

וְאָז נִכְנָע הַכָּבֵד

וְאָז נִתְבַּטֵּל כּחוֹ, בִּבְחִינַת: וְכָל שׁוּלְטָנֵי רֻגְזִין

שֶׁהֵם בְּחִינַת כָּבֵד כּוֹעֵס, כֻּלְּהוּ עָרְקִין וְאִתְעַבְּרוּ

[וְנִתְגַּדֵּל הַמּחַ הַחָכְמָה וּמֵאִיר בְּפָנָיו

בִּבְחִינַת וָאַנְפָּהָא נְהִירִין בִּנְהִירוּ עִלָּאָה]

"אַהֲבָה בְּתַעֲנוּגִים", וְכָל זֶה מֵענֶג שַׁבָּת הַנַּ"ל.

ז. וְדַע, שֶׁלְּבַטֵּל וּלְהַכְנִיעַ הָאוֹיְבִים

דַּי הַצּוֹם אוֹ אֲכִילַת שַׁבָּת לְבַד

אֲבָל לְרב הַשָּׁלוֹם, צָרִיך גַּם לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה

כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'מַרְבֶּה צְדָקָה מַרְבֶּה שָׁלוֹם' .

'אַגְרָא דְּתַעֲנִיתָא צִדְקְתָא'

וְאָמְרוּ: 'שֶׁמֶשׁ בְּשַׁבָּת צְדָקָה לַעֲנִיִּים'

'שֶׁמֶשׁ', זֶה בְּחִינַת שָׁלוֹם, כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .

"וְזָרְחָה עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ" 'מַה שֶּׁמֶשׁ הוּא שָׁלוֹם לְכָל בָּאֵי עוֹלָם וְכוּ'

וְזֶהוּ 'שֶׁמֶשׁ', הַיְנוּ הַשָּׁלוֹם אֵינוֹ אֶלָּא עַל יְדֵי צְדָקָה לַעֲנִיִּים

ח. וְדַע, שֶׁיֵּשׁ חִלּוּק בֵּין הַשָּׁלוֹם שֶׁל הַתַּעֲנִית שֶׁל חֹל

וּבֵין הַשָּׁלוֹם שֶׁל ענֶג שַׁבָּת

הַיְנוּ הַשָּׁלוֹם שֶׁל תַּעֲנִית אֵין לוֹ בְּחִינַת דִּבּוּר

בְּחִינַת: "וְלא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלוֹם"

אֲבָל עַל יְדֵי ענֶג אֲכִילַת שַׁבָּת, נִשְׁלָם הַדִּבּוּר לְשָׁלוֹם

בִּבְחִינַת: "לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אַדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם"

"וְדַבֵּר דָּבָר" הַנֶּאֱמָר בְּשַׁבָּת

כִּי הַפֶּה נִשְׁלָם בְּאוֹר גָּדוֹל, בִּשְׁעַת אֲכִילַת שַׁבָּת

וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .

'אֵין בֵּין חָמֵץ לְמַצָּה אֶלָּא מַשֶּׁהוּ'

'חָמֵץ', זֶהוּ בְּחִינַת תִּקּוּן הַכַּעַס עַל יְדֵי הַתַּעֲנִית כַּנַּ"ל

בְּחִינַת: "מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים"

'אֱדוֹם', זֶה בְּחִינַת כָּבֵד הַנַּ"ל

וְחָמֵץ זֶה בְּחִינַת הַכְנָעָתוֹ, בְּחִינַת תַּעֲנִית, בְּחִינַת הֶעְדֵּר אֲכִילָה

בְּחִינַת: "כָּל מַחְמֶצֶת לא תֹאכֵלוּ"

'לא תֹאכֵלוּ', זֶה בְּחִינַת תַּעֲנִית הַנַּ"ל.

מַצָּה, זֶה בְּחִינַת אֲכִילַת ענֶג שַׁבָּת

בְּחִינַת "לְמַעַן תָּמצּוּ וְהִתְעַנַּגְתֶּם" וְכוּ'

וְזֶהוּ: 'אֵין בֵּין חָמֵץ לְמַצָּה' וְכוּ'

הַיְנוּ אֵין בֵּין הַתַּעֲנִית לְבֵין אֲכִילַת ענֶג שַׁבָּת הַנַּ"ל

אֵין הַחִלּוּק בֵּינֵיהֶם

אֶלָּא מַשֶּׁהוּ

נוֹטְרִיקוֹן וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְדָקָה שָׁלוֹם

הַיְנוּ כִּי אֵין דּוֹמֶה שָׁלוֹם שֶׁל הַתַּעֲנִית, לְשָׁלוֹם שֶׁל שַׁבָּת

כִּי זֶה אֵין לוֹ פֶּה וְזֶה יֵשׁ לוֹ פֶּה

וְזֶהוּ הַחִלּוּק

שֶׁבְּחִינַת שָׁלוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ פֶּה, הוּא בְּמַעֲלָה עַל שָׁלוֹם שֶׁאֵין לוֹ פֶּה

כְּמוֹ מַעֲלַת מְדַבֵּר עַל חַי

כִּי הַחַיּוֹת הֵם חַיִּים כְּמוֹ בְּנֵי אָדָם

אֲבָל הָאָדָם יֵשׁ לוֹ מַעְלָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ כּחַ הַדִּבְּרִי

וְזֶהוּ הַחִלּוּק בֵּין חָמֵץ לְמַצָּה

שֶׁהַחִלּוּק בֵּין חֵית לְהֵא

חָמֵץ הוּא בְּחֵית

זֶה בְּחִינַת שָׁלוֹם שֶׁאֵין לוֹ פֶּה

בְּחִינַת חַי, בְּחִינַת: "וְחַיַּת הַשָּׂדֶה הָשְׁלְמָה לָּך"

הַיְנוּ בְּחִינַת שָׁלוֹם שֶׁאֵין לוֹ פֶּה

שֶׁאֵין לוֹ כּחַ הַדִּבְּרִי, כְּמוֹ חַיּוֹת הַשָּׂדֶה

וּמַצָּה הִיא בְּהֵא

זֶה בְּחִינַת ה' מוֹצָאוֹת הַפֶּה, בְּחִינַת כּחַ הַדִּבְּרִי כַּנַּ"ל

"הֵא לָכֶם זֶרַע", בְּחִינַת: "זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה"

בְּחִינַת "מַעֲשֶׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם" כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ,: "מְדָנִים יַשְׁבִּית הַגּוֹרָל"

"וְתָנוּחַ וְתַעֲמד לְגוֹרָלְך לְקֵץ הַיָּמִין", שֶׁאָז יִהְיֶה כֻּלּוֹ שַׁבָּת

וְזֶה 'וְתָנוּחַ', זֶהוּ בְּחִינַת: "וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי"

וְגוֹרָל הַזֶּה שֶׁהוּא שַׁבָּת, מְבַטֵּל מְדָנִים וְצָרִים כַּנַּ"ל

וְעוֹד יֵשׁ לוֹ כּחַ, שֶׁבּוֹ נַעֲשֶׂה בְּחִינַת פֶּה כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ: "וּבֵין עֲצוּמִים יַפְרִיד"

בֵּין הִתְעַצְּמוּת וְהִתְחַבְּרוּת קְנֵה הַחֵית לְגַג הַחֵית

הוּא מַפְרִיד, וְנַעֲשֶׂה הֵא מֵחֵית הַיְנוּ בְּחִינַת פֶּה כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ שֶׁשָּׁאֲלוּ אֶת רַבִּי יוֹסֵי בֶּן קִסְמָא, אֵימָתַי בֶּן דָּוִד בָּא וְהֵשִׁיב לָהֶם כְּשֶׁיִּפּל זֶה הַשַּׁעַר וְכוּ'

וְעִקַּר הַדָּבָר, שֶׁיִּפּל שָׁלֹשָׁה פְּעָמִים, וְאֵין מַסְפִּיקִין לִבְנוֹתוֹ עַד שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא

כִּי שַׁעַר אֲרָם, זֶה בְּחִינַת שַׁעַר דְּסִטְרָא אָחֳרָא

וּכְשֶׁיִּפּל נְפִילָה אַחַר נְפִילָה, עַל יְדֵי בְּחִינַת שֶׁהֵבֵאתִי* כַּנַּ"ל

אָז יָבוֹא בֶּן דָּוִד, וְיִבְנֶה שַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה

הַיְנוּ, כְּשֶׁאֵין אֱמוּנוֹת חֲכָמִים, וְאֵין שׁוֹמֵעַ לָהֶם

בִּבְחִינַת: "וְלַמּוֹכִיחַ בַּשַּׁעַר יְקשׁוּן"

עַל יְדֵי זֶה בָּאִים לְחֹלִי עַד אֵין מַרְפֵּא כַּנַּ"ל

בִּבְחִינַת "וַיַּגִּיעוּ עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת"

אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֱמוּנָה, אֲזַי נִפְתָּחִים לָהֶם שַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה, בִּבְחִינַת: "פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְכוּ' שׁוֹמֵר אֱמוּנִים"

וְאָז נוֹפֵל שַׁעַר אֲרָם פַּעַם אַחַת.

וַהֲקָמַת אֱמוּנָה הִיא עַל יְדֵי נֶדֶר, וְאָז נָהִיר בִּנְהִירוּ דַּאֲבָהָן כַּנַּ"ל

וְאָז נִבְנֶה פַּעַם שְׁנִיָּה שַׁעַר דִּקְדֻשָּׁה, בִּבְחִינַת: "שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם"

כִּי הָאָבוֹת הֵן הָרָאשִׁים

בִּבְחִינַת: "אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבוֹתָם"

"וּכְשֶׁזֶּה קָם זֶה נוֹפֵל"

וְזֶה בְּחִינַת נְפִילַת פַּעַם שֵׁנִית שַׁעַר שֶׁל אֲרָם.

וְעַל יְדֵי הֶאָרוֹת הָאָבוֹת זוֹכֶה לְשַׁבָּת, לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב, וְזוֹכֶה לְשָׁלוֹם כַּנַּ"ל

וְאָז נִבְנֶה פַּעַם שְׁלִישִׁי שַׁעַר דִּקְדֻשָּׁה

בִּבְחִינַת: "וּמִשְׁפָּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם"

וּבִבְחִינַת צְדָקָה, "אַל תְּדַכֵּא עָנִי בַשָּׁעַר"

וּמַכְנִיעִים הַשּׂוֹנְאִים הַיּוֹנְקִים מִשַּׁעַר אֲרָם

בִּבְחִינַת: "יָשִׂיחוּ בִי ישְבֵי שָׁעַר"

כִּי נִכְנָע כָּבֵד כּוֹעֵס, שֶׁהִיא עֵשָׂו אֱדוֹם כַּנַּ"ל

שֶׁהוּא כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר

וְזֶהוּ נְפִילַת פַּעַם שְׁלִישִׁי שַׁעַר שֶׁל אֲרָם.

[עַד כָּאן לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

[שַׁיָּך לְעֵיל, אַחַר תֵּבַת עַל יְדֵי בְּחִינוֹת שֶׁהֵבֵאתִי בְּכָאן דִּלֵּג רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, כַּמָּה תֵּבוֹת שֶׁהָיוּ כְּתוּבִים בִּלְשׁוֹנוֹ שָׁם, בִּכְתִיבָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה. וּכְשֶׁנָּתַן לִי לְהַעְתִּיק תּוֹרָה זאת, מָחַק בְּכַוָּנָה כַּמָּה וְכַמָּה תֵּבוֹת מִכְּתִיבוֹת יָדוֹ הַקְּדוֹשָׁה, כְּדֵי שֶׁלּא אַעְתִּיקֵם. וְרָאִיתִי שֶׁהָיָה לוֹ בָּזֶה כַּוָּנָה שְׁלֵמָה. וְכֵן הָיָה דַּרְכּוֹ כַּמָּה פְּעָמִים, בְּכַמָּה תּוֹרוֹת, שֶׁהָיָה מְדַקְדֵּק מְאד כְּשֶׁנָּתַן תּוֹרָתוֹ לְהַעְתִּיקָהּ, לִמְחֹק שָׁם כַּמָּה וְכַמָּה תֵּבוֹת שֶׁהָיוּ מֻכְרָחִים לְהָעִנְיָן מְאד, וְדִלֵּג בָּאֶמְצַע, כִּי לא רָצָה שֶׁיִּתְגַּלּוּ אֵלּוּ הַדִּבּוּרִים. וְהַמְּעַיֵּן הֵיטֵב בְּאֵלּוּ הַמְּקוֹמוֹת, יוּכַל לְהָבִין שֶׁחָסֵר שָׁם בְּאֶמְצַע הָעִנְיָן. וְגַם בַּתּוֹרָה הַזּאת יְכוֹלִין לִרְאוֹת קְצָת, כִּי כָּתַב וּכְשֶׁיִּפּל וְכוּ' עַל יְדֵי בְּחִינוֹת שֶׁהֵבֵאתִי וְאֵין זֶה דֶּרֶך לְשׁוֹנוֹ. אַך כָּל זֶה הָיָה אֶצְלוֹ כָּתוּב הָדוּר מְבאָר הֵיטֵב, אַך בְּכַוָּנָה מְדֻיֶּקֶת דִּלֵּג בָּאֶמְצַע. כִּי כָּל דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים הָיוּ בְּפֶלֶס וּמִשְׁקָל גָּדוֹל, מַה לְּגַלּוֹת וּמַה שֶּׁלּא לְגַלּוֹת. וַאֲפִילּוּ תֵּבָה אַחַת יְתֵרָה, הָיָה מְדַקְדֵּק עָלֶיהָ שֶׁלּא לְדַבֵּר אוֹ שֶׁלּא לְהַעְתִּיק, כְּפִי מַה שֶּׁהָיָה יוֹדֵעַ עַל פִּי הַשָּׂגָתוֹ הָעֲצוּמָה, שֶׁאֵין צְרִיכִין לְגַלּוֹת זאת. וְעַיֵּן בְּסָמוּך בְּסִימָן נ"ח אוֹת ט, מַה שֶּׁכָּתוּב שָׁם כִּי הַגְּדֻלָּה שֶׁל הַכְּשֵׁרֵי הַדּוֹר הִיא בְּחִינַת כְּלִי אֶל הִתְחַדְּשׁוּת הַתּוֹרָה בִּבְחִינַת וְאֵלּוּ וְכוּ' וְשָׁם נִכָּר הַחִסָּרוֹן לָעֵינַיִם. וְעַתָּה עַל פִּי הַנַּ"ל תָּבִין הַדָּבָר, כִּי שָׁם מָחַק כַּמָּה תֵּבוֹת בְּאֶמְצַע הַתּוֹרָה וְכֵן בְּאוֹתָהּ הַתּוֹרָה שֶׁבְּסִימָן נ"ח הַנַּ"ל מָחַק מִקּדֶם גַּם כֵּן כַּמָּה וְכַמָּה תֵּבוֹת וְעִנְיָנִים, בִּשְׁאָר מְקוֹמוֹת שֶׁאֵין נִכָּר כָּל כָּך וְכֵן אַחַר כָּך בְּסִימָן נ"ט שָׁם גַּם כֵּן מָחַק בָּאוֹת ו' אַחַר וְזֶה פֵּרוּשׁ בַּיִת וְהוֹן וְכוּ' שֶׁהָאָבוֹת הָיוּ מְגַיְּרִים גֵּרִים וְכוּ' שָׁם מָחַק כַּמָּה וְכַמָּה תֵּבוֹת וְכֵן בִּשְׁאָר מְקוֹמוֹת בְּאוֹתָהּ הַתּוֹרָה. וְכֵן הָיָה בְּכַמָּה וְכַמָּה תּוֹרוֹת שֶׁנָּתַן לְהַעְתִּיקָם כַּנַּ"ל]

שַׁיָּך לְאוֹת א' וּב' 'הַמְבַזֶּה תַּלְמִיד חָכָם אֵין לוֹ רְפוּאָה לְמַכָּתוֹ'

כִּי כָּל הָרְפוּאוֹת הֵם הַרְכָּבוֹת

דְּהַיְנוּ שֶׁלּוֹקְחִין סַם פְּלוֹנִי וְעֵשֶׂב פְּלוֹנִי בְּמִדָּה וּבְמִשְׁקָל כָּך וְכָך

וְכֵן עֵשֶׂב אַחֵר שֶׁמִּשְׁקָלוֹ כָּך וְכָך

וְכֵן שׁוֹקְלִין מִכַּמָּה מִינִים

וְכָל עֵשֶׂב וָעֵשֶׂב יֵשׁ לוֹ כּחַ אַחֵר

וּמְעָרְבִין אֵלּוּ הַמִּינִים בְּיַחַד

וְעוֹשִׂין מֵהֶם הַרְכָּבָה

וְזאת הַהַרְכָּבָה, יֵשׁ לָהּ כּחַ לְרַפְּאוֹת הַחוֹלַאַת

נִמְצָא שֶׁעִקַּר כּחַ הָרְפוּאָה עַל יְדֵי הַהַרְכָּבָה

שֶׁנַּעֲשֶׂה לָהּ כּחַ אַחֵר חָדָשׁ

עַל יְדֵי הַכּחַ שֶׁקִּבְּלָה מִכָּל אֵלּוּ הָעֲשָׂבִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ

וּבְזֶה הַכּחַ שֶׁל הַהַרְכָּבָה דַּוְקָא מְרַפְּאִין הַחוֹלַאַת

וְעַל כֵּן צָרִיך רוֹפֵא מֻמְחֶה, שֶׁיּוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת הַהַרְכָּבָה

אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ מֻמְחֶה

אַף אִם יִקַּח הָעֲשָׂבִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כּחַ לְרַפְּאוֹת

עִם כָּל זֶה לא יִפְעַל כְּלָל

כִּי אֵין יוֹדֵעַ אֵיך לְהַרְכִּיבָם

כְּמוֹ כֵן הַתּוֹרָה שֶׁהִיא רְפוּאָה לְכָל דָּבָר

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא"

אֵין מִי שֶׁיּוֹדֵעַ אוֹתָהּ, כִּי אִם חַכְמֵי הַדּוֹר

כִּי נִמְסְרָה לָהֶם לְדָרְשָׁהּ בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶן

אֲבָל מֵהַתּוֹרָה בְּעַצְמָהּ אִי אֶפְשָׁר לֵידַע דָּבָר

כִּי אִם עַל פִּי חַכְמֵי הַדּוֹר שֶׁהֵם מְפָרְשִׁים אוֹתָהּ

כִּי הַתּוֹרָה עֲנִיָּה בִּמְקוֹמָהּ וַעֲשִׁירָה בְּמָקוֹם אַחֵר

וְהַחֲכָמִים מְלַקְּטִין וּמְעָרְבִין וּמַרְכִּיבִין אֶת הַתּוֹרָה

וְדוֹרְשִׁין אוֹתָהּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת

וְהֵם גּוֹרְעִין וּמוֹסִיפִין וְדוֹרְשִׁין

וְאַף שֶׁכָּתוּב בְּהַתּוֹרָה כָּך, הֵם גּוֹרְעִים מִמֶּנָּה אוֹת אוֹ תֵּבָה

וּבְמָקוֹם אַחֵר מוֹסִיפִין

וּבָזֶה דּוֹרְשִׁין אוֹתָהּ, כְּפִי מַה שֶּׁיּוֹדְעִין, כְּמוֹ שֶׁנִּמְסְרָה לָהֶם

וְעַל כֵּן כְּשֶׁפּוֹגֵם בִּכְבוֹד תַּלְמִיד חָכָם, אֵין רְפוּאָה לְמַכָּתוֹ

כּחַ הָרְפוּאָה שֶׁמְּקַבְּלִין מֵהַתּוֹרָה

אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל כִּי אִם עַל יְדֵי חַכְמֵי הַדּוֹר, כִּי לָהֶם נִמְסְרָה לִדְרשׁ

וְהֵם יוֹדְעִים לְהַרְכִּיב אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל

שֶׁזֶּה עִקַּר כּחַ הָרְפוּאָה כַּנַּ"ל

כִּי כָּל הָעֲשָׂבִים מְקַבְּלִים כּחַ מֵהַתּוֹרָה כַּמְבאָר לְעֵיל

וְעִקַּר כּחָם לְרַפְּאוֹת, הוּא עַל יְדֵי הַהַרְכָּבָה כַּנַּ"ל

עַל כֵּן הָעִקָּר תָּלוּי בְּחַכְמֵי הַדּוֹר

שֶׁעַל יְדֵי שֶׁהֵם יוֹדְעִים לִדְרשׁ אֶת הַתּוֹרָה וּלְהַרְכִּיב אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל

עַל יְדֵי זֶה מְקַבְּלִין כּחַ כָּל הַהַרְכָּבוֹת שֶׁל כָּל הָעֲשָׂבִים, שֶׁמְּקַבְּלִים כּחַ מֵהַתּוֹרָה.

עַל כֵּן הָעִקָּר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֱמוּנַת חֲכָמִים, וּלְהִזָּהֵר בִּכְבוֹדָם, לִירָא מֵהֶם מְאד

וְאַף אִם נִרְאֶה לוֹ מֵהֶם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְפרָשׁ בַּתּוֹרָה כָּך לְפִי דַּעְתּוֹ

וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁהֵם עוֹשִׂים, חַס וְשָׁלוֹם, כְּנֶגֶד הַתּוֹרָה

הוּא צָרִיך לְהַאֲמִין שֶׁבְּוַדַּאי הֵם עוֹשִׂים נְכוֹנָה עַל פִּי הַתּוֹרָה

כִּי הַתּוֹרָה נִמְסְרָה לָהֶם

כְּגוֹן שֶׁאָנוּ רוֹאִים שֶׁמְּפרָשׁ בַּתּוֹרָה "אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ"

וְהֵם אָמְרוּ: 'שְׁלֹשִׁים וְתֵשַׁע מַלְקוֹת דַּוְקָא'

כִּי הֵם יוֹדְעִים עַל פִּי הַדְּרָשׁוֹת וְהַמִּדּוֹת כְּפִי מַה שֶּׁנִּמְסַר לָהֶם

שֶׁצָּרִיך דַּוְקָא שְׁלֹשִׁים וְתֵשַׁע מַלְקוֹת

עַל כֵּן צָרִיך לְהַאֲמִין בַּחֲכָמִים, וּלְהַשְׁלִיך שִׂכְלוֹ וְדַעְתּוֹ

רַק לִסְמך עֲלֵיהֶם

כִּי לָהֶם נִמְסְרָה הַתּוֹרָה לְדָרְשָׁהּ כַּנַּ"ל
שיחות הר"ן - אות כד
...כד מעלת הזוכה לתן מעות לצדיקי אמת היא גדולה ויקרה מאד מאד למשל בן שנתרחק מאביו והבן יש לו געגועים גדולים מאד לאביו וכן האב יש לו געגועים גדולים לבנו לימים נתישב בדעתו האב לילך ולסע לבנו וכן הבן נתישב גם כן לילך ולסע לאביו והלכו ונסעו זה לזה וכל מה שנתקרבו יותר נתגדל ביותר הגעגועים שלהם והיו הולכים ונוסעים זה לזה דהינו האב להבן והבן להאב עד שנתקרבו ולא היה ביניהם כי אם שתי פרסאות לבד והבין האב בגדל הגעגועים שלו שאם יניח עצמו להיות נמשך אחר הגעגועים לא יהיה לו כח לסבל עוד הגעגועים של אלו השתי פרסאות...
חיי מוהר"ן - קנא - נסיעתו לנאווריטש, לזאסלאב, לדובנא ולבראד
...מוהר"ן - קנא - נסיעתו לנאווריטש, לזאסלאב, לדובנא ולבראד אות קנא בשנת תקס"ו היא שנת ארבע לישיבתו פה ברסלב שהיא שנה הרביעית להתקרבותי אליו כי בכניסתו לפה נתקרבתי אליו מיד בסמוך כנזכר לעיל אז בקיץ בשנת תקס"ו בחדש סיון נפטר בנו הילד שלמה אפרים זכרונו לברכה. וכבר מבאר במקום אחר מענין הילד היקר הקדוש הזה מה שאמר רבנו זכרונו לברכה שכבר היה מוכן וכו'. ואז אחר פטירת הילד הנ"ל כשבאנו אליו אז התחיל לדבר עמנו מענין תקון הנשמות מענין הבעל שדה שיש שדה שגדלים בו נשמות וצריכין בעל השדה לתקנם וזה שחוגר מתניו להיות...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קכ - לא יִתְפַּלֵּל עִם כַּוָּנוֹת, רַק יְכַוֵּן פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת כִּפְשׁוּטוֹ
...- תורה קכ - לא יתפלל עם כונות, רק יכון פרוש המלות כפשוטו אחד מאנשי שלומנו ספר לי שהיה מדבר עם רבנו, זכרונו לברכה, בעבודת השם כדרכו והבין רבנו, זכרונו לברכה, שהוא עוסק קצת לכון כונות בתפילתו והקפיד עליו רבנו, זכרונו לברכה מאד ואמר לו שלא יעסק עוד בזה, ולא יתפלל עם כונות רק יכון פרוש המלות כפשוטו [אף על פי שזה האיש למד כתבי האר"י, זכרונו לברכה, על פי פקדתו אף על פי כן לא רצה שיתפלל עם כונות כלל] ואמר לו רבנו, זכרונו לברכה שמי שאינו ראוי לזה כשמתפלל עם כונות הוא כמו כשוף כי בכשוף נאמר "לא תלמד לעשות"...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסה - טַעַם עַל שְׁבִירַת כְּלִי חֶרֶס בִּשְׁעַת הִתְקַשְּׁרוּת הַשִּׁדּוּך
...בשעת התקשרות השדוך טעם על שבירת כלי חרס בשעת התקשרות השדוך כי [כל] אלו נשמות של הזווג הם למעלה אחד אך למטה ההתקשרות וההתאחדות שלהם הוא בהעלם כי אין יודעין מהתאחדות שלהם עד השדוך ואזי נתגלה ההתקשרות שלהם שהיה עד עתה בהעלם אך זה ההתגלות של ההתקשרות שנתגלה בעת התנאים הוא בבחינת: "והחיות רצוא ושוב" כי בשעת השדוך נתגלה ההתקשרות ותכף ומיד נתעלם כי אחר כך נתפרדין ונתרחקין כי עדין היא אסורה עליו עד החפה נמצא שבשעת השדוך נתגלה אור האחדות שלהם שהיה עד עתה בהעלם ותכף ומיד נתעלם כנ"ל בבחינת 'והחיות רצוא ו
שיחות הר"ן - אות קסד - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
...וטרחתו בעבודת ה' גם כשיצא לקהלת אומאן שהיה סמוך מאד להסתלקותו כמו חצי שנה, וכבר זכה למעלה עליונה שלא זכה בה אדם מעולם כמבאר כבר גם שם היה לו התבודדות הרבה מאד ופעם אחת נכנס הבעל הבית שדר רבנו זכרונו לברכה, אצלו בשכנות שם באומאן ושם היה לרבנו זכרונו לברכה, חדר מיחד שהיה להבעל הבית תפיסת יד בו ונכנס הבעל הבית פתאם לאותו החדר ומצא את רבנו זכרונו לברכה, שהיה שוכב בפשוט ידים ורגלים על הארץ אף על פי שהיה אז חלוש מאד מאד, בלי שעור אשר חיותו היה בנס וכמעט שנגוע בכל עת אף על פי כן לא עזב דרכו הטוב על פי...
שיחות הר"ן - אות רז - גדולות נוראות השגתו
שיחות הר"ן - אות רז - גדולות נוראות השגתו אמר. לפעמים אני מדבר איזה דבור לאיזה אדם ואין הדבור עושה פעלתו עד לזמן רחוק כמו שיש כשנותנין איזה סמים לרפואה לפעמים הסם עושה פעלתו ומועיל מיד ולפעמים צריך הסם לשהות בתוך האדם איזה זמן ואחר כך הוא עושה פעלתו כמו כן יש דברים שהוא מדבר שהם מנחים אצל האדם ואינם מעוררים אותו עד לזמן רחוק אבל סוף כל סוף יעשה הדבור פעלתו ויועיל בודאי
מה עושים בעולם הבא כל היום?
...עושים בעולם הבא כל היום? חוזרים בתשובה. איפה רבי נחמן מברסלב אומר דבר כזה? ומה פשר העניין? ואיך זה קשור לעניין המקיפים שיש כאן breslev.eip.co.il/?key=69 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כא - עתיקא טמיר וסתים תשובה: אומר רבי נחמן מברסלב כאן breslev.eip.co.il/?key=35 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ו - קרא את יהושע כי בעולם הבא חוזרים בתשובה כל היום. ועיקר השכר הוא שחוזרים בתשובה. וככל שהאדם היה יותר צדיק בעולם הזה, כך הוא זוכה לזכות לחזור בתשובה גדולה יותר בעולם הבא. והעניין הוא, כי באמת עיקר האדם הוא השכל...
סיפורי מעשיות - מעשה יא - מעשה מבן מלך ובן השפחה שנתחלפו
...מעשה במלך אחד שהיתה שפחה אחת בביתו, שהיתה משמשת את המלכה [ומסתמא מבשלת אינה רשאה לכנס אל המלך אך היתה איזה שפחה משרתת קטנה במעלה] והגיע זמן לדתה של המלכה וגם השפחה הנ"ל הגיע זמן לדתה באותו העת והלכה המילדת והחליפה הולדות למען תראה מה יצמח מזה ואיך יפל דבר והחליפה הולדות והניחה בן המלך אצל השפחה ובן השפחה אצל המלכה ואחר כך התחילו אלו הבנים להתגדל ובן המלך [הינו זה שנתגדל אצל המלך, כי היו סוברים, שהוא בן המלך] היו מגדלים אותו ממעלה למעלה, עד שהיה הולך וגדול והיה בריה גדולה וגם אותו בן השפחה [הינ
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עה - הִסְתַּכְּלוּת פְּנֵי הַצַּדִּיקִים לְבַד הוּא גַם כֵּן דָּבָר גָּדוֹל מְאד
...ח"ב - תורה עה - הסתכלות פני הצדיקים לבד הוא גם כן דבר גדול מאד הסתכלות פני הצדיקים לבד הוא גם כן דבר גדול מאד כי אמרו רבותינו, זכרונם לברכה, שהתלמיד חכם הוא גדול מן התורה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה . 'כמה טפשאי שאר אנשי, דקימו מקמי ספר תורה ולא קימי מקמי גברא רבה' נמצא שהתלמיד חכם הוא גדול יותר מן התורה ואצל התורה מצינו, שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה כי המאור שבה מחזירו למוטב מכל שכן אור הצדיק שההסתכלות בו לבד הוא מועיל לקדשה מאד בודאי כשזוכין לדבר עמו טוב יותר אך גם ההסתכלות לבד הוא גם כן דבר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כד - אֶמְצָעוּתָא דְּעָלְמָא הֵיכָא
...היכא [לשון רבנו זכרונו לברכה] אמרו לה אמצעותא דעלמא היכא? זקפא לאצבעתה, אמר להו הכא. אמרו לה, מי יימר אמר, איתו אשלו ומושחו. א. דע, שיש אור שהוא למעלה מנפשין ורוחין ונשמתין והוא אור אין סוף ואף על פי שאין השכל משיג אותו אף על פי כן רדיפה דמחשבה למרדף אבתרה ועל ידי הרדיפה אז השכל משיג אותו בבחינת מטי ולא מטי כי באמת אי אפשר להשיג אותו כי הוא למעלה מנפש רוח נשמה ב. ודע שאי אפשר להשיג אותו אפילו בבחינת מטי ולא מטי אלא על ידי עשית המצוות בשמחה כי על ידי שמחת המצוה נשלם הקדשה ומעלה החיות והקדשה שבקליפות...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1914 שניות - עכשיו 06_02_2026 השעה 11:16:14 - wesi2