ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - תקלא - עבודת השם
אות תקלא מכבר דבר לענין שמוש הצדיקים שצריכים אנשיו של הצדיק לשמש את הצדיק בכל צרכיו ולעשות לו כל מה שהוא היה צריך לעשות. ואמר שזה מרמז בפסוק (תהלים קמ"ה) : "צדיק ה' בכל דרכיו" הינו מתי זוכה הצדיק שיהיה ה' בכל דרכיו בחינת "בכל דרכיך דעהו" (משלי ג) מתי יוכל הצדיק לקים שיהיה ה' בכל דרכיו כד "וחסיד בכל מעשיו" כשהחסיד בכל מעשיו. הינו שאנשיו של הצדיק שהם נקראים חסידים כשהם עוסקים בכל מעשיו של הצדיק. כי אין צריך לפנות לשום דבר כי אנשיו עושין לו מה שצריך אות תקלב "משך חסדך ליודעיך אל קנא ונוקם" (זמירות לליל שבת) הינו שאנו מבקשים שהשם יתברך ימשיך חסד ליודעיו להכעיס להשונאים. וזה: "משך חסדך ליודעיך אל קנא ונוקם" הינו כדי לקם בהשונאים כדי ש"יראה רשע וכעס" (תהלים קי"א) וכמו שכתוב (שם ס"ט) : "למען איבי פדני" וכמו שכתוב (שם ה) : "למען שוררי הישר לפני דרכך" אות תקלג אמר כשהמח נתיגע מהלמוד אז צריכין לשוח ולדבר שיחות חלין עם בני אדם כדי לפקח דעתו והשיחה הזאת היא כמו שנה שהיא ניחא להמחין. ושיחה כזו אינה בכלל דברים בטלים חס ושלום כלל אדרבא היא מצוה גדולה ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה (מנחות צט) ביטולה של תורה זהו קיומה כמו שכתוב (תהלים קי"ט) "עת לעשות לה' הפרו תורתך". כי אם לא יתבטל קצת לפקח דעתו בשיחה אזי חס ושלום יתבטל מכל וכל. וענין זה נזכר בדברי רבותינו זכרונם לברכה בהספר הראשון בהתורה רבי יוחנן משתעי [בסימן טז] וחזינן האי כורא וכו' עין שם, ובספר "לקוטי תנינא" בהתורה המתחלת בענין הנהגת הפשיטות של הצדיק האמת בסימן ע"ח עין שם שלפעמים צריכין להיות איש פשוט ממש עין שם היטב אות תקלד רבי שמעון פעל אצל רבנו זכרונו לברכה שיזכה לשמש אותו אחר מותו כמו ששמש אותו בחייו. ויש בזה מעשה לספר ויבאר במקום אחר. אות תקלה לזכרון לרשם המעשה שהיה בעת שהיה בדרך שהיה ישן בחוץ על מטה והתחיל לצעק מאד בתוך השנה ורצו כלם אליו והקיץ ונכנס לבית ופתח ספר ואמר שמצא שם מבאר אותו הענין. כי אותו הבית הינו [אכסניא] היה בנוי מחדש מעצים יונקים שלא נזקנו עדין ואמר שפתח את אותו הספר כמדמה שהיה מדרש והיה כתוב במקום זה כשקוצצין אילן קדם זמנו כאלו הורגין נפש. ומעשה שהיה כך היה שכשישן חלם לו שמנחים סביביו הרוגים, ונתפחד מאד בתוך כך הסתכל וראה שמנחים אצלו וכו' והתחיל לצעק מאד עד שנתקבצו כלם אליו. גם אמר שצריכין לדקדק על איזה מטה לישן. וספר מעשה שאמו היתה עמו בדרך, ונתנו להם שני מטות לישן. בבקר ספר לאמו שחלם לו שהוליכו אותו דרך הגיהנום. ואמר לו אמו אף אני בחלומי שחלם לי שהוליכו אותי דרך כל הגן עדן. וספר להם המחזיק הכפר שהמטה שהיא היתה ישנה עליה אותה המטה הוא מחזיק בשביל אורחים חשובים וכבר היו ישנים עליה כמה וכמה צדיקים גדולים והמטה השניה היו ישנים עליה פריצים. וגם כאן אותה המטה היתה ישנה עליה וכו' ומובן פתרון החלום ממילא אות תקלו פעם אחת עמדו לפניו אנשיו ובא ערל אחד מהאנשי חיל העכו"ם העומדים בינינו ודפק על החלון ושאל יש כאן אחד מאנשי חיל השיבוהו לאו אין כאן אחד מהם והלך לו. אחר כך אחר איזה שעה חזר ובא ודפק על החלון יותר ושאל אם יש כאן אחד מאנשי חיל. ענה רבנו זכרונו לברכה כך הוא היצר הרע שלכם שבתחלה בא ודופק על האדם וכשפונין ערף ממנו ומשיבין אין כאן אחד מחילותיו ומסלקין אותו ואז הולך לו ואף על פי כן אחר כך חוזר ובא ודופק על האדם אף על פי שכבר סלקוהו והשיבוהו אין כאן אחד מחילותיו שאין לו ולחילותיו מקום כאן אף על פי כן אינו נמנע לבוא עוד פעם אחר פעם וצריכין לגרשו בכל פעם עד שיסתלק לגמרי. ועין במקום אחר מזה שצריכין להיות עקשן גדול כנגדו פעם אחר פעם ואפילו מאה פעמים ויותר ואז אם יהיה חזק כנגדו כמה וכמה פעמים יזכה לסלקו לגמרי. ומחלאים רעים ורבים ונאמנים ראוי לומר בכונה גדולה. כי חס ושלום וכו' אותנו הצלתנו אות תקלז אמר לענין המפרסמים של שקר כי על הבעל דבר קשה מאד לטרח עם כל העולם להטעותם מדרך הישר על כן העמיד מפרסם אחד במקום פלוני ומפרסם אחד במקום פלוני. ואמר על מפרסם אחד שהוא עקר ראש אלף אנשים שבודאי לא יקומו בתחית המתים אות תקלח אמר על אנשי שלומנו שקשה להם שירימו את עצמן להנהיג ברבנות והתנשאות מחמת שהכנסתי בהם אמת הרבה יותר מדי אות תקלט אמר שטוב מאד לתן בכל עת על פדיונות לצדיקים אפילו שלא בעת צרה חס ושלום. וספר מכמה אנשים ממדינת קיר"ה שרגילים מאד להרבות בנתינת פדיונות תמיד. ואמר שאלו היה לו איש צדיק שיהיה ראוי לעשות לו פדיון היה נותן לו על פדיון בכל יום ובכל עת. ודבר מזה הרבה כי פדיונות הם דבר גדול מאד אות תקמ לענין המראות והחזיונות שרואין הגדולים הצדיקים אמתיים אמר, כשרוצין למעלה שיראה אדם איזה מראה וחזיון אזי מלבישין אותו בעינים כאלו שיוכל לראות בהם מה שיראה כגון נשמת מת או מלאך וכיוצא בזה. ועין במקום אחר מה שמבאר על פסוק (תהלים ל"ד) : "עיני ה' אל צדיקים" שהצדיקים יש להם עיני ה' על כן הם יכולים לראות בעיני ה' שיש להם אות תקמא שמעתי ממנו שאמר שברכה שנוהגין לברך את עצמן אצל גדולים וחשובים הוא דבר יקר מאד וטוב להשתדל לברך את עצמו אצל כלם אות תקמב אמר טוב מאד לראות פני כל הצדיקים שבדור כי צדיקיא אנפי שכינתא (זהר הקדוש שמות קס"ג:)
אות תקלא

מִכְּבָר דִּבֵּר לְעִנְיַן שִׁמּוּשׁ הַצַּדִּיקִים

שֶׁצְּרִיכִים אֲנָשָׁיו שֶׁל הַצַּדִּיק לְשַׁמֵּשׁ אֶת הַצַּדִּיק בְּכָל צְרָכָיו

וְלַעֲשׂוֹת לוֹ כָּל מַה שֶּׁהוּא הָיָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת.

וְאָמַר שֶׁזֶּה מְרֻמָּז בַּפָּסוּק: "צַדִּיק ה' בְּכָל דְּרָכָיו"

הַיְנוּ מָתַי זוֹכֶה הַצַּדִּיק שֶׁיִּהְיֶה ה' בְּכָל דְּרָכָיו בְּחִינַת "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ"

מָתַי יוּכַל הַצַּדִּיק לְקַיֵּם שֶׁיִּהְיֶה ה' בְּכָל דְּרָכָיו

כַּד "וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו" כְּשֶׁהֶחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו.

הַיְנוּ שֶׁאֲנָשָׁיו שֶׁל הַצַּדִּיק שֶׁהֵם נִקְרָאִים חֲסִידִים

כְּשֶׁהֵם עוֹסְקִים בְּכָל מַעֲשָׂיו שֶׁל הַצַּדִּיק.

כִּי אֵין צָרִיךְ לִפְנוֹת לְשׁוּם דָּבָר

כִּי אֲנָשָׁיו עוֹשִׂין לוֹ מַה שֶּׁצָּרִיךְ

אות תקלב

"מְשׁךְ חַסְדְּךָ לְיוֹדְעֶיךָ אֵל קַנָּא וְנוֹקֵם"

הַיְנוּ שֶׁאָנוּ מְבַקְשִׁים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַמְשִׁיךְ חֶסֶד לְיוֹדְעָיו לְהַכְעִיס לְהַשּׂוֹנְאִים.

וְזֶה: "מְשׁךְ חַסְדְּךָ לְיוֹדְעֶיךָ אֵל קַנָּא וְנוֹקֵם"

הַיְנוּ כְּדֵי לִקּם בְּהַשּׁוֹנְאִים כְּדֵי שֶׁ"יִּרְאֶה רָשָׁע וְכָעָס"

וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לְמַעַן איְבַי פְּדֵנִי"

וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לְמַעַן שׁוֹרְרָי הַיְשַׁר לְפָנַי דַּרְכֶּךָ"

אות תקלג

אָמַר כְּשֶׁהַמּחַ נִתְיַגַּע מֵהַלִמּוּד אָז צְרִיכִין לָשׂוּחַ וּלְדַבֵּר שִׂיחוֹת חֻלִּין עִם בְּנֵי אָדָם כְּדֵי לְפַקֵּחַ דַּעְתּוֹ

וְהַשִּׂיחָה הַזּאת הִיא כְּמוֹ שֵׁנָה שֶׁהִיא נַיְחָא לְהַמּחִין.

וְשִׂיחָה כָּזוֹ אֵינָהּ בִּכְלַל דְּבָרִים בְּטֵלִים חַס וְשָׁלוֹם כְּלָל

אַדְּרַבָּא הִיא מִצְוָה גְּדוֹלָה

וְעַל זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בִּיטּוּלָהּ שֶׁל תּוֹרָה זֶהוּ קִיּוּמָהּ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ".

כִּי אִם לא יִתְבַּטֵּל קְצָת לְפַקֵּחַ דַּעְתּוֹ בְּשִׂיחָה

אֲזַי חַס וְשָׁלוֹם יִתְבַּטֵּל מִכּל וָכל.

וְעִנְיָן זֶה נִזְכָּר בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּהַסֵּפֶר הָרִאשׁוֹן בְּהַתּוֹרָה רַבִּי יוֹחָנָן מִשְׁתָּעֵי [בְּסִימָן טז] וַחֲזִינַן הַאי כַּוְרָא וְכוּ' עַיֵּן שָׁם, וּבְסֵפֶר "לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא" בְּהַתּוֹרָה הַמַּתְחֶלֶת בְּעִנְיַן הַנְהָגַת הַפְּשִׁיטוּת שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת בְּסִימָן ע"ח עַיֵּן שָׁם

שֶׁלִּפְעָמִים צְרִיכִין לִהְיוֹת אִישׁ פָּשׁוּט מַמָּשׁ עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב

אות תקלד

רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּעַל אֵצֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁיִּזְכֶּה לְשַׁמֵּשׁ אוֹתוֹ אַחַר מוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁשִּׁמֵּשׁ אוֹתוֹ בְּחַיָּיו.

וְיֵשׁ בָּזֶה מַעֲשֶׂה לְסַפֵּר וִיבאַר בְּמָקוֹם אַחֵר.

אות תקלה

לְזִכָּרוֹן לִרְשׁם הַמַּעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בְּעֵת שֶׁהָיָה בַּדֶּרֶךְ

שֶׁהָיָה יָשֵׁן בַּחוּץ עַל מִטָּה וְהִתְחִיל לִצְעק מְאד בְּתוֹךְ הַשֵּׁנָה

וְרָצוּ כֻּלָּם אֵלָיו וְהֵקִיץ

וְנִכְנַס לַבַּיִת וּפָתַח סֵפֶר

וְאָמַר שֶׁמָּצָא שָׁם מְבאָר אוֹתוֹ הָעִנְיָן.

כִּי אוֹתוֹ הַבַּיִת הַיְנוּ [אַכְסַנְיָא] הָיָה בָּנוּי מֵחָדָשׁ מֵעֵצִים יוֹנְקִים שֶׁלּא נִזְקְנוּ עֲדַיִן

וְאָמַר שֶׁפָּתַח אֶת אוֹתוֹ הַסֵּפֶר כִּמְדֻמֶּה שֶׁהָיָה מִדְרָשׁ

וְהָיָה כָּתוּב בְּמָקוֹם זֶה כְּשֶׁקּוֹצְצִין אִילָן קדֶם זְמַנּוֹ

כְּאִלּוּ הוֹרְגִין נֶפֶשׁ.

וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה

שֶׁכְּשֶׁיָּשֵׁן חָלַם לוֹ שֶׁמֻּנָּחִים סְבִיבָיו הֲרוּגִים, וְנִתְפַּחֵד מְאד

בְּתוֹךְ כָּךְ הִסְתַּכֵּל וְרָאָה שֶׁמֻּנָּחִים אֶצְלוֹ וְכוּ'

וְהִתְחִיל לִצְעק מְאד עַד שֶׁנִּתְקַבְּצוּ כֻּלָּם אֵלָיו.

גַּם אָמַר שֶׁצְּרִיכִין לְדַקְדֵּק עַל אֵיזֶה מִטָּה לִישׁן.

וְסִפֵּר מַעֲשֶׂה שֶׁאִמּוֹ הָיְתָה עִמּוֹ בַּדֶּרֶךְ, וְנָתְנוּ לָהֶם שְׁנֵי מִטּוֹת לִישׁן.

בַּבּקֶר סִפֵּר לְאִמּוֹ שֶׁחָלַם לוֹ שֶׁהוֹלִיכוּ אוֹתוֹ דֶּרֶךְ הַגֵּיהִנּוֹם.

וְאָמַר לוֹ אִמּוֹ אַף אֲנִי בַּחֲלוֹמִי שֶׁחָלַם לִי שֶׁהוֹלִיכוּ אוֹתִי דֶּרֶךְ כָּל הַגַּן עֵדֶן.

וְסִפֵּר לָהֶם הַמַּחֲזִיק הַכְּפָר שֶׁהַמִּטָּה שֶׁהִיא הָיְתָה יְשֵׁנָה עָלֶיהָ

אוֹתָהּ הַמִּטָּה הוּא מַחֲזִיק בִּשְׁבִיל אוֹרְחִים חֲשׁוּבִים

וּכְבָר הָיוּ יְשֵׁנִים עָלֶיהָ כַּמָּה וְכַמָּה צַדִּיקִים גְּדוֹלִים

וְהַמִּטָּה הַשְּׁנִיָּה הָיוּ יְשֵׁנִים עָלֶיהָ פָּרִיצִים.

וְגַם כָּאן אוֹתָהּ הַמִּטָּה הָיְתָה יְשֵׁנָה עָלֶיהָ וְכוּ'

וּמוּבָן פִּתְרוֹן הַחֲלוֹם מִמֵּילָא

אות תקלו

פַּעַם אַחַת עָמְדוּ לְפָנָיו אֲנָשָׁיו

וּבָא עָרֵל אֶחָד מֵהָאַנְשֵׁי חַיִל הָעַכּוּ"ם הָעוֹמְדִים בֵּינֵינוּ

וְדָפַק עַל הַחַלּוֹן וְשָׁאַל יֵשׁ כָּאן אֶחָד מֵאַנְשֵׁי חַיִל

הֱשִׁיבוּהוּ לָאו אֵין כָּאן אֶחָד מֵהֶם וְהָלַךְ לוֹ.

אַחַר כָּךְ אַחַר אֵיזֶה שָׁעָה חָזַר וּבָא וְדָפַק עַל הַחַלּוֹן יוֹתֵר

וְשָׁאַל אִם יֵשׁ כָּאן אֶחָד מֵאַנְשֵׁי חַיִל.

עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּךְ הוּא הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁלָּכֶם

שֶׁבִּתְחִלָּה בָּא וְדוֹפֵק עַל הָאָדָם

וּכְשֶׁפּוֹנִין ערֶף מִמֶּנּוּ וּמְשִׁיבִין אֵין כָּאן אֶחָד מֵחֵילוֹתָיו

וּמְסַלְּקִין אוֹתוֹ וְאָז הוֹלֵךְ לוֹ

וְאַף עַל פִּי כֵן אַחַר כָּךְ חוֹזֵר וּבָא וְדוֹפֵק עַל הָאָדָם

אַף עַל פִּי שֶּׁכְּבַר סִלְּקוּהוּ וְהֱשִׁיבוּהוּ אֵין כָּאן אֶחָד מֵחֵילוֹתָיו

שֶׁאֵין לוֹ וּלְחֵילוֹתָיו מָקוֹם כָּאן

אַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ נִמְנָע לָבוֹא עוֹד פַּעַם אַחַר פַּעַם

וּצְרִיכִין לְגָרְשׁוֹ בְּכָל פַּעַם עַד שֶׁיִּסְתַּלֵּק לְגַמְרֵי.

וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר מִזֶּה שֶׁצְּרִיכִין לִהְיוֹת עַקְשָׁן גָּדוֹל כְּנֶגְדּוֹ פַּעַם אַחַר פַּעַם וַאֲפִילּוּ מֵאָה פְּעָמִים וְיוֹתֵר

וְאָז אִם יִהְיֶה חָזָק כְּנֶגְדּוֹ כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים יִזְכֶּה לְסַלְּקוֹ לְגַמְרֵי.

וּמֵחֳלָאִים רָעִים וְרַבִּים וְנֶאֱמָנִים

רָאוּי לוֹמַר בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה.

כִּי חַס וְשָׁלוֹם וְכוּ' אוֹתָנוּ הִצַּלְתָּנוּ

אות תקלז

אָמַר לְעִנְיַן הַמְפֻרְסָמִים שֶׁל שֶׁקֶר

כִּי עַל הַבַּעַל דָּבָר קָשֶׁה מְאד לִטְרחַ עִם כָּל הָעוֹלָם לְהַטְעוֹתָם מִדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר

עַל כֵּן הֶעֱמִיד מְפֻרְסָם אֶחָד בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וּמְפֻרְסָם אֶחָד בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי.

וְאָמַר עַל מְפֻרְסָם אֶחָד שֶׁהוּא עָקַר ראשׁ אֶלֶף אֲנָשִׁים

שֶׁבְּוַדַּאי לא יָקוּמוּ בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים

אות תקלח

אָמַר עַל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ

שֶׁקָּשֶׁה לָהֶם שֶׁיָּרִימוּ אֶת עַצְמָן לְהַנְהִיג בְּרַבָּנוּת וְהִתְנַשְּׂאוּת

מֵחֲמַת שֶׁהִכְנַסְתִּי בָּהֶם אֱמֶת הַרְבֵּה יוֹתֵר מִדַּי

אות תקלט

אָמַר שֶׁטּוֹב מְאד לִתֵּן בְּכָל עֵת עַל פִּדְיוֹנוֹת לְצַדִּיקִים

אֲפִילּוּ שֶׁלּא בְּעֵת צָרָה חַס וְשָׁלוֹם.

וְסִפֵּר מִכַּמָּה אֲנָשִׁים מִמְּדִינַת קִירָ"ה שֶׁרְגִילִים מְאד לְהַרְבּוֹת בִּנְתִינַת פִּדְיוֹנוֹת תָּמִיד.

וְאָמַר שֶׁאִלּוּ הָיָה לוֹ אִישׁ צַדִּיק שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לַעֲשׂוֹת לוֹ פִּדְיוֹן

הָיָה נוֹתֵן לוֹ עַל פִּדְיוֹן בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת.

וְדִבֵּר מִזֶּה הַרְבֵּה

כִּי פִּדְיוֹנוֹת הֵם דָּבָר גָּדוֹל מְאד

אות תקמ

לְעִנְיַן הַמַּרְאוֹת וְהַחֶזְיוֹנוֹת שֶׁרוֹאִין הַגְּדוֹלִים הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים

אָמַר, כְּשֶׁרוֹצִין לְמַעְלָה שֶׁיִּרְאֶה אָדָם אֵיזֶה מַרְאָה וְחִזָּיוֹן

אֲזַי מַלְבִּישִׁין אוֹתוֹ בְּעֵינַיִם כָּאֵלּוּ שֶׁיּוּכַל לִרְאוֹת בָּהֶם מַה שֶּׁיִּרְאֶה

כְּגוֹן נִשְׁמַת מֵת אוֹ מַלְאָךְ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה.

וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר מַה שֶּׁמְּבאָר עַל פָּסוּק: "עֵינֵי ה' אֶל צַדִּיקִים"

שֶׁהַצַּדִּיקִים יֵשׁ לָהֶם עֵינֵי ה'

עַל כֵּן הֵם יְכוֹלִים לִרְאוֹת בְּעֵינֵי ה' שֶׁיֵּשׁ לָהֶם

אות תקמא

שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ שֶׁאָמַר

שֶׁבְּרָכָה שֶׁנּוֹהֲגִין לְבָרֵךְ אֶת עַצְמָן אֵצֶל גְּדוֹלִים וַחֲשׁוּבִים

הוּא דָּבָר יָקָר מְאד

וְטוֹב לְהִשְׁתַּדֵּל לְבָרֵךְ אֶת עַצְמוֹ אֵצֶל כֻּלָּם

אות תקמב

אָמַר טוֹב מְאד לִרְאוֹת פְּנֵי כָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁבַּדּוֹר

כִּי צַדִּיקַיָּא אַנְפֵּי שְׁכִינְתָּא
ספר המידות - שרים
ספר המידות - שרים חלק א' א. מי שסבאו מהול במים, השרים אינם נוהגים עמו בישרנות. ב. מי שאין דן את חברו לכף זכות, כאלו הרגו, גם השרים אינם נוהגים עמו בישרנות. ג. אמירת הלל וצדקה מסגלין לחן בעיני השר. ד. על ידי אכילת פת עכו"ם מונעין היער מלחטב עצים. ה. בשביל ארבעה דברים נכסי בעלי בתים נמסרים למלכות.
חיי מוהר"ן - רפט - גדולת נוראות השגתו
...נוראות השגתו אות רפט שמעתי מפיו הקדוש שאמר אני קנקן חדש מלא ישן. גם נמצא בכתב ידו הקדושה אני זקן שבקדשה וכו' שמגלה דברים שכסה עתיק יומין וכו' אות רצ שמעתי מפיו הקדוש שאמר אני יכול עכשו לומר כל חכמי ישראל דומין עלי כקלפת השום. רק שאין לי החוץ וחצי דבר איני רוצה לומר. פרוש כי בן עזאי אמר כל חכמי ישראל דומין עלי כקלפת השום חוץ מן הקרח הזה ואמר הוא זכרונו לברכה שיש לו כח לומר זאת שהם דומין לפניו כנ"ל רק שאין לו החוץ לומר עליו חוץ מזה והבן. גם נראה מכונתו שיש לו בזה ענין. רק שאין יכול לגמר המאמר הנ"ל...
שיחות הר"ן - אות שד - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...מורנו הרב רבי נחמן פעם אחת התלוצץ מזה ואמר שעל זה מבקשים בכל יום ואל תביאני לידי נסיון ולא לידי בזיון ואמר בזו הלשון: אדער אה נסיון אדער אה בזיון [או נסיון, או בזיון] הינו כי אם לא יעמד בנסיון יהיה לו בזיון וכבר מבאר קצת שספר הרבה מענין מאוס תאוה זאת ואמר שאינה תאוה כלל וכו' אחר כך אמר שנמצאים הרבה שמעצם גשמיותם ורגילותם בענין זה אין מועיל להם כלל מה שממאסין להם ענין זה אדרבא באיזה לשון שידברו עמהם מזה יתגברו עליהם ההרהורים יותר על כן טוב לרב בני אדם לבלי להתחיל לחשב בזה כלל וכמבאר מזה בספר הא"ב...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה צז - לְעִנְיַן מַעֲלַת הַשִּׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ
...ח"ב - תורה צז - לענין מעלת השיחה בינו לבין קונו עוד שמעתי בשמו לענין מעלת השיחה בינו לבין קונו, שאמר שעל תפילות ותחנות ובקשות הסדורות מכבר כבר יודעין מהם כל המחבלים והמקטרגים והם אורבים על הדרכים של אלו התפילות מחמת שיודעים מהם מכבר כמו, למשל, על הדרך הכבושה, הידוע ומפרסם לכל שם אורבים רוצחים וגזלנים תמיד מחמת שיודעים מדרך זה כבר אבל כשהולכין בנתיב ודרך חדש, שאינו נודע עדין שם אינם יודעים לארב שם כלל כמו כן לענין הנ"ל כי השיחה שמדבר האדם עצמו בינו לבין קונו הוא דרך חדש ותפילה חדשה שהאדם אומרה מלבו...
שיחות הר"ן - אות ה
...את ספרי המחקרים והפילוסופים ואמר שאין שם כלל שכל גמור כמו שיש באיזה מאמר מהרש"א או מהר"ם שיף וכיוצא מספרינו הקדושים שיש בהם עמקות ושכל נפלא ונעים מאד אבל באלו הספרים לא נמצא זה השכל כלל כי הם מדברים רק בדרך הקשים מנה ובה עד שבאים לאיזה מופת אבל השכל שיש בתורתנו הקדושה להבדיל אין שם כלל כלל ואמר: אשרי מי שאינו יודע כלל מספריהם רק הולך בתמימות ויש לו יראת הענש כי עקר העבודה בתחלה היא רק מחמת יראת הענש ובלי יראת הענש אי אפשר להתחיל כלל בעבודת ה' ואפילו צדיקים צריכים גם כן יראה כי עובדי מאהבה הם מועטים...
מחלוקות שבין החכמים ותאוות ממון
...eip.co.il/?key=570 - חיי מוהר"ן - תכו - דברי צחות שלו רבי נחמן מברסלב מביא, שאם לתלמידי החכמים לא הייתה תאוות ממון, לא היו ביניהם מחלוקות. מדוע דווקא תאוות ממון? מה הקשר שבין שורש הממון לבין המחלוקות? רמז: ממון הוא בחינת הקדמות / חוכמות חיצוניות - איפה מובא בליקוטי מוהר"ן? כאן breslev.eip.co.il/?key=335 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סד - ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה מוסבר שהכרחי שיהיו מחלוקות בין חכמים, בשביל בריאת העולם. מה הקשר שבין הדברים, וכיצד הם מסתדרים? * כי ממון זה כוח כמה שיש לך יותר ממון יש...
שיחות הר"ן - אות קפב - גדולות נוראות השגתו
...השגתו פעם אחת ענה ואמר: עלי אין חולקים כלל רק הם חולקים על מי שעשה כך כמו שבודים החולקים עליו ועל איש כזה בודאי ראוי לחלק כלומר כי החולקים בודים עליו כזבים ושקרים אשר לא עלו על לבו שעשה כך וכך מה שהכל שקר וכזב ועל איש כזה שעשה כך כמו שאומרים הם בודאי ראוי לחלק נמצא שעליו אינם חולקים כלל כי אם היו יודעין גדל צדקתו וקדשתו ומעלתו וכו' בודאי לא היו חולקים עליו רק אדרבא היו רצים אחריו בהתלהבות נפלא כראוי רק הם חולקים על מי שעשה מעשים כאלה כמו שהם אומרים על איש כזה בודאי ראוי לחלק ואמר שהם חתכו וצירו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לג - מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים
...מוהר"ן ח"א - תורה לג - מי האיש החפץ חיים [לשון רבנו, זכרונו לברכה] מי האיש החפץ חיים, אהב ימים לראות טוב א. הכלל הוא, שצריך לבקש שלום שיהיה שלום בין ישראל ושיהיה שלום לכל אדם במדותיו ובמארעותיו שלא יהא לו חלוק בין בטיבו בין בעקו תמיד ימצא בו השם יתברך היינו: "בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר". ועל ידי מה ימצא השם יתברך בין בטיבו בין בעקו על ידי התורה הנקראת שלום כמה דאת אמר "וכל נתיבותיה שלום" ועל ידי צדיקים שנקראו גם כן ברית שלום ומחמת זה יכול לאהב את השלום בכל מקום הן בטיבו וכו' ויכול להיות שלום בין...
חיי מוהר"ן - ת - ענין המחלוקת שעליו
...ת - ענין המחלוקת שעליו אות ת שיחתו הקדושה של רבנו זכרונו לברכה בענין ההנהגה שמתנהג העולם עכשו כבר היה לעולמים כמה פעמים שהיה העולם מתנהג בדרך זה שהקטנים במעלה היו גדולים וחשובים מאד בעולם ולא היה העולם מתנהג באמת ואף על פי כן היה נמצא אחד שהיה מנח במקום שפל והיה שוחק מכל העולם כלו והוא היה מחיה ומפרנס כל העולם כלו בזכותו. והיה לו שעשועים גדולים בו יתברך והוא היה חי חיים גמורים שנקראים באמת חיים עין לעיל סימן ח'. כי יש כמה מיני חיים כמבאר במקום אחר וכמו שנמצאים בני אדם שחיים חיי צער ואין נכר להעולם...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיב - אִם אַתָּה מַאֲמִין, שֶׁיְּכוֹלִין לְקַלְקֵל, תַּאֲמִין שֶׁיְּכוֹלִין לְתַקֵּן
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיב - אם אתה מאמין, שיכולין לקלקל, תאמין שיכולין לתקן לענין התחזקות לבל יפל האדם בדעתו מחמת רבוי הפגמים והקלקולים שקלקל על ידי מעשיו ענה ואמר אם אתה מאמין, שיכולין לקלקל, תאמין שיכולין לתקן.
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.3125 שניות - עכשיו 22_02_2026 השעה 15:05:43 - wesi2