ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הבית • ליקוטי מוהר"ן ח"א • ליקוטי מוהר"ן ח"ב • סיפורי מעשיות • שבחי הר"ן • שיחות הר"ן • חיי מוהר"ן • ספר המידות • לימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - תקלא - עבודת השם
אות תקלא מכבר דבר לענין שמוש הצדיקים שצריכים אנשיו של הצדיק לשמש את הצדיק בכל צרכיו ולעשות לו כל מה שהוא היה צריך לעשות. ואמר שזה מרמז בפסוק (תהלים קמ"ה) : "צדיק ה' בכל דרכיו" הינו מתי זוכה הצדיק שיהיה ה' בכל דרכיו בחינת "בכל דרכיך דעהו" (משלי ג) מתי יוכל הצדיק לקים שיהיה ה' בכל דרכיו כד "וחסיד בכל מעשיו" כשהחסיד בכל מעשיו. הינו שאנשיו של הצדיק שהם נקראים חסידים כשהם עוסקים בכל מעשיו של הצדיק. כי אין צריך לפנות לשום דבר כי אנשיו עושין לו מה שצריך אות תקלב "משך חסדך ליודעיך אל קנא ונוקם" (זמירות לליל שבת) הינו שאנו מבקשים שהשם יתברך ימשיך חסד ליודעיו להכעיס להשונאים. וזה: "משך חסדך ליודעיך אל קנא ונוקם" הינו כדי לקם בהשונאים כדי ש"יראה רשע וכעס" (תהלים קי"א) וכמו שכתוב (שם ס"ט) : "למען איבי פדני" וכמו שכתוב (שם ה) : "למען שוררי הישר לפני דרכך" אות תקלג אמר כשהמח נתיגע מהלמוד אז צריכין לשוח ולדבר שיחות חלין עם בני אדם כדי לפקח דעתו והשיחה הזאת היא כמו שנה שהיא ניחא להמחין. ושיחה כזו אינה בכלל דברים בטלים חס ושלום כלל אדרבא היא מצוה גדולה ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה (מנחות צט) ביטולה של תורה זהו קיומה כמו שכתוב (תהלים קי"ט) "עת לעשות לה' הפרו תורתך". כי אם לא יתבטל קצת לפקח דעתו בשיחה אזי חס ושלום יתבטל מכל וכל. וענין זה נזכר בדברי רבותינו זכרונם לברכה בהספר הראשון בהתורה רבי יוחנן משתעי [בסימן טז] וחזינן האי כורא וכו' עין שם, ובספר "לקוטי תנינא" בהתורה המתחלת בענין הנהגת הפשיטות של הצדיק האמת בסימן ע"ח עין שם שלפעמים צריכין להיות איש פשוט ממש עין שם היטב אות תקלד רבי שמעון פעל אצל רבנו זכרונו לברכה שיזכה לשמש אותו אחר מותו כמו ששמש אותו בחייו. ויש בזה מעשה לספר ויבאר במקום אחר. אות תקלה לזכרון לרשם המעשה שהיה בעת שהיה בדרך שהיה ישן בחוץ על מטה והתחיל לצעק מאד בתוך השנה ורצו כלם אליו והקיץ ונכנס לבית ופתח ספר ואמר שמצא שם מבאר אותו הענין. כי אותו הבית הינו [אכסניא] היה בנוי מחדש מעצים יונקים שלא נזקנו עדין ואמר שפתח את אותו הספר כמדמה שהיה מדרש והיה כתוב במקום זה כשקוצצין אילן קדם זמנו כאלו הורגין נפש. ומעשה שהיה כך היה שכשישן חלם לו שמנחים סביביו הרוגים, ונתפחד מאד בתוך כך הסתכל וראה שמנחים אצלו וכו' והתחיל לצעק מאד עד שנתקבצו כלם אליו. גם אמר שצריכין לדקדק על איזה מטה לישן. וספר מעשה שאמו היתה עמו בדרך, ונתנו להם שני מטות לישן. בבקר ספר לאמו שחלם לו שהוליכו אותו דרך הגיהנום. ואמר לו אמו אף אני בחלומי שחלם לי שהוליכו אותי דרך כל הגן עדן. וספר להם המחזיק הכפר שהמטה שהיא היתה ישנה עליה אותה המטה הוא מחזיק בשביל אורחים חשובים וכבר היו ישנים עליה כמה וכמה צדיקים גדולים והמטה השניה היו ישנים עליה פריצים. וגם כאן אותה המטה היתה ישנה עליה וכו' ומובן פתרון החלום ממילא אות תקלו פעם אחת עמדו לפניו אנשיו ובא ערל אחד מהאנשי חיל העכו"ם העומדים בינינו ודפק על החלון ושאל יש כאן אחד מאנשי חיל השיבוהו לאו אין כאן אחד מהם והלך לו. אחר כך אחר איזה שעה חזר ובא ודפק על החלון יותר ושאל אם יש כאן אחד מאנשי חיל. ענה רבנו זכרונו לברכה כך הוא היצר הרע שלכם שבתחלה בא ודופק על האדם וכשפונין ערף ממנו ומשיבין אין כאן אחד מחילותיו ומסלקין אותו ואז הולך לו ואף על פי כן אחר כך חוזר ובא ודופק על האדם אף על פי שכבר סלקוהו והשיבוהו אין כאן אחד מחילותיו שאין לו ולחילותיו מקום כאן אף על פי כן אינו נמנע לבוא עוד פעם אחר פעם וצריכין לגרשו בכל פעם עד שיסתלק לגמרי. ועין במקום אחר מזה שצריכין להיות עקשן גדול כנגדו פעם אחר פעם ואפילו מאה פעמים ויותר ואז אם יהיה חזק כנגדו כמה וכמה פעמים יזכה לסלקו לגמרי. ומחלאים רעים ורבים ונאמנים ראוי לומר בכונה גדולה. כי חס ושלום וכו' אותנו הצלתנו אות תקלז אמר לענין המפרסמים של שקר כי על הבעל דבר קשה מאד לטרח עם כל העולם להטעותם מדרך הישר על כן העמיד מפרסם אחד במקום פלוני ומפרסם אחד במקום פלוני. ואמר על מפרסם אחד שהוא עקר ראש אלף אנשים שבודאי לא יקומו בתחית המתים אות תקלח אמר על אנשי שלומנו שקשה להם שירימו את עצמן להנהיג ברבנות והתנשאות מחמת שהכנסתי בהם אמת הרבה יותר מדי אות תקלט אמר שטוב מאד לתן בכל עת על פדיונות לצדיקים אפילו שלא בעת צרה חס ושלום. וספר מכמה אנשים ממדינת קיר"ה שרגילים מאד להרבות בנתינת פדיונות תמיד. ואמר שאלו היה לו איש צדיק שיהיה ראוי לעשות לו פדיון היה נותן לו על פדיון בכל יום ובכל עת. ודבר מזה הרבה כי פדיונות הם דבר גדול מאד אות תקמ לענין המראות והחזיונות שרואין הגדולים הצדיקים אמתיים אמר, כשרוצין למעלה שיראה אדם איזה מראה וחזיון אזי מלבישין אותו בעינים כאלו שיוכל לראות בהם מה שיראה כגון נשמת מת או מלאך וכיוצא בזה. ועין במקום אחר מה שמבאר על פסוק (תהלים ל"ד) : "עיני ה' אל צדיקים" שהצדיקים יש להם עיני ה' על כן הם יכולים לראות בעיני ה' שיש להם אות תקמא שמעתי ממנו שאמר שברכה שנוהגין לברך את עצמן אצל גדולים וחשובים הוא דבר יקר מאד וטוב להשתדל לברך את עצמו אצל כלם אות תקמב אמר טוב מאד לראות פני כל הצדיקים שבדור כי צדיקיא אנפי שכינתא (זהר הקדוש שמות קס"ג:)
אות תקלא

מִכְּבָר דִּבֵּר לְעִנְיַן שִׁמּוּשׁ הַצַּדִּיקִים

שֶׁצְּרִיכִים אֲנָשָׁיו שֶׁל הַצַּדִּיק לְשַׁמֵּשׁ אֶת הַצַּדִּיק בְּכָל צְרָכָיו

וְלַעֲשׂוֹת לוֹ כָּל מַה שֶּׁהוּא הָיָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת.

וְאָמַר שֶׁזֶּה מְרֻמָּז בַּפָּסוּק: "צַדִּיק ה' בְּכָל דְּרָכָיו"

הַיְנוּ מָתַי זוֹכֶה הַצַּדִּיק שֶׁיִּהְיֶה ה' בְּכָל דְּרָכָיו בְּחִינַת "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ"

מָתַי יוּכַל הַצַּדִּיק לְקַיֵּם שֶׁיִּהְיֶה ה' בְּכָל דְּרָכָיו

כַּד "וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו" כְּשֶׁהֶחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו.

הַיְנוּ שֶׁאֲנָשָׁיו שֶׁל הַצַּדִּיק שֶׁהֵם נִקְרָאִים חֲסִידִים

כְּשֶׁהֵם עוֹסְקִים בְּכָל מַעֲשָׂיו שֶׁל הַצַּדִּיק.

כִּי אֵין צָרִיךְ לִפְנוֹת לְשׁוּם דָּבָר

כִּי אֲנָשָׁיו עוֹשִׂין לוֹ מַה שֶּׁצָּרִיךְ

אות תקלב

"מְשׁךְ חַסְדְּךָ לְיוֹדְעֶיךָ אֵל קַנָּא וְנוֹקֵם"

הַיְנוּ שֶׁאָנוּ מְבַקְשִׁים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַמְשִׁיךְ חֶסֶד לְיוֹדְעָיו לְהַכְעִיס לְהַשּׂוֹנְאִים.

וְזֶה: "מְשׁךְ חַסְדְּךָ לְיוֹדְעֶיךָ אֵל קַנָּא וְנוֹקֵם"

הַיְנוּ כְּדֵי לִקּם בְּהַשּׁוֹנְאִים כְּדֵי שֶׁ"יִּרְאֶה רָשָׁע וְכָעָס"

וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לְמַעַן איְבַי פְּדֵנִי"

וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לְמַעַן שׁוֹרְרָי הַיְשַׁר לְפָנַי דַּרְכֶּךָ"

אות תקלג

אָמַר כְּשֶׁהַמּחַ נִתְיַגַּע מֵהַלִמּוּד אָז צְרִיכִין לָשׂוּחַ וּלְדַבֵּר שִׂיחוֹת חֻלִּין עִם בְּנֵי אָדָם כְּדֵי לְפַקֵּחַ דַּעְתּוֹ

וְהַשִּׂיחָה הַזּאת הִיא כְּמוֹ שֵׁנָה שֶׁהִיא נַיְחָא לְהַמּחִין.

וְשִׂיחָה כָּזוֹ אֵינָהּ בִּכְלַל דְּבָרִים בְּטֵלִים חַס וְשָׁלוֹם כְּלָל

אַדְּרַבָּא הִיא מִצְוָה גְּדוֹלָה

וְעַל זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בִּיטּוּלָהּ שֶׁל תּוֹרָה זֶהוּ קִיּוּמָהּ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ".

כִּי אִם לא יִתְבַּטֵּל קְצָת לְפַקֵּחַ דַּעְתּוֹ בְּשִׂיחָה

אֲזַי חַס וְשָׁלוֹם יִתְבַּטֵּל מִכּל וָכל.

וְעִנְיָן זֶה נִזְכָּר בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּהַסֵּפֶר הָרִאשׁוֹן בְּהַתּוֹרָה רַבִּי יוֹחָנָן מִשְׁתָּעֵי [בְּסִימָן טז] וַחֲזִינַן הַאי כַּוְרָא וְכוּ' עַיֵּן שָׁם, וּבְסֵפֶר "לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא" בְּהַתּוֹרָה הַמַּתְחֶלֶת בְּעִנְיַן הַנְהָגַת הַפְּשִׁיטוּת שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת בְּסִימָן ע"ח עַיֵּן שָׁם

שֶׁלִּפְעָמִים צְרִיכִין לִהְיוֹת אִישׁ פָּשׁוּט מַמָּשׁ עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב

אות תקלד

רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּעַל אֵצֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁיִּזְכֶּה לְשַׁמֵּשׁ אוֹתוֹ אַחַר מוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁשִּׁמֵּשׁ אוֹתוֹ בְּחַיָּיו.

וְיֵשׁ בָּזֶה מַעֲשֶׂה לְסַפֵּר וִיבאַר בְּמָקוֹם אַחֵר.

אות תקלה

לְזִכָּרוֹן לִרְשׁם הַמַּעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בְּעֵת שֶׁהָיָה בַּדֶּרֶךְ

שֶׁהָיָה יָשֵׁן בַּחוּץ עַל מִטָּה וְהִתְחִיל לִצְעק מְאד בְּתוֹךְ הַשֵּׁנָה

וְרָצוּ כֻּלָּם אֵלָיו וְהֵקִיץ

וְנִכְנַס לַבַּיִת וּפָתַח סֵפֶר

וְאָמַר שֶׁמָּצָא שָׁם מְבאָר אוֹתוֹ הָעִנְיָן.

כִּי אוֹתוֹ הַבַּיִת הַיְנוּ [אַכְסַנְיָא] הָיָה בָּנוּי מֵחָדָשׁ מֵעֵצִים יוֹנְקִים שֶׁלּא נִזְקְנוּ עֲדַיִן

וְאָמַר שֶׁפָּתַח אֶת אוֹתוֹ הַסֵּפֶר כִּמְדֻמֶּה שֶׁהָיָה מִדְרָשׁ

וְהָיָה כָּתוּב בְּמָקוֹם זֶה כְּשֶׁקּוֹצְצִין אִילָן קדֶם זְמַנּוֹ

כְּאִלּוּ הוֹרְגִין נֶפֶשׁ.

וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה

שֶׁכְּשֶׁיָּשֵׁן חָלַם לוֹ שֶׁמֻּנָּחִים סְבִיבָיו הֲרוּגִים, וְנִתְפַּחֵד מְאד

בְּתוֹךְ כָּךְ הִסְתַּכֵּל וְרָאָה שֶׁמֻּנָּחִים אֶצְלוֹ וְכוּ'

וְהִתְחִיל לִצְעק מְאד עַד שֶׁנִּתְקַבְּצוּ כֻּלָּם אֵלָיו.

גַּם אָמַר שֶׁצְּרִיכִין לְדַקְדֵּק עַל אֵיזֶה מִטָּה לִישׁן.

וְסִפֵּר מַעֲשֶׂה שֶׁאִמּוֹ הָיְתָה עִמּוֹ בַּדֶּרֶךְ, וְנָתְנוּ לָהֶם שְׁנֵי מִטּוֹת לִישׁן.

בַּבּקֶר סִפֵּר לְאִמּוֹ שֶׁחָלַם לוֹ שֶׁהוֹלִיכוּ אוֹתוֹ דֶּרֶךְ הַגֵּיהִנּוֹם.

וְאָמַר לוֹ אִמּוֹ אַף אֲנִי בַּחֲלוֹמִי שֶׁחָלַם לִי שֶׁהוֹלִיכוּ אוֹתִי דֶּרֶךְ כָּל הַגַּן עֵדֶן.

וְסִפֵּר לָהֶם הַמַּחֲזִיק הַכְּפָר שֶׁהַמִּטָּה שֶׁהִיא הָיְתָה יְשֵׁנָה עָלֶיהָ

אוֹתָהּ הַמִּטָּה הוּא מַחֲזִיק בִּשְׁבִיל אוֹרְחִים חֲשׁוּבִים

וּכְבָר הָיוּ יְשֵׁנִים עָלֶיהָ כַּמָּה וְכַמָּה צַדִּיקִים גְּדוֹלִים

וְהַמִּטָּה הַשְּׁנִיָּה הָיוּ יְשֵׁנִים עָלֶיהָ פָּרִיצִים.

וְגַם כָּאן אוֹתָהּ הַמִּטָּה הָיְתָה יְשֵׁנָה עָלֶיהָ וְכוּ'

וּמוּבָן פִּתְרוֹן הַחֲלוֹם מִמֵּילָא

אות תקלו

פַּעַם אַחַת עָמְדוּ לְפָנָיו אֲנָשָׁיו

וּבָא עָרֵל אֶחָד מֵהָאַנְשֵׁי חַיִל הָעַכּוּ"ם הָעוֹמְדִים בֵּינֵינוּ

וְדָפַק עַל הַחַלּוֹן וְשָׁאַל יֵשׁ כָּאן אֶחָד מֵאַנְשֵׁי חַיִל

הֱשִׁיבוּהוּ לָאו אֵין כָּאן אֶחָד מֵהֶם וְהָלַךְ לוֹ.

אַחַר כָּךְ אַחַר אֵיזֶה שָׁעָה חָזַר וּבָא וְדָפַק עַל הַחַלּוֹן יוֹתֵר

וְשָׁאַל אִם יֵשׁ כָּאן אֶחָד מֵאַנְשֵׁי חַיִל.

עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּךְ הוּא הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁלָּכֶם

שֶׁבִּתְחִלָּה בָּא וְדוֹפֵק עַל הָאָדָם

וּכְשֶׁפּוֹנִין ערֶף מִמֶּנּוּ וּמְשִׁיבִין אֵין כָּאן אֶחָד מֵחֵילוֹתָיו

וּמְסַלְּקִין אוֹתוֹ וְאָז הוֹלֵךְ לוֹ

וְאַף עַל פִּי כֵן אַחַר כָּךְ חוֹזֵר וּבָא וְדוֹפֵק עַל הָאָדָם

אַף עַל פִּי שֶּׁכְּבַר סִלְּקוּהוּ וְהֱשִׁיבוּהוּ אֵין כָּאן אֶחָד מֵחֵילוֹתָיו

שֶׁאֵין לוֹ וּלְחֵילוֹתָיו מָקוֹם כָּאן

אַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ נִמְנָע לָבוֹא עוֹד פַּעַם אַחַר פַּעַם

וּצְרִיכִין לְגָרְשׁוֹ בְּכָל פַּעַם עַד שֶׁיִּסְתַּלֵּק לְגַמְרֵי.

וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר מִזֶּה שֶׁצְּרִיכִין לִהְיוֹת עַקְשָׁן גָּדוֹל כְּנֶגְדּוֹ פַּעַם אַחַר פַּעַם וַאֲפִילּוּ מֵאָה פְּעָמִים וְיוֹתֵר

וְאָז אִם יִהְיֶה חָזָק כְּנֶגְדּוֹ כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים יִזְכֶּה לְסַלְּקוֹ לְגַמְרֵי.

וּמֵחֳלָאִים רָעִים וְרַבִּים וְנֶאֱמָנִים

רָאוּי לוֹמַר בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה.

כִּי חַס וְשָׁלוֹם וְכוּ' אוֹתָנוּ הִצַּלְתָּנוּ

אות תקלז

אָמַר לְעִנְיַן הַמְפֻרְסָמִים שֶׁל שֶׁקֶר

כִּי עַל הַבַּעַל דָּבָר קָשֶׁה מְאד לִטְרחַ עִם כָּל הָעוֹלָם לְהַטְעוֹתָם מִדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר

עַל כֵּן הֶעֱמִיד מְפֻרְסָם אֶחָד בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וּמְפֻרְסָם אֶחָד בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי.

וְאָמַר עַל מְפֻרְסָם אֶחָד שֶׁהוּא עָקַר ראשׁ אֶלֶף אֲנָשִׁים

שֶׁבְּוַדַּאי לא יָקוּמוּ בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים

אות תקלח

אָמַר עַל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ

שֶׁקָּשֶׁה לָהֶם שֶׁיָּרִימוּ אֶת עַצְמָן לְהַנְהִיג בְּרַבָּנוּת וְהִתְנַשְּׂאוּת

מֵחֲמַת שֶׁהִכְנַסְתִּי בָּהֶם אֱמֶת הַרְבֵּה יוֹתֵר מִדַּי

אות תקלט

אָמַר שֶׁטּוֹב מְאד לִתֵּן בְּכָל עֵת עַל פִּדְיוֹנוֹת לְצַדִּיקִים

אֲפִילּוּ שֶׁלּא בְּעֵת צָרָה חַס וְשָׁלוֹם.

וְסִפֵּר מִכַּמָּה אֲנָשִׁים מִמְּדִינַת קִירָ"ה שֶׁרְגִילִים מְאד לְהַרְבּוֹת בִּנְתִינַת פִּדְיוֹנוֹת תָּמִיד.

וְאָמַר שֶׁאִלּוּ הָיָה לוֹ אִישׁ צַדִּיק שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לַעֲשׂוֹת לוֹ פִּדְיוֹן

הָיָה נוֹתֵן לוֹ עַל פִּדְיוֹן בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת.

וְדִבֵּר מִזֶּה הַרְבֵּה

כִּי פִּדְיוֹנוֹת הֵם דָּבָר גָּדוֹל מְאד

אות תקמ

לְעִנְיַן הַמַּרְאוֹת וְהַחֶזְיוֹנוֹת שֶׁרוֹאִין הַגְּדוֹלִים הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים

אָמַר, כְּשֶׁרוֹצִין לְמַעְלָה שֶׁיִּרְאֶה אָדָם אֵיזֶה מַרְאָה וְחִזָּיוֹן

אֲזַי מַלְבִּישִׁין אוֹתוֹ בְּעֵינַיִם כָּאֵלּוּ שֶׁיּוּכַל לִרְאוֹת בָּהֶם מַה שֶּׁיִּרְאֶה

כְּגוֹן נִשְׁמַת מֵת אוֹ מַלְאָךְ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה.

וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר מַה שֶּׁמְּבאָר עַל פָּסוּק: "עֵינֵי ה' אֶל צַדִּיקִים"

שֶׁהַצַּדִּיקִים יֵשׁ לָהֶם עֵינֵי ה'

עַל כֵּן הֵם יְכוֹלִים לִרְאוֹת בְּעֵינֵי ה' שֶׁיֵּשׁ לָהֶם

אות תקמא

שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ שֶׁאָמַר

שֶׁבְּרָכָה שֶׁנּוֹהֲגִין לְבָרֵךְ אֶת עַצְמָן אֵצֶל גְּדוֹלִים וַחֲשׁוּבִים

הוּא דָּבָר יָקָר מְאד

וְטוֹב לְהִשְׁתַּדֵּל לְבָרֵךְ אֶת עַצְמוֹ אֵצֶל כֻּלָּם

אות תקמב

אָמַר טוֹב מְאד לִרְאוֹת פְּנֵי כָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁבַּדּוֹר

כִּי צַדִּיקַיָּא אַנְפֵּי שְׁכִינְתָּא
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כו
...הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כו ובנסיעתם מגלץ לביתם נסעו דרך קהלת קדש יאס והיה שם עפוש גדול והיה להם יסורים גדולים בכל עיר ועיר ובכל כפר וכפר וגם היה קשה לעבר הגרעניץ [הגבול] מחמת זה כי אז לא הועיל אפילו עמידת קאראן טאן [מחנה הסגר שלתוכו מכנסים הבאים מחוץ לארץ למניעת מחלות] מחמת זה ממקומות כאלה והשם יתברך היה בעזרם ונצולו מהכל מדבר וחרב ורעב וצמאון ושבי דכלהו הוו בהו ובחסד השם נמלטו מכלם ובאו לביתם בשלום 'שלום בגופו שלום בממונו שלום בתורתו' כי זכה להשגה נפלאה בארץ ישראל גבהה ועצומה מאד...
תורה שבכתב / שבעל פה / סודות התורה ועוד - חלק 1
...1 breslev.eip.co.il/?key=32 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ג - אקרוקתא עיקר התורה הנ"ל הוא: והתקון הוא שיוכל לשמע נגינה מכל אדם הוא על ידי שילמד בלילה תורה שבעל פה והדבר כמובן צריך עיון, מה הקשר בין הדברים? עניין נוסף: כאן breslev.eip.co.il/?key=44 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה טו - מי שרוצה לטעם טעם אור הגנוז רבי נחמן מברסלב מבאר את אותו הדיבור של רבה בר בר חנה בצורה אחרת ושונה. כיצד הדברים עולים בקנה אחד זה עם זה? ז"א מדובר 2 הפירושים הם בעצם פירוש אחד? כיצד הם נכנסים וכלולים זה בזה? תשובה: כדי להבין...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה יב - כְּשֶׁאָדָם הוֹלֵך אַחַר שִׂכְלוֹ וְחָכְמָתוֹ
...ח"ב - תורה יב - כשאדם הולך אחר שכלו וחכמתו כשאדם הולך אחר שכלו וחכמתו יוכל לפל בטעותים ומכשולות רבים ולבוא לידי רעות גדולות, חס ושלום ויש שקלקלו הרבה כגון הרשעים הגדולים מאד המפרסמים, שהטעו את העולם והכל היה על ידי חכמתם ושכלם ועקר היהדות הוא רק לילך בתמימות ובפשיטות, בלי שום חכמות ולהסתכל בכל דבר שעושה, שיהיה שם השם יתברך ולבלי להשגיח כלל על כבוד עצמו רק אם יש בזה כבוד השם יתברך יעשה, ואם לאו לאו ואזי בודאי לא יכשל לעולם ואפילו כשנופל, חס ושלום, לספקות ויש שנפילתו גדולה מאד מאד, רחמנא לצלן שנופל...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ר - הַטַּעַם שֶׁהַצַּדִּיקִים שֶׁבַּזְּמַן הַזֶּה הֵם עֲשִׁירִים
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ר - הטעם שהצדיקים שבזמן הזה הם עשירים הטעם שהצדיקים שבזמן הזה הם עשירים ובזמנים הקודמים היו רבם עניים ואביונים זה מרמז במשנה: 'כל המקים את התורה מעני סופו לקימה מעשר' והצדיקים שבזמן הזה הם הם הצדיקים שהיו בזמנים הקודמים בסוד הגלגול וכבר קימו התורה מעני על כן זוכים עתה לקימה מעשר
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה י - וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים
...י - ואלה המשפטים ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם וכו' א. כשיש, חס ושלום, דינים על ישראל על ידי רקודים והמחאת כף אל כף נעשה המתקת הדינין ב. כי עקר גדלתו של הקדוש ברוך הוא הוא שגם העכו"ם ידעו שיש אלהים שליט ומושל, כמובא בזוהר 'כד אתא יתרו ואמר: "כי עתה ידעתי כי גדול ה'" וכו', כדין אתיקר ואתעלא שמא עלאה' ג. ולעכו"ם אי אפשר להם לידע גדלתו של הקדוש ברוך הוא כי אם על ידי בחינת יעקב כמו שכתוב: "בית יעקב לכו ונלכה באור ה'" כי הוא גלה אלקותו של הקדוש ברוך הוא יותר משאר האבות כי אברהם קראו הר ויצחק קראו שדה...
שיחות הר"ן - אות יט
...יט ואמר: נכספתי מאד להמשיך את העולם אל עשיה שיהיה חיוב אצל כל אחד ואחד ללמוד כך וכך בכל יום ולא יעבר וכיוצא ואמר: שאפילו אותן האנשים הרחוקים מן הקדשה מאד שנלכדו במצודה רעה עד שרגילין בעברות חס ושלום, רחמנא לצלן רחמנא לשזבן אף על פי כן הכח של התורה גדול כל כך עד שיכולה להוציא אותם מן העברות שרגילין בהם חס ושלום ואם יעשו להם חק קבוע וחיוב חזק ללמד בכל יום ויום כך וכך יהיה איך שיהיה בודאי יזכו לצאת ממצודתם הרעה על ידי התורה כי כח התורה גדול מאד וכל עקר מגמתו וחפצו היה תמיד רק לעבדות ועשיות של קדשה...
שיחות הר"ן - אות רנ - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רנ - שיחות מורנו הרב רבי נחמן שמעתי בשמו שאמר מה לדאג על פרנסה ? הלא אין דאגה וחשש כי אם שמא ימות ברעב אם לא יהיה לו פרנסה ומה בכך כי ימות ? כי גם בלא זה צריכין למות
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלז - עִקַּר הַנִּגּוּן וְהַכְּלֵי שִׁיר, הֵבִיא לֵוִי לָעוֹלָם
...מוהר"ן ח"א - תורה רלז - עקר הנגון והכלי שיר, הביא לוי לעולם עקר הנגון והכלי שיר, הביא לוי לעולם כמובא בזוהר שעקר הנגון מסטרא דלואי וזה שאמרה לאה: "הפעם ילוה אישי אלי" שעתה הפעם שנולד לוי שעל ידו בא בחינת הנגון וכלי שיר לעולם 'הפעם ילוה אישי אלי' בודאי כי התחברות שני דברים הוא על ידי נגון וכלי שיר, והבן וזה בחינת כלי זמר שמנגנין על חתנה שרים רדפוני חנם ראשי תבות רחש [זה הענין הם דברי צחות שאמר על עצמו שהיו נוהגין לתן לו רחש המגיע להרב ופעם אחת עמדנו לפניו בעת שהיה חתנה בעיר ואמר אז ענין הנ"ל מענין...
שיחות הר"ן - אות רטו - לענין המחלוקת שעליו
שיחות הר"ן - אות רטו - לענין המחלוקת שעליו אמר: אצלי העקר הוא ראש השנה ותכף כשחולף ועובר ראש השנה אני מטה אזני ושומע אם מכין בכתל לעורר לסליחות לשנה הבאה כי אין שום זמן כלל כי כל השנה חולף ועובר כהרף עין
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ל - כְּשֶׁבָּא סֵפֶר חָדָשׁ לָעוֹלָם
...חדש לעולם כשבא ספר חדש לעולם וזה מבאר אצלנו, שיש חדושים שנעשין על ידי דמעות [כמובא בסימן רסב] אזי אלו הדמעות של החדושים, שמהם נעשה הספר החדש הם עומדים כנגד גזרות האמות, ומבטלן. והדבר מבאר כי כל כחם היא מן הדמעות של עשו ועל כן כשיש אלו הדמעות הנ"ל, הם עומדים כנגדם ומבטלן בכיה ראשי תבות: "בני ישראל כחול הים" 'מה חול הים מגן מן גלי הים, שלא ישטפו העולם, כן בני ישראל מגן עליהם' הבכיה והדמעות כנגד גזרות האמות כנ"ל "בני ישראל כחול הים" 'מספר' הינו מספר הנ"ל, משם בני ישראל כחול הים' הינו בכיה ודמעות של...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 5.1406 שניות - עכשיו 15_10_2026 השעה 21:20:22 - wesi2