ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - תקלא - עבודת השם
אות תקלא מכבר דבר לענין שמוש הצדיקים שצריכים אנשיו של הצדיק לשמש את הצדיק בכל צרכיו ולעשות לו כל מה שהוא היה צריך לעשות. ואמר שזה מרמז בפסוק (תהלים קמ"ה) : "צדיק ה' בכל דרכיו" הינו מתי זוכה הצדיק שיהיה ה' בכל דרכיו בחינת "בכל דרכיך דעהו" (משלי ג) מתי יוכל הצדיק לקים שיהיה ה' בכל דרכיו כד "וחסיד בכל מעשיו" כשהחסיד בכל מעשיו. הינו שאנשיו של הצדיק שהם נקראים חסידים כשהם עוסקים בכל מעשיו של הצדיק. כי אין צריך לפנות לשום דבר כי אנשיו עושין לו מה שצריך אות תקלב "משך חסדך ליודעיך אל קנא ונוקם" (זמירות לליל שבת) הינו שאנו מבקשים שהשם יתברך ימשיך חסד ליודעיו להכעיס להשונאים. וזה: "משך חסדך ליודעיך אל קנא ונוקם" הינו כדי לקם בהשונאים כדי ש"יראה רשע וכעס" (תהלים קי"א) וכמו שכתוב (שם ס"ט) : "למען איבי פדני" וכמו שכתוב (שם ה) : "למען שוררי הישר לפני דרכך" אות תקלג אמר כשהמח נתיגע מהלמוד אז צריכין לשוח ולדבר שיחות חלין עם בני אדם כדי לפקח דעתו והשיחה הזאת היא כמו שנה שהיא ניחא להמחין. ושיחה כזו אינה בכלל דברים בטלים חס ושלום כלל אדרבא היא מצוה גדולה ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה (מנחות צט) ביטולה של תורה זהו קיומה כמו שכתוב (תהלים קי"ט) "עת לעשות לה' הפרו תורתך". כי אם לא יתבטל קצת לפקח דעתו בשיחה אזי חס ושלום יתבטל מכל וכל. וענין זה נזכר בדברי רבותינו זכרונם לברכה בהספר הראשון בהתורה רבי יוחנן משתעי [בסימן טז] וחזינן האי כורא וכו' עין שם, ובספר "לקוטי תנינא" בהתורה המתחלת בענין הנהגת הפשיטות של הצדיק האמת בסימן ע"ח עין שם שלפעמים צריכין להיות איש פשוט ממש עין שם היטב אות תקלד רבי שמעון פעל אצל רבנו זכרונו לברכה שיזכה לשמש אותו אחר מותו כמו ששמש אותו בחייו. ויש בזה מעשה לספר ויבאר במקום אחר. אות תקלה לזכרון לרשם המעשה שהיה בעת שהיה בדרך שהיה ישן בחוץ על מטה והתחיל לצעק מאד בתוך השנה ורצו כלם אליו והקיץ ונכנס לבית ופתח ספר ואמר שמצא שם מבאר אותו הענין. כי אותו הבית הינו [אכסניא] היה בנוי מחדש מעצים יונקים שלא נזקנו עדין ואמר שפתח את אותו הספר כמדמה שהיה מדרש והיה כתוב במקום זה כשקוצצין אילן קדם זמנו כאלו הורגין נפש. ומעשה שהיה כך היה שכשישן חלם לו שמנחים סביביו הרוגים, ונתפחד מאד בתוך כך הסתכל וראה שמנחים אצלו וכו' והתחיל לצעק מאד עד שנתקבצו כלם אליו. גם אמר שצריכין לדקדק על איזה מטה לישן. וספר מעשה שאמו היתה עמו בדרך, ונתנו להם שני מטות לישן. בבקר ספר לאמו שחלם לו שהוליכו אותו דרך הגיהנום. ואמר לו אמו אף אני בחלומי שחלם לי שהוליכו אותי דרך כל הגן עדן. וספר להם המחזיק הכפר שהמטה שהיא היתה ישנה עליה אותה המטה הוא מחזיק בשביל אורחים חשובים וכבר היו ישנים עליה כמה וכמה צדיקים גדולים והמטה השניה היו ישנים עליה פריצים. וגם כאן אותה המטה היתה ישנה עליה וכו' ומובן פתרון החלום ממילא אות תקלו פעם אחת עמדו לפניו אנשיו ובא ערל אחד מהאנשי חיל העכו"ם העומדים בינינו ודפק על החלון ושאל יש כאן אחד מאנשי חיל השיבוהו לאו אין כאן אחד מהם והלך לו. אחר כך אחר איזה שעה חזר ובא ודפק על החלון יותר ושאל אם יש כאן אחד מאנשי חיל. ענה רבנו זכרונו לברכה כך הוא היצר הרע שלכם שבתחלה בא ודופק על האדם וכשפונין ערף ממנו ומשיבין אין כאן אחד מחילותיו ומסלקין אותו ואז הולך לו ואף על פי כן אחר כך חוזר ובא ודופק על האדם אף על פי שכבר סלקוהו והשיבוהו אין כאן אחד מחילותיו שאין לו ולחילותיו מקום כאן אף על פי כן אינו נמנע לבוא עוד פעם אחר פעם וצריכין לגרשו בכל פעם עד שיסתלק לגמרי. ועין במקום אחר מזה שצריכין להיות עקשן גדול כנגדו פעם אחר פעם ואפילו מאה פעמים ויותר ואז אם יהיה חזק כנגדו כמה וכמה פעמים יזכה לסלקו לגמרי. ומחלאים רעים ורבים ונאמנים ראוי לומר בכונה גדולה. כי חס ושלום וכו' אותנו הצלתנו אות תקלז אמר לענין המפרסמים של שקר כי על הבעל דבר קשה מאד לטרח עם כל העולם להטעותם מדרך הישר על כן העמיד מפרסם אחד במקום פלוני ומפרסם אחד במקום פלוני. ואמר על מפרסם אחד שהוא עקר ראש אלף אנשים שבודאי לא יקומו בתחית המתים אות תקלח אמר על אנשי שלומנו שקשה להם שירימו את עצמן להנהיג ברבנות והתנשאות מחמת שהכנסתי בהם אמת הרבה יותר מדי אות תקלט אמר שטוב מאד לתן בכל עת על פדיונות לצדיקים אפילו שלא בעת צרה חס ושלום. וספר מכמה אנשים ממדינת קיר"ה שרגילים מאד להרבות בנתינת פדיונות תמיד. ואמר שאלו היה לו איש צדיק שיהיה ראוי לעשות לו פדיון היה נותן לו על פדיון בכל יום ובכל עת. ודבר מזה הרבה כי פדיונות הם דבר גדול מאד אות תקמ לענין המראות והחזיונות שרואין הגדולים הצדיקים אמתיים אמר, כשרוצין למעלה שיראה אדם איזה מראה וחזיון אזי מלבישין אותו בעינים כאלו שיוכל לראות בהם מה שיראה כגון נשמת מת או מלאך וכיוצא בזה. ועין במקום אחר מה שמבאר על פסוק (תהלים ל"ד) : "עיני ה' אל צדיקים" שהצדיקים יש להם עיני ה' על כן הם יכולים לראות בעיני ה' שיש להם אות תקמא שמעתי ממנו שאמר שברכה שנוהגין לברך את עצמן אצל גדולים וחשובים הוא דבר יקר מאד וטוב להשתדל לברך את עצמו אצל כלם אות תקמב אמר טוב מאד לראות פני כל הצדיקים שבדור כי צדיקיא אנפי שכינתא (זהר הקדוש שמות קס"ג:)
אות תקלא

מִכְּבָר דִּבֵּר לְעִנְיַן שִׁמּוּשׁ הַצַּדִּיקִים

שֶׁצְּרִיכִים אֲנָשָׁיו שֶׁל הַצַּדִּיק לְשַׁמֵּשׁ אֶת הַצַּדִּיק בְּכָל צְרָכָיו

וְלַעֲשׂוֹת לוֹ כָּל מַה שֶּׁהוּא הָיָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת.

וְאָמַר שֶׁזֶּה מְרֻמָּז בַּפָּסוּק: "צַדִּיק ה' בְּכָל דְּרָכָיו"

הַיְנוּ מָתַי זוֹכֶה הַצַּדִּיק שֶׁיִּהְיֶה ה' בְּכָל דְּרָכָיו בְּחִינַת "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ"

מָתַי יוּכַל הַצַּדִּיק לְקַיֵּם שֶׁיִּהְיֶה ה' בְּכָל דְּרָכָיו

כַּד "וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו" כְּשֶׁהֶחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו.

הַיְנוּ שֶׁאֲנָשָׁיו שֶׁל הַצַּדִּיק שֶׁהֵם נִקְרָאִים חֲסִידִים

כְּשֶׁהֵם עוֹסְקִים בְּכָל מַעֲשָׂיו שֶׁל הַצַּדִּיק.

כִּי אֵין צָרִיךְ לִפְנוֹת לְשׁוּם דָּבָר

כִּי אֲנָשָׁיו עוֹשִׂין לוֹ מַה שֶּׁצָּרִיךְ

אות תקלב

"מְשׁךְ חַסְדְּךָ לְיוֹדְעֶיךָ אֵל קַנָּא וְנוֹקֵם"

הַיְנוּ שֶׁאָנוּ מְבַקְשִׁים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַמְשִׁיךְ חֶסֶד לְיוֹדְעָיו לְהַכְעִיס לְהַשּׂוֹנְאִים.

וְזֶה: "מְשׁךְ חַסְדְּךָ לְיוֹדְעֶיךָ אֵל קַנָּא וְנוֹקֵם"

הַיְנוּ כְּדֵי לִקּם בְּהַשּׁוֹנְאִים כְּדֵי שֶׁ"יִּרְאֶה רָשָׁע וְכָעָס"

וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לְמַעַן איְבַי פְּדֵנִי"

וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לְמַעַן שׁוֹרְרָי הַיְשַׁר לְפָנַי דַּרְכֶּךָ"

אות תקלג

אָמַר כְּשֶׁהַמּחַ נִתְיַגַּע מֵהַלִמּוּד אָז צְרִיכִין לָשׂוּחַ וּלְדַבֵּר שִׂיחוֹת חֻלִּין עִם בְּנֵי אָדָם כְּדֵי לְפַקֵּחַ דַּעְתּוֹ

וְהַשִּׂיחָה הַזּאת הִיא כְּמוֹ שֵׁנָה שֶׁהִיא נַיְחָא לְהַמּחִין.

וְשִׂיחָה כָּזוֹ אֵינָהּ בִּכְלַל דְּבָרִים בְּטֵלִים חַס וְשָׁלוֹם כְּלָל

אַדְּרַבָּא הִיא מִצְוָה גְּדוֹלָה

וְעַל זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בִּיטּוּלָהּ שֶׁל תּוֹרָה זֶהוּ קִיּוּמָהּ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ".

כִּי אִם לא יִתְבַּטֵּל קְצָת לְפַקֵּחַ דַּעְתּוֹ בְּשִׂיחָה

אֲזַי חַס וְשָׁלוֹם יִתְבַּטֵּל מִכּל וָכל.

וְעִנְיָן זֶה נִזְכָּר בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּהַסֵּפֶר הָרִאשׁוֹן בְּהַתּוֹרָה רַבִּי יוֹחָנָן מִשְׁתָּעֵי [בְּסִימָן טז] וַחֲזִינַן הַאי כַּוְרָא וְכוּ' עַיֵּן שָׁם, וּבְסֵפֶר "לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא" בְּהַתּוֹרָה הַמַּתְחֶלֶת בְּעִנְיַן הַנְהָגַת הַפְּשִׁיטוּת שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת בְּסִימָן ע"ח עַיֵּן שָׁם

שֶׁלִּפְעָמִים צְרִיכִין לִהְיוֹת אִישׁ פָּשׁוּט מַמָּשׁ עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב

אות תקלד

רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּעַל אֵצֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁיִּזְכֶּה לְשַׁמֵּשׁ אוֹתוֹ אַחַר מוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁשִּׁמֵּשׁ אוֹתוֹ בְּחַיָּיו.

וְיֵשׁ בָּזֶה מַעֲשֶׂה לְסַפֵּר וִיבאַר בְּמָקוֹם אַחֵר.

אות תקלה

לְזִכָּרוֹן לִרְשׁם הַמַּעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בְּעֵת שֶׁהָיָה בַּדֶּרֶךְ

שֶׁהָיָה יָשֵׁן בַּחוּץ עַל מִטָּה וְהִתְחִיל לִצְעק מְאד בְּתוֹךְ הַשֵּׁנָה

וְרָצוּ כֻּלָּם אֵלָיו וְהֵקִיץ

וְנִכְנַס לַבַּיִת וּפָתַח סֵפֶר

וְאָמַר שֶׁמָּצָא שָׁם מְבאָר אוֹתוֹ הָעִנְיָן.

כִּי אוֹתוֹ הַבַּיִת הַיְנוּ [אַכְסַנְיָא] הָיָה בָּנוּי מֵחָדָשׁ מֵעֵצִים יוֹנְקִים שֶׁלּא נִזְקְנוּ עֲדַיִן

וְאָמַר שֶׁפָּתַח אֶת אוֹתוֹ הַסֵּפֶר כִּמְדֻמֶּה שֶׁהָיָה מִדְרָשׁ

וְהָיָה כָּתוּב בְּמָקוֹם זֶה כְּשֶׁקּוֹצְצִין אִילָן קדֶם זְמַנּוֹ

כְּאִלּוּ הוֹרְגִין נֶפֶשׁ.

וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה

שֶׁכְּשֶׁיָּשֵׁן חָלַם לוֹ שֶׁמֻּנָּחִים סְבִיבָיו הֲרוּגִים, וְנִתְפַּחֵד מְאד

בְּתוֹךְ כָּךְ הִסְתַּכֵּל וְרָאָה שֶׁמֻּנָּחִים אֶצְלוֹ וְכוּ'

וְהִתְחִיל לִצְעק מְאד עַד שֶׁנִּתְקַבְּצוּ כֻּלָּם אֵלָיו.

גַּם אָמַר שֶׁצְּרִיכִין לְדַקְדֵּק עַל אֵיזֶה מִטָּה לִישׁן.

וְסִפֵּר מַעֲשֶׂה שֶׁאִמּוֹ הָיְתָה עִמּוֹ בַּדֶּרֶךְ, וְנָתְנוּ לָהֶם שְׁנֵי מִטּוֹת לִישׁן.

בַּבּקֶר סִפֵּר לְאִמּוֹ שֶׁחָלַם לוֹ שֶׁהוֹלִיכוּ אוֹתוֹ דֶּרֶךְ הַגֵּיהִנּוֹם.

וְאָמַר לוֹ אִמּוֹ אַף אֲנִי בַּחֲלוֹמִי שֶׁחָלַם לִי שֶׁהוֹלִיכוּ אוֹתִי דֶּרֶךְ כָּל הַגַּן עֵדֶן.

וְסִפֵּר לָהֶם הַמַּחֲזִיק הַכְּפָר שֶׁהַמִּטָּה שֶׁהִיא הָיְתָה יְשֵׁנָה עָלֶיהָ

אוֹתָהּ הַמִּטָּה הוּא מַחֲזִיק בִּשְׁבִיל אוֹרְחִים חֲשׁוּבִים

וּכְבָר הָיוּ יְשֵׁנִים עָלֶיהָ כַּמָּה וְכַמָּה צַדִּיקִים גְּדוֹלִים

וְהַמִּטָּה הַשְּׁנִיָּה הָיוּ יְשֵׁנִים עָלֶיהָ פָּרִיצִים.

וְגַם כָּאן אוֹתָהּ הַמִּטָּה הָיְתָה יְשֵׁנָה עָלֶיהָ וְכוּ'

וּמוּבָן פִּתְרוֹן הַחֲלוֹם מִמֵּילָא

אות תקלו

פַּעַם אַחַת עָמְדוּ לְפָנָיו אֲנָשָׁיו

וּבָא עָרֵל אֶחָד מֵהָאַנְשֵׁי חַיִל הָעַכּוּ"ם הָעוֹמְדִים בֵּינֵינוּ

וְדָפַק עַל הַחַלּוֹן וְשָׁאַל יֵשׁ כָּאן אֶחָד מֵאַנְשֵׁי חַיִל

הֱשִׁיבוּהוּ לָאו אֵין כָּאן אֶחָד מֵהֶם וְהָלַךְ לוֹ.

אַחַר כָּךְ אַחַר אֵיזֶה שָׁעָה חָזַר וּבָא וְדָפַק עַל הַחַלּוֹן יוֹתֵר

וְשָׁאַל אִם יֵשׁ כָּאן אֶחָד מֵאַנְשֵׁי חַיִל.

עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּךְ הוּא הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁלָּכֶם

שֶׁבִּתְחִלָּה בָּא וְדוֹפֵק עַל הָאָדָם

וּכְשֶׁפּוֹנִין ערֶף מִמֶּנּוּ וּמְשִׁיבִין אֵין כָּאן אֶחָד מֵחֵילוֹתָיו

וּמְסַלְּקִין אוֹתוֹ וְאָז הוֹלֵךְ לוֹ

וְאַף עַל פִּי כֵן אַחַר כָּךְ חוֹזֵר וּבָא וְדוֹפֵק עַל הָאָדָם

אַף עַל פִּי שֶּׁכְּבַר סִלְּקוּהוּ וְהֱשִׁיבוּהוּ אֵין כָּאן אֶחָד מֵחֵילוֹתָיו

שֶׁאֵין לוֹ וּלְחֵילוֹתָיו מָקוֹם כָּאן

אַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ נִמְנָע לָבוֹא עוֹד פַּעַם אַחַר פַּעַם

וּצְרִיכִין לְגָרְשׁוֹ בְּכָל פַּעַם עַד שֶׁיִּסְתַּלֵּק לְגַמְרֵי.

וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר מִזֶּה שֶׁצְּרִיכִין לִהְיוֹת עַקְשָׁן גָּדוֹל כְּנֶגְדּוֹ פַּעַם אַחַר פַּעַם וַאֲפִילּוּ מֵאָה פְּעָמִים וְיוֹתֵר

וְאָז אִם יִהְיֶה חָזָק כְּנֶגְדּוֹ כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים יִזְכֶּה לְסַלְּקוֹ לְגַמְרֵי.

וּמֵחֳלָאִים רָעִים וְרַבִּים וְנֶאֱמָנִים

רָאוּי לוֹמַר בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה.

כִּי חַס וְשָׁלוֹם וְכוּ' אוֹתָנוּ הִצַּלְתָּנוּ

אות תקלז

אָמַר לְעִנְיַן הַמְפֻרְסָמִים שֶׁל שֶׁקֶר

כִּי עַל הַבַּעַל דָּבָר קָשֶׁה מְאד לִטְרחַ עִם כָּל הָעוֹלָם לְהַטְעוֹתָם מִדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר

עַל כֵּן הֶעֱמִיד מְפֻרְסָם אֶחָד בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וּמְפֻרְסָם אֶחָד בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי.

וְאָמַר עַל מְפֻרְסָם אֶחָד שֶׁהוּא עָקַר ראשׁ אֶלֶף אֲנָשִׁים

שֶׁבְּוַדַּאי לא יָקוּמוּ בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים

אות תקלח

אָמַר עַל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ

שֶׁקָּשֶׁה לָהֶם שֶׁיָּרִימוּ אֶת עַצְמָן לְהַנְהִיג בְּרַבָּנוּת וְהִתְנַשְּׂאוּת

מֵחֲמַת שֶׁהִכְנַסְתִּי בָּהֶם אֱמֶת הַרְבֵּה יוֹתֵר מִדַּי

אות תקלט

אָמַר שֶׁטּוֹב מְאד לִתֵּן בְּכָל עֵת עַל פִּדְיוֹנוֹת לְצַדִּיקִים

אֲפִילּוּ שֶׁלּא בְּעֵת צָרָה חַס וְשָׁלוֹם.

וְסִפֵּר מִכַּמָּה אֲנָשִׁים מִמְּדִינַת קִירָ"ה שֶׁרְגִילִים מְאד לְהַרְבּוֹת בִּנְתִינַת פִּדְיוֹנוֹת תָּמִיד.

וְאָמַר שֶׁאִלּוּ הָיָה לוֹ אִישׁ צַדִּיק שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לַעֲשׂוֹת לוֹ פִּדְיוֹן

הָיָה נוֹתֵן לוֹ עַל פִּדְיוֹן בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת.

וְדִבֵּר מִזֶּה הַרְבֵּה

כִּי פִּדְיוֹנוֹת הֵם דָּבָר גָּדוֹל מְאד

אות תקמ

לְעִנְיַן הַמַּרְאוֹת וְהַחֶזְיוֹנוֹת שֶׁרוֹאִין הַגְּדוֹלִים הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים

אָמַר, כְּשֶׁרוֹצִין לְמַעְלָה שֶׁיִּרְאֶה אָדָם אֵיזֶה מַרְאָה וְחִזָּיוֹן

אֲזַי מַלְבִּישִׁין אוֹתוֹ בְּעֵינַיִם כָּאֵלּוּ שֶׁיּוּכַל לִרְאוֹת בָּהֶם מַה שֶּׁיִּרְאֶה

כְּגוֹן נִשְׁמַת מֵת אוֹ מַלְאָךְ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה.

וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר מַה שֶּׁמְּבאָר עַל פָּסוּק: "עֵינֵי ה' אֶל צַדִּיקִים"

שֶׁהַצַּדִּיקִים יֵשׁ לָהֶם עֵינֵי ה'

עַל כֵּן הֵם יְכוֹלִים לִרְאוֹת בְּעֵינֵי ה' שֶׁיֵּשׁ לָהֶם

אות תקמא

שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ שֶׁאָמַר

שֶׁבְּרָכָה שֶׁנּוֹהֲגִין לְבָרֵךְ אֶת עַצְמָן אֵצֶל גְּדוֹלִים וַחֲשׁוּבִים

הוּא דָּבָר יָקָר מְאד

וְטוֹב לְהִשְׁתַּדֵּל לְבָרֵךְ אֶת עַצְמוֹ אֵצֶל כֻּלָּם

אות תקמב

אָמַר טוֹב מְאד לִרְאוֹת פְּנֵי כָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁבַּדּוֹר

כִּי צַדִּיקַיָּא אַנְפֵּי שְׁכִינְתָּא
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יט - תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק
...דצניעותא תפילה לחבקוק הנביא על שגינות וכו' איתא בספרא דצניעותא, פרקא קדמאה עד לא הוי מתקלא, לא הוי משגיחין אפין באפין א. כי קשה להעולם על מה צריך לנסע להצדיק לשמע מפיו הלא אפשר לעין בספרים דברי מוסר ? אך באמת הוא תועלת גדול כי יש חלוק גדול בין השומע מפי הצדיק האמת בעצמו ובין השומע מפי אחר האומר בשמו מכל שכן כששומע מפי ששמע מפי השומע כי יורד בכל פעם מדרגא לדרגא רחוק מפי הצדיק וכן בין השומע מפי הצדיק למעין בספר הוא חלוק גדול ביותר ב. כי צריך לזכך את...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ד - אָנכִי ה' אֱלהֶיךָ
...מארץ מצרים מבית עבדים א. כשאדם יודע שכל מארעותיו הם לטובתו זאת הבחינה היא מעין עולם הבא כמו שכתוב: "בה' אהלל דבר באלוהים אהלל דבר" וזאת הבחינה היא מעין עולם הבא כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה "ביום ההוא יהיה ה' אחד" וכו' והקשו: וכי האידנא לאו הוא אחד ? ותרצו חכמינו, זכרונם לברכה. האידנא מברכין על הטובה הטוב והמטיב ועל הרעה דין אמת ולעתיד כלו הטוב והמטיב שיהיה שם ה' ושם אלהים אחדות אחד ב. וזאת הבחינה אי אפשר להשיג אלא כשמעלה בחינת מלכות דקדשה מהגלות...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלח - כְּשֶׁשְּׁנֵי אֲנָשִׁים מְחֻלָּקִים בֵּינֵיהֶם עַל אֵיזֶה עִנְיָן
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלח - כששני אנשים מחלקים ביניהם על איזה ענין כששני אנשים מחלקים ביניהם על איזה ענין וכשיבוא השלישי אף שאינו יודע כלל מענינם אזי יסכים עם אחד יותר מעם חברו זה מחמת שהאחד סמוך לשרשו יותר מחברו כי בודאי אי אפשר שיהיו שוים לו כאחד כי אין שני אנשים שוין ואם כן בודאי אחד סמוך יותר ומזה בא שהוא מסכים עם זה והבן
בחירה וידיעה לפני ואחרי - האומנם?
...לשאלת הבחירה והידיעה ואי אפשר להבין זאת בשכל אנושי ומי שיבין זאת תתבטל אצלו הבחירה. אך שמעתי תירוץ די פשוט על השאלה הזאת, והוא כי לפני שהאדם עושה את מעשיו עליו לדעת שיש לו בחירה. אך שניה אחרי שהוא עשה את מעשיו עליו לדעת שהכל בהשגחה פרטית ושאין לו בחירה כי זה כבר קרה. כך שלא ברור לי מדוע רבי נחמן אמר שאין לשאלה הזאת תשובה בשכל אנושי. אשמח לדעת את האמת. האם באמת יש שאלה? מהי השאלה? והאם אפשר לדעת תשובה? תודה תשובה: הנושא הוא די פשוט. אין תשובה בשכל...
לדחוק את העיניים באצבע. מה הפשט?
...- ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סה - ויאמר בעז אל רות כשרוצים להסתכל על התכלית שהוא כלו טוב, כלו אחד צריך לסתם את עיניו, ולכון ההסתכלות אל התכלית כי אור התכלית הזה היא רחוקה מהאדם ואי אפשר לראותו כי אם בסתימו דעינין שצריך לסתם את העינים לגמרי, ולסגרם בחזקה מאד אף גם לדחקם בהאצבע, כדי לסתמם לגמרי ואז יוכל להסתכל על התכלית הזה הינו שצריך לסתם את עיניו מחזו דהאי עלמא לגמרי להעלים עיניו ולסגרם מאד לבלי להסתכל כלל על תאוות עולם הזה והבליו ואז יוכל לראות ולהשיג...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ו - קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ
...ו - קרא את יהושע [לשון רבנו, זכרונו לברכה] ויאמר ה' אל משה, קרא את יהושע וכו' א. כי צריך כל אדם למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום כי מי שרודף אחר הכבוד אינו זוכה לכבוד אלהים אלא לכבוד של מלכים, שנאמר בו: "כבד מלכים חקר דבר" והכל חוקרים אחריו ושואלים. מי הוא זה ואיזהו, שחולקים לו כבוד הזה וחולקים עליו שאומרים שאינו ראוי לכבוד הזה אבל מי שבורח מן הכבוד שממעט בכבוד עצמו ומרבה בכבוד המקום אזי הוא זוכה לכבוד אלוהים ואז אין בני אדם חוקרים על כבודו אם...
ספר המידות - לשון הרע
...הרע חלק א' א. המספר לשון הרע, הקדוש ברוך הוא אומר לשר של גיהנום: אני עליו מלמעלה ואתה עליו מלמטה. ותקנתו יעסק בתורה וישפיל דעתו גם על ידי זה לא יבוא לידי לשון הרע. ב. על ידי לשון הרע מגדיל עוונותיו כנגד שלש עברות. ג. מלתא דמתאמרה באפי מרא או באפי תלתא, לית בה משום לשנא בישא. ד. האי לשנא בישא, אף על גב דלקבולי לא מבעי, למיחש מיבעי. ה. מי שדובר רע על ישראל, לסוף שיחלה על פיו. ו. כשאין אהבה בין ישראל נעשים הולכי רכיל, ועל ידי הולכי רכיל נעשים לצים....
שיחות הר"ן - אות קסד - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
...מאד להסתלקותו כמו חצי שנה, וכבר זכה למעלה עליונה שלא זכה בה אדם מעולם כמבאר כבר גם שם היה לו התבודדות הרבה מאד ופעם אחת נכנס הבעל הבית שדר רבנו זכרונו לברכה, אצלו בשכנות שם באומאן ושם היה לרבנו זכרונו לברכה, חדר מיחד שהיה להבעל הבית תפיסת יד בו ונכנס הבעל הבית פתאם לאותו החדר ומצא את רבנו זכרונו לברכה, שהיה שוכב בפשוט ידים ורגלים על הארץ אף על פי שהיה אז חלוש מאד מאד, בלי שעור אשר חיותו היה בנס וכמעט שנגוע בכל עת אף על פי כן לא עזב דרכו הטוב על פי...
בעניין מעלת לימוד הספר ליקוטי מוהר"ן
...- על מעלת לימוד הספר ליקוטי מוהר"ן! ואמר שכל אדם צריך להשתדל לקנות הספר שלו. ומי שאין לו במה לקנות וכו' ימכר כר מתחת ראשו ויקנה הספר שלו. ענה ואמר על שני כתות אנשים יש לי רחמנות גדול עליהם, על אלו אנשים שהיו יכולים להתקרב אלי ואינם מתקרבים, ועל אלו המקרבים אלי ואינם מקימים את דברי. כי אני יודע שיהיה עת בעת שיהיה האדם מנח על הארץ עם רגליו אל הדלת, אז יסתכל על עצמו היטב ויתחרט מאד מאד על שלא זכה להתקרב אלי, או שלא קים את דברי. כי אז ידעו שאם היו מקרבים...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קכא - הָיָה מְחַזֵּק אֶת אֲנָשָׁיו
...את אנשיו היה מחזק את אנשיו שקבלו לפניו בקבלנא גדולה, על שהם רחוקים מתפילה מאד וקשה עליהם מאד להתפלל והיה מחזק אותם ומנחם אותם בכמה לשונות שלא יפלו בדעתיהן בשביל זה ואמר הלא אצל הגר שנתגיר כמה זכיה הוא אצלו כשזוכה לידע אמירת התבות לבד עד ברוך שאמר ! על כן ראוי לאדם לנחם את עצמו ולשמח את עצמו על אשר על כל פנים הוא זוכה לומר התבות של התפילה ושמעתי שהיה מדבר עם איש פשוט אחד מענין תפילה שקשה מאד להתפלל ונתן לו עצה ואמר לו שיחשב בלבו, שאינו צריך להתפלל...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 1.1558 שניות - עכשיו 24_08_2025 השעה 02:07:06 - wesi2