ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה יא - כְּשֶׁאָדָם מִתְפַּלֵּל בַּשָּׂדֶה... מוהר"ן ח"ב - תורה יא - כשאדם מתפלל בשדה דע, כשאדם מתפלל בשדה אזי כל העשבים כלם באין בתוך התפילה ומסיעין לו, ונותנין לו כח בתפילתו וזה בחינת שנקראת התפילה שיחה, בחינת: "שיח השדה" שכל שיח השדה נותנין כח וסיוע בתפילתו "ויצא יצחק לשוח בשדה" שתפילתו היתה עם סיוע וכח השדה שכל עשבי השדה נתנו כח וסיוע בתפילתו כנ"ל שבשביל זה נקראת התפילה שיחה כנ"ל ועל כן בקללה נאמר: "והאדמה לא תתן את יבולה" כי כל יבול הארץ צריכין לתן כח וסיוע בתוך התפילה וכשיש פגם ועכוב על זה, אזי נאמר: "והאדמה לא תתן את יבולה" כי אפילו כשאינו מתפלל בשדה, נותנים גם כן יבול הארץ סיוע בתפילתו דהינו כל מה שסמוך אל האדם, כגון אכילתו ושתיתו וכיוצא רק כשהוא בשדה, שאזי סמוך להם ביותר אזי כל העשבים וכל יבול האדמה נותן כח בתפילתו כנ"ל וזה יבול ראשי תבות: ויצא יצחק לשוח בשדה שכל יבול השדה התפללו עמו, כנ"ל [זה הענין מבאר היטב במאמר תקעו בחדש שופר המתחיל בדף א, עין שם] ...