ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ה - תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר, הָעִקָּר הוּא הָאֱמוּנָה... גדלים על ידי תערבת כח הש"ד וכשאוכלין אלו המאכלים, נעשה מהם חלום על ידי שד, חס ושלום ולא זו אף זו כי גם הם יכולין לטמא את האדם, חס ושלום, בשנה בטומאה הידוע, חס ושלום כי המלאך הוא בחינת אש, כמו שכתוב: "מראיהם כגחלי אש בוערות כמראה הלפידים" וכשנחלש כח המלאך, ואזי השדים מקבלין לעצמן כח המלאך אזי הם מחממין על ידי האש הזה ומטמאין, חס ושלום, בטומאה הנ"ל ועל כן צריכין לחזק את המלאך וחזוק המלאך הוא על ידי שמחה בבחינת לב שמח ייטב פנים זה בחינת המלאך, בחינת "ומלאך פניו הושיעם" שנתחזק על ידי לב שמח ועל כן ... בחיל שמיא", באותו היום כאלו קבלו ההתמנות שלהם באותו היום אבל עקר התחדשות הרצון הוא בניסן ואזי הוא עקר חזוק שלהם ואזי בניסן היה ראוי שיתבטל הטומאה הנ"ל לגמרי מאחר שנתתקן ונתחזק כח המלאך, כנ"ל. יא. אבל יש שבא טמאה הנ"ל מבחינה אחרת כי דע, שעל ידי רבנים ודינים שאינם כשרים, שעושין עוות הדין על ידי זה בא ... אהבה מבנות ירושלים" וכשנפגם המרכבה בחינת כסאות למשפט על ידי עוות הדין אזי נופלים משם אהבות נפולות ועל ידי האהבות הנפולות בא, חס ושלום, החמום והטומאה הנ"ל ועוות המשפט נעשה על ידי בחינת תפילין רעים כי יש בחינת תפילין מחין שיש בהם פסלת כי התפילין מחין נעשין על ידי שמעלין הלחות ושמנונית הגוף מבחינת החתים ... ראו כי חכמת אלהים בקרבו לעשות משפט" ועל ידי קלקול המשפט בחינת משפט מעקל על ידי זה בא, חס ושלום, טמאה הנ"ל, כנ"ל מעקל אותיות עמלק, שעל ידו בא הטומאה הנ"ל בבחינת "אשר קרך בדרך" . "וירא את הקיני" "וירא את עמלק", שהם סמוכים זה לזה בתורה כי טמאה הנ"ל, שהיא טמאת עמלק היא באה על ידי גרים, ככל המבאר למעלה וזה בחינת מראה בחלום [כמו שקורין זאת הטומאה מראין] מראה ראשי תבות: רשע מכתיר את הצדיק שעל ידי זה בא טמאה זו כנ"ל, על ידי שנעשה עוות המשפט כנ"ל יב. ואזי כשבא טמאה הנ"ל על ידי עוות המשפט אין תקון רק על ... האהבות הנפולות כנ"ל ועל כן קדם השנה נתתקן מקדמונים לומר קשור המרכבה דהינו: מימיני מיכאל, ומשמאלי גבריאל וכו' כי על ידי קשור המרכבה נצולין מטומאה הנ"ל. יג. וזה בחינת: תקיעה, תרועה, שברים תקיעה זה בחינת "היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו" בחינת חרדת הגוף בחינת קר רוח בחינת: "וקר רוח איש תבונה" שעל ידי זה ... גם כן עדין היו בוערים הגחלים הינו בחינת חמום הלב, שעל ידי החמימות בא טמאה הנ"ל, חס ושלום ובאמת בניסן הוא חזוק המלאך כנ"ל והיה ראוי שיתבטל אז הטומאה הנ"ל לגמרי כי אתינא לקמה דאמימר, אמר: הנהו עשבא דסמתרי הוו הינו שהמאכלים הנ"ל שהם בחינת עשבא כנ"ל 'של סם תרי הוו', שהיה כלול בהם שני כחות: סם חיים וסם מות ...