ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מז - וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹע
[לשון רבנו, זכרונו לברכה] ואכלתם אכול ושבוע והללתם וכו' (יואל ב) מי שהוא משקע בתאוות אכילה בידוע שהוא רחוק מאמת ובידוע שדינים שורין עליו גם זה סימן על דלות גם יבוא לידי בזיונות ובושות (תהלים י"ב) : "כרם זלת לבני אדם", 'כיון שנצרך אדם לבריות נשתנה פניו ככרום' (ברכות ו:). ודע מי שהוא משבר תאוות אכילה הקדוש ברוך הוא עושה על ידו מופתים כי אמרו חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות כ:). כתיב "אשר לא ישא פנים" וכתיב: "ישא ה' פניו אליך" 'אמר הקדוש ברוך הוא: איך לא אשא להם פנים אני אמרתי ואכלת ושבעת וברכת והם מדקדקין על עצמן בכזית ובכביצה' נמצא שנשיאות פנים, הוא על ידי שבור תאוות אכילה (דברים ל"א) "והסתרתי פני והיה לאכל" פרוש על ידי תאוות אכילה הוא מסתיר פנים והארת הפנים, הוא תקון ואמת, בחינת יעקב, כמו שכתוב (מיכה ז) "תתן אמת ליעקב" והוא בחינת תפילין כי יעקב הוא תפארת כלליות הגונין בחינת תפילין הנקראים פאר, כמו שכתוב (יחזקאל כ"ד) : "פארך חבוש" (עיין ברכות י"א:) ועקר עשירות בא מאמת כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (שבת ק"ד) : 'קשטא קאי' (פסחים קי"ט). "ואת היקום אשר ברגליהם" זה ממונו, שעליו קאי וזה שאמרו חז"ל (ברכות כ"ד) : "והיו חייך תלואים" זה התולה תפיליו (מנחות ק"ג:) : 'זה הקונה תבואה מן השוק' הינו שהדלות בא על ידי פגם התפילין על ידי פגם של אמת וארץ ישראל, שעקר קבלתה מבחינת יעקב, כמו שכתוב (בראשית ל"ז) : "וישב יעקב בארץ" בשביל זה, נקראת ארץ החיים (זהר ויקרא מ"ה:) כי תפילין נקראים חיים, כמו שכתוב (ישעיה ל"ח) : "ה' עליהם יחיו" (עיין מנחות) וזה שבחה, "אשר לא במסכנות תאכל בה לחם" (דברים ח') כי לפעמים אדם אוכל לחם מחמת עניות ולא מחמת חסרון תאוה לתענוגים אחרים אבל אם היה לו שאר מאכלים לא היה אוכל לחם לבד וזה שבח ארץ ישראל שלא מחמת עניות תאכל לחם אלא מחמת שבור וביטול תאוות אכילה כי היא מקבלת הארה והשפעה מבחינת תפילין, מבחינת יעקב, מבחינת אמת, שמשם בא עשירות נמצא מה שתאכל לחם לבד לא מחמת מסכנות אלא מחמת שבור תאוות אכילה וזה פרוש (במדבר י"ג) : "ארץ אכלת יושביה" פרוש שהיא מקבלת שפעה מבחינת יעקב כמו שכתוב: "וישב יעקב בארץ" וזה פרוש, כי היא שמלתו לעורו דא עור של תפילין (תקונים תקון ס"ט דף צ"א:) שבה נכנס בחינת תפילין [לכאורה אין לזה פרוש, מה חבור יש לענין זה למה שכתוב למעלה אך נראה כונתו הקדושה, כי למעלה מבאר שעל ידי תפילין, שהוא בחינת אמת, בחינת יעקב שזוכין על ידי שבירת תאוות אכילה על ידי זה נצולין מדלות ועניות כנ"ל וזהו מה שהביא מקרא זה, "כי היא שמלתו" וכו', לענין זה פרוש: כי מקרא זה נאמר על העני והאביון "כי היא כסותה לבדה היא שמלתו לעורו" ומרמז על עניות השכינה בגלותא שמשם עקר העניות של ישראל בגלות, כמבאר בתקונים (שם) וזהו : "כי היא כסותה וכו' היא שמלתו לעורו", 'דא תפילין' הינו שהתפילין הם עקר השמלה המגנת על ענית השכינה וכנסת ישראל כי תפילין מבטלין הדלות כי עקר השפע והעשירות נמשך על ידי בחינת יעקב שהוא בחינת אמת, בחינת תפילין וזה פרוש (דברים י"א) "ונתתי עשב" דא ע"ב שין (תקון נ"א וזהר בראשית כ"ה:), דא כלליות הגונין "בשדך לבהמתך", כשתשדד את הבהמיות אז יתגלה כלליות הגונין, כמו שכתוב: "ישא ה' פניו אליך". וכשפוגם באמת, בכלליות הגונין אזי נעשה מכלליות הגונין בושה (עיין זוהר אמור פ"ט: ובתיקון נ"ח) הינו עניות כמו שכתוב "כרם זלת לבני אדם", נשתנה פניו לכמה גונין, ככרום. ואנחנו בני ישראל, מקבלין השפע דרך ארץ ישראל ושפע ארץ ישראל, היא הארת פני יעקב, הארת התפילין ובשביל זה כתיב בה (בראשית מ"ט) : "הנותן אמרי שפר" כי שפר, זה בחינת פאר, בחינת תפילין הינו, שהיא נותנת לנו אותיות הארה שקבלה מתפילין וזה פרוש, (קהלת ט') : "ראה חיים עם אשה" הנותן אמרי שפר ראשי תבות אשה וזה "ראה חיים" דיקא, כי תפילין נקראים חיים וזה: "נפתלי אילה שלוחה" וכו', נפתלי אותיות תפילין וכשאנו אוכלים שפע אמת הבא דרך ארץ ישראל ואחר כך אנו מדברים הלולו של הקדוש ברוך הוא בזה הכח אזי נעשה שמים וארץ חדשה כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (הקדמת הזוהר ה) "לאמר לציון עמי אתה", אל תקרי עמי אלא עמי, בשתפי וכו' כי שמים החדש נעשה על ידי הארת פני יעקב והארץ החדשה נעשה על ידי ארץ ישראל שהולכת השפע דרך ארץ ישראל נמצא שברא עכשו שמים ומזלות אחרים נמצא שמשנה הטבע שהיה מטבע במזלות הראשונים כי עכשו נעשה מזלות חדשים נמצא שעל ידי שבור תאוות אכילה נעשה מופתים ופלאות [גם זאת התורה כתבתי מתחלה בעצמי, ונמצאו בה כמה דברים מבארים יותר. גם סיום פרוש המקרא "ואכלתם", נחסר כאן בלשונו הקדוש, ומה שחסר זה גלה זה וכו', על כן העתקתי גם נסחא זאת שכתבתי בעצמי. וזהו] "ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה' אלקיכם" וכו' כי מי שיצא מתאוות אכילה, יכול להיות איש מופת ומי שהוא משקע בתאוות אכילה, סימן שהוא שקרן וכן אפילו איש צדיק שכבר יצא מהתאוה ונפל ממדרגתו ונפל לתאוות אכילה סימן שיצא שקר מפיו וכן מורה גם כן שיש דין עליו למעלה וגם הוא סימן עניות והענין, דהנה כתיב (דברים ח') : "ואכלת ושבעת וברכת" ולכאורה מזה טענת היצר הרע לאכל ולשבע למלאת נפשו ואחר כך לברך את ה' אך באמת אמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות כ:). כתיב "אשר לא ישא פנים", וכתיב: "ישא ה' פניו אליך" וכו' וכי לא אשא פנים וכו' שאני אמרתי: "ואכלת ושבעת וברכת" והן מדקדקין על עצמן מכזית ועד כביצה וזהו רמז נפלא אם ישראל מדקדקין לבלי לאכל הרבה רק מכזית ועד כביצה אזי הם בבחינת: "ישא ה' פניו" ואז יש נשיאות פנים אך להפך, חס ושלום, מכלל הן וכו' כי כאשר הם משקעים בתאוות אכילה אזי הסתרת פנים, חס ושלום (דברים ל"א) : "והסתרתי פני והיה לאכל" כלומר, אם הם משקעים בתאוות אכילה אזי "והסתרתי פני" חס ושלום והנה נשיאות פנים הוא בחינות אמת כמבאר בכונות על שלש עשרה מדות תקון אמת הוא הארת פנים וזהו שאמרנו כי המשקע באכילה הוא רחוק מאמת כי הוא בהסתרת פנים, שהוא מדת אמת כנ"ל והנה כל העולם כלו, נזון משפע של ארץ ישראל כידוע וארץ ישראל בעצמו, מקבל השפע מן אמת שהוא מדת יעקב, כנאמר (מיכה ז') "תתן אמת ליעקב" והוא מדת תפארת, שהוא כללות הגונין והוא בחינות שמים, אש ומים, שהוא גם כן כללות הגונין וזה מרמז בתורה, (במדבר י"ג) "ארץ אכלת יושביה" דקשה, הן אמת שהמרגלים הוציאו שקר מפיהם אך איך נכתב שקר שלהם בתורה שהיא אמת (עיין כעין זה בזוהר בלק ר"ח:) ובהכרח, שבדברים הללו נרמז בהם דבר אמת ויש לרמז הנ"ל "ארץ אכלת", כלומר שאכילתה והשפעתה הוא מבחינות יושביה שהוא בחינות "וישב יעקב", שהוא מדת אמת כנ"ל והוא גם כן בחינות תפילין, שנקראים פאר, שהוא מדת יעקב ועל כן נקראת ארץ ישראל "אילה שלוחה הנותן אמרי שפר", כמו שדרשו רז"ל כלומר ארץ ישראל היא אילה שלוחה לבשל פרותיה והשפעתה הוא ממדת אמת, שהוא בחינות תפארת, בחינות תפילין והינו "הנותן אמרי שפר" כי שפר הוא לשון פאר, שהוא בחינת תפילין נפתלי הוא אותיות תפילין ועל זה יש לרמז גם כן, (קהלת ט') : "ראה חיים עם אשה" כי אש"ה ראשי תבות ה'נותן א'מרי ש'פר והינו "ראה חיים", כי תפילין נקראין חיים (מנחות מ"ד) "ה' עליהם יחיו", דדרשו על תפילין (דברים כ"ח) : "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך" וכו' (ברכות ו) והינו "ראה חיים", שהוא תפילין "עם אש"ה", ראשי תבות ה'נותן א'מרי ש'פר שהוא גם כן בחינות תפילין כנ"ל וזהו, (דברים ח') : "ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם" כלומר 'ארץ', שהוא בחינות אמת ואז הוא בבחינות הארת פנים ואינו בוחר בתפנוקים ועל כן 'לא במסכנת', מחמת דלות ועניות 'תאכל בה לחם', ולא שאר מעדנים רק מחמת שהוא בבחינות אמת והוא מפשט מתאוות אכילה ואינו בוחר רק בלחם לאכל ועל כן נקראת ארץ ישראל, ארץ החיים כי השפעתה ממדת יעקב, שנאמר עליו 'יעקב אבינו לא מת' (תענית ה:) והוא גם כן בחינות תפילין שנקראים חיים נמצא, כי האוחז במדת אמת, אזי פרנסתו ברוח כי ההשפעה ממדת אמת כנ"ל (שבת ק"ד) : קשטא קאי כי רז"ל דרשו (פסחים קי"ט) על פסוק: "ואת כל היקום" וכו' 'זה ממונו של אדם שמעמידו' וכו' וזהו 'קשטא', האוחז במדת אמת אזי 'קאי', זה ממונו שמעמידו על רגליו, ופרנסתו ברוח אך 'שקרא לא קאי' כי הוא בהסתרת פנים שהוא בחינות אמת ועל כן על כל צרה שלא תבוא גוזרין תענית כי מאחר שישראל נתונין בצרה הם בבחינות הסתרת פנים, בחינות דינים ועל כן גוזרין תענית, לשבר תאוות אכילה ואזי יהיה בחינות הארות ונשיאות פנים שהוא בחינות המתקת וביטול הדינים כנ"ל וכי לא אשא פנים שהן מדקדקין וכו'. ובזה תבין נפלאות בדברי רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות כ"ד) שדרשו על פסוק: "והיו חייך תלואים" 'זה התולה תפיליו' (מנחות ק"ג:) : 'זה הקונה מן הפלטר' זהו שאמרנו, כי אלו ואלו דברי אלהים חיים, ושניהם דבר אחד כי מאחר שהוא תולה תפיליו, ופוגם בתפילין, שהוא מדת אמת אזי הוא בהסתרת פנים, ונתמעט השפע שלו ומזונותיו מצמצמין וצריך לקנות מן הפלטר ועל כן כתיב על ארץ ישראל, (דברים י"א) : "תמיד עיני ה' אלקיך בה" (תהלים ק"א) אך ארץ ישראל, שהיא מדת אמת, "תמיד עיני ה' בה" וכו'. והנה כשהצדיק אוכל לשבע נפשו ולא מחמת תאוה הגשמיות אזי הוא בבחינת נשיאות פנים, ונזון ממדת אמת וכאשר בכח אכילה זו עומד להודות ולהלל לה' אזי יוצאין ממנו דבורי אמת שהם בחינת יעקב, מדת תפארת, שהוא כללות הגונין והוא בחינת שמים, אש ומים וגם כן בחינת ארץ ישראל, שהשפעתה גם כן ממדת יעקב כנ"ל ועל כן בכח זה, נעשה שתף להקדוש ברוך הוא לברא שמים וארץ שהם בבחינת אמת בדבוריו הקדושים שנובעים ויוצאים ממנו גם כן בבחינת אמת כנ"ל וזהו שאמרנו למעלה, כי ארץ ישראל היא "אילה שלוחה" והינו "הנותן אמרי שפר" כי הנזון מבחינות ארץ ישראל שהיא "אילה שלוחה", שהיא בחינות אמת אזי "הנותן אמרי שפר" כלומר שנותנת מעצמה ומכחה "אמרי שפר" לשון תפארת, שהם אמרי אמת ועל כן יוכל לברא שמים וארץ שהם גם כן ממדת אמת כנ"ל (ישעיה נ"א) : "ולאמר לציון עמי אתה", אל תקרי עמי אלא עמי מה אנא עבדי שמיא וארעא במלולי, אף אתם וכו' במלולא כנ"ל (הקדמת הזוהר ה) כי בדברים האמתיים, יוכל לברא שמים וארץ. וזה, "ולאמר לציון" הינו על ידי אמרי אמת, שהוא בחינת אמרי ציון אמרי ארץ ישראל, שהוא בחינת אמת על ידי זה "עמי אתה" אל תקרי עמי וכו' כנ"ל וכיון שיכול לברא שמים וארץ חדשים יוכל לעשות מופתים בשמים ובארץ כי השם יתברך מנהיג עולמו על פי דרך הטבע והטבע הוא על פי הנהגת הגלגלים כידוע וכיון שהצדיק יכול לברא שמים חדשים אזי הוא משנה כל הגלגלים, ועושה טבע חדש ועל כן בודאי הוא יכול לעשות מופתים, שהם שנוי הטבע וזה ואכלתם אכול ושבוע כלומר מה שתאכלו, הן מעט והן הרבה תשבעו ולא תהיו משקעים בתאוות אכילה אזי תהיו בבחינת נשיאות פנים, ונזונין ממדת אמת והללתם את שם ה' אלהיכם כנ"ל אזי תהיו שתפין להקדוש ברוך הוא לברא שמים וארץ אשר עשה עמכם דהינו אל תקרי עמי אלא עמי, מה אנא וכו' וכיון שתוכלו לברא שמים וארץ אזי להפליא, שתוכלו לעשות נפלאות ומופתים בשמים ובארץ ולא יבשו וכו', כי בחינת הבושה הוא גם כן כלליות הגונין כי 'אזל סמקא ואתי חורא' (בבא מציעא נ"ח:), ופניו משתנה לכמה גונין והוא מדת תפארת, ממדות הנפולין ומה מתקו דברי רבותינו זכרונם לברכה, לפי זה (ברכות ו:) : 'כיון שנצרך לבריות פניו משתנה ככרום' שמשתנה לכמה גונין כי 'כיון שנצרך לבריות', והינו מפני שפגם במדת אמת והוא בהסתרת פנים, שהוא מדת אמת כללות הגונין כנ"ל ועל כן פניו משתנין ככרום לכמה גונין שהוא גם כן מדת תפארת ממדות הנפולין כי "את זה לעמת זה עשה" וכו' (קהלת ז') ועתה המקרא הזה נדרש כמין חמר "ואכלתם אכול ושבוע", בבחינת אמת כנ"ל ואז תוכלו לעשות נפלאות, אשר עשה עמכם להפליא כנ"ל אזי: "ולא יבשו עמי לעולם" כי מאחר שאתם בבחינות אמת, כללות הגונין אינכם צריכין להתביש שהיא כללות הגונין, במדות הנפולין על כן ולא יבשו עמי לעולם וזהו "ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת" (בראשית כ"ה: ובתקונים נ"א) 'עשב' הוא ע"ב שי"ו, תלת ראשין שלשה אבות, שהוא הגונין והינו "בשדך לבהמתך", שתשדד הבהמיות שלך "ואכלת ושבעת", לאכל ולשבע, רק להסתפק במעט אזי "ונתתי עשב"
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ וְהִלַּלְתֶּם וְכוּ'

מִי שֶׁהוּא מְשֻׁקָּע בְּתַאֲוַות אֲכִילָה

בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא רָחוֹק מֵאֱמֶת

וּבְיָדוּעַ שֶׁדִּינִים שׁוֹרִין עָלָיו

גַּם זֶה סִימָן עַל דַּלּוּת

גַּם יָבוֹא לִידֵי בִּזְיוֹנוֹת וּבוּשׁוֹת

"כְּרֻם זֻלֻּת לִבְנֵי אָדָם", 'כֵּיוָן שֶׁנִּצְרָך אָדָם לַבְּרִיּוֹת נִשְׁתַּנֶּה פָּנָיו כִּכְרוּם' .

וְדַע מִי שֶׁהוּא מְשַׁבֵּר תַאֲוַות אֲכִילָה

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא עוֹשֶׂה עַל יָדוֹ מוֹפְתִים

כִּי אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .

כְּתִיב "אֲשֶׁר לא יִשָּׂא פָנִים"

וּכְתִיב: "יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיך"

'אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא: אֵיך לא אֶשָּׂא לָהֶם פָּנִים

אֲנִי אָמַרְתִּי וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ

וְהֵם מְדַקְדְּקִין עַל עַצְמָן בְּכְזַּיִת וּבְכַבֵּיצָה'

נִמְצָא שֶׁנְּשִׂיאוּת פָּנִים, הוּא עַל יְדֵי שִׁבּוּר תַאֲוַות אֲכִילָה

"וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי וְהָיָה לֶאֱכל"

פֵּרוּשׁ עַל יְדֵי תַאֲוַות אֲכִילָה הוּא מַסְתִּיר פָּנִים

וְהֶאָרַת הַפָּנִים, הוּא תִּקּוּן וֶאֱמֶת, בְּחִינַת יַעֲקב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקב"

וְהוּא בְּחִינַת תְּפִילִּין

כִּי יַעֲקב הוּא תִּפְאֶרֶת כְּלָלִיּוּת הַגְּוָנִין

בְּחִינַת תְּפִילִּין הַנִּקְרָאִים פְּאֵר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "פְּאֵרְך חֲבוֹשׁ"

וְעִקַּר עֲשִׁירוּת בָּא מֵאֱמֶת

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'קֻשְׁטָא קָאֵי' .

"וְאֶת הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם" זֶה מָמוֹנוֹ, שֶׁעָלָיו קָאֵי

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: "וְהָיוּ חַיֶּיך תְּלוּאִים"

זֶה הַתּוֹלֶה תְּפִילָּיו: 'זֶה הַקּוֹנֶה תְּבוּאָה מִן הַשּׁוּק'

הַיְנוּ שֶׁהַדַּלּוּת בָּא עַל יְדֵי פְּגַם הַתְּפִילִּין

עַל יְדֵי פְּגַם שֶׁל אֱמֶת

וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁעִקַּר קַבָּלָתָהּ מִבְּחִינַת יַעֲקב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקב בְּאֶרֶץ"

בִּשְׁבִיל זֶה, נִקְרֵאת אֶרֶץ הַחַיִּים

כִּי תְּפִילִּין נִקְרָאִים חַיִּים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "ה' עֲלֵיהֶם יִחְיוּ"

וְזֶה שִׁבְחָהּ, "אֲשֶׁר לא בְמִסְכֵּנוּת תּאכַל בָּהּ לֶחֶם"

כִּי לִפְעָמִים אָדָם אוֹכֵל לֶחֶם מֵחֲמַת עֲנִיּוּת

וְלא מֵחֲמַת חֶסְרוֹן תַּאֲוָה לְתַעֲנוּגִים אֲחֵרִים

אֲבָל אִם הָיָה לוֹ שְׁאָר מַאֲכָלִים

לא הָיָה אוֹכֵל לֶחֶם לְבַד

וְזֶה שֶׁבַח אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

שֶׁלּא מֵחֲמַת עֲנִיּוּת תּאכַל לֶחֶם

אֶלָּא מֵחֲמַת שִׁבּוּר וּבִּיטּוּל תַאֲוַות אֲכִילָה

כִּי הִיא מְקַבֶּלֶת הֶאָרָה וְהַשְׁפָּעָה

מִבְּחִינַת תְּפִילִּין, מִבְּחִינַת יַעֲקב, מִבְּחִינַת אֱמֶת, שֶׁמִּשָּׁם בָּא עֲשִׁירוּת

נִמְצָא מַה שֶּׁתּאכַל לֶחֶם לְבַד

לא מֵחֲמַת מִסְכֵּנוּת

אֶלָּא מֵחֲמַת שִׁבּוּר תַאֲוַות אֲכִילָה

וְזֶה פֵּרוּשׁ: "אֶרֶץ אכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ"

פֵּרוּשׁ שֶׁהִיא מְקַבֶּלֶת שִׁפְעָהּ מִבְּחִינַת יַעֲקב

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקב בְּאֶרֶץ"

וְזֶה פֵּרוּשׁ, כִּי הִיא שִׂמְלָתוֹ לְעוֹרוֹ

דָּא עוֹר שֶׁל תְּפִילִּין שֶׁבָּהּ נִכְנָס בְּחִינַת תְּפִילִּין

[לִכְאוֹרָה אֵין לָזֶה פֵּרוּשׁ, מַה חִבּוּר יֵשׁ לְעִנְיָן זֶה לְמַה שֶּׁכָּתוּב לְמַעְלָה

אַך נִרְאֶה כַּוָּנָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, כִּי לְמַעְלָה מְבאָר

שֶׁעַל יְדֵי תְּפִילִּין, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת יַעֲקב

שֶׁזּוֹכִין עַל יְדֵי שְׁבִירַת תַאֲוַות אֲכִילָה

עַל יְדֵי זֶה נִצּוֹלִין מִדַּלּוּת וַעֲנִיּוּת כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ מַה שֶּׁהֵבִיא מִקְרָא זֶה, "כִּי הִיא שִׂמְלָתוֹ" וְכוּ', לְעִנְיָן זֶה

פֵּרוּשׁ: כִּי מִקְרָא זֶה נֶאֱמַר עַל הֶעָנִי וְהָאֶבְיוֹן

"כִּי הִיא כְסוּתֹה לְבַדָּהּ הִיא שִׂמְלָתוֹ לְעוֹרוֹ"

וּמְרַמֵּז עַל עֲנִיּוּת הַשְּׁכִינָה בְּגָלוּתָא

שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הָעֲנִיּוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת, כַּמְבאָר בַּתִּקּוּנִים

וְזֶהוּ: "כִּי הִיא כְסוּתֹה וְכוּ' הִיא שִׂמְלָתוֹ לְעוֹרוֹ", 'דָּא תְּפִילִּין'

הַיְנוּ שֶׁהַתְּפִילִּין הֵם עִקַּר הַשִּׂמְלָה הַמֵּגֶנֶת עַל עֲנִיַּת הַשְּׁכִינָה וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל

כִּי תְּפִילִּין מְבַטְּלִין הַדַּלּוּת

כִּי עִקַּר הַשֶּׁפַע וְהָעֲשִׁירוּת נִמְשָׁך עַל יְדֵי בְּחִינַת יַעֲקב

שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת תְּפִילִּין

וְזֶה פֵּרוּשׁ "וְנָתַתִּי עֵשֶׂב"

דָּא ע"ב שִׁין, דָּא כְּלָלִיּוּת הַגְּוָנִין

"בְּשָׂדְך לִבְהֶמְתֶּך", כְּשֶׁתְּשַׂדֵּד אֶת הַבַּהֲמִיּוּת

אָז יִתְגַּלֶּה כְּלָלִיּוּת הַגְּוָנִין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיך".

וּכְשֶׁפּוֹגֵם בָּאֱמֶת, בִּכְלָלִיּוּת הַגְּוָנִין

אֲזַי נַעֲשֶׂה מִכְּלָלִיּוּת הַגְּוָנִין בּוּשָׁה הַיְנוּ עֲנִיּוּת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "כְּרֻם זֻלֻּת לִבְנֵי אָדָם", נִשְׁתַּנֶּה פָּנָיו לְכַמָּה גְּוָנִין, כִּכְרוּם.

וַאֲנַחְנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מְקַבְּלִין הַשֶּׁפַע דֶּרֶך אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וְשֶׁפַע אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הִיא הֶאָרַת פְּנֵי יַעֲקב, הֶאָרַת הַתְּפִילִּין

וּבִשְׁבִיל זֶה כְּתִיב בָּהּ: "הַנּוֹתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר"

כִּי שֶׁפֶר, זֶה בְּחִינַת פְּאֵר, בְּחִינַת תְּפִילִּין

הַיְנוּ, שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת לָנוּ אוֹתִיּוֹת הֶאָרָה שֶׁקִּבְּלָה מִתְּפִילִּין

וְזֶה פֵּרוּשׁ,: "רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה"

הַנּוֹתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר רָאשֵׁי תֵּבוֹת אִשָּׁה

וְזֶה "רְאֵה חַיִּים" דַּיְקָא, כִּי תְּפִילִּין נִקְרָאִים חַיִּים

וְזֶה: "נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלוּחָה" וְכוּ', נַפְתָּלִי אוֹתִיּוֹת תְּפִילִּין

וּכְשֶׁאָנוּ אוֹכְלִים שֶׁפַע אֱמֶת הַבָּא דֶּרֶך אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וְאַחַר כָּך אָנוּ מְדַבְּרִים הִלּוּלוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא בְּזֶה הַכּחַ

אֲזַי נַעֲשֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ חֲדָשָׁה

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

"לֵאמר לְצִיּוֹן עַמִּי אַתָּה", אַל תִּקְרֵי עַמִּי אֶלָּא עִמִּי, בְּשֻׁתָּפִי וְכוּ'

כִּי שָׁמַיִם הֶחָדָשׁ נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי הֶאָרַת פְּנֵי יַעֲקב

וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

שֶׁהוֹלֶכֶת הַשֶּׁפַע דֶּרֶך אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

נִמְצָא שֶׁבָּרָא עַכְשָׁו שָׁמַיִם וּמַזָּלוֹת אֲחֵרִים

נִמְצָא שֶׁמְּשַׁנֶּה הַטֶּבַע שֶׁהָיָה מֻטְבָּע בַּמַּזָּלוֹת הָרִאשׁוֹנִים

כִּי עַכְשָׁו נַעֲשֶׂה מַזָּלוֹת חֲדָשִׁים

נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי שִׁבּוּר תַאֲוַות אֲכִילָה

נַעֲשֶׂה מוֹפְתִים וּפְלָאוֹת

[גַּם זאת הַתּוֹרָה כָּתַבְתִּי מִתְּחִלָּה בְּעַצְמִי, וְנִמְצְאוּ בָּהּ כַּמָּה דְּבָרִים מְבאָרִים יוֹתֵר. גַּם סִיּוּם פֵּרוּשׁ הַמִּקְרָא "וַאֲכַלְתֶּם", נֶחְסַר כָּאן בִּלְשׁוֹנוֹ הַקָּדוֹשׁ, וּמַה שֶּׁחִסֵּר זֶה גִּלָּה זֶה וְכוּ', עַל כֵּן הֶעְתַּקְתִּי גַּם נֻסְחָא זאת שֶׁכָּתַבְתִּי בְּעַצְמִי. וְזֶהוּ]

"וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ וְהִלַּלְתֶּם אֶת שֵׁם ה' אֱלקֵיכֶם" וְכוּ'

כִּי מִי שֶׁיָּצָא מִתַאֲוַות אֲכִילָה, יָכוֹל לִהְיוֹת אִישׁ מוֹפֵת

וּמִי שֶׁהוּא מְשֻׁקָּע בְּתַאֲוַות אֲכִילָה, סִימָן שֶׁהוּא שַׁקְרָן

וְכֵן אֲפִילּוּ אִישׁ צַדִּיק שֶׁכְּבָר יָצָא מֵהַתַּאֲוָה

וְנָפַל מִמַּדְרֵגָתוֹ

וְנָפַל לְתַאֲוַות אֲכִילָה

סִימָן שֶׁיָּצָא שֶׁקֶר מִפִּיו

וְכֵן מוֹרֶה גַּם כֵּן שֶׁיֵּשׁ דִּין עָלָיו לְמַעְלָה

וְגַם הוּא סִימָן עֲנִיּוּת

וְהָעִנְיָן, דְּהִנֵּה כְּתִיב: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ"

וְלִכְאוֹרָה מִזֶּה טַעֲנַת הַיֵּצֶר הָרָע

לֶאֱכל וְלִשְׂבּעַ לְמַלְּאת נַפְשׁוֹ

וְאַחַר כָּך לְבָרֵך אֶת ה'

אַך בֶּאֱמֶת אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .

כְּתִיב "אֲשֶׁר לא יִשָּׂא פָנִים", וּכְתִיב: "יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיך" וְכוּ'

וְכִי לא אֶשָּׂא פָּנִים וְכוּ'

שֶׁאֲנִי אָמַרְתִּי: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ"

וְהֵן מְדַקְדְּקִין עַל עַצְמָן מִכְּזַיִת וְעַד כְּבֵיצָה

וְזֶהוּ רֶמֶז נִפְלָא

אִם יִשְׂרָאֵל מְדַקְדְּקִין לִבְלִי לֶאֱכל הַרְבֵּה

רַק מִכְּזַיִת וְעַד כְּבֵיצָה

אֲזַי הֵם בִּבְחִינַת: "יִשָּׂא ה' פָּנָיו"

וְאָז יֵשׁ נְשִׂיאוּת פָּנִים

אַך לְהֵפֶך, חַס וְשָׁלוֹם, מִכְּלַל הֵן וְכוּ'

כִּי כַּאֲשֶׁר הֵם מְשֻׁקָּעִים בְּתַאֲוַות אֲכִילָה

אֲזַי הַסְתָּרַת פָּנִים, חַס וְשָׁלוֹם

"וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי וְהָיָה לֶאֱכל"

כְּלוֹמַר, אִם הֵם מְשֻׁקָּעִים בְּתַאֲוַות אֲכִילָה

אֲזַי "וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי" חַס וְשָׁלוֹם

וְהִנֵּה נְשִׂיאוּת פָּנִים הוּא בְּחִינוֹת אֱמֶת

כַּמְבאָר בַּכַּוָּנוֹת עַל שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת

תִּקּוּן אֱמֶת הוּא הֶאָרַת פָּנִים

וְזֶהוּ שֶׁאָמַרְנוּ

כִּי הַמְשֻׁקָּע בַּאֲכִילָה הוּא רָחוֹק מֵאֱמֶת

כִּי הוּא בְּהַסְתָּרַת פָּנִים, שֶׁהוּא מִדַּת אֱמֶת כַּנַּ"ל

וְהִנֵּה כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, נִזּוֹן מִשֶּׁפַע שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כַּיָּדוּעַ

וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמוֹ, מְקַבֵּל הַשֶּׁפַע מִן אֱמֶת

שֶׁהוּא מִדַּת יַעֲקב, כַּנֶּאֱמַר "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקב"

וְהוּא מִדַּת תִּפְאֶרֶת, שֶׁהוּא כְּלָלוּת הַגְּוָנִין

וְהוּא בְּחִינוֹת שָׁמַיִם, אֵשׁ וּמַיִם, שֶׁהוּא גַּם כֵּן כְּלָלוּת הַגְּוָנִין

וְזֶה מְרֻמָּז בַּתּוֹרָה, "אֶרֶץ אכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ"

דְּקָשֶׁה, הֵן אֱמֶת שֶׁהַמְרַגְּלִים הוֹצִיאוּ שֶׁקֶר מִפִּיהֶם

אַך אֵיך נִכְתַּב שֶׁקֶר שֶׁלָּהֶם בַּתּוֹרָה שֶׁהִיא אֱמֶת

וּבְהֶכְרֵחַ, שֶׁבַּדְּבָרִים הַלָּלוּ נִרְמַז בָּהֶם דְּבַר אֱמֶת

וְיֵשׁ לְרַמֵּז הַנַּ"ל

"אֶרֶץ אכֶלֶת", כְּלוֹמַר שֶׁאֲכִילָתָהּ וְהַשְׁפָּעָתָהּ

הוּא מִבְּחִינוֹת יוֹשְׁבֶיהָ

שֶׁהוּא בְּחִינוֹת "וַיֵּשֶׁב יַעֲקב", שֶׁהוּא מִדַּת אֱמֶת כַּנַּ"ל

וְהוּא גַּם כֵּן בְּחִינוֹת תְּפִילִּין, שֶׁנִּקְרָאִים פְּאֵר, שֶׁהוּא מִדַּת יַעֲקב

וְעַל כֵּן נִקְרֵאת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

"אַיָּלָה שְׁלוּחָה הַנּוֹתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר", כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַזַ"ל

כְּלוֹמַר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא אַיָּלָה שְׁלוּחָה לְבַשֵּׁל פֵּרוֹתֶיהָ

וְהַשְׁפָּעָתָהּ הוּא מִמִּדַּת אֱמֶת, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת תִּפְאֶרֶת, בְּחִינוֹת תְּפִילִּין

וְהַיְנוּ "הַנּוֹתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר"

כִּי שֶׁפֶר הוּא לְשׁוֹן פְּאֵר, שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּפִילִּין

נַפְתָּלִי הוּא אוֹתִיּוֹת תְּפִילִּין

וְעַל זֶה יֵשׁ לְרַמֵּז גַּם כֵּן,: "רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה"

כִּי אִשָּׁ"ה רָאשֵׁי תֵּבוֹת הַ'נּוֹתֵן אִ'מְרֵי שָׁ'פֶר

וְהַיְנוּ "רְאֵה חַיִּים", כִּי תְּפִילִּין נִקְרָאִין חַיִּים

"ה' עֲלֵיהֶם יִחְיוּ", דְּדָרְשׁוּ עַל תְּפִילִּין

"וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיך" וְכוּ'

וְהַיְנוּ "רְאֵה חַיִּים", שֶׁהוּא תְּפִילִּין

"עִם אִשָּׁ"ה", רָאשֵׁי תֵּבוֹת הַ'נּוֹתֵן אִ'מְרֵי שָׁ'פֶר

שֶׁהוּא גַּם כֵּן בְּחִינוֹת תְּפִילִּין כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ,: "אֶרֶץ אֲשֶׁר לא בְמִסְכֵּנֻת תּאכַל בָּהּ לֶחֶם"

כְּלוֹמַר 'אֶרֶץ', שֶׁהוּא בְּחִינוֹת אֱמֶת

וְאָז הוּא בִּבְחִינוֹת הֶאָרַת פָּנִים

וְאֵינוֹ בּוֹחֵר בְּתַפְנוּקִים

וְעַל כֵּן 'לא בְמִסְכֵּנֻת', מֵחֲמַת דַּלּוּת וַעֲנִיּוּת

'תּאכַל בָּהּ לֶחֶם', וְלא שְׁאָר מַעֲדַנִּים

רַק מֵחֲמַת שֶׁהוּא בִּבְחִינוֹת אֱמֶת

וְהוּא מֻפְשָׁט מִתַאֲוַות אֲכִילָה

וְאֵינוֹ בּוֹחֵר רַק בְּלֶחֶם לֶאֱכל

וְעַל כֵּן נִקְרֵאת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֶרֶץ הַחַיִּים

כִּי הַשְׁפָּעָתָה מִמִּדַּת יַעֲקב, שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו 'יַעֲקב אָבִינוּ לא מֵת'

וְהוּא גַּם כֵּן בְּחִינוֹת תְּפִילִּין שֶׁנִּקְרָאִים חַיִּים

נִמְצָא, כִּי הָאוֹחֵז בְּמִדַּת אֱמֶת, אֲזַי פַּרְנָסָתוֹ בְּרֶוַח

כִּי הַהַשְׁפָּעָה מִמִּדַּת אֱמֶת כַּנַּ"ל: קֻשְׁטָא קָאֵי

כִּי רַזַ"ל דָּרְשׁוּ עַל פָּסוּק: "וְאֶת כָּל הַיְקוּם" וְכוּ'

'זֶה מָמוֹנוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁמַּעֲמִידוֹ' וְכוּ'

וְזֶהוּ 'קֻשְׁטָא', הָאוֹחֵז בְּמִדַּת אֱמֶת

אֲזַי 'קָאֵי', זֶה מָמוֹנוֹ שֶׁמַּעֲמִידוֹ עַל רַגְלָיו, וּפַרְנָסָתוֹ בְּרֶוַח

אַך 'שִׁקְרָא לָא קָאֵי'

כִּי הוּא בְּהַסְתָּרַת פָּנִים שֶׁהוּא בְּחִינוֹת אֱמֶת

וְעַל כֵּן עַל כָּל צָרָה שֶׁלּא תָּבוֹא גּוֹזְרִין תַּעֲנִית

כִּי מֵאַחַר שֶׁיִּשְׂרָאֵל נְתוּנִין בְּצָרָה

הֵם בִּבְחִינוֹת הַסְתָּרַת פָּנִים, בְּחִינוֹת דִּינִים

וְעַל כֵּן גּוֹזְרִין תַּעֲנִית, לְשַׁבֵּר תַאֲוַות אֲכִילָה

וַאֲזַי יִהְיֶה בְּחִינוֹת הֶאָרוֹת וּנְשִׂיאוּת פָּנִים

שֶׁהוּא בְּחִינוֹת הַמְתָּקַת וּבִּיטּוּל הַדִּינִים כַּנַּ"ל

וְכִי לא אֶשָּׂא פָּנִים שֶׁהֵן מְדַקְדְּקִין וְכוּ'.

וּבָזֶה תָּבִין נִפְלָאוֹת בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

שֶׁדָּרְשׁוּ עַל פָּסוּק: "וְהָיוּ חַיֶּיך תְּלוּאִים"

'זֶה הַתּוֹלֶה תְּפִילָּיו': 'זֶה הַקּוֹנֶה מִן הַפַּלְטֵר'

זֶהוּ שֶׁאָמַרְנוּ, כִּי אֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלהִים חַיִּים, וּשְׁנֵיהֶם דָּבָר אֶחָד

כִּי מֵאַחַר שֶׁהוּא תּוֹלֶה תְּפִילָּיו, וּפוֹגֵם בַּתְּפִילִּין, שֶׁהוּא מִדַּת אֱמֶת

אֲזַי הוּא בְּהַסְתָּרַת פָּנִים, וְנִתְמַעֵט הַשֶּׁפַע שֶׁלּוֹ

וּמְזוֹנוֹתָיו מְצֻמְצָמִין וְצָרִיך לִקְנוֹת מִן הַפַּלְטֵר

וְעַל כֵּן כְּתִיב עַל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל,: "תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלקֶיך בָּהּ"

אַך אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא מִדַּת אֱמֶת, "תָּמִיד עֵינֵי ה' בָּהּ" וְכוּ'.

וְהִנֵּה כְּשֶׁהַצַּדִּיק אוֹכֵל לְשׂבַע נַפְשׁוֹ

וְלא מֵחֲמַת תַּאֲוָה הַגַּשְׁמִיּוּת

אֲזַי הוּא בִּבְחִינַת נְשִׂיאוּת פָּנִים, וְנִזּוֹן מִמִּדַּת אֱמֶת

וְכַאֲשֶׁר בְּכחַ אֲכִילָה זוֹ עוֹמֵד לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לַה'

אֲזַי יוֹצְאִין מִמֶּנּוּ דִּבּוּרֵי אֱמֶת

שֶׁהֵם בְּחִינַת יַעֲקב, מִדַּת תִּפְאֶרֶת, שֶׁהוּא כְּלָלוּת הַגְּוָנִין

וְהוּא בְּחִינַת שָׁמַיִם, אֵשׁ וּמַיִם

וְגַם כֵּן בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהַשְׁפָּעָתָהּ גַּם כֵּן מִמִּדַּת יַעֲקב כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן בְּכחַ זֶה, נַעֲשֶׂה שֻׁתָּף לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא

לִבְרא שָׁמַיִם וָאָרֶץ שֶׁהֵם בִּבְחִינַת אֱמֶת

בְּדִבּוּרָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁנּוֹבְעִים וְיוֹצְאִים מִמֶּנּוּ

גַּם כֵּן בִּבְחִינַת אֱמֶת כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ שֶׁאָמַרְנוּ לְמַעְלָה, כִּי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא "אַיָּלָה שְׁלוּחָה"

וְהַיְנוּ "הַנּוֹתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר"

כִּי הַנִּזּוֹן מִבְּחִינוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא "אַיָּלָה שְׁלוּחָה", שֶׁהִיא בְּחִינוֹת אֱמֶת

אֲזַי "הַנּוֹתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר" כְּלוֹמַר שֶׁנּוֹתֶנֶת מֵעַצְמָהּ וּמִכּחָהּ "אִמְרֵי שָׁפֶר"

לְשׁוֹן תִּפְאֶרֶת, שֶׁהֵם אִמְרֵי אֱמֶת

וְעַל כֵּן יוּכַל לִבְרא שָׁמַיִם וָאָרֶץ

שֶׁהֵם גַּם כֵּן מִמִּדַּת אֱמֶת כַּנַּ"ל

"וְלֵאמר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה", אַל תִּקְרֵי עַמִּי אֶלָּא עִמִּי

מָה אֲנָא עֲבַדִי שְׁמַיָּא וְאַרְעָא בְּמִלּוּלִי, אַף אַתֶּם וכוּ' בְּמִלּוּלָא כַּנַּ"ל

כִּי בַּדְּבָרִים הָאֲמִתִּיִּים, יוּכַל לִבְרא שָׁמַיִם וָאָרֶץ.

וְזֶה, "וְלֵאמר לְצִיּוֹן"

הַיְנוּ עַל יְדֵי אִמְרֵי אֱמֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת אִמְרֵי צִיּוֹן

אִמְרֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת

עַל יְדֵי זֶה "עַמִּי אָתָּה" אַל תִּקְרֵי עַמִּי וְכוּ' כַּנַּ"ל

וְכֵיוָן שֶׁיָּכוֹל לִבְרא שָׁמַיִם וָאָרֶץ חֲדָשִׁים

יוּכַל לַעֲשׂוֹת מוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ

כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַך מַנְהִיג עוֹלָמוֹ עַל פִּי דֶּרֶך הַטֶּבַע

וְהַטֶּבַע הוּא עַל פִּי הַנְהָגַת הַגַּלְגַּלִּים כַּיָּדוּעַ

וְכֵיוָן שֶׁהַצַּדִּיק יָכוֹל לִבְרא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים

אֲזַי הוּא מְשַׁנֶּה כָּל הַגַּלְגַּלִּים, וְעוֹשֶׂה טֶבַע חָדָשׁ

וְעַל כֵּן בְּוַדַּאי הוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת מוֹפְתִים, שֶׁהֵם שִׁנּוּי הַטֶּבַע

וְזֶה וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ

כְּלוֹמַר מַה שֶּׁתּאכְלוּ, הֵן מְעַט וְהֵן הַרְבֵּה תִּשְׂבְּעוּ

וְלא תִּהְיוּ מְשֻׁקָּעִים בְּתַאֲוַות אֲכִילָה

אֲזַי תִּהְיוּ בִּבְחִינַת נְשִׂיאוּת פָּנִים, וְנִזּוֹנִין מִמִּדַּת אֱמֶת

וְהִלַּלְתֶּם אֶת שֵׁם ה' אֱלהֵיכֶם כַּנַּ"ל

אֲזַי תִּהְיוּ שֻׁתָּפִין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא לִבְרא שָׁמַיִם וָאָרֶץ

אֲשֶׁר עָשָׂה עִמָּכֶם דְּהַיְנוּ אַל תִּקְרֵי עַמִּי אֶלָּא עִמִּי, מָה אֲנָא וְכוּ'

וְכֵיוָן שֶׁתּוּכְלוּ לִבְרא שָׁמַיִם וָאָרֶץ

אֲזַי לְהַפְלִיא, שֶׁתּוּכְלוּ לַעֲשׂוֹת נִפְלָאוֹת וּמוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ

וְלא יֵבשׁוּ וְכוּ', כִּי בְּחִינַת הַבּוּשָׁה הוּא גַּם כֵּן כְּלָלִיּוּת הַגְּוָנִין

כִּי 'אָזֵל סֻמָּקָא וְאָתֵי חִוְרָא', וּפָנָיו מִשְׁתַּנֶּה לְכַמָּה גְּוָנִין

וְהוּא מִדַּת תִּפְאֶרֶת, מִמִּדּוֹת הַנְּפוּלִין

וּמַה מָּתְקוּ דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, לְפִי זֶה

'כֵּיוָן שֶׁנִּצְרָך לַבְּרִיּוֹת פָּנָיו מִשְׁתַּנֶּה כִּכְרוּם' שֶׁמִּשְׁתַּנֶּה לְכַמָּה גְּוָנִין

כִּי 'כֵּיוָן שֶׁנִּצְרָך לַבְּרִיּוֹת', וְהַיְנוּ מִפְּנֵי שֶׁפָּגַם בְּמִדַּת אֱמֶת

וְהוּא בְּהַסְתָּרַת פָּנִים, שֶׁהוּא מִדַּת אֱמֶת כְּלָלוּת הַגְּוָנִין כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן פָּנָיו מִשְׁתַּנִּין כִּכְרוּם לְכַמָּה גְּוָנִין

שֶׁהוּא גַּם כֵּן מִדַּת תִּפְאֶרֶת מִמִּדּוֹת הַנְּפוּלִין

כִּי "אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה" וְכוּ'

וְעַתָּה הַמִּקְרָא הַזֶּה נִדְרָשׁ כְּמִין חֹמֶר

"וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ", בִּבְחִינַת אֱמֶת כַּנַּ"ל

וְאָז תּוּכְלוּ לַעֲשׂוֹת נִפְלָאוֹת, אֲשֶׁר עָשָׂה עִמָּכֶם לְהַפְלִיא כַּנַּ"ל

אֲזַי: "וְלא יֵבשׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם"

כִּי מֵאַחַר שֶׁאַתֶּם בִּבְחִינוֹת אֱמֶת, כְּלָלוּת הַגְּוָנִין

אֵינְכֶם צְרִיכִין לְהִתְבַּיֵּשׁ שֶׁהִיא כְּלָלוּת הַגְּוָנִין, בְּמִדּוֹת הַנְּפוּלִין

עַל כֵּן וְלא יֵבשׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם

וְזֶהוּ "וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְך לִבְהֶמְתֶּך וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ"

'עֵשֶׂב' הוּא ע"ב שי"ו, תְּלָת רָאשִׁין שְׁלֹשָׁה אָבוֹת, שֶׁהוּא הַגְּוָנִין

וְהַיְנוּ "בְּשָׂדְך לִבְהֶמְתֶּך", שֶׁתְּשַׂדֵּד הַבַּהֲמִיּוּת שֶׁלְּך

"וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ", לֶאֱכל וְלִשְׂבּעַ, רַק לְהִסְתַּפֵּק בְּמֻעָט

אֲזַי "וְנָתַתִּי עֵשֶׂב"
שיחות הר"ן - אות ב
...שלי ושל בני והתלויים בי על השם יתברך שיהיה הכל כרצונו יתברך וזה טוב מאד גם אזי אין צריך לדאג ולחשב כלל אם מתנהג כראוי אם לאו מאחר שסומך עליו יתברך ואם הוא יתברך רוצה בענין אחר הוא מרצה להתנהג בענין אחר כרצונו יתברך וכן כשמגיע שבת או יום טוב אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך שיהיה הכל כרצונו יתברך ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדשת אותו היום מא...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פט - הַדַּעַת מְשַׁדֵּך כָּל הַשִּׁדּוּכִים
...- הדעת משדך כל השדוכים הדעת משדך כל השדוכים כי כל השדוכים הם שני הפכים והדעת הוא המתוך בין שני הפכים [עין לקוטי הראשון סי' ד] על כן כל השדוכים שבעולם כלם נעשים על ידי הבר דעת שיש בעולם ועל כן לפעמים קשה למצא זווגו כי לפעמים שני המשדכים רחוקים מאד והם שני הפכים ביותר זה מזה על כן קשה למצא זווגו והתקון לזה שצריך שיבוא להבר דעת לשמע תורה מפיו ועל ידי זה יכול למצא השדוך שלו כי כל זמן שהדעת בכח אזי לפעמים אי אפשר לחבר המשדכים כשהם בהפך גדול זה מזה כי...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עד - אַחַר פּוּרִים קוֹרִין פָּרָשַׁת פָּרָה
...עד - אחר פורים קורין פרשת פרה אחר פורים קורין פרשת פרה, שהיא הכנה לפסח כי פרשת פרה קורין, כדי שיהיו נזהרין לטהר מטמאת מת כדי שיהיו טהורין לעשות הפסח פור, כי פורים על שם הפר, ואחר כך נעשה פר"ה כי גם פורים הוא בודאי הלוך ודרך לפסח "שפתותיו שושנים נטפות מור עבר" שפתותיו זה בחינת פסח פה סח שושנה היא אסתר, [שושנה גימטריא אסתר] נטפות מור עבר זה בחינת מרדכי מר דרור, לשון חרות, בחינת חרות של פסח ועל כן צרוף של פורים מרמז בפסח, בפסוק: "שבעת ימים תאכל מצות...
תורה שבכתב / שבעל פה / סודות התורה ועוד - חלק 2
...פה / סודות התורה ועוד - חלק 1. ועכשיו נבאר את התורה breslev.eip.co.il/?key=32 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ג - אקרוקתא הנה מי ששומע נגינה ממנגן רשע קשה לו לעבודת הבורא. = כי כל העולם הזה הוא בחינת ניגון. ומי שאינו רואה את השי"ת בכל דבר, ממילא נעשה אצלו בחינת ניגון רשע ורע. ועל ידי זה הוא לא זוכה לעבוד את השי"ת. וכששומע ממנגן כשר והגון, אזי טוב לו כמו שיתבאר = היינו כאשר בחינת הניגון של האדם היא תקינה, על ידי זה טוב לו. וכמובא שניגון טוב הוא כאשר האדם...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ה - בַּחֲצוֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר
...וקול שופר הריעו לפני וכו' א. כי צריך כל אדם לומר. כל העולם לא נברא אלא בשבילי נמצא כשהעולם נברא בשבילי צריך אני לראות ולעין בכל עת בתקון העולם ולמלאות חסרון העולם ולהתפלל בעבורם וענין התפילה הן בשני פנים קדם גזר דין מתפללין כסדר התפילה ואין צריך להלביש התפילה אבל לאחר גזר דין צריך להלביש התפילה כדי שלא יבינו המלאכים העומדים לשמאל, ולא יקטרגו כמו שכתוב: "בגזרת עירין פתגמין" הינו לאחר גזר דין אזי "במאמר קדישין שאלתין" אזי הצדיקים מלבישים שאלתם במאמר...
סיפורי מעשיות - מעשה ב - מעשה ממלך וקיסר [ערוך] / מעשה במלך וקיסר
...תיקוני נוסח של מעשה ממלך וקיסר ]. מעשה בקיסר אחד, שלא היו לו בנים גם מלך אחד לא היו לו בנים ונסע הקיסר בארץ לשוטט ולבקש אולי ימצא איזה עצה ותרופה להוליד בנים גם המלך נסע גם כך ונזדמנו שניהם לפונדק אחד ולא היו יודעים אחד על השני והכיר הקיסר על המלך, שיש לו התנהגות של מלכות ושאל אותו הקיסר את המלך והודה לו שהוא מלך גם המלך הכיר על הקיסר גם כן שיש לו התנהגות של מלכות והודה לו גם כן שגם הוא קיסר והודיעו זה לזה שנוסעים בשביל למצוא איזה עצה ותרופה להוליד...
שיחות הר"ן - אות פו
...על החתנה מלתא דבדיחותא ואומרים מקדם: עלא רמז שאשה עולה עמו ואינה יורדת עמו וזה "עלא" במלתא דבדיחותא הינו עולה עמו לכל שמחה וטוב ותענוג אבל אינה יורדת עמו מה שמכסין את הכלה בדעק טוך [צעיף] כי הכלה רומזת לרחל "עולימתא שפירתא דלית לה עינין" גם רמז על בחינת: "כבוד אלהים הסתר דבר" מה שמשליכין אופין [חטין וכדומה] לרמז [... חסר] וזה שמשליכין על החתן אופין, לרמז: "אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת שמה ילכו האופנים" והחתן הוא בחינת רוח מה שנותנין כל אחד מעות שקורין...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קב - מֵעִנְיַן בּעַז וְרוּת
...בסמוך היה אצלו רב אחד, ודבר עמו ואמר לפניו תורה [הינו שרבנו, זכרונו לברכה, אמר לפני הרב הנ"ל תורה] ולא זכיתי, שיחזר ויאמר אותה התורה לפני רק אלו הדבורים שמעתי מפיו הקדוש שספר לי שאמר אז מענין בעז ורות שבעז ורות הם סוד סמיכת גאלה לתפילה כי בעז הוא בחינת גואל, כמו שכתוב: "כי גואל אנכי" וכו' ורות היא בחינת תפילה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: 'למה נקרא שמה רות, שיצא ממנה דוד, שרוה להקדוש ברוך הוא בשירות ותשבחות' והיה מובן מדבריו, זכרונו לברכה, שגלה...
שיחות הר"ן - אות רסה - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...עם שמן או שומן ואפילו על ידי תערובות כגון על ידי ביצים וכיוצא ואפילו בשבת והלעיג על האומרים שבשבת מצוה לאכל דבר המזיק שהם בצלים חיים ואמר שהם מזיקים מאד לכמה דברים וחשב אז כמה עניני חולאת ומכאובים וחלישות שגורמים אך שכחתים בפרטיות אך הכלל שהחמיר מאד והזהיר מאד לבלי לאכלם חיים כלל אפילו על ידי תערובות ואפילו בשבת רק מבשלים מתר לאכל ובתחלה שאלנו אותו על זה מחמת ששמענו בשם הבעל שם טוב זה שהזהיר מאד לבלי לאכל בצלים חיים ואמר שבודאי כן הוא והתחיל לחשב...
ספר המידות - בושה
...- בושה חלק א' א. מי שמביש פני חברו, נתאלם ושוכח. ב. מתר לביש את הרבנים, ששוכרין את הרבנות לשם גאוה, וראוי לבזותן ולהקל בכבודן, ואין עומדין בפניהם, ואין קורין אותן רבי, והטלית שעליו כמרדעת של חמור. ג. טוב לבטל תורה מלביש בן ישראל. ד. המבזה תלמיד חכם או חברו בפני תלמיד חכם הוי אפיקורוס, גם נקרא מגלה פנים בתורה. ה. כתנת של צדיקים מכפרת על שפיכות דמים. ו. כשבני אדם מחרפין אותך, תתענה ותבכה. ז. כשבושה בא עליך, אין זה אלא בשביל שתעשה תשובה על העוונות,...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1914 שניות - עכשיו 23_06_2025 השעה 15:19:05 - wesi2