ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הבית • ליקוטי מוהר"ן ח"א • ליקוטי מוהר"ן ח"ב • סיפורי מעשיות • שבחי הר"ן • שיחות הר"ן • חיי מוהר"ן • ספר המידות • לימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה יז - צָרִיך לִזָּהֵר מְאד לִהְיוֹת שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב בְּשַׁבָּת
צריך לזהר מאד להיות שמח וטוב לב בשבת כי מעלות וקדשות שבת גדולה ויקרה מאד, כמובא ובפרט ב"ראשית חכמה" בשער הקדשה בתחלתו, עין שם וראוי ונכון ללמד ב"ראשית חכמה" בשער הנ"ל ולשום לבו היטב על כל הדברים הנאמרים שם בענין קדשת ומעלות שבת קדש כי יש שם כמה דברים פרטיים יקרים מקדשת ומעלות שבת כי כל ענין ומעלה הנאמר שם על שבת הוא דבר בפני עצמו והבן שם היטב, כדי שיתלהב לבו לקבל שבת בשמחה גדולה ועצומה כראוי ועל ידי זה היראה בשלמות דהינו עם דעת כי בחל אפשר שיהיה היראה עם כסילות בבחינת (איוב ד) : "הלא יראתך כסלתך" ועקר הכסילות הוא מחמת השעבוד שיש בחל כי על ידי השעבוד אין הדעת שלם וכמו שכתוב במואב (ירמיה מ"ח) : "שאנן מואב מנעוריו וכו' ובגולה לא הלך, על כן עמד טעמו בו" וכו' וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מגלה יב:), כי על ידי שעבוד וגלות הדעת מבלבל אבל בשבת הוא חרות וכשיש חרות ואין שעבוד וגלות, אזי הדעת שלם כנ"ל ועקר החרות על ידי התענוג והשמחה של שבת, בחינת (ישעיה נ"ח) : "אז תתענג על ה'", הנאמר בשבת (שם נ"ה) : "כי בשמחה תצאו", שעל ידי שמחה יוצאין לחרות וכשיש חרות, הדעת בשלמות כנ"ל ואזי היראה כראוי בבחינת ירא שבת (תקוני זוהר תקון ט) כי אז היראה בלי כסילות שיש בימי החל כי עקר הכסילות מחמת השעבוד כנ"ל ובזה מעלין היראות הנפולות דהינו מה שיראים לפעמים משר וכדומה כי על ידי הדעת מרימין אותן ועקר הדעת הוא בשבת על ידי השמחה, שעל ידי זה יש חרות ואזי הדעת בשלמות כנ"ל. והכלל, שצריך לנהג שמחה גדולה בשבת קדש ולבלי להראות שום עצבות ודאגה כלל רק להתענג על ה' ולהרבות בתענוגי שבת בכל מיני תענוג הן אכילה ושתיה, הן מלבושים כפי מה שיכול כי אכילת שבת היא כלה רוחניות, כלו קדש, ועולה למקום אחר לגמרי מן אכילת חל כמבאר במקום אחר [לעיל בסימן נו ובסימן רעז], (ועין זוהר ויקהל דף ריח ובמק"מ שם) דרך השם יתברך להביט על הטובות שעושין ואף שנמצא בהם גם כן מה שאינו טוב, אינו מסתכל על זה שכתוב (במדבר כ"ג) "לא הביט און ביעקב" (עין ילקוט ובתד"א רבה פ"א) מכל שכן שהאדם אסור לו להביט על חברו לרעה למצא בו דוקא מה שאינו טוב ולחפש למצא פגמים בעבודת חברו רק אדרבא, מחיב להביט רק על הטוב ולזה טובה גדולה שיש טבע והשגחה כי כשהאדם עושה טוב, אזי מנהיג אותו בהשגחה וכשהוא אינו טוב ואם היה מנהיג אותו בהשגחה לא היה יכול להגיע לו שום טובה אזי מניח אותו על הטבע ויכול להיות שיהיה לו טובות על פי הטבע ואם לא היה רק השגחה, היה אפשר שתתבטל ההשגחה לגמרי כי כשהיה רואה יתברך, שאין האדם מתנהג כראוי היה כועס, והיה מסיר ההשגחה לגמרי אבל עכשו מניחו על פי הטבע וכשהוא חוזר למוטב, משגיח עליו כנ"ל ובאמת אין אנו יכולין להבין מהו טבע והשגחה כי באמת גם הטבע היא השגחתו יתברך וזה אי אפשר לאדם להבין שני דברים כאחד דהינו הטבע שבאמת היא השגחתו יתברך
צָרִיך לִזָּהֵר מְאד לִהְיוֹת שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב בְּשַׁבָּת

כִּי מַעֲלוֹת וּקְדֻשּׁוֹת שַׁבָּת גְּדוֹלָה וִיקָרָה מְאד, כַּמּוּבָא

וּבִפְרָט בְּ"רֵאשִׁית חָכְמָה" בְּשַׁעַר הַקְּדֻשָּׁה בִּתְחִלָּתוֹ, עַיֵּן שָׁם

וְרָאוּי וְנָכוֹן לִלְמד בְּ"רֵאשִׁית חָכְמָה" בַּשַּׁעַר הַנַּ"ל

וְלָשׂוּם לִבּוֹ הֵיטֵב עַל כָּל הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים שָׁם בְּעִנְיַן קְדֻשַּׁת וּמַעֲלוֹת שַׁבַּת קדֶשׁ

כִּי יֵשׁ שָׁם כַּמָּה דְּבָרִים פְּרָטִיִּים יְקָרִים מִקְּדֻשַּׁת וּמַעֲלוֹת שַׁבָּת

כִּי כָל עִנְיָן וּמַעֲלָה הַנֶּאֱמָר שָׁם עַל שַׁבָּת הוּא דָּבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ

וְהָבֵן שָׁם הֵיטֵב, כְּדֵי שֶׁיִּתְלַהֵב לִבּוֹ לְקַבֵּל שַׁבָּת בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה כָּרָאוּי

וְעַל יְדֵי זֶה הַיִּרְאָה בִּשְׁלֵמוּת דְּהַיְנוּ עִם דַּעַת

כִּי בְּחֹל אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה הַיִּרְאָה עִם כְּסִילוּת בִּבְחִינַת: "הֲלא יִרְאָתְך כִּסְלָתֶך"

וְעִקָּר הַכְּסִילוּת הוּא מֵחֲמַת הַשִּׁעְבּוּד שֶׁיֵּשׁ בְּחֹל

כִּי עַל יְדֵי הַשִּׁעְבּוּד אֵין הַדַּעַת שָׁלֵם

וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמוֹאָב: "שַׁאֲנַן מוֹאָב מִנְּעוּרָיו וְכוּ' וּבַגּוֹלָה לא הָלָך, עַל כֵּן עָמַד טַעְמוֹ בּוֹ" וְכוּ'

וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כִּי עַל יְדֵי שִׁעְבּוּד וְגָלוּת הַדַּעַת מְבֻלְבָּל

אֲבָל בְּשַׁבָּת הוּא חֵרוּת

וּכְשֶׁיֵּשׁ חֵרוּת וְאֵין שִׁעְבּוּד וְגָלוּת, אֲזַי הַדַּעַת שָׁלֵם כַּנַּ"ל

וְעִקָּר הַחֵרוּת עַל יְדֵי הַתַּעֲנוּג וְהַשִׂמְחָה שֶׁל שַׁבָּת, בְּחִינַת: "אָז תִּתְעַנַּג עַל ה'", הַנֶּאֱמָר בְּשַׁבָּת

"כִּי בְּשִׂמְחָה תֵצֵאוּ", שֶׁעַל יְדֵי שִׂמְחָה יוֹצְאִין לְחֵרוּת

וּכְשֶׁיֵּשׁ חֵרוּת, הַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת כַּנַּ"ל

וַאֲזַי הַיִּרְאָה כָּרָאוּי בִּבְחִינַת יָרֵא שַׁבָּת

כִּי אָז הַיִּרְאָה בְּלִי כְּסִילוּת שֶׁיֵּשׁ בִּימֵי הַחֹל

כִּי עִקָּר הַכְּסִילוּת מֵחֲמַת הַשִּׁעְבּוּד כַּנַּ"ל

וּבָזֶה מַעֲלִין הַיִרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת

דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁיְרֵאִים לִפְעָמִים מִשַּׂר וְכַדּוֹמֶה

כִּי עַל יְדֵי הַדַּעַת מְרִימִין אוֹתָן

וְעִקָּר הַדַּעַת הוּא בְּשַׁבָּת עַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה יֵשׁ חֵרוּת

וַאֲזַי הַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת כַּנַּ"ל.

וְהַכְּלָל, שֶׁצָּרִיך לִנְהג שִׂמְחָה גְּדוֹלָה בְּשַׁבַּת קדֶשׁ

וְלִבְלִי לְהַרְאוֹת שׁוּם עַצְבוּת וּדְאָגָה כְּלָל

רַק לְהִתְעַנֵּג עַל ה' וּלְהַרְבּוֹת בְּתַעֲנוּגֵי שַׁבָּת בְּכָל מִינֵי תַּעֲנוּג

הֵן אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, הֵן מַלְבּוּשִׁים כְּפִי מַה שֶּׁיָּכוֹל

כִּי אֲכִילַת שַׁבָּת הִיא כֻּלָּהּ רוּחָנִיּוּת, כֻּלּוֹ קדֶשׁ, וְעוֹלָה לְמָקוֹם אַחֵר לְגַמְרֵי מִן אֲכִילַת חֹל

כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר

[לְעֵיל בְּסִימָן נו וּבְסִימָן רעז]

דֶּרֶך הַשֵּׁם יִתְבָּרַך לְהַבִּיט עַל הַטּוֹבוֹת שֶׁעוֹשִׂין

וְאַף שֶׁנִּמְצָא בָּהֶם גַּם כֵּן מַה שֶּׁאֵינוֹ טוֹב, אֵינוֹ מִסְתַּכֵּל עַל זֶה

שֶׁכָּתוּב "לא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקב"

מִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁהָאָדָם אָסוּר לוֹ לְהַבִּיט עַל חֲבֵרוֹ לְרָעָה

לִמְצא בּוֹ דַּוְקָא מַה שֶּׁאֵינוֹ טוֹב וּלְחַפֵּשׂ לִמְצא פְּגָמִים בַּעֲבוֹדַת חֲבֵרוֹ

רַק אַדְּרַבָּא, מְחֻיָּב לְהַבִּיט רַק עַל הַטּוֹב

וְלָזֶה טוֹבָה גְּדוֹלָה שֶׁיֵּשׁ טֶבַע וְהַשְׁגָּחָה

כִּי כְּשֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה טוֹב, אֲזַי מַנְהִיג אוֹתוֹ בְּהַשְׁגָּחָה

וּכְשֶׁהוּא אֵינוֹ טוֹב וְאִם הָיָה מַנְהִיג אוֹתוֹ בְּהַשְׁגָּחָה לא הָיָה יָכוֹל לְהַגִּיעַ לוֹ שׁוּם טוֹבָה

אֲזַי מַנִּיחַ אוֹתוֹ עַל הַטֶּבַע

וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיִּהְיֶה לוֹ טוֹבוֹת עַל פִּי הַטֶּבַע

וְאִם לא הָיָה רַק הַשְׁגָּחָה, הָיָה אֶפְשָׁר שֶׁתִּתְבַּטֵּל הַהַשְׁגָּחָה לְגַמְרֵי

כִּי כְּשֶׁהָיָה רוֹאֶה יִתְבָּרַך, שֶׁאֵין הָאָדָם מִתְנַהֵג כָּרָאוּי

הָיָה כּוֹעֵס, וְהָיָה מֵסִיר הַהַשְׁגָּחָה לְגַמְרֵי

אֲבָל עַכְשָׁו מַנִּיחוֹ עַל פִּי הַטֶּבַע וּכְשֶׁהוּא חוֹזֵר לְמוּטָב, מַשְׁגִּיחַ עָלָיו כַּנַּ"ל

וּבֶאֱמֶת אֵין אָנוּ יְכוֹלִין לְהָבִין מַהוּ טֶבַע וְהַשְׁגָּחָה

כִּי בֶּאֱמֶת גַּם הַטֶּבַע הִיא הַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַך

וְזֶה אִי אֶפְשָׁר לָאָדָם לְהָבִין שְׁנֵי דְּבָרִים כְּאֶחָד

דְּהַיְנוּ הַטֶּבַע

שֶׁבֶּאֱמֶת הִיא הַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַך
שבחי הר"ן - אות ח
...בא לו ביגיעה גדולה כי בתחלה היה לומד משניות ולא היה מבין למודו והיה בוכה הרבה לפני השם יתברך שיאיר עיניו והיה בוכה ובוכה כל כך עד שזכה שיוכל ללמוד משניות וכן אחר כך למד שאר ספרים ולא היה מבין גם כן והיה בוכה ובוכה גם כן הרבה מאד עד שזכה להבינם וכן בלמוד זוהר וכתבי האר"י, זכרונו לברכה היה בוכה גם כן הרבה עד שזכה להבין ואמר: שבתחלה בכל ספר וספר שלמד לא היה מבין והיה קשה לו הרבה ולא היה יכול לעמד על פשוטן של דברים והיה לו יסורים גדולים מזה והיה למודו ביגיעה גדולה ואף על פי כן למד הרבה מאד כי היה מחזק...
מה המקום של שמירת ההלכה בחסידות ברסלב?
...שאלה: האם על פי מה שמובן מספרי רבי נחמן צריך לשמור על כל דיקדוקי ההלכה הידועים? * ראה כאן breslev.eip.co.il/?ftxt=%D7%A9%D7%9C%D7%97%D7%9F+%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A&cid=0 - שלחן ערוך את כל המקומות שבהם מתייחס רבי נחמן מברסלב לעניין השולחן ערוך. כמו כן ראה כאן breslev.eip.co.il/?ftxt=%D7%A4%D7%95%D7%A1%D7%A7%D7%99%D7%9D&cid=0 - פוסקים לגבי לימוד הפוסקים. כמו כן מובא בשם רבי נחמן מברסלב (לא תמצא זאת בספרי רבי נחמן מברסלב עצמם, אלא בספר שיח שרפי קודש) כדלהלן: כששאל פעם אחד מאנ"ש את רבנו, שיפרש לו דבר...
שיחות הר"ן - אות רנד - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רנד - שיחות מורנו הרב רבי נחמן לענין קדשת שבת אמר ששבת דומה כמו שיש חתנה גדולה מאד ושמחים ומרקדים שם הרבה מאד מאד בשמחה וחדוה גדולה ועומד אחד ומלביש עצמו בבגדיו היקרים ורץ מהרה ורוצה לכנס ולשמח שם אבל צריכים זכיה שיוכל לראותו מן החרכים מתוך סדק קטן
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קט - יֵשׁ הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ
...אשר נעשה על הארץ יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה וכו' פרוש, 'הבל', הינו הבל פה היוצא מהגרון מגנוחי דקגנח, כל אחד לפי ערכו "צדיקים ילכו ופושעים יכשלו" יש רשע כל ימיו, ומתאנח ונה על העבר ויש, חס ושלום, צדיק מעקרו ותוהא על הראשונות, ונה ומתאנח גם כן והנה יש שני חבלים, חבל דקדשה, וכנגדו דטמאה והבחירה חפשית מי שמקדש עצמו מקשר עצמו בחבל דקדשה ולהפך, חס ושלום, מי שמטמא עצמו מקשר עצמו בחבל דטמאה והנה, הנה והאנחה הוא בחינת מיתה בגוף ונפש בגוף, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'אנחה...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות טו
...הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות טו ואחר יום או יומים נשארה הספינה, בלי מים שראויין לשתיה כי פסקו אצלם המים של שתיה שהיה על הספינה ולא נשאר להם, כי אם כלי אחת של מים סרוחים ועכורים ותולעים היו מרחשין בהם ואלו המים חלקו לאנשי הספינה במדה לאיש אקי [מדה קטנה] אחת והיה להם סכנה גדולה מהצמאון יותר מכל הסכנות ואזי התפללו אנשים ונשים וטף מקירות לבם ונתעורר עוד הפעם רוח סערה גדולה, והביא הספינה אחר שני מעת לעת לארץ הקדושה לספר ירושלים, לעיר הקדש יפו ורצה רבנו זכרונו לברכה, לירד שם מהספינה ללכת אל...
שיחות הר"ן - אות קנד
...- אות קנד שמעתי בשמו שאמר שעקר מה שהגיע למדרגתו הוא רק על ידי ענין פשיטות שהיה מדבר הרבה ומשיח הרבה בינו לבין קונו ואמר תהלים הרבה בפשיטות ועל ידי זה דיקא הגיע למה שהגיע ואמר: אם הייתי יודע שהשם יתברך יעשה ממני מה שאני עתה דהינו חדוש כזה הייתי עושה ביום אחד מה שעשיתי בשנה כלה [כלומר שהיה מזדרז כל כך בעבודתו עד שמה שהיה עושה ועובד השם יתברך בשנה כלה היה עושה ביום אחד] והיה מתגעגע מאד אחר מעלת העבודה בבחינת פשיטות באמת ואמר: אי אי פשיטות גם אמר שדבר עם כמה צדיקים גדולים ואמרו גם כן שלא הגיעו למדרגתם...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רטו - דַּע שֶׁיֵּשׁ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִינֵי פִּדְיוֹנוֹת
...רטו - דע שיש עשרים וארבעה מיני פדיונות דע שיש עשרים וארבעה מיני פדיונות כי יש עשרים וארבעה בתי דינים וכנגד כל בית דין ובית דין יש פדיון מיחד להמתיק הדין שיש שם על כן לפעמים אינו מועיל הפדיון שעושין כי לא כל אחד ואחד יודע כל העשרים וארבעה פדיונות ואפילו אם יודע אותם אינו עושה כלם ועל כן כשאינו עושה הפדיון המיחד לאותו הדין על ידי זה אינו מועיל אך דע, שיש פדיון אחד שכולל את כל העשרים וארבעה בתי דינין ויכול להמתיק כל העשרים וארבעה בתי דינים ולזה הפדיון צריך עת רצון בחינת התגלות מצח הרצון כמו בשבת במנחה...
שבחי הר"ן - אות כג
שבחי הר"ן - אות כג ואמר: שהוא ענו בתכלית העניוות בכל האיברים כי יש אחד שהוא ענו ואין הענווה בלב ויש שהוא ענו ואין הענווה מגיע באיזה איבר אבל אצלו הענווה בתכלית בכל האיברים כי לבו וכל איבריו הם בתכלית הביטול
מדוע ולמה לעתיד לבוא תתבטל הבחירה החופשית?
...לעתיד לבוא תתבטל הבחירה החופשית? כאן breslev.eip.co.il/?key=69 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כא - עתיקא טמיר וסתים מבואר כי הסיבה שיש לאדם בחירה חופשית, היא רק משום שהשכל שלו קטן ולא מבין את הסוד של הבחירה והידיעה. ולעתיד לבוא כאשר יהיה לבני האדם שכל גדול, באותו הרגע כבר לא תהיה להם בחירה חופשית כלל. בדיוק כמו שמלאכים אין בחירה חופשית... ודע, שזה עקר כח הבחירה כל זמן שהשכל אין כל כך גדול להבין הידיעה והבחירה אזי כח הבחירה על מקומו כי יש בידו כח לבחר החיים או הפוכו אבל כשיכנס המקיף הזה לפנים ואז יתגדל...
שיחות הר"ן - אות כח
שיחות הר"ן - אות כח ראוי לאדם שיעבר וילך בזה העולם בכל הספרים הקדושים וללמד כלם כדי שיהיה בכל מקום כמו שנמצא השרים הגדולים שהולכים ועוברים במדינות ומוציאים הוצאות רבות על זה כדי שיוכל אחר כן להתפאר ולומר שהיה במדינות כמו שדרך השרים להתפאר ולומר: הייתי בורשא וכיוצא בזה כמו כן ראוי שיהיה האדם בעולם הזה בכל מקומות הקדושים של התורה כדי שיוכל להתפאר בעולם הבא שהיה בכל מקום דהינו בכל הספרים הקדושים כנ"ל ולעתיד בעולם הבא מזכירין אותו כל מה שלמד בעולם הזה
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1724 שניות - עכשיו 28_09_2026 השעה 02:02:47 - wesi2