ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יב - תְּהִלָּה לְדָוִד... ומורק מהאי להאי, ולא נטפי מניהו נטפא לארעא. ואותו היום יעלו שמים ירדו תהומות הוה, ושמעת מלכותא וקטלה רשב"ם: הורמיז שד הוא, כדאמרינן בסנהדרין: מפלגך לתתאי דהורמיז אקופא דשורא על שני החומה, והאי עבדא, להודיע ... ואין נשפך אפילו טפה אחת, ואף על פי שהיה אותו היום רוח סערה, שהיו עולים יורדי הים באניות עד לב השמים ויורדים עד תהומות מכח הרוח, ואף על פי כן לא נפלה טפה לארץ יעלו שמים וגו' פסוק הוא גבי יורדי הים בתהלים ... וזה: 'בר ליליתא' כמובא במדרש: 'איך ידע משה בין יום ללילה כשהיה ברקיע ? ומובא, כשלמד עמו תורה שבעל פה, ידע שהוא לילה' וזה בר ליליתא שעקר הלמדן מתורה שבעל פה והוה רהט אקופא דשורא זה צדיק הדור שתלמיד חכם, ... שיהיה החבוק בשלמות ולא נטפא מניהו לארעא ואותו היום יעלו שמים ירדו תהומות הוה הינו, שהשכינה ישבה בין תרין צדיקיא צדיק עליון זה בחינת "יעלו שמים" "ירדו תהומות" זה בחינת צדיק תחתון זה בחינת נשיקין בחינת ... המלך" התרוממות שלה על ידי אלקי בחינת חסד אל כל היום "המלך" לבחינת בינה לבא שהלב בנפש, כמלך במלחמה "ואברכה שמך" הינו אחר כך מעלה את התורה שבעל פה לבחינת חכמה כנ"ל הנקרא ברוך על שם רבוי דברכאן כי החכמה היא ...