... עצמו מצא לו הבעל דבר בתוכו עצבות עד שלא היה אפשר לו בשום דבר לשמח את עצמו כי בכל
שמחה שרצה לשמח ולהרים עצמו מצא לו עצבות בתוכה והתחיל לשמח עצמו בשמחת "שלא עשני גוי" וזה בודאי
שמחה גדולה שאין לה שעור כי אין לשער ההפרש וההבדל, אלף אלפי אלפים הבדלות שיש בין קדשת ישראל, הפחות שבפחותים לבין זהמת טמאת העובדי כוכבים וכשיזכר היטב חסד השם יתברך עליו, שלא עשהו גוי בודאי ראוי שתגדל שמחתו מאד והיא
שמחה שאין עליה עצבות כי בשלמא כשמשמח עצמו בדבר שעשהו הוא עצמו על זה אפשר למצא עצבות על כל
שמחה כי ימצא לו חסרונות בכל דבר כדי שלא להניחו להרים ולשמח עצמו אבל בזה, שלא עשני גוי, שהוא רק מהשם יתברך שהשם יתברך עשה כך וחמל עליו ולא עשהו גוי איך אפשר למצא חסרון בזו
השמחה מאחר שהוא רק מעשה השם יתברך כי בודאי איך שיהיה על כל פנים הוא הפרש גדול בינו לבין עובדי כוכבים אשר אין שעור וערך והצדיק הנ"ל התחיל לשמח עצמו בזה והתחיל לשמח ולהרים עצמו מעט מעט ובכל פעם הרים ושמח עצמו ביותר עד שבא
לשמחה גדולה כל כך עד שהגיע
להשמחה שהיה למשה רבנו, עליו השלום בעת שעלה לקבל הלוחות ובתוך שהרים ושמח עצמו, פרח בעולמות כמה וכמה אלפים פרסאות ובתוך כך הביט בעצמו והנה הוא רחוק מאד ממקום שהיה ... לאיזה מקום אחר ויהיה תמיהה גדולה עליו שנעלם פתאם והצדיק חפץ תמיד להיות הצנע לכת
והשמחה התחילה לפסק כי
השמחה יש לה גבול שמתחלת עצמה ומסימת עצמה וכשהתחילה
השמחה לפסק פסקה מעט מעט, ונשפל מעט מעט וכשחזר וירד ונשפל ממקום שפרח לשם בשעת
השמחה לא חזר תחלה למקומו הראשון שפרח משם, כדרך פריחתו רק שירד מיד למטה במקום שפרח לשם ועל כן היה פליאה גדולה על שמצא את עצמו אחר שירד למטה במקומו הראשון והבן ... פגם של דוד המלך, עליו השלום, בבת שבע וכו' ולא באר הדבר היטב ומאד מאד צריכין להתחזק
בשמחה תמיד ואל יפל בדעתו כלל משום דבר שבעולם, אף אם יעבר עליו מה ואם יהיה חזק בדעתו ולא יתפחד כלל, ולא יחשב מחשבות כלל וילך בתמו
בשמחה יזכה לסוף לעבר על הכל בשלום ודברים כאלו אי אפשר לבאר בכתב וערום יבין לאשורו עוד מה שספר בשבת חנוכה ונשכח מבן מלך שנתרחק מאביו וכו' והיה מתגעגע מאד מאד ...