ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ז - וַיְהִי מִקֵּץ - כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם... לברכה 'כשעלה משה למרום, מצאו להקדוש ברוך הוא שהיה קושר כתרים לאותיות אמר לו: רבונו של עולם ! מי מעכב על ידך אמר לו: עתיד אחד לעמד ועקיבא בן יוסף שמו שיהיה דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלין של הלכות אמר לו רבונו של עולם ! ראוי שתנתן ... למעלה מן המחשבה לכך היה יודע את התרוץ כי השיג בחינת סתרי [כתרי] אותיות והדברים סתומים, כי לא באר היטב ענין זה], כנ"ל וזה פרוש: 'הוו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סיג לתורה' 'הוו מתונים בדין' זה בחינת שצריך החכם הנ"ל להיות ... 'חרות' זה בחינת יובל שהוא בחינת כלליות בן ותלמיד כי יובל הוא אותיות: "וכל בניך למודי יי" דהינו כלליות בן ותלמיד כי בניך זה בן, 'למודי ה'' הם תלמידים ומכלליות בן ותלמיד שהוא בחינת יובל, בחינת חרות משם מקבל המלכות הפרנסה כנ"ל ... כל הבחינות הנ"ל, כנ"ל וזהו חנוכה חנו כ"ה, הינו כ"ה בכסלו כסליו הוא אותיות: "וירא יי כי סר לראות" כי משה רבנו נתן לבו להסתכל בצרתן של ישראל וזהו: 'כי סר לראות לשון סר וזעף' ועקר צרתן הוא המשא של עוונות, חס ושלום, כנ"ל והשם יתברך כשראה, ...