ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות יט
ואחר שבת ביום ראשון בא הצדיק מורנו הרב אברהם הנ"ל אל רבנו, זכרונו לברכה, לאכסניא שלו ודברו ביחוד שניהם ואחר יום או יומים נפל רבנו, זכרונו לברכה, על ערש דוי רחמנא לצלן ושלח על פדיון להצדיק הנ"ל ובכל יום ויום היה הולך הרב מורנו הרב אברהם הנ"ל לבקרו אחר כך היה שם המעשה המפרסם של המסור שהיה שם והמסור היה אחד מאנשי חוץ לארץ שבאו לשם ונעשה מסור אצל הפעשא ועשה רעות גדולות לאנשי טבריה ותפס את גדולי העיר בשביה ותפס אותם בבור תשעה שבועות ואחר כך נסעו אנשי הספרדים אל הפעשא ונתנו לו הון רב ופטר אותם והלכו, ותפסו את המסור, ורצו לחנק אותו ועשה עצמו כאלו כבר נגוע ומת ואחר כך נתעורר והלך ומסר אותם עד שנתן לו הפעשא רשות שיעשה עם כל העיר כרצונו ועשה אותו לפקיד ובא אל העיר בכבוד גדול עם אנשי חיל ישמעאלים בגדלה ובכבוד ואזי תכף ומיד ברחו כל העיר ולא נשאר כי אם נשים וטף והיה בכיות גדולות בכל העיר והיתה צעקה גדולה ובכיות רבות בכל בית ובית וגם רבנו זכרונו לברכה, רצה לברח אך לא היה יכל מחמת חלשתו וכבר התחיל לצאת מן העיר אך חזר אחר כך ומאת ה' היתה זאת כי על ידי רבנו, זכרונו לברכה, חזרו כלם לתוך העיר כי המסור הכניע עצמו מאד תחת רגלי רבנו, זכרונו לברכה והלך לרבנו, זכרונו לברכה, והכניע עצמו מאד תחתיו וענין ההנהגה, שנהג עם המסור הנ"ל, תקצר היריעה לספר כי נהג עמו בחכמה נפלאה עד שהמסור נתבטל נגדו וצוה להאיש שהיה עם רבנו, זכרונו לברכה שיעשה כרוז שיחזרו כל הבורחים וחזרו כלם על ידי זה לתוך העיר ורבנו דבר עמו בחכמה ואמר לו שנאה ויפה לפקיד שיתפלל על צרת ישראל ושיהיה חסיד וענו כי המסור הנ"ל היה צבוע, ודמה עצמו כאלו הוא חסיד והתחיל לדבר עם רבנו, זכרונו לברכה, עניני חסידות והוא זכרונו לברכה, עשה עצמו כלא ידע עד שנדמה להמסור כאלו הוא זכרונו לברכה, מחזיק אותו גם כן לחסיד ודבר עמו בחכמה וערמה ודבר על לבו שירגיל את עצמו לומר תהלים עד שאמר לו רבנו זכרונו לברכה בזאת אדע שאין בך גאות אם תוכל לומר תהלים בביתי לפני בני הנעורים בבכיה גדולה וכן היה והתחיל מיד לומר תהלים בבכיה גדולה ודמעתו על לחיו ואחר כך נפל המסור לחלשה ואף על פי כן היו שומרים על כל השערים לשמר אם יבואו משלחים כי זה היה מסירתו שאמר שבא הון רב מכאן להתם אך ה' היה בעזרם והעלימו הדבר מהמסור הנ"ל ושלחו את האיש שהיה עם רבנו זכרונו לברכה לחיפה וקבל הוא את המעות מהמשלחים והוליכם לטבריה ונתנם לרבנו זכרונו לברכה והוא נתן להם, וחלקו וכאשר עמד המסור מחלשתו התפאר את עצמו שיעשה להם עוד רעות והיה סופו שנפל עוד הפעם לחלשה, ומת והיה לרבנו זכרונו לברכה, שמחה גדולה על שנתגלגל על ידו זכות כזה כי על ידו חזרו כלם לתוך העיר ובחזירתם לשם שמחו עמו כלם ביחד והלך רבנו זכרונו לברכה, שם על קבר זקנו רבי נחמן זכרונו לברכה וגם שכרו חמורים ונסעו על כל המערות ובבואם למערת רבי שמעון בן יוחאי אזי בני הנעורים עסקו בתפילה ובלמוד זוהר כאשר פקד עליהם הוא זכרונו לברכה וממנו לא ראו שום דבר רק היה שמח עד מאד ובכל עת בא אצל האיש שהיה עמו ואמר לו: אשריך וכו' ובלילה הלך מחדר לחדר, והזהיר אותם לומר זוהר וכו' וכיוצא והוא בעצמו לא אמר כלום, רק היה הולך ומנגן בעצמו והיה בשמחה גדולה עד אור היום וכשהאיר היום עמד בטלית ותפילין והתפלל כמה שעות ומשם נסע עמהם למערת הלל ושם אמר גם הוא קפיטל ל"ג ול"ד ושם גם כן היה בשמחה גדולה ומשם הלכו לקבר שמאי שם נפל עליו עצבות ואמר שתמיהה גדולה אצלו זאת ואחר כך אמר שיש תרוץ על זה, ולא גלה התרוץ ומשם נסעו לשאר מערות ובבואם להר הגדול, שיש שם על ראש ההר מערת התנא רבי כרוספדאי ולא היה באפשרי לילך עם החמור לשם וקפץ מעל החמור והלך הוא בעצמו עם האיש שהיה עמו והלך כמעט על ידיו ועל רגליו עד בואו למערה זו ושם נשתהה קצת וחזרו משם למערה אחרת והיו על מערה של ינוקא אחד ובאותה המערה היו הכל יראים לכנס כי אמרו שנחש כרוך שם באותה המערה גם אילן גדול היה על המערה זו ורבנו זכרונו לברכה, היה הראשון שנכנס לשם ולא היה שם נחש כלל ומאז והלאה התחילו כלם לילך באותה המערה ואחר כך הלכו על שאר מערות עד שחזרו לטבריה ואז צוה רבנו להאיש שהיה עמו שיסע לחיפה לשכר ספינה לחוץ לארץ ובבואו לשם לשכר, בתוך כך בא ספינה עם הרב הגאון החסיד המפרסם דקהלת שפיטובקע וגם שלוחי דרבנן ואז היתה המעשה שהיו יראים לקבל בעצמם המעות מחמת המסור הנזכר לעיל והכרחו למסר המעות הכל ליד האיש שהיה עם רבנו וכו' כנזכר לעיל אזי הכרח האיש הנ"ל לחזר לטבריה עם המעות ובבואו לטבריה אמר רבנו זכרונו לברכה מן הסתם רצון השם שנהיה בארץ ישראל עוד איזה זמן ואמר רבנו, זכרונו לברכה: שישכרו לו חמורים לילך לירושלים עיר הקדש וכששמע זאת הצדיק הקליסקר בקש מאתו שלא ילך וכאשר בא הצדיק השפיטובקער לטבריה עשה סעדה גדולה בלילה עבור רבנו זכרונו לברכה וחבב אותו מאד ודברו ביחוד ולא שמע שום אדם מה שדברו יחד ועשה רבנו זכרונו לברכה, שלום בין הרב הקדוש דשפיטובקע ובין הרב הקדוש הקליסקר ואחר זמן קצר נפל שם דבר בעיר והכרח לברח מאכסניא שלו לאכסניא אחרת ואחר כך נפל שם הדבר גם כן והכרח לברח מטבריה ובריחתו מטבריה בעת הדבר רחמנא לצלן היה בסכנה גדולה מאד כי השער של החומה היה סגור והיה מכרח לברח דרך המערה עד שבא אל החומה אצל שפת כנרת ורצה לעלות על החומה ולירד משם כדי לצאת על ידי זה מן העיר ויהי כאשר עלה על החומה ועבר ובא על צד השני כלפי חוץ הסתכל והנה הים תחתיו והוא היה תלוי ועומד על ידיו ועל רגליו על החומה למעלה ותחתיו היה הים ונשא לבו להשם יתברך, והצילו ברחמיו ויצא משם בשלום עד שבא לעיר הקדושה צפת וישבו שם ימים אחדים עד שנשמע שהצרפת יבוא בקרוב לעכו
וְאַחַר שַׁבָּת בְּיוֹם רִאשׁוֹן

בָּא הַצַּדִּיק מוֹרֵנוּ הָרַב אַבְרָהָם הַנַּ"ל אֶל רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, לְאַכְסַנְיָא שֶׁלּוֹ

וְדִבְּרוּ בְּיִחוּד שְׁנֵיהֶם

וְאַחַר יוֹם אוֹ יוֹמַיִם נָפַל רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, עַל עֶרֶשׂ דְּוַי רַחֲמָנָא לִצְלָן

וְשָׁלַח עַל פִּדְיוֹן לְהַצַּדִּיק הַנַּ"ל

וּבְכָל יוֹם וָיוֹם הָיָה הוֹלֵךְ הָרַב מוֹרֵנוּ הָרַב אַבְרָהָם הַנַּ"ל לְבַקְּרוֹ

אַחַר כָּךְ הָיָה שָׁם הַמַּעֲשֶׂה הַמְפֻרְסָם שֶׁל הַמָּסוֹר שֶׁהָיָה שָׁם

וְהַמָּסוֹר הָיָה אֶחָד מֵאַנְשֵׁי חוּץ לָאָרֶץ שֶׁבָּאוּ לְשָׁם וְנַעֲשָׂה מָסוֹר אֵצֶל הַפֶּעשָׁא

וְעָשָׂה רָעוֹת גְּדוֹלוֹת לְאַנְשֵׁי טְבֶרְיָה

וְתָפַס אֶת גְּדוֹלֵי הָעִיר בַּשִּׁבְיָה

וְתָפַס אוֹתָם בַּבּוֹר תִּשְׁעָה שָׁבוּעוֹת

וְאַחַר כָּךְ נָסְעוּ אַנְשֵׁי הַסְּפָרַדִּים אֶל הַפֶּעשָׁא

וְנָתְנוּ לוֹ הוֹן רַב וּפָטַר אוֹתָם

וְהָלְכוּ, וְתָפְסוּ אֶת הַמָּסוֹר, וְרָצוּ לַחֲנק אוֹתוֹ

וְעָשָׂה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ כְּבַר נִגְוַע וָמֵת

וְאַחַר כָּךְ נִתְעוֹרֵר

וְהָלַךְ וּמָסַר אוֹתָם

עַד שֶׁנָּתַן לוֹ הַפֶּעשָׁא רְשׁוּת שֶׁיַּעֲשֶׂה עִם כָּל הָעִיר כִּרְצוֹנוֹ

וְעָשָׂה אוֹתוֹ לְפָקִיד

וּבָא אֶל הָעִיר בְּכָבוֹד גָּדוֹל עִם אַנְשֵׁי חַיִל יִשְׁמְעֵאלִים בִּגְדֻלָּה וּבְכָבוֹד

וַאֲזַי תֵּכֶף וּמִיָּד בָּרְחוּ כָּל הָעִיר וְלא נִשְׁאַר כִּי אִם נָשִׁים וָטַף

וְהָיָה בְּכִיּוֹת גְּדוֹלוֹת בְּכָל הָעִיר

וְהָיְתָה צְעָקָה גְּדוֹלָה וּבְכִיּוֹת רַבּוֹת בְּכָל בַּיִת וּבַיִת

וְגַם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, רָצָה לִבְרחַ

אַךְ לא הָיָה יָכל מֵחֲמַת חֻלְשָׁתוֹ

וּכְבָר הִתְחִיל לָצֵאת מִן הָעִיר

אַךְ חָזַר אַחַר כָּךְ

וּמֵאֵת ה' הָיְתָה זאת

כִּי עַל יְדֵי רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, חָזְרוּ כֻּלָּם לְתוֹךְ הָעִיר

כִּי הַמָּסוֹר הִכְנִיעַ עַצְמוֹ מְאד תַּחַת רַגְלֵי רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְהָלַךְ לְרַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְהִכְנִיעַ עַצְמוֹ מְאד תַּחְתָּיו

וְעִנְיַן הַהַנְהָגָה, שֶׁנָּהַג עִם הַמָּסוֹר הַנַּ"ל, תִּקְצַר הַיְרִיעָה לְסַפֵּר

כִּי נָהַג עִמּוֹ בְּחָכְמָה נִפְלָאָה

עַד שֶׁהַמָּסוֹר נִתְבַּטֵּל נֶגְדּוֹ

וְצִוָּה לְהָאִישׁ שֶׁהָיָה עִם רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁיַּעֲשֶׂה כְּרוּז שֶׁיַּחַזְרוּ כָּל הַבּוֹרְחִים

וְחָזְרוּ כֻּלָּם עַל יְדֵי זֶה לְתוֹךְ הָעִיר

וְרַבֵּנוּ דִבֵּר עִמּוֹ בְּחָכְמָה

וְאָמַר לוֹ שֶׁנָּאֶה וְיָפֶה לְפָקִיד שֶׁיִּתְפַּלֵּל עַל צָרַת יִשְׂרָאֵל

וְשֶׁיִּהְיֶה חָסִיד וְעָנָו

כִּי הַמָּסוּר הַנַּ"ל הָיָה צָבוּעַ, וְדִמָּה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא חָסִיד

וְהִתְחִיל לְדַבֵּר עִם רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, עִנְיְנֵי חֲסִידוּת

וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, עָשָׂה עַצְמוֹ כְּלא יָדַע

עַד שֶׁנִּדְמָה לְהַמָּסוֹר כְּאִלּוּ הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, מַחֲזִיק אוֹתוֹ גַּם כֵּן לְחָסִיד

וְדִבֵּר עִמּוֹ בְּחָכְמָה וְעָרְמָה

וְדִבֵּר עַל לִבּוֹ שֶׁיַּרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לוֹמַר תְּהִלִּים

עַד שֶׁאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

בְּזאת אֵדַע שֶׁאֵין בְּךָ גֵּאוּת

אִם תּוּכַל לוֹמַר תְּהִלִּים בְּבֵיתִי לִפְנֵי בְּנֵי הַנְּעוּרִים בִּבְכִיָּה גְּדוֹלָה

וְכֵן הָיָה

וְהִתְחִיל מִיָּד לוֹמַר תְּהִלִּים בִּבְכִיָּה גְּדוֹלָה וְדִמְעָתוֹ עַל לֶחְיוֹ

וְאַחַר כָּךְ נָפַל הַמָּסוֹר לְחֻלְשָׁה

וְאַף עַל פִּי כֵן הָיוּ שׁוֹמְרִים עַל כָּל הַשְּׁעָרִים לִשְׁמר אִם יָבוֹאוּ מְשֻׁלָּחִים

כִּי זֶה הָיָה מְסִירָתוֹ

שֶׁאָמַר שֶׁבָּא הוֹן רַב מִכָּאן לְהָתָם

אַךְ ה' הָיָה בְּעֶזְרָם וְהֶעֱלִימוּ הַדָּבָר מֵהַמָּסוֹר הַנַּ"ל

וְשָׁלְחוּ אֶת הָאִישׁ שֶׁהָיָה עִם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְחֵיפָה

וְקִבֵּל הוּא אֶת הַמָּעוֹת מֵהַמְשֻׁלָּחִים וְהוֹלִיכָם לִטְבֶרְיָה

וּנְתָנָם לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְהוּא נָתַן לָהֶם, וְחִלְּקוּ

וְכַאֲשֶׁר עָמַד הַמָּסוֹר מֵחֻלְשָׁתוֹ

הִתְפָּאֵר אֶת עַצְמוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה לָהֶם עוֹד רָעוֹת

וְהָיָה סוֹפוֹ שֶׁנָּפַל עוֹד הַפַּעַם לְחֻלְשָׁה, וָמֵת

וְהָיָה לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שִׂמְחָה גְדוֹלָה

עַל שֶׁנִּתְגַּלְגֵּל עַל יָדוֹ זְכוּת כָּזֶה

כִּי עַל יָדוֹ חָזְרוּ כֻּלָּם לְתוֹךְ הָעִיר

וּבַחֲזִירָתָם לְשָׁם שָׂמְחוּ עִמּוֹ כֻּלָּם בְּיַחַד

וְהָלַךְ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שָׁם עַל קֶבֶר זְקֵנוֹ רַבִּי נַחְמָן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְגַם שָׂכְרוּ חֲמוֹרִים וְנָסְעוּ עַל כָּל הַמְּעָרוֹת

וּבְבוֹאָם לִמְעָרַת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי

אֲזַי בְּנֵי הַנְּעוּרִים עָסְקוּ בִּתְפִילָּה וּבְלִמּוּד זוהַר כַּאֲשֶׁר פָּקַד עֲלֵיהֶם הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וּמִמֶּנּוּ לא רָאוּ שׁוּם דָּבָר

רַק הָיָה שָׂמֵחַ עַד מְאד

וּבְכָל עֵת בָּא אֵצֶל הָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ וְאָמַר לוֹ: אַשְׁרֶיךָ וְכוּ'

וּבַלַּיְלָה הָלַךְ מֵחֶדֶר לְחֶדֶר, וְהִזְהִיר אוֹתָם לוֹמַר זוהַר וְכוּ' וְכַיּוֹצֵא

וְהוּא בְּעַצְמוֹ לא אָמַר כְּלוּם, רַק הָיָה הוֹלֵךְ וּמְנַגֵּן בְּעַצְמוֹ

וְהָיָה בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה עַד אוֹר הַיּוֹם

וּכְשֶׁהֵאִיר הַיּוֹם עָמַד בְּטַלִּית וּתְפִילִּין וְהִתְפַּלֵּל כַּמָּה שָׁעוֹת

וּמִשָּׁם נָסַע עִמָּהֶם לִמְעָרַת הִלֵּל

וְשָׁם אָמַר גַּם הוּא קַפִּיטְל ל"ג ול"ד

וְשָׁם גַּם כֵּן הָיָה בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה

וּמִשָּׁם הָלְכוּ לְקֶבֶר שַׁמַּאי

שָׁם נָפַל עָלָיו עַצְבוּת

וְאָמַר שֶׁתְּמִיהָה גְּדוֹלָה אֶצְלוֹ זאת

וְאַחַר כָּךְ אָמַר שֶׁיֵּשׁ תֵּרוּץ עַל זֶה, וְלא גִּלָּה הַתֵּרוּץ

וּמִשָּׁם נָסְעוּ לִשְׁאָר מְעָרוֹת

וּבְבוֹאָם לָהָר הַגָּדוֹל, שֶׁיֵּשׁ שָׁם עַל ראשׁ הָהָר מְעָרַת הַתַּנָּא רַבִּי כְּרוֹסְפַּדַּאי

וְלא הָיָה בְּאֶפְשָׁרִי לֵילֵךְ עִם הַחֲמוֹר לְשָׁם

וְקָפַץ מֵעַל הַחֲמוֹר וְהָלַךְ הוּא בְּעַצְמוֹ עִם הָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ

וְהָלַךְ כִּמְעַט עַל יָדָיו וְעַל רַגְלָיו עַד בּוֹאוֹ לִמְעָרָה זוֹ

וְשָׁם נִשְׁתַּהָה קְצָת וְחָזְרוּ מִשָּׁם לִמְעָרָה אַחֶרֶת

וְהָיוּ עַל מְעָרָה שֶׁל יַנּוּקָא אֶחָד

וּבְאוֹתָהּ הַמְּעָרָה הָיוּ הַכּל יְרֵאִים לִכְנס

כִּי אָמְרוּ שֶׁנָּחָשׁ כָּרוּךְ שָׁם בְּאוֹתָהּ הַמְּעָרָה

גַּם אִילָן גָּדוֹל הָיָה עַל הַמְּעָרָה זוֹ

וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּכְנַס לְשָׁם וְלא הָיָה שָׁם נָחָשׁ כְּלָל

וּמֵאָז וָהָלְאָה הִתְחִילוּ כֻּלָּם לֵילֵךְ בְּאוֹתָהּ הַמְּעָרָה

וְאַחַר כָּךְ הָלְכוּ עַל שְׁאָר מְעָרוֹת עַד שֶׁחָזְרוּ לִטְבֶרְיָה

וְאָז צִוָּה רַבֵּנוּ לְהָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ שֶׁיִּסַּע לְחֵיפָה לִשְׂכּר סְפִינָה לְחוּץ לָאָרֶץ

וּבְבוֹאוֹ לְשָׁם לִשְׂכּר, בְּתוֹךְ כָּךְ בָּא סְפִינָה עִם הָרַב הַגָּאוֹן הֶחָסִיד הַמְפֻרְסָם דִּקְהִלַּת שְׁפִּיטוּבְקֶע

וְגַם שְׁלוּחֵי דְּרַבָּנָן

וְאָז הָיְתָה הַמַּעֲשֶׂה שֶׁהָיוּ יְרֵאִים לְקַבֵּל בְּעַצְמָם הַמָּעוֹת מֵחֲמַת הַמָּסוֹר הַנִּזְכָּר לְעֵיל

וְהֻכְרְחוּ לִמְסֹר הַמָּעוֹת הַכּל לְיַד הָאִישׁ שֶׁהָיָה עִם רַבֵּנוּ וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל

אֲזַי הֻכְרַח הָאִישׁ הַנַּ"ל לַחֲזר לִטְבֶרְיָה עִם הַמָּעוֹת

וּבְבוֹאוֹ לִטְבֶרְיָה אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

מִן הַסְּתָם רְצוֹן הַשֵּׁם שֶׁנִּהְיֶה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עוֹד אֵיזֶה זְמַן

וְאָמַר רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה: שֶׁיִּשְׂכְּרוּ לוֹ חֲמוֹרִים לֵילֵךְ לִירוּשָׁלַיִם עִיר הַקּדֶשׁ

וּכְשֶׁשָּׁמַע זאת הַצַּדִּיק הַקַּלִּיסְקֶר בִּקֵּשׁ מֵאִתּוֹ שֶׁלּא יֵלֵךְ

וְכַאֲשֶׁר בָּא הַצַּדִּיק הַשְּׁפִּיטוּבְקֶער לִטְבֶרְיָה עָשָׂה סְעֻדָּה גְּדוֹלָה בַּלַּיְלָה עֲבוּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְחִבֵּב אוֹתוֹ מְאד וְדִבְּרוּ בְּיִחוּד

וְלא שָׁמַע שׁוּם אָדָם מַה שֶּׁדִּבְּרוּ יַחַד

וְעָשָׂה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שָׁלוֹם בֵּין הָרַב הַקָּדוֹשׁ דִּשְׁפִּיטוּבְקֶע וּבֵין הָרַב הַקָּדוֹשׁ הַקַּלִּיסְקֶר

וְאַחַר זְמַן קָצָר נָפַל שָׁם דֶּבֶר בָּעִיר

וְהֻכְרַח לִבְרחַ מֵאַכְסַנְיָא שֶׁלּוֹ לְאַכְסַנְיָא אַחֶרֶת

וְאַחַר כָּךְ נָפַל שָׁם הַדֶּבֶר גַּם כֵּן

וְהֻכְרַח לִבְרחַ מִטְּבֶרְיָה

וּבְרִיחָתוֹ מִטְּבֶרְיָה בְּעֵת הַדָּבָר רַחֲמָנָא לִצְלָן הָיָה בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה מְאד

כִּי הַשַּׁעַר שֶׁל הַחוֹמָה הָיָה סָגוּר

וְהָיָה מֻכְרָח לִבְרחַ דֶּרֶךְ הַמְּעָרָה

עַד שֶׁבָּא אֶל הַחוֹמָה אֵצֶל שְׂפַת כִּנֶּרֶת

וְרָצָה לַעֲלוֹת עַל הַחוֹמָה וְלֵירֵד מִשָּׁם כְּדֵי לָצֵאת עַל יְדֵי זֶה מִן הָעִיר

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר עָלָה עַל הַחוֹמָה וְעָבַר וּבָא עַל צַד הַשֵּׁנִי כְּלַפֵּי חוּץ

הִסְתַּכֵּל וְהִנֵּה הַיָּם תַּחְתָּיו

וְהוּא הָיָה תָּלוּי וְעוֹמֵד עַל יָדָיו וְעַל רַגְלָיו עַל הַחוֹמָה לְמַעְלָה וְתַחְתָּיו הָיָה הַיָּם

וְנָשָׂא לִבּוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהִצִּילוֹ בְּרַחֲמָיו

וְיָצָא מִשָּׁם בְּשָׁלוֹם

עַד שֶׁבָּא לָעִיר הַקְּדוֹשָׁה צְפָת

וְיָשְׁבוּ שָׁם יָמִים אֲחָדִים

עַד שֶׁנִּשְׁמַע שֶׁהַצָּרְפַת יָבוֹא בְּקָרוֹב לְעַכּוֹ
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קח - מֵעִנְיַן מַעֲשֵׂה בְּנֵי אָדָם
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קח - מענין מעשה בני אדם פעם אחד ספר מענין מעשה בני אדם ענה ואמר: הלא האדם בשביל תענוג קטן אחד של רבע שעה הוא יכול לאבד ולהפסיד כל העולם הזה עם העולם הבא ואמר בלשון אשכנז בזה הלשון: א מענטש פון איין תענוג'ל וועגן פון א פערטל שעה, קאן ער אן ווערן גאר דעם עולם הזה מיט דעם עולם הבא
שיחות הר"ן - אות רסג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רסג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן ספר לי אחד שהיה משיח עמו זכרונו לברכה, מענין בני הנעורים ששכיח מאד שנעשה קלקול ביניהם ובין נשותיהם ונפרדים זה מזה איזה זמן ולפעמים נעשה מזה פרוד לגמרי חס ושלום אמר שזה מעשה בעל דבר שמניח את עצמו על זה מאד לקלקל השלום של בני הנעורים כדי שיתפסו במצודתו חס ושלום, על ידי זה כי הוא אורב על זה מאד לתפסם בנעוריהם על ידי קלקול השלום בית חס ושלום שגורם בערמומיותו לקלקל השלום שביניהם והאריך בשיחה זאת
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יח - קַרְטָלִיתָא
...[לשון רבנו, זכרונו לברכה] רבי יונתן משתעי: זמנא חדא הוה קאזלינא בספינתא, וחזינן ההוא קרטליתא, דהוו מקבעי בה אבנים טובות ומרגליות, והדרי לה מיני דכורי דמקרי בירשא. נחית בר אמוראי לאתויי, ורגש, ובעי דנשמטה לאטמה, וזרק זיקא דחלא ונחת. נפק ברת קלא ואמר: מאי אית לכו בהדי קרטליתא, דדביתהו דרבי חנינא בן דוסא, דעתידה לשדיא תכלתא בה לצדיקי לעלמא דאתי רשב"ם: קרטליתא ארגז: דמקרי בירשא כך שמו: בר אמוראי אדם שיודע לשוט במים: בעי דנשמטה לאטמא שבקש לחתך ירכו: זרק לה חלא חמץ, וברח מריחו לים: למשדיא בה להצניע בו...
ספר המידות - עבירה
ספר המידות - עבירה א. יש עברות שהמקום גורם. ב. מי שעובר עברה להכעיס, לסוף שנתבזה בעיני בני אדם והוא כועס עליהם.
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה טו - אֵלּוּ הַמִּתְפָּאֲרִין עַצְמָן בְּשֶׁקֶר בִּגְדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת
...טו - אלו המתפארין עצמן בשקר בגדולות ונפלאות אלו המתפארין עצמן בשקר בגדולות ונפלאות וכאלו אין שום דבר נמנע מהם, והכל בידם ויש מהם שהם מנהיגי הדור הנה עקר כחם ויניקתם הוא רק מהצדיקים הגדולים כי יש צדיקים אמתיים גדולים במעלה, ויש להם פה קדוש ודרכם לדבר גדולות ונפלאות והם באמת יכולים לעבד ה' בכל דבר שבעולם. באכילה ושתיה ושאר דברים וכמובא בכונות 'שלפעמים ממתיקין דינים על ידי אכילה ושתיה' ויש צדיקים אמתיים, שיכולין לעשות פדיון על ידי אכילתם וכיוצא ומחמת ההתפארות של אלו הצדיקים הגדולים שיוצא מפיהם הקדוש...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לח - לִפְעָמִים הַגָּדוֹל הוֹלֵך וְנוֹסֵעַ לְהַקָּטָן, וְלִפְעָמִים לְהֵפֶך
...ח"ב - תורה לח - לפעמים הגדול הולך ונוסע להקטן, ולפעמים להפך לפעמים הגדול הולך ונוסע להקטן, ולפעמים להפך דהינו שלפעמים הצדיק נוסע על המדינה ומאיר להתלמידים ולפעמים התלמידים באים אצלו ודע, שזאת הבחינה היא גדולה דהינו כשהגדול נוסע להקטן, זאת הבחינה היא גדולה ביותר כי זה פשוט שהקטן צריך לבוא להגדול כי הוא צריך לקבל ממנו אך לפעמים אורו של הגדול הוא גדול מאד מאד עד שאי אפשר להקטן לקבל מן הגדול במקומו מחמת רבוי האור הגדול מאד על כן מכרח הגדול להוריד ולהכניע עצמו אצל הקטן ולילך אחריו כדי שעל ידי זה יתמעט...
שיחות הר"ן - אות כא
שיחות הר"ן - אות כא בראש השנה צריכין להיות חכם שיחשב רק מחשבות טובות שייטיב השם יתברך עמנו וכו' וצריכין להיות שמח בראש השנה גם צריכין לבכות בראש השנה בראש השנה ביום הראשון צריכין למעט בדבור מאד מאד ואמר שאדם גדול צריך לדקדק בזה ביותר ועל כן הוא אינו אומר ביום הראשון אפילו הפיט רק מה שיסד רבי אלעזר הקליר אבל שאר הפיט אינו אמר מחמת שאדם גדול צריך לדקדק אז ביותר לבלי לדבר שום דבור שאינו מכרח
שיחות הר"ן - אות רכח - מדבר ממעלת ההתבודדות
שיחות הר"ן - אות רכח - מדבר ממעלת ההתבודדות שמעתי בשמו שאמר בודאי נמצאים כשרים אף על פי שאין להם התבודדות אבל אני קורא אותם "פלייטיס" מבהלים ומבלבלים ופתאם כשיבוא משיח ויקרא אותם יהיו מערבבים ומבלבלים אבל אנחנו נהיה דומים כמו האדם אחר השנה שדעתו נוחה ומישבת היטב כן תהיה דעתנו נוחה ומישבת עלינו בלי מהומה ובלבול
שיחות הר"ן - אות קסד - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
...כשיצא לקהלת אומאן שהיה סמוך מאד להסתלקותו כמו חצי שנה, וכבר זכה למעלה עליונה שלא זכה בה אדם מעולם כמבאר כבר גם שם היה לו התבודדות הרבה מאד ופעם אחת נכנס הבעל הבית שדר רבנו זכרונו לברכה, אצלו בשכנות שם באומאן ושם היה לרבנו זכרונו לברכה, חדר מיחד שהיה להבעל הבית תפיסת יד בו ונכנס הבעל הבית פתאם לאותו החדר ומצא את רבנו זכרונו לברכה, שהיה שוכב בפשוט ידים ורגלים על הארץ אף על פי שהיה אז חלוש מאד מאד, בלי שעור אשר חיותו היה בנס וכמעט שנגוע בכל עת אף על פי כן לא עזב דרכו הטוב על פי פשיטות עד השעה האחרו
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה טז - מִפְּנֵי מַה כְּשֶׁהָאָדָם מְבַקֵּשׁ פַּרְנָסָה
...- מפני מה כשהאדם מבקש פרנסה הקשו מפני מה כשהאדם מבקש פרנסה, אין נותנין לו תכף מן השמים כי אם על ידי סיבות, לכל אחד לפי סיבתו שזה צריך לזרע תבואה ולחרש ולקצר וכו' וזה צריך לנסע ולמצא צרך פרנסתו שם, וכיוצא בזה ולמה לא נותנין לו תכף, בשעה שמבקש פרנסתו, מזמן ? והתרוץ: דע, שכל הפרנסה של ישראל צריכין לקבל על ידי המלך כמו שכתוב במלך: "אילנא די חזית די רבה ותקף וכו' ומזון לכלא בה אנת הוא מלכא" ועקר המלכות הוא על ידי ענווה, בבחינת: "ולפני כבוד ענווה" שעקר כבוד וגדלת המלכות הוא על ידי ענווה דיקא כי כן דרך...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.3281 שניות - עכשיו 09_10_2025 השעה 11:18:14 - wesi2