ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות יט
ואחר שבת ביום ראשון בא הצדיק מורנו הרב אברהם הנ"ל אל רבנו, זכרונו לברכה, לאכסניא שלו ודברו ביחוד שניהם ואחר יום או יומים נפל רבנו, זכרונו לברכה, על ערש דוי רחמנא לצלן ושלח על פדיון להצדיק הנ"ל ובכל יום ויום היה הולך הרב מורנו הרב אברהם הנ"ל לבקרו אחר כך היה שם המעשה המפרסם של המסור שהיה שם והמסור היה אחד מאנשי חוץ לארץ שבאו לשם ונעשה מסור אצל הפעשא ועשה רעות גדולות לאנשי טבריה ותפס את גדולי העיר בשביה ותפס אותם בבור תשעה שבועות ואחר כך נסעו אנשי הספרדים אל הפעשא ונתנו לו הון רב ופטר אותם והלכו, ותפסו את המסור, ורצו לחנק אותו ועשה עצמו כאלו כבר נגוע ומת ואחר כך נתעורר והלך ומסר אותם עד שנתן לו הפעשא רשות שיעשה עם כל העיר כרצונו ועשה אותו לפקיד ובא אל העיר בכבוד גדול עם אנשי חיל ישמעאלים בגדלה ובכבוד ואזי תכף ומיד ברחו כל העיר ולא נשאר כי אם נשים וטף והיה בכיות גדולות בכל העיר והיתה צעקה גדולה ובכיות רבות בכל בית ובית וגם רבנו זכרונו לברכה, רצה לברח אך לא היה יכל מחמת חלשתו וכבר התחיל לצאת מן העיר אך חזר אחר כך ומאת ה' היתה זאת כי על ידי רבנו, זכרונו לברכה, חזרו כלם לתוך העיר כי המסור הכניע עצמו מאד תחת רגלי רבנו, זכרונו לברכה והלך לרבנו, זכרונו לברכה, והכניע עצמו מאד תחתיו וענין ההנהגה, שנהג עם המסור הנ"ל, תקצר היריעה לספר כי נהג עמו בחכמה נפלאה עד שהמסור נתבטל נגדו וצוה להאיש שהיה עם רבנו, זכרונו לברכה שיעשה כרוז שיחזרו כל הבורחים וחזרו כלם על ידי זה לתוך העיר ורבנו דבר עמו בחכמה ואמר לו שנאה ויפה לפקיד שיתפלל על צרת ישראל ושיהיה חסיד וענו כי המסור הנ"ל היה צבוע, ודמה עצמו כאלו הוא חסיד והתחיל לדבר עם רבנו, זכרונו לברכה, עניני חסידות והוא זכרונו לברכה, עשה עצמו כלא ידע עד שנדמה להמסור כאלו הוא זכרונו לברכה, מחזיק אותו גם כן לחסיד ודבר עמו בחכמה וערמה ודבר על לבו שירגיל את עצמו לומר תהלים עד שאמר לו רבנו זכרונו לברכה בזאת אדע שאין בך גאות אם תוכל לומר תהלים בביתי לפני בני הנעורים בבכיה גדולה וכן היה והתחיל מיד לומר תהלים בבכיה גדולה ודמעתו על לחיו ואחר כך נפל המסור לחלשה ואף על פי כן היו שומרים על כל השערים לשמר אם יבואו משלחים כי זה היה מסירתו שאמר שבא הון רב מכאן להתם אך ה' היה בעזרם והעלימו הדבר מהמסור הנ"ל ושלחו את האיש שהיה עם רבנו זכרונו לברכה לחיפה וקבל הוא את המעות מהמשלחים והוליכם לטבריה ונתנם לרבנו זכרונו לברכה והוא נתן להם, וחלקו וכאשר עמד המסור מחלשתו התפאר את עצמו שיעשה להם עוד רעות והיה סופו שנפל עוד הפעם לחלשה, ומת והיה לרבנו זכרונו לברכה, שמחה גדולה על שנתגלגל על ידו זכות כזה כי על ידו חזרו כלם לתוך העיר ובחזירתם לשם שמחו עמו כלם ביחד והלך רבנו זכרונו לברכה, שם על קבר זקנו רבי נחמן זכרונו לברכה וגם שכרו חמורים ונסעו על כל המערות ובבואם למערת רבי שמעון בן יוחאי אזי בני הנעורים עסקו בתפילה ובלמוד זוהר כאשר פקד עליהם הוא זכרונו לברכה וממנו לא ראו שום דבר רק היה שמח עד מאד ובכל עת בא אצל האיש שהיה עמו ואמר לו: אשריך וכו' ובלילה הלך מחדר לחדר, והזהיר אותם לומר זוהר וכו' וכיוצא והוא בעצמו לא אמר כלום, רק היה הולך ומנגן בעצמו והיה בשמחה גדולה עד אור היום וכשהאיר היום עמד בטלית ותפילין והתפלל כמה שעות ומשם נסע עמהם למערת הלל ושם אמר גם הוא קפיטל ל"ג ול"ד ושם גם כן היה בשמחה גדולה ומשם הלכו לקבר שמאי שם נפל עליו עצבות ואמר שתמיהה גדולה אצלו זאת ואחר כך אמר שיש תרוץ על זה, ולא גלה התרוץ ומשם נסעו לשאר מערות ובבואם להר הגדול, שיש שם על ראש ההר מערת התנא רבי כרוספדאי ולא היה באפשרי לילך עם החמור לשם וקפץ מעל החמור והלך הוא בעצמו עם האיש שהיה עמו והלך כמעט על ידיו ועל רגליו עד בואו למערה זו ושם נשתהה קצת וחזרו משם למערה אחרת והיו על מערה של ינוקא אחד ובאותה המערה היו הכל יראים לכנס כי אמרו שנחש כרוך שם באותה המערה גם אילן גדול היה על המערה זו ורבנו זכרונו לברכה, היה הראשון שנכנס לשם ולא היה שם נחש כלל ומאז והלאה התחילו כלם לילך באותה המערה ואחר כך הלכו על שאר מערות עד שחזרו לטבריה ואז צוה רבנו להאיש שהיה עמו שיסע לחיפה לשכר ספינה לחוץ לארץ ובבואו לשם לשכר, בתוך כך בא ספינה עם הרב הגאון החסיד המפרסם דקהלת שפיטובקע וגם שלוחי דרבנן ואז היתה המעשה שהיו יראים לקבל בעצמם המעות מחמת המסור הנזכר לעיל והכרחו למסר המעות הכל ליד האיש שהיה עם רבנו וכו' כנזכר לעיל אזי הכרח האיש הנ"ל לחזר לטבריה עם המעות ובבואו לטבריה אמר רבנו זכרונו לברכה מן הסתם רצון השם שנהיה בארץ ישראל עוד איזה זמן ואמר רבנו, זכרונו לברכה: שישכרו לו חמורים לילך לירושלים עיר הקדש וכששמע זאת הצדיק הקליסקר בקש מאתו שלא ילך וכאשר בא הצדיק השפיטובקער לטבריה עשה סעדה גדולה בלילה עבור רבנו זכרונו לברכה וחבב אותו מאד ודברו ביחוד ולא שמע שום אדם מה שדברו יחד ועשה רבנו זכרונו לברכה, שלום בין הרב הקדוש דשפיטובקע ובין הרב הקדוש הקליסקר ואחר זמן קצר נפל שם דבר בעיר והכרח לברח מאכסניא שלו לאכסניא אחרת ואחר כך נפל שם הדבר גם כן והכרח לברח מטבריה ובריחתו מטבריה בעת הדבר רחמנא לצלן היה בסכנה גדולה מאד כי השער של החומה היה סגור והיה מכרח לברח דרך המערה עד שבא אל החומה אצל שפת כנרת ורצה לעלות על החומה ולירד משם כדי לצאת על ידי זה מן העיר ויהי כאשר עלה על החומה ועבר ובא על צד השני כלפי חוץ הסתכל והנה הים תחתיו והוא היה תלוי ועומד על ידיו ועל רגליו על החומה למעלה ותחתיו היה הים ונשא לבו להשם יתברך, והצילו ברחמיו ויצא משם בשלום עד שבא לעיר הקדושה צפת וישבו שם ימים אחדים עד שנשמע שהצרפת יבוא בקרוב לעכו
וְאַחַר שַׁבָּת בְּיוֹם רִאשׁוֹן

בָּא הַצַּדִּיק מוֹרֵנוּ הָרַב אַבְרָהָם הַנַּ"ל אֶל רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, לְאַכְסַנְיָא שֶׁלּוֹ

וְדִבְּרוּ בְּיִחוּד שְׁנֵיהֶם

וְאַחַר יוֹם אוֹ יוֹמַיִם נָפַל רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, עַל עֶרֶשׂ דְּוַי רַחֲמָנָא לִצְלָן

וְשָׁלַח עַל פִּדְיוֹן לְהַצַּדִּיק הַנַּ"ל

וּבְכָל יוֹם וָיוֹם הָיָה הוֹלֵךְ הָרַב מוֹרֵנוּ הָרַב אַבְרָהָם הַנַּ"ל לְבַקְּרוֹ

אַחַר כָּךְ הָיָה שָׁם הַמַּעֲשֶׂה הַמְפֻרְסָם שֶׁל הַמָּסוֹר שֶׁהָיָה שָׁם

וְהַמָּסוֹר הָיָה אֶחָד מֵאַנְשֵׁי חוּץ לָאָרֶץ שֶׁבָּאוּ לְשָׁם וְנַעֲשָׂה מָסוֹר אֵצֶל הַפֶּעשָׁא

וְעָשָׂה רָעוֹת גְּדוֹלוֹת לְאַנְשֵׁי טְבֶרְיָה

וְתָפַס אֶת גְּדוֹלֵי הָעִיר בַּשִּׁבְיָה

וְתָפַס אוֹתָם בַּבּוֹר תִּשְׁעָה שָׁבוּעוֹת

וְאַחַר כָּךְ נָסְעוּ אַנְשֵׁי הַסְּפָרַדִּים אֶל הַפֶּעשָׁא

וְנָתְנוּ לוֹ הוֹן רַב וּפָטַר אוֹתָם

וְהָלְכוּ, וְתָפְסוּ אֶת הַמָּסוֹר, וְרָצוּ לַחֲנק אוֹתוֹ

וְעָשָׂה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ כְּבַר נִגְוַע וָמֵת

וְאַחַר כָּךְ נִתְעוֹרֵר

וְהָלַךְ וּמָסַר אוֹתָם

עַד שֶׁנָּתַן לוֹ הַפֶּעשָׁא רְשׁוּת שֶׁיַּעֲשֶׂה עִם כָּל הָעִיר כִּרְצוֹנוֹ

וְעָשָׂה אוֹתוֹ לְפָקִיד

וּבָא אֶל הָעִיר בְּכָבוֹד גָּדוֹל עִם אַנְשֵׁי חַיִל יִשְׁמְעֵאלִים בִּגְדֻלָּה וּבְכָבוֹד

וַאֲזַי תֵּכֶף וּמִיָּד בָּרְחוּ כָּל הָעִיר וְלא נִשְׁאַר כִּי אִם נָשִׁים וָטַף

וְהָיָה בְּכִיּוֹת גְּדוֹלוֹת בְּכָל הָעִיר

וְהָיְתָה צְעָקָה גְּדוֹלָה וּבְכִיּוֹת רַבּוֹת בְּכָל בַּיִת וּבַיִת

וְגַם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, רָצָה לִבְרחַ

אַךְ לא הָיָה יָכל מֵחֲמַת חֻלְשָׁתוֹ

וּכְבָר הִתְחִיל לָצֵאת מִן הָעִיר

אַךְ חָזַר אַחַר כָּךְ

וּמֵאֵת ה' הָיְתָה זאת

כִּי עַל יְדֵי רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, חָזְרוּ כֻּלָּם לְתוֹךְ הָעִיר

כִּי הַמָּסוֹר הִכְנִיעַ עַצְמוֹ מְאד תַּחַת רַגְלֵי רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְהָלַךְ לְרַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְהִכְנִיעַ עַצְמוֹ מְאד תַּחְתָּיו

וְעִנְיַן הַהַנְהָגָה, שֶׁנָּהַג עִם הַמָּסוֹר הַנַּ"ל, תִּקְצַר הַיְרִיעָה לְסַפֵּר

כִּי נָהַג עִמּוֹ בְּחָכְמָה נִפְלָאָה

עַד שֶׁהַמָּסוֹר נִתְבַּטֵּל נֶגְדּוֹ

וְצִוָּה לְהָאִישׁ שֶׁהָיָה עִם רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁיַּעֲשֶׂה כְּרוּז שֶׁיַּחַזְרוּ כָּל הַבּוֹרְחִים

וְחָזְרוּ כֻּלָּם עַל יְדֵי זֶה לְתוֹךְ הָעִיר

וְרַבֵּנוּ דִבֵּר עִמּוֹ בְּחָכְמָה

וְאָמַר לוֹ שֶׁנָּאֶה וְיָפֶה לְפָקִיד שֶׁיִּתְפַּלֵּל עַל צָרַת יִשְׂרָאֵל

וְשֶׁיִּהְיֶה חָסִיד וְעָנָו

כִּי הַמָּסוּר הַנַּ"ל הָיָה צָבוּעַ, וְדִמָּה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא חָסִיד

וְהִתְחִיל לְדַבֵּר עִם רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, עִנְיְנֵי חֲסִידוּת

וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, עָשָׂה עַצְמוֹ כְּלא יָדַע

עַד שֶׁנִּדְמָה לְהַמָּסוֹר כְּאִלּוּ הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, מַחֲזִיק אוֹתוֹ גַּם כֵּן לְחָסִיד

וְדִבֵּר עִמּוֹ בְּחָכְמָה וְעָרְמָה

וְדִבֵּר עַל לִבּוֹ שֶׁיַּרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לוֹמַר תְּהִלִּים

עַד שֶׁאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

בְּזאת אֵדַע שֶׁאֵין בְּךָ גֵּאוּת

אִם תּוּכַל לוֹמַר תְּהִלִּים בְּבֵיתִי לִפְנֵי בְּנֵי הַנְּעוּרִים בִּבְכִיָּה גְּדוֹלָה

וְכֵן הָיָה

וְהִתְחִיל מִיָּד לוֹמַר תְּהִלִּים בִּבְכִיָּה גְּדוֹלָה וְדִמְעָתוֹ עַל לֶחְיוֹ

וְאַחַר כָּךְ נָפַל הַמָּסוֹר לְחֻלְשָׁה

וְאַף עַל פִּי כֵן הָיוּ שׁוֹמְרִים עַל כָּל הַשְּׁעָרִים לִשְׁמר אִם יָבוֹאוּ מְשֻׁלָּחִים

כִּי זֶה הָיָה מְסִירָתוֹ

שֶׁאָמַר שֶׁבָּא הוֹן רַב מִכָּאן לְהָתָם

אַךְ ה' הָיָה בְּעֶזְרָם וְהֶעֱלִימוּ הַדָּבָר מֵהַמָּסוֹר הַנַּ"ל

וְשָׁלְחוּ אֶת הָאִישׁ שֶׁהָיָה עִם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְחֵיפָה

וְקִבֵּל הוּא אֶת הַמָּעוֹת מֵהַמְשֻׁלָּחִים וְהוֹלִיכָם לִטְבֶרְיָה

וּנְתָנָם לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְהוּא נָתַן לָהֶם, וְחִלְּקוּ

וְכַאֲשֶׁר עָמַד הַמָּסוֹר מֵחֻלְשָׁתוֹ

הִתְפָּאֵר אֶת עַצְמוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה לָהֶם עוֹד רָעוֹת

וְהָיָה סוֹפוֹ שֶׁנָּפַל עוֹד הַפַּעַם לְחֻלְשָׁה, וָמֵת

וְהָיָה לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שִׂמְחָה גְדוֹלָה

עַל שֶׁנִּתְגַּלְגֵּל עַל יָדוֹ זְכוּת כָּזֶה

כִּי עַל יָדוֹ חָזְרוּ כֻּלָּם לְתוֹךְ הָעִיר

וּבַחֲזִירָתָם לְשָׁם שָׂמְחוּ עִמּוֹ כֻּלָּם בְּיַחַד

וְהָלַךְ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שָׁם עַל קֶבֶר זְקֵנוֹ רַבִּי נַחְמָן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְגַם שָׂכְרוּ חֲמוֹרִים וְנָסְעוּ עַל כָּל הַמְּעָרוֹת

וּבְבוֹאָם לִמְעָרַת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי

אֲזַי בְּנֵי הַנְּעוּרִים עָסְקוּ בִּתְפִילָּה וּבְלִמּוּד זוהַר כַּאֲשֶׁר פָּקַד עֲלֵיהֶם הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וּמִמֶּנּוּ לא רָאוּ שׁוּם דָּבָר

רַק הָיָה שָׂמֵחַ עַד מְאד

וּבְכָל עֵת בָּא אֵצֶל הָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ וְאָמַר לוֹ: אַשְׁרֶיךָ וְכוּ'

וּבַלַּיְלָה הָלַךְ מֵחֶדֶר לְחֶדֶר, וְהִזְהִיר אוֹתָם לוֹמַר זוהַר וְכוּ' וְכַיּוֹצֵא

וְהוּא בְּעַצְמוֹ לא אָמַר כְּלוּם, רַק הָיָה הוֹלֵךְ וּמְנַגֵּן בְּעַצְמוֹ

וְהָיָה בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה עַד אוֹר הַיּוֹם

וּכְשֶׁהֵאִיר הַיּוֹם עָמַד בְּטַלִּית וּתְפִילִּין וְהִתְפַּלֵּל כַּמָּה שָׁעוֹת

וּמִשָּׁם נָסַע עִמָּהֶם לִמְעָרַת הִלֵּל

וְשָׁם אָמַר גַּם הוּא קַפִּיטְל ל"ג ול"ד

וְשָׁם גַּם כֵּן הָיָה בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה

וּמִשָּׁם הָלְכוּ לְקֶבֶר שַׁמַּאי

שָׁם נָפַל עָלָיו עַצְבוּת

וְאָמַר שֶׁתְּמִיהָה גְּדוֹלָה אֶצְלוֹ זאת

וְאַחַר כָּךְ אָמַר שֶׁיֵּשׁ תֵּרוּץ עַל זֶה, וְלא גִּלָּה הַתֵּרוּץ

וּמִשָּׁם נָסְעוּ לִשְׁאָר מְעָרוֹת

וּבְבוֹאָם לָהָר הַגָּדוֹל, שֶׁיֵּשׁ שָׁם עַל ראשׁ הָהָר מְעָרַת הַתַּנָּא רַבִּי כְּרוֹסְפַּדַּאי

וְלא הָיָה בְּאֶפְשָׁרִי לֵילֵךְ עִם הַחֲמוֹר לְשָׁם

וְקָפַץ מֵעַל הַחֲמוֹר וְהָלַךְ הוּא בְּעַצְמוֹ עִם הָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ

וְהָלַךְ כִּמְעַט עַל יָדָיו וְעַל רַגְלָיו עַד בּוֹאוֹ לִמְעָרָה זוֹ

וְשָׁם נִשְׁתַּהָה קְצָת וְחָזְרוּ מִשָּׁם לִמְעָרָה אַחֶרֶת

וְהָיוּ עַל מְעָרָה שֶׁל יַנּוּקָא אֶחָד

וּבְאוֹתָהּ הַמְּעָרָה הָיוּ הַכּל יְרֵאִים לִכְנס

כִּי אָמְרוּ שֶׁנָּחָשׁ כָּרוּךְ שָׁם בְּאוֹתָהּ הַמְּעָרָה

גַּם אִילָן גָּדוֹל הָיָה עַל הַמְּעָרָה זוֹ

וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּכְנַס לְשָׁם וְלא הָיָה שָׁם נָחָשׁ כְּלָל

וּמֵאָז וָהָלְאָה הִתְחִילוּ כֻּלָּם לֵילֵךְ בְּאוֹתָהּ הַמְּעָרָה

וְאַחַר כָּךְ הָלְכוּ עַל שְׁאָר מְעָרוֹת עַד שֶׁחָזְרוּ לִטְבֶרְיָה

וְאָז צִוָּה רַבֵּנוּ לְהָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ שֶׁיִּסַּע לְחֵיפָה לִשְׂכּר סְפִינָה לְחוּץ לָאָרֶץ

וּבְבוֹאוֹ לְשָׁם לִשְׂכּר, בְּתוֹךְ כָּךְ בָּא סְפִינָה עִם הָרַב הַגָּאוֹן הֶחָסִיד הַמְפֻרְסָם דִּקְהִלַּת שְׁפִּיטוּבְקֶע

וְגַם שְׁלוּחֵי דְּרַבָּנָן

וְאָז הָיְתָה הַמַּעֲשֶׂה שֶׁהָיוּ יְרֵאִים לְקַבֵּל בְּעַצְמָם הַמָּעוֹת מֵחֲמַת הַמָּסוֹר הַנִּזְכָּר לְעֵיל

וְהֻכְרְחוּ לִמְסֹר הַמָּעוֹת הַכּל לְיַד הָאִישׁ שֶׁהָיָה עִם רַבֵּנוּ וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל

אֲזַי הֻכְרַח הָאִישׁ הַנַּ"ל לַחֲזר לִטְבֶרְיָה עִם הַמָּעוֹת

וּבְבוֹאוֹ לִטְבֶרְיָה אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

מִן הַסְּתָם רְצוֹן הַשֵּׁם שֶׁנִּהְיֶה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עוֹד אֵיזֶה זְמַן

וְאָמַר רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה: שֶׁיִּשְׂכְּרוּ לוֹ חֲמוֹרִים לֵילֵךְ לִירוּשָׁלַיִם עִיר הַקּדֶשׁ

וּכְשֶׁשָּׁמַע זאת הַצַּדִּיק הַקַּלִּיסְקֶר בִּקֵּשׁ מֵאִתּוֹ שֶׁלּא יֵלֵךְ

וְכַאֲשֶׁר בָּא הַצַּדִּיק הַשְּׁפִּיטוּבְקֶער לִטְבֶרְיָה עָשָׂה סְעֻדָּה גְּדוֹלָה בַּלַּיְלָה עֲבוּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְחִבֵּב אוֹתוֹ מְאד וְדִבְּרוּ בְּיִחוּד

וְלא שָׁמַע שׁוּם אָדָם מַה שֶּׁדִּבְּרוּ יַחַד

וְעָשָׂה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שָׁלוֹם בֵּין הָרַב הַקָּדוֹשׁ דִּשְׁפִּיטוּבְקֶע וּבֵין הָרַב הַקָּדוֹשׁ הַקַּלִּיסְקֶר

וְאַחַר זְמַן קָצָר נָפַל שָׁם דֶּבֶר בָּעִיר

וְהֻכְרַח לִבְרחַ מֵאַכְסַנְיָא שֶׁלּוֹ לְאַכְסַנְיָא אַחֶרֶת

וְאַחַר כָּךְ נָפַל שָׁם הַדֶּבֶר גַּם כֵּן

וְהֻכְרַח לִבְרחַ מִטְּבֶרְיָה

וּבְרִיחָתוֹ מִטְּבֶרְיָה בְּעֵת הַדָּבָר רַחֲמָנָא לִצְלָן הָיָה בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה מְאד

כִּי הַשַּׁעַר שֶׁל הַחוֹמָה הָיָה סָגוּר

וְהָיָה מֻכְרָח לִבְרחַ דֶּרֶךְ הַמְּעָרָה

עַד שֶׁבָּא אֶל הַחוֹמָה אֵצֶל שְׂפַת כִּנֶּרֶת

וְרָצָה לַעֲלוֹת עַל הַחוֹמָה וְלֵירֵד מִשָּׁם כְּדֵי לָצֵאת עַל יְדֵי זֶה מִן הָעִיר

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר עָלָה עַל הַחוֹמָה וְעָבַר וּבָא עַל צַד הַשֵּׁנִי כְּלַפֵּי חוּץ

הִסְתַּכֵּל וְהִנֵּה הַיָּם תַּחְתָּיו

וְהוּא הָיָה תָּלוּי וְעוֹמֵד עַל יָדָיו וְעַל רַגְלָיו עַל הַחוֹמָה לְמַעְלָה וְתַחְתָּיו הָיָה הַיָּם

וְנָשָׂא לִבּוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהִצִּילוֹ בְּרַחֲמָיו

וְיָצָא מִשָּׁם בְּשָׁלוֹם

עַד שֶׁבָּא לָעִיר הַקְּדוֹשָׁה צְפָת

וְיָשְׁבוּ שָׁם יָמִים אֲחָדִים

עַד שֶׁנִּשְׁמַע שֶׁהַצָּרְפַת יָבוֹא בְּקָרוֹב לְעַכּוֹ
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה י - וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים
...ואלה המשפטים ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם וכו' א. כשיש, חס ושלום, דינים על ישראל על ידי רקודים והמחאת כף אל כף נעשה המתקת הדינין ב. כי עקר גדלתו של הקדוש ברוך הוא הוא שגם העכו"ם ידעו שיש אלהים שליט ומושל, כמובא בזוהר 'כד אתא יתרו ואמר: "כי עתה ידעתי כי גדול ה'" וכו', כדין אתיקר ואתעלא שמא עלאה' ג. ולעכו"ם אי אפשר להם לידע גדלתו של הקדוש ברוך הוא כי אם על ידי בחינת יעקב כמו שכתוב: "בית יעקב לכו ונלכה באור ה'" כי הוא גלה אלקותו של הקדוש ברוך הוא יותר משאר האבות כי אברהם קראו הר ויצחק קראו שדה ושדה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלב - הַלְלוּ אֶת ה' מִן הַשָּׁמַיִם וְכוּ'
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלב - הללו את ה' מן השמים וכו' בשעה שאומר: "הללו את ה' מן השמים וכו' הללוהו כל מלאכיו הללוהו כל צבאיו" וכו' אזי האדם קורא לכלם ומצוה לכלם שיהללו את ה' ומזה ראוי לאדם להתעורר לתפילה בכונת הלב מאחר שבתפילתו קורא לכל העולמות להללו ולשבחו יתברך
חיי מוהר"ן - רמט - גדולת נוראות השגתו
...נוראות השגתו אות רמט אמר בקרימינטשאק עוד יאמרו בימים הבאים [איי, היה כזה ר' נחמן] כי יתגעגעו מאד אחרי. גם אמר שבימים הבאים יהיה חדוש גדול על שחלקו עליו ויאמרו בדרך תמיה על זה היו חולקים בתמיהה. גם אמר שכשיחלוקו על אחד יאמרו הלא גם עליו היו חולקים כלומר על כן אין ראיה מן מחלקת אות רנ אמר אותי צריכים כל העולם לא מבעיא אתם כי אתם יודעים בעצמכם איך אתם צריכים אותי אלא אפילו כל הצדיקים צריכים אותי כי גם הם צריכים להחזיר אותם למוטב. וגם אפילו אמות העולם צריכין אותי. אך דיו לעבד להיות כרבו אות רנא כשנסע...
מה היה החטא של משה רבנו?
...רבי נחמן מברסלב מבאר כאן breslev.eip.co.il/?key=68 את החטא של משה שמנע ממנו להכנס לארץ? ומדוע בעצם החטא של משה מנע ממנו בהכרח להכנס לארץ? ז"א מדוע החטא הזה עצמו של משה, הוא בחינת פגם ארץ ישראל? תשובה: ראשית נצטט את לשון רבי נחמן מברסלב עצמו: וכשמתפלל קדם הדרוש צריך להתפלל בתחנונים ויבקש מאת הקדוש ברוך הוא מתנת חנם ולא יתלה בזכות עצמו אף על פי שעכשו נתעורר מטה עזו של עבודתו אין זה המטה כדי להתגאות אלא כדי להכניע הרע שבעדה כי ברבים יש בהם טובים ורעים וצריך להכניע הרע שברעים כנ"ל אבל לפני השם יתברך...
שיחות הר"ן - אות שו - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...אות שו - שיחות מורנו הרב רבי נחמן שיך להא"ב החדש אות ד' דעת סימן א' המתחיל: דע כי לכל העולמות ולכל נברא יש קומה מיחדת וכו', למשל מין האריה וכו' וההבדלים כלם הם רמוזים בתמונת האותיות ובצרופיהם והזוכה להבין את התורה וכו' נראה לי שזהו ענין השיחה ששמעתי מפיו הקדוש קדם שבת חנוכה תקס"ה מענין הבריות של העולם שכל התמונות והצורות של כל בני אדם כלם נכללים בתבת אדם הנאמר בתורה "נעשה אדם" כי בזו התבה אדם שאמר השם יתברך "נעשה אדם" בתבה זו בעצמה נכללים כל מיני התמונות של כל בני אדם שבעולם וכן תבת בהמה וחיה וכו'...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה טו - מִי שֶׁרוֹצֶה לִטְעם טַעַם אוֹר הַגָּנוּז
...- תורה טו - מי שרוצה לטעם טעם אור הגנוז [לשון רבנו, זכרונו לברכה] ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וכו' א. מי שרוצה לטעם טעם אור הגנוז הינו סודות התורה שיתגלה לעתיד צריך להעלות מדת היראה לשרשה ב. ובמה מעלין את היראה ? בבחינת משפט כמו שכתוב: "מלך במשפט יעמיד ארץ" וארץ הוא בחינת יראה כמו שכתוב: "ארץ יראה" הינו שישפט את כל עסקיו כמו שכתוב: "יכלכל דבריו במשפט" הינו שישפט וידין בעצמו כל עסקיו ובזה יסיר מעליו כל הפחדים ויעלה בחינת יראה ברה ונקיה ותשאר אך יראת השם ולא יראה אחרת כי כשאין אדם דן ושופט את עצמו אזי...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רטז - הַפִילוֹסוֹפִים קוֹרִים לְהַטֶּבַע "אֵם כָּל חָי"
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רטז - הפילוסופים קורים להטבע "אם כל חי" דע כי הפילוסופים קורים להטבע "אם כל חי" ואנחנו על ידי תפילותינו אנו מבטלים הטבע כי הטבע מחיב כך, ועל ידי התפילה נשתנה הטבע וזה בחינת ח"י ברכות התפילה חוץ ברכת המינים שעל ידי חי ברכאן, מבטלין הטבע אם כל חי
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ט
...הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ט וצוה להאיש שהיה עמו לקנות ניר הרבה ודיו ומיד בבואם על הספינה התחיל לכתב תורה והזהיר את האיש הנ"ל לבל יעין כלל במכתבו והכרח האיש להבטיח לו בהן שלו ואז האמין לו ונתן לו המפתח מהתבה וביציאתם מאדס שם לוו אותו הרבה אנשים מאד בכבוד גדול ונסעו אחריו כמה עגלות ולוו אותו בשיר במשתה ושמחה גדולה מאד ובבואם לספינה והתחילו לילך על הים השחור תכף במעת לעת הראשון היה פרטינע גדולה דהינו רוח סערה עד שהגלים קפצו על הספינה והכרחו להיות בחדר סגור ומסגר מחמת המים שלא יבואו עליהם...
שיחות הר"ן - אות רעד - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רעד - שיחות מורנו הרב רבי נחמן טוב מאד להאדם שיהיה לו חדר מיחד לו לבדו לעסק שם בעבודת ה' בתורה ותפילה ובפרט התבודדות ושיחה בינו לבין קונו שלזה צריכין בודאי חדר מיחד
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קי - לא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיך
...- לא ימוש ספר התורה הזה מפיך לא ימוש ספר התורה הזה מפיך כי התורה היא רוחניות ואשר זך וישר פעלו ושכלו רוחני יכול לתפס כל התורה כלה ולא ישכח דבר כי דבר רוחני אינו תופס מקום ויכולה התורה להתפשט ולשכן בשכלו אך מי שהוא מגשם דברי התורה ועושה ממנה ממשות אזי יש לה שעור וקצבה כמה הוא יכול לתפס בשכלו ולא יותר ואם ירצה להשיג יותר, אזי ידחה מה שכבר נכנס בשכלו כדרך כל דבר גשמי אם הוא כבר מלא, אם ימלאנו יותר, ידחה מה שהיה בו כבר וזהו: "לא ימוש ספר התורה": "וימש חשך" כלומר הזהר שלא תהיה ממשות וגשמיות בדברי התורה...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1875 שניות - עכשיו 10_01_2026 השעה 04:38:24 - wesi2