ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות יט
ואחר שבת ביום ראשון בא הצדיק מורנו הרב אברהם הנ"ל אל רבנו, זכרונו לברכה, לאכסניא שלו ודברו ביחוד שניהם ואחר יום או יומים נפל רבנו, זכרונו לברכה, על ערש דוי רחמנא לצלן ושלח על פדיון להצדיק הנ"ל ובכל יום ויום היה הולך הרב מורנו הרב אברהם הנ"ל לבקרו אחר כך היה שם המעשה המפרסם של המסור שהיה שם והמסור היה אחד מאנשי חוץ לארץ שבאו לשם ונעשה מסור אצל הפעשא ועשה רעות גדולות לאנשי טבריה ותפס את גדולי העיר בשביה ותפס אותם בבור תשעה שבועות ואחר כך נסעו אנשי הספרדים אל הפעשא ונתנו לו הון רב ופטר אותם והלכו, ותפסו את המסור, ורצו לחנק אותו ועשה עצמו כאלו כבר נגוע ומת ואחר כך נתעורר והלך ומסר אותם עד שנתן לו הפעשא רשות שיעשה עם כל העיר כרצונו ועשה אותו לפקיד ובא אל העיר בכבוד גדול עם אנשי חיל ישמעאלים בגדלה ובכבוד ואזי תכף ומיד ברחו כל העיר ולא נשאר כי אם נשים וטף והיה בכיות גדולות בכל העיר והיתה צעקה גדולה ובכיות רבות בכל בית ובית וגם רבנו זכרונו לברכה, רצה לברח אך לא היה יכל מחמת חלשתו וכבר התחיל לצאת מן העיר אך חזר אחר כך ומאת ה' היתה זאת כי על ידי רבנו, זכרונו לברכה, חזרו כלם לתוך העיר כי המסור הכניע עצמו מאד תחת רגלי רבנו, זכרונו לברכה והלך לרבנו, זכרונו לברכה, והכניע עצמו מאד תחתיו וענין ההנהגה, שנהג עם המסור הנ"ל, תקצר היריעה לספר כי נהג עמו בחכמה נפלאה עד שהמסור נתבטל נגדו וצוה להאיש שהיה עם רבנו, זכרונו לברכה שיעשה כרוז שיחזרו כל הבורחים וחזרו כלם על ידי זה לתוך העיר ורבנו דבר עמו בחכמה ואמר לו שנאה ויפה לפקיד שיתפלל על צרת ישראל ושיהיה חסיד וענו כי המסור הנ"ל היה צבוע, ודמה עצמו כאלו הוא חסיד והתחיל לדבר עם רבנו, זכרונו לברכה, עניני חסידות והוא זכרונו לברכה, עשה עצמו כלא ידע עד שנדמה להמסור כאלו הוא זכרונו לברכה, מחזיק אותו גם כן לחסיד ודבר עמו בחכמה וערמה ודבר על לבו שירגיל את עצמו לומר תהלים עד שאמר לו רבנו זכרונו לברכה בזאת אדע שאין בך גאות אם תוכל לומר תהלים בביתי לפני בני הנעורים בבכיה גדולה וכן היה והתחיל מיד לומר תהלים בבכיה גדולה ודמעתו על לחיו ואחר כך נפל המסור לחלשה ואף על פי כן היו שומרים על כל השערים לשמר אם יבואו משלחים כי זה היה מסירתו שאמר שבא הון רב מכאן להתם אך ה' היה בעזרם והעלימו הדבר מהמסור הנ"ל ושלחו את האיש שהיה עם רבנו זכרונו לברכה לחיפה וקבל הוא את המעות מהמשלחים והוליכם לטבריה ונתנם לרבנו זכרונו לברכה והוא נתן להם, וחלקו וכאשר עמד המסור מחלשתו התפאר את עצמו שיעשה להם עוד רעות והיה סופו שנפל עוד הפעם לחלשה, ומת והיה לרבנו זכרונו לברכה, שמחה גדולה על שנתגלגל על ידו זכות כזה כי על ידו חזרו כלם לתוך העיר ובחזירתם לשם שמחו עמו כלם ביחד והלך רבנו זכרונו לברכה, שם על קבר זקנו רבי נחמן זכרונו לברכה וגם שכרו חמורים ונסעו על כל המערות ובבואם למערת רבי שמעון בן יוחאי אזי בני הנעורים עסקו בתפילה ובלמוד זוהר כאשר פקד עליהם הוא זכרונו לברכה וממנו לא ראו שום דבר רק היה שמח עד מאד ובכל עת בא אצל האיש שהיה עמו ואמר לו: אשריך וכו' ובלילה הלך מחדר לחדר, והזהיר אותם לומר זוהר וכו' וכיוצא והוא בעצמו לא אמר כלום, רק היה הולך ומנגן בעצמו והיה בשמחה גדולה עד אור היום וכשהאיר היום עמד בטלית ותפילין והתפלל כמה שעות ומשם נסע עמהם למערת הלל ושם אמר גם הוא קפיטל ל"ג ול"ד ושם גם כן היה בשמחה גדולה ומשם הלכו לקבר שמאי שם נפל עליו עצבות ואמר שתמיהה גדולה אצלו זאת ואחר כך אמר שיש תרוץ על זה, ולא גלה התרוץ ומשם נסעו לשאר מערות ובבואם להר הגדול, שיש שם על ראש ההר מערת התנא רבי כרוספדאי ולא היה באפשרי לילך עם החמור לשם וקפץ מעל החמור והלך הוא בעצמו עם האיש שהיה עמו והלך כמעט על ידיו ועל רגליו עד בואו למערה זו ושם נשתהה קצת וחזרו משם למערה אחרת והיו על מערה של ינוקא אחד ובאותה המערה היו הכל יראים לכנס כי אמרו שנחש כרוך שם באותה המערה גם אילן גדול היה על המערה זו ורבנו זכרונו לברכה, היה הראשון שנכנס לשם ולא היה שם נחש כלל ומאז והלאה התחילו כלם לילך באותה המערה ואחר כך הלכו על שאר מערות עד שחזרו לטבריה ואז צוה רבנו להאיש שהיה עמו שיסע לחיפה לשכר ספינה לחוץ לארץ ובבואו לשם לשכר, בתוך כך בא ספינה עם הרב הגאון החסיד המפרסם דקהלת שפיטובקע וגם שלוחי דרבנן ואז היתה המעשה שהיו יראים לקבל בעצמם המעות מחמת המסור הנזכר לעיל והכרחו למסר המעות הכל ליד האיש שהיה עם רבנו וכו' כנזכר לעיל אזי הכרח האיש הנ"ל לחזר לטבריה עם המעות ובבואו לטבריה אמר רבנו זכרונו לברכה מן הסתם רצון השם שנהיה בארץ ישראל עוד איזה זמן ואמר רבנו, זכרונו לברכה: שישכרו לו חמורים לילך לירושלים עיר הקדש וכששמע זאת הצדיק הקליסקר בקש מאתו שלא ילך וכאשר בא הצדיק השפיטובקער לטבריה עשה סעדה גדולה בלילה עבור רבנו זכרונו לברכה וחבב אותו מאד ודברו ביחוד ולא שמע שום אדם מה שדברו יחד ועשה רבנו זכרונו לברכה, שלום בין הרב הקדוש דשפיטובקע ובין הרב הקדוש הקליסקר ואחר זמן קצר נפל שם דבר בעיר והכרח לברח מאכסניא שלו לאכסניא אחרת ואחר כך נפל שם הדבר גם כן והכרח לברח מטבריה ובריחתו מטבריה בעת הדבר רחמנא לצלן היה בסכנה גדולה מאד כי השער של החומה היה סגור והיה מכרח לברח דרך המערה עד שבא אל החומה אצל שפת כנרת ורצה לעלות על החומה ולירד משם כדי לצאת על ידי זה מן העיר ויהי כאשר עלה על החומה ועבר ובא על צד השני כלפי חוץ הסתכל והנה הים תחתיו והוא היה תלוי ועומד על ידיו ועל רגליו על החומה למעלה ותחתיו היה הים ונשא לבו להשם יתברך, והצילו ברחמיו ויצא משם בשלום עד שבא לעיר הקדושה צפת וישבו שם ימים אחדים עד שנשמע שהצרפת יבוא בקרוב לעכו
וְאַחַר שַׁבָּת בְּיוֹם רִאשׁוֹן

בָּא הַצַּדִּיק מוֹרֵנוּ הָרַב אַבְרָהָם הַנַּ"ל אֶל רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, לְאַכְסַנְיָא שֶׁלּוֹ

וְדִבְּרוּ בְּיִחוּד שְׁנֵיהֶם

וְאַחַר יוֹם אוֹ יוֹמַיִם נָפַל רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, עַל עֶרֶשׂ דְּוַי רַחֲמָנָא לִצְלָן

וְשָׁלַח עַל פִּדְיוֹן לְהַצַּדִּיק הַנַּ"ל

וּבְכָל יוֹם וָיוֹם הָיָה הוֹלֵךְ הָרַב מוֹרֵנוּ הָרַב אַבְרָהָם הַנַּ"ל לְבַקְּרוֹ

אַחַר כָּךְ הָיָה שָׁם הַמַּעֲשֶׂה הַמְפֻרְסָם שֶׁל הַמָּסוֹר שֶׁהָיָה שָׁם

וְהַמָּסוֹר הָיָה אֶחָד מֵאַנְשֵׁי חוּץ לָאָרֶץ שֶׁבָּאוּ לְשָׁם וְנַעֲשָׂה מָסוֹר אֵצֶל הַפֶּעשָׁא

וְעָשָׂה רָעוֹת גְּדוֹלוֹת לְאַנְשֵׁי טְבֶרְיָה

וְתָפַס אֶת גְּדוֹלֵי הָעִיר בַּשִּׁבְיָה

וְתָפַס אוֹתָם בַּבּוֹר תִּשְׁעָה שָׁבוּעוֹת

וְאַחַר כָּךְ נָסְעוּ אַנְשֵׁי הַסְּפָרַדִּים אֶל הַפֶּעשָׁא

וְנָתְנוּ לוֹ הוֹן רַב וּפָטַר אוֹתָם

וְהָלְכוּ, וְתָפְסוּ אֶת הַמָּסוֹר, וְרָצוּ לַחֲנק אוֹתוֹ

וְעָשָׂה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ כְּבַר נִגְוַע וָמֵת

וְאַחַר כָּךְ נִתְעוֹרֵר

וְהָלַךְ וּמָסַר אוֹתָם

עַד שֶׁנָּתַן לוֹ הַפֶּעשָׁא רְשׁוּת שֶׁיַּעֲשֶׂה עִם כָּל הָעִיר כִּרְצוֹנוֹ

וְעָשָׂה אוֹתוֹ לְפָקִיד

וּבָא אֶל הָעִיר בְּכָבוֹד גָּדוֹל עִם אַנְשֵׁי חַיִל יִשְׁמְעֵאלִים בִּגְדֻלָּה וּבְכָבוֹד

וַאֲזַי תֵּכֶף וּמִיָּד בָּרְחוּ כָּל הָעִיר וְלא נִשְׁאַר כִּי אִם נָשִׁים וָטַף

וְהָיָה בְּכִיּוֹת גְּדוֹלוֹת בְּכָל הָעִיר

וְהָיְתָה צְעָקָה גְּדוֹלָה וּבְכִיּוֹת רַבּוֹת בְּכָל בַּיִת וּבַיִת

וְגַם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, רָצָה לִבְרחַ

אַךְ לא הָיָה יָכל מֵחֲמַת חֻלְשָׁתוֹ

וּכְבָר הִתְחִיל לָצֵאת מִן הָעִיר

אַךְ חָזַר אַחַר כָּךְ

וּמֵאֵת ה' הָיְתָה זאת

כִּי עַל יְדֵי רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, חָזְרוּ כֻּלָּם לְתוֹךְ הָעִיר

כִּי הַמָּסוֹר הִכְנִיעַ עַצְמוֹ מְאד תַּחַת רַגְלֵי רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְהָלַךְ לְרַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְהִכְנִיעַ עַצְמוֹ מְאד תַּחְתָּיו

וְעִנְיַן הַהַנְהָגָה, שֶׁנָּהַג עִם הַמָּסוֹר הַנַּ"ל, תִּקְצַר הַיְרִיעָה לְסַפֵּר

כִּי נָהַג עִמּוֹ בְּחָכְמָה נִפְלָאָה

עַד שֶׁהַמָּסוֹר נִתְבַּטֵּל נֶגְדּוֹ

וְצִוָּה לְהָאִישׁ שֶׁהָיָה עִם רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁיַּעֲשֶׂה כְּרוּז שֶׁיַּחַזְרוּ כָּל הַבּוֹרְחִים

וְחָזְרוּ כֻּלָּם עַל יְדֵי זֶה לְתוֹךְ הָעִיר

וְרַבֵּנוּ דִבֵּר עִמּוֹ בְּחָכְמָה

וְאָמַר לוֹ שֶׁנָּאֶה וְיָפֶה לְפָקִיד שֶׁיִּתְפַּלֵּל עַל צָרַת יִשְׂרָאֵל

וְשֶׁיִּהְיֶה חָסִיד וְעָנָו

כִּי הַמָּסוּר הַנַּ"ל הָיָה צָבוּעַ, וְדִמָּה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא חָסִיד

וְהִתְחִיל לְדַבֵּר עִם רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, עִנְיְנֵי חֲסִידוּת

וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, עָשָׂה עַצְמוֹ כְּלא יָדַע

עַד שֶׁנִּדְמָה לְהַמָּסוֹר כְּאִלּוּ הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, מַחֲזִיק אוֹתוֹ גַּם כֵּן לְחָסִיד

וְדִבֵּר עִמּוֹ בְּחָכְמָה וְעָרְמָה

וְדִבֵּר עַל לִבּוֹ שֶׁיַּרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לוֹמַר תְּהִלִּים

עַד שֶׁאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

בְּזאת אֵדַע שֶׁאֵין בְּךָ גֵּאוּת

אִם תּוּכַל לוֹמַר תְּהִלִּים בְּבֵיתִי לִפְנֵי בְּנֵי הַנְּעוּרִים בִּבְכִיָּה גְּדוֹלָה

וְכֵן הָיָה

וְהִתְחִיל מִיָּד לוֹמַר תְּהִלִּים בִּבְכִיָּה גְּדוֹלָה וְדִמְעָתוֹ עַל לֶחְיוֹ

וְאַחַר כָּךְ נָפַל הַמָּסוֹר לְחֻלְשָׁה

וְאַף עַל פִּי כֵן הָיוּ שׁוֹמְרִים עַל כָּל הַשְּׁעָרִים לִשְׁמר אִם יָבוֹאוּ מְשֻׁלָּחִים

כִּי זֶה הָיָה מְסִירָתוֹ

שֶׁאָמַר שֶׁבָּא הוֹן רַב מִכָּאן לְהָתָם

אַךְ ה' הָיָה בְּעֶזְרָם וְהֶעֱלִימוּ הַדָּבָר מֵהַמָּסוֹר הַנַּ"ל

וְשָׁלְחוּ אֶת הָאִישׁ שֶׁהָיָה עִם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְחֵיפָה

וְקִבֵּל הוּא אֶת הַמָּעוֹת מֵהַמְשֻׁלָּחִים וְהוֹלִיכָם לִטְבֶרְיָה

וּנְתָנָם לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְהוּא נָתַן לָהֶם, וְחִלְּקוּ

וְכַאֲשֶׁר עָמַד הַמָּסוֹר מֵחֻלְשָׁתוֹ

הִתְפָּאֵר אֶת עַצְמוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה לָהֶם עוֹד רָעוֹת

וְהָיָה סוֹפוֹ שֶׁנָּפַל עוֹד הַפַּעַם לְחֻלְשָׁה, וָמֵת

וְהָיָה לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שִׂמְחָה גְדוֹלָה

עַל שֶׁנִּתְגַּלְגֵּל עַל יָדוֹ זְכוּת כָּזֶה

כִּי עַל יָדוֹ חָזְרוּ כֻּלָּם לְתוֹךְ הָעִיר

וּבַחֲזִירָתָם לְשָׁם שָׂמְחוּ עִמּוֹ כֻּלָּם בְּיַחַד

וְהָלַךְ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שָׁם עַל קֶבֶר זְקֵנוֹ רַבִּי נַחְמָן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְגַם שָׂכְרוּ חֲמוֹרִים וְנָסְעוּ עַל כָּל הַמְּעָרוֹת

וּבְבוֹאָם לִמְעָרַת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי

אֲזַי בְּנֵי הַנְּעוּרִים עָסְקוּ בִּתְפִילָּה וּבְלִמּוּד זוהַר כַּאֲשֶׁר פָּקַד עֲלֵיהֶם הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וּמִמֶּנּוּ לא רָאוּ שׁוּם דָּבָר

רַק הָיָה שָׂמֵחַ עַד מְאד

וּבְכָל עֵת בָּא אֵצֶל הָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ וְאָמַר לוֹ: אַשְׁרֶיךָ וְכוּ'

וּבַלַּיְלָה הָלַךְ מֵחֶדֶר לְחֶדֶר, וְהִזְהִיר אוֹתָם לוֹמַר זוהַר וְכוּ' וְכַיּוֹצֵא

וְהוּא בְּעַצְמוֹ לא אָמַר כְּלוּם, רַק הָיָה הוֹלֵךְ וּמְנַגֵּן בְּעַצְמוֹ

וְהָיָה בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה עַד אוֹר הַיּוֹם

וּכְשֶׁהֵאִיר הַיּוֹם עָמַד בְּטַלִּית וּתְפִילִּין וְהִתְפַּלֵּל כַּמָּה שָׁעוֹת

וּמִשָּׁם נָסַע עִמָּהֶם לִמְעָרַת הִלֵּל

וְשָׁם אָמַר גַּם הוּא קַפִּיטְל ל"ג ול"ד

וְשָׁם גַּם כֵּן הָיָה בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה

וּמִשָּׁם הָלְכוּ לְקֶבֶר שַׁמַּאי

שָׁם נָפַל עָלָיו עַצְבוּת

וְאָמַר שֶׁתְּמִיהָה גְּדוֹלָה אֶצְלוֹ זאת

וְאַחַר כָּךְ אָמַר שֶׁיֵּשׁ תֵּרוּץ עַל זֶה, וְלא גִּלָּה הַתֵּרוּץ

וּמִשָּׁם נָסְעוּ לִשְׁאָר מְעָרוֹת

וּבְבוֹאָם לָהָר הַגָּדוֹל, שֶׁיֵּשׁ שָׁם עַל ראשׁ הָהָר מְעָרַת הַתַּנָּא רַבִּי כְּרוֹסְפַּדַּאי

וְלא הָיָה בְּאֶפְשָׁרִי לֵילֵךְ עִם הַחֲמוֹר לְשָׁם

וְקָפַץ מֵעַל הַחֲמוֹר וְהָלַךְ הוּא בְּעַצְמוֹ עִם הָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ

וְהָלַךְ כִּמְעַט עַל יָדָיו וְעַל רַגְלָיו עַד בּוֹאוֹ לִמְעָרָה זוֹ

וְשָׁם נִשְׁתַּהָה קְצָת וְחָזְרוּ מִשָּׁם לִמְעָרָה אַחֶרֶת

וְהָיוּ עַל מְעָרָה שֶׁל יַנּוּקָא אֶחָד

וּבְאוֹתָהּ הַמְּעָרָה הָיוּ הַכּל יְרֵאִים לִכְנס

כִּי אָמְרוּ שֶׁנָּחָשׁ כָּרוּךְ שָׁם בְּאוֹתָהּ הַמְּעָרָה

גַּם אִילָן גָּדוֹל הָיָה עַל הַמְּעָרָה זוֹ

וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּכְנַס לְשָׁם וְלא הָיָה שָׁם נָחָשׁ כְּלָל

וּמֵאָז וָהָלְאָה הִתְחִילוּ כֻּלָּם לֵילֵךְ בְּאוֹתָהּ הַמְּעָרָה

וְאַחַר כָּךְ הָלְכוּ עַל שְׁאָר מְעָרוֹת עַד שֶׁחָזְרוּ לִטְבֶרְיָה

וְאָז צִוָּה רַבֵּנוּ לְהָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ שֶׁיִּסַּע לְחֵיפָה לִשְׂכּר סְפִינָה לְחוּץ לָאָרֶץ

וּבְבוֹאוֹ לְשָׁם לִשְׂכּר, בְּתוֹךְ כָּךְ בָּא סְפִינָה עִם הָרַב הַגָּאוֹן הֶחָסִיד הַמְפֻרְסָם דִּקְהִלַּת שְׁפִּיטוּבְקֶע

וְגַם שְׁלוּחֵי דְּרַבָּנָן

וְאָז הָיְתָה הַמַּעֲשֶׂה שֶׁהָיוּ יְרֵאִים לְקַבֵּל בְּעַצְמָם הַמָּעוֹת מֵחֲמַת הַמָּסוֹר הַנִּזְכָּר לְעֵיל

וְהֻכְרְחוּ לִמְסֹר הַמָּעוֹת הַכּל לְיַד הָאִישׁ שֶׁהָיָה עִם רַבֵּנוּ וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל

אֲזַי הֻכְרַח הָאִישׁ הַנַּ"ל לַחֲזר לִטְבֶרְיָה עִם הַמָּעוֹת

וּבְבוֹאוֹ לִטְבֶרְיָה אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

מִן הַסְּתָם רְצוֹן הַשֵּׁם שֶׁנִּהְיֶה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עוֹד אֵיזֶה זְמַן

וְאָמַר רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה: שֶׁיִּשְׂכְּרוּ לוֹ חֲמוֹרִים לֵילֵךְ לִירוּשָׁלַיִם עִיר הַקּדֶשׁ

וּכְשֶׁשָּׁמַע זאת הַצַּדִּיק הַקַּלִּיסְקֶר בִּקֵּשׁ מֵאִתּוֹ שֶׁלּא יֵלֵךְ

וְכַאֲשֶׁר בָּא הַצַּדִּיק הַשְּׁפִּיטוּבְקֶער לִטְבֶרְיָה עָשָׂה סְעֻדָּה גְּדוֹלָה בַּלַּיְלָה עֲבוּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְחִבֵּב אוֹתוֹ מְאד וְדִבְּרוּ בְּיִחוּד

וְלא שָׁמַע שׁוּם אָדָם מַה שֶּׁדִּבְּרוּ יַחַד

וְעָשָׂה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שָׁלוֹם בֵּין הָרַב הַקָּדוֹשׁ דִּשְׁפִּיטוּבְקֶע וּבֵין הָרַב הַקָּדוֹשׁ הַקַּלִּיסְקֶר

וְאַחַר זְמַן קָצָר נָפַל שָׁם דֶּבֶר בָּעִיר

וְהֻכְרַח לִבְרחַ מֵאַכְסַנְיָא שֶׁלּוֹ לְאַכְסַנְיָא אַחֶרֶת

וְאַחַר כָּךְ נָפַל שָׁם הַדֶּבֶר גַּם כֵּן

וְהֻכְרַח לִבְרחַ מִטְּבֶרְיָה

וּבְרִיחָתוֹ מִטְּבֶרְיָה בְּעֵת הַדָּבָר רַחֲמָנָא לִצְלָן הָיָה בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה מְאד

כִּי הַשַּׁעַר שֶׁל הַחוֹמָה הָיָה סָגוּר

וְהָיָה מֻכְרָח לִבְרחַ דֶּרֶךְ הַמְּעָרָה

עַד שֶׁבָּא אֶל הַחוֹמָה אֵצֶל שְׂפַת כִּנֶּרֶת

וְרָצָה לַעֲלוֹת עַל הַחוֹמָה וְלֵירֵד מִשָּׁם כְּדֵי לָצֵאת עַל יְדֵי זֶה מִן הָעִיר

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר עָלָה עַל הַחוֹמָה וְעָבַר וּבָא עַל צַד הַשֵּׁנִי כְּלַפֵּי חוּץ

הִסְתַּכֵּל וְהִנֵּה הַיָּם תַּחְתָּיו

וְהוּא הָיָה תָּלוּי וְעוֹמֵד עַל יָדָיו וְעַל רַגְלָיו עַל הַחוֹמָה לְמַעְלָה וְתַחְתָּיו הָיָה הַיָּם

וְנָשָׂא לִבּוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהִצִּילוֹ בְּרַחֲמָיו

וְיָצָא מִשָּׁם בְּשָׁלוֹם

עַד שֶׁבָּא לָעִיר הַקְּדוֹשָׁה צְפָת

וְיָשְׁבוּ שָׁם יָמִים אֲחָדִים

עַד שֶׁנִּשְׁמַע שֶׁהַצָּרְפַת יָבוֹא בְּקָרוֹב לְעַכּוֹ
למה המשיח לא בא? במה זה תלוי?
...שבגללה המשיח לא בא. במה זה תלוי בדיוק? באיזו מצווה? באיזה עניין בדיוק צריך להתחזק כדי שיבוא המשיח? תודה תשובה: דעתו של רבי נחמן מברסלב בעניין הזה היא חד משמעית. ביאת המשיח לא תלויה בשום פעולה מעשית, אלא אך ורק באמונה שלמה של האדם בהשי"ת בלבד. breslev.eip.co.il/?key=40 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יא - אני ה' הוא שמי זה בחינת הגדלות שהוא בחינת שבע בתי עבודה זרה כנ"ל וזהו: ולא מטי לארעא הינו שעל ידי העוון הזה עדין לא חזרנו לארצנו כי על ידי העוון הזה...
לחשוב על התכלית
...כשאין האדם מסתכל על התכלית, למה לו חיים כשאין האדם מסתכל על התכלית, למה לו חיים וכאן breslev.eip.co.il/?key=189 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה י - העולם רחוקים מהשם יתברך, מחמת שאין להם ישוב הדעת מה שהעולם רחוקים מהשם יתברך ואינם מתקרבים אליו יתברך הוא רק מחמת שאין להם ישוב הדעת ואינם מישבין עצמן והעקר להשתדל לישב עצמו היטב מה התכלית מכל התאוות ומכל עניני העולם הזה הן תאוות הנכנסות לגוף הן תאוות שחוץ לגוף, כגון כבוד ואז בודאי ישוב אל ה'. וכאן breslev...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רמח - סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת מִצַּדִּיקִים, הוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאד
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רמח - ספורי מעשיות מצדיקים, הוא דבר גדול מאד דע שספורי מעשיות מצדיקים, הוא דבר גדול מאד כי על ידי ספורים מצדיקים נתעורר ונתלהב הלב בהתעוררות גדול להשם יתברך בחשק נמרץ מאד כי הרשימו שעשה אותו הצדיק שמספרין ממנו, על ידי עבודתו את השם יתברך זאת הרשימו נתעוררת בעת שמספרין מהצדיק והיא מעוררת להשם יתברך בהתעוררות גדול.
שיחות הר"ן - אות קנט - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
...- יגיעתו וטרחתו בעבודת ה' פעם אחת אחר שבועות בקהלת זאסלאב אמר לפני בדרך קבלנא: איך זוכין להיות יהודי ? והייתי משתומם מאד לפניו על זה כפי מה שהייתי יודע מגדלתו ועבודתו מכבר אשר אי אפשר לשער במח כלל ועדין נדמה בעיניו שלא התחיל כלל ענה ואמר הלא בעת שהייתי יגע בשביל עבודת ה' לא עלה על דעתי שאזכה לזה ולא הייתי יודע כלל ממה שאני יודע עכשו וכי עלה על דעתי לכסף ולהתגעגע לידע מה שאני יודע עכשו ?! כי לא הייתי יודע כלל שום מציאות וידיעה מהשגה זו לכסף ולהתגעגע...
שיחות הר"ן - אות ג
...ואי אפשר לבאר זאת בכתב ואמר: כי לגדלת הבורא יתברך אין שעור כי נעשים דברים נוראים בעולם, נפלאים ונוראים מאד ואין יודעים כלל הינו שעדין אין יודעים שום ידיעה כלל כלל לא וגם מה שמובא כי תכלית הידיעה אשר לא נדע הינו גם כן אצל כל ידיעה וידיעה הינו שאפילו כשמגיעין להתכלית של הידיעה דהינו לא נדע אף על פי כן עדין אין זה התכלית כי זה התכלית הוא רק באותה הידיעה אבל בהידיעה הגבוה ממנה עדין לא התחיל בה כלל וכן למעלה מעלה נמצא שלעולם אין יודעין כלל כלל לא ואף...
סיפורי מעשיות - מעשה ג - מעשה מחיגר
...וצוה אותם להשקות אילנות גם יש לכם רשות לעסק בשאר פרנסות אבל בזה תשתדלו להשקות אילנות אחר כך נפטר החכם והניח בנים והיה לו בן אחד שלא היה יכול לילך והיה יכול לעמד, רק שלא היה יכול לילך והיו אחיו נותנים לו ספוק די פרנסתו והיו מספיקים אותו כל כך עד שנשאר לו והיה אותו הבן [שלא היה יכול לילך] מקבץ על יד על יד ממה שנשאר לו מפרנסתו עד שקבץ סך מסים וישב עצמו: למה לי לקבל הספקה מהם? טוב שאתחיל לעשות איזה משא ומתן ואף שאינו יכול לילך יעץ בדעתו לשכר לו עגלה...
שבחי הר"ן - אות ז
...ז והיה מתמיד בלמודו מאד ולמד הרבה מאד "ש"ס" ו"פוסקים" "ו"תנ"ך" ו"עין יעקב" ו"ספרי הזוהר" ו"תקונים" וכל "כתבי האר"י", זכרונו לברכה ושאר ספרים הרבה מאד ו"ספרי מוסר" הרבה מאד ואמר: שכל הספרים קטנים המדברים ממוסר כלם היו בבית אביו ולמד מכלם גם למד הרבה "ראשית חכמה" ואמר בפרוש: שלמד את ספר "ראשית חכמה" פעמים אין מספר וגדל בקיאותו בכל הספרים כפי מה שראינו בעינינו קצת היה בלי שעור ובפרט בספרי תנ"ך ו"עין יעקב" וכל כתבי האר"י וספרי הזוהר ותקונים לא נמצא דגמתו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פד - בַּמֶּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים, אָמַר לוֹ וַתְּרָן הָיִיתִי בְּמָמוֹנִי
...בממוני [לשון החברים] איתא בגמרא: במה הארכת ימים, אמר לו ותרן הייתי בממוני לבאר זה, צריך לידע מה דאיתא בזוהר הקדוש וזה לשונו. 'תא חזי, לשית ימי בראשית לכל חד אית לה פרצופה דההוא דרגא דאנהיג לה, ולא תשכח יום, דלית בה טוב וכו'. וכל יומא אית לה גדר מלבר, דלא יעול כל בר נש לההוא טוב, כגון חשך דכסיא לנהורא וכו'. ובגין דא, מאן דאיהו חיבא ויעול למנדע רזין דאוריתא, כמה נחשים ועקרבים מבלבלין מחשבתה דלא יעול לאתר דלאו דילה. אבל מאן דאיהו טוב, כל אילין נטירין...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כ
...לעכו לשכר הספינה מרגאז שהיא בשלום עם כל האמות הינו כי יש מדינת רגאז ויש להם שלום עם כל המלכים וכשאותה הספינה מוציאה דגל שלה אזי אין לוקחין לתוך הפלען כי דרך הספינות של מלחמה שחוטפין על הים ספינה עם האנשים שבה לתוך הפלען דהינו בשביה אבל כשהספינה הנ"ל ממדינת רגאז מוציאה דגל שלה אזי אין לוקחין מהם לתוך הפלען וכן היה ששכרו לו ספינה כזו וכששמע הרב הצדיק מורנו הרב אברהם הנ"ל שרבנו זכרונו לברכה, רוצה לנהג נסיעות לביתו שלח שליח מיחד אליו עם אגרתו וגם אגרת...
חיי מוהר"ן - קמ - נסיעתו לארץ ישראל
...לפל בתחלה לקטנות וארץ ישראל היא גדלות דגדלות על כן צריכין לפל בתחלה לקטנות דקטנות ועל כן לא היה יכול הבעל שם טוב זכרונו לברכה לבוא לארץ ישראל כי לא היה יכול לירד לתוך קטנות כזה. והוא זכרונו לברכה זכה לבוא לארץ ישראל על ידי גדל הקטנות שירד לשם בחכמתו העצומה לקטנות מפלג קטנות דקטנות עד שזכה לבוא לארץ ישראל שהוא גדלות דגדלות. ועצם ההשגה שזכה בארץ ישראל אלו כל הימים דיו וכו' אין מספיק לבאר אשר לא נשמע ולא נראה מי שיזכה על ידי כניסה לארץ ישראל להש
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1875 שניות - עכשיו 23_08_2025 השעה 20:49:51 - wesi2