ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות יט
ואחר שבת ביום ראשון בא הצדיק מורנו הרב אברהם הנ"ל אל רבנו, זכרונו לברכה, לאכסניא שלו ודברו ביחוד שניהם ואחר יום או יומים נפל רבנו, זכרונו לברכה, על ערש דוי רחמנא לצלן ושלח על פדיון להצדיק הנ"ל ובכל יום ויום היה הולך הרב מורנו הרב אברהם הנ"ל לבקרו אחר כך היה שם המעשה המפרסם של המסור שהיה שם והמסור היה אחד מאנשי חוץ לארץ שבאו לשם ונעשה מסור אצל הפעשא ועשה רעות גדולות לאנשי טבריה ותפס את גדולי העיר בשביה ותפס אותם בבור תשעה שבועות ואחר כך נסעו אנשי הספרדים אל הפעשא ונתנו לו הון רב ופטר אותם והלכו, ותפסו את המסור, ורצו לחנק אותו ועשה עצמו כאלו כבר נגוע ומת ואחר כך נתעורר והלך ומסר אותם עד שנתן לו הפעשא רשות שיעשה עם כל העיר כרצונו ועשה אותו לפקיד ובא אל העיר בכבוד גדול עם אנשי חיל ישמעאלים בגדלה ובכבוד ואזי תכף ומיד ברחו כל העיר ולא נשאר כי אם נשים וטף והיה בכיות גדולות בכל העיר והיתה צעקה גדולה ובכיות רבות בכל בית ובית וגם רבנו זכרונו לברכה, רצה לברח אך לא היה יכל מחמת חלשתו וכבר התחיל לצאת מן העיר אך חזר אחר כך ומאת ה' היתה זאת כי על ידי רבנו, זכרונו לברכה, חזרו כלם לתוך העיר כי המסור הכניע עצמו מאד תחת רגלי רבנו, זכרונו לברכה והלך לרבנו, זכרונו לברכה, והכניע עצמו מאד תחתיו וענין ההנהגה, שנהג עם המסור הנ"ל, תקצר היריעה לספר כי נהג עמו בחכמה נפלאה עד שהמסור נתבטל נגדו וצוה להאיש שהיה עם רבנו, זכרונו לברכה שיעשה כרוז שיחזרו כל הבורחים וחזרו כלם על ידי זה לתוך העיר ורבנו דבר עמו בחכמה ואמר לו שנאה ויפה לפקיד שיתפלל על צרת ישראל ושיהיה חסיד וענו כי המסור הנ"ל היה צבוע, ודמה עצמו כאלו הוא חסיד והתחיל לדבר עם רבנו, זכרונו לברכה, עניני חסידות והוא זכרונו לברכה, עשה עצמו כלא ידע עד שנדמה להמסור כאלו הוא זכרונו לברכה, מחזיק אותו גם כן לחסיד ודבר עמו בחכמה וערמה ודבר על לבו שירגיל את עצמו לומר תהלים עד שאמר לו רבנו זכרונו לברכה בזאת אדע שאין בך גאות אם תוכל לומר תהלים בביתי לפני בני הנעורים בבכיה גדולה וכן היה והתחיל מיד לומר תהלים בבכיה גדולה ודמעתו על לחיו ואחר כך נפל המסור לחלשה ואף על פי כן היו שומרים על כל השערים לשמר אם יבואו משלחים כי זה היה מסירתו שאמר שבא הון רב מכאן להתם אך ה' היה בעזרם והעלימו הדבר מהמסור הנ"ל ושלחו את האיש שהיה עם רבנו זכרונו לברכה לחיפה וקבל הוא את המעות מהמשלחים והוליכם לטבריה ונתנם לרבנו זכרונו לברכה והוא נתן להם, וחלקו וכאשר עמד המסור מחלשתו התפאר את עצמו שיעשה להם עוד רעות והיה סופו שנפל עוד הפעם לחלשה, ומת והיה לרבנו זכרונו לברכה, שמחה גדולה על שנתגלגל על ידו זכות כזה כי על ידו חזרו כלם לתוך העיר ובחזירתם לשם שמחו עמו כלם ביחד והלך רבנו זכרונו לברכה, שם על קבר זקנו רבי נחמן זכרונו לברכה וגם שכרו חמורים ונסעו על כל המערות ובבואם למערת רבי שמעון בן יוחאי אזי בני הנעורים עסקו בתפילה ובלמוד זוהר כאשר פקד עליהם הוא זכרונו לברכה וממנו לא ראו שום דבר רק היה שמח עד מאד ובכל עת בא אצל האיש שהיה עמו ואמר לו: אשריך וכו' ובלילה הלך מחדר לחדר, והזהיר אותם לומר זוהר וכו' וכיוצא והוא בעצמו לא אמר כלום, רק היה הולך ומנגן בעצמו והיה בשמחה גדולה עד אור היום וכשהאיר היום עמד בטלית ותפילין והתפלל כמה שעות ומשם נסע עמהם למערת הלל ושם אמר גם הוא קפיטל ל"ג ול"ד ושם גם כן היה בשמחה גדולה ומשם הלכו לקבר שמאי שם נפל עליו עצבות ואמר שתמיהה גדולה אצלו זאת ואחר כך אמר שיש תרוץ על זה, ולא גלה התרוץ ומשם נסעו לשאר מערות ובבואם להר הגדול, שיש שם על ראש ההר מערת התנא רבי כרוספדאי ולא היה באפשרי לילך עם החמור לשם וקפץ מעל החמור והלך הוא בעצמו עם האיש שהיה עמו והלך כמעט על ידיו ועל רגליו עד בואו למערה זו ושם נשתהה קצת וחזרו משם למערה אחרת והיו על מערה של ינוקא אחד ובאותה המערה היו הכל יראים לכנס כי אמרו שנחש כרוך שם באותה המערה גם אילן גדול היה על המערה זו ורבנו זכרונו לברכה, היה הראשון שנכנס לשם ולא היה שם נחש כלל ומאז והלאה התחילו כלם לילך באותה המערה ואחר כך הלכו על שאר מערות עד שחזרו לטבריה ואז צוה רבנו להאיש שהיה עמו שיסע לחיפה לשכר ספינה לחוץ לארץ ובבואו לשם לשכר, בתוך כך בא ספינה עם הרב הגאון החסיד המפרסם דקהלת שפיטובקע וגם שלוחי דרבנן ואז היתה המעשה שהיו יראים לקבל בעצמם המעות מחמת המסור הנזכר לעיל והכרחו למסר המעות הכל ליד האיש שהיה עם רבנו וכו' כנזכר לעיל אזי הכרח האיש הנ"ל לחזר לטבריה עם המעות ובבואו לטבריה אמר רבנו זכרונו לברכה מן הסתם רצון השם שנהיה בארץ ישראל עוד איזה זמן ואמר רבנו, זכרונו לברכה: שישכרו לו חמורים לילך לירושלים עיר הקדש וכששמע זאת הצדיק הקליסקר בקש מאתו שלא ילך וכאשר בא הצדיק השפיטובקער לטבריה עשה סעדה גדולה בלילה עבור רבנו זכרונו לברכה וחבב אותו מאד ודברו ביחוד ולא שמע שום אדם מה שדברו יחד ועשה רבנו זכרונו לברכה, שלום בין הרב הקדוש דשפיטובקע ובין הרב הקדוש הקליסקר ואחר זמן קצר נפל שם דבר בעיר והכרח לברח מאכסניא שלו לאכסניא אחרת ואחר כך נפל שם הדבר גם כן והכרח לברח מטבריה ובריחתו מטבריה בעת הדבר רחמנא לצלן היה בסכנה גדולה מאד כי השער של החומה היה סגור והיה מכרח לברח דרך המערה עד שבא אל החומה אצל שפת כנרת ורצה לעלות על החומה ולירד משם כדי לצאת על ידי זה מן העיר ויהי כאשר עלה על החומה ועבר ובא על צד השני כלפי חוץ הסתכל והנה הים תחתיו והוא היה תלוי ועומד על ידיו ועל רגליו על החומה למעלה ותחתיו היה הים ונשא לבו להשם יתברך, והצילו ברחמיו ויצא משם בשלום עד שבא לעיר הקדושה צפת וישבו שם ימים אחדים עד שנשמע שהצרפת יבוא בקרוב לעכו
וְאַחַר שַׁבָּת בְּיוֹם רִאשׁוֹן

בָּא הַצַּדִּיק מוֹרֵנוּ הָרַב אַבְרָהָם הַנַּ"ל אֶל רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, לְאַכְסַנְיָא שֶׁלּוֹ

וְדִבְּרוּ בְּיִחוּד שְׁנֵיהֶם

וְאַחַר יוֹם אוֹ יוֹמַיִם נָפַל רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, עַל עֶרֶשׂ דְּוַי רַחֲמָנָא לִצְלָן

וְשָׁלַח עַל פִּדְיוֹן לְהַצַּדִּיק הַנַּ"ל

וּבְכָל יוֹם וָיוֹם הָיָה הוֹלֵךְ הָרַב מוֹרֵנוּ הָרַב אַבְרָהָם הַנַּ"ל לְבַקְּרוֹ

אַחַר כָּךְ הָיָה שָׁם הַמַּעֲשֶׂה הַמְפֻרְסָם שֶׁל הַמָּסוֹר שֶׁהָיָה שָׁם

וְהַמָּסוֹר הָיָה אֶחָד מֵאַנְשֵׁי חוּץ לָאָרֶץ שֶׁבָּאוּ לְשָׁם וְנַעֲשָׂה מָסוֹר אֵצֶל הַפֶּעשָׁא

וְעָשָׂה רָעוֹת גְּדוֹלוֹת לְאַנְשֵׁי טְבֶרְיָה

וְתָפַס אֶת גְּדוֹלֵי הָעִיר בַּשִּׁבְיָה

וְתָפַס אוֹתָם בַּבּוֹר תִּשְׁעָה שָׁבוּעוֹת

וְאַחַר כָּךְ נָסְעוּ אַנְשֵׁי הַסְּפָרַדִּים אֶל הַפֶּעשָׁא

וְנָתְנוּ לוֹ הוֹן רַב וּפָטַר אוֹתָם

וְהָלְכוּ, וְתָפְסוּ אֶת הַמָּסוֹר, וְרָצוּ לַחֲנק אוֹתוֹ

וְעָשָׂה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ כְּבַר נִגְוַע וָמֵת

וְאַחַר כָּךְ נִתְעוֹרֵר

וְהָלַךְ וּמָסַר אוֹתָם

עַד שֶׁנָּתַן לוֹ הַפֶּעשָׁא רְשׁוּת שֶׁיַּעֲשֶׂה עִם כָּל הָעִיר כִּרְצוֹנוֹ

וְעָשָׂה אוֹתוֹ לְפָקִיד

וּבָא אֶל הָעִיר בְּכָבוֹד גָּדוֹל עִם אַנְשֵׁי חַיִל יִשְׁמְעֵאלִים בִּגְדֻלָּה וּבְכָבוֹד

וַאֲזַי תֵּכֶף וּמִיָּד בָּרְחוּ כָּל הָעִיר וְלא נִשְׁאַר כִּי אִם נָשִׁים וָטַף

וְהָיָה בְּכִיּוֹת גְּדוֹלוֹת בְּכָל הָעִיר

וְהָיְתָה צְעָקָה גְּדוֹלָה וּבְכִיּוֹת רַבּוֹת בְּכָל בַּיִת וּבַיִת

וְגַם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, רָצָה לִבְרחַ

אַךְ לא הָיָה יָכל מֵחֲמַת חֻלְשָׁתוֹ

וּכְבָר הִתְחִיל לָצֵאת מִן הָעִיר

אַךְ חָזַר אַחַר כָּךְ

וּמֵאֵת ה' הָיְתָה זאת

כִּי עַל יְדֵי רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, חָזְרוּ כֻּלָּם לְתוֹךְ הָעִיר

כִּי הַמָּסוֹר הִכְנִיעַ עַצְמוֹ מְאד תַּחַת רַגְלֵי רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְהָלַךְ לְרַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְהִכְנִיעַ עַצְמוֹ מְאד תַּחְתָּיו

וְעִנְיַן הַהַנְהָגָה, שֶׁנָּהַג עִם הַמָּסוֹר הַנַּ"ל, תִּקְצַר הַיְרִיעָה לְסַפֵּר

כִּי נָהַג עִמּוֹ בְּחָכְמָה נִפְלָאָה

עַד שֶׁהַמָּסוֹר נִתְבַּטֵּל נֶגְדּוֹ

וְצִוָּה לְהָאִישׁ שֶׁהָיָה עִם רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁיַּעֲשֶׂה כְּרוּז שֶׁיַּחַזְרוּ כָּל הַבּוֹרְחִים

וְחָזְרוּ כֻּלָּם עַל יְדֵי זֶה לְתוֹךְ הָעִיר

וְרַבֵּנוּ דִבֵּר עִמּוֹ בְּחָכְמָה

וְאָמַר לוֹ שֶׁנָּאֶה וְיָפֶה לְפָקִיד שֶׁיִּתְפַּלֵּל עַל צָרַת יִשְׂרָאֵל

וְשֶׁיִּהְיֶה חָסִיד וְעָנָו

כִּי הַמָּסוּר הַנַּ"ל הָיָה צָבוּעַ, וְדִמָּה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא חָסִיד

וְהִתְחִיל לְדַבֵּר עִם רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, עִנְיְנֵי חֲסִידוּת

וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, עָשָׂה עַצְמוֹ כְּלא יָדַע

עַד שֶׁנִּדְמָה לְהַמָּסוֹר כְּאִלּוּ הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, מַחֲזִיק אוֹתוֹ גַּם כֵּן לְחָסִיד

וְדִבֵּר עִמּוֹ בְּחָכְמָה וְעָרְמָה

וְדִבֵּר עַל לִבּוֹ שֶׁיַּרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לוֹמַר תְּהִלִּים

עַד שֶׁאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

בְּזאת אֵדַע שֶׁאֵין בְּךָ גֵּאוּת

אִם תּוּכַל לוֹמַר תְּהִלִּים בְּבֵיתִי לִפְנֵי בְּנֵי הַנְּעוּרִים בִּבְכִיָּה גְּדוֹלָה

וְכֵן הָיָה

וְהִתְחִיל מִיָּד לוֹמַר תְּהִלִּים בִּבְכִיָּה גְּדוֹלָה וְדִמְעָתוֹ עַל לֶחְיוֹ

וְאַחַר כָּךְ נָפַל הַמָּסוֹר לְחֻלְשָׁה

וְאַף עַל פִּי כֵן הָיוּ שׁוֹמְרִים עַל כָּל הַשְּׁעָרִים לִשְׁמר אִם יָבוֹאוּ מְשֻׁלָּחִים

כִּי זֶה הָיָה מְסִירָתוֹ

שֶׁאָמַר שֶׁבָּא הוֹן רַב מִכָּאן לְהָתָם

אַךְ ה' הָיָה בְּעֶזְרָם וְהֶעֱלִימוּ הַדָּבָר מֵהַמָּסוֹר הַנַּ"ל

וְשָׁלְחוּ אֶת הָאִישׁ שֶׁהָיָה עִם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְחֵיפָה

וְקִבֵּל הוּא אֶת הַמָּעוֹת מֵהַמְשֻׁלָּחִים וְהוֹלִיכָם לִטְבֶרְיָה

וּנְתָנָם לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְהוּא נָתַן לָהֶם, וְחִלְּקוּ

וְכַאֲשֶׁר עָמַד הַמָּסוֹר מֵחֻלְשָׁתוֹ

הִתְפָּאֵר אֶת עַצְמוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה לָהֶם עוֹד רָעוֹת

וְהָיָה סוֹפוֹ שֶׁנָּפַל עוֹד הַפַּעַם לְחֻלְשָׁה, וָמֵת

וְהָיָה לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שִׂמְחָה גְדוֹלָה

עַל שֶׁנִּתְגַּלְגֵּל עַל יָדוֹ זְכוּת כָּזֶה

כִּי עַל יָדוֹ חָזְרוּ כֻּלָּם לְתוֹךְ הָעִיר

וּבַחֲזִירָתָם לְשָׁם שָׂמְחוּ עִמּוֹ כֻּלָּם בְּיַחַד

וְהָלַךְ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שָׁם עַל קֶבֶר זְקֵנוֹ רַבִּי נַחְמָן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְגַם שָׂכְרוּ חֲמוֹרִים וְנָסְעוּ עַל כָּל הַמְּעָרוֹת

וּבְבוֹאָם לִמְעָרַת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי

אֲזַי בְּנֵי הַנְּעוּרִים עָסְקוּ בִּתְפִילָּה וּבְלִמּוּד זוהַר כַּאֲשֶׁר פָּקַד עֲלֵיהֶם הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וּמִמֶּנּוּ לא רָאוּ שׁוּם דָּבָר

רַק הָיָה שָׂמֵחַ עַד מְאד

וּבְכָל עֵת בָּא אֵצֶל הָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ וְאָמַר לוֹ: אַשְׁרֶיךָ וְכוּ'

וּבַלַּיְלָה הָלַךְ מֵחֶדֶר לְחֶדֶר, וְהִזְהִיר אוֹתָם לוֹמַר זוהַר וְכוּ' וְכַיּוֹצֵא

וְהוּא בְּעַצְמוֹ לא אָמַר כְּלוּם, רַק הָיָה הוֹלֵךְ וּמְנַגֵּן בְּעַצְמוֹ

וְהָיָה בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה עַד אוֹר הַיּוֹם

וּכְשֶׁהֵאִיר הַיּוֹם עָמַד בְּטַלִּית וּתְפִילִּין וְהִתְפַּלֵּל כַּמָּה שָׁעוֹת

וּמִשָּׁם נָסַע עִמָּהֶם לִמְעָרַת הִלֵּל

וְשָׁם אָמַר גַּם הוּא קַפִּיטְל ל"ג ול"ד

וְשָׁם גַּם כֵּן הָיָה בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה

וּמִשָּׁם הָלְכוּ לְקֶבֶר שַׁמַּאי

שָׁם נָפַל עָלָיו עַצְבוּת

וְאָמַר שֶׁתְּמִיהָה גְּדוֹלָה אֶצְלוֹ זאת

וְאַחַר כָּךְ אָמַר שֶׁיֵּשׁ תֵּרוּץ עַל זֶה, וְלא גִּלָּה הַתֵּרוּץ

וּמִשָּׁם נָסְעוּ לִשְׁאָר מְעָרוֹת

וּבְבוֹאָם לָהָר הַגָּדוֹל, שֶׁיֵּשׁ שָׁם עַל ראשׁ הָהָר מְעָרַת הַתַּנָּא רַבִּי כְּרוֹסְפַּדַּאי

וְלא הָיָה בְּאֶפְשָׁרִי לֵילֵךְ עִם הַחֲמוֹר לְשָׁם

וְקָפַץ מֵעַל הַחֲמוֹר וְהָלַךְ הוּא בְּעַצְמוֹ עִם הָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ

וְהָלַךְ כִּמְעַט עַל יָדָיו וְעַל רַגְלָיו עַד בּוֹאוֹ לִמְעָרָה זוֹ

וְשָׁם נִשְׁתַּהָה קְצָת וְחָזְרוּ מִשָּׁם לִמְעָרָה אַחֶרֶת

וְהָיוּ עַל מְעָרָה שֶׁל יַנּוּקָא אֶחָד

וּבְאוֹתָהּ הַמְּעָרָה הָיוּ הַכּל יְרֵאִים לִכְנס

כִּי אָמְרוּ שֶׁנָּחָשׁ כָּרוּךְ שָׁם בְּאוֹתָהּ הַמְּעָרָה

גַּם אִילָן גָּדוֹל הָיָה עַל הַמְּעָרָה זוֹ

וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּכְנַס לְשָׁם וְלא הָיָה שָׁם נָחָשׁ כְּלָל

וּמֵאָז וָהָלְאָה הִתְחִילוּ כֻּלָּם לֵילֵךְ בְּאוֹתָהּ הַמְּעָרָה

וְאַחַר כָּךְ הָלְכוּ עַל שְׁאָר מְעָרוֹת עַד שֶׁחָזְרוּ לִטְבֶרְיָה

וְאָז צִוָּה רַבֵּנוּ לְהָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ שֶׁיִּסַּע לְחֵיפָה לִשְׂכּר סְפִינָה לְחוּץ לָאָרֶץ

וּבְבוֹאוֹ לְשָׁם לִשְׂכּר, בְּתוֹךְ כָּךְ בָּא סְפִינָה עִם הָרַב הַגָּאוֹן הֶחָסִיד הַמְפֻרְסָם דִּקְהִלַּת שְׁפִּיטוּבְקֶע

וְגַם שְׁלוּחֵי דְּרַבָּנָן

וְאָז הָיְתָה הַמַּעֲשֶׂה שֶׁהָיוּ יְרֵאִים לְקַבֵּל בְּעַצְמָם הַמָּעוֹת מֵחֲמַת הַמָּסוֹר הַנִּזְכָּר לְעֵיל

וְהֻכְרְחוּ לִמְסֹר הַמָּעוֹת הַכּל לְיַד הָאִישׁ שֶׁהָיָה עִם רַבֵּנוּ וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל

אֲזַי הֻכְרַח הָאִישׁ הַנַּ"ל לַחֲזר לִטְבֶרְיָה עִם הַמָּעוֹת

וּבְבוֹאוֹ לִטְבֶרְיָה אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

מִן הַסְּתָם רְצוֹן הַשֵּׁם שֶׁנִּהְיֶה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עוֹד אֵיזֶה זְמַן

וְאָמַר רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה: שֶׁיִּשְׂכְּרוּ לוֹ חֲמוֹרִים לֵילֵךְ לִירוּשָׁלַיִם עִיר הַקּדֶשׁ

וּכְשֶׁשָּׁמַע זאת הַצַּדִּיק הַקַּלִּיסְקֶר בִּקֵּשׁ מֵאִתּוֹ שֶׁלּא יֵלֵךְ

וְכַאֲשֶׁר בָּא הַצַּדִּיק הַשְּׁפִּיטוּבְקֶער לִטְבֶרְיָה עָשָׂה סְעֻדָּה גְּדוֹלָה בַּלַּיְלָה עֲבוּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְחִבֵּב אוֹתוֹ מְאד וְדִבְּרוּ בְּיִחוּד

וְלא שָׁמַע שׁוּם אָדָם מַה שֶּׁדִּבְּרוּ יַחַד

וְעָשָׂה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שָׁלוֹם בֵּין הָרַב הַקָּדוֹשׁ דִּשְׁפִּיטוּבְקֶע וּבֵין הָרַב הַקָּדוֹשׁ הַקַּלִּיסְקֶר

וְאַחַר זְמַן קָצָר נָפַל שָׁם דֶּבֶר בָּעִיר

וְהֻכְרַח לִבְרחַ מֵאַכְסַנְיָא שֶׁלּוֹ לְאַכְסַנְיָא אַחֶרֶת

וְאַחַר כָּךְ נָפַל שָׁם הַדֶּבֶר גַּם כֵּן

וְהֻכְרַח לִבְרחַ מִטְּבֶרְיָה

וּבְרִיחָתוֹ מִטְּבֶרְיָה בְּעֵת הַדָּבָר רַחֲמָנָא לִצְלָן הָיָה בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה מְאד

כִּי הַשַּׁעַר שֶׁל הַחוֹמָה הָיָה סָגוּר

וְהָיָה מֻכְרָח לִבְרחַ דֶּרֶךְ הַמְּעָרָה

עַד שֶׁבָּא אֶל הַחוֹמָה אֵצֶל שְׂפַת כִּנֶּרֶת

וְרָצָה לַעֲלוֹת עַל הַחוֹמָה וְלֵירֵד מִשָּׁם כְּדֵי לָצֵאת עַל יְדֵי זֶה מִן הָעִיר

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר עָלָה עַל הַחוֹמָה וְעָבַר וּבָא עַל צַד הַשֵּׁנִי כְּלַפֵּי חוּץ

הִסְתַּכֵּל וְהִנֵּה הַיָּם תַּחְתָּיו

וְהוּא הָיָה תָּלוּי וְעוֹמֵד עַל יָדָיו וְעַל רַגְלָיו עַל הַחוֹמָה לְמַעְלָה וְתַחְתָּיו הָיָה הַיָּם

וְנָשָׂא לִבּוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהִצִּילוֹ בְּרַחֲמָיו

וְיָצָא מִשָּׁם בְּשָׁלוֹם

עַד שֶׁבָּא לָעִיר הַקְּדוֹשָׁה צְפָת

וְיָשְׁבוּ שָׁם יָמִים אֲחָדִים

עַד שֶׁנִּשְׁמַע שֶׁהַצָּרְפַת יָבוֹא בְּקָרוֹב לְעַכּוֹ
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קעא - וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ
...מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם על ידי שנתעורר שכל חדש בעבודת ה' מה שלא היה נודע עד עתה על ידי זה "רבים מישני אדמת עפר יקיצו" אך "אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם" כי "צדיקים ילכו בם" שעובדין עם זה השכל את השם יתברך "ופושעים יכשלו בם", שאינם עובדין בזה את השם יתברך רק שעל ידי זה הם מבזין ומחרפין את העולם על שהם יודעין מזה השכל החדש, והעולם אינם יודעין מזה וכמו ששמעתי לחרפות ולדראון עולם הינו לחרף ולבזות העולם כי...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ריא - מַה שֶּׁהָעוֹלָם נוֹסְעִין עַל ראשׁ הַשָּׁנָה לְצַדִּיקִים
...השנה לצדיקים [לשון רבנו, זכרונו לברכה] מה שהעולם נוסעין על ראש השנה לצדיקים כי עקר המתקת הדינין אינו אלא על ידי קדשת וטהרת המחשבות כי שם שרשם כמובא בזוהר: כלא במחשבה אתבררו ואי אפשר לבוא למחין זכים אלא על ידי התקשרות לצדיקים כמובא בזוהר: "ויקח משה את עצמות יוסף" 'משה הוא בחינת מחין, ויוסף הוא בחינת צדיק' הינו שאין שלמות למחין אלא על ידי התקשרות לצדיקים וראש השנה הוא מקור הדינים של כל השנה וצריך לטהר את מחשבתו כדי להמתיקם ובשביל זה נוסעין לצדיקים...
שיחות הר"ן - אות רפה - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...שמעתי מפיו הקדוש פעם אחד שדבר בהפלגת גדלות סודות נוראות תורתנו הקדושה אמר: הלא כל ספר תקונים הוא על תבת בראשית לבד ועל ספר התקונים לבד לא יספיקו אלפים ספרים לבאר עצם רבוי הסודות שיש שם, אשר לא יכילם העיון כידוע לכל גדלת קדשת התקונים הקדוש, אשר כל עורות אילי נביות לא יספיקו לבאר סודותיו ורמיזותיו וכו' וכל ספר התקונים עם כל מה שנכלל בו כנזכר לעיל הוא רק פרוש על תבת בראשית לבד וכן על תבת ברא יכולין גם כן לעשות ספר תקונים עם רבוי סודות וכו' כנ"ל ומזה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ר - הַטַּעַם שֶׁהַצַּדִּיקִים שֶׁבַּזְּמַן הַזֶּה הֵם עֲשִׁירִים
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ר - הטעם שהצדיקים שבזמן הזה הם עשירים הטעם שהצדיקים שבזמן הזה הם עשירים ובזמנים הקודמים היו רבם עניים ואביונים זה מרמז במשנה: 'כל המקים את התורה מעני סופו לקימה מעשר' והצדיקים שבזמן הזה הם הם הצדיקים שהיו בזמנים הקודמים בסוד הגלגול וכבר קימו התורה מעני על כן זוכים עתה לקימה מעשר
ספר המידות - ניאוף
...שמהרהר בבת אל נכר, על ידי זה בניו לא יהיו לומדים. ב. מזל של אשה כפי מזל האיש. ג. הזווג שהוא בבית נאה, על ידי זה נמשך צורה יפה ומתקנת לבניהם. ד. הבא על הגויה, כאלו נתחתן עמהם. ה. הבשמים מכניסין תאוה לאדם. ו. בת כהן לישראל ובת תלמיד חכם לעם הארץ, אין זווגם עולה יפה: או אלמנה, או גרושה, או זרע אין לה, או קוברה, או קוברתו, או מביאתו לידי עניות ולידי גנות. ז. זקן מנאף אין הדעת סובלתו ואחר כך הוא נבזה בעיני עצמו. ח. שבעה כמנדין, ואחד מהם מי שאין לו אשה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסד - צְדָקָה הִיא תִּקּוּן הַבְּרִית
...היא תקון הברית כי פגם הברית הוא, כי הוא היה צריך להשפיע בקדשה למקום שצריך להשפיע והוא סלק ההשפעה משם והמשיכה, חס ושלום למקום אחר ועל כן התקון על ידי הצדקה שעל ידי זה חוזר ומשפיע לשם אל הקדשה ועל ידי זה נתתקן וזה בחינת "ויבואו האנשים על הנשים" הנאמר בנדבת המשכן הינו בחינת זווג שנעשה על ידי הצדקה של נדבת המשכן כנ"ל ועל כן כשנותן לעני שאינו הגון אזי אדרבא הוא נפגם יותר, כי חוזר ומשפיע למקום שאינו צריך. ועין במקום אחר [לעיל בסימן ל"א ובסימן נ"ד] שמבאר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכז - הַבְּגָדִים הֵם בְּסוֹד הַחַשְׁמַ"ל, שֶׁהוּא שְׁמִירָה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכז - הבגדים הם בסוד החשמ"ל, שהוא שמירה הבגדים הם בסוד החשמ"ל, שהוא שמירה ועל כן הבגדים יהיו שלמים תמיד ולא קרועים כי הוא קלקול השמירה הבגדים בעצמן תובעין את האדם אם לא נזהר בשמירתן לכבדן כראוי ולהחזיקן בנקיות [גדל אזהרה זאת לשמר את הבגדים מכתמים עין לעיל בסימן כ"ט]
שיחות הר"ן - אות קעב - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
שיחות הר"ן - אות קעב - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה' שמעתי בשמו שפעם אחד נתן הטלית הישן שלו במתנה לאחד מחשוביו ענה ואמר רבנו זכרונו לברכה, להאיש הזה שנתן לו הטלית שלו הזהר מאד לכבד הטלית הזה כי כמו מספר שערות שיש בהטלית כל כך דמעות שפכתי עד שידעתי מהו טלית
שיחות הר"ן - אות ריג - לענין המחלוקת שעליו
...ריג - לענין המחלוקת שעליו שמעתי בשמו שדבר בענין מחלקת ואמר שלכאורה מאי אכפת שזה מדבר על זה אך באמת על ידי מחלקת שחולקים על אחד יכולין חס ושלום, להפיל אותו ממדרגתו חס ושלום וכעין שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שרצו למנות גם את שלמה המלך עליו השלום וכו' עד שבא דוד ונשתטח לפניהם וכו' כי היה להם כח לדחותו חס ושלום, על ידי דבוריהם ואמר שזה שאמר דוד המלך, עליו השלום 'שרים רדפוני חנם' הינו שגדולים ושרים רדפוני, אני יודע שהוא בחנם שאינם פועלים כלל במחלקתם עלי...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לז - עִקָּר הַתַּכְלִית הוּא רַק לַעֲבד וְלֵילֵך בְּדַרְכֵי ה' לִשְׁמוֹ יִתְבָּרַך
..."ממתים ידך ה' ממתים מחלד וכו' אני בצדק אחזה פניך" וכו' הכלל שעקר התכלית הוא רק לעבד ולילך בדרכי ה' לשמו יתברך כדי לזכות להכיר אותו יתברך ולדעת אותו יתברך שזהו עקר התכלית וזהו רצונו יתברך שאנחנו נכיר אותו יתברך ואין ראוי לאדם שיהיה לו כונה אחרת בעבודתו יתברך כי אם למלאות רצונו יתברך, שאמר ונעשה רצונו כי יש מי שעובד כל ימיו ורודף אחר תאוות עולם הזה כדי למלאות בטנו וכרסו בתאוות עולם הזה ויש מי שעובד ומשתדל, כדי לזכות לעולם הבא וגם זהו נקרא מלוי בטן...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה נוצר ב 3.3594 שניות - עכשיו 23_06_2025 השעה 18:21:29 - wesi2