ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 סיפורי מעשיות - מעשה יב - מעשה מבעל תפילה / מעשה בבעל תפילה
מעשה פעם אחד היה בעל תפילה שהיה עוסק תמיד בתפילות ושירות ותושבחות להשם יתברך והיה יושב חוץ לישוב והיה רגיל לכנס לישוב והיה נכנס אצל איזה אדם מסתמא היה נכנס להקטנים במעלה, כגון עניים וכיוצא והיה מדבר על לבו מהתכלית של כל העולם היות שבאמת אין שום תכלית, כי אם לעסק בעבודת ה' כל ימי חייו ולבלות ימיו בתפילה להשם יתברך ושירות ותשבחות וכו' והיה מרבה לדבר עמו דברי התעוררות כאלו, עד שנכנסו דבריו באזניו עד שנתרצה אותו האדם להתחבר עמו ותכף כשנתרצה עמו, היה לוקחו ומוליכו למקומו, שהיה לו חוץ לישוב כי אותו הבעל תפילה הנ"ל בחר לו מקום חוץ לישוב כנ"ל ובאותו המקום היה שם נהר לפניו גם היה שם אילנות ופרות והיו אוכלים מן הפרות ועל בגדים לא היה מקפיד כלל וכן היה רגיל תמיד לכנס לישוב ולפתות ולרצות בני אדם לעבודת השם יתברך לילך בדרכו לעסק בתפילות וכו' וכל מי שהיה מרצה עמו, היה לוקחו ומוליכו למקומו חוץ לישוב כנ"ל והם היו עוסקים שם רק בתפילות ושירות ותושבחות להשם יתברך וודויים ותעניתים וסגופים ותשובה וכיוצא בזה והיה נותן להם חבורים, שהיו לו בעניני תפילות ושירות ותשבחות, וודויים והיו עוסקים בזה תמיד עד שהיו נמצאים גם באותן האנשים, שהביאם לשם שהיו ראויים גם כן לקרב בני אדם לעבודת השם יתברך עד שהיה נותן לאחד רשות, שגם הוא יכנס לישוב לעסק בענין הנ"ל דהינו לקרב בני אדם להשם יתברך כנ"ל וכן היה הבעל תפילה הנ"ל עוסק בענין זה תמיד והיה מקרב בכל פעם אנשים ומוציאם מן הישוב כנ"ל עד שנעשה רשם בעולם, והתחיל הדבר להתפרסם כי פתאם נמלטו איזה אנשים מן המדינה, ולא נודע אים וכן נזדמן, שפתאם נאבד אצל אחד בנו וכיוצא בו, ולא נודע איפה הם עד שנודע היות שנמצא הבעל תפילה הנ"ל שהוא הולך ומפתה בני אדם לעבודת השם יתברך כנ"ל אך לא היה אפשר להכירו ולתפסו כי הבעל תפילה הזה היה מתנהג בחכמה והיה משנה ומחליף עצמו אצל כל אחד ואחד בשנוי אחר שאצל זה היה נדמה כעני, ואצל זה כסוחר, ואצל זה בענין אחר וכיוצא בזה גם, כשהיה נכנס לדבר עם בני אדם כשהיה רואה, שאינו יכול לפעל אצלם כונתו היה מרמה אותם בדברים עד שלא היו מבינים כלל כונתו הטובה וכאלו אין כונתו כלל לענין הנ"ל, דהינו לקרב להשם יתברך ולא היה אפשר כלל להבין, שכונתו לזה אף על פי שבאמת כל עקר כונתו כשהיה מדבר עם בני אדם, היה רק לזה, לקרב להשם יתברך כנ"ל כי כל כונתו היה רק זאת רק כשהיה מבין, שאינו פועל אצלו היה מסבבו ומעקמו ומרמהו עד שלא היה יכול כלל להבין כונתו הטובה והיה הבעל תפילה עוסק בענין זה עד שנעשה רשם ופרסום בעולם, והיו מצפים לתפסו אך לא היה אפשר כנ"ל והיה הבעל תפילה הנ"ל עם אנשיו יושבים חוץ לישוב, כנ"ל ועוסקים רק בענינים הנ"ל בתפילה ושירות, ותשבחות להשם יתברך וודויים ותעניתים וסגופים ותשובות כנ"ל גם היה ענין הבעל תפילה הנ"ל שהיה יכול להספיק לכל אחד ואחד מה שצריך ואם היה מבין באחד מאנשיו שלפי מחו הוא צריך לעבודת ה', שיהא הולך מלבש במלבושי זהב, היה מספיק לו וכן להפך שלפעמים נתקרב אליו איזה עשיר, והיה מוציאו מן הישוב כנ"ל והיה מבין שזה העשיר צריך לילך בבגדים קרועים ונבזים היה מנהיגו כך הכל כפי שהיה יודע צרך הספקת כל אחד ואחד היה מספיק לו ואצל אלו האנשים, שקרבם להשם יתברך היה תענית או סגוף גדול ויקר יותר מכל התענוגים שבעולם כי היה להם תענוג מן הסגוף או מתענית גדול יותר מכל התענוגים שבעולם ויהי היום, והיה מדינה, שהיה שם עשירות גדול, שהיו כלם עשירים אך היה דרכם והנהגתם זר ומשנה מאד כי הכל היה מתנהג אצלם כפי העשירות שהיה ערך מעלת כל אחד ואחד כפי העשירות שלו שמי שיש לו כך וכך אלפים או רבבות יש לו מעלה זו ומי שיש לו כך וכך ממון יש לו מעלה אחרת וכן כיוצא בזה כל סדר המעלות היה אצלם כפי הממון של כל אחד ואחד ומי שיש לו כך וכך אלפים ורבבות כפי הסכום, שהיה קצוב אצלם הוא מלך וכן היה להם דגלים שמי שיש לו כך וכך ממון הוא בדגל זה ויש לו אותו המעלה פלונית באותו הדגל ומי שיש לו כך וכך ממון הוא בדגל אחר ויש לו שם איזה מעלה באותו הדגל לפי ערך ממונו והיה קצוב אצלם כמה ממון יהיה לו, ויהיה נחשב באותו הדגל במעלה פלונית וכמה ממון יהיה לו, ויהיה נחשב בדגל אחר באיזה מעלה וכן הדרגא והמעלה של כל אחד ואחד היה הכל כפי הממון כפי מה שהיה קצוב אצלם וכן היה קצוב אצלם כשיש לו כך וכך ממון, הוא סתם בן אדם ואם יש לו עוד פחות מזה הוא חיה או עוף וכיוצא והיה אצלם חיות רעות ועופות דהינו כשיש לו רק כך וכך הוא נקרא אריה אנושי וכן כיוצא בזה שאר חיות רעות ועופות וכו' דהינו שלפי מעוט ממונו הוא רק חיה או עוף וכו' כי עקר היה אצלם הממון ומעלה ודרגא של כל אחד היה רק לפי הממון ונשמע בעולם, שיש מדינה כזו והיה הבעל תפילה מתאנח על זה והיה אומר: מי יודע עד היכן הם יכולים לילך ולתעות על ידי זה?! ונמצאו אנשים מאנשיו של הבעל תפילה הנ"ל ולא שאלו את דעתו כלל והלכו לשם, אל המדינה הנ"ל, להחזירם למוטב כי היה להם רחמנות גדול עליהם על שנתעו כל כך בתאוות ממון ובפרט שהבעל תפילה הנ"ל אמר שהם יכולים לילך ולתעות יותר ויותר כנ"ל על כן הלכו אלו האנשים הנ"ל אל אותו המדינה הנ"ל אולי יחזירו אותם למוטב והלכו לשם, ובאו אל המדינה הנ"ל ונכנסו לאחד מהם מסתמא נכנסו לאיזה חיה [דהינו לאדם, שהוא קטן במעלה, כי יש לו סך מועט, שהיה נקרא אצלם חיה, כנ"ל] והתחילו לדבר עמו כדרכם אשר באמת אין זה תכלית כלל ועקר התכלית הוא רק עבודת ה' וכו' ולא שמע להם כלל כי כבר נשתרש אצלם, שעקר הוא רק הממון וכן היה מדבר עוד עם אחר ולא שמע אליו גם כן והוא [הינו אחד מאנשי הבעל תפילה הנ"ל] היה מרבה לדבר עמו והשיב לו זה האיש, שדבר עמו ויתר מזה אין לי פנאי כלל לדבר עמך שאלו: מפני מה? השיב לו היות שאנחנו כלנו מוכנים עתה לעקר מן המדינה לילך למדינה אחרת באשר שראינו, שעקר התכלית הוא רק הממון על כן נסכם אצלנו לילך למדינה, ששם יכולין לעשות ממון דהינו שיש שם עפר, שעושין ממנה זהב וכסף על כן אנו צריכים עתה לילך כלנו אל אותה המדינה גם נסכם אצלם שהם רוצים, שיהיו אצלם כוכבים ומזלות גם כן דהינו שמי שיהיה לו כל כך ממון כפי הסכום שקצבו על זה הוא יהיה כוכב כי מאחר שיש לו כל כך ממון יש לו הכח של אותו הכוכב כי הכוכב מגדל הזהב כי מה שיש עפר, שעושין ממנה זהב זהו מחמת הכוכב שמגדל באותו המקום עפרות זהב נמצא שהזהב הוא נמשך מן הכוכבים ומאחר שיש לאחד כל כך זהב נמצא שיש לו כח אותו הכוכב, ועל כן הוא בעצמו כוכב וכן אמרו, שיהיו אצלם מזלות גם כן דהינו כשיהיה לאחד כך וכך כפי הסכום שקצבו על זה הוא יהיה מזל וכן עשו להם מלאכים, הכל כפי רבוי הממון כנ"ל עד שהסכימו ביניהם, שיהיו להם גם כן אלקות שמי שיהיה לו רבוי ממון הרבה כך וכך אלפים ורבבות כפי מה שקצבו על זה הוא יהיה אלוק כי מאחר שהאלהים שופע בו כל כך ממון, על כן הוא בעצמו אלוק וכן קימו ועשו ככל הנ"ל גם אמרו, שאין ראוי להם לישב כלל באוירא דהאי עלמא ואין ראוי להם להתערב עם בני העולם, שלא יטמאו אותן כי שאר בני העולם הם טמאים כנגדם על כן ישבו עצמן שיבקשו להם הרים הגבוהים ביותר מכל העולם וישבו שם כדי שיהיו מרוממים מאוירא דעלמא ושלחו אנשים לבקש ולחפש הרים הגבוהים כנ"ל והלכו ובקשו ומצאו הרים גבוהים מאד והלכו כל בני המדינה וישבו שם, על ההרים הגבוהים הינו שעל כל הר והר ישבו שם איזה קבוץ מאנשי המדינה הנ"ל ועשו סביב ההר חזקת גדול והיה שם חפירות גדולות וכיוצא סביב ההר עד שלא היה אפשר בשום אפן, שיבוא אליהם שום אדם כי לא היה רק שביל נעלם אל ההר באפן שאדם אחר לא היה יכול כלל לבוא אליהם וכן בהר השני וכן בכל ההרים עשו חזקת וכו' כנ"ל והעמידו שומרים ברחוק מן ההר, כדי שלא יתקרב להם זר והם היו יושבים שם, על ההרים, והיו מתנהגים במנהג הנ"ל והיו להם אלהות רבים דהינו לפי הממון כנ"ל ומאחר שהיה העקר אצלם הממון עד שעל ידי ממון הרבה היו נעשים אלוק על כן היה להם חשש מרציחה וגזלה כי כל אחד יהיה רוצח וגזלן כדי שיהיה נעשה אלוק על ידי הממון שיגזל אך אמרו שמאחר שהוא אלוק [דהינו העשיר בעל הממון הוא אלוק], הוא ישמר מגזלות ורציחות ותקנו עבודות וקרבנות, שיהיו מקריבים ומתפללים אל האלקות הנ"ל גם היו מקריבים בני אדם והיו מקריבין את עצמן אל האלקות הנ"ל, כדי שיהיה נכלל בו ואחר כך יתגלגל ויהיה עשיר כי עקר האמונה היה אצלם הממון כנ"ל והיה להם עבודות וקרבנות וקטרת שהיו עובדים בהם את האלקות הנ"ל [דהינו בעלי הממון הרבה כנ"ל] ובודאי אף על פי כן היתה המדינה מלאה מרציחה וגזלה כי מי שלא היה מאמין בעבודות הנ"ל היה רוצח וגזלן, כדי שיהיה לו ממון כי עקר היה אצלם הממון כנ"ל כי על ידי הממון יכולים לקנות כל דבר אכילה ומלבושים, ועקר חיות האדם על ידי הממון [כן היתה סברתם לפי דעתם המשבשת והנבוכה] על כן היה הממון האמונה שלהם והיו משתדלים, שלא יהיה נחסר אצלם ממון כלל כי הממון הוא עקר האמונה והאלקות שלהם כנ"ל אדרבא, צריכים להשתדל להוסיף ולהכניס ממון ממקומות אחרים לתוך המדינה והיו יוצאים מהם סוחרים לסחור במדינות אחרים כדי להשתכר ממון, להכניס ממון יותר לתוך המדינה וצדקה, בודאי הוא אסור גדול לפי דעתם כי הוא מחסיר שפע ממונו אשר נתן לו האלהים אשר זה הוא העקר, שיהיה לו ממון והוא פוגם ומחסיר ממונו על כן בודאי היה אסור אצלם לתן צדקה גם היה אצלם ממנים שהיו ממנים להשגיח על כל אחד אם יש לו כל כך ממון כמו שהוא אומר כי כל אחד היה צריך להראות עשרו בכל פעם כדי שיהיה נשאר באותו המעלה, שהיה לו לפי ממונו כנ"ל ולפעמים היה נעשה מחיה אדם, ומאדם חיה דהינו כשאחד אבד ממונו, אזי נעשה מאדם חיה אחר שאין לו ממון וכן להפך כשאחד הרויח ממון, אזי נעשה מחיה אדם וכן בשאר המעלות כפי הממון כנ"ל והיו להם צורות ותמונות דיוקן של אותן האלקות [דהינו בעלי הממון] והיו אצל כל אחד ואחד צורות הללו והיו מחבקים ומנשקים אותם כי זה היה העבודה והאמונה שלהם כנ"ל והאנשים הנ"ל, דהינו האנשים הכשרים של הבעל תפילה הנ"ל חזרו למקומם וספרו להבעל תפילה מגדל הטעות והשטות של אותה המדינה איך הם נבוכים מאד בתאוות ממון ושהם רוצים לעקר למדינה אחרת ולעשות להם כוכבים ומזלות ענה ואמר הבעל תפילה הנ"ל, שהוא מתירא, שלא יתעו יותר ויותר אחר כך נשמע, שעשו לעצמן אלקות, כנ"ל ענה ואמר הבעל תפילה הנ"ל, שעל דבר זה היה מתירא ודואג מתחלה והיה לו להבעל תפילה רחמנות גדול עליהם ונתישב לילך בעצמו לשם, אולי ישיב אותם מטעותם והלך לשם הבעל תפילה ובא אל השומרים, שעומדים סביב ההר והשומרים מסתמא היו אנשים קטנים במעלה שהם רשאים לעמד באוירא דהאי עלמא כי אנשים, שיש להם מעלות מחמת הממון כנ"ל הם אינם יכולים כלל להתערב עם בני העולם ולעמד באוירא דהאי עלמא, שלא יטמאו עצמן כנ"ל ולא היו יכולים לדבר כלל עם בני העולם, שלא יטמאו אותם בהבל פיהם [על כן בודאי השומרים שעמדו חוץ לעיר, היו קטנים במעלה כנ"ל] אך גם השומרים היה להם הצורות הנ"ל והיו מחבקים ומנשקים אותם בכל פעם כי גם אצלם היה עקר האמונה הממון כנ"ל ובא הבעל תפילה הנ"ל אצל שומר אחד והתחיל לדבר עמו מהתכלית. באשר שעקר התכלית הוא רק עבודת ה' תורה ותפילה ומעשים טובים וכו' והממון הוא שטות ואינו תכלית כלל וכו' ולא שמע אליו כלל השומר הנ"ל כי כבר נשקע אצלם מימים רבים, שעקר הוא רק הממון כנ"ל וכן הלך הבעל תפילה לשומר שני ודבר עמו גם כן כנ"ל ולא שמע אליו גם כן וכן הלך אל כל השומרים ולא שמעו אליו כלל וישב עצמו הבעל תפילה ונכנס לתוך העיר, שהיתה על ההר כנ"ל כשבא לשם, היה אצלם פליאה ושאלו אותו: איך נכנסת לכאן כי לא היה אפשר לשום אדם לכנס אצלם כנ"ל השיב להם: מאחר שכבר נכנסתי, יהיה איך שיהיה, מה אתם שואלים על זה? והתחיל הבעל תפילה לדבר עם אחד מהתכלית וכו' כנ"ל ולא שמע אליו כלל וכן השני וכן כלם, כי כבר נשקעו בטעותם הנ"ל והיה הדבר תמוה בין אנשי העיר על שבא אדם אצלם ומדבר אליהם כדברים האלה הפך אמונתם והרגישו בעצמן, אולי האדם הזה הוא הבעל תפילה כי כבר נשמע אצלם, שיש בעל תפילה כזה בעולם כי כבר נתפרסם הדבר של הבעל תפילה בעולם כנ"ל והיו קורין אותו בעולם בעל תפילה וחסיד ירא אך לא היה אפשר להם להכירו ולתפסו כי היה משנה עצמו אצל כל אחד ואחד אצל זה היה נדמה כסוחר, ואצל זה כעני וכו' כנ"ל ותכף נמלט משם ויהי היום והיה גבור, שנתקבצו אליו כמה גבורים והיה הגבור עם גבוריו הולך וכובש מדינות ולא היה רוצה כי אם הכנעה וכשהיו בני מדינה מכניעים עצמן תחתיו היה מניחם ואם לאו היה מחריבם והיה הולך וכובש ולא היה רוצה שום ממון, רק הכנעה שיהיו תחתיו והיה דרכו של הגבור שהיה שולח למדינה גבוריו כשהיה עדין רחוק ממנה הרבה חמשים פרסאות שיכניעו עצמן תחתיו והיה כובש מדינות כנ"ל והסוחרים של המדינה של עשירות הנ"ל שהיו סוחרים במדינות אחרות כנ"ל באו למדינתם, וספרו מהגבור הנ"ל ונפל עליהם פחד גדול ואף על פי שהיו מרצים להכניע עצמן תחתיו אך ששמעו, שהוא ממאס בממון, ואינו רוצה ממון כלל, וזה היה הפך אמונתם על כן היה בלתי אפשר אצלם להכנע תחתיו כי היה אצלם כמו שמד מאחר שאינו מאמין כלל באמונתם דהינו בממון ונתיראו מאד מלפניו והתחילו לעשות עבודות ולהקריב קרבנות לאלקותם הנ"ל והיו לוקחים חיה [דהינו מי שיש לו ממון מעט, שהוא חיה אצלם] והקריבו לקרבן לאלקות הנ"ל וכיוצא באלו העבודות כנ"ל והגבור הנ"ל היה הולך ומתקרב אליהם בכל פעם והתחיל לשלח אליהם גבוריו מה הם רוצים, כדרכו כנ"ל והיה עליהם פחד גדול, ולא היו יודעים מה לעשות ויעצו אותם אנשים סוחרים שלהם היות שהיו במדינה שכל בני המדינה הם כלם אלקות, ונוסעים עם מלאכים דהינו שכל אנשי אותה המדינה מקטן ועד גדול הם כלם עשירים מפלגים, עד שהקטן שבהם הוא גם כן אלוק לפי טעותם [כי הקטן שבהם הוא עשיר מפלג ויש לו כל כך כשעור הקצוב לאלוק אצלם וכנ"ל] וגם נוסעים עם מלאכים כי הסוסים שלהם הם מכסים בעשירות גדול בזהב וכיוצא עד שכסוי של סוס אחד עולה לסך של מלאך שלהם נמצא שנוסעים עם מלאכים שקושרים שלשה זוגות מלאכים אל העגלה ונוסעים עמהם בכן צריכין לשלח אל אותה המדינה ומשם יהיה להם עזרה בודאי מאחר שכל המדינה הם כלם אלקות [כל זה היתה עצת הסוחרים שלהם] והוטב הדבר בעיניהם מאד כי היו מאמינים, שבודאי יהיה להם ישועה משם מאחר שהם כלם אלקות כנ"ל והבעל תפילה הנ"ל ישב עצמו שילך עוד הפעם אל אותו המדינה הנ"ל אולי אף על פי כן ישיב אותם מטעותם זה והלך לשם, ובא אל השומרים והתחיל לדבר עם שומר אחד כדרכו וספר לו השומר מהגבור הנ"ל, שיש להם פחד גדול מפניו וכו' כנ"ל ושאל אותו הבעל תפילה: ומה אתם רוצים לעשות? וספר לו השומר ענין הנ"ל שהם רוצים לשלח אל המדינה שהם כלם אלקות וכו' כנ"ל ושחק ממנו מאד הבעל תפילה ואמר לו. הלא הכל שטות גדול כי גם בני אותה המדינה הם כלם רק בני אדם כמונו וגם אתם כלכם ואלהים שלכם, כלם הם רק בני אדם ולא אלוק רק שיש יחיד בעולם, שהוא הבורא יתברך שמו ואותו לבד ראוי לעבד, ולו ראוי להתפלל, וזהו עקר התכלית וכיוצא בדברים אלו דבר הבעל תפילה אל השומר הנ"ל ולא שמע אליו השומר, כי כבר נשקע אצלם טעותם מימים רבים, כנ"ל אך אף על פי כן הבעל תפילה הרבה עליו דברים עד שבסוף השיב לו השומר: ויתר מזה מה אני יכול לעשות? הלא אני רק יחיד בעלמא [ויש כנגדי בני המדינה, שהם רבים] וזאת התשובה היתה קצת נחמה להבעל תפילה כי הבין, שהתחילו דבריו קצת לכנס באזני השומר כי הדברים שדבר הבעל תפילה מקדם, בפעם הראשונה עם אותו השומר והדברים, שדבר עתה נתקבצו יחד, עד שעשו איזה רשם בלבו עד שהתחיל מעט להסתפק ולנטות אליו קצת כנראה מתוך התשובה הנ"ל וכן הלך הבעל תפילה אל השומר השני ודבר עמו גם כן כנ"ל ולא שמע אליו גם כן ובסוף השיב לו גם כן כנ"ל. הלא אני יחיד כנגד בני המדינה וכו' כנ"ל וכן כל השומרים כלם השיבו לו תשובה זו בסוף אחר כך נכנס הבעל תפילה אל העיר והתחיל שוב לדבר עמם כדרכו באשר שכלם בטעות גדול, ואין זה תכלית כלל רק עקר התכלית לעסק בתורה ותפילה וכו' ולא שמעו אליו, כי כלם נשקעו מאד בזה מימים רבים וספרו לו מהגבור ושהם רוצים לשלח אל המדינה, שהם כלם אלקות וכו' כנ"ל ושחק מהם גם כן ואמר להם, שהוא שטות, ושכלם רק בני אדם וכו' והם לא יוכלו לעזר לכם כלל כי אתם בני אדם, והם בני אדם, ואינם אלוק כלל רק שיש יחיד יתברך שמו וכו' ועל ענין הגבור אמר להם [בלשון תמה, כדרך שמתמיה אדם ואומר] האם אינו זה הגבור [הידוע לי] ? ולא הבינו דבריו אלו וכן היה הולך מאחד לחברו ומדבר עמהם כנ"ל ועל ענין הגבור אמר לכל אחד כנ"ל אם אינו זה הגבור וכו' כנ"ל ולא הבינו דבריו ונעשה רעש בעיר, באשר שנמצא אחד, שמדבר כזאת שעושה שחוק מאמונתם ואומר, שיש יחיד וכו' ובענין הגבור הוא אומר כנ"ל והבינו, שבודאי הוא הבעל תפילה, כי כבר היה נתפרסם אצלם כנ"ל וצוו לחפש אחריו ולתפסו אף על פי שהוא משנה עצמו אצלם בכל פעם כנ"ל [הינו פעם נדמה כסוחר, ופעם כעני וכו' כנ"ל] אך הם ידעו מזה גם כן, שהבעל תפילה הנ"ל הוא משנה עצמו בכל פעם וצוו לחקר אחריו ולתפסו וחפשו אחריו ותפסהו והביאוהו אל השרים והתחילו לדבר עמו ואמר להם גם כן כנ"ל באשר שכלם בטעות ושטות גדול, ואין זה תכלית כלל [הינו שהממון אינו התכלית כלל] רק שיש יחיד, שהוא הבורא יתברך שמו וכו' ובני אותה מדינה שאתם אומרים, שהם כלם אלקות לא יוכלו לעזר לכם כלל, כי הם רק בני אדם וכו' ונחשב אצלם למשגע כי כל בני המדינה היו שקועים בטעות של הממון כל כך כנ"ל עד שזה שדבר כנגד דעתם וטעותם, היה נחשב למשגע ושאלו אותו. מה זה שאתה אומר על ענין הגבור [בלשון תמה] אם אינו זה הגבור כנ"ל? השיב להם: שאני הייתי אצל מלך אחד, ונאבד אצלו גבור ואם הגבור הנ"ל הוא אותו הגבור, יש לי הכרות עמו ויתר מזה. מה שאתם בטוחים במדינה הנ"ל, שהם כלם אלקות, זהו שטות כי הם לא יוכלו לעזר לכם ולדעתי, אם תהיו בטוחים עליהם אדרבא, זה יהיה מפלה שלכם אמרו לו: מנין אתה יודע זאת? השיב להם: היות שאצל המלך הנ"ל, שהוא היה אצלו, כנ"ל, היה לו יד דהינו שהיה אצל אותו המלך תמונת יד עם חמש אצבעות ועם כל השרטוטין שיש על היד וזאת היד היתה המפת העולם של כל העולמות וכל מה שהיה מן בריאת שמים וארץ עד הסוף ומה שיהיה אחר כך הכל היה מציר על אותו היד כי היה מציר בשרטוטי היד ציור עמידת כל עולם ועולם עם כל פרטיו כמו שמציר על המפת העולם [כידוע לבקיאים בענין ציור מפת העולם, שקורין מפת העולם] והיה בהשרטוטין כמו אותיות כמו שבמפת העולם כתובים אותיות אצל כל דבר ודבר כדי לידע מה הוא הדבר הזה דהינו לידע, שכאן הוא עיר פלוני, וכאן נהר פלוני וכיוצא כמו כן ממש היה נרשם בשרטוטי היד הנ"ל כמו אותיות שהיו האותיות נרשמים אצל כל דבר ודבר, שהיה נרשם על היד כדי לידע מהות הדבר וגם פרטי כל המדינות ועירות ונהרות וגשרים והרים ושאר דברים פרטיים הכל היה נרשם על היד בשרטוטין הנ"ל ואצל כל דבר היו כתובים אותיות שזהו דבר פלוני, וזה דבר פלוני וגם כל בני אדם שהולכים בתוך המדינה וכל המארעות שלהם הכל היה נרשם שם והיה כתוב שם גם כל הדרכים ממדינה למדינה וממקום למקום ומחמת זה הייתי יודע לכנס אל העיר הזאת מה שאי אפשר לשום אדם לכנס לכאן וכן, אם אתם רוצים לשלח אותי לעיר אחרת, אני יודע הדרך גם כן הכל על ידי היד הנ"ל וכן היה נרשם בה הדרך מעולם לעולם כי יש דרך ונתיב, שעל ידו יכולין לעלות מארץ לשמים [כי אי אפשר לעלות לשמים, מחמת שאין יודעין הדרך ושם היה נרשם הדרך לעלות לשמים] והיה נרשם שם כל הדרכים שיש מעולם לעולם כי אליהו עלה לשמים בדרך פלוני, והיה כתוב שם אותו הדרך ומשה רבנו עלה לשמים בדרך אחר, והיה כתוב שם אותו הדרך גם כן וכן חנוך עלה לשמים בדרך אחר, והיה כתוב שם גם אותו הדרך וכן מעולם לעולם הכל היה נרשם בשרטוטי היד הנ"ל גם היה נרשם על היד כל דבר ודבר כפי מה שהיה בעת בריאת העולם, וכפי ההוה שלו, וכפי מה שיהיה אחר כך כגון סדום היה נרשם שם כפי מה שהיתה בעת ישובה, קדם שנהפכה גם היה מציר שם הפיכת סדום, כמו שהעיר נהפכת וגם היה מציר שם ציור של סדום, שיש לה אחר ההפיכה כי היה נרשם על היד מה שהיה ומה שהוה ומה שיהיה ושם, באותו היד, ראיתי שאותו המדינה הנ"ל, שאתם אומרים עליהם, שהם כלם אלקות עם כל האנשים הבאים אליהם לקבל עזר מהם כלם יהיו נכלין ואובדין [כל זה השיב להם הבעל תפילה] ונפלא בעיניהם הדבר מאד כי היו נכרים דברי אמת כי זה ידוע, שעל המפת העולם מציר כל הדברים והבינו שגם דבריו נראין דברי אמת כי זה רואין, שאפשר לקבץ ולחבר שני שרטוטין של היד, ויהיה מהם אות [על כן הבינו, שדברים אלו הנ"ל, אי אפשר לבדות זאת מלבו ונפלא בעיניהם מאד] ושאלו אותו היכן הוא המלך הנ"ל? אולי יגלה לנו דרך איך למצא ממון? השיב להם: עדין אתם רוצים ממון [בלשון תמה] ? מממון לא תדברו כלל שאלו אותו: אף על פי כן, היכן הוא המלך הנ"ל? השיב להם: גם אני איני יודע מהמלך הנ"ל ומעשה שהיה כך היה שהיה מלך ומלכה, והיה להם בת יחידה והגיע סמוך לפרקה, והושיבו יועצים ליעץ את מי ראוי להשיאה לו וגם אני הייתי שם בין בעלי העצה כי המלך היה אוהב אותי והיתה עצתי שיתנו לה את הגבור באשר שהגבור עשה לנו כמה טובות, שכבש כמה מדינות על כן ראוי שיתנו לו את הבת מלכה לאשה והוטבה עצתי מאד, והסכימו כלם לזה והיתה שמחה גדולה שם על שמצאו חתן להבת מלכה והשיאו אותה עם הגבור וילדה הבת מלכה ולד ואותו התינוק היה יפה תאר מאד מאד שלא היה יפי של מין אנושי כלל ושערותיו היו של זהב והיה להם כל הגונים ופניו היו כפני חמה ועיניו היו אורות אחרים והתינוק הזה נולד עם חכמה גמורה כי ראו בו תכף [בשעת ההולדה], שהוא חכם גמור שכשהיו מדברים בני אדם, במקום שצריכין לשחק היה שוחק וכן כיוצא בזה כי הכירו בו, שהוא חכם גדול רק שעדין אין לו התנועות של גדול, כגון דבור וכיוצא והיה אצל המלך מליץ דהינו דברן בעל לשון ומליצה שהיה יכול לדבר ולהמליץ דברי צחות נפלאים מאד, שירות ותושבחות להמלך והמליץ היה גם מעצמו מליץ נאה אך המלך הנ"ל הראה לו דרך איך יעלה לקבל כח חכמת המליצה ועל ידי זה היה מליץ נפלא מאד מאד גם היה להמלך חכם והחכם היה גם כן מעצמו חכם אך המלך הראה לו דרך, איך יעלה ויקבל חכמה ועל ידי זה היה חכם נפלא מאד וכן הגבור היה גבור מעצמו והמלך הראה לו דרך איך יעלה ויקבל גבורה ועל ידי זה היה גבור נפלא ונורא מאד כי יש חרב שהיא תולה באויר העולם ויש להחרב הזאת שלשה כחות כשמגביהין את החרב, אזי בורחים ונסים כל שרי החילות וממילא יש להם מפלה כי כשנסים השרים, אין מי שינהוג המלחמה ואזי אין תקומה במלחמה אך אף על פי כן אפשר שיתקרבו הנשארים למלחמה ויש להחרב הנ"ל, שני פיות, ויש להם שני כוחות שעל ידי חד אחד נופלים כלם ועל ידי חד השני מגיע להם החלי, [שקורין דאר] דהינו שבשרם נכחש ונימס, כידוע חלי זה, רחמנא לצלן הינו שרק על ידי התנועה שעושין באותו החרב במקום שהיא על ידי זה מגיע להשונאים כנ"ל דהינו על ידי כל חד וחד הכח שיש לה והמלך הראה להגבור הדרך שיש להחרב הנ"ל ומשם קבל גבורתו הגדולה וגם אני, הראה לי המלך הדרך לענין שלי וקבלתי משם מה שאני צריך וכן היה להמלך אוהב נאמן שהיה אוהב, את עצמו עם המלך באהבה נפלאה ונוראה מאד מאד עד שלא היה אפשר להם כלל שלא יראו זה את זה איזה שעה אך אף על פי כן יש שעות, שצריכין להתפרד קצת והיו להם צורות, שהיו מצירין צורת שניהם והיו משעשעין עצמן באלו הצורות בעת שנפרדו אחד מחברו והצורות האלו היו מצירין איך המלך עם האוהב נאמן אוהבים עצמן ומחבקים ומנשקים עצמן באהבה גדולה והיה סגלה לאלו הצורות שמי שהיה מסתכל באלו הצורות היה מגיע לו אהבה גדולה מאד [הינו שמדת האהבה באה למי שהיה מסתכל באלו הצורות] וגם האוהב נאמן קבל האהבה מן המקום שהראה לו המלך והגיע עת שהלכו כל הנ"ל, כל אחד ואחד למקומו לקבל משם כחו דהינו המליץ והגבור וכל אנשי המלך הנ"ל כל אחד ואחד עלה למקומו הנ"ל לחדש שם כחו ויהי היום, והיה רוח סערה גדולה בעולם והרוח סערה הזה בלבל את כל העולם כלו והפך מים ליבשה, ומיבשה לים וממדבר ישוב, ומישוב מדבר והפך את כל העולם כלו ובא הרוח סערה הזה לתוך בית המלך ולא עשה שם שום הזק רק שנכנס הרוח סערה וחטף את הולד של הבת מלכה הנ"ל ובתוך הרעש תכף כשחטף את התינוק היקר הנ"ל רדפה הבת מלכה אחריו וכן המלכה וכן המלך עד שנתפזרו כלם ולא נודע מקומם אים ואנחנו כלנו לא היינו בכל זה כי היינו עולים כל אחד ואחד למקומו לחדש כחו כנ"ל וכשחזרנו ובאנו לא מצאנו אותם כלם כנ"ל וגם היד הנ"ל נאבדה אז ומאז נתפזרו כלנו ומאז אין אנו יכולים עוד לעלות כל אחד ואחד למקומו לחדש כחו כי אחר שנהפך ונתבלבל העולם כלו ונחלפו כל מקומות העולם מים ליבשה וכו', כנ"ל בודאי אי אפשר עתה לעלות בדרכים הראשונים כי עתה צריכים דרכים אחרים לפי חלוף ושנוי המקומות ועל כן לא היינו יכולים עוד לחזר ולעלות כל אחד ואחד למקומו לחדש כחו הנ"ל אך הרשימה שנשאר אצל כל אחד ואחד היא גם כן גדולה מאד ואם הגבור הזה הוא הגבור של המלך הנ"ל הוא בודאי גבור גדול מאד [נראה לי שכאן חסר קצת, ועין למטה בהסיפור בשפת האידיש] [כל זה השיב הבעל תפילה להאנשים הנ"ל] והם שמעו דבריו, ותמהו מאד והחזיקו את הבעל תפילה, ולא הניחו אותו לילך מאתם [כי אולי הגבור שבא עליהם הוא הגבור הנ"ל, שיש להבעל תפילה הכרות עמו] והגבור הנ"ל היה הולך ומתקרב ושולח בכל פעם שלוחיו עד שנתקרב ובא אליהם, ועמד חוץ לעיר ושלח להם שלוחיו ונתיראו מאד ובקשו מהבעל תפילה הנ"ל, שיתן להם עצה ואמר הבעל תפילה שצריכין לחקר הדרך וההנהגה של אותו הגבור כדי שיכיר על ידי זה אם הוא אותו הגבור [דהינו הגבור של המלך הנ"ל] והלך הבעל תפילה, ויצא אל הגבור הנ"ל ובא אל המחנה של הגבור והתחיל לדבר עם גבור אחד מגבוריו של הגבור [הינו עם אחד מהשומרים כדי לחקר אם הוא אותו הגבור הנ"ל] ושאל אותו הבעל תפילה: מה מעשיכם ואיך נתחברתם עם הגבור הזה? השיב לו [הינו אחד מהגבורים הנ"ל השיב להבעל תפילה] מעשה שהיה, כך היה היות שנמצא כתוב בספרי דברי הימים שלהם איך שהיה רוח סערה גדולה בעולם והרוח סערה הפך את כל העולם כלו שהפך מים ליבשה ומיבשה לים, וממדבר ישוב וכו' ובלבל את כל העולם כלו ואחר הרעש והבלבול שנתבלבלו כל העולם ישבו עצמן בני העולם לעשות להם מלך וחקרו מי ראוי לעשותו מלך עליהם וחקרו ואמרו באשר שעקר הוא התכלית על כן מי שהוא משתדל ביותר בהתכלית, הוא ראוי להיות מלך והתחילו לחקר מהו התכלית, והיה ביניהם כתות כתות כת אחת אמרו, שעקר התכלית הוא כבוד כי אנו רואים, שהכבוד הוא העקר אצל העולם כי כשאין נותנין לאדם כבודו דהינו שמדברים לו איזה דבור כנגד כבודו יש לו שפיכות דמים כי העקר הוא הכבוד אצל כל העולם ואפילו לאחר מיתה מקפידים לתן להמת כבודו לקברו בכבוד וכיוצא [ואומרים לו, שכל מה שעושין הכל עושין לך בשביל כבודך] אף על פי שאחר מיתה אין שיך ממון ושום תאוה אצל המת אף על פי כן על כבוד המת מקפידים נמצא שהכבוד הוא העקר התכלית וכיוצא בסברות כאלו [של מבוכה ושטות וכן כל הכתות המבארים למטה, כלם היו להם סברות הרבה לדעתם הנבוכה והסכלה וקצתם מבארים למטה אך רבנו ז"ל לא רצה לבאר כל הסברות הנבוכות שיש באלו הדעות כי יש בזה סברות נבוכות כל כך, עד שאפשר חס ושלום לטעות באמת באלו הסברות של שקר, רחמנא לצלן] עד שנסכם אצלם, שעקר התכלית הוא כבוד על כן צריכין לבקש איש מכבד וגם שיהיה רודף אחר הכבוד הינו שיהיה רודף אחר הכבוד וישיג את הכבוד [שזהו איש מכבד, שיש לו כבוד] כי מאחר שהוא איש מכבד שיש לו כבוד, והוא רודף אחר כבוד, ומסיע את הטבע שהיא רוצה בכבוד כנ"ל נמצא שזה האיש משתדל אחר התכלית ומשיגו כי התכלית הוא כבוד [כל זה היה דעתם הסכלה והנבוכה] כנ"ל על כן זה האיש ראוי להיות מלך והלכו לבקש איש כזה והלכו ומצאו שהיו נושאים את 'קבצן' זקן אחד והלכו אחריו לערך חמשה מאות אנשים, כלם 'צוענים' וגם הוא היה 'צועני' והקבצן הזה היה עור ועקם ואלם והאנשים הנ"ל הלכו אחריו, כי כלם היו אנשי המשפחה שלו כי היו לו אחיות ואחים וזרע מרעים שלו עד שנעשה מהם קבוץ הנ"ל שהלכו אחריו ונשאו אותו והוא הקפיד מאד על כבודו כי היה כעסן גדול וכועס בכל פעם עליהם בקפידות גדולות וצוה בכל פעם שינשאו אותו אנשים אחרים וכעס בכל פעם עליהם נמצא שזה הקבצן הזקן הוא איש מכבד גדול שיש לו כבוד כזה וגם רודף אחר הכבוד כי הוא מקפיד כל כך על כבודו כנ"ל על כן הוטב בעיני הכת הזאת של הקבצן הזה וקבלו אותו למלך ולהיות גם ארץ גורמת כי יש ארץ שגורמת ומסגלת לכבוד וכן יש ארץ גורמת למדה אחרת על כן אלו הכת [שחקרו לעצמם שעקר התכלית הוא כבוד] בקשו ארץ גורמת לכבוד, ומצאו מדינה שמסגלת לזה וישבו שם כת אחרת אמרו, שאין הכבוד עקר התכלית וחקרו שעקר התכלית הוא רציחה כי אנו רואים שכל הדברים נכלים ונפסדים וכל מה שיש בעולם, עשבים וצמחים ובני אדם וכל מה שיש בעולם הכל צריך לבוא לכליון והפסד נמצא שתכלית הכל הוא הכליון וההפסד על כן הרוצח, שהוא הורג ומכלה בני אדם נמצא שהוא מרבה להביא את העולם אל התכלית על כן נסכם ביניהם שהתכלית הוא רציחה ובקשו איש שיהיה רוצח וכעסן ובעל קנאה ביותר כי איש כזה הוא קרוב יותר אל התכלית [לפי דעתם הנבוכה] והוא ראוי להיות מלך והלכו לבקש ושמעו קול צעקה ושאלו: מהו קול הצעקה הזאת והשיבו להם, שקול הצעקה היא היות שאחד שחט את אביו ואת אמו ענו ואמרו: וכי יש רוצח אביר לב וכעסן יותר מזה שיהרג את אביו ואת אמו האיש הזה השיג את התכלית והוטב בעיניהם וקבלו אותו עליהם למלך ובקשו להם ארץ גורמת לרציחה ובחרו להם במקום הרים וגבעות שהוא מקום הרוצחים והלכו לשם וישבו שם עם מלכם כת אחרת אמרו שראוי למלך מי שיש לו שפע מזונות הרבה ואינו נזון ממזונות של שאר בני אדם רק ממזונות דקים [כגון חלב, כדי שלא יתגשם שכלו] ואיש כזה ראוי למלך אך לא מצאו תכף איש כזה שלא יהיה נזון ממזונות של שאר בני אדם ובחרו להם לפי שעה איש עשיר שיש לו שפע מזונות הרבה עד אשר ימצאו איש כרצונם, דהינו שלא יהיה נזון וכו' כנ"ל ולפי שעה עשו את העשיר למלך, עד אשר ימצאו איש כנ"ל אז ירד העשיר מן המלוכה ויקבלו את אותו האיש למלך ובחרו להם ארץ גורמת לזה, והלכו וישבו שם כת אחרת אמרו, שיפת תאר ראויה למלך כי עקר התכלית שיהיה העולם מישב, כי לזה נברא העולם ומאחר שהיפת תאר מעוררת תאוה זו לישוב העולם נמצא שהיא מביאה אל התכלית על כן יפת תאר ראויה למלך ובחרו להם יפת תאר ומלכה עליהם ובקשו להם ארץ גורמת לזה, והלכו וישבו שם כת אחרת אמרו, שעקר התכלית הוא הדבור כי מותר האדם מן הבהמה הוא הדבור ומאחר שזה עקר היתרון שיש לאדם על כן זהו עקר התכלית על כן בקשו להם איש דברן שיהיה בעל לשון, שידע כמה לשונות וירבה לדבר תמיד כי איש כזה הוא אצל התכלית והלכו ומצאו איש צרפתי משגע, שהיה הולך ומדבר לעצמו ושאלוהו אם יודע לשונות, והיה יודע כמה לשונות ואיש כזה בודאי השיג התכלית [לפי דעתם הנבוכה] מאחר שהוא בעל לשון, שיודע כמה לשונות ומדבר הרבה מאד, כי הוא מדבר אפילו לעצמו על כן הוטב בעיניהם איש הזה וקבלו אותו למלך ובחרו להם ארץ גורמת לענין שלהם, והלכו וישבו שם עם מלכם ובודאי הנהיג אותם בדרך הישר כת אחרת אמרו, שעקר התכלית הוא שמחה כי כשנולד בן שמחים כשיש חתנה שמחים כשכובשים איזה מדינה שמחים נמצא שתכלית הכל הוא שמחה על כן בקשו איש שיהיה שמח תמיד נמצא שהוא אצל התכלית, והוא יהיה מלך עליהם והלכו ומצאו שהיה הולך ערל אחד בכתנת בזוי כדרכו ונשא בקבוק יין שרף והלכו אחריו כמה ערלים וזה הערל היה שמח מאד [כי היה שכור מאד] וראו שזה הערל הוא שמח מאד ואין לו שום דאגה על כן הוטב בעיניהם הערל הזה כי השיג את התכלית שהוא שמחה וקבלו אותו למלך עליהם ובודאי הנהיג אותם בדרך הישר ובחרו להם ארץ גורמת לענין שלהם דהינו מקום כרמים [וכיוצא], שיהיו עושין יין ומהחרצנים יהיו עושין יין שרף ולא ילך שום דבר לאבוד כי זהו עקר התכלית אצלם לשתות ולהשתכר ולהיות שמח תמיד אף על פי שאין שום שיכות וענין לשמחתם כי אין להם כלל על מה לשמח אף על פי כן זה היה עקר התכלית אצלם להיות שמח תמיד על לא דבר ובחרו להם ארץ גורמת כנ"ל והלכו וישבו שם כת אחרת אמרו, שעקר הוא חכמה ובקשו להם חכם גדול ועשו אותו מלך עליהם ובקשו להם ארץ גורמת לחכמה והלכו וישבו שם כת אחרת אמרו, שעקר התכלית הוא להשגיח על עצמו באכילה ושתיה, לגדל האיברים [להשמין ולפתח את הגוף] ובקשו בעל איברים, שיש לו איברים גדולים ומשגיח לגדל האיברים כנ"ל כי מאחר שיש לו איברים גדולים יש לו חלק יותר בעולם [כי הוא תופס מקום יותר בעולם] והוא סמוך יותר אל התכלית, כי זהו התכלית לגדל האיברים על כן איש כזה ראוי למלך והלכו ומצאו איש ארוך, והוטב בעיניהם כי הוא בעל איברים וסמוך אל התכלית וקבלו אותו למלך ובקשו להם ארץ גורמת לזה, והלכו וישבו שם והיתה כת אחרת שאמרו, שאין כל זה תכלית רק עקר התכלית הוא רק לעסק בתפילה להשם יתברך ולהיות ענו ושפל ברך וכו' ובקשו להם בעל תפילה אחד ועשו אותו למלך עליהם [והמעין מאליו יבין, שכל הכתות הנ"ל כלם טעו מאד במבוכות גדולות מאד, רק זאת הכת האחרונה כונו האמת, אשרי להם] כל זה ספר אחד מהגבורים הנ"ל להבעל תפילה וספר לו שהם [דהינו אלו הגבורים שנתחברו עם הגבור הנ"ל] הם מן הכת של בעלי האיברים, שקבלו עליהם למלך בעל איברים כנ"ל ויהי היום והלכו מחנה אחת מהם עם העגלות שהולכין אחרי המחנה, שמוליכין אחריהם מאכל ומשתה וכיוצא ואלו הבעלי איברים היתה בודאי אימתן מטלת על הבריות כי היו אנשים גדולים וגבורים ובודאי מי שפגע בהם נטה מהם מן הדרך ויהי כאשר הלכו המחנה הנ"ל בא כנגדם גבור אחד [והוא הגבור הנ"ל, שהולך עתה עמהם כנ"ל] והגבור הזה כשבא כנגד המחנה לא נטה מן הדרך ונכנס בתוך המחנה ופזר אותם לכאן ולכאן ונתיראו אנשי המחנה מלפניו והוא נכנס לתוך העגלות הנ"ל שהולכין אחרי המחנה ואכל כל מה שהיה שם ונפלא הדבר בעיניהם מאד מאד [על גדל גבורתו, שלא היה מתירא מן המחנה כלל, ונכנס בתוכם ואכל כל מה שהיה על העגלות כנ"ל] ותכף ומיד נפלו לפניו ואמרו לו: יחי המלך כי ידעו שגבור כזה בודאי ראוי למלך, לפי דעתם שעקר התכלית הוא מי שהוא בעל איברים כנ"ל ובודאי ימחל לו המלך את המלוכה מאחר שנמצא גבור בעל איברים כזה, כי לו ראוי המלוכה וכן הוה, שנתקבל [זה הגבור הנ"ל שבא כנגדם] למלך על הכת הזאת [שנחקר אצלם שעקר הוא בעל איברים כנ"ל] והוא הוא הגבור שאנו הולכין עתה עמו לכבש העולם והוא אומר [הינו זה הגבור שנעשה עתה מלך עליהם] שיש לו בזה כונה אחרת במה שהוא הולך לכבש את העולם כי אין כונתו כלל לזה שיהיה העולם כבוש תחתיו רק שיש לו כונה אחרת בזה [כל זה הם דברי אחד מהגבורים, שספר כל זה להבעל תפילה, ששאל לו איך נתחברו עם הגבור כנ"ל, השיב לו כל זה] שאל לו הבעל תפילה ומה ענין גבורתו של זה הגבור הנ"ל, שהוא המלך שלכם השיב לו. היות שמדינה אחת לא רצו להכניע עצמן תחתיו ולקח הגבור הזה החרב שיש לו והחרב שלו יש לה ג' כחות. כשמגביהין אותה בורחין כל שרי החילים וכו' [הינו שלשה כחות המבארים למעלה] כששמע זאת הבעל תפילה, הבין שזהו בודאי הגבור של המלך הנ"ל ובקש הבעל תפילה אם אפשר שיתראה פנים עם זה הגבור שהוא המלך שלהם השיבו לו, שיודיעו הדבר להגבור וישאלו אותו אם יתן רשות והלכו ושאלו אותו ונתן רשות שיבוא אליו כשבא הבעל תפילה אל הגבור, הכירו זה את זה והיה ביניהם שמחות גדולות מאד מאד על שזכו להתועד יחד והיה ביניהם שמחות ובכיות כי זכרו את המלך ואנשיו ובכו על זה על כן היה ביניהם שמחות ובכיות ודברו יחד הבעל תפילה עם הגבור איך נתגלגלו ובאו לכאן וספר הגבור להבעל תפילה שמאז שהיה הרוח סערה הנ"ל, שאז נתפזרו כלם כנ"ל אז כשחזר ממקום שעלה לשם לחדש כחו כנ"ל כשחזר ולא מצא את המלך עם כל האנשים שלו הנ"ל אז הלך באשר הלך, ועבר על כל האנשים הנ"ל הינו שהבין שהיה במקום כלם הינו שעבר באיזה מקום, והבין ששם הוא בודאי המלך אך לא היה יכול לבקשו ולמצאו וכן עבר במקום אחר, שהבין ששם היא המלכה אך לא היה יכול לבקשה ולמצאה וכן עבר על כל האנשים הנ"ל אך אותך לא עברתי [הינו שהגבור לא עבר על מקום שהיה שם הבעל תפילה] ענה ואמר הבעל תפילה: אני עברתי על מקום כלם וגם על מקום שלך [הינו שהבעל תפילה עבר גם על מקום הגבור] כי הייתי עובר במקום אחד וראיתי שעומד כתר המלך והבנתי שכאן יש בודאי המלך אך לא הייתי יכול לבקשו ולמצאו וכן הלכתי יותר ועברתי על ים של דם והבנתי שזה הים נעשה בודאי מהדמעות של המלכה, שהיא בוכה על כל הנ"ל ובודאי המלכה היא כאן אך לא היה אפשר לבקשה ולמצאה וכן עברתי על ים של חלב והבנתי שזה הים נעשה בודאי מהחלב של הבת מלכה שנאבד בנה כנ"ל והיה דוחק אותה רבוי החלב, ומזה נעשה הים הזה של חלב ובודאי בכאן היא הבת מלכה אך לא היה אפשר לבקשה ולמצאה וכן עברתי יותר וראיתי שהיו מנחים השערות של זהב של התינוק הנ"ל, ולא לקחתי מהם כלל וידעתי שכאן הוא בודאי התינוק הנ"ל אך לא היה אפשר לבקשו ולמצאו וכן עברתי יותר והייתי עובר על ים של יין וידעתי שזה הים נעשה בודאי מהדבורים של המליץ שהוא עומד ומדבר תנחומין לפני המלך והמלכה ואחר כך הוא חוזר פניו ומדבר תנחומין להבת מלכה ומאלו הדבורים נעשה הים של יין [כמו שכתוב (שיר השירים ז) : "וחכך כיין הטוב"] אך לא הייתי יכול למצאו וכן עברתי יותר וראיתי שעומד אבן שחקוק עליו תמונת היד הנ"ל עם שרטוטין והבנתי שכאן הוא בודאי החכם [של המלך הנ"ל] והוא חקק לו תמונת היד על האבן אך לא היה אפשר למצאו וכן עברתי יותר וראיתי שעומד מסדר על הר אחד השלחנות של זהב והחפצים יקרי ערך ושאר אוצרות המלך והבנתי שכאן הוא בודאי הממנה על האוצרות [של המלך הנ"ל] אך לא היה אפשר למצאו השיב הגבור. גם אני עברתי על כל המקומות הללו ואני לקחתי מן השערות של זהב של התינוק הנ"ל כי לקחתי שבעה שערות שיש להם כל מיני גונין והם יקרים אצלי מאד והייתי יושב במקום שישבתי והייתי מחיה עצמי במה שאפשר בעשבים וכיוצא עד שלא היה לי שום דבר להחיות עצמי והלכתי באשר אלך וכאשר הלכתי ממקומי הנ"ל, שכחתי את הקשת שלי שם השיב הבעל תפילה אני ראיתי את הקשת הזה, וידעתי שבודאי הוא קשת שלך אך לא הייתי יכול למצא אותך וספר יותר הגבור להבעל תפילה שכשהלך משם, הייתי הולך ובא עד שפגעתי בהמחנה הנ"ל ונכנסתי לתוכם, כי הייתי רעב מאד, והייתי רוצה לאכל ותכף כשנכנסתי לתוכם קבלו אותי למלך עליהם כנ"ל ועתה אני הולך לכבש העולם וכונתי, אולי אוכל למצא את המלך עם האנשים שלו הנ"ל ודבר הבעל תפילה עם הגבור. מה עושים עם האנשים הללו דהינו בני המדינה הנ"ל שנפלו בתאוות ממון כל כך עד שבאו לשטותים כאלו, שבעלי הממון הם אלהות אצלם ושאר עניני שטות שיש לבני מדינה זאת ענה ואמר הגבור להבעל תפילה, ששמע מהמלך שמכל התאוות אפשר להוציא את מי שנפל לתוכם אך מי שנופל לתאוה זו של ממון, אי אפשר בשום אפן להוציאו משם ובודאי לא תפעול כלל אצלם, כי אי אפשר להוציאם מזה כלל רק ששמע מהמלך שעל ידי הדרך שיש להחרב הנ"ל שמשם קבל גבורתו כנ"ל על ידי זה יכולים להוציא מתאוה הזאת של ממון את מי שנפל ונשקע בתוכה וישבו יחד איזה זמן הגבור עם הבעל תפילה ועל ענין הנ"ל של בני המדינה הנ"ל, שבקשו מהבעל תפילה שיצא אל הגבור בשבילם כנ"ל, הרחיבו הזמן הינו שהבעל תפילה פעל אצל הגבור להרחיב להם הזמן לבני המדינה, ונתן להם ארכא איזה זמן ומסרו סימנים זה לזה הינו הגבור והבעל תפילה מסרו סימנים זה לזה כדי שיוכלו לידע אחד מחברו והלך לו הבעל תפילה לדרכו ובדרך הלוכו של הבעל תפילה ראה שהולכים אנשים ומתפללים, ונושאים חבורים של תפילות ונתירא מהם, וגם הם נתיראו ממנו ועמד להתפלל, וגם הם התפללו אחר כך שאל אותם: מי אתם השיבו לו, שבעת שהיה רוח סערה הנ"ל, שאז נפרדו בני העולם למיניהם, אלה בחרו בזה ואלו בזה [ככל המבאר למעלה חלוקי הכתות הנ"ל] אז אנחנו בחרנו לנו לעסק בתפילה תמיד להשם יתברך ובקשנו ומצאנו בעל תפילה אחד ועשינו אותו למלך כששמע זאת הבעל תפילה, הוטב הדבר בעיניו מאד כי בזה הוא חפץ והתחיל לדבר עמהם, וגלה להם סדר תפילותיו וחבוריו ועניניו כששמעו דבריו, נפתחו עיניהם וראו גדל מעלתו של הבעל תפילה הזה ותכף עשו אותו למלך עליהם כי המלך שלהם מחל לו המלוכה, מחמת שראו שהוא מפלג במעלה יתרה מאד מאד ולמד עמהם הבעל תפילה הזה והאיר עיניהם ועשה אותם לצדיקים גמורים גדולים מאד כי הם היו מתחלה גם כן צדיקים [מאחר שעסקו רק בתפילה כנ"ל] אך זה הבעל תפילה האיר עיניהם עד שנעשו צדיקים נוראים מאד ושלח הבעל תפילה אגרת להגבור הנ"ל והודיעו איך שזכה ומצא אנשים כאלו ונעשה עליהם מלך ובני המדינה של ממון הנ"ל היו עוסקים יותר בעניניהם בעבודתם, ככל הנ"ל והזמן שהגביל עמהם הגבור הנ"ל היה ממשמש לבוא ונתפחדו מאד ועשו עבודתם הנ"ל והקריבו קרבנות וקטרת ועסקו בתפילות שלהם שהיו מתפללים לאלקותם הנ"ל ונסכם ביניהם שהם מכרחים [לקים עצתם הראשונה דהינו] לשלח אל המדינה שיש בה עשירות מפלג כנ"ל אשר לפי דעתם היו כל בני אותה המדינה כלם אלקות כנ"ל והם יושיעו אותם בודאי כנ"ל מאחר שכלם הם אלקות כנ"ל ושלחו שלוחים לשם ובדרך הלוכם [של השלוחים] לשם תעו והלכו ומצאו אדם שהיה הולך עם מקל שהמקל שלו היה עולה יותר מכל אלקותם הינו שהמקל שלו היה עם אבנים טובות יקרים אשר זה המקל היה שוה יותר מכל העשירות של כל אלקותם הנ"ל [הינו, בין האלקות שבמדינתם ובין האלקות שהלכו אצלם כי המקל היה שוה יותר מכל העשירות של כלם] גם היה הולך בכובע, שהיה קבוע בו אבנים טובות שהיה שוה הון רב ותכף ומיד נפלו לפניו בכריעה והשתחויה כי לפי דעתם היה האדם הזה אלוק על כל אלהים שלהם מאחר שיש לו עשירות מפלג כזה [והאדם הזה שפגעו הוא היה הממנה על האוצרות של המלך הנ"ל] ואמר להם האדם הזה: זה הוא חדוש אצלכם [בלשון תמה] בואו עמי ואראה לכם עשירות והוליך אותם אל ההר שהיה מסדר שם אוצר המלך והראה אותם את האוצר ותכף ומיד נפלו בכריעה והשתחויה כי זהו אלוק על כל אלהים, לפי דעתם [הסכלה והנבוכה, שהיה אצלם עקר האמונה הממון והעשירות כנ"ל] אך קרבנות לא הקריבו שם [כי לפי דעתם הנ"ל שהוא אלוק על וכו', בודאי היו מקריבים את עצמן לאלוק כזה, אך וכו'] כי כשיצאו אלו השלוחים הזהירו אותם שבדרך לא יהיו מקריבים קרבנות כי חששו שאם ירצו בדרך להקריב קרבנות לא ישאר מהם כלום כי אולי ימצאו איזה אוצר בדרך אולי ילך אחד לבית הכסא וימצא שם אוצר [והוא אצלו אלוק כנ"ל] ויתחילו להקריב את עצמן אליו, ולא ישאר מהם אחד על כן הזהירו את השלוחים [הינו בני המדינה הזהירו את השלוחים] שבדרך לא יקריבו קרבנות כלל על כן לא הקריבו אלו השלוחים קרבנות לזה הממנה הנ"ל אבל זה היה ברור אצלם, שהוא אלוק על כל אלהים מאחר שיש לו עשירות עצום ורב כזה ונתישבו אלו השלוחים. למה להם לילך אל האלקות הנ"ל דהינו אל המדינה שהיו עשירים מפלגים מאד, שהם אצלם כלם אלקות כנ"ל כי הלוא אצל זה האיש בודאי יוכלו לקבל ישועה כי הלוא זה האיש הוא אלוק גדול על כלם [לפי דעתם הרעה הנ"ל] מאחר שיש לו עשירות עצום ומפלג כזה [כפלי כפלים יותר מכלם] על כן בקשו מזה האיש שילך עמם למדינתם ונתרצה להם והלך עמם ובא למדינתם והיה אצל בני המדינה שמחה גדולה שמצאו אלוק כזה כי היו בטוחים שעל ידו יהיה להם תשועה בודאי מאחר שהוא אלוק כזה [לפי דעתם] כי יש לו עשירות עצום כזה וצוה זה האיש [שהוא הממנה של המלך הנ"ל, שקבלו אותו בני המדינה הזאת לאלוק] שקדם שיהיה סדר מתקן ונכון במדינה לא יקריבו קרבנות כלל [כי באמת זה הממנה של המלך היה צדיק גדול כי היה מאנשי המלך הנ"ל שהיו כלם צדיקים גדולים מאד ובודאי היה ממאס מאד בכל המנהגים הרעים והשטותים של אותה המדינה אך עדין לא היה יכול להשיב אותם מדרכם הרעה אך צוה לעת עתה שעל כל פנים לא יקריבו קרבנות] והתחילו בני המדינה לבקש מאתו אודות הגבור הנ"ל שעמד עליהם וגם הממנה ענה: אפשר הוא זה הגבור [הידוע לו] והלך זה הממנה ויצא אל הגבור ובקש מאנשיו של הגבור, אם אפשר להתראות פנים עמו ואמרו שיודיעו לו וישאלו אותו והלכו ושאלו אותו, ונתן רשות ונכנס הממנה אל הגבור והכירו זה את זה והיה ביניהם שמחות גדולות ובכיות כנ"ל ואמר הגבור להממנה. תדע, שגם הבעל תפילה הכשר שלנו ראיתיו גם כן, וכבר נעשה מלך [וספרו זה לזה איך נתגלגלו ובאו לכאן] וספר הממנה להגבור, שהוא עבר על מקום המלך ועל מקום כל האנשים הנ"ל אך על שניהם לא עבר הינו על מקום הבעל תפילה והגבור על [מקום] אותם שניהם לא עבר ודברו יחד הממנה עם הגבור אודות המדינה הנ"ל על שנתעו ונבוכו כל כך עד שבאו לשטותים כאלו השיב הגבור להממנה תשובה הנ"ל שהשיב להבעל תפילה כנ"ל הינו ששמע מהמלך שמי שנשקע בתאוה זו של ממון, אי אפשר לו בשום אפן לשוב ולצאת משם כי אם על ידי הדרך שיש להחרב הנ"ל [שמשם מקבל הגבור כח גבורתו] על ידי זה יכולים להוציאם מזה והרחיבו הזמן עוד יותר הינו שהממנה דבר עם הגבור להרחיב הזמן עם בני המדינה הנ"ל עוד יותר ונתן להם הגבור עוד ארכא וזמן אחר כך מסרו סימנים זה לזה, הממנה והגבור והלך הממנה מן הגבור וחזר הממנה אל המדינה הנ"ל [וגם הממנה הזה בודאי הוכיח אותם על דרכם הרעה שנתעו ונבוכו כל כך בתאוות ממון אך לא הועיל להם כלל כי כבר נשקעו בזה מאד מאד כנ"ל רק מחמת שכבר הוכיחו אותם הרבה, הבעל תפילה וגם הממנה בלבלו אותם והיו אומרים: אדרבא, הוציאו נא אותנו מטעותנו אף על פי שהם היו אוחזים בדעתם בחזקה ולא היו רוצים כלל לשוב מטעותם הרעה אך היו אומרים למוכיחיהם הנ"ל אדרבא, אם הוא כדעתכם, שאנחנו בטעות ובמבוכה גדולה אם כן הוציאו נא אותנו מטעותנו] ונתן להם עצה [הינו הממנה נתן עצה לבני המדינה הנ"ל] באשר שהוא יודע הכח של זה הגבור, מהיכן הוא מקבל כח גבורתו וספר להם ענין החרב הנ"ל שמשם מקבל הגבור כח גבורתו בכן נלך אני ואתם אל מקום החרב, ועל ידי זה תוכלו להתגבר כנגדו וכונת הממנה היה, שכשיבואו לשם יוכלו לשוב ולצאת על ידי זה מטעותם כנ"ל [כי על ידי אותו הדרך שיש להחרב הזאת על ידי זה יכולים להוציא מתאוות ממון כנ"ל] וקבלו דבריו [הינו בני המדינה קבלו עצת הממנה לילך עמו אל החרב הנ"ל] והלך הממנה ובני המדינה שלחו עמו את גדולי המדינה, שהם אצלם אלקות [ובודאי היו הולכים עם תכשיטי כסף וזהב שהיו תלויים עליהם, כי זה היה העקר אצלם] והלכו יחד והודיע הממנה הדבר הזה להגבור. באשר שהוא הולך עמם לבקש מקום החרב וכונתו, אולי יזכה בדרך הלוכו למצא את המלך ואנשיו ענה ואמר הגבור: גם אני אלך עמך ושנה הגבור עצמו כדי שלא יבינו אלו האנשים שהלכו עם הממנה שזהו הגבור הנ"ל על כן שנה עצמו והלך גם כן עם הממנה ונתישבו, שיודיעו הדבר להבעל תפילה והודיעו לו ואמר הבעל תפילה, שגם הוא ילך עמם והלך אליהם הבעל תפילה וצוה הבעל תפילה לאנשים שלו שיתפללו על זה שיצליח השם דרכם שיזכו למצא המלך עם אנשיו הנ"ל כי תמיד היה הבעל תפילה מתפלל על זה והיה מצוה לאנשיו והיה מתקן להם תפילות שיתפללו על זה ועתה הזהיר אותם ביותר כשהלך אל הממנה והגבור לילך עמם לבקש את המלך ואנשיו כנ"ל שיתפללו על זה תמיד לזכות למצא אותם ובא הבעל תפילה אל הממנה והגבור הנ"ל ובודאי היה ביניהם שמחה גדולה, שמחות ובכיות כנ"ל והלכו שלשתן יחד דהינו הממנה והגבור והבעל תפילה והאלקות הנ"ל דהינו העשירים גדולי המדינה הנ"ל [שהם נקראים שם במדינתם אלהים כנ"ל] הלכו עמהם ויתהלכו באשר יתהלכו ובאו למדינה אחת והיו שם שומרים סביב המדינה ושאלו את השומרים על עסקי המדינה, ומי המלך שלכם השיבו השומרים, שבעת שהיה הרוח סערה הנ"ל, שאז נפרדו בני העולם למיניהם כנ"ל אז בחרו להם בני המדינה שלהם, שעקר הוא החכמה וקבלו עליהם חכם גדול למלך וזה מקרוב מצאו חכם גדול, מפלג בחכמה מאד מאד ומחל לו המלך את המלוכה, וקבלו אותו למלך כי אצלם היה העקר החכמה ומאחר שמצאו חכם מפלג כזה, על כן קבלו אותו למלך ואמרו אלו השלשה הנ"ל [הינו הממנה והגבור והבעל תפילה] שנראין הדברים, שזהו החכם שלנו [דהינו החכם של המלך הנ"ל] ובקשו אם אפשר להתראות פנים עמו והשיבו להם, שיודיעו לו וישאלו אותו והלכו ושאלו, ונתן להם רשות ובאו [אלו השלשה] אל החכם, שהוא המלך של אותה המדינה והכירו זה את זה כי החכם הזה היה החכם של המלך הנ"ל ובודאי היה שם שמחה גדולה, שמחות ובכיות כנ"ל כי בכו איך זוכים למצא את המלך עם כל הנ"ל ושאלו את החכם, אם אינו יודע מן היד של המלך והשיב להם, שהיד הוא אצלו אך מעת שנתפזרו על ידי הרוח סערה כנ"ל, שאז נעלם מהם המלך וכו' כנ"ל מאז הוא אינו רוצה להסתכל כלל בתוך היד כי היא שיכה רק אל המלך רק שחקק תבנית היד על אבן, כדי שישתמש בזה קצת לצרך ענינו אבל בהיד אינו מסתכל כלל ודברו עם החכם איך נתגלגל ובא לכאן וספר להם, שמעת שהיה הרוח סערה הנ"ל, הלך באשר הלך [ובדרך הלוכו עבר על כלם, רק על אלו השלשה הינו הבעל תפילה והגבור והממנה לא עבר] עד שמצאו אותו בני המדינה אלו וקבלו אותו למלך כנ"ל ולעת עתה הוא צריך להנהיג אותם לפי דרכם, כפי דרך חכמתם עד אשר ברבות הזמן ישיב אותם אל האמת ודברו עם החכם אודות בני המדינה, הנ"ל שנתעו ונבוכו כל כך בשטות ועבודה זרה של ממון, כנ"ל ואמרו אלמלא לא נתבדרנו ונתפזרנו כי אם בשביל אותה המדינה להחזיר אותם למוטב היה די לנו בזה כי נתטפשו ונתעו כל כך כי באמת כל הכתות הנ"ל כלם נתעו ונבוכו, וצריכים לתקנם להשיבם משטותם, ולהחזירם אל התכלית האמתי כי אפילו הכת שבחרו להם חכמה לתכלית גם הם לא השיגו התכלית האמתי וצריכין תקון ותשובה כי בחרו בחכמות חיצוניות ואפיקורסית אך מכל הטעותים הנזכרים לעיל הוא בנקל יותר להשיבם מטעותם ולהחזירם אל האמת אבל אלו נתעו בעבודה זרה של ממון ונשקעו בה כל כך ככל הנ"ל עד שאי אפשר להשיבם מזה כנ"ל [וגם החכם השיב להם, ששמע גם כן מהמלך שמכל התאוות אפשר להוציא אבל מתאוה זו של ממון אי אפשר להוציא את מי שנפל לתוכה כי אם על ידי הדרך שיש להחרב הנ"ל] ונתרצה החכם גם כן לילך עמהם והלכו ארבעתן יחד וגם אלו האלקות השוטים הנ"ל הלכו עמהם גם כן כנ"ל והלכו ובאו למדינה אחת ושאלו גם כן את השומרים על ענין המדינה, ומי המלך שלהם השיבו, שמעת שהיה הרוח סערה הנ"ל אז בחרו להם בני מדינה זו, שהתכלית הוא הדבור וקבלו עליהם דברן, בעל לשון, למלך אחר כך מצאו איש אחד, שהיה בעל לשון ומליצה, ודברן מפלג מאד מאד וקבלו אותו למלך כי המלך מחל לו המלוכה, מאחר שהוא בעל לשון כזה והבינו אלו הארבעה הנ"ל, שבודאי זה הוא המליץ שלנו [דהינו המליץ של המלך הנ"ל] ובקשו גם כן אם אפשר להתראות עם המלך הזה ואמרו, שיודיעו לו ויקבלו רשות והלכו ושאלו, ונתן להם רשות ונכנסו אלו הארבעה אצל המלך של מדינה זו והוא היה המליץ של המלך כנ"ל והכירו זה את זה והיה ביניהם גם כן שמחה גדולה ובכיות כנ"ל והלך המליץ עמהם גם כן והלכו יותר לבקש אולי ימצאו הנשארים דהינו המלך וכו' כי ראו שה' מצליח דרכם, שהם מוצאים בכל פעם את חבריהם ותלו כל זה בזכות הבעל תפילה הכשר שלהם, שהוא עוסק תמיד להתפלל על זה ועל ידי תפילותיו זכו למצא את חבריהם הנ"ל והלכו יותר, אולי יזכו למצא גם השאר והלכו ובאו למדינה אחת ושאלו גם כן על ענין המדינה, ומי המלך שלהם השיבו להם, שהם מן הכת שבחרו להם את השמחה ומשתה לתכלית וקבלו עליהם איזה שכור אחד, שהוא בשמחה תמיד להיות מלך עליהם ואחר כך מצאו איש אחד, שהיה יושב בתוך ים של יין, והוטב בעיניהם ביותר כי זה הוא בודאי שכור מפלג מאד מאד וקבלו אותו למלך ובקשו גם כן להתראות פנים עמו והלכו וקבלו רשות ונכנסו [אלו החמשה חברים הנ"ל] אצל זה המלך והוא היה האוהב נאמן של המלך שהיה יושב בתוך הים של יין, שנעשה מדברי התנחומין של המליץ כנ"ל [ובני המדינה זו סברו שהוא איש שכור גדול, מאחר שיושב בים של יין וקבלו אותו למלך] והכירו זה את זה והיה ביניהם גם כן שמחה גדולה ובכיות כנ"ל והלך האוהב נאמן עמהם גם כן והלכו יותר ובאו למדינה אחת ושאלו את השומרים: מי המלך שלכם? השיבו, שמלך שלהם הוא יפת תאר מחמת שהיא מביאה אל התכלית כי התכלית הוא ישוב העולם, כמבאר לעיל ובתחלה היתה אצלם איזה יפת תאר למלכה אחר כך מצאו יפת תאר מפלגת ביפיה מאד מאד, וקבלו אותה למלך והבינו [הינו אלו החברים הנ"ל הבינו] שהיא בודאי הבת מלכה הנ"ל ובקשו גם כן להתראות עמה והלכו וקבלו רשות ונכנסו אל המלכה, והכירו כי היא הבת מלכה וגדל השמחה שהיה שם, בודאי אין לשער ושאלו אותה איך באת לכאן וספרה להם, שמעת שבא הרוח סערה וחטף את התינוק היקר [מן העריסה] כנ"ל אז יצאה בשעת הבהלה אחר התינוק ולא מצאה אותו ודחק אותה החלב, ומזה נעשה ים של חלב ואחר כך מצאו אותה בני מדינה זו, וקבלו אותה למלך עליהם והיה שם שמחה גדולה גם בכו מאד על התינוק היקר הנזכר לעיל, שנאבד מהם ועל אביה ואמה שאינה יודעת מהם והנה נמצא, שבא בעלה של המלכה הזאת, [הינו הבת מלכה שנעשית כאן מלכה] כי הגבור הוא בעלה כנ"ל ועתה יש להמדינה מלך ובקשה הבת מלכה [שהיא מלכה במדינה זו] את הבעל תפילה שילך במדינתה, ויטהר אותה מהזהמא הגדולה שלה כי מאחר שאצלם היה עקר התכלית ענין היפת תאר, כנ"ל בודאי היו מזהמים מאד מאד בתאוה זו על כן בקשה מהבעל תפילה, שילך ויטהר אותם קצת לעת עתה שלא יתגשמו לעת עתה, בזהמא הזאת כל כך כי מלבד התגברות התאוה, היה אצלם כמו אמונה, שזהו התכלית [כי כל הכתות הנ"ל, שבחרו להם כל אחת ואחת איזה מדה רעה לתכלית כנ"ל היה אצל כל אחת ואחת כמו אמונה גמורה אותה המדה רעה] ועל כן בודאי היו משקעים מאד בזה על כן בקשה ממנו, שילך ויטהר אותם קצת לעת עתה אחר כך הלכו כלם לבקש השאר, דהינו המלך וכו' והלכו ובאו למדינה אחת, ושאלו גם כן: מי המלך שלכם? השיבו, שהמלך שלהם הוא בן שנה כי הם מן הכת שבחרו להם שמי שיש לו שפע מזונות, ואינו נזון ממזון של שאר בני אדם הוא ראוי להיות מלך וקבלו לפי שעה עשיר אחד למלך אחר כך מצאו אדם שהיה יושב בים של חלב והוטב בעיניהם מאד כי זה האדם הוא נזון כל ימיו מחלב, ואינו נזון ממזונות של שאר העולם על כן קבלו אותו למלך ועל כן נקרא בן שנה מחמת שנזון מחלב כמו בן שנה והבינו, שזה הוא התינוק הנ"ל ובקשו להתראות פנים עמו והלכו ושאלו, וקבלו רשות ונכנסו אצלו, והכירו זה את זה כי גם הוא [הינו התינוק שנעשה מלך] הכיר אותם אף על פי שהיה תינוק קטן כשנעלם מאתם אף על פי כן, מאחר שהיה חכם גמור מעת הולדו, כי נולד עם חכמה גמורה כנ"ל על כן הכיר אותם והם הכירו אותו בודאי ובודאי היה שם שמחה נוראה מאד וגם בכו עדין על שאינם יודעים מהמלך והמלכה ושאלו אותו: איך באת לכאן? וספר להם, שבעת שחטף אותו הרוח סערה נשאו למקום שנשאו והיה שם באותו המקום והיה מחיה עצמו במה שאפשר במה שמצא שם עד שבא אל ים של חלב והבין שזה הים נעשה בודאי מחלב של אמו כי בודאי דחק אותה החלב, ומזה נעשה זה הים וישב שם באותו הים של חלב והיה נזון מן החלב עד שבאו בני המדינה זו וקבלו אותו למלך אחר כך הלכו יותר, ובאו למדינה אחת ושאלו: מי המלך שלכם? השיבו, שהם בחרו להם, שרציחה הוא התכלית וקבלו עליהם למלך רוצח אחד אחר כך מצאו אשה אחת, שהיתה יושבת בתוך ים של דם וקבלו אותה למלך מחמת שראו שהיא בודאי רוצח גדול מאד מאד מאחר שיושבת בתוך ים של דם ובקשו גם כן להתראות פנים עמה והלכו וקבלו רשות, ונכנסו אליה והיא היתה המלכה הנ"ל, שהיתה בוכה תמיד ומהדמעות שלה נעשה הים של דם כנ"ל והכירו זה את זה והיה שמחה גדולה מאד בודאי ועדין היו בוכים, על שאינם יודעים מן המלך עדין והלכו יותר, ובאו למדינה אחת, ושאלו: מי המלך שלכם? השיבו, שהם בחרו להם למלך איש מכבד אחד כי אצלם עקר התכלית הוא כבוד אחר כך מצאו שהיה יושב בשדה זקן אחד וכתר על ראשו והוטב בעיניהם כי הוא מכבד גדול מאחר שהוא יושב בשדה מכתר בכתר וקבלו אותו למלך והבינו כי בודאי זה הוא המלך, [הינו המלך שלהם הנ"ל] ובקשו גם כן אם אפשר להתראות עמו והלכו, וקבלו רשות ונכנסו אצלו והכירו, כי הוא הוא המלך בעצמו וגדל השמחה שהיה שם בודאי, אי אפשר לשער במח ואלו האלקות השוטים הנ"ל, [הינו העשירים, גדולי המדינה של עשירות, שהיו במדינתם אלקות], הלכו עמהם ולא ידעו כלל מחיותם מהו השמחות הללו והנה עתה חזרו ונתקבצו כל הקבוץ הקדוש יחד ושלחו את הבעל תפילה אל המדינות הנ"ל [הינו המדינות של הכתות הנ"ל, שבחרו להם מדות רעות הנ"ל לתכלית] לתקן אותם ולטהר אותם להשיבם משטותם כל מדינה ומדינה משטות וטעות שלה כי כלם תעו ונבוכו כנ"ל ועתה היה בודאי כח ביד הבעל תפילה לילך אליהם ולהשיבם כי קבל כח ורשות מן המלכים של כל המדינות הנ"ל כי כאן היו כל המלכים שלהם, כנ"ל [כי הקבוץ הקדוש הזה של המלך שחזרו עתה ונתקבצו כלם היו מלכים על כל המדינות של הכתות הנ"ל כנ"ל] והלך הבעל תפילה בכחם לטהרם ולהחזירם בתשובה ודבר הגבור עם המלך אודות בני המדינה, שנפלו אל העבודה זרה של ממון כנ"ל ואמר הגבור להמלך. איך ששמעתי מפיכם, שעל ידי הדרך שיש לי אל החרב הנ"ל על ידי זה יכולים להוציא את מי שנשקע בעבודה זרה של תאוות ממון השיב לו המלך: כן הדבר והודיע המלך להגבור היות שבדרך, שהוא עולה אל החרב הנ"ל יש דרך מן הצד ובאים באותו הדרך אל הר של אש ועל ההר רבוץ אריה והאריה, כשהוא צריך לאכל הוא הולך ונופל על העדרים ולוקח לו צאן ובהמות ואוכלם והרועים יודעים מזה, ושומרים מאד את הצאן מפניו אבל האריה אינו משגיח כלל על זה רק כשהוא רוצה לאכל, הוא נופל על העדרים והרועים הם מכים ומרעישים עליו אבל האריה אינו שומע זאת כלל רק הוא לוקח לעצמו צאן ובהמות והומה ואוכלם ואותו ההר של אש הנ"ל אינו נראה כלל ועוד מן הצד יש עוד דרך אחר ובאים באותו הדרך אל מקום, הנקרא בית הבשול [מטבח] ושם, באותו הבית הבשול, יש כל מיני מאכלים ובאותו הבית הבשול אין שום אש כלל רק המאכלים מתבשלים על ידי ההר של אש הנ"ל וההר של אש הוא רחוק משם הרבה רק שהולכים שבילים וצנורות מן ההר של אש אל הבית הבשול הנ"ל ועל ידי זה מתבשלים שם כל המאכלים הנ"ל וגם הבית הבשול הזאת אינה נראה כלל רק שיש סימן, שעומדים שם צפרים על אותה הבית הבשול ועל ידי זה יודעים, ששם הוא הבית הבשול ואלו הצפרים הם מרחפים בכנפיהם ועל ידי זה הם מבעירים האש ומכבים האש הינו, על ידי הרחיפה של הצפרים הם מבעירים ומלהיבים האש וגם על ידי זה בעצמו הם מכבים האש שלא יתלהב יותר מדי והם מלהיבים האש כפי המאכלים שלצרך מאכל פלוני צריכים להלהיב האש כך ולצרך מאכל אחר צריכים להלהיב האש כך הכל כפי המאכל, כן הם מלהיבים את האש [כל זה הוא דברי המלך אל הגבור] בכן, תוליך אותם [הינו את אלו האנשים הנ"ל שנפלו בעבודה זרה של ממון, שהם האלקות של המדינה של עשירות הנ"ל, שהלכו עמהם כנ"ל] תחלה נגד הרוח, כדי שיגיע אליהם ריח המאכלים הנ"ל אחר כך, כשתתן להם מן המאכלים הנ"ל בודאי ישליכו תאוה זו של ממון וכן עשה הגבור ולקח את האנשים הנ"ל, דהינו גדולי המדינה של עשירות, שהם אלקות במדינתם, כנ"ל כי אלו האלקות היו בכאן, כי באו עם הממנה על האוצרות לכאן, ככל המבאר למעלה וכשיצאו ממדינתם עם הממנה כנ"ל נתנו להם בני המדינה כח והרשאה שכל מה שיעשו אלו השלוחים, יהיה עשוי וכל בני המדינה מכרחים להתרצות לכל מה שיעשו אלו השלוחים, [שהם גדולי המדינה אלקות שלהם] ולא יוכלו לשנות ולקח הגבור את אלו האנשים, שהם נקראים אלקות במדינתם מחמת עשרם כנ"ל והוליך אותם בדרך הנ"ל והביא אותם עד הבית הבשול של המאכלים הנ"ל ובתחלה הוליך אותם כנגד הרוח והגיע להם הריח של המאכלים והתחילו לבקשו מאד, שיתן להם מהמאכלים הטובים הללו אחר כך הוליך אותם מכנגד הרוח והתחילו לצעק שיש סרחה גדולה חזר והביא אותם כנגד הרוח, ושוב הגיע להם הריח הטוב של המאכלים וחזרו ובקשו אותו, שיתן להם מן המאכלים חזר והוליך אותם מכנגד הרוח וחזרו וצעקו, שיש סרחה גדולה מאד ענה ואמר להם הגבור להאנשים הנ"ל הלא אתם רואים, שאין כאן שום דבר שיסריח בהכרח צריכים לומר בודאי שאתם בעצמכם מסריחים כי בכאן אין שום דבר שיסריח אחר כך נתן להם מן המאכלים הנ"ל ותכף כשאכלו מאלו המאכלים התחילו תכף להשליך ולזרק מהם את כספם וזהבם וכל אחד חפר לעצמו חפירה וקבר, וקבר את עצמו בתוך החפירה מחמת גדל הבושה שנתבישו על ידי שהרגישו גדל הסרחון של הממון [שהוא מסריח כמו צואה ממש] מחמת שטעמו מן המאכלים הנ"ל וקרעו את פניהם, וקברו את עצמן ולא היו יכולים להרים פניהם כלל ונתביש אחד מחברו כי שם באותו המקום, הממון הוא הבושה הגדולה מכל הבושות ומי שרוצה לדבר דברי בזוי לחברו, הוא אומר לו שיש לו ממון כי ממון הוא בושה גדולה מאד שם וכל מי שיש לו יותר ממון מתביש יותר על כן קברו את עצמן מגדל הבושה וכל אחד לא היה יכול להרים פניו אפילו בפני חברו מכל שכן בפני הגבור הנ"ל וכל מי שהיה מוצא אצלו עוד איזה דינר או גדול היה מבער אותו מיד ומשליכו ממנו למרחוק בחפזון גדול אחר כך בא אליהם הגבור, והוציא אותם [מן החפירות והקברים הנ"ל] ואמר להם: בואו עמי! כי עתה אינכם צריכים להתירא עוד מן הגבור [שהיו כל בני המדינה של עשירות מתיראים ממנו כנ"ל] כי אני אני הוא הגבור [כנ"ל] ובקשו מן הגבור שיתן להם מן המאכלים הללו, כדי להוליך למדינתם כי הם בודאי יהיו ממאסים מאד בממון אך רצו שגם כל בני המדינה יצאו מתאוה זו של ממון ונתן להם מאלו המאכלים, והוליכו אל המדינה שלהם ותכף כשנתנו להם מאלו המאכלים התחילו תכף להשליך את כספם וזהבם כנ"ל וטמנו עצמן במחלות עפר מגדל הבושה והעשירים הגדולים והאלקות הנ"ל, נתבישו ביותר וגם הקטנים שהיו נקראים אצלם "חיות רעות" כנ"ל, נתבישו בעצמן גם כן על שהיו עד הנה קטנים בעיני עצמן מחמת שאין להם ממון כי עתה נתגלה שאדרבא, הממון הוא עקר הבושה כי אלו המאכלים הנ"ל יש להם סגלה זו שמי שאוכל מהם ממאס בממון מאד כי מרגיש סרחון הממון כמו צואה וטנוף ממש ואזי השליכו אלילי כספם ואלילי זהבם ואחר כך שלחו לשם את הבעל תפילה הנ"ל ונתן להם תשובות ותקונים, וטהר אותם והמלך הנ"ל מלך בכפה וכל העולם שבו אל השם יתברך, ועסקו רק בתורה ותפילה ותשובה ומעשים טובים אמן כן יהי רצון ברוך ה' לעולם אמן ואמן מבאר בפסוק שיש להקדוש ברוך הוא תנור במקום זה והאש הוא שם במקום אחר רחוק מן התנור כמו שכתוב (ישעיה ל"א) : "נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים" ועין שם כל הקפיטל הנ"ל שמדבר מענין כל המעשה הנ"ל "הוי הירדים מצרים לעזרה ועל סוסים ישענו ומצרים אדם ולא אל וסוסיהם בשר ולא רוח". הינו בחינת המדינה שסמכו עליה המדינה של עשירות שהם יושיעו אותם כי לפי טעותם סברו שהם כלם אלקות וסוסיהם הם מלאכים כמבאר לעיל בתוך המעשה עין שם וזה שסים הפסוק: "ומצרים אדם ולא אל וסוסיהם בשר" וכו' והבן "וה' יטה ידו וכשל עוזר ונפל עזר ויחדו כלם יכליון" הינו בחינת היד הנ"ל: כי על היד ראו ששניהם יהיו נכלין, העוזר והעזור כנ"ל "כאשר יהגה האריה והכפיר על טרפו אשר יקרא עליו מלא רעים" וכו' "כצפרים עפות" וכו' הינו בחינת האריה הנ"ל והצפרים הנ"ל עין היטב לעיל בתוך המעשה והבן "כי ביום ההוא ימאסון איש אלילי כספו ואלילי זהבו" וכו' "ונפל אשור בחרב לא איש וכו' ונס לו מפני חרב וכו' וסלעו ממגור יעבור". זה בחינת השלשה כתות של החרב הנ"ל ונפל ונס זה בחינת שני הכחות הנ"ל "וסלעו ממגור יעבר" זה בחינת חלי הדאר הנ"ל שחולף ועובר חזקו וכחו ממנו כי סלעו פרושו חזקו [וזה בחינת כח השלישי של החרב הנ"ל] עין היטב: והבן. אחר כל זה סים הפסוק: "נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים" הינו התנור והאש הנ"ל כנ"ל ראה והבט והבן כי בהקפיטל הזה מבאר כל המעשה הנ"ל [כל זה דברי רבנו זכרונו לברכה] וכך אמר רבנו זכרונו לברכה בפרוש שכל המעשה כלה מראש ועד סוף היא רמוזה כלה בתוך הקפיטל הנ"ל (הינו ישעיה ל"א) ואמר שכל הדברים של המעשה הנ"ל כלם יכולים למצא במקראות וכיוצא [כגון "וטמאתם את צפוי פסילי כספך ואת אפדת מסכת זהבך תזרם כמו דוה צא תאמר לו" (ישעיה למ"ד) וכמו שכתוב (ישעיה ב) : "ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו וכו' לחפר פרות וכו' לבוא בנקרות הצרים" וכו' הינו שישליכו תאוות ממון שהיא עבודה זרה ממש ויטמינו עצמן בחפירות וכו' כמבאר במעשה הנ"ל כי הממון הוא מסריח כמו צואה ממש כמו שכתוב: "תזרם כמו דוה צא תאמר לו" וכן כיוצא בזה יכולים למצא כל דברי המעשה הנ"ל במקראות וכיוצא] אבל עקר המעשה כלה נאמרה על קפיטל הנ"ל כי שם היא מבארת ומרמזת כלה אבל אין אתנו יודע עד מה כי אם מה שגלה לנו בפרוש [הינו כל המבאר לעיל] אבל שאר עניני המעשה לא זכינו להשיג איך היא מרמזת בקפיטל הנ"ל אבל אמר בפרוש שכל המעשה כלה מרמזת שם סדר המלך עם אנשיו הנ"ל הוא כך הבעל תפילה עם הגבור הממנה על האוצרות והחכם. המליץ והאוהב נאמן הבת מלכה עם בנה המלך והמלכה כך הוא הסדור שלהם. והם בחינת עולם התקון. והם עשרה דברים ולא נחשבו כסדר: הינו שלא נחשבו [אלו העשרה הנ"ל] כפי הסדר המבאר בספרי קבלה: אבל יש דברים בגו. גם מבאר בספרים שכשהשפעת מדה אחת עוברת דרך מדה אחרת שכשמתעכבת שם זאת ההשפעה אזי נקראת על שם אותה המדה הינו שהמדה ששם מתעכבת ההשפעה של מדה אחרת שעוברת דרך שם היא נקראת על שם אותה המדה שבא ממנה ההשפעה ובשביל זה נשתנה כאן הסדר וגם יש עוד כמה ענינים בזה המבארים להבקיאים היטב בספרים כל זה אמר רבנו זכרונו לברכה בפרוש גם הבנתי מדבריו שמרמז בזאת המעשה מיתת המלכים ותקונם ובין בבחינת החרבן ובין בבחינת התקון לא נאמרו כסדר העשר בחינות הנ"ל מחמת הטעמים וענינים הנ"ל ועדין הדברים סתומים וחתומים כי סוד המעשה לא גלה כלל רק האיר עינינו בפסוקים וענינים הנ"ל כדי שנדע שיש בהמעשה סודות נסתרים גדולים ונוראים מאד. ואין אתנו יודע עד מה אשרי מי שיזכה להבין קצת סודות המעשיות הללו המבארים בזה הספר כי כלם הם חדושים נפלאים ונוראים מאד מאד עמק עמק מי ימצאנו מה נאמר מה נדבר מי שמע כזאת מי ראה כאלה
מַעֲשֶׂה
פַּעַם אֶחָד הָיָה בַּעַל תְּפִילָּה
שֶׁהָיָה עוֹסֵק תָּמִיד בִּתְפִילּוֹת וְשִׁירוֹת וְתוּשְׁבָּחוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
וְהָיָה יוֹשֵׁב חוּץ לַיִּשּׁוּב
וְהָיָה רָגִיל לִכָּנֵס לַיִּשּׁוּב
וְהָיָה נִכְנָס אֵצֶל אֵיזֶה אָדָם
מִסְּתָמָא הָיָה נִכְנָס לְהַקְּטַנִּים בְּמַעְלָה, כְּגוֹן עֲנִיִּים וְכַיּוֹצֵא
וְהָיָה מְדַבֵּר עַל לִבּוֹ מֵהַתַּכְלִית שֶׁל כָּל הָעוֹלָם
הֱיוֹת שֶׁבֶּאֱמֶת אֵין שׁוּם תַּכְלִית, כִּי אִם לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדַת ה' כָּל יְמֵי חַיָּיו וּלְבַלּוֹת יָמָיו בִּתְפִילָּה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת וְכוּ'
וְהָיָה מַרְבֶּה לְדַבֵּר עִמּוֹ דִּבְרֵי הִתְעוֹרְרוּת כָּאֵלּוּ, עַד שֶׁנִּכְנְסוּ דְּבָרָיו בְּאָזְנָיו
עַד שֶׁנִּתְרַצָּה אוֹתוֹ הָאָדָם לְהִתְחַבֵּר עִמּוֹ
וְתֵכֶף כְּשֶׁנִּתְרַצָּה עִמּוֹ, הָיָה לוֹקְחוֹ וּמוֹלִיכוֹ לִמְקוֹמוֹ, שֶׁהָיָה לוֹ חוּץ לַיִּשּׁוּב
כִּי אוֹתוֹ הַבַּעַל תְּפִילָּה הַנַּ"ל בָּחַר לוֹ מָקוֹם חוּץ לַיִּשּׁוּב כַּנַּ"ל
וּבְאוֹתוֹ הַמָּקוֹם הָיָה שָׁם נָהָר לְפָנָיו
גַּם הָיָה שָׁם אִילָנוֹת וּפֵרוֹת וְהָיוּ אוֹכְלִים מִן הַפֵּרוֹת
וְעַל בְּגָדִים לא הָיָה מַקְפִּיד כְּלָל
וְכֵן הָיָה רָגִיל תָּמִיד לִכְנס לַיִּשּׁוּב
וּלְפַתּוֹת וּלְרַצּוֹת בְּנֵי אָדָם לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֵילֵךְ בְּדַרְכּוֹ לַעֲסֹק בִּתְפִילּוֹת וְכוּ'
וְכָל מִי שֶׁהָיָה מְרֻצֶּה עִמּוֹ, הָיָה לוֹקְחוֹ וּמוֹלִיכוֹ לִמְקוֹמוֹ חוּץ לַיִּשּׁוּב כַּנַּ"ל
וְהֵם הָיוּ עוֹסְקִים שָׁם רַק בִּתְפִילּוֹת וְשִׁירוֹת וְתוּשְׁבָּחוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּוִדּוּיִים וְתַעֲנִיתִים וְסִגּוּפִים וּתְשׁוּבָה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה
וְהָיָה נוֹתֵן לָהֶם חִבּוּרִים, שֶׁהָיוּ לוֹ בְּעִנְיְנֵי תְּפִילּוֹת וְשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, וּוִדּוּיִים
וְהָיוּ עוֹסְקִים בָּזֶה תָּמִיד
עַד שֶׁהָיוּ נִמְצָאִים גַּם בְּאוֹתָן הָאֲנָשִׁים, שֶׁהֱבִיאָם לְשָׁם
שֶׁהָיוּ רְאוּיִים גַּם כֵּן לְקָרֵב בְּנֵי אָדָם לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
עַד שֶׁהָיָה נוֹתֵן לְאֶחָד רְשׁוּת, שֶׁגַּם הוּא יִכְנס לַיִּשּׁוּב לַעֲסֹק בָּעִנְיָן הַנַּ"ל
דְּהַיְנוּ לְקָרֵב בְּנֵי אָדָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל
וְכֵן הָיָה הַבַּעַל תְּפִילָּה הַנַּ"ל עוֹסֵק בְּעִנְיָן זֶה תָּמִיד
וְהָיָה מְקָרֵב בְּכָל פַּעַם אֲנָשִׁים וּמוֹצִיאָם מִן הַיִּשּׁוּב כַּנַּ"ל
עַד שֶׁנַּעֲשָׂה רשֶׁם בָּעוֹלָם, וְהִתְחִיל הַדָּבָר לְהִתְפַּרְסֵם
כִּי פִּתְאם נִמְלְטוּ אֵיזֶה אֲנָשִׁים מִן הַמְּדִינָה, וְלא נוֹדַע אַיָּם
וְכֵן נִזְדַּמֵּן, שֶׁפִּתְאם נֶאֱבַד אֵצֶל אֶחָד בְּנוֹ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, וְלא נוֹדַע אֵיפה הֵם
עַד שֶׁנּוֹדַע הֱיוֹת שֶׁנִּמְצָא הַבַּעַל תְּפִילָּה הַנַּ"ל
שֶׁהוּא הוֹלֵךְ וּמְפַתֶּה בְּנֵי אָדָם לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל
אַךְ לא הָיָה אֶפְשָׁר לְהַכִּירוֹ וּלְתָפְסוֹ
כִּי הַבַּעַל תְּפִילָּה הַזֶּה הָיָה מִתְנַהֵג בְּחָכְמָה
וְהָיָה מְשַׁנֶּה וּמַחֲלִיף עַצְמוֹ אֵצֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּשִׁנּוּי אַחֵר
שֶׁאֵצֶל זֶה הָיָה נִדְמֶה כְּעָנִי, וְאֵצֶל זֶה כְּסוֹחֵר, וְאֵצֶל זֶה בְּעִנְיָן אַחֵר וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה
גַּם, כְּשֶׁהָיָה נִכְנָס לְדַבֵּר עִם בְּנֵי אָדָם
כְּשֶׁהָיָה רוֹאֶה, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִפְעל אֶצְלָם כַּוָּנָתוֹ
הָיָה מְרַמֶּה אוֹתָם בִּדְבָרִים עַד שֶׁלּא הָיוּ מְבִינִים כְּלָל כַּוָּנָתוֹ הַטּוֹבָה
וּכְאִלּוּ אֵין כַּוָּנָתוֹ כְּלָל לָעִנְיָן הַנַּ"ל, דְּהַיְנוּ לְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
וְלא הָיָה אֶפְשָׁר כְּלָל לְהָבִין, שֶׁכַּוָּנָתוֹ לָזֶה
אַף עַל פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת כָּל עִקַּר כַּוָּנָתוֹ כְּשֶׁהָיָה מְדַבֵּר עִם בְּנֵי אָדָם, הָיָה רַק לְזֶה, לְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל
כִּי כָּל כַּוָּנָתוֹ הָיָה רַק זאת
רַק כְּשֶׁהָיָה מֵבִין, שֶׁאֵינוֹ פּוֹעֵל אֶצְלוֹ
הָיָה מְסַבְּבוֹ וּמְעַקְּמוֹ וּמְרַמֵּהוּ
עַד שֶׁלּא הָיָה יָכוֹל כְּלָל לְהָבִין כַּוָּנָתוֹ הַטּוֹבָה
וְהָיָה הַבַּעַל תְּפִילָּה עוֹסֵק בְּעִנְיָן זֶה
עַד שֶׁנַּעֲשָׂה רשֶׁם וּפִרְסוּם בָּעוֹלָם, וְהָיוּ מְצַפִּים לְתָפְסוֹ
אַךְ לא הָיָה אֶפְשָׁר כַּנַּ"ל
וְהָיָה הַבַּעַל תְּפִילָּה הַנַּ"ל עִם אֲנָשָׁיו יוֹשְׁבִים חוּץ לַיִּשּׁוּב, כַּנַּ"ל
וְעוֹסְקִים רַק בָּעִנְיָנִים הַנַּ"ל בִּתְפִילָּה וְשִׁירוֹת, וְתִשְׁבָּחוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּוִדּוּיִים וְתַעֲנִיתִים וְסִגּוּפִים וּתְשׁוּבוֹת כַּנַּ"ל
גַּם הָיָה עִנְיַן הַבַּעַל תְּפִילָּה הַנַּ"ל
שֶׁהָיָה יָכוֹל לְהַסְפִּיק לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מַה שֶּׁצָּרִיךְ
וְאִם הָיָה מֵבִין בְּאֶחָד מֵאֲנָשָׁיו
שֶׁלְּפִי מחוֹ הוּא צָרִיךְ לַעֲבוֹדַת ה', שֶׁיְּהֵא הוֹלֵךְ מְלֻבָּשׁ בְּמַלְבּוּשֵׁי זָהָב, הָיָה מַסְפִּיק לוֹ
וְכֵן לְהֵפֶךְ
שֶׁלִּפְעָמִים נִתְקָרֵב אֵלָיו אֵיזֶה עָשִׁיר, וְהָיָה מוֹצִיאוֹ מִן הַיִּשּׁוּב כַּנַּ"ל
וְהָיָה מֵבִין שֶׁזֶּה הֶעָשִׁיר צָרִיךְ לֵילֵךְ בִּבְגָדִים קְרוּעִים וְנִבְזִים
הָיָה מַנְהִיגוֹ כָּךְ
הַכּל כְּפִי שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ צרֶךְ הַסְפָּקַת כָּל אֶחָד וְאֶחָד הָיָה מַסְפִּיק לוֹ
וְאֵצֶל אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים, שֶׁקֵּרְבָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
הָיָה תַּעֲנִית אוֹ סִגּוּף
גָּדוֹל ויָקָר יוֹתֵר מִכָּל הַתַּעֲנוּגִים שֶׁבָּעוֹלָם
כִּי הָיָה לָהֶם תַּעֲנוּג מִן הַסִּגּוּף אוֹ מִתַּעֲנִית
גָּדוֹל יוֹתֵר מִכָּל הַתַּעֲנוּגִים שֶׁבָּעוֹלָם
וַיְהִי הַיּוֹם, וְהָיָה מְדִינָה, שֶׁהָיָה שָׁם עֲשִׁירוּת גָּדוֹל, שֶׁהָיוּ כֻּלָּם עֲשִׁירִים
אַךְ הָיָה דַּרְכָּם וְהַנְהָגָתָם זָר וּמְשֻׁנֶּה מְאד
כִּי הַכּל הָיָה מִתְנַהֵג אֶצְלָם כְּפִי הָעֲשִׁירוּת
שֶׁהָיָה עֵרֶךְ מַעֲלַת כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי הָעֲשִׁירוּת שֶׁלּוֹ
שֶׁמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ כָּךְ וְכָךְ אֲלָפִים אוֹ רְבָבוֹת יֵשׁ לוֹ מַעֲלָה זוֹ
וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ כָּךְ וְכָךְ מָמוֹן יֵשׁ לוֹ מַעֲלָה אַחֶרֶת
וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָּזֶה כָּל סֵדֶר הַמַּעֲלוֹת
הָיָה אֶצְלָם כְּפִי הַמָּמוֹן שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד
וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ כָּךְ וְכָךְ אֲלָפִים וּרְבָבוֹת כְּפִי הַסְּכוּם, שֶׁהָיָה קָצוּב אֶצְלָם הוּא מֶלֶךְ
וְכֵן הָיָה לָהֶם דְּגָלִים
שֶׁמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ כָּךְ וְכָךְ מָמוֹן הוּא בְּדֶגֶל זֶה
וְיֵשׁ לוֹ אוֹתוֹ הַמַּעֲלָה פְּלוֹנִית בְּאוֹתוֹ הַדֶּגֶל
וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ כָּךְ וְכָךְ מָמוֹן הוּא בְּדֶגֶל אַחֵר
וְיֵשׁ לוֹ שָׁם אֵיזֶה מַעֲלָה בְּאוֹתוֹ הַדֶּגֶל לְפִי עֵרֶךְ מָמוֹנוֹ
וְהָיָה קָצוּב אֶצְלָם כַּמָּה מָמוֹן יִהְיֶה לוֹ, וְיִהְיֶה נֶחֱשָׁב בְּאוֹתוֹ הַדֶּגֶל בְּמַעֲלָה פְּלוֹנִית
וְכַמָּה מָמוֹן יִהְיֶה לוֹ, וְיִהְיֶה נֶחֱשָׁב בְּדֶגֶל אַחֵר בְּאֵיזֶה מַעֲלָה
וְכֵן הַדַּרְגָּא וְהַמַּעֲלָה שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד הָיָה הַכּל כְּפִי הַמָּמוֹן
כְּפִי מַה שֶּׁהָיָה קָצוּב אֶצְלָם
וְכֵן הָיָה קָצוּב אֶצְלָם
כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ כָּךְ וְכָךְ מָמוֹן, הוּא סְתָם בֶּן אָדָם
וְאִם יֵשׁ לוֹ עוֹד פָּחוֹת מִזֶּה הוּא חַיָּה אוֹ עוֹף וְכַיּוֹצֵא
וְהָיָה אֶצְלָם חַיּוֹת רָעוֹת וְעוֹפוֹת
דְּהַיְנוּ כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ רַק כָּךְ וְכָךְ הוּא נִקְרָא אַרְיֵה אֱנוֹשִׁי
וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר חַיּוֹת רָעוֹת וְעוֹפוֹת וְכוּ'
דְּהַיְנוּ שֶׁלְּפִי מִעוּט מָמוֹנוֹ הוּא רַק חַיָּה אוֹ עוֹף וְכוּ'
כִּי עִקַּר הָיָה אֶצְלָם הַמָּמוֹן
וּמַעֲלָה וְדַרְגָּא שֶׁל כָּל אֶחָד הָיָה רַק לְפִי הַמָּמוֹן
וְנִשְׁמַע בָּעוֹלָם, שֶׁיֵּשׁ מְדִינָה כָּזוֹ
וְהָיָה הַבַּעַל תְּפִילָּה מִתְאַנֵּחַ עַל זֶה
וְהָיָה אוֹמֵר: מִי יוֹדֵעַ עַד הֵיכָן הֵם יְכוֹלִים לֵילֵךְ וְלִתְעוֹת עַל יְדֵי זֶה?!
וְנִמְצְאוּ אֲנָשִׁים מֵאֲנָשָׁיו שֶׁל הַבַּעַל תְּפִילָּה הַנַּ"ל
וְלא שָׁאֲלוּ אֶת דַּעְתּוֹ כְּלָל
וְהָלְכוּ לְשָׁם, אֶל הַמְּדִינָה הַנַּ"ל, לְהַחֲזִירָם לְמוּטָב
כִּי הָיָה לָהֶם רַחֲמָנוּת גָּדוֹל עֲלֵיהֶם עַל שֶׁנִּתְעוּ כָּל כָּךְ בְּתַאֲוַות מָמוֹן
וּבִפְרָט שֶׁהַבַּעַל תְּפִילָּה הַנַּ"ל אָמַר שֶׁהֵם יְכוֹלִים לֵילֵךְ וְלִתְעוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר כַּנַּ"ל
עַל כֵּן הָלְכוּ אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים הַנַּ"ל אֶל אוֹתוֹ הַמְּדִינָה הַנַּ"ל
אוּלַי יַחֲזִירוּ אוֹתָם לְמוּטָב
וְהָלְכוּ לְשָׁם, וּבָאוּ אֶל הַמְּדִינָה הַנַּ"ל
וְנִכְנְסוּ לְאֶחָד מֵהֶם
מִסְּתָמָא נִכְנְסוּ לְאֵיזֶה חַיָּה [דְּהַיְנוּ לְאָדָם, שֶׁהוּא קָטָן בְּמַעֲלָה, כִּי יֵשׁ לוֹ סַךְ מוּעָט, שֶׁהָיָה נִקְרָא אֶצְלָם חַיָּה, כַּנַּ"ל]
וְהִתְחִילוּ לְדַבֵּר עִמּוֹ כְּדַרְכָּם
אֲשֶׁר בֶּאֱמֶת אֵין זֶה תַּכְלִית כְּלָל
וְעִקַּר הַתַּכְלִית הוּא רַק עֲבוֹדַת ה' וְכוּ'
וְלא שָׁמַע לָהֶם כְּלָל
כִּי כְּבָר נִשְׁתָּרֵשׁ אֶצְלָם, שֶׁעִקָּר הוּא רַק הַמָּמוֹן
וְכֵן הָיָה מְדַבֵּר עוֹד עִם אַחֵר וְלא שָׁמַע אֵלָיו גַּם כֵּן
וְהוּא [הַיְנוּ אֶחָד מֵאַנְשֵׁי הַבַּעַל תְּפִילָּה הַנַּ"ל] הָיָה מַרְבֶּה לְדַבֵּר עִמּוֹ
וְהֵשִׁיב לוֹ זֶה הָאִישׁ, שֶׁדִּבֵּר עִמּוֹ
וְיֶתֶר מִזֶּה אֵין לִי פְּנַאי כְּלָל לְדַבֵּר עִמְּךָ
שְׁאָלוֹ: מִפְּנֵי מָה?
הֵשִׁיב לוֹ
הֱיוֹת שֶׁאֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ מוּכָנִים עַתָּה לַעֲקר מִן הַמְּדִינָה לֵילֵךְ לִמְדִינָה אַחֶרֶת
בַּאֲשֶׁר שֶׁרָאִינוּ, שֶׁעִקַּר הַתַּכְלִית הוּא רַק הַמָּמוֹן
עַל כֵּן נִסְכַּם אֶצְלֵנוּ לֵילֵךְ לִמְדִינָה, שֶׁשָּׁם יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹת מָמוֹן
דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ שָׁם עָפָר, שֶׁעוֹשִׂין מִמֶּנָּה זָהָב וָכֶסֶף
עַל כֵּן אָנוּ צְרִיכִים עַתָּה לֵילֵךְ כֻּלָּנוּ אֶל אוֹתָהּ הַמְּדִינָה
גַּם נִסְכַּם אֶצְלָם
שֶׁהֵם רוֹצִים, שֶׁיִּהְיוּ אֶצְלָם כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת גַּם כֵּן
דְּהַיְנוּ שֶׁמִּי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כָּל כָּךְ מָמוֹן כְּפִי הַסְּכוּם שֶׁקָּצְבוּ עַל זֶה
הוּא יִהְיֶה כּוֹכָב
כִּי מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ כָּל כָּךְ מָמוֹן יֵשׁ לוֹ הַכּחַ שֶׁל אוֹתוֹ הַכּוֹכָב
כִּי הַכּוֹכָב מְגַדֵּל הַזָּהָב
כִּי מַה שֶּׁיֵּשׁ עָפָר, שֶׁעוֹשִׂין מִמֶּנָּה זָהָב
זֶהוּ מֵחֲמַת הַכּוֹכָב שֶׁמְּגַדֵּל בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם עַפְרוֹת זָהָב
נִמְצָא שֶׁהַזָּהָב הוּא נִמְשָׁךְ מִן הַכּוֹכָבִים
וּמֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לְאֶחָד כָּל כָּךְ זָהָב
נִמְצָא שֶׁיֵּשׁ לוֹ כּחַ אוֹתוֹ הַכּוֹכָב, וְעַל כֵּן הוּא בְּעַצְמוֹ כּוֹכָב
וְכֵן אָמְרוּ, שֶׁיִּהְיוּ אֶצְלָם מַזָּלוֹת גַּם כֵּן
דְּהַיְנוּ כְּשֶׁיִּהְיֶה לְאֶחָד כָּךְ וְכָךְ כְּפִי הַסְּכוּם שֶׁקָּצְבוּ עַל זֶה
הוּא יִהְיֶה מַזָּל
וְכֵן עָשׂוּ לָהֶם מַלְאָכִים, הַכּל כְּפִי רִבּוּי הַמָּמוֹן כַּנַּ"ל
עַד שֶׁהִסְכִּימוּ בֵּינֵיהֶם, שֶׁיִּהְיוּ לָהֶם גַּם כֵּן אֱלקוּת
שֶׁמִּי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ רִבּוּי מָמוֹן הַרְבֵּה כָּךְ וְכָךְ אֲלָפִים וּרְבָבוֹת כְּפִי מַה שֶּׁקָּצְבוּ עַל זֶה
הוּא יִהְיֶה אֱלוֹקַ
כִּי מֵאַחַר שֶׁהָאֱלהִים שׁוֹפֵעַ בּוֹ כָּל כָּךְ מָמוֹן, עַל כֵּן הוּא בְּעַצְמוֹ אֱלוֹקַּ
וְכֵן קִיְּמוּ וְעָשׂוּ כְּכָל הַנַּ"ל
גַּם אָמְרוּ, שֶׁאֵין רָאוּי לָהֶם לֵישֵׁב כְּלָל בַּאֲוִירָא דְּהַאי עָלְמָא
וְאֵין רָאוּי לָהֶם לְהִתְעָרֵב עִם בְּנֵי הָעוֹלָם, שֶׁלּא יְטַמְּאוּ אוֹתָן
כִּי שְׁאָר בְּנֵי הָעוֹלָם הֵם טְמֵאִים כְּנֶגְדָּם
עַל כֵּן יִשְּׁבוּ עַצְמָן
שֶׁיְּבַקְּשׁוּ לָהֶם הָרִים הַגְּבוֹהִים בְּיוֹתֵר מִכָּל הָעוֹלָם וְיֵשְׁבוּ שָׁם
כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מְרוֹמָמִים מֵאֲוִירָא דְּעָלְמָא
וְשָׁלְחוּ אֲנָשִׁים לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ הָרִים הַגְּבוֹהִים כַּנַּ"ל
וְהָלְכוּ וּבִקְּשׁוּ וּמָצְאוּ הָרִים גְּבוֹהִים מְאד
וְהָלְכוּ כָּל בְּנֵי הַמְּדִינָה וְיָשְׁבוּ שָׁם, עַל הֶהָרִים הַגְּבוֹהִים
הַיְנוּ שֶׁעַל כָּל הַר וְהַר יָשְׁבוּ שָׁם אֵיזֶה קִבּוּץ מֵאַנְשֵׁי הַמְּדִינָה הַנַּ"ל
וְעָשׂוּ סְבִיב הָהָר חַזֶּקֶת גָּדוֹל
וְהָיָה שָׁם חֲפִירוֹת גְּדוֹלוֹת וְכַיּוֹצֵא סְבִיב הָהָר
עַד שֶׁלּא הָיָה אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אפֶן, שֶׁיָּבוֹא אֲלֵיהֶם שׁוּם אָדָם
כִּי לא הָיָה רַק שְׁבִיל נֶעְלָם אֶל הָהָר
בְּאפֶן שֶׁאָדָם אַחֵר לא הָיָה יָכוֹל כְּלָל לָבוֹא אֲלֵיהֶם
וְכֵן בָּהָר הַשֵּׁנִי
וְכֵן בְּכָל הֶהָרִים עָשׂוּ חַזֶּקֶת וְכוּ' כַּנַּ"ל
וְהֶעֱמִידוּ שׁוֹמְרִים בְּרִחוּק מִן הָהָר, כְּדֵי שֶׁלּא יִתְקָרֵב לָהֶם זָר
וְהֵם הָיוּ יוֹשְׁבִים שָׁם, עַל הֶהָרִים, וְהָיוּ מִתְנַהֲגִים בַּמִּנְהָג הַנַּ"ל
וְהָיוּ לָהֶם אֱלהוּת רַבִּים דְּהַיְנוּ לְפִי הַמָּמוֹן כַּנַּ"ל
וּמֵאַחַר שֶׁהָיָה הָעִקָּר אֶצְלָם הַמָּמוֹן
עַד שֶׁעַל יְדֵי מָמוֹן הַרְבֵּה הָיוּ נַעֲשִׂים אֱלוֹקַ
עַל כֵּן הָיָה לָהֶם חֲשָׁשׁ מֵרְצִיחָה וּגְזֵלָה
כִּי כָל אֶחָד יִהְיֶה רוֹצֵחַ וְגַזְלָן כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה אֱלוֹקַ עַל יְדֵי הַמָּמוֹן שֶׁיִּגְזל
אַךְ אָמְרוּ
שֶׁמֵּאַחַר שֶׁהוּא אֱלוֹקַ [דְּהַיְנוּ הֶעָשִׁיר בַּעַל הַמָּמוֹן הוּא אֱלוֹקַ], הוּא יִשְׁמר מִגְּזֵלוֹת וּרְצִיחוֹת
וְתִקְּנוּ עֲבוֹדוֹת וְקָרְבָּנוֹת, שֶׁיִּהְיוּ מַקְרִיבִים וּמִתְפַּלְּלִים אֶל הָאֱלקוּת הַנַּ"ל
גַּם הָיוּ מַקְרִיבִים בְּנֵי אָדָם
וְהָיוּ מַקְרִיבִין אֶת עַצְמָן אֶל הָאֱלקוּת הַנַּ"ל, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל בּוֹ
וְאַחַר כָּךְ יִתְגַּלְגֵּל וְיִהְיֶה עָשִׁיר
כִּי עִקַּר הָאֱמוּנָה הָיָה אֶצְלָם הַמָּמוֹן כַּנַּ"ל
וְהָיָה לָהֶם עֲבוֹדוֹת וְקָרְבָּנוֹת וּקְטרֶת
שֶׁהָיוּ עוֹבְדִים בָּהֶם אֶת הָאֱלקוּת הַנַּ"ל [דְּהַיְנוּ בַּעֲלֵי הַמָּמוֹן הַרְבֵּה כַּנַּ"ל]
וּבְוַדַּאי אַף עַל פִּי כֵן הָיְתָה הַמְּדִינָה מְלֵאָה מֵרְצִיחָה וּגְזֵלָה
כִּי מִי שֶׁלּא הָיָה מַאֲמִין בָּעֲבוֹדוֹת הַנַּ"ל
הָיָה רוֹצֵחַ וְגַזְלָן, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָמוֹן
כִּי עִקָּר הָיָה אֶצְלָם הַמָּמוֹן כַּנַּ"ל
כִּי עַל יְדֵי הַמָּמוֹן יְכוֹלִים לִקְנוֹת כָּל דָּבָר אֲכִילָה וּמַלְבּוּשִׁים, וְעִקַּר חִיּוּת הָאָדָם עַל יְדֵי הַמָּמוֹן
[כֵּן הָיְתָה סְבָרָתָם לְפִי דַּעְתָּם הַמְשֻׁבֶּשֶׁת וְהַנְּבוֹכָה]
עַל כֵּן הָיָה הַמָּמוֹן הָאֱמוּנָה שֶׁלָּהֶם
וְהָיוּ מִשְׁתַּדְּלִים, שֶׁלּא יִהְיֶה נֶחְסָר אֶצְלָם מָמוֹן כְּלָל
כִּי הַמָּמוֹן הוּא עִקַּר הָאֱמוּנָה וְהָאֱלקוּת שֶׁלָּהֶם כַּנַּ"ל
אַדְּרַבָּא, צְרִיכִים לְהִשְׁתַּדֵּל לְהוֹסִיף וּלְהַכְנִיס מָמוֹן מִמְּקוֹמוֹת אֲחֵרִים לְתוֹךְ הַמְּדִינָה
וְהָיוּ יוֹצְאִים מֵהֶם סוֹחֲרִים לִסְחוֹר בִּמְדִינוֹת אֲחֵרִים
כְּדֵי לְהִשְׂתַּכֵּר מָמוֹן, לְהַכְנִיס מָמוֹן יוֹתֵר לְתוֹךְ הַמְּדִינָה
וּצְדָקָה, בְּוַדַּאי הוּא אִסּוּר גָּדוֹל לְפִי דַעְתָּם
כִּי הוּא מַחְסִיר שֶׁפַע מָמוֹנוֹ אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלהִים
אֲשֶׁר זֶה הוּא הָעִקָּר, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָמוֹן
וְהוּא פּוֹגֵם וּמַחְסִיר מָמוֹנוֹ
עַל כֵּן בְּוַדַּאי הָיָה אָסוּר אֶצְלָם לִתֵּן צְדָקָה
גַּם הָיָה אֶצְלָם מְמֻנִּים
שֶׁהָיוּ מְמֻנִּים לְהַשְׁגִּיחַ עַל כָּל אֶחָד אִם יֵשׁ לוֹ כָּל כָּךְ מָמוֹן כְּמוֹ שֶׁהוּא אוֹמֵר
כִּי כָּל אֶחָד הָיָה צָרִיךְ לְהַרְאוֹת עָשְׁרוֹ בְּכָל פַּעַם
כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁאָר בְּאוֹתוֹ הַמַּעֲלָה, שֶׁהָיָה לוֹ לְפִי מָמוֹנוֹ כַּנַּ"ל
וְלִפְעָמִים הָיָה נַעֲשֶׂה מֵחַיָּה אָדָם, וּמֵאָדָם חַיָּה
דְּהַיְנוּ כְּשֶׁאֶחָד אִבֵּד מָמוֹנוֹ, אֲזַי נַעֲשָׂה מֵאָדָם חַיָּה
אַחַר שֶׁאֵין לוֹ מָמוֹן
וְכֵן לְהֵפֶךְ
כְּשֶׁאֶחָד הִרְוִיחַ מָמוֹן, אֲזַי נַעֲשָׂה מֵחַיָּה אָדָם
וְכֵן בִּשְׁאָר הַמַּעֲלוֹת כְּפִי הַמָּמוֹן כַּנַּ"ל
וְהָיוּ לָהֶם צוּרוֹת וּתמונות דיוקן שֶׁל אוֹתָן הָאֱלקוּת [דְּהַיְנוּ בַּעֲלֵי הַמָּמוֹן]
וְהָיוּ אֵצֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד צוּרוֹת הַלָּלוּ
וְהָיוּ מְחַבְּקִים וּמְנַשְּׁקִים אוֹתָם
כִּי זֶה הָיָה הָעֲבוֹדָה וְהָאֱמוּנָה שֶׁלָּהֶם כַּנַּ"ל
וְהָאֲנָשִׁים הַנַּ"ל, דְּהַיְּנוּ הָאֲנָשִׁים הַכְּשֵׁרִים שֶׁל הַבַּעַל תְּפִילָּה הַנַּ"ל
חָזְרוּ לִמְקוֹמָם וְסִפְּרוּ לְהַבַּעַל תְּפִילָּה מִגּדֶל הַטָּעוּת וְהַשְּׁטוּת שֶׁל אוֹתָהּ הַמְּדִינָה
אֵיךְ הֵם נְבוֹכִים מְאד בְּתַאֲוַות מָמוֹן
וְשֶׁהֵם רוֹצִים לַעֲקר לִמְדִינָה אַחֶרֶת וְלַעֲשׂוֹת לָהֶם כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת
עָנָה וְאָמַר הַבַּעַל תְּפִילָּה הַנַּ"ל, שֶׁהוּא מִתְיָרֵא, שֶׁלּא יִתְעוּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר
אַחַר כָּךְ נִשְׁמַע, שֶׁעָשׂוּ לְעַצְמָן אֱלקוּת, כַּנַּ"ל
עָנָה וְאָמַר הַבַּעַל תְּפִילָּה הַנַּ"ל, שֶׁעַל דָּבָר זֶה הָיָה מִתְיָרֵא וְדוֹאֵג מִתְּחִלָּה
וְהָיָה לוֹ לְהַבַּעַל תְּפִילָּה רַחֲמָנוּת גָּדוֹל עֲלֵיהֶם
וְנִתְיַּשֵּׁב לֵילֵךְ בְּעַצְמוֹ לְשָׁם, אוּלַי יָשִׁיב אוֹתָם מִטָּעוּתָם
וְהָלַךְ לְשָׁם הַבַּעַל תְּפִילָּה
וּבָא אֶל הַשּׁוֹמְרִים, שֶׁעוֹמְדִים סְבִיב הָהָר
וְהַשּׁוֹמְרִים מִסְּתָמָא הָיוּ אֲנָשִׁים קְטַנִּים בְּמַעֲלָה
שֶׁהֵם רַשָּׁאִים לַעֲמד בַּאֲוִירָא דְּהַאי עָלְמָא
כִּי אֲנָשִׁים, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מַעֲלוֹת מֵחֲמַת הַמָּמוֹן כַּנַּ"ל
הֵם אֵינָם יְכוֹלִים כְּלָל לְהִתְעָרֵב עִם בְּנֵי הָעוֹלָם וְלַעֲמד בַּאֲוִירָא דְּהַאי עָלְמָא, שֶׁלּא יְטַמְּאוּ עַצְמָן כַּנַּ"ל
וְלא הָיוּ יָכוֹלִים לְדַבֵּר כְּלָל עִם בְּנֵי הָעוֹלָם, שֶׁלּא יְטַמְּאוּ אוֹתָם בְּהֶבֶל פִּיהֶם
[עַל כֵּן בְּוַדַּאי הַשּׁוֹמְרִים שֶׁעָמְדוּ חוּץ לָעִיר, הָיוּ קְטַנִּים בְּמַעֲלָה כַּנַּ"ל]
אַךְ גַּם הַשּׁוֹמְרִים הָיָה לָהֶם הַצּוּרוֹת הַנַּ"ל
וְהָיוּ מְחַבְּקִים וּמְנַשְּׁקִים אוֹתָם בְּכָל פַּעַם
כִּי גַּם אֶצְלָם הָיָה עִקַּר הָאֱמוּנָה הַמָּמוֹן כַּנַּ"ל
וּבָא הַבַּעַל תְּפִילָּה הַנַּ"ל אֵצֶל שׁוֹמֵר אֶחָד
וְהִתְחִיל לְדַבֵּר עִמּוֹ מֵהַתַּכְלִית.
בַּאֲשֶׁר שֶׁעִקַּר הַתַּכְלִית הוּא רַק עֲבוֹדַת ה' תּוֹרָה וּתְפִילָּה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים וְכוּ'
וְהַמָּמוֹן הוּא שְׁטוּת וְאֵינוֹ תַּכְלִית כְּלָל וְכוּ'
וְלא שָׁמַע אֵלָיו כְּלָל הַשּׁוֹמֵר הַנַּ"ל
כִּי כְּבָר נִשְׁקַע אֶצְלָם מִיָּמִים רַבִּים, שֶׁעִקָּר הוּא רַק הַמָּמוֹן כַּנַּ"ל
וְכֵן הָלַךְ הַבַּעַל תְּפִילָּה לְשׁוֹמֵר שֵׁנִי וְדִבֵּר עִמּוֹ גַּם כֵּן כַּנַּ"ל
וְלא שָׁמַע אֵלָיו גַּם כֵּן
וְכֵן הָלַךְ אֶל כָּל הַשּׁוֹמְרִים וְלא שָׁמְעוּ אֵלָיו כְּלָל
וְיִשֵּׁב עַצְמוֹ הַבַּעַל תְּפִילָּה וְנִכְנַס לְתוֹךְ הָעִיר, שֶׁהָיְתָה עַל הָהָר כַּנַּ"ל
כְּשֶׁבָּא לְשָׁם, הָיָה אֶצְלָם פְּלִיאָה
וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: אֵיךְ נִכְנַסְתָּ לְכָאן
כִּי לא הָיָה אֶפְשָׁר לְשׁוּם אָדָם לִכָּנֵס אֶצְלָם כַּנַּ"ל
הֵשִׁיב לָהֶם: מֵאַחַר שֶׁכְּבָר נִכְנַסְתִּי, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, מָה אַתֶּם שׁוֹאֲלִים עַל זֶה?
וְהִתְחִיל הַבַּעַל תְּפִילָּה לְדַבֵּר עִם אֶחָד מֵהַתַּכְלִית וְכוּ' כַּנַּ"ל
וְלא שָׁמַע אֵלָיו כְּלָל
וְכֵן הַשֵּׁנִי וְכֵן כֻּלָּם, כִּי כְּבָר נִשְׁקְעוּ בְּטָעוּתָם הַנַּ"ל
וְהָיָה הַדָּבָר תָּמוּהַּ בֵּין אַנְשֵׁי הָעִיר
עַל שֶׁבָּא אָדָם אֶצְלָם וּמְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֵפֶךְ אֱמוּנָתָם
וְהִרְגִּישׁוּ בְּעַצְמָן, אוּלַי הָאָדָם הַזֶּה הוּא הַבַּעַל תְּפִילָּה
כִּי כְּבָר נִשְׁמַע אֶצְלָם, שֶׁיֵּשׁ בַּעַל תְּפִילָּה כָּזֶה בָּעוֹלָם
כִּי כְּבָר נִתְפַּרְסֵם הַדָּבָר שֶׁל הַבַּעַל תְּפִילָּה בָּעוֹלָם כַּנַּ"ל
וְהָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ בָּעוֹלָם בעל תפילה וחסיד ירא
אַךְ לא הָיָה אֶפְשָׁר לָהֶם לְהַכִּירוֹ וּלְתָפְסוֹ
כִּי הָיָה מְשַׁנֶּה עַצְמוֹ אֵצֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד
אֵצֶל זֶה הָיָה נִדְמֶה כְּסוֹחֵר, וְאֵצֶל זֶה כְּעָנִי וְכוּ' כַּנַּ"ל
וְתֵכֶף נִמְלָט מִשָּׁם
וַיְהִי הַיּוֹם
וְהָיָה גִּבּוֹר, שֶׁנִּתְקַבְּצוּ אֵלָיו כַּמָּה גִּבּוֹרִים
וְהָיָה הַגִּבּוֹר עִם גִּבּוֹרָיו הוֹלֵךְ וְכוֹבֵשׁ מְדִינוֹת
וְלא הָיָה רוֹצֶה כִּי אִם הַכְנָעָה
וּכְשֶׁהָיוּ בְּנֵי מְדִינָה מַכְנִיעִים עַצְמָן תַּחְתָּיו הָיָה מַנִּיחָם
וְאִם לָאו הָיָה מַחֲרִיבָם
וְהָיָה הוֹלֵךְ וְכוֹבֵשׁ
וְלא הָיָה רוֹצֶה שׁוּם מָמוֹן, רַק הַכְנָעָה שֶׁיִּהְיוּ תַּחְתָּיו
וְהָיָה דַּרְכּוֹ שֶׁל הַגִּבּוֹר
שֶׁהָיָה שׁוֹלֵח לַמְּדִינָה גִּבּוֹרָיו
כְּשֶׁהָיָה עֲדַיִן רָחוֹק מִמֶּנָּה הַרְבֵּה חֲמִשִּׁים פַּרְסָאוֹת
שֶׁיַּכְנִיעוּ עַצְמָן תַּחְתָּיו
וְהָיָה כּוֹבֵשׁ מְדִינוֹת כַּנַּ"ל
וְהַסּוֹחֲרִים שֶׁל הַמְּדִינָה שֶׁל עֲשִׁירוּת הַנַּ"ל
שֶׁהָיוּ סוֹחֲרִים בִּמְדִינוֹת אֲחֵרוֹת כַּנַּ"ל
בָּאוּ לִמְדִינָתָם, וְסִפְּרוּ מֵהַגִּבּוֹר הַנַּ"ל
וְנָפַל עֲלֵיהֶם פַּחַד גָּדוֹל
וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ מְרֻצִּים לְהַכְנִיעַ עַצְמָן תַּחְתָּיו
אַךְ שֶׁשָּׁמְעוּ, שֶׁהוּא מְמָאֵס בְּמָמוֹן, וְאֵינוֹ רוֹצֶה מָמוֹן כְּלָל, וְזֶה הָיָה הֵפֶךְ אֱמוּנָתָם
עַל כֵּן הָיָה בִּלְתִּי אֶפְשָׁר אֶצְלָם לְהִכָּנַע תַּחְתָּיו
כִּי הָיָה אֶצְלָם כְּמוֹ שְׁמָד
מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין כְּלָל בֶּאֱמוּנָתָם דְּהַיְנוּ בַּמָּמוֹן
וְנִתְיָרְאוּ מְאד מִלְּפָנָיו
וְהִתְחִילוּ לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדוֹת וּלְהַקְרִיב קָרְבָּנוֹת לֶאֱלקוּתָם הַנַּ"ל
וְהָיוּ לוֹקְחִים חַיָּה [דְּהַיְנוּ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָמוֹן מְעַט, שֶׁהוּא חַיָּה אֶצְלָם]
וְהִקְרִיבוּ לְקָרְבָּן לָאֱלקוּת הַנַּ"ל
וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הָעֲבוֹדוֹת כַּנַּ"ל
וְהַגִּבּוֹר הַנַּ"ל הָיָה הוֹלֵךְ וּמִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם בְּכָל פַּעַם
וְהִתְחִיל לִשְׁלחַ אֲלֵיהֶם גִּבּוֹרָיו מַה הֵם רוֹצִים, כְּדַרְכּוֹ כַּנַּ"ל
וְהָיָה עֲלֵיהֶם פַּחַד גָּדוֹל, וְלא הָיוּ יוֹדְעִים מַה לַּעֲשׂוֹת
וְיָעֲצוּ אוֹתָם אֲנָשִׁים סוֹחֲרִים שֶׁלָּהֶם
הֱיוֹת שֶׁהָיוּ בִּמְדִינָה
שֶׁכָּל בְּנֵי הַמְּדִינָה הֵם כֻּלָּם אֱלקוּת, וְנוֹסְעִים עִם מַלְאָכִים
דְּהַיְנוּ שֶׁכָּל אַנְשֵׁי אוֹתָהּ הַמְּדִינָה מִקָּטָן וְעַד גָּדוֹל
הֵם כֻּלָּם עֲשִׁירִים מֻפְלָגִים, עַד שֶׁהַקָּטָן שֶׁבָּהֶם הוּא גַּם כֵּן אֱלוֹקַּ לְפִי טָעוּתָם
[כִּי הַקָּטָן שֶׁבָּהֶם הוּא עָשִׁיר מֻפְלָג וְיֵשׁ לוֹ כָּל כָּךְ כַּשִּׁעוּר הַקָּצוּב לָאֱלוֹקַ אֶצְלָם וְכַנַּ"ל]
וְגַם נוֹסְעִים עִם מַלְאָכִים
כִּי הַסּוּסִים שֶׁלָּהֶם הֵם מְכֻסִּים בַּעֲשִׁירוּת גָּדוֹל בְּזָהָב וְכַיּוֹצֵא
עַד שֶׁכִּסּוּי שֶׁל סוּס אֶחָד עוֹלָה לֶסַּךְ שֶׁל מַלְאָךְ שֶׁלָּהֶם
נִמְצָא שֶׁנּוֹסְעִים עִם מַלְאָכִים
שֶׁקּוֹשְׁרִים שְׁלשָׁה זוּגוֹת מַלְאָכִים אֶל הָעֲגָלָה וְנוֹסְעִים עִמָּהֶם
בְּכֵן צְרִיכִין לִשְׁלחַ אֶל אוֹתָהּ הַמְּדִינָה
וּמִשָּׁם יִהְיֶה לָהֶם עֶזְרָה בְּוַדַּאי
מֵאַחַר שֶׁכָּל הַמְּדִינָה הֵם כֻּלָּם אֱלקוּת
[כָּל זֶה הָיְתָה עֲצַת הַסּוֹחֲרִים שֶׁלָּהֶם]
וְהוּטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵיהֶם מְאד
כִּי הָיוּ מַאֲמִינִים, שֶׁבְּוַדַּאי יִהְיֶה לָהֶם יְשׁוּעָה מִשָּׁם
מֵאַחַר שֶׁהֵם כֻּלָּם אֱלקוּת כַּנַּ"ל
וְהַבַּעַל תְּפִילָּה הַנַּ"ל יִשֵּׁב עַצְמוֹ
שֶׁיֵּלֵךְ עוֹד הַפַּעַם אֶל אוֹתוֹ הַמְּדִינָה הַנַּ"ל
אוּלַי אַף עַל פִּי כֵן יָשִׁיב אוֹתָם מִטָּעוּתָם זֶה
וְהָלַךְ לְשָׁם, וּבָא אֶל הַשּׁוֹמְרִים
וְהִתְחִיל לְדַבֵּר עִם שׁוֹמֵר אֶחָד כְּדַרְכּוֹ
וְסִפֵּר לוֹ הַשּׁוֹמֵר מֵהַגִּבּוֹר הַנַּ"ל, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם פַּחַד גָּדוֹל מִפָּנָיו וְכוּ' כַּנַּ"ל
וְשָׁאַל אוֹתוֹ הַבַּעַל תְּפִילָּה: וּמָה אַתֶּם רוֹצִים לַעֲשׂוֹת?
וְסִפֵּר לוֹ הַשּׁוֹמֵר עִנְיָן הַנַּ"ל
שֶׁהֵם רוֹצִים לִשְׁלחַ אֶל הַמְּדִינָה שֶׁהֵם כֻּלָּם אֱלקוּת וְכוּ' כַּנַּ"ל
וְשָׂחַק מִמֶּנּוּ מְאד הַבַּעַל תְּפִילָּה וְאָמַר לוֹ.
הֲלא הַכּל שְׁטוּת גָּדוֹל
כִּי גַּם בְּנֵי אוֹתָהּ הַמְּדִינָה הֵם כֻּלָּם רַק בְּנֵי אָדָם כָּמוֹנוּ
וְגַם אַתֶּם כֻּלְכֶם וֶאֱלהִים שֶׁלָּכֶם, כֻּלָּם הֵם רַק בְּנֵי אָדָם וְלא אֱלוֹקַ
רַק שֶׁיֵּשׁ יָחִיד בָּעוֹלָם, שֶׁהוּא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ
וְאוֹתוֹ לְבַד רָאוּי לַעֲבד, וְלוֹ רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל, וְזֶהוּ עִקַּר הַתַּכְלִית
וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ דִּבֵּר הַבַּעַל תְּפִילָּה אֶל הַשּׁוֹמֵר הַנַּ"ל
וְלא שָׁמַע אֵלָיו הַשּׁוֹמֵר, כִּי כְּבָר נִשְׁקַע אֶצְלָם טָעוּתָם מִיָּמִים רַבִּים, כַּנַּ"ל
אַךְ אַף עַל פִּי כֵן הַבַּעַל תְּפִילָּה הִרְבָּה עָלָיו דְּבָרִים
עַד שֶׁבַּסּוֹף הֵשִׁיב לוֹ הַשּׁוֹמֵר: וְיֶתֶר מִזֶּה מָה אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת?
הֲלא אֲנִי רַק יָחִיד בְּעָלְמָא [וְיֵשׁ כְּנֶגְדִּי בְּנֵי הַמְּדִינָה, שֶׁהֵם רַבִּים]
וְזאת הַתְּשׁוּבָה הָיְתָה קְצָת נֶחָמָה לְהַבַּעַל תְּפִילָּה
כִּי הֵבִין, שֶׁהִתְחִילוּ דְּבָרָיו קְצָת לִכָּנֵס בְּאָזְנֵי הַשּׁוֹמֵר
כִּי הַדְּבָרִים שֶׁדִּבֵּר הַבַּעַל תְּפִילָּה מִקּדֶם, בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה עִם אוֹתוֹ הַשּׁוֹמֵר
וְהַדְּבָרִים, שֶׁדִּבֵּר עַתָּה נִתְקַבְּצוּ יַחַד, עַד שֶׁעָשׂוּ אֵיזֶה רשֶׁם בְּלִבּוֹ
עַד שֶׁהִתְחִיל מְעַט לְהִסְתַּפֵּק וְלִנְטוֹת אֵלָיו קְצָת
כַּנִּרְאֶה מִתּוֹךְ הַתְּשׁוּבָה הַנַּ"ל
וְכֵן הָלַךְ הַבַּעַל תְּפִילָּה אֶל הַשּׁוֹמֵר הַשֵּׁנִי וְדִּבֵּר עִמּוֹ גַּם כֵּן כַּנַּ"ל
וְלא שָׁמַע אֵלָיו גַּם כֵּן
וּבַסּוֹף הֵשִׁיב לוֹ גַּם כֵּן כַּנַּ"ל.
הֲלא אֲנִי יָחִיד כְּנֶגֶד בְּנֵי הַמְּדִינָה וְכוּ' כַּנַּ"ל
וְכֵן כָּל הַשּׁוֹמְרִים כֻּלָּם הֵשִׁיבוּ לוֹ תְּשׁוּבָה זוֹ בַּסּוֹף
אַחַר כָּךְ נִכְנַס הַבַּעַל תְּפִילָּה אֶל הָעִיר וְהִתְחִיל שׁוּב לְדַבֵּר עִמָּם כְּדַרְכּוֹ
בַּאֲשֶׁר שֶׁכֻּלָּם בְּטָעוּת גָּדוֹל, וְאֵין זֶה תַּכְלִית כְּלָל
רַק עִקַּר הַתַּכְלִית לַעֲסֹק בְּתוֹרָה וּתְפִילָּה וְכוּ'
וְלא שָׁמְעוּ אֵלָיו, כִּי כֻּלָּם נִשְׁקְעוּ מְאד בָּזֶה מִיָּמִים רַבִּים
וְסִפְּרוּ לוֹ מֵהַגִּבּוֹר
וְשֶׁהֵם רוֹצִים לִשְׁלחַ אֶל הַמְּדִינָה, שֶׁהֵם כֻּלָּם אֱלקוּת וְכוּ' כַּנַּ"ל
וְשָׂחַק מֵהֶם גַּם כֵּן
וְאָמַר לָהֶם, שֶׁהוּא שְׁטוּת, וְשֶׁכֻּלָּם רַק בְּנֵי אָדָם וְכוּ'
וְהֵם לא יוּכְלוּ לַעֲזר לָכֶם כְּלָל
כִּי אַתֶּם בְּנֵי אָדָם, וְהֵם בְּנֵי אָדָם, וְאֵינָם אֱלוֹקַ כְּלָל
רַק שֶׁיֵּשׁ יָחִיד יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ וְכוּ'
וְעַל עִנְיַן הַגִּבּוֹר אָמַר לָהֶם [בִּלְשׁוֹן תֵּמַהּ, כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּתְמִיהַּ אָדָם וְאוֹמֵר]
הַאִם אֵינוֹ זֶה הַגִּבּוֹר [הַיָּדוּעַ לִי] ?
וְלא הֵבִינוּ דְּבָרָיו אֵלּוּ
וְכֵן הָיָה הוֹלֵךְ מֵאֶחָד לַחֲבֵרוֹ וּמְדַבֵּר עִמָּהֶם כַּנַּ"ל
וְעַל עִנְיַן הַגִּבּוֹר אָמַר לְכָל אֶחָד כַּנַּ"ל
אִם אֵינוֹ זֶה הַגִּבּוֹר וְכוּ' כַּנַּ"ל
וְלא הֵבִינוּ דְּבָרָיו
וְנַעֲשָׂה רַעַשׁ בָּעִיר, בַּאֲשֶׁר שֶׁנִּמְצָא אֶחָד, שֶׁמְּדַבֵּר כָּזאת
שֶׁעוֹשֶׂה שְׂחוֹק מֵאֱמוּנָתָם
וְאוֹמֵר, שֶׁיֵּשׁ יָחִיד וְכוּ'
וּבְעִנְיַן הַגִּבּוֹר הוּא אוֹמֵר כַּנַּ"ל
וְהֵבִינוּ, שֶׁבְּוַדַּאי הוּא הַבַּעַל תְּפִילָּה, כִּי כְּבָר הָיָה נִתְפַּרְסֵם אֶצְלָם כַּנַּ"ל
וְצִוּוּ לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו וּלְתָפְסוֹ
אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְשַׁנֶּה עַצְמוֹ אֶצְלָם בְּכָל פַּעַם כַּנַּ"ל
[הַיְנוּ פַּעַם נִדְמֶה כְּסוֹחֵר, וּפַעַם כְּעָנִי וְכוּ' כַּנַּ"ל]
אַךְ הֵם יָדְעוּ מִזֶּה גַּם כֵּן, שֶׁהַבַּעַל תְּפִילָּה הַנַּ"ל הוּא מְשַׁנֶּה עַצְמוֹ בְּכָל פַּעַם
וְצִוּוּ לַחֲקר אַחֲרָיו וּלְתָפְסוֹ
וְחִפְּשׂוּ אַחֲרָיו וּתְפָסָהוּ וְהֱבִיאוּהוּ אֶל הַשָּׂרִים וְהִתְחִילוּ לְדַבֵּר עִמּוֹ
וְאָמַר לָהֶם גַּם כֵּן כַּנַּ"ל
בַּאֲשֶׁר שֶׁכֻּלָּם בְּטָעוּת וּשְׁטוּת גָּדוֹל, וְאֵין זֶה תַּכְלִית כְּלָל
[הַיְנוּ שֶׁהַמָּמוֹן אֵינוֹ הַתַּכְלִית כְּלָל]
רַק שֶׁיֵּשׁ יָחִיד, שֶׁהוּא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ וְכוּ'
וּבְנֵי אוֹתָהּ מְדִינָה שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים, שֶׁהֵם כֻּלָּם אֱלקוּת
לא יוּכְלוּ לַעֲזר לָכֶם כְּלָל, כִּי הֵם רַק בְּנֵי אָדָם וְכוּ'
וְנֶחֱשָׁב אֶצְלָם לִמְשֻׁגָּע
כִּי כָּל בְּנֵי הַמְּדִינָה הָיוּ שְׁקוּעִים בְּטָעוּת שֶׁל הַמָּמוֹן כָּל כָּךְ כַּנַּ"ל
עַד שֶׁזֶּה שֶׁדִּבֵּר כְּנֶגֶד דַּעְתָּם וְטָעוּתָם, הָיָה נֶחֱשָׁב לִמְשֻׁגָּע
וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ.
מַה זֶּה שֶׁאַתָּה אוֹמֵר עַל עִנְיַן הַגִּבּוֹר [בִּלְשׁוֹן תֵּמַהּ] אִם אֵינוֹ זֶה הַגִּבּוֹר כַּנַּ"ל?
הֵשִׁיב לָהֶם: שֶׁאֲנִי הָיִיתִי אֵצֶל מֶלֶךְ אֶחָד, וְנֶאֱבַד אֶצְלוֹ גִּבּוֹר
וְאִם הַגִּבּוֹר הַנַּ"ל הוּא אוֹתוֹ הַגִּבּוֹר, יֵשׁ לִי הֶכֵּרוּת עִמּוֹ
וְיֶתֶר מִזֶּה.
מַה שֶּׁאַתֶּם בְּטוּחִים בַּמְּדִינָה הַנַּ"ל, שֶׁהֵם כֻּלָּם אֱלקוּת, זֶהוּ שְׁטוּת
כִּי הֵם לא יוּכְלוּ לַעֲזר לָכֶם
וּלְדַעְתִּי, אִם תִּהְיוּ בְּטוּחִים עֲלֵיהֶם
אַדְּרַבָּא, זֶה יִהְיֶה מַפָּלָה שֶׁלָּכֶם
אָמְרוּ לוֹ: מִנַּיִן אַתָּה יוֹדֵעַ זאת?
הֵשִׁיב לָהֶם: הֱיוֹת שֶׁאֵצֶל הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל, שֶׁהוּא הָיָה אֶצְלוֹ, כַּנַּ"ל, הָיָה לוֹ יָד
דְּהַיְנוּ שֶׁהָיָה אֵצֶל אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ תְּמוּנַת יָד עִם חָמֵשׁ אֶצְבָּעוֹת וְעִם כָּל הַשִּׂרְטוּטִין שֶׁיֵּשׁ עַל הַיָּד
וְזאת הַיָּד הָיְתָה הַמַפַּת הָעוֹלָם שֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת
וְכָל מַה שֶּׁהָיָה מִן בְּרִיאַת שָׁמַיִם וָאָרֶץ עַד הַסּוֹף וּמַה שֶּׁיִּהְיֶה אַחַר כָּךְ
הַכּל הָיָה מְצֻיָּר עַל אוֹתוֹ הַיָּד
כִּי הָיָה מְצֻיָּר בְּשִׂרְטוּטֵי הַיָּד
צִיּוּר עֲמִידַת כָּל עוֹלָם וְעוֹלָם עִם כָּל פְּרָטָיו
כְּמוֹ שֶׁמְּצֻיָּר עַל הַמַפַּת הָעוֹלָם
[כַּיָּדוּעַ לַבְּקִיאִים בְּעִנְיַן צִיּוּר מַפַּת הָעוֹלָם, שֶׁקּוֹרִין מַפַּת הָעוֹלָם]
וְהָיָה בְּהַשִּׂרְטוּטִין כְּמוֹ אוֹתִיּוֹת
כְּמוֹ שֶׁבְּמַפַּת הָעוֹלָם כְּתוּבִים אוֹתִיּוֹת אֵצֶל כָּל דָּבָר וְדָבָר כְּדֵי לֵידַע מַה הוּא הַדָּבָר הַזֶּה
דְּהַיְנוּ לֵידַע, שֶׁכָּאן הוּא עִיר פְּלוֹנִי, וְכָאן נָהָר פְּלוֹנִי וְכַיּוֹצֵא
כְּמוֹ כֵן מַמָּשׁ הָיָה נִרְשָׁם בְּשִׂרְטוּטֵי הַיָּד הַנַּ"ל כְּמוֹ אוֹתִיּוֹת
שֶׁהָיוּ הָאוֹתִיּוֹת נִרְשָׁמִים אֵצֶל כָּל דָּבָר וְדָבָר, שֶׁהָיָה נִרְשָׁם עַל הַיָּד
כְּדֵי לֵידַע מַהוּת הַדָּבָר
וְגַם פְּרָטֵי כָּל הַמְּדִינוֹת וַעֲיָרוֹת וּנְהָרוֹת וּגְשָׁרִים וְהָרִים וּשְׁאָר דְּבָרִים פְּרָטִיִּים
הַכּל הָיָה נִרְשָׁם עַל הַיָּד בְּשִׂרְטוּטִין הַנַּ"ל
וְאֵצֶל כָּל דָּבָר הָיוּ כְּתוּבִים אוֹתִיּוֹת
שֶׁזֶּהוּ דָּבָר פְּלוֹנִי, וְזֶה דָּבָר פְּלוֹנִי
וְגַם כָּל בְּנֵי אָדָם שֶׁהוֹלְכִים בְּתוֹךְ הַמְּדִינָה וְכָל הַמְּארָעוֹת שֶׁלָּהֶם
הַכּל הָיָה נִרְשָׁם שָׁם
וְהָיָה כָּתוּב שָׁם גַּם כָּל הַדְּרָכִים מִמְּדִינָה לִמְדִינָה וּמִמָּקוֹם לְמָקוֹם
וּמֵחֲמַת זֶה הָיִיתִי יוֹדֵעַ לִכָּנֵס אֶל הָעִיר הַזּאת מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְשׁוּם אָדָם לִכָּנֵס לְכָאן
וְכֵן, אִם אַתֶּם רוֹצִים לִשְׁלחַ אוֹתִי לְעִיר אַחֶרֶת, אֲנִי יוֹדֵעַ הַדֶּרֶךְ גַּם כֵּן
הַכּל עַל יְדֵי הַיָּד הַנַּ"ל
וְכֵן הָיָה נִרְשָׁם בָּהּ הַדֶּרֶךְ מֵעוֹלָם לְעוֹלָם
כִּי יֵשׁ דֶּרֶךְ וְנָתִיב, שֶׁעַל יָדוֹ יְכוֹלִין לַעֲלוֹת מֵאֶרֶץ לַשָּׁמַיִם
[כִּי אִי אֶפְשָׁר לַעֲלוֹת לַשָּׁמַיִם, מֵחֲמַת שֶׁאֵין יוֹדְעִין הַדֶּרֶךְ
וְשָׁם הָיָה נִרְשָׁם הַדֶּרֶךְ לַעֲלוֹת לַשָּׁמַיִם]
וְהָיָה נִרְשָׁם שָׁם כָּל הַדְּרָכִים שֶׁיֵּשׁ מֵעוֹלָם לְעוֹלָם
כִּי אֵלִיָּהוּ עָלָה לַשָּׁמַיִם בְּדֶרֶךְ פְּלוֹנִי, וְהָיָה כָּתוּב שָׁם אוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ
וּמשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָה לַשָּׁמַיִם בְּדֶרֶךְ אַחֵר, וְהָיָה כָּתוּב שָׁם אוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ גַּם כֵּן
וְכֵן חֲנוֹךְ עָלָה לַשָּׁמַיִם בְּדֶרֶךְ אַחֵר, וְהָיָה כָּתוּב שָׁם גַּם אוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ
וְכֵן מֵעוֹלָם לְעוֹלָם הַכּל הָיָה נִרְשָׁם בְּשִׂרְטוּטֵי הַיָּד הַנַּ"ל
גַּם הָיָה נִרְשָׁם עַל הַיָּד כָּל דָּבָר וְדָבָר
כְּפִי מַה שֶּׁהָיָה בְּעֵת בְּרִיאַת הָעוֹלָם, וּכְפִי הַהוֶה שֶׁלּוֹ, וּכְפִי מַה שֶּׁיִּהְיֶה אַחַר כָּךְ
כְּגוֹן סְדוֹם הָיָה נִרְשָׁם שָׁם כְּפִי מַה שֶּׁהָיְתָה בְּעֵת יִשּׁוּבָהּ, קדֶם שֶׁנֶּהְפְּכָה
גַּם הָיָה מְצֻיָּר שָׁם הֲפִיכַת סְדוֹם, כְּמוֹ שֶׁהָעִיר נֶהְפֶּכֶת
וְגַם הָיָה מְצֻיָּר שָׁם צִיּוּר שֶׁל סְדוֹם, שֶׁיֵּשׁ לָהּ אַחַר הַהֲפִיכָה
כִּי הָיָה נִרְשָׁם עַל הַיָּד מַה שֶּׁהָיָה וּמַה שֶּׁהוֶה וּמַה שֶּׁיִּהְיֶה
וְשָׁם, בְּאוֹתוֹ הַיָּד, רָאִיתִי
שֶׁאוֹתוֹ הַמְּדִינָה הַנַּ"ל, שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים עֲלֵיהֶם, שֶׁהֵם כֻּלָּם אֱלקוּת
עִם כָּל הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים אֲלֵיהֶם לְקַבֵּל עֵזֶר מֵהֶם
כֻּלָּם יִהְיוּ נִכְלִין וְאוֹבְדִין
[כָּל זֶה הֵשִׁיב לָהֶם הַבַּעַל תְּפִילָּה]
וְנִפְלָא בְּעֵינֵיהֶם הַדָּבָר מְאד
כִּי הָיוּ נִכָּרִים דִּבְרֵי אֱמֶת
כִּי זֶה יָדוּעַ, שֶׁעַל הַמַפַּת הָעוֹלָם מְצֻיָּר כָּל הַדְּבָרִים
וְהֵבִינוּ שֶׁגַּם דְּבָרָיו נִרְאִין דִּבְרֵי אֱמֶת
כִּי זֶה רוֹאִין, שֶׁאֶפְשָׁר לְקַבֵּץ וּלְחַבֵּר שְׁנֵי שִׂרְטוּטִין שֶׁל הַיָּד, וְיִהְיֶה מֵהֶם אוֹת
[עַל כֵּן הֵבִינוּ, שֶׁדְּבָרִים אֵלּוּ הַנַּ"ל, אִי אֶפְשָׁר לִבְדּוֹת זאת מִלִּבּוֹ
וְנִפְלָא בְּעֵינֵיהֶם מְאד]
וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ הֵיכָן הוּא הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל?
אוּלַי יְגַלֶּה לָנוּ דֶּרֶךְ אֵיךְ לִמְצא מָמוֹן?
הֵשִׁיב לָהֶם: עֲדַיִן אַתֶּם רוֹצִים מָמוֹן [בִּלְשׁוֹן תֵּמַהּ] ?
מִמָּמוֹן לא תְּדַבְּרוּ כְּלָל
שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: אַף עַל פִּי כֵן, הֵיכָן הוּא הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל?
הֵשִׁיב לָהֶם: גַּם אֲנִי אֵינִי יוֹדֵעַ מֵהַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל
וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה
שֶׁהָיָה מֶלֶךְ וּמַלְכָּה, וְהָיָה לָהֶם בַּת יְחִידָה
וְהִגִּיעַ סָמוּךְ לְפִרְקָהּ, וְהוֹשִׁיבוּ יוֹעֲצִים לְיַעֵץ אֶת מִי רָאוּי לְהַשִּׂיאָהּ לוֹ
וְגַם אֲנִי הָיִיתִי שָׁם בֵּין בַּעֲלֵי הָעֵצָה
כִּי הַמֶּלֶךְ הָיָה אוֹהֵב אוֹתִי
וְהָיְתָה עֲצָתִי שֶׁיִּתְּנוּ לָהּ אֶת הַגִּבּוֹר
בַּאֲשֶׁר שֶׁהַגִּבּוֹר עָשָׂה לָנוּ כַּמָּה טוֹבוֹת, שֶׁכָּבַשׁ כַּמָּה מְדִינוֹת
עַל כֵּן רָאוּי שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ אֶת הַבַּת מַלְכָּה לְאִשָּׁה
וְהוּטְבָה עֲצָתִי מְאד, וְהִסְכִּימוּ כֻּלָּם לָזֶה
וְהָיְתָה שִׂמְחָה גְּדוֹלָה שָׁם עַל שֶׁמָּצְאוּ חָתָן לְהַבַּת מַלְכָּה
וְהִשִּׂיאוּ אוֹתָהּ עִם הַגִּבּוֹר
וְיָלְדָה הַבַּת מַלְכָּה וָלָד
וְאוֹתוֹ הַתִּינוֹק הָיָה יְפֵה תּאַר מְאד מְאד
שֶׁלּא הָיָה יפִי שֶׁל מִין אֱנוֹשִׁי כְּלָל
וְשַׂעֲרוֹתָיו הָיוּ שֶׁל זָהָב
וְהָיָה לָהֶם כָּל הַגְּוָנִים
וּפָנָיו הָיוּ כִּפְנֵי חַמָּה
וְעֵינָיו הָיוּ אוֹרוֹת אֲחֵרִים
וְהַתִּינוֹק הַזֶּה נוֹלַד עִם חָכְמָה גְּמוּרָה
כִּי רָאוּ בּוֹ תֵּכֶף [בִּשְׁעַת הַהוֹלָדָה], שֶׁהוּא חָכָם גָּמוּר
שֶׁכְּשֶׁהָיוּ מְדַבְּרִים בְּנֵי אָדָם, בְּמָקוֹם שֶׁצְּרִיכִין לִשְׂחֹק הָיָה שׂוֹחֵק
וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָזֶה
כִּי הִכִּירוּ בּוֹ, שֶׁהוּא חָכָם גָּדוֹל
רַק שֶׁעֲדַיִן אֵין לוֹ הַתְּנוּעוֹת שֶׁל גָּדוֹל, כְּגוֹן דִּבּוּר וְכַיּוֹצֵא
וְהָיָה אֵצֶל הַמֶּלֶךְ מֵלִיץ
דְּהַיְנוּ דַּבְּרָן בַּעַל לָשׁוֹן וּמְלִיצָה
שֶׁהָיָה יָכוֹל לְדַבֵּר וּלְהַמְלִיץ דִּבְרֵי צַחוּת נִפְלָאִים מְאד, שִׁירוֹת וְתוּשְׁבָּחוֹת לְהַמֶּלֶךְ
וְהַמֵּלִיץ הָיָה גַּם מֵעַצְמוֹ מֵלִיץ נָאֶה
אַךְ הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל הֶרְאָה לוֹ דֶּרֶךְ אֵיךְ יַעֲלֶה לְקַבֵּל כּחַ חָכְמַת הַמְּלִיצָה
וְעַל יְדֵי זֶה הָיָה מֵלִיץ נִפְלָא מְאד מְאד
גַּם הָיָה לְהַמֶּלֶךְ חָכָם
וְהֶחָכָם הָיָה גַּם כֵּן מֵעַצְמוֹ חָכָם
אַךְ הַמֶּלֶךְ הֶרְאָה לוֹ דֶּרֶךְ, אֵיךְ יַעֲלֶה וִיקַבֵּל חָכְמָה
וְעַל יְדֵי זֶה הָיָה חָכָם נִפְלָא מְאד
וְכֵן הַגִּבּוֹר הָיָה גִּבּוֹר מֵעַצְמוֹ
וְהַמֶּלֶךְ הֶרְאָה לוֹ דֶּרֶךְ אֵיךְ יַעֲלֶה וִיקַבֵּל גְּבוּרָה
וְעַל יְדֵי זֶה הָיָה גִּבּוֹר נִפְלָא וְנוֹרָא מְאד
כִּי יֵשׁ חֶרֶב שֶׁהִיא תּוֹלָה בַּאֲוִיר הָעוֹלָם
וְיֵשׁ לְהַחֶרֶב הַזּאת שְׁלשָׁה כּחוֹת
כְּשֶׁמַּגְבִּיהִין אֶת הַחֶרֶב, אֲזַי בּוֹרְחִים וְנָסִים כָּל שָׂרֵי הַחֲיָלוֹת
וּמִמֵּילָא יֵשׁ לָהֶם מַפָּלָה
כִּי כְּשֶׁנָּסִים הַשָּׂרִים, אֵין מִי שֶׁיִּנְהוֹג הַמִּלְחָמָה
וַאֲזַי אֵין תְּקוּמָה בַּמִּלְחָמָה
אַךְ אַף עַל פִּי כֵן אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְקָרְבוּ הַנִּשְׁאָרִים לַמִּלְחָמָה
וְיֵשׁ לְהַחֶרֶב הַנַּ"ל, שְׁנֵי פִּיּוֹת, וְיֵשׁ לָהֶם שְׁנֵי כּוֹחוֹת
שֶׁעַל יְדֵי חֹד אֶחָד נוֹפְלִים כֻּלָּם
וְעַל יְדֵי חֹד הַשֵּׁנִי מַגִּיע לָהֶם הַחֹלִי, [שֶׁקּוֹרִין דַּאר]
דְּהַיְנוּ שֶׁבְּשָׂרָם נִכְחָשׁ וְנִימַס, כַּיָּדוּעַ חֹלִי זֶה, רַחֲמָנָא לִצְלָן
הַיְנוּ שֶׁרַק עַל יְדֵי הַתְּנוּעָה שֶׁעוֹשִׂין בְּאוֹתוֹ הַחֶרֶב בְּמָקוֹם שֶׁהִיא
עַל יְדֵי זֶה מַגִּיעַ לְהַשּׂוֹנְאִים כַּנַּ"ל
דְּהַיְנוּ עַל יְדֵי כָּל חֹד וָחֹד הַכּחַ שֶׁיֵּשׁ לָהּ
וְהַמֶּלֶךְ הֶרְאָה לְהַגִּבּוֹר הַדֶּרֶךְ שֶׁיֵּשׁ לְהַחֶרֶב הַנַּ"ל
וּמִשָּׁם קִבֵּל גְּבוּרָתוֹ הַגְּדוֹלָה
וְגַם אֲנִי, הֶרְאָה לִי הַמֶּלֶךְ הַדֶּרֶךְ לָעִנְיָן שֶׁלִּי
וְקִבַּלְתִּי מִשָּׁם מַה שֶּׁאֲנִי צָרִיךְ
וְכֵן הָיָה לְהַמֶּלֶךְ אוֹהֵב נֶאֱמָן
שֶׁהָיָה אוֹהֵב, אֶת עַצְמוֹ עִם הַמֶּלֶךְ בְּאַהֲבָה נִפְלָאָה וְנוֹרָאָה מְאד מְאד
עַד שֶׁלּא הָיָה אֶפְשָׁר לָהֶם כְּלָל שֶׁלּא יִרְאוּ זֶה אֶת זֶה אֵיזֶה שָׁעָה
אַךְ אַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ שָׁעוֹת, שֶׁצְּרִיכִין לְהִתְפָּרֵד קְצָת
וְהָיוּ לָהֶם צוּרוֹת, שֶׁהָיוּ מְצֻיָּרִין צוּרַת שְׁנֵיהֶם
וְהָיוּ מְשַׁעְשְׁעִין עַצְמָן בְּאֵלּוּ הַצּוּרוֹת בְּעֵת שֶׁנִּפְרְדוּ אֶחָד מֵחֲבֵרוֹ
וְהַצּוּרוֹת הָאֵלּוּ הָיוּ מְצֻיָּרִין
אֵיךְ הַמֶּלֶךְ עִם הָאוֹהֵב נֶאֱמָן אוֹהֲבִים עַצְמָן וּמְחַבְּקִים וּמְנַשְּׁקִים עַצְמָן בְּאַהֲבָה גְּדוֹלָה
וְהָיָה סְגֻלָּה לְאֵלּוּ הַצּוּרוֹת
שֶׁמִּי שֶׁהָיָה מִסְתַּכֵּל בְּאֵלּוּ הַצּוּרוֹת הָיָה מַגִּיעַ לוֹ אַהֲבָה גְּדוֹלָה מְאד
[הַיְנוּ שֶׁמִּדַּת הָאַהֲבָה בָּאָה לְמִי שֶׁהָיָה מִסְתַּכֵּל בְּאֵלּוּ הַצּוּרוֹת]
וְגַם הָאוֹהֵב נֶאֱמָן קִבֵּל הָאַהֲבָה מִן הַמָּקוֹם שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַמֶּלֶךְ
וְהִגִּיעַ עֵת שֶׁהָלְכוּ כָּל הַנַּ"ל, כָּל אֶחָד וְאֶחָד לִמְקוֹמוֹ לְקַבֵּל מִשָּׁם כּחוֹ
דְּהַיְנוּ הַמֵּלִיץ וְהַגִּבּוֹר וְכָל אַנְשֵׁי הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל
כָּל אֶחָד וְאֶחָד עָלָה לִמְקוֹמוֹ הַנַּ"ל לְחַדֵּשׁ שָׁם כּחוֹ
וַיְהִי הַיּוֹם, וְהָיָה רוּחַ סְעָרָה גְּדוֹלָה בָּעוֹלָם
וְהָרוּחַ סְעָרָה הַזֶּה בִּלְבֵּל אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ
וְהָפַךְ מִיָּם לְיַבָּשָׁה, וּמִיַּבָּשָׁה לְיָם
וּמִמִּדְבָּר יִשּׁוּב, וּמִיִּשּׁוּב מִדְבָּר
וְהָפַךְ אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ
וּבָא הָרוּחַ סְעָרָה הַזֶּה לְתוֹךְ בֵּית הַמֶּלֶךְ
וְלא עָשָׂה שָׁם שׁוּם הֶזֵּק
רַק שֶׁנִּכְנַס הָרוּחַ סְעָרָה וְחָטַף אֶת הַוָּלָד שֶׁל הַבַּת מַלְכָּה הַנַּ"ל
וּבְתוֹךְ הָרַעַשׁ
תֵּכֶף כְּשֶׁחָטַף אֶת הַתִּינוֹק הַיָּקָר הַנַּ"ל
רָדְפָה הַבַּת מַלְכָּה אַחֲרָיו
וְכֵן הַמַּלְכָּה וְכֵן הַמֶּלֶךְ
עַד שֶׁנִּתְפַּזְּרוּ כֻּלָּם
וְלא נוֹדַע מְקוֹמָם אַיָּם
וַאֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ לא הָיִינוּ בְּכָל זֶה
כִּי הָיִינוּ עוֹלִים כָּל אֶחָד וְאֶחָד לִמְקוֹמוֹ לְחַדֵּשׁ כּחוֹ כַּנַּ"ל
וּכְשֶׁחָזַרְנוּ וּבָאנוּ לא מָצָאנוּ אוֹתָם כֻּלָּם כַּנַּ"ל
וְגַם הַיָּד הַנַּ"ל נֶאֱבְדָה אָז
וּמֵאָז נִתְפַּזְּרוּ כֻּלָּנוּ
וּמֵאָז אֵין אָנוּ יְכוֹלִים עוֹד לַעֲלוֹת כָּל אֶחָד וְאֶחָד לִמְקוֹמוֹ לְחַדֵּשׁ כּחוֹ
כִּי אַחַר שֶׁנֶּהְפַּךְ וְנִתְבַּלְבֵּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ
וְנֶחְלְפוּ כָּל מְקוֹמוֹת הָעוֹלָם מִיָּם לְיַבָּשָׁה וְכוּ', כַּנַּ"ל
בְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר עַתָּה לַעֲלוֹת בַּדְּרָכִים הָרִאשׁוֹנִים
כִּי עַתָּה צְרִיכִים דְּרָכִים אֲחֵרִים לְפִי חִלּוּף וְשִׁנּוּי הַמְּקוֹמוֹת
וְעַל כֵּן לא הָיִינוּ יְכוֹלִים עוֹד לַחֲזר וְלַעֲלוֹת כָּל אֶחָד וְאֶחָד לִמְקוֹמוֹ לְחַדֵּשׁ כּחוֹ הַנַּ"ל
אַךְ הָרְשִׁימָה שֶׁנִּשְׁאָר אֵצֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד הִיא גַּם כֵּן גְּדוֹלָה מְאד
וְאִם הַגִּבּוֹר הַזֶּה הוּא הַגִּבּוֹר שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל
הוּא בְּוַדַּאי גִּבּוֹר גָּדוֹל מְאד
[נִרְאֶה לִי שֶׁכָּאן חָסֵר קְצָת, וְעַיֵּן לְמַטָּה בהסיפור בשפת האידיש]
[כָּל זֶה הֵשִׁיב הַבַּעַל תְּפִילָּה לְהָאֲנָשִׁים הַנַּ"ל]
וְהֵם שָׁמְעוּ דְּבָרָיו, וְתָמְהוּ מְאד
וְהֶחֱזִיקוּ אֶת הַבַּעַל תְּפִילָּה, וְלא הִנִּיחוּ אוֹתוֹ לֵילֵךְ מֵאִתָּם
[כִּי אוּלַי הַגִּבּוֹר שֶׁבָּא עֲלֵיהֶם הוּא הַגִּבּוֹר הַנַּ"ל, שֶׁיֵּשׁ לְהַבַּעַל תְּפִילָּה הֶכֵּרוּת עִמּוֹ]
וְהַגִּבּוֹר הַנַּ"ל הָיָה הוֹלֵךְ וּמִתְקָרֵב וְשׁוֹלֵחַ בְּכָל פַּעַם שְׁלוּחָיו
עַד שֶׁנִּתְקָרֵב וּבָא אֲלֵיהֶם, וְעָמַד חוּץ לָעִיר
וְשָׁלַח לָהֶם שְׁלוּחָיו וְנִתְיָרְאוּ מְאד
וּבִקְּשׁוּ מֵהַבַּעַל תְּפִילָּה הַנַּ"ל, שֶׁיִּתֵּן לָהֶם עֵצָה
וְאָמַר הַבַּעַל תְּפִילָּה
שֶׁצְּרִיכִין לַחֲקר הַדֶּרֶךְ וְהַהַנְהָגָה שֶׁל אוֹתוֹ הַגִּבּוֹר
כְּדֵי שֶׁיַּכִּיר עַל יְדֵי זֶה אִם הוּא אוֹתוֹ הַגִּבּוֹר [דְּהַיְנוּ הַגִּבּוֹר שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל]
וְהָלַךְ הַבַּעַל תְּפִילָּה, וְיָצָא אֶל הַגִּבּוֹר הַנַּ"ל
וּבָא אֶל הַמַּחֲנֶה שֶׁל הַגִּבּוֹר
וְהִתְחִיל לְדַבֵּר עִם גִּבּוֹר אֶחָד מִגִּבּוֹרָיו שֶׁל הַגִּבּוֹר
[הַיְנוּ עִם אֶחָד מֵהַשּׁוֹמְרִים כְּדֵי לַחֲקר אִם הוּא אוֹתוֹ הַגִּבּוֹר הַנַּ"ל]
וְשָׁאַל אוֹתוֹ הַבַּעַל תְּפִילָּה: מַה מַּעֲשֵׂיכֶם וְאֵיךְ נִתְחַבַּרְתֶּם עִם הַגִּבּוֹר הַזֶּה?
הֵשִׁיב לוֹ [הַיְנוּ אֶחָד מֵהַגִּבּוֹרִים הַנַּ"ל הֵשִׁיב לְהַבַּעַל תְּפִילָּה]
מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה, כָּךְ הָיָה
הֱיוֹת שֶׁנִּמְצָא כָּתוּב בְּסִפְרֵי דִּבְרֵי הַיָּמִים שֶׁלָּהֶם
אֵיךְ שֶׁהָיָה רוּחַ סְעָרָה גְּדוֹלָה בָּעוֹלָם
וְהָרוּחַ סְעָרָה הָפַךְ אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ
שֶׁהָפַךְ מִיָּם לְיַבָּשָׁה וּמִיַּבָּשָׁה לְיָם, וּמִמִּדְבָּר יִשּׁוּב וְכוּ'
וּבִלְבֵּל אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ
וְאַחַר הָרַעַשׁ וְהַבִּלְבּוּל שֶׁנִּתְבַּלְבְּלוּ כָּל הָעוֹלָם
יִשְּׁבוּ עַצְמָן בְּנֵי הָעוֹלָם לַעֲשׂוֹת לָהֶם מֶלֶךְ
וְחָקְרוּ מִי רָאוּי לַעֲשׂוֹתוֹ מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם
וְחָקְרוּ וְאָמְרוּ
בַּאֲשֶׁר שֶׁעִקָּר הוּא הַתַּכְלִית
עַל כֵּן מִי שֶׁהוּא מִשְׁתַּדֵּל בְּיוֹתֵר בְּהַתַּכְלִית, הוּא רָאוּי לִהְיוֹת מֶלֶךְ
וְהִתְחִילוּ לַחֲקר מַהוּ הַתַּכְלִית, וְהָיָה בֵּינֵיהֶם כִּתּוֹת כִּתּוֹת
כַּת אַחַת אָמְרוּ, שֶׁעִקַּר הַתַּכְלִית הוּא כָּבוֹד
כִּי אָנוּ רוֹאִים, שֶׁהַכָּבוֹד הוּא הָעִקָּר אֵצֶל הָעוֹלָם
כִּי כְּשֶׁאֵין נוֹתְנִין לְאָדָם כְּבוֹדוֹ
דְּהַיְנוּ שֶׁמְּדַבְּרִים לוֹ אֵיזֶה דִּבּוּר כְּנֶגֶד כְּבוֹדוֹ
יֵשׁ לוֹ שְׁפִיכוּת דָּמִים
כִּי הָעִקָּר הוּא הַכָּבוֹד אֵצֶל כָּל הָעוֹלָם
וַאֲפִילּוּ לְאַחַר מִיתָה מַקְפִּידִים לִתֵּן לְהַמֵּת כְּבוֹדוֹ
לְקָבְרוֹ בְּכָבוֹד וְכַיּוֹצֵא
[וְאוֹמְרִים לוֹ, שֶׁכָּל מַה שֶּׁעוֹשִׂין הַכּל עוֹשִׂין לְךָ בִּשְׁבִיל כְּבוֹדְךָ]
אַף עַל פִּי שֶׁאַחַר מִיתָה אֵין שַׁיָּךְ מָמוֹן וְשׁוּם תַּאֲוָה אֵצֶל הַמֵּת
אַף עַל פִּי כֵן עַל כְּבוֹד הַמֵּת מַקְפִּידִים
נִמְצָא שֶׁהַכָּבוֹד הוּא הָעִקָּר הַתַּכְלִית
וְכַיּוֹצֵא בִּסְבָרוֹת כָּאֵלּוּ [שֶׁל מְבוּכָה וּשְׁטוּת
וְכֵן כָּל הַכִּתּוֹת הַמְבאָרִים לְמַטָּה, כֻּלָּם הָיוּ לָהֶם סְבָרוֹת הַרְבֵּה לְדַעְתָּם הַנְּבוּכָה וְהַסְּכָלָה
וּקְצָתָם מְבאָרִים לְמַטָּה
אַךְ רַבֵּנוּ זַ"ל לא רָצָה לְבָאֵר כָּל הַסְּבָרוֹת הַנְּבוּכוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּאֵלּוּ הַדֵּעוֹת
כִּי יֵשׁ בָּזֶה סְבָרוֹת נְבוּכוֹת כָּל כָּךְ, עַד שֶׁאֶפְשָׁר חַס וְשָׁלוֹם לִטְעוֹת בֶּאֱמֶת בְּאֵלּוּ הַסְּבָרוֹת שֶׁל שֶׁקֶר, רַחֲמָנָא לִצְּלַן]
עַד שֶׁנִּסְכַּם אֶצְלָם, שֶׁעִקַּר הַתַּכְלִית הוּא כָּבוֹד
עַל כֵּן צְרִיכִין לְבַקֵּשׁ אִישׁ מְכֻבָּד
וְגַם שֶׁיִּהְיֶה רוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד
הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה רוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד וְיַשִּׂיג אֶת הַכָּבוֹד
[שֶׁזֶּהוּ אִישׁ מְכֻבָּד, שֶׁיֵּשׁ לוֹ כָּבוֹד]
כִּי מֵאַחַר שֶׁהוּא אִישׁ מְכֻבָּד
שֶׁיֵּשׁ לוֹ כָּבוֹד, וְהוּא רוֹדֵף אַחַר כָּבוֹד, וּמְסַיֵּעַ אֶת הַטֶּבַע שֶׁהִיא רוֹצָה בְּכָבוֹד כַּנַּ"ל
נִמְצָא שֶׁזֶּה הָאִישׁ מִשְׁתַּדֵּל אַחַר הַתַּכְלִית וּמַשִּׂיגוֹ
כִּי הַתַּכְלִית הוּא כָּבוֹד [כָּל זֶה הָיָה דַעְתָּם הַסְּכָלָה וְהַנְּבוּכָה] כַּנַּ"ל
עַל כֵּן זֶה הָאִישׁ רָאוּי לִהְיוֹת מֶלֶךְ
וְהָלְכוּ לְבַקֵּשׁ אִישׁ כָּזֶה
וְהָלְכוּ וּמָצְאוּ שֶׁהָיוּ נוֹשְׂאִים אֶת 'קבצן' זָקֵן אֶחָד
וְהָלְכוּ אַחֲרָיו לְעֵרֶךְ חֲמִשָּׁה מֵאוֹת אֲנָשִׁים, כֻּלָּם 'צוענים'
וְגַם הוּא הָיָה 'צועני'
וְהַקבצן הַזֶּה הָיָה עִוֵּר וְעָקם וְאִלֵּם
וְהָאֲנָשִׁים הַנַּ"ל הָלְכוּ אַחֲרָיו, כִּי כֻּלָּם הָיוּ אַנְשֵׁי הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלּוֹ
כִּי הָיוּ לוֹ אֲחָיוֹת וְאַחִים וְזֶרַע מְרֵעִים שֶׁלּוֹ
עַד שֶׁנַּעֲשָׂה מֵהֶם קִבּוּץ הַנַּ"ל
שֶׁהָלְכוּ אַחֲרָיו וְנָשְׂאוּ אוֹתוֹ
וְהוּא הִקְפִּיד מְאד עַל כְּבוֹדוֹ
כִּי הָיָה כַּעֲסָן גָּדוֹל וְכוֹעֵס בְּכָל פַּעַם עֲלֵיהֶם בִּקְפִידוֹת גְּדוֹלוֹת
וְצִוָּה בְּכָל פַּעַם שֶׁיִּנְשְׂאוּ אוֹתוֹ אֲנָשִׁים אֲחֵרִים
וְכָעַס בְּכָל פַּעַם עֲלֵיהֶם
נִמְצָא שֶׁזֶּה הַקבצן הַזָּקֵן הוּא אִישׁ מְכֻבָּד גָּדוֹל
שֶׁיֵּשׁ לוֹ כָּבוֹד כָּזֶה
וְגַם רוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד
כִּי הוּא מַקְפִּיד כָּל כָּךְ עַל כְּבוֹדוֹ כַּנַּ"ל
עַל כֵּן הוּטַב בְּעֵינֵי הַכַּת הַזּאת של הַקבצן הַזֶּה
וְקִבְּלוּ אוֹתוֹ לְמֶלֶךְ
וְלִהְיוֹת גַּם אֶרֶץ גּוֹרֶמֶת
כִּי יֶשׁ אֶרֶץ שֶׁגּוֹרֶמֶת וּמְסֻגֶּלֶת לְכָבוֹד
וְכֵן יֵשׁ אֶרֶץ גּוֹרֶמֶת לְמִדָּה אַחֶרֶת
עַל כֵּן אֵלּוּ הַכַּת [שֶׁחָקְרוּ לְעַצְמָם שֶׁעִקַּר הַתַּכְלִית הוּא כָּבוֹד]
בִּקְשׁוּ אֶרֶץ גּוֹרֶמֶת לְכָבוֹד, וּמָצְאוּ מְדִינָה שֶׁמְּסֻגֶּלֶת לָזֶה וְיָשְׁבוּ שָׁם
כַּת אַחֶרֶת אָמְרוּ, שֶׁאֵין הַכָּבוֹד עִקַּר הַתַּכְלִית
וְחָקְרוּ שֶׁעִקַּר הַתַּכְלִית הוּא רְצִיחָה
כִּי אָנוּ רוֹאִים שֶׁכָּל הַדְּבָרִים נִכְלִים וְנִפְסָדִים
וְכָל מַה שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם, עֲשָׂבִים וּצְמָחִים וּבְנֵי אָדָם וְכָל מַה שֶּׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם
הַכּל צָרִיךְ לָבוֹא לְכִלָּיוֹן וְהֶפְסֵד
נִמְצָא שֶׁתַּכְלִית הַכּל הוּא הַכִּלָּיוֹן וְהַהֶפְסֵד
עַל כֵּן הָרוֹצֵחַ, שֶׁהוּא הוֹרֵג וּמְכַלֶּה בְּנֵי אָדָם
נִמְצָא שֶׁהוּא מַרְבֶּה לְהָבִיא אֶת הָעוֹלָם אֶל הַתַּכְלִית
עַל כֵּן נִסְכַּם בֵּינֵיהֶם שֶׁהַתַּכְלִית הוּא רְצִיחָה
וּבִקְשׁוּ אִישׁ שֶׁיִּהְיֶה רוֹצֵחַ וְכַעֲסָן וּבַעַל קִנְאָה בְּיוֹתֵר
כִּי אִישׁ כָּזֶה הוּא קָרוֹב יוֹתֵר אֶל הַתַּכְלִית [לְפִי דַעְתָּם הַנְּבוּכָה]
וְהוּא רָאוּי לִהְיוֹת מֶלֶךְ
וְהָלְכוּ לְבַקֵּשׁ
וְשָׁמְעוּ קוֹל צְעָקָה וְשָׁאֲלוּ: מַהוּ קוֹל הַצְּעָקָה הַזּאת
וְהֵשִׁיבוּ לָהֶם, שֶׁקּוֹל הַצְּעָקָה הִיא
הֱיוֹת שֶׁאֶחָד שָׁחַט אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ
עָנוּ וְאָמְרוּ: וְכִי יֵשׁ רוֹצֵחַ אַבִּיר לֵב וְכַעֲסָן
יוֹתֵר מִזֶּה שֶׁיַּהֲרג אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ
הָאִישׁ הַזֶּה הִשִּׂיג אֶת הַתַּכְלִית
וְהוּטַב בְּעֵינֵיהֶם
וְקִבְּלוּ אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם לְמֶלֶךְ
וּבִקְשׁוּ לָהֶם אֶרֶץ גּוֹרֶמֶת לִרְצִיחָה
וּבָחֲרוּ לָהֶם בִּמְקוֹם הָרִים וּגְבָעוֹת שֶׁהוּא מְקוֹם הָרוֹצְחִים
וְהָלְכוּ לְשָׁם וְיָשְׁבוּ שָׁם עִם מַלְכָּם
כַּת אַחֶרֶת אָמְרוּ
שֶׁרָאוּי לִמְלךְ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֶׁפַע מְזוֹנוֹת הַרְבֵּה
וְאֵינוֹ נִזּוֹן מִמְּזוֹנוֹת שֶׁל שְׁאָר בְּנֵי אָדָם
רַק מִמְּזוֹנוֹת דַּקִּים [כְּגוֹן חָלָב, כְּדֵי שֶׁלּא יִתְגַּשֵּׁם שִׂכְלוֹ]
וְאִישׁ כָּזֶה רָאוּי לִמְלךְ
אַךְ לא מָצְאוּ תֵּכֶף אִישׁ כָּזֶה שֶׁלּא יִהְיֶה נִזּוֹן מִמְּזוֹנוֹת שֶׁל שְׁאָר בְּנֵי אָדָם
וּבָחֲרוּ לָהֶם לְפִי שָׁעָה אִישׁ עָשִׁיר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֶׁפַע מְזוֹנוֹת הַרְבֵּה
עַד אֲשֶׁר יִמְצְאוּ אִישׁ כִּרְצוֹנָם, דְּהַיְנוּ שֶׁלּא יִהְיֶה נִזּוֹן וְכוּ' כַּנַּ"ל
וּלְפִי שָׁעָה עָשׂוּ אֶת הֶעָשִׁיר לְמֶלֶךְ, עַד אֲשֶׁר יִמְצְאוּ אִישׁ כַּנַּ"ל
אָז יֵרֵד הֶעָשִׁיר מִן הַמְּלוּכָה וַיְקַבְּלוּ אֶת אוֹתוֹ הָאִישׁ לְמֶלֶךְ
וּבָחֲרוּ לָהֶם אֶרֶץ גּוֹרֶמֶת לָזֶה, וְהָלְכוּ וְיָשְׁבוּ שָׁם
כַּת אַחֶרֶת אָמְרוּ, שֶׁיְּפַת תּאַר רְאוּיָה לִמְלךְ
כִּי עִקַּר הַתַּכְלִית שֶׁיִּהְיֶה הָעוֹלָם מְיֻשָּׁב, כִּי לָזֶה נִבְרָא הָעוֹלָם
וּמֵאַחַר שֶׁהַיְּפַת תּאַר מְעוֹרֶרֶת תַּאֲוָה זוֹ לְיִשּׁוּב הָעוֹלָם
נִמְצָא שֶׁהִיא מְבִיאָה אֶל הַתַּכְלִית
עַל כֵּן יְפַת תּאַר רְאוּיָה לִמְלךְ
וּבָחֲרוּ לָהֶם יְפַת תּאַר וּמָלְכָה עֲלֵיהֶם
וּבִקְשׁוּ לָהֶם אֶרֶץ גּוֹרֶמֶת לָזֶה, וְהָלְכוּ וְיָשְׁבוּ שָׁם
כַּת אַחֶרֶת אָמְרוּ, שֶׁעִקַּר הַתַּכְלִית הוּא הַדִּבּוּר
כִּי מוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה הוּא הַדִּבּוּר
וּמֵאַחַר שֶׁזֶּה עִקַּר הַיִּתְרוֹן שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם
עַל כֵּן זֶהוּ עִקַּר הַתַּכְלִית
עַל כֵּן בִּקְשׁוּ לָהֶם אִישׁ דַּבְּרָן
שֶׁיִּהְיֶה בַּעַל לָשׁוֹן, שֶׁיֵּדַע כַּמָה לְשׁוֹנוֹת וְיַרְבֶּה לְדַבֵּר תָּמִיד
כִּי אִישׁ כָּזֶה הוּא אֵצֶל הַתַּכְלִית
וְהָלְכוּ וּמָצְאוּ אִישׁ צָרְפַתִּי מְשֻׁגָּע, שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ וּמְדַבֵּר לְעַצְמוֹ
וּשְׁאֵלוּהוּ אִם יוֹדֵעַ לְשׁוֹנוֹת, וְהָיָה יוֹדֵעַ כַּמָּה לְשׁוֹנוֹת
וְאִישׁ כָּזֶה בְּוַדַּאי הִשִּׂיג הַתַּכְלִית [לְפִי דַעְתָּם הַנְּבוּכָה]
מֵאַחַר שֶׁהוּא בַּעַל לָשׁוֹן, שֶׁיּוֹדֵעַ כַּמָּה לְשׁוֹנוֹת
וּמְדַבֵּר הַרְבֵּה מְאד, כִּי הוּא מְדַבֵּר אֲפִילּוּ לְעַצְמוֹ
עַל כֵּן הוּטַב בְּעֵינֵיהֶם אִישׁ הַזֶּה
וְקִבְּלוּ אוֹתוֹ לְמֶלֶךְ
וּבָחֲרוּ לָהֶם אֶרֶץ גּוֹרֶמֶת לָעִנְיָן שֶׁלָּהֶם, וְהָלְכוּ וְיָשְׁבוּ שָׁם עִם מַלְכָּם
וּבְוַדַּאי הִנְהִיג אוֹתָם בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר
כַּת אַחֶרֶת אָמְרוּ, שֶׁעִקַּר הַתַּכְלִית הוּא שִׂמְחָה
כִּי כְּשֶׁנּוֹלָד בֵּן שְׂמֵחִים
כְּשֶׁיֵּשׁ חֲתֻנָּה שְׂמֵחִים
כְּשֶׁכּוֹבְשִׁים אֵיזֶה מְדִינָה שְׂמֵחִים
נִמְצָא שֶׁתַּכְלִית הַכּל הוּא שִׂמְחָה
עַל כֵּן בִּקְשׁוּ אִישׁ שֶׁיִּהְיֶה שָׂמֵחַ תָּמִיד
נִמְצָא שֶׁהוּא אֵצֶל הַתַּכְלִית, וְהוּא יִהְיֶה מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם
וְהָלְכוּ וּמָצְאוּ שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ עָרֵל אֶחָד בְּכֻתּנֶת בָּזוּי כְּדַרְכּוֹ
וְנָשָׂא בקבוק יֵין שָׂרָף
וְהָלְכוּ אַחֲרָיו כַּמָּה עֲרֵלִים
וְזֶה הֶעָרֵל הָיָה שָׂמֵחַ מְאד [כִּי הָיָה שִׁכּוֹר מְאד]
וְרָאוּ שֶׁזֶּה הֶעָרֵל הוּא שָׂמֵחַ מְאד וְאֵין לוֹ שׁוּם דְּאָגָה
עַל כֵּן הוּטַב בְּעֵינֵיהֶם הֶעָרֵל הַזֶּה
כִּי הִשִּׂיג אֶת הַתַּכְלִית שֶׁהוּא שִׂמְחָה
וְקִבְּלוּ אוֹתוֹ לְמֶלֶךְ עֲלֵיהֶם
וּבְוַדַּאי הִנְהִיג אוֹתָם בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר
וּבָחֲרוּ לָהֶם אֶרֶץ גּוֹרֶמֶת לָעִנְיָן שֶׁלָּהֶם
דְּהַיְנוּ מְקוֹם כְּרָמִים [וְכַיּוֹצֵא], שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִׂין יַיִן
וּמֵהַחַרְצַנִּים יִהְיוּ עוֹשִׂין יֵין שָׂרָף
וְלא יֵלֵךְ שׁוּם דָּבָר לְאִבּוּד
כִּי זֶהוּ עִקַּר הַתַּכְלִית אֶצְלָם לִשְׁתּוֹת וּלְהִשְׁתַּכֵּר וְלִהְיוֹת שָׂמֵחַ תָּמִיד
אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שׁוּם שַׁיָּכוּת וְעִנְיָן לְשִׂמְחָתָם
כִּי אֵין לָהֶם כְּלָל עַל מַה לִּשְׂמחַ
אַף עַל פִּי כֵן זֶה הָיָה עִקַּר הַתַּכְלִית אֶצְלָם לִהְיוֹת שָׂמֵחַ תָּמִיד עַל לא דָבָר
וּבָחֲרוּ לָהֶם אֶרֶץ גּוֹרֶמֶת כַּנַּ"ל וְהָלְכוּ וְיָשְׁבוּ שָׁם
כַּת אַחֶרֶת אָמְרוּ, שֶׁעִקַּר הוּא חָכְמָה
וּבִקְשׁוּ לָהֶם חָכָם גָּדוֹל וְעָשׂוּ אוֹתוֹ מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם
וּבִקְשׁוּ לָהֶם אֶרֶץ גּוֹרֶמֶת לְחָכְמָה וְהָלְכוּ וְיָשְׁבוּ שָׁם
כַּת אַחֶרֶת אָמְרוּ, שֶׁעִקַּר הַתַּכְלִית הוּא לְהַשְׁגִּיחַ עַל עַצְמוֹ בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, לְגַדֵּל הָאֵיבָרִים [להשמין ולפתח את הגוף]
וּבִקְשׁוּ בַּעַל אֵיבָרִים, שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיבָרִים גְּדוֹלִים וּמַשְׁגִּיחַ לְגַדֵּל הָאֵיבָרִים כַּנַּ"ל
כִּי מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיבָרִים גְּדוֹלִים יֶשׁ לוֹ חֵלֶק יוֹתֵר בָּעוֹלָם
[כִּי הוּא תּוֹפֵס מָקוֹם יוֹתֵר בָּעוֹלָם]
וְהוּא סָמוּךְ יוֹתֵר אֶל הַתַּכְלִית, כִּי זֶהוּ הַתַּכְלִית לְגַדֵּל הָאֵיבָרִים
עַל כֵּן אִישׁ כָּזֶה רָאוּי לִמְלךְ
וְהָלְכוּ וּמָצְאוּ אִישׁ אָרוךְ, וְהוּטַב בְּעֵינֵיהֶם
כִּי הוּא בַּעַל אֵיבָרִים וְסָמוּךְ אֶל הַתַּכְלִית
וְקִבְּלוּ אוֹתוֹ לְמֶלֶךְ
וּבִקְשׁוּ לָהֶם אֶרֶץ גּוֹרֶמֶת לָזֶה, וְהָלְכוּ וְיָשְׁבוּ שָׁם
וְהָיְתָה כַּת אַחֶרֶת שֶׁאָמְרוּ, שֶׁאֵין כָּל זֶה תַּכְלִית
רַק עִקַּר הַתַּכְלִית הוּא רַק לַעֲסֹק בִּתְפִילָּה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלִהְיוֹת עָנָו וּשְׁפַל בֶּרֶךְ וְכוּ'
וּבִקְשׁוּ לָהֶם בַּעַל תְּפִילָּה אֶחָד וְעָשׂוּ אוֹתוֹ לְמֶלֶךְ עֲלֵיהֶם
[וְהַמְעַיֵּן מֵאֵלָיו יָבִין, שֶׁכָּל הַכִּתּוֹת הַנַּ"ל כֻּלָּם טָעוּ מְאד בִּמְבוּכוֹת גְּדוֹלוֹת מְאד, רַק זאת הַכַּת הָאַחֲרוֹנָה כִּוְּנוּ הָאֱמֶת, אַשְׁרֵי לָהֶם]
כָּל זֶה סִפֵּר אֶחָד מֵהַגִּבּוֹרִים הַנַּ"ל לְהַבַּעַל תְּפִילָּה
וְסִפֵּר לוֹ שֶׁהֵם [דְּהַיְנוּ אֵלּוּ הַגִּבּוֹרִים שֶׁנִּתְחַבְּרוּ עִם הַגִּבּוֹר הַנַּ"ל]
הֵם מִן הַכַּת שֶׁל בַּעֲלֵי הָאֵיבָרִים, שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם לְמֶלֶךְ בַּעַל אֵיבָרִים כַּנַּ"ל
וַיְהִי הַיּוֹם
וְהָלְכוּ מַחֲנֶה אַחַת מֵהֶם עִם הָעֲגָלוֹת שֶׁהוֹלְכִין אַחֲרֵי הַמַּחֲנֶה, שֶׁמּוֹלִיכִין אַחֲרֵיהֶם מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה וְכַיּוֹצֵא
וְאֵלּוּ הַבַּעֲלֵי אֵיבָרִים הָיְתָה בְּוַדַּאי אֵימָתָן מֻטֶּלֶת עַל הַבְּרִיּוֹת
כִּי הָיוּ אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים וְגִבּוֹרִים
וּבְוַדַּאי מִי שֶׁפָּגַע בָּהֶם נָטָה מֵהֶם מִן הַדָּרֶךְ
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הָלְכוּ הַמַּחֲנֶה הַנַּ"ל
בָּא כְּנֶגְדָּם גִּבּוֹר אֶחָד [וְהוּא הַגִּבּוֹר הַנַּ"ל, שֶׁהוֹלֵךְ עַתָּה עִמָּהֶם כַּנַּ"ל]
וְהַגִּבּוֹר הַזֶּה כְּשֶׁבָּא כְּנֶגֶד הַמַּחֲנֶה לא נָטָה מִן הַדֶּרֶךְ
וְנִכְנַס בְּתוֹךְ הַמַּחֲנֶה וּפִזֵּר אוֹתָם לְכָאן וּלְכָאן
וְנִתְיָרְאוּ אַנְשֵׁי הַמַּחֲנֶה מִלְּפָנָיו
וְהוּא נִכְנַס לְתוֹךְ הָעֲגָלוֹת הַנַּ"ל שֶׁהוֹלְכִין אַחֲרֵי הַמַּחֲנֶה וְאָכַל כָּל מַה שֶּׁהָיָה שָׁם
וְנִפְלָא הַדָּבָר בְּעֵינֵיהֶם מְאד מְאד
[עַל גּדֶל גְּבוּרָתוֹ, שֶׁלּא הָיָה מִתְיָרֵא מִן הַמַּחֲנֶה כְּלָל, וְנִכְנַס בְּתוֹכָם וְאָכַל כָּל מַה שֶּׁהָיָה עַל הָעֲגָלוֹת כַּנַּ"ל]
וְתֵכֶף וּמִיָּד נָפְלוּ לְפָנָיו וְאָמְרוּ לוֹ: יְחִי הַמֶּלֶךְ
כִּי יָדְעוּ שֶׁגִּבּוֹר כָּזֶה בְּוַדַּאי רָאוּי לִמְלךְ, לְפִי דַעְתָּם שֶׁעִקַּר הַתַּכְלִית הוּא מִי שֶׁהוּא בַּעַל אֵיבָרִים כַּנַּ"ל
וּבְוַדַּאי יִמְחֹל לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת הַמְּלוּכָה
מֵאַחַר שֶׁנִּמְצָא גִבּוֹר בַּעַל אֵיבָרִים כָּזֶה, כִּי לוֹ רָאוּי הַמְּלוּכָה
וְכֵן הֲוָה, שֶׁנִּתְקַבֵּל [זֶה הַגִּבּוֹר הַנַּ"ל שֶׁבָּא כְּנֶגְדָּם] לְמֶלֶךְ עַל הַכַּת הַזּאת [שֶׁנֶּחְקַר אֶצְלָם שֶׁעִקָּר הוּא בַּעַל אֵיבָרִים כַּנַּ"ל]
וְהוּא הוּא הַגִּבּוֹר שֶׁאָנוּ הוֹלְכִין עַתָּה עִמּוֹ לִכְבּשׁ הָעוֹלָם
וְהוּא אוֹמֵר [הַיְנוּ זֶה הַגִּבּוֹר שֶׁנַּעֲשָׂה עַתָּה מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם]
שֶׁיֶּשׁ לוֹ בָּזֶה כַּוָּנָה אַחֶרֶת בַּמֶּה שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לִכְבּשׁ אֶת הָעוֹלָם
כִּי אֵין כַּוָּנָתוֹ כְּלָל לָזֶה שֶׁיִּהְיֶה הָעוֹלָם כָּבוּשׁ תַּחְתָּיו
רַק שֶׁיֵּשׁ לוֹ כַּוָּנָה אַחֶרֶת בָּזֶה
[כָּל זֶה הֵם דִּבְרֵי אֶחָד מֵהַגִּבּוֹרִים, שֶׁסִּפֵּר כָּל זֶה לְהַבַּעַל תְּפִילָּה, שֶׁשָּׁאַל לוֹ אֵיךְ נִתְחַבְּרוּ עִם הַגִּבּוֹר כַּנַּ"ל, הֵשִׁיב לוֹ כָּל זֶה]
שָׁאַל לוֹ הַבַּעַל תְּפִילָּה
וּמָה עִנְיַן גְּבוּרָתוֹ שֶׁל זֶה הַגִּבּוֹר הַנַּ"ל, שֶׁהוּא הַמֶּלֶךְ שֶׁלָּכֶם
הֵשִׁיב לוֹ.
הֱיוֹת שֶׁמְּדִינָה אַחַת לא רָצוּ לְהַכְנִיעַ עַצְמָן תַּחְתָּיו
וְלָקַח הַגִּבּוֹר הַזֶּה הַחֶרֶב שֶׁיֶּשׁ לוֹ
וְהַחֶרֶב שֶׁלּוֹ יֶשׁ לָהּ ג' כּחוֹת.
כְּשֶׁמַּגְבִּיהִין אוֹתָהּ בּוֹרְחִין כָּל שָׂרֵי הַחֲיָלִים וְכוּ'
[הַיְנוּ שְׁלשָׁה כּחוֹת הַמְבאָרִים לְמַעְלָה]
כְּשֶׁשָּׁמַע זאת הַבַּעַל תְּפִילָּה, הֵבִין שֶׁזֶּהוּ בְּוַדַּאי הַגִּבּוֹר שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל
וּבִקֵּשׁ הַבַּעַל תְּפִילָּה
אִם אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְרָאֶה פָּנִים עִם זֶה הַגִּבּוֹר שֶׁהוּא הַמֶּלֶךְ שֶׁלָּהֶם
הֵשִׁיבוּ לוֹ, שֶׁיּוֹדִיעוּ הַדָּבָר לְהַגִּבּוֹר וְיִשְׁאֲלוּ אוֹתוֹ אִם יִתֵּן רְשׁוּת
וְהָלְכוּ וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ
וְנָתַן רְשׁוּת שֶׁיָּבוֹא אֵלָיו
כְּשֶׁבָּא הַבַּעַל תְּפִילָּה אֶל הַגִּבּוֹר, הִכִּירוּ זֶה אֶת זֶה
וְהָיָה בֵּינֵיהֶם שְׂמָחוֹת גְּדוֹלוֹת מְאד מְאד עַל שֶׁזָּכוּ לְהִתְוַעֵד יָחַד
וְהָיָה בֵּינֵיהֶם שְׂמָחוֹת וּבְכִיּוֹת
כִּי זָכְרוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וַאֲנָשָׁיו וּבָכוּ עַל זֶה
עַל כֵּן הָיָה בֵּינֵיהֶם שְׂמָחוֹת וּבְכִיּוֹת
וְדִבְּרוּ יַחַד הַבַּעַל תְּפִילָּה עִם הַגִּבּוֹר אֵיךְ נִתְגַּלְגְּלוּ וּבָאוּ לְכָאן
וְסִפֵּר הַגִּבּוֹר לְהַבַּעַל תְּפִילָּה
שֶׁמֵּאָז שֶׁהָיָה הָרוּחַ סְעָרָה הַנַּ"ל, שֶׁאָז נִתְפַּזְּרוּ כֻּלָּם כַּנַּ"ל
אָז כְּשֶׁחָזַר מִמָּקוֹם שֶׁעָלָה לְשָׁם לְחַדֵּשׁ כּחוֹ כַּנַּ"ל
כְּשֶׁחָזַר וְלא מָצָא אֶת הַמֶּלֶךְ עִם כָּל הָאֲנָשִׁים שֶׁלּוֹ הַנַּ"ל
אָז הָלַךְ בַּאֲשֶׁר הָלַךְ, וְעָבַר עַל כָּל הָאֲנָשִׁים הַנַּ"ל
הַיְנוּ שֶׁהֵבִין שֶׁהָיָה בִּמְקוֹם כֻּלָּם
הַיְנוּ שֶׁעָבַר בְּאֵיזֶה מָקוֹם, וְהֵבִין שֶׁשָּׁם הוּא בְּוַדַּאי הַמֶּלֶךְ
אַךְ לא הָיָה יָכוֹל לְבַקְשׁוֹ וּלְמָצְאוֹ
וְכֵן עָבַר בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁהֵבִין שֶׁשָּׁם הִיא הַמַּלְכָּה
אַךְ לא הָיָה יָכוֹל לְבַקְשָׁהּ וּלְמָצְאָהּ
וְכֵן עָבַר עַל כָּל הָאֲנָשִׁים הַנַּ"ל
אַךְ אוֹתְךָ לא עָבַרְתִּי [הַיְנוּ שֶׁהַגִּבּוֹר לא עָבַר עַל מָקוֹם שֶׁהָיָה שָׁם הַבַּעַל תְּפִילָּה]
עָנָה וְאָמַר הַבַּעַל תְּפִילָּה: אֲנִי עָבַרְתִּי עַל מְקוֹם כֻּלָּם
וְגַם עַל מָקוֹם שֶׁלְּךָ
[הַיְנוּ שֶׁהַבַּעַל תְּפִילָּה עָבַר גַּם עַל מְקוֹם הַגִּבּוֹר]
כִּי הָיִיתִי עוֹבֵר בְּמָקוֹם אֶחָד וְרָאִיתִי שֶׁעוֹמֵד כֶּתֶר הַמֶּלֶךְ
וְהֵבַנְתִּי שֶׁכָּאן יֵשׁ בְּוַדַּאי הַמֶּלֶךְ
אַךְ לא הָיִיתִי יָכוֹל לְבַקְשׁוֹ וּלְמָצְאוֹ
וְכֵן הָלַכְתִּי יוֹתֵר וְעָבַרְתִּי עַל יָם שֶׁל דָּם
וְהֵבַנְתִּי שֶׁזֶּה הַיָּם נַעֲשָׂה בְּוַדַּאי מֵהַדְּמָעוֹת שֶׁל הַמַּלְכָּה, שֶׁהִיא בּוֹכָה עַל כָּל הַנַּ"ל
וּבְוַדַּאי הַמַּלְכָּה הִיא כָּאן
אַךְ לא הָיָה אֶפְשָׁר לְבַקְשָׁהּ וּלְמָצְאָהּ
וְכֵן עָבַרְתִּי עַל יָם שֶׁל חָלָב
וְהֵבַנְתִּי שֶׁזֶּה הַיָּם נַעֲשָׂה בְּוַדַּאי מֵהֶחָלָב שֶׁל הַבַּת מַלְכָּה
שֶׁנֶּאֱבַד בְּנָהּ כַּנַּ"ל
וְהָיָה דוֹחֵק אוֹתָהּ רִבּוּי הֶחָלָב, וּמִזֶּה נַעֲשָׂה הַיָּם הַזֶּה שֶׁל חָלָב
וּבְוַדַּאי בְּכָאן הִיא הַבַּת מַלְכָּה
אַךְ לא הָיָה אֶפְשָׁר לְבַקְשָׁהּ וּלְמָצְאָהּ
וְכֵן עָבַרְתִּי יוֹתֵר
וְרָאִיתִי שֶׁהָיוּ מֻנָּחִים הַשְּׂעָרוֹת שֶׁל זָהָב שֶׁל הַתִּינוֹק הַנַּ"ל, וְלא לָקַחְתִּי מֵהֶם כְּלָל
וְיָדַעְתִּי שֶׁכָּאן הוּא בְּוַדַּאי הַתִּינוֹק הַנַּ"ל
אַךְ לא הָיָה אֶפְשָׁר לְבַקְשׁוֹ וּלְמָצְאוֹ
וְכֵן עָבַרְתִּי יוֹתֵר
וְהָיִיתִי עוֹבֵר עַל יָם שֶׁל יַיִן
וְיָדַעְתִּי שֶׁזֶּה הַיָּם נַעֲשָׂה בְּוַדַּאי מֵהַדִּבּוּרִים שֶׁל הַמֵּלִיץ
שֶׁהוּא עוֹמֵד וּמְדַבֵּר תַּנְחוּמִין לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה
וְאַחַר כָּךְ הוּא חוֹזֵר פָּנָיו וּמְדַבֵּר תַּנְחוּמִין לְהַבַּת מַלְכָּה
וּמֵאֵלּוּ הַדִּבּוּרִים נַעֲשָׂה הַיָּם שֶׁל יָיִן [כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב"]
אַךְ לא הָיִיתִי יָכוֹל לְמָצְאוֹ
וְכֵן עָבַרְתִּי יוֹתֵר
וְרָאִיתִי שֶׁעוֹמֵד אֶבֶן שֶׁחָקוּק עָלָיו תְּמוּנַת הַיָּד הַנַּ"ל עִם שִׂרְטוּטִין
וְהֵבַנְתִּי שֶׁכָּאן הוּא בְּוַדַּאי הֶחָכָם [שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל]
וְהוּא חָקַק לוֹ תְּמוּנַת הַיָּד עַל הָאֶבֶן
אַךְ לא הָיָה אֶפְשָׁר לְמָצְאוֹ
וְכֵן עָבַרְתִּי יוֹתֵר
וְרָאִיתִי שֶׁעוֹמֵד מְסֻדָּר עַל הַר אֶחָד הַשֻּׁלְחָנוֹת שֶׁל זָהָב וְהַחפצים יקרי ערך וּשְׁאָר אוֹצְרוֹת הַמֶּלֶךְ
וְהֵבַנְתִּי שֶׁכָּאן הוּא בְּוַדַּאי הַמְמֻנֶּה עַל הָאוֹצָרוֹת [שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל]
אַךְ לא הָיָה אֶפְשָׁר לְמָצְאוֹ
הֵשִׁיב הַגִּבּוֹר.
גַּם אֲנִי עָבַרְתִּי עַל כָּל הַמְּקוֹמוֹת הַלָּלוּ
וַאֲנִי לָקַחְתִּי מִן הַשְּׂעָרוֹת שֶׁל זָהָב שֶׁל הַתִּינוֹק הַנַּ"ל
כִּי לָקַחְתִּי שִׁבְעָה שְׂעָרוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כָּל מִינֵי גְוָנִין
וְהֵם יְקָרִים אֶצְלִי מְאד
וְהָיִיתִי יוֹשֵׁב בַּמָּקוֹם שֶׁיָּשַׁבְתִּי
וְהָיִיתִי מְחַיֶּה עַצְמִי בְּמַה שֶּׁאֶפְשָׁר
בַּעֲשָׂבִים וְכַיּוֹצֵא
עַד שֶׁלּא הָיָה לִי שׁוּם דָּבָר לְהַחֲיוֹת עַצְמִי
וְהָלַכְתִּי בַּאֲשֶׁר אֵלֵךְ
וְכַאֲשֶׁר הָלַכְתִּי מִמְּקוֹמִי הַנַּ"ל, שָׁכַחְתִּי אֶת הַקֶּשֶׁת שֶׁלִּי שָׁם
הֵשִׁיב הַבַּעַל תְּפִילָּה
אֲנִי רָאִיתִי אֶת הַקֶּשֶׁת הַזֶּה, וְיָדַעְתִּי שֶׁבְּוַדַּאי הוּא קֶשֶׁת שֶׁלְּךָ
אַךְ לא הָיִיתִי יָכוֹל לִמְצא אוֹתְךָ
וְסִפֵּר יוֹתֵר הַגִּבּוֹר לְהַבַּעַל תְּפִילָּה
שֶׁכְּשֶׁהָלַךְ מִשָּׁם, הָיִיתִי הוֹלֵךְ וּבָא עַד שֶׁפָּגַעְתִּי בְּהַמַּחֲנֶה הַנַּ"ל
וְנִכְנַסְתִּי לְתוֹכָם, כִּי הָיִיתִי רָעֵב מְאד, וְהָיִיתִי רוֹצֶה לֶאֱכל
וְתֵכֶף כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי לְתוֹכָם קִבְּלוּ אוֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיהֶם כַּנַּ"ל
וְעַתָּה אֲנִי הוֹלֵךְ לִכְבּשׁ הָעוֹלָם
וְכַוָּנָתִי, אוּלַי אוּכַל לִמְצא אֶת הַמֶּלֶךְ עִם הָאֲנָשִׁים שֶׁלּוֹ הַנַּ"ל
וְדִבֵּר הַבַּעַל תְּפִילָּה עִם הַגִּבּוֹר.
מָה עוֹשִׂים עִם הָאֲנָשִׁים הַלָּלוּ
דְּהַיְנוּ בְּנֵי הַמְּדִינָה הַנַּ"ל שֶׁנָּפְלוּ בְּתַאֲוַות מָמוֹן כָּל כָּךְ
עַד שֶׁבָּאוּ לִשְׁטוּתִים כָּאֵלּוּ, שֶׁבַּעֲלֵי הַמָּמוֹן הֵם אֱלָהוּת אֶצְלָם
וּשְׁאָר עִנְיְנֵי שְׁטוּת שֶׁיֵּשׁ לִבְנֵי מְדִינָה זאת
עָנָה וְאָמַר הַגִּבּוֹר לְהַבַּעַל תְּפִילָּה, שֶׁשָּׁמַע מֵהַמֶּלֶךְ
שֶׁמִּכָּל הַתַּאֲווֹת אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא אֶת מִי שֶׁנָּפַל לְתוֹכָם
אַךְ מִי שֶׁנּוֹפֵל לְתַאֲוָה זוֹ שֶׁל מָמוֹן, אִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אפֶן לְהוֹצִיאוֹ מִשָּׁם
וּבְוַדַּאי לא תִפְעוֹל כְּלָל אֶצְלָם, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהוֹצִיאָם מִזֶּה כְּלָל
רַק שֶׁשָּׁמַע מֵהַמֶּלֶךְ
שֶׁעַל יְדֵי הַדֶּרֶךְ שֶׁיֵּשׁ לְהַחֶרֶב הַנַּ"ל שֶׁמִשָּׁם קִבֵּל גְּבוּרָתוֹ כַּנַּ"ל
עַל יְדֵי זֶה יְכוֹלִים לְהוֹצִיא מִתַּאֲוָה הַזּאת שֶׁל מָמוֹן אֶת מִי שֶׁנָּפַל וְנִשְׁקַע בְּתוֹכָהּ
וְיָשְׁבוּ יַחַד אֵיזֶה זְמַן הַגִּבּוֹר עִם הַבַּעַל תְּפִילָּה
וְעַל עִנְיַן הַנַּ"ל שֶׁל בְּנֵי הַמְּדִינָה הַנַּ"ל, שֶׁבִּקְשׁוּ מֵהַבַּעַל תְּפִילָּה שֶׁיֵּצֵא אֶל הַגִּבּוֹר בִּשְׁבִילָם כַּנַּ"ל, הִרְחִיבוּ הַזְּמַן
הַיְנוּ שֶׁהַבַּעַל תְּפִילָּה פָּעַל אֵצֶל הַגִּבּוֹר לְהַרְחִיב לָהֶם הַזְּמַן לִבְנֵי הַמְּדִינָה, וְנָתַן לָהֶם אַרְכָא אֵיזֶה זְמָן
וּמָסְרוּ סִימָנִים זֶה לָזֶה
הַיְנוּ הַגִּבּוֹר וְהַבַּעַל תְּפִילָּה מָסְרוּ סִימָנִים זֶה לָזֶה
כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לֵידַע אֶחָד מֵחֲבֵרוֹ
וְהָלַךְ לוֹ הַבַּעַל תְּפִילָּה לְדַרְכּוֹ
וּבְדֶרֶךְ הִלּוּכוֹ שֶׁל הַבַּעַל תְּפִילָּה רָאָה שֶׁהוֹלְכִים אֲנָשִׁים וּמִתְפַּלְלִים, וְנוֹשְׂאִים חִבּוּרִים שֶׁל תְּפִילּוֹת
וְנִתְיָרֵא מֵהֶם, וְגַם הֵם נִתְיָרְאוּ מִמֶּנּוּ
וְעָמַד לְהִתְפַּלֵּל, וְגַם הֵם הִתְפַּלְּלוּ
אַחַר כָּךְ שָׁאַל אוֹתָם: מִי אַתֶּם
הֵשִׁיבוּ לוֹ, שֶׁבְּעֵת שֶׁהָיָה רוּחַ סְעָרָה הַנַּ"ל, שֶׁאָז נִפְרְדוּ בְּנֵי הָעוֹלָם לְמִינֵיהֶם, אֵלֶּה בָּחֲרוּ בָּזֶה וְאֵלּוּ בָּזֶה
[כְּכָל הַמְבאָר לְמַעְלָה חִלּוּקֵי הַכִּתּוֹת הַנַּ"ל]
אָז אֲנַחְנוּ בָּחַרְנוּ לָנוּ לַעֲסֹק בִּתְפִילָּה תָּמִיד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
וּבִקַּשְׁנוּ וּמָצָאנוּ בַּעַל תְּפִילָּה אֶחָד וְעָשִׂינוּ אוֹתוֹ לְמֶלֶךְ
כְּשֶׁשָּׁמַע זאת הַבַּעַל תְּפִילָּה, הוּטַב הַדָּבָר בְּעֵינָיו מְאד
כִּי בָּזֶה הוּא חָפֵץ
וְהִתְחִיל לְדַבֵּר עִמָּהֶם, וְגִלָּה לָהֶם סֵדֶר תְּפִילּוֹתָיו וְחִבּוּרָיו וְעִנְיָנָיו
כְּשֶׁשָּׁמְעוּ דְּבָרָיו, נִפְתְּחוּ עֵינֵיהֶם וְרָאוּ גּדֶל מַעֲלָתוֹ שֶׁל הַבַּעַל תְּפִילָּה הַזֶּה
וְתֵכֶף עָשׂוּ אוֹתוֹ לְמֶלֶךְ עֲלֵיהֶם
כִּי הַמֶּלֶךְ שֶׁלָּהֶם מָחַל לוֹ הַמְּלוּכָה, מֵחֲמַת שֶׁרָאוּ שֶׁהוּא מֻפְלָג בְּמַעֲלָה יְתֵרָה מְאד מְאד
וְלָמַד עִמָּהֶם הַבַּעַל תְּפִילָּה הַזֶּה וְהֵאִיר עֵינֵיהֶם
וְעָשָׂה אוֹתָם לְצַדִּיקִים גְּמוּרִים גְּדוֹלִים מְאד
כִּי הֵם הָיוּ מִתְּחִלָּה גַּם כֵּן צַדִּיקִים [מֵאַחַר שֶׁעָסְקוּ רַק בִּתְפִילָּה כַּנַּ"ל]
אַךְ זֶה הַבַּעַל תְּפִילָּה הֵאִיר עֵינֵיהֶם עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ צַדִּיקִים נוֹרָאִים מְאד
וְשָׁלַח הַבַּעַל תְּפִילָּה אִגֶּרֶת לְהַגִּבּוֹר הַנַּ"ל
וְהוֹדִיעוֹ אֵיךְ שֶׁזָּכָה וּמָצָא אֲנָשִׁים כָּאֵלּוּ וְנַעֲשָׂה עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ
וּבְנֵי הַמְּדִינָה שֶׁל מָמוֹן הַנַּ"ל הָיוּ עוֹסְקִים יוֹתֵר בְּעִנְיְנֵיהֶם בַּעֲבוֹדָתָם, כְּכָל הַנַּ"ל
וְהַזְּמַן שֶׁהִגְבִּיל עִמָּהֶם הַגִּבּוֹר הַנַּ"ל הָיָה מְמַשְׁמֵשׁ לָבוֹא
וְנִתְפַּחֲדוּ מְאד וְעָשׂוּ עֲבוֹדָתָם הַנַּ"ל
וְהִקְרִיבוּ קָרְבָּנוֹת וּקְטרֶת וְעָסְקוּ בִּתְפִילּוֹת שֶׁלָּהֶם שֶׁהָיוּ מִתְפַּלְלִים לֶאֱלָקוּתָם הַנַּ"ל
וְנִסְכַּם בֵּינֵיהֶם
שֶׁהֵם מֻכְרָחִים [לְקַיֵּם עֲצָתָם הָרִאשׁוֹנָה
דְּהַיְנוּ] לִשְׁלחַ אֶל הַמְּדִינָה שֶׁיֶּשׁ בָּהּ עֲשִׁירוּת מֻפְלָג כַּנַּ"ל
אֲשֶׁר לְפִי דַעְתָּם הָיוּ כָּל בְּנֵי אוֹתָהּ הַמְּדִינָה כֻּלָּם אֱלָקוּת כַּנַּ"ל
וְהֵם יוֹשִׁיעוּ אוֹתָם בְּוַדַּאי כַּנַּ"ל
מֵאַחַר שֶׁכֻּלָּם הֵם אֱלָקוּת כַּנַּ"ל וְשָׁלְחוּ שְׁלוּחִים לְשָׁם
וּבְדֶרֶךְ הִלּוּכָם [שֶׁל הַשְּׁלוּחִים] לְשָׁם
תָּעוּ וְהָלְכוּ
וּמָצְאוּ אָדָם שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ עִם מַקֵּל
שֶׁהַמַּקֵּל שֶׁלּוֹ הָיָה עוֹלֶה יוֹתֵר מִכָּל אֱלָקוּתָם
הַיְנוּ שֶׁהַמַּקֵּל שֶׁלּוֹ הָיָה עִם אֲבָנִים טוֹבוֹת יְקָרִים
אֲשֶׁר זֶה הַמַּקֵּל הָיָה שָׁוֶה יוֹתֵר מִכָּל הָעֲשִׁירוּת שֶׁל כָּל אֱלָקוּתָם הַנַּ"ל
[הַיְנוּ, בֵּין הָאֱלָקוּת שֶׁבִּמְדִינָתָם וּבֵין הָאֱלָקוּת שֶׁהָלְכוּ אֶצְלָם
כִּי הַמַּקֵּל הָיָה שָׁוֶה יוֹתֵר מִכָּל הָעֲשִׁירוּת שֶׁל כֻּלָּם]
גַּם הָיָה הוֹלֵךְ בְּכוֹבַע, שֶׁהָיָה קָבוּעַ בּוֹ אֲבָנִים טוֹבוֹת שֶׁהָיָה שָׁוֶה הוֹן רָב
וְתֵכֶף וּמִיָּד נָפְלוּ לְפָנָיו בִּכְרִיעָה וְהִשְׁתַּחֲוָיָה
כִּי לְפִי דַעְתָּם הָיָה הָאָדָם הַזֶּה אֱלוֹקַ עַל כָּל אֱלהִים שֶׁלָּהֶם
מֵאַחַר שֶׁיֶּשׁ לוֹ עֲשִׁירוּת מֻפְלָג כָּזֶה
[וְהָאָדָם הַזֶּה שֶׁפָּגְעוּ הוּא הָיָה הַמְמֻנֶּה עַל הָאוֹצָרוֹת שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל]
וְאָמַר לָהֶם הָאָדָם הַזֶּה: זֶה הוּא חִדּוּשׁ אֶצְלְכֶם [בִּלְשׁוֹן תֵּמַהּ]
בּוֹאוּ עִמִּי וְאַרְאֶה לָכֶם עֲשִׁירוּת
וְהוֹלִיךְ אוֹתָם אֶל הָהָר שֶׁהָיָה מְסֻדָּר שָׁם אוֹצַר הַמֶּלֶךְ
וְהֶרְאָה אוֹתָם אֶת הָאוֹצָר
וְתֵכֶף וּמִיָּד נָפְלוּ בִּכְרִיעָה וְהִשְׁתַּחֲוָיָה
כִּי זֶהוּ אֱלוֹקַ עַל כָּל אֱלהִים, לְפִי דַעְתָּם [הַסְּכָלָה וְהַנְּבוּכָה, שֶׁהָיָה אֶצְלָם עִקַּר הָאֱמוּנָה הַמָּמוֹן וְהָעֲשִׁירוּת כַּנַּ"ל]
אַךְ קָרְבָּנוֹת לא הִקְרִיבוּ שָׁם
[כִּי לְפִי דַעְתָּם הַנַּ"ל שֶׁהוּא אֱלוֹקַ עַל וְכוּ', בְּוַדַּאי הָיוּ מַקְרִיבִים אֶת עַצְמָן לֶאֱלוֹקַ כָּזֶה, אַךְ וְכוּ']
כִּי כְּשֶׁיָּצְאוּ אֵלּוּ הַשְּׁלוּחִים
הִזְהִירוּ אוֹתָם שֶׁבַּדֶּרֶךְ לא יִהְיוּ מַקְרִיבִים קָרְבָּנוֹת
כִּי חָשְׁשׁוּ שֶׁאִם יִרְצוּ בַּדֶּרֶךְ לְהַקְרִיב קָרְבָּנוֹת לא יִשָּׁאֵר מֵהֶם כְּלוּם
כִּי אוּלַי יִמְצְאוּ אֵיזֶה אוֹצָר בַּדֶּרֶךְ
אוּלַי יֵלֵךְ אֶחָד לְבֵית הַכִּסֵּא וְיִמְצָא שָׁם אוֹצָר [וְהוּא אֶצְלוֹ אֱלוֹקַ כַּנַּ"ל]
וְיַתְחִילוּ לְהַקְרִיב אֶת עַצְמָן אֵלָיו, וְלא יִשָּׁאֵר מֵהֶם אֶחָד
עַל כֵּן הִזְהִירוּ אֶת הַשְּׁלוּחִים [הַיְנוּ בְּנִי הַמְּדִינָה הִזְהִירוּ אֶת הַשְּׁלוּחִים]
שֶׁבַּדֶּרֶךְ לא יַקְרִיבוּ קָרְבָּנוֹת כְּלָל
עַל כֵּן לא הִקְרִיבוּ אֵלּוּ הַשְּׁלוּחִים קָרְבָּנוֹת לְזֶה הַמְמֻנֶּה הַנַּ"ל
אֲבָל זֶה הָיָה בָּרוּר אֶצְלָם, שֶׁהוּא אֶלוֹקַ עַל כָּל אֱלהִים
מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲשִׁירוּת עָצוּם וְרַב כָּזֶה
וְנִתְיַשְּׁבוּ אֵלּוּ הַשְּׁלוּחִים.
לָמָּה לָהֶם לֵילֵךְ אֶל הָאֱלָקוּת הַנַּ"ל
דְּהַיְנוּ אֶל הַמְּדִינָה שֶׁהָיוּ עֲשִׁירִים מֻפְלָגִים מְאד, שֶׁהֵם אֶצְלָם כֻּלָּם אֱלָקוּת כַּנַּ"ל
כִּי הֲלוֹא אֵצֶל זֶה הָאִישׁ בְּוַדַּאי יוּכְלוּ לְקַבֵּל יְשׁוּעָה
כִּי הֲלוֹא זֶה הָאִישׁ הוּא אֱלוֹקַ גָּדוֹל עַל כֻּלָּם [לְפִי דַעְתָּם הָרָעָה הַנַּ"ל]
מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲשִׁירוּת עָצוּם וּמֻפְלָג כָּזֶה [כִּפְלֵי כִפְלַיִם יוֹתֵר מִכֻּלָּם]
עַל כֵּן בִּקְשׁוּ מִזֶּה הָאִישׁ שֶׁיֵּלֵךְ עִמָּם לִמְדִינָתָם
וְנִתְרַצָּה לָהֶם וְהָלַךְ עִמָּם וּבָא לִמְדִינָתָם
וְהָיָה אֵצֶל בְּנֵי הַמְּדִינָה שִׂמְחָה גְדוֹלָה שֶׁמָּצְאוּ אֱלוֹקַ כָּזֶה
כִּי הָיוּ בְּטוּחִים שֶׁעַל יָדוֹ יִהְיֶה לָהֶם תְּשׁוּעָה בְּוַדַּאי
מֵאַחַר שֶׁהוּא אֱלוֹקַ כָּזֶה [לְפִי דַעְתָּם]
כִּי יֶשׁ לוֹ עֲשִׁירוּת עָצוּם כָּזֶה
וְצִוָּה זֶה הָאִישׁ [שֶׁהוּא הַמְמֻנֶּה שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל, שֶׁקִּבְּלוּ אוֹתוֹ בְּנֵי הַמְּדִינָה הַזּאת לֶאֱלוֹקַ]
שֶׁקּדֶם שֶׁיִּהְיֶה סֵדֶר מְתֻקָּן וְנָכוֹן בַּמְּדִינָה לא יַקְרִיבוּ קָרְבָּנוֹת כְּלָל
[כִּי בֶּאֱמֶת זֶה הַמְמֻנֶּה שֶׁל הַמֶּלֶךְ הָיָה צַדִּיק גָּדוֹל
כִּי הָיָה מֵאַנְשֵׁי הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל שֶׁהָיוּ כֻּלָּם צַדִּיקִים גְּדוֹלִים מְאד
וּבְוַדַּאי הָיָה מְמָאֵס מְאד בְּכָל הַמִּנְהָגִים הָרָעִים וְהַשְׁטּוּתִים שֶׁל אוֹתָהּ הַמְּדִינָה
אַךְ עֲדַיִן לא הָיָה יָכוֹל לְהָשִׁיב אוֹתָם מִדַּרְכָּם הָרָעָה
אַךְ צִוָּה לְעֵת עַתָּה שֶׁעַל כָּל פָּנִים לא יַקְרִיבוּ קָרְבָּנוֹת]
וְהִתְחִילוּ בְּנֵי הַמְּדִינָה לְבַקֵּשׁ מֵאִתּוֹ אוֹדוֹת הַגִּבּוֹר הַנַּ"ל שֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם
וְגַם הַמְמֻנֶּה עָנָה: אֶפְשָׁר הוּא זֶה הַגִּבּוֹר [הַיָּדוּעַ לוֹ]
וְהָלַךְ זֶה הַמְמֻנֶּה וְיָצָא אֶל הַגִּבּוֹר
וּבִקֵּשׁ מֵאֲנָשָׁיו שֶׁל הַגִּבּוֹר, אִם אֶפְשָׁר לְהִתְרָאוֹת פָּנִים עִמּוֹ
וְאָמְרוּ שֶׁיּוֹדִיעוּ לוֹ וְיִשְׁאֲלוּ אוֹתוֹ
וְהָלְכוּ וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ, וְנָתַן רְשׁוּת
וְנִכְנַס הַמְמֻנֶּה אֶל הַגִּבּוֹר וְהִכִּירוּ זֶה אֶת זֶה
וְהָיָה בֵּינֵיהֶם שְׂמָחוֹת גְּדוֹלוֹת וּבְכִיּוֹת כַּנַּ"ל
וְאָמַר הַגִּבּוֹר לְהַמְמֻנֶּה.
תֵּדַע, שֶׁגַּם הַבַּעַל תְּפִילָּה הַכָּשֵׁר שֶׁלָּנוּ רְאִיתִיו גַּם כֵּן, וּכְבָר נַעֲשֶׂה מֶלֶךְ
[וְסִפְּרוּ זֶה לָזֶה אֵיךְ נִתְגַּלְגְּלוּ וּבָאוּ לְכָאן]
וְסִפֵּר הַמְמֻנֶּה לְהַגִּבּוֹר, שֶׁהוּא עָבַר עַל מְקוֹם הַמֶּלֶךְ וְעַל מְקוֹם כָּל הָאֲנָשִׁים הַנַּ"ל
אַךְ עַל שְׁנֵיהֶם לא עָבַר
הַיְנוּ עַל מְקוֹם הַבַּעַל תְּפִילָּה וְהַגִּבּוֹר
עַל [מְקוֹם] אוֹתָם שְׁנֵיהֶם לא עָבַר
וְדִבְּרוּ יַחַד הַמְמֻנֶּה עִם הַגִּבּוֹר אוֹדוֹת הַמְּדִינָה הַנַּ"ל
עַל שֶׁנִּתְעוּ וְנָבוֹכוּ כָּל כָּךְ עַד שֶׁבָּאוּ לִשְׁטוּתִים כָּאֵלּוּ
הֵשִׁיב הַגִּבּוֹר לְהַמְמֻנֶּה תְּשׁוּבָה הַנַּ"ל שֶׁהֵשִׁיב לְהַבַּעַל תְּפִילָּה כַּנַּ"ל
הַיְנוּ שֶׁשָּׁמַע מֵהַמֶּלֶךְ
שֶׁמִּי שֶׁנִּשְׁקַע בְּתַאֲוָה זוֹ שֶׁל מָמוֹן, אִי אֶפְשָׁר לוֹ בְּשׁוּם אפֶן לָשׁוּב וְלָצֵאת מִשָּׁם
כִּי אִם עַל יְדֵי הַדֶּרֶךְ שֶׁיֵּשׁ לְהַחֶרֶב הַנַּ"ל [שֶׁמִּשָּׁם מְקַבֵּל הַגִּבּוֹר כּחַ גְּבוּרָתוֹ]
עַל יְדֵי זֶה יְכוֹלִים לְהוֹצִיאָם מִזֶּה
וְהִרְחִיבוּ הַזְּמַן עוֹד יוֹתֵר
הַיְנוּ שֶׁהַמְמֻנֶּה דִבֵּר עִם הַגִּבּוֹר לְהַרְחִיב הַזְּמַן עִם בְּנֵי הַמְּדִינָה הַנַּ"ל עוֹד יוֹתֵר
וְנָתַן לָהֶם הַגִּבּוֹר עוֹד אַרְכָא וּזְמָן
אַחַר כָּךְ מָסְרוּ סִימָנִים זֶה לָזֶה, הַמְמֻנֶּה וְהַגִּבּוֹר
וְהָלַךְ הַמְמֻנֶּה מִן הַגִּבּוֹר וְחָזַר הַמְמֻנֶּה אֶל הַמְּדִינָה הַנַּ"ל
[וְגַם הַמְמֻנֶּה הַזֶּה בְּוַדַּאי הוֹכִיחַ אוֹתָם עַל דַּרְכָּם הָרָעָה
שֶׁנִּתְעוּ וְנָבוֹכוּ כָּל כָּךְ בְּתַאֲוַות מָמוֹן
אַךְ לא הוֹעִיל לָהֶם כְּלָל
כִּי כְּבָר נִשְׁקְעוּ בָּזֶה מְאד מְאד כַּנַּ"ל
רַק מֵחֲמַת שֶׁכְּבָר הוֹכִיחוּ אוֹתָם הַרְבֵּה, הַבַּעַל תְּפִילָּה וְגַם הַמְמֻנֶּה
בִּלְבְּלוּ אוֹתָם
וְהָיוּ אוֹמְרִים: אַדְּרַבָּא, הוֹצִיאוּ נָא אוֹתָנוּ מִטָּעוּתֵנוּ
אַף עַל פִּי שֶׁהֵם הָיוּ אוֹחֲזִים בְּדַעְתָּם בְּחָזְקָה וְלא הָיוּ רוֹצִים כְּלָל לָשׁוּב מִטָּעוּתָם הָרָעָה
אַךְ הָיוּ אוֹמְרִים לְמוֹכִיחֵיהֶם הַנַּ"ל
אַדְּרַבָּא, אִם הוּא כְּדַעְתְּכֶם, שֶׁאֲנַחְנוּ בְּטָעוּת וּבִמְבוּכָה גְדוֹלָה
אִם כֵּן הוֹצִיאוּ נָא אוֹתָנוּ מִטָּעוּתֵנוּ]
וְנָתַן לָהֶם עֵצָה [הַיְנוּ הַמְמֻנֶּה נָתַן עֵצָה לִבְנֵי הַמְּדִינָה הַנַּ"ל]
בַּאֲשֶׁר שֶׁהוּא יוֹדֵעַ הַכּחַ שֶׁל זֶה הַגִּבּוֹר, מֵהֵיכָן הוּא מְקַבֵּל כּחַ גְּבוּרָתוֹ
וְסִפֵּר לָהֶם עִנְיַן הַחֶרֶב הַנַּ"ל שֶׁמִּשָּׁם מְקַבֵּל הַגִּבּוֹר כּחַ גְּבוּרָתוֹ
בְּכֵן נֵלֵךְ אֲנִי וְאַתֶּם אֶל מְקוֹם הַחֶרֶב, וְעַל יְדֵי זֶה תּוּכְלוּ לְהִתְגַּבֵּר כְּנֶגְדּוֹ
וְכַוָּנַת הַמְמֻנֶּה הָיָה, שֶׁכְּשֶׁיָּבוֹאוּ לְשָׁם יוּכְלוּ לָשׁוּב וְלָצֵאת עַל יְדֵי זֶה מִטָּעוּתָם כַּנַּ"ל
[כִּי עַל יְדֵי אוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ שֶׁיֵּשׁ לְהַחֶרֶב הַזּאת
עַל יְדֵי זֶה יְכוֹלִים לְהוֹצִיא מִתַאֲוַות מָמוֹן כַּנַּ"ל]
וְקִבְּלוּ דְּבָרָיו
[הַיְנוּ בְּנֵי הַמְּדִינָה קִבְּלוּ עֲצַת הַמְמֻנֶּה לֵילֵךְ עִמּוֹ אֶל הַחֶרֶב הַנַּ"ל]
וְהָלַךְ הַמְּמֻנֶּה
וּבְנֵי הַמְּדִינָה שָׁלְחוּ עִמּוֹ אֶת גְּדוֹלֵי הַמְּדִינָה, שֶׁהֵם אֶצְלָם אֱלָקוּת
[וּבְוַדַּאי הָיוּ הוֹלְכִים עִם תַּכְשִׁיטֵי כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁהָיוּ תְּלוּיִים עֲלֵיהֶם, כִּי זֶה הָיָה הָעִקָּר אֶצְלָם]
וְהָלְכוּ יָחַד
וְהוֹדִיעַ הַמְמֻנֶּה הַדָּבָר הַזֶּה לְהַגִּבּוֹר.
בַּאֲשֶׁר שֶׁהוּא הוֹלֵךְ עִמָּם לְבַקֵּשׁ מְקוֹם הַחֶרֶב
וְכַוָּנָתוֹ, אוּלַי יִזְכֶּה בְּדֶרֶךְ הִלּוּכוֹ לִמְצא אֶת הַמֶּלֶךְ וַאֲנָשָׁיו
עָנָה וְאָמַר הַגִּבּוֹר: גַּם אֲנִי אֵלֵךְ עִמְּךָ
וְשִׁנָּה הַגִּבּוֹר עַצְמוֹ
כְּדֵי שֶׁלּא יָבִינוּ אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים שֶׁהָלְכוּ עִם הַמְמֻנֶּה שֶׁזֶּהוּ הַגִּבּוֹר הַנַּ"ל
עַל כֵּן שִׁנָּה עַצְמוֹ
וְהָלַךְ גַּם כֵּן עִם הַמְמֻנֶּה
וְנִתְיַשְּׁבוּ, שֶׁיּוֹדִיעוּ הַדָּבָר לְהַבַּעַל תְּפִילָּה
וְהוֹדִיעוּ לוֹ
וְאָמַר הַבַּעַל תְּפִילָּה, שֶׁגַּם הוּא יֵלֵךְ עִמָּם
וְהָלַךְ אֲלֵיהֶם הַבַּעַל תְּפִילָּה
וְצִוָּה הַבַּעַל תְּפִילָּה לָאֲנָשִׁים שֶׁלּוֹ שֶׁיִּתְפַּלְלוּ עַל זֶה שֶׁיַּצְלִיחַ הַשֵּׁם דַּרְכָּם
שֶׁיִּזְכּוּ לִמְצא הַמֶּלֶךְ עִם אֲנָשָׁיו הַנַּ"ל
כִּי תָּמִיד הָיָה הַבַּעַל תְּפִילָּה מִתְפַּלֵּל עַל זֶה
וְהָיָה מְצַוֶּה לַאֲנָשָׁיו וְהָיָה מְתַקֵּן לָהֶם תְּפִילּוֹת שֶׁיִּתְפַּלְלוּ עַל זֶה
וְעַתָּה הִזְהִיר אוֹתָם בְּיוֹתֵר
כְּשֶׁהָלַךְ אֶל הַמְמֻנֶּה וְהַגִּבּוֹר לֵילֵךְ עִמָּם לְבַקֵּשׁ אֶת הַמֶּלֶךְ וַאֲנָשָׁיו כַּנַּ"ל
שֶׁיִּתְפַּלְלוּ עַל זֶה תָּמִיד לִזְכּוֹת לִמְצא אוֹתָם
וּבָא הַבַּעַל תְּפִילָּה אֶל הַמְמֻנֶּה וְהַגִּבּוֹר הַנַּ"ל
וּבְוַדַּאי הָיָה בֵּינֵיהֶם שִׂמְחָה גְדוֹלָה, שְׂמָחוֹת וּבְכִיּוֹת כַּנַּ"ל
וְהָלְכוּ שְׁלָשְׁתָּן יַחַד
דְּהַיְנוּ הַמְמֻנֶּה וְהַגִּבּוֹר וְהַבַּעַל תְּפִילָּה וְהָאֱלָקוּת הַנַּ"ל
דְּהַיְנוּ הָעֲשִׁירִים גְּדוֹלֵי הַמְּדִינָה הַנַּ"ל [שֶׁהֵם נִקְרָאִים שָׁם בִּמְדִינָתָם אֱלהִים כַּנַּ"ל] הָלְכוּ עִמָּהֶם
וַיִּתְהַלְּכוּ בַּאֲשֶׁר יִתְהַלָּכוּ
וּבָאוּ לִמְדִינָה אַחַת
וְהָיוּ שָׁם שׁוֹמְרִים סְבִיב הַמְּדִינָה
וְשָׁאֲלוּ אֶת הַשּׁוֹמְרִים עַל עִסְקֵי הַמְּדִינָה, וּמִי הַמֶּלֶךְ שֶׁלָּכֶם
הֵשִׁיבוּ הַשּׁוֹמְרִים, שֶׁבְּעֵת שֶׁהָיָה הָרוּחַ סְעָרָה הַנַּ"ל, שֶׁאָז נִפְרְדוּ בְּנֵי הָעוֹלָם לְמִינֵיהֶם כַּנַּ"ל
אָז בָּחֲרוּ לָהֶם בְּנֵי הַמְּדִינָה שֶׁלָּהֶם, שֶׁעִקָּר הוּא הַחָכְמָה
וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶם חָכָם גָּדוֹל לְמֶלֶךְ
וְזֶה מִקָּרוֹב מָצְאוּ חָכָם גָּדוֹל, מֻפְלָג בְּחָכְמָה מְאד מְאד
וּמָחַל לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת הַמְּלוּכָה, וְקִבְּלוּ אוֹתוֹ לְמֶלֶךְ
כִּי אֶצְלָם הָיָה הָעִקָּר הַחָכְמָה
וּמֵאַחַר שֶׁמָּצְאוּ חָכָם מֻפְלָג כָּזֶה, עַל כֵּן קִבְּלוּ אוֹתוֹ לְמֶלֶךְ
וְאָמְרוּ אֵלּוּ הַשְּׁלשָׁה הַנַּ"ל [הַיְנוּ הַמְמֻנֶּה וְהַגִּבּוֹר וְהַבַּעַל תְּפִילָּה]
שֶׁנִּרְאִין הַדְּבָרִים, שֶׁזֶּהוּ הֶחָכָם שֶׁלָּנוּ [דְּהַיְנוּ הֶחָכָם שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל]
וּבִקְּשׁוּ אִם אֶפְשָׁר לְהִתְרָאוֹת פָּנִים עִמּוֹ
וְהֵשִׁיבוּ לָהֶם, שֶׁיּוֹדִיעוּ לוֹ וְיִשְׁאֲלוּ אוֹתוֹ
וְהָלְכוּ וְשָׁאֲלוּ, וְנָתַן לָהֶם רְשׁוּת
וּבָאוּ [אֵלּוּ הַשְּׁלשָׁה] אֶל הֶחָכָם, שֶׁהוּא הַמֶּלֶךְ שֶׁל אוֹתָהּ הַמְּדִינָה
וְהִכִּירוּ זֶה אֶת זֶה
כִּי הֶחָכָם הַזֶּה הָיָה הֶחָכָם שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל
וּבְוַדַּאי הָיָה שָׁם שִׂמְחָה גְּדוֹלָה, שְׂמָחוֹת וּבְכִיּוֹת כַּנַּ"ל
כִּי בָּכוּ אֵיךְ זוֹכִים לִמְצא אֶת הַמֶּלֶךְ עִם כָּל הַנַּ"ל
וְשָׁאֲלוּ אֶת הֶחָכָם, אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ מִן הַיָּד שֶׁל הַמֶּלֶךְ
וְהֵשִׁיב לָהֶם, שֶׁהַיָּד הוּא אֶצְלוֹ
אַךְ מֵעֵת שֶׁנִּתְפַּזְּרוּ עַל יְדֵי הָרוּחַ סְעָרָה כַּנַּ"ל, שֶׁאָז נֶעְלַם מֵהֶם הַמֶּלֶךְ וְכוּ' כַּנַּ"ל
מֵאָז הוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לְהִסְתַּכֵּל כְּלָל בְּתוֹךְ הַיָּד
כִּי הִיא שַׁיָּכָה רַק אֶל הַמֶּלֶךְ
רַק שֶׁחָקַק תַּבְנִית הַיָּד עַל אֶבֶן, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּזֶה קְצָת לְצרֶךְ עִנְיָנוֹ
אֲבָל בְּהַיָּד אֵינוֹ מִסְתַּכֵּל כְּלָל
וְדִבְּרוּ עִם הֶחָכָם אֵיךְ נִתְגַּלְגֵּל וּבָא לְכָאן
וְסִפֵּר לָהֶם, שֶׁמֵּעֵת שֶׁהָיָה הָרוּחַ סְעָרָה הַנַּ"ל, הָלַךְ בַּאֲשֶׁר הָלַךְ
[וּבְדֶרֶךְ הִלּוּכוֹ עָבַר עַל כֻּלָּם, רַק עַל אֵלּוּ הַשְּׁלשָׁה הַיְנוּ הַבַּעַל תְּפִילָּה וְהַגִּבּוֹר וְהַמְמֻנֶּה לא עָבַר]
עַד שֶׁמָּצְאוּ אוֹתוֹ בְּנֵי הַמְּדִינָה אֵלּוּ וְקִבְּלוּ אוֹתוֹ לְמֶלֶךְ כַּנַּ"ל
וּלְעֵת עַתָּה הוּא צָרִיךְ לְהַנְהִיג אוֹתָם לְפִי דַּרְכָּם, כְּפִי דֶּרֶךְ חָכְמָתָם
עַד אֲשֶׁר בִּרְבוֹת הַזְּמַן יָשִּׁיב אוֹתָם אֶל הָאֱמֶת
וְדִבְּרוּ עִם הֶחָכָם אוֹדוֹת בְּנֵי הַמְּדִינָה, הַנַּ"ל
שֶׁנִּתְעוּ וְנָבוֹכוּ כָּל כָּךְ בִּשְׁטוּת וַעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל מָמוֹן, כַּנַּ"ל
וְאָמְרוּ
אִלְמָלֵא לא נִתְבַּדַּרְנוּ וְנִתְפַּזַּרְנוּ כִּי אִם בִּשְׁבִיל אוֹתָהּ הַמְּדִינָה לְהַחֲזִיר אוֹתָם לְמוּטָב
הָיָה דַּי לָנוּ בָּזֶה
כִּי נִתְטַּפְּשׁוּ וְנִתְעוּ כָּל כָּךְ
כִּי בֶּאֱמֶת כָּל הַכִּתּוֹת הַנַּ"ל כֻּלָּם נִתְעוּ וְנָבוֹכוּ, וּצְרִיכִים לְתַקְּנָם
לַהֲשִׁיבָם מִשְּׁטוּתָם, וּלְהַחֲזִירָם אֶל הַתַּכְלִית הָאֲמִתִּי
כִּי אֲפִילּוּ הַכַּת שֶׁבָּחֲרוּ לָהֶם חָכְמָה לְתַכְלִית
גַּם הֵם לא הִשִּׂיגוּ הַתַּכְלִית הָאֲמִתִּי
וּצְרִיכִין תִּקּוּן וּתְשׁוּבָה
כִּי בָּחֲרוּ בְּחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וְאֶפִּיקוֹרְסִית
אַךְ מִכָּל הַטָּעוּתִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל הוּא בְּנָקֵל יוֹתֵר לַהֲשִׁיבָם מִטָּעוּתָם וּלְהַחֲזִירָם אֶל הָאֱמֶת
אֲבָל אֵלּוּ נִתְעוּ בַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל מָמוֹן וְנִשְׁקְעוּ בָּהּ כָּל כָּךְ כְּכָל הַנַּ"ל
עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַהֲשִׁיבָם מִזֶּה כַּנַּ"ל
[וְגַם הֶחָכָם הֵשִׁיב לָהֶם, שֶׁשָּׁמַע גַּם כֵּן מֵהַמֶּלֶךְ
שֶׁמִּכָּל הַתַּאֲוֹות אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא
אֲבָל מִתַּאֲוָה זוֹ שֶׁל מָמוֹן אִי אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא אֶת מִי שֶׁנָּפַל לְתוֹכָהּ
כִּי אִם עַל יְדֵי הַדֶּרֶךְ שֶׁיֵּשׁ לְהַחֶרֶב הַנַּ"ל]
וְנִתְרַצָּה הֶחָכָם גַּם כֵּן לֵילֵךְ עִמָּהֶם
וְהָלְכוּ אַרְבַּעְתָּן יַחַד
וְגַם אֵלּוּ הָאֱלקוּת הַשּׁוֹטִים הַנַּ"ל הָלְכוּ עִמָּהֶם גַּם כֵּן כַּנַּ"ל
וְהָלְכוּ וּבָאוּ לִמְדִינָה אַחַת
וְשָׁאֲלוּ גַּם כֵּן אֶת הַשּׁוֹמְרִים עַל עִנְיַן הַמְּדִינָה, וּמִי הַמֶּלֶךְ שֶׁלָּהֶם
הֵשִׁיבוּ, שֶׁמֵּעֵת שֶׁהָיָה הָרוּחַ סְעָרָה הַנַּ"ל
אָז בָּחֲרוּ לָהֶם בְּנֵי מְדִינָה זוֹ, שֶׁהַתַּכְלִית הוּא הַדִּבּוּר
וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶם דַבְּרָן, בַּעַל לָשׁוֹן, לְמֶלֶךְ
אַחַר כָּךְ מָצְאוּ אִישׁ אֶחָד, שֶׁהָיָה בַּעַל לָשׁוֹן וּמְלִיצָה, וְדַבְּרָן מֻפְלָג מְאד מְאד
וְקִבְּלוּ אוֹתוֹ לְמֶלֶךְ
כִּי הַמֶּלֶךְ מָחַל לוֹ הַמְּלוּכָה, מֵאַחַר שֶׁהוּא בַּעַל לָשׁוֹן כָּזֶה
וְהֵבִינוּ אֵלּוּ הַאַרְבָּעָה הַנַּ"ל, שֶׁבְּוַדַּאי זֶה הוּא הַמֵּלִיץ שֶׁלָּנוּ [דְּהַיְנוּ הַמֵּלִיץ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל]
וּבִקְּשׁוּ גַּם כֵּן אִם אֶפְשָׁר לְהִתְרָאוֹת עִם הַמֶּלֶךְ הַזֶּה
וְאָמְרוּ, שֶׁיּוֹדִיעוּ לוֹ וִיקַבְּלוּ רְשׁוּת
וְהָלְכוּ וְשָׁאֲלוּ, וְנָתַן לָהֶם רְשׁוּת
וְנִכְנְסוּ אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה אֵצֶל הַמֶּלֶךְ שֶׁל מְדִינָה זוֹ
וְהוּא הָיָה הַמֵּלִיץ שֶׁל הַמֶּלֶךְ כַּנַּ"ל
וְהִכִּירוּ זֶה אֶת זֶה וְהָיָה בֵּינֵיהֶם גַּם כֵּן שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וּבְכִיּוֹת כַּנַּ"ל
וְהָלַךְ הַמֵּלִיץ עִמָּהֶם גַּם כֵּן
וְהָלְכוּ יוֹתֵר לְבַקֵּשׁ אוּלַי יִמְצְאוּ הַנִּשְׁאָרִים דְּהַיְנוּ הַמֶּלֶךְ וְכוּ'
כִּי רָאוּ שֶׁה' מַצְלִיחַ דַּרְכָּם, שֶׁהֵם מוֹצְאִים בְּכָל פַּעַם אֶת חַבְרֵיהֶם
וְתָלוּ כָּל זֶה בִּזְכוּת הַבַּעַל תְּפִילָּה הַכָּשֵׁר שֶׁלָּהֶם, שֶׁהוּא עוֹסֵק תָּמִיד לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה
וְעַל יְדֵי תְּפִילּוֹתָיו זָכוּ לִמְצא אֶת חַבְרֵיהֶם הַנַּ"ל
וְהָלְכוּ יוֹתֵר, אוּלַי יִזְכּוּ לִמְצא גַּם הַשְּׁאָר
וְהָלְכוּ וּבָאוּ לִמְדִינָה אַחַת
וְשָׁאֲלוּ גַּם כֵּן עַל עִנְיַן הַמְּדִינָה, וּמִי הַמֶּלֶךְ שֶׁלָּהֶם
הֵשִׁיבוּ לָהֶם, שֶׁהֵם מִן הַכַּת שֶׁבָּחֲרוּ לָהֶם אֶת הַשִּׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה לְתַכְלִית
וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶם אֵיזֶה שִׁכּוֹר אֶחָד, שֶׁהוּא בְּשִׂמְחָה תָּמִיד לִהְיוֹת מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם
וְאַחַר כָּךְ מָצְאוּ אִישׁ אֶחָד, שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בְּתוֹךְ יָם שֶׁל יַיִן, וְהוּטַב בְּעֵינֵיהֶם בְּיוֹתֵר
כִּי זֶה הוּא בְּוַדַּאי שִׁכּוֹר מֻפְלָג מְאד מְאד
וְקִבְּלוּ אוֹתוֹ לְמֶלֶךְ
וּבִקְּשׁוּ גַּם כֵּן לְהִתְרָאוֹת פָּנִים עִמּוֹ
וְהָלְכוּ וְקִבְּלוּ רְשׁוּת וְנִכְנְסוּ [אֵלּוּ הַחֲמִשָּׁה חֲבֵרִים הַנַּ"ל] אֵצֶל זֶה הַמֶּלֶךְ
וְהוּא הָיָה הָאוֹהֵב נֶאֱמָן שֶׁל הַמֶּלֶךְ
שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַיָּם שֶׁל יַיִן, שֶׁנַּעֲשָׂה מִדִּבְרֵי הַתַּנְחוּמִין שֶׁל הַמֵּלִיץ כַּנַּ"ל
[וּבְנֵי הַמְּדִינָה זוֹ סָבְרוּ שֶׁהוּא אִישׁ שִׁכּוֹר גָּדוֹל, מֵאַחַר שֶּׁיּוֹשֵׁב בְּיָם שֶׁל יַיִן וְקִבְּלוּ אוֹתוֹ לְמֶלֶךְ]
וְהִכִּירוּ זֶה אֶת זֶה וְהָיָה בֵּינֵיהֶם גַּם כֵּן שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וּבְכִיּוֹת כַּנַּ"ל
וְהָלַךְ הָאוֹהֵב נֶאֱמָן עִמָּהֶם גַּם כֵּן
וְהָלְכוּ יוֹתֵר וּבָאוּ לִמְדִינָה אַחַת
וְשָׁאֲלוּ אֶת הַשּׁוֹמְרִים: מִי הַמֶּלֶךְ שֶׁלָּכֶם?
הֵשִׁיבוּ, שֶׁמֶּלֶךְ שֶׁלָּהֶם הוּא יְפַת תּאַר
מֵחֲמַת שֶׁהִיא מְבִיאָה אֶל הַתַּכְלִית
כִּי הַתַּכְלִית הוּא יִשּׁוּב הָעוֹלָם, כַּמְבאָר לְעֵיל
וּבַתְּחִלָּה הָיְתָה אֶצְלָם אֵיזֶה יְפַת תּאַר לְמַלְכָּה
אַחַר כָּךְ מָצְאוּ יְפַת תּאַר מֻפְלֶגֶת בְּיָפְיָהּ מְאד מְאד, וְקִבְּלוּ אוֹתָהּ לְמֶלֶךְ
וְהֵבִינוּ [הַיְנוּ אֵלּוּ הַחֲבֵרִים הַנַּ"ל הֵבִינוּ]
שֶׁהִיא בְּוַדַּאי הַבַּת מַלְכָּה הַנַּ"ל
וּבִקְּשׁוּ גַּם כֵּן לְהִתְרָאוֹת עִמָּהּ
וְהָלְכוּ וְקִבְּלוּ רְשׁוּת
וְנִכְנְסוּ אֶל הַמַּלְכָּה, וְהִכִּירוּ כִּי הִיא הַבַּת מַלְכָּה
וְגדֶל הַשִּׂמְחָה שֶׁהָיָה שָׁם, בְּוַדַּאי אֵין לְשַׁעֵר
וְשָׁאֲלוּ אוֹתָהּ אֵיךְ בָּאת לְכָאן
וְסִפְּרָה לָהֶם, שֶׁמֵּעֵת שֶׁבָּא הָרוּחַ סְעָרָה
וְחָטַף אֶת הַתִּינוֹק הַיָּקָר [מִן הָעֲרִיסָה] כַּנַּ"ל
אָז יָצְאָה בִּשְׁעַת הַבֶּהָלָה אַחַר הַתִּינוֹק וְלא מָצְאָה אוֹתוֹ
וְדָחַק אוֹתָהּ הֶחָלָב, וּמִזֶּה נַעֲשָׂה יָם שֶׁל חָלָב
וְאַחַר כָּךְ מָצְאוּ אוֹתָהּ בְּנֵי מְדִינָה זוֹ, וְקִבְּלוּ אוֹתָהּ לְמֶלֶךְ עֲלֵיהֶם
וְהָיָה שָׁם שִׂמְחָה גְּדוֹלָה
גַּם בָּכוּ מְאד עַל הַתִּינוֹק הַיָּקָר הַנִּזְכָּר לְעֵיל, שֶׁנֶּאֱבַד מֵהֶם
וְעַל אָבִיהָ וְאִמָּהּ שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת מֵהֶם
וְהִנֵּה נִמְצָא, שֶׁבָּא בַּעֲלָהּ שֶׁל הַמַּלְכָּה הַזּאת, [הַיְנוּ הַבַּת מַלְכָּה שֶׁנַּעֲשֵׂית כָּאן מַלְכָּה]
כִּי הַגִּבּוֹר הוּא בַּעֲלָהּ כַּנַּ"ל
וְעַתָּה יֵשׁ לְהַמְּדִינָהּ מֶלֶךְ
וּבִקְּשָׁה הַבַּת מַלְכָּה [שֶׁהִיא מַלְכָּה בִּמְדִינָה זוֹ] אֶת הַבַּעַל תְּפִילָּה
שֶׁיֵּלֵךְ בִּמְדִינָתָהּ, וִיטַהֵר אוֹתָהּ מֵהַזֻּהֲמָא הַגְּדוֹלָה שֶׁלָּהּ
כִּי מֵאַחַר שֶׁאֶצְלָם הָיָה עִקַּר הַתַּכְלִית עִנְיַן הַיְפַת תּאַר, כַּנַּ"ל
בְּוַדַּאי הָיוּ מְזהָמִים מְאד מְאד בְּתַאֲוָה זוֹ
עַל כֵּן בִּקְּשָׁה מֵהַבַּעַל תְּפִילָּה, שֶׁיֵּלֵךְ וִיטַהֵר אוֹתָם קְצָת לְעֵת עַתָּה
שֶׁלּא יִתְגַּשְּׁמוּ לְעֵת עַתָּה, בְּזֻהֲמָא הַזּאת כָּל כָּךְ
כִּי מִלְבַד הִתְגַּבְּרוּת הַתַּאֲוָה, הָיָה אֶצְלָם כְּמוֹ אֱמוּנָה, שֶׁזֶּהוּ הַתַּכְלִית
[כִּי כָּל הַכִּתּוֹת הַנַּ"ל, שֶׁבָּחְרוּ לָהֶם כָּל אַחַת וְאַחַת אֵיזֶה מִדָּה רָעָה לְתַכְלִית כַּנַּ"ל
הָיָה אֵצֶל כָּל אַחַת וְאַחַת כְּמוֹ אֱמוּנָה גְּמוּרָה אוֹתָהּ הַמִּדָּה רָעָה]
וְעַל כֵּן בְּוַדַּאי הָיוּ מְשֻׁקָּעִים מְאד בָּזֶה
עַל כֵּן בִּקְּשָׁה מִמֶּנּוּ, שֶׁיֵּלֵךְ וִיטַהֵר אוֹתָם קְצָת לְעֵת עַתָּה
אַחַר כָּךְ הָלְכוּ כֻּלָּם לְבַקֵּשׁ הַשְּׁאָר, דְּהַיְנוּ הַמֶּלֶךְ וְכוּ'
וְהָלְכוּ וּבָאוּ לִמְדִינָה אַחַת, וְשָׁאֲלוּ גַּם כֵּן: מִי הַמֶּלֶךְ שֶׁלָּכֶם?
הֵשִׁיבוּ, שֶׁהַמֶּלֶךְ שֶׁלָּהֶם הוּא בֶּן שָׁנָה
כִּי הֵם מִן הַכַּת שֶׁבָּחֲרוּ לָהֶם שֶׁמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֶׁפַע מְזוֹנוֹת, וְאֵינוֹ נִזּוֹן מִמָּזוֹן שֶׁל שְׁאָר בְּנֵי אָדָם הוּא רָאוּי לִהְיוֹת מֶלֶךְ
וְקִבְּלוּ לְפִי שָׁעָה עָשִׁיר אֶחָד לְמֶלֶךְ
אַחַר כָּךְ מָצְאוּ אָדָם שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בְּיָם שֶׁל חָלָב וְהוּטַב בְּעֵינֵיהֶם מְאד
כִּי זֶה הָאָדָם הוּא נִזּוֹן כָּל יָמָיו מֵחָלָב, וְאֵינוֹ נִזּוֹן מִמְּזוֹנוֹת שֶׁל שְׁאָר הָעוֹלָם
עַל כֵּן קִבְּלוּ אוֹתוֹ לְמֶלֶךְ
וְעַל כֵּן נִקְרָא בֶּן שָׁנָה
מֵחֲמַת שֶׁנִּזּוֹן מֵחָלָב כְּמוֹ בֶּן שָׁנָה
וְהֵבִינוּ, שֶׁזֶּה הוּא הַתִּינוֹק הַנַּ"ל
וּבִקְּשׁוּ לְהִתְרָאוֹת פָּנִים עִמּוֹ
וְהָלְכוּ וְשָׁאֲלוּ, וְקִבְּלוּ רְשׁוּת
וְנִכְנְסוּ אֶצְלוֹ, וְהִכִּירוּ זֶה אֶת זֶה
כִּי גַּם הוּא [הַיְנוּ הַתִּינוֹק שֶׁנַּעֲשָׂה מֶלֶךְ] הִכִּיר אוֹתָם
אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה תִּינוֹק קָטָן כְּשֶׁנֶעֱלָם מֵאִתָּם
אַף עַל פִּי כֵן, מֵאַחַר שֶׁהָיָה חָכָם גָּמוּר מֵעֵת הִוָּלְדוֹ, כִּי נוֹלַד עִם חָכְמָה גְּמוּרָה כַּנַּ"ל
עַל כֵּן הִכִּיר אוֹתָם
וְהֵם הִכִּירוּ אוֹתוֹ בְּוַדַּאי
וּבְוַדַּאי הָיָה שָׁם שִׂמְחָה נוֹרָאָה מְאד
וְגַם בָּכוּ עֲדַיִן עַל שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים מֵהַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה
וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: אֵיךְ בָּאתָ לְכָאן?
וְסִפֵּר לָהֶם, שֶׁבְּעֵת שֶׁחָטַף אוֹתוֹ הָרוּחַ סְעָרָה נְשָׂאוֹ לְמָקוֹם שֶׁנְּשָׂאוֹ
וְהָיָה שָׁם בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם
וְהָיָה מְחַיֶּה עַצְמוֹ בַּמֶּה שֶׁאֶפְשָׁר בַּמֶּה שֶׁמָּצָא שָׁם
עַד שֶׁבָּא אֶל יָם שֶׁל חָלָב
וְהֵבִין שֶׁזֶּה הַיָּם נַעֲשָׂה בְּוַדַּאי מֵחָלָב שֶׁל אִמּוֹ
כִּי בְּוַדַּאי דָּחַק אוֹתָהּ הֶחָלָב, וּמִזֶּה נַעֲשָׂה זֶה הַיָּם
וְיָשַׁב שָׁם בְּאוֹתוֹ הַיָּם שֶׁל חָלָב
וְהָיָה נִזּוֹן מִן הֶחָלָב
עַד שֶׁבָּאוּ בְּנֵי הַמְּדִינָה זוֹ וְקִבְּלוּ אוֹתוֹ לְמֶלֶךְ
אַחַר כָּךְ הָלְכוּ יוֹתֵר, וּבָאוּ לִמְדִינָה אַחַת
וְשָׁאֲלוּ: מִי הַמֶּלֶךְ שֶׁלָּכֶם?
הֵשִׁיבוּ, שֶׁהֵם בָּחֲרוּ לָהֶם, שֶׁרְצִיחָה הוּא הַתַּכְלִית
וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶם לְמֶלֶךְ רוֹצֵח אֶחָד
אַחַר כָּךְ מָצְאוּ אִשָּׁה אַחַת, שֶׁהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בְּתוֹךְ יָם שֶׁל דָּם
וְקִבְּלוּ אוֹתָהּ לְמֶלֶךְ
מֵחֲמַת שֶׁרָאוּ שֶׁהִיא בְּוַדַּאי רוֹצֵחַ גָּדוֹל מְאד מְאד
מֵאַחַר שֶׁיּוֹשֶׁבֶת בְּתוֹךְ יָם שֶׁל דָּם
וּבִקְּשׁוּ גַּם כֵּן לְהִתְרָאוֹת פָּנִים עִמָּהּ
וְהָלְכוּ וְקִבְּלוּ רְשׁוּת, וְנִכְנְסוּ אֵלֶיהָ
וְהִיא הָיְתָה הַמַּלְכָּה הַנַּ"ל, שֶׁהָיְתָה בּוֹכָה תָּמִיד
וּמֵהַדְּמָעוֹת שֶׁלָּהּ נַעֲשָׂה הַיָּם שֶׁל דָם כַּנַּ"ל
וְהִכִּירוּ זֶה אֶת זֶה
וְהָיָה שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאד בְּוַדַּאי
וַעֲדַיִן הָיוּ בּוֹכִים, עַל שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים מִן הַמֶּלֶךְ עֲדַיִן
וְהָלְכוּ יוֹתֵר, וּבָאוּ לִמְדִינָה אַחַת, וְשָׁאֲלוּ: מִי הַמֶּלֶךְ שֶׁלָּכֶם?
הֵשִׁיבוּ, שֶׁהֵם בָּחֲרוּ לָהֶם לְמֶלֶךְ אִישׁ מְכֻבָּד אֶחָד
כִּי אֶצְלָם עִקַּר הַתַּכְלִית הוּא כָּבוֹד
אַחַר כָּךְ מָצְאוּ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בַּשָּׂדֶה זָקֵן אֶחָד וְכֶתֶר עַל ראשׁוֹ
וְהוּטַב בְּעֵינֵיהֶם
כִּי הוּא מְכֻבָּד גָּדוֹל
מֵאַחַר שֶׁהוּא יוֹשֵׁב בַּשָּׂדֶה מֻכְתָּר בְּכֶתֶר
וְקִבְּלוּ אוֹתוֹ לְמֶלֶךְ
וְהֵבִינוּ כִּי בְּוַדַּאי זֶה הוּא הַמֶּלֶךְ, [הַיְנוּ הַמֶּלֶךְ שֶׁלָּהֶם הַנַּ"ל]
וּבִקְּשׁוּ גַּם כֵּן אִם אֶפְשָׁר לְהִתְרָאוֹת עִמּוֹ
וְהָלְכוּ, וְקִבְּלוּ רְשׁוּת וְנִכְנְסוּ אֶצְלוֹ
וְהִכִּירוּ, כִּי הוּא הוּא הַמֶּלֶךְ בְּעַצְמוֹ
וְגדֶל הַשִּׂמְחָה שֶׁהָיָה שָׁם בְּוַדַּאי, אִי אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר בַּמּחַ
וְאֵלּוּ הָאֱלקוּת הַשּׁוֹטִים הַנַּ"ל, [הַיְנוּ הָעֲשִׁירִים, גְּדוֹלֵי הַמְּדִינָה שֶׁל עֲשִׁירוּת, שֶׁהָיוּ בִּמְדִינָתָם אֱלקוּת], הָלְכוּ עִמָּהֶם
וְלא יָדְעוּ כְּלָל מֵחַיּוּתָם מַהוּ הַשְּׂמָחוֹת הַלָּלוּ
וְהִנֵּה עַתָּה חָזְרוּ וְנִתְקַבְּצוּ כָּל הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ יַחַד
וְשָׁלְחוּ אֶת הַבַּעַל תְּפִילָּה אֶל הַמְּדִינוֹת הַנַּ"ל
[הַיְנוּ הַמְּדִינוֹת שֶׁל הַכִּתּוֹת הַנַּ"ל, שֶׁבָּחֲרוּ לָהֶם מִדּוֹת רָעוֹת הַנַּ"ל לְתַכְלִית]
לְתַקֵּן אוֹתָם וּלְטַהֵר אוֹתָם לַהֲשִׁיבָם מִשְּׁטוּתָם
כָּל מְדִינָה וּמְדִינָה מִשְּׁטוּת וְטָעוּת שֶׁלָּהּ
כִּי כֻּלָּם תָּעוּ וְנָבוֹכוּ כַּנַּ"ל
וְעַתָּה הָיָה בְּוַדַּאי כּחַ בְּיַד הַבַּעַל תְּפִילָּה לֵילֵךְ אֲלֵיהֶם וְלַהֲשִׁיבָם
כִּי קִבֵּל כּחַ וּרְשׁוּת מִן הַמְּלָכִים שֶׁל כָּל הַמְּדִינוֹת הַנַּ"ל
כִּי כָּאן הָיוּ כָּל הַמְּלָכִים שֶׁלָּהֶם, כַּנַּ"ל
[כִּי הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה שֶׁל הַמֶּלֶךְ שֶׁחָזְרוּ עַתָּה וְנִתְקַבְּצוּ
כֻּלָּם הָיוּ מְלָכִים עַל כָּל הַמְּדִינוֹת שֶׁל הַכִּתּוֹת הַנַּ"ל כַּנַּ"ל]
וְהָלַךְ הַבַּעַל תְּפִילָּה בְּכחָם לְטַהֲרָם וּלְהַחֲזִירָם בִּתְשׁוּבָה
וְדִבֵּר הַגִּבּוֹר עִם הַמֶּלֶךְ אוֹדוֹת בְּנֵי הַמְּדִינָה, שֶׁנָּפְלוּ אֶל הַעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל מָמוֹן כַּנַּ"ל
וְאָמַר הַגִּבּוֹר לְהַמֶּלֶךְ.
אֵיךְ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיכֶם, שֶׁעַל יְדֵי הַדֶּרֶךְ שֶׁיֵּשׁ לִי אֶל הַחֶרֶב הַנַּ"ל
עַל יְדֵי זֶה יְכוֹלִים לְהוֹצִיא אֶת מִי שֶׁנִּשְׁקַע בַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל תַאֲוַות מָמוֹן
הֵשִׁיב לוֹ הַמֶּלֶךְ: כֵּן הַדָּבָר
וְהוֹדִיעַ הַמֶּלֶךְ לְהַגִּבּוֹר
הֱיוֹת שֶׁבַּדֶּרֶךְ, שֶׁהוּא עוֹלֶה אֶל הַחֶרֶב הַנַּ"ל
יֵשׁ דֶּרֶךְ מִן הַצַּד
וּבָאִים בְּאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ אֶל הַר שֶׁל אֵשׁ
וְעַל הָהָר רָבוּץ אַרְיֵה
וְהָאַרְיֵה, כְּשֶׁהוּא צָרִיךְ לֶאֱכל
הוּא הוֹלֵךְ וְנוֹפֵל עַל הָעֲדָרִים
וְלוֹקֵחַ לוֹ צאן וּבְהֵמוֹת וְאוֹכְלָם
וְהָרוֹעִים יוֹדְעִים מִזֶּה, וְשׁוֹמְרִים מְאד אֶת הַצּאן מִפָּנָיו
אֲבָל הָאַרְיֵה אֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ כְּלָל עַל זֶה
רַק כְּשֶׁהוּא רוֹצֶה לֶאֱכל, הוּא נוֹפֵל עַל הָעֲדָרִים
וְהָרוֹעִים הֵם מַכִּים וּמַרְעִישִׁים עָלָיו
אֲבָל הָאַרְיֵה אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ זאת כְּלָל
רַק הוּא לוֹקֵחַ לְעַצְמוֹ צאן וּבְהֵמוֹת וְהוֹמֶה וְאוֹכְלָם
וְאוֹתוֹ הָהָר שֶׁל אֵשׁ הַנַּ"ל אֵינוֹ נִרְאֶה כְּלָל
וְעוֹד מִן הַצַּד יֵשׁ עוֹד דֶּרֶךְ אַחֵר
וּבָאִים בְּאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ אֶל מָקוֹם, הַנִּקְרָא בֵּית הַבִּשּׁוּל [מטבח]
וְשָׁם, בְּאוֹתוֹ הַבֵּית הַבִּשּׁוּל, יֵשׁ כָּל מִינֵי מַאֲכָלִים
וּבְאוֹתוֹ הַבֵּית הַבִּשּׁוּל אֵין שׁוּם אֵשׁ כְּלָל
רַק הַמַּאֲכָלִים מִתְבַּשְּׁלִים עַל יְדֵי הָהָר שֶׁל אֵשׁ הַנַּ"ל
וְהָהָר שֶׁל אֵשׁ הוּא רָחוֹק מִשָּׁם הַרְבֵּה
רַק שֶׁהוֹלְכִים שְׁבִילִים וְצִנּוֹרוֹת מִן הָהָר שֶׁל אֵשׁ אֶל הַבֵּית הַבִּשּׁוּל הַנַּ"ל
וְעַל יְדֵי זֶה מִתְבַּשְּׁלִים שָׁם כָּל הַמַּאֲכָלִים הַנַּ"ל
וְגַם הַבֵּית הַבִּשּׁוּל הַזּאת אֵינָהּ נִרְאֶה כְּלָל
רַק שֶׁיֵּשׁ סִימָן, שֶׁעוֹמְדִים שָׁם צִפֳּרִים עַל אוֹתָהּ הַבֵּית הַבִּשּׁוּל
וְעַל יְדֵי זֶה יוֹדְעִים, שֶׁשָּׁם הוּא הַבֵּית הַבִּשּׁוּל
וְאֵלּוּ הַצִּפֳּרִים הֵם מְרַחֲפִים בְּכַנְפֵיהֶם
וְעַל יְדֵי זֶה הֵם מַבְעִירִים הָאֵשׁ וּמְכַבִּים הָאֵשׁ
הַיְנוּ, עַל יְדֵי הָרְחִיפָה שֶׁל הַצִּפֳּרִים הֵם מַבְעִירִים וּמַלְהִיבִים הָאֵשׁ
וְגַם עַל יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ הֵם מְכַבִּים הָאֵשׁ שֶׁלּא יִתְלַהֵב יוֹתֵר מִדַּי
וְהֵם מַלְהִיבִים הָאֵשׁ כְּפִי הַמַּאֲכָלִים
שֶׁלְּצרֶךְ מַאֲכָל פְּלוֹנִי צְרִיכִים לְהַלְהִיב הָאֵשׁ כָּךְ
וּלְצרֶךְ מַאֲכָל אַחֵר צְרִיכִים לְהַלְהִיב הָאֵשׁ כָּךְ
הַכּל כְּפִי הַמַּאֲכָל, כֵּן הֵם מַלְהִיבִים אֶת הָאֵשׁ
[כָּל זֶה הוּא דִּבְרֵי הַמֶּלֶךְ אֶל הַגִּבּוֹר]
בְּכֵן, תּוֹלִיךְ אוֹתָם [הַיְנוּ אֶת אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים הַנַּ"ל שֶׁנָּפְלוּ בָּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל מָמוֹן, שֶׁהֵם הָאֱלקוּת שֶׁל הַמְּדִינָה שֶׁל עֲשִׁירוּת הַנַּ"ל, שֶׁהָלְכוּ עִמָּהֶם כַּנַּ"ל]
תְּחִלָּה נֶגֶד הָרוּחַ, כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ אֲלֵיהֶם רֵיחַ הַמַּאֲכָלִים הַנַּ"ל
אַחַר כָּךְ, כְּשֶׁתִּתֵּן לָהֶם מִן הַמַּאֲכָלִים הַנַּ"ל
בְּוַדַאי יַשְׁלִיכוּ תַּאֲוָה זוֹ שֶׁל מָמוֹן
וְכֵן עָשָׂה הַגִּבּוֹר
וְלָקַח אֶת הָאֲנָשִׁים הַנַּ"ל, דְּהַיְנוּ גְּדוֹלֵי הַמְּדִינָה שֶׁל עֲשִׁירוּת, שֶׁהֵם אֱלקוּת בִּמְדִינָתָם, כַּנַּ"ל
כִּי אֵלּוּ הָאֱלקוּת הָיוּ בְּכָאן, כִּי בָּאוּ עִם הַמְמֻנֶּה עַל הָאוֹצָרוֹת לְכָאן, כְּכָל הַמְבאָר לְמַעְלָה
וּכְשֶׁיָּצְאוּ מִמְּדִינָתָם עִם הַמְמֻנֶּה כַּנַּ"ל
נָתְנוּ לָהֶם בְּנֵי הַמְּדִינָה כּחַ וְהַרְשָׁאָה
שֶׁכָּל מַה שֶּׁיַּעֲשׂוּ אֵלּוּ הַשְּׁלוּחִים, יִהְיֶה עָשׂוּי
וְכָל בְּנֵי הַמְּדִינָה מֻכְרָחִים לְהִתְרָצוֹת לְכָל מַה שֶּׁיַּעֲשׂוּ אֵלּוּ הַשְּׁלוּחִים, [שֶׁהֵם גְּדוֹלֵי הַמְּדִינָה אֱלקוּת שֶׁלָּהֶם] וְלא יוּכְלוּ לְשַׁנּוֹת
וְלָקַח הַגִּבּוֹר אֶת אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים, שֶׁהֵם נִקְרָאִים אֱלקוּת בִּמְדִינָתָם מֵחֲמַת עָשְׁרָם כַּנַּ"ל
וְהוֹלִיךְ אוֹתָם בַּדֶּרֶךְ הַנַּ"ל
וְהֵבִיא אוֹתָם עַד הַבֵּית הַבִּשּׁוּל שֶׁל הַמַּאֲכָלִים הַנַּ"ל
וּבִתְחִלָּה הוֹלִיךְ אוֹתָם כְּנֶגֶד הָרוּחַ
וְהִגִּיעַ לָהֶם הָרֵיחַ שֶׁל הַמַּאֲכָלִים
וְהִתְחִילוּ לְבַקְּשׁוֹ מְאד, שֶׁיִתֵּן לָהֶם מֵהַמַּאֲכָלִים הַטּוֹבִים הַלָּלוּ
אַחַר כָּךְ הוֹלִיךְ אוֹתָם מִכֶּנֶגֶד הָרוּחַ
וְהִתְחִילוּ לִצְעק שֶׁיֵּשׁ סִרְחָה גְּדוֹלָה
חָזַר וְהֵבִיא אוֹתָם כְּנֶגֶד הָרוּחַ, וְשׁוּב הִגִּיעַ לָהֶם הָרֵיחַ הַטּוֹב שֶׁל הַמַּאֲכָלִים
וְחָזְרוּ וּבִקְּשׁוּ אוֹתוֹ, שֶׁיִּתֵּן לָהֶם מִן הַמַּאֲכָלִים
חָזַר וְהוֹלִיךְ אוֹתָם מִכְּנֶגֶד הָרוּחַ
וְחָזְרוּ וְצָעֲקוּ, שֶׁיֵּשׁ סִרְחָה גְּדוֹלָה מְאד
עָנָה וְאָמַר לָהֶם הַגִּבּוֹר לְהָאֲנָשִׁים הַנַּ"ל
הֲלא אַתֶּם רוֹאִים, שֶׁאֵין כָּאן שׁוּם דָּבָר שֶׁיַּסְרִיחַ
בְּהֶכְרֵחַ צְרִיכִים לוֹמַר בְּוַדַּאי שֶׁאַתֶּם בְּעַצְמְכֶם מַסְרִיחִים
כִּי בְּכָאן אֵין שׁוּם דָּבָר שֶׁיַּסְרִיחַ
אַחַר כָּךְ נָתַן לָהֶם מִן הַמַּאֲכָלִים הַנַּ"ל
וְתֵכֶף כְּשֶׁאָכְלוּ מֵאֵלּוּ הַמַּאֲכָלִים
הִתְחִילוּ תֵּכֶף לְהַשְׁלִיךְ וְלִזְרק מֵהֶם אֶת כַּסְפָּם וּזְהָבָם
וְכָל אֶחָד חָפַר לְעַצְמוֹ חֲפִירָה וְקֶבֶר, וְקָבַר אֶת עַצְמוֹ בְּתוֹךְ הַחֲפִירָה מֵחֲמַת גּדֶל הַבּוּשָׁה
שֶׁנִּתְבַּיְּשׁוּ עַל יְדֵי שֶׁהִרְגִּישׁוּ גּדֶל הַסִּרְחוֹן שֶׁל הַמָּמוֹן [שֶׁהוּא מַסְרִיחַ כְּמוֹ צוֹאָה מַמָּשׁ]
מֵחֲמַת שֶׁטָּעֲמוּ מִן הַמַּאֲכָלִים הַנַּ"ל
וְקָרְעוּ אֶת פְּנֵיהֶם, וְקָבְרוּ אֶת עַצְמָן
וְלא הָיוּ יְכוֹלִים לְהָרִים פְּנֵיהֶם כְּלָל
וְנִתְבַּיֵּשׁ אֶחָד מֵחֲבֵרוֹ
כִּי שָׁם בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם, הַמָּמוֹן הוּא הַבּוּשָׁה הַגְּדוֹלָה מִכָּל הַבּוּשׁוֹת
וּמִי שֶׁרוֹצֶה לְדַבֵּר דִּבְרֵי בִּזּוּי לַחֲבֵרוֹ, הוּא אוֹמֵר לוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָמוֹן
כִּי מָמוֹן הוּא בּוּשָׁה גְּדוֹלָה מְאד שָׁם
וְכָל מִי שֶּׁיֵּשׁ לוֹ יוֹתֵר מָמוֹן מִתְבַּיֵּשׁ יוֹתֵר
עַל כֵּן קָבְרוּ אֶת עַצְמָן מִגּדֶל הַבּוּשָׁה
וְכָל אֶחָד לא הָיָה יָכוֹל לְהָרִים פָּנָיו אֲפִילּוּ בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ
מִכָּל שֶׁכֵּן בִּפְנֵי הַגִּבּוֹר הַנַּ"ל
וְכָל מִי שֶׁהָיָה מוֹצֵא אֶצְלוֹ עוֹד אֵיזֶה דִּינָר אוֹ גָּדוֹל
הָיָה מְבָעֵר אוֹתוֹ מִיָּד וּמַשְׁלִיכוֹ מִמֶּנּוּ לְמֵרָחוֹק בְּחִפָּזוֹן גָּדוֹל
אַחַר כָּךְ בָּא אֲלֵיהֶם הַגִּבּוֹר, וְהוֹצִיא אוֹתָם [מִן הַחֲפִירוֹת וְהַקְּבָרִים הַנַּ"ל]
וְאָמַר לָהֶם: בּוֹאוּ עִמִּי!
כִּי עַתָּה אֵינְכֶם צְרִיכִים לְהִתְיָרֵא עוֹד מִן הַגִּבּוֹר
[שֶׁהָיוּ כָּל בְּנֵי הַמְּדִינָה שֶׁל עֲשִׁירוּת מִתְיָרְאִים מִמֶּנּוּ כַּנַּ"ל]
כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא הַגִּבּוֹר [כַּנַּ"ל]
וּבִקְשׁוּ מִן הַגִּבּוֹר שֶׁיִּתֵּן לָהֶם מִן הַמַּאֲכָלִים הַלָּלוּ, כְּדֵי לְהוֹלִיךְ לִמְדִינָתָם
כִּי הֵם בְּוַדַּאי יִהְיוּ מְמָאֲסִים מְאד בְּמָמוֹן
אַךְ רָצוּ שֶׁגַּם כָּל בְּנֵי הַמְּדִינָה יֵצְאוּ מִתַּאֲוָה זוֹ שֶׁל מָמוֹן
וְנָתַן לָהֶם מֵאֵלּוּ הַמַּאֲכָלִים, וְהוֹלִיכוּ אֶל הַמְּדִינָה שֶׁלָּהֶם
וְתֵכֶף כְּשֶׁנָּתְנוּ לָהֶם מֵאֵלּוּ הַמַּאֲכָלִים
הִתְחִילוּ תֵּכֶף לְהַשְׁלִיךְ אֶת כַּסְפָּם וּזְהָבָם כַּנַּ"ל
וְטָמְנוּ עַצְמָן בִּמְחִלּוֹת עָפָר מִגּדֶל הַבּוּשָׁה
וְהָעֲשִׁירִים הַגְּדוֹלִים וְהָאֱלקוּת הַנַּ"ל, נִתְבַּיְּשׁוּ בְּיוֹתֵר
וְגַם הַקְּטַנִּים שֶׁהָיוּ נִקְרָאִים אֶצְלָם "חַיּוֹת רָעוֹת" כַּנַּ"ל, נִתְבַּיְּשׁוּ בְּעַצְמָן גַּם כֵּן
עַל שֶׁהָיוּ עַד הֵנָּה קְטַנִּים בְּעֵינֵי עַצְמָן מֵחֲמַת שֶׁאֵין לָהֶם מָמוֹן
כִּי עַתָּה נִתְגַּלָּה שֶׁאַדְּרַבָּא, הַמָּמוֹן הוּא עִקַּר הַבּוּשָׁה
כִּי אֵלּוּ הַמַּאֲכָלִים הַנַּ"ל יֵשׁ לָהֶם סְגֻלָּה זוֹ
שֶׁמִּי שֶׁאוֹכֵל מֵהֶם
מְמָאֵס בְּמָמוֹן מְאד
כִּי מַרְגִּישׁ סִרְחוֹן הַמָּמוֹן כְּמוֹ צוֹאָה וְטִנּוּף מַמָּשׁ
וַאֲזַי הִשְׁלִיכוּ אֱלִילֵי כַּסְפָּם וֶאֱלִילֵי זְהָבָם
וְאַחַר כָּךְ שָׁלְחוּ לְשָׁם אֶת הַבַּעַל תְּפִילָּה הַנַּ"ל
וְנָתַן לָהֶם תְּשׁוּבוֹת וְתִקּוּנִים, וְטִהֵר אוֹתָם
וְהַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל מָלַךְ בְּכִפָּה
וְכָל הָעוֹלָם שָׁבוּ אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעָסְקוּ רַק בְּתוֹרָה וּתְפִילָּה וּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים
אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן
מְבאָר בַּפָּסוּק שֶׁיֵּשׁ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תַּנּוּר בְּמָקוֹם זֶה וְהָאֵשׁ הוּא שָׁם בְּמָקוֹם אַחֵר רָחוֹק מִן הַתַּנּוּר
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "נְאֻם ה' אֲשֶׁר אוּר לוֹ בְּצִיּוֹן וְתַנּוּר לוֹ בִּירוּשָׁלָיִם"
וְעַיֵּן שָׁם כָּל הַקַּפִּיטְל הַנַּ"ל שֶׁמְּדַבֵּר מֵעִנְיַן כָּל הַמַּעֲשֶׂה הַנַּ"ל
"הוֹי הַיּרְדִים מִצְרַיִם לְעֶזְרָה וְעַל סוּסִים יִשָּׁעֵנוּ וּמִצְרַיִם אָדָם וְלא אֵל וְסוּסֵיהֶם בָּשָׂר וְלא רוּחַ".
הַיְנוּ בְּחִינַת הַמְּדִינָה שֶׁסָּמְכוּ עָלֶיהָ הַמְּדִינָה שֶׁל עֲשִׁירוּת שֶׁהֵם יוֹשִׁיעוּ אוֹתָם
כִּי לְפִי טָעוּתָם סָבְרוּ שֶׁהֵם כֻּלָּם אֱלקוּת וְסוּסֵיהֶם הֵם מַלְאָכִים כַּמְבאָר לְעֵיל בְּתוֹךְ הַמַּעֲשֶׂה עַיֵּן שָׁם
וְזֶה שֶׁסִּיֵּם הַפָּסוּק: "וּמִצְרַיִם אָדָם וְלא אֵל וְסוּסֵיהֶם בָּשָׂר" וְכוּ' וְהָבֵן
"וַה' יַטֶּה יָדוֹ וְכָשַׁל עוֹזֵר וְנָפַל עָזֻר וְיַחְדָּו כֻּלָּם יִכְלָיוּן"
הַיְנוּ בְּחִינַת הַיָּד הַנַּ"ל: כִּי עַל הַיָּד רָאוּ שֶׁשְּׂנֵיהֶם יִהְיוּ נִכְלִין, הָעוֹזֵר וְהֶעָזוּר כַּנַּ"ל
"כַּאֲשֶׁר יֶהְגֶּה הָאַרְיֵה וְהַכְּפִיר עַל טַרְפּוֹ אֲשֶׁר יִקָּרֵא עָלָיו מְלא רעִים" וְכוּ'
"כְּצִפֳּרִים עָפוֹת" וְכוּ'
הַיְנוּ בְּחִינַת הָאַרְיֵה הַנַּ"ל וְהַצִּפֳּרִים הַנַּ"ל עַיֵּן הֵיטֵב לְעֵיל בְּתוֹךְ הַמַּעֲשֶׂה וְהָבֵן
"כִּי בַּיּוֹם הַהוּא יִמְאָסוּן אִישׁ אֱלִילֵי כַּסְפּוֹ וֶאֱלִילֵי זְהָבוֹ" וְכוּ' "וְנָפַל אַשּׁוּר בְּחֶרֶב לא אִישׁ וְכוּ' וְנָס לוֹ מִפְּנֵי חֶרֶב וְכוּ' וְסַלְעוֹ מִמָּגוֹר יַעֲבוֹר".
זֶה בְּחִינַת הַשְּׁלשָׁה כִּתּוֹת שֶׁל הַחֶרֶב הַנַּ"ל
וְנָפַל וְנָס זֶה בְּחִינַת שְׁנֵי הַכּחוֹת הַנַּ"ל
"וְסַלְעוֹ מִמָּגוֹר יַעֲבר" זֶה בְּחִינַת חֳלִי הַדַּאר הַנַּ"ל שֶׁחוֹלֵף וְעוֹבֵר חָזְקוֹ וְכחוֹ מִמֶּנּוּ
כִּי סַלְעוֹ פֵּרוּשׁוֹ חָזְקוֹ [וְזֶה בְּחִינַת כּחַ הַשְּׁלִישִׁי שֶׁל הַחֶרֶב הַנַּ"ל] עַיֵּן הֵיטֵב: וְהָבֵן.
אַחַר כָּל זֶה סִיֵּם הַפָּסוּק: "נְאֻם ה' אֲשֶׁר אוּר לוֹ בְּצִיּוֹן וְתַנּוּר לוֹ בִּירוּשָׁלָיִם" הַיְנוּ הַתַּנּוּר וְהָאֵשׁ הַנַּ"ל כַּנַּ"ל
רְאֵה וְהַבֵּט וְהָבֵן כִּי בְּהַקַּפִּיטְל הַזֶּה מְבאָר כָּל הַמַּעֲשֶׂה הַנַּ"ל [כָּל זֶה דִּבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]
וְכָךְ אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּפֵרוּשׁ
שֶׁכָּל הַמַּעֲשֶׂה כֻּלָּהּ מֵראשׁ וְעַד סוֹף הִיא רְמוּזָה כֻּלָּהּ בְּתוֹךְ הַקַּפִּיטְל הַנַּ"ל
וְאָמַר שֶׁכָּל הַדְּבָרִים שֶׁל הַמַּעֲשֶׂה הַנַּ"ל כֻּלָּם יְכוֹלִים לִמְצא בַּמִּקְרָאוֹת וְכַיּוֹצֵא
[כְּגוֹן "וְטִמֵּאתֶם אֶת צִפּוּי פְּסִילֵי כַסְפֶּךָ וְאֶת אֲפֻדַּת מַסֵּכַת זְהָבֶךָ תִּזְרֵם כְּמוֹ דָּוָה צֵא תּאמַר לוֹ"
וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בַּיּוֹם הַהוּא יַשְׁלִיךְ הָאָדָם אֶת אֱלִילֵי כַּסְפּוֹ וְאֶת אֱלִילֵי זְהָבוֹ וְכוּ' לַחְפּר פֵּרוֹת וְכוּ' לָבוֹא בְּנִקְרוֹת הַצֻּרִים" וְכוּ'
הַיְנוּ שֶׁיַּשְׁלִיכוּ תַאֲוַות מָמוֹן שֶׁהִיא עֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ
וְיַטְמִינוּ עַצְמָן בַּחֲפִירוֹת וְכוּ' כַּמְבאָר בַּמַּעֲשֶׂה הַנַּ"ל
כִּי הַמָּמוֹן הוּא מַסְרִיחַ כְּמוֹ צוֹאָה מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "תִּזְרֵם כְּמוֹ דָּוָה צֵא תּאמַר לוֹ"
וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָּזֶה יְכוֹלִים לִמְצא כָּל דִּבְרֵי הַמַּעֲשֶׂה הַנַּ"ל בַּמִּקְרָאוֹת וְכַיּוֹצֵא]
אֲבָל עִקַּר הַמַּעֲשֶׂה כֻּלָּהּ נֶאֶמְרָה עַל קַפִּיטְל הַנַּ"ל
כִּי שָׁם הִיא מְבאֶרֶת וּמְרֻמֶּזֶת כֻּלָּהּ
אֲבָל אֵין אִתָּנוּ יוֹדֵעַ עַד מָה כִּי אִם מַה שֶּׁגִּלָּה לָנוּ בְּפֵרוּשׁ [הַיְנוּ כָּל הַמְבאָר לְעֵיל]
אֲבָל שְׁאָר עִנְיְנֵי הַמַּעֲשֶׂה לא זָכִינוּ לְהַשִּׂיג אֵיךְ הִיא מְרֻמֶּזֶת בַּקַּפִּיטְל הַנַּ"ל
אֲבָל אָמַר בְּפֵרוּשׁ שֶׁכָּל הַמַּעֲשֶׂה כֻּלָּהּ מְרֻמֶּזֶת שָׁם
סֵדֶר הַמֶּלֶךְ עִם אֲנָשָׁיו הַנַּ"ל הוּא כָּךְ
הַבַּעַל תְּפִילָּה עִם הַגִּבּוֹר
הַמְּמֻנֶּה עַל הָאוֹצָרוֹת וְהֶחָכָם.
הַמֵּלִיץ וְהָאוֹהֵב נֶאֱמָן
הַבַּת מַלְכָּה עִם בְּנָהּ
הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה
כָּךְ הוּא הַסִּדּוּר שֶׁלָּהֶם.
וְהֵם בְּחִינַת עוֹלַם הַתִּקּוּן.
וְהֵם עֲשָׂרָה דְּבָרִים וְלא נֶחְשְׁבוּ כַּסֵּדֶר: הַיְנוּ שֶׁלּא נֶחְשְׁבוּ [אֵלּוּ הָעֲשָׂרָה הַנַּ"ל] כְּפִי הַסֵּדֶר הַמְבאָר בְּסִפְרֵי קַבָּלָה: אֲבָל יֵשׁ דְּבָרִים בְּגוֹ.
גַּם מְבאָר בַּסְּפָרִים שֶׁכְּשֶׁהַשְׁפָּעַת מִדָּה אַחַת עוֹבֶרֶת דֶּרֶךְ מִדָּה אַחֶרֶת שֶׁכְּשֶׁמִּתְעַכֶּבֶת שָׁם זאת הַהַשְׁפָּעָה אֲזַי נִקְרֵאת עַל שֵׁם אוֹתָהּ הַמִּדָּה
הַיְנוּ שֶׁהַמִּדָּה שֶׁשָּׁם מִתְעַכֶּבֶת הַהַשְׁפָּעָה שֶׁל מִדָּה אַחֶרֶת שֶׁעוֹבֶרֶת דֶּרֶךְ שָׁם הִיא נִקְרֵאת עַל שֵׁם אוֹתָהּ הַמִּדָּה שֶׁבָּא מִמֶּנָּה הַהַשְׁפָּעָה
וּבִשְׁבִיל זֶה נִשְׁתַּנָּה כָּאן הַסֵּדֶר
וְגַם יֵשׁ עוֹד כַּמָּה עִנְיָנִים בָּזֶה הַמְבאָרִים לְהַבְּקִיאִים הֵיטֵב בַּסְּפָרִים כָּל זֶה אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּפֵרוּשׁ
גַּם הֵבַנְתִּי מִדְּבָרָיו שֶׁמְּרֻמָּז בְּזאת הַמַּעֲשֶׂה מִיתַת הַמְּלָכִים וְתִקּוּנָם
וּבֵין בִּבְחִינַת הַחֻרְבָּן וּבֵין בִּבְחִינַת הַתִּקּוּן לא נֶאֶמְרוּ כַּסֵּדֶר הָעֶשֶׂר בְּחִינוֹת הַנַּ"ל מֵחֲמַת הַטְּעָמִים וְעִנְיָנִים הַנַּ"ל
וַעֲדַיִן הַדְּבָרִים סְתוּמִים וַחֲתוּמִים
כִּי סוֹד הַמַּעֲשֶׂה לא גִּלָּה כְּלָל רַק הֵאִיר עֵינֵינוּ בִּפְסוּקִים וְעִנְיָנִים הַנַּ"ל כְּדֵי שֶׁנֵּדַע שֶׁיֵּשׁ בְּהַמַּעֲשֶׂה סוֹדוֹת נִסְתָּרִים גְּדוֹלִים וְנוֹרָאִים מְאד.
וְאֵין אִתָּנוּ יוֹדֵעַ עַד מָה
אַשְׁרֵי מִי שֶׁיִּזְכֶּה לְהָבִין קְצָת סוֹדוֹת הַמַּעֲשִׂיּוֹת הַלָּלוּ הַמְבאָרִים בְּזֶה הַסֵּפֶר כִּי כֻּלָּם הֵם חִדּוּשִׁים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים מְאד מְאד עָמק עָמק מִי יִמְצָאֶנּוּ
מַה נּאמַר מַה נְּדַבֵּר מִי שָׁמַע כָּזאת מִי רָאָה כָּאֵלֶּה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נה - אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר קוֹבֵר מֵתִים הָיִיתִי
...אבא שאול אומר קובר מתים הייתי פעם אחת רצתי אחר צבי ונכנסתי בקולית של מת וכו' א. דע, כי לראות במפלתם של רשעים אי אפשר, אלא על ידי בחינת ארץ ישראל "שב לימיני עד אשית אויביך הדם לרגליך" ימין, זה בחינת ארץ ישראל בחינת בנימין, בן ימין, שנולד בארץ ישראל . ב. ולהמשיך בחינת קדשת ארץ ישראל עכשו בגלות, שהיא תחת יד הסטרא אחרא, ואין יכלת בקדשתה להתגלות אף על פי כן יכולין לגלות ולהמשיך קדשתה אפילו בגלות המר הזה "ואף גם זאת בארץ איביהם" הינו אפילו בגלות המר, י...
שיחות הר"ן - אות ח
שיחות הר"ן - אות ח כשלומדין מלי דפורענותא כגון כשלומדין הלכות אבלות וכיוצא אין לעין שם הרבה כי אין צריכין להעמיק המחשבה במקומות כאלו כי המחשבה יש לה תקף גדול כמבאר במקומות אחרים ועל כן צריכין לעבר במהירות מקומות כאלו...
שיחות הר"ן - אות קצד - גדולות נוראות השגתו
...אף על פי כן השם יתברך מטיב עמנו רק שאין אנו רוצים להקטין את היסורים וגם באמת בודאי אינם יסורים קטנים אבל נגד דבקות אחד להשם יתברך מה שזוכין לאיזה בחינה של דבקות במחשבה או בבחינה אחרת כל היסורים אינם כלום נגד זה ועל ידם בעצמם מתקרבים ומתדבקים אליו יתברך כי נוטלין ממני הבריאות גופי מי נוטל ממני הבריאות ? השם יתברך ! אם כן אני נדבק בו יתברך וכן כשלוקח חס ושלום, איזה בן מי לוקח ? השם יתברך ! אם כן אדרבא עתה הוא סמוך יותר אליו יתברך כי בעולם הבא סמוכין...
שיחות הר"ן - אות רלב - מדבר ממעלת ההתבודדות
...ולא היה יכול לפתח פיו לדבר לפניו מה שבלבו ופעם אחת היה עומד ומשמשו והיה בדעתו לדבר עמו מיד אבל לא היה יכל לפתח פיו כלל ואחר כך צוה רבנו זכרונו לברכה, שיושיט לו מנעליו לנעלם לכבוד שבת כי היה אז אחר יציאה מהמרחץ בערב שבת ואז בעת שהושיט לו מנעליו ענה רבנו זכרונו לברכה, מעצמו ואמר לו. תרגיל עצמך לדבר לפני השם יתברך ואז תוכל אחר כך לדבר עמי גם כן אחר כך בעת שזכה לדבר עמו אז כשנכנס אליו ורצה גם כן לדבר והיה קשה עליו מאד לדבר ענה רבנו זכרונו לברכה ואמר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רמ - כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת וְכָל הַדְּבָרִים הֵם בָּאִים רַק מֵהַצַּדִּיק הָאֱמֶת
...רק מהצדיק האמת כל ההשפעות וכל הדברים הם באים רק מהצדיק האמת ועל כן כשמקרב להצדיק האמת יוכל לקבל בקל את מה שצריך לו הן עשירות או בנים אבל כשהוא רחוק מהצדיק אזי בא לו בקשי גדול כי כל אחד מקבל עשירות או בנים לפי המזל שלו והמזל מקבל ההשפעה מהצדיק, כי משם באים כל ההשפעות ועל כן כשהוא רחוק מהצדיק, אזי המזל צריך לעשות לו כח גדול כדי לקבל ההשפעה מהצדיק, מחמת שהוא רחוק ממנו ועל כן נמצא בזה חלוקים רבים לפעמים מגיע לאדם עשירות והוא מת מזה ונשאר העשירות ליורשין...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצח - כְּשֶׁאֶחָד צוֹעֵק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצח - כשאחד צועק להשם יתברך כשאחד צועק להשם יתברך אומרים לו לסע כמו שכתוב: "מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו"....
ספר המידות - ביטחון
...לו בטחון, אין לו שום פחד. ב. על ידי בטחון בא שלום. ג. בטחון בא על ידי יראת שמים. ד. על ידי אמונה יבא לבטחון. ה. מי שאין לו בטחון, הוא דובר שקרים. ו. על ידי שקרים אינו יכול לבטח באמת. ז. מי שבטוח בהשם יתברך, הקדוש ברוך הוא מצילו מכל צרות ובפרט מהריגה. ח. על ידי בטחון אין אדם צריך לחברו גם אין אדם מכלימו. ט. על ידי בטחון אדם נצול מדאגה. י. על ידי בטחון יזכה לידע שמות הקדש. יא. מי שאין לו מדת הבטחון, ישמר את עצמו שלא לביש שום אדם גם יזהר להתפלל בכונת...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נט - מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל תָּמִיד לְקָרֵב בְּנֵי אָדָם לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
...יתברך [לשון רבנו, זכרונו לברכה] א. מי שמשתדל תמיד לקרב בני אדם לעבודת השם יתברך צריך לשמר את עצמו שלא יתאחזו בו הקליפות והרע של אלו בני אדם כי זה האיש המשתדל לקרב ולעשות נפשות בבחינת "ואת הנפש אשר עשו בחרן" הוא בונה בחינת 'היכל הקדש' "והנותר בירושלים קדוש יאמר לו" הינו זה שבני אדם נשארים דבוקים ביראה שלמה על ידו אף על פי שיש כמה וכמה שנפלו מקדשתם אף על פי כן מאלו שנשארו ביראה שלם על ידי זה "קדוש יאמר לו" וזה בחינת 'קדש' ו'היכל' זה בחינת הכבוד שנתכבד...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קעד - כְּשֶׁהַדִּינִין, חַס וְשָׁלוֹם, גּוֹבְרִים עַל הָאָדָם
...חס ושלום, גוברים על האדם כשהדינין, חס ושלום, גוברים על האדם אין להמתפלל עבורו להזכיר שמו שלא יתגברו הדינין, חס ושלום וכמו דאיתא שנח לא קרא לו אביו שם בעת לדתו משום שהיה אז העולם בדינין ועל כן לא רצה אביו לתן לו שם כי על ידי השם יהיה נכר ומסים בין המקטרגים ויוכלו הדינים להתגבר עליו וזהו כשהתפלל משה רבנו, עליו השלום, על מרים לא הזכיר שמה רק אמר סתם "אל נא רפא נא לה" כי מחמת שהיו הדינין גוברים עליה לא רצה להזכיר שמה בפרוש כנ"ל ואף על פי כן העלים שמה...
חיי מוהר"ן - נד - שיחות השיכים להתורות
...מי שיודע מארץ ישראל, שטעם באמת טעם ארץ ישראל ואמר שהוא היה יודע זאת מכבר כי הלא נסעתי לארץ ישראל ומסתמא היה לי מקדם תאוה והשתוקקות לנסע לארץ ישראל וגם חלם לי ארץ ישראל. ופעם אחת היה אצלי איש אחד ודברתי עמו והתחיל להתעורר אצלי תשוקה וחמדה גדולה לארץ ישראל. ואחר כך שאלתי אותו אם היה אצל צדיקים על ראש השנה וספר לי שהיה אצל כמה צדיקים גדולים אמתיים על ראש השנה ומחמת זה היה לי השתוקקות גדול כשדברתי עמו כמבאר בהתורה הנ"ל. ואמר לי שאף על פי שידע ענין...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0938 שניות - עכשיו 28_09_2020 השעה 09:21:59 - wesi2