ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ח - תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר
תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב (תהלים פ"א) א. אף על פי שתוכחה הוא דבר גדול ומטל על כל אחד מישראל להוכיח את חברו כשרואה בו שאינו מתנהג כשורה, כמו שכתוב (ויקרא י"ט) : "הוכח תוכיח את עמיתך" אף על פי כן לאו כל אדם ראוי להוכיח כמו שאמר רבי עקיבא (כ"ה הגי' בע"י) (ערכין טז:) 'תמה אני, אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח' ואם רבי עקיבא אמר זאת בדורו, כל שכן בדור הזה של עכשו כי כשהמוכיח אינו ראוי להוכיח אזי לא די שאינו מועיל בתוכחתו אף גם הוא מבאיש ריח של הנשמות השומעים תוכחתו כי על ידי תוכחתו הוא מעורר הריח רע של המעשים רעים ומדות רעות של האנשים שהוא מוכיחם כמו כשמנח איזה דבר שיש לו ריח שאינו טוב כל זמן שאין מזיזין אותו הדבר, אין מרגישין הריח רע אבל כשמתחילין להזיז אותו הדבר אזי מעוררין הריח רע כמו כן על ידי תוכחה של מי שאינו ראוי להוכיח על ידי זה מזיזין ומעוררין הריח רע של המעשים רעים ומדות רעות של האנשים שמוכיחם ועל כן הוא מבאיש ריחם ועל ידי זה הוא מחליש את הנשמות שלהם ועל ידי זה נפסק השפע מכל העולמות התלויים באלו הנשמות כי עקר יניקת הנשמה הוא מהריח (ברכות מ"ג:) 'מנין שמברכין על הריח, שנאמר: "כל הנשמה תהלל יה" איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף, הוי אומר: זה הריח' ועל כן, על ידי זה המוכיח, שהוא מבאיש ריחם על ידי זה נחלשת הנשמה, שיניקתה מהריח כנ"ל וממילא נפסק השפע מכל העולמות התלויים בהם אבל כשהמוכיח ראוי להוכיח אזי אדרבא, הוא מוסיף ונותן ריח טוב בהנשמות על ידי תוכחתו כי התוכחה צריכה להיות בבחינת התוכחה של משה, שהוכיח את ישראל על מעשה העגל שעל ידי תוכחתו נתן בהם ריח טוב בבחינת (שיר השירים א) : "נרדי נתן ריחו", הנאמר על מעשה העגל עזב לא נאמר, אלא נתן, כמו שפרש רש"י שם וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, בגמרא (שבת פח:) כי על ידי תוכחה של משה על מעשה העגל הוסיף ונתן בהם ריח טוב, שהוא בחינת מזונא דנשמתא כי עקר יניקת הנשמה היא מהריח כנ"ל כי על ידי קול המוכיח שהוא ראוי על ידי זה הוא נותן ריח טוב בהנשמות שהוא בחינת מזונא דנשמתא כנ"ל כי יש מזונא דנשמתא ומזונא דגופא (תק"ז כ"א) ועל ידי מזונא דגופא נחלש מזונא דנשמתא כי על ידי מזונא דגופא, דהינו על ידי אכילה ושתיה על ידי זה מגדילין את בחינת עקב דסטרא אחרא בבחינת (תהלים מ"א) : "אוכל לחמי הגדיל עלי עקב" כי על ידי האכילה נתחזקין העקבים והרגלין בבחינת (שבת קנב) : 'דק בככי ותשכח בנגרי' ואז כשנתגדל, חס ושלום, עקב דסטרא אחרא על ידי זה נחלש, חס ושלום, בחינת עקב דקדשה שהוא בחינת (משלי כ"ב) : "עקב ענווה יראת ה'" שהיא בחינת ריח בבחינת (ישעיה י"א) : "והריחו ביראת ה'" שהוא מזונא דנשמתא והתקון לזה הוא על ידי בחינת קול כי בחינת קול הוא משקה את הגן, ששם גדלים כל הריחות והיראות בבחינת (בראשית ב) : "ונהר יצא מעדן להשקות את הגן" 'נהר היוצא מעדן' וכו' זה בחינת קול בבחינת (תהלים צ"ג) : "נשאו נהרות קולם" וזה בחינת (בראשית ג) : "את קלך שמעתי בגן ואירא" כי זה הקול משקה את הגן שעל ידי זה גדלים שם כל הריחות שהם בחינת יראה כנ"ל שזהו בחינת מזונא דנשמתא כנ"ל כי על ידי זה הקול נכנע בחינת עקב דסטרא אחרא כי זה הקול הוא בחינת (שם כ"ז) : "הקל קול יעקב" ועל כן זכה יעקב לבחינת הריח בבחינת (שם) : "ראה ריח בני כריח שדה", הנאמר ביעקב והוא מכניע עקב דסטרא אחרא, בבחינת (שם כ"ה) : "וידו אוחזת בעקב עשו" וזה הקול הוא בחינת קול המוכיח הראוי בבחינת (ישעיה נ"ח) : "הרם כשופר קולך והגד לעמי פשעם" וכו' כי המוכיח שרוצה להוכיח את ישראל ולהגיד להם פשעם וחטאתם הוא צריך לזה הקול כדי שלא יבאיש ריחם על ידי שמעורר עוונותיהם כנ"ל על כן צריך לזה הקול כי על ידי זה הקול הוא מוסיף ונותן בהם ריח טוב כי על ידי זה הקול גדלים כל הריחות כי זה הקול משקה את הגן וכו' כנ"ל וזהו : "הרם כשופר קולך" כשפר דיקא כי זה הקול המשקה את הגן, שהוא בחינת "ונהר יצא מעדן" הוא בחינת קול הנגון של השיר שיתער לעתיד כשיחדש את עולמו שהוא בחינת שיר פשוט, כפול, משלש מרבע כשפר ראשי תבות: פשוט, כפול, שלוש, רבוע שהוא בחינת השיר שלעתיד שהוא בחינת הקול המשקה את הגן שעל ידי זה הקול דיקא הוא יכול להוכיח כשפר דיקא, כנ"ל וזהו בחינת. 'מושכין עליו חוט של חסד', הנאמר במוכיח הראוי כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (תמיד כח) 'המוכיח את חברו לשם שמים, מושכין עליו חוט של חסד' שנאמר: "מוכיח אדם אחרי חן ימצא" כי חוט של חסד זה בחינת שנקלע ונשזר ונעשה חוט מהנימין שעל אלו הנימין [שקורין מיתרים] יתנגן הנגון והשיר הזה של לעתיד שהם ע"ב נימין כנגד שם י' י"ק יק"ו יקו"ק שהוא בחינת שיר פשוט כפול וכו' כמובא בתקונים (תקון כ"א) שהוא עולה כלו ע"ב ועל אלו הנימין יתנגן השיר הזה שלעתיד כשיחדש את עולמו בבחינת (תהלים פ"ט) : "עולם חסד יבנה", שאז יתער שיר פשוט וכו' וזהו בחינת חוט של חסד הנ"ל, הנאמר במוכיח הראוי הינו בחינת החוט הנעשה מהנימין הנ"ל שעליהם יתנגן השיר הזה כשיהיה חדוש העולם, בחינת "עולם חסד יבנה", כנ"ל וזהו : 'מושכין עליו חוט של חסד' זה בחינת ההמשכה, שמושכין ופושטין את הנימין כדי לנגן עליהם שיר הנ"ל נמצא שעל ידי קול המוכיח הראוי הוא נותן ריח טוב בהנשמות כנ"ל ב. אך לבוא לזה, לבחינת קול הנ"ל הוא על ידי תפילה כי עקר התפילה היא רחמים ותחנונים (כמבאר בפרק ב' דאבות) ועקר הרחמים תלוי בדעת כמו שכתוב (ישעיה י"א) : "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" כי לעתיד יגדל הדעת, ואז לא יהיה שום הזק ואכזריות כי יתפשט הרחמנות על ידי הדעת כי עקר הרחמים תלוי בדעת ולפעמים, כשהסטרא אחרא יונקת מן הרחמנות אזי הם ממשיכין לעצמן הרחמנות ואזי נתמעט הרחמנות אצלנו ואפילו מעט הרחמנות שנשאר הוא בבחינת אכזריות כי על ידי שהם יונקים מן הרחמנות נתקלקל הרחמנות ונעשה אכזריות, כי "רחמי רשעים אכזרי" (משלי י"ב) ועל כן גם מעט הרחמנות הנשאר אצלנו הוא בבחינת אכזריות כי נתקלקל על ידי שהם יונקים מן הרחמנות, חס ושלום, כנ"ל וזה בחינת (איכה ד) : "גם תנים חלצו שד" זה בחינת רחמנות דסטרא אחרא, בחינת: "כשד משדי" (ישעיה י"ג) כי שדי הוא בחינת רחמנות דקדשה בבחינת (בראשית מ"ג) : "ואל שדי יתן לכם רחמים" שהוא בחינת תפילה, שהוא שדוד המערכות ועל ידי "שד משדי", בחינת הרחמנות דסטרא אחרא בחינת: גם תנים חלצו שד על ידי זה 'בת עמי לאכזר' כי על ידי זה שהם יונקים מן הרחמנות על ידי זה גם מעט הרחמנות הנשאר אצלנו נפגם ונעשה אכזריות כנ"ל ועל ידי זה שנתקלקל הרחמנות ונעשה אכזריות נפגם הדעת בבחינת 'כל הכועס, חכמתו מסתלקת ממנו' (פסחים סו:) ואזי נקטן הדעת ונעשה בבחינת מחין דקטנות ואזי הם יונקים, חס ושלום, מפגם הדעת בבחינת (בראשית ג) : "והנחש היה ערום" הינו דעת דסטרא אחרא שיונק על ידי נפילת הדעת דקדשה שנפגם על ידי אכזריות וכעס כנ"ל ומזה בא, חס ושלום, תאוות ניאוף כי המח הוא מחצה פרוסה בפני תאוה זו כי 'אין אדם עובר עברה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות' (סוטה ג) אבל כשהמח והדעת שלם, הוא מגן בפני התאוה הזאת כי יש שלשה מחין וכל אחד ואחד הוא בחינת מחצה פרוסה בפני זאת התאוה ומאלו השלשה מחין נמשך שלשה מיני רחמנות כי יש שלשה מיני רחמנות בבחינת מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה על פסוק (בראשית כ"א) : "אם תשקר לי ולניני ולנכדי" 'עד כאן רחמי האב על הבן' (בראשית רבה, וירא פרשה נד והובא בפרש"י שם) שהם בחינת שלשה מיני רחמנות והם נמשכין משלשה מחין כי 'מח הבן ממח האב' (תקון י"ח) וזה בחינת שלש תפילות ביום כי כל תפילה ותפילה הוא בחינת מח מיחד מאלו השלשה מחין שהם בחינת שלשה מיני רחמנות התלויים במח כי עקר התפילה היא רחמים ותחנונים כנ"ל ועל כן כשהדעת נפגם, חס ושלום, כנ"ל מזה בא, חס ושלום, תאוות ניאוף כנ"ל ואזי כשנפגם הרחמנות והדעת אזי אי אפשר להתפלל בבחינת רחמים ותחנונים ואז התפילה בבחינת דין וכשהתפילה בבחינת דין אז הסטרא אחרא בולעת את התפילה, חס ושלום כי עקר יניקת הסטרא אחרא היא מבחינת דינים שהם מחין דקטנות בחינת אלהים, כידוע ועל כן הם נאחזין, חס ושלום בתפילה זו שהיא בחינת דין ובולעין אותה, חס ושלום. ג. ואז כשהתפילה בבחינת דין אז צריכין בעל כח גדול, שיוכל להתפלל תפילה בבחינת דין כמו פינחס בעת שקנא על מעשה זמרי כמו שכתוב (תהלים ק"ו) : "ויעמד פנחס ויפלל" ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה (סנהדרין) : 'שעשה פלילות עם קונו' הינו תפילה בבחינת דין כי קנא על מעשה זמרי, שהוא בחינת (איוב ל"א) : "כי הוא זמה והוא עון פלילים" הינו שהוא עוון שצריכין לזה תפילה בבחינת דין שהוא בחינת פלילים, בחינת: 'ויעמד פנחס ויפלל' כי כשיש פגם תאוות ניאוף, חס ושלום שאז התפילה בבחינת דין והסטרא אחרא בולעת אותה, חס ושלום אז צריכין בעל כח גדול, שיתפלל תפילה בבחינת דין כמו בעת שהיה מעשה זמרי שהצרך פינחס להתפלל תפילה בבחינת דין כי כשזה הבעל כח מתפלל תפילה בבחינת דין ואזי הסטרא אחרא רוצה לבלע אותה כי היא בולעת תמיד התפילות שהם בבחינת דין כנ"ל ואזי כשהיא רוצה לבלע זאת התפילה של הבעל כח שהיא בבחינת דין אזי זאת התפילה היא עומדת בבית הבליעה שלו בבחינת (שם מ"א) : "בצוארו ילין עז" הינו התפילה של הבעל כח הנ"ל שהוא בחינת מטה עז היא עומדת לו בצוארו, בבית הבליעה שלו ואזי הוא מכרח לתן הקאות הינו שהסטרא אחרא מכרח להקיא ולהוציא כל הקדשות של הדעת והרחמנות והתפילות שבלע בבחינת (שם כ) : "חיל בלע ויקאנו" ולא די שהוא מקיא ומוציא כל הקדשה שבלע אף גם הוא מכרח להקיא ולהוציא עצמות החיות שלו ממש בבחינת: "מבטנו יורישנו אל" הינו שמוציא ומקיא עצמות חיותו ממש וזהו בחינת גרים שמתגירין שהם היו תחלה מעצמות הסטרא אחרא ממש ועכשו חוזרין אל הקדשה כי הסטרא אחרא מכרח להקיא ולהוציא עצם חיותו ממש שזהו בחינת גרים כנ"ל וזהו בחינת (תהלים ק"י) "מטה עזך ישלח ה' מציון רדה בקרב איביך" 'בקרב' דיקא בחינת: "מבטנו יורישנו אל" כי מטה עז, הינו התפילה של הבעל כח הנ"ל היא יורדת בקרבו ממש כי על ידה הוא מוציא ומקיא עצמות חיותו ממש, מקרבו ומבטנו בחינת: 'מבטנו יורישנו אל' כנ"ל (שם ע"ד) : "אתה פוררת בעזך ים, שברת ראשי תנינים על המים" כי על ידי מטה עז הנ"ל, הוא משבר ראשי תנינים על המים הינו הסטרא אחרא והנחש, שהיתה יונקת מן הרחמנות והדעת שהיא בחינת: "כמים לים מכסים" בחינת: "והנחש היה ערום", כנ"ל ועל ידי מטה עז הנ"ל, הינו התפילה של הבעל כח בחינת פינחס על ידי זה הוא מוציא קדשת הדעת והתפילות שבלע ומשבר ראשי תנינים על המים כנ"ל כי התפילה של הבעל כח, שהיא בבחינת דין בבחינת: "ויעמד פינחס ויפלל" היא עומדת בבית הבליעה של הנחש ועל ידי זה הוא מכרח להקיא ולהוציא הכל כנ"ל וזהו צרוף ויפלל ראשי תבות: והשלך לפני פרעה יהי לתנין (שמות ז) כי צריכין להשליך מטה עז, שהיא בחינת התפילה הנ"ל להתנין בבחינת: "והשלך לפני פרעה יהי לתנין" שמשליכין בכונה המטה עז לפני הסטרא אחרא כדי שיהיה להתנין הינו כדי שיבלע התנין את התפילה הזאת כי על ידי זה מוציאין ממנו כל הקדשות שבלע כי היא עומדת בבית הבליעה שלו כנ"ל וזה בחינת: "וישמע יתרו" 'מה שמועה שמע ובא, קריעת ים סוף ומלחמת עמלק' (זבחים קטז) כי עמלק טמא את ישראל בפגם תאוות ניאוף כמו שכתוב (דברים כ"ה) : "אשר קרך בדרך" בחינת מקרה לילה, חס ושלום שבא על ידי בחינת עמלק (במדבר כ"ד) "ראשית גוים עמלק", שזה בחינת: "והנחש היה ערום" כנ"ל שעל ידי זה בא, חס ושלום, טמאת התאוה הזאת כנ"ל וזה בחינת מלחמת עמלק והתקון לזה הוא בחינת קריעת ים סוף בחינת: "אתה פוררת בעזך ים, שברת ראשי תנינים על המים" הינו בחינת מטה עז הנ"ל שעל ידי זה מוציאין ממנו מימי הדעת, שבלע מן הקדשה כנ"ל וישמע יתרו, הינו בחינת גרים כי על ידי מטה עז הנ"ל שהוא בחינת קריעת ים סוף בחינת 'אתה פוררת בעזך ים וכו' שהוא מתקן ומכניע מלחמת עמלק כנ"ל על ידי זה נעשין גרים, בחינת וישמע יתרו כי מוציאין ממנו גם עצמות חיותו שהוא בחינת גרים כנ"ל ד. וזה בחינת רעמים כי על ידי גרים שנעשין על ידי מטה עז הנ"ל על ידי שהסטרא אחרא מכרחת להחזיר כל הקדשה שבלעה עם עצמות חיותה כנ"ל על ידי זה נתרבה ונתגדל כבודו יתברך בבחינת (תהלים צ"ו) : "הבו לה' משפחות עמים, הבו לה' כבוד ועז" (שם כ"ט) : "אל הכבוד הרעים, ה' על מים רבים" 'מים רבים', זה בחינת מימי הדעת בחינת (ישעיה י"א) : "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" הינו בחינת מימי הדעת שיוצאין מן הסטרא אחרא וחוזרין אל הקדשה שעל ידי זה נעשין גרים, ונתגדל כבודו יתברך שזהו בחינת רעמים בחינת "אל הכבוד הרעים" כי הרעש והפרסום שנתפרסם כבודו יתברך על ידי הגרים זה בחינת רעמים, שהם קול רעש גדול (ברכות נט). 'מאי רעמים ענני דשפכי מיא להדדי' 'ענני דשפכי מיא', זה בחינת הסטרא אחרא שהיא בחינת (איכה ג) : "סכת בענן לך מעבר תפילה" הינו הקליפות המעכבים את התפילה כשחוזרים ושופכים מימי הדעת שבלעו זה בחינת: 'ענני דשפכי מיא' ואז נתגלה כבודו יתברך, בבחינת: "וכבוד ה' נראה בענן" (שמות ט"ז) וזהו בחינת רעמים כנ"ל גרים הוא ראשי תבות: "רעם גבורתו מי יתבונן" (איוב כ"ו) כי גרים הם בבחינת רעמים כנ"ל. ה. ועל ידי התגלות הכבוד על ידי זה בא התפשטות הנבואה כי הנבואה באה מבחינת שרשי נפשות ישראל שהם בחינת שבעים נפש בבחינת (דברים י) : "בשבעים נפש ירדו אבותיך" ראשי תבות נביא ושרש הנפשות הוא בחינת כבוד בבחינת (בראשית מ"ט) : "בסדם אל תבא נפשי, ובקהלם אל תחד כבדי" ועל כן על ידי התגלות הכבוד שהוא בחינת שרש הנפשות על ידי זה בא התפשטות הנבואה וזה בחינת (שבת צב) : 'אין הנבואה שורה אלא על 'חכם', 'גבור' ו'עשיר' כי כל בחינות אלו הם בבחינת כבוד, שמשם נמשך הנבואה חכם בבחינת (משלי ג) :"כבוד חכמים ינחלו" גבור בבחינת (תהלים כ"ד) :"מי זה מלך הכבוד, ה' עזוז וגבור" עשיר בבחינת (בראשית ל"א) : "ומאשר לאבינו עשה את כל הכבד הזה" וזה בחינת (ברכות ג) : 'אוי לי שהחרבתי את ביתי, ושרפתי את היכלי, והגליתי את בני לבין אמות העולם' 'החרבתי את ביתי' זה בחינת פגם התפילה כמו שכתוב (ישעיה נ"ו) : "כי ביתי בית תפילה" 'ושרפתי את היכלי' זה בחינת פגם הכבוד בחינת (תהלים כ"ט) : "ובהיכלו כלו אומר כבוד" 'והגליתי את בני' זה בחינת ביטול הנבואה שבאה מנפשות בני ישראל בחינת: "בשבעים נפש ירדו אבתיך מצרימה" כי גלות בני ישראל הוא בחינת ביטול הנבואה שבאה מנפשותם כנ"ל. ו. וזה בחינת רפואה כי כל בחינות הנ"ל הם בחינת רפואה כי התגלות הכבוד הנ"ל זה בחינת זריחת השמש בבחינת (ישעיה ס) : "וכבוד ה' עליך זרח" ועל ידי זריחת השמש בא רפואה (בבא בתרא טז:) 'אדלי יומא אדלי קצירי' כמו שכתוב (מלאכי ג) : "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא" כי רוח נבואה שנתפשט על ידי התגלות הכבוד זה בחינת הרפואה הבאה על ידי זריחת השמש בבחינת (משלי י"ח) : "רוח איש יכלכל מחלהו" ועקר התגלות הכבוד הוא על ידי התפילה הנ"ל שעל ידה העננים שהם הסטרא אחרא והקליפות, כלים והולכים ואז נעשין גרים ונתגלה הכבוד כנ"ל וזה בחינת סליחת העוון, שבא על ידי רבוי התפילות שעל ידי זה השמש זורחת, שעל ידה בא רפואה כי העוון הוא בחינת ענן, שמחשיך אור השמש כי טבע העוונות הם בחינת חשך כמו שכתוב (ישעיה כ"ט) "והיה במחשך מעשיהם" וזה בחינת החולאת כי עקר החולאת באה מעוונות כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת נה). 'אין יסורים בלא עון' שנאמר: "ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם" כי העוונות הם בחינת עננים שמחשיכים אור השמש שעל ידה הרפואה ועל ידי התפילה נתכפרין העוונות כי התפילה מכפרת, כי היא במקום קרבן (ברכות כו:) כמו שכתוב (ישעיה נ"ו) : "והביאותים אל הר קדשי, ושמחתים בבית תפילתי עולותיהם וזבחיהם" וכשנתכפרין העוונות, זה בחינת שהעננים כלים והולכים בבחינת (שם מ"ד) : "מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך" וכו' ואזי הוא בחינת זריחת השמש שמשם הרפואה כי עקר החולאת היא בחינת העוון שהוא בחינת ענן וחשך שמחשיך אור השמש שהוא בחינת רפואה וכשנסלח העוון, הוא בחינת שהענן כלה ואז השמש זורחת ואזי בא רפואה כנ"ל מכפרת עוונות כנ"ל ועקר התפילה, שעל ידה נסלח העוון ונצולין מהחולאת הוא בא על ידי שנתוסף שכן מישראל כי כל מה שנתוסף שכן מישראל נתרבה ונתגדל התפילה במאד מאד וזה בחינת הקבוץ של ישראל כי כל מה שנתקבצין ונתרבין ביותר נפשות ישראל ביחד נתרבה ונתגדל ביותר מאד מאד בית התפילה כי שלש אבנים בונות ששה בתים, ארבע אבנים בונות עשרים וארבעה בתים, חמש מאה ועשרים בתים וכו' עד שאין הפה יכול לדבר והלב לחשב, כדאיתא בספר יצירה נמצא שכל מה שנתוסף אבן אחת נתרבין הבתים ביותר מאד מאד בכפלי כפלים כנ"ל והנפשות הם בחינת אבנים בבחינת (איכה ד) "תשתפכנה אבני קדש" וכו' והבתים זה בחינת: "כי ביתי בית תפילה" נמצא שכל מה שנתוסף ונתרבה נפש אחת להקבוץ של ישראל נתרבה ונתגדל מאד בית התפילה כי עכשו, כשנתוסף עוד נפש אחד להקבוץ נעשין צרופים אחרים חדשים הרבה מאד מאד כפלי כפלים כמה וכמה פעמים כנ"ל ועל כן כשנתוסף שכן מישראל כגון במקום שדרים שם יהודים, כשנתוסף עליהם עוד שכן מישראל אזי נתרבה ונתגדל התפילה במאד מאד כי נתוסף נפש אחת להקבוץ כנ"ל ועל ידי רבוי התפילה על ידי זה סליחת העוון, שהוא בחינת רפואה כנ"ל וזה בחינת (ישעיה ל"ג) ובל יאמר שכן חליתי כי על ידי שנתוסף שכן על ידי זה נצולין מהחולאת כנ"ל כי: העם הישב בה נשוא עוון כי על ידי השכן נתרבה התפילה, ואזי הוא בחינת נשיאות עון כנ"ל ועל ידי זה בא רפואה, ונתבטל החולאת כנ"ל [ודע, שלפעמים הוא בחינת נשא עון על ידי הקבוץ כנ"ל ולפעמים הוא בחינת, חס ושלום (שם נ"ג) : "אכן חלינו הוא נשא" כי כשאין בני הקבוץ זכאים אזי אין זוכים לבחינת נשא עון ואז הצדיק מכרח לקבל על עצמו יסורים בשביל ישראל ואין נצולים מחולאת רק העולם אבל לא הצדיק, חס ושלום, כי הוא מקבל יסורים בשביל ישראל בחינת: אכן חלינו וכו' אבל כשהם זכאים ותפילתם הגונה אזי הוא בחינת: "העם הישב בה נשוא עון" ואז נצול גם הצדיק מחולאת בבחינת: "ובל יאמר שכן חליתי, העם היושב בה נשא עוון", כנ"ל] ז. ועל ידי התפשטות הנבואה על ידי זה נתברר ונתתקן בחינת כח המדמה בבחינת (הושע י"ב) : "וביד הנביאים אדמה" כי עקר תקון וברור המדמה הוא כשהוא ביד הנביאים וכשנתתקן המדמה על ידי זה נתתקן האמונה האמתית דקדשה ונתבטל אמונות כזביות כי עקר האמונה תלויה בכח המדמה כי במה שהשכל מבין אין שיך אמונה ועקר אמונה היא רק במקום שהשכל נפסק ואינו מבין הדבר בשכלו שם צריכין אמונה וכשאינו מבין הדבר בשכלו אזי נשאר רק בבחינת כח המדמה ושם צריכין אמונה נמצא שעקר האמונה היא בבחינת המדמה ועל כן על ידי התפשטות הנבואה שעל ידי זה נתברר ונתתקן המדמה על ידי זה נתתקן האמונה האמתית דקדשה כנ"ל כי יש עשרה מדרגות בנבואה (עין מ"ר לך פ') והם כנגד עשרת הדברות, שהם בחינת עשרה מדרגות של נבואה (דברים ה) "פנים בפנים דבר ה' עמכם" 'דבר ה'' זו נבואה, כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת קלח:) ועל כן על ידי נבואה שהוא בחינת עשרה מדרגות, בחינת עשרת הדברות זוכין לאמונה בהשם יתברך להאמין שהכל ברא ה' בעשרה מאמרות נמצא שעקר תקון האמונה הקדושה היא על ידי בחינת רוח נבואה. ח. ועל כן צריכין לחפש ולבקש מאד אחרי מנהיג אמתי להתקרב אליו כי כל מנהיג ומנהיג יש לו בחינת רוח נבואה וגם עכשו שבטלה הנבואה אף על פי כן בהכרח שיהיה להמנהיג בחינת (במדבר י"ד) : "רוח אחרת" מה שאין נמצא בשאר ההמון שעל ידי זה זכה להיות מנהיג כי בלא זה, מפני מה יזכה זה דיקא להיות מנהיג ולא אחר אך באמת כל מנהיג ומנהיג של ישראל יש לו בחינת רוח אחרת כי המנהיג הוא בחינת (במדבר כ"ז) : "איש אשר רוח בו, אשר יוציאם ואשר יביאם" כי המנהיג המוציא והמביא את ישראל בודאי יש לו בחינת רוח אחרת אשר מחמת זה נעשה הוא דיקא מנהיג לישראל וזה הרוח אחרת שיש להמנהיג הוא בחינת רוח הקדש, רוח נבואה אף על פי שעכשו אין נמצא רוח נבואה, רוח הקדש ממש אף על פי כן בודאי יש לו בחינת רוח אחרת, הנמשך מן הקדשה מה שאין נמצא בשאר ההמון שזהו גם כן בחינת רוח הקדש אף על פי שאינו רוח הקדש ממש לידע עתידות אף על פי כן הוא בבחינת רוח הקדש, רוח נבואה ועל ידי בחינת הרוח הקדש שיש להמנהיג האמתי שהוא בחינת רוח נבואה על ידי זה כל המתקרבים אליו נתחזק ונתתקן אצלם האמונה האמתית דקדשה כי כל מי שזוכה להתקרב למנהיג האמתי על ידי התקרבותו אליו נתתקן ונתברר אצלו בחינת המדמה על ידי בחינת הרוח נבואה של המנהיג כי עקר תקון המדמה הוא על ידי בחינת רוח נבואה כנ"ל ועל ידי תקון המדמה נתתקן ונתברר האמונה הקדושה כנ"ל על כן כל המתקרבים למנהיג אמתי, זוכין לאמונה ישרה דקדשה. אבל באמת צריכין לחפש ולבקש מאד מאד אחר מנהיג אמתי כזה וצריך לבקש מאד מהשם יתברך שיזכה להתקרב למנהיג אמתי, כדי שיזכה לאמונה אמתית בשלמות כי כשמתקרבין, חס ושלום, למנהיג של שקר על ידי זה באין, חס ושלום, לאמונות כזביות כי מנהיג של שקר הוא בחינת נביא השקר בחינת (מלכים א כ"ב) : "רוח שקר" ועל ידי זה אדרבא נתקלקל המדמה, ובאים לאמונות כזביות כי עקר תקון האמונה היא על ידי בחינת רוח נבואה שיש להמנהיג האמתי שעל ידי זה נתברר המדמה ועל ידי זה נתתקן האמונה כנ"ל אבל בלא בחינת נבואה אין המדמה ברור ומתקן ואזי המדמה מערב ומבלבל את האדם באמונות כזביות וזה בחינת זהמת הנחש כי ערוב ובלבול המדמה, שמערב ומבלבל באמונות כזביות זה בחינת זהמת הנחש כי כל המנחשים והקוסמים כלם הם על ידי כח המדמה שאינו מברר ומתקן שמערב ומבלבל אותם באמונות כזביות של שטות ושקר שהם זהמת הנחש ועל כן 'ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זהמתן' (שבת קמו) כי שם זכו כלם לנבואה על ידי משה רבנו, רבן של כל הנביאים, שהיה מנהיג האמתי שלהם ועל ידי זה נתברר ונתתקן המדמה אצלם וזכו לאמונה שלמה בה' ועל כן פסקה זהמתן, זהמת הנחש שהוא אמונות כזביות כי זכו לשלמות אמונה הישרה דקדשה על ידי ברור המדמה, שזכו על ידי רוח נבואה כנ"ל וזה בחינת ה דהששי, הנאמר במעשה בראשית כמו שכתוב: "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי" ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת פח) שכל העולם היה תלוי עד ששה בסיון, שקבלו ישראל את התורה כי עקר חדוש העולם דהינו לידע שהעולם מחדש והשם יתברך ברא את העולם ברצונו הוא תלוי באמונה כי על ידי שכל אי אפשר להבין חדוש העולם ועל כן האפיקורסים כופרים בזה מחמת שאי אפשר להבין זאת בשכל כי עקר חדוש העולם הוא רק על ידי אמונה כי אנו מאמינים בה' שהוא יתברך ברא את העולם מחדש כי באמת חדוש העולם היה על ידי בחינת אמונה כמו שכתוב (תהלים ל"ג) : "וכל מעשהו באמונה" נמצא שעקר חדוש העולם תלוי באמונה ועל כן היה העולם תלוי עד קבלת התורה כי אז זכו לאמונה שלמה על ידי רוח נבואה כנ"ל ועל כן אז דיקא נתגלה חדוש העולם כי עקר חדוש העולם תלוי באמונה כנ"ל ט. ועל ידי אמונה יהיה חדוש העולם לעתיד כי התקבצות החסדים שעל ידם יהיה חדוש העולם בבחינות (תהלים פ"ט) "כי אמרתי עולם חסד יבנה" הוא על ידי אמונה, בבחינת (שם צ"ב) : "להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות" 'אמונתך בלילות' זה בחינת האמונה שהיא תלויה בכח המדמה שהוא בחינת לילה בחינת חלום לילה (איוב ל"ג) שבא על ידי המדמה ועל ידי זה 'להגיד בבקר חסדך' הינו בחינת חסד הנ"ל, שעל ידו יהיה חדוש העולם לעתיד כנ"ל וזה בחינת (איכה ג) : "חדשים לבקרים רבה אמונתך" 'רבה אמונתך' הינו אמונה על ידי זה יהיה חדוש העולם, בחינת חדשים לבקרים בחינת: "להגיד בבקר חסדך" וכו' כנ"ל. י. וכשיהיה חדוש העולם לעתיד, אז יתנהג העולם על ידי נפלאות הינו על ידי השגחה לבד שהיא בחינת נפלאות, שלא כדרך הטבע כי חדוש העולם לעתיד הוא בבחינת ארץ ישראל כי עקר ארץ ישראל הוא על ידי בחינת (תהלים קי"א) "כח מעשיו הגיד לעמו" וכו' כמו שפרש רש"י על פסוק "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" ופרש רש"י 'שבשביל זה פתח בבראשית משום "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים" כדי שלא יאמרו האמות העולם לסטים אתם וכו' על כן פתח בבראשית, כי הוא יתברך בראה וכו'' נמצא שעקר ארץ ישראל הוא על ידי 'כח מעשיו' על ידי שיודעין שהשם יתברך ברא את העולם ולעתיד יחדש הקדוש ברוך הוא את כל העולם כלו בבחינה זו של ארץ ישראל כי אז יתגלה שהשם יתברך ברא הכל ואז יחדש כל העולם כלו בבחינת ארץ ישראל ועקר קדשת ארץ ישראל הוא, ששם הוא השגחתו יתברך תמיד בבחינת (דברים י"א) "תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה" ולעתיד, שיחדש את כל העולם כלו בבחינת ארץ ישראל כנ"ל אז יתנהג כל העולם כלו על ידי השגחה לבד, כמו ארץ ישראל ואז יתבטל הטבע לגמרי, ויתנהג העולם על ידי השגחה לבד שהוא בחינת נפלאות, שלא כדרך הטבע ואז יתער שיר חדש, בחינת (תהלים צ"ח) : "שירו לה' שיר חדש, כי נפלאות עשה" הינו השיר שיתער לעתיד, שהוא נגון של השגחה, בחינת נפלאות כי אז יתנהג העולם על ידי השגחה ונפלאות כי יש נגון של בחינת דרך הטבע וזה בחינת (שם י"ט) : "השמים מספרים כבוד אל, ומעשי ידיו מגיד הרקיע" שהוא בחינת הנגון והשיר של דרך הטבע, של תכונות השמים הינו בחינת השירים ותשבחות שמשבחין להשם יתברך על ההנהגה של עכשו שמנהיג העולם בדרך הטבע אבל לעתיד יתער שיר חדש של בחינת נפלאות, בחינת השגחה כי אז יהיה ההנהגה על ידי השגחה לבד ושיר החדש הזה שיתער לעתיד הוא בחינת שיר פשוט, כפול, משלש, מרבע שעולה ע"ב בחינת חסד שעל ידו יהיה חדוש העולם לעתיד, בחינת: "עולם חסד יבנה" ושיר הזה הוא בחינת קול הנ"ל שהוא משקה את הגן, שעל ידי קול הזה יכולין להוכיח בבחינת: "הרם כשפר קולך והגד" וכו', כנ"ל נמצא שעל ידי תפילה זוכין לבחינות הנ"ל שעל ידי זה באין לבחינות קול הנ"ל שעל ידי זה יכולין להוכיח כנ"ל כי על ידי תפילה הנ"ל נעשין גרים, ונתגלה הכבוד ועל ידי זה נתפשט הנבואה ועל ידי נבואה זוכין לאמונה ועל ידי אמונה יהיה חדוש העולם לעתיד וחדוש העולם הוא בבחינת ארץ ישראל הינו בבחינת השגחה כמו ארץ ישראל ואז יתער השיר של השגחה ונפלאות ושיר הזה הוא בחינות קול הנ"ל וזה בחינת: "וירא מנחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה, ויט שכמו לסבל, ויהי למס עבד" (בראשית מ"ט) מנחה זה בחינת נבואה כמו שכתוב בברוך בן נריה (ירמיה מ"ה) "ומנוחה לא מצאתי" 'זו נבואה' כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה (מכילתא פרשת בא והובא בפרש"י שם) ואת הארץ הינו ארץ ישראל ויט שכמו לסבל זה בחינת נגון, בחינת שיר חדש הנ"ל בחינת: "בכתף ישאו" ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה (ערכין יא). 'אין ישאו אלא לשון שירה', שנאמר: "שאו זמרה ותנו תף" ועל ידי הנגון, בחינת שיר חדש על ידי זה נתתקן הריח כנ"ל שהוא בחינת משיח, בחינת (איכה ד) "רוח אפינו משיח ה'" ויהי למס עובד זה בחינת משיח כמו שכתוב (רות ד) : "ברוך ה' אשר לא השבית לך גאל וכו' ותקראנה שמו עובד" למס בחינת מסמוס שממסמסין בדבר שיש לו ריח כדי שיהיה הריח נודף כי על ידי בחינות הנ"ל נתתקן הריח שהוא בחינת משיח כנ"ל יא. וזה בחינת ראש השנה כי בראש השנה אז התפילה בבחינת דין ומשפט כי "המשפט לאלהים הוא" (דברים א) ועל ידי זה מוציאין כל החיות של הסטרא אחרא שינק מדעת ומתפילות ישראל (תהלים פ"א). "כי חק לישראל הוא, משפט לאלקי יעקב" 'חק לשנא דמזונא', כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה על פסוק זה (ביצה טז) הינו שמוציאין כל המזון והחיות מהסטרא אחרא כי הוא מכרח להוציא ולהקיא הכל על ידי בחינת 'משפט לאלקי יעקב' הינו על ידי התפילה שהיא בבחינת דין ומשפט שהיא בבחינת מטה עז שעל ידי זה הוא מקיא כל הקדשה שבלע מן הדעת ומתפילות ישראל כנ"ל וזה בחינת תשרי בחינת "אתה פוררת בעזך ים, שברת ראשי תנינים על המים" (תהלים ע"ד) ים שברת ראשי תנינים ראשי תבות הוא צרוף תשרי ואז כשמחזיר קדשת הדעת שבלע, אז הדעת והמח בשלמות וזהו בחינת ראש השנה ראש דיקא בחינת תקון הראש והמח על ידי מטה עז הנ"ל וכשמוציאין מהסטרא אחרא מה שבלע אז מוציאין גם עצמות חיותו, שהוא בחינת גרים (שמות כ"ג) : "ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם" וכו' סופי תבות תשרי ועל ידי גרים נתגלה הכבוד ונתפשט הנבואה ונתתקן האמונה הקדושה ונתבטל אמונות כזביות וזה בחינות תקיעה, תרועה שברים תקיעה זה בחינת התגלות הכבוד בבחינת (ישעיה כ"ב) "ותקעתיו יתד במקום נאמן והיה לכסא כבוד" תרועה זה בחינת רוח נבואה בבחינת (במדבר כ"ג) : "ה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו" ותרגומו: 'ושכינת מלכיהון בהון' הינו השראת השכינה בחינת נבואה שברים זה בחינת ביטול אמונות כזביות, בבחינת (שמות כ"ג) : "שבר תשבר מצבתיהם", (כמובא בתקון י"ח ובתקון כ"א) הינו בחינת ביטול אמונות כזביות ותקון האמונה הקדושה בחינת (תהלים קמ"ה) : "עיני כל אליך ישברו" וזה בחינת תשרי (ראש השנה י:) וחדוש העולם יהיה בבחינת ארץ ישראל בחינת השגחה וזה בחינת ראש השנה בבחינת: "תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה" וכו' ואז יתער שיר חדש כנ"ל וזה בחינות תשרי, בבחינת (שיר השירים ד) : "תבואי תשורי מראש אמנה" יב. וזה בחינת הראה כשמזג הראה בשלמות, נמצאין בה כל הבחינות הנ"ל כי זה הבעל כח הנ"ל, שמתפלל תפילה בבחינת דין שעל ידי זה מוציא כל הקדשה מהסטרא אחרא בחינת "ויעמד פינחס ויפלל" הוא בחינת 'ציר נאמן לשולחיו' כי הוא מוסר נפשו בשביל ישראל וזה בחינת הראה בבחינת (משלי כ"ה) : "כצנת שלג ביום קציר כן ציר נאמן לשלחיו" וצנה וקרירות הוא בחינת הראה, כי הראה מקרר חמימות הגוף כי 'אלמלא כנפי ראה דנשבין על לבא, הוי לבא אוקיד כל גופא' (תקון י"ג, דף כז:) שלמות הדעת הנ"ל הוא בבחינת הראה כי עקר הדעת והמחין הוא על ידי שמנונית הגוף כי השכל דולק כמו נר על ידי שמנונית הגוף והראה היא מעלה שמנונית הגוף אל המח על ידי הנשימה של הראה גם על ידי הנשימה נתקים כל השמנונית של הגוף שעל ידי זה עקר קיום השכל ועל כן נקראין המחין נשמה בבחינת (איוב ל"ב) : "ונשמת שדי תבינם" כי עקר המח והדעת על ידי הנשימה כנ"ל (משלי כ) : "נר ה' נשמת אדם" כי השכל הוא נר דולק על ידי השמנונית שבגוף שמתקימין ועולין אל המח על ידי הנשימה של הראה נמצא שעקר קיום הדעת על ידי הראה גרים הנ"ל זה בחינת 'הבל נחית הבל סליק', הנאמר בהראה, כמובא (בתקוני זוהר תקון ס"ט דף צו) (ירמיה י נ"א) : "הבל המה מעשה תעתעים" הינו הבלי עולם של שטות וכשמקבלין אלו הבלים ומכניסין אותם בתוך תורה ותפילה ונעשה מהם הבלים דקדשה זה בחינת גרים כי מהבל מעשה תעתועים נעשה הבל דקדשה של תורה ותפילה שזה הוא בחינת גרים וזה בחינת: 'הבל נחית הבל סליק' הנאמר בהראה, שמקבלת הבל ומוציאה הבל הינו בחינת גרים הנעשין על ידי שמקבלין הבלים של העולם שהם בחינת 'הבל המה מעשה תעתעים' ומעלין אותן לבחינת הבל דקדשה על ידי תורה ותפילה כנ"ל התגלות הכבוד הנ"ל זה בחינת (משלי ג) : "כבד את ה' מהונך" 'אל תקרי מהונך, אלא מגרונך' (עין משלי ג' ברש"י שם, וכן הובא בבאה"ט או"ח סי' נג) (בשם הפסיקתא. אמנם בפסיקתא עצמה איתא ממה שחננך אם נתן לך קול ערב וכו') והגרון יוצא מהראה התפשטות הנבואה הנ"ל, זה בחינת הרוח של כנפי ראה שהוא בחינת רוח נבואה, בחינת (שמואל ב כ"ג) :"רוח ה' דבר בי" תקון המדמה הוא בבחינת הראה כי שנה ודמיון הוא תלוי בהראה כי עקר שנה ודמיון הוא על ידי קר ולח ועל כן בעת הגשמים אז נופל שנה על האדם והראה היא קר ולח, שעל ידי זה בא שנה ודמיון הינו הדמיונות הבאין לאדם בעת השנה שזה בחינת כח המדמה חדוש העולם בבחינת הראה, זה בחינת (תהלים ק"ד) "תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה" בחינת הרוח של כנפי ראה השגחה, בחינת ארץ ישראל וזה בחינת הראה בבחינת מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (חלין מט) 'למה נקרא שמה ראה שמאירת את העינים' זה בחינת: "תמיד עיני ה' אלקיך בה" וכו', הנאמר בארץ ישראל שהוא בחינת השגחה כנ"ל נגון ושיר חדש הנ"ל בבחינת הראה זה בחינת: "קרא בגרון אל תחשך כשפר הרם קולך" והגרון הוא הראה כנ"ל, ושם הוא בחינת הנגון כנ"ל שהוא בחינת כשפר וכו' כנ"ל תקון הריח והיראה, שהוא מזונא דנשמתא שנתתקן על ידי כל בחינות הנ"ל, הוא בבחינת הראה כי צרוף הראה הוא סופי תבות ה' רעי לא אחסר (תהלים כ"ג) "ה' רעי לא אחסר", זה בחינת מזונא דנשמתא וזהו : 'לא אחסר' בחינת (שם לד) : "כי אין מחסור ליראיו" הינו בחינת יראה, שהיא בחינת ריח, שהוא מזונא דנשמתא כנ"ל וזה פרוש מאמר רבותינו, זכרונם לברכה, על עוג מלך הבשן. אמר: מחנה ישראל כמה הוי, תלתא פרסי אזיל ואעקר טורא בת תלתא פרסי, ואשדי עליהו עקר טורא בת תלתא פרסי, ואותבה ארישה איתי עלה קומצא ונקבוה, ונחת עלה אצוארה להאי גיסא ולהאי גיסא משה כמה הוי, עשר אמין שקל נרגא בת עשר אמין ושור עשר אמין, ומחיה בקרסלה, וקטלה (ברכות נד:). כי עוג היה אחזתו בימין, כמובא (זהר חקת דף קפד) והיה יונק מבחינת הדעת דקדשה כי 'מסטרא דימינא מחא חורא ככספא' (תקון ע, דף קיח) ועל כן רצה להתגבר על ישראל וזה שאמר. 'מחנה ישראל כמה הוי, תלתא פרסי מחנה ישראל זה בחינת קדשת המחנה של ישראל, בחינת (דברים כ"ג) "והיה מחניך קדוש" ועקר קדשת מחנה ישראל הוא על ידי שמירה מתאוות ניאוף מבחינת מקרה לילה, חס ושלום כמו שכתוב שם בפרשה ועקר השמירה מתאוה זו הוא על ידי בחינות תלתא פרסי הינו תלת מחין שכל אחד ואחד הוא מחצה פרוסה בפני תאוה זו כנ"ל מחנה ישראל כמה הוי, תלתא פרסי הינו עקר הקדשה של מחנה ישראל, שיהיו קדושים מתאוה זו ממקרה לילה, חס ושלום הוא על ידי בחינת תלתא פרסי הינו תלת מחין, שהם מחצה פרוסה בפני התאוה ההיא כנ"ל אזיל ואעקר טורא בת תלתא פרסי, ואשדי עליהו זה בחינת התפילה בבחינת "והביאותים אל הר קדשי, ושמחתים בבית תפילתי" וזהו 'בת תלתא פרסי' כי התפילה נמשכת גם כן משלש המחין שהם בחינת מחצות פרוסות שמשם נמשך שלשה מיני רחמנות שהם בחינות שלש תפילות ביום כנ"ל הינו שהסטרא אחרא שיש לה יניקה מן הדעת, חס ושלום, בחינת עוג היא רוצה לעקר, חס ושלום, תפילות ישראל להמשיכם אליהם ולבלעם, חס ושלום כנ"ל וזהו שאמר: 'ואשדי עליהו' כי עקר רצונו הוא רק להמשיך אליו תפילות ישראל להתאחז בהם אבל אחר כך כשהם אצלו חס ושלום אזי מרצה לחזר ולהשליכם על ישראל כי מאחר שכבר ינק מהם אזי אף על פי שהוא מעצמו מחזיר ומשליכם לישראל עדין הם פגומים על ידי שיש לו יניקה מהם כי 'רחמי רשעים אכזרי' כנ"ל ועל כן כשהוא יונק, חס ושלום, מהרחמנות ומתפילות ישראל אף על פי שהוא נותנם מעצמו לישראל אף על פי כן הם פגומים על ידי אחיזתו בהם כנ"ל וזה שאמר 'ואשדי עליהו' כי אחר כך שיעקרם ויבלעם, חס ושלום הוא רוצה לחזר ולהשליכם לישראל, כי כבר הם פגומים על ידו כנ"ל [כי מאחר שהסטרא אחרא לא נכנעת רק מעצמה היא מחזרת לישראל על כן הם פגומים אבל כשמוציאין ממנו בעל כרחו על ידי מטה עז כנ"ל אזי הסטרא אחרא נכנעת לגמרי ואז חוזר הכל אל הקדשה בשלמות, והבן. נראה לי] אזל עקר טורא בת תלתא פרסי ואותבה ברישה הינו שהתגבר ועקר תפילות ישראל שהם בחינת 'טורא בת תלתא פרסי' כנ"ל ואותבה ברישה שהמשיך התפילות, שהם בחינות דעת ורחמים לתוך הראש והמח שלו שזה בחינת: 'והנחש היה ערום', כנ"ל איתי קומצא זהו בחינות התפילה של הבעל כח שהיא בבחינת קמוץ ודין, בחינות מטה עז הנ"ל ונקבוה זה בחינת: "נקבת במטיו ראש פרזו" (חבקוק ג) כי על ידי התפילה שהיא בבחינת קמוץ ודין של הבעל כח הנ"ל שהוא בבחינת מטה עז על ידה משברין ומכניעין אותו כנ"ל כי היא עומדת בבית הבליעה שלו, בבחינת: "בצוארו ילין עז" וזהו 'ונחת אצוארה' שהיא עומדת בצוארו, בבחינת "בצוארו ילין עז" כנ"ל וזהו : 'בעא למשלפה' כי הוא מכרח להוציא ולהקיא כל הקדשות של התפילות והדעת שבלע בבחינת: "חיל בלע ויקאנו" כנ"ל משכוה שנה וכו' כי לא די שהוא מקיא ומוציא קדשת תפילת ישראל וכו' אף גם "מבטנו יורישנו אל" הינו שמכרח להוציא עצמות חיותו ממש שזהו בחינת גרים וזהו בחינת: 'משכוה שנה', בחינת "מעיו עשת שן" (שיר השירים ה) הינו שמכרח להוציא עצמות חיותו מתוך קרבו ומעיו בבחינת: "מבטנו יורישנו אל", בחינת "רדה בקרב אויביך", כנ"ל משה כמה הוי, עשר אמין משה הוא בחינת נבואה, כי משה רבן של כל הנביאים וזה בחינת 'עשר אמין', בחינת עשרה מדרגות של נבואה כי על ידי מטה עז הנ"ל שעל ידו נתגלה הכבוד כנ"ל על ידי זה זוכין לנבואה כנ"ל שקל נרגא בת עשר אמין נרגא זה בחינת כלי מלאכה של מעשה בראשית וזהו : בת עשר אמין בחינת עשרה מאמרות שבהם נברא העולם שהם בחינת כלי מלאכה של מעשה בראשית כי על ידי נבואה זוכין לאמונה, שהיא בחינת עשרה מאמרות שהם כלי מלאכה של מעשה בראשית כי על ידי אמונה מאמינים בחדוש העולם שהשם יתברך ברא הכל בעשרה מאמרות כנ"ל ועל ידי אמונה זוכין לחדוש העולם שלעתיד ואז יתער שיר חדש הנ"ל וזהו : ושור עשר אמין זה בחינת השיר שלעתיד שהוא שיר פשוט וכו', שהוא יוד אותיות, בחינת עשר אמין ושור זה בחינת (שיר השירים ב) : "מדלג על ההרים, מקפץ על הגבעות" 'הרים וגבעות' הם בחינת ריחות בבחינת (שם ד) : "אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה" הינו הריחות הגדלים בגן על ידי קול הנגון, שהוא משקה את הגן כנ"ל וזה בחינת: "מדלג על ההרים מקפץ" וכו' זה בחינת הנגון הנ"ל שעל ידו גדלים הריחות, שהם בחינת הרים וגבעות וזהו מדלג וכו' זה בחינת המדות של הנגון שקורין מאסין [תווים] שהם נעשין על ידי דלוג וקפיצה על הנימין שבכנור וזהו בחינת 'ושור עשר אמין', הינו בחינת הנגון הנ"ל שהוא בחינת: 'מדלג על ההרים' וכו' כנ"ל כי על ידי בחינות הנ"ל זוכין לזה הנגון וזה הנגון הוא בחינת הקול הנ"ל, בחינת קול יעקב שהוא מכניע עקב דסטרא אחרא וזהו : ומחיה בקרסלה וקטלה שהכה והכניע עקב דסטרא אחרא על ידי בחינת קול הנגון הנ"ל שהוא בחינת קול יעקב, שהוא מכניע עקב דסטרא אחרא בבחינת: 'וידו אוחזת בעקב עשו', כנ"ל וזה פרוש: תקעו בחדש שופר תקעו זה בחינת התגלות הכבוד בחינת ותקעתיו יתד במקום נאמן והיה לכסא כבוד בחדש זה בחינת חדוש העולם, בחינת שיר חדש הנ"ל שופר, בחינת הרם כשפר קולך כנ"ל והדר מפרש איך זוכין על ידי התגלות הכבוד שהוא בחינת תקעו לבחינת חדוש העולם בחינת שיר חדש שהוא בחינת 'בחדש שופר' וזהו : בכסה ליום חגנו זה בחינת נבואה בחינת (בראשית י"ח) : "המכסה אני מאברהם אשר אני עשה" שזה בחינת נבואה בחינת (עמוס ג) : "כי לא יעשה ה' אלהים דבר, כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים" ליום חגנו הוא ראש השנה זה בחינת אמונה שנתתקן על ידי תקון כח המדמה שהוא בחינת חג בבחינת (ישעיה מ"ד) "ובמחוגה יתארהו" 'יתארהו' הינו תארים ושבחים, שהם בחינת כח המדמה כי כל התארים והשבחים שאנו מדמין אותו יתברך הם בבחינת המדמה כי בפנימיות השכל הוא יתברך מפשט לגמרי מכל השבחים והתארים נמצא שכל השבחים והתארים הם בבחינת המדמה ועל כן כשהמדמה מברר ומתקן אז יכולים לסדר שבחים ותארים לו יתברך כי כשאין המדמה מתקן אזי אין יודעים כלל לתאר אותו יתברך, כביכול, בשבחים ותארים כי כל השבחים והתארים הם בבחינת המדמה כנ"ל וזה בחינת חג בחינת "ובמחוגה יתארהו" ועל ידי זה נתתקן האמונה שהיא בחינת ראש השנה כי עקר ראש השנה, שאז הוא חדוש העולם כי בתשרי נברא העולם, הוא תלוי באמונה כנ"ל וזה: בכסא ליום חגנו כי עקר תקון המדמה והאמונה היא על ידי נבואה כנ"ל ועל כן ראש השנה שהוא בחינת אמונה עקר ראש השנה תלוי בסיון שהוא קבלת התורה שעל ידי זה נתתקן האמונה כנ"ל ועל ידי תקון המדמה והאמונה, שנתתקן על ידי נבואה בחינת: "בכסא ליום חגנו" על ידי זה זוכין לבחינת חדוש העולם, בחינת שיר חדש הנ"ל שהוא בחינת "בחדש שופר" וכל זה נמשך מבחינת התגלות הכבוד, בחינת תקעו כנ"ל כי על ידי התגלות הכבוד זוכין להתפשטות הנבואה וכו' כנ"ל וכלל כל הבחינות האלו נעשין על ידי בחינת כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב שהוא בחינת מטה עז הנ"ל, כנ"ל שעל ידי זה נעשין כל הבחינות הנ"ל כנ"ל
תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶא לְיוֹם חַגֵּנוּ
כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלקֵי יַעֲקב
א. אַף עַל פִּי שֶׁתּוֹכָחָה הוּא דָּבָר גָּדוֹל
וּמֻטָּל עַל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְהוֹכִיחַ אֶת חֲבֵרוֹ
כְּשֶׁרוֹאֶה בּוֹ שֶׁאֵינוֹ מִתְנַהֵג כַּשּׁוּרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶך"
אַף עַל פִּי כֵן לָאו כָּל אָדָם רָאוּי לְהוֹכִיחַ
כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא 'תָּמֵהַּ אֲנִי, אִם יֵשׁ בַּדּוֹר הַזֶּה מִי שֶׁיָּכוֹל לְהוֹכִיחַ'
וְאִם רַבִּי עֲקִיבָא אָמַר זאת בְּדוֹרוֹ, כָּל שֶׁכֵּן בַּדּוֹר הַזֶּה שֶׁל עַכְשָׁו
כִּי כְּשֶׁהַמּוֹכִיחַ אֵינוֹ רָאוּי לְהוֹכִיחַ
אֲזַי לא דַּי שֶׁאֵינוֹ מוֹעִיל בְּתוֹכַחְתּוֹ
אַף גַּם הוּא מַבְאִישׁ רֵיחַ שֶׁל הַנְּשָׁמוֹת הַשּׁוֹמְעִים תּוֹכַחְתּוֹ
כִּי עַל יְדֵי תּוֹכַחְתּוֹ
הוּא מְעוֹרֵר הָרֵיחַ רַע שֶׁל הַמַּעֲשִׂים רָעִים וּמִדּוֹת רָעוֹת
שֶׁל הָאֲנָשִׁים שֶׁהוּא מוֹכִיחָם
כְּמוֹ כְּשֶׁמֻּנָּח אֵיזֶה דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ רֵיחַ שֶׁאֵינוֹ טוֹב
כָּל זְמַן שֶׁאֵין מְזִיזִין אוֹתוֹ הַדָּבָר, אֵין מַרְגִּישִׁין הָרֵיחַ רַע
אֲבָל כְּשֶׁמַּתְחִילִין לְהָזִיז אוֹתוֹ הַדָּבָר
אֲזַי מְעוֹרְרִין הָרֵיחַ רַע
כְּמוֹ כֵן עַל יְדֵי תּוֹכָחָה שֶׁל מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהוֹכִיחַ
עַל יְדֵי זֶה מְזִיזִין וּמְעוֹרְרִין הָרֵיחַ רַע
שֶׁל הַמַּעֲשִׂים רָעִים וּמִדּוֹת רָעוֹת שֶׁל הָאֲנָשִׁים שֶׁמּוֹכִיחָם
וְעַל כֵּן הוּא מַבְאִישׁ רֵיחָם
וְעַל יְדֵי זֶה הוּא מַחֲלִישׁ אֶת הַנְּשָׁמוֹת שֶׁלָּהֶם
וְעַל יְדֵי זֶה נִפְסָק הַשֶּׁפַע מִכָּל הָעוֹלָמוֹת הַתְּלוּיִים בְּאֵלּוּ הַנְּשָׁמוֹת
כִּי עִקָּר יְנִיקַת הַנְּשָׁמָה הוּא מֵהָרֵיחַ
'מִנַּיִן שֶׁמְּבָרְכִין עַל הָרֵיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ"
אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה נֶהֱנֵית מִמֶּנּוּ וְלא הַגּוּף, הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה הָרֵיחַ'
וְעַל כֵּן, עַל יְדֵי זֶה הַמּוֹכִיחַ, שֶׁהוּא מַבְאִישׁ רֵיחָם
עַל יְדֵי זֶה נֶחֱלֶשֶׁת הַנְּשָׁמָה, שֶׁיְּנִיקָתָהּ מֵהָרֵיחַ כַּנַּ"ל
וּמִמֵּילָא נִפְסָק הַשֶּׁפַע מִכָּל הָעוֹלָמוֹת הַתְּלוּיִים בָּהֶם
אֲבָל כְּשֶׁהַמּוֹכִיחַ רָאוּי לְהוֹכִיחַ
אֲזַי אַדְּרַבָּא, הוּא מוֹסִיף וְנוֹתֵן רֵיחַ טוֹב בְּהַנְּשָׁמוֹת עַל יְדֵי תּוֹכַחְתּוֹ
כִּי הַתּוֹכָחָה צְרִיכָה לִהְיוֹת
בִּבְחִינַת הַתּוֹכָחָה שֶׁל משֶׁה, שֶׁהוֹכִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל
שֶׁעַל יְדֵי תּוֹכַחְתּוֹ נָתַן בָּהֶם רֵיחַ טוֹב
בִּבְחִינַת: "נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ", הַנֶּאֱמָר עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל
עָזַב לא נֶאֱמַר, אֶלָּא נָתַן, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם
וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, בַּגְּמָרָא
כִּי עַל יְדֵי תּוֹכָחָה שֶׁל משֶׁה עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל
הוֹסִיף וְנָתַן בָּהֶם רֵיחַ טוֹב, שֶׁהוּא בְּחִינַת מְזוֹנָא דְּנִשְׁמָתָא
כִּי עִקָּר יְנִיקַת הַנְּשָׁמָה הִיא מֵהָרֵיחַ כַּנַּ"ל
כִּי עַל יְדֵי קוֹל הַמּוֹכִיחַ שֶׁהוּא רָאוּי
עַל יְדֵי זֶה הוּא נוֹתֵן רֵיחַ טוֹב בְּהַנְּשָׁמוֹת
שֶׁהוּא בְּחִינַת מְזוֹנָא דְּנִשְׁמָתָא כַּנַּ"ל
כִּי יֵשׁ מְזוֹנָא דְּנִשְׁמָתָא וּמְזוֹנָא דְּגוּפָא
וְעַל יְדֵי מְזוֹנָא דְּגוּפָא נֶחֱלָשׁ מְזוֹנָא דְּנִשְׁמָתָא
כִּי עַל יְדֵי מְזוֹנָא דְּגוּפָא, דְּהַיְנוּ עַל יְדֵי אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה
עַל יְדֵי זֶה מַגְדִּילִין אֶת בְּחִינַת עָקֵב דְּסִטְרָא אַחֲרָא
בִּבְחִינַת: "אוֹכֵל לַחְמִי הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב"
כִּי עַל יְדֵי הָאֲכִילָה נִתְחַזְּקִין הָעֲקֵבִים וְהָרַגְלִין
בִּבְחִינַת: 'דּק בְּכַכֵּי וְתִשְׁכַּח בְּנַגְרֵי'
וְאָז כְּשֶׁנִּתְגַּדֵּל, חַס וְשָׁלוֹם, עָקֶב דְּסִטְרָא אָחָרֳא
עַל יְדֵי זֶה נֶחֱלָשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, בְּחִינַת עָקֶב דִּקְדֻשָּׁה
שֶׁהוּא בְּחִינַת: "עֵקֶב עֲנָוָוה יִרְאַת ה'"
שֶׁהִיא בְּחִינַת רֵיחַ בִּבְחִינַת: "וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה'"
שֶׁהוּא מְזוֹנָא דְּנִשְׁמָתָא
וְהַתִּקּוּן לָזֶה הוּא עַל יְדֵי בְּחִינַת קוֹל
כִּי בְּחִינַת קוֹל הוּא מַשְׁקֶה אֶת הַגָּן, שֶׁשָּׁם גְּדֵלִים כָּל הָרֵיחוֹת וְהַיִרָאוֹת
בִּבְחִינַת: "וְנָהָר יצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן"
'נָהָר הַיּוֹצֵא מֵעֵדֶן' וְכוּ' זֶה בְּחִינַת קוֹל
בִּבְחִינַת: "נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם"
וְזֶה בְּחִינַת: "אֶת קלְך שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא"
כִּי זֶה הַקּוֹל מַשְׁקֶה אֶת הַגָּן
שֶׁעַל יְדֵי זֶה גְּדֵלִים שָׁם כָּל הָרֵיחוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת יִרְאָה כַּנַּ"ל
שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מְזוֹנָא דְּנִשְׁמָתָא כַּנַּ"ל
כִּי עַל יְדֵי זֶה הַקּוֹל נִכְנָע בְּחִינַת עָקֵב דְּסִטְרָא אָחָרֳא
כִּי זֶה הַקּוֹל הוּא בְּחִינַת: "הַקּל קוֹל יַעֲקב"
וְעַל כֵּן זָכָה יַעֲקב לִבְחִינַת הָרֵיחַ
בִּבְחִינַת: "רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה", הַנֶּאֱמָר בְּיַעֲקב
וְהוּא מַכְנִיעַ עָקֵב דְּסִטְרָא אָחָרֳא, בִּבְחִינַת: "וְיָדוֹ אוֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו"
וְזֶה הַקּוֹל הוּא בְּחִינַת קוֹל הַמּוֹכִיחַ הָרָאוּי
בִּבְחִינַת: "הָרֵם כַּשּׁוֹפָר קוֹלֶך וְהַגֵּד לְעַמִּי פִּשְׁעָם" וְכוּ'
כִּי הַמּוֹכִיחַ שֶׁרוֹצֶה לְהוֹכִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל וּלְהַגִּיד לָהֶם פִּשְׁעָם וְחַטָּאתָם
הוּא צָרִיך לְזֶה הַקּוֹל
כְּדֵי שֶׁלּא יַבְאִישׁ רֵיחָם עַל יְדֵי שֶׁמְּעוֹרֵר עֲוֹונוֹתֵיהֶם כַּנַּ"ל
עַל כֵּן צָרִיך לְזֶה הַקּוֹל
כִּי עַל יְדֵי זֶה הַקּוֹל הוּא מוֹסִיף וְנוֹתֵן בָּהֶם רֵיחַ טוֹב
כִּי עַל יְדֵי זֶה הַקּוֹל גְּדֵלִים כָּל הָרֵיחוֹת
כִּי זֶה הַקּוֹל מַשְׁקֶה אֶת הַגָּן וְכוּ' כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ: "הָרֵם כַּשּׁוֹפָר קוֹלֶך" כַּשּׁפָר דַּיְקָא
כִּי זֶה הַקּוֹל הַמַּשְׁקֶה אֶת הַגָּן, שֶׁהוּא בְּחִינַת "וְנָהָר יצֵא מֵעֵדֶן"
הוּא בְּחִינַת קוֹל הַנִּגּוּן שֶׁל הַשִּׁיר שֶׁיִּתְעַר לֶעָתִיד כְּשֶׁיְּחַדֵּשׁ אֶת עוֹלָמוֹ
שֶׁהוּא בְּחִינַת שִׁיר פָּשׁוּט, כָּפוּל, מְשֻׁלָּשׁ מְרֻבָּע
כַּשּׁפָר רָאשֵׁי תֵבוֹת: פָּשׁוּט, כָּפוּל, שָׁלוּשׁ, רָבוּעַ
שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשִּׁיר שֶׁלֶּעָתִיד
שֶׁהוּא בְּחִינַת הַקּוֹל הַמַּשְׁקֶה אֶת הַגָּן
שֶׁעַל יְדֵי זֶה הַקּוֹל דַיְקָא הוּא יָכוֹל לְהוֹכִיחַ
כַּשּׁפָר דַיְקָא, כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ בְּחִינַת. 'מוֹשְׁכִין עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד', הַנֶּאֱמָר בַּמּוֹכִיחַ הָרָאוּי
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
'הַמּוֹכִיחַ אֶת חֲבֵרוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם, מוֹשְׁכִין עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד'
שֶׁנֶּאֱמַר: "מוֹכִיחַ אָדָם אַחֲרֵי חֵן יִמְצָא"
כִּי חוּט שֶׁל חֶסֶד זֶה בְּחִינַת שֶׁנִּקְלַע וְנִשְׁזָר וְנַעֲשָׂה חוּט מֵהַנִּימִין
שֶׁעַל אֵלּוּ הַנִּימִין [שֶׁקּוֹרִין מיתרים] יִתְנַגֵּן הַנִּגּוּן וְהַשִּׁיר הַזֶּה שֶׁל לֶעָתִיד
שֶׁהֵם ע"ב נִימִין כְּנֶגֶד שֵׁם י' י"ק יק"ו יקו"ק
שֶׁהוּא בְּחִינַת שִׁיר פָּשׁוּט כָּפוּל וְכוּ' כַּמּוּבָא בַּתִּקּוּנִים
שֶׁהוּא עוֹלֶה כֻּלּוֹ ע"ב
וְעַל אֵלּוּ הַנִּימִין יִתְנַגֵּן הַשִּׁיר הַזֶּה שֶׁלֶּעָתִיד כְּשֶׁיְּחַדֵּשׁ אֶת עוֹלָמוֹ
בִּבְחִינַת: "עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה", שֶׁאָז יִתְעַר שִׁיר פָּשׁוּט וְכוּ'
וְזֶהוּ בְּחִינַת חוּט שֶׁל חֶסֶד הַנַּ"ל, הַנֶּאֱמָר בַּמּוֹכִיחַ הָרָאוּי
הַיְנוּ בְּחִינַת הַחוּט הַנַּעֲשֶׂה מֵהַנִּימִין הַנַּ"ל
שֶׁעֲלֵיהֶם יִתְנַגֵּן הַשִּׁיר הַזֶּה
כְּשֶׁיִּהְיֶה חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, בְּחִינַת "עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה", כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ: 'מוֹשְׁכִין עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד'
זֶה בְּחִינַת הַהַמְשָׁכָה, שֶׁמּוֹשְׁכִין וּפוֹשְׁטִין אֶת הַנִּימִין
כְּדֵי לְנַגֵּן עֲלֵיהֶם שִׁיר הַנַּ"ל
נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי קוֹל הַמּוֹכִיחַ הָרָאוּי
הוּא נוֹתֵן רֵיחַ טוֹב בְּהַנְּשָׁמוֹת כַּנַּ"ל
ב. אַך לָבוֹא לָזֶה, לִבְחִינַת קוֹל הַנַּ"ל
הוּא עַל יְדֵי תְּפִילָּה
כִּי עִקָּר הַתְּפִילָּה הִיא רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים
וְעִקָּר הָרַחֲמִים תָּלוּי בְּדַעַת
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לא יָרֵעוּ וְלא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי, כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים"
כִּי לֶעָתִיד יִגְדַּל הַדַּעַת, וְאָז לא יִהְיֶה שׁוּם הֶזֵּק וְאַכְזָרִיּוּת
כִּי יִתְפַּשֵּׁט הָרַחֲמָנוּת עַל יְדֵי הַדַּעַת
כִּי עִקָּר הָרַחֲמִים תָּלוּי בְּדַעַת
וְלִפְעָמִים, כְּשֶׁהַסִּטְרָא אָחֳרָא יוֹנֶקֶת מִן הָרַחֲמָנוּת
אֲזַי הֵם מַמְשִׁיכִין לְעַצְמָן הָרַחֲמָנוּת
וַאֲזַי נִתְמַעֵט הָרַחֲמָנוּת אֶצְלֵנוּ
וַאֲפִילּוּ מְעַט הָרַחֲמָנוּת שֶׁנִּשְׁאָר הוּא בִּבְחִינַת אַכְזָרִיּוּת
כִּי עַל יְדֵי שֶׁהֵם יוֹנְקִים מִן הָרַחֲמָנוּת
נִתְקַלְקֵל הָרַחֲמָנוּת וְנַעֲשֶׂה אַכְזָרִיּוּת, כִּי "רַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי"
וְעַל כֵּן גַּם מְעַט הָרַחֲמָנוּת הַנִּשְׁאָר אֶצְלֵנוּ
הוּא בִּבְחִינַת אַכְזָרִיּוּת
כִּי נִתְקַלְקֵל עַל יְדֵי שֶׁהֵם יוֹנְקִים מִן הָרַחֲמָנוּת, חַס וְשָׁלוֹם, כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת: "גַּם תַּנִּים חָלְצוּ שַׁד"
זֶה בְּחִינַת רַחֲמָנוּת דְּסִטְרָא אָחָרֳא, בְּחִינַת: "כְּשׁד מִשַּׁדַּי"
כִּי שַׁדַּי הוּא בְּחִינַת רַחֲמָנוּת דִּקְדֻשָּׁה
בִּבְחִינַת: "וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים"
שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּפִילָּה, שֶׁהוּא שִׁדּוּד הַמַּעֲרָכוֹת
וְעַל יְדֵי "שׁד מִשַּׁדַּי", בְּחִינַת הָרַחֲמָנוּת דְּסִטְרָא אָחָרֳא
בְּחִינַת: גַּם תַּנִּים חָלְצוּ שַׁד
עַל יְדֵי זֶה 'בַּת עַמִּי לְאַכְזָר'
כִּי עַל יְדֵי זֶה שֶׁהֵם יוֹנְקִים מִן הָרַחֲמָנוּת
עַל יְדֵי זֶה גַּם מְעַט הָרַחֲמָנוּת הַנִּשְׁאָר אֶצְלֵנוּ
נִפְגָּם וְנַעֲשֶׂה אַכְזָרִיּוּת כַּנַּ"ל
וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁנִּתְקַלְקֵל הָרַחֲמָנוּת וְנַעֲשֶׂה אַכְזָרִיּוּת
נִפְגָּם הַדַּעַת
בִּבְחִינַת 'כָּל הַכּוֹעֵס, חָכְמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ'
וַאֲזַי נִקְטָן הַדַּעַת וְנַעֲשֶׂה בִּבְחִינַת מחִין דְּקַטְנוּת
וַאֲזַי הֵם יוֹנְקִים, חַס וְשָׁלוֹם, מִפְּגַם הַדַּעַת
בִּבְחִינַת: "וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם"
הַיְנוּ דַּעַת דְּסִטְרָא אָחָרֳא
שֶׁיּוֹנֵק עַל יְדֵי נְפִילַת הַדַּעַת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁנִּפְגָּם עַל יְדֵי אַכְזָרִיּוּת וָכַעַס כַּנַּ"ל
וּמִזֶּה בָּא, חַס וְשָׁלוֹם, תַּאֲוָות נִיאוּף
כִּי הַמּחַ הוּא מְחִצָּה פְּרוּסָה בִּפְנֵי תַּאֲוָה זוֹ
כִּי 'אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנָס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת'
אֲבָל כְּשֶׁהַמּחַ וְהַדַּעַת שָׁלֵם, הוּא מֵגֵן בִּפְנֵי הַתַּאֲוָה הַזּאת
כִּי יֵשׁ שְׁלשָׁה מחִין
וְכָל אֶחָד וְאֶחָד הוּא בְּחִינַת מְחִצָּה פְּרוּסָה בִּפְנֵי זאת הַתַּאֲוָה
וּמֵאֵלּוּ הַשְּׁלשָׁה מחִין נִמְשָׁך שְׁלשָׁה מִינֵי רַחֲמָנוּת
כִּי יֵשׁ שְׁלשָׁה מִינֵי רַחֲמָנוּת
בִּבְחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל פָּסוּק: "אִם תִּשְׁקר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי"
'עַד כָּאן רַחֲמֵי הָאָב עַל הַבֵּן'
שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁלשָׁה מִינֵי רַחֲמָנוּת
וְהֵם נִמְשָׁכִין מִשְּׁלשָׁה מחִין
כִּי 'מחַ הַבֵּן מִמּחַ הָאָב'
וְזֶה בְּחִינַת שָׁלשׁ תְּפִילּוֹת בַּיּוֹם
כִּי כָל תְּפִילָּה וּתְפִילָּה הוּא בְּחִינַת מחַ מְיֻחָד מֵאֵלּוּ הַשְּׁלשָׁה מחִין
שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁלשָׁה מִינֵי רַחֲמָנוּת הַתְּלוּיִים בַּמּחַ
כִּי עִקָּר הַתְּפִילָּה הִיא רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן כְּשֶׁהַדַּעַת נִפְגָּם, חַס וְשָׁלוֹם, כַּנַּ"ל
מִזֶּה בָּא, חַס וְשָׁלוֹם, תַּאֲוָות נִיאוּף כַּנַּ"ל
וַאֲזַי כְּשֶׁנִּפְגָּם הָרַחֲמָנוּת וְהַדַּעַת
אֲזַי אִי אֶפְשָׁר לְהִתְפַּלֵּל בִּבְחִינַת רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים
וְאָז הַתְּפִילָּה בִּבְחִינַת דִּין
וּכְשֶׁהַתְּפִילָּה בִּבְחִינַת דִּין
אָז הַסִּטְרָא אָחֳרָא בּוֹלַעַת אֶת הַתְּפִילָּה, חַס וְשָׁלוֹם
כִּי עִקָּר יְנִיקַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא הִיא מִבְּחִינַת דִּינִים
שֶׁהֵם מחִין דְּקַטְנוּת
בְּחִינַת אֱלהִים, כַּיָּדוּעַ
וְעַל כֵּן הֵם נֶאֱחָזִין, חַס וְשָׁלוֹם
בִּתְפִילָּה זוֹ שֶׁהִיא בְּחִינַת דִּין
וּבוֹלְעִין אוֹתָהּ, חַס וְשָׁלוֹם.
ג. וְאָז כְּשֶׁהַתְּפִילָּה בִּבְחִינַת דִּין
אָז צְרִיכִין בַּעַל כּחַ גָּדוֹל, שֶׁיּוּכַל לְהִתְפַּלֵּל תְּפִילָּה בִּבְחִינַת דִּין
כְּמוֹ פִּינְחָס בְּעֵת שֶׁקִּנֵּא עַל מַעֲשֵׂה זִמְרִי
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיַעֲמד פִּנְחָס וַיְפַלֵּל"
וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'שֶׁעָשָׂה פְּלִילוֹת עִם קוֹנוֹ'
הַיְנוּ תְּפִילָּה בִּבְחִינַת דִּין
כִּי קִנֵּא עַל מַעֲשֵׂה זִמְרִי, שֶׁהוּא בְּחִינַת: "כִּי הוּא זִמָּה וְהוּא עָוֹן פְּלִילִים"
הַיְנוּ שֶׁהוּא עָווֹן שֶׁצְּרִיכִין לָזֶה תְּפִילָּה בִּבְחִינַת דִּין
שֶׁהוּא בְּחִינַת פְּלִילִים, בְּחִינַת: 'וַיַעֲמד פִּנְחָס וַיְפַלֵּל'
כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ פְּגַם תַּאֲוָות נִיאוּף, חַס וְשָׁלוֹם
שֶׁאָז הַתְּפִילָּה בִּבְחִינַת דִּין
וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא בּוֹלַעֲת אוֹתָה, חַס וְשָׁלוֹם
אָז צְרִיכִין בַּעַל כּחַ גָּדוֹל, שֶׁיִּתְפַּלֵּל תְּפִילָּה בִּבְחִינַת דִּין
כְּמוֹ בְּעֵת שֶׁהָיָה מַעֲשֵׂה זִמְרִי
שֶׁהֻצְרַך פִּינְחָס לְהִתְפַּלֵּל תְּפִילָּה בִּבְחִינַת דִּין
כִּי כְּשֶׁזֶּה הַבַּעַל כּחַ מִתְפַּלֵּל תְּפִילָּה בִּבְחִינַת דִּין
וַאֲזַי הַסִּטְרָא אָחֳרָא רוֹצֶה לִבְלעַ אוֹתָהּ
כִּי הִיא בּוֹלַעַת תָּמִיד הַתְּפִילּוֹת שֶׁהֵם בִּבְחִינַת דִּין כַּנַּ"ל
וַאֲזַי כְּשֶׁהִיא רוֹצָה לִבְלעַ זאת הַתְּפִילָּה שֶׁל הַבַּעַל כּחַ
שֶׁהִיא בִּבְחִינַת דִּין
אֲזַי זאת הַתְּפִילָּה הִיא עוֹמֶדֶת בְּבֵית הַבְּלִיעָה שֶׁלּוֹ
בִּבְחִינַת: "בְּצַוָּארוֹ יָלִין עז"
הַיְנוּ הַתְּפִילָּה שֶׁל הַבַּעַל כּחַ הַנַּ"ל
שֶׁהוּא בְּחִינַת מַטֵּה עז
הִיא עוֹמֶדֶת לוֹ בְּצַוָּארוֹ, בְּבֵית הַבְּלִיעָה שֶׁלּוֹ
וַאֲזַי הוּא מֻכְרָח לִתֵּן הֲקָאוֹת
הַיְנוּ שֶׁהַסִּטְרָא אָחֳרָא מֻכְרָח לְהָקִיא וּלְהוֹצִיא
כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת שֶׁל הַדַּעַת וְהָרַחֲמָנוּת וְהַתְּפִילּוֹת שֶׁבָּלַע
בִּבְחִינַת: "חַיִל בָּלַע וַיְקִאֶנּוּ"
וְלא דַּי שֶׁהוּא מֵקִיא וּמוֹצִיא כָּל הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבָּלַע
אַף גַּם הוּא מֻכְרָח לְהָקִיא וּלְהוֹצִיא עַצְמוּת הַחִיּוּת שֶׁלּוֹ מַמָּשׁ
בִּבְחִינַת: "מִבִּטְנוֹ יוֹרִישֶׁנּוּ אֵל"
הַיְנוּ שֶׁמּוֹצִיא וּמֵקִיא עַצְמוּת חִיּוּתוֹ מַמָּשׁ
וְזֶהוּ בְּחִינַת גֵּרִים שֶׁמִּתְגַּיְּרִין
שֶׁהֵם הָיוּ תְּחִלָּה מֵעַצְמוּת הַסִּטְרָא אָחֳרָא מַמָּשׁ
וְעַכְשָׁו חוֹזְרִין אֶל הַקְּדֻשָּׁה
כִּי הַסִּטְרָא אָחֳרָא מֻכְרָח לְהָקִיא וּלְהוֹצִיא עֶצֶם חִיּוּתוֹ מַמָּשׁ
שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת גֵּרִים כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ בְּחִינַת "מַטֵּה עֻזְּך יִשְׁלַח ה' מִצִּיּוֹן רְדֵה בְּקֶרֶב איְבֶיך"
'בְּקֶרֶב' דַּיְקָא בְּחִינַת: "מִבִּטְנוֹ יוֹרִישֶׁנּוּ אֵל"
כִּי מַטֵּה עז, הַיְנוּ הַתְּפִילָּה שֶׁל הַבַּעַל כּחַ הַנַּ"ל
הִיא יוֹרֶדֶת בְּקִרְבּוֹ מַמָּשׁ
כִּי עַל יָדָהּ הוּא מוֹצִיא וּמֵקִיא עַצְמוּת חִיּוּתוֹ מַמָּשׁ, מִקִּרְבּוֹ וּמִבִּטְנוֹ
בְּחִינַת: 'מִבִּטְנוֹ יוֹרִישֶׁנּוּ אֵל' כַּנַּ"ל
"אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּך יָם, שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים עַל הַמָּיִם"
כִּי עַל יְדֵי מַטֵּה עז הַנַּ"ל, הוּא מְשַׁבֵּר רָאשֵׁי תַנִּינִים עַל הַמָּיִם
הַיְנוּ הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְהַנָּחָשׁ, שֶׁהָיְתָה יוֹנֶקֶת מִן הָרַחֲמָנוּת וְהַדַּעַת
שֶׁהִיא בְּחִינַת: "כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים"
בְּחִינַת: "וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם", כַּנַּ"ל
וְעַל יְדֵי מַטֵּה עז הַנַּ"ל, הַיְנוּ הַתְּפִילָּה שֶׁל הַבַּעַל כּחַ בְּחִינַת פִּינְחָס
עַל יְדֵי זֶה הוּא מוֹצִיא קְדֻשַּׁת הַדַּעַת וְהַתְּפִילּוֹת שֶׁבָּלַע
וּמְשַׁבֵּר רָאשֵׁי תַנִּינִים עַל הַמָּיִם כַּנַּ"ל
כִּי הַתְּפִילָּה שֶׁל הַבַּעַל כּחַ, שֶׁהִיא בִּבְחִינַת דִּין
בִּבְחִינַת: "וַיַּעֲמד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל"
הִיא עוֹמֶדֶת בְּבֵית הַבְּלִיעָה שֶׁל הַנָּחָשׁ
וְעַל יְדֵי זֶה הוּא מֻכְרָח לְהָקִיא וּלְהוֹצִיא הַכּל כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ צֵרוּף וַיְפַלֵּל רָאשֵׁי תֵבוֹת: וְהַשְׁלֵך לִפְנֵי פַּרְעה יְהִי לְתַנִין
כִּי צְרִיכִין לְהַשְׁלִיך מַטֵּה עז, שֶׁהִיא בְּחִינַת הַתְּפִילָּה הַנַּ"ל
לְהַתַּנִּין
בִּבְחִינַת: "וְהַשְׁלֵך לִפְנֵי פַּרְעה יְהִי לְתַנִּין"
שֶׁמַּשְׁלִיכִין בְּכַוָּנָה הַמַּטֵּה עז לִפְנֵי הַסִּטְרָא אָחֳרָא
כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לְהַתַּנִּין
הַיְנוּ כְּדֵי שֶׁיִּבְלַע הַתַּנִּין אֶת הַתְּפִילָּה הַזּאת
כִּי עַל יְדֵי זֶה מוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת שֶׁבָּלַע
כִּי הִיא עוֹמֶדֶת בְּבֵית הַבְּלִיעָה שֶׁלּוֹ כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת: "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ"
'מַה שְּׁמוּעָה שָׁמַע וּבָא, קְרִיעַת יַם סוּף וּמִלְחֶמֶת עֲמָלֵק'
כִּי עֲמָלֵק טִמֵּא אֶת יִשְׂרָאֵל בִּפְגַם תַּאֲוָות נִיאוּף
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֲשֶׁר קָרְך בַּדֶּרֶך"
בְּחִינַת מִקְרֵה לַיְלָה, חַס וְשָׁלוֹם
שֶׁבָּא עַל יְדֵי בְּחִינַת עֲמָלֵק
"רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק", שֶׁזֶּה בְּחִינַת: "וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם" כַּנַּ"ל
שֶׁעַל יְדֵי זֶה בָּא, חַס וְשָׁלוֹם, טֻמְאַת הַתַּאֲוָה הַזּאת כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק
וְהַתִּקּוּן לָזֶה הוּא בְּחִינַת קְרִיעַת יַם סוּף
בְּחִינַת: "אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּך יָם, שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים עַל הַמָּיִם"
הַיְנוּ בְּחִינַת מַטֵּה עז הַנַּ"ל
שֶׁעַל יְדֵי זֶה מוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ מֵימֵי הַדַּעַת, שֶׁבָּלַע מִן הַקְּדֻשָּׁה כַּנַּ"ל
וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ, הַיְנוּ בְּחִינַת גֵּרִים
כִּי עַל יְדֵי מַטֵּה עז הַנַּ"ל
שֶׁהוּא בְּחִינַת קְרִיעַת יַם סוּף
בְּחִינַת 'אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּך יָם וְכוּ'
שֶׁהוּא מְתַקֵּן וּמַכְנִיעַ מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק כַּנַּ"ל
עַל יְדֵי זֶה נַעֲשִׂין גֵּרִים, בְּחִינַת וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ
כִּי מוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ גַּם עַצְמוּת חִיּוּתוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת גֵּרִים כַּנַּ"ל
ד. וְזֶה בְּחִינַת רְעָמִים
כִּי עַל יְדֵי גֵּרִים שֶׁנַּעֲשִׂין עַל יְדֵי מַטֵּה עז הַנַּ"ל
עַל יְדֵי שֶׁהַסִּטְרָא אָחֳרָא מֻכְרַחַת לְהַחֲזִיר כָּל הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבָּלְעָה
עִם עַצְמוּת חִיּוּתָהּ כַּנַּ"ל
עַל יְדֵי זֶה נִתְרַבֶּה וְנִתְגַּדֵּל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַך
בִּבְחִינַת: "הָבוּ לַה' מִשְׁפְּחוֹת עַמִּים, הָבוּ לַה' כָּבוֹד וָעז"
"אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים, ה' עַל מַיִם רַבִּים"
'מַיִם רַבִּים', זֶה בְּחִינַת מֵימֵי הַדַּעַת
בְּחִינַת: "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים"
הַיְנוּ בְּחִינַת מֵימֵי הַדַּעַת
שֶׁיּוֹצְאִין מִן הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְחוֹזְרִין אֶל הַקְּדֻשָּׁה
שֶׁעַל יְדֵי זֶה נַעֲשִׂין גֵּרִים, וְנִתְגַּדֵּל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַך
שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת רְעָמִים
בְּחִינַת "אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים"
כִּי הָרַעַשׁ וְהַפִּרְסוּם שֶׁנִּתְפַּרְסֵם כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַך עַל יְדֵי הַגֵּרִים
זֶה בְּחִינַת רְעָמִים, שֶׁהֵם קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל .
'מַאי רְעָמִים עֲנָנֵי דְּשָׁפְכִי מַיָּא לַהֲדָדֵי'
'עֲנָנֵי דְּשָׁפְכִי מַיָּא', זֶה בְּחִינַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא
שֶׁהִיא בְּחִינַת: "סַכּתָ בְעָנָן לָך מֵעֲבר תְּפִילָּה"
הַיְנוּ הַקְּלִיפּוֹת הַמְּעַכְּבִים אֶת הַתְּפִילָּה
כְּשֶׁחוֹזְרִים וְשׁוֹפְכִים מֵימֵי הַדַּעַת שֶׁבָּלְעוּ
זֶה בְּחִינַת: 'עֲנָנֵי דְּשָׁפְכִי מַיָּא'
וְאָז נִתְגַּלֶּה כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַך, בִּבְחִינַת: "וּכְבוֹד ה' נִרְאָה בְּעָנָן"
וְזֶהוּ בְּחִינַת רְעָמִים כַּנַּ"ל
גֵּרִים הוּא רָאשֵׁי תֵבוֹת: "רַעַם גְּבוּרתָו מִי יִתְבּוֹנָן"
כִּי גֵּרִים הֵם בִּבְחִינַת רְעָמִים כַּנַּ"ל.
ה. וְעַל יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַכָּבוֹד
עַל יְדֵי זֶה בָּא הִתְפַּשְׁטוּת הַנְּבוּאָה
כִּי הַנְּבוּאָה בָּאָה מִבְּחִינַת שָׁרְשֵׁי נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל
שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׁבְעִים נֶפֶשׁ
בִּבְחִינַת: "בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבוֹתֶיך"
רָאשֵׁי תֵבוֹת נָבִיא
וְשׁרֶשׁ הַנְּפָשׁוֹת הוּא בְּחִינַת כָּבוֹד
בִּבְחִינַת: "בְּסֹדָם אַל תָּבא נַפְשִׁי, וּבִקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבדִי"
וְעַל כֵּן עַל יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַכָּבוֹד
שֶׁהוּא בְּחִינַת שׁרֶשׁ הַנְּפָשׁוֹת
עַל יְדֵי זֶה בָּא הִתְפַּשְׁטוּת הַנְּבוּאָה
וְזֶה בְּחִינַת: 'אֵין הַנְּבוּאָה שׁוֹרָה אֶלָּא עַל 'חָכָם', 'גִּבּוֹר' וְ'עָשִׁיר'
כִּי כָל בְּחִינוֹת אֵלּוּ הֵם בִּבְחִינַת כָּבוֹד, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁך הַנְּבוּאָה
חָכָם בִּבְחִינַת:"כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ"
גִּבּוֹר בִּבְחִינַת:"מִי זֶה מֶלֶך הַכָּבוֹד, ה' עִזּוּז וְגִבּוֹר"
עָשִׁיר בִּבְחִינַת: "וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֶת כָּל הַכָּבד הַזֶּה"
וְזֶה בְּחִינַת: 'אוֹי לִי שֶׁהֶחֱרַבְתִּי אֶת בֵּיתִי, וְשָׂרַפְתִּי אֶת הֵיכָלִי, וְהִגְלֵיתִי אֶת בָּנַי לְבֵין אֻמּוֹת הָעוֹלָם'
'הֶחֱרַבְתִּי אֶת בֵּיתִי' זֶה בְּחִינַת פְּגַם הַתְּפִילָּה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי בֵּיתִי בֵּית תְּפִילָּה"
'וְשָׂרַפְתִּי אֶת הֵיכָלִי' זֶה בְּחִינַת פְּגַם הַכָּבוֹד
בְּחִינַת: "וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אוֹמֵר כָּבוֹד"
'וְהִגְלֵיתִי אֶת בָּנַי' זֶה בְּחִינַת בִּיטּוּל הַנְּבוּאָה שֶׁבָּאָה מִנַּפְשׁוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
בְּחִינַת: "בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבתֶיך מִצְרָיְמָה"
כִּי גָּלוּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הוּא בְּחִינַת בִּיטּוּל הַנְּבוּאָה
שֶׁבָּאָה מִנַּפְשׁוֹתָם כַּנַּ"ל.
ו. וְזֶה בְּחִינַת רְפוּאָה
כִּי כָל בְּחִינוֹת הַנַּ"ל הֵם בְּחִינַת רְפוּאָה
כִּי הִתְגַּלּוּת הַכָּבוֹד הַנַּ"ל זֶה בְּחִינַת זְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ
בִּבְחִינַת: "וּכְבוֹד ה' עָלַיִך זָרָח"
וְעַל יְדֵי זְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ בָּא רְפוּאָה
'אִדְּלֵי יוֹמָא אִדְּלֵי קְצִירֵי'
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא"
כִּי רוּחַ נְבוּאָה שֶׁנִּתְפַּשֵּׁט עַל יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַכָּבוֹד
זֶה בְּחִינַת הָרְפוּאָה הַבָּאָה עַל יְדֵי זְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ
בִּבְחִינַת: "רוּחַ אִישׁ יְכַלְכֵּל מַחֲלֵהוּ"
וְעִקָּר הִתְגַּלּוּת הַכָּבוֹד הוּא עַל יְדֵי הַתְּפִילָּה הַנַּ"ל
שֶׁעַל יָדָהּ הָעֲנָנִים שֶׁהֵם הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְהַקְּלִיפּוֹת, כָּלִים וְהוֹלְכִים
וְאָז נַעֲשִׂין גֵּרִים וְנִתְגַּלֶּה הַכָּבוֹד כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת סְלִיחַת הֶעָווֹן, שֶׁבָּא עַל יְדֵי רִבּוּי הַתְּפִילּוֹת
שֶׁעַל יְדֵי זֶה הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת, שֶׁעַל יָדָהּ בָּא רְפוּאָה
כִּי הֶעָווֹן הוּא בְּחִינַת עָנָן, שֶׁמַּחֲשִׁיך אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ
כִּי טֶבַע הָעֲווֹנוֹת הֵם בְּחִינַת חֹשֶׁך
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וְהָיָה בְּמַחְשָׁך מַעֲשֵׂיהֶם"
וְזֶה בְּחִינַת הַחוֹלַאַת
כִּי עִקָּר הַחוֹלַאַת בָּאָה מֵעֲווֹנוֹת
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה . 'אֵין יִסּוּרִים בְּלא עָוֹן'
שֶׁנֶּאֱמַר: "וּפָקַדְתִּי בְּשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם"
כִּי הָעֲווֹנוֹת הֵם בְּחִינַת עֲנָנִים
שֶׁמַּחֲשִׁיכִים אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁעַל יָדָהּ הָרְפוּאָה
וְעַל יְדֵי הַתְּפִילָּה נִתְכַּפְּרִין הָעֲווֹנוֹת
כִּי הַתְּפִילָּה מְכַפֶּרֶת, כִּי הִיא בִּמְקוֹם קָרְבָּן
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי, וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִילָּתִי עוֹלוֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם"
וּכְשֶׁנִּתְכַּפְּרִין הָעֲווֹנוֹת, זֶה בְּחִינַת שֶׁהָעֲנָנִים כָּלִים וְהוֹלְכִים
בִּבְחִינַת: "מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיך וְכֶעָנָן חַטּאתֶיך" וְכוּ'
וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת זְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁמִּשָּׁם הָרְפוּאָה
כִּי עִקָּר הַחוֹלַאַת הִיא בְּחִינַת הֶעָווֹן
שֶׁהוּא בְּחִינַת עָנָן וָחֹשֶׁך שֶׁמַּחֲשִׁיך אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת רְפוּאָה
וּכְשֶׁנִּסְלָח הֶעָווֹן, הוּא בְּחִינַת שֶׁהֶעָנָן כָּלֶה
וְאָז הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת
וַאֲזַי בָּא רְפוּאָה כַּנַּ"ל
מְכַפֶּרֶת עֲווֹנוֹת כַּנַּ"ל
וְעִקָּר הַתְּפִילָּה, שֶׁעַל יָדָהּ נִסְלָח הֶעָווֹן וְנִצּוֹלִין מֵהַחוֹלַאַת
הוּא בָּא עַל יְדֵי שֶׁנִּתּוֹסֵף שָׁכֵן מִיִּשְׂרָאֵל
כִּי כָל מַה שֶּׁנִּתּוֹסֵף שָׁכֵן מִיִּשְׂרָאֵל
נִתְרַבֶּה וְנִתְגַּדֵּל הַתְּפִילָּה בִּמְאד מְאד
וְזֶה בְּחִינַת הַקִּבּוּץ שֶׁל יִשְׂרָאֵל
כִּי כָל מַה שֶּׁנִּתְקַבְּצִין וְנִתְרַבִּין בְּיוֹתֵר נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל בְּיַחַד
נִתְרַבֶּה וְנִתְגַּדֵּל בְּיוֹתֵר מְאד מְאד בֵּית הַתְּפִילָּה
כִּי שָׁלשׁ אֲבָנִים בּוֹנוֹת שִׁשָּׁה בָּתִּים, אַרְבַּע אֲבָנִים בּוֹנוֹת עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בָּתִּים, חָמֵשׁ מֵאָה וְעֶשְׂרִים בָּתִּים וְכוּ'
עַד שֶׁאֵין הַפֶּה יָכוֹל לְדַבֵּר וְהַלֵּב לַחֲשׁב, כִּדְאִיתָא בְּסֵפֶר יְצִירָה
נִמְצָא שֶׁכָּל מַה שֶּׁנִּתּוֹסֵף אֶבֶן אַחַת
נִתְרַבִּין הַבָּתִּים בְּיוֹתֵר מְאד מְאד בְּכִפְלֵי כִּפְלַיִם כַּנַּ"ל
וְהַנְּפָשׁוֹת הֵם בְּחִינַת אֲבָנִים
בִּבְחִינַת "תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קדֶשׁ" וְכוּ'
וְהַבָּתִּים זֶה בְּחִינַת: "כִּי בֵּיתִי בֵּית תְּפִילָּה"
נִמְצָא שֶׁכָּל מַה שֶּׁנִּתּוֹסֵף וְנִתְרַבֶּה נֶפֶשׁ אַחַת לְהַקִּבּוּץ שֶׁל יִשְׂרָאֵל
נִתְרַבֶּה וְנִתְגַּדֵּל מְאד בֵּית הַתְּפִילָּה
כִּי עַכְשָׁו, כְּשֶׁנִּתּוֹסֵף עוֹד נֶפֶשׁ אֶחָד לְהַקִּבּוּץ
נַעֲשִׂין צֵרוּפִים אֲחֵרִים חֲדָשִׁים הַרְבֵּה מְאד מְאד
כִּפְלֵי כִּפְלַיִם כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן כְּשֶׁנִּתּוֹסֵף שָׁכֵן מִיִּשְׂרָאֵל
כְּגוֹן בְּמָקוֹם שֶׁדָּרִים שָׁם יְהוּדִים, כְּשֶׁנִּתּוֹסֵף עֲלֵיהֶם עוֹד שָׁכֵן מִיִּשְׂרָאֵל
אֲזַי נִתְרַבֶּה וְנִתְגַּדֵּל הַתְּפִילָּה בִּמְאד מְאד
כִּי נִתּוֹסֵף נֶפֶשׁ אַחַת לְהַקִּבּוּץ כַּנַּ"ל
וְעַל יְדֵי רִבּוּי הַתְּפִילָּה עַל יְדֵי זֶה סְלִיחַת הֶעָווֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת רְפוּאָה כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת וּבַל יאמַר שָׁכֵן חָלִיתִי
כִּי עַל יְדֵי שֶׁנִּתּוֹסֵף שָׁכֵן
עַל יְדֵי זֶה נִצּוֹלִין מֵהַחוֹלַאַת כַּנַּ"ל
כִּי: הָעָם הַיּשֵׁב בָּהּ נְשׂוּא עָווֹן
כִּי עַל יְדֵי הַשָּׁכֵן נִתְרַבֶּה הַתְּפִילָּה, וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת נְשִׂיאוּת עָוֹן כַּנַּ"ל
וְעַל יְדֵי זֶה בָּא רְפוּאָה, וְנִתְבַּטֵּל הַחוֹלַאַת כַּנַּ"ל
[וְדַע, שֶׁלִּפְעָמִים הוּא בְּחִינַת נְשֻׂא עָוֹן עַל יְדֵי הַקִּבּוּץ כַּנַּ"ל
וְלִפְעָמִים הוּא בְּחִינַת, חַס וְשָׁלוֹם: "אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא"
כִּי כְּשֶׁאֵין בְּנֵי הַקִּבּוּץ זַכָּאִים
אֲזַי אֵין זוֹכִים לִבְחִינַת נְשֻׂא עָוֹן
וְאָז הַצַּדִּיק מֻכְרָח לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ יִסּוּרִים בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל
וְאֵין נִצּוֹלִים מֵחוֹלַאַת רַק הָעוֹלָם
אֲבָל לא הַצַּדִּיק, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי הוּא מְקַבֵּל יִסּוּרִים בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל
בְּחִינַת: אָכֵן חֳלָיֵנוּ וְכוּ'
אֲבָל כְּשֶׁהֵם זַכָּאִים וּתְפִילָּתָם הֲגוּנָה
אֲזַי הוּא בְּחִינַת: "הָעָם הַיּשֵׁב בָּהּ נְשׂוּא עָוֹן"
וְאָז נִצּוֹל גַּם הַצַּדִּיק מֵחוֹלַאַת
בִּבְחִינַת: "וּבַל יאמַר שָׁכֵן חָלִיתִי, הָעָם הַיּוֹשֵׁב בָּהּ נְשֻׂא עָווֹן", כַּנַּ"ל]
ז. וְעַל יְדֵי הִתְפַּשְׁטוּת הַנְּבוּאָה
עַל יְדֵי זֶה נִתְבָּרֵר וְנִתְתַּקֵּן בְּחִינַת כּחַ הַמְדַמֶּה
בִּבְחִינַת: "וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה"
כִּי עִקָּר תִּקּוּן וּבֵרוּר הַמְדַמֶּה
הוּא כְּשֶׁהוּא בְּיַד הַנְּבִיאִים
וּכְשֶׁנִּתְתַּקֵּן הַמְדַמֶּה עַל יְדֵי זֶה נִתְתַּקֵּן הָאֱמוּנָה הָאֲמִתִּית דִּקְדֻשָּׁה
וְנִתְבַּטֵּל אֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת
כִּי עִקָּר הָאֱמוּנָה תְּלוּיָה בְּכחַ הַמְדַמֶּה
כִּי בַּמֶּה שֶׁהַשֵּׂכֶל מֵבִין אֵין שַׁיָּך אֱמוּנָה
וְעִקָּר אֱמוּנָה הִיא רַק בְּמָקוֹם שֶׁהַשֵּׂכֶל נִפְסָק וְאֵינוֹ מֵבִין הַדָּבָר בְּשִׂכְלוֹ
שָׁם צְרִיכִין אֱמוּנָה
וּכְשֶׁאֵינוֹ מֵבִין הַדָּבָר בְּשִׂכְלוֹ
אֲזַי נִשְׁאָר רַק בִּבְחִינַת כּחַ הַמְדַמֶּה וְשָׁם צְרִיכִין אֱמוּנָה
נִמְצָא שֶׁעִקָּר הָאֱמוּנָה הִיא בִּבְחִינַת הַמְדַמֶּה
וְעַל כֵּן עַל יְדֵי הִתְפַּשְׁטוּת הַנְּבוּאָה
שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְבָּרֵר וְנִתְתַּקֵּן הַמְדַמֶּה
עַל יְדֵי זֶה נִתְתַּקֵּן הָאֱמוּנָה הָאֲמִתִּית דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל
כִּי יֵשׁ עֲשָׂרָה מַדְרֵגוֹת בִּנְבוּאָה
וְהֵם כְּנֶגֶד עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲשָׂרָה מַדְרֵגוֹת שֶׁל נְבוּאָה
"פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם"
'דִּבֶּר ה'' זוֹ נְבוּאָה, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
וְעַל כֵּן עַל יְדֵי נְבוּאָה
שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲשָׂרָה מַדְרֵגוֹת, בְּחִינַת עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת
זוֹכִין לֶאֱמוּנָה בְּהַשֵּׂם יִתְבָּרַך
לְהַאֲמִין שֶׁהַכּל בָּרָא ה' בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת
נִמְצָא שֶׁעִקָּר תִּקּוּן הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה הִיא עַל יְדֵי בְּחִינַת רוּחַ נְבוּאָה.
ח. וְעַל כֵּן צְרִיכִין לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ מְאד אַחֲרֵי מַנְהִיג אֲמִתִּי לְהִתְקָרֵב אֵלָיו
כִּי כָל מַנְהִיג וּמַנְהִיג יֵשׁ לוֹ בְּחִינַת רוּחַ נְבוּאָה
וְגַם עַכְשָׁו שֶׁבָּטְלָה הַנְּבוּאָה
אַף עַל פִּי כֵן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה לְהַמַּנְהִיג בְּחִינַת: "רוּחַ אַחֶרֶת"
מַה שֶּׁאֵין נִמְצָא בִּשְׁאָר הֶהָמוֹן
שֶׁעַל יְדֵי זֶה זָכָה לִהְיוֹת מַנְהִיג
כִּי בְּלא זֶה, מִפְּנֵי מַה יִּזְכֶּה זֶה דַּיְקָא לִהְיוֹת מַנְהִיג וְלא אַחֵר
אַך בֶּאֱמֶת כָּל מַנְהִיג וּמַנְהִיג שֶׁל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לוֹ בְּחִינַת רוּחַ אַחֶרֶת
כִּי הַמַּנְהִיג הוּא בְּחִינַת: "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ, אֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם"
כִּי הַמַּנְהִיג הַמּוֹצִיא וְהַמֵּבִיא אֶת יִשְׂרָאֵל
בְּוַדַּאי יֵשׁ לוֹ בְּחִינַת רוּחַ אַחֶרֶת
אֲשֶׁר מֵחֲמַת זֶה נַעֲשָׂה הוּא דַּיְקָא מַנְהִיג לְיִשְׂרָאֵל
וְזֶה הָרוּחַ אַחֶרֶת שֶׁיֵּשׁ לְהַמַּנְהִיג
הוּא בְּחִינַת רוּחַ הַקּדֶשׁ, רוּחַ נְבוּאָה
אַף עַל פִּי שֶׁעַכְשָׁו אֵין נִמְצָא רוּחַ נְבוּאָה, רוּחַ הַקּדֶשׁ מַמָּשׁ
אַף עַל פִּי כֵן בְּוַדַּאי יֵשׁ לוֹ בְּחִינַת רוּחַ אַחֶרֶת, הַנִּמְשָׁך מִן הַקְּדֻשָּׁה
מַה שֶּׁאֵין נִמְצָא בִּשְׁאָר הֶהָמוֹן
שֶׁזֶּהוּ גַם כֵּן בְּחִינַת רוּחַ הַקּדֶשׁ
אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רוּחַ הַקּדֶשׁ מַמָּשׁ לֵידַע עֲתִידוֹת
אַף עַל פִּי כֵן הוּא בִּבְחִינַת רוּחַ הַקּדֶשׁ, רוּחַ נְבוּאָה
וְעַל יְדֵי בְּחִינַת הָרוּחַ הַקּדֶשׁ שֶׁיֵּשׁ לְהַמַּנְהִיג הָאֲמִתִּי
שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחַ נְבוּאָה
עַל יְדֵי זֶה
כָּל הַמִּתְקָרְבִים אֵלָיו נִתְחַזֵּק וְנִתְתַּקֵּן אֶצְלָם הָאֱמוּנָה הָאֲמִתִּית דִּקְדֻשָּׁה
כִּי כָל מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהִתְקָרֵב לַמַּנְהִיג הָאֲמִתִּי
עַל יְדֵי הִתְקָרְבוּתוֹ אֵלָיו נִתְתַּקֵּן וְנִתְבָּרֵר אֶצְלוֹ בְּחִינַת הַמְדַמֶּה
עַל יְדֵי בְּחִינַת הָרוּחַ נְבוּאָה שֶׁל הַמַּנְהִיג
כִּי עִקָּר תִּקּוּן הַמְדַמֶּה הוּא עַל יְדֵי בְּחִינַת רוּחַ נְבוּאָה כַּנַּ"ל
וְעַל יְדֵי תִּקּוּן הַמְדַמֶּה נִתְתַּקֵּן וְנִתְבָּרֵר הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה כַּנַּ"ל
עַל כֵּן כָּל הַמִּתְקָרְבִים לְמַנְהִיג אֲמִתִּי, זוֹכִין לֶאֱמוּנָה יְשָׁרָה דִּקְדֻשָּׁה.
אֲבָל בֶּאֱמֶת צְרִיכִין לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ מְאד מְאד אַחַר מַנְהִיג אֲמִתִּי כָּזֶה
וְצָרִיך לְבַקֵּשׁ מְאד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
שֶׁיִּזְכֶּה לְהִתְקָרֵב לְמַנְהִיג אֲמִתִּי, כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לֶאֱמוּנָה אֲמִתִּית בִּשְׁלֵמוּת
כִּי כְּשֶׁמִּתְקָרְבִין, חַס וְשָׁלוֹם, לְמַנְהִיג שֶׁל שֶׁקֶר
עַל יְדֵי זֶה בָּאִין, חַס וְשָׁלוֹם, לֶאֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת
כִּי מַנְהִיג שֶׁל שֶׁקֶר הוּא בְּחִינַת נְבִיא הַשֶּׁקֶר
בְּחִינַת: "רוּחַ שֶׁקֶר"
וְעַל יְדֵי זֶה אַדְּרַבָּא נִתְקַלְקֵל הַמְדַמֶּה, וּבָאִים לֶאֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת
כִּי עִקָּר תִּקּוּן הָאֱמוּנָה
הִיא עַל יְדֵי בְּחִינַת רוּחַ נְבוּאָה שֶׁיֵּשׁ לְהַמַּנְהִיג הָאֲמִתִּי
שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְבָּרֵר הַמְדַמֶּה
וְעַל יְדֵי זֶה נִתְתַּקֵּן הָאֱמוּנָה כַּנַּ"ל
אֲבָל בְּלא בְּחִינַת נְבוּאָה אֵין הַמְדַמֶּה בָּרוּר וּמְתֻקָּן
וַאֲזַי הַמְדַמֶּה מְעָרֵב וּמְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם בֶּאֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת
וְזֶה בְּחִינַת זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ
כִּי עֵרוּב וּבִלְבּוּל הַמְדַמֶּה, שֶׁמְּעָרֵב וּמְבַלְבֵּל בֶּאֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת
זֶה בְּחִינַת זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ
כִּי כָל הַמְנַחֲשִׁים וְהַקּוֹסְמִים כֻּלָּם הֵם עַל יְדֵי כּחַ הַמְדַמֶּה
שֶׁאֵינוֹ מְברָר וּמְתֻקָּן
שֶׁמְּעָרֵב וּמְבַלְבֵּל אוֹתָם בֶּאֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת שֶׁל שְׁטוּת וָשֶׁקֶר
שֶׁהֵם זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ
וְעַל כֵּן 'יִשְׂרָאֵל שֶׁעָמְדוּ עַל הַר סִינַי פָּסְקָה זֻהֲמָתָן'
כִּי שָׁם זָכוּ כֻּלָּם לִנְבוּאָה
עַל יְדֵי משֶׁה רַבֵּנוּ, רַבָּן שֶׁל כָּל הַנְּבִיאִים, שֶׁהָיָה מַנְהִיג הָאֲמִתִּי שֶׁלָּהֶם
וְעַל יְדֵי זֶה נִתְבָּרֵר וְנִתְתַּקֵּן הַמְדַמֶּה אֶצְלָם וְזָכוּ לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בַּה'
וְעַל כֵּן פָּסְקָה זֻהֲמָתָן, זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ
שֶׁהוּא אֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת
כִּי זָכוּ לִשְׁלֵמוּת אֱמוּנָה הַיְשָׁרָה דִּקְדֻשָּׁה
עַל יְדֵי בֵּרוּר הַמְדַמֶּה, שֶׁזָּכוּ עַל יְדֵי רוּחַ נְבוּאָה כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת ה דְּהַשִּׁשִׁי, הַנֶּאֱמָר בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי"
וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
שֶׁכָּל הָעוֹלָם הָיָה תָּלוּי עַד שִׁשָּׁה בְּסִיוָן, שֶׁקִּבְּלוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה
כִּי עִקָּר חִדּוּשׁ הָעוֹלָם
דְּהַיְנוּ לֵידַע שֶׁהָעוֹלָם מְחֻדָּשׁ וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך בָּרָא אֶת הָעוֹלָם בִּרְצוֹנוֹ
הוּא תָּלוּי בֶּאֱמוּנָה
כִּי עַל יְדֵי שֵׂכֶל אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין חִדּוּשׁ הָעוֹלָם
וְעַל כֵּן הָאֶפִּיקוֹרְסִים כּוֹפְרִים בָּזֶה
מֵחֲמַת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין זאת בַּשֵּׂכֶל
כִּי עִקָּר חִדּוּשׁ הָעוֹלָם הוּא רַק עַל יְדֵי אֱמוּנָה
כִּי אָנוּ מַאֲמִינִים בַּה' שֶׁהוּא יִתְבָּרַך בָּרָא אֶת הָעוֹלָם מֵחָדָשׁ
כִּי בֶּאֱמֶת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם הָיָה עַל יְדֵי בְּחִינַת אֱמוּנָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְכָל מַעֲשֵׂהוּ בֶּאֱמוּנָה"
נִמְצָא שֶׁעִקָּר חִדּוּשׁ הָעוֹלָם תָּלוּי בֶּאֱמוּנָה
וְעַל כֵּן הָיָה הָעוֹלָם תָּלוּי עַד קַבָּלַת הַתּוֹרָה
כִּי אָז זָכוּ לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה עַל יְדֵי רוּחַ נְבוּאָה כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן אָז דַּיְקָא נִתְגַּלֶּה חִדּוּשׁ הָעוֹלָם
כִּי עִקָּר חִדּוּשׁ הָעוֹלָם תָּלוּי בֶּאֱמוּנָה כַּנַּ"ל
ט. וְעַל יְדֵי אֱמוּנָה יִהְיֶה חִדּוּשׁ הָעוֹלָם לֶעָתִיד
כִּי הִתְקַבְּצוּת הַחֲסָדִים שֶׁעַל יָדָם יִהְיֶה חִדּוּשׁ הָעוֹלָם
בִּבְחִינוֹת "כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה"
הוּא עַל יְדֵי אֱמוּנָה, בִּבְחִינַת: "לְהַגִּיד בַּבּקֶר חַסְדְּך וֶאֱמוּנָתְך בַּלֵּילוֹת"
'אֱמוּנָתְך בַּלֵּילוֹת' זֶה בְּחִינַת הָאֱמוּנָה
שֶׁהִיא תְּלוּיָה בְּכחַ הַמְדַמֶּה שֶׁהוּא בְּחִינַת לַיְלָה
בְּחִינַת חֲלוֹם לַיְלָה שֶׁבָּא עַל יְדֵי הַמְדַמֶּה
וְעַל יְדֵי זֶה 'לְהַגִּיד בַּבּקֶר חַסְדֶּך'
הַיְנוּ בְּחִינַת חֶסֶד הַנַּ"ל, שֶׁעַל יָדוֹ יִהְיֶה חִדּוּשׁ הָעוֹלָם לֶעָתִיד כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת: "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶך"
'רַבָּה אֱמוּנָתֶך' הַיְנוּ אֱמוּנָה
עַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, בְּחִינַת חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים
בְּחִינַת: "לְהַגִּיד בַּבּקֶר חַסְדֶּך" וְכוּ' כַּנַּ"ל.
י. וּכְשֶׁיִּהְיֶה חִדּוּשׁ הָעוֹלָם לֶעָתִיד, אָז יִתְנַהֵג הָעוֹלָם עַל יְדֵי נִפְלָאוֹת
הַיְנוּ עַל יְדֵי הַשְׁגָּחָה לְבַד
שֶׁהִיא בְּחִינַת נִפְלָאוֹת, שֶׁלּא כְּדֶרֶך הַטֶּבַע
כִּי חִדּוּשׁ הָעוֹלָם לֶעָתִיד הוּא בִּבְחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
כִּי עִקָּר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא עַל יְדֵי בְּחִינַת "כּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ" וְכוּ'
כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י עַל פָּסוּק "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ"
וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י
'שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה פָּתַח בִּבְרֵאשִׁית
מִשּׁוּם "כּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גוֹיִם"
כְּדֵי שֶׁלּא יאמְרוּ הָאֻמּוֹת הָעוֹלָם לִסְטִים אַתֶּם וְכוּ'
עַל כֵּן פָּתַח בִּבְרֵאשִׁית, כִּי הוּא יִתְבָּרַך בְּרָאָהּ וְכוּ''
נִמְצָא שֶׁעִקָּר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא עַל יְדֵי 'כּחַ מַעֲשָׂיו'
עַל יְדֵי שֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך בָּרָא אֶת הָעוֹלָם
וְלֶעָתִיד יְחַדֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּבְחִינָה זוֹ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
כִּי אָז יִתְגַּלֶּה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך בָּרָא הַכּל
וְאָז יְחַדֵּשׁ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּבְחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
וְעִקָּר קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא, שֶׁשָּׁם הוּא הַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַך תָּמִיד
בִּבְחִינַת "תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלקֶיך בָּהּ מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה"
וְלֶעָתִיד, שֶׁיְּחַדֵּשׁ אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּבְחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל
אָז יִתְנַהֵג כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ עַל יְדֵי הַשְׁגָּחָה לְבַד, כְּמוֹ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
וְאָז יִתְבַּטֵּל הַטֶּבַע לְגַמְרֵי, וְיִתְנַהֵג הָעוֹלָם עַל יְדֵי הַשְׁגָּחָה לְבַד
שֶׁהוּא בְּחִינַת נִפְלָאוֹת, שֶׁלּא כְּדֶרֶך הַטֶּבַע
וְאָז יִתְעַר שִׁיר חָדָשׁ, בְּחִינַת: "שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ, כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה"
הַיְנוּ הַשִּׁיר שֶׁיִּתְעַר לֶעָתִיד, שֶׁהוּא נִגּוּן שֶׁל הַשְׁגָּחָה, בְּחִינַת נִפְלָאוֹת
כִּי אָז יִתְנַהֵג הָעוֹלָם עַל יְדֵי הַשְׁגָּחָה וְנִפְלָאוֹת
כִּי יֵשׁ נִגּוּן שֶׁל בְּחִינַת דֶּרֶך הַטֶּבַע
וְזֶה בְּחִינַת: "הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל, וּמַעֲשֵׂי יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ"
שֶׁהוּא בְּחִינַת הַנִּגּוּן וְהַשִּׁיר שֶׁל דֶּרֶך הַטֶּבַע, שֶׁל תְּכוּנוֹת הַשָּׁמַיִם
הַיְנוּ בְּחִינַת הַשִּׁירִים וְתִשְׁבָּחוֹת שֶׁמְּשַׁבְּחִין לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
עַל הַהַנְהָגָה שֶׁל עַכְשָׁו
שֶׁמַּנְהִיג הָעוֹלָם בְּדֶרֶך הַטֶּבַע
אֲבָל לֶעָתִיד יִתְעַר שִׁיר חָדָשׁ שֶׁל בְּחִינַת נִפְלָאוֹת, בְּחִינַת הַשְׁגָּחָה
כִּי אָז יִהְיֶה הַהַנְהָגָה עַל יְדֵי הַשְׁגָּחָה לְבַד
וְשִׁיר הֶחָדָשׁ הַזֶּה שֶׁיִּתְעַר לֶעָתִיד
הוּא בְּחִינַת שִׁיר פָּשׁוּט, כָּפוּל, מְשֻׁלָּשׁ, מְרֻבָּע
שֶׁעוֹלֶה ע"ב בְּחִינַת חֶסֶד
שֶׁעַל יָדוֹ יִהְיֶה חִדּוּשׁ הָעוֹלָם לֶעָתִיד, בְּחִינַת: "עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה"
וְשִׁיר הַזֶּה הוּא בְּחִינַת קוֹל הַנַּ"ל
שֶׁהוּא מַשְׁקֶה אֶת הַגָּן, שֶׁעַל יְדֵי קוֹל הַזֶּה יְכוֹלִין לְהוֹכִיחַ
בִּבְחִינַת: "הָרֵם כַּשּׁפָר קוֹלֶך וְהַגֵּד" וְכוּ', כַּנַּ"ל
נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי תְּפִילָּה זוֹכִין לַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל
שֶׁעַל יְדֵי זֶה בָּאִין לַבְּחִינוֹת קוֹל הַנַּ"ל
שֶׁעַל יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לְהוֹכִיחַ כַּנַּ"ל
כִּי עַל יְדֵי תְּפִילָּה הַנַּ"ל נַעֲשִׂין גֵּרִים, וְנִתְגַּלֶּה הַכָּבוֹד
וְעַל יְדֵי זֶה נִתְפַּשֵּׁט הַנְּבוּאָה
וְעַל יְדֵי נְבוּאָה זוֹכִין לֶאֱמוּנָה
וְעַל יְדֵי אֱמוּנָה יִהְיֶה חִדּוּשׁ הָעוֹלָם לֶעָתִיד
וְחִדּוּשׁ הָעוֹלָם הוּא בִּבְחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
הַיְנוּ בִּבְחִינַת הַשְׁגָּחָה
כְּמוֹ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
וְאָז יִתְעַר הַשִּׁיר שֶׁל הַשְׁגָּחָה וְנִפְלָאוֹת
וְשִׁיר הַזֶּה הוּא בְּחִינוֹת קוֹל הַנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת: "וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה, וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבּל, וַיְהִי לְמַס עבֵד"
מְנֻחָה זֶה בְּחִינַת נְבוּאָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּבָרוּך בֶּן נֵרִיָה
"וּמְנוּחָה לא מָצָאתִי" 'זוֹ נְבוּאָה'
כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
וְאֶת הָאָרֶץ הַיְנוּ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבּל זֶה בְּחִינַת נִגּוּן, בְּחִינַת שִׁיר חָדָשׁ הַנַּ"ל
בְּחִינַת: "בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ" וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .
'אֵין יִשָּׂאוּ אֶלָּא לָשׁוֹן שִׁירָה', שֶׁנֶּאֱמַר: "שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף"
וְעַל יְדֵי הַנִּגּוּן, בְּחִינַת שִׁיר חָדָשׁ עַל יְדֵי זֶה נִתְתַּקֵּן הָרֵיחַ כַּנַּ"ל
שֶׁהוּא בְּחִינַת מָשִׁיחַ, בְּחִינַת "רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה'"
וַיְהִי לְמַס עוֹבֵד זֶה בְּחִינַת מָשִׁיחַ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בָּרוּך ה' אֲשֶׁר לא הִשְׁבִּית לָך גּאֵל וְכוּ' וַתִּקְרֶאנָה שְׁמוֹ עוֹבֵד"
לְמַס בְּחִינַת מִסְמוּס
שֶׁמְּמַסְמְסִין בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ רֵיחַ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הָרֵיחַ נוֹדֵף
כִּי עַל יְדֵי בְּחִינוֹת הַנַּ"ל נִתְתַּקֵּן הָרֵיחַ שֶׁהוּא בְּחִינַת מָשִׁיחַ כַּנַּ"ל
יא. וְזֶה בְּחִינַת ראשׁ הַשָּׁנָה
כִּי בְּראשׁ הַשָּׁנָה אָז הַתְּפִילָּה בִּבְחִינַת דִּין וּמִשְׁפָּט
כִּי "הַמִּשְׁפָּט לֵאֱלהִים הוּא"
וְעַל יְדֵי זֶה מוֹצִיאִין כָּל הַחִיּוּת שֶׁל הַסִּטְרָא אָחֳרָא
שֶׁיָּנַק מִדַּעַת וּמִתְּפִילּוֹת יִשְׂרָאֵל .
"כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא, מִשְׁפָּט לֵאלקֵי יַעֲקב"
'חֹק לִשָּׁנָא דִּמְזוֹנָא', כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל פָּסוּק זֶה
הַיְנוּ שֶׁמּוֹצִיאִין כָּל הַמָּזוֹן וְהַחִיּוּת מֵהַסִּטְרָא אָחֳרָא
כִּי הוּא מֻכְרָח לְהוֹצִיא וּלְהָקִיא הַכּל
עַל יְדֵי בְּחִינַת 'מִשְׁפָּט לֵאלקֵי יַעֲקב'
הַיְנוּ עַל יְדֵי הַתְּפִילָּה שֶׁהִיא בִּבְחִינַת דִּין וּמִשְׁפָּט
שֶׁהִיא בִּבְחִינַת מַטֵּה עז
שֶׁעַל יְדֵי זֶה הוּא מֵקִיא כָּל הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבָּלַע מִן הַדַּעַת וּמִתְּפִילּוֹת יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת תִּשְׁרֵי
בְּחִינַת "אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּך יָם, שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים עַל הַמָּיִם"
יָם שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים רָאשֵׁי תֵבוֹת הוּא צֵרוּף תִּשְׁרֵי
וְאָז כְּשֶׁמַּחֲזִיר קְדֻשַּׁת הַדַּעַת שֶׁבָּלַע, אָז הַדַּעַת וְהַמּחַ בִּשְׁלֵמוּת
וְזֶהוּ בְּחִינַת ראשׁ הַשָּׁנָה
ראשׁ דַּיְקָא
בְּחִינַת תִּקּוּן הָראשׁ וְהַמּחַ עַל יְדֵי מַטֵּה עז הַנַּ"ל
וּכְשֶׁמּוֹצִיאִין מֵהַסִּטְרָא אָחֳרָא מַה שֶׁבָּלַע
אָז מוֹצִיאִין גַּם עַצְמוּת חִיּוּתוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת גֵּרִים
"וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם" וְכוּ' סוֹפֵי תֵבוֹת תִּשְׁרֵי
וְעַל יְדֵי גֵּרִים נִתְגַּלֶּה הַכָּבוֹד
וְנִתְפַּשֵּׁט הַנְּבוּאָה
וְנִתְתַּקֵּן הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה
וְנִתְבַּטֵּל אֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת
וְזֶה בְּחִינוֹת תְּקִיעָה, תְּרוּעָה שְׁבָרִים
תְּקִיעָה זֶה בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַכָּבוֹד
בִּבְחִינַת "וּתְקַעְתִּיו יָתֵד בְּמָקוֹם נֶאֱמָן וְהָיָה לְכִסֵּא כָבוֹד"
תְּרוּעָה זֶה בְּחִינַת רוּחַ נְבוּאָה
בִּבְחִינַת: "ה' אֱלקָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶך בּוֹ"
וְתַרְגּוּמוֹ: 'וּשְׁכִינַת מַלְכֵיהוֹן בְּהוֹן'
הַיְנוּ הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה בְּחִינַת נְבוּאָה
שְׁבָרִים זֶה בְּחִינַת בִּיטּוּל אֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת, בִּבְחִינַת: "שַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבתֵיהֶם"
הַיְנוּ בְּחִינַת בִּיטּוּל אֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת
וְתִקּוּן הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה בְּחִינַת: "עֵינֵי כל אֵלֶיך יְשַׂבֵּרוּ"
וְזֶה בְּחִינַת תִּשְׁרֵי
וְחִדּוּשׁ הָעוֹלָם יִהְיֶה בִּבְחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּחִינַת הַשְׁגָּחָה
וְזֶה בְּחִינַת ראשׁ הַשָּׁנָה
בִּבְחִינַת: "תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלקֶיך בָּהּ מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה" וְכוּ'
וְאָז יִתְעַר שִׁיר חָדָשׁ כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינוֹת תִּשְׁרֵי, בִּבְחִינַת: "תָּבוֹאִי תָּשׁוּרִי מֵראשׁ אֲמָנָה"
יב. וְזֶה בְּחִינַת הָרֵאָה
כְּשֶׁמֶּזֶג הָרֵאָה בִּשְׁלֵמוּת, נִמְצָאִין בָּהּ כָּל הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל
כִּי זֶה הַבַּעַל כּחַ הַנַּ"ל, שֶׁמִּתְפַּלֵּל תְּפִילָּה בִּבְחִינַת דִּין
שֶׁעַל יְדֵי זֶה מוֹצִיא כָּל הַקְּדֻשָּׁה מֵהַסִּטְרָא אָחֳרָא
בְּחִינַת "וַיַעֲמד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל"
הוּא בְּחִינַת 'צִיר נֶאֱמָן לְשׁוֹלְחָיו'
כִּי הוּא מוֹסֵר נַפְשׁוֹ בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל
וְזֶה בְּחִינַת הָרֵאָה
בִּבְחִינַת: "כְּצִנַּת שֶׁלֶג בְּיוֹם קָצִיר כֵּן צִיר נֶאֱמָן לְשׁלְחָיו"
וְצִנָּה וּקְרִירוּת הוּא בְּחִינַת הָרֵאָה, כִּי הָרֵאָה מְקָרֵר חֲמִימוּת הַגּוּף
כִּי 'אִלְמָלֵא כַּנְפֵי רֵאָה דְּנָשְׁבִין עַל לִבָּא, הֲוֵי לִבָּא אוֹקִיד כָּל גּוּפָא'
שְׁלֵמוּת הַדַּעַת הַנַּ"ל הוּא בִּבְחִינַת הָרֵאָה
כִּי עִקָּר הַדַּעַת וְהַמּחִין הוּא עַל יְדֵי שַׁמְנוּנִית הַגּוּף
כִּי הַשֵּׂכֶל דּוֹלֵק כְּמוֹ נֵר עַל יְדֵי שַׁמְנוּנִית הַגּוּף
וְהָרֵאָה הִיא מַעֲלָה שַׁמְנוּנִית הַגּוּף אֶל הַמּחַ
עַל יְדֵי הַנְּשִׁימָה שֶׁל הָרֵאָה
גַּם עַל יְדֵי הַנְּשִׁימָה נִתְקַיֵּם כָּל הַשַּׁמְנוּנִית שֶׁל הַגּוּף
שֶׁעַל יְדֵי זֶה עִקָּר קִיּוּם הַשֵּׂכֶל
וְעַל כֵּן נִקְרָאִין הַמּחִין נְשָׁמָה בִּבְחִינַת: "וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם"
כִּי עִקָּר הַמּחַ וְהַדַּעַת עַל יְדֵי הַנְּשִׁימָה כַּנַּ"ל: "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם"
כִּי הַשֵּׂכֶל הוּא נֵר דּוֹלֵק עַל יְדֵי הַשַּׁמְנוּנִית שֶׁבַּגּוּף
שֶׁמִּתְקַיְּמִין וְעוֹלִין אֶל הַמּחַ
עַל יְדֵי הַנְּשִׁימָה שֶׁל הָרֵאָה
נִמְצָא שֶׁעִקָּר קִיּוּם הַדַּעַת עַל יְדֵי הָרֵאָה
גֵּרִים הַנַּ"ל זֶה בְּחִינַת 'הֶבֶל נָחִית הֶבֶל סָלִיק', הַנֶּאֱמָר בְּהָרֵאָה, כַּמּוּבָא
"הֶבֶל הֵמָּה מַעֲשֵׂה תַּעְתֻּעִים"
הַיְנוּ הַבְלֵי עוֹלָם שֶׁל שְׁטוּת
וּכְשֶׁמְּקַבְּלִין אֵלּוּ הֲבָלִים וּמַכְנִיסִין אוֹתָם בְּתוֹך תּוֹרָה וּתְפִילָּה
וְנַעֲשֶׂה מֵהֶם הֲבָלִים דִּקְדֻשָּׁה
זֶה בְּחִינַת גֵּרִים
כִּי מֵהֶבֶל מַעֲשֵׂה תַּעְתּוּעִים נַעֲשֶׂה הֶבֶל דִּקְדֻשָּׁה שֶׁל תּוֹרָה וּתְפִילָּה
שֶׁזֶּה הוּא בְּחִינַת גֵּרִים
וְזֶה בְּחִינַת: 'הֶבֶל נָחִית הֶבֶל סָלִיק'
הַנֶּאֱמָר בְּהָרֵאָה, שֶׁמְּקַבֶּלֶת הֶבֶל וּמוֹצִיאָה הֶבֶל
הַיְנוּ בְּחִינַת גֵּרִים הַנַּעֲשִׂין עַל יְדֵי שֶׁמְּקַבְּלִין הֲבָלִים שֶׁל הָעוֹלָם
שֶׁהֵם בְּחִינַת 'הֶבֶל הֵמָּה מַעֲשֵׂה תַּעְתֻּעִים'
וּמַעֲלִין אוֹתָן לִבְחִינַת הֶבֶל דִּקְדֻשָּׁה עַל יְדֵי תּוֹרָה וּתְפִילָּה כַּנַּ"ל
הִתְגַּלּוּת הַכָּבוֹד הַנַּ"ל זֶה בְּחִינַת: "כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנְך"
'אַל תִּקְרֵי מֵהוֹנְך, אֶלָּא מִגְּרוֹנְך' (בשם הפסיקתא. אמנם בפסיקתא עצמה איתא ממה שחננך אם נתן לך קול ערב וכו')
וְהַגָּרוֹן יוֹצֵא מֵהָרֵאָה
הִתְפַּשְׁטוּת הַנְּבוּאָה הַנַּ"ל, זֶה בְּחִינַת הָרוּחַ שֶׁל כַּנְפֵי רֵאָה
שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחַ נְבוּאָה, בְּחִינַת:"רוּחַ ה' דִּבֶּר בִּי"
תִּקּוּן הַמְדַמֶּה הוּא בִּבְחִינַת הָרֵאָה
כִּי שֵׁנָה וְדִמְיוֹן הוּא תָּלוּי בְּהָרֵאָה
כִּי עִקָּר שֵׁנָה וְדִמְיוֹן הוּא עַל יְדֵי קַר וָלַח
וְעַל כֵּן בְּעֵת הַגְּשָׁמִים אָז נוֹפֵל שֵׁנָה עַל הָאָדָם
וְהָרֵאָה הִיא קַר וָלַח, שֶׁעַל יְדֵי זֶה בָּא שֵׁנָה וְדִמְיוֹן
הַיְנוּ הַדִּמְיוֹנוֹת הַבָּאִין לָאָדָם בָּעֵת הַשֵּׁנָה
שֶׁזֶּה בְּחִינַת כּחַ הַמְדַמֶּה
חִדּוּשׁ הָעוֹלָם בִּבְחִינַת הָרֵאָה, זֶה בְּחִינַת "תְּשַׁלַּח רוּחֲך יִבָּרֵאוּן וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה"
בְּחִינַת הָרוּחַ שֶׁל כַּנְפֵי רֵאָה
הַשְׁגָּחָה, בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
וְזֶה בְּחִינַת הָרֵאָה
בִּבְחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
'לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ רֵאָה שֶׁמְּאִירַת אֶת הָעֵינַיִם'
זֶה בְּחִינַת: "תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלקֶיך בָּהּ" וְכוּ', הַנֶּאֱמָר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשְׁגָּחָה כַּנַּ"ל נִגּוּן וְשִׁיר חָדָשׁ הַנַּ"ל
בִּבְחִינַת הָרֵאָה
זֶה בְּחִינַת: "קְרָא בְגָרוֹן אַל תַּחְשׂך כַּשּׁפָר הָרֵם קוֹלֶך"
וְהַגָּרוֹן הוּא הָרֵאָה כַּנַּ"ל, וְשָׁם הוּא בְּחִינַת הַנִּגּוּן כַּנַּ"ל
שֶׁהוּא בְּחִינַת כַּשׁפָר וְכוּ' כַּנַּ"ל
תִּקּוּן הָרֵיחַ וְהַיִּרְאָה, שֶׁהוּא מְזוֹנָא דְּנִשְׁמָתָא
שֶׁנִּתְתַּקֵּן עַל יְדֵי כָּל בְּחִינוֹת הַנַּ"ל, הוּא בִּבְחִינַת הָרֵאָה
כִּי צֵרוּף הָרֵאָה הוּא סוֹפֵי תֵבוֹת ה' רעִי לא אֶחְסָר
"ה' רעִי לא אֶחְסָר", זֶה בְּחִינַת מְזוֹנָא דְּנִשְׁמָתָא
וְזֶהוּ: 'לא אֶחְסָר' בְּחִינַת: "כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו"
הַיְנוּ בְּחִינַת יִרְאָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת רֵיחַ, שֶׁהוּא מְזוֹנָא דְּנִשְׁמְתָא כַּנַּ"ל
וְזֶה פֵּרוּשׁ מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, עַל עוֹג מֶלֶך הַבָּשָׁן.
אָמַר: מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל כַּמָּה הֲוֵי, תְּלָתָא פַּרְסִי אֵזִיל וְאִעֲקַר טוּרָא בַּת תְּלָתָא פַּרְסִי, וְאִשְׁדִי עֲלַיְהוּ עֲקַר טוּרָא בַּת תְּלָתָא פַּרְסִי, וְאוֹתְבֵהּ אַרֵישֵׁהּ אַיְתִי עֲלֵהּ קוּמְצָא וּנְקָבוּהָ, וְנָחֵת עֲלֵהּ אַצַּוָּארֵהּ לְהַאי גִּיסָא וּלְהַאי גִּיסָא משֶׁה כַּמָּה הֲוֵי, עֲשַׂר אַמִּין שְׁקַל נַרְגָּא בַּת עֲשַׂר אַמִּין וּשְׁוַר עֲשַׂר אֲמִּין, וּמַחְיֵהּ בְּקַרְסֻלֵּהּ, וּקְטַלֵהּ .
כִּי עוֹג הָיָה אֲחִזָתוֹ בְּיָמִין, כַּמּוּבָא
וְהָיָה יוֹנֵק מִבְּחִינַת הַדַּעַת דִּקְדֻשָּׁה
כִּי 'מִסִּטְרָא דִּימִינָא מחָא חִוָּרָא כְּכַסְפָּא'
וְעַל כֵּן רָצָה לְהִתְגַּבֵּר עַל יִשְׂרָאֵל
וְזֶה שֶׁאָמַר. 'מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל כַּמָּה הֲוֵי, תְּלָתָא פַּרְסִי
מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל זֶה בְּחִינַת קְדֻשַּׁת הַמַּחֲנֶה שֶׁל יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת "וְהָיָה מַחֲנֶיך קָדוֹשׁ"
וְעִקָּר קְדֻשַּׁת מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל הוּא עַל יְדֵי שְׁמִירָה מִתַּאֲוָות נִיאוּף
מִבְּחִינַת מִקְרֵה לַיְלָה, חַס וְשָׁלוֹם
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם בַּפָּרָשָׁה
וְעִקָּר הַשְּׁמִירָה מִתַּאֲוָה זוֹ הוּא עַל יְדֵי בְּחִינוֹת תְּלָתָא פַּרְסִי
הַיְנוּ תְּלַת מחִין
שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד הוּא מְחִצָּה פְּרוּסָה בִּפְנֵי תַּאֲוָה זוֹ כַּנַּ"ל
מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל כַּמָּה הֲוֵי, תְּלָתָא פַּרְסִי
הַיְנוּ עִקָּר הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, שֶׁיִּהְיוּ קְדוֹשִׁים מִתַּאֲוָה זוֹ
מִמִּקְרֵה לַיְלָה, חַס וְשָׁלוֹם
הוּא עַל יְדֵי בְּחִינַת תְּלָתָא פַּרְסִי
הַיְנוּ תְּלַת מחִין, שֶׁהֵם מְחִצָּה פְּרוּסָה בִּפְנֵי הַתַּאֲוָה הַהִיא כַּנַּ"ל
אֵזִיל וְאִעֲקַר טוּרָא בַּת תְּלָתָא פַּרְסִי, וְאִשְׁדִי עֲלַיְהוּ
זֶה בְּחִינַת הַתְּפִילָּה
בִּבְחִינַת "וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי, וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִילָּתִי"
וְזֶהוּ 'בַּת תְּלָתָא פַּרְסִי'
כִּי הַתְּפִילָּה נִמְשֶׁכֶת גַם כֵּן מִשְּׁלָשׁ הַמּחִין
שֶׁהֵם בְּחִינַת מְחִצּוֹת פְּרוּסוֹת
שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁך שְׁלשָׁה מִינֵי רַחֲמָנוּת
שֶׁהֵם בְּחִינוֹת שָׁלשׁ תְּפִילּוֹת בַּיּוֹם כַּנַּ"ל
הַיְנוּ שֶׁהַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁיֵּשׁ לָהּ יְנִיקָה מִן הַדַּעַת, חַס וְשָׁלוֹם, בְּחִינַת עוֹג
הִיא רוֹצָה לַעֲקר, חַס וְשָׁלוֹם, תְּפִילּוֹת יִשְׂרָאֵל
לְהַמְשִׁיכָם אֲלֵיהֶם וּלְבָלְעָם, חַס וְשָׁלוֹם כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: 'וְאִשְׁדִי עֲלַיְהוּ'
כִּי עִקָּר רְצוֹנוֹ הוּא רַק לְהַמְשִׁיך אֵלָיו תְּפִילּוֹת יִשְׂרָאֵל לְהִתְאַחֵז בָּהֶם
אֲבָל אַחַר כָּך כְּשֶׁהֵם אֶצְלוֹ חַס וְשָׁלוֹם
אֲזַי מְרֻצֶּה לַחֲזר וּלְהַשְׁלִיכָם עַל יִשְׂרָאֵל
כִּי מֵאַחַר שֶׁכְּבָר יָנַק מֵהֶם
אֲזַי אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֵעַצְמוֹ מַחֲזִיר וּמַשְׁלִיכָם לְיִשְׂרָאֵל
עֲדַיִן הֵם פְּגוּמִים
עַל יְדֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ יְנִיקָה מֵהֶם
כִּי 'רַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי' כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן כְּשֶׁהוּא יוֹנֵק, חַס וְשָׁלוֹם, מֵהָרַחֲמָנוּת וּמִתְּפִילּוֹת יִשְׂרָאֵל
אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נוֹתְנָם מֵעַצְמוֹ לְיִשְׂרָאֵל
אַף עַל פִּי כֵן הֵם פְּגוּמִים עַל יְדֵי אֲחִיזָתוֹ בָּהֶם כַּנַּ"ל
וְזֶה שֶׁאָמַר 'וְאִשְׁדִי עֲלַיְהוּ'
כִּי אַחַר כָּך שֶׁיַּעַקְרֵם וְיִבְלָעֵם, חַס וְשָׁלוֹם
הוּא רוֹצֶה לַחֲזר וּלְהַשְׁלִיכָם לְיִשְׂרָאֵל, כִּי כְּבָר הֵם פְּגוּמִים עַל יָדוֹ כַּנַּ"ל
[כִּי מֵאַחַר שֶׁהַסִּטְרָא אָחֳרָא לא נִכְנַעַת
רַק מֵעַצְמָהּ הִיא מַחְזֶרֶת לְיִשְׂרָאֵל
עַל כֵּן הֵם פְּגוּמִים
אֲבָל כְּשֶׁמּוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ בְּעַל כָּרְחוֹ עַל יְדֵי מַטֵּה עז כַּנַּ"ל
אֲזַי הַסִּטְרָא אָחֳרָא נִכְנַעַת לְגַמְרֵי
וְאָז חוֹזֵר הַכּל אֶל הַקְּדֻשָּׁה בִּשְׁלֵמוּת, וְהָבֵן. נִרְאֶה לִי]
אָזַל עָקַר טוּרָא בַּת תְּלָתָא פַּרְסִי וְאוֹתְבֵהּ בְּרֵישֵׁהּ
הַיְנוּ שֶׁהִתְגַּבֵּר וְעָקַר תְּפִילּוֹת יִשְׂרָאֵל
שֶׁהֵם בְּחִינַת 'טוּרָא בַּת תְּלָתָא פַּרְסִי' כַּנַּ"ל
וְאוֹתְבֵהּ בְּרֵישֵׁהּ
שֶׁהִמְשִׁיך הַתְּפִילּוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינוֹת דַּעַת וְרַחֲמִים
לְתוֹך הָראשׁ וְהַמּחַ שֶׁלּוֹ
שֶׁזֶּה בְּחִינַת: 'וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם', כַּנַּ"ל
אַיְתִי קוּמְצָא
זֶהוּ בְּחִינוֹת הַתְּפִילָּה שֶׁל הַבַּעַל כּחַ
שֶׁהִיא בִּבְחִינַת קִמּוּץ וְדִין, בְּחִינוֹת מַטֵּה עז הַנַּ"ל
וּנְקָבוּהָ זֶה בְּחִינַת: "נָקַבְתָּ בְמַטָּיו ראשׁ פְּרָזָו"
כִּי עַל יְדֵי הַתְּפִילָּה שֶׁהִיא בִּבְחִינַת קִמּוּץ וְדִין שֶׁל הַבַּעַל כּחַ הַנַּ"ל
שֶׁהוּא בִּבְחִינַת מַטֵּה עז
עַל יָדָהּ מְשַׁבְּרִין וּמַכְנִיעִין אוֹתוֹ כַּנַּ"ל
כִּי הִיא עוֹמֶדֶת בְּבֵית הַבְּלִיעָה שֶׁלּוֹ, בִּבְחִינַת: "בְּצַוָּארוֹ יָלִין עז"
וְזֶהוּ 'וְנָחֵת אַצַּוָּארֵהּ'
שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בְּצַוָּארוֹ, בִּבְחִינַת "בְּצַוָּארוֹ יָלִין עז" כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ: 'בְּעָא לְמִשְׁלְפֵהּ'
כִּי הוּא מֻכְרָח לְהוֹצִיא וּלְהָקִיא כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת שֶׁל הַתְּפִילּוֹת וְהַדַּעַת שֶׁבָּלַע
בִּבְחִינַת: "חַיִל בָּלַע וַיְקִאֶנּוּ" כַּנַּ"ל
מְשָׁכוּהָ שִׁנֵּהּ וְכוּ'
כִּי לא דַּי שֶׁהוּא מֵקִיא וּמוֹצִיא קְדֻשַּׁת תְּפִילַּת יִשְׂרָאֵל וְכוּ'
אַף גַּם "מִבִּטְנוֹ יוֹרִישֶׁנּוּ אֵל"
הַיְנוּ שֶׁמֻּכְרָח לְהוֹצִיא עַצְמוּת חִיּוּתוֹ מַמָּשׁ
שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת גֵּרִים
וְזֶהוּ בְּחִינַת: 'מְשָׁכוּהָ שִׁנֵּהּ', בְּחִינַת "מֵעָיו עֶשֶׁת שֵׁן"
הַיְנוּ שֶׁמֻּכְרָח לְהוֹצִיא עַצְמוּת חִיּוּתוֹ מִתּוֹך קִרְבּוֹ וּמֵעָיו
בִּבְחִינַת: "מִבִּטְנוֹ יוֹרִישֶׁנּוּ אֵל", בְּחִינַת "רְדֵה בְּקֶרֶב אוֹיְבֶיך", כַּנַּ"ל
משֶׁה כַּמָּה הֲוֵי, עֲשַׂר אַמִּין
משֶׁה הוּא בְּחִינַת נְבוּאָה, כִּי משֶׁה רַבָּן שֶׁל כָּל הַנְּבִיאִים
וְזֶה בְּחִינַת 'עֲשַׂר אַמִּין', בְּחִינַת עֲשָׂרָה מַדְרֵגוֹת שֶׁל נְבוּאָה
כִּי עַל יְדֵי מַטֵּה עז הַנַּ"ל שֶׁעַל יָדוֹ נִתְגַּלֶּה הַכָּבוֹד כַּנַּ"ל
עַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לִנְבוּאָה כַּנַּ"ל
שְׁקַל נַרְגָּא בַּת עֲשַׂר אַמִּין
נַרְגָּא זֶה בְּחִינַת כְּלֵי מְלָאכָה שֶׁל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית
וְזֶהוּ: בַּת עֲשַׂר אַמִּין בְּחִינַת עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶם נִבְרָא הָעוֹלָם
שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּלֵי מְלָאכָה שֶׁל מַעֲשֶׂה בְרֵאשִׁית
כִּי עַל יְדֵי נְבוּאָה זוֹכִין לֶאֱמוּנָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת
שֶׁהֵם כְּלֵי מְלָאכָה שֶׁל מַעֲשֶׂה בְרֵאשִׁית
כִּי עַל יְדֵי אֱמוּנָה מַאֲמִינִים בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם
שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך בָּרָא הַכּל בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת כַּנַּ"ל
וְעַל יְדֵי אֱמוּנָה זוֹכִין לְחִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁלֶּעָתִיד
וְאָז יִתְעַר שִׁיר חָדָשׁ הַנַּ"ל
וְזֶהוּ: וּשְׁוַר עֲשַׂר אַמִּין זֶה בְּחִינַת הַשִּׁיר שֶׁלֶּעָתִיד
שֶׁהוּא שִׁיר פָּשׁוּט וְכוּ', שֶׁהוּא יוּד אוֹתִיּוֹת, בְּחִינַת עֲשַׂר אַמִּין
וּשְׁוַר זֶה בְּחִינַת: "מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים, מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת"
'הָרִים וּגְבָעוֹת' הֵם בְּחִינַת רֵיחוֹת
בִּבְחִינַת: "אֵלֶך לִי אֶל הַר הַמּוֹר וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה"
הַיְנוּ הָרֵיחוֹת הַגְּדֵלִים בַּגָּן
עַל יְדֵי קוֹל הַנִּגּוּן, שֶׁהוּא מַשְׁקֶה אֶת הַגָּן כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת: "מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ" וְכוּ'
זֶה בְּחִינַת הַנִּגּוּן הַנַּ"ל
שֶׁעַל יָדוֹ גְּדֵלִים הָרֵיחוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת הָרִים וּגְבָעוֹת
וְזֶהוּ מְדַלֵּג וְכוּ' זֶה בְּחִינַת הַמִּדּוֹת שֶׁל הַנִּגּוּן שֶׁקּוֹרִין מָאסִין [תווים]
שֶׁהֵם נַעֲשִׂין עַל יְדֵי דִּלּוּג וּקְפִיצָה עַל הַנִּימִין שֶׁבַּכִּנּוֹר
וְזֶהוּ בְּחִינַת 'וּשְׁוַר עֲשַׂר אַמִּין', הַיְנוּ בְּחִינַת הַנִּגּוּן הַנַּ"ל
שֶׁהוּא בְּחִינַת: 'מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים' וְכוּ' כַּנַּ"ל
כִּי עַל יְדֵי בְּחִינוֹת הַנַּ"ל זוֹכִין לְזֶה הַנִּגּוּן
וְזֶה הַנִּגּוּן הוּא בְּחִינַת הַקּוֹל הַנַּ"ל, בְּחִינַת קוֹל יַעֲקב
שֶׁהוּא מַכְנִיעַ עָקֵב דְּסִטְרָא אָחָרֳא
וְזֶהוּ: וּמַחְיֵהּ בְּקַרְסֻלֵּהּ וּקְטַלֵהּ
שֶׁהִכָּה וְהִכְנִיעַ עָקֵב דְּסִטְרָא אָחֳרָא עַל יְדֵי בְּחִינַת קוֹל הַנִּגּוּן הַנַּ"ל
שֶׁהוּא בְּחִינַת קוֹל יַעֲקב, שֶׁהוּא מַכְנִיעַ עָקֵב דְּסִטְרָא אָחָרֳא
בִּבְחִינַת: 'וְיָדוֹ אוֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו', כַּנַּ"ל
וְזֶה פֵּרוּשׁ: תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר
תִּקְעוּ זֶה בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַכָּבוֹד
בְּחִינַת וּתְקַעְתִּיו יָתֵד בְּמָקוֹם נֶאֱמָן
וְהָיָה לְכִסֵּא כָּבוֹד
בַחֹדֶשׁ זֶה בְּחִינַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, בְּחִינַת שִׁיר חָדָשׁ הַנַּ"ל
שׁוֹפָר, בְּחִינַת הָרֵם כַּשּׁפָר קוֹלֶך כַּנַּ"ל
וְהָדַר מְפָרֵשׁ אֵיך זוֹכִין
עַל יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַכָּבוֹד שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּקְעוּ
לִבְחִינַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם
בְּחִינַת שִׁיר חָדָשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת 'בַּחֹדֶשׁ שׁוֹפָר'
וְזֶהוּ: בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ
זֶה בְּחִינַת נְבוּאָה
בְּחִינַת: "הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עשֶׂה"
שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְבוּאָה
בְּחִינַת: "כִּי לא יַעֲשֶׂה ה' אֱלהִים דָּבָר, כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים"
לְיוֹם חַגֵּנוּ הוּא ראשׁ הַשָּׁנָה
זֶה בְּחִינַת אֱמוּנָה
שֶׁנִּתְתַּקֵּן עַל יְדֵי תִּקּוּן כּחַ הַמְדַמֶּה
שֶׁהוּא בְּחִינַת חַג
בִּבְחִינַת "וּבַמְּחוּגָה יְתָאֳרֵהוּ"
'יְתָאֳרֵהוּ' הַיְנוּ תְּאָרִים וּשְׁבָחִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת כּחַ הַמְדַמֶּה
כִּי כָּל הַתְּאָרִים וְהַשְּׁבָחִים שֶׁאָנוּ מְדַמִּין אוֹתוֹ יִתְבָּרַך
הֵם בִּבְחִינַת הַמְדַמֶּה
כִּי בִּפְנִימִיּוּת הַשֵּׂכֶל הוּא יִתְבָּרַך מֻפְשָׁט לְגַמְרֵי מִכָּל הַשְּׁבָחִים וְהַתְּאָרִים
נִמְצָא שֶׁכָּל הַשְּׁבָחִים וְהַתְּאָרִים הֵם בִּבְחִינַת הַמְדַמֶּה
וְעַל כֵּן כְּשֶׁהַמְדַמֶּה מְברָר וּמְתֻקָּן
אָז יְכוֹלִים לְסַדֵּר שְׁבָחִים וּתְאָרִים לוֹ יִתְבָּרַך
כִּי כְּשֶׁאֵין הַמְדַמֶּה מְתֻקָּן
אֲזַי אֵין יוֹדְעִים כְּלָל לְתָאֵר אוֹתוֹ יִתְבָּרַך, כִּבְיָכוֹל, בִּשְׁבָחִים וּתְאָרִים
כִּי כָּל הַשְּׁבָחִים וְהַתְּאָרִים הֵם בִּבְחִינַת הַמְדַמֶּה כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת חַג בְּחִינַת "וּבַמְּחוּגָה יְתָאֳרֵהוּ"
וְעַל יְדֵי זֶה נִתְתַּקֵּן הָאֱמוּנָה שֶׁהִיא בְּחִינַת ראשׁ הַשָּׁנָה
כִּי עִקָּר ראשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁאָז הוּא חִדּוּשׁ הָעוֹלָם
כִּי בְּתִשְׁרֵי נִבְרָא הָעוֹלָם, הוּא תָּלוּי בֶּאֱמוּנָה כַּנַּ"ל
וְזֶה: בַּכֶּסֶא לְיוֹם חַגֵּנוּ
כִּי עִקָּר תִּקּוּן הַמְדַמֶּה וְהָאֱמוּנָה הִיא עַל יְדֵי נְבוּאָה כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן ראשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה
עִקָּר ראשׁ הַשָּׁנָה תָּלוּי בְּסִיוָן שֶׁהוּא קַבָּלַת הַתּוֹרָה
שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְתַּקֵּן הָאֱמוּנָה כַּנַּ"ל
וְעַל יְדֵי תִּקּוּן הַמְדַמֶּה וְהָאֱמוּנָה, שֶׁנִּתְתַּקֵּן עַל יְדֵי נְבוּאָה
בְּחִינַת: "בַּכֶּסֶא לְיוֹם חַגֵּנוּ"
עַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לִבְחִינַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, בְּחִינַת שִׁיר חָדָשׁ הַנַּ"ל
שֶׁהוּא בְּחִינַת "בַּחֹדֶשׁ שׁוֹפָר"
וְכָל זֶה נִמְשָׁך מִבְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַכָּבוֹד, בְּחִינַת תִּקְעוּ כַּנַּ"ל
כִּי עַל יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַכָּבוֹד זוֹכִין לְהִתְפַּשְּׁטוּת הַנְּבוּאָה וְכוּ' כַּנַּ"ל
וּכְלַל כָּל הַבְּחִינוֹת הָאֵלּוּ
נַעֲשִׂין עַל יְדֵי בְּחִינַת כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלקֵי יַעֲקב
שֶׁהוּא בְּחִינַת מַטֵּה עז הַנַּ"ל, כַּנַּ"ל
שֶׁעַל יְדֵי זֶה נַעֲשִׂין כָּל הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל כַּנַּ"ל
שבחי הר"ן - אות כז
...אפילו המופתים הנוראים שראינו מרבנו, זכרונו לברכה אין אנו עוסקים בזה לספרם כי אין זה שבח אצלו כלל לפי עצם הפלגת מעלתו רק ספרנו מה שנוגע לעבודתו יתברך למען יתעורר המשכיל החפץ באמת כי אין שום תרוץ בעולם וכל אדם יכול לזכות למעלות גבהות אם ילך ויתנהג בדרכי רבנו, זכרונו לברכה, שמבארים כאן בספר זה והעקר להיות רגיל מאד בתפילות ובקשות הרבה מאד ובפרט לדבר בינו לבין קונו בלשון שמדברים בו להרבות בשיחה לפניו יתברך לרצותו ולפיסו יתברך ולהתחנן לפניו שיקרבו לעבודתו...
חקירות ופילוסופיה. מדוע להתרחק מהן?
...לספרי הפילוסופיה והחקירות. וכי זה רע לחקור כדי לדעת את האמת? כמו כן, אם לא נחקור אז כיצד נדע במה להאמין? הרי גם אדם שמאמין במשהו, זה הכל תמיד תוצאה של חקירה. ז"א אף אחד לא נולד עם אמונה. ורק החקירות של האדם מביאות אותו לאמונה. אפילו ההתקרבות לרבי נחמן היא תלויה בחקירות. דהיינו האדם חוקר ומגלה כי רבי נחמן הוא האמת וכל השאר הם שקר ולכן הוא מתקרב לרבי נחמן. כך שבכל מקרה חקירות הן אלו שמקדמות את האדם להתקרב גם להשי"ת. הרי אברהם אבינו הכיר את בוראו באמצעות...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלח - לְך אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנַי
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלח - לך אמר לבי בקשו פני לך אמר לבי בקשו פני פרש רש"י בשליחותך כי עקר האלקות בלב, כמו שכתוב: "צור לבבי" כמבאר אצלנו במקום אחר [לעיל בסימן מ"ט] ומי שהוא "בר לבב", בבחינת: "ולבי חלל בקרבי" יוכל לידע עתידות על ידי מה שהלב אומר לו, שהוא דברי ה' ממש וזהו "לך אמר לבי בקשו פני", 'לך בשליחותך' כנ"ל כי מה שהלב אומר, הם דברי ה' ממש כנ"ל, והבן...
ספר המידות - כישוף
ספר המידות - כישוף חלק א' א. בנים הנולדים על ידי הלחשים של שמות הטומאה או על ידי כשוף, הם יהיו נואפים. ב. וכל העוסק בשמות הטומאה, הוא נזוק בכל דבר. ג. אין הכשוף מזיק אלא לבעלי גאוה....
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלו - מִי שֶׁנּוֹהֵג רַבָּנוּת בְּכַשְׁרוּת וּבִתְמִימוּת כָּרָאוּי
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלו - מי שנוהג רבנות בכשרות ובתמימות כראוי מי שנוהג רבנות בכשרות ובתמימות כראוי על ידי זה זוכה שיעלה לגדלה לסוף ימיו וכל מה שנחשב לגדלה באותו הדור, הוא עולה לגדלה זו כגון בדור הזה שעקר הגדלה והכבוד הוא כשמחזיקין אותו לצדיק מפרסם אזי זוכה שיתקבל בסוף ימיו למפרסם גדול אף שבאמת אינו כן, רק שהוא איש כשר פשוט ונותנין לו שכרו קדם שיוצא מן העולם ואחר כך וכו'...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רמג - יֵּשׁ צַדִּיק גָּדוֹל מְאד, שֶׁאֵין הָעוֹלָם יָכוֹל לִסְבּל קְדֻשָּׁתוֹ
...צדיק גדול מאד, שאין העולם יכול לסבל קדשתו דע שיש צדיק גדול מאד, שאין העולם יכול לסבל קדשתו על כן הוא מתעלם מאד ואין רואים ממנו שום קדשה ופרישות יתרה זה מחמת גדל קדשתו מאד וזה בחינות 'כל השירים קדש ושיר השירים קדש קדשים' נמצא ששיר השירים הוא קדוש מאד יותר הרבה מכל הספרים והנה מצינו ששלמה המלך עליו השלום, חבר שלשה ספרים: משלי, קהלת ושיר השירים ובאמת משלי וקהלת הם כלם מלאים מוסר ויראת שמים מאד ומצינו בהם תבות קדשה וטהרה כמה פעמים אבל בשיר השירים אינו...
שיחות הר"ן - אות לז
שיחות הר"ן - אות לז אפיקורסות נקראת משא כמו שכתב רש"י על "משאכם" מלמד שהיו בהם אפיקורסים על כן כשנוסע להצדיק הוא משליך מעליו משוי גדולה כי מאחר שנוסע כבר יש לו אמונה שהוא הפך האפיקורסות...
ספר המידות - הכנסת אורחים
...מכניס אורחים, בזה מחזיק ידי מרעים, שלא יחזרו בתשובה. ב. עיר שאין בה הכנסת אורחים באים לידי גלוי עריות, ועל ידי גלוי עריות בא עליהם הריגה. ג. הכנסת אורחים מזכה את האשה לבנים. ד. הכנסת אורחים כהכנסת שבת. ה. המארח תלמיד חכם בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב תמידין. ו. גדולה הכנסת אורחים מהשכמת בית המדרש והקבלת פני שכינה. ז. כיון דלא שכיחי רבנן גביהו ככותיים דמי. חלק שני א. על ידי הכנסת אורחים אימתו מטלת על הבריות. ב. סגלה להחזיר לאשה וסתה על ידי...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנא - עַל יְדֵי מִלְחָמוֹת הַיְנוּ מַחֲלקֶת
...על ידי זה נופלים מחשבות של רשעים על אנשים כשרים הינו מחשבות של כפירות, שנופלים עליהם על ידי זה והתקון לזה למסר המלחמה על ה' שה' ילחם המלחמה על ידי זה מבטל מחשבות רשעים הנ"ל אבל דע שעל ידי צדקה שלהם יש כח במחשבתם להתקים אפילו אם ימסר המלחמה לה' כי יש צדקות שרשעים נותנים כי מצינו שאפילו מלכי עכו"ם נותנים צדקה ועושים טובות כמו שכתוב: "לחונן דלים יקבצנו" ודע שאיש אמת, דהינו שעושה מצוות בשלמות ובכל הדקדוקים בינו לבין קונו כמו שמדקדק לעשות המצוה בפני בני...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנח - כְּשֶׁיֵּשׁ מַחֲלקֶת עַל הָאָדָם
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנח - כשיש מחלקת על האדם כשיש מחלקת על האדם יכולים להטות אותו מדרך השם יתברך ולהפילו ממדרגתו, חס ושלום וזה שהתפאר דוד המלך, עליו השלום . "רבים רודפי וצרי, מעדותיך לא נטיתי" שאף שהיה עליו מחלקת רבים עם כל זה לא נטה מדרך השם יתברך...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.8906 שניות - עכשיו 15_05_2021 השעה 20:48:26 - wesi2