ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כא
ובבקר באו אל הספינה אנשי חיל שקורין ברנד ואך [כמו משמר הגבול] ורבנו זכרונו לברכה, עם האיש שלו הנ"ל רצו עוד לבוא להתנפל לפני רגלי הקפיטן ולהתחנן לו שיניח אותם לשוב אל הספר אך בתוך כך עקרו [עוגני הספינה] וברחו לצד שהרוח נשאם מחמת פחד כי המלחמה נתעוררה מיד ונשמע קולם מאד ושמעו שם על הספינה קול גדול מאד של [התותחים והפצצות] ושאר קולות כאלו מעניני מלחמה כי קולם נשמע למרחוק מאד וגדל הסכנה והאימה והפחד שהיה להם אז אין לשער ונפלו למשכב שניהם יחד ולא היה להם אפילו מים לשתות כי לא הכינו להם כלום כנ"ל וה' ברב רחמיו וחסדיו נתן להם חן בעיני ישמעאל אחד שהוא היה [טבח] אצל הקפיטן ונתן להם בגנבה אחד [ספל קפה] שחור לכל אחד ואחד, בבקר ובערב ומחמת החלשה שלהם היו מטלים על ערש דוי רחמנא לצלן ולא ידעו בעצמם היכן הם כי היו סגורים בחדר שלהם נופלים למשכב אך זאת שמעו שהיה רוח סערה ונשא את הספינה ולא ידעו לאיזה מקום נשאה כששמעו שהגיע הספינה לאיזה ספר הלכו מהחדר לחוץ לראות המקום שהגיעו לשם וראו שאין זה סטנבול ושאלו את הישמעאל הנ"ל ואמר שהמדינה הזאת נקראת אדל והם שמעו כבר הנהגתם כשבא יהודי לידם מצוה ראשונה אצלם להקריבו לקרבן וכאשר שמעו שזה אדל הלכו מיד לחדר שלהם, וסגרו הדלת בעדם, והחביאו עצמם שם והיה עליהם פחד גדול ועמדה הספינה שם שלשה ימים ואפשר היה בדעת הקפיטן לעמד שם עוד אך שפתאם עמד רוח סערה ונתקו החבלים של [העוגן] ונשאר [העוגן] בים והלכה ספינה מעצמה משם והיה שם צעקה גדולה בין הישמעאלים והיתה הספינה מטרפת בים כל הלילה עד אור הבקר אז נשקט הרוח סערה וישמחו כי ישתקו אך לא הנחם למחוז חפצם כי על ידי הרוח סערה חזרו ובאו סמוך לעכו בערך מהלך יום ואחר כך, אחר חצי היום, נתעורר עוד הפעם רוח סערה גדולה ונשא את הספינה והיתה הספינה מטרפת ומבלבלת כמה ימים ולילות רצופים יעלו שמים ירדו תהומות ולא היה לבעלי הספינה שום עצה איך להמלט ויחגו וינועו כשכור כל חכמתם תתבלע וביום חמישי שעה שתים עשרה התחילו להוציא המים מהספינה מהמדור השלישי על ידי [המשאבות] כדרך בעלי הספינה ודרכם היה בכל מעת לעת שנשתהו בהוצאת המים רביעית שעה ועכשו כשהתחילו לשאב, לא הספיקו לשאב עד אשר הגיע עת הלילה ונתרבו המים הרבה על הספינה מחמת השאיבה והלכו המים גם לחדר שלהם, של רבנו זכרונו לברכה ולא יכלו לשכב על המשכב שם, כי גאו המים שם והכרח רבנו לעלות על איזה מקום גבוה לשכב והאיש שהיה עמו עלה למקום אחר כי לא רצו לצאת להתראות בפני הישמעאלים והמים שבספינה הלכו ונתרבו בכל פעם יותר ויותר עד שהכרחו הישמעאלים לעקר [המשאבות] ועשו גלגלים, ושאבו על ידם מים עם כלים גדולים והרוח סערה הולך וחזק מאד ומגדל התגברות הרוח סערה עלו הגלים כמעט עד לב השמים והיו כמו הרים גבוהים ובקעות גדולות והיה כך כל הלילה גם כן וכשהאיר היום בא האיש שהיה עמו זכרונו לברכה ואמר לו רבנו זכרונו לברכה, שיש לו חלישות הלב מאד מגדל הפחד כי אני רואה בלבי שאני עכשו בסכנה גדולה כי אין זה דבר פשוט אף על פי שאין אני רואה מה הם עושים אף על פי כן הלב רואה והאיש הנ"ל כחש לו ואמר לו: אל תפחדו כי ברוך השם הכל על נכון והלך האיש הנ"ל להסתכל בהמבר במקום שהם שואבין המים וראה שכבר יש שם כמו גלים קטנים כמו על הנהרות שלנו כי הספינה נעשה טעונה ממים לבד כי דרך הספינה להיות טעונה עם משוי שני חלקים וכבר השליכו הישמעאלים כל המשאות ונשארה הספינה טעונה עם מים לבד ומה שהיה שם עוד יותר מים ממשקל המשוי הראוי להיות בספינה אלו המים שאבו לחוץ וגם על זה לא היו מספיקים לשאב ואז ראה האיש שאי אפשר עוד על פי דרך הטבע להנצל ובא אל החדר שלהם ומחמת גדל הצער והפחד לא היה יכול לדבר כמעט ואמר לו רבנו זכרונו לברכה מה זאת ואיה פיך אשר אמרת שאין זה כלום ועכשו אתה בעצמך מתפחד כל כך ?! והשיב לו ששוב אין סברא על פי דרך הטבע להנצל כי המים מתרבים והולכים בספינה ואין ביכלתם לשאב הכל, כי כשל כח הסבל כי זה קרוב למעת לעת שלא אכלו ולא שתו ולא ראו שנה בעיניהם ואמר לו האיש שעדין לא התפלל השיב לו רבנו זכרונו לברכה: אין אתה צריך להתפלל עכשו רק תקבל על מלכות שמים בפסוק ראשון ותאמר שלש ראשונות ושלש אחרונות וכו' ואמר לו: קח כל המעות עד פרוטה אחרונה ותחלק לשנים מחצה תקשר אצלך על גופך, ומחצה אקשר על גופי ושאלו האיש: למה זאת הלא הדג שבים יוכל לבלע אותנו בלא המעות השיב לו: עשה כך כמו שאני אומר לך ישראל היו על הים ולא טבעו, ואנחנו עדין בספינה וכו' ועשה מה שעשה ואמר להאיש שילביש את עצמו ויחגר בחגורה על הטילופ [מעיל פרוה] וגם הוא עשה כך כמו אחד שמוכן לילך בדרך ושאל אותו האיש ואמר לו אני איני יודע להתפלל אפילו תפילה הסדורה מאנשי כנסת הגדולה מכל שכן עכשו בעת צרה הזאת אבל כבוד תורתו יודע להתפלל בעד כלליות ופרטיות, מפני מה אין אתם מתפללין עכשו ? והשיב: שעכשו מחמת המחין דקטנות אני מרחק מהשם יתברך אבל עצתי אמונה מחמת אין בררה מחמת גדל הסכנה שאנחנו עכשו בסכנה נוראה ועצומה כזו השם יתברך יודע שכל ימי חיי עדין לא הייתי משתמש מעולם בזכות אבות רק מחמת ההכרח מכרח אני לבקש מהשם יתברך שיעשה זאת למען זכות זקני רבי ישראל בעל שם טוב זכרונו לברכה, וזכות זקנתי אדל, וזכות זקני רבי נחמן מהרידנקא ויתר מזה לא הזכיר עוד ואחר זה ראו מרחוק כמו ענן גדול אפל מאד ונפל עליהם עוד פחד גדול מחמת שלפעמים כשהענן מתאסף ומתקשר לשאב המים מהים נעשה שם כמו בקעה וכשהספינה יורדת לשם אזי נטבעין שם והתקנה לזה לירות בקני שרפה ותותחים כדרך המלחמה כדי לשבר העננים ולהם לא היה פנאי לזה מחמת שהיו צריכין לשאב המים מהספינה כנ"ל והיו הצרות צרורות זו לזו כמו זבורא ועקרבא אך בחמלת ה' מחמת תקף הרוח סערה היה הליכת הספינה במהירות גדול ופרחה הספינה כמו חץ מקשת ממש ובאה הספינה למקום הנ"ל שהענן שותה משם והיה שם כמו שער והרים סביב לה, ועברה הספינה משם בשלום ובתוך כך האיר ה' עיניהם, ומצאו החור שדרך שם נכנסין המים בספינה ושחטו תיש ולקחו העור שלו ותקנו הספינה ונצלו בשלום מסכנות גדולות ונוראות הללו והיה זאת בערב שבת קדש והיה להם שמחה גדולה ואמר רבנו זכרונו לברכה, אז הודו לה' (תהלים ק"ז) בשמחה גדולה משם הלכו דרך מקומות הרבה מאד ואכילה שהיה להם על הספינה היה רק מה שנתן להם הקכער הנ"ל מצד רחמנות מה [מחסן] שלהם [צנימים] ותולעים היו מרחשים עליהם והיו הולכים ומבקשים ופורשים ידיהם בהכנעה בכל יום כעני בפתח, והיה נותן להם מאלו [צנימים] ואכלו זאת לבד ויהי בעלות על לבם שהוא סמוך לפסח היה להם צער גדול כי היו דואגים מה יעשו בפסח כי אי אפשר להתענות כל ימות הפסח ואחר שעה או שתים באו אל כרך גדול העומדת על ההר של אבנים באמצע הים, ושם קנו הישמעאלים פרות הרבה ולהם נתנו בעד טאלער אחד חרובים שקורין באקסערן הרבה, בערך טשעטווירט ואמר רבנו זכרונו לברכה: לעת עתה גם זה טוב מאד כי יכולין לחיות שמונת ימי הפסח עם חרובין לבד אך מי יתן שיזכה אותנו השם יתברך לקים מצות אכילת מצה וארבע כוסות
וּבַבּקֶר בָּאוּ אַל הַסְּפִינָה אַנְשֵׁי חַיִל שֶׁקּוֹרִין בְּרַנְדּ וַאךְ [כְּמוֹ מִשְׁמַר הַגְּבוּל]

וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, עִם הָאִישׁ שֶׁלּוֹ הַנַּ"ל רָצוּ עוֹד לָבוֹא לְהִתְנַפֵּל לִפְנֵי רַגְלֵי הַקַּפִּיטָן וּלְהִתְחַנֵּן לוֹ שֶׁיַּנִּיחַ אוֹתָם לָשׁוּב אֶל הַסְּפָר

אַךְ בְּתוֹךְ כָּךְ עָקְרוּ [עוֹגְנֵי הַסְּפִינָה] וּבָרְחוּ לְצַד שֶׁהָרוּח נְשָׂאָם מֵחֲמַת פַּחַד

כִּי הַמִּלְחָמָה נִתְעוֹרְרָה מִיָּד וְנִשְׁמַע קוֹלָם מְאד

וְשָׁמְעוּ שָׁם עַל הַסְּפִינָה קוֹל גָּדוֹל מְאד שֶׁל [התותחים והפצצות] וּשְׁאָר קוֹלוֹת כָּאֵלּוּ מֵעִנְיְנֵי מִלְחָמָה

כִּי קוֹלָם נִשְׁמַע לְמֵרָחוֹק מְאד

וְגדֶל הַסַּכָּנָה וְהָאֵימָה וְהַפַּחַד שֶׁהָיָה לָהֶם אָז אֵין לְשַׁעֵר

וְנָפְלוּ לְמִשְׁכָּב שְׁנֵיהֶם יַחַד

וְלא הָיָה לָהֶם אֲפִילּוּ מַיִם לִשְׁתּוֹת כִּי לא הֵכִינוּ לָהֶם כְּלוּם כַּנַּ"ל

וַה' בְּרב רַחֲמָיו וַחֲסָדָיו נָתַן לָהֶם חֵן בְּעֵינֵי יִשְׁמָעֵאל אֶחָד שֶׁהוּא הָיָה [טַבָּח] אֵצֶל הַקַּפִּיטָן

וְנָתַן לָהֶם בִּגְנֵבָה אֶחָד [סֵפֶל קָפֶה] שְׁחוֹר

לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, בַּבּקֶר וּבָעֶרֶב

וּמֵחֲמַת הַחֻלְשָׁה שֶׁלָּהֶם הָיוּ מֻטָּלִים עַל עֶרֶשׂ דְּוַי רַחֲמָנָא לִצְלָן

וְלא יָדְעוּ בְּעַצְמָם הֵיכָן הֵם

כִּי הָיוּ סְגוּרִים בַּחֶדֶר שֶׁלָּהֶם נוֹפְלִים לְמִשְׁכָּב

אַךְ זאת שָׁמְעוּ שֶׁהָיָה רוּחַ סְעָרָה וְנָשָׂא אֶת הַסְּפִינָה וְלא יָדְעוּ לְאֵיזֶה מָקוֹם נְשָׂאָהּ

כְּשֶׁשָּׁמְעוּ שֶׁהִגִּיעַ הַסְּפִינָה לְאֵיזֶה סְפָר

הָלְכוּ מֵהַחֶדֶר לַחוּץ לִרְאוֹת הַמָּקוֹם שֶׁהִגִּיעוּ לְשָׁם

וְרָאוּ שֶׁאֵין זֶה סְטַנְבּוּל

וְשָׁאֲלוּ אֶת הַיִּשְׁמָעֵאל הַנַּ"ל

וְאָמַר שֶׁהַמְּדִינָה הַזּאת נִקְרֵאת אַדַּל

וְהֵם שָׁמְעוּ כְּבָר הַנְהָגָתָם

כְּשֶׁבָּא יְהוּדִי לְיָדָם מִצְוָה רִאשׁוֹנָה אֶצְלָם לְהַקְרִיבוֹ לְקָרְבָּן

וְכַאֲשֶׁר שָׁמְעוּ שֶׁזֶּה אַדַּל הָלְכוּ מִיָּד לַחֶדֶר שֶׁלָּהֶם, וְסָגְרוּ הַדֶּלֶת בַּעֲדָם, וְהֶחְבִּיאוּ עַצְמָם שָׁם וְהָיָה עֲלֵיהֶם פַּחַד גָּדוֹל

וְעָמְדָה הַסְּפִינָה שָׁם שְׁלשָׁה יָמִים

וְאֶפְשָׁר הָיָה בְּדַעַת הַקַּפִּיטָן לַעֲמד שָׁם עוֹד

אַךְ שֶׁפִּתְאם עָמַד רוּחַ סְעָרָה וְנִתְּקוּ הַחֲבָלִים שֶׁל [העוגן]

וְנִשְׁאַר [העוגן] בַּיָּם

וְהָלְכָה סְפִינָה מֵעַצְמָהּ מִשָּׁם

וְהָיָה שָׁם צְעָקָה גְּדוֹלָה בֵּין הַיִּשְׁמְעֵאלִים

וְהָיְתָה הַסְּפִינָה מְטרֶפֶת בַּיָּם כָּל הַלַּיְלָה עַד אוֹר הַבּקֶר

אָז נִשְׁקַט הָרוּחַ סְעָרָה וַיִּשְׂמְחוּ כִּי יִשְׁתּקוּ

אַךְ לא הִנְחָם לִמְחוֹז חֶפְצָם

כִּי עַל יְדֵי הָרוּחַ סְעָרָה חָזְרוּ וּבָאוּ סָמוּךְ לְעַכּוֹ בְּעֵרֶךְ מַהֲלַךְ יוֹם

וְאַחַר כָּךְ, אַחַר חֲצִי הַיּוֹם, נִתְעוֹרֵר עוֹד הַפַּעַם רוּחַ סְעָרָה גְּדוֹלָה

וְנָשָׂא אֶת הַסְּפִינָה

וְהָיְתָה הַסְּפִינָה מְטרֶפֶת וּמְבֻלְבֶּלֶת כַּמָּה יָמִים וְלֵילוֹת רְצוּפִים

יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְּהוֹמוֹת

וְלא הָיָה לְבַעֲלֵי הַסְּפִינָה שׁוּם עֵצָה אֵיךְ לְהִמָּלֵט

וַיָּחֹגּוּ וַיָּנוּעוּ כַּשִּׁכּוֹר כָּל חָכְמָתָם תִּתְבַּלָּע

וּבְיוֹם חֲמִישִׁי שָׁעָה שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה הִתְחִילוּ לְהוֹצִיא הַמַּיִם מֵהַסְּפִינָה מֵהַמָּדוֹר הַשְּׁלִישִׁי עַל יְדֵי [הַמַּשְׁאֵבוֹת] כְּדֶרֶךְ בַּעֲלֵי הַסְּפִינָה

וְדַרְכָּם הָיָה בְּכָל מֵעֵת לְעֵת

שֶׁנִּשְׁתַּהוּ בְּהוֹצָאַת הַמַּיִם רְבִיעִית שָׁעָה

וְעַכְשָׁו כְּשֶׁהִתְחִילוּ לִשְׁאב, לא הִסְפִּיקוּ לִשְׁאב עַד אֲשֶׁר הִגִּיעַ עֵת הַלַּיְלָה

וְנִתְרַבּוּ הַמַּיִם הַרְבֵּה עַל הַסְּפִינָה מֵחֲמַת הַשְּׁאִיבָה

וְהָלְכוּ הַמַּיִם גַּם לַחֶדֶר שֶׁלָּהֶם, שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְלא יָכְלוּ לִשְׁכַּב עַל הַמִּשְׁכָּב שָׁם, כִּי גָּאוּ הַמַּיִם שָׁם

וְהֻכְרַח רַבֵּנוּ לַעֲלוֹת עַל אֵיזֶה מָקוֹם גָּבוֹהַּ לִשְׁכַּב

וְהָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ עָלָה לְמָקוֹם אַחֵר

כִּי לא רָצוּ לָצֵאת לְהִתְרָאוֹת בִּפְנֵי הַיִּשְׁמְעֵאלִים

וְהַמַּיִם שֶׁבַּסְּפִינָה הָלְכוּ וְנִתְרַבּוּ בְּכָל פַּעַם יוֹתֵר וְיוֹתֵר

עַד שֶׁהֻכְרְחוּ הַיִּשְׁמְעֵאלִים לַעֲקר [הַמַּשְׁאֵבוֹת]

וְעָשׂוּ גַּלְגַּלִּים, וְשָׁאֲבוּ עַל יָדָם מַיִם עִם כֵּלִים גְּדוֹלִים

וְהָרוּחַ סְעָרָה הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאד

וּמִגּדֶל הִתְגַּבְּרוּת הָרוּחַ סְעָרָה עָלוּ הַגַּלִּים כִּמְעַט עַד לֵב הַשָּׁמַיִם

וְהָיוּ כְּמוֹ הָרִים גְּבוֹהִים וּבְקָעוֹת גְּדוֹלוֹת

וְהָיָה כָּךְ כָּל הַלַּיְלָה גַּם כֵּן

וּכְשֶׁהֵאִיר הַיּוֹם בָּא הָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲלִישׁוּת הַלֵּב מְאד מִגּדֶל הַפַּחַד

כִּי אֲנִי רוֹאֶה בְּלִבִּי שֶׁאֲנִי עַכְשָׁו בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה כִּי אֵין זֶה דָּבָר פָּשׁוּט

אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אֲנִי רוֹאֶה מַה הֵם עוֹשִׂים אַף עַל פִּי כֵן הַלֵּב רוֹאֶה

וְהָאִישׁ הַנַּ"ל כִּחֵשׁ לוֹ וְאָמַר לוֹ: אַל תְּפַחֲדוּ כִּי בָּרוּךְ הַשֵּׁם הַכּל עַל נָכוֹן

וְהָלַךְ הָאִישׁ הַנַּ"ל לְהִסְתַּכֵּל בַּהַמְבֶּר בַּמָּקוֹם שֶׁהֵם שׁוֹאֲבִין הַמַּיִם

וְרָאָה שֶׁכְּבָר יֵשׁ שָׁם כְּמוֹ גַּלִּים קְטַנִּים כְּמוֹ עַל הַנְּהָרוֹת שֶׁלָּנוּ

כִּי הַסְּפִינָה נַעֲשָׂה טְעוּנָה מִמַּיִם לְבַד

כִּי דֶּרֶךְ הַסְּפִינָה לִהְיוֹת טְעוּנָה עִם מַשּׂוֹי שְׁנֵי חֲלָקִים

וּכְבָר הִשְׁלִיכוּ הַיִּשְׁמְעֵאלִים כָּל הַמַּשָּׂאוֹת וְנִשְׁאֲרָה הַסְּפִינָה טְעוּנָה עִם מַיִם לְבַד

וּמַה שֶּׁהָיָה שָׁם עוֹד יוֹתֵר מַיִם מִמִּשְׁקַל הַמַּשּׂוֹי הָרָאוּי לִהְיוֹת בַּסְּפִינָה

אֵלּוּ הַמַּיִם שָׁאֲבוּ לַחוּץ

וְגַם עַל זֶה לא הָיוּ מַסְפִּיקִים לִשְׁאב

וְאָז רָאָה הָאִישׁ שֶׁאִי אֶפְשָׁר עוֹד עַל פִּי דֶּרֶךְ הַטֶּבַע לְהִנָּצֵל

וּבָא אֶל הַחֶדֶר שֶׁלָּהֶם

וּמֵחֲמַת גּדֶל הַצַּעַר וְהַפַּחַד לא הָיָה יָכוֹל לְדַבֵּר כִּמְעַט

וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

מַה זּאת וְאַיֵּה פִּיךָ אֲשֶׁר אָמַרְתָּ שֶׁאֵין זֶה כְּלוּם וְעַכְשָׁו אַתָּה בְּעַצְמְךָ מִתְפַּחֵד כָּל כָּךְ ?!

וְהֵשִׁיב לוֹ שֶׁשּׁוּב אֵין סְבָרָא עַל פִּי דֶּרֶךְ הַטֶּבַע לְהִנָּצֵל

כִּי הַמַּיִם מִתְרַבִּים וְהוֹלְכִים בַּסְּפִינָה

וְאֵין בִּיכָלְתָּם לִשְׁאב הַכּל, כִּי כָּשַׁל כּחַ הַסַּבָּל

כִּי זֶה קָרוֹב לְמֵעֵת לְעֵת שֶׁלּא אָכְלוּ וְלא שָׁתוּ וְלא רָאוּ שֵׁנָה בְּעֵינֵיהֶם

וְאָמַר לוֹ הָאִישׁ שֶׁעֲדַיִן לא הִתְפַּלֵּל

הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה: אֵין אַתָּה צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל עַכְשָׁו

רַק תְּקַבֵּל על מַלְכוּת שָׁמַיִם בְּפָסוּק רִאשׁוֹן

וְתֹאמַר שָׁלשׁ רִאשׁוֹנוֹת וְשָׁלשׁ אַחֲרוֹנוֹת וְכוּ'

וְאָמַר לוֹ: קַח כָּל הַמָּעוֹת עַד פְּרוּטָה אַחֲרוֹנָה וּתְחַלֵּק לִשְׁנַיִם

מֶחֱצָה תִּקְשׁר אֶצְלְךָ עַל גּוּפְךָ, וּמֶחֱצָה אֶקְשׁר עַל גּוּפִי

וּשְׁאָלוֹ הָאִישׁ: לָמָּה זאת

הֲלא הַדָּג שֶׁבַּיָּם יוּכַל לִבְלעַ אוֹתָנוּ בְּלא הַמָּעוֹת

הֵשִׁיב לוֹ: עֲשֵׂה כָּךְ כְּמוֹ שֶׁאֲנִי אוֹמֵר לְךָ

יִשְׂרָאֵל הָיוּ עַל הַיָּם וְלא טָבְעוּ, וַאֲנַחְנוּ עֲדַיִן בַּסְּפִינָה וְכוּ'

וְעָשָׂה מַה שֶּׁעָשָׂה

וְאָמַר לְהָאִישׁ שֶׁיַּלְבִּישׁ אֶת עַצְמוֹ וְיַחְגּר בַּחֲגוֹרָה עַל הַטִּילוֹפּ [מְעִיל פַּרְוָה]

וְגַם הוּא עָשָׂה כָּךְ כְּמוֹ אֶחָד שֶׁמּוּכָן לֵילֵךְ בַּדֶּרֶךְ

וְשָׁאַל אוֹתוֹ הָאִישׁ וְאָמַר לוֹ

אֲנִי אֵינִי יוֹדֵעַ לְהִתְפַּלֵּל אֲפִילּוּ תְּפִילָּה הַסְּדוּרָה מֵאַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה מִכָּל שֶׁכֵּן עַכְשָׁו בְּעֵת צָרָה הַזּאת

אֲבָל כְּבוֹד תּוֹרָתוֹ יוֹדֵעַ לְהִתְפַּלֵּל בְּעַד כְּלָלִיּוּת וּפְרָטִיּוּת, מִפְּנֵי מָה אֵין אַתֶּם מִתְפַּלְּלִין עַכְשָׁו ?

וְהֵשִׁיב: שֶׁעַכְשָׁו מֵחֲמַת הַמּחִין דְּקַטְנוּת אֲנִי מְרֻחָק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

אֲבָל עֲצָתִי אֱמוּנָה

מֵחֲמַת אֵין בְּרֵרָה מֵחֲמַת גּדֶל הַסַּכָּנָה שֶׁאֲנַחְנוּ עַכְשָׁו בְּסַכָּנָה נוֹרָאָה וַעֲצוּמָה כָּזוֹ

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ שֶׁכָּל יְמֵי חַיַּי עֲדַיִן לא הָיִיתִי מִשְׁתַּמֵּשׁ מֵעוֹלָם בִּזְכוּת אָבוֹת

רַק מֵחֲמַת הַהֶכְרֵחַ מֻכְרָח אֲנִי לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּעֲשֶׂה זאת לְמַעַן זְכוּת זְקֵנִי רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וּזְכוּת זְקֶנְתִּי אָדְל, וּזְכוּת זְקֵנִי רַבִּי נַחְמָן מֵהָרִידֶנְקָא וְיֶתֶר מִזֶּה לא הִזְכִּיר עוֹד

וְאַחַר זֶה רָאוּ מֵרָחוֹק כְּמוֹ עָנָן גָּדוֹל אָפֵל מְאד

וְנָפַל עֲלֵיהֶם עוֹד פַּחַד גָּדוֹל

מֵחֲמַת שֶׁלִּפְעָמִים כְּשֶׁהֶעָנָן מִתְאַסֵּף וּמִתְקַשֵּׁר לִשְׁאב הַמַּיִם מֵהַיָּם

נַעֲשֶׂה שָׁם כְּמוֹ בִּקְעָה

וּכְשֶׁהַסְּפִינָה יוֹרֶדֶת לְשָׁם אֲזַי נִטְבָּעִין שָׁם

וְהַתַּקָּנָה לָזֶה לִירוֹת בִּקְנֵי שְׂרֵפָה ותותחים כְּדֶרֶךְ הַמִּלְחָמָה כְּדֵי לְשַׁבֵּר הָעֲנָנִים

וְלָהֶם לא הָיָה פְּנַאי לָזֶה מֵחֲמַת שֶׁהָיוּ צְרִיכִין לִשְׁאב הַמַּיִם מֵהַסְּפִינָה כַּנַּ"ל

וְהָיוּ הַצָּרוֹת צְרוֹרוֹת זוֹ לָזוֹ כְּמוֹ זִבּוֹרָא וְעַקְרַבָּא

אַךְ בְּחֶמְלַת ה' מֵחֲמַת תּקֶף הָרוּחַ סְעָרָה הָיָה הֲלִיכַת הַסְּפִינָה בִּמְהִירוּת גָּדוֹל וּפָרְחָה הַסְּפִינָה כְּמוֹ חֵץ מִקֶּשֶׁת מַמָּשׁ

וּבָאָה הַסְּפִינָה לַמָּקוֹם הַנַּ"ל שֶׁהֶעָנָן שׁוֹתֶה מִשָּׁם

וְהָיָה שָׁם כְּמוֹ שַׁעַר וְהָרִים סָבִיב לָהּ, וְעָבְרָה הַסְּפִינָה מִשָּׁם בְּשָׁלוֹם

וּבְתוֹךְ כָּךְ הֵאִיר ה' עֵינֵיהֶם, וּמָצְאוּ הַחוֹר שֶׁדֶּרֶךְ שָׁם נִכְנָסִין הַמַּיִם בַּסְּפִינָה

וְשָׁחֲטוּ תַּיִשׁ

וְלָקְחוּ הָעוֹר שֶׁלּוֹ וְתִקְּנוּ הַסְּפִינָה וְנִצְּלוּ בְּשָׁלוֹם מִסַּכָּנוֹת גְּדוֹלוֹת וְנוֹרָאוֹת הַלָּלוּ

וְהָיָה זאת בְּעֶרֶב שַׁבַּת קדֶשׁ

וְהָיָה לָהֶם שִׂמְחָה גְדוֹלָה

וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, אָז הוֹדוּ לַה' בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה

מִשָּׁם הָלְכוּ דֶּרֶךְ מְקוֹמוֹת הַרְבֵּה מְאד

וַאֲכִילָה שֶׁהָיָה לָהֶם עַל הַסְּפִינָה הָיָה רַק מַה שֶּׁנָּתַן לָהֶם הַקֶּכֶער הַנַּ"ל מִצַּד רַחֲמָנוּת מֵהַ [מַחְסָן] שֶׁלָּהֶם [צְנִימִים]

וְתוֹלָעִים הָיוּ מְרַחֲשִׁים עֲלֵיהֶם

וְהָיוּ הוֹלְכִים וּמְבַקְּשִׁים וּפוֹרְשִׂים יְדֵיהֶם בְּהַכְנָעָה בְּכָל יוֹם כְּעָנִי בַּפֶּתַח, וְהָיָה נוֹתֵן לָהֶם מֵאֵלּוּ [צְנִימִים] וְאָכְלוּ זאת לְבַד

וַיְהִי בַּעֲלוֹת עַל לִבָּם שֶׁהוּא סָמוּךְ לַפֶּסַח הָיָה לָהֶם צַעַר גָּדוֹל

כִּי הָיוּ דּוֹאֲגִים מַה יַּעֲשׂוּ בַּפֶּסַח

כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהִתְעַנּוֹת כָּל יְמוֹת הַפֶּסַח

וְאַחַר שָׁעָה אוֹ שְׁתַּיִם בָּאוּ אֶל כְּרָךְ גָּדוֹל הָעוֹמֶדֶת עַל הָהָר שֶׁל אֲבָנִים בְּאֶמְצַע הַיָּם, וְשָׁם קָנוּ הַיִּשְׁמְעֵאלִים פֵּרוֹת הַרְבֵּה

וְלָהֶם נָתְנוּ בְּעַד טָאלֶער אֶחָד חָרוּבִים שֶׁקּוֹרִין בָּאקְסֶערְן הַרְבֵּה, בְּעֵרֶךְ טְשֶׁעטְוִוירְט

וָאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה: לְעֵת עַתָּה גַּם זֶה טוֹב מְאד

כִּי יְכוֹלִין לִחְיוֹת שְׁמוֹנַת יְמֵי הַפֶּסַח עִם חָרוּבִין לְבַד

אַךְ מִי יִתֵּן שֶׁיְּזַכֶּה אוֹתָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְקַיֵּם מִצְוַת אֲכִילַת מַצָּה וְאַרְבַּע כּוֹסוֹת
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לד - וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה
..."ויחד יתרו על כל הטובה" כי אצל סתם בני אדם אין השמחה של כל הטובות ביחד כי יש חלוקים רבים בענין השמחה למשל כשבאין על חתנה יש מי ששמח מן האכילה שאוכל, דגים ובשר וכיוצא ויש אחד, ששמח מן הכלי זמר ויש ששמח מדברים אחרים כיוצא בהם ויש ששמח מן החתנה עצמה כגון המחתנים, שאינן משגיחים על אכילה ושתיה רק שמחים מן החתנה עצמה וכיוצא שאר חלוקים אבל אין אדם שיהיה שמח מכל השמחות ביחד ואפילו מי ששמח מכל הדברים הנ"ל אף על פי כן אין השמחה מכל הדברים ביחד רק מכל אחד בפני עצמו בזה אחר זה גם יש אחד, שאין לו שום שמחה...
ספר המידות - טהרה
ספר המידות - טהרה חלק שני א. אשה כשרה מטהרת הבית מצרעת.
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כא
...ובבקר באו אל הספינה אנשי חיל שקורין ברנד ואך [כמו משמר הגבול] ורבנו זכרונו לברכה, עם האיש שלו הנ"ל רצו עוד לבוא להתנפל לפני רגלי הקפיטן ולהתחנן לו שיניח אותם לשוב אל הספר אך בתוך כך עקרו [עוגני הספינה] וברחו לצד שהרוח נשאם מחמת פחד כי המלחמה נתעוררה מיד ונשמע קולם מאד ושמעו שם על הספינה קול גדול מאד של [התותחים והפצצות] ושאר קולות כאלו מעניני מלחמה כי קולם נשמע למרחוק מאד וגדל הסכנה והאימה והפחד שהיה להם אז אין לשער ונפלו למשכב שניהם יחד ולא היה להם אפילו מים לשתות כי לא הכינו להם כלום כנ"ל וה'...
שבחי הר"ן - אות ח
...- אות ח וספר שכל למודו בא לו ביגיעה גדולה כי בתחלה היה לומד משניות ולא היה מבין למודו והיה בוכה הרבה לפני השם יתברך שיאיר עיניו והיה בוכה ובוכה כל כך עד שזכה שיוכל ללמוד משניות וכן אחר כך למד שאר ספרים ולא היה מבין גם כן והיה בוכה ובוכה גם כן הרבה מאד עד שזכה להבינם וכן בלמוד זוהר וכתבי האר"י, זכרונו לברכה היה בוכה גם כן הרבה עד שזכה להבין ואמר: שבתחלה בכל ספר וספר שלמד לא היה מבין והיה קשה לו הרבה ולא היה יכול לעמד על פשוטן של דברים והיה לו יסורים גדולים מזה והיה למודו ביגיעה גדולה ואף על פי כן...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסד - לְעִנְיַן סִפּוּרֵי דְּבָרִים שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת
...של הצדיק האמת לענין ספורי דברים של הצדיק האמת למשל:רופא שנחלה והכרח למסר את עצמו ליד הדאקטיר הגדול והרופא רוצה שיתן לו רפואות כפי מה שהוא יודע להוציא לו שן ולגלחו אבל הדאקטיר יודע רפואות יקרים וחשובים שצריך לתן לו כן יזדמן, שיבוא איש להתלמיד חכם וצדיק הדור, שהוא רופא חלי הנפשות ורוצה שיתן לו הצדיק רפואות, הינו הנהגות ודרכים, כפי מה שהוא יודע אבל באמת הצדיק יש לו רפואות ודרכים ישרים, שצריך להנהיגו לרפואתו והנה לפעמים ההכרח לתן להחולה איזה סם אשר אם יתנו לו הסם בעצמו כמו שהוא, ימות החולה בלי ספק ע...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יא - אֲנִי ה' הוּא שְׁמִי
...יא - אני ה' הוא שמי אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים א. כי יש יחודא עלאה ויחודא תתאה הינו: שמע ישראל וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד וכל אחד מישראל צריך שיהיה נעשה זאת על ידו על ידי זה יכול לבוא לתבונות התורה לעמקה כי מי שהוא במדרגה פחותה הוא עדין רחוק מתבונות התורה רק על ידי אמצעות הדבור יכול לבוא לתבונות התורה לעמקה הינו על ידי שהוא מדבר בהתורה בדבורים כמו שכתוב: "כי חיים הם למוצאיהם" 'למוציאיהם בפה' מאיר לו הדבור בכל המקומות שצריך לעשות תשובה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'פתח...
חיי מוהר"ן - כד - שיחות השיכים להתורות
...- כד - שיחות השיכים להתורות אות כד פעם אחת באנו אליו אני וחברי רבי נפתלי סמוך לשבועות תקס"ה, ואמר לנו שעתה אינו יודע כלל רק זאת נודע לי בעתים הללו שעל ידי לשון הרע שבעולם אין הצדיקים יכולין להיות ענוים וכו' כמבאר בסימן קצ"ז ויתר מזה אינו יודע ואמר בפרוש כמו שאתה אינך יודע, כך ממש אני איני יודע עכשו כלום. ואמר שעכשו הוא מתנהג בפשיטות שעומד בבקר ומתפלל תפילתו, ואחר כך הוא לומד קצת, ואחר כך הוא אומר תהלים, ואחר כך אוכל אכילתו ומניח עצמו לישן קצת ואחר כך הוא עומד ומפרש שיחתו קצת לפני השם יתברך ברחמים...
שיחות הר"ן - אות ריא - גדולות נוראות השגתו
...אות ריא - גדולות נוראות השגתו היה מתלוצץ מאד מהחולקים עליו ואומרים שתורתו קבל מזקנו רבי נחמן הארידענקיר זכרונו לברכה ואמר בדרך צחות: כמה היטיב עמי זקני שהשאיר לי תורות כאלו מכון ממש לכל ענין וענין שיהיה מענינא דיומא וכפי מה שצריכין האנשים השומעים, כגון על שבת חנוכה מחנוכה, ועל שבת נחמו כיוצא בו וכו' וכל האנשים עם כל הצטרכותם בגשמיות וברוחניות יהיו נכללים בזאת התורה באותו העת, וכל מה שעבר בעולם אז וכו' כלומר הלא בתורתו היה כלול כל מה שהיה צריך כל אחד ואחד מהשומעים כאשר ראינו בעינינו בפשיטות כמה וכמה...
שיחות הר"ן - אות רסו - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...אות רסו - שיחות מורנו הרב רבי נחמן אמר: שיש צדיקים שהם גדולים בתורה ובקיאים בספרים הרבה ובדרשות רבותינו זכרונם לברכה ומחמת זה דיקא אינם יכולים לחדש בתורה מחמת שהם בקיאים מאד כי כשמתחיל לומר תורה ורוצה לחדש איזה דבר מבלבל אותם בקיאותם הגדולה ומתחילים לומר מיד הקדמות הרבה ודברים הרבה מה שיודעים מספרים ומחמת זה נתבלבל דבריהם ואינם יכולים להוציא לאור איזה חדוש נאה ותפס אז לדגמא גדול אחד בדורו שלא היה יכול לומר תורה מחמת זה והמובן מדבריו היה כי כשרוצין לחדש חדושין צריכין לצמצם את מחו לבלי לרוץ מיד לבלבל...
חיי מוהר"ן - קצז - נסיעתו וישיבתו באומן
...קצז - נסיעתו וישיבתו באומן אות קצז יום שני כ"ד איר באומין היה מדבר עמי ואמר שבעתים הללו הוא חפץ מאד לסלק ולהשליך מאתו העולם הינו שהוא רוצה לבחר מקום לישב לבדו בעצמו ולא יהיה עליו על העולם. ואמר כי הוא חושב שאם לא היה מתחיל בתחלה בענין הנהגת המפרסם אפשר היה מגיע למה שהיה מגיע. ואמרתי לו הלא משה רבנו עליו השלום היה עוסק גם כן בזה בהנהגת העולם לקרב בני אדם לה' השיב הלא גם משה רבנו עליו השלום שגה בזה כי גם משה נענש על שקרב את הערב רב. ואמר כי העקר העבודה שיש בכל דבר מה שמניחין לאדם על הבחירה שלו הינו...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.9688 שניות - עכשיו 31_08_2026 השעה 03:14:48 - wesi2