ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הבית • ליקוטי מוהר"ן ח"א • ליקוטי מוהר"ן ח"ב • סיפורי מעשיות • שבחי הר"ן • שיחות הר"ן • חיי מוהר"ן • ספר המידות • לימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כא
ובבקר באו אל הספינה אנשי חיל שקורין ברנד ואך [כמו משמר הגבול] ורבנו זכרונו לברכה, עם האיש שלו הנ"ל רצו עוד לבוא להתנפל לפני רגלי הקפיטן ולהתחנן לו שיניח אותם לשוב אל הספר אך בתוך כך עקרו [עוגני הספינה] וברחו לצד שהרוח נשאם מחמת פחד כי המלחמה נתעוררה מיד ונשמע קולם מאד ושמעו שם על הספינה קול גדול מאד של [התותחים והפצצות] ושאר קולות כאלו מעניני מלחמה כי קולם נשמע למרחוק מאד וגדל הסכנה והאימה והפחד שהיה להם אז אין לשער ונפלו למשכב שניהם יחד ולא היה להם אפילו מים לשתות כי לא הכינו להם כלום כנ"ל וה' ברב רחמיו וחסדיו נתן להם חן בעיני ישמעאל אחד שהוא היה [טבח] אצל הקפיטן ונתן להם בגנבה אחד [ספל קפה] שחור לכל אחד ואחד, בבקר ובערב ומחמת החלשה שלהם היו מטלים על ערש דוי רחמנא לצלן ולא ידעו בעצמם היכן הם כי היו סגורים בחדר שלהם נופלים למשכב אך זאת שמעו שהיה רוח סערה ונשא את הספינה ולא ידעו לאיזה מקום נשאה כששמעו שהגיע הספינה לאיזה ספר הלכו מהחדר לחוץ לראות המקום שהגיעו לשם וראו שאין זה סטנבול ושאלו את הישמעאל הנ"ל ואמר שהמדינה הזאת נקראת אדל והם שמעו כבר הנהגתם כשבא יהודי לידם מצוה ראשונה אצלם להקריבו לקרבן וכאשר שמעו שזה אדל הלכו מיד לחדר שלהם, וסגרו הדלת בעדם, והחביאו עצמם שם והיה עליהם פחד גדול ועמדה הספינה שם שלשה ימים ואפשר היה בדעת הקפיטן לעמד שם עוד אך שפתאם עמד רוח סערה ונתקו החבלים של [העוגן] ונשאר [העוגן] בים והלכה ספינה מעצמה משם והיה שם צעקה גדולה בין הישמעאלים והיתה הספינה מטרפת בים כל הלילה עד אור הבקר אז נשקט הרוח סערה וישמחו כי ישתקו אך לא הנחם למחוז חפצם כי על ידי הרוח סערה חזרו ובאו סמוך לעכו בערך מהלך יום ואחר כך, אחר חצי היום, נתעורר עוד הפעם רוח סערה גדולה ונשא את הספינה והיתה הספינה מטרפת ומבלבלת כמה ימים ולילות רצופים יעלו שמים ירדו תהומות ולא היה לבעלי הספינה שום עצה איך להמלט ויחגו וינועו כשכור כל חכמתם תתבלע וביום חמישי שעה שתים עשרה התחילו להוציא המים מהספינה מהמדור השלישי על ידי [המשאבות] כדרך בעלי הספינה ודרכם היה בכל מעת לעת שנשתהו בהוצאת המים רביעית שעה ועכשו כשהתחילו לשאב, לא הספיקו לשאב עד אשר הגיע עת הלילה ונתרבו המים הרבה על הספינה מחמת השאיבה והלכו המים גם לחדר שלהם, של רבנו זכרונו לברכה ולא יכלו לשכב על המשכב שם, כי גאו המים שם והכרח רבנו לעלות על איזה מקום גבוה לשכב והאיש שהיה עמו עלה למקום אחר כי לא רצו לצאת להתראות בפני הישמעאלים והמים שבספינה הלכו ונתרבו בכל פעם יותר ויותר עד שהכרחו הישמעאלים לעקר [המשאבות] ועשו גלגלים, ושאבו על ידם מים עם כלים גדולים והרוח סערה הולך וחזק מאד ומגדל התגברות הרוח סערה עלו הגלים כמעט עד לב השמים והיו כמו הרים גבוהים ובקעות גדולות והיה כך כל הלילה גם כן וכשהאיר היום בא האיש שהיה עמו זכרונו לברכה ואמר לו רבנו זכרונו לברכה, שיש לו חלישות הלב מאד מגדל הפחד כי אני רואה בלבי שאני עכשו בסכנה גדולה כי אין זה דבר פשוט אף על פי שאין אני רואה מה הם עושים אף על פי כן הלב רואה והאיש הנ"ל כחש לו ואמר לו: אל תפחדו כי ברוך השם הכל על נכון והלך האיש הנ"ל להסתכל בהמבר במקום שהם שואבין המים וראה שכבר יש שם כמו גלים קטנים כמו על הנהרות שלנו כי הספינה נעשה טעונה ממים לבד כי דרך הספינה להיות טעונה עם משוי שני חלקים וכבר השליכו הישמעאלים כל המשאות ונשארה הספינה טעונה עם מים לבד ומה שהיה שם עוד יותר מים ממשקל המשוי הראוי להיות בספינה אלו המים שאבו לחוץ וגם על זה לא היו מספיקים לשאב ואז ראה האיש שאי אפשר עוד על פי דרך הטבע להנצל ובא אל החדר שלהם ומחמת גדל הצער והפחד לא היה יכול לדבר כמעט ואמר לו רבנו זכרונו לברכה מה זאת ואיה פיך אשר אמרת שאין זה כלום ועכשו אתה בעצמך מתפחד כל כך ?! והשיב לו ששוב אין סברא על פי דרך הטבע להנצל כי המים מתרבים והולכים בספינה ואין ביכלתם לשאב הכל, כי כשל כח הסבל כי זה קרוב למעת לעת שלא אכלו ולא שתו ולא ראו שנה בעיניהם ואמר לו האיש שעדין לא התפלל השיב לו רבנו זכרונו לברכה: אין אתה צריך להתפלל עכשו רק תקבל על מלכות שמים בפסוק ראשון ותאמר שלש ראשונות ושלש אחרונות וכו' ואמר לו: קח כל המעות עד פרוטה אחרונה ותחלק לשנים מחצה תקשר אצלך על גופך, ומחצה אקשר על גופי ושאלו האיש: למה זאת הלא הדג שבים יוכל לבלע אותנו בלא המעות השיב לו: עשה כך כמו שאני אומר לך ישראל היו על הים ולא טבעו, ואנחנו עדין בספינה וכו' ועשה מה שעשה ואמר להאיש שילביש את עצמו ויחגר בחגורה על הטילופ [מעיל פרוה] וגם הוא עשה כך כמו אחד שמוכן לילך בדרך ושאל אותו האיש ואמר לו אני איני יודע להתפלל אפילו תפילה הסדורה מאנשי כנסת הגדולה מכל שכן עכשו בעת צרה הזאת אבל כבוד תורתו יודע להתפלל בעד כלליות ופרטיות, מפני מה אין אתם מתפללין עכשו ? והשיב: שעכשו מחמת המחין דקטנות אני מרחק מהשם יתברך אבל עצתי אמונה מחמת אין בררה מחמת גדל הסכנה שאנחנו עכשו בסכנה נוראה ועצומה כזו השם יתברך יודע שכל ימי חיי עדין לא הייתי משתמש מעולם בזכות אבות רק מחמת ההכרח מכרח אני לבקש מהשם יתברך שיעשה זאת למען זכות זקני רבי ישראל בעל שם טוב זכרונו לברכה, וזכות זקנתי אדל, וזכות זקני רבי נחמן מהרידנקא ויתר מזה לא הזכיר עוד ואחר זה ראו מרחוק כמו ענן גדול אפל מאד ונפל עליהם עוד פחד גדול מחמת שלפעמים כשהענן מתאסף ומתקשר לשאב המים מהים נעשה שם כמו בקעה וכשהספינה יורדת לשם אזי נטבעין שם והתקנה לזה לירות בקני שרפה ותותחים כדרך המלחמה כדי לשבר העננים ולהם לא היה פנאי לזה מחמת שהיו צריכין לשאב המים מהספינה כנ"ל והיו הצרות צרורות זו לזו כמו זבורא ועקרבא אך בחמלת ה' מחמת תקף הרוח סערה היה הליכת הספינה במהירות גדול ופרחה הספינה כמו חץ מקשת ממש ובאה הספינה למקום הנ"ל שהענן שותה משם והיה שם כמו שער והרים סביב לה, ועברה הספינה משם בשלום ובתוך כך האיר ה' עיניהם, ומצאו החור שדרך שם נכנסין המים בספינה ושחטו תיש ולקחו העור שלו ותקנו הספינה ונצלו בשלום מסכנות גדולות ונוראות הללו והיה זאת בערב שבת קדש והיה להם שמחה גדולה ואמר רבנו זכרונו לברכה, אז הודו לה' (תהלים ק"ז) בשמחה גדולה משם הלכו דרך מקומות הרבה מאד ואכילה שהיה להם על הספינה היה רק מה שנתן להם הקכער הנ"ל מצד רחמנות מה [מחסן] שלהם [צנימים] ותולעים היו מרחשים עליהם והיו הולכים ומבקשים ופורשים ידיהם בהכנעה בכל יום כעני בפתח, והיה נותן להם מאלו [צנימים] ואכלו זאת לבד ויהי בעלות על לבם שהוא סמוך לפסח היה להם צער גדול כי היו דואגים מה יעשו בפסח כי אי אפשר להתענות כל ימות הפסח ואחר שעה או שתים באו אל כרך גדול העומדת על ההר של אבנים באמצע הים, ושם קנו הישמעאלים פרות הרבה ולהם נתנו בעד טאלער אחד חרובים שקורין באקסערן הרבה, בערך טשעטווירט ואמר רבנו זכרונו לברכה: לעת עתה גם זה טוב מאד כי יכולין לחיות שמונת ימי הפסח עם חרובין לבד אך מי יתן שיזכה אותנו השם יתברך לקים מצות אכילת מצה וארבע כוסות
וּבַבּקֶר בָּאוּ אַל הַסְּפִינָה אַנְשֵׁי חַיִל שֶׁקּוֹרִין בְּרַנְדּ וַאךְ [כְּמוֹ מִשְׁמַר הַגְּבוּל]

וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, עִם הָאִישׁ שֶׁלּוֹ הַנַּ"ל רָצוּ עוֹד לָבוֹא לְהִתְנַפֵּל לִפְנֵי רַגְלֵי הַקַּפִּיטָן וּלְהִתְחַנֵּן לוֹ שֶׁיַּנִּיחַ אוֹתָם לָשׁוּב אֶל הַסְּפָר

אַךְ בְּתוֹךְ כָּךְ עָקְרוּ [עוֹגְנֵי הַסְּפִינָה] וּבָרְחוּ לְצַד שֶׁהָרוּח נְשָׂאָם מֵחֲמַת פַּחַד

כִּי הַמִּלְחָמָה נִתְעוֹרְרָה מִיָּד וְנִשְׁמַע קוֹלָם מְאד

וְשָׁמְעוּ שָׁם עַל הַסְּפִינָה קוֹל גָּדוֹל מְאד שֶׁל [התותחים והפצצות] וּשְׁאָר קוֹלוֹת כָּאֵלּוּ מֵעִנְיְנֵי מִלְחָמָה

כִּי קוֹלָם נִשְׁמַע לְמֵרָחוֹק מְאד

וְגדֶל הַסַּכָּנָה וְהָאֵימָה וְהַפַּחַד שֶׁהָיָה לָהֶם אָז אֵין לְשַׁעֵר

וְנָפְלוּ לְמִשְׁכָּב שְׁנֵיהֶם יַחַד

וְלא הָיָה לָהֶם אֲפִילּוּ מַיִם לִשְׁתּוֹת כִּי לא הֵכִינוּ לָהֶם כְּלוּם כַּנַּ"ל

וַה' בְּרב רַחֲמָיו וַחֲסָדָיו נָתַן לָהֶם חֵן בְּעֵינֵי יִשְׁמָעֵאל אֶחָד שֶׁהוּא הָיָה [טַבָּח] אֵצֶל הַקַּפִּיטָן

וְנָתַן לָהֶם בִּגְנֵבָה אֶחָד [סֵפֶל קָפֶה] שְׁחוֹר

לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, בַּבּקֶר וּבָעֶרֶב

וּמֵחֲמַת הַחֻלְשָׁה שֶׁלָּהֶם הָיוּ מֻטָּלִים עַל עֶרֶשׂ דְּוַי רַחֲמָנָא לִצְלָן

וְלא יָדְעוּ בְּעַצְמָם הֵיכָן הֵם

כִּי הָיוּ סְגוּרִים בַּחֶדֶר שֶׁלָּהֶם נוֹפְלִים לְמִשְׁכָּב

אַךְ זאת שָׁמְעוּ שֶׁהָיָה רוּחַ סְעָרָה וְנָשָׂא אֶת הַסְּפִינָה וְלא יָדְעוּ לְאֵיזֶה מָקוֹם נְשָׂאָהּ

כְּשֶׁשָּׁמְעוּ שֶׁהִגִּיעַ הַסְּפִינָה לְאֵיזֶה סְפָר

הָלְכוּ מֵהַחֶדֶר לַחוּץ לִרְאוֹת הַמָּקוֹם שֶׁהִגִּיעוּ לְשָׁם

וְרָאוּ שֶׁאֵין זֶה סְטַנְבּוּל

וְשָׁאֲלוּ אֶת הַיִּשְׁמָעֵאל הַנַּ"ל

וְאָמַר שֶׁהַמְּדִינָה הַזּאת נִקְרֵאת אַדַּל

וְהֵם שָׁמְעוּ כְּבָר הַנְהָגָתָם

כְּשֶׁבָּא יְהוּדִי לְיָדָם מִצְוָה רִאשׁוֹנָה אֶצְלָם לְהַקְרִיבוֹ לְקָרְבָּן

וְכַאֲשֶׁר שָׁמְעוּ שֶׁזֶּה אַדַּל הָלְכוּ מִיָּד לַחֶדֶר שֶׁלָּהֶם, וְסָגְרוּ הַדֶּלֶת בַּעֲדָם, וְהֶחְבִּיאוּ עַצְמָם שָׁם וְהָיָה עֲלֵיהֶם פַּחַד גָּדוֹל

וְעָמְדָה הַסְּפִינָה שָׁם שְׁלשָׁה יָמִים

וְאֶפְשָׁר הָיָה בְּדַעַת הַקַּפִּיטָן לַעֲמד שָׁם עוֹד

אַךְ שֶׁפִּתְאם עָמַד רוּחַ סְעָרָה וְנִתְּקוּ הַחֲבָלִים שֶׁל [העוגן]

וְנִשְׁאַר [העוגן] בַּיָּם

וְהָלְכָה סְפִינָה מֵעַצְמָהּ מִשָּׁם

וְהָיָה שָׁם צְעָקָה גְּדוֹלָה בֵּין הַיִּשְׁמְעֵאלִים

וְהָיְתָה הַסְּפִינָה מְטרֶפֶת בַּיָּם כָּל הַלַּיְלָה עַד אוֹר הַבּקֶר

אָז נִשְׁקַט הָרוּחַ סְעָרָה וַיִּשְׂמְחוּ כִּי יִשְׁתּקוּ

אַךְ לא הִנְחָם לִמְחוֹז חֶפְצָם

כִּי עַל יְדֵי הָרוּחַ סְעָרָה חָזְרוּ וּבָאוּ סָמוּךְ לְעַכּוֹ בְּעֵרֶךְ מַהֲלַךְ יוֹם

וְאַחַר כָּךְ, אַחַר חֲצִי הַיּוֹם, נִתְעוֹרֵר עוֹד הַפַּעַם רוּחַ סְעָרָה גְּדוֹלָה

וְנָשָׂא אֶת הַסְּפִינָה

וְהָיְתָה הַסְּפִינָה מְטרֶפֶת וּמְבֻלְבֶּלֶת כַּמָּה יָמִים וְלֵילוֹת רְצוּפִים

יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְּהוֹמוֹת

וְלא הָיָה לְבַעֲלֵי הַסְּפִינָה שׁוּם עֵצָה אֵיךְ לְהִמָּלֵט

וַיָּחֹגּוּ וַיָּנוּעוּ כַּשִּׁכּוֹר כָּל חָכְמָתָם תִּתְבַּלָּע

וּבְיוֹם חֲמִישִׁי שָׁעָה שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה הִתְחִילוּ לְהוֹצִיא הַמַּיִם מֵהַסְּפִינָה מֵהַמָּדוֹר הַשְּׁלִישִׁי עַל יְדֵי [הַמַּשְׁאֵבוֹת] כְּדֶרֶךְ בַּעֲלֵי הַסְּפִינָה

וְדַרְכָּם הָיָה בְּכָל מֵעֵת לְעֵת

שֶׁנִּשְׁתַּהוּ בְּהוֹצָאַת הַמַּיִם רְבִיעִית שָׁעָה

וְעַכְשָׁו כְּשֶׁהִתְחִילוּ לִשְׁאב, לא הִסְפִּיקוּ לִשְׁאב עַד אֲשֶׁר הִגִּיעַ עֵת הַלַּיְלָה

וְנִתְרַבּוּ הַמַּיִם הַרְבֵּה עַל הַסְּפִינָה מֵחֲמַת הַשְּׁאִיבָה

וְהָלְכוּ הַמַּיִם גַּם לַחֶדֶר שֶׁלָּהֶם, שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְלא יָכְלוּ לִשְׁכַּב עַל הַמִּשְׁכָּב שָׁם, כִּי גָּאוּ הַמַּיִם שָׁם

וְהֻכְרַח רַבֵּנוּ לַעֲלוֹת עַל אֵיזֶה מָקוֹם גָּבוֹהַּ לִשְׁכַּב

וְהָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ עָלָה לְמָקוֹם אַחֵר

כִּי לא רָצוּ לָצֵאת לְהִתְרָאוֹת בִּפְנֵי הַיִּשְׁמְעֵאלִים

וְהַמַּיִם שֶׁבַּסְּפִינָה הָלְכוּ וְנִתְרַבּוּ בְּכָל פַּעַם יוֹתֵר וְיוֹתֵר

עַד שֶׁהֻכְרְחוּ הַיִּשְׁמְעֵאלִים לַעֲקר [הַמַּשְׁאֵבוֹת]

וְעָשׂוּ גַּלְגַּלִּים, וְשָׁאֲבוּ עַל יָדָם מַיִם עִם כֵּלִים גְּדוֹלִים

וְהָרוּחַ סְעָרָה הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאד

וּמִגּדֶל הִתְגַּבְּרוּת הָרוּחַ סְעָרָה עָלוּ הַגַּלִּים כִּמְעַט עַד לֵב הַשָּׁמַיִם

וְהָיוּ כְּמוֹ הָרִים גְּבוֹהִים וּבְקָעוֹת גְּדוֹלוֹת

וְהָיָה כָּךְ כָּל הַלַּיְלָה גַּם כֵּן

וּכְשֶׁהֵאִיר הַיּוֹם בָּא הָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲלִישׁוּת הַלֵּב מְאד מִגּדֶל הַפַּחַד

כִּי אֲנִי רוֹאֶה בְּלִבִּי שֶׁאֲנִי עַכְשָׁו בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה כִּי אֵין זֶה דָּבָר פָּשׁוּט

אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אֲנִי רוֹאֶה מַה הֵם עוֹשִׂים אַף עַל פִּי כֵן הַלֵּב רוֹאֶה

וְהָאִישׁ הַנַּ"ל כִּחֵשׁ לוֹ וְאָמַר לוֹ: אַל תְּפַחֲדוּ כִּי בָּרוּךְ הַשֵּׁם הַכּל עַל נָכוֹן

וְהָלַךְ הָאִישׁ הַנַּ"ל לְהִסְתַּכֵּל בַּהַמְבֶּר בַּמָּקוֹם שֶׁהֵם שׁוֹאֲבִין הַמַּיִם

וְרָאָה שֶׁכְּבָר יֵשׁ שָׁם כְּמוֹ גַּלִּים קְטַנִּים כְּמוֹ עַל הַנְּהָרוֹת שֶׁלָּנוּ

כִּי הַסְּפִינָה נַעֲשָׂה טְעוּנָה מִמַּיִם לְבַד

כִּי דֶּרֶךְ הַסְּפִינָה לִהְיוֹת טְעוּנָה עִם מַשּׂוֹי שְׁנֵי חֲלָקִים

וּכְבָר הִשְׁלִיכוּ הַיִּשְׁמְעֵאלִים כָּל הַמַּשָּׂאוֹת וְנִשְׁאֲרָה הַסְּפִינָה טְעוּנָה עִם מַיִם לְבַד

וּמַה שֶּׁהָיָה שָׁם עוֹד יוֹתֵר מַיִם מִמִּשְׁקַל הַמַּשּׂוֹי הָרָאוּי לִהְיוֹת בַּסְּפִינָה

אֵלּוּ הַמַּיִם שָׁאֲבוּ לַחוּץ

וְגַם עַל זֶה לא הָיוּ מַסְפִּיקִים לִשְׁאב

וְאָז רָאָה הָאִישׁ שֶׁאִי אֶפְשָׁר עוֹד עַל פִּי דֶּרֶךְ הַטֶּבַע לְהִנָּצֵל

וּבָא אֶל הַחֶדֶר שֶׁלָּהֶם

וּמֵחֲמַת גּדֶל הַצַּעַר וְהַפַּחַד לא הָיָה יָכוֹל לְדַבֵּר כִּמְעַט

וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

מַה זּאת וְאַיֵּה פִּיךָ אֲשֶׁר אָמַרְתָּ שֶׁאֵין זֶה כְּלוּם וְעַכְשָׁו אַתָּה בְּעַצְמְךָ מִתְפַּחֵד כָּל כָּךְ ?!

וְהֵשִׁיב לוֹ שֶׁשּׁוּב אֵין סְבָרָא עַל פִּי דֶּרֶךְ הַטֶּבַע לְהִנָּצֵל

כִּי הַמַּיִם מִתְרַבִּים וְהוֹלְכִים בַּסְּפִינָה

וְאֵין בִּיכָלְתָּם לִשְׁאב הַכּל, כִּי כָּשַׁל כּחַ הַסַּבָּל

כִּי זֶה קָרוֹב לְמֵעֵת לְעֵת שֶׁלּא אָכְלוּ וְלא שָׁתוּ וְלא רָאוּ שֵׁנָה בְּעֵינֵיהֶם

וְאָמַר לוֹ הָאִישׁ שֶׁעֲדַיִן לא הִתְפַּלֵּל

הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה: אֵין אַתָּה צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל עַכְשָׁו

רַק תְּקַבֵּל על מַלְכוּת שָׁמַיִם בְּפָסוּק רִאשׁוֹן

וְתֹאמַר שָׁלשׁ רִאשׁוֹנוֹת וְשָׁלשׁ אַחֲרוֹנוֹת וְכוּ'

וְאָמַר לוֹ: קַח כָּל הַמָּעוֹת עַד פְּרוּטָה אַחֲרוֹנָה וּתְחַלֵּק לִשְׁנַיִם

מֶחֱצָה תִּקְשׁר אֶצְלְךָ עַל גּוּפְךָ, וּמֶחֱצָה אֶקְשׁר עַל גּוּפִי

וּשְׁאָלוֹ הָאִישׁ: לָמָּה זאת

הֲלא הַדָּג שֶׁבַּיָּם יוּכַל לִבְלעַ אוֹתָנוּ בְּלא הַמָּעוֹת

הֵשִׁיב לוֹ: עֲשֵׂה כָּךְ כְּמוֹ שֶׁאֲנִי אוֹמֵר לְךָ

יִשְׂרָאֵל הָיוּ עַל הַיָּם וְלא טָבְעוּ, וַאֲנַחְנוּ עֲדַיִן בַּסְּפִינָה וְכוּ'

וְעָשָׂה מַה שֶּׁעָשָׂה

וְאָמַר לְהָאִישׁ שֶׁיַּלְבִּישׁ אֶת עַצְמוֹ וְיַחְגּר בַּחֲגוֹרָה עַל הַטִּילוֹפּ [מְעִיל פַּרְוָה]

וְגַם הוּא עָשָׂה כָּךְ כְּמוֹ אֶחָד שֶׁמּוּכָן לֵילֵךְ בַּדֶּרֶךְ

וְשָׁאַל אוֹתוֹ הָאִישׁ וְאָמַר לוֹ

אֲנִי אֵינִי יוֹדֵעַ לְהִתְפַּלֵּל אֲפִילּוּ תְּפִילָּה הַסְּדוּרָה מֵאַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה מִכָּל שֶׁכֵּן עַכְשָׁו בְּעֵת צָרָה הַזּאת

אֲבָל כְּבוֹד תּוֹרָתוֹ יוֹדֵעַ לְהִתְפַּלֵּל בְּעַד כְּלָלִיּוּת וּפְרָטִיּוּת, מִפְּנֵי מָה אֵין אַתֶּם מִתְפַּלְּלִין עַכְשָׁו ?

וְהֵשִׁיב: שֶׁעַכְשָׁו מֵחֲמַת הַמּחִין דְּקַטְנוּת אֲנִי מְרֻחָק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

אֲבָל עֲצָתִי אֱמוּנָה

מֵחֲמַת אֵין בְּרֵרָה מֵחֲמַת גּדֶל הַסַּכָּנָה שֶׁאֲנַחְנוּ עַכְשָׁו בְּסַכָּנָה נוֹרָאָה וַעֲצוּמָה כָּזוֹ

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ שֶׁכָּל יְמֵי חַיַּי עֲדַיִן לא הָיִיתִי מִשְׁתַּמֵּשׁ מֵעוֹלָם בִּזְכוּת אָבוֹת

רַק מֵחֲמַת הַהֶכְרֵחַ מֻכְרָח אֲנִי לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּעֲשֶׂה זאת לְמַעַן זְכוּת זְקֵנִי רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וּזְכוּת זְקֶנְתִּי אָדְל, וּזְכוּת זְקֵנִי רַבִּי נַחְמָן מֵהָרִידֶנְקָא וְיֶתֶר מִזֶּה לא הִזְכִּיר עוֹד

וְאַחַר זֶה רָאוּ מֵרָחוֹק כְּמוֹ עָנָן גָּדוֹל אָפֵל מְאד

וְנָפַל עֲלֵיהֶם עוֹד פַּחַד גָּדוֹל

מֵחֲמַת שֶׁלִּפְעָמִים כְּשֶׁהֶעָנָן מִתְאַסֵּף וּמִתְקַשֵּׁר לִשְׁאב הַמַּיִם מֵהַיָּם

נַעֲשֶׂה שָׁם כְּמוֹ בִּקְעָה

וּכְשֶׁהַסְּפִינָה יוֹרֶדֶת לְשָׁם אֲזַי נִטְבָּעִין שָׁם

וְהַתַּקָּנָה לָזֶה לִירוֹת בִּקְנֵי שְׂרֵפָה ותותחים כְּדֶרֶךְ הַמִּלְחָמָה כְּדֵי לְשַׁבֵּר הָעֲנָנִים

וְלָהֶם לא הָיָה פְּנַאי לָזֶה מֵחֲמַת שֶׁהָיוּ צְרִיכִין לִשְׁאב הַמַּיִם מֵהַסְּפִינָה כַּנַּ"ל

וְהָיוּ הַצָּרוֹת צְרוֹרוֹת זוֹ לָזוֹ כְּמוֹ זִבּוֹרָא וְעַקְרַבָּא

אַךְ בְּחֶמְלַת ה' מֵחֲמַת תּקֶף הָרוּחַ סְעָרָה הָיָה הֲלִיכַת הַסְּפִינָה בִּמְהִירוּת גָּדוֹל וּפָרְחָה הַסְּפִינָה כְּמוֹ חֵץ מִקֶּשֶׁת מַמָּשׁ

וּבָאָה הַסְּפִינָה לַמָּקוֹם הַנַּ"ל שֶׁהֶעָנָן שׁוֹתֶה מִשָּׁם

וְהָיָה שָׁם כְּמוֹ שַׁעַר וְהָרִים סָבִיב לָהּ, וְעָבְרָה הַסְּפִינָה מִשָּׁם בְּשָׁלוֹם

וּבְתוֹךְ כָּךְ הֵאִיר ה' עֵינֵיהֶם, וּמָצְאוּ הַחוֹר שֶׁדֶּרֶךְ שָׁם נִכְנָסִין הַמַּיִם בַּסְּפִינָה

וְשָׁחֲטוּ תַּיִשׁ

וְלָקְחוּ הָעוֹר שֶׁלּוֹ וְתִקְּנוּ הַסְּפִינָה וְנִצְּלוּ בְּשָׁלוֹם מִסַּכָּנוֹת גְּדוֹלוֹת וְנוֹרָאוֹת הַלָּלוּ

וְהָיָה זאת בְּעֶרֶב שַׁבַּת קדֶשׁ

וְהָיָה לָהֶם שִׂמְחָה גְדוֹלָה

וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, אָז הוֹדוּ לַה' בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה

מִשָּׁם הָלְכוּ דֶּרֶךְ מְקוֹמוֹת הַרְבֵּה מְאד

וַאֲכִילָה שֶׁהָיָה לָהֶם עַל הַסְּפִינָה הָיָה רַק מַה שֶּׁנָּתַן לָהֶם הַקֶּכֶער הַנַּ"ל מִצַּד רַחֲמָנוּת מֵהַ [מַחְסָן] שֶׁלָּהֶם [צְנִימִים]

וְתוֹלָעִים הָיוּ מְרַחֲשִׁים עֲלֵיהֶם

וְהָיוּ הוֹלְכִים וּמְבַקְּשִׁים וּפוֹרְשִׂים יְדֵיהֶם בְּהַכְנָעָה בְּכָל יוֹם כְּעָנִי בַּפֶּתַח, וְהָיָה נוֹתֵן לָהֶם מֵאֵלּוּ [צְנִימִים] וְאָכְלוּ זאת לְבַד

וַיְהִי בַּעֲלוֹת עַל לִבָּם שֶׁהוּא סָמוּךְ לַפֶּסַח הָיָה לָהֶם צַעַר גָּדוֹל

כִּי הָיוּ דּוֹאֲגִים מַה יַּעֲשׂוּ בַּפֶּסַח

כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהִתְעַנּוֹת כָּל יְמוֹת הַפֶּסַח

וְאַחַר שָׁעָה אוֹ שְׁתַּיִם בָּאוּ אֶל כְּרָךְ גָּדוֹל הָעוֹמֶדֶת עַל הָהָר שֶׁל אֲבָנִים בְּאֶמְצַע הַיָּם, וְשָׁם קָנוּ הַיִּשְׁמְעֵאלִים פֵּרוֹת הַרְבֵּה

וְלָהֶם נָתְנוּ בְּעַד טָאלֶער אֶחָד חָרוּבִים שֶׁקּוֹרִין בָּאקְסֶערְן הַרְבֵּה, בְּעֵרֶךְ טְשֶׁעטְוִוירְט

וָאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה: לְעֵת עַתָּה גַּם זֶה טוֹב מְאד

כִּי יְכוֹלִין לִחְיוֹת שְׁמוֹנַת יְמֵי הַפֶּסַח עִם חָרוּבִין לְבַד

אַךְ מִי יִתֵּן שֶׁיְּזַכֶּה אוֹתָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְקַיֵּם מִצְוַת אֲכִילַת מַצָּה וְאַרְבַּע כּוֹסוֹת
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קח - זִבְחֵי אֱלקִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה
...- זבחי אלקים רוח נשברה [לשון החברים] זבחי אלהים רוח נשברה הנה ידוע כי עולה באה על הרהור הלב, כמו שכתוב "העולה על רוחכם" הינו שעולה באה על הרהורי הלב, ששם משכן הרוח 'ואין השם יתברך מצרף מחשבה למעשה, בר מהרהורי עכו"ם' והרהור עכו"ם שיך אצל כל אדם הינו מה שמתחיל להתפלל בדבקות, או מתבודד את עצמו ובאמצע התפילה או ההתבודדות נופל ממדרגתו זהו בחינות הרהורי עכו"ם כי כל הנפילות באין מחמת קלקול האמונה וכשנתקלקל האמונה נמצא מחזיר פניו מהשם יתברך כמו שכתוב "נזורו אחור" והשם יתברך גם כן מסתיר פניו ממנו נמצא הוא...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה י - הָעוֹלָם רְחוֹקִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך, מֵחֲמַת שֶׁאֵין לָהֶם יִשּׁוּב הַדַּעַת
...ח"ב - תורה י - העולם רחוקים מהשם יתברך, מחמת שאין להם ישוב הדעת מה שהעולם רחוקים מהשם יתברך ואינם מתקרבים אליו יתברך הוא רק מחמת שאין להם ישוב הדעת ואינם מישבין עצמן והעקר להשתדל לישב עצמו היטב מה התכלית מכל התאוות ומכל עניני העולם הזה הן תאוות הנכנסות לגוף הן תאוות שחוץ לגוף, כגון כבוד ואז בודאי ישוב אל ה'. אך דע, שעל ידי מרה שחורה אי אפשר להנהיג את המח כרצונו ועל כן קשה לו לישב דעתו רק על ידי השמחה יוכל להנהיג המח כרצונו, ויוכל לישב דעתו כי שמחה הוא עולם החרות בבחינת: "כי בשמחה תצאו" שעל ידי שמחה...
חיי מוהר"ן - תי - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...- תי - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה אות תי ופעם אחת בראש השנה דבר רבנו זכרונו לברכה גם כן מזה מגדל האסור ללמד אלו הספרים המפרשים את התורה על פי דרכי המחקרים [כגון ספרי האבן עזרא, ובפרט הפרוש הרע שעליו הנקרא מרגלית רעה, וספרי הרלב"ג שמפרסם לכל מה שכתוב בו כנגד התורה הקדושה, שחיב אדם לקרע כששומע חס ושלום דבור אחד מדברים אלה. וכיוצא בזה שאר ספרים ההולכים בדרך הזה] אשר כל ההקדמות שלהם לקחו מאריסטו היון ימח שמו ונמח זכרו ושאר האפיקורסים המפרסמים שהיו קצתם קדם חכמי התלמוד וקצתם בימיהם אשר כל כונת בעלי...
תורה שבכתב / שבעל פה / סודות התורה ועוד - חלק 2
...- חלק 2 תורה שבכתב / שבעל פה / סודות התורה ועוד - חלק 1. ועכשיו נבאר את התורה breslev.eip.co.il/?key=32 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ג - אקרוקתא הנה מי ששומע נגינה ממנגן רשע קשה לו לעבודת הבורא. = כי כל העולם הזה הוא בחינת ניגון. ומי שאינו רואה את השי"ת בכל דבר, ממילא נעשה אצלו בחינת ניגון רשע ורע. ועל ידי זה הוא לא זוכה לעבוד את השי"ת. וכששומע ממנגן כשר והגון, אזי טוב לו כמו שיתבאר = היינו כאשר בחינת הניגון של האדם היא תקינה, על ידי זה טוב לו. וכמובא שניגון טוב הוא כאשר האדם מברר את הרוח הטובה מהרוח...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה - מִסּוֹד גְּדֻלַּת הַתַּנָּא הָאֱלקִי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי זַ"ל
...ח"א - תורה - מסוד גדלת התנא האלקי רבי שמעון בן יוחאי ז"ל לכו חזו מפעלות ה' התגלות נפלא מסוד גדלת התנא האלקי רבי שמעון בן יוחאי ז"ל רבי שמעון בן יוחאי הבטיח שלא תשתכח תורה מישראל על ידו כמובא בדברי רבותינו, זכרונם לברכה: 'כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה אמרו: עתידה תורה שתשתכח מישראל ואמר רבי שמעון בן יוחאי שלא תשתכח: 'בהאי חבורא דאיהו ספר הזוהר יפקון בה מן גלותא' ועתה בוא וראה והבן נפלאות נסתרות של תורתנו הקדושה כי על כן סמך רבי שמעון בן יוחאי עצמו על זה הפסוק כי לא תשכח מפי זרעו כי באמת בזה הפסוק בעצמו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מג - הַדִּבּוּרִים שֶׁל הָרָשָׁע מוֹלִידִים נִאוּף בְּהַשּׁוֹמֵעַ
...מוהר"ן ח"א - תורה מג - הדבורים של הרשע מולידים נאוף בהשומע [לשון רבנו, זכרונו לברכה] דע כי הדבורים של הרשע שהוא בר דעת, מולידים ניאוף בהשומע כי הזווגים נמשכים מהדעת כמו שכתוב: "והאדם ידע את חוה אשתו" וכתיב "כל אשה ידעת איש" אך יש שני מיני זווגים הינו זווג דקדשה, הוא התקשרות לצדיקים, ואל התורה, ואל השם יתברך, זה נמשך מדעת דקדשה וזווגים של עברה, נמשכים מדעת דקלפה והדבור הוא התגלות הדעת כי אין יודעים מה שבדעת, אלא על ידי הדבור כמו שכתוב "ולילה ללילה יחוה דעת" 'יחוה' מלשון דבור שהדבור מדבר מה שבדעת...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ג - כְּשֶׁחָלָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל
...- תורה ג - כשחלה רבי אליעזר הגדול כשחלה רבי אליעזר הגדול, אמר לרבי עקיבא: חמה עזה בעולם כי לא היה אז מי שיוכל להמתיק הדין כי היה צריך לפדיון להמתיק הדין ולא נמצא כי באמת אחר ההמתקה והפדיון אז דיקא טוב לרפאות החולה על ידי רפואות כי אזי דיקא אחר הפדיון וההמתקה יש רשות לרופא לרפאות כי הנה באמת איך יכול הרופא לחגר מתניו לרפאות החולה על ידי רפואות וסמים הלא אינו יודע הסם, הצריך לרפואות אותו החולה כי יש סמים הרבה שהם מסגלים לרפואות החולאת אך בודאי החולה אינו יכול להתרפא כי אם על ידי סם פלוני המיחד לרפואתו...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה יח - סַכָּנָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת מְפֻרְסָם וּלְהַנְהִיג הָעוֹלָם
...סכנה גדולה להיות מפרסם ולהנהיג העולם סכנה גדולה להיות מפרסם ולהנהיג העולם לא מבעיא כשאינו ראוי כלל, ולובש טלית שאינו שלו רק אפילו עובדי השם באמת גדולי הדור יש עליהם סכנות נוראות בהנהגת העולם כי איש פשוט רחוק מאד, שיעבר על רציחה אפילו אם אינו איש כשר כי אין לו תאוה לזה ואפילו כשמגיע, חס ושלום, לתאוה כזו, רחמנא לצלן אינו בא לידו, ויש לו כמה מניעות לזה ואפילו אם יעבר, לא יעבר כי אם לעתים רחוקות וקרוב שלא יעבר רק פעם אחת כל ימיו אבל בהנהגת העולם ובחדושין דאוריתא שמחדשין יכולים לעבר ממש גנב ונאף ורצח...
שבחי הר"ן - אות ט
שבחי הר"ן - אות ט והיה מתענה הרבה מאד וכמה פעמים התענה משבת לשבת והכל בימי נעוריו ממש קדם היותו בן עשרים שנה ולפעמים התענה שני פעמים משבת לשבת רצופים זה לזה ואף על פי שהיה "ילד שעשועים" ומגדל בתפנוק והיה אדם דק מאד אף על פי כן לא היה חס על עצמו כלל והתענה וסגף עצמו מאד והתענה ח"י [שמונה עשרה] פעמים משבת לשבת בשנה אחת
שיחות הר"ן - אות רלט - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...מורנו הרב רבי נחמן אמר: שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם כי האדם כשעושה לעצמו מלבוש, אזי בתחלה כשהוא חדש חשוב אצלו ביותר ואחר כך כל מה שמזקין אצלו המלבוש נתקלקל בכל פעם יותר ונתמעט חשיבותו בכל פעם כשמזקין אבל הקדוש ברוך הוא ברא את העולם ובתחלה היה העולם מקלקל ואחר כך בכל פעם נתתקן העולם ונחשב העולם אצלו יותר כי אחר כך בא אברהם יצחק ויעקב ואחר כך משה רבנו, עליו השלום וכו' וכן בכל פעם באים צדיקים ומתקנים בכל פעם את העולם יותר ויותר ונחשב בכל פעם אצלו יתברך העולם ביותר ואחר כך בסוף יבוא משיח במהרה...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 1.6104 שניות - עכשיו 16_10_2026 השעה 04:09:05 - wesi2