ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ספר המידות - המתקת דין
חלק א' א. בשעה שמשגרין על האדם את היסורים, משביעין עליהם שלא ילכו אלא ביום פלוני ולא יצאו אלא ביום פלוני ובשעה פלונית ועל ידי סם פלוני. אבל "תשובה תפילה וצדקה" מבטלין השבועה. ב. חלישות הדעת, הינו עצבות על ידי זה בא רע מזל, ועל ידי רע מזל מדת הדין שולט. ג. פרשת חשן תקון לדינים. ד. כשיש לאדם צער, יתן צדקה, והצדקה הוי כמו שנותן שכר לדון, ועל ידי זה הדינים נמתקים, כי הנוטל שכר לדון דיניו בטלים. ה. עד היכן תכלית היסורים. ו. כל שעברו עליו ארבעים יום בלא יסורים, קבל עולמו ופרעניות מזמנת לו. ז. המוכיח את חברו לשם שמים, מושכין עליו חוט של חסד. ח. שלשה דברים מזכירין עוונותיו של אדם: קיר נטוי ועיון תפילה ומוסר דין על חברו. ט. ארבעה דברים מקרעין גזר דינו של אדם: צדקה, צעקה, שנוי השם, שנוי מעשה. י. צעקה מועיל ליחיד דוקא קדם גזר דין. יא. גזר דין שיש עמו שבועה אפילו לצבור אינו מתקרע. יב. על ידי התענית שבשני רעבון נצול ממיתה משנה. יג. כשנגזר על אדם איזהו דין, נגזר הדין עליו דוקא במקום מסים, ועל ידי זה יכול להציל [עצמו] בשנוי מקום. יד. מי שיש לו כאב עינים או כאב מעים, בידוע שדינין שורין עליו. טו. צריך להודיע צערו לרבים, ורבים יבקשו עליו רחמים. טז. כשיש איזהו דין על ישראל, חס ושלום, אזי הקדוש ברוך הוא מודיע לצדיקים, כדי שיתפללו על ישראל, ומי שאינו מתפלל עליהם, הקדוש ברוך הוא כועס עליו. יז. כשרואה אדם, שדינין שורין עליו, יספר משונאיו ויצדיק אותם. יח. על ידי העמדת דינים כשרים נתבטל הצרות. יט. מי שנדר, ולא שלם נדרו, הקדוש ברוך הוא מביא עליו יסורים. וכששותק נחשב לו, כאלו שלם נדר. כ. המקבל יסורים באהבה כאלו הקריב קרבן. כא. כשאדם הולך ונופל, סימן שנפקד למעלה לאיזה כשלון. כב. על ידי טבילת מקוה נתבטל הצרות וישועה באה. כג. כשגוזרין איזה [גזר] דין על האדם, קדם שיודעין מזה בני אדם הוא בנקל להתהפך. כד. מי שנופל מאמונתו, ידע שדנין אותו למעלה כה. מי שדינין שורין עליו, יסתכל בכל פעם על השמים. כו. מי שמורה דרך הטוב לרשעים, הקדוש ברוך הוא מצדיק אותו בדין. כז. על ידי אמת הקדוש ברוך הוא עושה עמו חסד, שאינו מלבש בדין. כח. מה שהקדוש ברוך הוא מסתיר פניו ממך, הוא מחמת כפירות שיש בך. כט. על ידי בטחון נמתק הדין ונמשך החסד. ל. על ידי אמונה תוכל לדבר ולהנהיג את השם יתברך לרצונך. לא. על ידי צדקה מהפך המשפט והדין למדת חסד. לב. מי שאין לו אמונה, בידוע שהקדוש ברוך הוא סלק חסדו ממנו. לג. כשהחסד [כשדינים שורין והחסד] יקר ואינו בנמצא, תדע שבכיה מועיל לזה. [שמעתי מפיו הקדוש בשעת כתיבתי זאת לפניו, שרמז דבר זה הוא בפסוק "מה יקר חסדך אלהים", פרוש מה יקר חסדך הינו כשהחסד יקר ואינו בנמצא, דהינו שדינין שורין, חס ושלום, אזי הפעלה לזה ובני אדם ב'צל כ'נפיך י'חסיון ראשי תבות בכי, כי בכיה מועיל לזה כנ"ל]. לד. על ידי דעת נמשך חסד. לה. על ידי צדקה שנותנין לאדם הגון, תזכה להמשיך חסד גם לאוהבך. לו. מי שאינו מקבל תוכחה, יסורים באין עליו. לז. להמתקת הדינין תאמר קפיטל ל"ט [למנצח על ידותון]. לח. מי שמחזק את עצמו קדם התפילה ועושה הכנה גדולה, אף על פי שאחר כך אינו מתפלל כראוי, על ידי זה יסורים בדלין ממנו. לט. להמתקת הדינין, תגיד [תלמד] משניות "זרעים". מ. לפעמים הקדוש ברוך הוא מכלה הצרות על האב, כדי שיהיה שלום לבנו. מא. על ידי נדר נתעכב החמה של השם יתברך. מב. להמתקת הדינין תאמר קפיטל ע"ז. מג. מי שמקשר את עצמו בלילה למדת אמונה, נמתק מעליו הדין. מד. על ידי גאוה נסתלק החסד למעלה. מה. על ידי תקון חצות נמתק הדין. מו. כשתהיה נעור כל הלילה, בזה אתה נצול מדינים. מז. על ידי הצרות שבאין על אדם, יכול להשיג ולהבין את עוונותיו. מח. על ידי שבא אל הצדיק, ביאתו בעצמה יכולה להמתיק הדינין. מט. גם המעות שנותנין לצדיק, הנתינה בעצמה ממתיק הדין. נ. על ידי עצבות חושבים עליו למעלה לרע לו. נא. על ידי למוד תורה ישובו המקטרגים אחור. נב. כשהולך ונופל לפעמים, נגזר עליו למות, ועכשו נתבטל על ידי הנפילה. נג. על הגזרות רעות, שאמות גוזרין על ישראל, יאמרו קפיטל ס"ב. נד. על ידי ישיבה במקוה תחת המים, עד שלא יוכל להחזיק בעצמו הרוח והנשימה, נמתק הדין. נה. לפעמים היין מעורר דין. נו. הנותן פתו למי שאין בו דעה יסורים באין עליו. נז. מי שאין בו דעה, לסוף גולה. נח. בת דינא בטל דינא. נט. הלומד תורה לשמה, משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה. ס. הקורא פסוק בזמנו, מביא טובה לעולם. סא. יש עתים ומקומות מזמנים לטובה והוא הדין להפך. סב. לפעמים מתעכב הדין על ידי ראש הדור ולפעמים על ידי הדור. סג. על ידי השונאים יכול לידע הדין שלמעלה. סד. כשאדם מספר לחברו צערו, צריך השומע להחכים בשעת השמיעה, שלא יבוא עליו הצער הזה. סה. העוסק בתורה בלילה, הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד ביום. סו. צריך לתן ממון על פדיון. סז. כל זמן שתוכל להנצל על ידי ממון, אל תשמש בתפילות. סח. כשיש פלגתא למעלה באיזה דבר, הם סומכין את עצמן על הצדיק שבעולם הזה. סט. בשעה שדנים את האדם למעלה, דנין שמו, ולפעמים השלוחים מחליפין בשם אחר, ועל ידי זה בא המות או הצרה על אדם אחר. ע. מי שאינו מבקש רחמים על דורו, על ידי זה נענש. עא. מי שיש לו חולה או צער בביתו, ילך אצל החכם ויבקש עליו רחמים או שיברך אותו. עב. כששומעין שאחד מקטרג על ישראל צריכין השומעין ללמד בפיהם זכות על ישראל וצריכין לטרח כדי למצא זכות. עג. כשהקדוש ברוך הוא רואה, שמקנאין לכבודו, על ידי זה משיב חרון אפו. עד. עקר הפדיון או התפילה אינו אלא ביום. עה. אין הכל כשרין לעשות פדיון. עו. מי שרוצה להמתיק דינים, אל ישתה יין כל היום. עז. בענווה מרצין את הקדוש ברוך הוא. עח. כשיש דין יתפלל בהתלהבות. עט. בנין הבית של אבנים הוא סכנת מיתה. פ. הצדקה ממתיק הדין. פא. המקוה ממתיק הדין. פב. אחר הגזר דין צריך להלביש את התפילה בספורי מעשיות. פג. על ידי פתיחת ספר תורה נמתק הדין ונתישב על מקומו. פד. על ידי השתיקה נמתק הדין. פה. הצום ושק הם סגלה לבטל גזרה. פו. להמתיק הדין תאמר הפרשה של אחת עשרה יריעות עזים (שמות כו, לו), וקטרת (שמות ל') ואחת עשרה ברכות שברך משה את השבטים (דברים לג) ומרכבה של יחזקאל (יחזקאל א'). פז. ופרשת נדרים (במדבר ל') ומשניות של מסכת שבועות. פח. על ידי הכנעה מבטל הדין. פט. על ידי שיר השירים נמתקים הדינים. צ. מי שאפשר לו לעסק בתורה, ואינו עוסק, יסורים באין עליו. צא. מסכת אהלות מסגל להמתיק הדין. צב. מי שמגדל כלב, מעורר דין. צג. לפעמים הקדוש ברוך הוא מפיל את הרשע לאיזהו צרה, שילך אצל הצדיק ויבקשו להתפלל עליו. צד. המתקת הדינים הוא על ידי הגורל כמו לעזאזל. [פרוש דבר זה שמעתי מפיו הקדוש בשעת כתיבתי לפניו, שיקח שני מטבעות ויפיל עליהם גורל, גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל. והמטבע שעלה עליה הגורל לה' יתן אותה לצדקה, והשניה שעלה עליה הגורל לעזאזל ישליך אותה לאבוד, ועל ידי זה נמתק הדינים]. צה. לפעמים צדיק הדור בכעסו, שיכעס עליך ממתיק דינים. צו. כשקם מלך חדש באמות או שר חדש, אזי הדין נתעורר. צז. על ידי קשיות ערף כנגד התשובה, מביא על עצמו שבר גדול באין מרפא. צח. לא טוב לשני בני אדם ששמותיהן שוים, שידורו בדירה אחת. צט. על ידי עצבות מעורר הדין. ק. על ידי הבושה נמתק הדין. קא. צריך להודיע צערו לרבים. קב. כשנתן רשות למשחית, אין מבחין בין צדיק לרשע, ולא עוד אלא שמתחיל מהצדיק. קג. שנוי מקום קורע גזר דין. קד. על ידי הרחמנות ממתיק הדין. קה. לפעמים אדם מת מחמת פחד או מיתה אחרת פתאומית, תאמין שזה העת והזמן שלו. קו. על ידי השפלות יוכל לבטל גזר דין. קז. על ידי שמוש צדיקים נמתק הדין. קח. בזכות בקור חולים אין מת מתוך יסורים. קט. כיון שהגיע מדת הדין של מעלה על האדם, אף על פי שעדין אינם שולטין עליו, יכול להרגיש את מדת הדין על ידי הזבובים שבבית. חלק שני א. מי שעוסק להמתיק דינים, על ידי זה בנקל לו לקדש השם בלי מונע גם עיניו אינם כהות. ב. על ידי הצרות נעשו עטרות. ג. מי שמקבל יסורים בשביל להקל יסורים מעל ישראל, על ידי זה יזכה לרוח הקדש. ד. פרשיות המועדים הכתובים בפרשת פינחס מסגלים בקריאתם לבטל דינים, ומסגלים לזכות בדיני עכו"ם. ה. על ידי צדקה ממתיק הדין של לעתיד לבוא, הינו יום הדין של עתיד לבוא. ו. מי שיודע, כשרואה, איזהו דין על ישראל, להפך את הדין על אחד מאמות בבחינת "ואתן אדם תחתך", על ידי זה [כל] הנבראים מחזירים כחם ונכללים בו בזה האיש, כדי לחדש כחם, גם על ידי זה נפתח השער של מיני משלים בעולם. ז. אלו גומלי חסדים, העושים חסד ולפעמים גורמים עם החסד לרעה ועושים עצמן כאלו אינם רואים הרעה, הצומחת מחסדם, וזהו בחינת האזהרה שהזהיר לכהנים בחינת חסד "שלא יפסיעו פסיעה גסה", על ידי זה גורמים שהדין שלמעלה, חס ושלום, אינו במתינות. וכן להפך, כשמדקדקים בחסדם, שלא יצמיח רעה, על ידי זה הדין במתינות. ח. מי שבועט ביסורים, כאלו אומר לאל: סור ממני. ט. כשאדם לומד עד שנתיגע, בזה ממתיק דינים ומעורר רחמים, גם על ידי זה מעורר רחמים אצל אביו בקבר. י. לפיס מדת הדין אינו בידים ריקניות. יא. מי שכלב נשכו, בידוע שרחמי השם מסלקים ממנו, גם בידוע שנכשל במאכלות אסורות. יב. לפעמים מסתירין את האדם ממדת הדין, בזה שהצדיק מגביה ומתפאר את עצמו על [ומשפיל את] זה האדם.
חלק א'

א. בְּשָׁעָה שֶׁמְּשַׁגְּרִין עַל הָאָדָם אֶת הַיִּסּוּרִים, מַשְׁבִּיעִין עֲלֵיהֶם שֶׁלּא יֵלְכוּ אֶלָּא בְּיּוֹם פְּלוֹנִי וְלא יֵצְאוּ אֶלָּא בְּיוֹם פְּלוֹנִי וּבְשָׁעָה פְּלוֹנִית וְעַל יְדֵי סַם פְּלוֹנִי. אֲבָל "תְּשׁוּבָה תְּפִילָּה וּצְדָקָה" מְבַטְּלִין הַשְּׁבוּעָה.

ב. חֲלִישׁוּת הַדַּעַת, הַיְנוּ עַצְבוּת עַל יְדֵי זֶה בָּא רעַ מַזָּל, וְעַל יְדֵי רעַ מַזָּל מִדַּת הַדִּין שׁוֹלֵט.

ג. פָּרָשַׁת חֹשֶׁן תִּקּוּן לְדִינִים.

ד. כְּשֶׁיֵּשׁ לָאָדָם צַעַר, יִתֵּן צְדָקָה, וְהַצְּדָקָה הֲוֵי כְּמוֹ שֶׁנּוֹתֵן שָׂכָר לָדוּן, וְעַל יְדֵי זֶה הַדִּינִים נִמְתָּקִים, כִּי הַנּוֹטֵל שָׂכָר לָדוּן דִּינָיו בְּטֵלִים.

ה. עַד הֵיכָן תַּכְלִית הַיִּסּוּרִים.

ו. כּל שֶׁעָבְרוּ עָלָיו אַרְבָּעִים יוֹם בְּלֹא יִסּוּרִים, קִבֵּל עוֹלָמוֹ וּפֻרְעָנִיּוּת מְזֻמֶּנֶת לוֹ.

ז. הַמּוֹכִיחַ אֶת חֲבֵרוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם, מוֹשְׁכִין עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד.

ח. שְׁלשָׁה דְּבָרִים מַזְכִּירִין עֲווֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם: קִיר נָטוּי וְעִיּוּן תְּפִילָּה וּמוֹסֵר דִּין עַל חֲבֵרוֹ.

ט. אַרְבָּעָה דְּבָרִים מְקָרְעִין גְּזַר דִּינוֹ שֶׁל אָדָם: צְדָקָה, צְעָקָה, שִׁנּוּי הַשֵּׁם, שִׁנוּי מַעֲשֶׂה.

י. צְעָקָה מוֹעִיל לְיָחִיד דַּוְקָא קדֶם גְּזַר דִּין.

יא. גְּזַר דִּין שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ שְׁבוּעָה אֲפִילּוּ לְצִבּוּר אֵינוֹ מִתְקָרֵעַ.

יב. עַל יְדֵי הַתַּעֲנִית שֶׁבִּשְׁנֵי רְעָבוֹן נִצּוֹל מִמִּיתָה מְשֻׁנָּה.

יג. כְּשֶׁנִּגְזָר עַל אָדָם אֵיזֶהוּ דִּין, נִגְזָר הַדִּין עָלָיו דַּוְקָא בְּמָקוֹם מְסֻיָּם, וְעַל יְדֵי זֶה יָכוֹל לְהַצִּיל [עַצְמוֹ] בְּשִׁנּוּי מָקוֹם.

יד. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ כְּאֵב עֵינַיִם אוֹ כְּאֵב מֵעַיִם, בְּיָדוּעַ שֶׁדִּינִין שׁוֹרִין עָלָיו.

טו. צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ צַעֲרוֹ לָרַבִּים, וְרַבִּים יְבַקְשׁוּ עָלָיו רַחֲמִים.

טז. כְּשֶׁיֵּשׁ אֵיזֶהוּ דִּין עַל יִשְׂרָאֵל, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹדִיעַ לַצַּדִּיקִים, כְּדֵי שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ עַל יִשְׂרָאֵל, וּמִי שֶׁאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹעֵס עָלָיו.

יז. כְּשֶׁרוֹאֶה אָדָם, שֶׁדִּינִין שׁוֹרִין עָלָיו, יְסַפֵּר מִשּׂוֹנְאָיו וְיַצְדִּיק אוֹתָם.

יח. עַל יְדֵי הַעֲמָדַת דַּיָּנִים כְּשֵׁרִים נִתְבַּטֵּל הַצָּרוֹת.

יט. מִי שֶׁנָּדַר, וְלא שִׁלֵּם נִדְרוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא עָלָיו יִסּוּרִים. וּכְשֶׁשּׁוֹתֵק נֶחְשָׁב לוֹ, כְּאִלּוּ שִׁלֵּם נֶדֶר.

כ. הַמְקַבֵּל יִסּוּרִים בְּאַהֲבָה כְּאִלּוּ הִקְרִיב קָרְבָּן.

כא. כְּשֶׁאָדָם הוֹלֵךְ וְנוֹפֵל, סִימָן שֶׁנִּפְקָד לְמַעְלָה לְאֵיזֶה כִּשָּׁלוֹן.

כב. עַל יְדֵי טְבִילַת מִקְוֶה נִתְבַּטֵּל הַצָּרוֹת וִישׁוּעָה בָּאָה.

כג. כְּשֶׁגּוֹזְרִין אֵיזֶה [גְזַר] דִּין עַל הָאָדָם, קדֶם שֶׁיּוֹדְעִין מִזֶּה בְּנֵי אָדָם הוּא בְּנָקֵל לְהִתְהַפֵּךְ.

כד. מִי שֶׁנּוֹפֵל מֵאֱמוּנָתוֹ, יֵדַע שֶׁדָּנִין אוֹתוֹ לְמַעְלָה

כה. מִי שֶׁדִּינִין שׁוֹרִין עָלָיו, יִסְתַּכֵּל בְּכָל פַּעַם עַל הַשָּׁמַיִם.

כו. מִי שֶׁמּוֹרֶה דֶּרֶךְ הַטּוֹב לָרְשָׁעִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצְדִּיק אוֹתוֹ בַּדִּין.

כז. עַל יְדֵי אֱמֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה עִמּוֹ חֶסֶד, שֶׁאֵינוֹ מְלֻבָּשׁ בְּדִין.

כח. מַה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַסְתִּיר פָּנָיו מִמְּךָ, הוּא מֵחֲמַת כְּפִירוּת שֶׁיֵּשׁ בְּךָ.

כט. עַל יְדֵי בִּטָּחוֹן נִמְתָּק הַדִּין וְנִמְשָׁךְ הַחֶסֶד.

ל. עַל יְדֵי אֱמוּנָה תּוּכַל לְדַבֵּר וּלְהַנְהִיג אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִרְצוֹנְךָ.

לא. עַל יְדֵי צְדָקָה מְהַפֵּךְ הַמִּשְׁפָּט וְהַדִּין לְמִדַּת חֶסֶד.

לב. מִי שֶׁאֵין לוֹ אֱמוּנָה, בְּיָדוּעַ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סִלֵּק חַסְדּוֹ מִמֶּנּוּ.

לג. כְּשֶׁהַחֶסֶד [כְּשֶׁדִּינִים שׁוֹרִין וְהַחֶסֶד] יָקָר וְאֵינוֹ בַּנִּמְצָא, תֵּדַע שֶׁבְּכִיָּה מוֹעִיל לָזֶה.

[שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בִּשְׁעַת כְּתִיבָתִי זאת לְפָנָיו, שֶׁרֶמֶז דָּבָר זֶה הוּא בַּפָּסוּק "מַה יָקָר חַסְדְּךָ אלהִים", פֵּרוּשׁ מַה יָּקָר חַסְדְּךָ הַיְנוּ כְּשֶׁהַחֶסֶד יָקָר וְאֵינוֹ בַּנִּמְצָא, דְּהַיְנוּ שֶׁדִּינִין שׁוֹרִין, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי הַפְּעֻלָּה לָזֶה וּבְנֵי אָדָם בְּ'צֵל כְּ'נָפֶיךָ יֶ'חְסָיוּן רָאשֵׁי תֵבוֹת בֶּכִי, כִּי בְּכִיָּה מוֹעִיל לָזֶה כַּנַּ"ל].

לד. עַל יְדֵי דַּעַת נִמְשָׁךְ חֶסֶד.

לה. עַל יְדֵי צְדָקָה שֶּׁנּוֹתְנִין לְאָדָם הָגוּן, תִּזְכֶּה לְהַמְשִׁיךְ חֶסֶד גַּם לְאוֹהַבְךָ.

לו. מִי שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל תּוֹכָחָה, יִסּוּרִים בָּאִין עָלָיו.

לז. לְהַמְתָּקַת הַדִּינִין תּאמַר קַפִּיטְל ל"ט [לַמְנַצֵּחַ עַל יְדוּתוּן].

לח. מִי שֶׁמְּחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ קדֶם הַתְּפִילָּה וְעוֹשֶׂה הֲכָנָה גְדוֹלָה, אַף עַל פִּי שֶׁאַחַר כָּךְ אֵינוֹ מִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי, עַל יְדֵי זֶה יִסּוּרִים בְּדֵלִין מִמֶּנּוּ.

לט. לְהַמְתָּקַת הַדִּינִין, תַּגִּיד [תִּלְמַד] מִשְׁנָיוֹת "זְרָעִים".

מ. לִפְעָמִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְכַלֶּה הַצָּרוֹת עַל הָאָב, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם לִבְנוֹ.

מא. עַל יְדֵי נֶדֶר נִתְעַכֵּב הַחֵמָה שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

מב. לְהַמְתָּקַת הַדִּינִין תּאמַר קַפִּיטְל ע"ז.

מג. מִי שֶׁמְּקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ בַּלַּיְלָה לְמִדַּת אֱמוּנָה, נִמְתָּק מֵעָלָיו הַדִּין.

מד. עַל יְדֵי גַּאֲוָה נִסְתַּלֵּק הַחֶסֶד לְמַעְלָה.

מה. עַל יְדֵי תִּקּוּן חֲצוֹת נִמְתָּק הַדִּין.

מו. כְּשֶׁתִּהְיֶה נֵעוֹר כָּל הַלַּיְלָה, בָּזֶה אַתָּה נִצּוֹל מִדִּינִים.

מז. עַל יְדֵי הַצָּרוֹת שֶׁבָּאִין עַל אָדָם, יָכוֹל לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין אֶת עֲווֹנוֹתָיו.

מח. עַל יְדֵי שֶׁבָּא אֶל הַצַּדִּיק, בִּיאָתוֹ בְּעַצְמָהּ יְכוֹלָה לְהַמְתִּיק הַדִּינִין.

מט. גַּם הַמָּעוֹת שֶּׁנּוֹתְנִין לַצַּדִּיק, הַנְּתִינָה בְּעַצְמָהּ מַמְתִּיק הַדִּין.

נ. עַל יְדֵי עַצְבוּת חוֹשְׁבִים עָלָיו לְמַעְלָה לְרָע לוֹ.

נא. עַל יְדֵי לִמּוּד תּוֹרָה יָשׁוּבוּ הַמְקַטְּרְגִים אָחוֹר.

נב. כְּשֶׁהוֹלֵךְ וְנוֹפֵל לִפְעָמִים, נִגְזַר עָלָיו לָמוּת, וְעַכְשָׁו נִתְבַּטֵּל עַל יְדֵי הַנְּפִילָה.

נג. עַל הַגְּזֵרוֹת רָעוֹת, שֶׁאֻמּוֹת גּוֹזְרִין עַל יִשְׂרָאֵל, יאמְרוּ קַפִּיטְל ס"ב.

נד. עַל יְדֵי יְשִׁיבָה בַּמִּקְוֶה תַּחַת הַמַּיִם, עַד שֶׁלּא יוּכַל לְהַחֲזִיק בְּעַצְמוֹ הָרוּחַ וְהַנְּשִׁימָה, נִמְתָּק הַדִּין.

נה. לִפְעָמִים הַיַּיִן מְעוֹרֵר דִּין.

נו. הַנּוֹתֵן פִּתּוֹ לְמִי שֶׁאֵין בּוֹ דֵּעָה יִסּוּרִים בָּאִין עָלָיו.

נז. מִי שֶׁאֵין בּוֹ דֵּעָה, לְסוֹף גּוֹלֶה.

נח. בַּת דִּינָא בָּטֵל דִּינָא.

נט. הַלּוֹמֵד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ, מֵשִׂים שָׁלוֹם בְּפָמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה וּבְפָמַלְיָא שֶׁל מַטָּה.

ס. הַקּוֹרֵא פָּסוּק בִּזְמַנּוֹ, מֵבִיא טוֹבָה לָעוֹלָם.

סא. יֵשׁ עִתִּים וּמְקוֹמוֹת מְזֻמָּנִים לְטוֹבָה וְהוּא הַדִּין לְהֵפֶךְ.

סב. לִפְעָמִים מִתְעַכֵּב הַדִּין עַל יְדֵי ראשׁ הַדּוֹר וְלִפְעָמִים עַל יְדֵי הַדּוֹר.

סג. עַל יְדֵי הַשּׂוֹנְאִים יָכוֹל לֵידַע הַדִּין שֶׁלְּמַעְלָה.

סד. כְּשֶׁאָדָם מְסַפֵּר לַחֲבֵרוֹ צַעֲרוֹ, צָרִיךְ הַשּׁוֹמֵעַ לְהַחְכִּים בִּשְׁעַת הַשְּׁמִיעָה, שֶׁלּא יָבוֹא עָלָיו הַצַּעַר הַזֶּה.

סה. הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָהּ בַּלַּיְלָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בַּיּוֹם.

סו. צָרִיךְ לִתֵּן מָמוֹן עַל פִּדְיוֹן.

סז. כָּל זְמַן שֶׁתּוּכַל לְהִנָּצֵל עַל יְדֵי מָמוֹן, אַל תְּשַׁמֵּשׁ בִּתְפִילּוֹת.

סח. כְּשֶׁיֵּשׁ פְּלֻגְתָּא לְמַעְלָה בְּאֵיזֶה דָּבָר, הֵם סוֹמְכִין אֶת עַצְמָן עַל הַצַּדִּיק שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה.

סט. בְּשָׁעָה שֶׁדָּנִים אֶת הָאָדָם לְמַעְלָה, דָּנִין שְׁמוֹ, וְלִפְעָמִים הַשְּׁלוּחִים מַחֲלִיפִין בְּשֵׁם אַחֵר, וְעַל יְדֵי זֶה בָּא הַמָּוֶת אוֹ הַצָּרָה עַל אָדָם אַחֵר.

ע. מִי שֶׁאֵינוֹ מְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל דּוֹרוֹ, עַל יְדֵי זֶה נֶעֱנָשׁ.

עא. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חוֹלֶה אוֹ צַעַר בְּבֵיתוֹ, יֵלֵךְ אֵצֶל הֶחָכָם וִיבַקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים אוֹ שֶׁיְּבָרֵךְ אוֹתוֹ.

עב. כְּשֶׁשּׁוֹמְעִין שֶׁאֶחָד מְקַטְרֵג עַל יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין הַשּׁוֹמְעִין לְלַמֵּד בְּפִיהֶם זְכוּת עַל יִשְׂרָאֵל וּצְרִיכִין לִטְרחַ כְּדֵי לִמְצא זְכוּת.

עג. כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה, שֶׁמְּקַנְּאִין לִכְבוֹדוֹ, עַל יְדֵי זֶה מֵשִׁיב חֲרוֹן אַפּוֹ.

עד. עִקַּר הַפִּדְיוֹן אוֹ הַתְּפִילָּה אֵינוֹ אֶלָּא בַּיּוֹם.

עה. אֵין הַכּל כְּשֵׁרִין לַעֲשוֹת פִּדְיוֹן.

עו. מִי שֶׁרוֹצֶה לְהַמְתִּיק דִּינִים, אַל יִשְׁתֶּה יַיִן כָּל הַיּוֹם.

עז. בַּעֲנָוָוה מְרַצִּין אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

עח. כְּשֶׁיֵּשׁ דִּין יִתְפַּלֵּל בְּהִתְלַהֲבוּת.

עט. בִּנְיַן הַבַּיִת שֶׁל אֲבָנִים הוּא סַכָּנַת מִיתָה.

פ. הַצְּדָקָה מַמְתִּיק הַדִּין.

פא. הַמִּקְוֶה מַמְתִּיק הַדִּין.

פב. אַחַר הַגְּזַר דִּין צָרִיךְ לְהַלְבִּישׁ אֶת הַתְּפִילָּה בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת.

פג. עַל יְדֵי פְּתִיחַת סֵפֶר תּוֹרָה נִמְתָּק הַדִּין וְנִתְיַשֵּׁב עַל מְקוֹמוֹ.

פד. עַל יְדֵי הַשְּׁתִיקָה נִמְתָּק הַדִּין.

פה. הַצּוֹם וְשַׂק הֵם סְגֻלָּה לְבַטֵּל גְּזֵרָה.

פו. לְהַמְתִּיק הַדִּין תּאמַר הַפָּרָשָׁה שֶׁל אַחַת עֶשְׂרֵה יְרִיעוֹת עִזִּים, וּקְטרֶת וְאַחַת עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת שֶׁבֵּרַךְ משֶׁה אֶת הַשְּׁבָטִים וּמֶרְכָּבָה שֶׁל יְחֶזְקֵאל .

פז. וּפָרָשַׁת נְדָרִים וּמִשְׁנָיוֹת שֶׁל מַסֶּכֶת שְׁבוּעוֹת.

פח. עַל יְדֵי הַכְנָעָה מְבַטֵּל הַדִּין.

פט. עַל יְדֵי שִׁיר הַשִּׁירִים נִמְתָּקִים הַדִּינִים.

צ. מִי שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, וְאֵינוֹ עוֹסֵק, יִסּוּרִים בָּאִין עָלָיו.

צא. מַסֶּכֶת אָהֳלוֹת מְסֻגָּל לְהַמְתִּיק הַדִּין.

צב. מִי שֶׁמְּגַדֵּל כֶּלֶב, מְעוֹרֵר דִּין.

צג. לִפְעָמִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַפִּיל אֶת הָרָשָׁע לְאֵיזֶהוּ צָרָה, שֶׁיֵּלֵךְ אֵצֶל הַצַּדִּיק וִיבַקְשׁוֹ לְהִתְפַּלֵּל עָלָיו.

צד. הַמְתָּקַת הַדִּינִים הוּא עַל יְדֵי הַגּוֹרָל כְּמוֹ לַעֲזָאזֵל.

[פֵּרוּשׁ דָּבָר זֶה שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בִּשְׁעַת כְּתִיבָתִי לְפָנָיו, שֶׁיִּקַּח שְׁנֵי מַטְבְּעוֹת וְיַפִּיל עֲלֵיהֶם גּוֹרָל, גּוֹרָל אֶחָד לַה' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל. וְהַמַּטְבֵּעַ שֶׁעָלָה עָלֶיהָ הַגּוֹרָל לַה' יִתֵּן אוֹתָהּ לִצְדָקָה, וְהַשְּׁנִיָּה שֶׁעָלָה עָלֶיהָ הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יַשְׁלִיךְ אוֹתָהּ לְאִבּוּד, וְעַל יְדֵי זֶה נִמְתָּק הַדִּינִים].

צה. לִפְעָמִים צַדִּיק הַדּוֹר בְּכַעֲסוֹ, שֶׁיִּכְעַס עָלֶיךָ מַמְתִּיק דִּינִים.

צו. כְּשֶׁקָּם מֶלֶךְ חָדָשׁ בָּאֻמּוֹת אוֹ שַׂר חָדָשׁ, אֲזַי הַדִּין נִתְעוֹרֵר.

צז. עַל יְדֵי קַשְׁיוּת ערֶף כְּנֶגֶד הַתְּשׁוּבָה, מֵבִיא עַל עַצְמוֹ שֶׁבֶר גָּדוֹל בְּאֵין מַרְפֵּא.

צח. לא טוֹב לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁשְּׁמוֹתֵיהֶן שָׁוִים, שֶׁיָּדוּרוּ בְּדִירָה אֶחָת.

צט. עַל יְדֵי עַצְבוּת מְעוֹרֵר הַדִּין.

ק. עַל יְדֵי הַבּוּשָׁה נִמְתָּק הַדִּין.

קא. צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ צַעֲרוֹ לָרַבִּים.

קב. כְּשֶׁנִּתָּן רְשׁוּת לַמַּשְׁחִית, אֵין מַבְחִין בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע, וְלא עוֹד אֶלָּא שֶׁמַּתְחִיל מֵהַצַּדִּיק.

קג. שִׁנּוּי מָקוֹם קוֹרֵעַ גְּזַר דִּין.

קד. עַל יְדֵי הָרַחֲמָנוּת מַמְתִּיק הַדִּין.

קה. לִפְעָמִים אָדָם מֵת מֵחֲמַת פַּחַד אוֹ מִיתָה אַחֶרֶת פִּתְאוֹמִית, תַּאֲמִין שֶׁזֶּה הָעֵת וְהַזְּמַן שֶׁלּוֹ.

קו. עַל יְדֵי הַשִּׁפְלוּת יוּכַל לְבַטֵּל גְּזַר דִּין.

קז. עַל יְדֵי שִׁמּוּשׁ צַדִּיקִים נִמְתָּק הַדִּין.

קח. בִּזְכוּת בִּקּוּר חוֹלִים אֵין מֵת מִתּוֹךְ יִסּוּרִים.

קט. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ מִדַּת הַדִּין שֶׁל מַעְלָה עַל הָאָדָם, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן אֵינָם שׁוֹלְטִין עָלָיו, יָכוֹל לְהַרְגִּישׁ אֶת מִדַּת הַדִּין עַל יְדֵי הַזְּבוּבִים שֶׁבַּבַּיִת.

חלק שני

א. מִי שֶׁעוֹסֵק לְהַמְתִּיק דִּינִים, עַל יְדֵי זֶה בְּנָקֵל לוֹ לְקַדֵּשׁ הַשֵּׁם בְּלִי מוֹנֵעַ גַּם עֵינָיו אֵינָם כֵּהוֹת.

ב. עַל יְדֵי הַצָּרוֹת נַעֲשֹוּ עֲטָרוֹת.

ג. מִי שֶׁמְּקַבֵּל יִסּוּרִים בִּשְׁבִיל לְהָקֵל יִסּוּרִים מֵעַל יִשְׂרָאֵל, עַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לְרוּחַ הַקּדֶשׁ.

ד. פָּרָשִׁיּוֹת הַמּוֹעֲדִים הַכְּתוּבִים בְּפָרָשַׁת פִּינְחָס מְסֻגָּלִים בִּקְרִיאָתָם לְבַטֵּל דִּינִים, וּמְסֻגָּלִים לִזְכּוֹת בְּדִינֵי עַכּוּ"ם.

ה. עַל יְדֵי צְדָקָה מַמְתִּיק הַדִּין שֶׁל לֶעָתִיד לָבוֹא, הַיְנוּ יוֹם הַדִּין שֶׁל עָתִיד לָבוֹא.

ו. מִי שֶׁיּוֹדֵעַ, כְּשֶׁרוֹאֶה, אֵיזֶהוּ דִּין עַל יִשְׂרָאֵל, לַהֲפךְ אֶת הַדִּין עַל אֶחָד מֵאֻמּוֹת בִּבְחִינַת "וָאֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּךָ", עַל יְדֵי זֶה [כָּל] הַנִּבְרָאִים מַחֲזִירִים כּחָם וְנִכְלָלִים בּוֹ בְּזֶה הָאִישׁ, כְּדֵי לְחַדֵּשׁ כּחָם, גַּם עַל יְדֵי זֶה נִפְתָּח הַשַּׁעַר שֶׁל מִינֵי מְשָׁלִים בָּעוֹלָם.

ז. אֵלּוּ גּוֹמְלֵי חֲסָדִים, הָעוֹשִׂים חֶסֶד וְלִפְעָמִים גּוֹרְמִים עִם הַחֶסֶד לְרָעָה וְעוֹשִׂים עַצְמָן כְּאִלּוּ אֵינָם רוֹאִים הָרָעָה, הַצּוֹמַחַת מֵחַסְדָּם, וְזֶהוּ בְּחִינַת הָאַזְהָרָה שֶׁהִזְהִיר לַכּהֲנִים בְּחִינַת חֶסֶד "שֶׁלּא יַפְסִיעוּ פְּסִיעָה גַסָּה", עַל יְדֵי זֶה גּוֹרְמִים שֶׁהַדִּין שֶׁלְּמַעְלָה, חַס וְשָׁלוֹם, אֵינוֹ בִּמְתִינוּת. וְכֵן לְהֵפֶךְ, כְּשֶׁמְּדַקְדְּקִים בְּחַסְדָּם, שֶׁלּא יַצְמִיחַ רָעָה, עַל יְדֵי זֶה הַדִּין בִּמְתִינוּת.

ח. מִי שֶׁבּוֹעֵט בְּיִסּוּרִים, כְּאִלּוּ אוֹמֵר לָאֵל: סוּר מִמֶּנִּי.

ט. כְּשֶׁאָדָם לוֹמֵד עַד שֶׁנִּתְיַגֵּעַ, בָּזֶה מַמְתִּיק דִּינִים וּמְעוֹרֵר רַחֲמִים, גַּם עַל יְדֵי זֶה מְעוֹרֵר רַחֲמִים אֵצֶל אָבִיו בַּקֶּבֶר.

י. לְפַיֵּס מִדַּת הַדִּין אֵינוֹ בְּיָדַיִם רֵיקָנִיּוֹת.

יא. מִי שֶׁכֶּלֶב נְשָׁכוֹ, בְּיָדוּעַ שֶׁרַחֲמֵי הַשֵּׁם מְסֻלָּקִים מִמֶּנּוּ, גַּם בְּיָדוּעַ שֶׁנִּכְשַׁל בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת.

יב. לִפְעָמִים מַסְתִּירִין אֶת הָאָדָם מִמִּדַּת הַדִּין, בָּזֶה שֶׁהַצַּדִּיק מַגְבִּיהַּ וּמִתְפָּאֵר אֶת עַצְמוֹ עַל [וּמַשְׁפִּיל אֶת] זֶה הָאָדָם.
שיחות הר"ן - אות צז
שיחות הר"ן - אות צז על ידי בשורות טובות יכולין לומר תהלים
ספר המידות - בגדים
...- בגדים חלק א' א. בגדי אדם מרמזים על מדותיו של אדם. ב. מי שהולך יחף, בידוע שהוא חוטא. ג. על ידי עזות מצח נענש בבגדים גם על ידי שבועות. ד. מי שאינו נזהר להסתכל בערות אביו, לסוף שילכו בניו "ערום ויחף". ה. מי שאוכל קדם, התפילה הוא נענש בבגדים. ו. על ידי גאוה נענש בבגדים. ז. מי שמסית את חברו מדרך הטובה לדרך הרעה, על ידי זה אין לו במה ללבש. ח. מי שהוא ערב בעד עכו"ם, הוא נענש בבגדים. ט. לעתיד הקדוש ברוך הוא יהא נפרע מאותם המלבשים מלבוש עכו"ם. י. מי שהולך בבגדים קרועים מחמת עניות, תקנתו הבכיה לפני השם...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה צב - תִּקּוּן לְמִקְרֵה לַיְלָה
...ח"ב - תורה צב - תקון למקרה לילה תקון למקרה לילה, חס ושלום לומר עשרה קפיטל תהלים כמבאר בספר הראשון [בסימן רה], עין שם הענין כי עשרה קפיטל תהלים הם כנגד עשרה מיני נגינה שנאמר בהם ספר תהלים, שהם: ברכה, אשרי משכיל וכו' כי עשרה מיני נגינה הנ"ל יש להם כח לבטל כח הקלפה והפגם הנ"ל כי הם הפך הקלפה והפגם הנ"ל כמבאר מזה שם בספר הראשון ודע, כי זה הענין של העשרה מיני נגינה הנ"ל, שהם כנגד פגם הנ"ל הוא מרמז בפסוקים אלו. ברכה "אברך את ה' אשר יעצני אף לילות" וכו' אשרי "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה" משכיל "ומה' אשה משכלת"...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ז - וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים
...[לשון רבנו, זכרונו לברכה] ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם אמרו חכמינו, זכרונם לברכה: השוו אשה לאיש ואיתא במכילתא: 'יכול יהיו התלמידים לומדין ואינם מבינים תלמוד לומר: "אשר תשים לפניהם" ערכם לפניהם כשלחן ערוך' א. דע, כי עקר הגלות אינו אלא בשביל חסרון אמונה כמו שכתוב: "תבואי, תשורי מראש אמנה" ואמונה הוא בחינת תפילה כמו שכתוב: "ויהי ידיו אמונה", ותרגומו: 'פרישן בצלו' וזה בחינת נסים למעלה מהטבע כי התפילה למעלה מטבע כי הטבע מחיב כן והתפילה משנה הטבע וזה דבר נס ולזה צריך אמונה שיאמין שיש מחדש ובידו לחדש דבר...
ספר המידות - תשובה
...- תשובה חלק א' א. התענית מועיל לכל דבר. ב. מי שהוא ערום ממעשים טובים, אינו יכול להפריש אחרים מרשעתם. ג. התענית קשה מחרב. ד. התשובה ראוי, שתהיה באותו דבר עצמו. ה. כשאדם חושב: כך וכך אעשה, כך וכך תעלה בידי, על ידי זה אין מחשבתו נתקים. ו. גלות מכפרת על הכל. ז. מי שדעתו שפלה, כאלו הקריב כל הקרבנות. ח. כל המתודה, יש לו חלק לעולם הבא. ט. המלמד את בן חברו תורה, כאלו עשאו וכאלו עשאו לדברי תורה וכאלו עשאו לעצמו. י. רב פפא יתיב בתעניתא, על שקרא לתלמיד חכם בלשון גנאי. יא. ישמר אדם את פיו מלומר: אעשה העברה...
ספר המידות - נגינה
ספר המידות - נגינה חלק שני א. כשהצדיקים נתפרסמים בעולם, על ידי זה נתחדשים נגונים בעולם. ב. הלויים היה להם לכל יום נגון מיחד, ועכשו בגלות נשתכחו הנגונים. וכשבאה איזהו שבר על איזהו אמה, אזי מתנוצץ הנגון של הלויים שהוא כנגד השבר הזה. ג. על ידי הנגונים שיש בהם קול בכיה, יכולים להוציא השבויים, בחינת מוציא אסירים בכושרות. ד. על ידי הנגינה אדם נכר, אם קבל עליו על תורה. ה. מה כשאדם שותה, מתחיל לזמר ולנגן ולא כן באכילתו, מחמת שאמרו שירה על הבאר, ולא אמרו שירה על המן.
חיי מוהר"ן - שסט - מעלת תורתו וספריו הקדושים
...הקדושים אות שסט ענה ואמר לי ועם זה אין אתה רשאי להחיות את עצמך [בלשון תמה] שיש לך חלק גדול בהספר. הינו בהספר לקוטי מוהר"ו שלו שנדפס אז באותה העת והאריך בשיחה זאת קצת. ואמר שכל הספר הוא שלי שאם לא הייתי לא היה הספר בעולם. והסביר לי הדבר שכן הוא שכל הספר נעשה על ידי וכו' ואמר לי מעט אתה יודע מעצם מעלת גדלת הספר וקדשתו ויותר מזה ראוי לך להאמין בעצם גדלת הספר הזה וכו' וכו' ואמר לי הלא נדפסו אלף ספרים, וכל ספר בא ליד כמה אנשים. הינו שראוי לי להחיות את עצמי שזכיתי לזכות את הרבים בזכות כזה וכו'. גם שלא...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלא - וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְך מִשְׁתַּחֲוִים
...משתחוים בשעה שאומרים: "וצבא השמים לך משתחוים" ראוי להתפלל על כל דבר כי כל הרפואות על ידי כחות הגלגלים שהם צבא השמים וכל אחד נותן כח באיזה סם ועשב השיך לו ומהם מקבלים הסמים ועשבים כח לרפאות וכשצריכים רפואה מתחברים כמה כחות מהגלגלים שזה נותן כח בעשב זה וזה בעשב אחר וכיוצא ומתחברים כלם ועושין מהם הרכבה לרפואה על כן טוב לבקש מהשם יתברך בעת שאומרים: "וצבא השמים" וכו' שאז באים כלם להשתחוות ולתן שבח והודיה אליו יתברך שיצוה השם יתברך להם שימשיכו אלו הכחות הצריכים לרפואתו בתוך חתיכת לחם או בדבר אחר ויתרפא...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כו
...- סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כו ובנסיעתם מגלץ לביתם נסעו דרך קהלת קדש יאס והיה שם עפוש גדול והיה להם יסורים גדולים בכל עיר ועיר ובכל כפר וכפר וגם היה קשה לעבר הגרעניץ [הגבול] מחמת זה כי אז לא הועיל אפילו עמידת קאראן טאן [מחנה הסגר שלתוכו מכנסים הבאים מחוץ לארץ למניעת מחלות] מחמת זה ממקומות כאלה והשם יתברך היה בעזרם ונצולו מהכל מדבר וחרב ורעב וצמאון ושבי דכלהו הוו בהו ובחסד השם נמלטו מכלם ובאו לביתם בשלום 'שלום בגופו שלום בממונו שלום בתורתו' כי זכה להשגה נפלאה בארץ ישראל גבהה ועצומה מאד עד אין...
תאוות. שבירת התאוות. איך למה וכמה? חלק 4
...וכמה? חלק 4 תאוות. שבירת התאוות. איך למה וכמה ? חלק 3. וזה הסוד של אכילת שבת שהובא כאן breslev.eip.co.il/?key=194 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה יז - צריך לזהר מאד להיות שמח וטוב לב בשבת וכאן breslev.eip.co.il/?key=328 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נז - אימתי יבוא בן דוד וכאן breslev.eip.co.il/?key=544 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רעז - כשיש מחלקת על האדם, אין לעמד עצמו כנגד השונאים וכאן breslev.eip.co.il/?key=397 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכה - ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' כי מי שהוא בבחינת שבת...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1250 שניות - עכשיו 18_09_2025 השעה 09:32:02 - wesi2