ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ספר המידות - המתקת דין
חלק א' א. בשעה שמשגרין על האדם את היסורים, משביעין עליהם שלא ילכו אלא ביום פלוני ולא יצאו אלא ביום פלוני ובשעה פלונית ועל ידי סם פלוני. אבל "תשובה תפילה וצדקה" מבטלין השבועה. ב. חלישות הדעת, הינו עצבות על ידי זה בא רע מזל, ועל ידי רע מזל מדת הדין שולט. ג. פרשת חשן תקון לדינים. ד. כשיש לאדם צער, יתן צדקה, והצדקה הוי כמו שנותן שכר לדון, ועל ידי זה הדינים נמתקים, כי הנוטל שכר לדון דיניו בטלים. ה. עד היכן תכלית היסורים. ו. כל שעברו עליו ארבעים יום בלא יסורים, קבל עולמו ופרעניות מזמנת לו. ז. המוכיח את חברו לשם שמים, מושכין עליו חוט של חסד. ח. שלשה דברים מזכירין עוונותיו של אדם: קיר נטוי ועיון תפילה ומוסר דין על חברו. ט. ארבעה דברים מקרעין גזר דינו של אדם: צדקה, צעקה, שנוי השם, שנוי מעשה. י. צעקה מועיל ליחיד דוקא קדם גזר דין. יא. גזר דין שיש עמו שבועה אפילו לצבור אינו מתקרע. יב. על ידי התענית שבשני רעבון נצול ממיתה משנה. יג. כשנגזר על אדם איזהו דין, נגזר הדין עליו דוקא במקום מסים, ועל ידי זה יכול להציל [עצמו] בשנוי מקום. יד. מי שיש לו כאב עינים או כאב מעים, בידוע שדינין שורין עליו. טו. צריך להודיע צערו לרבים, ורבים יבקשו עליו רחמים. טז. כשיש איזהו דין על ישראל, חס ושלום, אזי הקדוש ברוך הוא מודיע לצדיקים, כדי שיתפללו על ישראל, ומי שאינו מתפלל עליהם, הקדוש ברוך הוא כועס עליו. יז. כשרואה אדם, שדינין שורין עליו, יספר משונאיו ויצדיק אותם. יח. על ידי העמדת דינים כשרים נתבטל הצרות. יט. מי שנדר, ולא שלם נדרו, הקדוש ברוך הוא מביא עליו יסורים. וכששותק נחשב לו, כאלו שלם נדר. כ. המקבל יסורים באהבה כאלו הקריב קרבן. כא. כשאדם הולך ונופל, סימן שנפקד למעלה לאיזה כשלון. כב. על ידי טבילת מקוה נתבטל הצרות וישועה באה. כג. כשגוזרין איזה [גזר] דין על האדם, קדם שיודעין מזה בני אדם הוא בנקל להתהפך. כד. מי שנופל מאמונתו, ידע שדנין אותו למעלה כה. מי שדינין שורין עליו, יסתכל בכל פעם על השמים. כו. מי שמורה דרך הטוב לרשעים, הקדוש ברוך הוא מצדיק אותו בדין. כז. על ידי אמת הקדוש ברוך הוא עושה עמו חסד, שאינו מלבש בדין. כח. מה שהקדוש ברוך הוא מסתיר פניו ממך, הוא מחמת כפירות שיש בך. כט. על ידי בטחון נמתק הדין ונמשך החסד. ל. על ידי אמונה תוכל לדבר ולהנהיג את השם יתברך לרצונך. לא. על ידי צדקה מהפך המשפט והדין למדת חסד. לב. מי שאין לו אמונה, בידוע שהקדוש ברוך הוא סלק חסדו ממנו. לג. כשהחסד [כשדינים שורין והחסד] יקר ואינו בנמצא, תדע שבכיה מועיל לזה. [שמעתי מפיו הקדוש בשעת כתיבתי זאת לפניו, שרמז דבר זה הוא בפסוק "מה יקר חסדך אלהים", פרוש מה יקר חסדך הינו כשהחסד יקר ואינו בנמצא, דהינו שדינין שורין, חס ושלום, אזי הפעלה לזה ובני אדם ב'צל כ'נפיך י'חסיון ראשי תבות בכי, כי בכיה מועיל לזה כנ"ל]. לד. על ידי דעת נמשך חסד. לה. על ידי צדקה שנותנין לאדם הגון, תזכה להמשיך חסד גם לאוהבך. לו. מי שאינו מקבל תוכחה, יסורים באין עליו. לז. להמתקת הדינין תאמר קפיטל ל"ט [למנצח על ידותון]. לח. מי שמחזק את עצמו קדם התפילה ועושה הכנה גדולה, אף על פי שאחר כך אינו מתפלל כראוי, על ידי זה יסורים בדלין ממנו. לט. להמתקת הדינין, תגיד [תלמד] משניות "זרעים". מ. לפעמים הקדוש ברוך הוא מכלה הצרות על האב, כדי שיהיה שלום לבנו. מא. על ידי נדר נתעכב החמה של השם יתברך. מב. להמתקת הדינין תאמר קפיטל ע"ז. מג. מי שמקשר את עצמו בלילה למדת אמונה, נמתק מעליו הדין. מד. על ידי גאוה נסתלק החסד למעלה. מה. על ידי תקון חצות נמתק הדין. מו. כשתהיה נעור כל הלילה, בזה אתה נצול מדינים. מז. על ידי הצרות שבאין על אדם, יכול להשיג ולהבין את עוונותיו. מח. על ידי שבא אל הצדיק, ביאתו בעצמה יכולה להמתיק הדינין. מט. גם המעות שנותנין לצדיק, הנתינה בעצמה ממתיק הדין. נ. על ידי עצבות חושבים עליו למעלה לרע לו. נא. על ידי למוד תורה ישובו המקטרגים אחור. נב. כשהולך ונופל לפעמים, נגזר עליו למות, ועכשו נתבטל על ידי הנפילה. נג. על הגזרות רעות, שאמות גוזרין על ישראל, יאמרו קפיטל ס"ב. נד. על ידי ישיבה במקוה תחת המים, עד שלא יוכל להחזיק בעצמו הרוח והנשימה, נמתק הדין. נה. לפעמים היין מעורר דין. נו. הנותן פתו למי שאין בו דעה יסורים באין עליו. נז. מי שאין בו דעה, לסוף גולה. נח. בת דינא בטל דינא. נט. הלומד תורה לשמה, משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה. ס. הקורא פסוק בזמנו, מביא טובה לעולם. סא. יש עתים ומקומות מזמנים לטובה והוא הדין להפך. סב. לפעמים מתעכב הדין על ידי ראש הדור ולפעמים על ידי הדור. סג. על ידי השונאים יכול לידע הדין שלמעלה. סד. כשאדם מספר לחברו צערו, צריך השומע להחכים בשעת השמיעה, שלא יבוא עליו הצער הזה. סה. העוסק בתורה בלילה, הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד ביום. סו. צריך לתן ממון על פדיון. סז. כל זמן שתוכל להנצל על ידי ממון, אל תשמש בתפילות. סח. כשיש פלגתא למעלה באיזה דבר, הם סומכין את עצמן על הצדיק שבעולם הזה. סט. בשעה שדנים את האדם למעלה, דנין שמו, ולפעמים השלוחים מחליפין בשם אחר, ועל ידי זה בא המות או הצרה על אדם אחר. ע. מי שאינו מבקש רחמים על דורו, על ידי זה נענש. עא. מי שיש לו חולה או צער בביתו, ילך אצל החכם ויבקש עליו רחמים או שיברך אותו. עב. כששומעין שאחד מקטרג על ישראל צריכין השומעין ללמד בפיהם זכות על ישראל וצריכין לטרח כדי למצא זכות. עג. כשהקדוש ברוך הוא רואה, שמקנאין לכבודו, על ידי זה משיב חרון אפו. עד. עקר הפדיון או התפילה אינו אלא ביום. עה. אין הכל כשרין לעשות פדיון. עו. מי שרוצה להמתיק דינים, אל ישתה יין כל היום. עז. בענווה מרצין את הקדוש ברוך הוא. עח. כשיש דין יתפלל בהתלהבות. עט. בנין הבית של אבנים הוא סכנת מיתה. פ. הצדקה ממתיק הדין. פא. המקוה ממתיק הדין. פב. אחר הגזר דין צריך להלביש את התפילה בספורי מעשיות. פג. על ידי פתיחת ספר תורה נמתק הדין ונתישב על מקומו. פד. על ידי השתיקה נמתק הדין. פה. הצום ושק הם סגלה לבטל גזרה. פו. להמתיק הדין תאמר הפרשה של אחת עשרה יריעות עזים (שמות כו, לו), וקטרת (שמות ל') ואחת עשרה ברכות שברך משה את השבטים (דברים לג) ומרכבה של יחזקאל (יחזקאל א'). פז. ופרשת נדרים (במדבר ל') ומשניות של מסכת שבועות. פח. על ידי הכנעה מבטל הדין. פט. על ידי שיר השירים נמתקים הדינים. צ. מי שאפשר לו לעסק בתורה, ואינו עוסק, יסורים באין עליו. צא. מסכת אהלות מסגל להמתיק הדין. צב. מי שמגדל כלב, מעורר דין. צג. לפעמים הקדוש ברוך הוא מפיל את הרשע לאיזהו צרה, שילך אצל הצדיק ויבקשו להתפלל עליו. צד. המתקת הדינים הוא על ידי הגורל כמו לעזאזל. [פרוש דבר זה שמעתי מפיו הקדוש בשעת כתיבתי לפניו, שיקח שני מטבעות ויפיל עליהם גורל, גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל. והמטבע שעלה עליה הגורל לה' יתן אותה לצדקה, והשניה שעלה עליה הגורל לעזאזל ישליך אותה לאבוד, ועל ידי זה נמתק הדינים]. צה. לפעמים צדיק הדור בכעסו, שיכעס עליך ממתיק דינים. צו. כשקם מלך חדש באמות או שר חדש, אזי הדין נתעורר. צז. על ידי קשיות ערף כנגד התשובה, מביא על עצמו שבר גדול באין מרפא. צח. לא טוב לשני בני אדם ששמותיהן שוים, שידורו בדירה אחת. צט. על ידי עצבות מעורר הדין. ק. על ידי הבושה נמתק הדין. קא. צריך להודיע צערו לרבים. קב. כשנתן רשות למשחית, אין מבחין בין צדיק לרשע, ולא עוד אלא שמתחיל מהצדיק. קג. שנוי מקום קורע גזר דין. קד. על ידי הרחמנות ממתיק הדין. קה. לפעמים אדם מת מחמת פחד או מיתה אחרת פתאומית, תאמין שזה העת והזמן שלו. קו. על ידי השפלות יוכל לבטל גזר דין. קז. על ידי שמוש צדיקים נמתק הדין. קח. בזכות בקור חולים אין מת מתוך יסורים. קט. כיון שהגיע מדת הדין של מעלה על האדם, אף על פי שעדין אינם שולטין עליו, יכול להרגיש את מדת הדין על ידי הזבובים שבבית. חלק שני א. מי שעוסק להמתיק דינים, על ידי זה בנקל לו לקדש השם בלי מונע גם עיניו אינם כהות. ב. על ידי הצרות נעשו עטרות. ג. מי שמקבל יסורים בשביל להקל יסורים מעל ישראל, על ידי זה יזכה לרוח הקדש. ד. פרשיות המועדים הכתובים בפרשת פינחס מסגלים בקריאתם לבטל דינים, ומסגלים לזכות בדיני עכו"ם. ה. על ידי צדקה ממתיק הדין של לעתיד לבוא, הינו יום הדין של עתיד לבוא. ו. מי שיודע, כשרואה, איזהו דין על ישראל, להפך את הדין על אחד מאמות בבחינת "ואתן אדם תחתך", על ידי זה [כל] הנבראים מחזירים כחם ונכללים בו בזה האיש, כדי לחדש כחם, גם על ידי זה נפתח השער של מיני משלים בעולם. ז. אלו גומלי חסדים, העושים חסד ולפעמים גורמים עם החסד לרעה ועושים עצמן כאלו אינם רואים הרעה, הצומחת מחסדם, וזהו בחינת האזהרה שהזהיר לכהנים בחינת חסד "שלא יפסיעו פסיעה גסה", על ידי זה גורמים שהדין שלמעלה, חס ושלום, אינו במתינות. וכן להפך, כשמדקדקים בחסדם, שלא יצמיח רעה, על ידי זה הדין במתינות. ח. מי שבועט ביסורים, כאלו אומר לאל: סור ממני. ט. כשאדם לומד עד שנתיגע, בזה ממתיק דינים ומעורר רחמים, גם על ידי זה מעורר רחמים אצל אביו בקבר. י. לפיס מדת הדין אינו בידים ריקניות. יא. מי שכלב נשכו, בידוע שרחמי השם מסלקים ממנו, גם בידוע שנכשל במאכלות אסורות. יב. לפעמים מסתירין את האדם ממדת הדין, בזה שהצדיק מגביה ומתפאר את עצמו על [ומשפיל את] זה האדם.
חלק א'

א. בְּשָׁעָה שֶׁמְּשַׁגְּרִין עַל הָאָדָם אֶת הַיִּסּוּרִים, מַשְׁבִּיעִין עֲלֵיהֶם שֶׁלּא יֵלְכוּ אֶלָּא בְּיּוֹם פְּלוֹנִי וְלא יֵצְאוּ אֶלָּא בְּיוֹם פְּלוֹנִי וּבְשָׁעָה פְּלוֹנִית וְעַל יְדֵי סַם פְּלוֹנִי. אֲבָל "תְּשׁוּבָה תְּפִילָּה וּצְדָקָה" מְבַטְּלִין הַשְּׁבוּעָה.

ב. חֲלִישׁוּת הַדַּעַת, הַיְנוּ עַצְבוּת עַל יְדֵי זֶה בָּא רעַ מַזָּל, וְעַל יְדֵי רעַ מַזָּל מִדַּת הַדִּין שׁוֹלֵט.

ג. פָּרָשַׁת חֹשֶׁן תִּקּוּן לְדִינִים.

ד. כְּשֶׁיֵּשׁ לָאָדָם צַעַר, יִתֵּן צְדָקָה, וְהַצְּדָקָה הֲוֵי כְּמוֹ שֶׁנּוֹתֵן שָׂכָר לָדוּן, וְעַל יְדֵי זֶה הַדִּינִים נִמְתָּקִים, כִּי הַנּוֹטֵל שָׂכָר לָדוּן דִּינָיו בְּטֵלִים.

ה. עַד הֵיכָן תַּכְלִית הַיִּסּוּרִים.

ו. כּל שֶׁעָבְרוּ עָלָיו אַרְבָּעִים יוֹם בְּלֹא יִסּוּרִים, קִבֵּל עוֹלָמוֹ וּפֻרְעָנִיּוּת מְזֻמֶּנֶת לוֹ.

ז. הַמּוֹכִיחַ אֶת חֲבֵרוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם, מוֹשְׁכִין עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד.

ח. שְׁלשָׁה דְּבָרִים מַזְכִּירִין עֲווֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם: קִיר נָטוּי וְעִיּוּן תְּפִילָּה וּמוֹסֵר דִּין עַל חֲבֵרוֹ.

ט. אַרְבָּעָה דְּבָרִים מְקָרְעִין גְּזַר דִּינוֹ שֶׁל אָדָם: צְדָקָה, צְעָקָה, שִׁנּוּי הַשֵּׁם, שִׁנוּי מַעֲשֶׂה.

י. צְעָקָה מוֹעִיל לְיָחִיד דַּוְקָא קדֶם גְּזַר דִּין.

יא. גְּזַר דִּין שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ שְׁבוּעָה אֲפִילּוּ לְצִבּוּר אֵינוֹ מִתְקָרֵעַ.

יב. עַל יְדֵי הַתַּעֲנִית שֶׁבִּשְׁנֵי רְעָבוֹן נִצּוֹל מִמִּיתָה מְשֻׁנָּה.

יג. כְּשֶׁנִּגְזָר עַל אָדָם אֵיזֶהוּ דִּין, נִגְזָר הַדִּין עָלָיו דַּוְקָא בְּמָקוֹם מְסֻיָּם, וְעַל יְדֵי זֶה יָכוֹל לְהַצִּיל [עַצְמוֹ] בְּשִׁנּוּי מָקוֹם.

יד. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ כְּאֵב עֵינַיִם אוֹ כְּאֵב מֵעַיִם, בְּיָדוּעַ שֶׁדִּינִין שׁוֹרִין עָלָיו.

טו. צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ צַעֲרוֹ לָרַבִּים, וְרַבִּים יְבַקְשׁוּ עָלָיו רַחֲמִים.

טז. כְּשֶׁיֵּשׁ אֵיזֶהוּ דִּין עַל יִשְׂרָאֵל, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹדִיעַ לַצַּדִּיקִים, כְּדֵי שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ עַל יִשְׂרָאֵל, וּמִי שֶׁאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹעֵס עָלָיו.

יז. כְּשֶׁרוֹאֶה אָדָם, שֶׁדִּינִין שׁוֹרִין עָלָיו, יְסַפֵּר מִשּׂוֹנְאָיו וְיַצְדִּיק אוֹתָם.

יח. עַל יְדֵי הַעֲמָדַת דַּיָּנִים כְּשֵׁרִים נִתְבַּטֵּל הַצָּרוֹת.

יט. מִי שֶׁנָּדַר, וְלא שִׁלֵּם נִדְרוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא עָלָיו יִסּוּרִים. וּכְשֶׁשּׁוֹתֵק נֶחְשָׁב לוֹ, כְּאִלּוּ שִׁלֵּם נֶדֶר.

כ. הַמְקַבֵּל יִסּוּרִים בְּאַהֲבָה כְּאִלּוּ הִקְרִיב קָרְבָּן.

כא. כְּשֶׁאָדָם הוֹלֵךְ וְנוֹפֵל, סִימָן שֶׁנִּפְקָד לְמַעְלָה לְאֵיזֶה כִּשָּׁלוֹן.

כב. עַל יְדֵי טְבִילַת מִקְוֶה נִתְבַּטֵּל הַצָּרוֹת וִישׁוּעָה בָּאָה.

כג. כְּשֶׁגּוֹזְרִין אֵיזֶה [גְזַר] דִּין עַל הָאָדָם, קדֶם שֶׁיּוֹדְעִין מִזֶּה בְּנֵי אָדָם הוּא בְּנָקֵל לְהִתְהַפֵּךְ.

כד. מִי שֶׁנּוֹפֵל מֵאֱמוּנָתוֹ, יֵדַע שֶׁדָּנִין אוֹתוֹ לְמַעְלָה

כה. מִי שֶׁדִּינִין שׁוֹרִין עָלָיו, יִסְתַּכֵּל בְּכָל פַּעַם עַל הַשָּׁמַיִם.

כו. מִי שֶׁמּוֹרֶה דֶּרֶךְ הַטּוֹב לָרְשָׁעִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצְדִּיק אוֹתוֹ בַּדִּין.

כז. עַל יְדֵי אֱמֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה עִמּוֹ חֶסֶד, שֶׁאֵינוֹ מְלֻבָּשׁ בְּדִין.

כח. מַה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַסְתִּיר פָּנָיו מִמְּךָ, הוּא מֵחֲמַת כְּפִירוּת שֶׁיֵּשׁ בְּךָ.

כט. עַל יְדֵי בִּטָּחוֹן נִמְתָּק הַדִּין וְנִמְשָׁךְ הַחֶסֶד.

ל. עַל יְדֵי אֱמוּנָה תּוּכַל לְדַבֵּר וּלְהַנְהִיג אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִרְצוֹנְךָ.

לא. עַל יְדֵי צְדָקָה מְהַפֵּךְ הַמִּשְׁפָּט וְהַדִּין לְמִדַּת חֶסֶד.

לב. מִי שֶׁאֵין לוֹ אֱמוּנָה, בְּיָדוּעַ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סִלֵּק חַסְדּוֹ מִמֶּנּוּ.

לג. כְּשֶׁהַחֶסֶד [כְּשֶׁדִּינִים שׁוֹרִין וְהַחֶסֶד] יָקָר וְאֵינוֹ בַּנִּמְצָא, תֵּדַע שֶׁבְּכִיָּה מוֹעִיל לָזֶה.

[שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בִּשְׁעַת כְּתִיבָתִי זאת לְפָנָיו, שֶׁרֶמֶז דָּבָר זֶה הוּא בַּפָּסוּק "מַה יָקָר חַסְדְּךָ אלהִים", פֵּרוּשׁ מַה יָּקָר חַסְדְּךָ הַיְנוּ כְּשֶׁהַחֶסֶד יָקָר וְאֵינוֹ בַּנִּמְצָא, דְּהַיְנוּ שֶׁדִּינִין שׁוֹרִין, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי הַפְּעֻלָּה לָזֶה וּבְנֵי אָדָם בְּ'צֵל כְּ'נָפֶיךָ יֶ'חְסָיוּן רָאשֵׁי תֵבוֹת בֶּכִי, כִּי בְּכִיָּה מוֹעִיל לָזֶה כַּנַּ"ל].

לד. עַל יְדֵי דַּעַת נִמְשָׁךְ חֶסֶד.

לה. עַל יְדֵי צְדָקָה שֶּׁנּוֹתְנִין לְאָדָם הָגוּן, תִּזְכֶּה לְהַמְשִׁיךְ חֶסֶד גַּם לְאוֹהַבְךָ.

לו. מִי שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל תּוֹכָחָה, יִסּוּרִים בָּאִין עָלָיו.

לז. לְהַמְתָּקַת הַדִּינִין תּאמַר קַפִּיטְל ל"ט [לַמְנַצֵּחַ עַל יְדוּתוּן].

לח. מִי שֶׁמְּחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ קדֶם הַתְּפִילָּה וְעוֹשֶׂה הֲכָנָה גְדוֹלָה, אַף עַל פִּי שֶׁאַחַר כָּךְ אֵינוֹ מִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי, עַל יְדֵי זֶה יִסּוּרִים בְּדֵלִין מִמֶּנּוּ.

לט. לְהַמְתָּקַת הַדִּינִין, תַּגִּיד [תִּלְמַד] מִשְׁנָיוֹת "זְרָעִים".

מ. לִפְעָמִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְכַלֶּה הַצָּרוֹת עַל הָאָב, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם לִבְנוֹ.

מא. עַל יְדֵי נֶדֶר נִתְעַכֵּב הַחֵמָה שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

מב. לְהַמְתָּקַת הַדִּינִין תּאמַר קַפִּיטְל ע"ז.

מג. מִי שֶׁמְּקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ בַּלַּיְלָה לְמִדַּת אֱמוּנָה, נִמְתָּק מֵעָלָיו הַדִּין.

מד. עַל יְדֵי גַּאֲוָה נִסְתַּלֵּק הַחֶסֶד לְמַעְלָה.

מה. עַל יְדֵי תִּקּוּן חֲצוֹת נִמְתָּק הַדִּין.

מו. כְּשֶׁתִּהְיֶה נֵעוֹר כָּל הַלַּיְלָה, בָּזֶה אַתָּה נִצּוֹל מִדִּינִים.

מז. עַל יְדֵי הַצָּרוֹת שֶׁבָּאִין עַל אָדָם, יָכוֹל לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין אֶת עֲווֹנוֹתָיו.

מח. עַל יְדֵי שֶׁבָּא אֶל הַצַּדִּיק, בִּיאָתוֹ בְּעַצְמָהּ יְכוֹלָה לְהַמְתִּיק הַדִּינִין.

מט. גַּם הַמָּעוֹת שֶּׁנּוֹתְנִין לַצַּדִּיק, הַנְּתִינָה בְּעַצְמָהּ מַמְתִּיק הַדִּין.

נ. עַל יְדֵי עַצְבוּת חוֹשְׁבִים עָלָיו לְמַעְלָה לְרָע לוֹ.

נא. עַל יְדֵי לִמּוּד תּוֹרָה יָשׁוּבוּ הַמְקַטְּרְגִים אָחוֹר.

נב. כְּשֶׁהוֹלֵךְ וְנוֹפֵל לִפְעָמִים, נִגְזַר עָלָיו לָמוּת, וְעַכְשָׁו נִתְבַּטֵּל עַל יְדֵי הַנְּפִילָה.

נג. עַל הַגְּזֵרוֹת רָעוֹת, שֶׁאֻמּוֹת גּוֹזְרִין עַל יִשְׂרָאֵל, יאמְרוּ קַפִּיטְל ס"ב.

נד. עַל יְדֵי יְשִׁיבָה בַּמִּקְוֶה תַּחַת הַמַּיִם, עַד שֶׁלּא יוּכַל לְהַחֲזִיק בְּעַצְמוֹ הָרוּחַ וְהַנְּשִׁימָה, נִמְתָּק הַדִּין.

נה. לִפְעָמִים הַיַּיִן מְעוֹרֵר דִּין.

נו. הַנּוֹתֵן פִּתּוֹ לְמִי שֶׁאֵין בּוֹ דֵּעָה יִסּוּרִים בָּאִין עָלָיו.

נז. מִי שֶׁאֵין בּוֹ דֵּעָה, לְסוֹף גּוֹלֶה.

נח. בַּת דִּינָא בָּטֵל דִּינָא.

נט. הַלּוֹמֵד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ, מֵשִׂים שָׁלוֹם בְּפָמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה וּבְפָמַלְיָא שֶׁל מַטָּה.

ס. הַקּוֹרֵא פָּסוּק בִּזְמַנּוֹ, מֵבִיא טוֹבָה לָעוֹלָם.

סא. יֵשׁ עִתִּים וּמְקוֹמוֹת מְזֻמָּנִים לְטוֹבָה וְהוּא הַדִּין לְהֵפֶךְ.

סב. לִפְעָמִים מִתְעַכֵּב הַדִּין עַל יְדֵי ראשׁ הַדּוֹר וְלִפְעָמִים עַל יְדֵי הַדּוֹר.

סג. עַל יְדֵי הַשּׂוֹנְאִים יָכוֹל לֵידַע הַדִּין שֶׁלְּמַעְלָה.

סד. כְּשֶׁאָדָם מְסַפֵּר לַחֲבֵרוֹ צַעֲרוֹ, צָרִיךְ הַשּׁוֹמֵעַ לְהַחְכִּים בִּשְׁעַת הַשְּׁמִיעָה, שֶׁלּא יָבוֹא עָלָיו הַצַּעַר הַזֶּה.

סה. הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָהּ בַּלַּיְלָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בַּיּוֹם.

סו. צָרִיךְ לִתֵּן מָמוֹן עַל פִּדְיוֹן.

סז. כָּל זְמַן שֶׁתּוּכַל לְהִנָּצֵל עַל יְדֵי מָמוֹן, אַל תְּשַׁמֵּשׁ בִּתְפִילּוֹת.

סח. כְּשֶׁיֵּשׁ פְּלֻגְתָּא לְמַעְלָה בְּאֵיזֶה דָּבָר, הֵם סוֹמְכִין אֶת עַצְמָן עַל הַצַּדִּיק שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה.

סט. בְּשָׁעָה שֶׁדָּנִים אֶת הָאָדָם לְמַעְלָה, דָּנִין שְׁמוֹ, וְלִפְעָמִים הַשְּׁלוּחִים מַחֲלִיפִין בְּשֵׁם אַחֵר, וְעַל יְדֵי זֶה בָּא הַמָּוֶת אוֹ הַצָּרָה עַל אָדָם אַחֵר.

ע. מִי שֶׁאֵינוֹ מְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל דּוֹרוֹ, עַל יְדֵי זֶה נֶעֱנָשׁ.

עא. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חוֹלֶה אוֹ צַעַר בְּבֵיתוֹ, יֵלֵךְ אֵצֶל הֶחָכָם וִיבַקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים אוֹ שֶׁיְּבָרֵךְ אוֹתוֹ.

עב. כְּשֶׁשּׁוֹמְעִין שֶׁאֶחָד מְקַטְרֵג עַל יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין הַשּׁוֹמְעִין לְלַמֵּד בְּפִיהֶם זְכוּת עַל יִשְׂרָאֵל וּצְרִיכִין לִטְרחַ כְּדֵי לִמְצא זְכוּת.

עג. כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה, שֶׁמְּקַנְּאִין לִכְבוֹדוֹ, עַל יְדֵי זֶה מֵשִׁיב חֲרוֹן אַפּוֹ.

עד. עִקַּר הַפִּדְיוֹן אוֹ הַתְּפִילָּה אֵינוֹ אֶלָּא בַּיּוֹם.

עה. אֵין הַכּל כְּשֵׁרִין לַעֲשוֹת פִּדְיוֹן.

עו. מִי שֶׁרוֹצֶה לְהַמְתִּיק דִּינִים, אַל יִשְׁתֶּה יַיִן כָּל הַיּוֹם.

עז. בַּעֲנָוָוה מְרַצִּין אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

עח. כְּשֶׁיֵּשׁ דִּין יִתְפַּלֵּל בְּהִתְלַהֲבוּת.

עט. בִּנְיַן הַבַּיִת שֶׁל אֲבָנִים הוּא סַכָּנַת מִיתָה.

פ. הַצְּדָקָה מַמְתִּיק הַדִּין.

פא. הַמִּקְוֶה מַמְתִּיק הַדִּין.

פב. אַחַר הַגְּזַר דִּין צָרִיךְ לְהַלְבִּישׁ אֶת הַתְּפִילָּה בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת.

פג. עַל יְדֵי פְּתִיחַת סֵפֶר תּוֹרָה נִמְתָּק הַדִּין וְנִתְיַשֵּׁב עַל מְקוֹמוֹ.

פד. עַל יְדֵי הַשְּׁתִיקָה נִמְתָּק הַדִּין.

פה. הַצּוֹם וְשַׂק הֵם סְגֻלָּה לְבַטֵּל גְּזֵרָה.

פו. לְהַמְתִּיק הַדִּין תּאמַר הַפָּרָשָׁה שֶׁל אַחַת עֶשְׂרֵה יְרִיעוֹת עִזִּים, וּקְטרֶת וְאַחַת עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת שֶׁבֵּרַךְ משֶׁה אֶת הַשְּׁבָטִים וּמֶרְכָּבָה שֶׁל יְחֶזְקֵאל .

פז. וּפָרָשַׁת נְדָרִים וּמִשְׁנָיוֹת שֶׁל מַסֶּכֶת שְׁבוּעוֹת.

פח. עַל יְדֵי הַכְנָעָה מְבַטֵּל הַדִּין.

פט. עַל יְדֵי שִׁיר הַשִּׁירִים נִמְתָּקִים הַדִּינִים.

צ. מִי שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, וְאֵינוֹ עוֹסֵק, יִסּוּרִים בָּאִין עָלָיו.

צא. מַסֶּכֶת אָהֳלוֹת מְסֻגָּל לְהַמְתִּיק הַדִּין.

צב. מִי שֶׁמְּגַדֵּל כֶּלֶב, מְעוֹרֵר דִּין.

צג. לִפְעָמִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַפִּיל אֶת הָרָשָׁע לְאֵיזֶהוּ צָרָה, שֶׁיֵּלֵךְ אֵצֶל הַצַּדִּיק וִיבַקְשׁוֹ לְהִתְפַּלֵּל עָלָיו.

צד. הַמְתָּקַת הַדִּינִים הוּא עַל יְדֵי הַגּוֹרָל כְּמוֹ לַעֲזָאזֵל.

[פֵּרוּשׁ דָּבָר זֶה שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בִּשְׁעַת כְּתִיבָתִי לְפָנָיו, שֶׁיִּקַּח שְׁנֵי מַטְבְּעוֹת וְיַפִּיל עֲלֵיהֶם גּוֹרָל, גּוֹרָל אֶחָד לַה' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל. וְהַמַּטְבֵּעַ שֶׁעָלָה עָלֶיהָ הַגּוֹרָל לַה' יִתֵּן אוֹתָהּ לִצְדָקָה, וְהַשְּׁנִיָּה שֶׁעָלָה עָלֶיהָ הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יַשְׁלִיךְ אוֹתָהּ לְאִבּוּד, וְעַל יְדֵי זֶה נִמְתָּק הַדִּינִים].

צה. לִפְעָמִים צַדִּיק הַדּוֹר בְּכַעֲסוֹ, שֶׁיִּכְעַס עָלֶיךָ מַמְתִּיק דִּינִים.

צו. כְּשֶׁקָּם מֶלֶךְ חָדָשׁ בָּאֻמּוֹת אוֹ שַׂר חָדָשׁ, אֲזַי הַדִּין נִתְעוֹרֵר.

צז. עַל יְדֵי קַשְׁיוּת ערֶף כְּנֶגֶד הַתְּשׁוּבָה, מֵבִיא עַל עַצְמוֹ שֶׁבֶר גָּדוֹל בְּאֵין מַרְפֵּא.

צח. לא טוֹב לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁשְּׁמוֹתֵיהֶן שָׁוִים, שֶׁיָּדוּרוּ בְּדִירָה אֶחָת.

צט. עַל יְדֵי עַצְבוּת מְעוֹרֵר הַדִּין.

ק. עַל יְדֵי הַבּוּשָׁה נִמְתָּק הַדִּין.

קא. צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ צַעֲרוֹ לָרַבִּים.

קב. כְּשֶׁנִּתָּן רְשׁוּת לַמַּשְׁחִית, אֵין מַבְחִין בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע, וְלא עוֹד אֶלָּא שֶׁמַּתְחִיל מֵהַצַּדִּיק.

קג. שִׁנּוּי מָקוֹם קוֹרֵעַ גְּזַר דִּין.

קד. עַל יְדֵי הָרַחֲמָנוּת מַמְתִּיק הַדִּין.

קה. לִפְעָמִים אָדָם מֵת מֵחֲמַת פַּחַד אוֹ מִיתָה אַחֶרֶת פִּתְאוֹמִית, תַּאֲמִין שֶׁזֶּה הָעֵת וְהַזְּמַן שֶׁלּוֹ.

קו. עַל יְדֵי הַשִּׁפְלוּת יוּכַל לְבַטֵּל גְּזַר דִּין.

קז. עַל יְדֵי שִׁמּוּשׁ צַדִּיקִים נִמְתָּק הַדִּין.

קח. בִּזְכוּת בִּקּוּר חוֹלִים אֵין מֵת מִתּוֹךְ יִסּוּרִים.

קט. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ מִדַּת הַדִּין שֶׁל מַעְלָה עַל הָאָדָם, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן אֵינָם שׁוֹלְטִין עָלָיו, יָכוֹל לְהַרְגִּישׁ אֶת מִדַּת הַדִּין עַל יְדֵי הַזְּבוּבִים שֶׁבַּבַּיִת.

חלק שני

א. מִי שֶׁעוֹסֵק לְהַמְתִּיק דִּינִים, עַל יְדֵי זֶה בְּנָקֵל לוֹ לְקַדֵּשׁ הַשֵּׁם בְּלִי מוֹנֵעַ גַּם עֵינָיו אֵינָם כֵּהוֹת.

ב. עַל יְדֵי הַצָּרוֹת נַעֲשֹוּ עֲטָרוֹת.

ג. מִי שֶׁמְּקַבֵּל יִסּוּרִים בִּשְׁבִיל לְהָקֵל יִסּוּרִים מֵעַל יִשְׂרָאֵל, עַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לְרוּחַ הַקּדֶשׁ.

ד. פָּרָשִׁיּוֹת הַמּוֹעֲדִים הַכְּתוּבִים בְּפָרָשַׁת פִּינְחָס מְסֻגָּלִים בִּקְרִיאָתָם לְבַטֵּל דִּינִים, וּמְסֻגָּלִים לִזְכּוֹת בְּדִינֵי עַכּוּ"ם.

ה. עַל יְדֵי צְדָקָה מַמְתִּיק הַדִּין שֶׁל לֶעָתִיד לָבוֹא, הַיְנוּ יוֹם הַדִּין שֶׁל עָתִיד לָבוֹא.

ו. מִי שֶׁיּוֹדֵעַ, כְּשֶׁרוֹאֶה, אֵיזֶהוּ דִּין עַל יִשְׂרָאֵל, לַהֲפךְ אֶת הַדִּין עַל אֶחָד מֵאֻמּוֹת בִּבְחִינַת "וָאֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּךָ", עַל יְדֵי זֶה [כָּל] הַנִּבְרָאִים מַחֲזִירִים כּחָם וְנִכְלָלִים בּוֹ בְּזֶה הָאִישׁ, כְּדֵי לְחַדֵּשׁ כּחָם, גַּם עַל יְדֵי זֶה נִפְתָּח הַשַּׁעַר שֶׁל מִינֵי מְשָׁלִים בָּעוֹלָם.

ז. אֵלּוּ גּוֹמְלֵי חֲסָדִים, הָעוֹשִׂים חֶסֶד וְלִפְעָמִים גּוֹרְמִים עִם הַחֶסֶד לְרָעָה וְעוֹשִׂים עַצְמָן כְּאִלּוּ אֵינָם רוֹאִים הָרָעָה, הַצּוֹמַחַת מֵחַסְדָּם, וְזֶהוּ בְּחִינַת הָאַזְהָרָה שֶׁהִזְהִיר לַכּהֲנִים בְּחִינַת חֶסֶד "שֶׁלּא יַפְסִיעוּ פְּסִיעָה גַסָּה", עַל יְדֵי זֶה גּוֹרְמִים שֶׁהַדִּין שֶׁלְּמַעְלָה, חַס וְשָׁלוֹם, אֵינוֹ בִּמְתִינוּת. וְכֵן לְהֵפֶךְ, כְּשֶׁמְּדַקְדְּקִים בְּחַסְדָּם, שֶׁלּא יַצְמִיחַ רָעָה, עַל יְדֵי זֶה הַדִּין בִּמְתִינוּת.

ח. מִי שֶׁבּוֹעֵט בְּיִסּוּרִים, כְּאִלּוּ אוֹמֵר לָאֵל: סוּר מִמֶּנִּי.

ט. כְּשֶׁאָדָם לוֹמֵד עַד שֶׁנִּתְיַגֵּעַ, בָּזֶה מַמְתִּיק דִּינִים וּמְעוֹרֵר רַחֲמִים, גַּם עַל יְדֵי זֶה מְעוֹרֵר רַחֲמִים אֵצֶל אָבִיו בַּקֶּבֶר.

י. לְפַיֵּס מִדַּת הַדִּין אֵינוֹ בְּיָדַיִם רֵיקָנִיּוֹת.

יא. מִי שֶׁכֶּלֶב נְשָׁכוֹ, בְּיָדוּעַ שֶׁרַחֲמֵי הַשֵּׁם מְסֻלָּקִים מִמֶּנּוּ, גַּם בְּיָדוּעַ שֶׁנִּכְשַׁל בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת.

יב. לִפְעָמִים מַסְתִּירִין אֶת הָאָדָם מִמִּדַּת הַדִּין, בָּזֶה שֶׁהַצַּדִּיק מַגְבִּיהַּ וּמִתְפָּאֵר אֶת עַצְמוֹ עַל [וּמַשְׁפִּיל אֶת] זֶה הָאָדָם.
לא ימוש ספר התורה הזה מפיך
...breslev.eip.co.il/?key=384 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קי - לא ימוש ספר התורה הזה מפיך לא ימוש ספר התורה הזה מפיך כי התורה היא רוחניות ואשר זך וישר פעלו ושכלו רוחני יכול לתפס כל התורה כלה ולא ישכח דבר כי דבר רוחני אינו תופס מקום ויכולה התורה להתפשט ולשכן בשכלו אך מי שהוא מגשם דברי התורה ועושה ממנה ממשות אזי יש לה שעור וקצבה כמה הוא יכול לתפס בשכלו ולא יותר ואם ירצה להשיג יותר, אזי ידחה מה שכבר נכנס בשכלו כדרך כל דבר גשמי אם הוא כבר מלא, אם ימלאנו...
שיחות הר"ן - אות קד
...הוא [הינו הבעל דבר] מתפלל מתוך האדם ואזי האדם כמו בית הכנסת ואחד מתפלל בתוכו וכן בלמוד לפעמים האדם הוא כמו בית המדרש ואחד לומד בתוכו אך אף על פי כן למוד כזה טוב יותר מתפילה כזו כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: "אם אבן הוא נמוח אם ברזל הוא מתפוצץ" וזהו אם פגע בך מנול זה פגיעה לשון תפילה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה הינו כשהמנול מתפלל מתוכך ואתה רק כמו בית הכנסת משכהו לבית המדרש כי טוב יותר שיהיה נעשה בחינת בית המדרש כי הלמוד טוב יותר כנזכר לעיל
שיחות הר"ן - אות קכ
...לשום קדשה ועבודה חס ושלום רק מיחלים לבד אף על פי כן חזקו ואמצו ואל תפלו משום דבר שבעולם יהיה איך שיהיה כמבאר מזה בדברינו כמה וכמה פעמים ויותר ויותר מזה צריך כל אחד ואחד לחזק את חברו לבל יפל בדעתו משום דבר שבעולם ואפילו אם הוא יודע בעצמו שהוא כמו שהוא אף על פי כן יחזק את חברו כי את חברו בקל יותר לחזק מלחזק את עצמו כי אין חבוש מתיר את עצמו כי אין רעה גדולה מנפילה וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה לענין מלחמה הגשמיות על פסוק: "אל תיראו ואל תערצו" וכו'...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ע - וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא משֶׁה
...השמיני קרא משה לאהרון ולבניו ולזקני ישראל ויהי ביום השמיני כי כל הדברים הם על הארץ כמו שאנו רואין בחוש, שהכל גדל מן הארץ וכל הדברים והבריות הולכים ומנחים על הארץ ואי אפשר שיפסקו ויתרחקו מהארץ אם לא על ידי כח המכריח הינו על ידי שיש מי שמכריח הדבר ונוטלו ממקומו מהארץ, ומרחיקו ממנה וכפי כח המכריח, כן נתרחק הדבר מהארץ ואחר כך כשנפסק כח המכריח, חוזר הדבר להארץ כגון: אם זורק אדם דבר למעלה אזי על ידי כחו, מכריח הדבר ומפסיקו מהארץ וכפי כחו, כן מכריח הדבר...
שיחות הר"ן - אות קעט - גדולות נוראות השגתו
...נוראות השגתו קדם הסתלקותו אמר שכבר הוא עומד עכשו על מדרגה כזו שאי אפשר להשיג יותר בשום אפן כל זמן שמלבשין בהגוף ואמר שמתגעגע מאד מאד להפשיט גופו כי אי אפשר לו לעמד על מדרגה אחת בשום אפן כי כל ימי חייו מעולם לא עמד על מדרגה אחת אפילו כשהגיע לאיזה מדרגה עליונה שיהיה אפילו לתכלית המעלה אף על פי כן היה מחפש יותר עד שהגיע למדרגה גבוהה יותר ויותר וכן היה תמיד כל ימי חייו כמבאר במקום אחר ולבסוף הגיע למדרגה גבוהה כזו שאי אפשר בתוך הגוף להשיג יותר בשום אפן...
חיי מוהר"ן - תלד - שלא להתעקש על שום דבר. ואין לדחק את השעה
...לפניו ספר האלף בית הראשון ומפיו יקרא אלי מתוך כתביו ואני כותב על הספר בדיו ונמשך הדבר זמן רב כי בתחלה כתבתי לפניו קצת בערך חצי בוגן [גליון] ואחר כך לא נזדמן פנאי לכתב לפניו ונמשך בערך שלשה או ארבעה חדשים, ואז כתבתי לפניו עוד מעט. אחר כך נתבטל הדבר לערך שתי שנים. ופעם אחת קדם חנוכה נתעכבתי בברסלב בערך שלשה שבועות אצלו ואז כתבתי לפניו כל האלף בית. ואז כתבתי לפניו בכל יום ויום כמה שעות רצופים עד שנגמר בשלמות תהלה לאל. והיה כבד הדבר עליו מאד אך מאהבת...
חיי מוהר"ן - צח - סיפורים חדשים
...אנשים וצוה אותם שיצירו את הפלטין שלו וחלק להם את הפלטין לשני חלקים. הינו שמחצה הפלטין יהיה מטל על האחד לצירו ומחצה השני יהיה מטל על השני לצירו. וקבע להם זמן שעד אותו הזמן מחיבים הם לצירו והלכו להם אלו השני אנשים. והלך אחד מהם ויגע וטרח מאד ולמד עצמו זאת האמנות של ציור וכיור היטב היטב עד שציר את חלקו שהיה מטל עליו בציור יפה ונפלא מאד. וציר שם חיות ועופות וכיוצא בזה בציורים נפלאים ונאים מאד. והשני לא שם אל לבו גזרת המלך ולא עסק בזה כלל. וכאשר הגיע...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רכח - כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא מִסְתַּכֵּל בַּנְּשָׁמָה
...שכשהקדוש ברוך הוא מסתכל בנשמה שתוכל להחזיר בני אדם בתשובה ולעשות גרים אזי הוא יתברך בעצמו כביכול מבקש ורואה שיהיה מחלקת עליו כי 'אין מקבלין גרים לימות המשיח ולא בימי שלמה' 'משום שלחן מלכים' כי אז אינן מתגירין מאהבה רק מחמת שרואין גדלת ישראל ועקר הגרים הוא כשמתגירין בעת שישראל סחופים בעני ודחק כמו שכתוב: "מי גר אתך בעניותך" וכו' ועל כן בהכרח שיהיה מחלקת על מי שמחזיר בני אדם למוטב ומגיר גרים כדי שלא יהיה לו שום שלוה כי אז מי שמתקרב אליו הוא באמת ואזי...
שיחות הר"ן - אות קפא - גדולות נוראות השגתו
...- אות קפא - גדולות נוראות השגתו שמעתי בשמו שאמר בזו הלשון אני יודע חכמות שאם הייתי מתחיל לגלות מעט מהחכמות שאני יודע היו יכולים לחיות על ידי התענוג של השגת החכמות האלו לבד בלי שום אכילה ושתיה והיה כל העולם בטלים בכלות הנפש לשמע חכמתי והיו בני אדם יוצאים מחיותם מעצם הפלגת מתיקת נעימת עריבת החכמות שהייתי מגלה אך איני יכול לגלותם לבני אדם כי תמיד כשאני מתחיל לדבר עם אחד אני חפץ לשמע ולקבל ממנו דברים עליונים ומחמת זה הוא אינו יכול לגלות חכמתו הגדולה...
שיחות הר"ן - אות רמח - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רמח - שיחות מורנו הרב רבי נחמן אמר: טוב היה להאדם שיבחר לו איזה מקום וישב שם יומם ולילה ויעסק בתורה ותפילה ועבודת ה' וכשצריך לאכל ירוץ לתוך איזה בית ויקח שם בחפזון איזה חתיכת לחם וכיוצא להעביר רעבונו ואחר כך יחזר לעבודתו
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1211 שניות - עכשיו 11_07_2025 השעה 11:53:47 - wesi2