ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לד - וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כּהֲנִים
[לשון רבנו, זכרונו לברכה] "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל" (שמות י"ט) א. כתיב (תהלים ס"ט) : "חרפה שברה לבי" הינו החרפות ובזיונות שוברין לבו של אדם והתקון הוא על ידי שמקשר את לבו להנקדה השיך ללבו בעת הזאת ועל ידי זה נתבטל החרפה השורה על לבו. ב. כי הנה הכלל שהממשלה ביד הצדיק לפעל פעלות כרצונו כמו שדרשו חז"ל (מועד קטן ט"ז:) : "צדיק מושל" וכו' מי מושל בי צדיק וזהו בחינת (בראשית מ"ב) : "ויוסף הוא השליט" והוא שרש כלליות נשמות ישראל והם הענפים שלו המקבלים ממנו ועקר הממשלה להאיר ולהתעורר לבם לעבודת השם יתברך כמו שכתוב (דברים ל"ג) : "שמע ה' קול יהודה ואל עמו תביאנו" הינו להאיר הארת הצדיק בענפים הינו בלב ישראל וזהו : "ואל עמו תביאנו" ג. ובחינה הזאת, הינו "ויוסף הוא השליט" הוא בחינת מלאפום (בכל ספרי קבלה ומובא ב"שערי ציון" בשער תקון הנפש) ברית מרכבה ליסוד אשר הוי"ה שלו בנקוד מלאפום (עיין תיקון ע') כי המלאפום הוא האותיות מלא פום להורות, שכלי השפע הינו הפה של הצדיק הוא מלא מאלקות של השם יתברך כי לכאורה קשה למה אנו צריכין לתפילה והשם יתברך יודע מחשבות אבל מחמת שהדבור הוא כלי השפע שבהם מקבלין השפע כמו שכתוב (דברים א') : "ויברך אתכם כאשר דבר לכם" הינו לפי הדבור כן השפע אם הדבור הינו הכלי השפע הוא בשלמות ובמלואה אזי יכולין לקבל בהם רב שפע והדבורים של הצדיק בודאי הוא בשלמות ובמלואה לכן יכול להמשיך השפע לישראל ועל ידי זה נקרא בחינת מלא פום להורות שהפה שלו במלואה ובשלמות ד. וכל אחד ואחד מישראל יש בו בחינת "צדיק מושל" שהוא בחינת מלא פום כמו שכתוב (ישעיה ס') :"ועמך כלם צדיקים" וזהו פירוש (תהלים קי"ד) : "ישראל ממשלותיו" הינו 'מי מושל בי צדיק' כי יש בכל אחד מישראל דבר יקר שהוא בחינת נקדה, מה שאין בחברו כמעשה דאביי ואבא אמנא (תענית כא:) שהשיבו לו לא מצית למעבד כעבדא דאבא אמנא וכו' ובחינה הזאת שיש בו יותר מחברו הוא משפיע ומאיר ומעורר לב חברו וחברו צריך לקבל התעוררות ובחינה הזאת ממנו כמו שכתוב ומקבלין דין מן דין [תרגום: וקרא זה אל זה] (ישעי' ג). כי קדם מתן תורה היה הממשלה ביד השם יתברך ואחר מתן תורה נתן הממשלה ליד כל ישראל כל אחד לפי בחינתו כי אותיות התורה הם התלבשות רצונו של השם יתברך כי רצונו של השם יתברך שהמצוות יהיו כך למשל מצות תפילין היה רצונו שיהיה בארבע פרשיות ובתים של עור ולא של כסף כי כן רצונו נמצא שרצונו מלבש בכל התורה ועכשו שהתורה מסורה בידינו גם הרצון של השם יתברך מסורה בידינו שאנו מושלין כביכול, להיות רצונו כפי רצוננו וזה בחינת "ישראל ממשלותיו" כנ"ל וזהו שדרשו רז"ל (ירושלמי ראש השנה פא) "רבות עשית אתה ה' אלקי", קדם מתן תורה ואחר מתן תורה "נפלאותיך ומחשבותיך אלינו" הינו שהכל בידינו וזהו (תהלים פ"א) "אנכי ה' אלקיך המעלך מארץ מצרים" הינו קדם מתן תורה היה הכל אנכי ואחר מתן תורה הרחב פיך ואמלאהו זה בחינת מלאפום שהוא בחינת יוסף הוא השליט הינו מי מושל בי הינו שהשפע הוא לפי הרחבת הפה, ולפי כלי הדבור כל אחד לפי בחינתו. ה. ומלאפום, הינו בחינת: "ויוסף הוא השליט" הוא בחינת נקדה עם ואו כי בחינת יוסף נמשך מחכמה ובינה כמו שכתוב (בראשית מ"א) : "אחרי הודיע אותך את כל זאת, אין נבון וחכם כמוך" הינו חכמה ובינה ועל ידי זה נעשה "ויוסף הוא השליט" וחכמה, היא בחינת נקדה הינו יוד מעין ובינה, הוא נחל הנמשך מן המעין ועל שם המשכות, הוא ואו נקרא נחל הנמשך מן המעין שהוא יוד ו. ובחינת מלאפום יש בכללות ובפרטות כי עשרת הדברות עם הלוחות הוא בחינת מלאפום שהוא יוד והלוחות הם ואו כמו שאמרו חז"ל (בבא בתרא י"ד) והלוחות ארכן ששה ורחבן ששה והתורה עם העולם גם כן יוד וואו כי התורה היא יוד שנקראת (תהלים קי"א) : "ראשית חכמה" והעולם הוא ואו שנברא בששת ימי המעשה וצדיק עם ישראל הם גם כן יוד ואו כי צדיק הוא יוד כי הצדיקים הם נקראים חכמי העדה (עיין בהקדמת הזוהר דף ח' שמות כז עיין מאורי אור) וישראל הם בחינת ואו שהם תמכי אוריתא ונקראים ווי העמודים. ואצל כל אחד מישראל בפני עצמו יש גם כן בחינת יוד ואו יוד על שם הפה כמו שכתוב (תהלים מ"ט) "פי ידבר חכמות" ואו, על שם "והגות לבי תבונות" שהוא בחינת לוחות, שהם ואו כנ"ל כמו שכתוב (משלי ג) : "קשרם על גרגרותיך כתבם על לוח לבך" ז. וכשהלב, הינו בחינת ואו, בחינת לוחות הוא משקע באהבות רעות הינו חרפות ובזיונות, הנקרא ערלת לב (דברים י') אזי הוא בבחינת שברי לוחות וחרפה הוא בחינת ערלה כמו שכתוב (בראשית ל"ד) : "לא נוכל לתת את אחותנו לאיש אשר לו ערלה כי חרפה היא לנו" והוא בחינת אהבה נפולה ושבורה כי ידוע שהיצר הרע והקליפות נתהוים מן שבירת כלים (בהיכל הנקדים שער שבירת הכלים פרק ג'). כי שבירת כלי החסד נפלו אל בינה דבריאה הינו בינה לבא (פתח אליהו) והאור החסד נשאר ביסוד דאצילות שהוא בחינת (משלי י) : "צדיק יסוד עולם" נמצא שאהבות רעות באים משבירת כלי החסד וזה שתרגם אנקלוס: "כי חרפה היא לנו" 'ארי חסודא היא לנא' כי החרפה הינו ערלת לב הינו אהבות רעות נעשה משבירת כלי החסד כי זה נראה בחוש ש "על כל פשעים תכסה אהבה" (משלי י) אפילו אם אחד פושע נגד חברו אזי אינו מחרפהו כי האהבה מכסה על כל פשעים וכשמתקלקל ברית האהבה ביניהם הינו בחינת שבירת כלי החסד אזי מחרפהו כי החרפה הוא משבירת כלי החסד כנ"ל וכשהלב הוא משקע בחרפה, הינו בערלת לב בחינת שברי לוחות, הינו "חרפה שברה לבי" וכשמקשר הלב, הינו בחינת ואו כנ"ל להיוד, הינו נקדה, שהוא בחינת צדיק ששם האור האהבה הקדושה שורה כי אור החסד נשאר ביסוד דאצילות אזי נתבטל האהבות רעות הינו החרפות הינו ערלת לב כי הצדיק שהוא נקדה ששם שורה האהבה הקדושה יאיר להואו שהוא בחינת לב ונתבטל החרפה, הינו ערלת לב כי על כל פשעים תכסה אהבה כי שם שורה אהבה הקדושה וזהו שאמרו חז"ל (נדרים ל"ב:) בקש הקדוש ברוך הוא להוציא כהנה משם. ובשביל שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום נטלה משם ונתנה לאברהם שנאמר: "אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק" וזהו כשהקדוש ברוך הוא נתן הכהנה לפינחס אמר: "הנני נותן לו את בריתי שלום" (במדבר כ"ה) כי הכהנה היא בחינת אהבה הוא אברהם שורה במקום ברית שלום הינו צדיק יסוד עולם ח. נמצא שצריך כל אחד לדבר בינו לבין קונו כדי שיאיר בחינת נקדה בחינת: "פי ידבר חכמות" להואו שהוא בחינת: "והגות לבי תבונות" ועל ידי זה נתבטל ערלת לבו הינו חרפות הינו אהבות רעות. וגם צריך כל אדם לדבר עם חברו ביראת שמים כדי לקבל התעוררות בלבו מהנקדה שיש בחברו יותר ממנו כמו שכתוב "ומקבלין דין מן דין" כי בזה הבחינה שיש בחברו יותר ממנו זאת הבחינה הוא בחינת נקדה ושם בהנקדה הזאת שורה האהבה הנקרא כהן והנקדה הזאת הוא בחינת צדיק לגבי חברו והנקדה הזאת מאיר ללב חברו, הנקרא ואו וכל הנקדות הללו הינו הנקדה הנקרא פי ידבר חכמות וגם הנקדה שיש בכל אחד מה שאין בחברו הם ענפים להצדיק שהוא נקדה כלליות של כל ישראל שהכל צריכין לקבל מתחלה מהצדיק ואחר כך יקבלו דין מן דין וכל אחד יקבל מנה ובה ועל ידי שלשה בחינות אלו נתבטל החרפות הינו ערלת לב הינו אהבות רעות וזהו : "על כל פשעים תכסה אהבה" כי שם שורה אהבה הקדושה וזהו כשנולד יוסף הצדיק אמרה רחל: "אסף אלהים את חרפתי" (בראשית ל') כי כשנתגלה הנקדה ששם אהבה הקדושה אזי נתבטל החרפות הינו ערלת לב הינו אהבות רעות וזה שכתוב אצל יוסף (שם מה) : "כי פי המדבר אליכם" ופרש רש"י: 'כפי כן לבי' (עיין מגילה טז:) הינו שהאיר הנקדה שלו בואו שלו שהאיר פי ידבר חכמות בהגות לבי תבונות וכתיב בו (שם נ) : "וידבר על לבם" פרש רש"י: 'דברים המתישבין על הלב' הינו שהאיר הנקדה כלליות שלו בלב כל ישראל נמצא שעל ידי שלש בחינות אלו הינו התקשרות הצדיקים והם יאירו בו כי הם הנקדה כלליות ישראל ויעוררו את לבו וגם על ידי שידבר עם חברו יכול גם כן כל אחד ואחד להאיר ולעורר לב חברו וגם על ידי עצמו שמדבר בינו לבין קונו יכול גם כן לעורר את לבבו על ידי פי ידבר חכמות ויסיר ממנו ערלת לב וזהו פרוש: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים" הינו בחינת אהבה הקדושה כנ"ל "וגוי קדוש", הינו קדש שהוא בחינת נקדה וואו הוא בחינת לב כנ"ל. על ידי מה תבוא לבחינת אהבה ולבחינת קדש ואו על ידי אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל כי משה הוא נקדה כלליות נשמות ישראל שבתחלה צריכין הכל לקבל מהנקדה כלליות ואחר כך צריך כל אחד ואחד להאיר בחברו מהנקדה שיש בו וגם יוכל להאיר מנה ובה מהנקדה שבו, שהוא "פי ידבר חכמות" להואו, שהוא "והגות לבי תבונות" ואז נקרא גוי קדוש הינו קדש ואו שהנקדה מאיר להואו ועל ידי זה, "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים" הינו אהבה הקדושה כי כשתקבל מן כל הנקדות הללו הן מנה ובה והן מהנקדות שבכל אחד מישראל הן מנקדה כלליות ששם אצל כל הנקדות שורה אהבה קדושה הנקרא כהן כמו שכתוב "הנני נותן לו את בריתי שלום" והנקדה הוא ברית שלום כמו שכתוב ב"עץ חיים": שהאור החסד נשאר ביסוד דאצילות. [וכשמדבר עם חברו ביראת שמים מקבל הנקדה שבלב חברו בלי לבוש ולפעמים מקבל הנקדה מחברו על ידי דברים אחרים שמספר עמו כי יש לפעמים שיכולין לקבל אור והתעוררות לעבודת השם יתברך מהנקדה של חברו על ידי שיחת חלין שמדברין עמו ואז מקבלין אור הנקדה על ידי התלבשות כי לפעמים צריכה הנקדה להתלבש והיא מתלבשת בדבורים אלו והוא מקבל ממנה]
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]
"וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ.
אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
א. כְּתִיב: "חֶרְפָּה שָׁבְרָה לִבִּי"
הַיְנוּ הַחֲרָפוֹת וּבִזְיוֹנוֹת שׁוֹבְרִין לִבּוֹ שֶׁל אָדָם
וְהַתִּקּוּן הוּא
עַל יְדֵי שֶׁמְּקַשֵּׁר אֶת לִבּוֹ
לְהַנְּקֻדָּה הַשַּׁיָּך לְלִבּוֹ בָּעֵת הַזּאת
וְעַל יְדֵי זֶה נִתְבַּטֵּל הַחֶרְפָּה הַשּׁוֹרָה עַל לִבּוֹ.
ב. כִּי הִנֵּה הַכְּלָל
שֶׁהַמֶּמְשָׁלָה בְּיַד הַצַּדִּיק לִפְעל פְּעֻלּוֹת כִּרְצוֹנוֹ
כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ חֲזַ"ל: "צַדִּיק מוֹשֵׁל" וְכוּ' מִי מוֹשֵׁל בִּי צַדִּיק
וְזֶהוּ בְּחִינַת: "וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט"
וְהוּא שׁרֶשׁ כְּלָלִיּוּת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל
וְהֵם הָעֲנָפִים שֶׁלּוֹ הַמְקַבְּלִים מִמֶּנּוּ
וְעִקַּר הַמֶּמְשָׁלָה
לְהָאִיר וּלְהִתְעוֹרֵר לִבָּם לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
כמו שכתוב: "שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה וְאֶל עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ"
הַיְנוּ לְהָאִיר הֶאָרַת הַצַּדִּיק
בַּעֲנָפִים הַיְנוּ בְּלֵב יִשְׂרָאֵל
וְזֶהוּ: "וְאֶל עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ"
ג. וּבְחִינָה הַזּאת, הַיְנוּ "וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט"
הוּא בְּחִינַת מְלָאפוּם
בְּרִית מֶרְכָּבָה לַיְסוֹד
אֲשֶׁר הוי"ה שֶׁלּוֹ בְּנִקּוּד מְלָאפוּם
כִּי הַמְּלָאפוּם הוּא הָאוֹתִיּוֹת מְלא פוּם
לְהוֹרוֹת, שֶׁכְּלֵי הַשֶּׁפַע
הַיְנוּ הַפֶּה שֶׁל הַצַּדִּיק
הוּא מָלֵא מֵאֱלקוּת שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
כִּי לִכְאוֹרָה קָשֶׁה
לָמָּה אָנוּ צְרִיכִין לִתְפִילָּה
וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך יוֹדֵעַ מַחֲשָׁבוֹת
אֲבָל מֵחֲמַת שֶׁהַדִּבּוּר הוּא כְּלֵי הַשֶּׁפַע
שֶׁבָּהֶם מְקַבְּלִין הַשֶּׁפַע
כמו שכתוב: "וִיבָרֵך אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם"
הַיְנוּ לְפִי הַדִּבּוּר כֵּן הַשֶּׁפַע
אִם הַדִּבּוּר הַיְנוּ הַכְּלֵי הַשֶּׁפַע
הוּא בִּשְׁלֵמוּת וּבִמְלוֹאָהּ
אֲזַי יְכוֹלִין לְקַבֵּל בָּהֶם רב שֶׁפַע
וְהַדִּבּוּרִים שֶׁל הַצַּדִּיק
בְּוַדַּאי הוּא בִּשְׁלֵמוּת וּבִמְלוֹאָהּ
לָכֵן יָכוֹל לְהַמְשִׁיך הַשֶּׁפַע לְיִשְׂרָאֵל
וְעַל יְדֵי זֶה נִקְרָא בְּחִינַת מְלא פוּם
לְהוֹרוֹת שֶׁהַפֶּה שֶׁלּוֹ בִּמְלוֹאָהּ וּבִשְׁלֵמוּת
ד. וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל
יֵשׁ בּוֹ בְּחִינַת "צַדִּיק מוֹשֵׁל"
שֶׁהוּא בְּחִינַת מְלא פוּם
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב:"וְעַמֵּך כֻּלָּם צַדִּיקִים"
וזהו פירוש: "יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו"
הַיְנוּ 'מִי מוֹשֵׁל בִּי צַדִּיק'
כִּי יֵשׁ בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל
דָּבָר יָקָר
שֶׁהוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה, מַה שֶּׁאֵין בַּחֲבֵרוֹ
כְּמַעֲשֵׂה דְּאַבַּיֵי וְאַבָּא אֻמָּנָא
שֶׁהֵשִׁיבוּ לוֹ לָא מָצִית לְמֶעֱבַד כְּעֻבְדָּא דְּאַבָּא אֻמָּנָא וְכוּ'
וּבְחִינָה הַזּאת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יוֹתֵר מֵחֲבֵרוֹ
הוּא מַשְׁפִּיעַ וּמֵאִיר וּמְעוֹרֵר לֵב חֲבֵרוֹ
וַחֲבֵרוֹ צָרִיך לְקַבֵּל הִתְעוֹרְרוּת וּבְחִינָה הַזּאת מִמֶּנּוּ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וּמְקַבְּלִין דֵּין מִן דֵּין [תרגום: וקרא זה אל זה] .
כִּי קדֶם מַתַּן תּוֹרָה
הָיָה הַמֶּמְשָׁלָה בְּיַד הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
וְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה
נָתַן הַמֶּמְשָׁלָה לְיַד כָּל יִשְׂרָאֵל
כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ
כִּי אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה
הֵם הִתְלַבְּשׁוּת רְצוֹנוֹ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
כִּי רְצוֹנוֹ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך שֶׁהַמִּצְווֹת יִהְיוּ כָּך
לְמָשָׁל מִצְוַת תְּפִילִּין
הָיָה רְצוֹנוֹ שֶׁיִּהְיֶה בְּאַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת וּבַתִּים שֶׁל עוֹר וְלא שֶׁל כֶּסֶף
כִּי כֵן רְצוֹנוֹ
נִמְצָא שֶׁרְצוֹנוֹ מְלֻבָּשׁ בְּכָל הַתּוֹרָה
וְעַכְשָׁו שֶׁהַתּוֹרָה מְסוּרָה בְּיָדֵינוּ
גַּם הָרָצוֹן שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך מְסוּרָה בְּיָדֵינוּ
שֶׁאָנוּ מוֹשְׁלִין כִּבְיָכוֹל, לִהְיוֹת רְצוֹנוֹ כְּפִי רְצוֹנֵנוּ
וְזֶה בְּחִינַת "יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו" כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ שֶׁדָּרְשׁוּ רַזַ"ל
"רַבּוֹת עָשִׂיתָ אַתָּה ה' אֱלקַי", קדֶם מַתַּן תּוֹרָה
וְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה "נִפְלְאוֹתֶיך וּמַחְשְׁבוֹתֶיך אֵלֵינוּ"
הַיְנוּ שֶׁהַכּל בְּיָדֵינוּ
וְזֶהוּ "אָנכִי ה' אֱלקֶיך הַמַּעַלְך מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"
הַיְנוּ קדֶם מַתַּן תּוֹרָה
הָיָה הַכּל אָנכִי
וְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה
הַרְחֶב פִּיך וַאֲמַלְאֵהוּ
זֶה בְּחִינַת מְלָאפוּם
שֶׁהוּא בְּחִינַת יוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט
הַיְנוּ מִי מוֹשֵׁל בִּי
הַיְנוּ שֶׁהַשֶּׁפַע הוּא לְפִי הַרְחָבַת הַפֶּה, וּלְפִי כְּלֵי הַדִּבּוּר
כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ.
ה. וּמְלָאפוּם, הַיְנוּ בְּחִינַת: "וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט"
הוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה עִם וָאו
כִּי בְּחִינַת יוֹסֵף נִמְשָׁך מֵחָכְמָה וּבִינָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אוֹתְך אֶת כָּל זאת, אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹך"
הַיְנוּ חָכְמָה וּבִינָה
וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה "וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט"
וְחָכְמָה, הִיא בְּחִינַת נְקֻדָּה
הַיְנוּ יוּד
מַעְיָן
וּבִינָה, הוּא נַחַל הַנִּמְשָׁך מִן הַמַּעְיָן
וְעַל שֵׁם הַמַּשְׁכוּת, הוּא וָאו
נִקְרָא נַחַל הַנִּמְשָׁך מִן הַמַּעְיָן
שֶׁהוּא יוּד
ו. וּבְחִינַת מְלָאפוּם יֵשׁ בִּכְלָלוּת וּבִפְרָטוּת
כִּי עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת עִם הַלּוּחוֹת
הוּא בְּחִינַת מְלָאפוּם שֶׁהוּא יוּד
וְהַלּוּחוֹת הֵם וָאו
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל
וְהַלּוּחוֹת אָרְכָּן שִׁשָּׁה וְרָחְבָּן שִׁשָּׁה
וְהַתּוֹרָה עִם הָעוֹלָם גַּם כֵּן יוּד וּוָאו
כִּי הַתּוֹרָה הִיא יוּד
שֶׁנִּקְרֵאת: "רֵאשִׁית חָכְמָה"
וְהָעוֹלָם הוּא וָאו
שֶׁנִּבְרָא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה
וְצַדִּיק עִם יִשְׂרָאֵל
הֵם גַּם כֵּן יוּד וָאו
כִּי צַדִּיק הוּא יוּד
כִּי הַצַּדִּיקִים הֵם נִקְרָאִים חַכְמֵי הָעֵדָה
וישראל הם בחינת ואו
שהם תמכי אוריתא
ונקראים ווי העמודים.
וְאֵצֶל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בִּפְנֵי עַצְמוֹ
יֵשׁ גַּם כֵּן בְּחִינַת יוּד וָאו
יוד על שם הפה
כמו שכתוב "פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת"
וָאו, עַל שֵׁם "וְהָגוּת לִבִּי תְּבוּנוֹת"
שֶׁהוּא בְּחִינַת לוּחוֹת, שֶׁהֵם וָאו כַּנַּ"ל
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "קָשְׁרֵם עַל גַּרְגְּרוֹתֶיך כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּך"
ז. וּכְשֶׁהַלֵּב, הַיְנוּ בְּחִינַת וָאו, בְּחִינַת לוּחוֹת
הוּא מְשֻׁקָּע בְּאַהֲבוֹת רָעוֹת
הַיְנוּ חֲרָפוֹת וּבִזְיוֹנוֹת, הַנִּקְרָא עָרְלַת לֵב
אֲזַי הוּא בִּבְחִינַת שִׁבְרֵי לוּחוֹת
וְחֶרְפָּה הוּא בְּחִינַת עָרְלָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לא נוּכַל לָתֵת אֶת אֲחוֹתֵנוּ לְאִישׁ אֲשֶׁר לוֹ עָרְלָה כִּי חֶרְפָּה הִיא לָנוּ"
וְהוּא בְּחִינַת אַהֲבָה נְפוּלָה וּשְׁבוּרָה
כִּי יָדוּעַ שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע וְהַקְּלִיפּוֹת
נִתְהַוִּים מִן שְׁבִירַת כֵּלִים .
כִּי שְׁבִירַת כְּלֵי הַחֶסֶד
נָפְלוּ אֶל בִּינָה דִּבְרִיאָה
הַיְנוּ בִּינָה לִבָּא
וְהָאוֹר הַחֶסֶד נִשְׁאָר בִּיסוֹד דַּאֲצִילוּת
שֶׁהוּא בְּחִינַת: "צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם"
נִמְצָא שֶׁאַהֲבוֹת רָעוֹת
בָּאִים מִשְּׁבִירַת כְּלֵי הַחֶסֶד
וְזֶה שֶׁתִּרְגֵּם אֻנְקְלוֹס: "כִּי חֶרְפָּה הִיא לָנוּ"
'אֲרֵי חִסוּדָא הִיא לָנָא'
כִּי הַחֶרְפָּה
הַיְנוּ עָרְלַת לֵב
הַיְנוּ אֲהָבוֹת רָעוֹת
נַעֲשֶׂה מִשְּׁבִירַת כְּלֵי הַחֶסֶד
כִּי זֶה נִרְאֶה בְּחוּשׁ
שֶׁ "עַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה"
אֲפִילּוּ אִם אֶחָד פּוֹשֵׁעַ נֶגֶד חֲבֵרוֹ
אֲזַי אֵינוֹ מְחָרְפֵהוּ
כִּי הָאַהֲבָה מְכַסָּה עַל כָּל פְּשָׁעִים
וּכְשֶׁמִּתְקַלְקֵל בְּרִית הָאַהֲבָה בֵּינֵיהֶם
הַיְנוּ בְּחִינַת שְׁבִירַת כְּלֵי הַחֶסֶד
אֲזַי מְחָרְפֵהוּ
כִּי הַחֶרְפָּה הוּא מִשְּׁבִירַת כְּלֵי הַחֶסֶד כַּנַּ"ל
וּכְשֶׁהַלֵּב הוּא מְשֻׁקָּע בְּחֶרְפָּה, הַיְנוּ בְּעָרְלַת לֵב
בְּחִינַת שִׁבְרֵי לוּחוֹת, הַיְנוּ "חֶרְפָּה שָׁבְרָה לִבִּי"
וּכְשֶׁמְּקַשֵּׁר הַלֵּב, הַיְנוּ בְּחִינַת וָאו כַּנַּ"ל
לְהַיּוּד, הַיְנוּ נְקֻדָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת צַדִּיק
שֶׁשָּׁם הָאוֹר הָאַהֲבָה הַקְּדוֹשָׁה שׁוֹרֶה
כִּי אוֹר הַחֶסֶד נִשְׁאָר בִּיסוֹד דַּאֲצִילוּת
אֲזַי נִתְבַּטֵּל הָאַהֲבוֹת רָעוֹת
הַיְנוּ הַחֲרָפוֹת הַיְנוּ עָרְלַת לֵב
כִּי הַצַּדִּיק שֶׁהוּא נְקֻדָּה
שֶׁשָּׁם שׁוֹרָה הָאַהֲבָה הַקְּדוֹשָׁה
יָאִיר לְהַוָּאו שֶׁהוּא בְּחִינַת לֵב
וְנִתְבַּטֵּל הַחֶרְפָּה, הַיְנוּ עָרְלַת לֵב
כִּי עַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה
כִּי שָׁם שׁוֹרָה אַהֲבָה הַקְּדוֹשָׁה
וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ חַזַ"ל
בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא לְהוֹצִיא כְּהֻנָּה מִשֵּׁם.
וּבִשְׁבִיל שֶׁהִקְדִּים בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְבִרְכַּת הַמָּקוֹם
נְטָלָהּ מִשֵּׁם וּנְתָנָהּ לְאַבְרָהָם
שֶׁנֶּאֱמַר: "אַתָּה כהֵן לְעוֹלָם עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק"
וְזֶהוּ כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא נָתַן הַכְּהֻנָּה לְפִינְחָס
אָמַר: "הִנְנִי נוֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם"
כִּי הַכְּהֻנָּה הִיא בְּחִינַת אַהֲבָה
הוּא אַבְרָהָם
שׁוֹרָה בִּמְקוֹם בְּרִית שָׁלוֹם
הַיְנוּ צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם
ח. נִמְצָא שֶׁצָּרִיך כָּל אֶחָד לְדַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ
כְּדֵי שֶׁיָּאִיר בְּחִינַת נְקֻדָּה
בְּחִינַת: "פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת"
לְהַוָּאו
שֶׁהוּא בְּחִינַת: "וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת"
וְעַל יְדֵי זֶה נִתְבַּטֵּל עָרְלַת לִבּוֹ
הַיְנוּ חֲרָפוֹת
הַיְנוּ אֲהָבוֹת רָעוֹת.
וְגַם צָרִיך כָּל אָדָם לְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ בְּיִרְאַת שָׁמַיִם
כְּדֵי לְקַבֵּל הִתְעוֹרְרוּת בְּלִבּוֹ
מֵהַנְּקֻדָּה שֶׁיֵּשׁ בַּחֲבֵרוֹ יוֹתֵר מִמֶּנּוּ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וּמְקַבְּלִין דֵּין מִן דֵּין"
כִּי בְּזֶה הַבְּחִינָה שֶׁיֵּשׁ בַּחֲבֵרוֹ יוֹתֵר מִמֶּנּוּ
זאת הַבְּחִינָה הוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה
וְשָׁם בְּהַנְּקֻדָּה הַזּאת
שׁוֹרָה הָאַהֲבָה הַנִּקְרָא כּהֵן
וְהַנְּקֻדָּה הַזּאת
הוּא בְּחִינַת צַדִּיק לְגַבֵּי חֲבֵרוֹ
וְהַנְּקֻדָּה הַזּאת
מֵאִיר לְלֵב חֲבֵרוֹ, הַנִּקְרָא וָאו
וְכָל הַנְּקֻדּוֹת הַלָּלוּ
הַיְנוּ הַנְּקֻדָּה הַנִּקְרָא פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת
וְגַם הַנְּקֻדָּה שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד מַה שֶּׁאֵין בַּחֲבֵרוֹ
הֵם עֲנָפִים לְהַצַּדִּיק
שֶׁהוּא נְקֻדָּה כְּלָלִיּוּת שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל
שהכל צריכין לְקַבֵּל מִתְּחִלָּה מֵהַצַּדִּיק
וְאַחַר כָּך יְקַבְּלוּ דֵּין מִן דֵּין
וְכָל אֶחָד יְקַבֵּל מִנֵּהּ וּבֵהּ
וְעַל יְדֵי שְׁלשָׁה בְּחִינוֹת אֵלּוּ
נִתְבַּטֵּל הַחֲרָפוֹת
הַיְנוּ עָרְלַת לֵב
הַיְנוּ אַהֲבוֹת רָעוֹת
וְזֶהוּ: "עַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה"
כִּי שָׁם שׁוֹרָה אַהֲבָה הַקְּדוֹשָׁה
וְזֶהוּ כְּשֶׁנּוֹלַד יוֹסֵף הַצַּדִּיק
אָמְרָה רָחֵל: "אָסַף אֱלהִים אֶת חֶרְפָּתִי"
כִּי כְּשֶׁנִּתְגַּלָּה הַנְּקֻדָּה שֶׁשָּׁם אַהֲבָה הַקְּדוֹשָׁה
אֲזַי נִתְבַּטֵּל הַחֲרָפוֹת
הַיְנוּ עָרְלַת לֵב
הַיְנוּ אַהֲבוֹת רָעוֹת
וְזֶה שֶׁכָּתוּב אֵצֶל יוֹסֵף: "כִּי פִּי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם"
וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: 'כְּפִי כֵּן לִבִּי'
הַיְנוּ שֶׁהֵאִיר הַנְּקֻדָּה שֶׁלּוֹ
בַּוָּאו שֶׁלּוֹ
שֶׁהֵאִיר פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת
בְּהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת
וכתיב בו: "וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם"
פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: 'דְּבָרִים הַמִּתְיַשְּׁבִין עַל הַלֵּב'
הַיְנוּ שֶׁהֵאִיר הַנְּקֻדָּה כְּלָלִיּוּת שֶׁלּוֹ
בְּלֵב כָּל יִשְׂרָאֵל
נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת אֵלּוּ
הַיְנוּ הִתְקַשְּׁרוּת הַצַּדִּיקִים
וְהֵם יָאִירוּ בּוֹ
כִּי הֵם הַנְּקֻדָּה כְּלָלִיּוּת יִשְׂרָאֵל
וִיעוֹרְרוּ אֶת לִבּוֹ
וְגַם עַל יְדֵי שֶׁיְּדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ
יָכוֹל גַּם כֵּן כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְהָאִיר וּלְעוֹרֵר לֵב חֲבֵרוֹ
וְגַם עַל יְדֵי עַצְמוֹ
שֶׁמְּדַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ
יָכוֹל גַּם כֵּן לְעוֹרֵר אֶת לְבָבוֹ
עַל יְדֵי פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת
וְיָסִיר מִמֶּנּוּ עָרְלַת לֵב
וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כּהֲנִים"
הַיְנוּ בְּחִינַת אַהֲבָה הַקְּדוֹשָׁה כַּנַּ"ל
"וְגוֹי קָדוֹשׁ", הַיְנוּ קדֶשׁ
שֶׁהוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה
וּוָאו הוּא בְּחִינַת לֵב כַּנַּ"ל.
עַל יְדֵי מַה תָּבוֹא לִבְחִינַת אַהֲבָה
וְלִבְחִינַת קדֶשׁ וָאו
עַל יְדֵי אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
כִּי משֶׁה הוּא נְקֻדָּה כְּלָלִיּוּת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל
שֶׁבַּתְּחִלָּה צְרִיכִין הַכּל לְקַבֵּל מֵהַנְּקֻדָּה כְּלָלִיּוּת
וְאַחַר כָּך צָרִיך כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְהָאִיר בַּחֲבֵרוֹ מֵהַנְּקֻדָּה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ
וְגַם יוּכַל לְהָאִיר מִנֵּהּ וּבֵהּ
מֵהַנְּקֻדָּה שֶׁבּוֹ, שֶׁהוּא "פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת"
לְהַוָּאו, שֶׁהוּא "וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת"
וְאָז נִקְרָא גּוֹי קָדוֹשׁ
הַיְנוּ קדֶשׁ וָאו
שֶׁהַנְּקֻדָּה מֵאִיר לְהַוָּאו
וְעַל יְדֵי זֶה, "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כּהֲנִים"
הַיְנוּ אַהֲבָה הַקְּדוֹשָׁה
כִּי כְּשֶׁתְּקַבֵּל מִן כָּל הַנְּקֻדּוֹת הַלָּלוּ
הֵן מִנֵּהּ וּבֵהּ
וְהֵן מֵהַנְּקֻדּוֹת שֶׁבְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל
הֵן מִנְּקֻדָּה כְּלָלִיּוּת
שֶׁשָּׁם אֵצֶל כָּל הַנְּקֻדּוֹת שׁוֹרָה אַהֲבָה קְדוֹשָׁה
הַנִּקְרָא כּהֵן
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "הִנְנִי נוֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם"
וְהַנְּקֻדָּה הוּא בְּרִית שָׁלוֹם
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּ"עֵץ חַיִּים": שֶׁהָאוֹר הַחֶסֶד נִשְׁאָר בִּיסוֹד דַּאֲצִילוּת.
[וּכְשֶׁמְּדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ בְּיִרְאַת שָׁמַיִם
מְקַבֵּל הַנְּקֻדָּה שֶׁבְּלֵב חֲבֵרוֹ בְּלִי לְבוּשׁ
וְלִפְעָמִים מְקַבֵּל הַנְּקֻדָּה מֵחֲבֵרוֹ
עַל יְדֵי דְּבָרִים אֲחֵרִים שֶׁמְּסַפֵּר עִמּוֹ
כִּי יֵשׁ לִפְעָמִים שֶׁיְּכוֹלִין לְקַבֵּל אוֹר וְהִתְעוֹרְרוּת לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך מֵהַנְּקֻדָּה שֶׁל חֲבֵרוֹ
עַל יְדֵי שִׂיחַת חֻלִּין שֶׁמְּדַבְּרִין עִמּוֹ
וְאָז מְקַבְּלִין אוֹר הַנְּקֻדָּה עַל יְדֵי הִתְלַבְּשׁוּת
כִּי לִפְעָמִים צְרִיכָה הַנְּקֻדָּה לְהִתְלַבֵּשׁ
וְהִיא מִתְלַבֶּשֶׁת בְּדִבּוּרִים אֵלּוּ
וְהוּא מְקַבֵּל מִמֶּנָּה]
ספר המידות - שוחט
ספר המידות - שוחט חלק שני א. על ידי שוחטים הגונים בני אדם מרחמים זה על זה, והוא הדין להפך. ב. השוחט שהוא מקים כבוד אב, הקדוש ברוך הוא משמרו, שלא להאכיל טרפות, והוא הדין להפך. ג. על ידי השוחטים, הרשעים המאכילין טרפות, הגזלות נתרבה בעולם. ד. הזכי הראות יכולים לראות על החלפים של השוחטים את הכלי בית המקדש. ה. מי שנתאלם בפתע פתאום, יעבירו על פיו חלף כשר....
שיחות הר"ן - אות קסג - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
...איש אחד מזלאטיפאלי שבהיותו יושב רבנו, זכרונו לברכה בזלאטיפאלי פעם אחת בקיץ התפלל רבנו זכרונו לברכה, בבקר השכם ואחר כך שלח את בתו הילדה שרה תחיה וקראה אותו ובא לרבנו זכרונו לברכה, ואמר לו רבנו זכרונו לברכה. לך עמי לטיל והלך עמו חוץ לעיר והלך בין העשבים ענה רבנו, זכרונו לברכה ואמר. אם היית זוכה לשמע את קול השירות והתשבחות של העשבים, איך כל עשב ועשב אומר שירה להשם יתברך בלי פניה ובלי שום מחשבות זרות ואינם מצפים לשום תשלום גמול, כמה יפה ונאה כששומעין...
שיחות הר"ן - אות קנה
...המתחיל צריך לזהר מאד להיות בשמחה בשבת וכו' כל זה אמר בליל שבת קדש ובתחלה שאל אותי: האתה שמח בשבת ? השבתי: אני לפעמים נתעורר עלי איזה יראה בשבת והשיב: לא כך הוא, העקר הוא שמחה ואז הוכיח אותי הרבה להיות בשמחה דיקא בשבת ואז אמר כל הענין הנדפס ב"לקוטי תנינא" סימן י"ז הנזכר לעיל מענין מעלת השמחה בשבת ונכלל שם שגם היראה עקר עליתה על ידי השמחה של שבת דיקא הינו שעקר הוא רק השמחה בשבת ואז דיקא עולה היראה שהוא בחינת מה שקורין יראה והאריך הרבה בשיחה הקדושה...
שבחי הר"ן - אות יד
...הר"ן - אות יד וכל דבר ודבר שרצה לעשות בעבודת השם היה קשה עליו מאד בכל מיני כבדות שבעולם ובתחלה היה קשה עליו מאד לישב יחידי בבית מיחד איזה שעות רצופים לעסק בעבודת ה' וזה הדבר היה קשה עליו מאד בתחלה אך הוא זכרונו לברכה, היה מכריח עצמו מאד ושבר תאוותו וישב כמה וכמה שעות בכל יום בהתבודדות בחדר מיחד וכן היה קשה עליו מאד מאד העבודה שהיה צריך לעשות בכל יום וכל כך היה קשה עליו עד שלא היה אפשר לשא כלל העל מגדל הכבדות שהיה כבד וקשה עליו מאד מאד ורק על ידי...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלו - אַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְך עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ
...- אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו זהו מה שאמרו רז"ל 'הוי דן את כל אדם לכף זכות' כי כשיש מחלקת על אדם צריך לחקר למצא זכות בחברו, במה שחולק עליו כדי לדונו לכף זכות כי המחלקת לא ימנע משני פנים או מחמת שחבירו גדול ממנו במעלה ועל כן חולק עליו על שלא הגיע למדרגתו ואזי צריך להשתדל שיגיע הוא גם כן למדרגת חברו בכדי שיהיו שניהם שוים ואזי לא יהיה מחלקת או לפעמים להפך שהוא גדול מחברו והמחלקת מחמת שחברו מתקנא בו, על שלא הגיע למדרגתו...
חיי מוהר"ן - תקצד - עבודת השם
...אני וחברי רבי נפתלי קדם שבועות ואז נדמה לי שהוא מקפיד קצת על שאני שוקד על דלתותיו יותר מדאי כי נסעתי אז כמה פעמים רצופים אליו ותכף כשנכנסתי אליו ומצאתיו בבית הגדול שלו שהיה סמוך לבית המדרש ונתן לי שלום ואמר לי שלום עליכם, [סע בריא] וחיך קצת. אחר כך נשאר יושב במקום שישב שם סמוך להדלת שהיתה לחוץ נגד הבית המדרש הישן, ואז דבר עמי ונחם אותי מאד ואמר לי איך אתה יודע מה השם יתברך רוצה לעשות ממך היום אתה כך ולאחר כך תהיה וכו'. ענה ואמר יהיה נעשה עמך וכו'...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עח - בְּעִנְיַן הַנְהָגַת הַפְּשִׁיטוּת שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת
...הצדיק האמת בענין הנהגת הפשיטות של הצדיק האמת הינו כי לפעמים הצדיק האמת הוא איש פשוט ממש [שקורין פראסטיק] שמתנהג עצמו בדרכי הפשיטות ואינו מגלה שום תורה ועוסק בשיחת חלין וכיוצא והוא אז בחינת איש פשוט ממש דע, כי עקר החיים היא התורה, כמו שכתוב: "כי הוא חייך וארך ימיך" 'וכל הפורש מן התורה כפורש מן החיים' ועל כן לכאורה, הדבר תמוה ונפלא איך אפשר לפרש עצמו מן התורה אפילו שעה קלה ובאמת זהו מן הנמנע ובלתי אפשר להיות דבוק בהתורה, תמיד יומם ולילה, בלי הפסק רגע...
שיחות הר"ן - אות כז
...שעה לעשות הרבה בעבודת ה' כי עקר הוא העשיה, ללמד הרבה ולעשות מצוות הרבה ולהתפלל ולהתחנן הרבה לשפך לבו לפניו יתברך, וכיוצא בזה שאר עניני עבודת ה' אף על פי כן אל תהי נבהל כשאתה רואה בספרים קדושים עניני עבודות הרבה אל תהי נבהל מפני זה לאמר מתי אוכל לקים אחת מהנה מכל הענינים הללו, מכל שכן כלם כי צריך לבל יהיה מבהל לחטף הכל בבת אחת רק לילך בנחת בהדרגה מעט מעט ולא שיהא מבהל ומבלבל שרוצה לקים ולחטף הכל בבת אחת ומחמת זה נתבלבל לגמרי כמו שיש בשרפה חס ושלום...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עה - הִסְתַּכְּלוּת פְּנֵי הַצַּדִּיקִים לְבַד הוּא גַם כֵּן דָּבָר גָּדוֹל מְאד
...ח"ב - תורה עה - הסתכלות פני הצדיקים לבד הוא גם כן דבר גדול מאד הסתכלות פני הצדיקים לבד הוא גם כן דבר גדול מאד כי אמרו רבותינו, זכרונם לברכה, שהתלמיד חכם הוא גדול מן התורה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה . 'כמה טפשאי שאר אנשי, דקימו מקמי ספר תורה ולא קימי מקמי גברא רבה' נמצא שהתלמיד חכם הוא גדול יותר מן התורה ואצל התורה מצינו, שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה כי המאור שבה מחזירו למוטב מכל שכן אור הצדיק שההסתכלות בו לבד הוא מועיל לקדשה מאד בודאי כשזוכין...
חיים נצחיים? ובילע המוות לנצח?
...כאן breslev.eip.co.il/?key=564 בטקסט הבא: "העולם סוברים שכשיבוא משיח לא ימותו לא כן הוא, אפילו משיח בעצמו גם הוא ימות. ואמר זאת ברבים" רציתי לשאול כיצד העניין הנ"ל עולה בקנה אחד עם העניין של החיים הנצחיים לעתיד לבוא. תודה. תשובה: אכן רבי נחמן מנפץ כאן מיתוס מאוד פופולארי, והוא את העניין של החיים הנצחיים לעתיד לבוא. מסיבות שונות ומשונות לרוב העולם נדמה להם שהם זה הגוף שלהם. ומשום כך נדמה להם שהעניין של חיים נצחיים הולל על הגוף, דהיינו שהגוף שלהם יחייה...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1396 שניות - עכשיו 29_03_2024 השעה 04:13:21 - wesi2