ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לד - וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כּהֲנִים
[לשון רבנו, זכרונו לברכה] "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל" (שמות י"ט) א. כתיב (תהלים ס"ט) : "חרפה שברה לבי" הינו החרפות ובזיונות שוברין לבו של אדם והתקון הוא על ידי שמקשר את לבו להנקדה השיך ללבו בעת הזאת ועל ידי זה נתבטל החרפה השורה על לבו. ב. כי הנה הכלל שהממשלה ביד הצדיק לפעל פעלות כרצונו כמו שדרשו חז"ל (מועד קטן ט"ז:) : "צדיק מושל" וכו' מי מושל בי צדיק וזהו בחינת (בראשית מ"ב) : "ויוסף הוא השליט" והוא שרש כלליות נשמות ישראל והם הענפים שלו המקבלים ממנו ועקר הממשלה להאיר ולהתעורר לבם לעבודת השם יתברך כמו שכתוב (דברים ל"ג) : "שמע ה' קול יהודה ואל עמו תביאנו" הינו להאיר הארת הצדיק בענפים הינו בלב ישראל וזהו : "ואל עמו תביאנו" ג. ובחינה הזאת, הינו "ויוסף הוא השליט" הוא בחינת מלאפום (בכל ספרי קבלה ומובא ב"שערי ציון" בשער תקון הנפש) ברית מרכבה ליסוד אשר הוי"ה שלו בנקוד מלאפום (עיין תיקון ע') כי המלאפום הוא האותיות מלא פום להורות, שכלי השפע הינו הפה של הצדיק הוא מלא מאלקות של השם יתברך כי לכאורה קשה למה אנו צריכין לתפילה והשם יתברך יודע מחשבות אבל מחמת שהדבור הוא כלי השפע שבהם מקבלין השפע כמו שכתוב (דברים א') : "ויברך אתכם כאשר דבר לכם" הינו לפי הדבור כן השפע אם הדבור הינו הכלי השפע הוא בשלמות ובמלואה אזי יכולין לקבל בהם רב שפע והדבורים של הצדיק בודאי הוא בשלמות ובמלואה לכן יכול להמשיך השפע לישראל ועל ידי זה נקרא בחינת מלא פום להורות שהפה שלו במלואה ובשלמות ד. וכל אחד ואחד מישראל יש בו בחינת "צדיק מושל" שהוא בחינת מלא פום כמו שכתוב (ישעיה ס') :"ועמך כלם צדיקים" וזהו פירוש (תהלים קי"ד) : "ישראל ממשלותיו" הינו 'מי מושל בי צדיק' כי יש בכל אחד מישראל דבר יקר שהוא בחינת נקדה, מה שאין בחברו כמעשה דאביי ואבא אמנא (תענית כא:) שהשיבו לו לא מצית למעבד כעבדא דאבא אמנא וכו' ובחינה הזאת שיש בו יותר מחברו הוא משפיע ומאיר ומעורר לב חברו וחברו צריך לקבל התעוררות ובחינה הזאת ממנו כמו שכתוב ומקבלין דין מן דין [תרגום: וקרא זה אל זה] (ישעי' ג). כי קדם מתן תורה היה הממשלה ביד השם יתברך ואחר מתן תורה נתן הממשלה ליד כל ישראל כל אחד לפי בחינתו כי אותיות התורה הם התלבשות רצונו של השם יתברך כי רצונו של השם יתברך שהמצוות יהיו כך למשל מצות תפילין היה רצונו שיהיה בארבע פרשיות ובתים של עור ולא של כסף כי כן רצונו נמצא שרצונו מלבש בכל התורה ועכשו שהתורה מסורה בידינו גם הרצון של השם יתברך מסורה בידינו שאנו מושלין כביכול, להיות רצונו כפי רצוננו וזה בחינת "ישראל ממשלותיו" כנ"ל וזהו שדרשו רז"ל (ירושלמי ראש השנה פא) "רבות עשית אתה ה' אלקי", קדם מתן תורה ואחר מתן תורה "נפלאותיך ומחשבותיך אלינו" הינו שהכל בידינו וזהו (תהלים פ"א) "אנכי ה' אלקיך המעלך מארץ מצרים" הינו קדם מתן תורה היה הכל אנכי ואחר מתן תורה הרחב פיך ואמלאהו זה בחינת מלאפום שהוא בחינת יוסף הוא השליט הינו מי מושל בי הינו שהשפע הוא לפי הרחבת הפה, ולפי כלי הדבור כל אחד לפי בחינתו. ה. ומלאפום, הינו בחינת: "ויוסף הוא השליט" הוא בחינת נקדה עם ואו כי בחינת יוסף נמשך מחכמה ובינה כמו שכתוב (בראשית מ"א) : "אחרי הודיע אותך את כל זאת, אין נבון וחכם כמוך" הינו חכמה ובינה ועל ידי זה נעשה "ויוסף הוא השליט" וחכמה, היא בחינת נקדה הינו יוד מעין ובינה, הוא נחל הנמשך מן המעין ועל שם המשכות, הוא ואו נקרא נחל הנמשך מן המעין שהוא יוד ו. ובחינת מלאפום יש בכללות ובפרטות כי עשרת הדברות עם הלוחות הוא בחינת מלאפום שהוא יוד והלוחות הם ואו כמו שאמרו חז"ל (בבא בתרא י"ד) והלוחות ארכן ששה ורחבן ששה והתורה עם העולם גם כן יוד וואו כי התורה היא יוד שנקראת (תהלים קי"א) : "ראשית חכמה" והעולם הוא ואו שנברא בששת ימי המעשה וצדיק עם ישראל הם גם כן יוד ואו כי צדיק הוא יוד כי הצדיקים הם נקראים חכמי העדה (עיין בהקדמת הזוהר דף ח' שמות כז עיין מאורי אור) וישראל הם בחינת ואו שהם תמכי אוריתא ונקראים ווי העמודים. ואצל כל אחד מישראל בפני עצמו יש גם כן בחינת יוד ואו יוד על שם הפה כמו שכתוב (תהלים מ"ט) "פי ידבר חכמות" ואו, על שם "והגות לבי תבונות" שהוא בחינת לוחות, שהם ואו כנ"ל כמו שכתוב (משלי ג) : "קשרם על גרגרותיך כתבם על לוח לבך" ז. וכשהלב, הינו בחינת ואו, בחינת לוחות הוא משקע באהבות רעות הינו חרפות ובזיונות, הנקרא ערלת לב (דברים י') אזי הוא בבחינת שברי לוחות וחרפה הוא בחינת ערלה כמו שכתוב (בראשית ל"ד) : "לא נוכל לתת את אחותנו לאיש אשר לו ערלה כי חרפה היא לנו" והוא בחינת אהבה נפולה ושבורה כי ידוע שהיצר הרע והקליפות נתהוים מן שבירת כלים (בהיכל הנקדים שער שבירת הכלים פרק ג'). כי שבירת כלי החסד נפלו אל בינה דבריאה הינו בינה לבא (פתח אליהו) והאור החסד נשאר ביסוד דאצילות שהוא בחינת (משלי י) : "צדיק יסוד עולם" נמצא שאהבות רעות באים משבירת כלי החסד וזה שתרגם אנקלוס: "כי חרפה היא לנו" 'ארי חסודא היא לנא' כי החרפה הינו ערלת לב הינו אהבות רעות נעשה משבירת כלי החסד כי זה נראה בחוש ש "על כל פשעים תכסה אהבה" (משלי י) אפילו אם אחד פושע נגד חברו אזי אינו מחרפהו כי האהבה מכסה על כל פשעים וכשמתקלקל ברית האהבה ביניהם הינו בחינת שבירת כלי החסד אזי מחרפהו כי החרפה הוא משבירת כלי החסד כנ"ל וכשהלב הוא משקע בחרפה, הינו בערלת לב בחינת שברי לוחות, הינו "חרפה שברה לבי" וכשמקשר הלב, הינו בחינת ואו כנ"ל להיוד, הינו נקדה, שהוא בחינת צדיק ששם האור האהבה הקדושה שורה כי אור החסד נשאר ביסוד דאצילות אזי נתבטל האהבות רעות הינו החרפות הינו ערלת לב כי הצדיק שהוא נקדה ששם שורה האהבה הקדושה יאיר להואו שהוא בחינת לב ונתבטל החרפה, הינו ערלת לב כי על כל פשעים תכסה אהבה כי שם שורה אהבה הקדושה וזהו שאמרו חז"ל (נדרים ל"ב:) בקש הקדוש ברוך הוא להוציא כהנה משם. ובשביל שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום נטלה משם ונתנה לאברהם שנאמר: "אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק" וזהו כשהקדוש ברוך הוא נתן הכהנה לפינחס אמר: "הנני נותן לו את בריתי שלום" (במדבר כ"ה) כי הכהנה היא בחינת אהבה הוא אברהם שורה במקום ברית שלום הינו צדיק יסוד עולם ח. נמצא שצריך כל אחד לדבר בינו לבין קונו כדי שיאיר בחינת נקדה בחינת: "פי ידבר חכמות" להואו שהוא בחינת: "והגות לבי תבונות" ועל ידי זה נתבטל ערלת לבו הינו חרפות הינו אהבות רעות. וגם צריך כל אדם לדבר עם חברו ביראת שמים כדי לקבל התעוררות בלבו מהנקדה שיש בחברו יותר ממנו כמו שכתוב "ומקבלין דין מן דין" כי בזה הבחינה שיש בחברו יותר ממנו זאת הבחינה הוא בחינת נקדה ושם בהנקדה הזאת שורה האהבה הנקרא כהן והנקדה הזאת הוא בחינת צדיק לגבי חברו והנקדה הזאת מאיר ללב חברו, הנקרא ואו וכל הנקדות הללו הינו הנקדה הנקרא פי ידבר חכמות וגם הנקדה שיש בכל אחד מה שאין בחברו הם ענפים להצדיק שהוא נקדה כלליות של כל ישראל שהכל צריכין לקבל מתחלה מהצדיק ואחר כך יקבלו דין מן דין וכל אחד יקבל מנה ובה ועל ידי שלשה בחינות אלו נתבטל החרפות הינו ערלת לב הינו אהבות רעות וזהו : "על כל פשעים תכסה אהבה" כי שם שורה אהבה הקדושה וזהו כשנולד יוסף הצדיק אמרה רחל: "אסף אלהים את חרפתי" (בראשית ל') כי כשנתגלה הנקדה ששם אהבה הקדושה אזי נתבטל החרפות הינו ערלת לב הינו אהבות רעות וזה שכתוב אצל יוסף (שם מה) : "כי פי המדבר אליכם" ופרש רש"י: 'כפי כן לבי' (עיין מגילה טז:) הינו שהאיר הנקדה שלו בואו שלו שהאיר פי ידבר חכמות בהגות לבי תבונות וכתיב בו (שם נ) : "וידבר על לבם" פרש רש"י: 'דברים המתישבין על הלב' הינו שהאיר הנקדה כלליות שלו בלב כל ישראל נמצא שעל ידי שלש בחינות אלו הינו התקשרות הצדיקים והם יאירו בו כי הם הנקדה כלליות ישראל ויעוררו את לבו וגם על ידי שידבר עם חברו יכול גם כן כל אחד ואחד להאיר ולעורר לב חברו וגם על ידי עצמו שמדבר בינו לבין קונו יכול גם כן לעורר את לבבו על ידי פי ידבר חכמות ויסיר ממנו ערלת לב וזהו פרוש: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים" הינו בחינת אהבה הקדושה כנ"ל "וגוי קדוש", הינו קדש שהוא בחינת נקדה וואו הוא בחינת לב כנ"ל. על ידי מה תבוא לבחינת אהבה ולבחינת קדש ואו על ידי אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל כי משה הוא נקדה כלליות נשמות ישראל שבתחלה צריכין הכל לקבל מהנקדה כלליות ואחר כך צריך כל אחד ואחד להאיר בחברו מהנקדה שיש בו וגם יוכל להאיר מנה ובה מהנקדה שבו, שהוא "פי ידבר חכמות" להואו, שהוא "והגות לבי תבונות" ואז נקרא גוי קדוש הינו קדש ואו שהנקדה מאיר להואו ועל ידי זה, "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים" הינו אהבה הקדושה כי כשתקבל מן כל הנקדות הללו הן מנה ובה והן מהנקדות שבכל אחד מישראל הן מנקדה כלליות ששם אצל כל הנקדות שורה אהבה קדושה הנקרא כהן כמו שכתוב "הנני נותן לו את בריתי שלום" והנקדה הוא ברית שלום כמו שכתוב ב"עץ חיים": שהאור החסד נשאר ביסוד דאצילות. [וכשמדבר עם חברו ביראת שמים מקבל הנקדה שבלב חברו בלי לבוש ולפעמים מקבל הנקדה מחברו על ידי דברים אחרים שמספר עמו כי יש לפעמים שיכולין לקבל אור והתעוררות לעבודת השם יתברך מהנקדה של חברו על ידי שיחת חלין שמדברין עמו ואז מקבלין אור הנקדה על ידי התלבשות כי לפעמים צריכה הנקדה להתלבש והיא מתלבשת בדבורים אלו והוא מקבל ממנה]
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]
"וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ.
אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
א. כְּתִיב: "חֶרְפָּה שָׁבְרָה לִבִּי"
הַיְנוּ הַחֲרָפוֹת וּבִזְיוֹנוֹת שׁוֹבְרִין לִבּוֹ שֶׁל אָדָם
וְהַתִּקּוּן הוּא
עַל יְדֵי שֶׁמְּקַשֵּׁר אֶת לִבּוֹ
לְהַנְּקֻדָּה הַשַּׁיָּך לְלִבּוֹ בָּעֵת הַזּאת
וְעַל יְדֵי זֶה נִתְבַּטֵּל הַחֶרְפָּה הַשּׁוֹרָה עַל לִבּוֹ.
ב. כִּי הִנֵּה הַכְּלָל
שֶׁהַמֶּמְשָׁלָה בְּיַד הַצַּדִּיק לִפְעל פְּעֻלּוֹת כִּרְצוֹנוֹ
כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ חֲזַ"ל: "צַדִּיק מוֹשֵׁל" וְכוּ' מִי מוֹשֵׁל בִּי צַדִּיק
וְזֶהוּ בְּחִינַת: "וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט"
וְהוּא שׁרֶשׁ כְּלָלִיּוּת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל
וְהֵם הָעֲנָפִים שֶׁלּוֹ הַמְקַבְּלִים מִמֶּנּוּ
וְעִקַּר הַמֶּמְשָׁלָה
לְהָאִיר וּלְהִתְעוֹרֵר לִבָּם לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
כמו שכתוב: "שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה וְאֶל עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ"
הַיְנוּ לְהָאִיר הֶאָרַת הַצַּדִּיק
בַּעֲנָפִים הַיְנוּ בְּלֵב יִשְׂרָאֵל
וְזֶהוּ: "וְאֶל עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ"
ג. וּבְחִינָה הַזּאת, הַיְנוּ "וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט"
הוּא בְּחִינַת מְלָאפוּם
בְּרִית מֶרְכָּבָה לַיְסוֹד
אֲשֶׁר הוי"ה שֶׁלּוֹ בְּנִקּוּד מְלָאפוּם
כִּי הַמְּלָאפוּם הוּא הָאוֹתִיּוֹת מְלא פוּם
לְהוֹרוֹת, שֶׁכְּלֵי הַשֶּׁפַע
הַיְנוּ הַפֶּה שֶׁל הַצַּדִּיק
הוּא מָלֵא מֵאֱלקוּת שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
כִּי לִכְאוֹרָה קָשֶׁה
לָמָּה אָנוּ צְרִיכִין לִתְפִילָּה
וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך יוֹדֵעַ מַחֲשָׁבוֹת
אֲבָל מֵחֲמַת שֶׁהַדִּבּוּר הוּא כְּלֵי הַשֶּׁפַע
שֶׁבָּהֶם מְקַבְּלִין הַשֶּׁפַע
כמו שכתוב: "וִיבָרֵך אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם"
הַיְנוּ לְפִי הַדִּבּוּר כֵּן הַשֶּׁפַע
אִם הַדִּבּוּר הַיְנוּ הַכְּלֵי הַשֶּׁפַע
הוּא בִּשְׁלֵמוּת וּבִמְלוֹאָהּ
אֲזַי יְכוֹלִין לְקַבֵּל בָּהֶם רב שֶׁפַע
וְהַדִּבּוּרִים שֶׁל הַצַּדִּיק
בְּוַדַּאי הוּא בִּשְׁלֵמוּת וּבִמְלוֹאָהּ
לָכֵן יָכוֹל לְהַמְשִׁיך הַשֶּׁפַע לְיִשְׂרָאֵל
וְעַל יְדֵי זֶה נִקְרָא בְּחִינַת מְלא פוּם
לְהוֹרוֹת שֶׁהַפֶּה שֶׁלּוֹ בִּמְלוֹאָהּ וּבִשְׁלֵמוּת
ד. וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל
יֵשׁ בּוֹ בְּחִינַת "צַדִּיק מוֹשֵׁל"
שֶׁהוּא בְּחִינַת מְלא פוּם
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב:"וְעַמֵּך כֻּלָּם צַדִּיקִים"
וזהו פירוש: "יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו"
הַיְנוּ 'מִי מוֹשֵׁל בִּי צַדִּיק'
כִּי יֵשׁ בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל
דָּבָר יָקָר
שֶׁהוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה, מַה שֶּׁאֵין בַּחֲבֵרוֹ
כְּמַעֲשֵׂה דְּאַבַּיֵי וְאַבָּא אֻמָּנָא
שֶׁהֵשִׁיבוּ לוֹ לָא מָצִית לְמֶעֱבַד כְּעֻבְדָּא דְּאַבָּא אֻמָּנָא וְכוּ'
וּבְחִינָה הַזּאת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יוֹתֵר מֵחֲבֵרוֹ
הוּא מַשְׁפִּיעַ וּמֵאִיר וּמְעוֹרֵר לֵב חֲבֵרוֹ
וַחֲבֵרוֹ צָרִיך לְקַבֵּל הִתְעוֹרְרוּת וּבְחִינָה הַזּאת מִמֶּנּוּ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וּמְקַבְּלִין דֵּין מִן דֵּין [תרגום: וקרא זה אל זה] .
כִּי קדֶם מַתַּן תּוֹרָה
הָיָה הַמֶּמְשָׁלָה בְּיַד הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
וְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה
נָתַן הַמֶּמְשָׁלָה לְיַד כָּל יִשְׂרָאֵל
כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ
כִּי אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה
הֵם הִתְלַבְּשׁוּת רְצוֹנוֹ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
כִּי רְצוֹנוֹ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך שֶׁהַמִּצְווֹת יִהְיוּ כָּך
לְמָשָׁל מִצְוַת תְּפִילִּין
הָיָה רְצוֹנוֹ שֶׁיִּהְיֶה בְּאַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת וּבַתִּים שֶׁל עוֹר וְלא שֶׁל כֶּסֶף
כִּי כֵן רְצוֹנוֹ
נִמְצָא שֶׁרְצוֹנוֹ מְלֻבָּשׁ בְּכָל הַתּוֹרָה
וְעַכְשָׁו שֶׁהַתּוֹרָה מְסוּרָה בְּיָדֵינוּ
גַּם הָרָצוֹן שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך מְסוּרָה בְּיָדֵינוּ
שֶׁאָנוּ מוֹשְׁלִין כִּבְיָכוֹל, לִהְיוֹת רְצוֹנוֹ כְּפִי רְצוֹנֵנוּ
וְזֶה בְּחִינַת "יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו" כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ שֶׁדָּרְשׁוּ רַזַ"ל
"רַבּוֹת עָשִׂיתָ אַתָּה ה' אֱלקַי", קדֶם מַתַּן תּוֹרָה
וְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה "נִפְלְאוֹתֶיך וּמַחְשְׁבוֹתֶיך אֵלֵינוּ"
הַיְנוּ שֶׁהַכּל בְּיָדֵינוּ
וְזֶהוּ "אָנכִי ה' אֱלקֶיך הַמַּעַלְך מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"
הַיְנוּ קדֶם מַתַּן תּוֹרָה
הָיָה הַכּל אָנכִי
וְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה
הַרְחֶב פִּיך וַאֲמַלְאֵהוּ
זֶה בְּחִינַת מְלָאפוּם
שֶׁהוּא בְּחִינַת יוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט
הַיְנוּ מִי מוֹשֵׁל בִּי
הַיְנוּ שֶׁהַשֶּׁפַע הוּא לְפִי הַרְחָבַת הַפֶּה, וּלְפִי כְּלֵי הַדִּבּוּר
כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ.
ה. וּמְלָאפוּם, הַיְנוּ בְּחִינַת: "וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט"
הוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה עִם וָאו
כִּי בְּחִינַת יוֹסֵף נִמְשָׁך מֵחָכְמָה וּבִינָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אוֹתְך אֶת כָּל זאת, אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹך"
הַיְנוּ חָכְמָה וּבִינָה
וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה "וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט"
וְחָכְמָה, הִיא בְּחִינַת נְקֻדָּה
הַיְנוּ יוּד
מַעְיָן
וּבִינָה, הוּא נַחַל הַנִּמְשָׁך מִן הַמַּעְיָן
וְעַל שֵׁם הַמַּשְׁכוּת, הוּא וָאו
נִקְרָא נַחַל הַנִּמְשָׁך מִן הַמַּעְיָן
שֶׁהוּא יוּד
ו. וּבְחִינַת מְלָאפוּם יֵשׁ בִּכְלָלוּת וּבִפְרָטוּת
כִּי עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת עִם הַלּוּחוֹת
הוּא בְּחִינַת מְלָאפוּם שֶׁהוּא יוּד
וְהַלּוּחוֹת הֵם וָאו
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל
וְהַלּוּחוֹת אָרְכָּן שִׁשָּׁה וְרָחְבָּן שִׁשָּׁה
וְהַתּוֹרָה עִם הָעוֹלָם גַּם כֵּן יוּד וּוָאו
כִּי הַתּוֹרָה הִיא יוּד
שֶׁנִּקְרֵאת: "רֵאשִׁית חָכְמָה"
וְהָעוֹלָם הוּא וָאו
שֶׁנִּבְרָא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה
וְצַדִּיק עִם יִשְׂרָאֵל
הֵם גַּם כֵּן יוּד וָאו
כִּי צַדִּיק הוּא יוּד
כִּי הַצַּדִּיקִים הֵם נִקְרָאִים חַכְמֵי הָעֵדָה
וישראל הם בחינת ואו
שהם תמכי אוריתא
ונקראים ווי העמודים.
וְאֵצֶל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בִּפְנֵי עַצְמוֹ
יֵשׁ גַּם כֵּן בְּחִינַת יוּד וָאו
יוד על שם הפה
כמו שכתוב "פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת"
וָאו, עַל שֵׁם "וְהָגוּת לִבִּי תְּבוּנוֹת"
שֶׁהוּא בְּחִינַת לוּחוֹת, שֶׁהֵם וָאו כַּנַּ"ל
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "קָשְׁרֵם עַל גַּרְגְּרוֹתֶיך כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּך"
ז. וּכְשֶׁהַלֵּב, הַיְנוּ בְּחִינַת וָאו, בְּחִינַת לוּחוֹת
הוּא מְשֻׁקָּע בְּאַהֲבוֹת רָעוֹת
הַיְנוּ חֲרָפוֹת וּבִזְיוֹנוֹת, הַנִּקְרָא עָרְלַת לֵב
אֲזַי הוּא בִּבְחִינַת שִׁבְרֵי לוּחוֹת
וְחֶרְפָּה הוּא בְּחִינַת עָרְלָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לא נוּכַל לָתֵת אֶת אֲחוֹתֵנוּ לְאִישׁ אֲשֶׁר לוֹ עָרְלָה כִּי חֶרְפָּה הִיא לָנוּ"
וְהוּא בְּחִינַת אַהֲבָה נְפוּלָה וּשְׁבוּרָה
כִּי יָדוּעַ שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע וְהַקְּלִיפּוֹת
נִתְהַוִּים מִן שְׁבִירַת כֵּלִים .
כִּי שְׁבִירַת כְּלֵי הַחֶסֶד
נָפְלוּ אֶל בִּינָה דִּבְרִיאָה
הַיְנוּ בִּינָה לִבָּא
וְהָאוֹר הַחֶסֶד נִשְׁאָר בִּיסוֹד דַּאֲצִילוּת
שֶׁהוּא בְּחִינַת: "צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם"
נִמְצָא שֶׁאַהֲבוֹת רָעוֹת
בָּאִים מִשְּׁבִירַת כְּלֵי הַחֶסֶד
וְזֶה שֶׁתִּרְגֵּם אֻנְקְלוֹס: "כִּי חֶרְפָּה הִיא לָנוּ"
'אֲרֵי חִסוּדָא הִיא לָנָא'
כִּי הַחֶרְפָּה
הַיְנוּ עָרְלַת לֵב
הַיְנוּ אֲהָבוֹת רָעוֹת
נַעֲשֶׂה מִשְּׁבִירַת כְּלֵי הַחֶסֶד
כִּי זֶה נִרְאֶה בְּחוּשׁ
שֶׁ "עַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה"
אֲפִילּוּ אִם אֶחָד פּוֹשֵׁעַ נֶגֶד חֲבֵרוֹ
אֲזַי אֵינוֹ מְחָרְפֵהוּ
כִּי הָאַהֲבָה מְכַסָּה עַל כָּל פְּשָׁעִים
וּכְשֶׁמִּתְקַלְקֵל בְּרִית הָאַהֲבָה בֵּינֵיהֶם
הַיְנוּ בְּחִינַת שְׁבִירַת כְּלֵי הַחֶסֶד
אֲזַי מְחָרְפֵהוּ
כִּי הַחֶרְפָּה הוּא מִשְּׁבִירַת כְּלֵי הַחֶסֶד כַּנַּ"ל
וּכְשֶׁהַלֵּב הוּא מְשֻׁקָּע בְּחֶרְפָּה, הַיְנוּ בְּעָרְלַת לֵב
בְּחִינַת שִׁבְרֵי לוּחוֹת, הַיְנוּ "חֶרְפָּה שָׁבְרָה לִבִּי"
וּכְשֶׁמְּקַשֵּׁר הַלֵּב, הַיְנוּ בְּחִינַת וָאו כַּנַּ"ל
לְהַיּוּד, הַיְנוּ נְקֻדָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת צַדִּיק
שֶׁשָּׁם הָאוֹר הָאַהֲבָה הַקְּדוֹשָׁה שׁוֹרֶה
כִּי אוֹר הַחֶסֶד נִשְׁאָר בִּיסוֹד דַּאֲצִילוּת
אֲזַי נִתְבַּטֵּל הָאַהֲבוֹת רָעוֹת
הַיְנוּ הַחֲרָפוֹת הַיְנוּ עָרְלַת לֵב
כִּי הַצַּדִּיק שֶׁהוּא נְקֻדָּה
שֶׁשָּׁם שׁוֹרָה הָאַהֲבָה הַקְּדוֹשָׁה
יָאִיר לְהַוָּאו שֶׁהוּא בְּחִינַת לֵב
וְנִתְבַּטֵּל הַחֶרְפָּה, הַיְנוּ עָרְלַת לֵב
כִּי עַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה
כִּי שָׁם שׁוֹרָה אַהֲבָה הַקְּדוֹשָׁה
וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ חַזַ"ל
בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא לְהוֹצִיא כְּהֻנָּה מִשֵּׁם.
וּבִשְׁבִיל שֶׁהִקְדִּים בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְבִרְכַּת הַמָּקוֹם
נְטָלָהּ מִשֵּׁם וּנְתָנָהּ לְאַבְרָהָם
שֶׁנֶּאֱמַר: "אַתָּה כהֵן לְעוֹלָם עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק"
וְזֶהוּ כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא נָתַן הַכְּהֻנָּה לְפִינְחָס
אָמַר: "הִנְנִי נוֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם"
כִּי הַכְּהֻנָּה הִיא בְּחִינַת אַהֲבָה
הוּא אַבְרָהָם
שׁוֹרָה בִּמְקוֹם בְּרִית שָׁלוֹם
הַיְנוּ צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם
ח. נִמְצָא שֶׁצָּרִיך כָּל אֶחָד לְדַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ
כְּדֵי שֶׁיָּאִיר בְּחִינַת נְקֻדָּה
בְּחִינַת: "פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת"
לְהַוָּאו
שֶׁהוּא בְּחִינַת: "וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת"
וְעַל יְדֵי זֶה נִתְבַּטֵּל עָרְלַת לִבּוֹ
הַיְנוּ חֲרָפוֹת
הַיְנוּ אֲהָבוֹת רָעוֹת.
וְגַם צָרִיך כָּל אָדָם לְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ בְּיִרְאַת שָׁמַיִם
כְּדֵי לְקַבֵּל הִתְעוֹרְרוּת בְּלִבּוֹ
מֵהַנְּקֻדָּה שֶׁיֵּשׁ בַּחֲבֵרוֹ יוֹתֵר מִמֶּנּוּ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וּמְקַבְּלִין דֵּין מִן דֵּין"
כִּי בְּזֶה הַבְּחִינָה שֶׁיֵּשׁ בַּחֲבֵרוֹ יוֹתֵר מִמֶּנּוּ
זאת הַבְּחִינָה הוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה
וְשָׁם בְּהַנְּקֻדָּה הַזּאת
שׁוֹרָה הָאַהֲבָה הַנִּקְרָא כּהֵן
וְהַנְּקֻדָּה הַזּאת
הוּא בְּחִינַת צַדִּיק לְגַבֵּי חֲבֵרוֹ
וְהַנְּקֻדָּה הַזּאת
מֵאִיר לְלֵב חֲבֵרוֹ, הַנִּקְרָא וָאו
וְכָל הַנְּקֻדּוֹת הַלָּלוּ
הַיְנוּ הַנְּקֻדָּה הַנִּקְרָא פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת
וְגַם הַנְּקֻדָּה שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד מַה שֶּׁאֵין בַּחֲבֵרוֹ
הֵם עֲנָפִים לְהַצַּדִּיק
שֶׁהוּא נְקֻדָּה כְּלָלִיּוּת שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל
שהכל צריכין לְקַבֵּל מִתְּחִלָּה מֵהַצַּדִּיק
וְאַחַר כָּך יְקַבְּלוּ דֵּין מִן דֵּין
וְכָל אֶחָד יְקַבֵּל מִנֵּהּ וּבֵהּ
וְעַל יְדֵי שְׁלשָׁה בְּחִינוֹת אֵלּוּ
נִתְבַּטֵּל הַחֲרָפוֹת
הַיְנוּ עָרְלַת לֵב
הַיְנוּ אַהֲבוֹת רָעוֹת
וְזֶהוּ: "עַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה"
כִּי שָׁם שׁוֹרָה אַהֲבָה הַקְּדוֹשָׁה
וְזֶהוּ כְּשֶׁנּוֹלַד יוֹסֵף הַצַּדִּיק
אָמְרָה רָחֵל: "אָסַף אֱלהִים אֶת חֶרְפָּתִי"
כִּי כְּשֶׁנִּתְגַּלָּה הַנְּקֻדָּה שֶׁשָּׁם אַהֲבָה הַקְּדוֹשָׁה
אֲזַי נִתְבַּטֵּל הַחֲרָפוֹת
הַיְנוּ עָרְלַת לֵב
הַיְנוּ אַהֲבוֹת רָעוֹת
וְזֶה שֶׁכָּתוּב אֵצֶל יוֹסֵף: "כִּי פִּי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם"
וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: 'כְּפִי כֵּן לִבִּי'
הַיְנוּ שֶׁהֵאִיר הַנְּקֻדָּה שֶׁלּוֹ
בַּוָּאו שֶׁלּוֹ
שֶׁהֵאִיר פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת
בְּהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת
וכתיב בו: "וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם"
פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: 'דְּבָרִים הַמִּתְיַשְּׁבִין עַל הַלֵּב'
הַיְנוּ שֶׁהֵאִיר הַנְּקֻדָּה כְּלָלִיּוּת שֶׁלּוֹ
בְּלֵב כָּל יִשְׂרָאֵל
נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת אֵלּוּ
הַיְנוּ הִתְקַשְּׁרוּת הַצַּדִּיקִים
וְהֵם יָאִירוּ בּוֹ
כִּי הֵם הַנְּקֻדָּה כְּלָלִיּוּת יִשְׂרָאֵל
וִיעוֹרְרוּ אֶת לִבּוֹ
וְגַם עַל יְדֵי שֶׁיְּדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ
יָכוֹל גַּם כֵּן כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְהָאִיר וּלְעוֹרֵר לֵב חֲבֵרוֹ
וְגַם עַל יְדֵי עַצְמוֹ
שֶׁמְּדַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ
יָכוֹל גַּם כֵּן לְעוֹרֵר אֶת לְבָבוֹ
עַל יְדֵי פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת
וְיָסִיר מִמֶּנּוּ עָרְלַת לֵב
וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כּהֲנִים"
הַיְנוּ בְּחִינַת אַהֲבָה הַקְּדוֹשָׁה כַּנַּ"ל
"וְגוֹי קָדוֹשׁ", הַיְנוּ קדֶשׁ
שֶׁהוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה
וּוָאו הוּא בְּחִינַת לֵב כַּנַּ"ל.
עַל יְדֵי מַה תָּבוֹא לִבְחִינַת אַהֲבָה
וְלִבְחִינַת קדֶשׁ וָאו
עַל יְדֵי אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
כִּי משֶׁה הוּא נְקֻדָּה כְּלָלִיּוּת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל
שֶׁבַּתְּחִלָּה צְרִיכִין הַכּל לְקַבֵּל מֵהַנְּקֻדָּה כְּלָלִיּוּת
וְאַחַר כָּך צָרִיך כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְהָאִיר בַּחֲבֵרוֹ מֵהַנְּקֻדָּה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ
וְגַם יוּכַל לְהָאִיר מִנֵּהּ וּבֵהּ
מֵהַנְּקֻדָּה שֶׁבּוֹ, שֶׁהוּא "פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת"
לְהַוָּאו, שֶׁהוּא "וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת"
וְאָז נִקְרָא גּוֹי קָדוֹשׁ
הַיְנוּ קדֶשׁ וָאו
שֶׁהַנְּקֻדָּה מֵאִיר לְהַוָּאו
וְעַל יְדֵי זֶה, "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כּהֲנִים"
הַיְנוּ אַהֲבָה הַקְּדוֹשָׁה
כִּי כְּשֶׁתְּקַבֵּל מִן כָּל הַנְּקֻדּוֹת הַלָּלוּ
הֵן מִנֵּהּ וּבֵהּ
וְהֵן מֵהַנְּקֻדּוֹת שֶׁבְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל
הֵן מִנְּקֻדָּה כְּלָלִיּוּת
שֶׁשָּׁם אֵצֶל כָּל הַנְּקֻדּוֹת שׁוֹרָה אַהֲבָה קְדוֹשָׁה
הַנִּקְרָא כּהֵן
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "הִנְנִי נוֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם"
וְהַנְּקֻדָּה הוּא בְּרִית שָׁלוֹם
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּ"עֵץ חַיִּים": שֶׁהָאוֹר הַחֶסֶד נִשְׁאָר בִּיסוֹד דַּאֲצִילוּת.
[וּכְשֶׁמְּדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ בְּיִרְאַת שָׁמַיִם
מְקַבֵּל הַנְּקֻדָּה שֶׁבְּלֵב חֲבֵרוֹ בְּלִי לְבוּשׁ
וְלִפְעָמִים מְקַבֵּל הַנְּקֻדָּה מֵחֲבֵרוֹ
עַל יְדֵי דְּבָרִים אֲחֵרִים שֶׁמְּסַפֵּר עִמּוֹ
כִּי יֵשׁ לִפְעָמִים שֶׁיְּכוֹלִין לְקַבֵּל אוֹר וְהִתְעוֹרְרוּת לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך מֵהַנְּקֻדָּה שֶׁל חֲבֵרוֹ
עַל יְדֵי שִׂיחַת חֻלִּין שֶׁמְּדַבְּרִין עִמּוֹ
וְאָז מְקַבְּלִין אוֹר הַנְּקֻדָּה עַל יְדֵי הִתְלַבְּשׁוּת
כִּי לִפְעָמִים צְרִיכָה הַנְּקֻדָּה לְהִתְלַבֵּשׁ
וְהִיא מִתְלַבֶּשֶׁת בְּדִבּוּרִים אֵלּוּ
וְהוּא מְקַבֵּל מִמֶּנָּה]
גם לגן עדן צריך להתרגל
...נחמן מברסלב כותב כי גם לגן עדן צריך להתרגל? פירוש: כאשר האדם עובר מגהנום לגן עדן, לא כ"כ קל לו להתרגל לגן עדן ויש קשיי הסתגלות גם לגן עדן. איפה רבי נחמן מברסלב כותב משהו כזה? תשובה: כאן breslev.eip.co.il/?key=316 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מד - מה שמכין כף אל כף בשעת התפלה כמו שאנו רואין בחוש, שבני אדם הבאים למדינה שאינם מרגלים באוירה על ידי זה הם נחלשים ומתים אפילו מנוה הרעה לנוה היפה כן הדבר בתפילה אפילו כשעומד להתפלל במקום שהתפלל צדיק אף על פי...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עט - הַקּוֹל קוֹל יַעֲקב
...רבנו, זכרונו לברכה והם ראשי פרקים מאיזה תורה נפלאה] הקול קול יעקב כרוז עשו, וישא קולו יצחק זמן קוף צדיק ישנים וכו' ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו יצחק בן אברהם זמן נתאחד אברהם אוהבי בעיניו כימים אחדים באהבתו ושאר ישוב בנך אם תשוב ואשיבך לפני תעמד כי בא השמש קחו עמכם דברים ושובו מאבני המקום אבנים אותיות מראשותיו מחשבה מברר הכל וישלח יעקב מלאכים מצוות זמניות עשה מצוות הרבה נברא כמה מלאכים לפניו תשובה ואשיבך לפני ארצה שעיר נ'ד'ת'ה'ר' [נוקבא דתהומא רבה]...
ספר המידות - עצירות
ספר המידות - עצירות א. על ידי עצירות באים הרהורי עבודה זרה. ב. לכל דבר מיתה יפתח נקביו. ג. עצירות מזיק לעינים....
שיחות הר"ן - אות קכב
...ומטלטל כמו כל הנוסעים ומטלטלים עצמם בשביל הפרנסה כנהוג עכשו והכונה כי אמר זאת לענין הנהגת הבית בפרנסה ומלבושים ושאר צרכי הבית שעל פי רב חסר לאדם הרבה כגון, לזה חסר מלבוש פשוט ויש שחסר להם מלבושים חשובים או דירה וכו' שצריכין להמתין לישועת ה' ולבלי לדחק את השעה למלאות החסרון תכף ומיד רק צריכין להמתין עד ירחם ה' ואמר על עצמו ענין הנ"ל שאם לא היה ממתין, כגון כשהיה חסר לו איזה דבר, אם היה דוחק את השעה שיהיה דוקא תכף היה צריך ללוות לעצמו ולהיות בעל חוב...
מה השכל הכי גדול שאפשר לדבר ממנו?
...נחמן מברסלב בליקוטי מוהרן מביא שיש שכל מסויים, שהוא השכל הכי גדול שבן אדם יכול להשיג אותו בשכל אנושי ולדבר אותו בשכל של בני אדם. מהו? או במילים אחרות, מהו השכל האחרון שהאדם מגיע אליו, לפני שהוא זוכה לשכל הנקנה? מה מבינים שם? רמז: זה קשור לחוכמות של זעיר אנפין מול עתיקא סתימאה... תשובה: כאן מביא רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=69 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כא - עתיקא טמיר וסתים כי השכל הכי גדול שאפשר לדבר ממנו במילים, הוא שהכל טוב ושאין שום...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קעג - עַל יְדֵי הַכְּתָב יָכוֹל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת לְהַכִּיר הַנֶּפֶשׁ
...להכיר הנפש ופנימיות הנפש של הכותב והאמונה ושרש האמונה שלו כי יש בחינת שרש האמונה כי האמונה בעצמה יש לה חיות ושורש דהינו שיש עולם אמונה שמשם נלקח האמונה ועולם האמונה יש לו גם כן אמונה בהשם יתברך וזה בחינת שרש האמונה שהיא בחינת פנימיות האמונה והיא בחינת פנימיות הנפש כי הנפש והאמונה הם בחינה אחת כמו שכתוב: "נפשי אויתיך בלילה", וכתיב "ואמונתך בלילות" ועל ידי הכתב אפשר להכיר הנפש ופנימיות הנפש שהיא בחינת פנימיות האמונה כנ"ל בבחינת "אנכי" שאמרו חכמינו...
ספר המידות - עבירה
ספר המידות - עבירה א. יש עברות שהמקום גורם. ב. מי שעובר עברה להכעיס, לסוף שנתבזה בעיני בני אדם והוא כועס עליהם....
שיחות הר"ן - אות רעא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רעא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן אמר: הלא החנוני דרכו להקיף בהקפה, שיתנו לו לאחר זמן ומדוע לא יאמר האדם איזה קפיטליך תהלים או ללמד או לעשות שאר מצוות, ויהיה מנח ומוכן אצלו לעת הצרך ?! כי יהיה זמן שיצטרך לזה, שיגבה שכרו ופעלתו ומדוע לא יהא כהחנוני שנותן סחורה בהקפה וכו' ?! ולא שמעתי שיחה זו בעצמי מפיו הקדוש רק מפי אחר וכפי הנראה שהיה בזה שיחה נאה ולא זכיתי לשמעה...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נד - הַבְּחִירָה בְּיַד הָאָדָם לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹנוֹ
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נד - הבחירה ביד האדם לעשות כרצונו הבחירה ביד האדם לעשות כרצונו ואפילו כל הדברים, הכל ביד האיש הישראלי להתנהג הכל כרצונו כבחירתו כי ביד ישראל יש בחירה בידם על כל דבר שבעולם כי אצל אחרים יש דברים שהם מכרחים בהם אבל אצל איש הישראלי כל דבר ודבר שהוא עושה כגון לנסע לאיזה מקום וכיוצא יש בו עבודה ועל כן יש לו בחירה על הכל...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנה - כְּשֶׁהָאָדָם הוּא מַאֲמִין בְּהַצַּדִּיק בְּלִי שׁוּם דַּעַת
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנה - כשהאדם הוא מאמין בהצדיק בלי שום דעת כשהאדם הוא מאמין בהצדיק בלי שום דעת אפשר לו לפל מהאמונה כי מאמונה לבד אפשר לפל אבל אם יש לו גם דעת שמבין גם בהדעת אזי אי אפשר לו לפל...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0938 שניות - עכשיו 03_07_2022 השעה 22:54:59 - wesi2