ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב


נושאים בתורת ברסלב
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.


עָנָה וְאָמַר: בַּדֶּרֶךְ סִפַּרְתִּי מַעֲשֶׂה
שֶׁכָּל מִי שֶׁהָיָה שׁוֹמְעָהּ, הָיָה לוֹ הִרְהוּר תְּשׁוּבָה
וְזוֹ הִיא
מַעֲשֶׂה בְּמֶלֶךְ אֶחָד, שֶׁהָיוּ לוֹ שִׁשָּׁה בָּנִים וּבַת אֶחָת
וְאוֹתָהּ הַבַּת הָיְתָה חֲשׁוּבָה בְּעֵינָיו מְאד
וְהָיָה מְחַבְּבָהּ בְּיוֹתֵר וְהָיָה מְשַׁעֲשֵׁעַ עִמָּהּ מְאד
פַּעַם אַחַת הָיָה מִתְוַעֵד עִמָּהּ בְּיַחַד בְּאֵיזֶה יוֹם וְנַעֲשָׂה בְּרגֶז עָלֶיהָ
וְנִזְרְקָה מִפִּיו דִּבּוּר: שֶׁהַלּא טוֹב יִקַּח אוֹתָךְ
בַּלַּיְלָה הָלְכָה לְחַדְרָהּ
וּבַבּקֶר לא יָדְעוּ הֵיכָן הִיא
וְהָיָה אָבִיהָ מְצַעֵר מְאד וְהָלַךְ לְבַקְּשָׁהּ אָנֶה וָאָנָה
עָמַד הַשֵּׁנִי לַמַּלְכוּת, מֵחֲמַת שֶׁרָאָה שֶׁהַמֶּלֶךְ מִצְטַעֵר מְאד
וּבִקֵּשׁ, שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ מְשָׁרֵת וְסוּס וּמָעוֹת עַל הוֹצָאוֹת, וְהָלַךְ לְבַקְּשָׁהּ
וְהָיָה מְבַקְּשָׁהּ מְאד זְמַן מְרֻבֶּה מְאד עַד שֶׁמְּצָאָהּ
[עַתָּה מְסַפֵּר אֵיךְ בִּקְּשָׁה עַד שֶׁמְּצָאָהּ]
וְהָיָה הוֹלֵךְ אָנֶה וָאָנָה זְמַן רַב וּבַמִּדְבָּרִיּוֹת וּבַשָּׂדוֹת וּבַיְּעָרִים
וְהָיָה מְבַקְּשָׁהּ זְמַן רַב מְאד
וְהָיָה הוֹלֵךְ בַּמִּדְבָּר, וְרָאָה שְׁבִיל אֶחָד מִן הַצַּד
וְהָיָה מְיַשֵּׁב עַצְמוֹ
בַּאֲשֶׁר שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ כָּל כָּךְ זְמַן רַב בַּמִּדְבָּר וְאֵינִי יָכוֹל לְמָצְאָהּ
אֵלֵךְ בַּשְּׁבִיל הַזֶּה, אוּלַי אָבוֹא לִמְקוֹם יִשּׁוּב
וְהָיָה הוֹלֵךְ זְמַן רַב
אַחַר כָּךְ רָאָה מִבְצָר, וְכַמָּה חֲיָלוֹת הָיוּ עוֹמְדִים שָׁם סְבִיבוֹ
וְהַמִּבְצָר הָיָה נָאֶה וּמְתֻקָּן וּמְסֻדָּר מְאד עִם הַחֲיָלוֹת
וְהָיָה מִתְיָרֵא מִפְּנֵי הַחֲיָלוֹת, פֶּן לא יַנִּיחוּהוּ לִכְנס
וְהָיָה מְיַשֵּׁב עַצְמוֹ: אֵלֵךְ וַאֲנַסֶּה
וְהִשְׁאִיר הַסּוּס וְהָלַךְ לְהַמִּבְצָר, וְהָיוּ מַנִּיחִים אוֹתוֹ, וְלא עִכְּבוּהוּ כְּלָל
וְהָיָה הוֹלֵךְ מֵחֶדֶר לְחֶדֶר בְּלִי עִכּוּב
וּבָא לְארמון אֶחָד וְרָאָה, שֶׁיָּשַׁב שָׁם הַמֶּלֶךְ בַּעֲטָרָה
וְכַמָּה חֲיָלוֹת שָׁם וְכַמָּה מְשׁוֹרְרִים בְּכֵלִים לְפָנָיו
וְהָיָה שָׁם נָאֶה וְיָפֶה מְאד
וְהַמֶּלֶךְ וְשׁוּם אֶחָד מֵהֶם לא שְׁאָלוּהוּ כְּלָל
וְרָאָה שָׁם מַעֲדַנִּים וּמַאֲכָלִים טוֹבִים, וְעָמַד וְאָכַל
וְהָלַךְ וְשָׁכַב בְּזָוִית לִרְאוֹת מַה נַּעֲשֶׂה שָׁם
וְרָאָה שֶׁהַמֶּלֶךְ צִוָּה לְהָבִיא הַמַּלְכָּה וְהָלְכוּ לְהָבִיא אוֹתָהּ
וְהָיָה שָׁם רַעַשׁ גָּדוֹל וְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה
וְהַמְשׁוֹרְרִים הָיוּ מְזַמְּרִים וּמְשׁוֹרְרִים מְאד
בַּאֲשֶׁר שֶׁהֵבִיאוּ אֶת הַמַּלְכָּה
וְהֶעֱמִידוּ לָהּ כִּסֵּא וְהוֹשִׁיבוּהָ אֶצְלוֹ
וְהִיא הָיְתָה הַבַּת מֶלֶךְ הַנַּ"ל
וְהוּא [הַיְנוּ הַשֵּׁנִי לַמַּלְכוּת] רָאָהּ וְהִכִּירָהּ
אַחַר כָּךְ הֵצִיצָה הַמַּלְכָּה וְרָאֲתָה אֶחָד, שֶׁשּׁוֹכֵב בַּזָּוִית וְהִכִּירָה אוֹתוֹ
וְעָמְדָה מִכִּסְאָהּ וְהָלְכָה לְשָׁם וְנָגְעָה בּוֹ
וְשָׁאֲלָה אוֹתוֹ: הַאַתָּה מַכִּיר אוֹתִי?
וְהֵשִׁיב לָהּ: הֵן, אֲנִי מַכִּיר אוֹתָךְ
אַתְּ הִיא הַבַּת מֶלֶךְ שֶׁנֶּאֶבְדָה
וְשָׁאַל אוֹתָהּ: הָאֵיךְ בָּאת לְכָאן?
וְהֵשִׁיבָה: בַּאֲשֶׁר שֶׁאָבִי הַמֶּלֶךְ נִזְרַק מִפִּיו דִּבּוּר הַנַּ"ל
וְכָאן, הַמָּקוֹם הַזֶּה, הוּא לא טוֹב
וְסִפֵּר לָהּ, שֶׁאָבִיהָ מִצְטַעֵר מְאד וְשֶׁהוּא מְבַקְּשָׁהּ כַּמָּה שָׁנִים
וְשָׁאַל אוֹתָהּ: אֵיךְ אֲנִי יָכוֹל לְהוֹצִיא אוֹתָךְ?
וְאָמְרָה לוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְךָ לְהוֹצִיא אוֹתִי
כִּי אִם, כְּשֶׁתִּהְיֶה בּוֹחֵר לְךָ מָקוֹם וְתִהְיֶה יוֹשֵׁב שָׁם שָׁנָה אַחַת
וְכָל הַשָּׁנָה תִּתְגַּעְגַּע אַחֲרַי לְהוֹצִיא אוֹתִי
וּבְכָל זְמַן שֶׁיִּהְיֶה לְךָ פְּנַאי
תִּהְיֶה רַק מִתְגַּעְגֵּעַ וּמְבַקֵּשׁ וּמְצַפֶּה לְהוֹצִיא אוֹתִי
וְתִהְיֶה מִתְעַנֶּה
וּבַיּוֹם הָאַחֲרוֹן מֵהַשָּׁנָה תִּהְיֶה מִתְעַנֶּה וְלא תִּישַׁן כָּל הַמֵּעֵת לְעֵת
וְהָלַךְ וְעָשָׂה כֵּן
וּבְסוֹף הַשָּׁנָה בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן הָיָה מִתְעַנֶּה, וְלא הָיָה יָשֵׁן
וְעָמַד וְהָלַךְ לְשָׁם
וְהָיָה רוֹאֶה אִילָן, וְעָלָיו גְּדֵלִים תַּפּוּחִים נָאִים מְאד
וְהָיָה מִתְאַוֶּה לְעֵינָיו מְאד
וְעָמַד וְאָכַל מִשָּׁם
וְתֵכֶף שֶׁאָכַל הַתַּפּוּחַ, נָפַל וַחֲטָפוֹ שֵׁנָה
וְהָיָה יָשֵׁן זְמַן מְרֻבֶּה מְאד
וְהָיָה הַמְשָׁרֵת מְנַעֵר אוֹתוֹ, וְלא הָיָה נֵעוֹר כְּלָל
אַחַר כָּךְ הֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ וְשָׁאַל לְהַמְשָׁרֵת: הֵיכָן אֲנִי בָּעוֹלָם?
וְסִפֵּר לוֹ הַמַּעֲשֶׂה [הַיְנוּ הַמְשָׁרֵת סִפֵּר לְהַשֵּׁנִי לַמֶּלֶךְ הַמַּעֲשֶׂה וְאָמַר לוֹ]
שֶׁאַתָּה יָשֵׁן זְמַן מְרֻבֶּה מְאד זֶה כַּמָּה שָׁנִים
וַאֲנִי הָיִיתִי מִתְפַּרְנֵס מֵהַפֵּרוֹת
וְהָיָה מְצַעֵר עַצְמוֹ מְאד
וְהָלַךְ לְשָׁם וּמָצָא אוֹתָהּ
וְהָיְתָה מִצְטַעֶרֶת לְפָנָיו מְאד
כִּי אִלּוּ בָּאתָ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, הָיִיתָ מוֹצִיא אוֹתִי מִכָּאן
וּבִשְׁבִיל יוֹם אֶחָד אִבַּדְתָּ
אָמְנָם
שֶׁלּא לֶאֱכל הוּא דָּבָר קָשֶׁה מְאד
בִּפְרָט בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן, אָז מִתְגַּבֵּר הַיֵּצֶר הָרָע מְאד
[הַיְנוּ שֶׁהַבַּת מֶלֶךְ אָמְרָה לוֹ, שֶׁעַתָּה תָּקֵל עָלָיו הָאַזְהָרָה
וְלא יִהְיֶה מֻזְהָר שֶׁלּא לֶאֱכל, כִּי הוּא דָּבָר קָשֶׁה לַעֲמד בּוֹ וְכוּ']
בְּכֵן תָּשׁוּב לִבְחֹר לְךָ מָקוֹם, וְתֵשֵׁב גַּם כֵּן שָׁנָה, כַּנַּ"ל
וּבַיּוֹם הָאַחֲרוֹן תִּהְיֶה רַשַּׁאי לֶאֱכל, רַק שֶׁלּא תִּישַׁן
וְלא תִּשְׁתֶּה יַיִן כְּדֵי שֶׁלּא תִּישַׁן, כִּי הָעִקָּר הוּא הַשֵּׁנָה
וְהָלַךְ וְעָשָׂה כֵּן
בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן הָיָה הוֹלֵךְ לְשָׁם וְרָאָה מַעְיָן הוֹלֵךְ
וְהַמַּרְאֶה אָדם וְהָרֵיחַ שֶׁל יַיִן
וְשָׁאַל אֶת הַמְשָׁרֵת: הֲרָאִיתָ שֶׁזֶּה מַעְיָן, וְרָאוּי שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ מַיִם.
וְהַמַּרְאֶה אַדְמוּמִית וְהָרֵיחַ שֶׁל יַיִן?
וְהָלַךְ וְטָעַם מֵהַמַּעְיָן וְנָפַל וְיָשַׁן מִיָּד כַּמָּה שָׁנִים עַד שִׁבְעִים שָׁנָה
וְהָיוּ הוֹלְכִין חֲיָלוֹת רַבּוֹת עִם הַשַּׁיָּךְ לָהֶם, מַה שֶּׁנּוֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם
וְהַמְשָׁרֵת הִטְמִין עַצְמוֹ מֵחֲמַת הַחֲיָלוֹת
אַחַר כָּךְ הָלְכָה מֶרְכָּבָה וְעֶגְלוֹת צָב, וְשָׁם יָשְׁבָה הַבַּת מֶלֶךְ
וְעָמְדָה שָׁם אֶצְלוֹ, וְיָרְדָה וְיָשְׁבָה אֶצְלוֹ וְהִכִּירָה אוֹתוֹ
וְהָיְתָה מְנַעֶרֶת אוֹתוֹ מְאד, וְלא נִנְעַר
וְהִתְחִילָה לִקְבּל עָלָיו
אֲשֶׁר כַּמָּה וְכַמָּה יְגִיעוֹת וְטִרְחוֹת גְּדוֹלוֹת מְאד שֶׁהָיוּ לוֹ זֶה כַּמָּה וְכַמָּה שָׁנִים
כְּדֵי לְהוֹצִיא אוֹתִי
וּבִשְׁבִיל אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁהָיָה יָכוֹל לְהוֹצִיאֵנִי וְאִבְּדוֹ
וְהָיְתָה בּוֹכָה מְאד עַל זֶה, כִּי יֵשׁ רַחֲמָנוּת גָדוֹל עָלָיו וְעָלַי
שֶׁכָּל כָּךְ זְמַן שֶׁאֲנִי כָּאן, וְאֵינִי יָכוֹלה לָצֵאת
אַחַר כָּךְ לָקְחָה מטפחת מֵעַל ראשָׁהּ וְכָתְבָה עָלָיו בַּדְּמָעוֹת שֶׁלָּהּ
וְהִנִּיחָה אֶצְלוֹ
וְעָמְדָה וְיָשְׁבָה בְּמֶרְכַּבְתָּהּ, וְנָסְעָה מִשָּׁם
אַחַר כָּךְ הֵקִיץ וְשָׁאַל אֶת הַמְשָׁרֵת: הֵיכָן אֲנִי בָּעוֹלָם?
וְסִפֵּר לוֹ כָּל הַמַּעֲשֶׂה
וְשֶׁחֲיָלוֹת רַבּוֹת הָלְכוּ שָׁם, וְשֶׁהָיְתָה כָּאן מֶרְכָּבָה הַנַּ"ל
וְשֶׁהָיְתָה בּוֹכָה עָלָיו וְהָיְתָה צוֹעֶקֶת שֶׁיֵּשׁ רַחֲמָנוּת עָלָיו וְעָלֶיהָ כַּנַּ"ל
בְּתוֹךְ כָּךְ הֵצִיץ וְרָאָה, שֶׁהַמטפחת מֻנַּחַת אֶצְלוֹ
וְשָׁאַל: מֵאַיִן זֶה?
וְהֵשִׁיב לוֹ, שֶׁהִיא כָּתְבָה עָלָיו בְּהַדְּמָעוֹת
וּלְקָחָהּ וְהֵרִים אוֹתָהּ כְּנֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ
וְהִתְחִיל לִרְאוֹת הָאוֹתִיּוֹת
וְקָרָא מַה שֶּׁכָּתוּב שָׁם כָּל קָבְלָתָהּ וְצַעֲקָתָהּ, כַּנַּ"ל
וְשֶׁכָּעֵת אֵינֶנָּהּ שָׁם בַּמִּבְצָר הַנַּ"ל
כִּי אִם שֶׁיְּבַקֵּשׁ הַר שֶׁל זָהָב וּמִבְצָר שֶׁל מַרְגָּלִיּוֹת, שָׁם תִּמְצָאֵנִי
וְהִשְׁאִיר אֶת הַמְשָׁרֵת וְהִנִּיחוֹ, וְהָלַךְ לְבַדּוֹ לְבַקְּשָׁהּ
וְהָלַךְ כַּמָּה שָׁנִים לְבַקְּשָׁהּ
וְיִשֵּׁב עַצְמוֹ, שֶׁבְּוַדַּאי בַּיִּשּׁוּב לא נִמְצָא הַר שֶׁל זָהָב וּמִבְצָר שֶׁל מַרְגָּלִיּוֹת
כִּי הוּא בָּקִי בְּמַפַּת הָעוֹלָם
וְעַל כֵּן אֵלֵךְ אֶל הַמִּדְבָּרִיּוֹת
וְהָלַךְ לְבַקְּשָׁהּ בַּמִּדְבָּרִיּוֹת כַּמָּה וְכַמָּה שָׁנִים
אַחַר כָּךְ רָאָה אָדָם גָּדוֹל מְאד
שֶׁאֵינוֹ [בגֶּדֶר] אֱנוֹשִׁי כְּלָל שֶׁיִּהְיֶה אָדָם גָּדוֹל כָּל כָּךְ
וְנָשָׂא אִילָן גָדוֹל, שֶׁבַּיִּשּׁוּב אֵינוֹ נִמְצָא אִילָן גָּדוֹל כָּזֶה
וְאוֹתוֹ הָאִישׁ שָׁאַל אוֹתוֹ: מִי אַתָּה?
וְאָמַר לוֹ: אֲנִי אָדָם
וְתָמַהּ וְאָמַר, שֶׁזֶּה כָּל כָּךְ זְמַן שֶׁאֲנִי בְּהַמִּדְבָּר
וְלא רָאִיתִי מֵעוֹלָם בְּכָאן אָדָם
וְסִפֵּר לוֹ כָּל הַמַּעֲשֶׂה הַנַּ"ל וְשֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ הַר שֶׁל זָהָב וּמִבְצָר שֶׁל מַרְגָּלִיּוֹת
אָמַר לוֹ: בְּוַדַּאי אֵינוֹ בַּנִּמְצָא כְּלָל
וְדָחָה אוֹתוֹ וְאָמַר לוֹ, שֶׁהִשִּׁיאוּ אֶת דַּעְתּוֹ בִּדְבַר שְׁטוּת
כִּי בְּוַדַּאי אֵינוֹ נִמְצָא כְּלָל
וְהִתְחִיל לִבְכּוֹת מְאד [הַיְנוּ הַשֵּׁנִי לַמַּלְכוּת בָּכָה מְאד וְאָמַר]
כִּי בְּוַדַּאי בְּהֶכְרֵחַ הוּא נִמְצָא בְּאֵיזֶה מָקוֹם
וְהוּא דָחָה אוֹתוֹ [הַיְנוּ הָאָדָם הַמְשֻׁנֶּה שֶׁפָּגַע דָּחָה אוֹתוֹ בִּדְבָרָיו
וְאָמַר] כִּי בְּוַדַּאי דְּבַר שְׁטוּת אָמְרוּ לְפָנָיו
וְהוּא אָמַר [הַיְנוּ הַשֵּׁנִי לַמַּלְכוּת], שֶׁבְּוַדַּאי יֵשׁ
אָמַר לוֹ [הָאָדָם הַמְשֻׁנֶּה לְהַשֵּׁנִי לַמַּלְכוּת]: לְדַעְתִּי הִיא שְׁטוּת
אַךְ מֵחֲמַת שֶׁאַתָּה מִתְעַקֵּשׁ
הִנֵּה אֲנִי מְמֻנֶּה עַל כָּל הַחַיּוֹת, אֶעֱשֶׂה לְמַעַנְךָ וְאֶקְרָא לְכָל הַחַיּוֹת
כִּי הֵם רָצִים אֶת כָּל הָעוֹלָם, אוּלַי תֵּדַע אַחַת מֵהֶם מֵהַר וּמִבְצָר, כַּנַּ"ל
וְקָרָא אֶת כֻּלָּם מִקָּטָן וְעַד גָּדוֹל כָּל מִינֵי הַחַיּוֹת וְשָׁאַל אוֹתָם
וְכֻלָּם הֵשִׁיבוּ, שֶׁלּא רָאוּ
וְאָמַר לוֹ: רְאֵה שֶׁשְּׁטוּת סִפְּרוּ לְפָנֶיךָ
אִם תִּשְׁמַע, שׁוּב לַאֲחוֹרֶיךָ, כִּי בְּוַדַּאי לא תִּמְצָא, כִּי אֵינֶנּוּ בָּעוֹלָם
וְהוּא הִפְצִיר מְאד וְאָמַר, שֶׁבְּהֶכְרֵחַ הוּא בַּנִּמְצָא בְּוַדַּאי
אָמַר לוֹ [הָאָדָם הַמְשֻׁנֶּה לְהַשֵּׁנִי לַמַּלְכוּת].
הִנֵּה בַּמִּדְבָּר נִמְצָא שָׁם אָחִי, וְהוּא מְמֻנֶּה עַל כָּל הָעוֹפוֹת
וְאוּלַי יוֹדְעִים הֵם מֵחֲמַת שֶׁהֵם פּוֹרְחִים בָּאֲוִיר בְּגָבוֹהַּ
אוּלַי רָאוּ הַר וּמִבְצָר הַנַּ"ל
וְתֵלֵךְ אֵלָיו וְתֹאמַר לוֹ, שֶׁאֲנִי שָׁלַחְתִּי אוֹתְךָ אֵלָיו
וְהָלַךְ כַּמָּה וְכַמָּה שָׁנִים לְבַקְּשׁוֹ וּמָצָא שׁוּב אָדָם גָּדוֹל מְאד כַּנַּ"ל
וְנָשָׂא גַּם כֵּן אִילָן גָּדוֹל כַּנַּ"ל וְשָׁאַל אוֹתוֹ גַּם כֵּן כַּנַּ"ל
וְהֵשִׁיב לוֹ כָּל הַמַּעֲשֶׂה וְשֶׁאָחִיו שְׁלָחוֹ אֵלָיו
וְהוּא דָחָה אוֹתוֹ גַּם כֵּן, כִּי בְּוַדַּאי אֵינוֹ בַּנִּמְצָא
וְהוּא הִפְצִיר אוֹתוֹ גַּם כֵּן וְאָמַר לוֹ [הָאָדָם הַזֶּה לְהַשֵּׁנִי לַמַּלְכוּת].
הִנֵּה אֲנִי מְמֻנֶּה עַל כָּל הָעוֹפוֹת, אֶקְרָא אוֹתָם, אוּלַי יוֹדְעִים הֵם
וְקָרָא כָּל הָעוֹפוֹת וְשָׁאַל אֶת כֻּלָּם מִקָּטָן וְעַד גָּדוֹל
וְהֵשִׁיבוּ, שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים מֵהַר וּמִבְצָר הַנַּ"ל
אָמַר לוֹ: הֲלא אַתָּה רוֹאֶה שֶׁבְּוַדַּאי אֵינֶנּוּ בָּעוֹלָם
אִם תִּשְׁמַע לִי, שׁוּב לַאֲחוֹרֶיךָ, כִּי בְּוַדַּאי אֵינֶנּוּ
וְהוּא [הַיְנוּ הַשֵּׁנִי לַמַּלְכוּת] הִפְצִיר אוֹתוֹ וְאָמַר, שֶׁבְּוַדַּאי יֶשְׁנוֹ בָּעוֹלָם
אָמַר לוֹ [הָאָדָם הַב' הַזֶּה לְהַשֵּׁנִי לַמַּלְכוּת].
לְהַלָּן בַּמִּדְבָּר נִמְצָא שָׁם אָחִי
שֶׁמְּמֻנֶּה עַל כָּל הָרוּחוֹת
וְהֵם רָצִים כָּל הָעוֹלָם, אוּלַי יוֹדְעִים הֵם
וְהָלַךְ כַּמָּה וְכַמָּה שָׁנִים לְבַקֵּשׁ וּמָצָא אָדָם גָּדוֹל גַּם כֵּן כַּנַּ"ל
וְנָשָׂא גַּם כֵּן אִילָן גָּדוֹל כַּנַּ"ל וְשָׁאַל אוֹתוֹ גַּם כֵּן כַּנַּ"ל
וְהֵשִׁיב לוֹ כָּל הַמַּעֲשֶׂה כַּנַּ"ל
וְדָחָה אוֹתוֹ גַּם כֵּן
וְהוּא הִפְצִיר אוֹתוֹ גַּם כֵּן
וְאָמַר לוֹ [הָאָדָם הַשְּׁלִישִׁי הַזֶּה לְהַשֵּׁנִי לַמַּלְכוּת]
שֶׁלְּמַעֲנוֹ יִקְרָא שֶׁיָּבוֹאוּ כָּל הָרוּחוֹת וְיִשְׁאַל אוֹתָם
וְקָרָא אוֹתָם, וּבָאוּ כָּל הָרוּחוֹת, וְשָׁאַל אֶת כֻּלָּם
וְלא יָדְעוּ שׁוּם אֶחָד מֵהֶם מֵהַר וּמִבְצָר הַנַּ"ל
וְאָמַר לוֹ [הָאָדָם הַשְּׁלִישִׁי לְהַשֵּׁנִי לַמַּלְכוּת].
הֲלא אַתָּה רוֹאֶה שֶׁשְּׁטוּת סִפְּרוּ לְפָנֶיךָ
וְהִתְחִיל לִבְכּוֹת מְאד וְאָמַר: אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּוַדַּאי
בְּתוֹךְ כָּךְ רָאָה שֶׁבָּא עוֹד רוּחַ אֶחָד
וְכָעַס עָלָיו הַמְמֻנֶּה הַנַּ"ל: מַדּוּעַ נִתְאַחַרְתָּ לָבוֹא?
הֲלא גָּזַרְתִּי, שֶׁיָּבוֹאוּ כָּל הָרוּחוֹת, וְלָמָּה לא בָּאתָ עִמָּהֶם?
הֵשִׁיב לוֹ
שֶׁנִּתְעַכַּבְתִּי מֵחֲמַת שֶׁהָיִיתִי צָרִיךְ לָשֵׂאת בַּת מַלְכָּה
אֶל הַר שֶׁל זָהָב וּמִבְצָר שֶׁל מַרְגָּלִיּוֹת
וְשָׂמַח מְאד
וְשָׁאַל הַמְמֻנֶּה אֶת הָרוּחַ: מַה יָּקָר שָׁם?
[הַיְנוּ אֵיזֶה דְּבָרִים הֵם שָׁם בְּיקֶר וּבַחֲשִׁיבוּת]
וְאָמַר לוֹ, שֶׁכָּל הַדְּבָרִים הֵם שָׁם בְּיקֶר גָּדוֹל
וְאָמַר הַמְמֻנֶּה עַל הָרוּחוֹת לְהַשֵּׁנִי לַמַּלְכוּת
בַּאֲשֶׁר שֶׁזֶּה זְמַן גָּדוֹל כָּל כָּךְ שֶׁאַתָּה מְבַקְּשָׁהּ וְכַמָּה יְגִיעוֹת שֶׁהָיוּ לְךָ
וְאוּלַי יִהְיֶה לְךָ עַתָּה מְנִיעָה מֵחֲמַת מָמוֹן
עַל כֵּן אֲנִי נוֹתֵן לְךָ כְּלִי, כְּשֶׁתּוֹשִׁיט יָדְךָ לְתוֹכָהּ תְּקַבֵּל מִשָּׁם מָעוֹת
וְגָזַר עַל הָרוּחַ הַנַּ"ל, שֶׁיּוֹלִיךְ אוֹתוֹ לְשָׁם
וּבָא הָרוּחַ סְעָרָה וְנָשָׂא אוֹתוֹ לְשָׁם
וְהֵבִיא אוֹתוֹ אֶל שַׁעַר
וְהָיוּ עוֹמְדִים שָׁם חֲיָלוֹת, שֶׁלּא הִנִּיחוּ לִכְנס אֶל הָעִיר
וְהוֹשִׁיט יָדוֹ אֶל הַכְּלִי, וְלָקַח מָעוֹת, וְשִׁחֵד אוֹתָם
וְנִכְנַס לְתוֹךְ הָעִיר וְהָיְתָה עִיר נָאָה
וְהָלַךְ אֶל גְּבִיר וְשָׂכַר לוֹ מְזוֹנוֹת, כִּי צָרִיךְ לִשְׁהוֹת שָׁם
כִּי צָרִיךְ לְשׁוּם שֵׂכֶל וְחָכְמָה לְהוֹצִיאָהּ
וְאֵיךְ שֶׁהוֹצִיאָה לא סִפֵּר
וּבַסּוֹף הוֹצִיאָהּ



תכנים נוספים שיכולים לעניין אותך ועוד...
חיי מוהר"ן - שז - מעלת המתקרבים אליו
חיי מוהר"ן - שז - מעלת המתקרבים אליו אות שז שמעתי בשמו שאמר אני אין לי מה לעשות בזה העולם כלל כי בשבילי איני צריך לעשות כלל רק באתי להעולם לקרב נפשות ישראל להשם יתברך. אבל איני יכול לקרב כי אם מי שבא אצלי ומספר לי חסרונו אני יכול לתקנו וכו' אות שח דבר עם אחד שהיה איש פשוט לגמרי ואמר לו רבנו זכרונו לברכה שיש לך כח לעורר אפילו אדם גדול לעבודת השם כי עץ קטן יכול להדליק ולהבעיר עץ גדול מאד. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה למה נמשלו דברי תורה כעץ ? לומר מה עץ קטן מדליק את הגדול אף דברי תורה וכו' אות שט אמר הצדיק האמתי יכול לעשות טובה גדולה להאדם גם אח... לחץ להמשך...
שיחות הר"ן - אות סב
שיחות הר"ן - אות סב דע שיש בבני אדם סגלות גדולות כי יכולין לפעל על ידי מחשבתם מה שהם חושבים ואפילו היקרות חס ושלום, הוא בא ממחשבות בני אדם כי כשהמחשבה היא כלה אחוזה ודבוקה בדבר אחד שיהיה כן דהינו כל הבחינות שיש במחשבה דהינו פנימיות וחיצוניות ושאר הבחינות כלם עד הנקדה וכשכלם כאחד אחוזים ודבוקים וחושבים שיהיה כן בלי בלבול ונטיה למחשבה אחרת על ידי זה הם פועלים שבהכרח יהיה כן כמו שהם חושבים וגם שהמחשבה תהיה בפרטי פרטיות, לא בדרך כלל כגון שיחשב שאם יהיה כן יהיה כך וכך בפרטיות אבל כשחושב בדרך כלל הוא בחינת גלמי כלים ויכול לטעות כמו שטעה נבט שראה אש י... לחץ להמשך...
חיי מוהר"ן - תקי - עבודת השם
חיי מוהר"ן - תקי - עבודת השם אות תקי ספר לי חברי רבי נפתלי שפעם אחת ספר עמו ממצות תפילין והפליג מאד בקדשת התפילין, ואמר שראוי לאדם להתלהב מאד בהנחת תפילין, כי תפילין הם קדושים ונוראים מאד וראוי שיפל על האדם פחד ורעדה גדולה ואימה ויראה עצומה כשרוצה להניח תפילין אשר קדשתם שגבה וגבהה מאד והאריך בזה הרבה. וגם אנכי הבנתי מדבריו עצם הפלגת נוראות קדשת התפילין. ואמר שכמה וכמה תורות שלו רבות מאד כלם נאמרו על מצוות תפילין, אף על פי שלא נזכר שם תפילין כלל אף על פי כן הם נאמרו על ענין תפילין. והם בחצוצרות בסימן ה. אנכי ה' אל קיך בסימן ד' ומי האיש החפץ חיים... לחץ להמשך...
שבחי הר"ן - אות יא
שבחי הר"ן - אות יא וכמה פעמים היה מדבר לפני השם יתברך דברי תחנות ובקשות מלבו ונזדמן לו בתוך דבוריו טענות יפות ותפילות נכונות ומסדרות והוטבו בעיניו והיה כותבם אצלו לזכרון למען יהיה רגיל להתפלל אותם גם אחר כך וכן היה רגיל בענין זה לדבר בינו לבין קונו הרבה מאד מאד וכל תפילותיו היו שיזכה להתקרב להשם יתברך והיו לו טענות גדולות להשם יתברך על זה... לחץ להמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קד - הָיָה אוֹהֵב מְאד אֶת הָעֲבוֹדוֹת הַפְּשׁוּטוֹת
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קד - היה אוהב מאד את העבודות הפשוטות היה אוהב מאד את העבודות הפשוטות של סתם בני אדם האנשים הפשוטים הכשרים והיה אוהב מאד מי שיכול לומר הרבה תחנות ובקשות בתוך הסדורים הגדולים כדרך ההמון עם הכשרים והיה מזהיר ומוכיח אותנו כמה פעמים, לזמר זמירות בשבת והיה מקפיד וכועס מאד על מי שהוא חכם בעיניו ואינו מתאמץ לזמר זמירות בשבת ובמוצאי שבת או שאר עבודות פשוטות כי עקר היהדות הוא בפשיטות ובתמימות גמור בלי שום חכמות כמבאר אצלנו כבר כמה פעמים וגם הוא בעצמו, זכרונו לברכה קדם שהגיע לו החולאת הכבד שנסתלק על ידו, קדם לזה כל ימיו היה מזמר ז... לחץ להמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קפ - בְּעִנְיַן סְגֻלַּת הַפִּדְיוֹן
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קפ - בענין סגלת הפדיון בענין סגלת הפדיון מעות הם בחינת דינין כמו שכתוב "ואת כל היקום אשר ברגליהם" 'זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו' נמצא המעות הם בחינת רגלין וזה בחינת: "צדק יקראהו לרגלו", 'וצדק מלכותא קדישא' ומלכות הוא בחינת דינין, כי 'דינא דמלכותא דינא' ועל כן מעות הם בחינת דינין וצריך להמתיק הדינין בשרשן, ושרש הדינין בבינה כמו שכתוב: "אני בינה לי גבורה" ועל כן על ידי שמניחין הידים על המעות, נמתקין הדינין כי יש בבינה שלש ידים הינו שיש שם שתי ידים יד הגדולה ויד החזקה וכללות הידים הוא יד הרמה ועל כן על ידי שבא המעות שה... לחץ להמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה יג - כָל מַה שֶּׁחוֹלְקִין עָלָיו יוֹתֵר, מְקָרְבִין אוֹתוֹ יוֹתֵר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה יג - כל מה שחולקין עליו יותר, מקרבין אותו יותר להשם יתברך כשחולקין על האדם נמצא שרודפין אותו והוא בורח בכל פעם להשם יתברך וכל מה שחולקין עליו יותר, מקרבין אותו יותר להשם יתברך כי השם יתברך בכל מקום בבחינת: "אם אסק שמים שם אתה, ואציעה שאול הנך" נמצא שבכל מקום בורח להשם יתברך וזה בחינת: "ופרעה הקריב" 'שהקריב את ישראל לאביהם שבשמים' שעל ידי רדיפתו אותם נתקרבו יותר להשם יתברך כנ"ל... לחץ להמשך...
שיחות הר"ן - אות רכ - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
שיחות הר"ן - אות רכ - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה פעם אחת אמר לאחד. אגלה לך סוד, שיהיה אפיקורסות גדול בעולם כי מלמעלה יבוא אפיקורסות בעולם בשביל נסיון ואני יודע שאנשים שלי גם בלא זה יתחזקו באמונה באמת וישארו קימים באמונתם אך אני מגלה לך זאת כדי שיתחזקו יותר כשיראו שדברו מזה מקדם וכדברים האלה נשמע מפיו הקדוש כמה פעמים והיה מתאנח מאד על זה ואמר אוי, איך יוכלו לעמד אנשים מעטים נגד כל העולם והנה סמוך מאד אחר הסתלקותו זכרונו לברכה ראינו בעינינו זאת, שתכף התחיל להתפשט אפיקורסית גדול בעולם מה שלא היה כזאת מימי קדם כי אף על פי שכבר התחיל לצמח נגע המס... לחץ להמשך...
ספר המידות - חיתון
ספר המידות - חיתון חלק שני א. מי שקשה לו למצא זווגו יאמר בכונה שירת הים. ב. קדוש לבנה סגלה שימצא אדם את זווגו. וסימן לדבר: "לבנה" ב'תולה נ'שאת ל'יום ה'רביעי. ג. על ידי חתון עם תלמיד חכם באים טובות וברכות לאדם. ד. על ידי חתון עם תלמיד חכם נצול מענש הבא, על ידי שיעץ עצות רעות על חברו. ה. על ידי חתון עם תלמיד חכם על ידי זה נתמנים דינים כשרים. ו. מי שקשה לו למצא זווגו, ירגיל את עצמו לקרות בקרבנות הנשיאים. ז. השדוך שדוברים אף על פי שאינו נגמר השדוך בעצמו, גם זה מן השמים, והשדוך לחוד עושה רשם בו ובה. ח. הכסוי שמכסין פני הכלה קדם החפה יש לה כח ההולדה.... לחץ להמשך...
ספר המידות - צדיק
ספר המידות - צדיק א. אל יקשה לך הדבר כשאתה רואה, שהצדיק לא תקן איזהו דבר, כי זה סבה מאת השם יתברך, שיניח מקום לבניו להתגדל בו. ב. פעמים שבטולה של תורה זהו יסודה. ג. מקבלים מתנות מרשעים, כדי שיחזרו בתשובה. ד. צדיקים מהני זכותיהו אעלמא, אדידהו לא. ה. מצינו שצדיק אחד עושה דבר, כדי שיהיה רבו לצדיק אחר. ו. תועלת גדול לראות פני גדולי הדור. ז. הצדיק נענש, כשאינו מתפלל על דורו. ח. הלומד תורה לתלמיד שאינו הגון, נקרא רשע. ט. לשון חכמים היא מעשרת ומרפא, בכן תלמד לדבר בלשונם. י. המלמד תורה לאחרים, התורה נתגלה לו בלא טרח. יא. מצינו שהצדיק מתרעם, כשאחד מתלמי... לחץ להמשך...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה במאמרים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן



קבל תכנים נוספים שיעניינו אותך...




האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב

© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים, ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.

דף זה הופיע ב 0.0469 שניות
עכשיו 19_10_2019 השעה 14:52:17
wesi2