תאוות. שבירת התאוות. איך למה וכמה ? חלק 2.
כי באמת כל העניין הזה של התאוות יש בו שורש אחר גבוה יותר, והוא השי"ת עצמו.
כי באמת כל הזמן והמקום וכל השינויים שיש בעולם, הם כולם בחינת התאוות והרצונות של השי"ת עצמו!
כי כל קיום העולם כולו בכל רגע ורגע לפרטי פרטים, כולו הוא בחינת התאוות של השי"ת וכולי.
והדבר הזה נכון לפרטי פרטים ממש. היינו כי כל פרט ופרט מפרטי הבריאה, הוא כולו בחינת רצון ותאווה של השי"ת.
אך יחד עם זאת, אצל השי"ת לא שייך תאווה, כי כל תאווה היא בחינת חסר, כי אין תאווה אא"כ יש חסר. והשי"ת אינו חסר דבר כי הוא השלמות כמובן.
וגם שאצל השי"ת אין שום השתנות. וכל התאוות כולן הן השתנות מרצון אחד לרצון אחר.
אלא, שזה הסוד של בריאת העולם יש מאין.
כעין מה שמובא כאן breslev.eip.co.il/?key=179 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ב - יְמֵי חֲנֻכָּה הֵם יְמֵי הוֹדָאָה
וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁמַּמְשִׁיכִין קְדֻשָּׁה שֶׁל שַׁבָּת לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל
עַל יְדֵי זֶה נִתְגַלֶּה הָאַחְדוּת הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַך
כִּי בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל הֵם פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת
שֶׁבְּכָל יוֹם נִבְרָא פְּעֻלָּה מְשֻׁנָּה
וְזֶה כְּנֶגֶד הַשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי, לְהָבִין זאת בְּשֵׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי
שֶׁפְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת יִהְיוּ נִמְשָׁכִין מֵאֶחָד הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַך וְיִתְעַלֶּה
כִּי בַּשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין זאת
רַק עַל יְדֵי שַׁבָּת שֶׁאָנוּ זוֹכִין, שֶׁנָּתַן לָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַך מַתָּנָה גְּדוֹלָה
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'מַתָּנָה טוֹבָה יֵשׁ לִי בְּבֵית גְּנָזַי וְשַׁבָּת שְׁמָהּ'
עַל יְדֵי זֶה נִתְגַלֶּה אַחְדוּת הַפָּשׁוּט
כִּי שַׁבָּת מוֹרָה עַל אֱמוּנַת הַיִּחוּד
שֶׁאָנוּ מַאֲמִינִים, שֶׁכָּל הַפְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת נִמְשָׁכִין מֵאֶחָד הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַך
שֶׁבָּרָא כֻּלָּם בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל וְשָׁבַת בְּשַׁבָּת
נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי שַׁבָּת נִתְגַלֶּה אַחְדוּת הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַך
והיינו כי אצל השי"ת אין שום שינוי, למרות שבאמת יש הרבה שינויים וכולי...
*
ואצל הצדיק האמת שזוכה לתקן את חטא אדם הראשון וזוכה לאכול מעץ החיים הנצחיים שהוא השכל הנקנה, גם הוא זוכה לבחינה הנ"ל.
היינו שרצונו לעולם אינו משתנה, למרות שכלפי חוץ רצונו משתנה וכולי.
וכעין מה שהתבאר כאן forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=183 - שאלה בנוגע לדמותו של ר' נחמן מברסלב
וכאן forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=185 - להיות כמו רבי נחמן מברסלב - מודל לחיקוי
שיש בחינה של פנימיות וחיצוניות אצל הצדיק וכולי עיין שם.
כי בפנימיות הצדיק, אין שום שינוי כלל. והצדיק האמת הוא תמיד בדבקות של בחינת לפני הבריאה ממש שהיא מעל הזמן ומעל המקום.
אך כלפי חוץ מצד הגוף ומצד החיות של העולם הזה, מצד זה הוא משתנה מרצון אל רצון.
והעניין הזה התבאר גם כאן forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=116 - מדוע ולמה לעתיד לבוא תתבטל הבחירה החופשית?
*
וכיו"ב התבאר גם כאן forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=192&PID=698#698 כי באמת אמר רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=94 - ספר המידות - הרהורים
הַתַּאֲווֹת מְלֻבָּשׁ בָּהֶם חֶסֶד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
ובאמת הקב"ה לא לתהו בראה כי אם לשבת יצרה. ואין הקב"ה חפץ בחורבי נחמן מברסלב של עולם.
כי אם באמת התאוות היו באמת רעות, הרי שלא היה העולם קיים כלל.
כי כל קיומו של העולם תלוי בתאוות שהן נפרדות ושונות זו מזו, שזו בחינת המחלוקת שהיא הכרחית לבריאת העולם.
אלא שיש גם את בחינת המחלוקת דקדושה, דהיינו הבחינה הנ"ל שהאדם עובר ומשתנה מרצון אל רצון, אך בפנימיות דעתו ורצונו, אין שום שינוי כלל, כמו השי"ת ממש. ואז אין לשום תאווה בעולם שום אחיזה בו כלל.
*
וזה סוד העניין של נוקם ונוטר של המשיח, כפי שהתבאר כאן forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=58 - מהו עניין נוקם ונוטר?
כי רק הצדיק האמת מסוגל לנקום ולנטור ממש, אך בתוך תוכו להשאר ללא שום השתנות ממש, ולהיות כולו מלא באהבה שבדעת מעל הזמן וכולי, למרות שהוא נוקם ונוטר.
כי בשכל אנושי זה לא נתפס. אך בשכל הנקנה זה אפשרי.
כי זה בחינת בריאת העולם והצמצום של השי"ת, שהוא כולו אחד גם אחרי הבריאה וכולי...
*
ובאמת מצד האמת, כל התאוות שיש לאדם, הן העונש של האדם.
כי כאשר רוצה האדם דבר תאווה, הרי שזה פגם ומרה לנפש. היינו כי אין האדם מתאווה אלא למה שהוא חסר.
וכפי שהתבאר באורך כאן forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=42 - רצון להתקרב לבורא הוא חיסרון.
וגם כאן forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=166&PID=560#560 - שלא לאכל פרי קדם שנתבשל כל צרכו על האילן
ומ"ש רבי נחמן מברסלב כאן breslev.eip.co.il/?key=42 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יג - לְהַמְשִׁיךְ הַשְׁגָּחָה שְׁלֵמָה
'מוֹרִי' זֶה בְּחִינַת "מָרַת נָפֶשׁ"
בְּחִינַת: "וְנַפְשָׁהּ מָרָה לָהּ"
זֶה בְּחִינוֹת פְּגַם הַנֶּפֶשׁ
פְּגַם הָרָצוֹן
כְּשֶׁרוֹצֶה דְּבַר תַּאֲוָה זֶה הָרָצוֹן
הוּא פְּגָם וּמָרָה לַנֶּפֶשׁ
ובאמת התאוות של האדם הן העונש שלו, כי התאוות הן החטאים של האדם, והחטאים הם החסרונות של האדם.
כפי שהתבאר כאן forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=93 - החסרונות אצל האדם או למעלה?
*
אך אצל השי"ת אין שום חסרון למרות בריאת העולם. וכן הוא אצל הצדיק האמת, שהוא אינו חסר דבר, למרות שיש לו רצונות משתנים וכולי...
בבחינת הקבצן החרש שלעולם הוא אינו חסר דבר. ראה כאן forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=51&PID=78#78 - הכת של השמחה במעשה מהבעל תפילה
*
אך אצל הצדיק האמת כל התאוות שלו הן לא בחינת עונש אלא בחינת שכר.
כי אצל הצדיק האמת התאוות שלו מצטיירות אצלו בצורה אחרת, משום שהכלי והגוף שלו נקי.
כמ"ש רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=89 - ספר המידות - דעת
כְּשֶׁתַּעֲשֶׂה חֶסֶד שֶׁל אֱמֶת עִם צַדִּיקִים, תִּזְכֶּה לָדַעַת, שֶׁכָּל הַדְּרָכִים הֵן תְּפִילָּה הֵן אֲכִילָה הֵן שְׁאָר תַּעֲנוּגִים כֻּלָּם הֵם דֶּרֶךְ הַשֵּׁם
והוא גם הבחינה של מ"ש כאן breslev.eip.co.il/?key=63 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יט - תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק
וּמִי שֶׁיָּכוֹל לְהִתְעוֹרֵר הִתְנוֹצְצוּת הָאוֹתִיּוֹת
שֶׁבְּכָל מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית
שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר
אֲזַי אֲכִילָתוֹ וּשְׁתִיָּתוֹ וְכָל תַּעֲנוּגָיו
אֵינוֹ אֶלָּא מֵהִתְנוֹצְצוּת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁבַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה
בִּבְחִינַת: "וַיּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבּוֹ"
"וַיִּיטַב לִבּוֹ"
הַיְנוּ בְּחִינַת הִתְנוֹצְצוּת הָאוֹתִיּוֹת
שֶׁל ל"ב אֱלהִים שֶׁבְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית
שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר
...
וּמִשָּׁם צְרִיכִין שֶׁתִּהְיֶה עִקַּר הָאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּשְׁאָר הַתַּעֲנוּגִים כַּנַּ"ל
עיין שם באורך.
כי אחרי שהאדם חוזר בתשובה שלמה, שאז הגוף שלו קדוש בקדושת הנשמה, אז הוא בבחינה של מ"ש כאן breslev.eip.co.il/?key=164 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כב - חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם
עַל כֵּן צָרִיךְ כָּל אָדָם
לְרַחֵם מְאד עַל בְּשַׂר הַגּוּף
לִרְאוֹת לְזַכֵּךְ הַגּוּף
עַד שֶׁתּוּכַל הַנְּשָׁמָה
לְהוֹדִיעַ לוֹ
מִכָּל מַה שֶּׁהִיא רוֹאָה וּמַשֶּׂגֶת תָּמִיד כַּנַּ"ל
וּכְשֶׁהַגּוּף הוּא בִּבְחִינָה זוֹ
הִיא טוֹבָה לְהַנְּשָׁמָה
שֶׁלִּפְעָמִים נוֹפֶלֶת מִמַּדְרֵגָתָהּ
וּכְשֶׁהַגּוּף צַח וָאוֹר
תּוּכַל הַנְּשָׁמָה לְהִתְרוֹמֵם
וְלַחֲזר לְמַדְרֵגָתָהּ עַל יְדֵי הַגּוּף
הַיְנוּ, עַל יְדֵי תַּעֲנוּגֵי הַגּוּף
תּוּכַל לִזְכּר וְלַעֲלוֹת לַתַּעֲנוּגִים שֶׁלָּהּ
כִּי מֵאַחַר שֶׁהַגּוּף גַּם כֵּן טוֹב וְכָשֵׁר
אֵינוֹ נִלְכָּד בְּהַתַּעֲנוּגִים
וְעַל כֵּן תּוּכַל הַנְּשָׁמָה
לַחֲזר עַל יְדֵי תַּעֲנוּגֵי הַגּוּף
לְמַעֲלָתָהּ
לַתַּעֲנוּגִים שֶׁלָּהּ
וְכֵן גַּם כֵּן עַל יְדֵי הָרְשִׁימוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּהַגּוּף
עַל יְדֵי הֶאָרוֹת שֶׁהֵאִירָה בּוֹ הַנְּשָׁמָה מִקּדֶם
תּוּכַל עַתָּה לִזְכּר וְלַעֲלוֹת וְלַחֲזר לְמַדְרֵגָתָהּ
וְזֶה בְּחִינַת: "מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ", 'מִבְּשָׂרִי' דַיְקָא
הַיְנוּ עַל יְדֵי בְּשַׂר הַגּוּף
'יֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ', הַיְנוּ הַשָּׂגוֹת אֱלקוּת
הַיְנוּ, שֶׁהָאָדָם בְּגוּפוֹ
יִרְאֶה וְיֶחֱזֶה הַשָּׂגוֹת עֶלְיוֹנוֹת
שֶׁהַנְּשָׁמָה מַשֶּׂגֶת תָּמִיד כַּנַּ"ל
אז הוא גם בבחינת העניין של הארת הרצון שיש אצל הצדיק בשעת האכילה הגשמית דייקא, כמובא כאן breslev.eip.co.il/?key=184 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ז - וַיְהִי מִקֵּץ - כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם
וְעַל יְדֵי כְּלָלִיּוּת בֵּן וְתַלְמִיד
עַל יְדֵי זֶה מִי שֶׁהוּא אִישׁ חַיִל וְאֵינוֹ הַהֶפֶך [שֶׁקּוֹרִין: רעַ מַזָּל, שְׁלֵימַזָּל]
הוּא יָכוֹל לְקַבֵּל בְּעֵת הָאֲכִילָה הֶאָרַת הָרָצוֹן
דְּהַיְנוּ שֶׁיָּאִיר לוֹ הָרָצוֹן בְּעֵת הָאֲכִילָה
וְיִשְׁתּוֹקֵק וְיִכְסֹף מְאד אֵלָיו יִתְבָּרַך בְּרָצוֹן מֻפְלָג
בְּלִי שׁוּם יְדִיעָה
שֶׁלּא יֵדַע כְּלָל מָה הוּא רוֹצֶה.
שזאת בחינת תכלית הידיעה שלא נדע ממש, שהוא בחינת רעווא דרעווין בחינת הסתלקות משה וכולי, שלכל זה זוכה הצדיק בשעת האכילה דייקא...
והוא גם בחינת מ"ש כאן breslev.eip.co.il/?key=210 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לג - וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה
אַך מִי שֶׁהוּא צַדִּיק, וַאֲפִילּוּ גּוּפוֹ נָקִי וְקָדוֹשׁ מְאד
אֲזַי יָכוֹל לִשְׂמחַ גַּם עִם גּוּפוֹ
אֲפִילּוּ אִם מִסְתַּכֵּל עַל הַסּוֹף
מֵאַחַר שֶׁגַּם גּוּפוֹ טָהוֹר וְקָדוֹשׁ
"בֵּאֱלהִים בָּטַחְתִּי מַה יַּעֲשֶׂה בָשָׂר לִי"
שֶׁהַבָּשָׂר, דְּהַיְנוּ הַגּוּף אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת לוֹ שׁוּם הֶזֵּק
וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכּן לָבֶטַח"
שֶׁהַצַּדִּיק בָּטוּחַ, שֶׁגַּם לְהַגּוּף יִהְיֶה טוֹב מְאד
וְעַל כֵּן יָכוֹל לִשְׂמחַ גַּם עִם גּוּפוֹ
אֲפִילּוּ כְּשֶׁמִּסְתַּכֵּל עַל הַסּוֹף
*
ולכן אמר רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=333 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סב - עַל יְדֵי אֲכִילָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, נַעֲשֶׂה יִחוּד
דַּע, שֶׁעַל יְדֵי אֲכִילָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל
נַעֲשֶׂה יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיך הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ אַפִּין בְּאַפִּין
בִּבְחִינַת: "וַיּאמֶר בּעַז לְרוּת לְעֵת הָאכֶל גּשִׁי הֲלם"
'לְעֵת הָאכֶל' דַּיְקָא
הַיְנוּ עַל יְדֵי הָאֲכִילָה 'גּשִׁי הֲלם'
דָּא יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיך הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ
בְּחִינַת: "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָא"
'דָּא תִּקְרֻבְתָּא מַלְכָּא בְּמַלְכָּא'
רַק הָאֲכִילָה צָרִיך לִהְיוֹת מֶאוכֶל אַחַר שֶׁנִּתְבָּרֵר, וְאֵין בּוֹ שׁוּם תַּעֲרוֹבוֹת
וגם כאן breslev.eip.co.il/?key=2551 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה תורות מכת"י - כשרואה אדם שהקליפות והתאות גוברים עליו
וכשאמונה בשלימות
אזי אין צריך לתענית ומותר לו לאכול בבחי' ורעה אמונה
ורעה בחי' אכילה
ואכילה הזאת מעורר זווג פב"פ
בבחי' והי' האוכל לפקדון לארץ
פקדון בחי' זווג
ארץ בחי' אמונה שכינה בחי' שכן ארץ
כי אז אין הקליפות יכולין לינק ממנה אפי' מאחוריים
כי אז נתבטל הקליפות
וזה בחי' ויאמר בועז אל רות לעת האוכל גשי הלם
היינו בחי' זווג פב"פ
ע"י אכילה
וראה גם כאן breslev.eip.co.il/?key=184 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ז - וַיְהִי מִקֵּץ - כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם
כי הארת הרצון היא בשעת האכילה דייקא, שהיא בחינת החיות של העולם עיין שם.