ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 חיי מוהר"ן - תצ - עבודת השם
אות תצ תינוק אחד בן תשע שנים היה חולה קצת שהיה לו חולאת שקורין [דקירות] ושלחו אביו לרבנו זכרונו לברכה וספר עמו הרבה ואמר לו מוסר נפלא. כי היו להתינוק פחדים גדולים ואמר לו רבנו זכרונו לברכה מדוע תפחד עתה זכר נא הפחד שיהיה לך בעת שיוליכוך להבית עלמין ותשאר שם לבדך, והכל יפרדו ממך ותהיה נשאר מנח בין המתים הלא עכשו אתה מתירא לצאת יחידי בלילה ומה תעשה אז. וכיוצא מזה דברים הרבה של מוסר גם אמר לו מי הוא זה שירצה להכוות את עצמו בעצמו. כלומר, והלא כשאתה חוטא אתה מכוה את עצמך בידים. כי סוף כל סוף תקבל ענשך הקשה והמר ואיך לא תחוס על עצמו ואתה מכוה את עצמך בידים ממש. אחר כך אמר לו סגלה לחולאתו הנ"ל שיקחו עפר הנדרס על גבי האסקפה ויניחו את העפר באיזה כלי על האש עד שיתלבן ויוחם העפר היטב, ואותו העפר החם יניחו על צדו ויתרפא. אחר כך נתגדל התינוק ונשארו הדברים שדבר עמו רבנו זכרונו לברכה תקועים בלבו ועדין הוא זוכר אותם. ועוד דברים הרבה ספר עמו רבנו זכרונו לברכה. מזה אנו רואין איך רבנו זכרונו לברכה היה מסתכל אפילו על תינוק ורצה להכניס בו יראת שמים למען יתחיל להתחנך בעבודתו יתברך וגם יזכרם בגדלותו וכמו שכתוב חנוך לנער על פי דרכו וכו'. ועוד יש דברים הרבה שספר עם הילד הנ"ל כמה פעמים מענין ערלת לב שצריכין למולו וכו'. וכן שמעתי מכמה אנשים שהיו קטנים בימי רבנו זכרונו לברכה וספרו לי כמה דברים נפלאים ושיחות יפות ששמעו ממנו בקטנותם ועדין הם זוכרים אותם ומבינים עכשו למפרע איך היה מרמז להם דברים שייטיב להם באחריתם אות תצא בשנת תקס"ו בין כסה לעשור יצא רבנו זכרונו לברכה מהמקוה ואמר שנתגלה לו בעת הזאת מן השמים איך יתנהגו אנשי שלומנו בעניני תעניתים כל ימי חייהם כמה תעניתים צריך כל אחד ואחד מאנשי שלומנו להתענות בכל שנה ושנה, ואיך ומתי יתענו. ואחר הימים טובים נכנסנו אליו כל אחד ואחד ביחוד ומסר לכל אחד ואחד צעטל [פתק] מתי יתענה. והיה כתוב אצלו צעטל בכתיבת ידו הקדושה איזה דברים ואיני יודע מה כי לא נתן לראות בתוך גוף הצעטל רק כשישבתי אצלו לקבל הצעטל של הנהגת התעניתים שלי אזי ראיתי אותו יושב על השלחן וצעטל כתוב לפניו ואיני יודע מה היה כתוב בתוכו. והיה יושב וחושב ומעין הרבה על אותו הצעטל והיה מיגע עצמו הרבה קדם שזכיתי שיצא הדבור מפיו באיזה ימים בשנה אני צריך להתענות. ואחר כך גלה לי הימים שאני צריך להתענות בהם וצוה לכתבם על הניר לזכרון. והזהיר אותי מאד לזכרם ולבלי לאבד הצעטל שלי. וצוה עלינו שבראש השנה קדם שהוא אומר תורה בעת שהוא מכין עצמו לומר תורה אזי נקבל על עצמנו התעניתים שלנו שצוה עלינו ואז בראש השנה בשעת הכנתו לומר תורה יהיה קבלת התעניתים הנ"ל על כל השנה כלה. ומי שלא יהיה על ראש השנה לא יתענה כלל. וכן היה כשמסר התעניתים לשאר אנשי שלומנו. כי כלם ספרו לי שהיה יושב על צעטל והיה יושב ומשתומם כשעה חדא קדם שאמר הצעטל של הנהגת התעניתים לכל אחד. והיינו מבינים מדבריו שאלו התעניתים הם דברים יקרים והנהגות עליונות מאד מאד אשרי שזכינו לקבלם ונמשך הדבר בערך שתי שנים. אחר כך כשבא מלמברג צוה עלינו שלא להתענות כלל. ואמר הלא מי שאינו זוכה להיות אצלי על ראש השנה הוא אין לו להתענות כלל כנ"ל ומי שזוכה להיות על ראש השנה הוא בודאי אין צריך להתענות כלל מאחר שזוכה להיות אצלי על ראש השנה והבן. ועין במקום אחר מזה מעלת מי שזוכה להיות אצלו על ראש השנה. אחר כך אמר אין אתם מרגישין כלל מה שעושין עמכם כי בתחלה צויתי אתכם להתענות ואחר כך צויתי שלא להתענות וכו'. כלומר כי בזה היה ראוי לנו להבין מעט מגדלתו כי זה הענין שצוה עלינו להתענות ימים ידועים בשנה לכל אחד ואחד ימים מיחדים בפני עצמו זה הענין הוא בודאי דבר גדול והשגה עצומה מאד שלא נשמע מימים קדמונים שזכה אדם לגלות לכל אחד ואחד בפרוטרוט הנהגת תעניתים לכל ימי חייו. ואף על פי שדבר זה גדול ועצום מאד זכה אחר כך למעלה והשגה יתרה, עד שלפי עצם קדשת מעלתו ומדרגתו שזכה אחר כך, שוב אין אנו צריכים להתענות אפילו התעניתים שגלה לנו בתקף קדשתו. ומי שיש לו מח בקדקדו יכול להבין מעט מעצם גדלתו על ידי זה והבן. ואמר שאם יהיה חל אחד מימים אלו בשבת או שאר ימים שאין מתענין בהם, יהיה נדחה התענית ליום שלאחריו. וצוה עלי להיות נזהר באלו החדשים לקים מצוות מעשר ולהשתדל ולהתאמץ בכל עז במצוה זו בכל מה דאפשר. גם אחר שפטר אותי מהתעניתים דברתי עמו מענין מצוה הנ"ל ואמר לי שאני צריך גם עתה לזהר בזה בכל עז ואפילו בכל השנה כלה רק באלו החדשים הנ"ל יותר ויותר
אות תצ
תִּינוֹק אֶחָד בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים הָיָה חוֹלֶה קְצָת
שֶׁהָיָה לוֹ חוֹלַאַת שֶׁקּוֹרִין [דְקִירוֹת]
וּשְׁלָחוֹ אָבִיו לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה
וְסִפֵּר עִמּוֹ הַרְבֵּה וְאָמַר לוֹ מוּסָר נִפְלָא.
כִּי הָיוּ לְהַתִּינוֹק פְּחָדִים גְּדוֹלִים
וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מַדּוּעַ תִּפְחַד עַתָּה
זְכר נָא הַפַּחַד שֶׁיִּהְיֶה לְךָ בְּעֵת שֶׁיּוֹלִיכוּךָ לְהַבֵּית עָלְמִין וְתִשָּׁאֵר שָׁם לְבַדְּךָ, וְהַכּל יִפָּרְדוּ מִמְּךָ וְתִהְיֶה נִשְׁאָר מֻנָּח בֵּין הַמֵּתִים
הֲלא עַכְשָׁו אַתָּה מִתְיָרֵא לָצֵאת יְחִידִי בַּלַּיְלָה וּמַה תַּעֲשֶׂה אָז.
וְכַיּוֹצֵא מִזֶּה דְּבָרִים הַרְבֵּה שֶׁל מוּסָר
גַּם אָמַר לוֹ מִי הוּא זֶה שֶׁיִּרְצֶה לְהַכְווֹת אֶת עַצְמוֹ בְּעַצְמוֹ.
כְּלוֹמַר, וַהֲלא כְּשֶׁאַתָּה חוֹטֵא אַתָּה מַכְוֶה אֶת עַצְמְךָ בְּיָדַיִם.
כִּי סוֹף כָּל סוֹף תְּקַבֵּל עָנְשְׁךָ הַקָּשֶׁה וְהַמַּר
וְאֵיךְ לא תָחוּס עַל עַצְמוֹ וְאַתָּה מַכְוֶה אֶת עַצְמֶךָ בְּיָדַיִם מַמָּשׁ.
אַחַר כָּךְ אָמַר לוֹ סְגֻלָּה לְחוֹלַאְתּוֹ הַנַּ"ל
שֶׁיִּקְחוּ עָפָר הַנִּדְרָס עַל גַּבֵּי הָאַסְקֻפָּה וְיַנִּיחוּ אֶת הֶעָפָר בְּאֵיזֶה כְּלִי עַל הָאֵשׁ עַד שֶׁיִּתְלַבֵּן וְיוּחַם הֶעָפָר הֵיטֵב, וְאוֹתוֹ הֶעָפָר הַחַם יַנִּיחוּ עַל צִדּוֹ וְיִתְרַפֵּא.
אַחַר כָּךְ נִתְגַּדֵּל הַתִּינוֹק
וְנִשְׁאֲרוּ הַדְּבָרִים שֶׁדִּבֵּר עִמּוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה תְּקוּעִים בְּלִבּוֹ
וַעֲדַיִן הוּא זוֹכֵר אוֹתָם.
וְעוֹד דְּבָרִים הַרְבֵּה סִפֵּר עִמּוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.
מִזֶּה אָנוּ רוֹאִין
אֵיךְ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה מִסְתַּכֵּל אֲפִילּוּ עַל תִּינוֹק
וְרָצָה לְהַכְנִיס בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם
לְמַעַן יַתְחִיל לְהִתְחַנֵּךְ בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ
וְגַם יִזְכְּרֵם בְּגַדְלוּתוֹ
וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב חֲנוֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַּרְכּוֹ וְכוּ'.
וְעוֹד יֵשׁ דְּבָרִים הַרְבֵּה שֶׁסִּפֵּר עִם הַיֶּלֶד הַנַּ"ל כַּמָּה פְּעָמִים
מֵעִנְיַן עָרְלַת לֵב שֶׁצְּרִיכִין לְמוּלוֹ וְכוּ'.
וְכֵן שָׁמַעְתִּי מִכַּמָּה אֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ קְטַנִּים בִּימֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה
וְסִפְּרוּ לִי כַּמָּה דְּבָרִים נִפְלָאִים וְשִׂיחוֹת יָפוֹת שֶׁשָּׁמְעוּ מִמֶּנּוּ בְּקַטְנוּתָם
וַעֲדַיִן הֵם זוֹכְרִים אוֹתָם
וּמְבִינִים עַכְשָׁו לְמַפְרֵעַ
אֵיךְ הָיָה מְרַמֵּז לָהֶם דְּבָרִים שֶׁיֵּיטִיב לָהֶם בְּאַחֲרִיתָם
אות תצא
בִּשְׁנַת תקס"ו בֵּין כֶּסֶה לְעָשׂוֹר
יָצָא רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מֵהַמִּקְוֶה
וְאָמַר שֶׁנִּתְגַּלָּה לוֹ בָּעֵת הַזּאת מִן הַשָּׁמַיִם אֵיךְ יִתְנַהֲגוּ אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ בְּעִנְיְנֵי תַּעֲנִיתִים כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם
כַּמָּה תַּעֲנִיתִים צָרִיךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ לְהִתְעַנּוֹת בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, וְאֵיךְ וּמָתַי יִתְעַנּוּ.
וְאַחַר הַיָּמִים טוֹבִים נִכְנַסְנוּ אֵלָיו כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּיִחוּד
וּמָסַר לְכָל אֶחָד וְאֶחָד צֶעטְל [פֶּתֶק] מָתַי יִתְעַנֶּה.
וְהָיָה כָּתוּב אֶצְלוֹ צֶעטְל בִּכְתִיבַת יָדוֹ הַקְּדוֹשָׁה אֵיזֶה דְּבָרִים
וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה
כִּי לא נָתַן לִרְאוֹת בְּתוֹךְ גּוּף הַצֶּעטְל
רַק כְּשֶׁיָּשַׁבְתִּי אֶצְלוֹ לְקַבֵּל הַצֶּעטְל שֶׁל הַנְהָגַת הַתַּעֲנִיתִים שֶׁלִּי
אֲזַי רָאִיתִי אוֹתוֹ יוֹשֵׁב עַל הַשֻּׁלְחָן וְצֶעטְל כָּתוּב לְפָנָיו
וְאֵינִי יוֹדֵעַ מֶה הָיָה כָּתוּב בְּתוֹכוֹ.
וְהָיָה יוֹשֵׁב וְחוֹשֵׁב וּמְעַיֵּן הַרְבֵּה עַל אוֹתוֹ הַצֶּעטְל
וְהָיָה מְיַגֵּעַ עַצְמוֹ הַרְבֵּה קדֶם שֶׁזָּכִיתִי שֶׁיֵּצֵא הַדִּבּוּר מִפִּיו בְּאֵיזֶה יָמִים בַּשָּׁנָה אֲנִי צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת.
וְאַחַר כָּךְ גִּלָּה לִי הַיָּמִים שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת בָּהֶם
וְצִוָּה לְכָתְבָם עַל הַנְּיָר לְזִכָּרוֹן.
וְהִזְהִיר אוֹתִי מְאד לְזָכְרָם וְלִבְלִי לְאַבֵּד הַצֶּעטְל שֶׁלִּי.
וְצִוָּה עָלֵינוּ שֶׁבְּראשׁ הַשָּׁנָה קדֶם שֶׁהוּא אוֹמֵר תּוֹרָה בָּעֵת שֶׁהוּא מֵכִין עַצְמוֹ לוֹמַר תּוֹרָה
אֲזַי נְקַבֵּל עַל עַצְמֵנוּ הַתַּעֲנִיתִים שֶׁלָּנוּ שֶׁצִּוָּה עָלֵינוּ
וְאָז בְּראשׁ הַשָּׁנָה בִּשְׁעַת הֲכָנָתוֹ לוֹמַר תּוֹרָה יִהְיֶה קַבָּלַת הַתַּעֲנִיתִים הַנַּ"ל עַל כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ.
וּמִי שֶׁלּא יִהְיֶה עַל ראשׁ הַשָּׁנָה לא יִתְעַנֶּה כְּלָל.
וְכֵן הָיָה כְּשֶׁמָּסַר הַתַּעֲנִיתִים לִשְׁאָר אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ.
כִּי כֻּלָּם סִפְּרוּ לִי שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עַל צֶעטְל וְהָיָה יוֹשֵׁב וּמִשְׁתּוֹמֵם כְּשָׁעָה חֲדָא קדֶם שֶׁאָמַר הַצֶּעטְל שֶׁל הַנְהָגַת הַתַּעֲנִיתִים לְכָל אֶחָד.
וְהָיִינוּ מְבִינִים מִדְּבָרָיו שֶׁאֵלּוּ הַתַּעֲנִיתִים הֵם דְּבָרִים יְקָרִים וְהַנְהָגוֹת עֶלְיוֹנוֹת מְאד מְאד
אַשְׁרֵי שֶׁזָּכִינוּ לְקַבְּלָם וְנִמְשַׁךְ הַדָּבָר בְּעֶרֶךְ שְׁתֵּי שָׁנִים.
אַחַר כָּךְ כְּשֶׁבָּא מִלֶּמְבֶּרְגְּ צִוָּה עָלֵינוּ שֶׁלּא לְהִתְעַנּוֹת כְּלָל.
וְאָמַר הֲלא מִי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לִהְיוֹת אֶצְלִי עַל ראשׁ הַשָּׁנָה הוּא אֵין לוֹ לְהִתְעַנּוֹת כְּלָל כַּנַּ"ל
וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לִהְיוֹת עַל ראשׁ הַשָּׁנָה הוּא בְּוַדַּאי אֵין צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת כְּלָל
מֵאַחַר שֶׁזּוֹכֶה לִהְיוֹת אֶצְלִי עַל ראשׁ הַשָּׁנָה
וְהָבֵן.
וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר מִזֶּה מַעֲלַת מִי שֶׁזּוֹכֶה לִהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל ראשׁ הַשָּׁנָה.
אַחַר כָּךְ אָמַר אֵין אַתֶּם מַרְגִּישִׁין כְּלָל מַה שֶּׁעוֹשִׂין עִמָּכֶם
כִּי בַּתְּחִלָּה צִוִּיתִי אֶתְכֶם לְהִתְעַנּוֹת
וְאַחַר כָּךְ צִוִּיתִי שֶׁלּא לְהִתְעַנּוֹת וְכוּ'.
כְּלוֹמַר כִּי בָּזֶה הָיָה רָאוּי לָנוּ לְהָבִין מְעַט מִגְּדֻלָּתוֹ
כִּי זֶה הָעִנְיָן שֶׁצִּוָּה עָלֵינוּ לְהִתְעַנּוֹת יָמִים יְדוּעִים בַּשָּׁנָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד יָמִים מְיֻחָדִים בִּפְנֵי עַצְמוֹ
זֶה הָעִנְיָן הוּא בְּוַדַּאי דָּבָר גָּדוֹל וְהַשָּׂגָה עֲצוּמָה מְאד שֶׁלּא נִשְׁמַע מִיָּמִים קַדְמוֹנִים
שֶׁזָּכָה אָדָם לְגַלּוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְרוֹטְרוֹט הַנְהָגַת תַּעֲנִיתִים לְכָל יְמֵי חַיָּיו.
וְאַף עַל פִּי שֶׁדָּבָר זֶה גָּדוֹל וְעָצוּם מְאד
זָכָה אַחַר כָּךְ לְמַעְלָה וְהַשָּׂגָה יְתֵרָה, עַד שֶׁלְּפִי עצֶם קְדֻשַּׁת מַעֲלָתוֹ וּמַדְרֵגָתוֹ שֶׁזָּכָה אַחַר כָּךְ, שׁוּב אֵין אָנוּ צְרִיכִים לְהִתְעַנּוֹת אֲפִילּוּ הַתַּעֲנִיתִים שֶׁגִּלָּה לָנוּ בְּתֹקֶף קְדֻשָּׁתוֹ.
וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מחַ בְּקָדְקֳדוֹ יָכוֹל לְהָבִין מְעַט מֵעצֶם גְּדֻלָּתוֹ עַל יְדֵי זֶה וְהָבֵן.
וְאָמַר שֶׁאִם יִהְיֶה חָל אֶחָד מִיָּמִים אֵלּוּ בְּשַׁבָּת אוֹ שְׁאָר יָמִים שֶׁאֵין מִתְעַנִּין בָּהֶם, יִהְיֶה נִדְחֶה הַתַּעֲנִית לְיוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו.
וְצִוָּה עָלַי לִהְיוֹת נִזְהָר בְּאֵלּוּ הֶחֳדָשִׁים לְקַיֵּם מִצְווֹת מַעֲשֵׂר
וּלְהִשְׁתַּדֵּל וּלְהִתְאַמֵּץ בְּכָל עז בְּמִצְוָה זוֹ בְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר.
גַּם אַחַר שֶׁפָּטַר אוֹתִי מֵהַתַּעֲנִיתִים דִּבַּרְתִּי עִמּוֹ מֵעִנְיַן מִצְוָה הַנַּ"ל
וְאָמַר לִי שֶׁאֲנִי צָרִיךְ גַּם עַתָּה לִזָּהֵר בָּזֶה בְּכָל עז
וַאֲפִילּוּ בְּכָל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ
רַק בְּאֵלּוּ הֶחֳדָשִׁים הַנַּ"ל יוֹתֵר וְיוֹתֵר
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ר - הַטַּעַם שֶׁהַצַּדִּיקִים שֶׁבַּזְּמַן הַזֶּה הֵם עֲשִׁירִים
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ר - הטעם שהצדיקים שבזמן הזה הם עשירים הטעם שהצדיקים שבזמן הזה הם עשירים ובזמנים הקודמים היו רבם עניים ואביונים זה מרמז במשנה: 'כל המקים את התורה מעני סופו לקימה מעשר' והצדיקים שבזמן הזה הם הם הצדיקים שהיו בזמנים הקודמים בסוד הגלגול וכבר קימו התורה מעני על כן זוכים עתה לקימה מעשר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנט - כְּשֶׁאָדָם מִתְבּוֹדֵד וּמְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנט - כשאדם מתבודד ומפרש שיחתו כשאדם מתבודד ומפרש שיחתו וצערו לפני השם יתברך ומתודה ומתחרט על גדל הפגמים שעשה אזי גם השכינה כנגדו מפרשת לפניו שיחתה וצערה ומנחמת אותו כי כל פגם ופגם שפגם בנשמתו, פגם אצלה גם כן כביכול וזה בחינת: "את ה' האמרת וה' האמירך" וכו'...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לב - אֲדנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח
...בחינת רקודין של חתנה כי כל זמן שלא נתונה לזווג היא אתקריאת נער בלא ה' גימטריא ש"ך דינים וכד אתתקנת לזווג אתקריאת נערה בה"א שנמתקין הדינין על ידי ה' אלפין של אהיה שבבינה כמובא ב"פרי עץ חיים" נמצא הכלה עדין בבחינות נער בבחינות ש"ך דינים וצריך להמתיקה ולתקנה וזה נעשה על ידי רקודין כי הרגלין הם בבחינות נצח והוד והם נתנשאים על ידי הלב הינו על ידי שמחת הלב כנראה בחוש שעל ידי שמחת הלב מרקדין כמו שכתוב גבי יעקב "וישא יעקב את רגליו" ופרש רש"י: 'לבו נשא את...
סיפורי מעשיות - מעשה עבדת בחינם ואתה אוכל בחינם
...עבדת בחינם ואתה אוכל בחינם ספר רבנו משל לעניין שטות העולם הזה שכל בני העולם עובדים ומשתדלים בשביל פרנסתם ונדמה להם שרק מחמת השתדלותם הם חיים וקיימים. ובאמת מקבלים פרנסתם רק מידו הרחבה יתברך. שפעם דרו בבנין אחד שני עשירים אחד קמצן גדול ואחד בעל מכניס אורחים ובעל צדקה גדול. פעם בא עני אחד אל הקמצן ובקש ממנו נדבה עבור כדי שיוכל לשבור את רעבונו. אמר לו העשיר: הנה יש לי עצים שצריך לחתכם לחתיכות קטנות ובכן עבוד אצלי ואתן לך אחר כך לאכול עבור עבודתך. בלית...
צדיק מעל או כמו מלאכי השרת?
...מלאכי השרת? כאן breslev.eip.co.il/?key=178 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה א - תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו כי איש הישראלי נברא, שיהיה לו ממשלה על המלאכים וזה התכלית והסוף של ישראל כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה. 'עתידין צדיקים, שיהיה מחצתן לפנים ממלאכי השרת' שנאמר: "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל" שהמלאכים יצטרכו לשאל מישראל, כשירצו לידע מה פעל אל וצריך כל אחד לראות, שיבוא לזה התכלית, שיהיה לו ממשלה על מלאכים היינו ממשלה מעל המלאכים. כאן breslev...
חיי מוהר"ן - רסא - גדולת נוראות השגתו
...מילה של בנו שלמה אפרים זכרונו לברכה אז ישב עמנו הרבה ודבר עמנו הרבה מענין גדלתו ואמתת הפלגת מעלתו ושמענו אז כמה דברים. ואמר אז שקשה להכניס בלב ענין גדלתו ואי אפשר לדבר מזה כי גם אחרים אומרים כך לשונות כאלו. וכל מה שהפה יכול לדבר אומר השני גם כן כך אבל רק כל חד כפום מה דמשער בלבה יכול להבין קצת היכן נקדות האמת לאמתו והבן אות רסב כמה פעמים חזר בעצמו דברי העולם שאומרים עליו שאין כאן ממצע, רק או שהוא חס ושלום כמו שהמתנגדים בודים עליו וכו' הדוברים על...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות לב
...לטבריה שלח אליו הרב החסיד המפרסם הגביר מורנו הרב משה זכרונו לברכה, בן הרב הקדוש המפרסם מורנו הרב מנחם מנדיל זכר צדיק לברכה וויטפסקר שרוצה להתחתן עמו והשיב רבנו זכרונו לברכה: האיך יכולים למאן בשדוך ? מן הסתם מהשם יצא הדבר שתהיה בתי בארץ הקדושה ולא דבר יותר ומיד הלך השדכן והשיב להרב רבי משה הנ"ל שרבנו זכרונו לברכה מרצה ותכף עשה סעדה גדולה והיו על הסעדה כל גדולי ארץ ישראל הן ממדינת ליטא והן ממדינת פולין, כלם כאחד גדולים וקטנים והיה להם שמחה גדולה ובתוך...
יראת הרוממות - מהי? חלק 2
...מהשי"ת שיעניש אותו, זה נובע רק מפגם אמונה. ראה כאן forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=134 - צדיק ורע לו רשע וטוב לו - מידה כנגד מידה? לגבי להתפלל על דברים שהם אינם התכלית, ראה כאן באורך forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=47 - לעיון: תפילה לתועלת עצמו היא עצת היצר הרע. שאכן מצד האמת זאת טעות... ודרך אגב, אם תסתכל בכל המקורות שיש שם, תראה שרבי נחמן מברסלב אמר שכדי לזכות לסתרי תורה, לשם כך צריך תפילה במסירות נפש, דהיינו על התכלית בלבד. וכיו"ב הוא...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קפח - צָּרִיך לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק לַחֲזר עַל אֲבֵדָתוֹ
...לנסע להצדיק לחזר על אבדתו דע שצריך לנסע להצדיק לחזר על אבדתו כי קדם שיוצא האדם לאויר העולם מלמדין ומראין לו כל מה שצריך לעשות ולעבד ולהשיג בזה העולם וכיון שיצא לאויר העולם מיד נשכח מאתו כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה והשכחה היא בחינת אבדה, כמו שקראו רבותינו, זכרונם לברכה, את השוכח אובד כמאמרם, זכרונם לברכה: 'מהיר לשמע ומהיר לאבד' וכו' וצריך לחזר ולבקש אבדתו והאבדה שלו היא אצל הצדיק כי הצדיק חוזר על אבדתו עד שמוצאה ואחר שמוצאה חוזר ומבקש אחר אבדות...
שיחות הר"ן - אות קסט - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
...היו מאירות כשמש וכירח ממש בפרט בשבת קדש היו עיניו מאירות מאד מאד ופניו היו מאירות ומאדימות מאד בשבת קדש ומי שלא ראה עצם קדשתו ורשפי שלהבת דבקותו בשבת קדש, וסדר הקדוש שלו בליל שבת עם סדר השלחן, והנגון שהיה מזמר אתקינו סעודתא אזמר בשבחין, ואיך שהיה מזמר שאר הזמירות כל מקדש, מנוחה ושמחה, ואשת חיל, ומעין עולם הבא ומי שלא ראה זאת, לא ראה טוב מעולם וכל מי שעמד אז באותו מעמד היה מעיד שלא יהיה נראה כזאת עד שיבוא משיח צדקנו ואלו כל הימים דיו וכו' אי אפשר...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1563 שניות - עכשיו 30_04_2021 השעה 13:08:11 - wesi2