ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ספר המידות - הרהורים
חלק א' א. על ידי ענווה ינצל מהרהורי עבודה זרה. ב. כשאתה מתפלל ונופל לך הרהורי עבודה זרה תכון בשם "אלקינו". ג. מחשבות טובות באים על ידי ודוי, שמתודים לפני התלמיד חכם. ד. מי שמספר מעשיות שארעו לצדיקים, על ידי זה נמשכין לו מחשבות טובות. ה. מי שיש לו מחשבות רעות, ידין את כל בני אדם לכף זכות תמיד. ו. על ידי דמעה נמאסים כל התאוות. ז. מי שאינו מאמין בצדיק, על ידי זה אין לבו נכון עם השם יתברך. ח. החגורה שחגור בה איזה צדיק כשתחגר בה הוא סגלה לבטל הרהורים. ט. על ידי שקר נתחלל הברית קדש. י. מי שמקדש את עצמו ועולה על מחשבתו התפארות, כשישבר ההתפארות, ישיג ויקנה התורה. יא. הצעקה מבטל את הפניות. יב. על ידי למוד ארבעה "שלחן ערוך" יתבטל הפניות. יג. כשתחשב איזה תורה שחדשת, הוא סגלה לבטל המחשבות זרות. יד. מי שיש לו מחשבות רעות, ידבר לעצמו דברי בזיונות. טו. אכילה ושתיה מטרידות את המחשבה. טז. על ידי כעס בא הרהורי עבודה זרה. יז. כשמבזה את המועדות, בא להרהורי עבודה זרה. יח. מי שיושב בין אנשי ניאוף או במקום שהיה בו ניאוף, על ידי זה בא להרהורים רעים. יט. אין היצר הרע תאב אלא לדבר שהוא אסור לו. כ. התאוות מלבש בהם חסד השם יתברך. כא. על ידי מחילת עוונות תזכה לבר לבב. כב. על ידי הרחמנות יתבטל ממך התאוות. כג. על ידי עינים הלב מתאוה. כד. על ידי תאוות הלב אי אפשר שלא ידבק בך מאומה. כה. להרהורי זנות סגלה, שישתה סם המשלשל. כו. התפילה שהיא בכונת הלב היא פותחת כל הפתחים של מעלה. כז. מי שיש לו הרהורי עבודה זרה, אל ישא אצלו שום זהב. כח. על ידי שכרות בא הרהורי עבודה זרה. כט. על ידי אהבת נשים הכבוד נטל ממך. גם אשתך אינה קולטת הזרע ומפלת, ובשעת הלדה התינוק מת. ל. על ידי המחלקת באים הרהורי עבודה זרה. גם בית שיש בו מחלקת יהיה בית עבודה זרה. לא. כשבאים לאדם מחשבות זרות, יגביה קולו כאלו הוא בוכה, ובזה יסורו ממנו המחשבות זרות. לב. על ידי שבועות וקללות באים מחשבות רעות. לג. על ידי בטחון לא יבואו לך מחשבות רעות. לד. חריקת השנים הוא סגלה לבטל מחשבות רעות. לה. לפי המקום שבתפילה כן הניצוצות הקדושים מלבישים את עצמם בפניות ובאים לאדם כדי לתקנם. לו. מסכת ידים היא סגלה לבטל מחשבות רעות. לז. מי שתפילתו אינה אלא בשביל השכינה, לא יבוא לו מחשבות זרות. לח. על ידי שלום נתרומם שמו יתברך. לט. כשאיש או אשה חושבים בשעת תשמיש באיזה גוי או בגויה, והמחשבה היא באהבה לאיזה גוי או גויה, אזי הולד הנולד מזה התשמיש נשתמד. מ. הציצית הם גדר לערוה. מא. על ידי בקור חולים נצול מיצר הרע. מב. אין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות. מג. בן עשרים שנה ולא נשא אשה, כל ימיו בהרהורי עברה. מד. מי שעבר עברה, ואחר כך מהרהר בה לעשות עוד אף על פי שלא עשה, נפרעין על ההרהור. מה. לדחות את היצר הרע יאמר: רחמנא נגער בה בשטן. מו. החמדה והמחשבה רעה העולה על הלב פתאום, שאין ברשות האדם להמנע ממנה, אין נענשין עליה, אלא כאשר יהרהר וחוזר ומהרהר. מז. לרב מדות הרעות טוב להקיז דם. מח. על ידי אכילת דגים נתרבה התאוה. מט. מי שאוכל בזכות אבות, נופלים לו הרהורי עבודה זרה. נ. על ידי משכב זכר בא לידי הרהורי עבודה זרה. נא. המהרהר בכותית, בא לידי הרהורי עבודה זרה. נב. המסתכל בערוה, קשתו ננערת. נג. המבזה את המועדות, כאלו עובד עבודה זרה. נד. מי שיש לו אמונה, הקדוש ברוך הוא מגן עליו, שלא יבוא לידי הרהור ואזיל לההוא עלמא בלא חטא, והקדוש ברוך הוא מסיע לו. נה. בזמן שעוסקים בתורה ובגמילות חסדים, יצרם מסור בידם. נו. מי שיש לו הנאה מדבר אפיקורסות, לסוף שיכפו אותו לעבודה זרה. נז. כשימנע עצמו מעברות ויבקש כפרה, זה יגרם שאפילו במחשבה לא יחטא. נח. הבא על הכותית, הוא ממשיך על עצמו הזהמה, ואחר כך כשבא על אשתו והוליד ולד, הולד יהיה מומר. נט. אבנט תקון על הרהורים. ס. מי שיש לו הרהורי נשים, ביטולם על ידי שלא יגנב דעת הבריות. סא. גם על ידי צדקה. חלק שני א. כשבא לאדם הרהורי עבודה זרה, והוא מבטל אותם במחשבת אמונתו, אזי נעשה מהרהוריו בחינת טל של ברכה. גם על ידי זה המח שלו נתקים ואין נתבלבל לעולם, אפילו כשנתיגע המח על ידי שמשוטט באיזה עיון עמק, אזי הקדוש ברוך הוא מזמין לו מחשבות הנותנים ניחא למחו. ב. מי שנשמר מהרהורי עבודה זרה, זוכה בכל פעם לבטחון עד שאינו דואג מה יאכל למחר, והוא במדרגת "ברוך ה' יום יום", ועל ידי זה הקדוש ברוך הוא, לא הביט און ולא ראה עמל בו, וכל הנוגע בו כאלו נוגע בבת עינו. ג. להרהורי עבודה זרה יעלה על מחשבתו ויקבל על עצמו, שיעסק בגמילות חסדים ועל ידי זה יתבטל מהרהורי עבודה זרה. ד. על ידי הרהורי עבודה זרה נשימתו מתקצרת, ואינו נהנה מבשורות טובות. ה. כשבאין לאדם הרהורי עבודה זרה, ידע שדנין אותו למעלה. ו. למוד הפוסקים מבטלים הרהורי עבודה זרה. ז. על ידי העמדת דינים שאינם הגונים בא הרהורי עבודה זרה. ח. כשבאין לאדם הרהורי עבודה זרה, ידע שיבוא לידי איזהו חולאת או לידי איזהו עלילה מהשר. ט. על ידי הרהורי עבודה זרה לסוף נצרך לידי השתמשות בשמות הקדושים. י. על ידי מעשר נתבטלים הרהורי זנות. יא. לפעמים עולה במחשבתו של אדם, וחושב באיזהו חולאת, וזה סבה מאת השם יתברך, כדי שיזכר את עצמו לתקן המחשבה רעה, שהחולאת באה על ידו. יב. הרהורי עבודה זרה והרהורי זנות ושפיכות דמים ולשון הרע, הם באים על מי שרגיל בנדרים, אבל נתבטלים על ידי המנהיג שבעיר, המסדר הגביות והמסים על כל אחד ואחד לפי ערכו שיוכל לסבל. יג. כשאדם יוצא לשוק ומתירא, שלא יבוא לידי הרהור על ידי ראיה, שיראה נשים יפות, יאמר הפסוק: "הן אראלם צעקו" וכו', ועל ידי זה ינצל מראות. יד. מי שיש לו הרהורי עבודה זרה, ידע שיד אמות העולם ישלט בו. טו. בעיר שיש שם ירידים ויומא דשוקא גדולים, שם הרהורי עבודה זרה ביותר, והסגלה לזה שיעסק ביומא דשוקא בתורה, ולא יבואו לו הרהורי עבודה זרה. טז. כשמבטל הרהורי עבודה זרה, על ידי זה מוחלין לו כל עוונותיו. יז. הסתכלות למזרח מבטל הרהורי זנות. יח. הבכיה מבטל הרהורי זנות. יט. ביטול הרהורי עבודה זרה, על ידי התלהבות. כ. על ידי גנבות דעת בא לידי הרהורי זנות עם גויה. כא. מי שבא לו הרהורי זנות עם בת אל נכר, בידוע שיהיה לו איזהו נפילה או חולאת יבוא על אשתו ובניו. כב. על ידי הרהורי עבודה זרה שונאים באים ונתרוממים על אדם. כג. לבטל הרהורי זנות, יציר דמות אביו. עצה על הרהורים, לכעס על איזה דבר, ורמז: "רגזו ואל תחטאו". [שמעתי מרבנו, זכרונו לברכה, בפרוש, שהכונה לרגז ולכעס על עצמו. וזה מרמז בדברי רבותינו, זכרונם לברכה: לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנאמר, "רגזו" וכו', הינו לרגז ולכעס על עצמו, אבל חלילה לכעס ממש, כי עוון הכעס חמור מאד כידוע]. גם סגלה, לנתק ממקומו ולילך למקום אחר, גם טוב לקפץ ממקומו.
חלק א'

א. עַל יְדֵי עֲנָוָוה יִנָּצֵּל מֵהִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה.

ב. כְּשֶׁאַתָּה מִתְפַּלֵּל וְנוֹפֵל לְךָ הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה תְּכַוֵּן בְּשֵׁם "אֱלֹקֵינוּ".

ג. מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת בָּאִים עַל יְדֵי וִדּוּי, שֶׁמִּתְוַדִּים לִפְנֵי הַתַּלְמִיד חָכָם.

ד. מִי שֶׁמְּסַפֵּר מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁאֵרְעוּ לַצַּדִּיקִים, עַל יְדֵי זֶה נִמְשָׁכִין לוֹ מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת.

ה. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, יָדִין אֶת כָּל בְּנֵי אָדָם לְכַף זְכוּת תָּמִיד.

ו. עַל יְדֵי דִּמְעָה נִמְאָסִים כָּל הַתַּאֲווֹת.

ז. מִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בַּצַּדִּיק, עַל יְדֵי זֶה אֵין לִבּוֹ נָכוֹן עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

ח. הַחֲגוֹרָה שֶׁחָגוּר בָּהּ אֵיזֶה צַדִּיק כְּשֶׁתַּחְגּר בָּהּ הוּא סְגֻלָּה לְבַטֵּל הִרְהוּרִים.

ט. עַל יְדֵי שֶׁקֶר נִתְחַלֵּל הַבְּרִית קדֶשׁ.

י. מִי שֶׁמְּקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ וְעוֹלֶה עַל מַחֲשַׁבְתּוֹ הִתְפָּאֲרוּת, כְּשֶׁיִּשְׁבּר הַהִתְפָּאֲרוּת, יַשִּׂיג וְיִקְנֶה הַתּוֹרָה.

יא. הַצְּעָקָה מְבַטֵּל אֶת הַפְּנִיּוֹת.

יב. עַל יְדֵי לִמּוּד אַרְבָּעָה "שֻׁלְחָן עָרוּךְ" יִתְבַּטֵּל הַפְּנִיּוֹת.

יג. כְּשֶׁתַּחֲשׁב אֵיזֶה תּוֹרָה שֶׁחִדַּשְׁתָּ, הוּא סְגֻלָּה לְבַטֵּל הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת.

יד. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, יְדַבֵּר לְעַצְמוֹ דִּבְרֵי בִּזְיוֹנוֹת.

טו. אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה מַטְרִידוֹת אֶת הַמַּחֲשָׁבָה.

טז. עַל יְדֵי כַּעַס בָּא הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה.

יז. כְּשֶׁמְּבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת, בָּא לְהִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה.

יח. מִי שֶׁיּוֹשֵׁב בֵּין אַנְשֵׁי נִיאוּף אוֹ בְּמָקוֹם שֶׁהָיָה בּוֹ נִיאוּף, עַל יְדֵי זֶה בָּא לְהִרְהוּרִים רָעִים.

יט. אֵין הַיֵּצֶר הָרָע תָּאֵב אֶלָּא לְדָבָר שֶׁהוּא אָסוּר לוֹ.

כ. הַתַּאֲווֹת מְלֻבָּשׁ בָּהֶם חֶסֶד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

כא. עַל יְדֵי מְחִילַת עֲווֹנוֹת תִּזְכֶּה לְבַר לֵבָב.

כב. עַל יְדֵי הָרַחֲמָנוּת יִתְבַּטֵּל מִמְּךָ הַתַּאֲווֹת.

כג. עַל יְדֵי עֵינַיִם הַלֵּב מִתְאַוֶּה.

כד. עַל יְדֵי תַּאֲווֹת הַלֵּב אִי אֶפְשָׁר שֶׁלּא יִדָּבֵק בְּךָ מְאוּמָה.

כה. לְהִרְהוּרֵי זְנוּת סְגֻלָּה, שֶׁיִּשְׁתֶּה סַם הַמְשַׁלְשֵׁל.

כו. הַתְּפִילָּה שֶׁהִיא בְּכַוָּנַת הַלֵּב הִיא פּוֹתַחַת כָּל הַפְּתָחִים שֶׁל מַעְלָה.

כז. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה, אַל יִשָּׂא אֶצְלוֹ שׁוּם זָהָב.

כח. עַל יְדֵי שִׁכְרוּת בָּא הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה.

כט. עַל יְדֵי אַהֲבַת נָשִׁים הַכָּבוֹד נִטָּל מִמְּךָ. גַּם אִשְׁתְּךָ אֵינָהּ קוֹלֶטֶת הַזֶּרַע וּמַפֶּלֶת, וּבִשְׁעַת הַלֵּדָה הַתִּינוֹק מֵת.

ל. עַל יְדֵי הַמַּחֲלקֶת בָּאִים הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה. גַּם בַּיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַחֲלקֶת יִהְיֶה בֵּית עֲבוֹדָה זָרָה.

לא. כְּשֶׁבָּאִים לָאָדָם מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, יַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ כְּאִלּוּ הוּא בּוֹכֶה, וּבָזֶה יָסוּרוּ מִמֶּנּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת.

לב. עַל יְדֵי שְׁבוּעוֹת וּקְלָלוֹת בָּאִים מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת.

לג. עַל יְדֵי בִּטָּחוֹן לא יָבוֹאוּ לְךָ מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת.

לד. חֲרִיקַת הַשִּׁנַּיִם הוּא סְגֻלָּה לְבַטֵּל מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת.

לה. לְפִי הַמָּקוֹם שֶׁבַּתְּפִילָּה כֵּן הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים מַלְבִּישִׁים אֶת עַצְמָם בִּפְנִיּוֹת וּבָאִים לָאָדָם כְּדֵי לְתַקְּנָם.

לו. מַסֶּכֶת יָדַיִם הִיא סְגֻלָּה לְבַטֵּל מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת.

לז. מִי שְׁתְּפִילָּתוֹ אֵינָהּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל הַשְּׁכִינָה, לא יָבוֹא לוֹ מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת.

לח. עַל יְדֵי שָׁלוֹם נִתְרוֹמֵם שְׁמוֹ יִתְבָּרֵךְ.

לט. כְּשֶׁאִישׁ אוֹ אִשָּׁה חוֹשְׁבִים בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ בְּאֵיזֶה גּוֹי אוֹ בְּגוֹיָה, וְהַמַּחֲשָׁבָה הִיא בְּאַהֲבָה לְאֵיזֶה גּוֹי אוֹ גּוֹיָה, אֲזַי הַוָּלָד הַנּוֹלָד מִזֶּה הַתַּשְׁמִישׁ נִשְׁתַּמֵּד.

מ. הַצִּיצִית הֵם גָּדֵר לָעֶרְוָה.

מא. עַל יְדֵי בִּקּוּר חוֹלִים נִצּוֹל מִיֵּצֶר הָרָע.

מב. אֵין יֵצֶר הָרָע שׁוֹלֵט אֶלָּא בְּמַה שֶּׁעֵינָיו רוֹאוֹת.

מג. בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְלא נָשָׂא אִשָּׁה, כָּל יָמָיו בְּהִרְהוּרֵי עֲבֵרָה.

מד. מִי שֶׁעָבַר עֲבֵרָה, וְאַחַר כָּךְ מְהַרְהֵר בָּהּ לַעֲשוֹת עוֹד אַף עַל פִּי שֶׁלּא עָשָׂה, נִפְרָעִין עַל הַהִרְהוּר.

מה. לִדְחוֹת אֶת הַיֵּצֶר הָרָע יאמַר: רַחֲמָנָא נִגְעַר בֵּהּ בַּשָּׂטָן.

מו. הַחֶמְדָּה וְהַמַּחֲשָׁבָה רָעָה הָעוֹלָה עַל הַלֵּב פִּתְאוֹם, שֶׁאֵין בִּרְשׁוּת הָאָדָם לְהִמָּנַע מִמֶּנָּהּ, אֵין נֶעֱנָשִׁין עָלֶיהָ, אֶלָּא כַּאֲשֶׁר יְהַרְהֵר וְחוֹזֵר וּמְהַרְהֵר.

מז. לְרב מִדּוֹת הָרָעוֹת טוֹב לְהָקִיז דָּם.

מח. עַל יְדֵי אֲכִילַת דָּגִים נִתְרַבֶּה הַתַּאֲוָה.

מט. מִי שֶׁאוֹכֵל בִּזְכוּת אָבוֹת, נוֹפְלִים לוֹ הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה.

נ. עַל יְדֵי מִשְׁכַּב זָכָר בָּא לִידֵי הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה.

נא. הַמְהַרְהֵר בְּכּוּתִית, בָּא לִידֵי הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה.

נב. הַמִּסְתַּכֵּל בָּעֶרְוָה, קַשְׁתּוֹ נִנְעֶרֶת.

נג. הַמְבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת, כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה.

נד. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵגֵן עָלָיו, שֶׁלּא יָבוֹא לִידֵי הִרְהוּר וְאָזִיל לְהַהוּא עָלְמָא בְּלא חֵטְא, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְסַיֵּעַ לוֹ.

נה. בִּזְמַן שֶׁעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים, יִצְרָם מָסוּר בְּיָדָם.

נו. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הֲנָאָה מִדְּבַר אֶפִּיקוֹרְסוּת, לְסוֹף שֶׁיָּכפוּ אוֹתוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה.

נז. כְּשֶׁיִּמְנַע עַצְמוֹ מֵעֲבֵרוֹת וִיבַקֵּשׁ כַּפָּרָה, זֶה יִגְרם שֶׁאֲפִילּוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לא יֶחֱטָא.

נח. הַבָּא עַל הַכּוּתִית, הוּא מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ הַזֻּהֲמָה, וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁבָּא עַל אִשְׁתּוֹ וְהוֹלִיד וָלָד, הַוָּלָד יִהְיֶה מוּמָר.

נט. אַבְנֵט תִּקּוּן עַל הִרְהוּרִים.

ס. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הִרְהוּרֵי נָשִׁים, בִּיטּוּלָם עַל יְדֵי שֶׁלּא יִגְנב דַּעַת הַבְּרִיּוֹת.

סא. גַּם עַל יְדֵי צְדָקָה.

חלק שני

א. כְּשֶׁבָּא לָאָדָם הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְהוּא מְבַטֵּל אוֹתָם בְּמַחֲשֶׁבֶת אֱמוּנָתוֹ, אֲזַי נַעֲשֲׂה מֵהִרְהוּרָיו בְּחִינַת טַל שֶׁל בְּרָכָה. גַּם עַל יְדֵי זֶה הַמּחַ שֶׁלּוֹ נִתְקַיֵּם וְאֵין נִתְבַּלְבֵּל לְעוֹלָם, אֲפִילּוּ כְּשֶׁנִּתְיַגֵּעַ הַמּחַ עַל יְדֵי שֶׁמְּשׁוֹטֵט בְּאֵיזֶה עִיּוּן עָמק, אֲזַי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַזְמִין לוֹ מַחֲשָׁבוֹת הַנּוֹתְנִים נַיְחָא לְמחוֹ.

ב. מִי שֶׁנִּשְׁמָר מֵהִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה, זוֹכֶה בְּכָל פַּעַם לְבִטָּחוֹן עַד שֶׁאֵינוֹ דּוֹאֵג מַה יּאכַל לְמָחָר, וְהוּא בְּמַדְרֵגַת "בָּרוּךְ ה' יוֹם יוֹם", וְעַל יְדֵי זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לא הִבִּיט אָוֶן וְלא רָאָה עָמָל בּוֹ, וְכָל הַנּוֹגֵעַ בּוֹ כְּאִלּוּ נוֹגֵעַ בְּבַת עֵינוֹ.

ג. לְהִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה יַעֲלֶה עַל מַחֲשַׁבְתּוֹ וִיקַבֵּל עַל עַצְמוֹ, שֶׁיַּעֲסֹק בִּגְמִילוּת חֲסָדִים וְעַל יְדֵי זֶה יִתְבַּטֵּל מֵהִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה.

ד. עַל יְדֵי הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה נְשִׁימָתוֹ מִתְקַצֶּרֶת, וְאֵינוֹ נֶהֱנֶה מִבְּשוֹרוֹת טוֹבוֹת.

ה. כְּשֶׁבָּאִין לְאָדָם הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה, יֵדַע שֶׁדָּנִין אוֹתוֹ לְמַעְלָה.

ו. לִמּוּד הַפּוֹסְקִים מְבַטְּלִים הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה.

ז. עַל יְדֵי הַעֲמָדַת דַּיָּנִים שֶׁאֵינָם הֲגוּנִים בָּא הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה.

ח. כְּשֶׁבָּאִין לְאָדָם הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה, יֵדַע שֶׁיָּבוֹא לִידֵי אֵיזֶהוּ חוֹלַאַת אוֹ לִידֵי אֵיזֶהוּ עֲלִילָה מֵהַשָּׂר.

ט. עַל יְדֵי הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה לְסוֹף נִצְרָךְ לִידֵי הִשְׁתַּמְּשׁוּת בַּשֵּׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים.

י. עַל יְדֵי מַעֲשֵׂר נִתְבַּטְּלִים הִרְהוּרֵי זְנוּת.

יא. לִפְעָמִים עוֹלֶה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל אָדָם, וְחוֹשֵׁב בְּאֵיזֶהוּ חוֹלַאַת, וְזֶה סִבָּה מֵאֵת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּדֵי שֶׁיִּזְכּר אֶת עַצְמוֹ לְתַקֵּן הַמַּחֲשָׁבָה רָעָה, שֶׁהַחוֹלַאַת בָּאָה עַל יָדוֹ.

יב. הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה וְהִרְהוּרֵי זְנוּת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים וְלָשׁוֹן הָרָע, הֵם בָּאִים עַל מִי שֶׁרָגִיל בִּנְדָרִים, אֲבָל נִתְבַּטְּלִים עַל יְדֵי הַמַּנְהִיג שֶׁבָּעִיר, הַמְסַדֵּר הַגְּבִיּוֹת וְהַמִּסִּים עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי עֶרְכּוֹ שֶׁיּוּכַל לִסְבּל.

יג. כְּשֶׁאָדָם יוֹצֵא לַשּׁוּק וּמִתְיָרֵא, שֶׁלּא יָבוֹא לִידֵי הִרְהוּר עַל יְדֵי רְאִיָּה, שֶׁיִּרְאֶה נָשִׁים יָפוֹת, יאמַר הַפָּסוּק: "הֵן אֶרְאֶלָם צָעֲקוּ" וְכוּ', וְעַל יְדֵי זֶה יִנָּצֵל מֵרְאוֹת.

יד. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה, יֵדַע שֶׁיַּד אֻמּוֹת הָעוֹלָם יִשְׁלט בּוֹ.

טו. בְּעִיר שֶׁיֵּשׁ שָׁם יְרִידִים וְיוֹמָא דְּשׁוּקָא גְּדוֹלִים, שָׁם הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה בְּיוֹתֵר, וְהַסְּגֻלָּה לָזֶה שֶׁיַּעֲסֹק בְּיוֹמָא דְּשׁוּקָא בַּתּוֹרָה, וְלא יָבוֹאוּ לוֹ הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה.

טז. כְּשֶׁמְּבַטֵּל הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה, עַל יְדֵי זֶה מוֹחֲלִין לוֹ כָּל עֲווֹנוֹתָיו.

יז. הִסְתַּכְּלוּת לְמִזְרָח מְבַטֵּל הִרְהוּרֵי זְנוּת.

יח. הַבְּכִיָה מְבַטֵּל הִרְהוּרֵי זְנוּת.

יט. בִּיטּוּל הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה, עַל יְדֵי הִתְלַהֲבוּת.

כ. עַל יְדֵי גְּנֵבוּת דַּעַת בָּא לִידֵי הִרְהוּרֵי זְנוּת עִם גּוֹיָה.

כא. מִי שֶׁבָּא לוֹ הִרְהוּרֵי זְנוּת עִם בַּת אֵל נֵכָר, בְּיָדוּעַ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֵיזֶהוּ נְפִילָה אוֹ חוֹלַאַת יָבוֹא עַל אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו.

כב. עַל יְדֵי הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה שוֹנְאִים בָּאִים וְנִתְרוֹמְמִים עַל אָדָם.

כג. לְבַטֵּל הִרְהוּרֵי זְנוּת, יְצַיֵּר דְּמוּת אָבִיו. עֵצָה עַל הִרְהוּרִים, לִכְעס עַל אֵיזֶה דָּבָר, וְרֶמֶז: "רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ".

[שָׁמַעְתִּי מֵרַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בְּפֵרוּשׁ, שֶׁהַכַּוָּנָה לִרְגּז וְלִכְעס עַל עַצְמוֹ. וְזֶה מְרֻמָּז בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: לְעוֹלָם יַרְגִּיז אָדָם יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר הָרַע שֶׁנֶּאֱמַר, "רִגְזוּ" וְכוּ', הַיְנוּ לִרְגּז וְלִכְעס עַל עַצְמוֹ, אֲבָל חָלִילָה לִכְעס מַמָּשׁ, כִּי עֲווֹן הַכַּעַס חָמוּר מְאד כַּיָּדוּעַ].

גַּם סְגֻלָּה, לְנַתֵּק מִמְּקוֹמוֹ וְלֵילֵךְ לְמָקוֹם אַחֵר, גַּם טוֹב לִקְפּץ מִמְּקוֹמוֹ.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קטו - וַיַּעֲמד הָעָם מֵרָחֹק וּמשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל
...- ויעמד העם מרחק ומשה נגש אל הערפל ויעמד העם מרחק ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים כי מי שהוא הולך בגשמיות כל ימיו ואחר כך נתלהב ורוצה לילך בדרכי השם יתברך אזי מדת הדין מקטרג עליו, ואינו מניח אותו לילך בדרכי השם יתברך ומזמין לו מניעה ומסתיר את עצמו כביכול בהמניעה הזאת [עין להלן] ומי שהוא בר דעת, הוא מסתכל בהמניעה, ומוצא שם הבורא ברוך הוא כמו דאיתא בירושלמי: 'אם יאמר לך אדם היכן אלקיך תאמר לו בכרך גדול שבארם', שנאמר: "אלי קרא משעיר" ומי שאינו בר דעת, כשרואה המניעה חוזר תכף לאחוריו ומניעה הוא בחינת...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עו - וְהָאֱלהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם
...את אברהם [לשון החברים] ויהי אחר הדברים האלה והאלוהים נסה את אברהם . איתא בתקוני זוהר, 'מסטרא דימינא מחא חורא ככספא' הדא הוא דכתיב: "זרע אברהם אוהבי" הנה, בהסתכלות יש אור הישר ואור החוזר דהתפשטות הראות הוא אור הישר ובהגיע לראות דבר שחפץ, הוא אור החוזר [כי עקר כח הראות, מחמת שכח הראות הולך ומתפשט ומכה בדבר הנראה וחוזר הכח הראות, מחמת ההכאה, לעינים ונצטיר הדבר בעינים. ואז העינים רואין את הדבר הנראה [לעיל סימן י"ג אות ד עין שם] נמצא, שיש בכח הראות בחינת אור הישר ואור החוזר כי כח התפשטות הראות מעיניו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצב - דִּבּוּר אֱמֶת שֶׁיּוֹצֵא מִפִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת
...קצב - דבור אמת שיוצא מפי הצדיק האמת דע שדבור אמת שיוצא מפי הצדיק האמת אפילו במלי דעלמא הוא יקר מדברי תורה של צדיק אחר כי בהדברי תורה של האחר יכול להיות שם תערובות הרבה אבל זה הדבור היוצא מפי הצדיק האמת הוא רק אמת לבד וכיון שהוא רק אמת ואין בו שום תערובות אין יקר ממנו ומי ששומע דבור מפי הצדיק האמת שהוא דבור אמת ובפרט כשרואה אותו אז: "והיו עיניך רואות את מוריך" הוא מקבל בחינות הפנים של הצדיק ובחינות שכלו ונשמתו כי זה הצדיק מניח שכלו בתוך זה הדבור שמחדש והוא מקבל זה הדבור נמצא שמקבל שכלו וזה גם כן...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רפ - מִי שֶׁצָּרִיך לָדוּן לִפְנֵי דַּיָּנִים בְּדִין תּוֹרָה
...לפני דינים בדין תורה דע מי שצריך לדון לפני דינים בדין תורה זה לו ענש ונקמה שהתורה נוקמת בו כי באמת כל המשא ומתן הוא תורה כי למשל הדין המחליף פרה בחמור הוא תורה ומכל שכן כשעושין הדבר בעצמו הוא בודאי תורה [וכמו שמספרין כל זה בשם הבעל שם טוב זכרונו לברכה] ועל כן כשעושין משא ומתן צריך שיקשר מחשבתו רק בהתורה והדינים המלבשים שם ומי שעוקר המשא ומתן מן התורה, ונופל אל המשא ומתן בעצמו ואינו מקשר מחשבתו אל התורה המלבש שם אזי ענשו, שאחר כך הוא צריך לדון בדין תורה ואזי צריך לחזר ולהביא כל הדברים וכל המחשבות...
שיחות הר"ן - אות קנה
...תנינא" המתחיל צריך לזהר מאד להיות בשמחה בשבת וכו' כל זה אמר בליל שבת קדש ובתחלה שאל אותי: האתה שמח בשבת ? השבתי: אני לפעמים נתעורר עלי איזה יראה בשבת והשיב: לא כך הוא, העקר הוא שמחה ואז הוכיח אותי הרבה להיות בשמחה דיקא בשבת ואז אמר כל הענין הנדפס ב"לקוטי תנינא" סימן י"ז הנזכר לעיל מענין מעלת השמחה בשבת ונכלל שם שגם היראה עקר עליתה על ידי השמחה של שבת דיקא הינו שעקר הוא רק השמחה בשבת ואז דיקא עולה היראה שהוא בחינת מה שקורין יראה והאריך הרבה בשיחה הקדושה הזאת והוכיח אותנו ואותי ביותר להתגבר להיות...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קעז - וַיּאמֶר י"י סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶיך
...- ויאמר י"י סלחתי כדבריך ויאמר י"י סלחתי כדבריך ראשי תבות כוסי כדברך דבר ראשי תבות דשנת בשמן ראשי כי יש צדיקים אמתים שיש להם כח, כששותין יין לפעמים למחל עוונות על ידי זה כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה . שיין יש לו שני בחינות זכה נעשה ראש וכשנעשה ראש שהוא בחינות מחין על ידי זה הוא יכול לכפר עוונות כמו שכתוב: "ואיש חכם יכפרנה" וזהו: "ויאמר ה' סלחתי כדברך" כי דבר הוא ראשי תבות "דשנת בשמן ראשי" כנ"ל שהיא בחינת שלמות המחין [שהם בחינת: "שמן משחת קדש" בחינת "כשמן הטוב על הראש" כידוע] וזה: "ויאמר ה' סלחתי...
לימוד ליקוטי מוהר"ן! איך ללמוד ולהבין את הספר ליקוטי מוהר"ן? - חלק 2
...הספר ליקוטי מוהר"ן? - חלק 2 * לימוד ליקוטי מוהר"ן! איך ללמוד ולהבין את הספר ליקוטי מוהר"ן ? - חלק 1. לימוד ליקוטי מוהר"ן דומה לחלוטין ללימוד של מקצוע חדש ושפה חדשה. בשלב הראשון יש מילים שצריך להבין, יש מושגים שצריך להכיר, יש רעיונות שצריך להכיר וכולי, יש שדברים שצריך להתבונן בהם, יש דברים שצריך ליישם אותם בפועל ולחוות אותם וכולי. וכל הדברים האלו מצטרפים כפאזל אין סופי אחד לשני. ככל שתלמד + תקיים יותר = כך תבין יותר. כאשר לומדים ליקוטי מוהר"ן צריך להסתכל על כל פסקה בפני עצמה. ז"א דרך רבנו היא לקשר...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כב - בְּעִנְיַן הַהַכְנָעָה, טוֹעִים הָעוֹלָם הַרְבֵּה
...טועים העולם הרבה בענין ההכנעה, טועים העולם הרבה כי הלא כמה אנו מיגעין עצמנו בעבודות ובתפילה כדי לצאת ממחין דקטנות למחין דגדלות ואם כן אי אפשר שיהיה ההכנעה בפשיטות כי אם כן הוא נכנס לקטנות ועל כן בהכרח שיש בזה דעת ועל כן לאו כל אדם יכול להיות ענו כראוי רק משה רבנו, עליו השלום הוא היה "ענו מכל האדם אשר על פני האדמה" ורבותינו, זכרונם לברכה, קראו לענווה שאינו כראוי חנפה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה על ירמיה הנביא שהיה ענו נגד הנביא שקר חנניה ואמר לו בהכנעה: אמן, כן יעשה ה' ואמרו רבותינו, זכרונם לברכה...
שיחות הר"ן - אות קיט
...- אות קיט איני זוכר היטב לענין מה נדבר הענין אבל זה אני זוכר שבסוף אמר: כשאוחזין בזה וכו' והפליג בתנועתו למעלה גדולה מאד כשאוחזין בזה דהינו כשאוחזין בזה שהוא מרצה וחפץ ומשתוקק מאד שחברו יהיה איש כשר וצדיק אף על פי שהוא לא יהיה חס ושלום זהו מעלה גדולה מאד גם נזכרתי שאמר אז זה הלשון שהוא מרצה אף על פי שאני איני זוכה חס ושלום, לעבד את ה' על כל פנים יעבד ישראל השני את השם יתברך זהו דבר גדול מאד כשאוחזין בזה כך שמעתי מפיו הקדוש ולפי דעתי נדמה לי שזהו דבר פשוט מאד כי בודאי אני רוצה וחפץ מאד ומשתוקק ומתגעגע...
שיחות הר"ן - אות רל - מדבר ממעלת ההתבודדות
...- מדבר ממעלת ההתבודדות שמעתי מרבי נפתלי נרו יאיר ששמע מרבנו זכרונו לברכה שטוב כשהלב של איש הישראלי נמשך כל כך להשם יתברך עד שבכל עת ועת שידפקו על הלב יתחיל תכף להתלהב ולהשתוקק להשם יתברך בכלות הנפש כראוי ועשה אז תנועות בידיו על ענין זה ואמר שאפילו כשיושבין בין אנשים ישא ידיו ולבו לה' ויצעק אליו בכלות הנפש והרים אז ידיו בהתעוררות נפלא ואמר הפסוק "אל תעזבני ה' אלוקי" בקול נעים של תחנה וגעגועים נפלאים להשם יתברך ותפס זאת לדגמא שכך ראוי לאיש ישראלי שאפילו כשהוא בין אנשים יתעורר בכל פעם להשם יתברך בהתעוררות...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1396 שניות - עכשיו 31_08_2026 השעה 03:14:02 - wesi2