ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ספר המידות - הרהורים
חלק א' א. על ידי ענווה ינצל מהרהורי עבודה זרה. ב. כשאתה מתפלל ונופל לך הרהורי עבודה זרה תכון בשם "אלקינו". ג. מחשבות טובות באים על ידי ודוי, שמתודים לפני התלמיד חכם. ד. מי שמספר מעשיות שארעו לצדיקים, על ידי זה נמשכין לו מחשבות טובות. ה. מי שיש לו מחשבות רעות, ידין את כל בני אדם לכף זכות תמיד. ו. על ידי דמעה נמאסים כל התאוות. ז. מי שאינו מאמין בצדיק, על ידי זה אין לבו נכון עם השם יתברך. ח. החגורה שחגור בה איזה צדיק כשתחגר בה הוא סגלה לבטל הרהורים. ט. על ידי שקר נתחלל הברית קדש. י. מי שמקדש את עצמו ועולה על מחשבתו התפארות, כשישבר ההתפארות, ישיג ויקנה התורה. יא. הצעקה מבטל את הפניות. יב. על ידי למוד ארבעה "שלחן ערוך" יתבטל הפניות. יג. כשתחשב איזה תורה שחדשת, הוא סגלה לבטל המחשבות זרות. יד. מי שיש לו מחשבות רעות, ידבר לעצמו דברי בזיונות. טו. אכילה ושתיה מטרידות את המחשבה. טז. על ידי כעס בא הרהורי עבודה זרה. יז. כשמבזה את המועדות, בא להרהורי עבודה זרה. יח. מי שיושב בין אנשי ניאוף או במקום שהיה בו ניאוף, על ידי זה בא להרהורים רעים. יט. אין היצר הרע תאב אלא לדבר שהוא אסור לו. כ. התאוות מלבש בהם חסד השם יתברך. כא. על ידי מחילת עוונות תזכה לבר לבב. כב. על ידי הרחמנות יתבטל ממך התאוות. כג. על ידי עינים הלב מתאוה. כד. על ידי תאוות הלב אי אפשר שלא ידבק בך מאומה. כה. להרהורי זנות סגלה, שישתה סם המשלשל. כו. התפילה שהיא בכונת הלב היא פותחת כל הפתחים של מעלה. כז. מי שיש לו הרהורי עבודה זרה, אל ישא אצלו שום זהב. כח. על ידי שכרות בא הרהורי עבודה זרה. כט. על ידי אהבת נשים הכבוד נטל ממך. גם אשתך אינה קולטת הזרע ומפלת, ובשעת הלדה התינוק מת. ל. על ידי המחלקת באים הרהורי עבודה זרה. גם בית שיש בו מחלקת יהיה בית עבודה זרה. לא. כשבאים לאדם מחשבות זרות, יגביה קולו כאלו הוא בוכה, ובזה יסורו ממנו המחשבות זרות. לב. על ידי שבועות וקללות באים מחשבות רעות. לג. על ידי בטחון לא יבואו לך מחשבות רעות. לד. חריקת השנים הוא סגלה לבטל מחשבות רעות. לה. לפי המקום שבתפילה כן הניצוצות הקדושים מלבישים את עצמם בפניות ובאים לאדם כדי לתקנם. לו. מסכת ידים היא סגלה לבטל מחשבות רעות. לז. מי שתפילתו אינה אלא בשביל השכינה, לא יבוא לו מחשבות זרות. לח. על ידי שלום נתרומם שמו יתברך. לט. כשאיש או אשה חושבים בשעת תשמיש באיזה גוי או בגויה, והמחשבה היא באהבה לאיזה גוי או גויה, אזי הולד הנולד מזה התשמיש נשתמד. מ. הציצית הם גדר לערוה. מא. על ידי בקור חולים נצול מיצר הרע. מב. אין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות. מג. בן עשרים שנה ולא נשא אשה, כל ימיו בהרהורי עברה. מד. מי שעבר עברה, ואחר כך מהרהר בה לעשות עוד אף על פי שלא עשה, נפרעין על ההרהור. מה. לדחות את היצר הרע יאמר: רחמנא נגער בה בשטן. מו. החמדה והמחשבה רעה העולה על הלב פתאום, שאין ברשות האדם להמנע ממנה, אין נענשין עליה, אלא כאשר יהרהר וחוזר ומהרהר. מז. לרב מדות הרעות טוב להקיז דם. מח. על ידי אכילת דגים נתרבה התאוה. מט. מי שאוכל בזכות אבות, נופלים לו הרהורי עבודה זרה. נ. על ידי משכב זכר בא לידי הרהורי עבודה זרה. נא. המהרהר בכותית, בא לידי הרהורי עבודה זרה. נב. המסתכל בערוה, קשתו ננערת. נג. המבזה את המועדות, כאלו עובד עבודה זרה. נד. מי שיש לו אמונה, הקדוש ברוך הוא מגן עליו, שלא יבוא לידי הרהור ואזיל לההוא עלמא בלא חטא, והקדוש ברוך הוא מסיע לו. נה. בזמן שעוסקים בתורה ובגמילות חסדים, יצרם מסור בידם. נו. מי שיש לו הנאה מדבר אפיקורסות, לסוף שיכפו אותו לעבודה זרה. נז. כשימנע עצמו מעברות ויבקש כפרה, זה יגרם שאפילו במחשבה לא יחטא. נח. הבא על הכותית, הוא ממשיך על עצמו הזהמה, ואחר כך כשבא על אשתו והוליד ולד, הולד יהיה מומר. נט. אבנט תקון על הרהורים. ס. מי שיש לו הרהורי נשים, ביטולם על ידי שלא יגנב דעת הבריות. סא. גם על ידי צדקה. חלק שני א. כשבא לאדם הרהורי עבודה זרה, והוא מבטל אותם במחשבת אמונתו, אזי נעשה מהרהוריו בחינת טל של ברכה. גם על ידי זה המח שלו נתקים ואין נתבלבל לעולם, אפילו כשנתיגע המח על ידי שמשוטט באיזה עיון עמק, אזי הקדוש ברוך הוא מזמין לו מחשבות הנותנים ניחא למחו. ב. מי שנשמר מהרהורי עבודה זרה, זוכה בכל פעם לבטחון עד שאינו דואג מה יאכל למחר, והוא במדרגת "ברוך ה' יום יום", ועל ידי זה הקדוש ברוך הוא, לא הביט און ולא ראה עמל בו, וכל הנוגע בו כאלו נוגע בבת עינו. ג. להרהורי עבודה זרה יעלה על מחשבתו ויקבל על עצמו, שיעסק בגמילות חסדים ועל ידי זה יתבטל מהרהורי עבודה זרה. ד. על ידי הרהורי עבודה זרה נשימתו מתקצרת, ואינו נהנה מבשורות טובות. ה. כשבאין לאדם הרהורי עבודה זרה, ידע שדנין אותו למעלה. ו. למוד הפוסקים מבטלים הרהורי עבודה זרה. ז. על ידי העמדת דינים שאינם הגונים בא הרהורי עבודה זרה. ח. כשבאין לאדם הרהורי עבודה זרה, ידע שיבוא לידי איזהו חולאת או לידי איזהו עלילה מהשר. ט. על ידי הרהורי עבודה זרה לסוף נצרך לידי השתמשות בשמות הקדושים. י. על ידי מעשר נתבטלים הרהורי זנות. יא. לפעמים עולה במחשבתו של אדם, וחושב באיזהו חולאת, וזה סבה מאת השם יתברך, כדי שיזכר את עצמו לתקן המחשבה רעה, שהחולאת באה על ידו. יב. הרהורי עבודה זרה והרהורי זנות ושפיכות דמים ולשון הרע, הם באים על מי שרגיל בנדרים, אבל נתבטלים על ידי המנהיג שבעיר, המסדר הגביות והמסים על כל אחד ואחד לפי ערכו שיוכל לסבל. יג. כשאדם יוצא לשוק ומתירא, שלא יבוא לידי הרהור על ידי ראיה, שיראה נשים יפות, יאמר הפסוק: "הן אראלם צעקו" וכו', ועל ידי זה ינצל מראות. יד. מי שיש לו הרהורי עבודה זרה, ידע שיד אמות העולם ישלט בו. טו. בעיר שיש שם ירידים ויומא דשוקא גדולים, שם הרהורי עבודה זרה ביותר, והסגלה לזה שיעסק ביומא דשוקא בתורה, ולא יבואו לו הרהורי עבודה זרה. טז. כשמבטל הרהורי עבודה זרה, על ידי זה מוחלין לו כל עוונותיו. יז. הסתכלות למזרח מבטל הרהורי זנות. יח. הבכיה מבטל הרהורי זנות. יט. ביטול הרהורי עבודה זרה, על ידי התלהבות. כ. על ידי גנבות דעת בא לידי הרהורי זנות עם גויה. כא. מי שבא לו הרהורי זנות עם בת אל נכר, בידוע שיהיה לו איזהו נפילה או חולאת יבוא על אשתו ובניו. כב. על ידי הרהורי עבודה זרה שונאים באים ונתרוממים על אדם. כג. לבטל הרהורי זנות, יציר דמות אביו. עצה על הרהורים, לכעס על איזה דבר, ורמז: "רגזו ואל תחטאו". [שמעתי מרבנו, זכרונו לברכה, בפרוש, שהכונה לרגז ולכעס על עצמו. וזה מרמז בדברי רבותינו, זכרונם לברכה: לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנאמר, "רגזו" וכו', הינו לרגז ולכעס על עצמו, אבל חלילה לכעס ממש, כי עוון הכעס חמור מאד כידוע]. גם סגלה, לנתק ממקומו ולילך למקום אחר, גם טוב לקפץ ממקומו.
חלק א'

א. עַל יְדֵי עֲנָוָוה יִנָּצֵּל מֵהִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה.

ב. כְּשֶׁאַתָּה מִתְפַּלֵּל וְנוֹפֵל לְךָ הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה תְּכַוֵּן בְּשֵׁם "אֱלֹקֵינוּ".

ג. מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת בָּאִים עַל יְדֵי וִדּוּי, שֶׁמִּתְוַדִּים לִפְנֵי הַתַּלְמִיד חָכָם.

ד. מִי שֶׁמְּסַפֵּר מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁאֵרְעוּ לַצַּדִּיקִים, עַל יְדֵי זֶה נִמְשָׁכִין לוֹ מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת.

ה. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, יָדִין אֶת כָּל בְּנֵי אָדָם לְכַף זְכוּת תָּמִיד.

ו. עַל יְדֵי דִּמְעָה נִמְאָסִים כָּל הַתַּאֲווֹת.

ז. מִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בַּצַּדִּיק, עַל יְדֵי זֶה אֵין לִבּוֹ נָכוֹן עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

ח. הַחֲגוֹרָה שֶׁחָגוּר בָּהּ אֵיזֶה צַדִּיק כְּשֶׁתַּחְגּר בָּהּ הוּא סְגֻלָּה לְבַטֵּל הִרְהוּרִים.

ט. עַל יְדֵי שֶׁקֶר נִתְחַלֵּל הַבְּרִית קדֶשׁ.

י. מִי שֶׁמְּקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ וְעוֹלֶה עַל מַחֲשַׁבְתּוֹ הִתְפָּאֲרוּת, כְּשֶׁיִּשְׁבּר הַהִתְפָּאֲרוּת, יַשִּׂיג וְיִקְנֶה הַתּוֹרָה.

יא. הַצְּעָקָה מְבַטֵּל אֶת הַפְּנִיּוֹת.

יב. עַל יְדֵי לִמּוּד אַרְבָּעָה "שֻׁלְחָן עָרוּךְ" יִתְבַּטֵּל הַפְּנִיּוֹת.

יג. כְּשֶׁתַּחֲשׁב אֵיזֶה תּוֹרָה שֶׁחִדַּשְׁתָּ, הוּא סְגֻלָּה לְבַטֵּל הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת.

יד. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, יְדַבֵּר לְעַצְמוֹ דִּבְרֵי בִּזְיוֹנוֹת.

טו. אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה מַטְרִידוֹת אֶת הַמַּחֲשָׁבָה.

טז. עַל יְדֵי כַּעַס בָּא הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה.

יז. כְּשֶׁמְּבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת, בָּא לְהִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה.

יח. מִי שֶׁיּוֹשֵׁב בֵּין אַנְשֵׁי נִיאוּף אוֹ בְּמָקוֹם שֶׁהָיָה בּוֹ נִיאוּף, עַל יְדֵי זֶה בָּא לְהִרְהוּרִים רָעִים.

יט. אֵין הַיֵּצֶר הָרָע תָּאֵב אֶלָּא לְדָבָר שֶׁהוּא אָסוּר לוֹ.

כ. הַתַּאֲווֹת מְלֻבָּשׁ בָּהֶם חֶסֶד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

כא. עַל יְדֵי מְחִילַת עֲווֹנוֹת תִּזְכֶּה לְבַר לֵבָב.

כב. עַל יְדֵי הָרַחֲמָנוּת יִתְבַּטֵּל מִמְּךָ הַתַּאֲווֹת.

כג. עַל יְדֵי עֵינַיִם הַלֵּב מִתְאַוֶּה.

כד. עַל יְדֵי תַּאֲווֹת הַלֵּב אִי אֶפְשָׁר שֶׁלּא יִדָּבֵק בְּךָ מְאוּמָה.

כה. לְהִרְהוּרֵי זְנוּת סְגֻלָּה, שֶׁיִּשְׁתֶּה סַם הַמְשַׁלְשֵׁל.

כו. הַתְּפִילָּה שֶׁהִיא בְּכַוָּנַת הַלֵּב הִיא פּוֹתַחַת כָּל הַפְּתָחִים שֶׁל מַעְלָה.

כז. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה, אַל יִשָּׂא אֶצְלוֹ שׁוּם זָהָב.

כח. עַל יְדֵי שִׁכְרוּת בָּא הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה.

כט. עַל יְדֵי אַהֲבַת נָשִׁים הַכָּבוֹד נִטָּל מִמְּךָ. גַּם אִשְׁתְּךָ אֵינָהּ קוֹלֶטֶת הַזֶּרַע וּמַפֶּלֶת, וּבִשְׁעַת הַלֵּדָה הַתִּינוֹק מֵת.

ל. עַל יְדֵי הַמַּחֲלקֶת בָּאִים הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה. גַּם בַּיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַחֲלקֶת יִהְיֶה בֵּית עֲבוֹדָה זָרָה.

לא. כְּשֶׁבָּאִים לָאָדָם מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, יַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ כְּאִלּוּ הוּא בּוֹכֶה, וּבָזֶה יָסוּרוּ מִמֶּנּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת.

לב. עַל יְדֵי שְׁבוּעוֹת וּקְלָלוֹת בָּאִים מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת.

לג. עַל יְדֵי בִּטָּחוֹן לא יָבוֹאוּ לְךָ מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת.

לד. חֲרִיקַת הַשִּׁנַּיִם הוּא סְגֻלָּה לְבַטֵּל מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת.

לה. לְפִי הַמָּקוֹם שֶׁבַּתְּפִילָּה כֵּן הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים מַלְבִּישִׁים אֶת עַצְמָם בִּפְנִיּוֹת וּבָאִים לָאָדָם כְּדֵי לְתַקְּנָם.

לו. מַסֶּכֶת יָדַיִם הִיא סְגֻלָּה לְבַטֵּל מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת.

לז. מִי שְׁתְּפִילָּתוֹ אֵינָהּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל הַשְּׁכִינָה, לא יָבוֹא לוֹ מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת.

לח. עַל יְדֵי שָׁלוֹם נִתְרוֹמֵם שְׁמוֹ יִתְבָּרֵךְ.

לט. כְּשֶׁאִישׁ אוֹ אִשָּׁה חוֹשְׁבִים בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ בְּאֵיזֶה גּוֹי אוֹ בְּגוֹיָה, וְהַמַּחֲשָׁבָה הִיא בְּאַהֲבָה לְאֵיזֶה גּוֹי אוֹ גּוֹיָה, אֲזַי הַוָּלָד הַנּוֹלָד מִזֶּה הַתַּשְׁמִישׁ נִשְׁתַּמֵּד.

מ. הַצִּיצִית הֵם גָּדֵר לָעֶרְוָה.

מא. עַל יְדֵי בִּקּוּר חוֹלִים נִצּוֹל מִיֵּצֶר הָרָע.

מב. אֵין יֵצֶר הָרָע שׁוֹלֵט אֶלָּא בְּמַה שֶּׁעֵינָיו רוֹאוֹת.

מג. בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְלא נָשָׂא אִשָּׁה, כָּל יָמָיו בְּהִרְהוּרֵי עֲבֵרָה.

מד. מִי שֶׁעָבַר עֲבֵרָה, וְאַחַר כָּךְ מְהַרְהֵר בָּהּ לַעֲשוֹת עוֹד אַף עַל פִּי שֶׁלּא עָשָׂה, נִפְרָעִין עַל הַהִרְהוּר.

מה. לִדְחוֹת אֶת הַיֵּצֶר הָרָע יאמַר: רַחֲמָנָא נִגְעַר בֵּהּ בַּשָּׂטָן.

מו. הַחֶמְדָּה וְהַמַּחֲשָׁבָה רָעָה הָעוֹלָה עַל הַלֵּב פִּתְאוֹם, שֶׁאֵין בִּרְשׁוּת הָאָדָם לְהִמָּנַע מִמֶּנָּהּ, אֵין נֶעֱנָשִׁין עָלֶיהָ, אֶלָּא כַּאֲשֶׁר יְהַרְהֵר וְחוֹזֵר וּמְהַרְהֵר.

מז. לְרב מִדּוֹת הָרָעוֹת טוֹב לְהָקִיז דָּם.

מח. עַל יְדֵי אֲכִילַת דָּגִים נִתְרַבֶּה הַתַּאֲוָה.

מט. מִי שֶׁאוֹכֵל בִּזְכוּת אָבוֹת, נוֹפְלִים לוֹ הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה.

נ. עַל יְדֵי מִשְׁכַּב זָכָר בָּא לִידֵי הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה.

נא. הַמְהַרְהֵר בְּכּוּתִית, בָּא לִידֵי הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה.

נב. הַמִּסְתַּכֵּל בָּעֶרְוָה, קַשְׁתּוֹ נִנְעֶרֶת.

נג. הַמְבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת, כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה.

נד. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵגֵן עָלָיו, שֶׁלּא יָבוֹא לִידֵי הִרְהוּר וְאָזִיל לְהַהוּא עָלְמָא בְּלא חֵטְא, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְסַיֵּעַ לוֹ.

נה. בִּזְמַן שֶׁעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים, יִצְרָם מָסוּר בְּיָדָם.

נו. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הֲנָאָה מִדְּבַר אֶפִּיקוֹרְסוּת, לְסוֹף שֶׁיָּכפוּ אוֹתוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה.

נז. כְּשֶׁיִּמְנַע עַצְמוֹ מֵעֲבֵרוֹת וִיבַקֵּשׁ כַּפָּרָה, זֶה יִגְרם שֶׁאֲפִילּוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לא יֶחֱטָא.

נח. הַבָּא עַל הַכּוּתִית, הוּא מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ הַזֻּהֲמָה, וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁבָּא עַל אִשְׁתּוֹ וְהוֹלִיד וָלָד, הַוָּלָד יִהְיֶה מוּמָר.

נט. אַבְנֵט תִּקּוּן עַל הִרְהוּרִים.

ס. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הִרְהוּרֵי נָשִׁים, בִּיטּוּלָם עַל יְדֵי שֶׁלּא יִגְנב דַּעַת הַבְּרִיּוֹת.

סא. גַּם עַל יְדֵי צְדָקָה.

חלק שני

א. כְּשֶׁבָּא לָאָדָם הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְהוּא מְבַטֵּל אוֹתָם בְּמַחֲשֶׁבֶת אֱמוּנָתוֹ, אֲזַי נַעֲשֲׂה מֵהִרְהוּרָיו בְּחִינַת טַל שֶׁל בְּרָכָה. גַּם עַל יְדֵי זֶה הַמּחַ שֶׁלּוֹ נִתְקַיֵּם וְאֵין נִתְבַּלְבֵּל לְעוֹלָם, אֲפִילּוּ כְּשֶׁנִּתְיַגֵּעַ הַמּחַ עַל יְדֵי שֶׁמְּשׁוֹטֵט בְּאֵיזֶה עִיּוּן עָמק, אֲזַי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַזְמִין לוֹ מַחֲשָׁבוֹת הַנּוֹתְנִים נַיְחָא לְמחוֹ.

ב. מִי שֶׁנִּשְׁמָר מֵהִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה, זוֹכֶה בְּכָל פַּעַם לְבִטָּחוֹן עַד שֶׁאֵינוֹ דּוֹאֵג מַה יּאכַל לְמָחָר, וְהוּא בְּמַדְרֵגַת "בָּרוּךְ ה' יוֹם יוֹם", וְעַל יְדֵי זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לא הִבִּיט אָוֶן וְלא רָאָה עָמָל בּוֹ, וְכָל הַנּוֹגֵעַ בּוֹ כְּאִלּוּ נוֹגֵעַ בְּבַת עֵינוֹ.

ג. לְהִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה יַעֲלֶה עַל מַחֲשַׁבְתּוֹ וִיקַבֵּל עַל עַצְמוֹ, שֶׁיַּעֲסֹק בִּגְמִילוּת חֲסָדִים וְעַל יְדֵי זֶה יִתְבַּטֵּל מֵהִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה.

ד. עַל יְדֵי הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה נְשִׁימָתוֹ מִתְקַצֶּרֶת, וְאֵינוֹ נֶהֱנֶה מִבְּשוֹרוֹת טוֹבוֹת.

ה. כְּשֶׁבָּאִין לְאָדָם הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה, יֵדַע שֶׁדָּנִין אוֹתוֹ לְמַעְלָה.

ו. לִמּוּד הַפּוֹסְקִים מְבַטְּלִים הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה.

ז. עַל יְדֵי הַעֲמָדַת דַּיָּנִים שֶׁאֵינָם הֲגוּנִים בָּא הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה.

ח. כְּשֶׁבָּאִין לְאָדָם הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה, יֵדַע שֶׁיָּבוֹא לִידֵי אֵיזֶהוּ חוֹלַאַת אוֹ לִידֵי אֵיזֶהוּ עֲלִילָה מֵהַשָּׂר.

ט. עַל יְדֵי הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה לְסוֹף נִצְרָךְ לִידֵי הִשְׁתַּמְּשׁוּת בַּשֵּׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים.

י. עַל יְדֵי מַעֲשֵׂר נִתְבַּטְּלִים הִרְהוּרֵי זְנוּת.

יא. לִפְעָמִים עוֹלֶה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל אָדָם, וְחוֹשֵׁב בְּאֵיזֶהוּ חוֹלַאַת, וְזֶה סִבָּה מֵאֵת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּדֵי שֶׁיִּזְכּר אֶת עַצְמוֹ לְתַקֵּן הַמַּחֲשָׁבָה רָעָה, שֶׁהַחוֹלַאַת בָּאָה עַל יָדוֹ.

יב. הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה וְהִרְהוּרֵי זְנוּת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים וְלָשׁוֹן הָרָע, הֵם בָּאִים עַל מִי שֶׁרָגִיל בִּנְדָרִים, אֲבָל נִתְבַּטְּלִים עַל יְדֵי הַמַּנְהִיג שֶׁבָּעִיר, הַמְסַדֵּר הַגְּבִיּוֹת וְהַמִּסִּים עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי עֶרְכּוֹ שֶׁיּוּכַל לִסְבּל.

יג. כְּשֶׁאָדָם יוֹצֵא לַשּׁוּק וּמִתְיָרֵא, שֶׁלּא יָבוֹא לִידֵי הִרְהוּר עַל יְדֵי רְאִיָּה, שֶׁיִּרְאֶה נָשִׁים יָפוֹת, יאמַר הַפָּסוּק: "הֵן אֶרְאֶלָם צָעֲקוּ" וְכוּ', וְעַל יְדֵי זֶה יִנָּצֵל מֵרְאוֹת.

יד. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה, יֵדַע שֶׁיַּד אֻמּוֹת הָעוֹלָם יִשְׁלט בּוֹ.

טו. בְּעִיר שֶׁיֵּשׁ שָׁם יְרִידִים וְיוֹמָא דְּשׁוּקָא גְּדוֹלִים, שָׁם הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה בְּיוֹתֵר, וְהַסְּגֻלָּה לָזֶה שֶׁיַּעֲסֹק בְּיוֹמָא דְּשׁוּקָא בַּתּוֹרָה, וְלא יָבוֹאוּ לוֹ הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה.

טז. כְּשֶׁמְּבַטֵּל הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה, עַל יְדֵי זֶה מוֹחֲלִין לוֹ כָּל עֲווֹנוֹתָיו.

יז. הִסְתַּכְּלוּת לְמִזְרָח מְבַטֵּל הִרְהוּרֵי זְנוּת.

יח. הַבְּכִיָה מְבַטֵּל הִרְהוּרֵי זְנוּת.

יט. בִּיטּוּל הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה, עַל יְדֵי הִתְלַהֲבוּת.

כ. עַל יְדֵי גְּנֵבוּת דַּעַת בָּא לִידֵי הִרְהוּרֵי זְנוּת עִם גּוֹיָה.

כא. מִי שֶׁבָּא לוֹ הִרְהוּרֵי זְנוּת עִם בַּת אֵל נֵכָר, בְּיָדוּעַ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֵיזֶהוּ נְפִילָה אוֹ חוֹלַאַת יָבוֹא עַל אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו.

כב. עַל יְדֵי הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה שוֹנְאִים בָּאִים וְנִתְרוֹמְמִים עַל אָדָם.

כג. לְבַטֵּל הִרְהוּרֵי זְנוּת, יְצַיֵּר דְּמוּת אָבִיו. עֵצָה עַל הִרְהוּרִים, לִכְעס עַל אֵיזֶה דָּבָר, וְרֶמֶז: "רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ".

[שָׁמַעְתִּי מֵרַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בְּפֵרוּשׁ, שֶׁהַכַּוָּנָה לִרְגּז וְלִכְעס עַל עַצְמוֹ. וְזֶה מְרֻמָּז בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: לְעוֹלָם יַרְגִּיז אָדָם יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר הָרַע שֶׁנֶּאֱמַר, "רִגְזוּ" וְכוּ', הַיְנוּ לִרְגּז וְלִכְעס עַל עַצְמוֹ, אֲבָל חָלִילָה לִכְעס מַמָּשׁ, כִּי עֲווֹן הַכַּעַס חָמוּר מְאד כַּיָּדוּעַ].

גַּם סְגֻלָּה, לְנַתֵּק מִמְּקוֹמוֹ וְלֵילֵךְ לְמָקוֹם אַחֵר, גַּם טוֹב לִקְפּץ מִמְּקוֹמוֹ.
שיחות הר"ן - אות קה
שיחות הר"ן - אות קה "ואשר כח בהם לעמד בהיכל המלך" כי יש למעלה היכל המלך ולמטה היכל המלך הוא הדבור כי "היכל דא אדני" "אדני שפתי תפתח" וצריך שיהיה לו כח לעמד בהיכל המלך בכח הצדיק וכו' [הינו כשהצדיק חולק עליו ומדבר עליו יהיה לו כח לעמד]
שיחות הר"ן - אות ריג - לענין המחלוקת שעליו
...שעליו שמעתי בשמו שדבר בענין מחלקת ואמר שלכאורה מאי אכפת שזה מדבר על זה אך באמת על ידי מחלקת שחולקים על אחד יכולין חס ושלום, להפיל אותו ממדרגתו חס ושלום וכעין שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שרצו למנות גם את שלמה המלך עליו השלום וכו' עד שבא דוד ונשתטח לפניהם וכו' כי היה להם כח לדחותו חס ושלום, על ידי דבוריהם ואמר שזה שאמר דוד המלך, עליו השלום 'שרים רדפוני חנם' הינו שגדולים ושרים רדפוני, אני יודע שהוא בחנם שאינם פועלים כלל במחלקתם עלי והסימן, כי "ומדברך פחד לבי" שאני מפחד מדבריך דהינו שיש לי יראת שמים...
ספר המידות - מוהל
ספר המידות - מוהל חלק א' א. צריך לחזר אחר מוהל צדיק וירא שמים, כי כשהמוהל אינו טוב, יכול להיות שלא יהיה מוליד, חס ושלום, הנמול על ידו. גם על ידי שהמוהל אינו טוב, על ידי זה בא התינוק, חס ושלום, לידי חלי נופל. ב. אשה שאינה יכולה להתעבר, תביט על הסכין של מילה אחר המילה. ג. המוהל נותן הבנה לנמול בלמוד התורה. ד. מצות מילה יש לה כח שיש לבגדי כהן גדול. ה. מי שנולד מהול, בידוע שכח המדמה שלו טוב ויפה. ו. מי שגומל חסד, שם אשר יקרא יתקים, בשביל זה קדם שיקרא שם לתינוק, יגמל חסד, ועל ידי זה יתקים השם.
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כב - בְּעִנְיַן הַהַכְנָעָה, טוֹעִים הָעוֹלָם הַרְבֵּה
...בענין ההכנעה, טועים העולם הרבה בענין ההכנעה, טועים העולם הרבה כי הלא כמה אנו מיגעין עצמנו בעבודות ובתפילה כדי לצאת ממחין דקטנות למחין דגדלות ואם כן אי אפשר שיהיה ההכנעה בפשיטות כי אם כן הוא נכנס לקטנות ועל כן בהכרח שיש בזה דעת ועל כן לאו כל אדם יכול להיות ענו כראוי רק משה רבנו, עליו השלום הוא היה "ענו מכל האדם אשר על פני האדמה" ורבותינו, זכרונם לברכה, קראו לענווה שאינו כראוי חנפה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה על ירמיה הנביא שהיה ענו נגד הנביא שקר חנניה ואמר לו בהכנעה: אמן, כן יעשה ה' ואמרו רבותינו...
שיחות הר"ן - אות רמ - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...הרב רבי נחמן שמעתי מר"א מטעפליק שאמר לו לענין מה שרצון רבנו זכרונו לברכה, לא היה שיהיה מלמד כנ"ל והוא הוכיח לו שטוב יותר להיות מלמד וספר לו בשם הבעל שם טוב זכרונו לברכה, שמספרים בשמו שטוב להיות מלמד ענה ואמר רבנו זכרונו לברכה. איני יודע אם הבעל שם טוב זכרונו לברכה, אמר כך ואפילו אם אמר כך, כל צדיק הדור יש לו כח לעשות גדרים ולהנהיג את העולם כפי אותן הדורות ואני אומר עתה שטוב לעבודת הבורא יתברך שלא להיות מלמד וספר לי הנ"ל בשנוי לשון מזה, אך זהו היוצא מדבריו ופעם אחת דבר עם אחד מאנשיו שהיה מלמד ושאל...
חיי מוהר"ן - תצב - עבודת השם
...אות תצב כשנתן הצעטליך הנ"ל פעם אחת נתן לאחד הצעטל ואמר לו זה שקבל הצעטל לרבנו זכרונו לברכה העולה על דעתנו לא היה כך. כי היינו סבורים שתצוו לנו להתענות הרבה ימים בשנה ועכשו אנו רואים שאינם רק ימים מעטים מאד בשנה. השיב, הלא אלישע אמר לנעמן רחץ וטהר ולא רצה להאמין שבדבר הקל הזה יהיה לו רפואה ואמר הלא טוב אמנה ופרפר ונהרות דמשק הלא רחצתי בהם וטהרתי עד אשר אמרו לו עבדיו, אבי דבר גדול דבר אליך הלוא תעשה אף כי אמר אליך רחץ וטהר. ואז שמע לעבדיו ורחץ בירדן שבע פעמים וישב בשרו ויטהר. כן אתם נדמה לכם שצריכין...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פב - הַנֶּעֱלָבִים וְאֵינָם עוֹלְבִים
...[לשון החברים] איתא בגמרא: הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים עליהם הכתוב אומר "ואהביו כצאת השמש בגבורתו" הנה נודע כי יש שלש קליפות רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת וקלפת נגה, היא בין השלש קליפות ובין הקדשה ולפעמים נכללת בקדשה, ולפעמים נכללת בקלפה והיא בבחינת נשמת העשוקים [ודי למבין] וזהו בחינת סדרי בראשית שלש שני ערלה, כנגד השלש קליפות הנ"ל ורבעי הוא כנגד נגה והוא בחינות חשמ"ל כי לפעמים נכללת במ"ל אורות וזהו סוד מילה כי יש שלש עורות, הם שלש קליפות ועור דק רביעי, בחינת נגה וכל החרפות הב
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לה - אַשְׁרֵי הָעָם ידְעֵי תְרוּעָה
...ידעי תרועה [לשון רבנו, זכרונו לברכה] "אשרי העם ידעי תרועה ה' באור פניך יהלכון" א. דע כי תשובה היא לשוב את הדבר למקום שנטל משם והוא בחינת זרקא המובא בזוהר הקדוש 'דאזדריקת לאתר דאתנטילת מתמן' ומאן ההוא אתר, הוא חכמה' כי חכמה היא שרש כל הדברים כמו שכתוב: "כלם בחכמה עשית" לכן צריך כל אחד לשמר את שכלו משכליות חיצוניות המכנה בשם בת פרעה כי עקר החכמה לקנות שלמות אינם רק חכמות אלקות ושאר החכמות הם רק חכמות בטלות ואינם חכמות כלל ובת היא מרמזת על החכמה שאינה חכמה כמו שאמרו חז"ל: "הביאי בני מרחוק וכו', ובנותי...
שיחות הר"ן - אות רנא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רנא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן בימי אלול ועשרת ימי תשובה וימים נוראים עד הושענא רבא צוה לכמה אנשים לומר אז כל ספרי תנ"ך מתחלתם ועד סופם וגם הוא בעצמו נהג כך כמה פעמים גם היה גומר כמה ספרים בימים הללו ואיני זוכר לבארם היטב
שיחות הר"ן - אות קיג
שיחות הר"ן - אות קיג העולם אומרים מי שהקדוש ברוך הוא רוצה לעשותו נער הוא לוקח אשתו ממנו כי אשה כשרה היא בחינת: "אשת חיל עטרת בעלה" וכשמתה חס ושלום הוא בחינת: "נ'פלה ע'טרת ר'אשנו" ראשי תבות נער
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1875 שניות - עכשיו 15_10_2025 השעה 09:06:10 - wesi2