ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כב - חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם
פרקא חמישאה דספרא דצניעותא בראשית ברא. 'בראשית' מאמר, 'ברא' חצי מאמר, אב ובן, סתים וגליא, עדן עלאה דסתים וגניז, עדן תתאה א. דע שיש חותם ויש חותם בתוך חותם הוא כי יש מוכיחי הדור והם בחינות רגלין ונקראים רגלין על שם שהם למודי ה' הינו שלומדין כביכול את ה' שנותנין לו עצות והם הולכים בשליחותו לישראל להוכיחם ולהחזירם להשם יתברך ועל שם זה נקראים בחינות רגלין על שם העצה כמו שפרש רש"י (שמות י"א) על "וכל העם אשר ברגליך" 'ההולכים אחר עצתך' ועל שם ההליכה שהולכים בשליחותו להוכיח כנ"ל. וכשהשם יתברך גוזר גזר דין בעולם והדין הוא התורה כי צריך להיות דין תורה ומחמת שהם למודי ה' הוא מתיעץ עמהם ומגלה להם הדין תורה שנגזר על הדור והם מכסים זה הדין תורה וחותמין אותו בבחינת (שיר השירים ד) "מעין חתום" שלא יינקו ממנו החיצונים שלא יהיה נעשה ממנו, חס ושלום, דין אכזרי וזה בחינת (ישעיהו ח) : "חתום תורה בלמדי" הינו, בלמודי ה' נחתם הדין תורה שלא יינקו ממנו החיצונים והם, כשנגלה להם הדין תורה הולכים ומוכיחים הדור כדי להחזירם למוטב להמתיק הדין ואפילו בשעת מוסר נזהרין להחתים ולהסתיר שלא יינקו ממנו החיצונים בבחינת (איוב ל"ג) : "ובמסרם יחתם" ועל שם זה הן בחינת חותם ואלו הלמודי ה' מרבים שלום בעולם כמו שכתוב (ישעיהו נ"ד) : "וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך" כי הולכים לפשר ולעשות שלום בין ישראל לאביהם שבשמים ולפניו יתברך מקטינים הדבר וממליצים טוב בעדם ולפני ישראל מגדילים החטא מאד כמו שמצינו אצל משה שאמר להשם יתברך (שמות ל"ב) : "למה יחרה אפך בעמך" ולישראל אמר (שם) : "אתם חטאתם חטאה גדלה" (עיין מ"ר דברים פ"א וזוהר נח ס"ז:) וכשהרע של הדור גובר על החותם הנ"ל ומקלקל אותו, חס ושלום אזי נתקלקל שלום העולם ונעשה גרושין ומחלקת בעולם הפך השלום בבחינת (איוב י"ח) "ומתבל ינדהו" (עיין רש"י פ' מצורע ע"פ תהי' בנדתה) כי מחותם נעשה נדת כי הם במספר השוה, כמובא ב. ויש חותם שהוא למעלה מזה החותם הינו בחינות ידים המקבלים מוסר מאלו המוכיחים בחינות (איוב ל"ז) : "ביד כל אדם יחתום" והידים זה בחינת אמונה שנתקבל בה המוסר בבחינת "כאשר דבר ה' ביד משה" בחינת (שמות י"ז) : "ויהי ידיו אמונה" וזה החותם צריך שמירה יתרה שלא יתקלקל הינו שלא יתקלקל האמונה כי כשחס ושלום נתקלקל החותם החיצון יוכלו להתקרב לחותם הפנימי ויקלקלו החותם הפנימי על ידי קלקול החותם החיצון שהוא האמונה וכשחס ושלום נתקלקל זה החותם הידים נעשה מזה כפירות שהיא הפך האמונה ונעשה אמונות כזביות כי עקר העבודה זרה אין לה כח אלא על ידי שמקבל מהידים אלו בבחינת (שמות ל"ב) : "ויקח מידם ויצר אתו בחרט" [וכמבאר בזוהר (כי תשא, קצ"ב) על פסוק זה לענין מעשה העגל. במה אצלחו בעובדא דא ? בגין ד"ויקח מידם" וכו' אלו כד נטל מידיהון הוה שדא לארעא ואף על גב דיטל לה לבתר לא הוה אצלח עובדא בישא דא וכו' (עין שם) ] וגם תקונו הוא גם כן רק על ידי בחינת הידים בבחינת (בראשית ל"ה) : "ויתנו אל יעקב את כל אלקי הנכר אשר בידם" כי מ'חות"ם' נעשה 'נד"ת' בבחינת (ישעיהו א) : "ידיכם דמים מלאו" כי יד במלואו [כזה: יוד דלת] הוא מספר נד"ת הינו עבודת אלילים שמטמאה כנדה (שבת פ"ב) ג. וצריך לראות למלאת את הידים שהיא האמונה על ידי הארה משבעה רועים שהם כלליות של כל מנהיגי הדור בבחינת (שמות כ"ט) : "שבעת ימים תמלא ידם" כי הם רועים האמונה לתקנה ולהשלימה ועל שם זה נקראים רועים על שם (תהלים ל"ז) : "ורעה אמונה" וכל עקר אמונת ישראל ממשיכין הם להדור וזהו (דברים ל"ג) : "כל קדשיו בידך" שהם בחינת כלליות של כל מנהיגי הדור וזה בחינת (הושע י"ב) : "ועם קדושים נאמן" ומשה שהוא אחד משבעה רועים נקרא על שם זה 'רעיא מהימנא' ד. ואי אפשר לבוא לאלו הרועים שהם כלליות של הקדשה אלא על ידי עזות כמאמר רבותינו, זכרונם לברכה (אבות פרק ה) : 'הוי עז כנמר' כמו שכתוב (שמות ט"ו) : "נהלת בעזך אל נוה קדשך" הינו, על ידי עזות נכנסין לתוך הקדשה כי יש רועים של הסטרא אחרא והם גם כן מפרסמי הדור וכופין אנשים לתחות שעבודיהו ועקר מלכותם הוא על ידי עזות כי 'עזות מלכותא בלא תגא' (סנהדרין ק"ה) והם ככלבים בעזותם בבחינת (ישעיהו נ"ו) : "והכלבים עזי נפש המה רעים" והן 'פני הדור כפני הכלב' (סוטה מ"ט:) ועל כן כדי להנצל מהם מתחת ממשלתם אי אפשר רק על ידי עזות לעמד נגד עזותם ואז: "נהלת בעזך אל נוה קדשך" שנכנס לתוך הקדשה וכל הקולות הן של צעקה הן של אנחה הן קול שופר הן קול זמרה כלם הם בחינת עזות בבחינת (תהלים ס"ח) : "הן יתן בקולו קול עז" ה. וצריך כל אדם לרחם מאד על בשר הגוף להראות לו מכל הארה ומכל השגה שהנשמה משגת שהגוף גם כן ידע מזאת ההשגה בבחינת (ישעיהו נ"ח) : "ומבשרך לא תתעלם" 'מבשרך' דיקא שלא תעלים עיניך מלרחם על בשרך הינו בשר גופך כי צריכין לרחם מאד על הגוף לראות לזככו כדי שיוכל להודיע לו מכל ההארות וההשגות שהנשמה משגת כי הנשמה של כל אדם היא רואה ומשגת תמיד דברים עליונים מאד אבל הגוף אינו יודע מהם על כן צריך כל אדם לרחם מאד על בשר הגוף לראות לזכך הגוף עד שתוכל הנשמה להודיע לו מכל מה שהיא רואה ומשגת תמיד כנ"ל וכשהגוף הוא בבחינה זו היא טובה להנשמה שלפעמים נופלת ממדרגתה וכשהגוף צח ואור תוכל הנשמה להתרומם ולחזר למדרגתה על ידי הגוף הינו, על ידי תענוגי הגוף תוכל לזכר ולעלות לתענוגים שלה כי מאחר שהגוף גם כן טוב וכשר אינו נלכד בהתענוגים ועל כן תוכל הנשמה לחזר על ידי תענוגי הגוף למעלתה לתענוגים שלה וכן גם כן על ידי הרשימות שיש בהגוף על ידי הארות שהאירה בו הנשמה מקדם תוכל עתה לזכר ולעלות ולחזר למדרגתה וזה בחינת (איוב י"ט) : "מבשרי אחזה אלוה", 'מבשרי' דיקא הינו על ידי בשר הגוף 'יחזה אלוה', הינו השגות אלקות הינו, שהאדם בגופו יראה ויחזה השגות עליונות שהנשמה משגת תמיד כנ"ל אבל כשיש להגוף עזות מבחינת "והכלבים עזי נפש" אין הנשמה יכולה לסמך עצמה ולהתקרב אל הגוף להודיע לו מההשגות שלה כי תוכל ללכד בתקף ועזות הגוף מה שהגוף עז וחזק בהתאוות וצריך לזה עזות דקדשה הינו קולות הנ"ל שעל ידי זה משבר עזות הגוף כי 'אנחה שוברת גופו של אדם' (ברכות נ"ח:) וכשמשבר עזות ותקיפות הגוף על ידי זה תוכל הנשמה להתקרב עצמה אל הגוף כי לא תהיה נלכדת שם וזה בחינת (תהלים ק"ב) : "מקול אנחתי דבקה עצמי לבשרי" עצמי היא הנשמה שהיא עצם האדם כי עקר עצמיות האדם מה שנקרא אצל האדם אני הוא הנשמה שהיא עצם הקים לעד אבל מחמת עזות הגוף בתאוותיו אזי הנשמה שהיא עצם האדם רחוקה מבשרו וגופו ועל ידי קול אנחה שהיא בחינת עזות דקדשה כנ"ל על ידי זה נשבר עזות גופו ואז מתקרבת ומתדבקת העצם להבשר הינו הנשמה להגוף וזהו : "מקול אנחתי דבקה עצמי לבשרי" כנ"ל ובחינת קול התקיעות הוא בחינת "מקול אנחתי" והוא משבר גופו של אדם בבחינת (עמוס ג) : "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו" ועל ידם יוכל לבוא לרועים הנ"ל תקיעה, שברים, תרועה תקיעה, הם הקולות, קול עז שברים, שעל ידם נשבר עזות הגוף כנ"ל תרועה, בחינת (שמואל ב' ה) : "ואתה תרעה את עמי" הנ"ל שהם הרועים דקדשה שאי אפשר להתקרב להם כי אם על ידי עזות דקדשה שהוא בחינת קולות דקדשה בחינת קול שופר כנ"ל וזהו (בראשית י"ז) : "וימל את בשר ערלתם בעצם היום הזה" וכתיב (שם) : "בעצם היום הזה נמול אברהם" 'היום הזה' זה בחינת קול שופר, שמצותו ביום (ראש השנה כ"ח) בבחינת (תהלים כ) : "יענך ה' ביום צרה" שעל ידו נמול ונשבר ערלת בשר ומקבל אור העצם ו. וכן בכלליות בני האדם יש בחינת עצם ובשר הינו שהחכם האמת שהוא בחינת הנשמה להעם שהם למטה ממנו הוא בחינת עצם והעם הם נגדו בחינת בשר וכשהם בבחינת בשר כמו בשר הגוף בעצם האדם הם שומעים הקול אנחה הינו קולו של החכם ושוברת גופם בבחינת 'אנחה שוברת' וכו' ועל ידי זה יוכל לסמך להתקרב אליהם שהם בחינת בשר בבחינת "מקול אנחתי דבקה עצמי לבשרי" הנ"ל אך כשאינם בבחינת בשר אינם שומעים כלל קול האנחה הנ"ל ואפילו אם שומעים קולו אינם שומעים הקול בעצמו כי אם קול הברה ז. וקול הברה הוא דע, כי כשנתעורר קול דקדשה אזי מתעורר ממנו קול דסטרא אחרא כי על ידי העברות נבראים מחבלים והם צועקים: הב לן מזוני ! הב לן חיי ! וכשאין מתגבר ומתעורר קול דקדשה הם נחים אך תכף שמתעורר קול דקדשה הם מתעוררים תכף ומתחילין לצעק ולקטרג נגדו וזהו קול ההברה שיוצא מקול הקדשה וזה בחינת (ירמיה י"ד) : "אם עונינו ענו בנו" 'אין עניה אלא לשון צעקה' (עיין רש"י פ' כי תבא ד"ה וענית ובגמ' סוטה ל"ב:) הינו שהעוונות צועקין בנו בתוכנו ממש על ידי שנתעורר קול דקדשה וכמו שכתוב אצל הצרפית (מלכים א' י"ז). "באת אלי להזכיר את עוני" הינו: כל זמן שלא היה שם אליהו ולא היתה הקדשה גוברת כל כך היו העונות שלה נחים אך על ידי שנתעורר שם קדשת אליהו היו נזכרים ונתעוררים עוונותיה לצעק ולקטרג עליה וזהו : אם עונינו ענו בנו שהעוונות צועקין בתוכנו ואפילו כשאנו צועקים איזה קול דקדשה אין אנו זוכין לשמע קול דקדשה בעצמו לשבר על ידו עזות הגוף כי אם קול הברה שהוא קול העוונות שנתעוררין נגד קול דקדשה והם צועקים בתוכנו. ה' עשה למען שמך שאתה בעצמך תעשה למען שמך ותרחם עלינו למענך לבד וכשאינו בבחינת בשר להחכם שהוא בחינת העצם אזי אינו שומע הקול בעצמו הנ"ל רק הקול ההברה הינו קול העוונות שנתעוררים מזה הקול וזה (ראש השנה כ"ז:) 'התוקע בבור' בחינות (תהלים פ"ח) : "שתני בבור תחתיות" והוא מתאנח ותוקע על זה 'אותם העומדים בחוץ' שאינם בבחינת בשר 'אם קול שופר שמע, יצא' הינו שיוכל לצאת מתוך הרע שלו 'ואם קול הברה שמע, לא יצא', כנ"ל נמצא, בין קול אנחת האדם בעצמו אינו שומע אם אינו בבחינת בשר שהגוף רחוק כל כך מהעצם הנשמה עד שאינו בבחינת בשר ואזי אינו שומע קול אנחתו וכן קול אנחת החכם אם אינו בבחינת בשר להחכם אינו שומע קולו כי אם קול הברה כנ"ל ח. ולבוא לבחינת בשר הוא על ידי השמוש על ידי שמשמש את החכם נעשה בחינת בשר להחכם וכן על ידי שמשמש הגוף להנשמה בעשית מצוות מעשיות נעשה הגוף בחינת בשר להנשמה וכשהבשר בבחינה הזאת אז (ישעיהו מ"א) : "ולירושלים מבשר אתן" מבשר הנמול הנ"ל נשלם ירושלים, שהיא "קריה נאמנה" (שם א) הינו שזוכין לבוא לאמונה שהיא כלליות הקדשה שמקבלין מצדיקי הדור האמתיים שאי אפשר להתקרב אליהם כי אם על ידי עזות דקדשה שהוא בחינת כל הקולות דקדשה שעל ידי זה משברין עזות דסטרא אחרא שהוא בחינת עזות הגוף וזוכין להתקרב ולהתדבק אליהם ועל ידי זה זוכין לאמונה שלמה שהוא בחינת ירושלים קריה נאמנה כנ"ל ט. ולבוא לעזות דקדשה הנ"ל הוא על ידי שמחה בבחינת (נחמיה ח) : "כי חדות ה' היא מעזכם" הינו על ידי בחינת נעשה ונשמע שהוא בחינת השמחה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת פ"ח). בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע, ירדו ששים רבוא מלאכים ונתנו שני עטרות בראש כל אחד וכו'. וכשחטאו נלקחו וכו'. ועתיד הקדוש ברוך הוא להחזירם להם, שנאמר: "ושמחת עולם על ראשם" נמצא שנעשה ונשמע הם בחינת שמחה בחינת "ושמחת עולם על ראשם" כנ"ל ודע, כי שני העדיים שהכתירו בחורב מנעשה ונשמע הם בחינת "בראשית ברא" כמובא בספרא דצניעותא (פרק ה) בראשית דא מאמר ברא חצי מאמר דא עדן עלאה, עדן תתאה חכמה עלאה, חכמה תתאה אב ובן כי נעשה ונשמע הוא בחינת נסתרות ונגלות. נעשה הוא בחינת נגלות הינו המצוות שאפשר לכל אחד לקים לפי מדרגתו ונשמע היא בחינת נסתרות מה שהוא גבוה ונסתר ממנו שאינו יכול לעשות עבודה בזה למשל: אצל כל מצוה יש דברים שסביבות המצוה כי מלבד הצווי הנאמר בתורה לקים המצוה יש עוד לזה דברים בתורה כגון "וידבר ה' אל משה" ושאר דבורי התורה שסביבות המצוה ועבודה שיש בדבורי התורה הללו שסביבות המצוה הם בחינת 'נשמע', בחינת נסתר כי המצוה בעצמה אנו יכולים לקים אך העבודה שיש באלו הדבורים אין אנו יודעים וזה בחינת 'נשמע' בחינת נסתר וזה בחינת תורה ותפילה. 'נעשה' הוא בחינת תורה הינו הנגלות מה שיודע לקים ו'נשמע' הם בחינת נסתרות בחינת דבורי התורה שהם הדבורים של התורה שסביבות כל מצוה שהם בחינת נסתר כנ"ל שאינו יודע איך לעבד בזה את השם יתברך, בחינת תפילה, שהיא דבקות כי 'שמיעה תליא בלבא' (תקון נ"ח) כמו שכתוב (מלכים א ג) : "ונתת לעבדך לב שמע" ועבודה שבלב זו תפילה (תענית ב) הינו ביטול ודבקות לאין סוף כי אין סוף הוא בחינת מה שאין בו תפיסה ומאחר שאין לו תפיסה בזה [הינו בדבורי התורה הנ"ל כי הוא בחינת נסתר כנ"ל] הוא בחינת תפילה דבקות שהוא רק ביטול להאין סוף י. ויש בכל דרגא ודרגא וכן בכל עולם ועולם בחינת נעשה ונשמע כי כל אחד לפי מדרגתו יש לו בחינת 'נעשה' בחינת תורה, הינו הנגלות לו ובחינת 'נשמע', שהיא בחינת נסתרות, בחינת תפילה כנ"ל כי מי שבא למדרגה גבוה מהראשונה אזי נעשה מה'נשמע' שלו בחינת 'נעשה' ואזי יש לו בחינת נשמע אחרת וכן מדרגא לדרגא וכן כל אדם לפי מדרגתו יש לו בחינת נעשה ונשמע וכן בכל עולם יש בחינת נעשה ונשמע כי מה שהוא להעולם הזה בחינת 'נשמע' הוא לעולם הגלגלים בחינת 'נעשה' ויש להם בחינת 'נשמע' גבוה ממנו וכן מעולם לעולם וזה בחינת תורת ה' ותורתו (עבודה זרה י"ט) מתחלה תורת ה', שהוא בחינת נסתר "הנסתרת לה' אלקינו" ואחר כך כשהוא במדרגה גבוה ממנה נעשה תורתו שנעשה מה'נשמע' 'נעשה' שהוא בחינת "והנגלת לנו ולבנינו" וזה (דברים כ"ט) : הנסתרת לה' אלהינו זה בחינת 'נשמע' והנגלת לנו ולבנינו זה בחינת 'נעשה' "עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת" שילך מדרגא לדרגא שיבוא לעולם שיהיה מה'נשמע' 'נעשה' לעשות את כל דברי התורה דברי התורה הם דבורי התורה שסביבות המצוה, כגון 'וידבר' כנ"ל שהם בחינת 'נשמע' כנ"ל יהיה נעשה מהם בחינת 'נעשה' 'עד עולם' שילך מדרגא לדרגא ומעולם לעולם לעשות לעשות דיקא בחינת 'נעשה' את כל דברי התורה הזאת דברי התורה הם בחינת דבורי התורה שסביבות המצוה שהם בחינת הנסתרות, בחינת 'נשמע' כנ"ל יהיה נעשה מהם בחינת 'נעשה', בחינת נגלות כנ"ל וצריך כל אדם שילך מדרגא לדרגא ומעולם לעולם עד שיזכה בכל פעם לבחינת נעשה ונשמע גבוה יותר שיהיה נעשה אצלו בכל פעם מבחינת 'נשמע' בחינת נסתר בחינת תפילה בחינת דברי התורה שסביבות המצוה בחינת תורת ה' יהיה נעשה מזה בחינת 'נעשה' בחינת נגלה בחינת תורה בחינת תורתו ויהי לו בחינת 'נשמע' וכו' גבוה יותר וכן בכל פעם ילך מדרגא לדרגא וממעלה למעלה עד שיבוא בראשית נקדת הבריאה שהוא תחלת האצילות ושם יש גם כן בחינת נעשה ונשמע ובחינת 'נשמע' שיש שם הוא תורת ה' באמת כי בכל עולם ודרגא תורת ה' היא רק בשם המשאל כי רק מחמת שנסתר ממנו נקרא תורת ה' וכשבא לשם נעשה תורתו אך בחינת ה'נשמע' שבתחלת האצילות היא תורת ה' באמת כי אין גבוה משם רק תורת ה' ממש ואחר כך כשנכלל באין סוף אזי ה'נעשה' היא בחינת תורת ה' ממש וה'נשמע' הוא בחינת תפילת ה' כי יש תורת ה' כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ירושלמי בכורים וראש השנה) : 'אני קימתיה תחלה' וכמו שאמרו (בסוטה י"ד) : 'הקדוש ברוך הוא מלביש ערמים ומבקר חולים' וכו' וכן אמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות ו) : 'מנין שהקדוש ברוך הוא מניח תפילין' וכו' וכן יש תפילת ה' כמו שאמרו, רבותינו, זכרונם לברכה (שם ז) מנין שהקדוש ברוך הוא מתפלל ? שנאמר: "ושמחתים בבית תפילתי" נמצא שיש תורת ה' ויש תפילת ה' וכשזוכה להכלל באין סוף אזי תורתו הוא תורת ה' ממש ותפילתו הוא תפילת ה' ממש וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (בבא קמא צ"ב) המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה כי מה שצריך לאותו דבר ואינו מבקש על עצמו הוא מחמת שהוא בבחינת אין והוא בחינת תחלה הינו קדם הבריאה ומחמת שהוא בבחינת תחלה על ידי זה הוא נענה תחלה [לכאורה אין לזה הענין חבור היטב למה שלמעלה אך באמת מבאר זה הענין היטב למעין קצת כי מבאר לעיל ולקמן שבחינת תפילת ה' הוא בחינת קדם הבריאה בחינת אין סוף שזהו בחינת תחלה ומחמת שזאת הבחינה היא בחינת אין על כן אין מי שיזכה לזה כי אם מי שהוא בבחינת אין דהינו שהוא ענו באמת ומבטל עצמו לגמרי בתכלית הביטול כאלו אינו בעולם עד שנכלל באין סוף ששם הוא בחינת תפילת ה' כנ"ל ובזה מקשר היטב מה שמובא לקמן על מאמר רבותינו, זכרונם לברכה 'אלעזר זעירא וכו', שחשדוהו בגדלות ועל כן חבשוהו' וכו', עין שם ולכאורה אין קשר לענין פגם הגדלות להתורה הזאת שלא נזכר כאן לכאורה מענין גדלות כלל אך באמת על פי הנזכר לעיל מבאר לעינים שכל ענין זה לזכות לבחינת נעשה ונשמע הגבוה יותר שהוא בחינת כלליות באין סוף בתחלת הבריאה כל זה אי אפשר לזכות כי אם על ידי ענווה באמת שהוא בחינת אין כנ"ל ועתה מבאר היטב קשר ענין זה המתפלל על חברו והוא צריך וכו' להתורה הזאת כי זה שמתפלל על חברו אף על פי שהוא צריך לאותו דבר זהו בחינת ענווה, בחינת אין שמבטל עצמו ואינו חושש על עצמו כלום רק מרגיש צער ישראל חברו ועל ידי הביטול זה הוא נכלל באין שהוא בחינת תחלה בחינת קדם הבריאה בחינת נשמע בחינת תפילת ה' כנ"ל ועל כן הוא נענה תחלה כי הוא בבחינת תחלה כנ"ל] וזה בחינת אב ובן מאמר וחצי מאמר כי ה'נעשה' הוא בחינת נגלה בחינת תורה בחינות 'ברא' בחינות בן בחינות עדן תתאה בחינות חכמה תתאה בחינות חצי מאמר כנגד ה'נשמע' שהוא בחינות 'בראשית' מאמר השלם חכמה עלאה עדן עלאה בחינות אב בחינות תפילה בחינות נסתר כי כל דרגא נגד דרגא שלמעלה ממנה הוא בחינות חצי מאמר כמו האב כשמדבר מדבר מאמר השלם וכשבנו הקטן מדבר אחריו הוא מדבר רק חצי מאמר כן כל דרגא נגד דרגא שלמעלה ממנה היא בחינות חצי מאמר והדרגא שלמעלה ממנה היא בחינות מאמר השלם נגדה וכן מדרגא לדרגא כי כל בני אדם וחיות ועופות וצמחים וכל הדברים שבזה העולם הם רק בחינות חצי מאמר נגד העולם שלמעלה מזה העולם כי הם רק רמזים לדברים הגבוהים מהם וכן מעולם לעולם וכן כלליות הבריאה נגד קדם הבריאה היא בחינות חצי מאמר כי עקר שלמות באין סוף ושם הוא בחינות מאמר השלם וזה 'ברא', שהוא כלליות הבריאה הוא חצי מאמר נגד 'בראשית' שהוא בחינות קדם הבריאה בחינות תפילה כמו 'בראשית' 'ירא בשת' (תקונים, תקון ז) שהיא התפילה בחינות (משלי ל"א) : "יראת ה' היא תתהלל" שהוא מאמר השלם ועל כן אמונה נקרא ירושלים, כנזכר לעיל על שם שעקר בנינה מבראשית שהוא בחינת יראה שלם כי 'תמן יראה, תמן שלם' (עיין מ"ר וירא פ' נ"ו) 'בראשית' 'ירא בשת', מאמר השלם כי אמונה הוא מהרועים כנ"ל ולהרועים אי אפשר להתקרב כי אם על ידי עזות כנ"ל ולעזות זוכין על ידי שמחה כנ"ל ולשמחה זוכין על ידי בחינות נעשה ונשמע שהוא בחינות תורה ותפילה וכו' כנ"ל אך עקר שלמות השמחה הוא על ידי יראה כי "וגילו ברעדה" כתיב (תהלים ב) (ברכות ל:) הינו, עקר הגילה והשמחה היא על ידי תפילה שהוא בחינות יראה כנ"ל שהיא בחינות 'נשמע', בחינות מאמר השלם ששם עקר השלמות כנ"ל נמצא שעקר בנין האמונה שהיא בחינות ירושלים, קריה נאמנה זוכין על ידי תפילה שהוא בחינות יראה בחינות מאמר השלם כנ"ל ועל כן נקראת האמונה ירושלים שהוא יראה שלם כי עקר בנינה על ידי בחינות יראה שהוא בחינות מאמר השלם שזהו בחינות 'בראשית' ירא בשת שהוא מאמר השלם כנ"ל וזה (שם י"ט) : "עדות ה' נאמנה" עדות ה', שהם העדיים הנ"ל נאמנה על ידם נבנית האמונה וזה (בראשית מ"ט) : "משם רעה אבן ישראל" ותרגומו: אב ובן וזה מאמר השלם שהוא אב ובן כחדא כי חצי מאמר הוא בחינות בן לחוד אבל מאמר השלם הוא אב ובן כחדא כי שם נכלל הכל ועל ידי זה יכול לבוא לבחינות רועים כנ"ל וזהו : "משם רעה אבן ישראל" כנ"ל יא. אך כשרוצים לצאת ממדרגת 'נעשה ונשמע' זה למדרגת 'נעשה ונשמע' גבוה ממנה צריך להיות ירידה קדם העליה כי הירידה היא תכלית העליה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (עבודה זרה ד:) לא היה דוד ראוי לאותו מעשה וכו' לא היו ישראל ראויים לאותו מעשה אלא שנתן השם יתברך להם מכשול לטובת העולם כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה שם להורות תשובה וזה (ישעיהו ג) : והמכשלה הזאת תחת ידך אלו דברי תורה, שאין אדם עומד עליהם אלא אם כן נכשל בהם (שבת ק"כ וגטין מ"ג) דברי תורה הם בחינת הדבורים שסביבות המצוה שהם "וידבר ה' אל משה" וכו' כנ"ל שהם בחינות נסתר בחינות 'נשמע' בחינות תפילה כנ"ל עומד עליהם זה בחינות תפילה כי אין עמידה אלא תפילה (ברכות ו:) ולעשות מהדברי תורה שהוא בחינות 'נשמע' יהיה נעשה ממנו בחינות 'נעשה' עד שיהיה העמידה שהיא בחינות התפילה יהיה עליהם הינו שיהיה לו בחינות עמידה בחינות תפילה בחינות 'נשמע', גבוה יותר כי כשיהיה מה'נשמע' 'נעשה' יהיה לו 'נשמע' גבוה ממנו כנ"ל וזה אי אפשר אלא אם כן נכשל בהם כי לעלות מדרגא לדרגא צריך ירידה תחלה שהיא המכשול וזה (ירמיה נ) : ביום ההוא יבקש עון ישראל ואיננו כי לעתיד יהיה כלו תשובה ועל ידי התשובה זדונות נעשין זכיות (עיין יומא פ"ו:) ויהיה נעשה מעברות ישראל תורה ועל כן יבקשו אז העונות כי יבקשו ויחפשו אז אחר עונות ישראל איך לוקחין עוד איזה עון כדי לעשות ממנו תורה ואיננו כי יהיו כל העונות נכללין באין הינו באין סוף ששם העונות נתהפכין לזכיות על ידי התשובה שזהו בחינות 'ירידה תכלית העליה' הנ"ל וזה (הושע י"ד) : "שובה ישראל וכו' כי כשלת בעונך" הינו על ידי התשובה יהיה נעשה מהעברות בחינת מכשלה שהוא התורה, כנ"ל וזה פרוש המשנה (אבות פרק ה). יהודה בן תימא אומר: הוי עז כנמר וכו' נמצא שמזהיר על עזות דקדשה שצריך האדם שיהיה עז כנמר כנגד כל הקמים כנגדו למנע אותו, חס ושלום, מעבודתו ותכף ומיד מבאר שם גדל הפגם והאסור של העזות פנים דסטרא אחרא כמו שכתוב שם: הוא היה אומר: עז פנים לגיהנום וכו' ואם כן אפשר לטעות, חס ושלום כי בהכרח צריכין לעזות בשביל הקדשה כנ"ל כי אי אפשר להתקרב אל הקדשה באמת כי אם על ידי עזות כנ"ל וכמו שאמר הוא עצמו: 'הוי עז כנמר' ומצד אחר העזות רע מאד הינו מי שהוא עזות פנים שלא בשביל הקדשה [מכל שכן כשהוא עז פנים כנגד הקדשה שמעיז פנים נגד יראי השם וכיוצא] שזה העזות רע מאד, כי עז פנים לגיהנום ואם כן, 'נפל פותא בבירא' (שבת ס"ז:) כי אין יודעין איך להתנהג על זה בקש התנא: יהי רצון שתבנה עירך במהרה בימינו [שלכאורה הוא פליאה גדולה וכל אדם משתומם על זה מה סמיכות יש לתפילה זאת להקודם ? וגם אין זה דרך המשנה להתפלל תפילה ובקשה באמצע דבריו ? אך עתה מבאר היטב] הינו, שהתפלל שיזכה לידע איך להתנהג בענין העזות הינו שלא יהיה לו שום עזות דסטרא אחרא רק שיזכה שיהיה לו עזות דקדשה שעל ידו נבנה ירושלים, קריה נאמנה הינו שזוכין לאמונה על ידי זה העזות, כמבאר לעיל שאי אפשר להתקרב להצדיקים אמתיים שהם בחינות כלליות שבעה רועים שהם כלליות הקדשה שעקר האמונה נמשך על ידם כי אם על ידי עזות כנ"ל וזהו : 'יהי רצון שתבנה עירך במהרה בימינו' הינו שיהיה העזות עזות דקדשה שממנו נבנה ירושלים, קריה נאמנה, כנ"ל אך לבוא לזה הוא על ידי ותן חלקנו בתורתך הינו על ידי שמשיגין בחינת נעשה ונשמע שעושין מה'נשמע' 'נעשה' מתורת ה' תורתו דהינו שזוכה להשיג תורת ה' כנ"ל וזהו : 'ותן חלקנו בתורתך' שיהיה חלקנו שהוא החלק שלנו בהתורה הינו בחינת תורתו בחינת נעשה בתורתך, הינו תורת ה' ממש הינו שיזכה להכלל באין כנ"ל שיזכה להשיג תורת ה' בחינת נשמע שעל ידי זה זוכין לשמחה כנ"ל שעל ידי זה זוכין לעזות דקדשה כנ"ל בחינת "כי חדות ה' היא מעזכם" כנ"ל וזה: 'ובשת פנים לגן עדן' כי באמת זה העזות דקדשה נמשך מבשת כי לעזות דקדשה זוכין על ידי שמחה וחדוה בחינת "כי חדות ה' היא מעזכם" כנ"ל ולחדות ה' זוכין על ידי בחינת נעשה ונשמע כנ"ל ועקר שלמות השמחה הוא על ידי היראה שהיא בחינת נשמע בחינת תפילה כנ"ל ויראה היא בשת ירא בשת נמצא שזה העזות דקדשה נמשך מבשת וזה: 'ובשת פנים לגן עדן' כי העזות הזאת דקדשה שהוא בחינת בשת הוא בחינת עדן בחינת עדן עלאה וכו' שהוא בחינת נשמע בחינת יראה בחינת תפילה כנ"ל ולבוא לעזות הזאת התפלל: 'יהי רצון שתבנה עירך' וכו' כנ"ל וזה פרוש (בבא קמא נ"ט) : אלעזר זעירא הוה סים מסאנא אכמא. אמרו לה, מה עבדת ? אמר: קא מתאבלינא על ירושלים כי היה מתאבל על ירושלים קריה נאמנה הינו על קלקול האמונה ועל כן סים מסאנא אכמא להורות שנתקלקל חותם הרגלין ונעשה מ'חותם' 'דם נדת' וזה: 'מסאנא אכמא' שנתקלקל הרגלין ונעשה נדת כי 'האי שחר אדם הוא' (חלין מ"ז:) וזה נעשה על ידי קלקול האמונה כי עקר היא האמונה, כמבאר למעלה [שעל ידי קלקול האמונה שהוא בחינת חותם הידין נתקלקל ממילא חותם הרגלין כי עקר הוא האמונה כנ"ל] אמרו לה: מי חשיב את לאתאבולי וכו' הינו שחשדוהו שיש לו גדלות ועל כן על ידך נתקלקלו הרגלין בבחינת (תהלים ל"ו) : "אל תבואני רגל גאוה" כי על ידי גדלות נתקלקלו הרגלין בבחינת: 'כל המתגאה, כאלו דוחק רגלי השכינה' (עיין ברכות מ"ג: ובחא"ג שם ועיין קדושין ל"א ובר"ו שם) ועל כן כיון שחשדוהו בגדלות, חבשוהו כי ענש הגדלות הוא תפיסה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (מגלה י"ג:). ואם הגיס דעתו, הקדוש ברוך הוא משפילו שנאמר "ואם אסורים בזקים" נמצא שענש הגדלות תפיסה ועל כן חבשוהו אמר להו: בעו מנאי או אבעי מניכו כי זה יהיה נסיון אם יש לי גדלות אז ראוי שלא אוכל להשיב לכם כי 'כל המתגאה, חכמתו מסתלקת ממנו' (פסחים ס"ו:) בעי מניהו: האי מאן דקץ כופרא מאי משלם ? קץ כופרא הוא בחינת שפגם בעזות כופרא הוא בחינת עזות בחינות קולות כמו שכתוב (תהלים ק"ד) : "הכפירים שאגים לטרף" ושאל: מאי משלם מי שפגם בזה העזות ? והשיבו: משלם כופרא כמו שפגם ישלם ושאל: והא קא הוי תמרי כי על ידי זה שפגם בעזות יכול לבוא לקלקול האמונה תמרי, בחינת (ירמיה ב) : "ההימיר גוי אלוהים, ועמי המיר כבודי" וכו' ישלם תמרי כמו שמגיע על קלקול האמונה והא לא הוי תמרי כי אף על פי כן עדין לא בא לכפירות בששים הינו גיהנום 'שכל העולם אחד מששים לגיהנום' (עיין תענית י') כי 'עז פנים לגיהנום' כי הענשים של כל הדברים החליף אברהם אבינו, עליו השלום, על שעבוד מלכיות (עיין מ"ר לך לך פ' מ"ב פקודי פ' נ"א:) אך ענש העזות נשאר רק בגיהנום וזה שפגם בעזות דקדשה על ידי עזות פנים דסטרא אחרא ישלם בששים הינו בגיהנום כנ"ל ועזות דקדשה הוא בחינת תשרי ועל כן נקרא "ירח האתנים" (מלכים א ח) מלשון תקיפות ועזות כי אז צועקין ישראל קולות וקול שופר שהקולות כלם הן בחינת עזות כנ"ל ועל כן אז נחתמו ונתקנו שני החותמות חותם בתוך חותם כי על ידי עזות דקדשה זוכין לאמונה שהוא בחינת חותם הידין ועל ידי זה זוכין לקבל מוסר ממוכיחי הדור שזהו בחינת חותם הרגלין כנ"ל שהם בחינת שני החותמות חותם בתוך חותם, כנ"ל וזה תשרי בגימטריא שתי פעמים חות"ם עם הב' תבות (כמובא בכתבי האר"י, בכונות נעילה והושענא רבא) ועל כן בתשרי שמחת ישראל כי עזות הוא על ידי השמחה כנ"ל כי "חדות ה' היא מעזכם" וגם המקרא הזה נאמר על ראש השנה [השמטות השיכים להתורה הזאת] וזה (דברים ז) : "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה" 'עקב' בחינת רגלין, ורגלין הם בחינת המוכיחים כנ"ל ולהם מגלים הדינים, והם מוכיחים את הדור וזה: "והיה עקב תשמעון" הינו, שמבחינת רגלין, הינו המוכיחים "תשמעון את המשפטים האלה", הינו הדינים כי להם מגלים אותם כנ"ל והם מוכיחים בזה את הדור כנ"ל כל הקולות הם בחינת עזות קול המוכיח הוא בחינת קול שופר כמו שכתוב (ישעיהו נ"ח) : "כשופר הרם קולך" וכן קול נגינה (תהלים ל"ג) : "היטיבו נגן בתרועה" קול הנגון הוא בחינת תרועה בחינת שופר בחינת "ואתה תרעה את עמי" כנ"ל בימי רבן גמליאל היה הדור שהיתה תורתם בחינת 'נשמע' בחינת תפילה וזהו (מגלה כ"א) : 'בימי רבן גמליאל היו לומדים תורה בעמידה' 'עמידה' הוא בחינת תפילה כנ"ל ועל כן משמת רבן גמליאל בטל כבוד התורה כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שם ובסוטה מ"ט) בכל עולם יש בחינת נעשה ונשמע וכן במלאכים יש נעשה ונשמע כמו שכתוב (תהלים ק"ג) : "גבורי כח עשי דברו לשמע בקול דברו" וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת פ"ח) : מי גלה רז זה לבני, רז שמלאכי השרת משתמשין בו, שנאמר: "גבורי כח" וכו' אי אפשר להתקרב אל הקדשה כי אם על ידי עזות כמו שכתוב: 'הוי עז כנמר' כמבאר לעיל וכן אמרו רז"ל (ביצה כ"ה:) : 'לא נתנה תורה לישראל, אלא מפני שהן עזין' גדולה בושה שנכפלה שני פעמים בפסוק (יואל ב) : "ולא יבשו" וכו', "ולא יבשו עמי לעולם" (מועד קטן ט:) הגן עדן והגיהנום הם בזה העולם ממש אך אי אפשר לבוא לשם מחמת הקרירות שבצד צפון ודרום וצער הבושה גדול מאד יותר מענש גיהנום וכל יסורי עולם הזה יש בהם צער הבושה שמתביש מחבריו על שיש לו יסורים וכן לעתיד לבוא צער הבושה גדול מאד ואפילו כל צדיק נכוה מחפתו של חברו אוי לאותה בושה, אוי לאותה כלמה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (בבא בתרא ע"ה) ואמרו שם: פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלמה וכו' מכל שכן איך יתבישו החוטאים, רחמנא לצלן ואם הוא במדרגה שאין צריך להתביש משום אדם יש להתביש מהקדוש ברוך הוא כי הקדוש ברוך הוא מקים כל התורה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה. הקדוש ברוך הוא קובר מתים וכו' הקדוש ברוך הוא מבקר חולים וכו' ושאר מצות התורה שחשבו רבותינו, זכרונם לברכה שהקדוש ברוך הוא מקים אותם וגם הקדוש ברוך הוא מתפלל כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה. מנין שהקדוש ברוך הוא מתפלל וכו' ומאי מתפלל ? יהי רצון מלפני וכו' ובודאי שהקדוש ברוך הוא מקים מצות התורה ותפילה כמו שראוי להקדוש ברוך הוא וכמה רחוק בין קיום התורה שלו ובין תפילה שלו לתורה ותפילה של השם יתברך כי כל אחד עובד השם יתברך לפי מדרגתו בבחינת נעשה ונשמע הינו תורה ותפילה כנ"ל [בעת שהתחיל לומר התורה הזאת התחיל מזה הענין הכתוב כאן, מענין הגן עדן והגיהנום וצער הבושה וכו' כנ"ל עד שנכנס בענין תורה ותפילה של השם יתברך בעצמו, ככתוב כאן ואחר כך נכנס על ידי זה מענין לענין עד שגמר כל התורה הנ"ל אך בשעה שכתבתי לפניו תורה זאת, הפך הדבר קצת, וצוה עלי להתחיל התורה מענין 'חותם בתוך חותם' כנ"ל והשם יודע כונתו]
פִּרְקָא חֲמִישָׁאָה דְּסִפְרָא דִּצְנִיעוּתָא

בְּרֵאשִׁית בָּרָא. 'בְּרֵאשִׁית' מַאֲמָר, 'בָּרָא' חֲצִי מַאֲמָר, אָב וּבֵן, סְתִים וְגַלְיָא, עֵדֶן עִלָּאָה דִּסְתִים וּגְנִיז, עֵדֶן תַּתָּאָה

א. דַּע שֶׁיֵּשׁ חוֹתָם

וְיֵשׁ חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם

הוּא כִּי יֵשׁ מוֹכִיחֵי הַדּוֹר

וְהֵם בְּחִינוֹת רַגְלִין

וְנִקְרָאִים רַגְלִין

עַל שֵׁם שֶׁהֵם לִמּוּדֵי ה'

הַיְנוּ שֶׁלּוֹמְדִין כִּבְיָכוֹל אֶת ה'

שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ עֵצוֹת

וְהֵם הוֹלְכִים בִּשְׁלִיחוּתוֹ לְיִשְׂרָאֵל

לְהוֹכִיחָם וּלְהַחֲזִירָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָאִים בְּחִינוֹת רַגְלִין

עַל שֵׁם הָעֵצָה

כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י עַל "וְכָל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלֶיךָ"

'הַהוֹלְכִים אַחַר עֲצָתְךָ'

וְעַל שֵׁם הַהֲלִיכָה

שֶׁהוֹלְכִים בִּשְׁלִיחוּתוֹ לְהוֹכִיחַ כַּנַּ"ל.

וּכְשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גּוֹזֵר גְּזַר דִּין בָּעוֹלָם

וְהַדִּין הוּא הַתּוֹרָה

כִּי צָרִיךְ לִהְיוֹת דִּין תּוֹרָה

וּמֵחֲמַת שֶׁהֵם לִמּוּדֵי ה'

הוּא מִתְיַעֵץ עִמָּהֶם

וּמְגַלֶּה לָהֶם הַדִּין תּוֹרָה שֶׁנִּגְזַר עַל הַדּוֹר

וְהֵם מְכַסִּים זֶה הַדִּין תּוֹרָה וְחוֹתְמִין אוֹתוֹ

בִּבְחִינַת "מַעְיָן חָתוּם"

שֶׁלּא יִינְקוּ מִמֶּנּוּ הַחִיצוֹנִים

שֶׁלּא יִהְיֶה נַעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ, חַס וְשָׁלוֹם, דִּין אַכְזָרִי

וְזֶה בְּחִינַת: "חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי"

הַיְנוּ, בְּלִמּוּדֵי ה'

נֶחְתָּם הַדִּין תּוֹרָה

שֶׁלּא יִינְקוּ מִמֶּנּוּ הַחִיצוֹנִים

וְהֵם, כְּשֶׁנִּגְלֶה לָהֶם הַדִּין תּוֹרָה

הוֹלְכִים וּמוֹכִיחִים הַדּוֹר

כְּדֵי לְהַחֲזִירָם לְמוּטָב

לְהַמְתִּיק הַדִּין

וַאֲפִילּוּ בִּשְׁעַת מוּסָר

נִזְהָרִין לְהַחְתִּים וּלְהַסְתִּיר

שֶׁלּא יִינְקוּ מִמֶּנּוּ הַחִיצוֹנִים

בִּבְחִינַת: "וּבְמסָרָם יַחְתּם"

וְעַל שֵׁם זֶה הֵן בְּחִינַת חוֹתָם

וְאֵלּוּ הַלִּמּוּדֵי ה' מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה' וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ"

כִּי הוֹלְכִים לְפַשֵּׁר וְלַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם

בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם

וּלְפָנָיו יִתְבָּרַךְ מַקְטִינִים הַדָּבָר וּמַמְלִיצִים טוֹב בַּעֲדָם

וְלִפְנֵי יִשְׂרָאֵל מַגְדִּילִים הַחֵטְא מְאד

כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ אֵצֶל משֶׁה

שֶׁאָמַר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: "לָמָה יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ"

וּלְיִשְׂרָאֵל אָמַר: "אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדלָה"

וּכְשֶׁהָרָע שֶׁל הַדּוֹר

גּוֹבֵר עַל הַחוֹתָם הַנַּ"ל

וּמְקַלְקֵל אוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם

אֲזַי נִתְקַלְקֵל שְׁלוֹם הָעוֹלָם

וְנַעֲשֶׂה גֵּרוּשִׁין

וּמַחֲלקֶת בָּעוֹלָם

הֶפֶךְ הַשָּׁלוֹם

בִּבְחִינַת "וּמִתֵּבֵל יְנִדֻּהוּ"

כִּי מֵחוֹתָם נַעֲשֶׂה נִדַּת

כִּי הֵם בְּמִסְפָּר הַשָּׁוֶה, כַּמּוּבָא

ב. וְיֵשׁ חוֹתָם

שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִזֶּה הַחוֹתָם

הַיְנוּ בְּחִינוֹת יָדַיִם

הַמְקַבְּלִים מוּסָר מֵאֵלּוּ הַמּוֹכִיחִים

בְּחִינוֹת: "בְּיַד כָּל אָדָם יַחְתּוֹם"

וְהַיָּדַיִם

זֶה בְּחִינַת אֱמוּנָה שֶׁנִּתְקַבֵּל בָּהּ הַמּוּסָר

בִּבְחִינַת "כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד משֶׁה"

בְּחִינַת: "וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה"

וְזֶה הַחוֹתָם צָרִיךְ שְׁמִירָה יְתֵרָה שֶׁלּא יִתְקַלְקֵל

הַיְנוּ שֶׁלּא יִתְקַלְקֵל הָאֱמוּנָה

כִּי כְּשֶׁחַס וְשָׁלוֹם נִתְקַלְקֵל הַחוֹתָם הַחִיצוֹן

יוּכְלוּ לְהִתְקָרֵב לַחוֹתָם הַפְּנִימִי

וִיקַלְקְלוּ הַחוֹתָם הַפְּנִימִי

עַל יְדֵי קִלְקוּל הַחוֹתָם הַחִיצוֹן

שֶׁהוּא הָאֱמוּנָה

וּכְשֶׁחַס וְשָׁלוֹם

נִתְקַלְקֵל זֶה הַחוֹתָם הַיָּדַיִם

נַעֲשֶׂה מִזֶּה כְּפִירוֹת

שֶׁהִיא הֶפֶךְ הָאֱמוּנָה

וְנַעֲשֶׂה אֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת

כִּי עִקַּר הָעֲבוֹדָה זָרָה אֵין לָהּ כּחַ

אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁמְּקַבֵּל מֵהַיָּדַיִם אֵלּוּ

בִּבְחִינַת: "וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אתוֹ בַּחֶרֶט"

[וְכַמְבאָר בְּזוהַר עַל פָּסוּק זֶה לְעִנְיַן מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל.

בַּמָּה אַצְלְחוּ בְּעוֹבָדָא דָא ? בְּגִין דְּ"וַיִּקַּח מִיָּדָם" וְכוּ'

אִלּוּ כַּד נְטַל מִידֵיהוֹן הֲוָה שָׁדָא לְאַרְעָא

וְאַף עַל גַּב דְּיִטּל לֵהּ לְבָתָר

לָא הֲוָה אַצְלַח עוֹבָדָא בִּישָׁא דָּא וְכוּ' ]

וְגַם תִּקּוּנוֹ

הוּא גַּם כֵּן רַק עַל יְדֵי בְּחִינַת הַיָּדַיִם

בִּבְחִינַת: "וַיִּתְּנוּ אֶל יַעֲקב אֶת כָּל אֱלקֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם"

כִּי מֵ'חוֹתָ"ם' נַעֲשֶׂה 'נִדַּ"ת'

בִּבְחִינַת: "יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ"

כִּי יָד בְּמִלּוּאוֹ [כָּזֶה: יוּד דָּלֶת]

הוּא מִסְפַּר נִדָּ"ת

הַיְנוּ עֲבוֹדַת אֱלִילִים שֶׁמְּטַמְּאָה כְּנִדָּה

ג. וְצָרִיךְ לִרְאוֹת לְמַלּאת אֶת הַיָּדַיִם

שֶׁהִיא הָאֱמוּנָה

עַל יְדֵי הֶאָרָה מִשִּׁבְעָה רוֹעִים

שֶׁהֵם כְּלָלִיּוּת שֶׁל כָּל מַנְהִיגֵי הַדּוֹר

בִּבְחִינַת: "שִׁבְעַת יָמִים תְּמַלֵּא יָדָם"

כִּי הֵם רוֹעִים הָאֱמוּנָה

לְתַקְּנָהּ וּלְהַשְׁלִימָהּ

וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָאִים רוֹעִים

עַל שֵׁם: "וּרְעֵה אֱמוּנָה"

וְכָל עִקַּר אֱמוּנַת יִשְׂרָאֵל מַמְשִׁיכִין הֵם לְהַדּוֹר

וזהו: "כָּל קְדשָׁיו בְּיָדֶךָ"

שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת שֶׁל כָּל מַנְהִיגֵי הַדּוֹר

וְזֶה בְּחִינַת: "וְעִם קְדוֹשִׁים נֶאֱמָן"

וּמשֶׁה

שֶׁהוּא אֶחָד מִשִּׁבְעָה רוֹעִים

נִקְרָא עַל שֵׁם זֶה 'רָעֲיָא מְהֵימָנָא'

ד. וְאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לְאֵלּוּ הָרוֹעִים

שֶׁהֵם כְּלָלִיּוּת שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה

אֶלָּא עַל יְדֵי עַזּוּת

כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר'

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ"

הַיְנוּ, עַל יְדֵי עַזּוּת נִכְנָסִין לְתוֹךְ הַקְּדֻשָּׁה

כִּי יֵשׁ רוֹעִים שֶׁל הַסִּטְרָא אָחֳרָא

וְהֵם גַּם כֵּן מְפֻרְסְמֵי הַדּוֹר

וְכוֹפִין אֲנָשִׁים לִתְחוֹת שִׁעְבּוּדַיהוּ

וְעִקַּר מַלְכוּתָם הוּא עַל יְדֵי עַזּוּת

כִּי 'עַזּוּת מַלְכוּתָא בְּלָא תָּגָא'

וְהֵם כִּכְלָבִים בְּעַזּוּתָם

בִּבְחִינַת: "וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ הֵמָּה רעִים"

וְהֵן 'פְּנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכֶּלֶב'

וְעַל כֵּן כְּדֵי לְהִנָּצֵל מֵהֶם

מִתַּחַת מֶמְשַׁלְתָּם

אִי אֶפְשָׁר רַק עַל יְדֵי עַזּוּת

לַעֲמד נֶגֶד עַזּוּתָם

וְאָז: "נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ"

שֶׁנִּכְנָס לְתוֹךְ הַקְּדֻשָּׁה

וְכָל הַקּוֹלוֹת הֵן שֶׁל צְעָקָה

הֵן שֶׁל אֲנָחָה

הֵן קוֹל שׁוֹפָר

הֵן קוֹל זִמְרָה

כֻּלָּם הֵם בְּחִינַת עַזּוּת

בִּבְחִינַת: "הֵן יִתֵּן בְּקוֹלוֹ קוֹל עז"

ה. וְצָרִיךְ כָּל אָדָם לְרַחֵם מְאד עַל בְּשַׂר הַגּוּף

לְהַרְאוֹת לוֹ מִכָּל הֶאָרָה

וּמִכָּל הַשָּׂגָה שֶׁהַנְּשָׁמָה מַשֶּׂגֶת

שֶׁהַגּוּף גַּם כֵּן יֵדַע מִזּאת הַהַשָּׂגָה

בִּבְחִינַת: "וּמִבְּשָׂרְךָ לא תִתְעַלָּם"

'מִבְּשָׂרְךָ' דַּיְקָא

שֶׁלּא תַעֲלִים עֵינֶיךָ

מִלְּרַחֵם עַל בְּשָׂרְךָ

הַיְנוּ בְּשַׂר גּוּפְךָ

כִּי צְרִיכִין לְרַחֵם מְאד עַל הַגּוּף

לִרְאוֹת לְזַכְּכוֹ

כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהוֹדִיעַ לוֹ

מִכָּל הַהֶאָרוֹת וְהַהַשָּׂגוֹת שֶׁהַנְּשָׁמָה מַשֶּׂגֶת

כִּי הַנְּשָׁמָה שֶׁל כָּל אָדָם

הִיא רוֹאָה וּמַשֶּׂגֶת תָּמִיד דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים מְאד

אֲבָל הַגּוּף אֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵהֶם

עַל כֵּן צָרִיךְ כָּל אָדָם

לְרַחֵם מְאד עַל בְּשַׂר הַגּוּף

לִרְאוֹת לְזַכֵּךְ הַגּוּף

עַד שֶׁתּוּכַל הַנְּשָׁמָה

לְהוֹדִיעַ לוֹ

מִכָּל מַה שֶּׁהִיא רוֹאָה וּמַשֶּׂגֶת תָּמִיד כַּנַּ"ל

וּכְשֶׁהַגּוּף הוּא בִּבְחִינָה זוֹ

הִיא טוֹבָה לְהַנְּשָׁמָה

שֶׁלִּפְעָמִים נוֹפֶלֶת מִמַּדְרֵגָתָהּ

וּכְשֶׁהַגּוּף צַח וָאוֹר

תּוּכַל הַנְּשָׁמָה לְהִתְרוֹמֵם

וְלַחֲזר לְמַדְרֵגָתָהּ עַל יְדֵי הַגּוּף

הַיְנוּ, עַל יְדֵי תַּעֲנוּגֵי הַגּוּף

תּוּכַל לִזְכּר וְלַעֲלוֹת לַתַּעֲנוּגִים שֶׁלָּהּ

כִּי מֵאַחַר שֶׁהַגּוּף גַּם כֵּן טוֹב וְכָשֵׁר

אֵינוֹ נִלְכָּד בְּהַתַּעֲנוּגִים

וְעַל כֵּן תּוּכַל הַנְּשָׁמָה

לַחֲזר עַל יְדֵי תַּעֲנוּגֵי הַגּוּף

לְמַעֲלָתָהּ

לַתַּעֲנוּגִים שֶׁלָּהּ

וְכֵן גַּם כֵּן עַל יְדֵי הָרְשִׁימוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּהַגּוּף

עַל יְדֵי הֶאָרוֹת שֶׁהֵאִירָה בּוֹ הַנְּשָׁמָה מִקּדֶם

תּוּכַל עַתָּה לִזְכּר וְלַעֲלוֹת וְלַחֲזר לְמַדְרֵגָתָהּ

וְזֶה בְּחִינַת: "מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ", 'מִבְּשָׂרִי' דַיְקָא

הַיְנוּ עַל יְדֵי בְּשַׂר הַגּוּף

'יֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ', הַיְנוּ הַשָּׂגוֹת אֱלקוּת

הַיְנוּ, שֶׁהָאָדָם בְּגוּפוֹ

יִרְאֶה וְיֶחֱזֶה הַשָּׂגוֹת עֶלְיוֹנוֹת

שֶׁהַנְּשָׁמָה מַשֶּׂגֶת תָּמִיד כַּנַּ"ל

אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ לְהַגּוּף עַזּוּת

מִבְּחִינַת "וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ"

אֵין הַנְּשָׁמָה יְכוֹלָה לִסְמךְ עַצְמָהּ

וּלְהִתְקָרֵב אֶל הַגּוּף

לְהוֹדִיעַ לוֹ מֵהַהַשָּׂגוֹת שֶׁלָּהּ

כִּי תּוּכַל לִלְכּד בְּתֹקֶף וְעַזּוּת הַגּוּף

מַה שֶּׁהַגּוּף עַז וְחָזָק בְּהַתַּאֲווֹת

וְצָרִיךְ לָזֶה עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה

הַיְנוּ קוֹלוֹת הַנַּ"ל

שֶׁעַל יְדֵי זֶה מְשַׁבֵּר עַזּוּת הַגּוּף

כִּי 'אֲנָחָה שׁוֹבֶרֶת גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם'

וּכְשֶׁמְּשַׁבֵּר עַזּוּת וְתַקִּיפוּת הַגּוּף

עַל יְדֵי זֶה תּוּכַל הַנְּשָׁמָה לְהִתְקָרֵב עַצְמָהּ אֶל הַגּוּף

כִּי לא תִּהְיֶה נִלְכֶּדֶת שָׁם

וְזֶה בְּחִינַת: "מִקּוֹל אַנְחָתִי דָּבְקָה עַצְמִי לִבְשָׂרִי"

עַצְמִי הִיא הַנְּשָׁמָה

שֶׁהִיא עֶצֶם הָאָדָם

כִּי עִקַּר עַצְמִיּוּת הָאָדָם

מַה שֶּׁנִּקְרָא אֵצֶל הָאָדָם אֲנִי

הוּא הַנְּשָׁמָה

שֶׁהִיא עֶצֶם הַקַּיָּם לָעַד

אֲבָל מֵחֲמַת עַזּוּת הַגּוּף בְּתַאֲווֹתָיו

אֲזַי הַנְּשָׁמָה שֶׁהִיא עֶצֶם הָאָדָם

רְחוֹקָה מִבְּשָׂרוֹ וְגוּפוֹ

וְעַל יְדֵי קוֹל אֲנָחָה

שֶׁהִיא בְּחִינַת עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל

עַל יְדֵי זֶה נִשְׁבָּר עַזּוּת גּוּפוֹ

וְאָז מִתְקָרֶבֶת וּמִתְדַּבֶּקֶת הָעֶצֶם לְהַבָּשָׂר

הַיְנוּ הַנְּשָׁמָה לְהַגּוּף

וְזֶהוּ: "מִקּוֹל אַנְחָתִי דָּבְקָה עַצְמִי לִבְשָׂרִי" כַּנַּ"ל

וּבְחִינַת קוֹל הַתְּקִיעוֹת הוּא בְּחִינַת "מִקּוֹל אַנְחָתִי"

וְהוּא מְשַׁבֵּר גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם

בִּבְחִינַת: "אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לא יֶחֱרָדוּ"

וְעַל יָדָם יוּכַל לָבוֹא לָרוֹעִים הַנַּ"ל

תְּקִיעָה, שְׁבָרִים, תְּרוּעָה

תְּקִיעָה, הֵם הַקּוֹלוֹת, קוֹל עז

שְׁבָרִים, שֶׁעַל יָדָם נִשְׁבָּר עַזּוּת הַגּוּף כַּנַּ"ל

תְּרוּעָה, בְּחִינַת: "וְאַתָּה תִּרְעֶה אֶת עַמִּי" הַנַּ"ל

שֶׁהֵם הָרוֹעִים דִּקְדֻשָּׁה

שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב לָהֶם

כִּי אִם עַל יְדֵי עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה

שֶׁהוּא בְּחִינַת קוֹלוֹת דִּקְדֻשָּׁה

בְּחִינַת קוֹל שׁוֹפָר כַּנַּ"ל

וזהו: "וַיָּמָל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתָם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה"

וּכְתִיב: "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם"

'הַיּוֹם הַזֶּה'

זֶה בְּחִינַת קוֹל שׁוֹפָר, שֶׁמִּצְוָתוֹ בַּיּוֹם

בִּבְחִינַת: "יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה"

שֶׁעַל יָדוֹ נִמּוֹל וְנִשְׁבָּר עָרְלַת בָּשָׂר

וּמְקַבֵּל אוֹר הָעֶצֶם

ו. וְכֵן בִּכְלָלִיּוּת בְּנֵי הָאָדָם

יֵשׁ בְּחִינַת עֶצֶם וּבָשָׂר

הַיְנוּ שֶׁהֶחָכָם הָאֱמֶת

שֶׁהוּא בְּחִינַת הַנְּשָׁמָה

לְהָעָם שֶׁהֵם לְמַטָּה מִמֶּנּוּ

הוּא בְּחִינַת עֶצֶם

וְהָעָם הֵם נֶגְדּוֹ בְּחִינַת בָּשָׂר

וּכְשֶׁהֵם בִּבְחִינַת בָּשָׂר

כְּמוֹ בְּשַׂר הַגּוּף בְּעֶצֶם הָאָדָם

הֵם שׁוֹמְעִים הַקּוֹל אֲנָחָה

הַיְנוּ קוֹלוֹ שֶׁל הֶחָכָם

וְשׁוֹבֶרֶת גּוּפָם

בִּבְחִינַת 'אֲנָחָה שׁוֹבֶרֶת' וְכוּ'

וְעַל יְדֵי זֶה יוּכַל לִסְמךְ לְהִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם

שֶׁהֵם בְּחִינַת בָּשָׂר

בִּבְחִינַת "מִקּוֹל אַנְחָתִי דָּבְקָה עַצְמִי לִבְשָׂרִי" הַנַּ"ל

אַךְ כְּשֶׁאֵינָם בִּבְחִינַת בָּשָׂר

אֵינָם שׁוֹמְעִים כְּלָל קוֹל הָאֲנָחָה הַנַּ"ל

וַאֲפִילּוּ אִם שׁוֹמְעִים קוֹלוֹ

אֵינָם שׁוֹמְעִים הַקּוֹל בְּעַצְמוֹ

כִּי אִם קוֹל הֲבָרָה

ז. וְקוֹל הֲבָרָה הוּא

דַּע, כִּי כְּשֶׁנִּתְעוֹרֵר קוֹל דִּקְדֻשָּׁה

אֲזַי מִתְעוֹרֵר מִמֶּנּוּ קוֹל דְּסִטְרָא אָחֳרָא

כִּי עַל יְדֵי הָעֲבֵרוֹת נִבְרָאִים מְחַבְּלִים

וְהֵם צוֹעֲקִים: הַב לָן מְזוֹנֵי ! הַב לָן חַיֵּי !

וּכְשֶׁאֵין מִתְגַּבֵּר וּמִתְעוֹרֵר קוֹל דִּקְדֻשָּׁה

הֵם נָחִים

אַךְ תֵּכֶף שֶׁמִּתְעוֹרֵר קוֹל דִּקְדֻשָּׁה

הֵם מִתְעוֹרְרִים תֵּכֶף

וּמַתְחִילִין לִצְעק וּלְקַטְרֵג נֶגְדּוֹ

וְזֶהוּ קוֹל הַהֲבָרָה

שֶׁיּוֹצֵא מִקּוֹל הַקְּדֻשָּׁה

וְזֶה בְּחִינַת: "אִם עֲוֹנֵינוּ עָנוּ בָנוּ"

'אֵין עֲנִיָּה אֶלָּא לְשׁוֹן צְעָקָה'

הַיְנוּ שֶׁהָעֲווֹנוֹת צוֹעֲקִין בָּנוּ

בְּתוֹכֵנוּ מַמָּשׁ

עַל יְדֵי שֶׁנִּתְעוֹרֵר קוֹל דִּקְדֻשָּׁה

וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב אֵצֶל הַצָּרְפִית .

"בָּאתָ אֵלַי לְהַזְכִּיר אֶת עֲוֹנִי"

הַיְנוּ: כָּל זְמַן שֶׁלּא הָיָה שָׁם אֵלִיָּהוּ

וְלא הָיְתָה הַקְּדֻשָּׁה גוֹבֶרֶת כָּל כָּךְ

הָיוּ הָעֲוֹנוֹת שֶׁלָּהּ נָחִים

אַךְ עַל יְדֵי שֶׁנִּתְעוֹרֵר שָׁם קְדֻשַּׁת אֵלִיָּהוּ

הָיוּ נִזְכָּרִים וְנִתְעוֹרְרִים עֲווֹנוֹתֶיהָ

לִצְעק וּלְקַטְרֵג עָלֶיהָ

וְזֶהוּ: אִם עֲוֹנֵינוּ עָנוּ בָנוּ

שֶׁהָעֲווֹנוֹת צוֹעֲקִין בְּתוֹכֵנוּ

וַאֲפִילּוּ כְּשֶׁאָנוּ צוֹעֲקִים אֵיזֶה קוֹל דִּקְדֻשָּׁה

אֵין אָנוּ זוֹכִין לִשְׁמעַ קוֹל דִּקְדֻשָּׁה בְּעַצְמוֹ

לְשַׁבֵּר עַל יָדוֹ עַזּוּת הַגּוּף

כִּי אִם קוֹל הֲבָרָה

שֶׁהוּא קוֹל הָעֲווֹנוֹת שֶׁנִּתְעוֹרְרִין נֶגֶד קוֹל דִּקְדֻשָּׁה

וְהֵם צוֹעֲקִים בְּתוֹכֵנוּ.

ה' עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ

שֶׁאַתָּה בְּעַצְמְךָ תַּעֲשֶׂה לְמַעַן שִׁמְךָ

וּתְרַחֵם עָלֵינוּ לְמַעַנְךָ לְבַד

וּכְשֶׁאֵינוֹ בִּבְחִינַת בָּשָׂר לְהֶחָכָם

שֶׁהוּא בְּחִינַת הָעֶצֶם

אֲזַי אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ הַקּוֹל בְּעַצְמוֹ הַנַּ"ל

רַק הַקּוֹל הַהֲבָרָה

הַיְנוּ קוֹל הָעֲווֹנוֹת שֶׁנִּתְעוֹרְרִים מִזֶּה הַקּוֹל

וְזֶה 'הַתּוֹקֵעַ בְּבוֹר'

בְּחִינוֹת: "שַׁתַּנִי בְּבוֹר תַּחְתִּיּוֹת"

וְהוּא מִתְאַנֵּחַ וְתוֹקֵעַ עַל זֶה

'אוֹתָם הָעוֹמְדִים בַּחוּץ'

שֶׁאֵינָם בִּבְחִינַת בָּשָׂר

'אִם קוֹל שׁוֹפָר שָׁמַע, יָצָא'

הַיְנוּ שֶׁיּוּכַל לָצֵאת מִתּוֹךְ הָרָע שֶׁלּוֹ

'וְאִם קוֹל הֲבָרָה שָׁמַע, לא יָצָא', כַּנַּ"ל

נִמְצָא, בֵּין קוֹל אַנְחַת הָאָדָם בְּעַצְמוֹ

אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ אִם אֵינוֹ בִּבְחִינַת בָּשָׂר

שֶׁהַגּוּף רָחוֹק כָּל כָּךְ מֵהָעֶצֶם הַנְּשָׁמָה

עַד שֶׁאֵינוֹ בִּבְחִינַת בָּשָׂר

וַאֲזַי אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ קוֹל אַנְחָתוֹ

וְכֵן קוֹל אַנְחַת הֶחָכָם

אִם אֵינוֹ בִּבְחִינַת בָּשָׂר לְהֶחָכָם

אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ קוֹלוֹ

כִּי אִם קוֹל הֲבָרָה כַּנַּ"ל

ח. וְלָבוֹא לִבְחִינַת בָּשָׂר

הוּא עַל יְדֵי הַשִּׁמּוּשׁ

עַל יְדֵי שֶׁמְּשַׁמֵּשׁ אֶת הֶחָכָם

נַעֲשֶׂה בְּחִינַת בָּשָׂר לְהֶחָכָם

וְכֵן עַל יְדֵי שֶׁמְּשַׁמֵּשׁ הַגּוּף לְהַנְּשָׁמָה

בַּעֲשִׂיַּת מִצְווֹת מַעֲשִׂיּוֹת

נַעֲשֶׂה הַגּוּף בְּחִינַת בָּשָׂר לְהַנְּשָׁמָה

וּכְשֶׁהַבָּשָׂר בַּבְּחִינָה הַזּאת

אָז: "וְלִירוּשָׁלַיִם מְבַשֵּׂר אֶתֵּן"

מִבָּשָׂר הַנִּמּוֹל הַנַּ"ל

נִשְׁלָם יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁהִיא "קִרְיָה נֶאֱמָנָה"

הַיְנוּ שֶׁזּוֹכִין לָבוֹא לֶאֱמוּנָה

שֶׁהִיא כְּלָלִיּוּת הַקְּדֻשָּׁה

שֶׁמְּקַבְּלִין מִצַּדִּיקֵי הַדּוֹר הָאֲמִתִּיִּים

שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם

כִּי אִם עַל יְדֵי עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה

שֶׁהוּא בְּחִינַת כָּל הַקּוֹלוֹת דִּקְדֻשָּׁה

שֶׁעַל יְדֵי זֶה מְשַׁבְּרִין עַזּוּת דְּסִטְרָא אָחֳרָא

שֶׁהוּא בְּחִינַת עַזּוּת הַגּוּף

וְזוֹכִין לְהִתְקָרֵב וּלְהִתְדַּבֵּק אֲלֵיהֶם

וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה

שֶׁהוּא בְּחִינַת יְרוּשָׁלַיִם קִרְיָה נֶאֱמָנָה כַּנַּ"ל

ט. וְלָבוֹא לְעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה הַנַּ"ל

הוּא עַל יְדֵי שִׂמְחָה

בִּבְחִינַת: "כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם"

הַיְנוּ עַל יְדֵי בְּחִינַת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע

שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשִּׂמְחָה

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .

בְּשָׁעָה שֶׁאָמְרוּ יִשְׂרָאֵל נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, יָרְדוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא מַלְאָכִים וְנָתְנוּ שְׁנֵי עֲטָרוֹת בְּראשׁ כָּל אֶחָד וְכוּ'. וּכְשֶׁחָטְאוּ נִלְקְחוּ וְכוּ'. וְעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִירָם לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל ראשָׁם"

נִמְצָא שֶׁנַּעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע

הֵם בְּחִינַת שִׂמְחָה

בְּחִינַת "וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל ראשָׁם" כַּנַּ"ל

וְדַע, כִּי שְׁנֵי הָעֲדָיִים שֶׁהִכְתִּירוּ בְּחוֹרֵב מִנַּעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע

הֵם בְּחִינַת "בְּרֵאשִׁית בָּרָא"

כַּמּוּבָא בְּסִפְרָא דִּצְנִיעוּתָא

בְּרֵאשִׁית דָּא מַאֲמָר

בָּרָא חֲצִי מַאֲמָר

דָּא עֵדֶן עִלָּאָה, עֵדֶן תַּתָּאָה

חָכְמָה עִלָּאָה, חָכְמָה תַּתָּאָה

אָב וּבֵן

כִּי נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע

הוּא בְּחִינַת נִסְתָּרוֹת וְנִגְלוֹת.

נַעֲשֶׂה הוּא בְּחִינַת נִגְלוֹת

הַיְנוּ הַמִּצְווֹת שֶׁאֶפְשָׁר לְכָל אֶחָד לְקַיֵּם לְפִי מַדְרֵגָתוֹ

וְנִשְׁמָע הִיא בְּחִינַת נִסְתָּרוֹת

מַה שֶּׁהוּא גָבוֹהַּ וְנִסְתָּר מִמֶּנּוּ

שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדָה בָּזֶה

לְמָשָׁל: אֵצֶל כָּל מִצְוָה

יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁסְּבִיבוֹת הַמִּצְוָה

כִּי מִלְּבַד הַצִּוּוּי הַנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה לְקַיֵּם הַמִּצְוָה

יֵשׁ עוֹד לָזֶה דְּבָרִים בַּתּוֹרָה

כְּגוֹן "וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה"

וּשְׁאָר דִּבּוּרֵי הַתּוֹרָה שֶׁסְּבִיבוֹת הַמִּצְוָה

וַעֲבוֹדָה שֶׁיֵּשׁ בְּדִבּוּרֵי הַתּוֹרָה הַלָּלוּ שֶׁסְּבִיבוֹת הַמִּצְוָה

הֵם בְּחִינַת 'נִשְׁמַע', בְּחִינַת נִסְתָּר

כִּי הַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ אָנוּ יְכוֹלִים לְקַיֵּם

אַךְ הָעֲבוֹדָה שֶׁיֵּשׁ בְּאֵלּוּ הַדִּבּוּרִים אֵין אָנוּ יוֹדְעִים

וְזֶה בְּחִינַת 'נִשְׁמָע' בְּחִינַת נִסְתָּר

וְזֶה בְּחִינַת תּוֹרָה וּתְפִילָּה.

'נַעֲשֶׂה' הוּא בְּחִינַת תּוֹרָה

הַיְנוּ הַנִּגְלוֹת

מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ לְקַיֵּם

וְ'נִשְׁמָע' הֵם בְּחִינַת נִסְתָּרוֹת

בְּחִינַת דִּבּוּרֵי הַתּוֹרָה

שֶׁהֵם הַדִּבּוּרִים שֶׁל הַתּוֹרָה שֶׁסְּבִיבוֹת כָּל מִצְוָה

שֶׁהֵם בְּחִינַת נִסְתָּר כַּנַּ"ל

שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיךְ לַעֲבד בָּזֶה אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בְּחִינַת תְּפִילָּה, שֶׁהִיא דְבֵקוּת

כִּי 'שְׁמִיעָה תָּלְיָא בְּלִבָּא'

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שׁמֵעַ"

וַעֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב זוֹ תְּפִילָּה

הַיְנוּ בִּיטּוּל וּדְבֵקוּת לְאֵין סוֹף

כִּי אֵין סוֹף

הוּא בְּחִינַת מַה שֶּׁאֵין בּוֹ תְּפִיסָה

וּמֵאַחַר שֶׁאֵין לוֹ תְּפִיסָה בָּזֶה

[הַיְנוּ בְּדִבּוּרֵי הַתּוֹרָה הַנַּ"ל

כִּי הוּא בְּחִינַת נִסְתָּר כַּנַּ"ל]

הוּא בְּחִינַת תְּפִילָּה דְּבֵקוּת

שֶׁהוּא רַק בִּיטּוּל לְהָאֵין סוֹף

י. וְיֵשׁ בְּכָל דַּרְגָּא וְדַרְגָּא וְכֵן בְּכָל עוֹלָם וְעוֹלָם

בְּחִינַת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע

כִּי כָּל אֶחָד לְפִי מַדְרֵגָתוֹ יֵשׁ לוֹ בְּחִינַת 'נַעֲשֶׂה'

בְּחִינַת תּוֹרָה, הַיְנוּ הַנִּגְלוֹת לוֹ

וּבְחִינַת 'נִשְׁמָע', שֶׁהִיא בְּחִינַת נִסְתָּרוֹת, בְּחִינַת תְּפִילָּה כַּנַּ"ל

כִּי מִי שֶׁבָּא לְמַדְרֵגָה גָּבוֹהַּ מֵהָרִאשׁוֹנָה

אֲזַי נַעֲשֶׂה מֵהַ'נִּשְׁמָע' שֶׁלּוֹ בְּחִינַת 'נַעֲשֶׂה'

וַאֲזַי יֵשׁ לוֹ בְּחִינַת נִשְׁמָע אַחֶרֶת

וְכֵן מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא

וְכֵן כָּל אָדָם לְפִי מַדְרֵגָתוֹ

יֵשׁ לוֹ בְּחִינַת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע

וְכֵן בְּכָל עוֹלָם יֵשׁ בְּחִינַת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע

כִּי מַה שֶּׁהוּא לְהָעוֹלָם הַזֶּה בְּחִינַת 'נִשְׁמָע'

הוּא לְעוֹלַם הַגַּלְגַּלִים בְּחִינַת 'נַעֲשֶׂה'

וְיֵשׁ לָהֶם בְּחִינַת 'נִשְׁמָע' גָּבוֹהַּ מִמֶּנּוּ

וְכֵן מֵעוֹלָם לְעוֹלָם

וְזֶה בְּחִינַת תּוֹרַת ה' וְתוֹרָתוֹ

מִתְּחִלָּה תּוֹרַת ה', שֶׁהוּא בְּחִינַת נִסְתָּר

"הַנִּסְתָּרת לַה' אֱלקֵינוּ"

וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה גָּבוֹהַּ מִמֶּנָּה

נַעֲשֶׂה תּוֹרָתוֹ

שֶׁנַּעֲשֶׂה מֵהַ'נִּשְׁמָע' 'נַעֲשֶׂה'

שֶׁהוּא בְּחִינַת "וְהַנִּגְלת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ"

וְזֶה: הַנִּסְתָּרת לַה' אֱלהֵינו

ּ זֶה בְּחִינַת 'נִשְׁמָע'

וְהַנִּגְלת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ

זֶה בְּחִינַת 'נַעֲשֶׂה'

"עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזּאת"

שֶׁיֵּלֵךְ מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא

שֶׁיָּבוֹא לְעוֹלָם שֶׁיִּהְיֶה מֵהַ'נִּשְׁמָע' 'נַעֲשֶׂה'

לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה

דִּבְרֵי הַתּוֹרָה

הֵם דִּבּוּרֵי הַתּוֹרָה שֶׁסְּבִיבוֹת הַמִּצְוָה, כְּגוֹן 'וַיְדַבֵּר' כַּנַּ"ל

שֶׁהֵם בְּחִינַת 'נִשְׁמָע' כַּנַּ"ל

יִהְיֶה נַעֲשֶׂה מֵהֶם בְּחִינַת 'נַעֲשֶׂה'

'עַד עוֹלָם'

שֶׁיֵּלֵךְ מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא וּמֵעוֹלָם לְעוֹלָם

לַעֲשׂוֹת לַעֲשׂוֹת דַּיְקָא

בְּחִינַת 'נַעֲשֶׂה'

אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזּאת

דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הֵם בְּחִינַת דִּבּוּרֵי הַתּוֹרָה שֶׁסְּבִיבוֹת הַמִּצְוָה

שֶׁהֵם בְּחִינַת הַנִּסְתָּרוֹת, בְּחִינַת 'נִשְׁמָע' כַּנַּ"ל

יִהְיֶה נַעֲשֶׂה מֵהֶם בְּחִינַת 'נַעֲשֶׂה', בְּחִינַת נִגְלוֹת כַּנַּ"ל

וְצָרִיךְ כָּל אָדָם שֶׁיֵּלֵךְ מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא וּמֵעוֹלָם לְעוֹלָם

עַד שֶׁיִּזְכֶּה בְּכָל פַּעַם

לִבְחִינַת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע גָּבוֹהַּ יוֹתֵר

שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה אֶצְלוֹ בְּכָל פַּעַם

מִבְּחִינַת 'נִשְׁמָע'

בְּחִינַת נִסְתָּר

בְּחִינַת תְּפִילָּה

בְּחִינַת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה שֶׁסְּבִיבוֹת הַמִּצְוָה

בְּחִינַת תּוֹרַת ה'

יִהְיֶה נַעֲשֶׂה מִזֶּה בְּחִינַת 'נַעֲשֶׂה'

בְּחִינַת נִגְלֶה

בְּחִינַת תּוֹרָה

בְּחִינַת תּוֹרָתוֹ

וִיהִי לוֹ בְּחִינַת 'נִשְׁמָע' וְכוּ' גָּבוֹהַּ יוֹתֵר

וְכֵן בְּכָל פַּעַם יֵלֵךְ מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא וּמִמַּעֲלָה לְמַעֲלָה

עַד שֶׁיָּבוֹא בְּרֵאשִׁית נְקֻדַּת הַבְּרִיאָה

שֶׁהוּא תְּחִלַּת הָאֲצִילוּת

וְשָׁם יֵשׁ גַּם כֵּן בְּחִינַת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע

וּבְחִינַת 'נִשְׁמָע' שֶׁיֵּשׁ שָׁם

הוּא תּוֹרַת ה' בֶּאֱמֶת

כִּי בְּכָל עוֹלָם וְדַרְגָּא

תּוֹרַת ה' הִיא רַק בְּשֵׁם הַמֻּשְׁאָל

כִּי רַק מֵחֲמַת שֶׁנִּסְתָּר מִמֶּנּוּ נִקְרָא תּוֹרַת ה'

וּכְשֶׁבָּא לְשָׁם נַעֲשֶׂה תּוֹרָתוֹ

אַךְ בְּחִינַת הַ'נִּשְׁמָע' שֶׁבִּתְחִלַּת הָאֲצִילוּת

הִיא תּוֹרַת ה' בֶּאֱמֶת

כִּי אֵין גָּבוֹהַּ מִשָּׁם רַק תּוֹרַת ה' מַמָּשׁ

וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁנִּכְלָל בְּאֵין סוֹף

אֲזַי הַ'נַּעֲשֶׂה' הִיא בְּחִינַת תּוֹרַת ה' מַמָּשׁ

וְהַ'נִּשְׁמָע' הוּא בְּחִינַת תְּפִילַּת ה'

כִּי יֵשׁ תּוֹרַת ה'

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'אֲנִי קִיַּמְתִּיהָ תְּחִלָּה'

וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ: 'הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים וּמְבַקֵּר חוֹלִים' וְכוּ'

וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵנִיחַ תְּפִילִּין' וְכוּ'

וְכֵן יֵשׁ תְּפִילַּת ה'

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ, רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְפַּלֵּל ? שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִילָּתִי"

נִמְצָא שֶׁיֵּשׁ תּוֹרַת ה' וְיֵשׁ תְּפִילַּת ה'

וּכְשֶׁזּוֹכֶה לְהִכָּלֵל בְּאֵין סוֹף

אֲזַי תּוֹרָתוֹ הוּא תּוֹרַת ה' מַמָּשׁ

וּתְפִילָּתוֹ הוּא תְּפִילַּת ה' מַמָּשׁ

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

הַמְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל חֲבֵרוֹ

וְהוּא צָרִיךְ לְאוֹתוֹ דָּבָר

הוּא נַעֲנֶה תְּחִלָּה

כִּי מַה שֶּׁצָּרִיךְ לְאוֹתוֹ דָבָר

וְאֵינוֹ מְבַקֵּשׁ עַל עַצְמוֹ

הוּא מֵחֲמַת שֶׁהוּא בִּבְחִינַת אַיִן

וְהוּא בְּחִינַת תְּחִלָּה

הַיְנוּ קדֶם הַבְּרִיאָה

וּמֵחֲמַת שֶׁהוּא בִּבְחִינַת תְּחִלָּה

עַל יְדֵי זֶה הוּא נַעֲנֶה תְּחִלָּה

[לִכְאוֹרָה אֵין לְזֶה הָעִנְיָן חִבּוּר הֵיטֵב לְמַה שֶּׁלְּמַעְלָה

אַךְ בֶּאֱמֶת מְבאָר זֶה הָעִנְיָן הֵיטֵב לַמְעַיֵּן קְצָת

כִּי מְבאָר לְעֵיל וּלְקַמָּן

שֶׁבְּחִינַת תְּפִילַּת ה'

הוּא בְּחִינַת קדֶם הַבְּרִיאָה

בְּחִינַת אֵין סוֹף

שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תְּחִלָּה

וּמֵחֲמַת שֶׁזּאת הַבְּחִינָה הִיא בְּחִינַת אַיִן

עַל כֵּן אֵין מִי שֶׁיִּזְכֶּה לָזֶה

כִּי אִם מִי שֶׁהוּא בִּבְחִינַת אַיִן

דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא עָנָו בֶּאֱמֶת

וּמְבַטֵּל עַצְמוֹ לְגַמְרֵי בְּתַכְלִית הַבִּיטּוּל כְּאִלּוּ אֵינוֹ בָּעוֹלָם

עַד שֶׁנִּכְלָל בְּאֵין סוֹף

שֶׁשָּׁם הוּא בְּחִינַת תְּפִילַּת ה' כַּנַּ"ל

וּבָזֶה מְקֻשָּׁר הֵיטֵב מַה שֶּׁמּוּבָא לְקַמָּן עַל מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

'אֶלְעָזָר זְעִירָא וְכוּ', שֶׁחֲשָׁדוּהוּ בְּגַדְלוּת וְעַל כֵּן חֲבָשׁוּהוּ' וְכוּ', עַיֵּן שָׁם

וְלִכְאוֹרָה אֵין קֶשֶׁר לְעִנְיַן פְּגַם הַגַּדְלוּת לְהַתּוֹרָה הַזּאת

שֶׁלּא נִזְכָּר כָּאן לִכְאוֹרָה מֵעִנְיַן גַּדְלוּת כְּלָל

אַךְ בֶּאֱמֶת עַל פִּי הַנִּזְכָּר לְעֵיל מְבאָר לָעֵינַיִם

שֶׁכָּל עִנְיָן זֶה לִזְכּוֹת לִבְחִינַת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע הַגָּבוֹהַּ יוֹתֵר

שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת בְּאֵין סוֹף

בִּתְחִלַּת הַבְּרִיאָה

כָּל זֶה אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת כִּי אִם עַל יְדֵי עֲנָוָוה בֶּאֱמֶת

שֶׁהוּא בְּחִינַת אַיִן כַּנַּ"ל

וְעַתָּה מְבאָר הֵיטֵב קֶשֶׁר עִנְיָן זֶה

הַמִּתְפַּלֵּל עַל חֲבֵרוֹ וְהוּא צָרִיךְ וְכוּ' לְהַתּוֹרָה הַזּאת

כִּי זֶה שֶׁמִּתְפַּלֵּל עַל חֲבֵרוֹ

אַף עַל פִּי שֶׁהוּא צָרִיךְ לְאוֹתוֹ דָּבָר

זֶהוּ בְּחִינַת עֲנָוָוה, בְּחִינַת אַיִן

שֶׁמְּבַטֵּל עַצְמוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ עַל עַצְמוֹ כְּלוּם

רַק מַרְגִּישׁ צַעַר יִשְׂרָאֵל חֲבֵרוֹ

וְעַל יְדֵי הַבִּיטּוּל זֶה הוּא נִכְלָל בְּאַיִן

שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּחִלָּה

בְּחִינַת קדֶם הַבְּרִיאָה

בְּחִינַת נִשְׁמָע

בְּחִינַת תְּפִילַּת ה' כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן הוּא נַעֲנֶה תְּחִלָּה

כִּי הוּא בִּבְחִינַת תְּחִלָּה כַּנַּ"ל]

וְזֶה בְּחִינַת אָב וּבֵן

מַאֲמָר וַחֲצִי מַאֲמָר

כִּי הַ'נַּעֲשֶׂה'

הוּא בְּחִינַת נִגְלֶה

בְּחִינַת תּוֹרָה

בְּחִינוֹת 'בָּרָא'

בְּחִינוֹת בֵּן

בְּחִינוֹת עֵדֶן תַּתָּאָה

בְּחִינוֹת חָכְמָה תַּתָּאָה

בְּחִינוֹת חֲצִי מַאֲמָר

כְּנֶגֶד הַ'נִּשְׁמָע'

שֶׁהוּא בְּחִינוֹת 'בְּרֵאשִׁית'

מַאֲמָר הַשָּׁלֵם

חָכְמָה עִלָּאָה

עֵדֶן עִלָּאָה

בְּחִינוֹת אָב

בְּחִינוֹת תְּפִילָּה

בְּחִינוֹת נִסְתָּר

כִּי כָּל דַּרְגָּא

נֶגֶד דַּרְגָּא שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנָּה

הוּא בְּחִינוֹת חֲצִי מַאֲמָר

כְּמוֹ הָאָב כְּשֶׁמְּדַבֵּר

מְדַבֵּר מַאֲמָר הַשָּׁלֵם

וּכְשֶׁבְּנוֹ הַקָּטָן מְדַבֵּר אַחֲרָיו

הוּא מְדַבֵּר רַק חֲצִי מַאֲמָר

כֵּן כָּל דַּרְגָּא נֶגֶד דַּרְגָּא שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנָּה

הִיא בְּחִינוֹת חֲצִי מַאֲמָר

וְהַדַּרְגָּא שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנָּה

הִיא בְּחִינוֹת מַאֲמָר הַשָּׁלֵם נֶגְדָּהּ

וְכֵן מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא

כִּי כָל בְּנֵי אָדָם וְחַיּוֹת וְעוֹפוֹת וּצְמָחִים וְכָל הַדְּבָרִים שֶׁבְּזֶה הָעוֹלָם

הֵם רַק בְּחִינוֹת חֲצִי מַאֲמָר

נֶגֶד הָעוֹלָם שֶׁלְּמַעְלָה מִזֶּה הָעוֹלָם

כִּי הֵם רַק רְמָזִים לִדְבָרִים הַגְּבוֹהִים מֵהֶם

וְכֵן מֵעוֹלָם לְעוֹלָם

וְכֵן כְּלָלִיּוּת הַבְּרִיאָה

נֶגֶד קדֶם הַבְּרִיאָה הִיא בְּחִינוֹת חֲצִי מַאֲמָר

כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת בְּאֵין סוֹף

וְשָׁם הוּא בְּחִינוֹת מַאֲמָר הַשָּׁלֵם

וְזֶה 'בָּרָא', שֶׁהוּא כְּלָלִיּוּת הַבְּרִיאָה

הוּא חֲצִי מַאֲמָר נֶגֶד 'בְּרֵאשִׁית'

שֶׁהוּא בְּחִינוֹת קדֶם הַבְּרִיאָה

בְּחִינוֹת תְּפִילָּה

כְּמוֹ 'בְּרֵאשִׁית' 'יָרֵא בּשֶׁת'

שֶׁהִיא הַתְּפִילָּה

בְּחִינוֹת: "יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל"

שֶׁהוּא מַאֲמָר הַשָּׁלֵם

וְעַל כֵּן אֱמוּנָה נִקְרָא יְרוּשָׁלַיִם, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל

עַל שֵׁם שֶׁעִקַּר בִּנְיָנָהּ מִבְּרֵאשִׁית

שֶׁהוּא בְּחִינַת יִרְאָה שָׁלֵם

כִּי 'תַּמָּן יִרְאָה, תַּמָּן שָׁלֵם'

'בְּרֵאשִׁית' 'יָרֵא בּשֶׁת', מַאֲמָר הַשָּׁלֵם

כִּי אֱמוּנָה הוּא מֵהָרוֹעִים כַּנַּ"ל

וּלְהָרוֹעִים אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב כִּי אִם עַל יְדֵי עַזּוּת כַּנַּ"ל

וּלְעַזּוּת זוֹכִין עַל יְדֵי שִׂמְחָה כַּנַּ"ל

וּלְשִׂמְחָה זוֹכִין עַל יְדֵי בְּחִינוֹת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע

שֶׁהוּא בְּחִינוֹת תּוֹרָה וּתְפִילָּה וְכוּ' כַּנַּ"ל

אַךְ עִקַּר שְׁלֵמוּת הַשִּׂמְחָה הוּא עַל יְדֵי יִרְאָה

כִּי "וְגִילוּ בִּרְעָדָה" כְּתִיב

הַיְנוּ, עִקַּר הַגִּילָה וְהַשִּׂמְחָה הִיא עַל יְדֵי תְּפִילָּה

שֶׁהוּא בְּחִינוֹת יִרְאָה כַּנַּ"ל

שֶׁהִיא בְּחִינוֹת 'נִשְׁמָע', בְּחִינוֹת מַאֲמָר הַשָּׁלֵם

שֶׁשָּׁם עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת כַּנַּ"ל

נִמְצָא שֶׁעִקַּר בִּנְיַן הָאֱמוּנָה

שֶׁהִיא בְּחִינוֹת יְרוּשָׁלַיִם, קִרְיָה נֶאֱמָנָה

זוֹכִין עַל יְדֵי תְּפִילָּה

שֶׁהוּא בְּחִינוֹת יִרְאָה

בְּחִינוֹת מַאֲמָר הַשָּׁלֵם כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן נִקְרֵאת הָאֱמוּנָה יְרוּשָׁלַיִם

שֶׁהוּא יִרְאָה שָׁלֵם

כִּי עִקַּר בִּנְיָנָהּ עַל יְדֵי בְּחִינוֹת יִרְאָה

שֶׁהוּא בְּחִינוֹת מַאֲמָר הַשָּׁלֵם

שֶׁזֶּהוּ בְּחִינוֹת 'בְּרֵאשִׁית'

יָרֵא בּשֶׁת

שֶׁהוּא מַאֲמָר הַשָּׁלֵם כַּנַּ"ל

וְזֶה: "עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה"

עֵדוּת ה', שֶׁהֵם הָעֲדָיִים הַנַּ"ל

נֶאֱמָנָה עַל יָדָם נִבְנֵית הָאֱמוּנָה

וְזֶה: "מִשָּׁם רעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל"

וְתַרְגּוּמוֹ: אָב וּבֵן

וְזֶה מַאֲמָר הַשָּׁלֵם

שֶׁהוּא אָב וּבֵן כַּחֲדָא

כִּי חֲצִי מַאֲמָר הוּא בְּחִינוֹת בֵּן לְחוּד

אֲבָל מַאֲמָר הַשָּׁלֵם הוּא אָב וּבֵן כַּחֲדָא

כִּי שָׁם נִכְלָל הַכּל

וְעַל יְדֵי זֶה יָכוֹל לָבוֹא לִבְחִינוֹת רוֹעִים כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ: "מִשָּׁם רעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל" כַּנַּ"ל

יא. אַךְ כְּשֶׁרוֹצִים לָצֵאת מִמַּדְרֵגַת 'נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע' זֶה

לְמַדְרֵגַת 'נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע' גָּבוֹהַּ מִמֶּנָּה

צָרִיךְ לִהְיוֹת יְרִידָה קדֶם הָעֲלִיָּה

כִּי הַיְרִידָה הִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

לא הָיָה דָוִד רָאוּי לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה וכוּ'

לא הָיוּ יִשְׂרָאֵל רְאוּיִים לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה

אֶלָּא שֶׁנָּתַן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לָהֶם מִכְשׁוֹל לְטוֹבַת הָעוֹלָם

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שָׁם

לְהוֹרוֹת תְּשׁוּבָה

וְזֶה: וְהַמַּכְשֵׁלָה הַזּאת תַּחַת יָדֶךָ

אֵלּוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה, שֶׁאֵין אָדָם עוֹמֵד עֲלֵיהֶם אֶלָּא אִם כֵּן נִכְשַׁל בָּהֶם

דִּבְרֵי תּוֹרָה הֵם בְּחִינַת הַדִּבּוּרִים שֶׁסְּבִיבוֹת הַמִּצְוָה

שֶׁהֵם "וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה" וְכוּ' כַּנַּ"ל

שֶׁהֵם בְּחִינוֹת נִסְתָּר

בְּחִינוֹת 'נִשְׁמָע'

בְּחִינוֹת תְּפִילָּה כַּנַּ"ל

עוֹמֵד עֲלֵיהֶם זֶה בְּחִינוֹת תְּפִילָּה

כִּי אֵין עֲמִידָה אֶלָּא תְּפִילָּה

וְלַעֲשׂוֹת מֵהַדִּבְרֵי תּוֹרָה

שֶׁהוּא בְּחִינוֹת 'נִשְׁמָע'

יִהְיֶה נַעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ בְּחִינוֹת 'נַעֲשֶׂה'

עַד שֶׁיִּהְיֶה הָעֲמִידָה

שֶׁהִיא בְּחִינוֹת הַתְּפִילָּה

יִהְיֶה עֲלֵיהֶם

הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בְּחִינוֹת עֲמִידָה

בְּחִינוֹת תְּפִילָּה

בְּחִינוֹת 'נִשְׁמָע', גָּבוֹהַּ יוֹתֵר

כִּי כְּשֶׁיִּהְיֶה מֵהַ'נִּשְׁמָע' 'נַעֲשֶׂה'

יִהְיֶה לוֹ 'נִשְׁמָע' גָּבוֹהַּ מִמֶּנּוּ כַּנַּ"ל

וְזֶה אִי אֶפְשָׁר אֶלָּא אִם כֵּן נִכְשַׁל בָּהֶם

כִּי לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא

צָרִיךְ יְרִידָה תְּחִלָּה

שֶׁהִיא הַמִּכְשׁוֹל

וְזֶה: בַּיּוֹם הַהוּא יְבֻקַּשׁ עֲוֹן יִשְׂרָאֵל וְאֵינֶנּוּ

כִּי לֶעָתִיד יִהְיֶה כֻּלּוֹ תְּשׁוּבָה

וְעַל יְדֵי הַתְּשׁוּבָה זְדוֹנוֹת נַעֲשִׂין זְכֻיּוֹת

וְיִהְיֶה נַעֲשֶׂה מֵעֲבֵרוֹת יִשְׂרָאֵל תּוֹרָה

וְעַל כֵּן יְבֻקְּשׁוּ אָז הָעֲוֹנוֹת

כִּי יְבַקְשׁוּ וִיחַפְּשׂוּ אָז אַחַר עֲוֹנוֹת יִשְׂרָאֵל

אֵיךְ לוֹקְחִין עוֹד אֵיזֶה עָוֹן כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ תּוֹרָה

וְאֵינֶנּוּ

כִּי יִהְיוּ כָּל הָעֲוֹנוֹת נִכְלָלִין בְּאַיִן

הַיְנוּ בְּאֵין סוֹף

שֶׁשָּׁם הָעֲוֹנוֹת נִתְהַפְּכִין לִזְכֻיּוֹת עַל יְדֵי הַתְּשׁוּבָה

שֶׁזֶּהוּ בְּחִינוֹת 'יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה' הַנַּ"ל

וְזֶה: "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל וְכוּ' כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ"

הַיְנוּ עַל יְדֵי הַתְּשׁוּבָה

יִהְיֶה נַעֲשֶׂה מֵהָעֲבֵרוֹת בְּחִינַת מַכְשֵׁלָה

שֶׁהוּא הַתּוֹרָה, כַּנַּ"ל

וְזֶה פֵּרוּשׁ הַמִּשְׁנָה .

יְהוּדָה בֶּן תֵּימָא אוֹמֵר: הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר וְכוּ'

נִמְצָא שֶׁמַּזְהִיר עַל עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה

שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה עַז כַּנָּמֵר

כְּנֶגֶד כָּל הַקָּמִים כְּנֶגְדּוֹ

לִמְנעַ אוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, מֵעֲבוֹדָתוֹ

וְתֵכֶף וּמִיָּד מְבאָר שָׁם גּדֶל הַפְּגָם וְהָאִסּוּר

שֶׁל הָעַזּוּת פָּנִים דְּסִטְרָא אָחֳרָא

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם: הוּא הָיָה אוֹמֵר: עַז פָּנִים לְגֵּיהִנּוֹם וְכוּ'

וְאִם כֵּן אֶפְשָׁר לִטְעוֹת, חַס וְשָׁלוֹם

כִּי בְּהֶכְרֵחַ צְרִיכִין לְעַזּוּת בִּשְׁבִיל הַקְּדֻשָּׁה כַּנַּ"ל

כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב אֶל הַקְּדֻשָּׁה בֶּאֱמֶת

כִּי אִם עַל יְדֵי עַזּוּת כַּנַּ"ל

וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הוּא עַצְמוֹ: 'הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר'

וּמִצַּד אַחֵר הָעַזּוּת רַע מְאד

הַיְנוּ מִי שֶׁהוּא עַזּוּת פָּנִים שֶׁלּא בִּשְׁבִיל הַקְּדֻשָּׁה

[מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁהוּא עַז פָּנִים כְּנֶגֶד הַקְּדֻשָּׁה

שֶׁמֵּעֵיז פָּנִים נֶגֶד יִרְאֵי הַשֵּׁם וְכַיּוֹצֵא]

שֶׁזֶּה הָעַזּוּת רַע מְאד, כִּי עַז פָּנִים לְגֵּיהִנּוֹם

וְאִם כֵּן, 'נְפַל פּוּתָא בְּבֵירָא'

כִּי אֵין יוֹדְעִין אֵיךְ לְהִתְנַהֵג

עַל זֶה בִּקֵּשׁ הַתַּנָּא: יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּבְנֶה עִירְךָ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ

[שֶׁלִּכְאוֹרָה הוּא פְּלִיאָה גְּדוֹלָה וְכָל אָדָם מִשְׁתּוֹמֵם עַל זֶה

מַה סְּמִיכוּת יֵשׁ לִתְפִילָּה זאת לְהַקּוֹדֵם ?

וְגַם אֵין זֶה דֶּרֶךְ הַמִּשְׁנָה לְהִתְפַּלֵּל תְּפִילָּה וּבַקָּשָׁה בְּאֶמְצַע דְּבָרָיו ?

אַךְ עַתָּה מְבאָר הֵיטֵב]

הַיְנוּ, שֶׁהִתְפַּלֵּל שֶׁיִּזְכֶּה לֵידַע אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בְּעִנְיַן הָעַזּוּת

הַיְנוּ שֶׁלּא יִהְיֶה לוֹ שׁוּם עַזּוּת דְּסִטְרָא אָחֳרָא

רַק שֶׁיִּזְכֶּה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה

שֶׁעַל יָדוֹ נִבְנֶה יְרוּשָׁלַיִם, קִרְיָה נֶאֱמָנָה

הַיְנוּ שֶׁזּוֹכִין לֶאֱמוּנָה עַל יְדֵי זֶה הָעַזּוּת, כַּמְבאָר לְעֵיל

שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים

שֶׁהֵם בְּחִינוֹת כְּלָלִיּוּת שִׁבְעָה רוֹעִים

שֶׁהֵם כְּלָלִיּוּת הַקְּדֻשָּׁה

שֶׁעִקַּר הָאֱמוּנָה נִמְשָׁךְ עַל יָדָם

כִּי אִם עַל יְדֵי עַזּוּת כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ: 'יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּבְנֶה עִירְךָ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ'

הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה הָעַזּוּת

עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁמִּמֶּנּוּ נִבְנֶה יְרוּשָׁלַיִם, קִרְיָה נֶאֱמָנָה, כַּנַּ"ל

אַךְ לָבוֹא לָזֶה הוּא עַל יְדֵי וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ

הַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁמַּשִּׂיגִין בְּחִינַת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע

שֶׁעוֹשִׂין מֵהַ'נִּשְׁמָע' 'נַעֲשֶׂה'

מִתּוֹרַת ה' תּוֹרָתוֹ

דְּהַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה לְהַשִּׂיג תּוֹרַת ה' כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ: 'וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ'

שֶׁיִּהְיֶה חֶלְקֵנוּ

שֶׁהוּא הַחֵלֶק שֶׁלָּנוּ בְּהַתּוֹרָה

הַיְנוּ בְּחִינַת תּוֹרָתוֹ

בְּחִינַת נַעֲשֶׂה

בְּתוֹרָתֶךָ, הַיְנוּ תּוֹרַת ה' מַמָּשׁ

הַיְנוּ שֶׁיִּזְכֶּה לְהִכָּלֵל בְּאַיִן כַּנַּ"ל

שֶׁיִּזְכֶּה לְהַשִּׂיג תּוֹרַת ה' בְּחִינַת נִשְׁמָע

שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לְשִׂמְחָה כַּנַּ"ל

שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לְעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל

בְּחִינַת "כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם" כַּנַּ"ל

וְזֶה: 'וּבשֶׁת פָּנִים לְגַן עֵדֶן'

כִּי בֶּאֱמֶת זֶה הָעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה נִמְשָׁךְ מִבּשֶׁת

כִּי לְעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה

זוֹכִין עַל יְדֵי שִׂמְחָה וְחֶדְוָה

בְּחִינַת "כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם" כַּנַּ"ל

וּלְחֶדְוַת ה'

זוֹכִין עַל יְדֵי בְּחִינַת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע כַּנַּ"ל

וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַשִּׂמְחָה

הוּא עַל יְדֵי הַיִּרְאָה

שֶׁהִיא בְּחִינַת נִשְׁמָע

בְּחִינַת תְּפִילָּה כַּנַּ"ל

וְיִרְאָה הִיא בּשֶׁת יָרֵא בּשֶׁת

נִמְצָא שֶׁזֶּה הָעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה נִמְשָׁךְ מִבּשֶׁת

וְזֶה: 'וּבשֶׁת פָּנִים לְגַן עֵדֶן'

כִּי הָעַזּוּת הַזּאת דִּקְדֻשָּׁה

שֶׁהוּא בְּחִינַת בּשֶׁת

הוּא בְּחִינַת עֵדֶן

בְּחִינַת עֵדֶן עִלָּאָה וְכוּ'

שֶׁהוּא בְּחִינַת נִשְׁמָע

בְּחִינַת יִרְאָה

בְּחִינַת תְּפִילָּה כַּנַּ"ל

וְלָבוֹא לְעַזּוּת הַזּאת הִתְפַּלֵּל: 'יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּבְנֶה עִירְךָ' וְכוּ' כַּנַּ"ל

וְזֶה פֵּרוּשׁ: אֶלְעָזָר זְעִירָא הֲוָה סָיֵם מְסָאנָא אֻכְמָא. אמרו לה, מה עבדת ? אמר: קא מתאבלינא על יְרוּשָׁלַיִם

כִּי הָיָה מִתְאַבֵּל עַל יְרוּשָׁלַיִם קִרְיָה נֶאֱמָנָה

הַיְנוּ עַל קִלְקוּל הָאֱמוּנָה

וְעַל כֵּן סִיֵּם מְסָאנָא אֻכְמָא

לְהוֹרוֹת שֶׁנִּתְקַלְקֵל חוֹתָם הָרַגְלִין וְנַעֲשָׂה מֵ'חוֹתָם' 'דַּם נִדָּת'

וְזֶה: 'מְסָאנָא אֻכְמָא'

שֶׁנִּתְקַלְקֵל הָרַגְלִין וְנַעֲשָׂה נִדַּת

כִּי 'הַאי שָׁחֹר אָדם הוּא'

וְזֶה נַעֲשָׂה עַל יְדֵי קִלְקוּל הָאֱמוּנָה

כִּי עִקָּר הִיא הָאֱמוּנָה, כַּמְבאָר לְמַעְלָה

[שֶׁעַל יְדֵי קִלְקוּל הָאֱמוּנָה

שֶׁהוּא בְּחִינַת חוֹתַם הַיָדִין

נִתְקַלְקֵל מִמֵּילָא חוֹתָם הָרַגְלִין

כִּי עִקָּר הוּא הָאֱמוּנָה כַּנַּ"ל]

אָמְרוּ לֵהּ: מִי חָשִׁיב אַתְּ לְאִתְאַבּוּלֵי וְכוּ'

הַיְנוּ שֶׁחֲשָׁדוּהוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ גַּדְלוּת

וְעַל כֵּן עַל יָדְךָ נִתְקַלְקְלוּ הָרַגְלִין

בִּבְחִינַת: "אַל תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה"

כִּי עַל יְדֵי גַּדְלוּת נִתְקַלְקְלוּ הָרַגְלִין

בִּבְחִינַת: 'כָּל הַמִּתְגָּאֶה, כְּאִלּוּ דּוֹחֵק רַגְלֵי הַשְּׁכִינָה'

וְעַל כֵּן כֵּיוָן שֶׁחֲשָׁדוּהוּ בְּגַדְלוּת, חֲבָשׁוּהוּ

כִּי ענֶשׁ הַגַּדְלוּת הוּא תְּפִיסָה

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .

וְאִם הֵגִּיס דַּעְתּוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁפִּילוֹ

שֶׁנֶּאֱמַר "וְאִם אֲסוּרִים בַּזִּקִּים"

נִמְצָא שֶׁענֶשׁ הַגַּדְלוּת תְּפִיסָה

וְעַל כֵּן חֲבָשׁוּהוּ

אָמַר לְהוּ: בְּעוֹ מִנַּאי אוֹ אִבָּעֵי מִנֵּיכוּ

כִּי זֶה יִהְיֶה נִסָּיוֹן אִם יֵשׁ לִי גַּדְלוּת

אָז רָאוּי שֶׁלּא אוּכַל לְהָשִׁיב לָכֶם

כִּי 'כָל הַמִּתְגָּאֶה, חָכְמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ'

בָּעֵי מִנֵּיהוּ: הַאי מַאן דְּקָץ כּוּפְרָא מַאי מְשַׁלֵּם ?

קָץ כּוּפְרָא הוּא בְּחִינַת שֶׁפָּגַם בְּעַזּוּת

כּוּפְרָא הוּא בְּחִינַת עַזּוּת

בְּחִינוֹת קוֹלוֹת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הַכְּפִירִים שׁאֲגִים לַטָּרֶף"

וְשָׁאַל: מַאי מְשַׁלֵּם מִי שֶׁפָּגַם בְּזֶה הָעַזּוּת ?

וְהֵשִׁיבוּ: מְשַׁלֵּם כּוּפְרָא

כְּמוֹ שֶׁפָּגַם יְשַׁלֵּם

וְשָׁאַל: וְהָא קָא הֲוֵי תַּמְרֵי

כִּי עַל יְדֵי זֶה שֶׁפָּגַם בְּעַזּוּת

יָכוֹל לָבוֹא לְקִלְקוּל הָאֱמוּנָה

תַּמְרֵי, בְּחִינַת: "הַהֵימִיר גּוֹי אֱלוהִים, וְעַמִּי הֵמִיר כְּבוֹדִי" וְכוּ'

יְשַׁלֵּם תַּמְרֵי

כְּמוֹ שֶׁמַּגִּיעַ עַל קִלְקוּל הָאֱמוּנָה

וְהָא לָא הֲוֵי תַּמְרֵי

כִּי אַף עַל פִּי כֵן עֲדַיִן לא בָּא לִכְפִירוֹת

בְּשִׁשִּׁים הַיְנוּ גֵּיהִנּוֹם

'שֶׁכָּל הָעוֹלָם אֶחָד מִשִּׁשִּׁים לְגֵּיהִנּוֹם'

כִּי 'עַז פָּנִים לְגֵּיהִנּוֹם'

כִּי הָעֳנָשִׁים שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים הֶחֱלִיף אַבְרָהָם אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, עַל שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת

אַךְ ענֶשׁ הָעַזּוּת נִשְׁאַר רַק בַּגֵּיהִנּוֹם

וְזֶה שֶׁפָּגַם בְּעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה

עַל יְדֵי עַזּוּת פָּנִים דְּסִטְרָא אָחֳרָא

יְשַׁלֵּם בְּשִׁשִּׁים

הַיְנוּ בַּגֵּיהִנּוֹם כַּנַּ"ל

וְעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה הוּא בְּחִינַת תִּשְׁרֵי

וְעַל כֵּן נִקְרָא "יֶרַח הָאֵתָנִים"

מִלְּשׁוֹן תַּקִּיפוּת וְעַזּוּת

כִּי אָז צוֹעֲקִין יִשְׂרָאֵל קוֹלוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר

שֶׁהַקּוֹלוֹת כֻּלָּם הֵן בְּחִינַת עַזּוּת כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן אָז נֶחְתְּמוּ וְנִתְקְנוּ שְׁנֵי הַחוֹתָמוֹת

חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם

כִּי עַל יְדֵי עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה זוֹכִין לֶאֱמוּנָה

שֶׁהוּא בְּחִינַת חוֹתַם הַיָדִין

וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לְקַבֵּל מוּסָר מִמּוֹכִיחֵי הַדּוֹר

שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת חוֹתַם הָרַגְלִין כַּנַּ"ל

שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁנֵי הַחוֹתָמוֹת

חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם, כַּנַּ"ל

וְזֶה תִּשְׁרֵי בְּגִימַטְרִיָּא שְׁתֵּי פְּעָמִים חוֹתָ"ם עִם הַב' תֵּבוֹת

וְעַל כֵּן בְּתִשְׁרֵי שִׂמְחַת יִשְׂרָאֵל

כִּי עַזּוּת הוּא עַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה כַּנַּ"ל

כִּי "חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם"

וְגַם הַמִּקְרָא הַזֶּה נֶאֱמַר עַל ראשׁ הַשָּׁנָה

[הַשְׁמָטוֹת הַשַּׁיָּכִים לְהַתּוֹרָה הַזּאת]

וְזֶה: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה"

'עֵקֶב' בְּחִינַת רַגְלִין, וְרַגְלִין הֵם בְּחִינַת הַמּוֹכִיחִים כַּנַּ"ל

וְלָהֶם מְגַלִּים הַדִּינִים, וְהֵם מוֹכִיחִים אֶת הַדּוֹר

וְזֶה: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן"

הַיְנוּ, שֶׁמִּבְּחִינַת רַגְלִין, הַיְנוּ הַמּוֹכִיחִים

"תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה", הַיְנוּ הַדִּינִים

כִּי לָהֶם מְגַלִּים אוֹתָם כַּנַּ"ל

וְהֵם מוֹכִיחִים בָּזֶה אֶת הַדּוֹר כַּנַּ"ל

כָּל הַקּוֹלוֹת הֵם בְּחִינַת עַזּוּת

קוֹל הַמּוֹכִיחַ הוּא בְּחִינַת קוֹל שׁוֹפָר

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כַּשּׁוֹפָר הָרֵם קוֹלֶךָ"

וְכֵן קוֹל נְגִינָה: "הֵיטִיבוּ נַגֵּן בִּתְרוּעָה"

קוֹל הַנִּגּוּן הוּא בְּחִינַת תְּרוּעָה

בְּחִינַת שׁוֹפָר

בְּחִינַת "וְאַתָּה תִרְעֶה אֶת עַמִּי" כַּנַּ"ל

בִּימֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה הַדּוֹר

שֶׁהָיְתָה תּוֹרָתָם בְּחִינַת 'נִשְׁמָע'

בְּחִינַת תְּפִילָּה

וזהו: 'בִּימֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיוּ לוֹמְדִים תּוֹרָה בַּעֲמִידָה'

'עֲמִידָה' הוּא בְּחִינַת תְּפִילָּה כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן מִשֶּׁמֵּת רַבָּן גַּמְלִיאֵל בָּטֵל כְּבוֹד הַתּוֹרָה

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל

בְּכָל עוֹלָם יֵשׁ בְּחִינַת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע

וְכֵן בַּמַּלְאָכִים יֵשׁ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "גִּבּוֹרֵי כחַ עשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ"

וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: מִי גִּלָּה רָז זֶה לְבָנַי, רָז שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מִשְׁתַּמְּשִׁין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "גִּבּוֹרֵי כחַ" וְכוּ'

אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב אֶל הַקְּדֻשָּׁה כִּי אִם עַל יְדֵי עַזּוּת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: 'הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר' כַּמְבאָר לְעֵיל

וְכֵן אָמְרוּ רַזַ"ל: 'לא נִתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהֵן עַזִּין'

גְּדוֹלָה בּוּשָׁה

שֶׁנִּכְפְּלָה שְׁנֵי פְּעָמִים בַּפָּסוּק: "וְלא יֵבשׁוּ" וְכוּ', "וְלא יֵבשׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם"

הַגַּן עֵדֶן וְהַגֵּיהִנּוֹם הֵם בְּזֶה הָעוֹלָם מַמָּשׁ

אַךְ אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לְשָׁם

מֵחֲמַת הַקְּרִירוּת שֶׁבְּצַד צָפוֹן וְדָרוֹם

וְצַעַר הַבּוּשָׁה גָּדוֹל מְאד יוֹתֵר מֵענֶשׁ גֵּיהִנּוֹם

וְכָל יִסּוּרֵי עוֹלָם הַזֶּה יֵשׁ בָּהֶם צַעַר הַבּוּשָׁה

שֶׁמִּתְבַּיֵּשׁ מֵחֲבֵרָיו עַל שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִסּוּרִים

וְכֵן לֶעָתִיד לָבוֹא צַעַר הַבּוּשָׁה גָּדוֹל מְאד

וַאֲפִילּוּ כָּל צַדִּיק נִכְוֶה מֵחֻפָּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ

אוֹי לְאוֹתָהּ בּוּשָׁה, אוֹי לְאוֹתָהּ כְּלִמָּה

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

וְאָמְרוּ שָׁם: פְּנֵי משֶׁה כִּפְנֵי חַמָּה, פְּנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּפְנֵי לְבָנָה

אוֹי לָהּ לְאוֹתָהּ בּוּשָׁה, אוֹי לָהּ לְאוֹתָהּ כְּלִמָּה וְכוּ'

מִכָּל שֶׁכֵּן אֵיךְ יִתְבַּיְּשׁוּ הַחוֹטְאִים, רַחֲמָנָא לִצְּלָן

וְאִם הוּא בְּמַדְרֵגָה שֶׁאֵין צָרִיךְ לְהִתְבַּיֵּשׁ מִשּׁוּם אָדָם

יֵשׁ לְהִתְבַּיֵּשׁ מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא

כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַיֵּם כָּל הַתּוֹרָה

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה.

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹבֵר מֵתִים וְכוּ'

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַקֵּר חוֹלִים וְכוּ'

וּשְׁאָר מִצְוֹת הַתּוֹרָה שֶׁחָשְׁבוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַיֵּם אוֹתָם

וְגַם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְפַּלֵּל

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה.

מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְפַּלֵּל וְכוּ'

וּמַאי מִתְפַּלֵּל ? יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנַי וְכוּ'

וּבְוַדַּאי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַיֵּם מִצְוֹת הַתּוֹרָה וּתְפִילָּה

כְּמוֹ שֶׁרָאוּי לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא

וכמה רחוק בֵּין קִיּוּם הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹ וּבֵין תְּפִילָּה שֶׁלּוֹ

לְתוֹרָה וּתְפִילָּה שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

כִּי כָּל אֶחָד עוֹבֵד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְפִי מַדְרֵגָתוֹ

בִּבְחִינַת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע

הַיְנוּ תּוֹרָה וּתְפִילָּה כַּנַּ"ל

[בְּעֵת שֶׁהִתְחִיל לוֹמַר הַתּוֹרָה הַזּאת

הִתְחִיל מִזֶּה הָעִנְיָן הַכָּתוּב כָּאן, מֵעִנְיַן הַגַּן עֵדֶן וְהַגֵּיהִנּוֹם וְצַעַר הַבּוּשָׁה וְכוּ' כַּנַּ"ל

עַד שֶׁנִּכְנַס בְּעִנְיַן תּוֹרָה וּתְפִילָּה שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, כַּכָּתוּב כָּאן

וְאַחַר כָּךְ נִכְנַס עַל יְדֵי זֶה מֵעִנְיָן לְעִנְיָן עַד שֶׁגָּמַר כָּל הַתּוֹרָה הַנַּ"ל

אַךְ בְּשָׁעָה שֶׁכָּתַבְתִּי לְפָנָיו תּוֹרָה זאת, הָפַךְ הַדָּבָר קְצָת, וְצִוָּה עָלַי לְהַתְחִיל הַתּוֹרָה מֵעִנְיַן 'חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם' כַּנַּ"ל

וְהַשֵּׁם יוֹדֵעַ כַּוָּנָתוֹ]
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קו - אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל
...אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה' . איתא 'דאין עניות אלא מן הדעת' ועל זה צריך רחמנות כי אין רחמנות גדולה מזה בכללות ובפרטות בכללות על איש שאין לו שכל בעבודת הבורא וצריך הבעל שכל להשכילו ובפרטות על האיש עצמו כי יש זמן שאין לו שכל, והוא נקרא קטנות המחין וצריך לחזק את עצמו לבוא לגדלות המחין וכשבא לגדלות המחין נמתקין כל הדינין וממשיך עליו חסדים ורחמים וזה מאמר חכמינו זכרונם לברכה 'גדולה דעה שנתנה בין שני אותיות' שנאמר: "כי אל דעות ה'" פרוש: כשיבוא...
בגדים - חשוב או לא חשוב?
...eip.co.il/?key=59 "ועל בגדים לא היה מקפיד כלל" מצד שני כאן: breslev.eip.co.il/?key=171 רבי נחמן מברסלב מדבר הרבה על פגם הבגדים, ושהבגדים נוקמים באדם. אז בגדים זה חשוב או לא? מהו סוד העניין? וכמובן, בגדים זה הרי עניין חיצוני לגמרי, אז מדוע בכלל שהם יהיו חשובים? טיפ ורמז: כאן breslev.eip.co.il/?ftxt=%D7%91%D7%92%D7%93%D7%99%D7%9D&cid=150 אפשר לראות את כל המקומות בליקוטי מוהרן שרבי נחמן מברסלב מדבר על בגדים רמז נוסף לתשובה עצמה: התשובה נמצאת כאן: breslev...
שבחי הר"ן - אות יג
...עבודת השם בלי שום חכמות והכל בהצנע גדול ותכף כשיצא לחוץ היה עושה בכונה כל מיני מעשה נערות כל מיני שחוק וקפיצות ושאר ענינים כאלו עד שלא היה יכול לבוא על דעת שום אדם שהוא רוצה בעבודת השם ובתחלה בימי ילדותו היה נוהג שהיה לוקח איזה גדולים והחליפם על טפלים ונכנס לבית הכנסת בהצנע דרך חלון וכיוצא ולקח עמו הספר "שערי ציון" ואמר הלשם יחוד של עשית מצוה ולקח טפל אחד והשליכה לתוך המתן בסתר ואחר כך חזר ועשה עצמו כאלו הוא מסיח דעתו מזה ואחר כך חזר ואמר לשם יחוד...
שיחות הר"ן - אות קעה - גדולות נוראות השגתו
...הר"ן - אות קעה - גדולות נוראות השגתו קדם ארץ ישראל אמר איני יודע איך הצדיקים עושים פדיון כי צריכין לידע כל העשרים וארבעה [כ"ד] בתי דינין כי כשמביאים הפדיון צריך לידע באיזה בית דין דנין אותו כי אולי הוא עושה פדיון והמתקה השיך לבית דין זה ובאמת הוא נדון בבית דין אחר ועל כן צריך לידע באיזה בית דין הוא נדון ולידע הפדיון וההמתקה של אותו הבית דין אני יודע כל העשרים וארבעה בתי דינים ואני יכול לעשות ערעור מבית דין לבית דין עד העשרים וארבעה בתי דינים דהינו...
שיחות הר"ן - אות רפא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...נחמן היה מזהיר מאד שישמר האדם את ממונו בשמירה גדולה ומעלה מאד והיה מקפיד מאד על זה והיה מתלוצץ ומקפיד על אלו האנשים המתעצלים שקורין בלשון אשכנז "שלים מזלניק" כי זמנים ועתים בטל עצמו מתורה ותפילה וטרח ויגע ביגיעות גדולות בשביל להרויח ממון כדי לפרנס ביתו ואחר כך כשהגיע לו הממון הוא נעשה שלים מזלניק ואינו משגיח עליו כלל כי ממון כשר של איש הישראלי צריך שמירה כמו עין שבראש ובכל עת שנזדמן שאחד מאנשיו נאבד אצלו איזה סך ממון בדרך והיו באים בקבלנא לפניו היה...
ליקוטי מוהר"ן - 3 הפירושים של הספר ליקוטי מוהר"ן.
...הפירושים של הספר ליקוטי מוהר"ן. לספר ליקוטי מוהרן של רבי נחמן מברסלב יש 3 פירושים. הפרוש הראשון הוא הפירוש הפשוט ע"פ פשוטו, שבו האדם לומד את הליקוטי מוהרן ומנסה להבין אותו על פי פשוטו, ולהוציא ממנו עצות מעשיות וכולי. וגם כדי להבין את הליקוטי מוהרן ע"פ פשוטו, גם לשם כך דרושה המון יגיעה. כי הפשט עצמו של הליקוטי מוהרן הוא מאוד מורכב וכולי. ויש פירוש נוסף לליקוטי מוהרן והוא פירוש הבחינות. דהיינו שהאדם לומד את הליקוטי מוהרן לפי הבחינות שלו. שהפירוש של...
חיי מוהר"ן - תעג - עבודת השם
...שיכתב לו ספר בתורה כל שכן סת"ם אות תעד "כי תשא את ראש בני ישראל" זה בחינת משא "ונתנו איש כפר" זה בחינת מתן. הינו בחינת משא ומתן אות תעה שמעתי מרבי יצחק חתן המגיד מטירהאוויצע שאמר ששמע מפיו הקדוש שאמר שבדרך צריכין לזהר בטבילת מקוה כי מקוה מסגל להנצל מרוצחים אות תעו כונת השלחן מימי ילדותו שלחן בגימטריא קלפה נדחה פיה עם הכולל. הינו שיהיה נדחה הקלפה מהשלחן שלא תינק מהשלחן שולחן בגימטריא יקו"ק יקרבנו. כשהיה אחד צריך לרפואה היה מכון שלחן בגימטריא צו רפואה...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ק - כֻּלָּם לא בָּאוּ לְמַדְרֵגָתָם כִּי אִם עַל יְדֵי הִתְבּוֹדְדוּת
...ספרו לי שאמר, שמקטן ועד גדול אי אפשר להיות איש כשר באמת, כי אם על ידי התבודדות והיה מזכיר כמה וכמה צדיקים מפרסמים אמתיים ואמר, שכלם לא באו למדרגתם כי אם על ידי התבודדות וגם תפס איש אחד פשוט מנכדי הבעל שם טוב, זכרונו לברכה ואמר: גם זה מפרש שיחתו בכל פעם לפני השם יתברך בבכיה גדולה ואמר שזרע הבעל שם טוב רגילים בזה ביותר, כי הם מזרע דוד המלך עליו השלום וכל עסקו של דוד היה ענין זה, שהיה משבר לבו מאד לפני השם יתברך תמיד שזהו עקר ספר תהלים שיסד, כמבאר במקום...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רמב - יֵּשׁ בְּחִינַת 'אֲרִיך אַנְפִּין בַּקְּלִפָּה'
...מוהר"ן ח"א - תורה רמב - יש בחינת 'אריך אנפין בקלפה' דע שיש בחינת 'אריך אנפין בקלפה' . ומי שפוגע באשה מבחינה זו קשה לו להנצל מהרהור ואף אם יעצים עיניו, אף על פי כן בכל צד שיפנה תזדמן לו כי היא בחינת 'אריך אנפין של הקלפה', שהם פנים ארכים ועל כן בכל צד שיפנה תזדמן לו ודע שצדקה הוא סגלה גדולה ומועלת מאד להנצל מהרהורי ניאוף אך אף על פי כן אסור לסמך על זה ולהיות מערב עם הנשים ולהרבות שיחה עמהם חס ושלום רק שאינו מזיק לו כל כך וזהו: 'ויהיו עניים בני ביתך...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ד
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ד קצת אמרו שנסע כדי למצא שם את הכתבים של הבעל שם טוב שסגרם באבן ואומרים קצת שהם טמונים שם בקאמיניץ ואמרו שנסע לשם בשביל זה והוא זכרונו לברכה, התלוצץ מזה ואמר שלא נסע כלל בשביל זה כי אינו צריך להם כלל ואמר, אלו היה רוצה אותן הכתבים היו מביאים אותם לביתו אך הוא אין צריך להם כלל
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1719 שניות - עכשיו 23_06_2025 השעה 15:39:59 - wesi2