ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה יב - כְּשֶׁאָדָם הוֹלֵך אַחַר שִׂכְלוֹ וְחָכְמָתוֹ
כשאדם הולך אחר שכלו וחכמתו יוכל לפל בטעותים ומכשולות רבים ולבוא לידי רעות גדולות, חס ושלום ויש שקלקלו הרבה כגון הרשעים הגדולים מאד המפרסמים, שהטעו את העולם והכל היה על ידי חכמתם ושכלם ועקר היהדות הוא רק לילך בתמימות ובפשיטות, בלי שום חכמות ולהסתכל בכל דבר שעושה, שיהיה שם השם יתברך ולבלי להשגיח כלל על כבוד עצמו רק אם יש בזה כבוד השם יתברך יעשה, ואם לאו לאו ואזי בודאי לא יכשל לעולם ואפילו כשנופל, חס ושלום, לספקות ויש שנפילתו גדולה מאד מאד, רחמנא לצלן שנופל לספקות והרהורים, ומהרהר אחר השם יתברך אף על פי כן הנפילה והירידה היא תכלית העליה כי דע, כי שרש כל הבריאה הוא הכבוד כי כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לא בראו אלא לכבודו כמו שכתוב: "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו" וכו' (יומא לח) ומאחר שהכל נברא בשביל כבודו יתברך נמצא שכבודו יתברך הוא שרש כל הבריאה ואף על פי שכלו אחד על כל זה בהבריאה יש חלקים ובכל חלק וחלק מהבריאה יש בו בחינת כבוד מיחד, שהוא שרשו כנ"ל וזה בחינת (אבות פרק ה) 'בעשרה מאמרות נברא העולם והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא בשביל שכר וענש נברא בעשרה מאמרות' ובכל מאמר ומאמר יש בו בחינת כבוד מיחד, שהוא שרשו כי הכבוד הוא שרש הכל כנ"ל וזה בחינת (תהלים כ"ט) : "ובהיכלו כלו אמר כבוד" שבכל מאמר מלבש בו כבודו יתברך שעל ידי זה נברא העולם כי 'מלא כל הארץ כבודו' (ישעיה ו) ואפילו בעברות ודברים רעים, חס ושלום ששם אין כבודו יתברך, בבחינת (ישעיה מ"ב) : "וכבודי לאחר לא אתן" שיש גבול להכבוד שלא יתפשט לשם ואף על פי שמלא כל הארץ כבודו עם כל זה יש גבול כשמגיע למקומות הנ"ל, שלא יצא לשם בבחינת: 'וכבודי לאחר לא אתן' כנ"ל ויש גבול לכל כבוד וכבוד, שמלבש בכל מאמר ומאמר מעשרה מאמרות כנ"ל שלא יתפשט למקומות החיצונים כנ"ל אבל דע, כי אף על פי כן בודאי גם הם מקבלים חיות ממנו יתברך ואפילו מקומות המטנפים או בתי עבודה זרה צריכין גם כן לקבל חיות ממנו יתברך אך דע, כי הם מקבלים מבחינת מאמר סתום, שהוא בראשית מאמר סתום (עין חא"ג שבת קד ד"ה מם סתומה, מאמר סתום) שהוא כולל כל המאמרות, וכלם מקבלים חיות ממנו והכבוד של המאמר סתום הוא סתום ונעלם בתכלית ההסתרה ומשם הם מקבלין חיות כי מבחינת הכבוד והמאמרות המתגלים אי אפשר להם לקבל חיות משם, בבחינת: 'וכבודי לאחר לא אתן' כנ"ל רק מהמאמר סתום שהוא נסתר בתכלית ההסתרה משם מקבלין חיות ודבר זה אי אפשר להבין, ואסור להרהר בזה כלל ועל כן כשאדם נופל, חס ושלום, לבחינת מקומות אלו דהינו לבחינת מקומות המטנפים ונופל לספקות והרהורים ובלבולים גדולים ואזי מתחיל להסתכל על עצמו, ורואה שרחוק מאד מכבודו יתברך ושואל ומבקש איה מקום כבודו מאחר שרואה בעצמו שרחוק מכבודו יתברך מאחר שנפל למקומות כאלו, רחמנא לצלן וזה זה עקר תקונו ועליתו בבחינת 'ירידה תכלית העליה', המובא בספרים כי איה מקום כבודו זה בחינת הכבוד עליון של המאמר העליון דהינו המאמר סתום בראשית כנ"ל שמשם נמשך חיות למקומות האלו איה מקום כבודו בזה בעצמו הוא חוזר ועולה אל הכבוד העליון שהוא בחינת איה שמגדל הסתרתו והעלמו הוא מחיה מקומות הללו ועכשו, על ידי שהוא נפל לשם ואזי מבקש איה מקום כבודו ובזה חוזר ומדבק עצמו לשם, ומחיה את נפילתו ועולה בתכלית העליה וזה בחינת קרבן עולה שמכפר על הרהור הלב (מדרש רבה, ויקרא, פרשה ז) כמו שכתוב: "והעולה על רוחכם" 'שעולה מכפר ההרהור' (תהלים ל"ח). "לבי סחרחר" כי יש קלפה שהיא מעקמת ומסבבת הלב בעקומים וסיבובים ובלבולים הרבה והיא בחינת קלפת נגה ועל כן נקרא סחרחר תרגום של סביב: 'סחור סחור', בחינת (יחזקאל א) "ונגה לו סביב" (עין בלקוטי א' סימן יט) ועל כן כתיב בלשון תרגום וכשאדם נופל לשם, שזה בחינת מקומות המטנפים ואזי מבקש וצועק איה מקום כבודו וזה בעצמו תקונו כי חוזר ושב אל הכבוד העליון, שהוא בחינת איה כנ"ל (בראשית כ"ב) "ואיה השה לעולה" איה היא בחינות שה לעולה לתקן ולכפר הרהור הלב שבא ממקומות המטנפים כנ"ל איה נתתקן ועולה משם כנ"ל וזה בחינות מה שמובא בסוף תקונים (תקון תנינא דף א) 'בראשי"ת בר"א תי"ש דהינו השה לעולה, שנעשה על ידי בחינת איה שהוא בחינות בראשית מאמר סתום כנ"ל וזה בחינות תשובה כי זה עקר התשובה כשאדם מבקש ומחפש אחר כבודו יתברך ורואה בעצמו שרחוק מכבודו יתברך ומתגעגע ושואל ומצטער אי"ה מקום כבודו וזהו בעצמו תשובתו ותקונו כנ"ל והבן היטב ויש בזה עוד הרבה דברים כי כשאדם הולך בדרך או כשהולך בדרכים ברוחניות אזי התורה הולכת לפניו, בבחינות (משלי ו) "בהתהלכך תנחה אתך" כי יש בזה כמה בחינות כי כל אחד לפי תורתו ולפני כל תורה יש בחינות ספקות הנ"ל כגון בחדושי תורה קדם שמחדשין יש כמה ספקות ובלבולים קדם שמברר ומלבן הדבר כראוי ואלו הספקות הם בחינת עץ הדעת טוב ורע שהוא בחינת נגה וכשמגיע אל התורה בעצמה זה בחינת עץ החיים וכו' שיך לעיל וזהו בחינות: 'אם יאמר לך אדם, היכן אלקיך תאמר לו: בכרך גדול של רומי' (ירושלמי תענית פרק א) שגם שם שמלאים גלולים ועבודה זרה, גם שם מסתר הוא יתברך כנ"ל והכלל כשנופל לשם, חס ושלום אזי כשמתחיל לבקש איה מקום כבודו בזה הוא מחיה את עצמו מחיות הקדשה כי חיות הקליפות הוא רק מההסתרה מה שנסתר השם יתברך שם בתכלית ההסתרה עד שאין יודעין ממנו יתברך כלל אבל תכף כשמבקשין איה מקום כבודו נמצא שיודעין על כל פנים שיש אלו"ק יתברך רק שהוא נסתר ונעלם ועל כן מבקשין 'איה מקום כבודו' ובזה בעצמו מחיה עצמו במקום נפילתו כי איה הוא בחינות מאמר סתום, שהם מקבלין חיות משם רק שחיות הקליפות הוא מההסתרה אבל הוא מחיה את עצמו בבחינות חיות הקדשה במקום נפילתו על ידי הבקשה והחפוש שמחפש איה מקום כבודו כנ"ל ואחר כך זוכה לעלות משם לגמרי אל הקדשה בעצמה דהינו במקום התגלות כבודו יתברך כי עקר הקדשה שיתגלה כבודו יתברך [זאת התורה, וגם מאמר המתחיל: אלו המתפארין עצמן וכו' וכל מה שנאמר בדרך וכו' כגון הקשו וכו' הכל אחד כי כל אלו המאמרים קשורים זה בזה והם מרמזים ונסתרים בדברי רבותינו, זכרונם לברכה (שבת דף עז) בתוך האגדה הפליאה מאד, מה ששאל רבי זירא את רב יהודה כד הוי בדיחא דעתה, ואי בעי מנה כל חללי דעלמא וכו' ושאל אותו כמה שאלות, והם פליאות נשגבות מאד, כגון : מאי טעמא תורא אריכא גנובתה וכו', מאי טעמא תרנגולא מדלא עינא וכו' וכל השאלות הנאמרות שם כלם הם פליאות גדולות מאד ושם מרמז ונסתר כל הנ"ל ומה שמובא לעיל בענין שמחה ובדיחא דעתה שיך גם כן לזה, ומרמז גם כן באגדה הנ"ל שנאמר שם בעת שהיה בדיחא דעתה גם מה שמובא במאמר הזה על פסוק: "ואיה השה לעלה", מרמז באגדה הנ"ל, שנאמר שם : 'אי בעי מנה כל חללי דעלמא' זה סוד בחינת חלל הפנוי שהוא כביכול פנוי מאלקותו יתברך ובאמת בודאי אי אפשר שלא יהיה שם גם כן השם יתברך כי אם כן מהיכן יקבל חיות אך זהו בחינת הנ"ל, שמקבל חיות מבחינת מאמר סתום, בחינת בראשית וכו' גם מה שמובא לקמן בענין יראה 'ירא שבת', שיך גם כן לכאן כי כל יראה יש לה מאמר וכו', ויש מאמר שכולל כלם וכו' כנ"ל גם מה שמובא לקמן בענין השגחה שיך גם כן לזה על אגדה הנ"ל. מאי טעמא תרנגולא מדלי עינא ולא זכינו לשמע באור כל זה]
כְּשֶׁאָדָם הוֹלֵך אַחַר שִׂכְלוֹ וְחָכְמָתוֹ

יוּכַל לִפּל בְּטָעוּתִים וּמִכְשׁוֹלוֹת רַבִּים

וְלָבוֹא לִידֵי רָעוֹת גְּדוֹלוֹת, חַס וְשָׁלוֹם

וְיֵשׁ שֶׁקִּלְקְלוּ הַרְבֵּה

כְּגוֹן הָרְשָׁעִים הַגְּדוֹלִים מְאד הַמְפֻרְסָמִים, שֶׁהִטְעוּ אֶת הָעוֹלָם

וְהַכּל הָיָה עַל יְדֵי חָכְמָתָם וְשִׂכְלָם

וְעִקָּר הַיַּהֲדוּת הוּא רַק לֵילֵך בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת, בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת

וּלְהִסְתַּכֵּל בְּכָל דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה, שֶׁיִּהְיֶה שָׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

וְלִבְלִי לְהַשְׁגִּיחַ כְּלָל עַל כְּבוֹד עַצְמוֹ

רַק אִם יֵשׁ בָּזֶה כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַך יַעֲשֶׂה, וְאִם לָאו לָאו

וַאֲזַי בְּוַדַּאי לא יִכָּשֵׁל לְעוֹלָם

וַאֲפִילּוּ כְּשֶׁנּוֹפֵל, חַס וְשָׁלוֹם, לִסְפֵקוֹת

וְיֵשׁ שֶׁנְּפִילָתוֹ גְּדוֹלָה מְאד מְאד, רַחֲמָנָא לִצְלָן

שֶׁנּוֹפֵל לִסְפֵקוֹת וְהִרְהוּרִים, וּמְהַרְהֵר אַחַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

אַף עַל פִּי כֵן הַנְּפִילָה וְהַיְרִידָה הִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה

כִּי דַּע, כִּי שׁרֶשׁ כָּל הַבְּרִיאָה הוּא הַכָּבוֹד

כִּי כָל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא לא בְּרָאוֹ אֶלָּא לִכְבוֹדוֹ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כּל הַנִּקְרָא בִּשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו" וְכוּ'

וּמֵאַחַר שֶׁהַכּל נִבְרָא בִּשְׁבִיל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַך

נִמְצָא שֶׁכְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַך הוּא שׁרֶשׁ כָּל הַבְּרִיאָה

וְאַף עַל פִּי שֶׁכֻּלּוֹ אֶחָד

עַל כָּל זֶה בְּהַבְּרִיאָה יֵשׁ חֲלָקִים

וּבְכָל חֵלֶק וְחֵלֶק מֵהַבְּרִיאָה יֵשׁ בּוֹ בְּחִינַת כָּבוֹד מְיֻחָד, שֶׁהוּא שָׁרְשׁוֹ כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת 'בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם

וַהֲלא בְּמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת

אֶלָּא בִּשְׁבִיל שָׂכָר וָענֶשׁ נִבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת'

וּבְכָל מַאֲמָר וּמַאֲמָר יֵשׁ בּוֹ בְּחִינַת כָּבוֹד מְיֻחָד, שֶׁהוּא שָׁרְשׁוֹ

כִּי הַכָּבוֹד הוּא שׁרֶשׁ הַכּל כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת: "וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אמֵר כָּבוֹד"

שֶׁבְּכָל מַאֲמָר מְלֻבָּשׁ בּוֹ כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַך

שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִבְרָא הָעוֹלָם

כִּי 'מְלא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'

וַאֲפִילּוּ בַּעֲבֵרוֹת וּדְבָרִים רָעִים, חַס וְשָׁלוֹם

שֶׁשָּׁם אֵין כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַך, בִּבְחִינַת: "וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לא אֶתֵּן"

שֶׁיֵּשׁ גְּבוּל לְהַכָּבוֹד שֶׁלּא יִתְפַּשֵּׁט לְשָׁם

וְאַף עַל פִּי שֶׁמְּלא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ

עִם כָּל זֶה יֵשׁ גְּבוּל כְּשֶׁמַּגִּיעַ לַמְּקוֹמוֹת הַנַּ"ל, שֶׁלּא יֵצֵא לְשָׁם

בִּבְחִינַת: 'וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לא אֶתֵּן' כַּנַּ"ל

וְיֵשׁ גְּבוּל לְכָל כָּבוֹד וְכָבוֹד, שֶׁמְּלֻבָּשׁ בְּכָל מַאֲמָר וּמַאֲמָר מֵעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת כַּנַּ"ל

שֶׁלּא יִתְפַּשֵּׁט לַמְּקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים כַּנַּ"ל

אֲבָל דַּע, כִּי אַף עַל פִּי כֵן בְּוַדַּאי גַּם הֵם מְקַבְּלִים חִיּוּת מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַך

וַאֲפִילּוּ מְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים אוֹ בָּתֵּי עֲבוֹדָה זָרָה

צְרִיכִין גַּם כֵּן לְקַבֵּל חִיּוּת מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַך

אַך דַּע, כִּי הֵם מְקַבְּלִים מִבְּחִינַת מַאֲמָר סָתוּם, שֶׁהוּא בְּרֵאשִׁית מַאֲמָר סָתוּם

שֶׁהוּא כּוֹלֵל כָּל הַמַּאֲמָרוֹת, וְכֻלָּם מְקַבְּלִים חִיּוּת מִמֶּנּוּ

וְהַכָּבוֹד שֶׁל הַמַּאֲמָר סָתוּם הוּא סָתוּם וְנֶעְלָם בְּתַכְלִית הַהַסְתָּרָה

וּמִשָּׁם הֵם מְקַבְּלִין חִיּוּת

כִּי מִבְּחִינַת הַכָּבוֹד וְהַמַּאֲמָרוֹת הַמִּתְגַּלִּים

אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְקַבֵּל חִיּוּת מִשָּׁם, בִּבְחִינַת: 'וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לא אֶתֵּן' כַּנַּ"ל

רַק מֵהַמַּאֲמָר סָתוּם שֶׁהוּא נִסְתָּר בְּתַכְלִית הַהַסְתָּרָה

מִשָּׁם מְקַבְּלִין חִיּוּת

וְדָבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין, וְאָסוּר לְהַרְהֵר בָּזֶה כְּלָל

וְעַל כֵּן כְּשֶׁאָדָם נוֹפֵל, חַס וְשָׁלוֹם, לִבְחִינַת מְקוֹמוֹת אֵלּוּ

דְּהַיְנוּ לִבְחִינַת מְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים

וְנוֹפֵל לִסְפֵקוֹת וְהִרְהוּרִים וּבִלְבּוּלִים גְּדוֹלִים

וַאֲזַי מַתְחִיל לְהִסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ, וְרוֹאֶה שֶׁרָחוֹק מְאד מִכְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַך

וְשׁוֹאֵל וּמְבַקֵּשׁ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ

מֵאַחַר שֶׁרוֹאֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁרָחוֹק מִכְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַך

מֵאַחַר שֶׁנָּפַל לִמְקוֹמוֹת כָּאֵלּוּ, רַחֲמָנָא לִצְלָן

וְזֶה זֶה עִקָּר תִּקּוּנוֹ וַעֲלִיָּתוֹ

בִּבְחִינַת 'יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה', הַמּוּבָא בִּסְפָרִים

כִּי אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ

זֶה בְּחִינַת הַכָּבוֹד עֶלְיוֹן שֶׁל הַמַּאֲמָר הָעֶלְיוֹן

דְּהַיְנוּ הַמַּאֲמָר סָתוּם בְּרֵאשִׁית כַּנַּ"ל

שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁך חִיּוּת לַמְּקוֹמוֹת הָאֵלּוּ

אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ

בָּזֶה בְּעַצְמוֹ הוּא חוֹזֵר וְעוֹלֶה אֶל הַכָּבוֹד הָעֶלְיוֹן

שֶׁהוּא בְּחִינַת אַיֵּה

שֶׁמִּגּדֶל הַסְתָּרָתוֹ וְהֶעְלֵמוֹ הוּא מְחַיֶּה מְקוֹמוֹת הַלָּלוּ

וְעַכְשָׁו, עַל יְדֵי שֶׁהוּא נָפַל לְשָׁם

וַאֲזַי מְבַקֵּשׁ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ

וּבָזֶה חוֹזֵר וּמְדַבֵּק עַצְמוֹ לְשָׁם, וּמְחַיֶּה אֶת נְפִילָתוֹ

וְעוֹלֶה בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה

וְזֶה בְּחִינַת קָרְבָּן עוֹלָה

שֶׁמְּכַפֵּר עַל הִרְהוּר הַלֵּב

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהָעוֹלֶה עַל רוּחֲכֶם"

'שֶׁעוֹלָה מְכַפֵּר הַהִרְהוּר' .

"לִבִּי סְחַרְחַר"

כִּי יֵשׁ קְלִפָּה

שֶׁהִיא מְעַקֶּמֶת וּמְסַבֶּבֶת הַלֵּב בְּעִקּוּמִים וְסִיבּוּבִים וּבִלְבּוּלִים הַרְבֵּה

וְהִיא בְּחִינַת קְלִפַּת נגַהּ

וְעַל כֵּן נִקְרָא סְחַרְחַר תַּרְגּוּם שֶׁל סָבִיב: 'סְחוֹר סְחוֹר', בְּחִינַת "וְנגַהּ לוֹ סָבִיב"

וְעַל כֵּן כְּתִיב בִּלְשׁוֹן תַּרְגּוּם

וּכְשֶׁאָדָם נוֹפֵל לְשָׁם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים

וַאֲזַי מְבַקֵּשׁ וְצוֹעֵק אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ

וְזֶה בְּעַצְמוֹ תִּקּוּנוֹ

כִּי חוֹזֵר וְשָׁב אֶל הַכָּבוֹד הָעֶלְיוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת אַיֵּה כַּנַּ"ל

"וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעוֹלָה" אַיֵּה הִיא בְּחִינוֹת שֶׂה לְעוֹלָה

לְתַקֵּן וּלְכַפֵּר הִרְהוּר הַלֵּב שֶׁבָּא מִמְּקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים כַּנַּ"ל

אַיֵּה נִתְתַּקֵּן וְעוֹלֶה מִשָּׁם כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינוֹת מַה שֶּׁמּוּבָא בְּסוֹף תִּקּוּנִים

'בְּרֵאשִׁי"ת בָּרָ"א תַּיִ"שׁ

דְּהַיְנוּ הַשֶּׂה לְעוֹלָה, שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל יְדֵי בְּחִינַת אַיֵּה

שֶׁהוּא בְּחִינוֹת בְּרֵאשִׁית מַאֲמָר סָתוּם כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינוֹת תְּשׁוּבָה

כִּי זֶה עִקָּר הַתְּשׁוּבָה

כְּשֶׁאָדָם מְבַקֵּשׁ וּמְחַפֵּשׂ אַחַר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַך

וְרוֹאֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁרָחוֹק מִכְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַך

וּמִתְגַּעְגֵּעַ וְשׁוֹאֵל וּמִצְטַעֵר אַיֵּ"ה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ

וְזֶהוּ בְּעַצְמוֹ תְּשׁוּבָתוֹ וְתִקּוּנוֹ כַּנַּ"ל

וְהָבֵן הֵיטֵב

וְיֵשׁ בָּזֶה עוֹד הַרְבֵּה דְּבָרִים

כִּי כְּשֶׁאָדָם הוֹלֵך בַּדֶּרֶך אוֹ כְּשֶׁהוֹלֵך בַּדְּרָכִים בְּרוּחָנִיּוּת

אֲזַי הַתּוֹרָה הוֹלֶכֶת לְפָנָיו, בִּבְחִינוֹת "בְּהִתְהַלֶּכְך תַּנְחֶה אתָך"

כִּי יֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת

כִּי כָל אֶחָד לְפִי תּוֹרָתוֹ

וְלִפְנֵי כָּל תּוֹרָה יֵשׁ בְּחִינוֹת סְפֵקוֹת הַנַּ"ל

כְּגוֹן בְּחִדּוּשֵׁי תוֹרָה

קדֶם שֶׁמְּחַדְּשִׁין יֵשׁ כַּמָּה סְפֵקוֹת וּבִלְבּוּלִים

קדֶם שֶׁמְּבָרֵר וּמְלַבֵּן הַדָּבָר כָּרָאוּי

וְאֵלּוּ הַסְּפֵקוֹת

הֵם בְּחִינַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע שֶׁהוּא בְּחִינַת נגַהּ

וּכְשֶׁמַּגִּיעַ אֶל הַתּוֹרָה בְּעַצְמָהּ

זֶה בְּחִינַת עֵץ הַחַיִּים וְכוּ'

שַׁיָּך לְעֵיל

וְזֶהוּ בְּחִינוֹת: 'אִם יאמַר לְך אָדָם, הֵיכָן אֱלקֶיך תּאמַר לוֹ: בִּכְרָך גָּדוֹל שֶׁל רוֹמִי'

שֶׁגַּם שָׁם שֶׁמְּלֵאִים גִּלּוּלִים וַעֲבוֹדָה זָרָה, גַּם שָׁם מֻסְתָּר הוּא יִתְבָּרַך כַּנַּ"ל

וְהַכְּלָל כְּשֶׁנּוֹפֵל לְשָׁם, חַס וְשָׁלוֹם

אֲזַי כְּשֶׁמַּתְחִיל לְבַקֵּשׁ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ

בָּזֶה הוּא מְחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ מֵחִיּוּת הַקְּדֻשָּׁה

כִּי חִיּוּת הַקְּלִיפּוֹת הוּא רַק מֵהַהַסְתָּרָה

מַה שֶּׁנִּסְתָּר הַשֵּׁם יִתְבָּרַך שָׁם בְּתַכְלִית הַהַסְתָּרָה

עַד שֶׁאֵין יוֹדְעִין מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַך

כְּלָל אֲבָל תֵּכֶף כְּשֶׁמְּבַקְּשִׁין אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ

נִמְצָא שֶׁיּוֹדְעִין עַל כָּל פָּנִים שֶׁיֵּשׁ אֱלוֹ"קַ יִתְבָּרַך

רַק שֶׁהוּא נִסְתָּר וְנֶעְלָם

וְעַל כֵּן מְבַקְּשִׁין 'אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ'

וּבָזֶה בְּעַצְמוֹ מְחַיֶּה עַצְמוֹ בִּמְקוֹם נְפִילָתוֹ

כִּי אַיֵּה הוּא בְּחִינוֹת מַאֲמָר סָתוּם, שֶׁהֵם מְקַבְּלִין חִיּוּת מִשָּׁם

רַק שֶׁחִיּוּת הַקְּלִיפּוֹת הוּא מֵהַהַסְתָּרָה

אֲבָל הוּא מְחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ בִּבְחִינוֹת חִיּוּת הַקְּדֻשָּׁה בִּמְקוֹם נְפִילָתוֹ

עַל יְדֵי הַבַּקָּשָׁה וְהַחִפּוּשׂ שֶׁמְּחַפֵּשׂ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ כַּנַּ"ל

וְאַחַר כָּך זוֹכֶה לַעֲלוֹת מִשָּׁם לְגַמְרֵי אֶל הַקְּדֻשָּׁה בְּעַצְמָהּ

דְּהַיְנוּ בִּמְקוֹם הִתְגַּלּוּת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַך

כִּי עִקָּר הַקְּדֻשָּׁה שֶׁיִּתְגַּלֶּה כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַך

[זאת הַתּוֹרָה, וְגַם מַאֲמָר הַמַּתְחִיל: אֵלּוּ הַמִּתְפָּאֲרִין עַצְמָן וְכוּ'

וְכָל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בַּדֶּרֶך וְכוּ' כְּגוֹן הִקְשׁוּ וְכוּ' הַכּל אֶחָד

כִּי כָל אֵלּוּ הַמַּאֲמָרִים קְשׁוּרִים זֶה בָּזֶה וְהֵם מְרֻמָּזִים וְנִסְתָּרִים בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

בְּתוֹך הָאַגָּדָה הַפְּלִיאָה מְאד, מַה שֶּׁשָּׁאַל רַבִּי זֵירָא אֶת רַב יְהוּדָה כַּד הֲוֵי בְּדִיחָא דַּעְתֵּהּ, וְאִי בָּעֵי מִנֵּה כָּל חֲלָלֵי דְּעָלְמָא וְכוּ'

וְשָׁאַל אוֹתוֹ כַּמָּה שְׁאֵלוֹת, וְהֵם פְּלִיאוֹת נִשְׂגָּבוֹת מְאד, כְּגוֹן: מַאי טַעֲמָא תּוֹרָא אֲרִיכָא גְּנוּבְתֵהּ וְכוּ', מַאי טַעֲמָא תַּרְנְגוֹלָא מִדְלָא עֵינָא וְכוּ'

וְכָל הַשְּׁאֵלוֹת הַנֶּאֱמָרוֹת שָׁם כֻּלָּם הֵם פְּלִיאוֹת גְּדוֹלוֹת מְאד

וְשָׁם מְרֻמָּז וְנִסְתָּר כָּל הַנַּ"ל

וּמַה שֶּׁמּוּבָא לְעֵיל בְּעִנְיַן שִׂמְחָה וּבְדִיחָא דַּעְתֵּהּ

שַׁיָּך גַם כֵּן לָזֶה, וּמְרֻמָּז גַם כֵּן בָּאַגָּדָה הַנַּ"ל שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם בְּעֵת שֶׁהָיָה בְּדִיחָא דַּעְתֵּהּ

גַּם מַה שֶּׁמּוּבָא בַּמַּאֲמָר הַזֶּה עַל פָּסוּק: "וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעלָה", מְרֻמָּז בָּאַגָּדָה הַנַּ"ל, שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם: 'אִי בָּעֵי מִנֵּהּ כָּל חֲלָלֵי דְּעָלְמָא' זֶה סוֹד בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי שֶׁהוּא כִּבְיָכוֹל פָּנוּי מֵאֱלקוּתוֹ יִתְבָּרַך

וּבֶאֱמֶת בְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר שֶׁלּא יִהְיֶה שָׁם גַם כֵּן הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

כִּי אִם כֵּן מֵהֵיכָן יְקַבֵּל חִיּוּת

אַך זֶהוּ בְּחִינַת הַנַּ"ל, שֶׁמְּקַבֵּל חִיּוּת מִבְּחִינַת מַאֲמָר סָתוּם, בְּחִינַת בְּרֵאשִׁית וְכוּ'

גַּם מַה שֶּׁמּוּבָא לְקַמָּן בְּעִנְיַן יִרְאָה 'יָרֵא שַׁבָּת', שַׁיָּך גַם כֵּן לְכָאן

כִּי כָל יִרְאָה יֵשׁ לָהּ מַאֲמָר וְכוּ', וְיֵשׁ מַאֲמָר שֶׁכּוֹלֵל כֻּלָּם וְכוּ' כַּנַּ"ל

גַּם מַה שֶּׁמּוּבָא לְקַמָּן בְּעִנְיַן הַשְׁגָּחָה

שַׁיָּך גַּם כֵּן לָזֶה עַל אַגָּדָה הַנַּ"ל.

מַאי טַעֲמָא תַּרְנְגוֹלָא מִדְלֵי עֵינָא

וְלא זָכִינוּ לִשְׁמעַ בֵּאוּר כָּל זֶה]
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יג - לְהַמְשִׁיךְ הַשְׁגָּחָה שְׁלֵמָה
...אשרי העם ידעי תרועה וכו' [עיין בסוף הספר כל התורה הזאת מכת"י רבינו ז"ל בעצמו בנוסח אחר] א. להמשיך השגחה שלמה אי אפשר אלא עד שישבר תאוות ממון ושבירתה הוא על ידי צדקה כי איתא בזוהר 'רוחא נחת לשכך חמימא דלבא וכד נחת רוחא לבא מקבל לה בחדוה דנגונא דליואי' 'רוחא' זה בחינת צדקה שהוא רוח נדיבה על ידו מקררין חמימות תאוות ממון וזה בחינת: "יבצר רוח נגידים" שהרוח ממעט תאוות הנגידות והעשירות 'נגונא דליואי' זה בחינת משא ומתן באמונה ששמח בחלקו ואינו אץ להעשיר כי...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לג - וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה
...על כל הטובה "ויחד יתרו על כל הטובה" וכו' ואמרו רבותינו זכרונם לברכה, 'שנעשה בשרו חדודין חדודין' כי כל השמחות הם רק בשעתן כגון, למשל שמחה של חתנה או ברית השמחה הוא רק בשעתן ואם יסתכל על הסוף, אין שום שמחה בעולם, כי סוף אדם [למות] וכו' אבל אם יסתכל על הסוף של הסוף אז יש לו לשמח מאד כי סוף כל סוף, דהינו התכלית הוא טוב מאד והנה זהו רק מצד הנשמה, שמצדה המות טוב מאד כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: "והנה טוב מאד" זה [מלאך המוות] וכו' כי הוא טוב מאד, שעל...
שיחות הר"ן - אות רכה - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...כשהיה באומאן שאל אותו אחד אם אפשר לידע חכמת הקבלה בלי תעניתים ומקואות כי אחד אמר שאי אפשר לידע הקבלה כי אם וכו' השיב: אפשר לידע החכמה בלא הנ"ל כי הוא חכמה וכו' ואמר אז שמה שקשה להבין ספר ה"עץ חיים וכו' הוא מחמת שלא נכתב כסדר ואמר שבמקום שחכמת הפילוסופיא מסתימת שם מתחיל [חכמת האמת שהוא] חכמת הקבלה [פרוש כי הפילוסופים לא חקרו כי אם עד הגלגלים ומשם ולמעלה אין יודעים מאומה וגם בהחכמות שמהגלגלים ולמטה גם כן הם נבוכים מאד ברבם ככלם כידוע להם בעצמם וחכמת...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה א - תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶא לְיוֹם חַגֵּנוּ
...בכסא ליום חגנו א. כי איש הישראלי נברא, שיהיה לו ממשלה על המלאכים וזה התכלית והסוף של ישראל כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה . 'עתידין צדיקים, שיהיה מחצתן לפנים ממלאכי השרת' שנאמר: "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל" שהמלאכים יצטרכו לשאל מישראל, כשירצו לידע מה פעל אל וצריך כל אחד לראות, שיבוא לזה התכלית, שיהיה לו ממשלה על מלאכים אך צריך לשמר עצמו מאד ולראות, שיהיה לו כח לעמד בממשלה זו שלא יקנאו בו מלאכי השרת ויפילו אותו, חס ושלום כי המלאכים מתקנאים...
שיחות הר"ן - אות פח
...הדבור מהגלות בחינת "פה סח" כידוע שזה עקר בחינת יציאת מצרים שיצא הדבור מהגלות והשלחן הוא בחינת הדבור בחינת: "וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'" 'וידבר אלי' דיקא כי עקר הפרנסה והאכילה שהוא בחינת שלחן הוא משם מבחינת דבור בחינת: "כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" וכשאין הדבור בגלות אז השלחן שהוא בחינת דבור בבחינת פנים בבחינת: "וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'" דיקא בחינת פנים ועל כן בשבת הגדול שאז הוא קדם יציאת מצרים אזי הוא בחינת הפיכת השלחן שמרמזין שהדבור...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עה - יְבָרְכֵנוּ אֱלקִים וְיִירְאוּ אתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ
...יברכנו אלהים וייראו אתו כל אפסי ארץ דהנה, יש מדת נצחון ומחלקת ומלחמה ומהיכן בא מדה זו ? מדמים שעדין לא עבד בהם השם יתברך כמו שכתוב: "ויז נצחם" ופרש רש"י: 'דמים' 'ולא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום' וכו' ובמחלקת יש בחינת העושה שלום והוא בחינת העלאת מיין נוקבין למשל, כשנופל לאדם איזה קשיא, הוא בחינות מחלקת והתרוץ, הוא בחינת העושה שלום והוא העלאת מיין נוקבין ולפעמים, שלום עושה שלום במקום אחר והוא העלאת מיין נוקבין למקום אחר ותורה...
חיי מוהר"ן - קיא - מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו
...קיא והיה רגיל לספר הרבה מענין מחשבותיו שהיו לו אז בימי נעוריו בעת שעסק בעבודתו. שציר בדעתו שאינו רוצה להיות מפרסם בשום אפן ולא היה רוצה להיות מקבל כלל והיו לו כמה וכמה מחשבות בענין זה איך שיעלים עצמו מן העולם ומהיכן תהיה פרנסתו. ולפעמים היו לו מחשבות שיחזר על הפתחים ואיש לא ידע ממנו אות קיב אחר כך נכנס למעדוועדיווקע. ושם נתקבצו כמה אנשי כפרים, ועשו לו מעמד קבוע לתן לו אחד רענדל [סוג מטבע] בכל שבוע. וישב שם במעדוועדיווקע בהשקט ושלוה קצת ושם התחילו...
ארץ ישראל ומשה רבנו
...נפש, על הצדיק להורות לאדם לא למסור את נפשו. אך על האדם למסור את נפשו. לכאורה, אנוס רחמנא פתריה. אז מדוע למסור את נפשו? נא להשיב לפי התורה הזאת breslev.eip.co.il/?key=337 בעניין החשק חושק והנחשק. כיצד התורה הנ"ל קשורה לעניין המסירות נפש? ובעניין משה רבנו. כיצד ומדוע ארץ ישראל היא בחינת ראש השנה של רבי נחמן מברסלב. וכיצד משה היה צריך לפעול בעניין הכניסה לארץ מבחינת המסירות נפש. * באותו עניין: הציטוט המקורי breslev.eip.co.il/?key=568 וגם למדנו כמה צריכין...
שיחות הר"ן - אות קכא
...בכונה ובכחות כמבאר בספריו הרבה שצריכין להכריח עצמו מאד לתפילה ולהתפלל בכל כחו ואמר: שתפילה שלכם בכח הוא כמו שמשכתי אני את החבל עם האנקיר כשהייתי על הספינה הינו בהיותו על הספינה היה פעם אחד בשעת הדחק שהיו מכריחים את כל אנשי הספינה שימשכו בכל כחם את החבל הנ"ל והייתי מושך בכל כחי החבל אבל באמת לא הכנסתי שום כח רק היה לפנים כי הכרחתי להראות לפניהם כאלו אני מושך בכל כחי כך הוא התפילה שלכם בכח ובכונה כלומר שעדין אין אנו מכניסין כל כחנו באמת לתוך התפילה
שיחות הר"ן - אות פה
...יסע לשם השיב לו: כשרואה אדם נסיעה לפניו אין לו להתעקש למנע מזה לישב בביתו דוקא כי בכל מקום שאדם נוסע לשם הוא מתקן שם איזה דבר רק שיזהר להיות שמור מן העברה חס ושלום אבל כשהוא רק שמור מן העברה חס ושלום אזי כל אדם מתקן בכל מקום שהוא נוסע לשם אפילו איש פשוט לגמרי כי בכל מקום שהאדם בא לשם, הוא עושה שם בודאי איזה דבר שבקדשה על כל פנים כי מתפלל שם ואוכל שם ומברך על אכילתו לפניו ולאחריו וכיוצא בזה כי בודאי איש ישראלי אפילו הפחות שבפחותים, על כל פנים הוא...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1875 שניות - עכשיו 23_06_2025 השעה 18:33:17 - wesi2