ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - סו - שיחות השיך לספורי מעשיות
אות סו שיך לענין הנדפס בסוף ספורי מעשיות המתחיל דע שיש שני מיני פלטין באחד דר מלך ובאחד דר עבד וכו' כשעובדין השם ועדין הוא בבחינת עבד עדין הוא בבחינת ארור חס ושלום ויש בחינת עבד בקדשה בחינת משה עבד ה' ודע שיש מצוה שעל ידה יוצאים מבחינת עבד והיא מצות פדיון שבויים אות סז שיך להשיחה הנדפסת בסוף ספורי מעשיות המתחיל הפליג מאד בגדלת השם יתברך. ושם חסר קצת ולא נכתב כראוי וכן צריך להיות. בהיותו יושב על העגלה בעת שנסעתי עמו מפה ברסלב לאומין להסתלק שם, ענה ואמר השם יתברך גדול מאד ואין יודעים כלל וכו'. ואמר [בלשון אשכנז בזו הלשון: גאט איז גרויס ומשך תבת גרויס [גדול] בנעימות נפלא למעלה ואי אפשר לציר זאת בכתב כלל] [השם יתברך גדול אין יודעים כלל נעשים דברים כאלו בעולם אין יודעים כלל] ושאלתי אותו הלא כבר אמרתם שעתה נודע לכם ענין תכלית הידיעה אשר לא נדע וכו' השיב [מאז שיצאתי מברסלב עד כאן כבר גם איני יודע]. [כל זה אמר בשעת השיחה הנ"ל ואז לא היה כי אם שעה קלה מעת שיצא מברסלב ואם אתה בקי קצת בעמקות שיחותיו הקדושות תבין מזה מעט עצם גדלתו כי כבר אמר שהאינו יודע שלו גדול ביותר וכו' ועתה התפאר שבשעה קלה כזו שוב אינו יודע כלל] אות סח שיך להשיחה לענין דוקטוריא שצריכים להתרחק מהם מאד בתכלית הרחוק עין שם בסימן נ'. ואמר שמי שיש לו חולה בתוך ביתו חס ושלום אם היה אחד בא אצלו והיה אומר לו שיתן להחולה הכאה גדולה עם עץ עב שקורין דרוק בודאי היה נבהל מזה והרי כשמוסר את החולה ביד הדוקטור הרי הוא כמוסר אותו לרוצח ממש. כי רפואותיו בודאי יזיקו לו יותר מהכאת הרוצח ואיך יתרצה להמית החולה בידים. וכי בשביל שהוא מכרח לעשות איזה דבר להחולה להשתדל בהצלתו על כן הוא מוסרו להדוקטור אם כן יקרא אחד שיכה את החולה תכף מכת רציחה והבן היטב. [ומה שרבנו זכרונו לברכה נסע בעצמו ללמברג ועסק שם ברפואות יש בזה סודות ודברים נסתרים מאד כי לא היתה כונתו כלל במה שנסע לשם בשביל הרפואות רק בשביל דברים אחרים הידועים לו. וכמו שכל הנסיעות שלו היו פליאות נעלמות ונשגבות כמו הנסיעה לקאמיניץ ולנווריטש ולשאריגראד וכיוצא בהם המזכרים קצת בדברינו, כי היה לו בזה סודות נוראות מאד הנעלמות מעין כל חי. ] וכמו שפעם אחת כשבא מהדרכים הנ"ל ספר איזה מעשה נוראה [מזבוב ועכביש] המבאר בספורי מעשיות ואמר שזאת המעשה מבארת ענין הנסיעה שלו ובאמת הדבר סתום וחתום מאד כי מי יוכל לעמד בסוד המעשיות שספר, או בסוד הנסיעות וההנהגות הנפלאות הנעלמות שלו. וכמו כן היתה הנסיעה שלו ללמברג ומאחר שיצא ובא לשם היה מכרח מן השמים לעסק שם ברפואות מטעמים וסודות הידועים לו. אבל כשבא משם אז דיקא הרבה לספר ביותר מהרחקת הרפואות ואמר אז כמה תורות משיחות הר"ו על זה וגם מקדם שנסע ללעמבערג היה מדבר מענין זה אבל אחר כך היה מדבר הרבה מאד מזה להתרחק מהם בתכלית הרחוק] אות סט השיחה הנדפסת בסוף ספורי מעשיות [שיחות הר"ו נ"ח] המתחלת יש דבר שפורח במחשבה זאת השיחה שמעתי ממנו על העגלה קדם שאמר התורה של דיו לעבד להיות כרבו, בחינת דיו על הספר עין שם [בלקוטי א' בסימן קצ"ב]. ומעשה שהיה כך היה שנסעתי עמו על העגלה ללוותו כשנסע לטשעהרין על שבת שירה ואז בדרך אמר שפרח לפניו באותו הרגע איזה דבר, ואמר אז ענין הנ"ל. ואז דבר עמי הרבה וחזק אותי ונחם אותי אז הרבה בדברים ערבים ונעימים, והשיב את נפשי מאד, ואמר לי הלא הכל יתבטלו לפני הנחת רוח שיהיה לך וכי זה מלאכה לעשות טובה להאדם בעולם הבא לבד אלא שגם בעולם הזה יהיה טוב לו עד שמרבוי ההתקרבות שקרב אותי אז והתגלות האהבה בדברים מתוקים שדבר עמי נתעוררו אצלי דמעות לבכות מחמת שמחה אות ע שיך לשיחות שאחר ספורי מעשיות [שיחות הר"ו ע"ד] מה שכתוב שם שצריכין בתפילה לעשות לעצמו רגז וכו' ואמר שזה בחינת לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע ירגיז דיקא לשון רגז שצריכין לעשות לעצמו רגז בקדשה כנ"ל לענין תפילה
אות סו

שַׁיָּךְ לָעִנְיָן הַנִּדְפָּס בְּסוֹף סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת הַמַּתְחִיל דַּע שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי מִינֵי פָּלָטִין בְּאֶחָד דָּר מֶלֶךְ וּבְאֶחָד דָּר עֶבֶד וְכוּ'

כְּשֶׁעוֹבְדִין הַשֵּׁם וַעֲדַיִן הוּא בִּבְחִינַת עֶבֶד

עֲדַיִן הוּא בִּבְחִינַת אָרוּר חַס וְשָׁלוֹם

וְיֵשׁ בְּחִינַת עֶבֶד בִּקְדֻשָּׁה בְּחִינַת משֶׁה עֶבֶד ה'

וְדַע שֶׁיֵּשׁ מִצְוָה שֶׁעַל יָדָהּ יוֹצְאִים מִבְּחִינַת עֶבֶד

וְהִיא מִצְוַת פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים

אות סז

שַׁיָּךְ לְהַשִּׂיחָה הַנִּדְפֶּסֶת בְּסוֹף סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת הַמַּתְחִיל הִפְלִיג מְאד בִּגְדֻלַּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

וְשָׁם חָסֵר קְצָת וְלא נִכְתַּב כָּרָאוּי וְכֵן צָרִיךְ לִהְיוֹת.

בִּהְיוֹתוֹ יוֹשֵׁב עַל הָעֲגָלָה בְּעֵת שֶׁנָּסַעְתִּי עִמּוֹ מִפּה בְּרֶסְלַב לְאוּמֶין לְהִסְתַּלֵּק שָׁם, עָנָה וְאָמַר

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גָּדוֹל מְאד וְאֵין יוֹדְעִים כְּלָל וְכוּ'.

וְאָמַר [בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן: גָּאט אִיז גְּרוֹיס וּמָשַׁךְ תֵּבַת גְּרוֹיס [גָּדוֹל] בִּנְעִימוּת נִפְלָא לְמַעְלָה וְאִי אֶפְשָׁר לְצַיֵּר זאת בִּכְתָב כְּלָל]

[הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גָדוֹל אֵין יוֹדְעִים כְּלָל

נַעֲשִׂים דְּבָרִים כָּאֵלּוּ בָּעוֹלָם אֵין יוֹדְעִים כְּלָל]

וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ הֲלא כְּבָר אֲמַרְתֶּם שֶׁעַתָּה נוֹדַע לָכֶם עִנְיַן תַּכְלִית הַיְדִיעָה אֲשֶׁר לא נֵדַע וְכוּ'

הֵשִׁיב [מֵאָז שֶׁיָּצָאתִי מִבְּרֶסְלֶב עַד כַּאן כְּבָר גַּם אֵינִי יוֹדֵעַ].

[כָּל זֶה אָמַר בִּשְׁעַת הַשִּׂיחָה הַנַּ"ל

וְאָז לא הָיָה כִּי אִם שָׁעָה קַלָּה מֵעֵת שֶׁיָּצָא מִבְּרֶסְלַב

וְאִם אַתָּה בָּקִי קְצָת בְּעַמְקוּת שִׂיחוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת

תָּבִין מִזֶּה מְעַט עצֶם גְּדֻלָּתוֹ

כִּי כְּבָר אָמַר שֶׁהָאֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁלּוֹ גָּדוֹל בְּיוֹתֵר וְכוּ'

וְעַתָּה הִתְפָּאֵר שֶׁבְּשָׁעָה קַלָּה כָּזוֹ שׁוּב אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל]

אות סח

שַׁיָּךְ לְהַשִּׂיחָה לְעִנְיַן דּוֹקְטוֹרְיָא שֶׁצְּרִיכִים לְהִתְרַחֵק מֵהֶם מְאד בְּתַכְלִית הָרִחוּק עַיֵּן שָׁם בְּסִימָן נ'.

וְאָמַר שֶׁמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חוֹלֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ חַס וְשָׁלוֹם

אִם הָיָה אֶחָד בָּא אֶצְלוֹ וְהָיָה אוֹמֵר לוֹ שֶׁיִּתֵּן לְהַחוֹלֶה הַכָּאָה גְּדוֹלָה עִם עֵץ עָב שֶׁקּוֹרִין דְּרוּק

בְּוַדַּאי הָיָה נִבְהָל מִזֶּה

וַהֲרֵי כְּשֶׁמּוֹסֵר אֶת הַחוֹלֶה בְּיַד הַדּוֹקְטוֹר

הֲרֵי הוּא כְּמוֹסֵר אוֹתוֹ לְרוֹצֵחַ מַמָּשׁ.

כִּי רְפוּאוֹתָיו בְּוַדַּאי יַזִּיקוּ לוֹ יוֹתֵר מֵהַכָּאַת הָרוֹצֵחַ

וְאֵיךְ יִתְרַצֶּה לְהָמִית הַחוֹלֶה בְּיָדַיִם.

וְכִי בִּשְׁבִיל שֶׁהוּא מֻכְרָח לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה דָּבָר לְהַחוֹלֶה לְהִשְׁתַּדֵּל בְּהַצָּלָתוֹ

עַל כֵּן הוּא מוֹסְרוֹ לְהַדּוֹקְטוֹר

אִם כֵּן יִקְרָא אֶחָד שֶׁיַּכֶּה אֶת הַחוֹלֶה תֵּכֶף מַכַּת רְצִיחָה

וְהָבֵן הֵיטֵב.

[וּמַה שֶּׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה נָסַע בְּעַצְמוֹ לְלֶמְבֶּרְגְּ וְעָסַק שָׁם בִּרְפוּאוֹת יֵשׁ בָּזֶה סוֹדוֹת וּדְבָרִים נִסְתָּרִים מְאד

כִּי לא הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ כְּלָל בַּמֶּה שֶׁנָּסַע לְשָׁם בִּשְׁבִיל הָרְפוּאוֹת

רַק בִּשְׁבִיל דְּבָרִים אֲחֵרִים הַיְדוּעִים לוֹ.

וּכְמוֹ שֶׁכָּל הַנְּסִיעוֹת שֶׁלּוֹ הָיוּ פְּלִיאוֹת נֶעְלָמוֹת וְנִשְׂגָּבוֹת כְּמוֹ הַנְּסִיעָה לְקַאמֶינִיץ וּלְנָוְורִיטְשׁ וּלְשַׁארִיגְרַאד וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם הַמֻּזְכָּרִים קְצָת בִּדְבָרֵינוּ, כִּי הָיָה לוֹ בָּזֶה סוֹדוֹת נוֹרָאוֹת מְאד הַנֶּעְלָמוֹת מֵעֵין כָּל חָי. ]

וּכְמוֹ שֶׁפַּעַם אַחַת כְּשֶׁבָּא מֵהַדְּרָכִים הַנַּ"ל סִפֵּר אֵיזֶה מַעֲשֶׂה נוֹרָאָה [מִזְּבוּב וְעַכָּבִישׁ] הַמְבאָר בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת

וְאָמַר שֶׁזּאת הַמַּעֲשֶׂה מְבָאֶרֶת עִנְיַן הַנְּסִיעָה שֶׁלּוֹ

וּבֶאֱמֶת הַדָּבָר סָתוּם וְחָתוּם מְאד

כִּי מִי יוּכַל לַעֲמד בְּסוֹד הַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁסִּפֵּר, אוֹ בְּסוֹד הַנְּסִיעוֹת וְהַהַנְהָגוֹת הַנִּפְלָאוֹת הַנֶּעְלָמוֹת שֶׁלּוֹ.

וּכְמוֹ כֵן הָיְתָה הַנְּסִיעָה שֶׁלּוֹ לְלֶמְבֶּרְגְּ

וּמֵאַחַר שֶׁיָּצָא וּבָא לְשָׁם הָיָה מֻכְרָח מִן הַשָּׁמַיִם לַעֲסֹק שָׁם בִּרְפוּאוֹת מִטְּעָמִים וְסוֹדוֹת הַיְדוּעִים לוֹ.

אֲבָל כְּשֶׁבָּא מִשָּׁם אָז דַּיְקָא הִרְבָּה לְסַפֵּר בְּיוֹתֵר מֵהַרְחָקַת הָרְפוּאוֹת

וְאָמַר אָז כַּמָּה תוֹרוֹת מִשִּׂיחוֹת הָרַ"ו עַל זֶה

וְגַם מִקּדֶם שֶׁנָּסַע לְלֶעמְבֶּערְג הָיָה מְדַבֵּר מֵעִנְיַן זֶה

אֲבָל אַחַר כָּךְ הָיָה מְדַבֵּר הַרְבֵּה מְאד מִזֶּה לְהִתְרַחֵק מֵהֶם בְּתַכְלִית הַרִחוּק]

אות סט

הַשִּׂיחָה הַנִּדְפֶּסֶת בְּסוֹף סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת [שִׂיחוֹת הָרַ"ו נ"ח]

הַמַּתְחֶלֶת יֵשׁ דָּבָר שֶׁפּוֹרֵחַ בַּמַּחֲשָׁבָה

זאת הַשִּׂיחָה שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ עַל הָעֲגָלָה קדֶם שֶׁאָמַר הַתּוֹרָה שֶׁל דַּיּוֹ לְעֶבֶד לִהְיוֹת כְּרַבּוֹ, בְּחִינַת דְּיוֹ עַל הַסֵּפֶר עַיֵּן שָׁם [בְּלִקּוּטֵי א' בְּסִימָן קצ"ב].

וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה

שֶׁנָּסַעְתִּי עִמּוֹ עַל הָעֲגָלָה לְלַוּוֹתוֹ כְּשֶׁנָּסַע לִטְשֶׁעהרִין עַל שַׁבַּת שִׁירָה

וְאָז בַּדֶּרֶךְ אָמַר שֶׁפָּרַח לְפָנָיו בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע אֵיזֶה דָּבָר, וְאָמַר אָז עִנְיָן הַנַּ"ל.

וְאָז דִּבֵּר עִמִּי הַרְבֵּה וְחִזֵּק אוֹתִי וְנִחַם אוֹתִי אָז הַרְבֵּה בִּדְבָרִים עֲרֵבִים וּנְעִימִים, וְהֵשִׁיב אֶת נַפְשִׁי מְאד, וְאָמַר לִי

הֲלא הַכּל יִתְבַּטְּלוּ לִפְנֵי הַנַּחַת רוּחַ שֶׁיִּהְיֶה לְךָ

וְכִי זֶה מְלָאכָה לַעשׂוֹת טוֹבָה לְהָאָדָם בָּעוֹלָם הַבָּא לְבַד

אֶלָּא שֶׁגַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה יִהְיֶה טוֹב לוֹ

עַד שֶׁמֵּרִבּוּי הַהִתְקָרְבוּת שֶׁקֵּרֵב אוֹתִי אָז וְהִתְגַּלּוּת הָאַהֲבָה בִּדְבָרִים מְתוּקִים שֶׁדִּבֵּר עִמִּי

נִתְעוֹרְרוּ אֶצְלִי דְּמָעוֹת לִבְכּוֹת מֵחֲמַת שִׂמְחָה

אות ע

שַׁיָּךְ לַשִּׂיחוֹת שֶׁאַחַר סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת [שִׂיחוֹת הָרַ"ו ע"ד]

מַה שֶּׁכָּתוּב שָׁם שֶׁצְּרִיכִין בַּתְּפִילָּה לַעֲשׂוֹת לְעַצְמוֹ רגֶז וְכוּ'

וְאָמַר שֶׁזֶּה בְּחִינַת לְעוֹלָם יַרְגִּיז אָדָם יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר הָרָע

יַרְגִּיז דַּיְקָא לְשׁוֹן רגֶז

שֶׁצְּרִיכִין לַעֲשׂוֹת לְעַצְמוֹ רגֶז בִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל לְעִנְיַן תְּפִילָּה
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סז - בְּרֵאשִׁית לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל
...סז - בראשית לעיני כל ישראל [חבור התחלת התורה בסופה] "בראשית לעיני כל ישראל" כי יש עננין דמכסין על עינא, שהם רומי רבתי ורומי זעירתא כמובא: "ושבו העבים אחר הגשם" 'זה מאור עינים, שהולך אחר הבכיה' כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, שעל ידי הבכי הולך ומסתלק מאור עינים וזה בחינת שקיעת האור במערב כי במזרח חמה זורחת ובמערב שוקעת נמצא שמערב הוא שקיעת האור וכל זה על ידי בחינת הבכי, שעל ידו מסתלק מאור העינים כנ"ל שזה בחינת שקיעת האור כנ"ל כי מערב ראשי תבות: "רחל מבכה על בניה" כי שכינה במערב והשכינה בוכה ומיללת...
גשר צר מאוד - לא לפחד כלל - חלק 2
...- חלק 2 * גשר צר מאוד - לא לפחד כלל - חלק 1. ויש גם את הבחינה של breslev.eip.co.il/?key=223 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מו - מסירת נפש יש לכל אחד ואחד מישראל בכל יום ובכל שעה ומזה יבין המשכיל הנמשל מאליו על כל המניעות וההסתות ופתויים שהם בחינת חומות, שיש על אוצר של יראת שמים שבאמת אינם כלום והעקר לב חזק ואמיץ ואז אין לו שום מניעה ובפרט המניעות בגשמיות, כגון מחמת ממון או שמונע אותו אשתו ובניו וחותנו או אביו ואמו וכו', וכיוצא הם כלם בטלים ומבטלים למי שלבו חזק ואמיץ להשם יתברך וגם אפילו גבורה של הגבורים...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רפג - יֵשׁ שְׁנֵי צַדִּיקִים שֶׁהֵם מִשּׁרֶשׁ אֶחָד
...אחד [שמעתי בשמו איזה דברים יקרים מתורה נפלאה אך כפי הנראה שחסר מהם הרבה אך אף על פי כן ארשם מה ששמעתי] דע כי יש שני צדיקים שהם משרש אחד ואף על פי כן יש ביניהם מחלקת זה מחמת שאחד משנה מדתו שבשרשו וזה בחינת מחלקת שבין שאול ודוד כי כתיב "אך טוב וחסד ירדפוני" 'הינו טוב הינו חסד אלא טוב טובה כליל בגוה חסד דאתפשט לבר' וזה בחינת שני צדיקים ששניהם משרש אחד רק שזה בחינת טוב 'שטובה כליל בגוה' דהינו שאינו מגלה תורתו לאחרים והשני הוא בחינת חסד דאתפשט לבר שמגלה תורתו לאחרים שזהו בחינת חסד בחינת: "ותורת ח
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלב - הַלְלוּ אֶת ה' מִן הַשָּׁמַיִם וְכוּ'
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלב - הללו את ה' מן השמים וכו' בשעה שאומר: "הללו את ה' מן השמים וכו' הללוהו כל מלאכיו הללוהו כל צבאיו" וכו' אזי האדם קורא לכלם ומצוה לכלם שיהללו את ה' ומזה ראוי לאדם להתעורר לתפילה בכונת הלב מאחר שבתפילתו קורא לכל העולמות להללו ולשבחו יתברך
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קל - כָּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ יִצְרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ
...גדול ממנו כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו על ידי ענווה נצול מניאוף וזוכה לשמירת הברית כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה . 'כל המתגאה לסוף נכשל באשת איש' שנאמר: "ואשת איש נפש יקרה תצוד" וזה פרוש הסמיכות: "והאיש משה ענו מאד" וכו' לפסוק: "ותדבר אהרון ומרים במשה" כי הם דברו על אודות האשה הכושית אשר לקח כי 'כושית על שם יפיה נקראת' והם אמרו שלקחה לשם יפי ועל כן דברו על הפרישות כי הם לא רצו להאמין שאפשר להיות פרוש ועל זה השיבה התורה וסמכה תכף, "והאיש משה ענו מאד מכל האדם" כי על ידי שהיה 'ענו מכל האדם' היה...
שיחות הר"ן - אות פז
...הימים נוראים ראוי שיהיה לנו אתרוג נאה כי אמרי אנשי: 'כל נער יש לו אשה נאה' והאתרוג הוא בחינת אשה כמו שכתוב בזוהר שהאתרוג הוא בחינת: "כלך יפה רעיתי ומום אין בך" ובימים נוראים ישראל הם בבחינת נער כי אזי הם בבחינת: "והנה נער בוכה" מיד: "ותחמל עליו" כמו שכתוב בתקונים ועל כן ראוי שיהיה לישראל אתרוג נאה כנ"ל ומי שבוכה ביותר ונכנס ביותר בבחינת "נער בוכה" ראוי שיהיה לו אתרוג נאה ביותר כנ"ל כי זה שאומרים העולם שכל נער יש לו אשה נאה זה יש להבין כי עקר השכל הוא מהמח והמח שואב ממח שבעצמות שהוא נשקה על ידי לחות...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנה - כְּשֶׁהָאָדָם הוּא מַאֲמִין בְּהַצַּדִּיק בְּלִי שׁוּם דַּעַת
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנה - כשהאדם הוא מאמין בהצדיק בלי שום דעת כשהאדם הוא מאמין בהצדיק בלי שום דעת אפשר לו לפל מהאמונה כי מאמונה לבד אפשר לפל אבל אם יש לו גם דעת שמבין גם בהדעת אזי אי אפשר לו לפל
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצה - בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצה - בצר הרחבת לי בצר הרחבת לי הינו שגם אפילו בהצרה בעצמה, השם יתברך מרחיב לנו כי אם יסתכל האדם על חסדי ה' יראה שאפילו בעת שהשם יתברך מצר לו גם בהצרה בעצמה, השם יתברך מרחיב לו, ומגדיל חסדו עמו וזה: "בצר הרחבת לי", הינו אפילו בתוך הצרה בעצמה נתת לי הרחבה בתוכה מלבד מה שאנו מצפים שהשם יתברך יושיענו בקרוב מכל הצרות וייטיב עמנו מאד אך אפילו גם בהצרה בעצמה מרחיב לנו
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רמב - יֵּשׁ בְּחִינַת 'אֲרִיך אַנְפִּין בַּקְּלִפָּה'
...בקלפה' דע שיש בחינת 'אריך אנפין בקלפה' . ומי שפוגע באשה מבחינה זו קשה לו להנצל מהרהור ואף אם יעצים עיניו, אף על פי כן בכל צד שיפנה תזדמן לו כי היא בחינת 'אריך אנפין של הקלפה', שהם פנים ארכים ועל כן בכל צד שיפנה תזדמן לו ודע שצדקה הוא סגלה גדולה ומועלת מאד להנצל מהרהורי ניאוף אך אף על פי כן אסור לסמך על זה ולהיות מערב עם הנשים ולהרבות שיחה עמהם חס ושלום רק שאינו מזיק לו כל כך וזהו: 'ויהיו עניים בני ביתך ואל תרבה שיחה עם האשה' הינו שאף שאתה עושה צדקה ועניים הם בני ביתך אף על פי כן אל תרבה וכו' כ
שיחות הר"ן - אות רצ - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רצ - שיחות מורנו הרב רבי נחמן שמעתי בשמו, שהצדיק הגדול בהדבור שהוא מדבר, נכללין בו כל הדבורים הצריכין אל כל ישראל וכל הדברים שצריך כל אחד מישראל וזהו: "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל" שהדבורים שדבר משה נעשה ממנו דברים אל כל ישראל כי כל אחד מישראל מצא בו מה שצריך כנזכר לעיל
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1400 שניות - עכשיו 01_12_2025 השעה 00:15:08 - wesi2