ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨סיפורי מעשיות - מעשה ד - מעשה ממלך שגזר שמד
פעם אחת היה מלך וגזר על המדינה גרוש בגזרות שמד שמי שירצה לשאר במדינה ימיר דתו ואם לאו יהיה נתגרש מהמדינה והיו קצת מהם שהפקירו כל רכושם ועשירות שלהם ויצאו משם בדלות כדי לשאר באמונה שיהיו ישראלים וקצת מהם חסו על רכושם ועשירותם ונשארו שם והיו אנוסים בצנעא היו נוהגים דת יהודית ובפרהסיא לא היו רשאים [לנהג כמו יהודים] ומת המלך, ונעשה בנו מלך והתחיל לנהג המדינה ביד רמה וכבש כמה מדינות והיה חכם גדול ומחמת שהיה מחזיק בתקף ידו את השרי מלוכה, יעצו עליו ונתקשרו לפל עליו ולהכרית אותו ואת זרעו והיה בין השרים אחד מהאנוסים וישב עצמו: הלא מפני מה אני אנוס? מחמת שהייתי חס על הוני ורכושי עכשו שיהיה המדינה בלא מלך יהיה איש את רעהו חיים בלעו כי אי אפשר שיהיה מדינה בלא מלך על כן יעץ בעצמו לילך ולהגיד למלך בלי ידיעתם והלך והגיד למלך, שנתקשרו עליו כנ"ל והלך המלך ונסה אם אמת הדבר, וראה שהוא אמת והעמיד שומרים באותו לילה שנפלו עליו תפסו אותם, ודן אותם כל אחד כפי משפטו ענה המלך ואמר להשר האנוס הנ"ל: איזה כבוד אתן לך בשביל זה שהצלתני ואת זרעי? אם אמר לעשות אותך שר, הרי אתה בלא זה שר ואם לתן לך מעות, יש לך אמר איזה כבוד אתה רוצה, ואעשה לך ענה האנוס ואמר: אבל תעשה לי מה שאמר? אמר המלך: הן אמר: השבע לי בכתרך ומלכותך ונשבע לו ענה ואמר [האנוס הנ"ל] : עקר כבודי שאהיה רשאי להיות יהודי בפרהסיא, להניח טלית ותפילין בפרהסיא וחרה להמלך מאד, מחמת שבכל מדינתו אינם רשאים להיות יהודים אבל לא היה לו בררה מחמת השבועה בבקר הלך האנוס והניח טלית ותפילין בפרהסיא אחר כך מת המלך ונעשה בנו מלך והוא התחיל להנהיג מדינתו ברכות מחמת שראה שרצו להכרית את אביו כנ"ל וכבש מדינות רבות והיה חכם גדול מאד וצוה לקבץ ולקרות את כל החוזי כוכבים שיגידו מאיזה דבר יוכל להיות נכרת זרעו, כדי שישמר מזה ואמרו לו שזרעו לא יכרת, רק שישמר משור ושה וכתבו זאת בספר הזכרונות וצוה לבניו שינהגו גם כן כמותו בדרך רכה ומת ונעשה בנו מלך, והתחיל לנהג ביד רמה ובחזק כמו זקנו, וכבש מדינות רבות ונפל על חכמה וצוה להכריז שלא ימצא במדינתו שור ושה כדי שלא יהיה נכרת זרעו על כן אין לו מורא משום דבר ונהג מדינתו ברמה ונעשה חכם גדול מאד ונפל על חכמה לכבש את כל העולם בלא מלחמה כי יש שבעה חלקי עולם, שהעולם נתחלק לשבעה חלקים ויש שבע כוכבי לכת, שכל כוכב מאיר בחלק מחלקי העולם ויש שבעה מיני מתכות שכל אחת משבע כוכבי לכת מאיר במין מתכת אחד והלך וקבץ כל השבעה מיני מתכות וצוה להביא כל הפאטרעטין [דמות דיוקן] של כל המלכים שהם של זהב שתולין בפלטרין [ארמון] שלהם ועשה מזה אדם ראשו של זהב וגופו של כסף, וכן שאר האיברים ממיני מתכות האחרים והיה באותו האדם כל השבע מיני מתכות והעמיד אותו על הר גבוה והיו כל השבעה כוכבי לכת מאירין באותו האדם וכשהיה אדם צריך לאיזה עצה או איזה משא ומתן אם לעשותו אם לאו היה עומד נגד אותו האיבר של המין מתכת השיך לחלק העולם שהוא משם והיה חושב בדעתו אם לעשות אם לאו וכשהיה צריך לעשות היה מאיר ומזריח אותו האיבר ואם לאו היה נחשך האבר [כל זה עשה המלך הנ"ל] ועל ידי זה היה כובש כל העולם ואסף ממון רב ואותו הדמות אדם לא היה מסגל להנ"ל רק [באפן ובתנאי] שיהיה המלך משפיל גאים ומגביה שפלים והלך ושלח פקדות [הינו צווים] עבור כל קציני הצבא הבכירים ושאר השרים שיש להם התמנות ודרגות [אותות הצטיינות] ובאו כלם והשפיל אותם, ולקח מהם ההתמנות שלהם אפילו אותן שהיו להם התמנות שעבדו אצל אבי אבי זקנו לקח מהם והגביה שפלים והעמיד אותם תחתיהם בתוכם היה השר האנוס הנ"ל [הינו שהוא היה בתוך השרים שהמלך היה עוסק להשפילם] ושאל אותו המלך: מהו השררות וההתמנות שלך? השיב לו: השררות שלי הוא שאהיה רשאי להיות יהודי בפרהסיא בשביל אותה הטובה שעשיתי לזקנך כנ"ל ולקח מאתו זאת, וחזר ונעשה אנוס פעם אחת שכב המלך לישן וראה בחלום שהשמים זכים וראה כל השנים עשר מזלות וראה ששור ושה שיש בין המזלות הם משחקים ממנו והקיץ בכעס גדול ונפחד מאד וצוה להביא את ספר הזכרונות, וראה כתוב בו שעל ידי שור ושה יהיה נכרת זרעו ונפל עליו פחד גדול וספר להמלכה ונפל עליה ועל בניה גם כן פחד גדול ותפעם רוחו מאד וקרא לכל הפותרי חלומות, וכל אחד היה פותר לעצמו, ולא היה קולן נכנס באזניו ונפל עליו פחד גדול מאד ובא אליו חכם אחד ואמר לו, שיש לו קבלה מאביו היות שיש שלש מאות וששים וחמשה מיני תהלוכות השמש ויש מקום שכל השלש מאות וששים וחמשה מיני תהלוכות השמש מזריחים לשם ושם גדל שבט ברזל ומי שיש לו פחד, כשבא להשבט הנ"ל, נצול מהפחד והוטב להמלך והלך עם אשתו ובניו וכל זרעו למקום הנ"ל עם החכם הנ"ל ובאמצע הדרך עומד מלאך שהוא ממנה על כעס כי על ידי כעס בוראים מלאך המשחית ואותו מלאך הנ"ל הוא ממנה על כל המשחיתים ושואלין אותו הדרך כי יש דרך ישר לפני איש ויש דרך שהוא מלא טיט ויש דרך שהוא מלא פחתים ובורות וכן שאר דרכים ויש דרך אחד, שיש שם אש שארבע פרסאות מאותו האש נשרפים [ושאלו לו הדרך ואמר להם אותו הדרך שיש שם האש] והיו הולכים והיה החכם מסתכל לפניו בכל פעם אם יש שם אותו האש כי היה לו קבלה מאביו שיש שם אש כנ"ל בתוך כך ראה האש וראה שהיו הולכים דרך האש, מלכים ויהודים מעטפים בטלית ותפילין וזה היה מחמת שהיו אצל אותן המלכים יושבים יהודים במדינתם על כן היו יכולים לילך דרך האש ואמר החכם להמלך. באשר שיש קבלה בידי שארבע פרסאות רחוק מן האש נשרפים על כן אין אני רוצה לילך עוד והמלך חשב: מאחר שרואה ששאר מלכים הולכים שם דרך האש, על כן אמר שגם הוא ילך וענה החכם: אני יש לי קבלה מאבי כנ"ל על כן איני רוצה לילך אתה, אם רצונך לילך, לך והלך המלך וזרעו, ושלט בהם האש, ונשרף הוא וזרעו ונכרתו כלם כשבא החכם לביתו, היה תמוה בעיני השרים הלא היה נשמר משור ושה, ואיך בא שיהיה נכרת הוא וזרעו ענה האנוס ואמר: על ידי נכרת כי החוזי כוכבים ראו, ולא ידעו מה ראו כי שור עושין מעורו תפילין, ושה עושין מצמרו ציצית לטלית ועל ידיהם נכרת הוא וזרעו כי אותן המלכים שהיו יהודים דרים במדינתם, שמלבשין בטלית ותפילין היו הולכים דרך האש ולא היו נזוקים כלל והוא נכרת על ידי שלא היו רשאים יהודים שלובשין טלית ותפילין לישב במדינתו ועל כן היו השור ושה שבמזלות שוחקים ממנו כי החוזי כוכבים ראו ולא ידעו מה ראו, ונכרת הוא וזרעו כנ"ל "למה רגשו גוים וכו' תרעם בשבט ברזל פן יאנף ותאבדו דרך כי יבער" וכו' [תהלים ב] והדברים עתיקים וסתומים מאד כל זה שמעתי עוד מצאתי קצת רמזים מהמעשה זו בקפיטל הנ"ל "ננתקה את מוסרותימו" מוסרות הם של עור, בחינת תפילין "עבותימו" עבות הם חבלים, בחינת ציצית, כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה פסוק זה במסכת עבודה זרה (דף ג: ) על ציצית ותפילין "יושב בשמים ישחק", כי השור ושה שבשמים שחקו ממנו "אז ידבר אלימו באפו ובחרונו יבהלמו" הכעס והבהלה והפחד הנ"ל "ואני נסכתי מלכי על ציון הר קדשי" אפשר הרמז בזה, כי הדמות אדם שהעמיד המלך הנ"ל על הר גבוה את זה לעמת זה, כי הוא כנגד המלך על ציון הר הקדש, כי שם כלולים כל חלקי עולם וכו' וזהו "הר" כנ"ל "נסכתי" לשון "נסך ויצק" "שאל ממני" כל העצות כנ"ל "גוים נחלתך ואחזתך אפסי ארץ" לאחז יחד כל אפסי ארץ, הינו כל שבעה חלקי עולם וכל המלכים והגוים לנחלה תחתיו "עבדו" זה ציצית "ביראה" זה תפילין וגילו ברעדה רעדה הנ"ל
פַּעַם אַחַת הָיָה מֶלֶךְ

וְגָזַר עַל הַמְּדִינָה גֵּרוּשׁ בִּגְזֵרוֹת שְׁמָד

שֶׁמִּי שֶׁיִּרְצֶה לִשָּׁאֵר בַּמְּדִינָה יָמִיר דָּתוֹ

וְאִם לָאו יִהְיֶה נִתְגָּרֵשׁ מֵהַמְּדִינָה

וְהָיוּ קְצָת מֵהֶם שֶׁהִפְקִירוּ כָּל רְכוּשָׁם וַעֲשִׁירוּת שֶׁלָּהֶם

וְיָצְאוּ מִשָּׁם בְּדַלּוּת כְּדֵי לִשָּׁאֵר בֶּאֱמוּנָה שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרְאֵלִים

וּקְצָת מֵהֶם חָסוּ עַל רְכוּשָׁם וַעֲשִׁירוּתָם וְנִשְׁאֲרוּ שָׁם וְהָיוּ אֲנוּסִים

בְּצִנְעָא הָיוּ נוֹהֲגִים דָּת יְהוּדִית

וּבְפַרְהֶסְיָא לא הָיוּ רַשָּׁאִים [לִנְהג כְּמוֹ יְהוּדִים]

וּמֵת הַמֶּלֶךְ, וְנַעֲשָׂה בְּנוֹ מֶלֶךְ

וְהִתְחִיל לִנְהג הַמְּדִינָה בְּיָד רָמָה וְכָבַשׁ כַּמָּה מְדִינוֹת

וְהָיָה חָכָם גָּדוֹל

וּמֵחֲמַת שֶׁהָיָה מַחֲזִיק בְּתֹקֶף יָדוֹ אֶת הַשָּׂרֵי מְלוּכָה, יָעֲצוּ עָלָיו

וְנִתְקַשְּׁרוּ לִפּל עָלָיו וּלְהַכְרִית אוֹתוֹ וְאֶת זַרְעוֹ

וְהָיָה בֵּין הַשָּׂרִים אֶחָד מֵהָאֲנוּסִים

וְיִשֵּׁב עַצְמוֹ: הֲלא מִפְּנֵי מָה אֲנִי אָנוּס?

מֵחֲמַת שֶׁהָיִיתִי חָס עַל הוֹנִי וּרְכוּשִׁי

עַכְשָׁו שֶׁיִּהְיֶה הַמְּדִינָה בְּלא מֶלֶךְ

יִהְיֶה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בְּלָעוֹ

כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה מְדִינָה בְּלא מֶלֶךְ

עַל כֵּן יָעַץ בְּעַצְמוֹ לֵילֵךְ וּלְהַגִּיד לַמֶּלֶךְ בְּלִי יְדִיעָתָם

וְהָלַךְ וְהִגִּיד לַמֶּלֶךְ, שֶׁנִּתְקַשְּׁרוּ עָלָיו כַּנַּ"ל

וְהָלַךְ הַמֶּלֶךְ וְנִסָּה אִם אֱמֶת הַדָּבָר, וְרָאָה שֶׁהוּא אֱמֶת

וְהֶעֱמִיד שׁוֹמְרִים בְּאוֹתוֹ לַיְלָה שֶׁנָּפְלוּ עָלָיו

תָּפְסוּ אוֹתָם, וְדָן אוֹתָם כָּל אֶחָד כְּפִי מִשְׁפָּטוֹ

עָנָה הַמֶּלֶךְ וְאָמַר לְהַשָּׂר הָאָנוּס הַנַּ"ל: אֵיזֶה כָּבוֹד אֶתֵּן לְךָ בִּשְׁבִיל זֶה שֶׁהִצַּלְתָּנִי וְאֶת זַרְעִי?

אִם אמַר לַעֲשׂוֹת אוֹתְךָ שַׂר, הֲרֵי אַתָּה בְּלא זֶה שַׂר

וְאִם לִתֵּן לְךָ מָעוֹת, יֵשׁ לְךָ

אֱמר אֵיזֶה כָּבוֹד אַתָּה רוֹצֶה, וְאֶעֱשֶׂה לְךָ

עָנָה הָאָנוּס וְאָמַר: אֲבָל תַּעֲשֶׂה לִי מַה שֶּׁאמַר?

אָמַר הַמֶּלֶךְ: הֵן

אָמַר: הִשָּׁבַע לִי בְּכִתְרְךָ וּמַלְכוּתְךָ

וְנִשְׁבַּע לוֹ

עָנָה וְאָמַר [הָאָנוּס הַנַּ"ל]: עִקַּר כְּבוֹדִי שֶׁאֶהְיֶה רַשַּׁאי לִהְיוֹת יְהוּדִי בְּפַרְהֶסְיָא, לְהַנִּיחַ טַלִּית וּתְפִילִּין בְּפַרְהֶסְיָא

וְחָרָה לְהַמֶּלֶךְ מְאד, מֵחֲמַת שֶׁבְּכָל מְדִינָתוֹ אֵינָם רַשָּׁאִים לִהְיוֹת יְהוּדִים

אֲבָל לא הָיָה לוֹ בְּרֵרָה מֵחֲמַת הַשְּׁבוּעָה

בַּבּקֶר הָלַךְ הָאָנוּס וְהִנִּיחַ טַלִּית וּתְפִילִּין בְּפַרְהֶסְיָא

אַחַר כָּךְ מֵת הַמֶּלֶךְ וְנַעֲשָׂה בְּנוֹ מֶלֶךְ

וְהוּא הִתְחִיל לְהַנְהִיג מְדִינָתוֹ בְּרַכּוּת

מֵחֲמַת שֶׁרָאָה שֶׁרָצוּ לְהַכְרִית אֶת אָבִיו כַּנַּ"ל

וְכָבַשׁ מְדִינוֹת רַבּוֹת

וְהָיָה חָכָם גָּדוֹל מְאד

וְצִוָּה לְקַבֵּץ וְלִקְרוֹת אֶת כָּל הַחוֹזֵי כּוֹכָבִים שֶׁיַּגִּידוּ מֵאֵיזֶה דָּבָר יוּכַל לִהְיוֹת נִכְרָת זַרְעוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמר מִזֶּה

וְאָמְרוּ לוֹ שֶׁזַּרְעוֹ לא יֻכְרַת, רַק שֶׁיִּשְׁמר מִשּׁוֹר וָשֶׂה

וְכָתְבוּ זאת בְּסֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת

וְצִוָּה לְבָנָיו שֶׁיִּנְהֲגוּ גַּם כֵּן כְּמוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ רַכָּה וּמֵת

וְנַעֲשָׂה בְּנוֹ מֶלֶךְ, וְהִתְחִיל לִנְהג בְּיָד רָמָה וּבְחֹזֶק כְּמוֹ זְקֵנוֹ, וְכָבַשׁ מְדִינוֹת רַבּוֹת

וְנָפַל עַל חָכְמָה

וְצִוָּה לְהַכְרִיז שֶׁלּא יִמָּצֵא בִּמְדִינָתוֹ שׁוֹר וָשֶׂה

כְּדֵי שֶׁלּא יִהְיֶה נִכְרָת זַרְעוֹ

עַל כֵּן אֵין לוֹ מוֹרָא מִשּׁוּם דָּבָר

וְנָהַג מְדִינָתוֹ בָּרָמָה

וְנַעֲשָׂה חָכָם גָּדוֹל מְאד

וְנָפַל עַל חָכְמָה לִכְבּש אֶת כָּל הָעוֹלָם בְּלא מִלְחָמָה

כִּי יֵשׁ שִׁבְעָה חֶלְקֵי עוֹלָם, שֶׁהָעוֹלָם נִתְחַלֵּק לְשִׁבְעָה חֲלָקִים

וְיֵשׁ שֶׁבַע כּוֹכְבֵי לֶכֶת, שֶׁכָּל כּוֹכָב מֵאִיר בְּחֵלֶק מֵחֶלְקֵי הָעוֹלָם

וְיֵשׁ שִׁבְעָה מִינֵי מַתָּכוֹת

שֶׁכָּל אַחַת מִשֶׁבַע כּוֹכְבֵי לֶכֶת מֵאִיר בְּמִין מַתֶּכֶת אֶחָד

וְהָלַךְ וְקִבֵּץ כָּל הַשִּׁבְעָה מִינֵי מַתָּכוֹת

וְצִוָּה לְהָבִיא כָּל הַפַּאטְרֶעטִין [דמות דיוקן] שֶׁל כָּל הַמְּלָכִים שֶׁהֵם שֶׁל זָהָב שֶׁתּוֹלִין בַּפַּלְטְרִין [ארמון] שֶׁלָּהֶם

וְעָשָׂה מִזֶּה אָדָם

ראשׁוֹ שֶׁל זָהָב וְגוּפוֹ שֶׁל כֶּסֶף, וְכֵן שְׁאָר הָאֵיבָרִים מִמִּינֵי מַתָּכוֹת הָאֲחֵרִים

וְהָיָה בְּאוֹתוֹ הָאָדָם כָּל הַשֶּׁבַע מִינֵי מַתָּכוֹת

וְהֶעֱמִיד אוֹתוֹ עַל הַר גָּבוֹהַּ

וְהָיוּ כָּל הַשִּׁבְעָה כּוֹכְבֵי לֶכֶת מְאִירִין בְּאוֹתוֹ הָאָדָם

וּכְשֶׁהָיָה אָדָם צָרִיךְ לְאֵיזֶה עֵצָה אוֹ אֵיזֶה מַשָּׂא וּמַתָּן אִם לַעֲשׂוֹתוֹ אִם לָאו

הָיָה עוֹמֵד נֶגֶד אוֹתוֹ הָאֵיבָר שֶׁל הַמִּין מַתֶּכֶת הַשַּׁיָּךְ לְחֵלֶק הָעוֹלָם שֶׁהוּא מִשָּׁם

וְהָיָה חוֹשֵׁב בְּדַעְתּוֹ אִם לַעֲשׂוֹת אִם לָאו

וּכְשֶׁהָיָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת

הָיָה מֵאִיר וּמַזְרִיחַ אוֹתוֹ הָאֵיבָר

וְאִם לָאו הָיָה נֶחְשָׁךְ הָאֵבָר

[כָּל זֶה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל]

וְעַל יְדֵי זֶה הָיָה כּוֹבֵשׁ כָּל הָעוֹלָם וְאָסַף מָמוֹן רַב

וְאוֹתוֹ הַדְּמוּת אָדָם לא הָיָה מְסֻגָּל לְהַנַּ"ל

רַק [בְּאפֶן וּבִתְנַאי] שֶׁיִּהְיֶה הַמֶּלֶךְ מַשְׁפִּיל גֵּאִים וּמַגְבִּיהַּ שְׁפָלִים

וְהָלַךְ וְשָׁלַח פְּקֻדּוֹת [הַיְנוּ צווים]

עֲבוּר כָּל קציני הצבא הבכירים

וּשְׁאָר הַשָּׂרִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם הִתְמַנּוּת ודרגות [אותות הצטיינות]

וּבָאוּ כֻּלָּם

וְהִשְׁפִּיל אוֹתָם, וְלָקַח מֵהֶם הַהִתְמַנּוּת שֶׁלָּהֶם

אֲפִילּוּ אוֹתָן שֶׁהָיוּ לָהֶם הִתְמַנּוּת שֶׁעָבְדוּ אֵצֶל אֲבִי אֲבִי זְקֵנוֹ לָקַח מֵהֶם

וְהִגְבִּיהַּ שְׁפָלִים

וְהֶעֱמִיד אוֹתָם תַּחְתֵּיהֶם

בְּתוֹכָם הָיָה הַשַּׂר הָאָנוּס הַנַּ"ל

[הַיְנוּ שֶׁהוּא הָיָה בְּתוֹךְ הַשָּׂרִים שֶׁהַמֶּלֶךְ הָיָה עוֹסֵק לְהַשְׁפִּילָם]

וְשָׁאַל אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ: מַהוּ הַשְּׂרָרוּת וְהַהִתְמַנּוּת שֶׁלְּךָ?

הֵשִׁיב לוֹ: הַשְּׂרָרוּת שֶׁלִּי הוּא שֶׁאֶהְיֶה רַשַּׁאי לִהְיוֹת יְהוּדִי בְּפַרְהֶסְיָא בִּשְׁבִיל אוֹתָה הַטּוֹבָה שֶׁעָשִׂיתִי לִזְקֵנְךָ כַּנַּ"ל

וְלָקַח מֵאִתּוֹ זאת, וְחָזַר וְנַעֲשָׂה אָנוּס

פַּעַם אַחַת שָׁכַב הַמֶּלֶךְ לִישׁן

וְרָאָה בַּחֲלוֹם שֶׁהַשָּׁמַיִם זַכִּים

וְרָאָה כָּל הַשְּׁנֵים עָשָׂר מַזָּלוֹת

וְרָאָה שֶׁשּׁוֹר וָשֶׂה שֶׁיֵּשׁ בֵּין הַמַּזָּלוֹת הֵם מְשַׂחֲקִים מִמֶּנּוּ

וְהֵקִיץ בְּכַעַס גָּדוֹל וְנִפְחַד מְאד

וְצִוָּה לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת, וְרָאָה כָּתוּב בּוֹ שֶׁעַל יְדֵי שׁוֹר וָשֶׂה יִהְיֶה נִכְרָת זַרְעוֹ

וְנָפַל עָלָיו פַּחַד גָּדוֹל

וְסִפֵּר לְהַמַּלְכָּה

וְנָפַל עָלֶיהָ וְעַל בָּנֶיהָ גַּם כֵּן פַּחַד גָּדוֹל

וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ מְאד

וְקָרָא לְכָל הַפּוֹתְרֵי חֲלוֹמוֹת, וְכָל אֶחָד הָיָה פּוֹתֵר לְעַצְמוֹ, וְלא הָיָה קוֹלָן נִכְנָס בְּאָזְנָיו

וְנָפַל עָלָיו פַּחַד גָּדוֹל מְאד

וּבָא אֵלָיו חָכָם אֶחָד וְאָמַר לוֹ, שֶׁיֵּשׁ לוֹ קַבָּלָה מֵאָבִיו

הֱיוֹת שֶׁיֵּשׁ שְׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה מִינֵי תַּהֲלוּכוֹת הַשֶּׁמֶשׁ

וְיֵשׁ מָקוֹם שֶׁכָּל הַשְּׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה מִינֵי תַּהֲלוּכוֹת הַשֶּׁמֶשׁ מַזְרִיחִים לְשָׁם

וְשָׁם גָּדֵל שֵׁבֶט בַּרְזֶל

וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּחַד, כְּשֶׁבָּא לְהַשֵּׁבֶט הַנַּ"ל, נִצּוֹל מֵהַפַּחַד

וְהוּטַב לְהַמֶּלֶךְ

וְהָלַךְ עִם אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וְכָל זַרְעוֹ לַמָּקוֹם הַנַּ"ל עִם הֶחָכָם הַנַּ"ל

וּבְאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ עוֹמֵד מַלְאָךְ שֶׁהוּא מְמֻנֶּה עַל כַּעַס

כִּי עַל יְדֵי כַּעַס בּוֹרְאִים מַלְאָךְ הַמַּשְׁחִית

וְאוֹתוֹ מַלְאָךְ הַנַּ"ל הוּא מְמֻנֶּה עַל כָּל הַמַּשְׁחִיתִים

וְשׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ

כִּי יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ

וְיֵשׁ דֶּרֶךְ שֶׁהוּא מָלֵא טִיט

וְיֵשׁ דֶרֶךְ שֶׁהוּא מָלֵא פְּחָתִים וּבוֹרוֹת

וְכֵן שְׁאָר דְּרָכִים

וְיֵשׁ דֶּרֶךְ אֶחָד, שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֵשׁ שֶׁאַרְבַּע פַּרְסָאוֹת מֵאוֹתוֹ הָאֵשׁ נִשְׂרָפִים

[וְשָׁאֲלוּ לוֹ הַדֶּרֶךְ

וְאָמַר לָהֶם אוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ שֶׁיֵּשׁ שָׁם הָאֵשׁ]

וְהָיוּ הוֹלְכִים

וְהָיָה הֶחָכָם מִסְתַּכֵּל לְפָנָיו בְּכָל פַּעַם אִם יֵשׁ שָׁם אוֹתוֹ הָאֵשׁ

כִּי הָיָה לוֹ קַבָּלָה מֵאָבִיו שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֵשׁ כַּנַּ"ל

בְּתוֹךְ כָּךְ רָאָה הָאֵשׁ

וְרָאָה שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים דֶּרֶךְ הָאֵשׁ, מְלָכִים וִיהוּדִים מְעֻטָּפִים בְּטַלִּית וּתְפִילִּין

וְזֶה הָיָה מֵחֲמַת שֶׁהָיוּ אֵצֶל אוֹתָן הַמְּלָכִים יוֹשְׁבִים יְהוּדִים בִּמְדִינָתָם

עַל כֵּן הָיוּ יְכוֹלִים לֵילֵךְ דֶּרֶךְ הָאֵשׁ

וְאָמַר הֶחָכָם לְהַמֶּלֶךְ.

בַּאֲשֶׁר שֶׁיֵּשׁ קַבָּלָה בְּיָדִי שֶׁאַרְבַּע פַּרְסָאוֹת רָחוֹק מִן הָאֵשׁ נִשְׂרָפִים

עַל כֵּן אֵין אֲנִי רוֹצֶה לֵילֵךְ עוֹד

וְהַמֶּלֶךְ חָשַׁב: מֵאַחַר שֶׁרוֹאֶה שֶׁשְּׁאָר מְלָכִים הוֹלְכִים שָׁם דֶּרֶךְ הָאֵשׁ, עַל כֵּן אָמַר שֶׁגַּם הוּא יֵלֵךְ

וְעָנָה הֶחָכָם: אֲנִי יֵשׁ לִי קַבָּלָה מֵאָבִי כַּנַּ"ל עַל כֵּן אֵינִי רוֹצֶה לֵילֵךְ

אַתָּה, אִם רְצוֹנְךָ לֵילֵךְ, לֵךְ

וְהָלַךְ הַמֶּלֶךְ וְזַרְעוֹ, וְשָׁלַט בָּהֶם הָאֵשׁ, וְנִשְׂרַף הוּא וְזַרְעוֹ וְנִכְרְתוּ כֻּלָּם

כְּשֶׁבָּא הֶחָכָם לְבֵיתוֹ, הָיָה תָּמוּהַּ בְּעֵינֵי הַשָּׂרִים

הֲלּא הָיָה נִשְׁמָר מִשּׁוֹר וָשֶׂה, וְאֵיךְ בָּא שֶׁיִּהְיֶה נִכְרָת הוּא וְזַרְעוֹ

עָנָה הָאָנוּס וְאָמַר: עַל יָדִי נִכְרַת

כִּי הַחוֹזֵי כּוֹכָבִים רָאוּ, וְלא יָדְעוּ מָה רָאוּ

כִּי שׁוֹר עוֹשִׂין מֵעוֹרוֹ תְּפִילִּין, וְשֶׂה עוֹשִׂין מִצַּמְרוֹ צִיצִית לְטַלִּית

וְעַל יְדֵיהֶם נִכְרָת הוּא וְזַרְעוֹ

כִּי אוֹתָן הַמְּלָכִים שֶׁהָיוּ יְהוּדִים דָּרִים בִּמְדִינָתָם, שֶׁמְּלֻבָּשִׁין בְּטַלִּית וּתְפִילִּין

הָיוּ הוֹלְכִים דֶּרֶךְ הָאֵשׁ וְלא הָיוּ נִזּוֹקִים כְּלָל

וְהוּא נִכְרַת עַל יְדֵי שֶׁלּא הָיוּ רַשָּׁאִים יְהוּדִים שֶׁלּוֹבְשִׁין טַלִּית וּתְפִילִּין לֵישֵׁב בִּמְדִינָתוֹ

וְעַל כֵּן הָיוּ הַשּׁוֹר וָשֶׂה שֶׁבַּמַּזָּלוֹת שׂוֹחֲקִים מִמֶּנּוּ

כִּי הַחוֹזֵי כּוֹכָבִים רָאוּ וְלא יָדְעוּ מָה רָאוּ, וְנִכְרַת הוּא וְזַרְעוֹ כַּנַּ"ל

"לָמָּה רָגְשׁוּ גּוֹיִם וְכוּ' תְּרעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל פֶּן יֶאֱנַף וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ כִּי יִבְעַר" וְכוּ' [תְּהִלִּים ב]

וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים וּסְתוּמִים מְאד

כָּל זֶה שָׁמַעְתִּי

עוֹד מָצָאתִי קְצָת רְמָזִים מֵהַמַּעֲשֶׂה זוֹ בַּקַּפִּיטְל הַנַּ"ל "נְנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ" מוֹסֵרוֹת הֵם שֶׁל עוֹר, בְּחִינַת תְּפִילִין

"עֲבוֹתֵימוֹ" עֲבוֹת הֵם חֲבָלִים, בְּחִינַת צִיצִית, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה פָּסוּק זֶה בְּמַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה עַל צִיצִית וּתְפִילִּין

"יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק", כִּי הַשּׁוֹר וָשֶׂה שֶׁבַּשָּׁמַיִם שָׂחֲקוּ מִמֶּנּוּ

"אָז יְדַבֵּר אֵלֵימוֹ בְּאַפּוֹ וּבַחֲרוֹנוֹ יְבַהֲלֵמוֹ" הַכַּעַס וְהַבֶּהָלָה וְהַפַּחַד הַנַּ"ל

"וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי עַל צִיּוֹן הַר קָדְשִׁי" אֶפְשָׁר הָרֶמֶז בָּזֶה, כִּי הַדְּמוּת אָדָם שֶׁהֶעֱמִיד הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל עַל הַר גָּבוֹהַּ אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה, כִּי הוּא כְּנֶגֶד הַמֶּלֶךְ

עַל צִיּוֹן הַר הַקּדֶשׁ, כִּי שָׁם כְּלוּלִים כָּל חֶלְקֵי עוֹלָם וְכוּ'

וְזֶהוּ "הַר" כַּנַּ"ל

"נָסַכְתִּי" לְשׁוֹן "נֶסֶךְ וַיִּצק"

"שְׁאַל מִמֶּנִּי" כָּל הָעֵצוֹת כַּנַּ"ל

"גּוֹיִם נַחֲלָתֶךָ וַאֲחֻזָתְךָ אַפְסֵי אָרֶץ" לֶאֱחֹז יַחַד כָּל אַפְסֵי אָרֶץ, הַיְנוּ כָּל שִׁבְעָה חֶלְקֵי עוֹלָם וְכָל הַמְּלָכִים וְהַגּוֹיִם לְנַחֲלָה תַּחְתָּיו

"עִבְדוּ" זֶה צִיצִית

"בְּיִרְאָה" זֶה תְּפִילִּין וְגִילוּ בִּרְעָדָה רְעָדָה הַנַּ"ל
מעשה מהציירים של המלך.
...eip.co.il/?key=557 - חיי מוהר"ן - פא - סיפורים חדשים מעשה במלך אחד שבנה לעצמו פלטין וקרא לשני אנשים וצוה אותם שיצירו את הפלטין שלו וחלק להם את הפלטין לשני חלקים. הינו שמחצה הפלטין יהיה מטל על האחד לצירו ומחצה השני יהיה מטל על השני לצירו. וקבע להם זמן שעד אותו הזמן מחיבים הם לצירו והלכו להם אלו השני אנשים. והלך אחד מהם ויגע וטרח מאד ולמד עצמו זאת האמנות של ציור וכיור היטב היטב עד שציר את חלקו שהיה מטל עליו בציור יפה ונפלא מאד. וציר שם חיות ועופות...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה צב - עַל יְדֵי מַה שֶּׁאָדָם נָע וָנָד בְּתוֹך בֵּיתוֹ
...מוהר"ן ח"א - תורה צב - על ידי מה שאדם נע ונד בתוך ביתו [לשון החברים] על ידי מה שאדם נע ונד בתוך ביתו יכול להחיות מתים כמו שכתוב באלישע כשהחיה את בן השונמית כתיב בה: "וילך אחת הנה ואחת הנה" ומובא בתקונים: 'אלמלא כנפי ראה דנשבי על לבא הוי לבא אוקיד כל גופא' והראה והלב הם בחינות יעקב ויוסף "תתן אמת ליעקב" כמו שכתוב: "תורת אמת" ובהתורה יש חמשה ספרים, כנגד חמשה כנפי ראה ויוסף הוא בחינות לב, כי יוסף נקרא "צפנת פענח", וכתיב: "בלבי צפנתי" וכו' וכשבוער האש...
סיפורי מעשיות - מעשה מאיש אדון אחד שנסע עם בעל עגלה
...לבערלין ושאר עירות הגדולות והלך האדון לעשות צרכיו ונשאר בעל העגלה ששמו היה איוואן עם העגלה באמצע השוק ונגש אליו איש אחד ושאלו מדוע עומד הוא באמצע הרחוב ושאלו האיש חיל מי אתה בגרמנית, ווער דא והוא חשב ששואלו את שמו ואמר לו איוואן והכה אותו האיש חיל כי לא הבין את שפת העגלון וצעק לו שוב ווער דא והוא ענה לו שוב איוואן והכה אותו שוב וצעק ווער דא עד שלקחו עם העגלה לאיזה רחוב מן הצד כשבא האדון אחר עשית צרכיו חפשו עד שמצאו ואמר לו איוואן היכן היית ענה לו...
שיחות הר"ן - אות כ
...לבבו לפני השם יתברך כמבאר אצלנו כמה פעמים אבל כשיש לו עצבות חס ושלום, קשה לו להתבודד ולפרש שיחתו ועין במקום אחר [לקמן ע"ד] כמה האדם צריך להתחזק להיות שמח תמיד וביותר בשעת התפילה ושצריכין להכריח עצמו בכל כחותיו לזכות לשמחה ואמר כי לזכות לשמחה זה קשה וכבד להאדם לזכות לזה יותר משאר כל העבודות ענה ואמר: כפי הנראה שאי אפשר לבוא לשמחה כי אם על ידי עניני שטות, לעשות עצמו כשוטה ולעשות עניני צחוק ושטות וכו' כמבאר במקום אחר ורק על ידי זה באין לשמחה כשהאדם...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קפז - וּלְך ה' הַחָסֶד כִּי אַתָּה תְּשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ
...החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו הינו שהוא חסד גדול מאת השם יתברך שהוא משלם לאדם מדה כנגד מדה שעל ידי זה הוא מבין לפשפש במעשיו ולידע החטא שפגם בו ולשוב בתשובה אך דע, שעקר מה שמשלם השם יתברך מדה במדה הוא בארץ ישראל כמה שכתוב: "יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו" 'ארץ' הינו בחינות ארץ ישראל, היא מתקוממה לו ושם נתגלה עוונו כי שם מדקדקין לשלם לאיש כמעשהו, מדה כנגד מדה וזה שכתוב על ארץ ישראל "ארץ אכלת יושביה" ראשי תבות אתה תשלם לאיש כמעשהו כנ"ל ועל כן היושבים...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פד - עִקָּר הִתְחַבְּרוּת וּדְבֵקוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך הוּא עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה
...על ידי התפלה [לשון רבנו, זכרונו לברכה] דע, שעקר התחברות ודבקות להשם יתברך הוא על ידי התפילה כי התפילה הוא שער, שדרך שם נכנסין להשם יתברך ומשם אשתמודעין לה כי תפילה היא מלכות, כמו שכתוב "ואני תפילה" ותפילה לשון התחברות כמו שכתוב "נפתולי אלהים נפתלתי", תרגומו 'לשון התחברות' ובשביל זה על פי רב כשאדם מתפלל נופלים לו מחשבות של גדלות כי התפילה, הינו בחינת מלכות, בחינת אני היא בגלות בתוך מלכות הרשעה, כמו שכתוב: "ואני בתוך הגולה" וכשהיא רוצה לצאת אזי מתאחזת...
לדון לכף זכות - מהו שורש העניין?
...העניין? שאלה: מהו שורש העניין של לדון לכף זכות? תשובה: כידוע כל דיבור של רבי נחמן מברסלב הוא רק לבוש גשמי של עניין אחר. אז כאן נעסוק בשורש העניין של לדון לכף זכות כדלהלן: והעניין הוא, כי קודם הבריאה היה כולו טוב וכולו אחד. ואחרי הבריאה הטוב האין סופי צמצם את עצמו ללבושים שונים, שבהם הוא מצטייר בעיני האדם גם כרע, למרות שהוא כולו טוב ממש. ועיקר עבודת האדם בעולם, היא לדון את כל העולם לכף זכות, היינו לקשר את בחינה הבריאה לבחינת לפני הבריאה, היינו לגלות...
שיחות הר"ן - אות רלג - מדבר ממעלת ההתבודדות
...מאנשיו שפעם אחת דבר רבנו זכרונו לברכה, עמו מענין בגדים ואמר לו שעל כל דבר צריכין להתפלל הינו אם בגדו קרוע וצריך לבגד יתפלל להשם יתברך שיתן לו בגד ללבש וכן בכל כיוצא בזה דבר גדול ודבר קטן על הכל ירגיל עצמו להתפלל תמיד להשם יתברך על כל מה שיחסר לו אף על פי שהעקר להתפלל על העקר דהינו על עבודת השם יתברך לזכות להתקרב אליו יתברך אף על פי כן גם על זה צריכין להתפלל ואמר: שמי שאינו מתנהג כך אף על פי שהשם יתברך נותן לו בגדים ופרנסה והצטרכות חיותו אבל כל חיותו...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה יג - כָל מַה שֶּׁחוֹלְקִין עָלָיו יוֹתֵר, מְקָרְבִין אוֹתוֹ יוֹתֵר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה יג - כל מה שחולקין עליו יותר, מקרבין אותו יותר להשם יתברך כשחולקין על האדם נמצא שרודפין אותו והוא בורח בכל פעם להשם יתברך וכל מה שחולקין עליו יותר, מקרבין אותו יותר להשם יתברך כי השם יתברך בכל מקום בבחינת: "אם אסק שמים שם אתה, ואציעה שאול הנך" נמצא שבכל מקום בורח להשם יתברך וזה בחינת: "ופרעה הקריב" 'שהקריב את ישראל לאביהם שבשמים' שעל ידי רדיפתו אותם נתקרבו יותר להשם יתברך כנ"ל
שיחות הר"ן - אות קעח - גדולות נוראות השגתו
שיחות הר"ן - אות קעח - גדולות נוראות השגתו פעם אחת עמדתי לפניו לעת ערב סמוך לתפילת המנחה והיה מסתכל בחלון בדרך השתוקקות נמרץ וכליון עינים ודבר עמי מענין היום שחולף ועובר מהרה ענה ואמר: מה שיש לי לעשות בזה העולם [ואמר זאת בדרך הפלגה כלומר שיש לו הרבה מאד לעשות בזה העולם שאי אפשר לשער] והנה היום חולף ועובר מהרה ואמר בלשון אשכנז בזה הלשון: וואס איך האב צו טהון אין דעם עולם
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1563 שניות - עכשיו 11_07_2025 השעה 01:54:03 - wesi2