ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 סיפורי מעשיות - מעשה ד - מעשה ממלך שגזר שמד
פעם אחת היה מלך וגזר על המדינה גרוש בגזרות שמד שמי שירצה לשאר במדינה ימיר דתו ואם לאו יהיה נתגרש מהמדינה והיו קצת מהם שהפקירו כל רכושם ועשירות שלהם ויצאו משם בדלות כדי לשאר באמונה שיהיו ישראלים וקצת מהם חסו על רכושם ועשירותם ונשארו שם והיו אנוסים בצנעא היו נוהגים דת יהודית ובפרהסיא לא היו רשאים [לנהג כמו יהודים] ומת המלך, ונעשה בנו מלך והתחיל לנהג המדינה ביד רמה וכבש כמה מדינות והיה חכם גדול ומחמת שהיה מחזיק בתקף ידו את השרי מלוכה, יעצו עליו ונתקשרו לפל עליו ולהכרית אותו ואת זרעו והיה בין השרים אחד מהאנוסים וישב עצמו: הלא מפני מה אני אנוס? מחמת שהייתי חס על הוני ורכושי עכשו שיהיה המדינה בלא מלך יהיה איש את רעהו חיים בלעו כי אי אפשר שיהיה מדינה בלא מלך על כן יעץ בעצמו לילך ולהגיד למלך בלי ידיעתם והלך והגיד למלך, שנתקשרו עליו כנ"ל והלך המלך ונסה אם אמת הדבר, וראה שהוא אמת והעמיד שומרים באותו לילה שנפלו עליו תפסו אותם, ודן אותם כל אחד כפי משפטו ענה המלך ואמר להשר האנוס הנ"ל: איזה כבוד אתן לך בשביל זה שהצלתני ואת זרעי? אם אמר לעשות אותך שר, הרי אתה בלא זה שר ואם לתן לך מעות, יש לך אמר איזה כבוד אתה רוצה, ואעשה לך ענה האנוס ואמר: אבל תעשה לי מה שאמר? אמר המלך: הן אמר: השבע לי בכתרך ומלכותך ונשבע לו ענה ואמר [האנוס הנ"ל] : עקר כבודי שאהיה רשאי להיות יהודי בפרהסיא, להניח טלית ותפילין בפרהסיא וחרה להמלך מאד, מחמת שבכל מדינתו אינם רשאים להיות יהודים אבל לא היה לו בררה מחמת השבועה בבקר הלך האנוס והניח טלית ותפילין בפרהסיא אחר כך מת המלך ונעשה בנו מלך והוא התחיל להנהיג מדינתו ברכות מחמת שראה שרצו להכרית את אביו כנ"ל וכבש מדינות רבות והיה חכם גדול מאד וצוה לקבץ ולקרות את כל החוזי כוכבים שיגידו מאיזה דבר יוכל להיות נכרת זרעו, כדי שישמר מזה ואמרו לו שזרעו לא יכרת, רק שישמר משור ושה וכתבו זאת בספר הזכרונות וצוה לבניו שינהגו גם כן כמותו בדרך רכה ומת ונעשה בנו מלך, והתחיל לנהג ביד רמה ובחזק כמו זקנו, וכבש מדינות רבות ונפל על חכמה וצוה להכריז שלא ימצא במדינתו שור ושה כדי שלא יהיה נכרת זרעו על כן אין לו מורא משום דבר ונהג מדינתו ברמה ונעשה חכם גדול מאד ונפל על חכמה לכבש את כל העולם בלא מלחמה כי יש שבעה חלקי עולם, שהעולם נתחלק לשבעה חלקים ויש שבע כוכבי לכת, שכל כוכב מאיר בחלק מחלקי העולם ויש שבעה מיני מתכות שכל אחת משבע כוכבי לכת מאיר במין מתכת אחד והלך וקבץ כל השבעה מיני מתכות וצוה להביא כל הפאטרעטין [דמות דיוקן] של כל המלכים שהם של זהב שתולין בפלטרין [ארמון] שלהם ועשה מזה אדם ראשו של זהב וגופו של כסף, וכן שאר האיברים ממיני מתכות האחרים והיה באותו האדם כל השבע מיני מתכות והעמיד אותו על הר גבוה והיו כל השבעה כוכבי לכת מאירין באותו האדם וכשהיה אדם צריך לאיזה עצה או איזה משא ומתן אם לעשותו אם לאו היה עומד נגד אותו האיבר של המין מתכת השיך לחלק העולם שהוא משם והיה חושב בדעתו אם לעשות אם לאו וכשהיה צריך לעשות היה מאיר ומזריח אותו האיבר ואם לאו היה נחשך האבר [כל זה עשה המלך הנ"ל] ועל ידי זה היה כובש כל העולם ואסף ממון רב ואותו הדמות אדם לא היה מסגל להנ"ל רק [באפן ובתנאי] שיהיה המלך משפיל גאים ומגביה שפלים והלך ושלח פקדות [הינו צווים] עבור כל קציני הצבא הבכירים ושאר השרים שיש להם התמנות ודרגות [אותות הצטיינות] ובאו כלם והשפיל אותם, ולקח מהם ההתמנות שלהם אפילו אותן שהיו להם התמנות שעבדו אצל אבי אבי זקנו לקח מהם והגביה שפלים והעמיד אותם תחתיהם בתוכם היה השר האנוס הנ"ל [הינו שהוא היה בתוך השרים שהמלך היה עוסק להשפילם] ושאל אותו המלך: מהו השררות וההתמנות שלך? השיב לו: השררות שלי הוא שאהיה רשאי להיות יהודי בפרהסיא בשביל אותה הטובה שעשיתי לזקנך כנ"ל ולקח מאתו זאת, וחזר ונעשה אנוס פעם אחת שכב המלך לישן וראה בחלום שהשמים זכים וראה כל השנים עשר מזלות וראה ששור ושה שיש בין המזלות הם משחקים ממנו והקיץ בכעס גדול ונפחד מאד וצוה להביא את ספר הזכרונות, וראה כתוב בו שעל ידי שור ושה יהיה נכרת זרעו ונפל עליו פחד גדול וספר להמלכה ונפל עליה ועל בניה גם כן פחד גדול ותפעם רוחו מאד וקרא לכל הפותרי חלומות, וכל אחד היה פותר לעצמו, ולא היה קולן נכנס באזניו ונפל עליו פחד גדול מאד ובא אליו חכם אחד ואמר לו, שיש לו קבלה מאביו היות שיש שלש מאות וששים וחמשה מיני תהלוכות השמש ויש מקום שכל השלש מאות וששים וחמשה מיני תהלוכות השמש מזריחים לשם ושם גדל שבט ברזל ומי שיש לו פחד, כשבא להשבט הנ"ל, נצול מהפחד והוטב להמלך והלך עם אשתו ובניו וכל זרעו למקום הנ"ל עם החכם הנ"ל ובאמצע הדרך עומד מלאך שהוא ממנה על כעס כי על ידי כעס בוראים מלאך המשחית ואותו מלאך הנ"ל הוא ממנה על כל המשחיתים ושואלין אותו הדרך כי יש דרך ישר לפני איש ויש דרך שהוא מלא טיט ויש דרך שהוא מלא פחתים ובורות וכן שאר דרכים ויש דרך אחד, שיש שם אש שארבע פרסאות מאותו האש נשרפים [ושאלו לו הדרך ואמר להם אותו הדרך שיש שם האש] והיו הולכים והיה החכם מסתכל לפניו בכל פעם אם יש שם אותו האש כי היה לו קבלה מאביו שיש שם אש כנ"ל בתוך כך ראה האש וראה שהיו הולכים דרך האש, מלכים ויהודים מעטפים בטלית ותפילין וזה היה מחמת שהיו אצל אותן המלכים יושבים יהודים במדינתם על כן היו יכולים לילך דרך האש ואמר החכם להמלך. באשר שיש קבלה בידי שארבע פרסאות רחוק מן האש נשרפים על כן אין אני רוצה לילך עוד והמלך חשב: מאחר שרואה ששאר מלכים הולכים שם דרך האש, על כן אמר שגם הוא ילך וענה החכם: אני יש לי קבלה מאבי כנ"ל על כן איני רוצה לילך אתה, אם רצונך לילך, לך והלך המלך וזרעו, ושלט בהם האש, ונשרף הוא וזרעו ונכרתו כלם כשבא החכם לביתו, היה תמוה בעיני השרים הלא היה נשמר משור ושה, ואיך בא שיהיה נכרת הוא וזרעו ענה האנוס ואמר: על ידי נכרת כי החוזי כוכבים ראו, ולא ידעו מה ראו כי שור עושין מעורו תפילין, ושה עושין מצמרו ציצית לטלית ועל ידיהם נכרת הוא וזרעו כי אותן המלכים שהיו יהודים דרים במדינתם, שמלבשין בטלית ותפילין היו הולכים דרך האש ולא היו נזוקים כלל והוא נכרת על ידי שלא היו רשאים יהודים שלובשין טלית ותפילין לישב במדינתו ועל כן היו השור ושה שבמזלות שוחקים ממנו כי החוזי כוכבים ראו ולא ידעו מה ראו, ונכרת הוא וזרעו כנ"ל "למה רגשו גוים וכו' תרעם בשבט ברזל פן יאנף ותאבדו דרך כי יבער" וכו' [תהלים ב] והדברים עתיקים וסתומים מאד כל זה שמעתי עוד מצאתי קצת רמזים מהמעשה זו בקפיטל הנ"ל "ננתקה את מוסרותימו" מוסרות הם של עור, בחינת תפילין "עבותימו" עבות הם חבלים, בחינת ציצית, כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה פסוק זה במסכת עבודה זרה (דף ג: ) על ציצית ותפילין "יושב בשמים ישחק", כי השור ושה שבשמים שחקו ממנו "אז ידבר אלימו באפו ובחרונו יבהלמו" הכעס והבהלה והפחד הנ"ל "ואני נסכתי מלכי על ציון הר קדשי" אפשר הרמז בזה, כי הדמות אדם שהעמיד המלך הנ"ל על הר גבוה את זה לעמת זה, כי הוא כנגד המלך על ציון הר הקדש, כי שם כלולים כל חלקי עולם וכו' וזהו "הר" כנ"ל "נסכתי" לשון "נסך ויצק" "שאל ממני" כל העצות כנ"ל "גוים נחלתך ואחזתך אפסי ארץ" לאחז יחד כל אפסי ארץ, הינו כל שבעה חלקי עולם וכל המלכים והגוים לנחלה תחתיו "עבדו" זה ציצית "ביראה" זה תפילין וגילו ברעדה רעדה הנ"ל
פַּעַם אַחַת הָיָה מֶלֶךְ
וְגָזַר עַל הַמְּדִינָה גֵּרוּשׁ בִּגְזֵרוֹת שְׁמָד
שֶׁמִּי שֶׁיִּרְצֶה לִשָּׁאֵר בַּמְּדִינָה יָמִיר דָּתוֹ
וְאִם לָאו יִהְיֶה נִתְגָּרֵשׁ מֵהַמְּדִינָה
וְהָיוּ קְצָת מֵהֶם שֶׁהִפְקִירוּ כָּל רְכוּשָׁם וַעֲשִׁירוּת שֶׁלָּהֶם
וְיָצְאוּ מִשָּׁם בְּדַלּוּת כְּדֵי לִשָּׁאֵר בֶּאֱמוּנָה שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרְאֵלִים
וּקְצָת מֵהֶם חָסוּ עַל רְכוּשָׁם וַעֲשִׁירוּתָם וְנִשְׁאֲרוּ שָׁם וְהָיוּ אֲנוּסִים
בְּצִנְעָא הָיוּ נוֹהֲגִים דָּת יְהוּדִית
וּבְפַרְהֶסְיָא לא הָיוּ רַשָּׁאִים [לִנְהג כְּמוֹ יְהוּדִים]
וּמֵת הַמֶּלֶךְ, וְנַעֲשָׂה בְּנוֹ מֶלֶךְ
וְהִתְחִיל לִנְהג הַמְּדִינָה בְּיָד רָמָה וְכָבַשׁ כַּמָּה מְדִינוֹת
וְהָיָה חָכָם גָּדוֹל
וּמֵחֲמַת שֶׁהָיָה מַחֲזִיק בְּתֹקֶף יָדוֹ אֶת הַשָּׂרֵי מְלוּכָה, יָעֲצוּ עָלָיו
וְנִתְקַשְּׁרוּ לִפּל עָלָיו וּלְהַכְרִית אוֹתוֹ וְאֶת זַרְעוֹ
וְהָיָה בֵּין הַשָּׂרִים אֶחָד מֵהָאֲנוּסִים
וְיִשֵּׁב עַצְמוֹ: הֲלא מִפְּנֵי מָה אֲנִי אָנוּס?
מֵחֲמַת שֶׁהָיִיתִי חָס עַל הוֹנִי וּרְכוּשִׁי
עַכְשָׁו שֶׁיִּהְיֶה הַמְּדִינָה בְּלא מֶלֶךְ
יִהְיֶה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בְּלָעוֹ
כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה מְדִינָה בְּלא מֶלֶךְ
עַל כֵּן יָעַץ בְּעַצְמוֹ לֵילֵךְ וּלְהַגִּיד לַמֶּלֶךְ בְּלִי יְדִיעָתָם
וְהָלַךְ וְהִגִּיד לַמֶּלֶךְ, שֶׁנִּתְקַשְּׁרוּ עָלָיו כַּנַּ"ל
וְהָלַךְ הַמֶּלֶךְ וְנִסָּה אִם אֱמֶת הַדָּבָר, וְרָאָה שֶׁהוּא אֱמֶת
וְהֶעֱמִיד שׁוֹמְרִים בְּאוֹתוֹ לַיְלָה שֶׁנָּפְלוּ עָלָיו
תָּפְסוּ אוֹתָם, וְדָן אוֹתָם כָּל אֶחָד כְּפִי מִשְׁפָּטוֹ
עָנָה הַמֶּלֶךְ וְאָמַר לְהַשָּׂר הָאָנוּס הַנַּ"ל: אֵיזֶה כָּבוֹד אֶתֵּן לְךָ בִּשְׁבִיל זֶה שֶׁהִצַּלְתָּנִי וְאֶת זַרְעִי?
אִם אמַר לַעֲשׂוֹת אוֹתְךָ שַׂר, הֲרֵי אַתָּה בְּלא זֶה שַׂר
וְאִם לִתֵּן לְךָ מָעוֹת, יֵשׁ לְךָ
אֱמר אֵיזֶה כָּבוֹד אַתָּה רוֹצֶה, וְאֶעֱשֶׂה לְךָ
עָנָה הָאָנוּס וְאָמַר: אֲבָל תַּעֲשֶׂה לִי מַה שֶּׁאמַר?
אָמַר הַמֶּלֶךְ: הֵן
אָמַר: הִשָּׁבַע לִי בְּכִתְרְךָ וּמַלְכוּתְךָ
וְנִשְׁבַּע לוֹ
עָנָה וְאָמַר [הָאָנוּס הַנַּ"ל]: עִקַּר כְּבוֹדִי שֶׁאֶהְיֶה רַשַּׁאי לִהְיוֹת יְהוּדִי בְּפַרְהֶסְיָא, לְהַנִּיחַ טַלִּית וּתְפִילִּין בְּפַרְהֶסְיָא
וְחָרָה לְהַמֶּלֶךְ מְאד, מֵחֲמַת שֶׁבְּכָל מְדִינָתוֹ אֵינָם רַשָּׁאִים לִהְיוֹת יְהוּדִים
אֲבָל לא הָיָה לוֹ בְּרֵרָה מֵחֲמַת הַשְּׁבוּעָה
בַּבּקֶר הָלַךְ הָאָנוּס וְהִנִּיחַ טַלִּית וּתְפִילִּין בְּפַרְהֶסְיָא
אַחַר כָּךְ מֵת הַמֶּלֶךְ וְנַעֲשָׂה בְּנוֹ מֶלֶךְ
וְהוּא הִתְחִיל לְהַנְהִיג מְדִינָתוֹ בְּרַכּוּת
מֵחֲמַת שֶׁרָאָה שֶׁרָצוּ לְהַכְרִית אֶת אָבִיו כַּנַּ"ל
וְכָבַשׁ מְדִינוֹת רַבּוֹת
וְהָיָה חָכָם גָּדוֹל מְאד
וְצִוָּה לְקַבֵּץ וְלִקְרוֹת אֶת כָּל הַחוֹזֵי כּוֹכָבִים שֶׁיַּגִּידוּ מֵאֵיזֶה דָּבָר יוּכַל לִהְיוֹת נִכְרָת זַרְעוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמר מִזֶּה
וְאָמְרוּ לוֹ שֶׁזַּרְעוֹ לא יֻכְרַת, רַק שֶׁיִּשְׁמר מִשּׁוֹר וָשֶׂה
וְכָתְבוּ זאת בְּסֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת
וְצִוָּה לְבָנָיו שֶׁיִּנְהֲגוּ גַּם כֵּן כְּמוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ רַכָּה וּמֵת
וְנַעֲשָׂה בְּנוֹ מֶלֶךְ, וְהִתְחִיל לִנְהג בְּיָד רָמָה וּבְחֹזֶק כְּמוֹ זְקֵנוֹ, וְכָבַשׁ מְדִינוֹת רַבּוֹת
וְנָפַל עַל חָכְמָה
וְצִוָּה לְהַכְרִיז שֶׁלּא יִמָּצֵא בִּמְדִינָתוֹ שׁוֹר וָשֶׂה
כְּדֵי שֶׁלּא יִהְיֶה נִכְרָת זַרְעוֹ
עַל כֵּן אֵין לוֹ מוֹרָא מִשּׁוּם דָּבָר
וְנָהַג מְדִינָתוֹ בָּרָמָה
וְנַעֲשָׂה חָכָם גָּדוֹל מְאד
וְנָפַל עַל חָכְמָה לִכְבּש אֶת כָּל הָעוֹלָם בְּלא מִלְחָמָה
כִּי יֵשׁ שִׁבְעָה חֶלְקֵי עוֹלָם, שֶׁהָעוֹלָם נִתְחַלֵּק לְשִׁבְעָה חֲלָקִים
וְיֵשׁ שֶׁבַע כּוֹכְבֵי לֶכֶת, שֶׁכָּל כּוֹכָב מֵאִיר בְּחֵלֶק מֵחֶלְקֵי הָעוֹלָם
וְיֵשׁ שִׁבְעָה מִינֵי מַתָּכוֹת
שֶׁכָּל אַחַת מִשֶׁבַע כּוֹכְבֵי לֶכֶת מֵאִיר בְּמִין מַתֶּכֶת אֶחָד
וְהָלַךְ וְקִבֵּץ כָּל הַשִּׁבְעָה מִינֵי מַתָּכוֹת
וְצִוָּה לְהָבִיא כָּל הַפַּאטְרֶעטִין [דמות דיוקן] שֶׁל כָּל הַמְּלָכִים שֶׁהֵם שֶׁל זָהָב שֶׁתּוֹלִין בַּפַּלְטְרִין [ארמון] שֶׁלָּהֶם
וְעָשָׂה מִזֶּה אָדָם
ראשׁוֹ שֶׁל זָהָב וְגוּפוֹ שֶׁל כֶּסֶף, וְכֵן שְׁאָר הָאֵיבָרִים מִמִּינֵי מַתָּכוֹת הָאֲחֵרִים
וְהָיָה בְּאוֹתוֹ הָאָדָם כָּל הַשֶּׁבַע מִינֵי מַתָּכוֹת
וְהֶעֱמִיד אוֹתוֹ עַל הַר גָּבוֹהַּ
וְהָיוּ כָּל הַשִּׁבְעָה כּוֹכְבֵי לֶכֶת מְאִירִין בְּאוֹתוֹ הָאָדָם
וּכְשֶׁהָיָה אָדָם צָרִיךְ לְאֵיזֶה עֵצָה אוֹ אֵיזֶה מַשָּׂא וּמַתָּן אִם לַעֲשׂוֹתוֹ אִם לָאו
הָיָה עוֹמֵד נֶגֶד אוֹתוֹ הָאֵיבָר שֶׁל הַמִּין מַתֶּכֶת הַשַּׁיָּךְ לְחֵלֶק הָעוֹלָם שֶׁהוּא מִשָּׁם
וְהָיָה חוֹשֵׁב בְּדַעְתּוֹ אִם לַעֲשׂוֹת אִם לָאו
וּכְשֶׁהָיָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת
הָיָה מֵאִיר וּמַזְרִיחַ אוֹתוֹ הָאֵיבָר
וְאִם לָאו הָיָה נֶחְשָׁךְ הָאֵבָר
[כָּל זֶה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל]
וְעַל יְדֵי זֶה הָיָה כּוֹבֵשׁ כָּל הָעוֹלָם וְאָסַף מָמוֹן רַב
וְאוֹתוֹ הַדְּמוּת אָדָם לא הָיָה מְסֻגָּל לְהַנַּ"ל
רַק [בְּאפֶן וּבִתְנַאי] שֶׁיִּהְיֶה הַמֶּלֶךְ מַשְׁפִּיל גֵּאִים וּמַגְבִּיהַּ שְׁפָלִים
וְהָלַךְ וְשָׁלַח פְּקֻדּוֹת [הַיְנוּ צווים]
עֲבוּר כָּל קציני הצבא הבכירים
וּשְׁאָר הַשָּׂרִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם הִתְמַנּוּת ודרגות [אותות הצטיינות]
וּבָאוּ כֻּלָּם
וְהִשְׁפִּיל אוֹתָם, וְלָקַח מֵהֶם הַהִתְמַנּוּת שֶׁלָּהֶם
אֲפִילּוּ אוֹתָן שֶׁהָיוּ לָהֶם הִתְמַנּוּת שֶׁעָבְדוּ אֵצֶל אֲבִי אֲבִי זְקֵנוֹ לָקַח מֵהֶם
וְהִגְבִּיהַּ שְׁפָלִים
וְהֶעֱמִיד אוֹתָם תַּחְתֵּיהֶם
בְּתוֹכָם הָיָה הַשַּׂר הָאָנוּס הַנַּ"ל
[הַיְנוּ שֶׁהוּא הָיָה בְּתוֹךְ הַשָּׂרִים שֶׁהַמֶּלֶךְ הָיָה עוֹסֵק לְהַשְׁפִּילָם]
וְשָׁאַל אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ: מַהוּ הַשְּׂרָרוּת וְהַהִתְמַנּוּת שֶׁלְּךָ?
הֵשִׁיב לוֹ: הַשְּׂרָרוּת שֶׁלִּי הוּא שֶׁאֶהְיֶה רַשַּׁאי לִהְיוֹת יְהוּדִי בְּפַרְהֶסְיָא בִּשְׁבִיל אוֹתָה הַטּוֹבָה שֶׁעָשִׂיתִי לִזְקֵנְךָ כַּנַּ"ל
וְלָקַח מֵאִתּוֹ זאת, וְחָזַר וְנַעֲשָׂה אָנוּס
פַּעַם אַחַת שָׁכַב הַמֶּלֶךְ לִישׁן
וְרָאָה בַּחֲלוֹם שֶׁהַשָּׁמַיִם זַכִּים
וְרָאָה כָּל הַשְּׁנֵים עָשָׂר מַזָּלוֹת
וְרָאָה שֶׁשּׁוֹר וָשֶׂה שֶׁיֵּשׁ בֵּין הַמַּזָּלוֹת הֵם מְשַׂחֲקִים מִמֶּנּוּ
וְהֵקִיץ בְּכַעַס גָּדוֹל וְנִפְחַד מְאד
וְצִוָּה לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת, וְרָאָה כָּתוּב בּוֹ שֶׁעַל יְדֵי שׁוֹר וָשֶׂה יִהְיֶה נִכְרָת זַרְעוֹ
וְנָפַל עָלָיו פַּחַד גָּדוֹל
וְסִפֵּר לְהַמַּלְכָּה
וְנָפַל עָלֶיהָ וְעַל בָּנֶיהָ גַּם כֵּן פַּחַד גָּדוֹל
וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ מְאד
וְקָרָא לְכָל הַפּוֹתְרֵי חֲלוֹמוֹת, וְכָל אֶחָד הָיָה פּוֹתֵר לְעַצְמוֹ, וְלא הָיָה קוֹלָן נִכְנָס בְּאָזְנָיו
וְנָפַל עָלָיו פַּחַד גָּדוֹל מְאד
וּבָא אֵלָיו חָכָם אֶחָד וְאָמַר לוֹ, שֶׁיֵּשׁ לוֹ קַבָּלָה מֵאָבִיו
הֱיוֹת שֶׁיֵּשׁ שְׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה מִינֵי תַּהֲלוּכוֹת הַשֶּׁמֶשׁ
וְיֵשׁ מָקוֹם שֶׁכָּל הַשְּׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה מִינֵי תַּהֲלוּכוֹת הַשֶּׁמֶשׁ מַזְרִיחִים לְשָׁם
וְשָׁם גָּדֵל שֵׁבֶט בַּרְזֶל
וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּחַד, כְּשֶׁבָּא לְהַשֵּׁבֶט הַנַּ"ל, נִצּוֹל מֵהַפַּחַד
וְהוּטַב לְהַמֶּלֶךְ
וְהָלַךְ עִם אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וְכָל זַרְעוֹ לַמָּקוֹם הַנַּ"ל עִם הֶחָכָם הַנַּ"ל
וּבְאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ עוֹמֵד מַלְאָךְ שֶׁהוּא מְמֻנֶּה עַל כַּעַס
כִּי עַל יְדֵי כַּעַס בּוֹרְאִים מַלְאָךְ הַמַּשְׁחִית
וְאוֹתוֹ מַלְאָךְ הַנַּ"ל הוּא מְמֻנֶּה עַל כָּל הַמַּשְׁחִיתִים
וְשׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ
כִּי יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ
וְיֵשׁ דֶּרֶךְ שֶׁהוּא מָלֵא טִיט
וְיֵשׁ דֶרֶךְ שֶׁהוּא מָלֵא פְּחָתִים וּבוֹרוֹת
וְכֵן שְׁאָר דְּרָכִים
וְיֵשׁ דֶּרֶךְ אֶחָד, שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֵשׁ שֶׁאַרְבַּע פַּרְסָאוֹת מֵאוֹתוֹ הָאֵשׁ נִשְׂרָפִים
[וְשָׁאֲלוּ לוֹ הַדֶּרֶךְ
וְאָמַר לָהֶם אוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ שֶׁיֵּשׁ שָׁם הָאֵשׁ]
וְהָיוּ הוֹלְכִים
וְהָיָה הֶחָכָם מִסְתַּכֵּל לְפָנָיו בְּכָל פַּעַם אִם יֵשׁ שָׁם אוֹתוֹ הָאֵשׁ
כִּי הָיָה לוֹ קַבָּלָה מֵאָבִיו שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֵשׁ כַּנַּ"ל
בְּתוֹךְ כָּךְ רָאָה הָאֵשׁ
וְרָאָה שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים דֶּרֶךְ הָאֵשׁ, מְלָכִים וִיהוּדִים מְעֻטָּפִים בְּטַלִּית וּתְפִילִּין
וְזֶה הָיָה מֵחֲמַת שֶׁהָיוּ אֵצֶל אוֹתָן הַמְּלָכִים יוֹשְׁבִים יְהוּדִים בִּמְדִינָתָם
עַל כֵּן הָיוּ יְכוֹלִים לֵילֵךְ דֶּרֶךְ הָאֵשׁ
וְאָמַר הֶחָכָם לְהַמֶּלֶךְ.
בַּאֲשֶׁר שֶׁיֵּשׁ קַבָּלָה בְּיָדִי שֶׁאַרְבַּע פַּרְסָאוֹת רָחוֹק מִן הָאֵשׁ נִשְׂרָפִים
עַל כֵּן אֵין אֲנִי רוֹצֶה לֵילֵךְ עוֹד
וְהַמֶּלֶךְ חָשַׁב: מֵאַחַר שֶׁרוֹאֶה שֶׁשְּׁאָר מְלָכִים הוֹלְכִים שָׁם דֶּרֶךְ הָאֵשׁ, עַל כֵּן אָמַר שֶׁגַּם הוּא יֵלֵךְ
וְעָנָה הֶחָכָם: אֲנִי יֵשׁ לִי קַבָּלָה מֵאָבִי כַּנַּ"ל עַל כֵּן אֵינִי רוֹצֶה לֵילֵךְ
אַתָּה, אִם רְצוֹנְךָ לֵילֵךְ, לֵךְ
וְהָלַךְ הַמֶּלֶךְ וְזַרְעוֹ, וְשָׁלַט בָּהֶם הָאֵשׁ, וְנִשְׂרַף הוּא וְזַרְעוֹ וְנִכְרְתוּ כֻּלָּם
כְּשֶׁבָּא הֶחָכָם לְבֵיתוֹ, הָיָה תָּמוּהַּ בְּעֵינֵי הַשָּׂרִים
הֲלּא הָיָה נִשְׁמָר מִשּׁוֹר וָשֶׂה, וְאֵיךְ בָּא שֶׁיִּהְיֶה נִכְרָת הוּא וְזַרְעוֹ
עָנָה הָאָנוּס וְאָמַר: עַל יָדִי נִכְרַת
כִּי הַחוֹזֵי כּוֹכָבִים רָאוּ, וְלא יָדְעוּ מָה רָאוּ
כִּי שׁוֹר עוֹשִׂין מֵעוֹרוֹ תְּפִילִּין, וְשֶׂה עוֹשִׂין מִצַּמְרוֹ צִיצִית לְטַלִּית
וְעַל יְדֵיהֶם נִכְרָת הוּא וְזַרְעוֹ
כִּי אוֹתָן הַמְּלָכִים שֶׁהָיוּ יְהוּדִים דָּרִים בִּמְדִינָתָם, שֶׁמְּלֻבָּשִׁין בְּטַלִּית וּתְפִילִּין
הָיוּ הוֹלְכִים דֶּרֶךְ הָאֵשׁ וְלא הָיוּ נִזּוֹקִים כְּלָל
וְהוּא נִכְרַת עַל יְדֵי שֶׁלּא הָיוּ רַשָּׁאִים יְהוּדִים שֶׁלּוֹבְשִׁין טַלִּית וּתְפִילִּין לֵישֵׁב בִּמְדִינָתוֹ
וְעַל כֵּן הָיוּ הַשּׁוֹר וָשֶׂה שֶׁבַּמַּזָּלוֹת שׂוֹחֲקִים מִמֶּנּוּ
כִּי הַחוֹזֵי כּוֹכָבִים רָאוּ וְלא יָדְעוּ מָה רָאוּ, וְנִכְרַת הוּא וְזַרְעוֹ כַּנַּ"ל
"לָמָּה רָגְשׁוּ גּוֹיִם וְכוּ' תְּרעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל פֶּן יֶאֱנַף וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ כִּי יִבְעַר" וְכוּ' [תְּהִלִּים ב]
וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים וּסְתוּמִים מְאד
כָּל זֶה שָׁמַעְתִּי
עוֹד מָצָאתִי קְצָת רְמָזִים מֵהַמַּעֲשֶׂה זוֹ בַּקַּפִּיטְל הַנַּ"ל "נְנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ" מוֹסֵרוֹת הֵם שֶׁל עוֹר, בְּחִינַת תְּפִילִין
"עֲבוֹתֵימוֹ" עֲבוֹת הֵם חֲבָלִים, בְּחִינַת צִיצִית, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה פָּסוּק זֶה בְּמַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה עַל צִיצִית וּתְפִילִּין
"יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק", כִּי הַשּׁוֹר וָשֶׂה שֶׁבַּשָּׁמַיִם שָׂחֲקוּ מִמֶּנּוּ
"אָז יְדַבֵּר אֵלֵימוֹ בְּאַפּוֹ וּבַחֲרוֹנוֹ יְבַהֲלֵמוֹ" הַכַּעַס וְהַבֶּהָלָה וְהַפַּחַד הַנַּ"ל
"וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי עַל צִיּוֹן הַר קָדְשִׁי" אֶפְשָׁר הָרֶמֶז בָּזֶה, כִּי הַדְּמוּת אָדָם שֶׁהֶעֱמִיד הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל עַל הַר גָּבוֹהַּ אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה, כִּי הוּא כְּנֶגֶד הַמֶּלֶךְ
עַל צִיּוֹן הַר הַקּדֶשׁ, כִּי שָׁם כְּלוּלִים כָּל חֶלְקֵי עוֹלָם וְכוּ'
וְזֶהוּ "הַר" כַּנַּ"ל
"נָסַכְתִּי" לְשׁוֹן "נֶסֶךְ וַיִּצק"
"שְׁאַל מִמֶּנִּי" כָּל הָעֵצוֹת כַּנַּ"ל
"גּוֹיִם נַחֲלָתֶךָ וַאֲחֻזָתְךָ אַפְסֵי אָרֶץ" לֶאֱחֹז יַחַד כָּל אַפְסֵי אָרֶץ, הַיְנוּ כָּל שִׁבְעָה חֶלְקֵי עוֹלָם וְכָל הַמְּלָכִים וְהַגּוֹיִם לְנַחֲלָה תַּחְתָּיו
"עִבְדוּ" זֶה צִיצִית
"בְּיִרְאָה" זֶה תְּפִילִּין וְגִילוּ בִּרְעָדָה רְעָדָה הַנַּ"ל
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה צה - כְּשֶׁפַּרְנְסֵי הַדּוֹר וּמַנְהִיגֵי הַדּוֹר נִתְגָּאִים
...- תורה צה - כשפרנסי הדור ומנהיגי הדור נתגאים [לשון רבנו ז"ל] כשפרנסי הדור ומנהיגי הדור נתגאים אזי הקדוש ברוך הוא מקים עליהם בני אדם שיחלוקו וידברו עליהם כדי שלא יזוחו דעתם עליהם כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה: 'אין ממנים פרנס על הצבור אלא אם כן קפה של שרצים תלוי מאחריו' וזה פרוש: סוד שמובא ב"עץ החיים 'אחורים דמ"ה, תסיר מ"ה נשאר פ"ה' פרוש, על ידי קפה של שרצים שתלוי מאחוריו על ידי זה מחזיק את עצמו בבחינת מה ואפס ואין וכשמסיר ממנו מה, שאין מחזיק את...
שיחות הר"ן - אות ש - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות ש - שיחות מורנו הרב רבי נחמן פעם אחת אמר לי. כל מה שאתה רואה בעולם כל מה שנמצא בעולם הכל בשביל הבחירה והנסיון...
שיחות הר"ן - אות מא
...אחד כלל כי לב נשבר הוא בלב, אבל עצבות הוא בא מן הטחול ועצבות שהוא מהטחול היא סטרא אחרא והקדוש ברוך הוא שונא אותה אבל לב נשבר היא חביב לפני השם יתברך כי לב נשבר יקר מאד מאד בעיניו יתברך והיה טוב שיהיה לו לב נשבר כל היום אך אנשים כערככם יכולין לבוא מלב נשבר לעצבות על כן צריכין ליחד איזה שעה ביום שיהיה לו לב נשבר דהינו להתבודד ולשבר לבו לפניו יתברך כמבאר במקום אחר אבל שאר כל היום כלו יהיה רק בשמחה ועל זה הזהיר אותנו כמה פעמים להתאמץ ולהתגבר שלא יהיה...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נח - יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁאוֹמְרִים, שֶׁכְּשֶׁהַצַּדִּיק גָּדוֹל בְּמַעֲלָה
...בני אדם שאומרים, שכשהצדיק גדול במעלה יש בני אדם שאומרים שכשהצדיק גדול במעלה מחמת גדלתו אינו יכול להשגיח ולהסתכל על בני העולם כי הוא רחוק מהעולם ובאמת אינו כן כי אדרבא, כשהצדיק גדול מאד הוא יכול להשגיח ולהסתכל יותר על העולם וכמו שמצינו ברבן יוחנן בן זכאי שבודאי היה גדול במעלה מאד מאד יותר ויותר הרבה מהצדיקים שבזמן הזה ואף על פי כן אמר: 'אוי לי אם אמר, אוי לי אם לא אמר' נמצא שרבן יוחנן בן זכאי היה בקי כל כך בתוך העולם עד שהיה מתירא לומר דברי תורה שלא...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מא - לִפְעָמִים הַשֵּׁם יִתְבָּרַך עוֹשֶׂה מוֹפְתִים
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מא - לפעמים השם יתברך עושה מופתים לפעמים השם יתברך עושה מופתים על ידי בעלי הפוסקים בבחינת: "מפתיו ומשפטי פיהו" שעל ידי 'משפטי פיהו', שפוסק שיהיה כך, נעשה מופת כי מחמת שנתקבל לבעל פוסק וכשפוסק באסור והתר וכיוצא, מקבלין דעתו כמו כן כשפוסק באיזה ענין, מקבלין דעתו, ונעשין מופתים על ידו וזהו בחינת המופתים שמספרין מהגאונים שהיו בדורות שלפנינו...
חיי מוהר"ן - תסו - עבודת השם
...ליל שבת חזון תקס"ט, שספרו לפניו מגדל הצרות וממיתות משנות שמתו בני אדם באוסטרהא רחמנא לצלן בשעת השרפה שהיתה שם בערב שבת קדש העבר. אמר, לא אחד שסובל צרות קשות על ידי הנגון. הינו הנגון שמסימין בסוף "ונתנה תקף" שקדם מנגנין בנגון הידוע מי ינוח ומי ינוע ומסימין בנגון מי ישפל ומי ירום ואחר כך מסימין בנגון לבד בלי תבות קדם שמתחילין ותשובה ותפילה וצדקה. כידוע להעולם. ואותו הנגון הנמשך אחר הסיום ומי ירום הוא מורה גם כן על איזה גזרות חס ושלום. כי בתחלה הוא...
שיחות הר"ן - אות צד
שיחות הר"ן - אות צד דע כשיש שלום בעיר הוא מפני שאין בר דעת בעיר הזאת כי 'אם אין דעת הבדלה מנין' אבל כשיש בר דעת בעיר אזי יש הבדלה דהינו שיש אנשים שנוטים להבר דעת ודבקים בו ויש אנשים שחולקים עליו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לח - מַרְכְּבת פַּרְעה
...לברכה] מרכבת פרעה וחילו ירה בים וכו' א. כי צריך כל אדם לפשפש את עצמו בכל עת אם הוא דבוק בהשם יתברך והסימן של דבקות הוא תפילין כי תפילין הם סימן על הדבקות ב. ואי אפשר לבוא לבחינת תפילין אלא שיעלה את הדבור ויתקנהו כי הדבור שהוא רוח פיו של הקדוש ברוך הוא שהוא בחינת מלכות פה הוא בחינת ים, שכל הנחלים הולכים לתוכו כמו שכתוב: כל הנחלים הולכים אל הים והוא בחינת אדני, כמו שכתוב "אדני שפתי תפתח" וכשפוגמין הדבור שהוא אדני אז על ידי הפגם נעשה מרוח פיו, רוח סערה...
חיי מוהר"ן - שסב - מעלת תורתו וספריו הקדושים
...שסב התורות והמאמרים שבספריו הקדושים הם כלליות וכל מה שאתה ממשמש בהם אתה מוצא בהם טעם נפלא וחדש ומתוק לחך ומאיר עינים מאד ויש בהם עמקות גדול בדרך פשט ובדרך סוד ונסתר. כי כל התורות יש בהם סודות נסתרים ונפלאים ונוראים מאד מאד. ואי אפשר לבאר זאת. גם בכל מאמר יש כונות של מצוות שכל מאמר שיך לאיזה כונות המבארים בכתבים ב"עץ חיים" ו"פרי עץ חיים". כגון התורה של מי האיש החפץ חיים [בלקוטי א' סימן ל"ג] יש בו סוד כונת לולב אף על פי שלא נזכר בו דבר ממצות לולב וכן...
שיחות הר"ן - אות קיד
...בנסיון כי הראשונים שעמדו בנסיון כבר שברו כל כך קלפה הזאת של תאוה זו עד שעכשו בקל יכולים לעמד בנסיון ואפילו איש פשוט לגמרי יכול עכשו לעמד בנסיון ועל כן אמרו רבותינו, זכרונם לברכה: "תקפו של יוסף ענותנותו של בעז ותקפו של בעז ענותנותו של פלטי בן ליש" כי תקף הנסיון של יוסף הצדיק היה דבר קל ופשוט אצל בעז שהיה אחריו וכן תקף הנסיון של בעז היה קל ופשוט אצל פלטי כי כל מי שהיה אחרון יותר הנסיון קל אצלו יותר כנ"ל ועל כן עכשו בנקל לעמד בנסיון אפילו איש פשוט לגמרי...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0781 שניות - עכשיו 27_01_2021 השעה 12:04:45 - wesi2