ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 סיפורי מעשיות - מעשה ד - מעשה ממלך שגזר שמד
פעם אחת היה מלך וגזר על המדינה גרוש בגזרות שמד שמי שירצה לשאר במדינה ימיר דתו ואם לאו יהיה נתגרש מהמדינה והיו קצת מהם שהפקירו כל רכושם ועשירות שלהם ויצאו משם בדלות כדי לשאר באמונה שיהיו ישראלים וקצת מהם חסו על רכושם ועשירותם ונשארו שם והיו אנוסים בצנעא היו נוהגים דת יהודית ובפרהסיא לא היו רשאים [לנהג כמו יהודים] ומת המלך, ונעשה בנו מלך והתחיל לנהג המדינה ביד רמה וכבש כמה מדינות והיה חכם גדול ומחמת שהיה מחזיק בתקף ידו את השרי מלוכה, יעצו עליו ונתקשרו לפל עליו ולהכרית אותו ואת זרעו והיה בין השרים אחד מהאנוסים וישב עצמו: הלא מפני מה אני אנוס? מחמת שהייתי חס על הוני ורכושי עכשו שיהיה המדינה בלא מלך יהיה איש את רעהו חיים בלעו כי אי אפשר שיהיה מדינה בלא מלך על כן יעץ בעצמו לילך ולהגיד למלך בלי ידיעתם והלך והגיד למלך, שנתקשרו עליו כנ"ל והלך המלך ונסה אם אמת הדבר, וראה שהוא אמת והעמיד שומרים באותו לילה שנפלו עליו תפסו אותם, ודן אותם כל אחד כפי משפטו ענה המלך ואמר להשר האנוס הנ"ל: איזה כבוד אתן לך בשביל זה שהצלתני ואת זרעי? אם אמר לעשות אותך שר, הרי אתה בלא זה שר ואם לתן לך מעות, יש לך אמר איזה כבוד אתה רוצה, ואעשה לך ענה האנוס ואמר: אבל תעשה לי מה שאמר? אמר המלך: הן אמר: השבע לי בכתרך ומלכותך ונשבע לו ענה ואמר [האנוס הנ"ל] : עקר כבודי שאהיה רשאי להיות יהודי בפרהסיא, להניח טלית ותפילין בפרהסיא וחרה להמלך מאד, מחמת שבכל מדינתו אינם רשאים להיות יהודים אבל לא היה לו בררה מחמת השבועה בבקר הלך האנוס והניח טלית ותפילין בפרהסיא אחר כך מת המלך ונעשה בנו מלך והוא התחיל להנהיג מדינתו ברכות מחמת שראה שרצו להכרית את אביו כנ"ל וכבש מדינות רבות והיה חכם גדול מאד וצוה לקבץ ולקרות את כל החוזי כוכבים שיגידו מאיזה דבר יוכל להיות נכרת זרעו, כדי שישמר מזה ואמרו לו שזרעו לא יכרת, רק שישמר משור ושה וכתבו זאת בספר הזכרונות וצוה לבניו שינהגו גם כן כמותו בדרך רכה ומת ונעשה בנו מלך, והתחיל לנהג ביד רמה ובחזק כמו זקנו, וכבש מדינות רבות ונפל על חכמה וצוה להכריז שלא ימצא במדינתו שור ושה כדי שלא יהיה נכרת זרעו על כן אין לו מורא משום דבר ונהג מדינתו ברמה ונעשה חכם גדול מאד ונפל על חכמה לכבש את כל העולם בלא מלחמה כי יש שבעה חלקי עולם, שהעולם נתחלק לשבעה חלקים ויש שבע כוכבי לכת, שכל כוכב מאיר בחלק מחלקי העולם ויש שבעה מיני מתכות שכל אחת משבע כוכבי לכת מאיר במין מתכת אחד והלך וקבץ כל השבעה מיני מתכות וצוה להביא כל הפאטרעטין [דמות דיוקן] של כל המלכים שהם של זהב שתולין בפלטרין [ארמון] שלהם ועשה מזה אדם ראשו של זהב וגופו של כסף, וכן שאר האיברים ממיני מתכות האחרים והיה באותו האדם כל השבע מיני מתכות והעמיד אותו על הר גבוה והיו כל השבעה כוכבי לכת מאירין באותו האדם וכשהיה אדם צריך לאיזה עצה או איזה משא ומתן אם לעשותו אם לאו היה עומד נגד אותו האיבר של המין מתכת השיך לחלק העולם שהוא משם והיה חושב בדעתו אם לעשות אם לאו וכשהיה צריך לעשות היה מאיר ומזריח אותו האיבר ואם לאו היה נחשך האבר [כל זה עשה המלך הנ"ל] ועל ידי זה היה כובש כל העולם ואסף ממון רב ואותו הדמות אדם לא היה מסגל להנ"ל רק [באפן ובתנאי] שיהיה המלך משפיל גאים ומגביה שפלים והלך ושלח פקדות [הינו צווים] עבור כל קציני הצבא הבכירים ושאר השרים שיש להם התמנות ודרגות [אותות הצטיינות] ובאו כלם והשפיל אותם, ולקח מהם ההתמנות שלהם אפילו אותן שהיו להם התמנות שעבדו אצל אבי אבי זקנו לקח מהם והגביה שפלים והעמיד אותם תחתיהם בתוכם היה השר האנוס הנ"ל [הינו שהוא היה בתוך השרים שהמלך היה עוסק להשפילם] ושאל אותו המלך: מהו השררות וההתמנות שלך? השיב לו: השררות שלי הוא שאהיה רשאי להיות יהודי בפרהסיא בשביל אותה הטובה שעשיתי לזקנך כנ"ל ולקח מאתו זאת, וחזר ונעשה אנוס פעם אחת שכב המלך לישן וראה בחלום שהשמים זכים וראה כל השנים עשר מזלות וראה ששור ושה שיש בין המזלות הם משחקים ממנו והקיץ בכעס גדול ונפחד מאד וצוה להביא את ספר הזכרונות, וראה כתוב בו שעל ידי שור ושה יהיה נכרת זרעו ונפל עליו פחד גדול וספר להמלכה ונפל עליה ועל בניה גם כן פחד גדול ותפעם רוחו מאד וקרא לכל הפותרי חלומות, וכל אחד היה פותר לעצמו, ולא היה קולן נכנס באזניו ונפל עליו פחד גדול מאד ובא אליו חכם אחד ואמר לו, שיש לו קבלה מאביו היות שיש שלש מאות וששים וחמשה מיני תהלוכות השמש ויש מקום שכל השלש מאות וששים וחמשה מיני תהלוכות השמש מזריחים לשם ושם גדל שבט ברזל ומי שיש לו פחד, כשבא להשבט הנ"ל, נצול מהפחד והוטב להמלך והלך עם אשתו ובניו וכל זרעו למקום הנ"ל עם החכם הנ"ל ובאמצע הדרך עומד מלאך שהוא ממנה על כעס כי על ידי כעס בוראים מלאך המשחית ואותו מלאך הנ"ל הוא ממנה על כל המשחיתים ושואלין אותו הדרך כי יש דרך ישר לפני איש ויש דרך שהוא מלא טיט ויש דרך שהוא מלא פחתים ובורות וכן שאר דרכים ויש דרך אחד, שיש שם אש שארבע פרסאות מאותו האש נשרפים [ושאלו לו הדרך ואמר להם אותו הדרך שיש שם האש] והיו הולכים והיה החכם מסתכל לפניו בכל פעם אם יש שם אותו האש כי היה לו קבלה מאביו שיש שם אש כנ"ל בתוך כך ראה האש וראה שהיו הולכים דרך האש, מלכים ויהודים מעטפים בטלית ותפילין וזה היה מחמת שהיו אצל אותן המלכים יושבים יהודים במדינתם על כן היו יכולים לילך דרך האש ואמר החכם להמלך. באשר שיש קבלה בידי שארבע פרסאות רחוק מן האש נשרפים על כן אין אני רוצה לילך עוד והמלך חשב: מאחר שרואה ששאר מלכים הולכים שם דרך האש, על כן אמר שגם הוא ילך וענה החכם: אני יש לי קבלה מאבי כנ"ל על כן איני רוצה לילך אתה, אם רצונך לילך, לך והלך המלך וזרעו, ושלט בהם האש, ונשרף הוא וזרעו ונכרתו כלם כשבא החכם לביתו, היה תמוה בעיני השרים הלא היה נשמר משור ושה, ואיך בא שיהיה נכרת הוא וזרעו ענה האנוס ואמר: על ידי נכרת כי החוזי כוכבים ראו, ולא ידעו מה ראו כי שור עושין מעורו תפילין, ושה עושין מצמרו ציצית לטלית ועל ידיהם נכרת הוא וזרעו כי אותן המלכים שהיו יהודים דרים במדינתם, שמלבשין בטלית ותפילין היו הולכים דרך האש ולא היו נזוקים כלל והוא נכרת על ידי שלא היו רשאים יהודים שלובשין טלית ותפילין לישב במדינתו ועל כן היו השור ושה שבמזלות שוחקים ממנו כי החוזי כוכבים ראו ולא ידעו מה ראו, ונכרת הוא וזרעו כנ"ל "למה רגשו גוים וכו' תרעם בשבט ברזל פן יאנף ותאבדו דרך כי יבער" וכו' [תהלים ב] והדברים עתיקים וסתומים מאד כל זה שמעתי עוד מצאתי קצת רמזים מהמעשה זו בקפיטל הנ"ל "ננתקה את מוסרותימו" מוסרות הם של עור, בחינת תפילין "עבותימו" עבות הם חבלים, בחינת ציצית, כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה פסוק זה במסכת עבודה זרה (דף ג: ) על ציצית ותפילין "יושב בשמים ישחק", כי השור ושה שבשמים שחקו ממנו "אז ידבר אלימו באפו ובחרונו יבהלמו" הכעס והבהלה והפחד הנ"ל "ואני נסכתי מלכי על ציון הר קדשי" אפשר הרמז בזה, כי הדמות אדם שהעמיד המלך הנ"ל על הר גבוה את זה לעמת זה, כי הוא כנגד המלך על ציון הר הקדש, כי שם כלולים כל חלקי עולם וכו' וזהו "הר" כנ"ל "נסכתי" לשון "נסך ויצק" "שאל ממני" כל העצות כנ"ל "גוים נחלתך ואחזתך אפסי ארץ" לאחז יחד כל אפסי ארץ, הינו כל שבעה חלקי עולם וכל המלכים והגוים לנחלה תחתיו "עבדו" זה ציצית "ביראה" זה תפילין וגילו ברעדה רעדה הנ"ל
פַּעַם אַחַת הָיָה מֶלֶךְ
וְגָזַר עַל הַמְּדִינָה גֵּרוּשׁ בִּגְזֵרוֹת שְׁמָד
שֶׁמִּי שֶׁיִּרְצֶה לִשָּׁאֵר בַּמְּדִינָה יָמִיר דָּתוֹ
וְאִם לָאו יִהְיֶה נִתְגָּרֵשׁ מֵהַמְּדִינָה
וְהָיוּ קְצָת מֵהֶם שֶׁהִפְקִירוּ כָּל רְכוּשָׁם וַעֲשִׁירוּת שֶׁלָּהֶם
וְיָצְאוּ מִשָּׁם בְּדַלּוּת כְּדֵי לִשָּׁאֵר בֶּאֱמוּנָה שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרְאֵלִים
וּקְצָת מֵהֶם חָסוּ עַל רְכוּשָׁם וַעֲשִׁירוּתָם וְנִשְׁאֲרוּ שָׁם וְהָיוּ אֲנוּסִים
בְּצִנְעָא הָיוּ נוֹהֲגִים דָּת יְהוּדִית
וּבְפַרְהֶסְיָא לא הָיוּ רַשָּׁאִים [לִנְהג כְּמוֹ יְהוּדִים]
וּמֵת הַמֶּלֶךְ, וְנַעֲשָׂה בְּנוֹ מֶלֶךְ
וְהִתְחִיל לִנְהג הַמְּדִינָה בְּיָד רָמָה וְכָבַשׁ כַּמָּה מְדִינוֹת
וְהָיָה חָכָם גָּדוֹל
וּמֵחֲמַת שֶׁהָיָה מַחֲזִיק בְּתֹקֶף יָדוֹ אֶת הַשָּׂרֵי מְלוּכָה, יָעֲצוּ עָלָיו
וְנִתְקַשְּׁרוּ לִפּל עָלָיו וּלְהַכְרִית אוֹתוֹ וְאֶת זַרְעוֹ
וְהָיָה בֵּין הַשָּׂרִים אֶחָד מֵהָאֲנוּסִים
וְיִשֵּׁב עַצְמוֹ: הֲלא מִפְּנֵי מָה אֲנִי אָנוּס?
מֵחֲמַת שֶׁהָיִיתִי חָס עַל הוֹנִי וּרְכוּשִׁי
עַכְשָׁו שֶׁיִּהְיֶה הַמְּדִינָה בְּלא מֶלֶךְ
יִהְיֶה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בְּלָעוֹ
כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה מְדִינָה בְּלא מֶלֶךְ
עַל כֵּן יָעַץ בְּעַצְמוֹ לֵילֵךְ וּלְהַגִּיד לַמֶּלֶךְ בְּלִי יְדִיעָתָם
וְהָלַךְ וְהִגִּיד לַמֶּלֶךְ, שֶׁנִּתְקַשְּׁרוּ עָלָיו כַּנַּ"ל
וְהָלַךְ הַמֶּלֶךְ וְנִסָּה אִם אֱמֶת הַדָּבָר, וְרָאָה שֶׁהוּא אֱמֶת
וְהֶעֱמִיד שׁוֹמְרִים בְּאוֹתוֹ לַיְלָה שֶׁנָּפְלוּ עָלָיו
תָּפְסוּ אוֹתָם, וְדָן אוֹתָם כָּל אֶחָד כְּפִי מִשְׁפָּטוֹ
עָנָה הַמֶּלֶךְ וְאָמַר לְהַשָּׂר הָאָנוּס הַנַּ"ל: אֵיזֶה כָּבוֹד אֶתֵּן לְךָ בִּשְׁבִיל זֶה שֶׁהִצַּלְתָּנִי וְאֶת זַרְעִי?
אִם אמַר לַעֲשׂוֹת אוֹתְךָ שַׂר, הֲרֵי אַתָּה בְּלא זֶה שַׂר
וְאִם לִתֵּן לְךָ מָעוֹת, יֵשׁ לְךָ
אֱמר אֵיזֶה כָּבוֹד אַתָּה רוֹצֶה, וְאֶעֱשֶׂה לְךָ
עָנָה הָאָנוּס וְאָמַר: אֲבָל תַּעֲשֶׂה לִי מַה שֶּׁאמַר?
אָמַר הַמֶּלֶךְ: הֵן
אָמַר: הִשָּׁבַע לִי בְּכִתְרְךָ וּמַלְכוּתְךָ
וְנִשְׁבַּע לוֹ
עָנָה וְאָמַר [הָאָנוּס הַנַּ"ל]: עִקַּר כְּבוֹדִי שֶׁאֶהְיֶה רַשַּׁאי לִהְיוֹת יְהוּדִי בְּפַרְהֶסְיָא, לְהַנִּיחַ טַלִּית וּתְפִילִּין בְּפַרְהֶסְיָא
וְחָרָה לְהַמֶּלֶךְ מְאד, מֵחֲמַת שֶׁבְּכָל מְדִינָתוֹ אֵינָם רַשָּׁאִים לִהְיוֹת יְהוּדִים
אֲבָל לא הָיָה לוֹ בְּרֵרָה מֵחֲמַת הַשְּׁבוּעָה
בַּבּקֶר הָלַךְ הָאָנוּס וְהִנִּיחַ טַלִּית וּתְפִילִּין בְּפַרְהֶסְיָא
אַחַר כָּךְ מֵת הַמֶּלֶךְ וְנַעֲשָׂה בְּנוֹ מֶלֶךְ
וְהוּא הִתְחִיל לְהַנְהִיג מְדִינָתוֹ בְּרַכּוּת
מֵחֲמַת שֶׁרָאָה שֶׁרָצוּ לְהַכְרִית אֶת אָבִיו כַּנַּ"ל
וְכָבַשׁ מְדִינוֹת רַבּוֹת
וְהָיָה חָכָם גָּדוֹל מְאד
וְצִוָּה לְקַבֵּץ וְלִקְרוֹת אֶת כָּל הַחוֹזֵי כּוֹכָבִים שֶׁיַּגִּידוּ מֵאֵיזֶה דָּבָר יוּכַל לִהְיוֹת נִכְרָת זַרְעוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמר מִזֶּה
וְאָמְרוּ לוֹ שֶׁזַּרְעוֹ לא יֻכְרַת, רַק שֶׁיִּשְׁמר מִשּׁוֹר וָשֶׂה
וְכָתְבוּ זאת בְּסֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת
וְצִוָּה לְבָנָיו שֶׁיִּנְהֲגוּ גַּם כֵּן כְּמוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ רַכָּה וּמֵת
וְנַעֲשָׂה בְּנוֹ מֶלֶךְ, וְהִתְחִיל לִנְהג בְּיָד רָמָה וּבְחֹזֶק כְּמוֹ זְקֵנוֹ, וְכָבַשׁ מְדִינוֹת רַבּוֹת
וְנָפַל עַל חָכְמָה
וְצִוָּה לְהַכְרִיז שֶׁלּא יִמָּצֵא בִּמְדִינָתוֹ שׁוֹר וָשֶׂה
כְּדֵי שֶׁלּא יִהְיֶה נִכְרָת זַרְעוֹ
עַל כֵּן אֵין לוֹ מוֹרָא מִשּׁוּם דָּבָר
וְנָהַג מְדִינָתוֹ בָּרָמָה
וְנַעֲשָׂה חָכָם גָּדוֹל מְאד
וְנָפַל עַל חָכְמָה לִכְבּש אֶת כָּל הָעוֹלָם בְּלא מִלְחָמָה
כִּי יֵשׁ שִׁבְעָה חֶלְקֵי עוֹלָם, שֶׁהָעוֹלָם נִתְחַלֵּק לְשִׁבְעָה חֲלָקִים
וְיֵשׁ שֶׁבַע כּוֹכְבֵי לֶכֶת, שֶׁכָּל כּוֹכָב מֵאִיר בְּחֵלֶק מֵחֶלְקֵי הָעוֹלָם
וְיֵשׁ שִׁבְעָה מִינֵי מַתָּכוֹת
שֶׁכָּל אַחַת מִשֶׁבַע כּוֹכְבֵי לֶכֶת מֵאִיר בְּמִין מַתֶּכֶת אֶחָד
וְהָלַךְ וְקִבֵּץ כָּל הַשִּׁבְעָה מִינֵי מַתָּכוֹת
וְצִוָּה לְהָבִיא כָּל הַפַּאטְרֶעטִין [דמות דיוקן] שֶׁל כָּל הַמְּלָכִים שֶׁהֵם שֶׁל זָהָב שֶׁתּוֹלִין בַּפַּלְטְרִין [ארמון] שֶׁלָּהֶם
וְעָשָׂה מִזֶּה אָדָם
ראשׁוֹ שֶׁל זָהָב וְגוּפוֹ שֶׁל כֶּסֶף, וְכֵן שְׁאָר הָאֵיבָרִים מִמִּינֵי מַתָּכוֹת הָאֲחֵרִים
וְהָיָה בְּאוֹתוֹ הָאָדָם כָּל הַשֶּׁבַע מִינֵי מַתָּכוֹת
וְהֶעֱמִיד אוֹתוֹ עַל הַר גָּבוֹהַּ
וְהָיוּ כָּל הַשִּׁבְעָה כּוֹכְבֵי לֶכֶת מְאִירִין בְּאוֹתוֹ הָאָדָם
וּכְשֶׁהָיָה אָדָם צָרִיךְ לְאֵיזֶה עֵצָה אוֹ אֵיזֶה מַשָּׂא וּמַתָּן אִם לַעֲשׂוֹתוֹ אִם לָאו
הָיָה עוֹמֵד נֶגֶד אוֹתוֹ הָאֵיבָר שֶׁל הַמִּין מַתֶּכֶת הַשַּׁיָּךְ לְחֵלֶק הָעוֹלָם שֶׁהוּא מִשָּׁם
וְהָיָה חוֹשֵׁב בְּדַעְתּוֹ אִם לַעֲשׂוֹת אִם לָאו
וּכְשֶׁהָיָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת
הָיָה מֵאִיר וּמַזְרִיחַ אוֹתוֹ הָאֵיבָר
וְאִם לָאו הָיָה נֶחְשָׁךְ הָאֵבָר
[כָּל זֶה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל]
וְעַל יְדֵי זֶה הָיָה כּוֹבֵשׁ כָּל הָעוֹלָם וְאָסַף מָמוֹן רַב
וְאוֹתוֹ הַדְּמוּת אָדָם לא הָיָה מְסֻגָּל לְהַנַּ"ל
רַק [בְּאפֶן וּבִתְנַאי] שֶׁיִּהְיֶה הַמֶּלֶךְ מַשְׁפִּיל גֵּאִים וּמַגְבִּיהַּ שְׁפָלִים
וְהָלַךְ וְשָׁלַח פְּקֻדּוֹת [הַיְנוּ צווים]
עֲבוּר כָּל קציני הצבא הבכירים
וּשְׁאָר הַשָּׂרִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם הִתְמַנּוּת ודרגות [אותות הצטיינות]
וּבָאוּ כֻּלָּם
וְהִשְׁפִּיל אוֹתָם, וְלָקַח מֵהֶם הַהִתְמַנּוּת שֶׁלָּהֶם
אֲפִילּוּ אוֹתָן שֶׁהָיוּ לָהֶם הִתְמַנּוּת שֶׁעָבְדוּ אֵצֶל אֲבִי אֲבִי זְקֵנוֹ לָקַח מֵהֶם
וְהִגְבִּיהַּ שְׁפָלִים
וְהֶעֱמִיד אוֹתָם תַּחְתֵּיהֶם
בְּתוֹכָם הָיָה הַשַּׂר הָאָנוּס הַנַּ"ל
[הַיְנוּ שֶׁהוּא הָיָה בְּתוֹךְ הַשָּׂרִים שֶׁהַמֶּלֶךְ הָיָה עוֹסֵק לְהַשְׁפִּילָם]
וְשָׁאַל אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ: מַהוּ הַשְּׂרָרוּת וְהַהִתְמַנּוּת שֶׁלְּךָ?
הֵשִׁיב לוֹ: הַשְּׂרָרוּת שֶׁלִּי הוּא שֶׁאֶהְיֶה רַשַּׁאי לִהְיוֹת יְהוּדִי בְּפַרְהֶסְיָא בִּשְׁבִיל אוֹתָה הַטּוֹבָה שֶׁעָשִׂיתִי לִזְקֵנְךָ כַּנַּ"ל
וְלָקַח מֵאִתּוֹ זאת, וְחָזַר וְנַעֲשָׂה אָנוּס
פַּעַם אַחַת שָׁכַב הַמֶּלֶךְ לִישׁן
וְרָאָה בַּחֲלוֹם שֶׁהַשָּׁמַיִם זַכִּים
וְרָאָה כָּל הַשְּׁנֵים עָשָׂר מַזָּלוֹת
וְרָאָה שֶׁשּׁוֹר וָשֶׂה שֶׁיֵּשׁ בֵּין הַמַּזָּלוֹת הֵם מְשַׂחֲקִים מִמֶּנּוּ
וְהֵקִיץ בְּכַעַס גָּדוֹל וְנִפְחַד מְאד
וְצִוָּה לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת, וְרָאָה כָּתוּב בּוֹ שֶׁעַל יְדֵי שׁוֹר וָשֶׂה יִהְיֶה נִכְרָת זַרְעוֹ
וְנָפַל עָלָיו פַּחַד גָּדוֹל
וְסִפֵּר לְהַמַּלְכָּה
וְנָפַל עָלֶיהָ וְעַל בָּנֶיהָ גַּם כֵּן פַּחַד גָּדוֹל
וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ מְאד
וְקָרָא לְכָל הַפּוֹתְרֵי חֲלוֹמוֹת, וְכָל אֶחָד הָיָה פּוֹתֵר לְעַצְמוֹ, וְלא הָיָה קוֹלָן נִכְנָס בְּאָזְנָיו
וְנָפַל עָלָיו פַּחַד גָּדוֹל מְאד
וּבָא אֵלָיו חָכָם אֶחָד וְאָמַר לוֹ, שֶׁיֵּשׁ לוֹ קַבָּלָה מֵאָבִיו
הֱיוֹת שֶׁיֵּשׁ שְׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה מִינֵי תַּהֲלוּכוֹת הַשֶּׁמֶשׁ
וְיֵשׁ מָקוֹם שֶׁכָּל הַשְּׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה מִינֵי תַּהֲלוּכוֹת הַשֶּׁמֶשׁ מַזְרִיחִים לְשָׁם
וְשָׁם גָּדֵל שֵׁבֶט בַּרְזֶל
וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּחַד, כְּשֶׁבָּא לְהַשֵּׁבֶט הַנַּ"ל, נִצּוֹל מֵהַפַּחַד
וְהוּטַב לְהַמֶּלֶךְ
וְהָלַךְ עִם אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וְכָל זַרְעוֹ לַמָּקוֹם הַנַּ"ל עִם הֶחָכָם הַנַּ"ל
וּבְאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ עוֹמֵד מַלְאָךְ שֶׁהוּא מְמֻנֶּה עַל כַּעַס
כִּי עַל יְדֵי כַּעַס בּוֹרְאִים מַלְאָךְ הַמַּשְׁחִית
וְאוֹתוֹ מַלְאָךְ הַנַּ"ל הוּא מְמֻנֶּה עַל כָּל הַמַּשְׁחִיתִים
וְשׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ
כִּי יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ
וְיֵשׁ דֶּרֶךְ שֶׁהוּא מָלֵא טִיט
וְיֵשׁ דֶרֶךְ שֶׁהוּא מָלֵא פְּחָתִים וּבוֹרוֹת
וְכֵן שְׁאָר דְּרָכִים
וְיֵשׁ דֶּרֶךְ אֶחָד, שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֵשׁ שֶׁאַרְבַּע פַּרְסָאוֹת מֵאוֹתוֹ הָאֵשׁ נִשְׂרָפִים
[וְשָׁאֲלוּ לוֹ הַדֶּרֶךְ
וְאָמַר לָהֶם אוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ שֶׁיֵּשׁ שָׁם הָאֵשׁ]
וְהָיוּ הוֹלְכִים
וְהָיָה הֶחָכָם מִסְתַּכֵּל לְפָנָיו בְּכָל פַּעַם אִם יֵשׁ שָׁם אוֹתוֹ הָאֵשׁ
כִּי הָיָה לוֹ קַבָּלָה מֵאָבִיו שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֵשׁ כַּנַּ"ל
בְּתוֹךְ כָּךְ רָאָה הָאֵשׁ
וְרָאָה שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים דֶּרֶךְ הָאֵשׁ, מְלָכִים וִיהוּדִים מְעֻטָּפִים בְּטַלִּית וּתְפִילִּין
וְזֶה הָיָה מֵחֲמַת שֶׁהָיוּ אֵצֶל אוֹתָן הַמְּלָכִים יוֹשְׁבִים יְהוּדִים בִּמְדִינָתָם
עַל כֵּן הָיוּ יְכוֹלִים לֵילֵךְ דֶּרֶךְ הָאֵשׁ
וְאָמַר הֶחָכָם לְהַמֶּלֶךְ.
בַּאֲשֶׁר שֶׁיֵּשׁ קַבָּלָה בְּיָדִי שֶׁאַרְבַּע פַּרְסָאוֹת רָחוֹק מִן הָאֵשׁ נִשְׂרָפִים
עַל כֵּן אֵין אֲנִי רוֹצֶה לֵילֵךְ עוֹד
וְהַמֶּלֶךְ חָשַׁב: מֵאַחַר שֶׁרוֹאֶה שֶׁשְּׁאָר מְלָכִים הוֹלְכִים שָׁם דֶּרֶךְ הָאֵשׁ, עַל כֵּן אָמַר שֶׁגַּם הוּא יֵלֵךְ
וְעָנָה הֶחָכָם: אֲנִי יֵשׁ לִי קַבָּלָה מֵאָבִי כַּנַּ"ל עַל כֵּן אֵינִי רוֹצֶה לֵילֵךְ
אַתָּה, אִם רְצוֹנְךָ לֵילֵךְ, לֵךְ
וְהָלַךְ הַמֶּלֶךְ וְזַרְעוֹ, וְשָׁלַט בָּהֶם הָאֵשׁ, וְנִשְׂרַף הוּא וְזַרְעוֹ וְנִכְרְתוּ כֻּלָּם
כְּשֶׁבָּא הֶחָכָם לְבֵיתוֹ, הָיָה תָּמוּהַּ בְּעֵינֵי הַשָּׂרִים
הֲלּא הָיָה נִשְׁמָר מִשּׁוֹר וָשֶׂה, וְאֵיךְ בָּא שֶׁיִּהְיֶה נִכְרָת הוּא וְזַרְעוֹ
עָנָה הָאָנוּס וְאָמַר: עַל יָדִי נִכְרַת
כִּי הַחוֹזֵי כּוֹכָבִים רָאוּ, וְלא יָדְעוּ מָה רָאוּ
כִּי שׁוֹר עוֹשִׂין מֵעוֹרוֹ תְּפִילִּין, וְשֶׂה עוֹשִׂין מִצַּמְרוֹ צִיצִית לְטַלִּית
וְעַל יְדֵיהֶם נִכְרָת הוּא וְזַרְעוֹ
כִּי אוֹתָן הַמְּלָכִים שֶׁהָיוּ יְהוּדִים דָּרִים בִּמְדִינָתָם, שֶׁמְּלֻבָּשִׁין בְּטַלִּית וּתְפִילִּין
הָיוּ הוֹלְכִים דֶּרֶךְ הָאֵשׁ וְלא הָיוּ נִזּוֹקִים כְּלָל
וְהוּא נִכְרַת עַל יְדֵי שֶׁלּא הָיוּ רַשָּׁאִים יְהוּדִים שֶׁלּוֹבְשִׁין טַלִּית וּתְפִילִּין לֵישֵׁב בִּמְדִינָתוֹ
וְעַל כֵּן הָיוּ הַשּׁוֹר וָשֶׂה שֶׁבַּמַּזָּלוֹת שׂוֹחֲקִים מִמֶּנּוּ
כִּי הַחוֹזֵי כּוֹכָבִים רָאוּ וְלא יָדְעוּ מָה רָאוּ, וְנִכְרַת הוּא וְזַרְעוֹ כַּנַּ"ל
"לָמָּה רָגְשׁוּ גּוֹיִם וְכוּ' תְּרעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל פֶּן יֶאֱנַף וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ כִּי יִבְעַר" וְכוּ' [תְּהִלִּים ב]
וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים וּסְתוּמִים מְאד
כָּל זֶה שָׁמַעְתִּי
עוֹד מָצָאתִי קְצָת רְמָזִים מֵהַמַּעֲשֶׂה זוֹ בַּקַּפִּיטְל הַנַּ"ל "נְנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ" מוֹסֵרוֹת הֵם שֶׁל עוֹר, בְּחִינַת תְּפִילִין
"עֲבוֹתֵימוֹ" עֲבוֹת הֵם חֲבָלִים, בְּחִינַת צִיצִית, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה פָּסוּק זֶה בְּמַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה עַל צִיצִית וּתְפִילִּין
"יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק", כִּי הַשּׁוֹר וָשֶׂה שֶׁבַּשָּׁמַיִם שָׂחֲקוּ מִמֶּנּוּ
"אָז יְדַבֵּר אֵלֵימוֹ בְּאַפּוֹ וּבַחֲרוֹנוֹ יְבַהֲלֵמוֹ" הַכַּעַס וְהַבֶּהָלָה וְהַפַּחַד הַנַּ"ל
"וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי עַל צִיּוֹן הַר קָדְשִׁי" אֶפְשָׁר הָרֶמֶז בָּזֶה, כִּי הַדְּמוּת אָדָם שֶׁהֶעֱמִיד הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל עַל הַר גָּבוֹהַּ אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה, כִּי הוּא כְּנֶגֶד הַמֶּלֶךְ
עַל צִיּוֹן הַר הַקּדֶשׁ, כִּי שָׁם כְּלוּלִים כָּל חֶלְקֵי עוֹלָם וְכוּ'
וְזֶהוּ "הַר" כַּנַּ"ל
"נָסַכְתִּי" לְשׁוֹן "נֶסֶךְ וַיִּצק"
"שְׁאַל מִמֶּנִּי" כָּל הָעֵצוֹת כַּנַּ"ל
"גּוֹיִם נַחֲלָתֶךָ וַאֲחֻזָתְךָ אַפְסֵי אָרֶץ" לֶאֱחֹז יַחַד כָּל אַפְסֵי אָרֶץ, הַיְנוּ כָּל שִׁבְעָה חֶלְקֵי עוֹלָם וְכָל הַמְּלָכִים וְהַגּוֹיִם לְנַחֲלָה תַּחְתָּיו
"עִבְדוּ" זֶה צִיצִית
"בְּיִרְאָה" זֶה תְּפִילִּין וְגִילוּ בִּרְעָדָה רְעָדָה הַנַּ"ל
שיחות הר"ן - אות קסג - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
...שבהיותו יושב רבנו, זכרונו לברכה בזלאטיפאלי פעם אחת בקיץ התפלל רבנו זכרונו לברכה, בבקר השכם ואחר כך שלח את בתו הילדה שרה תחיה וקראה אותו ובא לרבנו זכרונו לברכה, ואמר לו רבנו זכרונו לברכה. לך עמי לטיל והלך עמו חוץ לעיר והלך בין העשבים ענה רבנו, זכרונו לברכה ואמר. אם היית זוכה לשמע את קול השירות והתשבחות של העשבים, איך כל עשב ועשב אומר שירה להשם יתברך בלי פניה ובלי שום מחשבות זרות ואינם מצפים לשום תשלום גמול, כמה יפה ונאה כששומעין השירה שלהם וטוב מאד...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יד - לְהַמְשִׁיךְ שָׁלוֹם בָּעוֹלָם
...[לשון רבנו, זכרונו לברכה] תקעו בחדש שופר בכסא וכו' א. להמשיך שלום בעולם צריך להעלות כבוד הקדוש ברוך הוא לשרשו הינו ליראה כמו שכתוב: "ליראה את השם הנכבד" ב. ואי אפשר להעלות את הכבוד אלא על ידי תורת חסד "ותורת חסד" אמרו חכמינו, זכרונם לברכה . 'זהו הלומד תורה על מנת ללמדה' כי זה עקר כבודו כמובא בזוהר 'בשעתא דשאר עכו"ם אתין ואודן לקדשא בריך הוא, כדין אסתלק ואתיקר שמא דקדשא בריך הוא עלא ותתא, כמו גבי יתרו: בשעתא דאמר יתרו: "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוהים"...
שיחות הר"ן - אות רפח - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...מורנו הרב רבי נחמן שמעתי שפעם אחת אמר לאיש אחד בזו הלשון . 'שוב יום אחד לפני מיתתך' ודחק ומשך תבת יום אחד וכונתו היה לענין מה שמפיל את האדם מה שקדם לו ומה שלאחריו דהינו מה שרואה שלפעמים מתעורר קצת להשם יתברך אבל קדם ואחר כך היה מה שהיה כפי מה שעובר על כל אחד לפי בחינתו ומחמת זה נופלים רבים מעבודתם כידוע ועל זה אמר רבנו זכרונו לברכה, להאיש הנ"ל וגער עליו ואמר: שוב יום אחד לפני מיתתך כלומר שאפילו אם לא תזכה כל ימי חייך קדם שתמות כי אם לשוב להשם יתברך...
סיפורי מעשיות - מעשה ט - מעשה מחכם ותם / מעשה החכם והתם
...בתים היו בעיר אחת והיו גדולים בעשירות והיה להם בתים גדולים והיו להם שני בנים, לכל אחד בן אחד ולמדו שניהם בחדר [כיתה] אחד ואלו השני בנים היו אחד מהם בר הבנה, והאחד היה תם [לא שהיה טפש, אלא שהיה לו שכל פשוט ונמוך] ואלו השני בנים היו אוהבים זה את זה מאד אף על פי שהאחד היה חכם והאחד היה תם ומחו היה נמוך אף על פי כן אהבו זה את זה מאד לימים התחילו השני בעלי בתים הנ"ל לירד וירדו מטה מטה, עד שאבדו הכל ונעשו אביונים ולא נשאר להם כי אם הבתים שלהם והבנים התחילו...
שיחות הר"ן - אות קסד - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
...ה' גם כשיצא לקהלת אומאן שהיה סמוך מאד להסתלקותו כמו חצי שנה, וכבר זכה למעלה עליונה שלא זכה בה אדם מעולם כמבאר כבר גם שם היה לו התבודדות הרבה מאד ופעם אחת נכנס הבעל הבית שדר רבנו זכרונו לברכה, אצלו בשכנות שם באומאן ושם היה לרבנו זכרונו לברכה, חדר מיחד שהיה להבעל הבית תפיסת יד בו ונכנס הבעל הבית פתאם לאותו החדר ומצא את רבנו זכרונו לברכה, שהיה שוכב בפשוט ידים ורגלים על הארץ אף על פי שהיה אז חלוש מאד מאד, בלי שעור אשר חיותו היה בנס וכמעט שנגוע בכל עת...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פט - הַדַּעַת מְשַׁדֵּך כָּל הַשִּׁדּוּכִים
...והדעת הוא המתוך בין שני הפכים [עין לקוטי הראשון סי' ד] על כן כל השדוכים שבעולם כלם נעשים על ידי הבר דעת שיש בעולם ועל כן לפעמים קשה למצא זווגו כי לפעמים שני המשדכים רחוקים מאד והם שני הפכים ביותר זה מזה על כן קשה למצא זווגו והתקון לזה שצריך שיבוא להבר דעת לשמע תורה מפיו ועל ידי זה יכול למצא השדוך שלו כי כל זמן שהדעת בכח אזי לפעמים אי אפשר לחבר המשדכים כשהם בהפך גדול זה מזה כי לפעמים הם בהפך גדול מאד זה מזה כנ"ל ואז אי אפשר להדעת לחבר אותם כל זמן...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כד - אֶמְצָעוּתָא דְּעָלְמָא הֵיכָא
...לברכה] אמרו לה אמצעותא דעלמא היכא? זקפא לאצבעתה, אמר להו הכא. אמרו לה, מי יימר אמר, איתו אשלו ומושחו. א. דע, שיש אור שהוא למעלה מנפשין ורוחין ונשמתין והוא אור אין סוף ואף על פי שאין השכל משיג אותו אף על פי כן רדיפה דמחשבה למרדף אבתרה ועל ידי הרדיפה אז השכל משיג אותו בבחינת מטי ולא מטי כי באמת אי אפשר להשיג אותו כי הוא למעלה מנפש רוח נשמה ב. ודע שאי אפשר להשיג אותו אפילו בבחינת מטי ולא מטי אלא על ידי עשית המצוות בשמחה כי על ידי שמחת המצוה נשלם הקדשה...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ח
...לארץ ישראל - אות ח ובח"י איר נסע מביתו מקהלת קדש מדודיוקא לעיר ניקולייב ושם היה ספינה עבור חטים ונסע עם אותה הספינה דרך אדס כי מקדם היו המשלחים ושאר אנשים יראים לנסע דרך אדס כי אמרו שהים מסכן דרך שם והוא בחכמתו הגדולה הבין תכף שטוב יותר מכמה טעמים לנסע על הספינה מאדס כי מקצרים את הדרך הרבה שיש ממדינתנו לגלץ גם יוצאים מן הסכנה שיש כשנוסעים מגלץ שיש סכנה גדולה כשיורדים מהנהר טונא על הים כמפרסם על כן לא השגיח כלל על דברי העולם ונסע מניקולייב דרך אדס...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קעג - עַל יְדֵי הַכְּתָב יָכוֹל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת לְהַכִּיר הַנֶּפֶשׁ
...יכול הצדיק האמת להכיר הנפש על ידי הכתב יכול הצדיק האמת להכיר הנפש ופנימיות הנפש של הכותב והאמונה ושרש האמונה שלו כי יש בחינת שרש האמונה כי האמונה בעצמה יש לה חיות ושורש דהינו שיש עולם אמונה שמשם נלקח האמונה ועולם האמונה יש לו גם כן אמונה בהשם יתברך וזה בחינת שרש האמונה שהיא בחינת פנימיות האמונה והיא בחינת פנימיות הנפש כי הנפש והאמונה הם בחינה אחת כמו שכתוב: "נפשי אויתיך בלילה", וכתיב "ואמונתך בלילות" ועל ידי הכתב אפשר להכיר הנפש ופנימיות הנפש שהיא...
שבחי הר"ן - אות טז
...שהוא תאוות המשגל אי אפשר לבאר ולספר ואמר: שהיו לו נסיונות אין מספר רק באמת אין זה נסיון כלל כי אמר שאין זה תאוה כלל ואמר שמי שהוא רק חכם אמת אפילו עכו"ם מאחר שהוא רק חכם אמת ראוי שלא יהיה אצלו התאוה הזו נחשבת לתאוה כלל ואמר כי מי שהוא חכם בחכמת הנתוח ויודע סדר האיברים של האדם כפי חכמת הנתוח ראוי שיהיה נמאס אצלו התאוה הזאת בתכלית המאוס ובענין מאוס תאוה זו הפליג לדבר הרבה מאד בענין זה אשר אי אפשר לבאר מחמת השכחה והכלל שהיה ממאס מאד תאוה זו בתכלית המאוס...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1250 שניות - עכשיו 16_08_2022 השעה 04:01:18 - wesi2