ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הבית   •   ליקוטי מוהר"ן חלק א   •   ליקוטי מוהר"ן חלק ב   •   סיפורי מעשיות   •   שבחי הר"ן   •   שיחות הר"ן   •   חיי מוהר"ן   •   ספר המידות   •   לימוד


נושאים בתורת ברסלב
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.

מַעֲשֶׂה בְּחָכָם אֶחָד
קדֶם מוֹתוֹ קָרָא אֶת בָּנָיו וּמִשְׁפַּחְתּוֹ וְצִוָּה אוֹתָם לְהַשְׁקוֹת אִילָנוֹת
גַּם יֵשׁ לָכֶם רְשׁוּת לַעֲסֹק בִּשְׁאָר פַּרְנָסוֹת
אֲבָל בָּזֶה תִּשְׁתַּדְּלוּ לְהַשְׁקוֹת אִילָנוֹת
אַחַר כָּךְ נִפְטַר הֶחָכָם וְהִנִּיחַ בָּנִים
וְהָיָה לוֹ בֵּן אֶחָד שֶׁלּא הָיָה יָכוֹל לֵילֵךְ
וְהָיָה יָכוֹל לַעֲמד, רַק שֶׁלּא הָיָה יָכוֹל לֵילֵךְ
וְהָיוּ אֶחָיו נוֹתְנִים לוֹ סִפּוּק דֵּי פַּרְנָסָתוֹ
וְהָיוּ מַסְפִּיקִים אוֹתוֹ כָּל כָּךְ עַד שֶׁנִּשְׁאַר לוֹ
וְהָיָה אוֹתוֹ הַבֵּן [שֶׁלּא הָיָה יָכוֹל לֵילֵךְ]
מְקַבֵּץ עַל יָד עַל יָד מִמַּה שֶּׁנִּשְׁאַר לוֹ מִפַּרְנָסָתוֹ
עַד שֶׁקִּבֵּץ סַךְ מְסֻיָּם
וְיִשֵּׁב עַצְמוֹ: לָמָּה לִי לְקַבֵּל הַסְפָּקָה מֵהֶם?
טוֹב שֶׁאַתְחִיל לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה מַשָּׂא וּמַתָּן
וְאַף שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֵילֵךְ
יָעַץ בְּדַעְתּוֹ לִשְׂכּר לוֹ עֲגָלָה וְנֶאֱמָן וּבַעַל עֲגָלָה
וְיִסַּע עִמָּהֶם לְלַיְפְּסִיק [עיר]
וְיוּכַל לַעֲשׂוֹת הַמַשָּׂא וּמַתָּן, אַף שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֵילֵךְ
כְּשֶׁשָּׁמְעוּ הַמִּשְׁפָּחָה זאת, הוּטַב בְּעֵינֵיהֶם
וְאָמְרוּ: לָמָּה לָנוּ לִתֵּן לוֹ הַסְפָּקָה?
טוֹב שֶׁיִּהְיֶה לוֹ פַּרְנָסָה
וְהִלְווּ לוֹ עוֹד מָעוֹת, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִנְהג הַמַשָּׂא וּמַתָּן
וְשָׂכַר לוֹ עֲגָלָה וְנֶאֱמָן וּבַעַל עֲגָלָה
וְנָסַע וּבָא לִאכסניה וְאָמַר הַנֶּאֱמָן שֶׁיָּלִינוּ שָׁם
וְלא רָצָה
וְהִפְצִירוּ בּוֹ
וְהוּא עִקֵּשׁ אוֹתָם וְנָסְעוּ מִשָּׁם
וְתָעוּ בַּיַּעַר וְנָפְלוּ עֲלֵיהֶם גַּזְלָנִים
וְאוֹתָן הַגַּזְלָנִים נַעֲשׂוּ
עַל יְדֵי שֶׁהָיָה פַּעַם אַחַת רָעָב
וּבָא אֶחָד לָעִיר וְהִכְרִיז: מִי שֶׁרוֹצֶה מְזוֹנוֹת יָבוֹא אֵלָיו
וְנִתְקַבְּצוּ אֵלָיו כַּמָּה אֲנָשִׁים
וְהוּא עָשָׂה בְּעָרְמָה
וּמִי שֶׁהָיָה מֵבִין בּוֹ שֶׁאֵין בּוֹ צרֶךְ אֵלָיו, דָּחָה אוֹתוֹ
וּלְאֶחָד הָיָה אוֹמֵר: אַתָּה תּוּכַל לִהְיוֹת בַּעַל מְלָאכָה
וְלָזֶה אָמַר: אַתָּה תּוּכַל לִהְיוֹת בָּרֵחַיִם
וּבִירֵר רַק אֲנָשִׁים חֲכָמִים, וְהָלַךְ עִמָּהֶם לַיַּעַר
וְאָמַר לָהֶם שֶׁיִּהְיוּ נַעֲשִׂים גַּזְלָנִים
בַּאֲשֶׁר שֶׁמִּכָּאן הוֹלְכִים הַדְּרָכִים לְלַיְפְּסִיק, לִבְרֶעסְלָא [עיר] וְלִשְׁאָר מְקוֹמוֹת
וְנוֹסְעִים בְּכָאן סוֹחֲרִים, וְנִגְזל אוֹתָם וּנְקַבֵּץ מָעוֹת
וְנָפְלוּ עֲלֵיהֶם [הַיְנוּ אֵלּוּ הַגַּזְלָנִים הַנַּ"ל
נָפְלוּ עַל הַבֵּן הַנַּ"ל, שֶׁלּא הָיָה יָכוֹל לֵילֵךְ
וְעַל הָאֲנָשִׁים שֶׁלּוֹ, דְּהַיְנוּ הַנֶּאֱמָן וְהַבַּעַל עַגָּלָה]
הַבַּעַל עַגָּלָה וְהַנֶּאֱמָן, שֶׁהָיוּ יְכוֹלִים לִבְרחַ בָּרְחוּ, וְהוּא נִשְׁאַר עַל הָעֲגָלָה
וּבָאוּ וְלָקְחוּ הַתֵּבָה שֶׁל הַמָּעוֹת
וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: לָמָּה אַתָּה יוֹשֵׁב?
וְהֵשִׁיב שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֵילֵךְ
וְגָזְלוּ הַתֵּבָה וְהַסּוּסִים, וְהוּא נִשְׁאַר עַל הָעֲגָלָה
וְהַנֶּאֱמָן וְהַבַּעַל עֲגָלָה [שֶׁבָּרְחוּ לְמָקוֹם שֶׁבָּרְחוּ] יִשְּׁבוּ עַצְמָם
בַּאֲשֶׁר שֶׁלָּקְחוּ התחיבויות כספיות [הלוואות] מִפָּרִיצִים
וְלָמָּה לָהֶם לָשׁוּב לְבֵיתָם, שֶׁיּוּכְלוּ לָבוֹא בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת?
טוֹב לָהֶם לִשָּׁאֵר שָׁם [בַּמָּקוֹם שֶׁבָּרְחוּ לְשָׁם]
וְיִהְיוּ בְּכָאן נֶאֱמָן וּבַעַל עֲגָלָה
וְהַבֵּן הַנַּ"ל
כָּל זְמַן שֶׁהָיָה לוֹ הַמַּאֲכָל שֶׁלָּקַח מִבֵּיתוֹ
לֶחֶם יָבֵשׁ שֶׁהָיָה בָּעֲגָלָה
אָכַל אוֹתָם
וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁכָּלָה וְלא הָיָה לוֹ לֶאֱכל
יִשֵּׁב עַצְמוֹ מַה לַּעֲשׂוֹת
וְהִשְׁלִיךְ עַצְמוֹ מֵהָעֲגָלָה לֶאֱכל עֲשָׂבִים
וְהָיָה לָן יְחִידִי בַּשָּׂדֶה וְנִפְחַד
וְנִטַּל מִמֶּנּוּ הַכּחַ
עַד שֶׁלּא הָיָה יָכוֹל אֲפִילּוּ לַעֲמד
רַק לִרְחֹשׁ [לזחול]
וְהָיָה אוֹכֵל הָעֵשֶׂב סְבִיבוֹתָיו
וְכָל זְמַן שֶׁהָיָה יָכוֹל לְהוֹשִׁיט וְלֶאֱכל
הָיָה אוֹכֵל שָׁם
וְאַחַר כָּךְ, כְּשֶׁכָּלָה הָעֵשֶׂב סְבִיבוֹ עַד שֶׁלּא הָיָה יָכוֹל לְהוֹשִׁיט
הָיָה מְנַתֵּק עַצְמוֹ לְהַלָּן וְאָכַל שָׁם, וְהָיָה אוֹכֵל הָעֵשֶׂב אֵיזֶה זְמַן
פַּעַם אֶחָד בָּא לְעֵשֶׂב אֶחָד שֶׁעֲדַיִן לא אָכַל עֵשֶׂב כָּזֶה
וְהוּטַב בְּעֵינָיו אוֹתוֹ הָעֵשֶׂב
מֵחֲמַת שֶׁהָיָה אוֹכֵל זְמַן רַב עֲשָׂבִים
וְהָיָה מַכִּיר בָּהֶם
וַעֲדַיִן לא רָאָה עֵשֶׂב כָּזֶה
וְיִשֵּׁב עַצְמוֹ לְעָקְרוֹ עִם שָׁרְשׁוֹ
וְהָיָה תַּחַת הַשּׁרֶשׁ אבן טובה
וְהַאבן טובה הָיָה מְרֻבָּע
וְכָל צַד הָיָה לוֹ סְגֻלָּה אַחֶרֶת
וּבְצַד אֶחָד הָיָה כָּתוּב
שֶׁמִּי שֶׁיּאחֵז אוֹתוֹ צַד
יִשָּׂא אוֹתוֹ לְמָקוֹם שֶׁיּוֹם וָלַיְלָה נִתְקַבְּצִים בְּיַחַד
שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ נִתְקַבְּצִים שָׁם בְּיַחַד
וּכְשֶׁעָקַר הָעֵשֶׂב עִם הַשּׁרֶשׁ שֶׁהָיָה שָׁם הַאבן טובה
נִזְדַּמֵּן שֶׁאָחַז בְּאוֹתוֹ הַצַּד
[הַמְסֻגָּל לִשָּׂא אוֹתוֹ לְמָקוֹם שֶׁיּוֹם וָלַיְלָה מִתְקַבְּצִים כַּנַּ"ל]
וְנָשָׂא אוֹתוֹ
וּבָא לְמָקוֹם שֶׁיּוֹם וָלַיְלָה נִתְוַעֲדִים יַחַד
וְהִסְתַּכֵּל וְהִנֵּה הוּא שָׁם בַּמָּקוֹם שֶׁשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ בָּאִים בְּיַחַד כַּנַּ"ל
וְשָׁמַע שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ עִם הַיָּרֵחַ מְדַבְּרִים
וְהָיָה הַשֶּׁמֶשׁ קוֹבֵל לִפְנֵי הַיָּרֵחַ
בַּאֲשֶׁר שֶׁיֵּשׁ אִילָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲנָפִים רַבִּים
וּפִרְיוֹ וְעָלָיו וְכָל עָנָף וְעָנָף וּפְרִי וְעָלֶה יֵשׁ לוֹ סְגֻלָּה מְיֻחֶדֶת
שֶׁזֶּה מְסֻגָּל לְבָנִים וְזֶה מְסֻגָּל לְפַרְנָסָה
וְזֶה מְסֻגָּל לִרְפוּאַת חוֹלַאַת זֶה, וְזֶה לְחוֹלַאַת אַחֶרֶת
כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְסֻגָּל לְדָבָר אַחֵר
וְזֶה הָאִילָן הָיוּ צְרִיכִין לְהַשְׁקוֹתוֹ
וְאִם הָיוּ מַשְׁקִין אוֹתוֹ הָיָה מְסֻגָּל מְאד
וְלא דַּי שֶׁאֵין אֲנִי מַשְׁקֶה אוֹתוֹ
אֶלָּא שֶׁעַל יְדֵי שֶׁאֲנִי מַזְרִיחַ עָלָיו אֲנִי מְיַבֵּשׁ אוֹתוֹ
עָנְתָה הַלְּבָנָה וְאָמְרָה
אַתָּה דּוֹאֵג דְּאָגוֹת אֲחֵרִים, אֲנִי אֲסַפֵּר לְךָ עֵסֶק שֶׁלִּי
הֱיוֹת שֶׁיֵּשׁ לִי אֶלֶף הָרִים
וּסְבִיבוֹת הָאֶלֶף הָרִים יֵשׁ עוֹד אֶלֶף הָרִים
וְשָׁם מְקוֹם שֵׁדִים
וְהַשֵּׁדִים יֵשׁ לָהֶם רַגְלֵי תַּרְנְגוֹלִים
וְאֵין לָהֶם כּחַ בְּרַגְלֵיהֶם וְיוֹנְקִים מֵרַגְלַי
וּמֵחֲמַת זֶה אֵין לִי כּחַ בְּרַגְלַי
וְיֵשׁ לִי אָבָק, הַיְנוּ פּוּל, שֶׁהוּא רְפוּאָה לְרַגְלַי
וּבָא רוּחַ וְנוֹשֵׂא אוֹתוֹ
עָנְתָה הַחַמָּה.
אֶת זֶה אַתָּה דּוֹאֵג? [בִּלְשׁוֹן תֵּמַהּ]
אַגִּיד לְךָ רְפוּאָה
בַּאֲשֶׁר שֶׁיֵּשׁ דֶּרֶךְ
וּמֵאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ מִתְפַּצְּלִים כַּמָּה דְּרָכִים
דֶּרֶךְ אֶחָד שֶׁל צַדִּיקִים
אֲפִילּוּ הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּכָאן
מְפַזְּרִים תַּחְתָּיו אוֹתוֹ הָאָבָק שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ הַנַּ"ל
בְּכָל פְּסִיעָה וְכָל פְּסִיעָה שֶׁהוּא פּוֹסֵעַ
הוּא דּוֹרֵךְ בְּאוֹתוֹ הָאָבָק
וְיֵשׁ דֶּרֶךְ שֶׁל אֶפִּיקוֹרְסִים
אֲפִילּוּ אֶפִּיקוֹרְס שֶׁבְּכָאן
מְפַזְּרִים תַּחְתָּיו בְּכָל פְּסִיעָה מְאוֹתוֹ הָאָבָק כַּנַּ"ל
וְיֵשׁ דֶּרֶךְ שֶׁל מְשֻׁגָּעִים
אֲפִילוּ מְשֻׁגָּע שֶׁבְּכָאן, מְפַזְּרִים תַּחְתָּיו כַּנַּ"ל
וְכֵן יֵשׁ כַּמָּה דְּרָכִים
וְיֵשׁ דֶּרֶךְ אַחֵר
בַּאֲשֶׁר שֶׁיֵּשׁ צַדִּיקִים, שֶׁמְּקַבְּלִים עַל עַצְמָם יִסּוּרִים
וּמוֹלִיכִים אוֹתָם הַפָּרִיצִים בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת
וְאֵין לָהֶם כּחַ בְּרַגְלֵיהֶם
וּמְפַזְּרִים תַּחְתֵּיהֶם מֵאוֹתוֹ הָאָבָק שֶׁל אוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ
וְיֵשׁ לָהֶם כּחַ בְּרַגְלֵיהֶם
עַל כֵּן תֵּלֵךְ לְשָׁם, שֶׁיֵּשׁ שָׁם הַרְבֵּה אָבָק, וְיִהְיֶה לְךָ רְפוּאָה עַל רַגְלֶיךָ
[כָּל זֶה דִּבְרֵי הַחַמָּה אֶל הַלְּבָנָה]
וְהוּא שָׁמַע כָּל זֶה
בְּתוֹךְ כָּךְ נִסְתַּכֵּל עַל הַאבן טובה בְּצַד אַחֵר
וְרָאָה כָּתוּב שָׁם
שֶׁמִּי שֶׁיּאחֵז בְּאוֹתוֹ הַצַּד
שֶׁיִּשָּׂא אוֹתוֹ לְהַדֶּרֶךְ שֶׁיּוֹצְאִים מִמֶּנּוּ כַּמָּה דְּרָכִים כַּנַּ"ל
וְאָחַז בְּאוֹתוֹ הַצַּד, וְנָשָׂא אוֹתוֹ לְשָׁם
וְנָתַן רַגְלָיו בְּאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ שֶׁהָאָבָק רְפוּאָה לָרַגְלַיִם
וְנִתְרַפֵּא מִיָּד
וְהָלַךְ וְנָטַל הָאָבָק מִכָּל הַדְּרָכִים
וְעָשָׂה לוֹ אֲגֻדּוֹת
שֶׁאָגַד הַפּוּל שֶׁל הַדֶּרֶךְ שֶׁל צַדִּיקִים לְבַדּוֹ
וְכֵן הַפּוּל שֶׁל שְׁאָר הַדְּרָכִים
אָגַד כָּל אֶחָד לְבַדּוֹ וּלְקָחָם אִתּוֹ
וְיִשֵּׁב עַצְמוֹ
וְהָלַךְ לְאוֹתוֹ הַיַּעַר שֶׁגָּזְלוּ אוֹתוֹ שָׁם
כְּשֶׁבָּא לְשָׁם, בָּחַר לוֹ אִילָן גָבוֹהַּ
שֶׁהוּא סָמוּךְ לְהַדֶּרֶךְ שֶׁיּוֹצְאִים שָׁם הַגַּזְלָנִים לִגְזל
וְלָקַח הַפּוּל שֶׁל צַדִּיקִים וְהַפּוּל שֶׁל מְשֻׁגָּעִים וְעִרְבָם יַחַד
וּפִזֵּר אוֹתָם עַל הַדֶּרֶךְ
וְהוּא עָלָה עַל הָאִילָן וְיָשַׁב שָׁם לִרְאוֹת מַה יִּהְיֶה נַעֲשֶׂה בָּהֶם
וְהָיוּ יוֹצְאִים שָׁם גַּזְלָנִים
שֶׁשָּׁלַח אוֹתָן הַגַּזְלָן הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם הַנַּ"ל לָצֵאת וְלִגְזל
וּכְשֶׁבָּאוּ לְאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ, תֵּכֶף כְּשֶׁדָּרְכוּ עַל הַפּוּל הַנַּ"ל נַעֲשׂוּ צַדִּיקִים
וְהִתְחִילוּ לִצְעק עַל נַפְשָׁם עַל שֶׁגָּזְלוּ עַד הֵנָּה וְהָרְגוּ כַּמָּה נְפָשׁוֹת
אֲבָל מֵחֲמַת שֶׁהָיָה מְערָב שָׁם פּוּל שֶׁל מְשֻׁגָּעִים, נַעֲשׂוּ צַדִּיקִים מְשֻׁגָּעִים
וְהִתְחִילוּ לְהִתְקוֹטֵט זֶה עִם זֶה
זֶה אָמַר: בִּשְׁבִילְךָ גָּזַלְנוּ, וְזֶה אָמַר: עַל יָדְךָ גָּזַלְנוּ
עַד שֶׁהָרְגוּ זֶה אֶת זֶה
וְהָיָה שׁוֹלֵחַ כַּת אַחֶרֶת, וְהָיָה גַּם כֵּן כַּנַּ"ל וְהָרְגוּ זֶה אֶת זֶה כַּנַּ"ל
וְכֵן הָיָה אַחַר כָּךְ, עַד שֶׁנֶּהֶרְגוּ כֻּלָּם
עַד שֶׁהֵבִין שֶׁלּא נִשְׁאֲרוּ כִּי אִם הוּא בְּעַצְמוֹ עִם עוֹד אֶחָד
[הַיְנוּ שֶׁהַבֵּן הַנַּ"ל הֵבִין שֶׁכְּבָר נֶהֶרְגוּ כָּל הַגַּזְלָנִים הַנַּ"ל
וְלא נִשְׁאַר כִּי אִם הַגַּזְלָן הַגָּדוֹל בְּעַצְמוֹ עִם עוֹד אֶחָד]
וְיָרַד מֵהָאִילָן, וְכִבֵּד מִשָּׁם אֶת הַפּוּל הַנַּ"ל מִן הַדֶּרֶךְ
וּפִזֵּר אֶת הַפּוּל שֶׁל צַדִּיקִים בְּעַצְמוֹ
וְהָלַךְ וְיָשַׁב עַל הָאִילָן
וְאוֹתוֹ הַגַּזְלָן [הַיְנוּ הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם] תָּמַהּ
שֶׁשּׁוֹלֵחַ כָּל הַגַּזְלָנִים
וְאֵין אֶחָד מֵהֶם שָׁב אֵלָיו
וְהָלַךְ הוּא בְּעַצְמוֹ עִם הָאֶחָד שֶׁנִּשְׁאַר אֶצְלוֹ
וְתֵכֶף כְּשֶׁבָּא עַל אוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ
[שֶׁפִּזֵּר שָׁם הַבֵּן הַנַּ"ל הַפּוּל שֶׁל צַדִּיקִים לְבַדּוֹ]
נַעֲשָׂה צַדִּיק
וְהִתְחִיל לִצְעק לַחֲבֵרוֹ עַל נַפְשׁוֹ עַל שֶׁהָרַג כָּל כָּךְ נְפָשׁוֹת וְגָזַל כָּל כָּךְ
וְהָיָה תּוֹלֵשׁ קְבָרִים
וְהָיָה שָׁב בִּתְשׁוּבָה וּמִתְחָרֵט מְאד
וְכֵיוָן שֶׁרָאָה [הַבֵּן הַנַּ"ל שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עַל הָאִילָן]
שֶׁהוּא מִתְחָרֵט וְשָׁב בִּתְשׁוּבָה כָּל כָּךְ
יָרַד מֵהָאִילָן
כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַגַּזְלָן שֶׁמָּצָא אָדָם
הִתְחִיל לִצְעק: אוֹי עַל נַפְשִׁי, כָּזאת וְכָזאת עָשִׂיתִי, אֲהָהּ! תֵּן לִי תְּשׁוּבָה!
עָנָה לוֹ: הַחֲזֵר לִי הַתֵּבָה שֶׁגְּזַלְתֶּם מִמֶּנִּי
כִּי כָּתוּב אֶצְלָם עַל כָּל גְּזֵלָה בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁנִּגְזַל וְאֵצֶל מִי נִגְזַל
אָמַר לוֹ: אֲנִי מַחֲזִיר לְךָ תֵּכֶף
וַאֲנִי נוֹתֵן לְךָ אֲפִילּוּ כָּל הָאוֹצָרוֹת שֶׁל גְּזֵלָה שֶׁיֵּשׁ לִי
רַק תֵּן לִי תְּשׁוּבָה
אָמַר לוֹ: תְּשׁוּבָתְךָ הִיא רַק שֶׁתֵּלֵךְ אֶל הָעִיר
וְתִצְעַק וְתִתְוַדֶּה.
אֲנִי הוּא שֶׁהִכְרַזְתִּי אָז
וְעָשִׂיתִי כַּמָּה גַּזְלָנִים וְהָרַגְתִּי וְגָזַלְתִּי כַּמָּה נְפָשׁוֹת
זֶה הִיא תְּשׁוּבָתְךָ
וְנָתַן לוֹ כָּל הָאוֹצָרוֹת
וְהָלַךְ עִמּוֹ אֶל הָעִיר וְעָשָׂה כֵּן
וּפָסְקוּ שָׁם בְּאוֹתוֹ הָעִיר בַּאֲשֶׁר שֶׁהָרַג כָּל כָּךְ נְפָשׁוֹת
עַל כֵּן יִתְלוּ אוֹתוֹ, לְמַעַן יֵדְעוּ
אַחַר כָּךְ יִשֵּׁב עַצְמוֹ הַבֵּן הַנַּ"ל לֵילֵךְ אֶל הַשְּׁנֵי אֶלֶף הָרִים [הַנַּ"ל]
לְהִסְתַּכֵּל מַה נַּעֲשֶׂה שָׁם
כְּשֶׁבָּא לְשָׁם, עָמַד מֵרָחוֹק מֵהַשְּׁנֵי אֶלֶף הָרִים
וְרָאָה שֶׁיֵּשׁ שָׁם
כַּמָּה וְכַמָּה אֶלֶף אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת מִשְׁפָּחוֹת שֶׁל שֵׁדִים
כִּי הֵם פָּרִים וְרָבִים כִּבְנֵי אָדָם, וְהֵם רַבִּים מְאד
וְרָאָה הַמַּלְכוּת שֶׁלָּהֶם יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא
שֶׁשּׁוּם יְלוּד אִשָּׁה אֵינוֹ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא כָּזוֹ
וְרָאָה אוֹתָם שֶׁעוֹשִׁים לֵיצָנוּת.
זֶה מְסַפֵּר שֶׁהִזִּיק לְזֶה תִּינוֹק
וְזֶה אוֹמֵר שֶׁהִזִּיק לְזֶה יָד
וְזֶה מְסַפֵּר שֶׁהִזִּיק רֶגֶל, וְכֵן שְׁאָר לֵיצָנוּת
בְּתוֹךְ כָּךְ נִסְתַּכֵּל וְרָאָה אָב וָאֵם הוֹלְכִים וּבוֹכִים
וְשָׁאֲלוּ אוֹתָם: לָמָּה אַתֶּם בּוֹכִים?
וְהֵשִׁיבוּ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בֵּן
וְהָיָה דַּרְכּוֹ לֵילֵךְ לְדַרְכּוֹ, וְהָיָה שָׁב בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן
וְעַכְשָׁיו הוּא זְמַן רַב וַעֲדַיִן לא בָּא
וְהֵבִיאוּ אוֹתָם לַמֶּלֶךְ
וְצִוָּה הַמֶּלֶךְ לִשְׁלחַ שְׁלוּחִים לְכָל הָעוֹלָם לְמָצְאוֹ
וְהָיוּ הָאָב וָאֵם חוֹזְרִים
וּפָגְעוּ בְּאֶחָד שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ בְּיַחַד עִם בְּנָם הַנַּ"ל
[הַיְנוּ שֶׁאוֹתוֹ הָאֶחָד שֶׁפָּגְעוּ בּוֹ הָיָה הֶחָבֵר שֶׁל בְּנָם
וְהָיָה הוֹלֵךְ בְּיַחַד עִם בְּנָם בִּתְחִלָּה
אֲבָל עַכְשָׁו פָּגְעוּ בּוֹ לְבַדּוֹ]
וְשָׁאַל אוֹתָם: עַל מָה אַתֶּם בּוֹכִים? וְסִפְּרוּ לוֹ כַּנַּ"ל
הֵשִׁיב לָהֶם: אֲנִי אוֹדִיעַ לָכֶם
הֱיוֹת שֶׁהָיָה לָנוּ אִי אֶחָד בַּיָּם, שֶׁהָיָה שָׁם מָקוֹם שֶׁלָּנוּ
וְאַחַר כָּךְ הָלַךְ הַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה שַׁיָּךְ לוֹ הָאִי הַנַּ"ל
וְרָצָה לִבְנוֹת שָׁם בִּנְיָנִים וְהִנִּיח יְסוֹדוֹת
וְאָמַר הַבֵּן הַנַּ"ל [הַיְנוּ הַבֵּן שֶׁל הַשֵּׁדִים הַנַּ"ל שֶׁנֶּאֱבַד] אֵלַי שֶׁנַּזִּיק אוֹתוֹ
וְהָלַכְנוּ וְלָקַחְנוּ הַכּחַ מֵהַמֶּלֶךְ
וְהָיָה עוֹסֵק בְּדָאקְטוֹרִים, וְלא הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲזר לוֹ
וְהִתְחִיל לַעֲסֹק בִּמְכַשְּׁפִים
וְהָיָה שָׁם מְכַשֵּׁף אֶחָד
שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ מִשְׁפַּחְתּוֹ, וְאֶת מִשְׁפַּחְתִּי לא יָדַע
עַל כֵּן לא הָיָה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת לִי דָּבָר
אֲבָל מִשְׁפַּחְתּוֹ הָיָה יוֹדֵעַ
וְתָפַס אוֹתוֹ וּמְעַנֶּה אוֹתוֹ כָּל כָּךְ
וְהֵבִיאוּ אוֹתוֹ אֶל הַמֶּלֶךְ
[הַיְנוּ זֶה הַשֵּׁד, שֶׁסִּפֵּר כָּל זֶה, הֵבִיאוּ אוֹתוֹ אֶל הַמֶּלֶךְ שֶׁלָּהֶם]
וְסִפֵּר זאת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ
אָמַר הַמֶּלֶךְ: יָשִׁיבוּ לוֹ הַכּחַ!
עָנָה וְאָמַר, שֶׁהָיָה אֶצְלֵנוּ אֶחָד, שֶׁלּא הָיָה לוֹ כּחַ, וְנָתַנְנּוּ לוֹ הַכּחַ
אָמַר הַמֶּלֶךְ: יִקְחוּ מִמֶּנּוּ הַכּחַ וְיַחֲזִירוּ לְהַמֶּלֶךְ
הֵשִׁיבוּ לְהַמֶּלֶךְ כִּי נַעֲשָׂה עָנָן
אָמַר הַמֶּלֶךְ שֶׁיִּקְרְאוּ הֶעָנָן וְיָבִיאוּ אוֹתוֹ לְכָאן
וְשָׁלְחוּ שָׁלִיחַ אַחֲרָיו
אָמַר אוֹתוֹ הָאִישׁ הַבֵּן הַנַּ"ל
[הַיְנוּ זֶה הַבֵּן, שֶׁלּא הָיָה לוֹ כּחַ בְּרַגְלָיו בִּתְחִלָּה, שֶׁבָּא לְכָאן וְרָאָה כָּל זֶה].
אֵלֵךְ וְאֶרְאֶה הָעִנְיָן
אֵיךְ נַעֲשָׂה מֵהָאֲנָשִׁים אֵלּוּ עָנָן
וְהָלַךְ אַחֲרֵי הַשָּׁלִיחַ
וּבָא אֶל הָעִיר שֶׁהָיָה שָׁם הֶעָנָן
וְשָׁאַל אֶת אַנְשֵׁי הָעִיר: מִפְּנֵי מָה כִּסָה הֶעָנָן כָּל כָּךְ בְּתוֹךְ הָעִיר?
וְהֵשִׁיבוּ לוֹ: בְּכָאן אַדְּרַבָּא, שֶׁמֵּעוֹלָם אֵין כָּאן עָנָן, וְזֶה זְמַן שֶׁכִּסָּה הֶעָנָן
וּבָא הַשָּׁלִיחַ וְקָרָא אֶת הֶעָנָן וְהָלַךְ מִשָּׁם
וְיִשֵּׁב עַצְמוֹ הָאִישׁ הַנַּ"ל לֵילֵךְ אַחֲרֵיהֶם לִשְׁמעַ מַה הֵם מְדַבְּרִים
וְשָׁמַע שֶׁהַשָּׁלִיחַ שָׁאַל אוֹתוֹ: אֵיךְ אַתָּה בָּא לִהְיוֹת בְּכָאן עָנָן?
וְהֵשִׁיב לוֹ: אֲסַפֵּר לְךָ מַעֲשֶׂה
פַּעַם אַחַת הָיָה חָכָם אֶחָד
וְהַקֵּיסָר מֵהַמְּדִינָה הָיָה אֶפִּיקוֹרְס גָּדוֹל
וְעָשָׂה אֶת כָּל הַמְּדִינָה לְאֶפִּיקוֹרְסִים
וְהָלַךְ הֶחָכָם וְקָרָא אֶת כָּל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ
עָנָה וְאָמַר לָהֶם: הֲלא אַתֶּם רוֹאִים שֶׁהַקֵּיסָר הוּא אֶפִּיקוֹרְס גָּדוֹל
וְעָשָׂה אֶת כָּל הַמְּדִינָה אֶפִּיקוֹרְסִים
וּקְצָת מִמִּשְׁפַּחְתֵּנוּ עָשָׂה גַּם כֵּן לְאֶפִּיקוֹרְסִים
בְּכֵן נִפְרשׁ אֶל הַמִּדְבָּר, כְּדֵי שֶׁנִּשָּׁאֵר בְּהָאֱמוּנָה בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
וְהִסְכִּימוּ עִמּוֹ
וְאָמַר הֶחָכָם שֵׁם [הַיְנוּ שֶׁהִזְכִּיר אֵיזֶה שֵׁם מִן הַשֵּׁמוֹת]
וְהֵבִיא אוֹתָם אֶל הַמִּדְבָּר
וְלא הוּטַב בְּעֵינָיו אוֹתוֹ הַמִּדְבָּר
וְאָמַר שֵׁם וְנָשָׂא אוֹתָם אֶל מִדְבָּר אַחֵר, וְלא הוּטַב בְּעֵינָיו גַּם כֵּן
וְאָמַר עוֹד שֵׁם, וְהֵבִיא אוֹתָם אֶל מִדְבָּר אַחֵר, וְהוּטַב בְּעֵינָיו
וְאוֹתוֹ הַמִּדְבָּר הָיְתָה סְמוּכָה אֶל הַשְּׁנֵי אֶלֶף הָרִים
וְהָלַךְ [אוֹתוֹ הֶחָכָם הַנַּ"ל] וְעָשָׂה עִגּוּל סְבִיבוֹתָם
שֶׁלּא יוּכַל שׁוּם אֶחָד לְהִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם
וְיֵשׁ אִילָן
שֶׁאִם הָיָה אוֹתוֹ הָאִילָן נִשְׁקֶה
לא הָיָה נִשְׁאָר מִמֶּנּוּ [הַיְנוּ מִן הַשֵּׁדִים] כְּלוּם
עַל כֵּן עוֹמְדִים יוֹם וָלַיְלָה מֵאִתָּנוּ
שֶׁחוֹפְרִים, וְאֵינָם מַנִּיחִים מַיִם לְהָאִילָן
וְשָׁאַל אוֹתוֹ: לָמָּה עוֹמְדִים יוֹם וָלַיְלָה?
כֵּיוָן שֶׁחוֹפְרִים פַּעַם אַחַת לִמְנעַ הַמַּיִם, דַּי
הֵשִׁיב לוֹ: שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵינוּ מְדַבְּרִים
וְאֵלּוּ הַמְדַבְּרִים הוֹלְכִים וְעוֹשִׂים מַחֲלקֶת בֵּין מֶלֶךְ זֶה לְמֶלֶךְ אַחֵר
וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה מִלְחָמָה
וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה רְעִידַת הָאָרֶץ
וְנוֹפֵל הָאֲדָמָה שֶׁסְּבִיבוֹת הַחֲפִירָה
וְיוּכַל לָבוֹא מַיִם לְהָאִילָן
עַל כֵּן עוֹמְדִים תָּמִיד לַחְפּר כַּנַּ"ל
וּכְשֶׁנַּעֲשֶׂה מֶלֶךְ בֵּינֵינוּ, עוֹשִׂים לְפָנָיו כָּל הַלֵּיצָנוּת וּשְׂמֵחִים
זֶה מִתְלוֹצֵץ אֵיךְ הִזִּיק תִּינוֹק, וְהַיּוֹלֶדֶת מִתְאַבֶּלֶת עָלָיו
וְזֶה מַרְאֶה לֵיצָנוּת אֲחֵרוֹת, וְכֵן כַּמָּה מִינֵי לֵיצָנוּת
וּכְשֶׁהַמֶּלֶךְ בָּא בְּתוֹךְ הַשִּׂמְחָה
הוּא הוֹלֵךְ וּמְטַיֵּל עִם הַשָּׂרֵי מְלוּכָה שֶׁלּוֹ
וּמְנַסֶּה עַצְמוֹ לַעֲקר הָאִילָן
כִּי אִם לא הָיָה הָאִילָן כְּלָל, הָיָה טוֹב לָנוּ מְאד
וּמְחַזֵּק לִבּוֹ מְאד כְּדֵי לַעֲקר הָאִילָן כֻּלּוֹ
וּכְשֶׁבָּא אֶל הָאִילָן
אֲזַי הָאִילָן צוֹעֵק מְאד
וַאֲזַי נוֹפֵל עָלָיו פַּחַד וְחוֹזֵר לַאֲחוֹרָיו
פַּעַם אַחַת נַעֲשָׂה מֶלֶךְ חָדָשׁ בֵּינֵיהֶם
וְעָשׂוּ לְפָנָיו לֵיצָנוּת גְּדוֹלוֹת כַּנַּ"ל
וּבָא בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה
וְעָשָׂה לְעַצְמוֹ אַבִּירוּת לֵב מְאד
וְאָמַר לַעֲקר אֶת הָאִילָן כֻּלּוֹ לְגַמְרֵי
וְיָצָא לְטַיֵּל עִם שָׂרָיו וְחִזֵּק לִבּוֹ מְאד
וְרָץ לַעֲקר הָאִילָן לְגַמְרֵי
וּכְשֶׁבָּא אֵלָיו, נָתַן קוֹל גָּדוֹל, וְנָפַל עָלָיו פַּחַד, וְחָזַר לַאֲחוֹרָיו
וּבָא בְּכַעַס גָּדוֹל
וְחָזַר וְהָיָה הוֹלֵךְ
בְּתוֹךְ כָּךְ נִסְתַּכֵּל וְרָאָה בְּנֵי אָדָם יוֹשְׁבִים
[הַיְנוּ הַכַּת אֲנָשִׁים שֶׁל הֶחָכָם הַנַּ"ל]
וְשָׁלַח אֵיזֶה אֲנָשִׁים מֵאֲנָשָׁיו לַעֲשׂוֹת לָהֶם כָּרָאוּי
כְּדַרְכָּם תָּמִיד
[הַיְנוּ שֶׁזֶּה הַמֶּלֶךְ שָׁלַח לְהַזִּיקָם כְּדַרְכָּם]
וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ אוֹתָם אוֹתָהּ הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁל בְּנֵי אָדָם הַנַּ"ל
נָפַל עֲלֵיהֶם פַּחַד
וְאָמַר לָהֶם הַזָּקֵן הַנַּ"ל: אַל תִּפְחֲדוּ
וּכְשֶׁנִּתְקָרְבוּ הַשֵּׁדִים לְשָׁם
לא הָיוּ יְכוֹלִים לְהִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם מֵחֲמַת הָעִגּוּל הַנַּ"ל שֶׁהָיָה סְבִיבוֹתָם
וְשָׁלַח שְׁלוּחִים אֲחֵרִים, וְלא הָיוּ יְכוֹלִים גַּם כֵּן
וּבָא בְּכַעַס גָּדוֹל, וְהָלַךְ בְּעַצְמוֹ, וְלא הָיָה יָכוֹל גַּם הוּא לִקְרַב אֲלֵיהֶם
וּבִקֵּשׁ מֵהַזָּקֵן שֶׁיַּנִּיחֶנּוּ לִכָּנֵס לְשָׁם
וְאָמַר לוֹ: מֵאַחַר שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ, אַנִּיחַ אוֹתְךָ לִכָּנֵס
אֲבָל אֵין דֶּרֶךְ שֶׁיֵּלֵךְ הַמֶּלֶךְ יְחִידִי, וְאַנִּיחַ אוֹתְךָ עִם עוֹד אֶחָד לִכָּנֵס
וּפָתַח לָהֶם פֶּתַח וְנִכְנְסוּ
וְחָזַר וְסָגַר הָעִגּוּל
אָמַר הַמֶּלֶךְ לְהַזָּקֵן: אֵיךְ אַתָּה בָּא לֵישֵׁב עַל מָקוֹם שֶׁלָּנוּ?
אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מַה הוּא מְקוֹמְךָ? הוּא מָקוֹם שֶׁלִּי!
אָמַר לוֹ: אֵין אַתָּה מִתְיָרֵא מִמֶּנִּי? הֵשִׁיב לוֹ: לָאו!
אָמַר לוֹ: אֵין אַתָּה מִתְיָרֵא?
וּפָשַׁט עַצְמוֹ וְנַעֲשָׂה גָּדוֹל מְאד עַד הַשָּׁמַיִם
וְרָצָה לְבָלְעוֹ
אָמַר הַזָּקֵן
אַף עַל פִּי כֵן אֵינִי מִתְיָרֵא כְּלָל
אַךְ אִם אֲנִי רוֹצֶה
תִּהְיֶה אַתָּה מִתְיָרֵא מִמֶּנִּי
וְהָלַךְ וְהִתְפַּלֵּל קְצָת
וְנַעֲשָׂה עָב וְעָנָן גָּדוֹל, וְהָיוּ רְעָמִים גְּדוֹלִים
וְהָרַעַם הוֹרֵג אוֹתָם
וְנֶהֶרְגוּ כָּל הַשָּׂרֵי מְלוּכָה שֶׁלּוֹ שֶׁהָיוּ עִמּוֹ
וְלא נִשְׁאֲרוּ כִּי אִם הוּא עִם הָאֶחָד שֶׁהָיָה עִמּוֹ שָׁם בְּתוֹךְ הָעִגּוּל
וּבִקֵּשׁ אוֹתוֹ שֶׁיִּפְסֹק הָרַעַם, וּפָסַק
עָנָה הַמֶּלֶךְ וְאָמַר: מֵאַחַר שֶׁאַתָּה אִישׁ כָּזֶה
אֶתֵּן לְךָ סֵפֶר מִכָּל הַמִּשְׁפָּחוֹת שֶׁל שֵׁדִים
כִּי יֵשׁ בַּעֲלֵי שֵׁמוֹת שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים רַק מִמִּשְׁפָּחָה אַחַת
וַאֲפִילּוּ אוֹתָהּ הַמִּשְׁפָּחָה אֵינָם יוֹדְעִים בִּשְׁלֵמוּת
אֲנִי אֶתֵּן לְךָ סֵפֶר שֶׁכָּתוּב בּוֹ כָּל הַמִּשְׁפָּחוֹת
כִּי אֵצֶל הַמֶּלֶךְ כְּתוּבִים כֻּלָּם
וַאֲפִילּוּ מִי שֶׁנּוֹלַד נִכְתַּב אֵצֶל הַמֶּלֶךְ
וְשָׁלַח אֶת הָאֶחָד, שֶׁהָיָה עִמּוֹ אַחַר הַסֵּפֶר
[הַיְנוּ שֶׁהַמֶּלֶךְ שֶׁל הַשֵּׁדִים
שָׁלַח אֶת הָאֶחָד, שֶׁהָיָה עִמּוֹ בְּתוֹךְ הָעִגּוּל אַחַר הַסֵּפֶר
נִמְצָא, שֶׁטּוֹב עָשָׂה שֶׁהִנִּיחַ אוֹתוֹ עִם עוֹד אֶחָד לִכָּנֵס
כִּי אִם לָאו, אֶת מִי הָיָה שׁוֹלֵחַ? ]
וְהֵבִיא לוֹ הַסֵּפֶר
וּפָתַח אֶת הַסֵּפֶר
וְרָאָה כָּתוּב בּוֹ אֶלֶף אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת מִשְׁפָּחוֹת שֶׁלָּהֶם
וְהִבְטִיחַ הַמֶּלֶךְ שֶׁלּא יַזִּיקוּ לְעוֹלָם אֶת כָּל מִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הַזָּקֵן הַנַּ"ל
וְצִוָּה לְהָבִיא כָּל הַפַּאטְרֶעטִין [דמות דיוקן] שֶׁל כָּל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ
וַאֲפִילּוּ אִם יִהְיֶה נוֹלָד לָהֶם [אֵיזֶה יֶלֶד] יָבִיאוּ
תֵּכֶף הַפַּאטְרֶעט שֶׁלּוֹ, כְּדֵי שֶׁלּא יִהְיֶה נִזּוֹק שׁוּם אֶחָד מִמִּשְׁפַּחַת הַזָּקֵן
אַחַר כָּךְ, כְּשֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ שֶׁל הַזָּקֵן לִפָּטֵר מִן הָעוֹלָם
קָרָא לְבָנָיו וְצִוָּה לָהֶם וְאָמַר לָהֶם
אֲנִי מַנִּיחַ לָכֶם זֶה הַסֵּפֶר.
וַהֲלּא אַתֶּם רוֹאִים שֶׁיֵּשׁ לִי כּחַ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עִם זֶה הַסֵּפֶר בִּקְדֻשָּׁה
וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינִי מִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ
רַק יֵשׁ לִי אֱמוּנָה בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
גַּם אַתֶּם אַל תִּשְׁתַּמְשׁוּ בּוֹ
אֲפִילּוּ אִם יִמָּצֵא אֶחָד מִכֶּם שֶׁיּוּכַל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ בִּקְדֻשָּׁה
אַף עַל פִּי כֵן אַל יִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ
רַק יִהְיֶה לוֹ אֱמוּנָה בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
וְנִפְטַר הֶחָכָם, וְהָלַךְ הַסֵּפֶר בִּירֻשָּׁה וּבָא לְבֶן בְּנוֹ
וְהָיָה לוֹ כּחַ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ בִּקְדֻשָּׁה
רַק שֶׁהָיָה לוֹ אֱמוּנָה בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
וְלא הָיָה מִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ
כַּאֲשֶׁר צִוָּה הַזָּקֵן
וְהַמְדַבְּרִים שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶם
הָיוּ מְפַתִּים אֶת נֶכֶד הַזָּקֵן הַנַּ"ל.
בַּאֲשֶׁר שֶׁיֵּשׁ לְךָ בָּנוֹת גְּדוֹלוֹת וְאֵין לְךָ לְפַרְנְסָם וּלְהַשִּׂיאָם
עַל כֵּן הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּזֶה הַסֵּפֶר
וְהוּא לא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהֵם מְפַתִּים אוֹתוֹ
וְסָבַר שֶׁלִּבּוֹ מְיַעֲצוֹ לָזֶה
וְנָסַע לְאָבִיו זְקֵנוֹ עַל קִבְרוֹ, וְשָׁאַל אוֹתוֹ.
בַּאֲשֶׁר שֶׁהִנַּחְתָּ צַוָּאָה שֶׁלּא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עִם הַסֵּפֶר
רַק שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ אֱמוּנָה בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
וְעַתָּה הַלֵּב מְפַתֶּה אוֹתִי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ
עָנָה אוֹתוֹ [הַזָּקֵן הַנִּפְטָר הַנַּ"ל]
אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לְךָ כּחַ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ בִּקְדֻשָּׁה
מוּטָב שֶׁיִּהְיֶה לְךָ אֱמוּנָה בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאַל תִּשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ
וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעֲזר לְךָ
וְעָשָׂה כֵּן
[וַיְהִי הַיּוֹם] וְהָיָה הַמֶּלֶךְ חוֹלֶה
בְּאוֹתָהּ מְדִינָה שֶׁיּוֹשֵׁב בָּהּ הַנֶּכֶד שֶׁל הַזָּקֵן הַנַּ"ל
וְעָסַק בְּדָאקְטוֹרִים
וְלא הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת רְפוּאָה
מֵחֲמַת גּדֶל הַחֲמִימוּת שֶׁהָיָה שָׁם בְּאוֹתָהּ הַמְּדִינָה
לא הָיוּ מוֹעִילִים הָרְפוּאוֹת
וְגָזַר הַמֶּלֶךְ שֶׁיִּשְׂרָאֵל יִתְפַּלְּלוּ בַּעֲדוֹ
אָמַר הַמֶּלֶךְ שֶׁלָּנוּ.
בַּאֲשֶׁר שֶׁזֶּה הַנֶּכֶד הַנַּ"ל יֵשׁ לוֹ כּחַ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עִם הַסֵּפֶר בִּקְדֻשָּׁה
וְאֵינוֹ מִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ
עַל כֵּן נַעֲשֶׂה לְטוֹבָתוֹ
וְצִוָּה עָלַי לִהְיוֹת שָׁם עָנָן
כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לְהַמֶּלֶךְ רְפוּאָה מֵהָרְפוּאוֹת שֶׁלָּקַח כְּבָר
וּמֵהָרְפוּאוֹת שֶׁיִּקַּח עוֹד
וְהַנֶּכֶד הַנַּ"ל לא יָדַע כְּלָל מִזֶּה
וּמֵחֲמַת זֶה אֲנִי הָיִיתִי בְּכָאן עָנָן
[כָּל זֶה הָיָה מְסַפֵּר הֶעָנָן לְהַשָּׁלִיחַ]
וְזֶה הַבֵּן הַנַּ"ל [הַיְנוּ זֶה שֶׁלּא הָיָה לוֹ כּחַ בְּרַגְלָיו בִּתְחִלָּה]
הָיָה הוֹלֵךְ אַחֲרֵיהֶם וְשׁוֹמֵעַ
וְהֵבִיאוּ אוֹתוֹ לַמֶּלֶךְ
וְצִוָּה הַמֶּלֶךְ שֶׁיִקְּחוּ הַכּחַ וְיַחֲזִירוּ לְהַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל
וְהֶחֱזִירוּ לוֹ הַכּחַ
וְאָז חָזַר הַבֵּן שֶׁל הַשֵּׁדִים הַנַּ"ל כַּנַּ"ל
וּבָא מְיֻסָּר מְאד בְּלא כּחַ, כִּי עִנּוּ אוֹתוֹ מְאד שָׁם
וְחָרָה לוֹ מְאד עַל הַמְכַשֵּׁף שֶׁעִנָּה אוֹתוֹ כָּל כָּךְ
וְצִוָּה לְבָנָיו וּמִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁיִּהְיוּ אוֹרְבִים תָּמִיד עַל הַמְכַשֵּׁף הַנַּ"ל
וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶם מְדַבְּרִים
וְהָלְכוּ וְהִגִּידוּ לְהַמְכַשֵּׁף שֶׁיִּשְׁמר עַצְמוֹ
כִּי הֵם אוֹרְבִים עָלָיו
וְעָשָׂה הַמְכַשֵּׁף תַּחְבּוּלוֹת
וְקָרָא עוֹד מְכַשְּׁפִים שֶׁיּוֹדְעִים מִשְׁפָּחוֹת כְּדֵי לִשְׁמר מֵהֶם
וְחָרָה מְאד לְהַבֵּן הַנַּ"ל וּלְמִשְׁפַּחְתּוֹ עַל הַמְדַבְּרִים
עַל שֶׁגִּלּוּ סוֹדוֹ לְהַמְכַשֵּׁף
פַּעַם אַחַת נִזְדַּמֵּן
שֶׁהָלְכוּ יַחַד
מִמִּשְׁפָּחָה שֶׁל הַבֵּן הַנַּ"ל וּמֵהַמְדַבְּרִים
עַל הַמִּשְׁמָר אֵצֶל הַמֶּלֶךְ
וְהָלְכוּ בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה הַנַּ"ל
וְעָשׂוּ עֲלִילָה עַל הַמְדַבְּרִים
וְהָרַג הַמֶּלֶךְ אֶת הַמְדַבְּרִים
וְחָרָה לְהַמְדַבְּרִים הַנִּשְׁאָרִים
וְהָלְכוּ וְעָשׂוּ מְרִידָה בֵּין כָּל הַמְּלָכִים
וְהָיָה בֵּין הַשֵּׁדִים רָעָב וְחֻלְשׁוֹת וְחֶרֶב וְדֶבֶר
וְנַעֲשָׂה מִלְחָמוֹת בֵּין כָּל הַמְּלָכִים
וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשָׂה רְעִידַת הָאָרֶץ
וְנָפְלָה הָאָרֶץ כֻּלָּהּ
וְנִשְׁקָה הָאִילָן כֻּלּוֹ
וְלא נִשְׁאַר מֵהֶם כְּלָל, וְנַעֲשׂוּ כְּלא הָיוּ אָמֵן
סוֹד מַעֲשֶׂה זוֹ מְרֻמָּז בְּקַפִּיטְל א' שֶׁבַּתְּהִלִּים
אַשְׁרֵי הָאִישׁ וְכוּ', דֶּרֶךְ רְשָׁעִים דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְכוּ'
הַיְנוּ בְּחִינַת הַדְּרָכִים הַנַּ"ל שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם הָאָבָק שֶׁמְּפַזְּרִים וְכוּ'
וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מַיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ וְכוּ'
וְכל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ
הַיְנוּ הָאִילָן הַנַּ"ל שֶׁכָּל פִּרְיוֹ וְעָלָיו הַכּל כַּאֲשֶׁר לַכּל מְסֻגָּל מְאד כַּנַּ"ל
דּוֹק וְתִשְׁכַּח עוֹד אֵיזֶה רְמָזִים
אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לא הָלַךְ
כִּי בַּתְּחִילָה לא הָיָה יָכוֹל לֵילֵךְ
לא עָמַד, כִּי אַחַר כָּךְ לא הָיָה יָכוֹל לַעֲמד גַּם כֵּן.
וּבְמוֹשַׁב לֵצִים הַיְנוּ מוֹשַׁב לֵצִים הַנַּ"ל שֶׁעוֹשִׂין לֵיצָנוּת וְכוּ' כַּנַּ"ל.
כְּמוֹץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנוּ רוּחַ, הַיְנוּ הָרוּחַ שֶׁנּוֹשֵׂא הַפּוּל הַנַּ"ל.
וְכָל זֶה הוּא רַק רְמָזִים בְּעָלְמָא שֶׁהֵאִיר עֵינֵינוּ קְצָת
לְמַעַן נָבִין וְנַשְׂכִּיל קְצָת עַד הֵיכָן הַדְּבָרִים מַגִּיעִים
אֲבָל הַדְּבָרִים סְתוּמִים עֲדַיִן בְּתַכְלִית הַהֶעְלֵם.
כִּי כָּל אֵלּוּ הַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁסִּפֵּר
גָּבְהוּ מְאד מְאד מִדַּעַת אֱנוֹשִׁי וְנֶעְלָמִים מֵעֵין כָּל חָי וְכוּ'



תכנים נוספים שיכולים לעניין אותך ועוד...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כה
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כה ואז באו שניהם אל העיר רבנו זכרונו לברכה, עם האיש המשמש שלו הנ"ל ובבואם אל העיר אמרו הישמעאלים שהם מרגלים ונפל פחד גדול על הספרדים בעצמם ותכף הביאו להם מלבושים שלהם והכרחו להלביש עצמם במלבושים שלהם כמנהגם והיה רבנו בצער גדול מחמת זה והאיש הנ"ל שחק וכעס עליו רבנו זכרונו לברכה, ואמר לו. אין אתה יודע מהקטרוג שיש עלינו בעולם העליון ואמר אז דבר נפלא להאיש הנ"ל, ואינו רוצה לגלות ונתקבל רבנו, זכרונו לברכה, לפני החכמים, והוטב בעיניהם מאד והחזיקו אותו לחדוש גדול ואחר כך בא רבנו זכרונו לברכה, בעצמו בשמחה, ואמ... לחץ להמשך...
שיחות הר"ן - אות ריח - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
שיחות הר"ן - אות ריח - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה והתלוצץ מאד מהמחקרים שאומרים שיש בהלבנה ישוב כמו על הארץ הזאת על שרואין שם בתוכה כמו אילנות ושאר ברואים שבזו הארץ והיה מתלוצץ מזה ואמר שהוא שטות גדול כי הלבנה הוא כמו אספקלריא שכל דבר שעומד כנגדו נראה בתוכו ועל כן נראה בתוך הלבנה דברים שבזאת הארץ אבל באמת אין שם דבר מאלו הברואים והבל יפצה פיהם של המחקרים... לחץ להמשך...
ספר המידות - טלטול
ספר המידות - טלטול חלק שני א. על ידי הטלטול זוכין לשם טוב. ב. על פי רב היראים פרנסתם בא על ידי טלטולים. ג. לפעמים הצדיק בא לטלטולים, כדי שיבוא לעולם הבא ויזכר כל המקומות שהיה בהם, ועל ידי זה יבואו טובות לאלו המקומות. ד. לאו בכל מקום אדם זוכה לסגל תורה ומעשים טובים. בשביל זה הקדוש ברוך הוא מסבב סיבובים, שיצא זה האדם ממקום הזה למקום אחר. ה. לפעמים נתחיב אדם איזהו גלות ונתחלף לו על איזהו חולאת.... לחץ להמשך...
שיחות הר"ן - אות רלא - מדבר ממעלת ההתבודדות
שיחות הר"ן - אות רלא - מדבר ממעלת ההתבודדות ספר לי אחד מאנשיו שפעם אחת שאל את רבנו זכרונו לברכה, מהו החלוק שבין לב נשבר למרה שחורה השיב לו: לב נשבר הוא כך שאפילו כשעומד בין העולם יחזיר פניו ויאמר: רבונו של עולם וכו' ובאותה שעה בעצמה ובתוך כך אמר רבנו, זכרונו לברכה בעצמו. רבונו של עולם בהתעוררות נפלא ובנשיאת ידים בהשתוקקות נמרץ כדרכו... לחץ להמשך...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות לד
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות לד וכבר נשמע מפיו הקדוש שאמר כי יש צדיקים שעבדו וטרחו עד שזכו לאיזה מדרגה ומעלה כל אחד כפי מעלתו כמו למשל אצל מלך ששריו זוכין על ידי עבודתם כל אחד לאיזה מעלה לאיזה התמנות גבה כפי עבודתו אבל על עצמו אמר שאם היה יודע שהוא עכשו באותה המעלה ומדרגה של אשתקד אינו רוצה את עצמו כלל [ואמר בלשון גנאי על עצמו על ענין הנ"ל אם היה נשאר במדרגה של אשתקד] רק בכל פעם הוא עולה ממדרגה למדרגה ויש הרבה מאד בענין זה לספר אך אי אפשר לספר כל זה בכתב כלל כי אם מי שזכה לראות בעיניו ולשמע באזניו היה יכול לשער בלבה מעט מקצת ענין... לחץ להמשך...
שיחות הר"ן - אות קמה
שיחות הר"ן - אות קמה כשדבר עמי וגלה לי הדרך לעשות מהתורות תפילות כנדפס [ב"לקוטי תנינא" סימן כ"ה] אמר לי שטוב לכתב לעצמו התפילות ואז ראיתי והבנתי בתנועותיו הקדושים שהוא דבר נפלא ונורא מאד מאד לעשות מהתורות תפילות וכמו שאמר שנעשין מזה שעשועים גדולים למעלה וכו' גם פעם אחת היה מדבר עם אחד והיה מתגעגע מאד שיעשו מהתורות תפילות ואמר: אני חפץ מאד שיעשו מהתורות תפילות אך איני יודע למי מוסרים זאת ופעם אחד הראה לי בספר אחד שהיה אצלו שנתחבר בסמוך הנקרא "יד הקטנה" ובסוף מבאר שם כמה ענינים בלשון תפילה שמדבר להשם יתברך ומתחיל כל ענין אלקי וכו' וקרא אותי וצוה ... לחץ להמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מה - מֶחָאַת כַּפַּיִם בַּתְּפִלָּה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מה - מחאת כפים בתפלה [לשון רבנו, זכרונו לברכה] מחאת כפים בתפילה כי על ידי זה נתעוררים בחינת כנפים, שמשם בא הדבור "ובעל כנפים יגיד דבר", וכתיב "וידי אדם מתחת כנפיהם" נמצא שעל ידי שאדם נתעורר בידים שלו, אזי [הכנפים] נתעוררים הינו כנפי ראה, שמשם נתהוה הדבור אבל עדין צריכין להכין ולתקן פה, לקבל את הדבור בתוכו ועל ידי שמכה כף אל כף על ידי זה נתהוה הפה כי בכל יד חמשה אצבעות והכאות האורות, יד ימין ביד שמאל הינו חמשה פעמים חמשה גימטריא עשרים וחמשה והכאות יד שמאל ביד ימין חמשה פעמים חמשה גימטריא גם כן עשרים וחמשה שני פעמים עשרים... לחץ להמשך...
סודות התורה / סתרי תורה בעמקי הקליפות. מה הם?
סודות התורה / סתרי תורה בעמקי הקליפות. מה הם? שאלה: אשמח לקבל הסבר על העניין שמובא אצל רבי נחמן מספר פעמים, לגבי סתרי תורה וסודות התורה שמסתתרים בעמקי הקליפות. מה הם הסתרי תורה האלו? ואיך אפשר ללמוד / לדעת אותם? תודה. תשובה: ראשית יש להבין, כי רק מי שנכלל בא"ס לגמרי, רק הוא מבין את העניין הזה בשלמות. כי את העניין הזה א"א להסביר במילים מה הוא ממש, אלא רק ניתן לרמוז אליו, וכל אחד ואחד יבין אותו לפי מה שהוא משער בליבו. והעניין הוא כדלקמן: סתרי התורה שמלובשים בבריאה, הם בעצם השכל של השי"ת עצמו שמחייה את כל העולמות כולם בכל רגע ורגע. סתרי התורה האלו... לחץ להמשך...
ספר המידות - ביטחון
ספר המידות - ביטחון חלק א' א. מי שיש לו בטחון, אין לו שום פחד. ב. על ידי בטחון בא שלום. ג. בטחון בא על ידי יראת שמים. ד. על ידי אמונה יבא לבטחון. ה. מי שאין לו בטחון, הוא דובר שקרים. ו. על ידי שקרים אינו יכול לבטח באמת. ז. מי שבטוח בהשם יתברך, הקדוש ברוך הוא מצילו מכל צרות ובפרט מהריגה. ח. על ידי בטחון אין אדם צריך לחברו גם אין אדם מכלימו. ט. על ידי בטחון אדם נצול מדאגה. י. על ידי בטחון יזכה לידע שמות הקדש. יא. מי שאין לו מדת הבטחון, ישמר את עצמו שלא לביש שום אדם גם יזהר להתפלל בכונת הלב. יב. מי שיש לו בטחון, לא יתקצרו ימיו. יג. מי שאין לו בטחו... לחץ להמשך...
סיפורי מעשיות - מעשה ו - מעשה ממלך עניו
סיפורי מעשיות - מעשה ו - ממלך עניו מעשה במלך אחד והיה לו חכם אמר המלך להחכם. באשר שיש מלך שחותם עצמו שהוא גבור גדול ואיש אמת וענו והנה גבור אני יודע שהוא גבור מחמת שסביב מדינתו הולך הים ועל הים עומדים חיל על ספינות עם תותחים, ואינם מניחים להתקרב ולפנים מן הים יש מקום שטובעין בו שקורין ביצה טובענית, גדול סביב המדינה שאין שם כי אם שביל קטן שאינו יכול לילך שם כי אם אדם אחד וגם שם עומדים תותחים וכשיבוא אחד להלחם מורים עם התותחים ואי אפשר להתקרב לשם אך מה שחותם עצמו איש אמת וענו זה איני יודע ואני רוצה שתביא אלי התמונת דיוקן של אותו המלך כי יש להמלך ... לחץ להמשך...
אמת אחת וגם בחירה וידיעה וכיו"ב - כיצד?
אמת אחת וגם בחירה וידיעה וכיו"ב - כיצד? שאלה: רציתי לשאול שאלה פשוטה בספרי רבי נחמן מובא בהמון מקומות העניין הזה שהאמת היא אחת, ושאין שני אמת ואין הרבה אמת ואין ממוצע, אלא שהאמת היא אחת בלבד וכולי. ומצד שני מובא גם העניין הזה של הבחירה והידיעה או השאלות של החלל הפנוי, שיש בהן סתירות של 2 הפכים, ואף על פי כן שניהם אמת. והשאלה שלי היא כיצד יכול להיות ששני הדברים האלו אמת למרות שהם סותרים זה את זה, אם מצד שני אנחנו אומרים שהאמת היא אחת? תודה מראש. ** כיצד אוכל לדעת בוודאות כי הדברים האלו אינם סותרים? ז"א איך הגעת למסקנה שהעיניים של השכל שלנו מוגבל... לחץ להמשך...
שיחות הר"ן - אות רלט - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רלט - שיחות מורנו הרב רבי נחמן אמר: שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם כי האדם כשעושה לעצמו מלבוש, אזי בתחלה כשהוא חדש חשוב אצלו ביותר ואחר כך כל מה שמזקין אצלו המלבוש נתקלקל בכל פעם יותר ונתמעט חשיבותו בכל פעם כשמזקין אבל הקדוש ברוך הוא ברא את העולם ובתחלה היה העולם מקלקל ואחר כך בכל פעם נתתקן העולם ונחשב העולם אצלו יותר כי אחר כך בא אברהם יצחק ויעקב ואחר כך משה רבנו, עליו השלום וכו' וכן בכל פעם באים צדיקים ומתקנים בכל פעם את העולם יותר ויותר ונחשב בכל פעם אצלו יתברך העולם ביותר ואחר כך בסוף יבוא משיח במהרה בימינו ואז יהיה גמ... לחץ להמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה - מִסּוֹד גְּדֻלַּת הַתַּנָּא הָאֱלקִי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי זַ"ל
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה - מסוד גדלת התנא האלקי רבי שמעון בן יוחאי ז"ל לכו חזו מפעלות ה' התגלות נפלא מסוד גדלת התנא האלקי רבי שמעון בן יוחאי ז"ל רבי שמעון בן יוחאי הבטיח שלא תשתכח תורה מישראל על ידו כמובא בדברי רבותינו, זכרונם לברכה: 'כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה אמרו: עתידה תורה שתשתכח מישראל ואמר רבי שמעון בן יוחאי שלא תשתכח: 'בהאי חבורא דאיהו ספר הזוהר יפקון בה מן גלותא' ועתה בוא וראה והבן נפלאות נסתרות של תורתנו הקדושה כי על כן סמך רבי שמעון בן יוחאי עצמו על זה הפסוק כי לא תשכח מפי זרעו כי באמת בזה הפסוק בעצמו מרמז ונסתר סוד הזה שעל ידי זרעו ... לחץ להמשך...
חיי מוהר"ן - רלח - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
חיי מוהר"ן - רלח - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה' אות רלח אמר המעתיק. שמעתי, שפעם אחת דחקה אותו אמו הצדקת זכרונה לברכה באשר שהעולם משבחין אותו ואומרים עליו גדולות כאלה על כן יאמר נא לה גם כן ויספר לה מה מדרגתו בעבודת השם. השיב לה מה אמר לך אני סר מרע באמת. עוד שמעתי מהרב רבי נפתלי זכרונו לברכה שפעם אחת שאלה אותו אמו למה אינו דוחק את עצמו לאכל קצת כי במה יחיה. והשיב לה, אני חי עכשו רק עם החכמה תחיה את בעליה. ואמר לה עוד, יש אצלי אנשים כאלו שיודעים דברים כאלו שיכולים לחיות בהם בלא אכילה ושתיה [פשוט דרצונו לומר אפילו אם יאכלו מעט דמעט בתכלית הצמצום יכולי... לחץ להמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מג - הַדִּבּוּרִים שֶׁל הָרָשָׁע מוֹלִידִים נִאוּף בְּהַשּׁוֹמֵעַ
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מג - הדבורים של הרשע מולידים נאוף בהשומע [לשון רבנו, זכרונו לברכה] דע כי הדבורים של הרשע שהוא בר דעת, מולידים ניאוף בהשומע כי הזווגים נמשכים מהדעת כמו שכתוב: "והאדם ידע את חוה אשתו" וכתיב "כל אשה ידעת איש" אך יש שני מיני זווגים הינו זווג דקדשה, הוא התקשרות לצדיקים, ואל התורה, ואל השם יתברך, זה נמשך מדעת דקדשה וזווגים של עברה, נמשכים מדעת דקלפה והדבור הוא התגלות הדעת כי אין יודעים מה שבדעת, אלא על ידי הדבור כמו שכתוב "ולילה ללילה יחוה דעת" 'יחוה' מלשון דבור שהדבור מדבר מה שבדעת וכשרשע מדבר ומוציא מפיו הבלים מוליד אוירים ... לחץ להמשך...
ספר המידות - הרהורים
ספר המידות - הרהורים חלק א' א. על ידי ענווה ינצל מהרהורי עבודה זרה. ב. כשאתה מתפלל ונופל לך הרהורי עבודה זרה תכון בשם "אלקינו". ג. מחשבות טובות באים על ידי ודוי, שמתודים לפני התלמיד חכם. ד. מי שמספר מעשיות שארעו לצדיקים, על ידי זה נמשכין לו מחשבות טובות. ה. מי שיש לו מחשבות רעות, ידין את כל בני אדם לכף זכות תמיד. ו. על ידי דמעה נמאסים כל התאוות. ז. מי שאינו מאמין בצדיק, על ידי זה אין לבו נכון עם השם יתברך. ח. החגורה שחגור בה איזה צדיק כשתחגר בה הוא סגלה לבטל הרהורים. ט. על ידי שקר נתחלל הברית קדש. י. מי שמקדש את עצמו ועולה על מחשבתו התפארות, כש... לחץ להמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה צ - טַעַם עַל שְׁבִירַת כְּלִי חֶרֶס בִּשְׁעַת הַשִּׁדּוּך
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה צ - טעם על שבירת כלי חרס בשעת השדוך טעם על שבירת כלי חרס בשעת השדוך הוא בשני ענינים כי באמת צריכין לזהר מאד מאד, שלא לגרש את אשתו כי אמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'שלשה אינם רואים פני גיהנום וכו', ומי שיש לו אשה רעה למאי נפקא מנה לקבולי באהבה' ופרשו המפרשים, שמפני זה לא אמר כאן הנפקא מנה דלעיל כי קדם לזה איתא שם. שלשה דברים מעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו למאי נפקא מנה למבעי רחמי וכאן לא אמר נפקא מנה זו כי באלו השלשה צריכין לקבל באהבה דוקא מאחר שעל ידם אינו רואה פני גיהנום וזהו בחינת שבירת כלי חרס בשעת השדוך כי שער הח... לחץ להמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה יט - עִקָּר הַתַּכְלִית וְהַשְּׁלֵמוּת הוּא רַק לַעֲבד הַשֵּׁם בִּתְמִימוּת גָּמוּר
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה יט - עקר התכלית והשלמות הוא רק לעבד השם בתמימות גמור [זאת התורה לא שמעתי מפיו הקדוש בעצמו ועין בהשמטות מזה] עקר התכלית והשלמות הוא רק לעבד השם בתמימות גמור, בלי שום חכמות כלל כי יש מחקרים שאומרים שעקר התכלית והעולם הבא הוא רק לדעת כל דבר כמות שהוא כגון לידע הכוכב כמו שהוא, לידע מהותו, ומפני מה עומד במקום ההוא כי יש משכיל ומשכל ושכל דהינו הכח המשכיל והשכל בעצמו והדבר המשכל וזהו התכלית והעולם הבא אצלם שיהיה נעשה אחד מהמשכיל והמשכל והשכל והם מבלים ימיהם על זה בעולם הזה לחקר ולהשיג המשכלות, שזהו התכלית אצלם וזהו בעצמו העולם... לחץ להמשך...
חיים נצחיים? ובילע המוות לנצח?
חיים נצחיים? ובילע המוות לנצח? שאלה: נתקלתי כאן breslev.eip.co.il/?key=564 בטקסט הבא: "העולם סוברים שכשיבוא משיח לא ימותו לא כן הוא, אפילו משיח בעצמו גם הוא ימות. ואמר זאת ברבים" רציתי לשאול כיצד העניין הנ"ל עולה בקנה אחד עם העניין של החיים הנצחיים לעתיד לבוא. תודה. תשובה: אכן רבי נחמן מנפץ כאן מיתוס מאוד פופולארי, והוא את העניין של החיים הנצחיים לעתיד לבוא. מסיבות שונות ומשונות לרוב העולם נדמה להם שהם זה הגוף שלהם. ומשום כך נדמה להם שהעניין של חיים נצחיים הולל על הגוף, דהיינו שהגוף שלהם יחייה לנצח... או במילים אחרות, שורש הטעות לחשוב שחיים נצח... לחץ להמשך...
גשר צר מאוד - לא לפחד כלל - חלק 2
גשר צר מאוד - לא לפחד כלל - חלק 2 * גשר צר מאוד - לא לפחד כלל - חלק 1. ויש גם את הבחינה של breslev.eip.co.il/?key=223 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מו - מסירת נפש יש לכל אחד ואחד מישראל בכל יום ובכל שעה ומזה יבין המשכיל הנמשל מאליו על כל המניעות וההסתות ופתויים שהם בחינת חומות, שיש על אוצר של יראת שמים שבאמת אינם כלום והעקר לב חזק ואמיץ ואז אין לו שום מניעה ובפרט המניעות בגשמיות, כגון מחמת ממון או שמונע אותו אשתו ובניו וחותנו או אביו ואמו וכו', וכיוצא הם כלם בטלים ומבטלים למי שלבו חזק ואמיץ להשם יתברך וגם אפילו גבורה של הגבורים, הוא רק מחזק ואמץ ה... לחץ להמשך...
עבור לדף > 1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן




האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב

© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים, ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.

דף זה הופיע ב 0.8516 שניות - עכשיו 18_01_2020 השעה 14:54:06 - wesi2