ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - טז - שיחות השיכים להתורות
אות טז לענין המקיפים המבארים בהתורה עתיקא סימן כ"א שכל אחד ישיג לעתיד כפי טרחו ויגיעתו וכו' בעבודת ה' אמר שיש עבדות כאלו בזה העולם שזוכין על ידם שגם בעולם הבא יזכה בכל פעם לעלות מדרגא לדרגא ולהשיג בכל פעם מקיפין חדשים ומה שכתב שם בענין מרים שפגמה בכבוד משה, ואהרון בקש (במדבר י"ב) : "אל נא וכו' בצאתו מרחם אמו" שזה בחינת ענש היבום עין שם יש בזה נפלאות גדולות כי רמז בזה על בתו מרים זכרונה לברכה שהיתה כלתו של הרב הגאון הצדיק וכו' הרב ליבוש מוואלטשיסק זכר צדיק לברכה, שנסע לארץ ישראל עם כל בניו ועל ידי זה נסעה גם בתו לארץ ישראל. וכמה שנים אחר פטירת אדוננו מורנו ורבנו זכר צדיק לברכה נתיבמה שם אות יז כשאמר הענין (ראש השנה כז:) : על התוקע בבור אותם העומדים בחוץ עין שם בסימן כ"ב מענין התגלות סוד קול הברה עין שם. ואז אמר בעצמו שיש בזה קשיא לכאורה כי שם מבאר שמי שאינו בבחינת בשר אינו יכול לשמע הקול בעצמו כי אם קול הברה עין שם ומבאר זה בתוך המשנה הנ"ל שאמרה אם קול שופר שמע וכו' ואם קול הברה שמע וכו' וקשה לכאורה הלא הזכירה המשנה בתחלה אותן העומדים בחוץ אם קול שופר שמע וכו' ופרש רבנו זכרונו לברכה שם בעצמו אותם העומדים בחוץ שאינם בבחינת בשר וכו' ואם כן קשה איך אותם שעומדים בחוץ שאינם בבחינת בשר יכולים לשמע הקול בעצמו שהוא בחינת קול שופר ואיך אמר התנא על אותם העומדים בחוץ שאינם בבחינת בשר אם קול שופר שמע וכו' הלא אותם שאינם בבחינת בשר אינם יכולים לשמע הקול בעצמו וכו'. אבל לא באר הענין לתרץ זאת בפרוש רק אמר בשיחתו הקדושה הלא גם כן אין מבינים ענין הנ"ל. אך מדבריו מובן שיש בזה ענין בגו. והנראה מדבריו הוא שגם מי שאינו זוכה עדין להיות קרוב להנשמה ולהצדיק האמת בבחינת בשר הנ"ל, אף על פי כן אם יכריח עצמו הרבה ויטה אזנו היטב היטב בכח גדול לשמע קול הנשמה וקול הצדיקים אמתיים יש לו גם כן תקוה לשמע קול דקדשה בעצמו רק שצריך להטות אזנו היטב. והוא ממש כמו בענין דין המשנה הנ"ל לענין קול שופר בפשיטות שמי שאינו תוקע בבור בודאי אינו צריך הבחנה אם קול שופר שמע ואם קול הברה כי בודאי שמע קול שופר וכמבאר בשלחן ערוך (ארח חיים סימן תקפ"ז) : שרק מי שתוקע בבור וכיוצא צריך הבחנה אם קול שופר שמע אם קול הברה שמע. כמו כן הוא ממש בענין זה שאמר רבנו זכרונו לברכה בהמשנה הנ"ל שמי שהוא תוקע בבור, שמנח בבור תחתיות ושם תוקע ומתאנח וצועק על עוונותיו שאז צריכים הבחנה אותם שעומדים בחוץ שאינם בבחינת בשר, אם קול שופר שמעו יצאו וכו' כי אף על פי שאינם בבחינת בשר אם יכריחו עצמם ויטו אזנם היטיב יוכלו לשמע הקול בעצמו כנ"ל אבל מי שזוכה שהוא בבחינת בשר אינו צריך הבחנה כלל כי בודאי ישמע בחינת הקול שופר שהוא הקול דקדשה בעצמו והבן. כן נראה לעניות דעתי [לענין המבאר במאמר הנ"ל שכל הקולות הם בחינות עזות וכו' אמר אז שאפילו קול קשקוש המטבעות של נתינת הצדקה הם גם כן בחינת עזות דקדשה וכו'] אות יח (יח) מאמר אמצעותא דעלמא סימן כ"ד נאמר בקיץ תקס"ג בסעדת ליל שבת. ואמר אותו ביראה גדולה ובהתלהבות עצום ונשגב כל כך עד שלא יכלו השומעים להבין כלל מה הוא אומר רק נכתב אחר כך בכתיבת ידו ובלשונו הקדושה אות יט (יט) שיך להמאמר אחוי לן מנא. סימן כ"ה נשמע מפיו הקדוש בפרוש אצל המאמר הנ"ל שמדבר שם מעליה מדרגא לדרגא שמתגברים המניעות דסטרא אחרא בכל פעם וכו' ואמר אז בפרוש שגם מי שהוא בתוך הארץ ממש כשנתעורר לעלות משם ההכרח שילך מדרגא לדרגא ואזי משתטחין כנגדו בכל פעם וכו'. כמבאר שם במאמר הנ"ל. אות כ התורה האי מאן דאזל למנסב אתתא בסימן כ"ט אמר בשבועות תקס"ו לפרט קטן. ובאותו העת לבש פעם ראשון בגדים לבנים ואז נכלל בתוך התורה בחינת בגדים לבנים עין שם. וגם איש אחד הביא בתו הבתולה שהיה לה חלי נופל רחמנא לצלן, וגם הביא יין וכו' וכל זה נכלל שם עין שם וכו' וכו'. ועוד כמה דברים נפלאים שראינו בעינינו שנכללו בתוך התורה הזאת מלבד הנסתרות, כי עצם כונתו בכלל ובפרט אי אפשר להשיג. גם אמר שהתורה הזאת עומדת על הצרפת כי מדבר שם מכסף וממון הינו מענין תקון הכללי של המשא ומתן. וכן מדבר שם מתקון הדבור על ידי שבח הצדיקים ומבגדים לבנים וזה (משלי י) : "כס'ף נבח'ר לשו'ן צדי'ק" סופי תבות פרנק. באותה העת שאמר מאמר הנ"ל היה לאיש אחד עשיר מאנשי רבנו זכרונו לברכה איזה עסק עם אדונים בויניציא מאנשי חיל של הקיר"ה [הקיסר ירום הודו] הינו שהעמיד להם קמח ולא הוטב בעיניהם ורצו האדונים הנ"ל לסכן אותו בסכנות נפשות לבד מסכנת ממון. ובשעה שאמר רבנו זכרונו לברכה המאמר הנ"ל נכנס בלבו מאד מה שמבאר שם שעל ידי שבח הצדיקים הדבור נשמע ונתקבל, כי זה כל ענינו כי הלא העקר שיהיו דבוריו וטענותיו נשמעים ונתקבלים לפני האדונים. ותכף במוצאי שבועות נסע לוינציא וכל אותו הדרך עסק רק לספר בשבחי רבנו זכרונו לברכה. וכן בבואו לוינציא עסק לספר לפני בעל האכסניא שלו הרבה משבחי רבנו זכרונו לברכה. כי באמת היה לכל אנשי רבנו זכרונו לברכה אפילו להבעלי בתים הפשוטים ספורים ושבחים הרבה מרבנו זכרונו לברכה עד אין מספר. ותכף אחר כך נכנס אל האדונים ודבר לפניהם כל טענותיו ואמתלאותיו ונתקבלו דבריו באזניהם וקבלו אותו בכבוד גדול ונצול מכל הסכנות הנ"ל ויצא בשלום מן העסק הנ"ל כראוי
אות טז

לְעִנְיַן הַמַּקִּיפִים הַמְבאָרִים בְּהַתּוֹרָה עַתִּיקָא סִימָן כ"א

שֶׁכָּל אֶחָד יַשִּׂיג לֶעָתִיד כְּפִי טָרְחוֹ וִיגִיעָתוֹ וְכוּ' בַּעֲבוֹדַת ה'

אָמַר שֶׁיֵּשׁ עֻבְדּוֹת כָּאֵלּוּ בְּזֶה הָעוֹלָם

שֶׁזּוֹכִין עַל יָדָם

שֶׁגַּם בָּעוֹלָם הַבָּא יִזְכֶּה בְּכָל פַּעַם לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא וּלְהַשִּׂיג בְּכָל פַּעַם מַקִּיפִין חֲדָשִׁים

וּמַה שֶׁכָּתַב שָׁם בְּעִנְיַן מִרְיָם שֶׁפָּגְמָה בִּכְבוֹד משֶׁה, וְאַהֲרון בִּקֵּשׁ: "אַל נָא וְכוּ' בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ" שֶׁזֶּה בְּחִינַת ענֶשׁ הַיִּבּוּם עַיֵּן שָׁם

יֵשׁ בָּזֶה נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת

כִּי רָמַז בָּזֶה עַל בִּתּוֹ מִרְיָם זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה שֶׁהָיְתָה כַּלָּתוֹ שֶׁל הָרַב הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק וְכוּ' הָרַב לֵיבּוּשׁ מִוָּואלְטְשִׁיסְק זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, שֶׁנָּסַע לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עִם כָּל בָּנָיו וְעַל יְדֵי זֶה נָסְעָה גַּם בִּתּוֹ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

וְכַמָּה שָׁנִים אַחַר פְּטִירַת אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה נִתְיַבְּמָה שָׁם

אות יז

כְּשֶׁאָמַר הָעִנְיָן: עַל הַתּוֹקֵעַ בַּבּוֹר אוֹתָם הָעוֹמְדִים בַּחוּץ עַיֵּן שָׁם בְּסִימָן כ"ב מֵעִנְיַן הִתְגַּלּוּת סוֹד קוֹל הֲבָרָה עַיֵּן שָׁם.

וְאָז אָמַר בְּעַצְמוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה קֻשְׁיָא לִכְאוֹרָה

כִּי שָׁם מְבאָר שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ בִּבְחִינַת בָּשָׂר אֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁמעַ הַקּוֹל בְּעַצְמוֹ כִּי אִם קוֹל הֲבָרָה עַיֵּן שָׁם

וּמְבָאֵר זֶה בְּתוֹךְ הַמִּשְׁנָה הַנַּ"ל שֶׁאָמְרָה אִם קוֹל שׁוֹפָר שָׁמַע וְכוּ' וְאִם קוֹל הֲבָרָה שָׁמַע וְכוּ'

וְקָשֶׁה לִכְאוֹרָה

הֲלא הִזְכִּירָה הַמִּשְׁנָה בִּתְחִלָּה אוֹתָן הָעוֹמְדִים בַּחוּץ אִם קוֹל שׁוֹפָר שָׁמַע וְכוּ'

וּפֵרֵשׁ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שָׁם בְּעַצְמוֹ אוֹתָם הָעוֹמְדִים בַּחוּץ שֶׁאֵינָם בִּבְחִינַת בָּשָׂר וְכוּ'

וְאִם כֵּן קָשֶׁה אֵיךְ אוֹתָם שֶׁעוֹמְדִים בַּחוּץ שֶׁאֵינָם בִּבְחִינַת בָּשָׂר יְכוֹלִים לִשְׁמעַ הַקּוֹל בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת קוֹל שׁוֹפָר

וְאֵיךְ אָמַר הַתַּנָּא עַל אוֹתָם הָעוֹמְדִים בַּחוּץ שֶׁאֵינָם בִּבְחִינַת בָּשָׂר אִם קוֹל שׁוֹפָר שָׁמַע וְכוּ'

הֲלא אוֹתָם שֶׁאֵינָם בִּבְחִינַת בָּשָׂר אֵינָם יְכוֹלִים לִשְׁמעַ הַקּוֹל בְּעַצְמוֹ וְכוּ'.

אֲבָל לא בֵּאֵר הָעִנְיָן לְתָרֵץ זאת בְּפֵרוּשׁ

רַק אָמַר בְּשִׂיחָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה הֲלא גַּם כֵּן אֵין מְבִינִים עִנְיָן הַנַּ"ל.

אַךְ מִדְּבָרָיו מוּבָן שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה עִנְיָן בְּגוֹ.

וְהַנִּרְאֶה מִדְּבָרָיו הוּא

שֶׁגַּם מִי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה עֲדַיִן לִהְיוֹת קָרוֹב לְהַנְּשָׁמָה וּלְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת בִּבְחִינַת בָּשָׂר הַנַּ"ל, אַף עַל פִּי כֵן אִם יַכְרִיחַ עַצְמוֹ הַרְבֵּה וְיַטֶּה אָזְנוֹ הֵיטֵב הֵיטֵב בְּכחַ גָּדוֹל לִשְׁמעַ קוֹל הַנְּשָׁמָה וְקוֹל הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים

יֵשׁ לוֹ גַּם כֵּן תִּקְוָה לִשְׁמעַ קוֹל דִּקְדֻשָּׁה בְּעַצְמוֹ

רַק שֶׁצָּרִיךְ לְהַטּוֹת אָזְנוֹ הֵיטֵב.

וְהוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ בְּעִנְיַן דִּין הַמִּשְׁנָה הַנַּ"ל לְעִנְיַן קוֹל שׁוֹפָר בִּפְשִׁיטוּת

שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ תּוֹקֵעַ בְּבוֹר בְּוַדַּאי אֵינוֹ צָרִיךְ הַבְחָנָה אִם קוֹל שׁוֹפָר שָׁמַע וְאִם קוֹל הֲבָרָה כִּי בְּוַדַּאי שָׁמַע קוֹל שׁוֹפָר וְכַמְבאָר בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ: שֶׁרַק מִי שֶׁתּוֹקֵעַ בְּבוֹר וְכַיּוֹצֵא צָרִיךְ הַבְחָנָה אִם קוֹל שׁוֹפָר שָׁמַע אִם קוֹל הֲבָרָה שָׁמַע.

כְּמוֹ כֵן הוּא מַמָּשׁ בְּעִנְיָן זֶה שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּהַמִּשְׁנָה הַנַּ"ל

שֶׁמִּי שֶׁהוּא תּוֹקֵעַ בְּבוֹר, שֶׁמֻּנָּח בְּבוֹר תַּחְתִּיּוֹת וְשָׁם תּוֹקֵעַ וּמִתְאַנֵּחַ וְצוֹעֵק עַל עֲווֹנוֹתָיו

שֶׁאָז צְרִיכִים הַבְחָנָה אוֹתָם שֶׁעוֹמְדִים בַּחוּץ שֶׁאֵינָם בִּבְחִינַת בָּשָׂר, אִם קוֹל שׁוֹפָר שָׁמְעוּ יָצְאוּ וְכוּ'

כִּי אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם בִּבְחִינַת בָּשָׂר אִם יַכְרִיחוּ עַצְמָם וְיַטּוּ אָזְנָם הֵיטִיב יוּכְלוּ לִשְׁמעַ הַקּוֹל בְּעַצְמוֹ כַּנַּ"ל

אֲבָל מִי שֶׁזּוֹכֶה שֶׁהוּא בִּבְחִינַת בָּשָׂר אֵינוֹ צָרִיךְ הַבְחָנָה כְּלָל

כִּי בְּוַדַּאי יִשְׁמַע בְּחִינַת הַקּוֹל שׁוֹפָר שֶׁהוּא הַקּוֹל דִּקְדֻשָּׁה בְּעַצְמוֹ וְהָבֵן.

כֵּן נִרְאֶה לַעֲנִיּוּת דַּעְתִּי

[לָעִנְיָן הַמְבאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל שֶׁכָּל הַקּוֹלוֹת הֵם בְּחִינוֹת עַזּוּת וְכוּ'

אָמַר אָז שֶׁאֲפִילּוּ קוֹל קִשְׁקוּשׁ הַמַּטְבְּעוֹת שֶׁל נְתִינַת הַצְּדָקָה

הֵם גַּם כֵּן בְּחִינַת עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה וְכוּ']

אות יח

מַאֲמַר אֶמְצָעוּתָא דְעָלְמָא סִימָן כ"ד נֶאֱמַר בְּקַיִץ תקס"ג בִּסְעֻדַּת לֵיל שַׁבָּת.

וְאָמַר אוֹתוֹ בְּיִרְאָה גְּדוֹלָה וּבְהִתְלַהֲבוּת עָצוּם וְנִשְׂגָּב כָּל כָּךְ

עַד שֶׁלּא יָכְלוּ הַשּׁוֹמְעִים לְהָבִין כְּלָל מַה הוּא אוֹמֵר

רַק נִכְתַּב אַחַר כָּךְ בִּכְתִיבַת יָדוֹ וּבִלְשׁוֹנוֹ הַקְּדוֹשָׁה

אות יט

שַׁיָּךְ לְהַמַּאֲמָר אַחְוֵי לָן מָנָא. סִימָן כ"ה

נִשְׁמַע מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּפֵרוּשׁ אֵצֶל הַמַּאֲמָר הַנַּ"ל שֶׁמְּדַבֵּר שָׁם מֵעֲלִיָּה מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא שֶׁמִּתְגַּבְּרִים הַמְּנִיעוֹת דְּסִטְרָא אָחֳרָא בְּכָל פַּעַם וְכוּ'

וְאָמַר אָז בְּפֵרוּשׁ שֶׁגַּם מִי שֶׁהוּא בְּתוֹךְ הָאָרֶץ מַמָּשׁ כְּשֶׁנִּתְעוֹרֵר לַעֲלוֹת מִשָּׁם

הַהֶכְרֵחַ שֶׁיֵּלֵךְ מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא וַאֲזַי מִשְׁתַּטְּחִין כְּנֶגְדּוֹ בְּכָל פַּעַם וְכוּ'.

כַּמְבאָר שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל.

אות כ

הַתּוֹרָה הַאי מָאן דְּאָזֵל לְמִנְסַב אִתְּתָא בְּסִימָן כ"ט אָמַר בְּשָׁבוּעוֹת תקס"ו לִפְרָט קָטָן.

וּבְאוֹתוֹ הָעֵת לָבַשׁ פַּעַם רִאשׁוֹן בְּגָדִים לְבָנִים

וְאָז נִכְלַל בְּתוֹךְ הַתּוֹרָה בְּחִינַת בְּגָדִים לְבָנִים עַיֵּן שָׁם.

וְגַם אִישׁ אֶחָד הֵבִיא בִּתּוֹ הַבְּתוּלָה שֶׁהָיָה לָהּ חֳלִי נוֹפֵל רַחֲמָנָא לִצְלַן, וְגַם הֵבִיא יַיִן וְכוּ' וְכָל זֶה נִכְלַל שָׁם עַיֵּן שָׁם וְכוּ' וְכוּ'.

וְעוֹד כַּמָּה דְּבָרִים נִפְלָאִים שֶׁרָאִינוּ בְּעֵינֵינוּ שֶׁנִּכְלְלוּ בְּתוֹךְ הַתּוֹרָה הַזּאת מִלְּבַד הַנִּסְתָּרוֹת, כִּי עֶצֶם כַּוָּנָתוֹ בִּכְלָל וּבִפְרָט אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג.

גַּם אָמַר שֶׁהַתּוֹרָה הַזּאת עוֹמֶדֶת עַל הַצָּרְפַת

כִּי מְדַבֵּר שָׁם מִכֶּסֶף וּמָמוֹן הַיְנוּ מֵעִנְיַן תִּקּוּן הַכְּלָלִי שֶׁל הַמַּשָּׂא וּמַתָּן.

וְכֵן מְדַבֵּר שָׁם מִתִּקּוּן הַדִּבּוּר עַל יְדֵי שֶׁבַח הַצַּדִּיקִים וּמִבְּגָדִים לְבָנִים וְזֶה: "כֶּסֶ'ף נִבְחָ'ר לְשׁוֹ'ן צַדִּי'ק" סוֹפֵי תֵבוֹת פְרַנְק.

בְּאוֹתָהּ הָעֵת שֶׁאָמַר מַאֲמָר הַנַּ"ל הָיָה לְאִישׁ אֶחָד עָשִׁיר מֵאַנְשֵׁי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֵיזֶה עֵסֶק עִם אֲדוֹנִים בְּוֶינֶיצְיֶא מֵאַנְשֵׁי חַיִל שֶׁל הַקִּירָ"ה [הַקֵּיסָר יָרוּם הוֹדוֹ]

הַיְנוּ שֶׁהֶעֱמִיד לָהֶם קֶמַח וְלא הוּטַב בְּעֵינֵיהֶם

וְרָצוּ הָאֲדוֹנִים הַנַּ"ל לְסַכֵּן אוֹתוֹ בְּסַכָּנוֹת נְפָשׁוֹת לְבַד מִסַּכָּנַת מָמוֹן.

וּבְשָׁעָה שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַמַּאֲמָר הַנַּ"ל

נִכְנַס בְּלִבּוֹ מְאד מַה שֶּׁמְּבאָר שָׁם שֶׁעַל יְדֵי שֶׁבַח הַצַּדִּיקִים הַדִּבּוּר נִשְׁמָע וְנִתְקַבֵּל, כִּי זֶה כָּל עִנְיָנוֹ

כִּי הֲלא הָעִקָּר שֶׁיִּהְיוּ דִּבּוּרָיו וְטַעֲנוֹתָיו נִשְׁמָעִים וְנִתְקַבְּלִים לִפְנֵי הָאֲדוֹנִים.

וְתֵכֶף בְּמוֹצָאֵי שָׁבוּעוֹת נָסַע לְוֶינֶצְיָא

וְכָל אוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ עָסַק רַק לְסַפֵּר בְּשִׁבְחֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

וְכֵן בְּבוֹאוֹ לְוֶינֶצְיָא עָסַק לְסַפֵּר לִפְנֵי בַּעַל הָאַכְסַנְיָא שֶׁלּוֹ הַרְבֵּה מִשִּׁבְחֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

כִּי בֶּאֱמֶת הָיָה לְכָל אַנְשֵׁי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֲפִילּוּ לְהַבַּעֲלֵי בָתִּים הַפְּשׁוּטִים סִפּוּרִים וּשְׁבָחִים הַרְבֵּה מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַד אֵין מִסְפָּר.

וְתֵכֶף אַחַר כָּךְ נִכְנַס אֶל הָאֲדוֹנִים וְדִבֵּר לִפְנֵיהֶם כָּל טַעֲנוֹתָיו וַאֲמַתְלְאוֹתָיו וְנִתְקַבְּלוּ דְּבָרָיו בְּאָזְנֵיהֶם וְקִבְּלוּ אוֹתוֹ בְּכָבוֹד גָּדוֹל וְנִצּוֹל מִכָּל הַסַּכָּנוֹת הַנַּ"ל וְיָצָא בְּשָׁלוֹם מִן הָעֵסֶק הַנַּ"ל כָּרָאוּי
שיחות הר"ן - אות קיז
...סמוך לעיר מעדווידווקע שם היה דר חמיו זכרונו לברכה ושם היה עקר גדולו ושם הולך נהר גדול ועליו גדלים קנה וסוף הרבה למאד מאד היה דרכו בקדש של אדוננו מורנו ורבנו זכר צדיק וקדוש לברכה שהיה לוקח לפעמים ספינה קטנה ושט עמה בעצמו לתוך הנהר הנ"ל אף על פי שלא היה יכול היטב להנהיג ספינה זאת אף על פי כן היה שט עמה עד אחורי הקנה וסוף עד המקום שלא היו רואין אותו עוד ושם עשה מה שעשה בעבודת השם יתברך בתפילה והתבודדות אשרי לו כי באמת זכה למה שזכה כנראה בחוש בספריו הקדושים מענין הספינה הנ"ל שהלך עם הספינה לתוך הנהר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פב - הַנֶּעֱלָבִים וְאֵינָם עוֹלְבִים
...- תורה פב - הנעלבים ואינם עולבים [לשון החברים] איתא בגמרא: הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים עליהם הכתוב אומר "ואהביו כצאת השמש בגבורתו" הנה נודע כי יש שלש קליפות רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת וקלפת נגה, היא בין השלש קליפות ובין הקדשה ולפעמים נכללת בקדשה, ולפעמים נכללת בקלפה והיא בבחינת נשמת העשוקים [ודי למבין] וזהו בחינת סדרי בראשית שלש שני ערלה, כנגד השלש קליפות הנ"ל ורבעי הוא כנגד נגה והוא בחינות חשמ"ל כי לפעמים נכללת במ"ל אורות וזהו סוד מילה כי יש שלש עורות, הם שלש קליפות ועור דק...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות יא
...יא ומיד אחר נסיעתם מסטנבול, בא אליו הסרסור הנ"ל והראה לו אגרות הרבה מצדיקי דורנו ששלחו אליו בקשתם להיות לעזר לאנשים הנוסעים מהכא להתם כי הוא חשוב בעיני השרי מלוכה בכן תדעו, אם תגלו לי מי אתם ומאיזה משפחה אתם הרי טוב ואם לאו יש לאל ידי לעשות עמכם רעה אשר לא תוכלו כפרה ולא יועיל הון לשחד בממון ולא די שלא תסעו לארץ הקדש גם תהיו בבית האסורים וכיוצא בדברים אלה וכאשר שמע זאת רבנו זכרונו לברכה מיד אמר לו האמת ששמו רבי נחמן, והוא נכד להבעל שם טוב זכרונו לברכה, ולרבי נחמן מהרידענקא, זכרונו לברכה מיד נסוג...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רמא - כְּשֶׁיֵּשׁ דִּינִים, חַס וְשָׁלוֹם
...מוהר"ן ח"א - תורה רמא - כשיש דינים, חס ושלום כשיש דינים, חס ושלום אזי המדת הדין היה מכלה את האדם, חס ושלום אבל המדת הדין אין לה כח לכלות לגמרי כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'חצי כלים והם אינם כלים' אבל האדם יש לו כח לכלות לגמרי את חברו, חס ושלום ועל כן כשיש דינים על אדם אחד, חס ושלום ובא אדם אחר ועומד וחולק עליו אזי מדת הדין מסתלק ממנו כי הם רוצים יותר שינקם בו האדם כי יש לו כח כנ"ל על כן מי שהוא צדיק גדול ומשגיח בתקון העולם הוא חולק לפעמים בכונה על צדיק אחד כדי לסלק מעליו מדת הדין כנ"ל כי יסמכו...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות לב
...הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות לב גם תכף כשבא לשם לטבריה שלח אליו הרב החסיד המפרסם הגביר מורנו הרב משה זכרונו לברכה, בן הרב הקדוש המפרסם מורנו הרב מנחם מנדיל זכר צדיק לברכה וויטפסקר שרוצה להתחתן עמו והשיב רבנו זכרונו לברכה: האיך יכולים למאן בשדוך ? מן הסתם מהשם יצא הדבר שתהיה בתי בארץ הקדושה ולא דבר יותר ומיד הלך השדכן והשיב להרב רבי משה הנ"ל שרבנו זכרונו לברכה מרצה ותכף עשה סעדה גדולה והיו על הסעדה כל גדולי ארץ ישראל הן ממדינת ליטא והן ממדינת פולין, כלם כאחד גדולים וקטנים והיה להם שמחה...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה צב - תִּקּוּן לְמִקְרֵה לַיְלָה
...- תקון למקרה לילה תקון למקרה לילה, חס ושלום לומר עשרה קפיטל תהלים כמבאר בספר הראשון [בסימן רה], עין שם הענין כי עשרה קפיטל תהלים הם כנגד עשרה מיני נגינה שנאמר בהם ספר תהלים, שהם: ברכה, אשרי משכיל וכו' כי עשרה מיני נגינה הנ"ל יש להם כח לבטל כח הקלפה והפגם הנ"ל כי הם הפך הקלפה והפגם הנ"ל כמבאר מזה שם בספר הראשון ודע, כי זה הענין של העשרה מיני נגינה הנ"ל, שהם כנגד פגם הנ"ל הוא מרמז בפסוקים אלו. ברכה "אברך את ה' אשר יעצני אף לילות" וכו' אשרי "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה" משכיל "ומה' אשה משכלת" שיר "בלילה...
חיי מוהר"ן - ת - ענין המחלוקת שעליו
...של רבנו זכרונו לברכה בענין ההנהגה שמתנהג העולם עכשו כבר היה לעולמים כמה פעמים שהיה העולם מתנהג בדרך זה שהקטנים במעלה היו גדולים וחשובים מאד בעולם ולא היה העולם מתנהג באמת ואף על פי כן היה נמצא אחד שהיה מנח במקום שפל והיה שוחק מכל העולם כלו והוא היה מחיה ומפרנס כל העולם כלו בזכותו. והיה לו שעשועים גדולים בו יתברך והוא היה חי חיים גמורים שנקראים באמת חיים עין לעיל סימן ח'. כי יש כמה מיני חיים כמבאר במקום אחר וכמו שנמצאים בני אדם שחיים חיי צער ואין נכר להעולם כלל ובאמת חייהם הוא חיי צער. וגם ב
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פט - הַדַּעַת מְשַׁדֵּך כָּל הַשִּׁדּוּכִים
...הדעת משדך כל השדוכים כי כל השדוכים הם שני הפכים והדעת הוא המתוך בין שני הפכים [עין לקוטי הראשון סי' ד] על כן כל השדוכים שבעולם כלם נעשים על ידי הבר דעת שיש בעולם ועל כן לפעמים קשה למצא זווגו כי לפעמים שני המשדכים רחוקים מאד והם שני הפכים ביותר זה מזה על כן קשה למצא זווגו והתקון לזה שצריך שיבוא להבר דעת לשמע תורה מפיו ועל ידי זה יכול למצא השדוך שלו כי כל זמן שהדעת בכח אזי לפעמים אי אפשר לחבר המשדכים כשהם בהפך גדול זה מזה כי לפעמים הם בהפך גדול מאד זה מזה כנ"ל ואז אי אפשר להדעת לחבר אותם כל זמן ש
שיחות הר"ן - אות רכח - מדבר ממעלת ההתבודדות
שיחות הר"ן - אות רכח - מדבר ממעלת ההתבודדות שמעתי בשמו שאמר בודאי נמצאים כשרים אף על פי שאין להם התבודדות אבל אני קורא אותם "פלייטיס" מבהלים ומבלבלים ופתאם כשיבוא משיח ויקרא אותם יהיו מערבבים ומבלבלים אבל אנחנו נהיה דומים כמו האדם אחר השנה שדעתו נוחה ומישבת היטב כן תהיה דעתנו נוחה ומישבת עלינו בלי מהומה ובלבול
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מח - כְּשֶׁאָדָם נִכְנָס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, אֲזַי מַּרְאִין לוֹ הִתְרַחֲקוּת
...מוהר"ן ח"ב - תורה מח - כשאדם נכנס בעבודת השם, אזי מראין לו התרחקות כשאדם נכנס בעבודת השם אזי הדרך שמראין לו התרחקות ונדמה לו שמרחיקין אותו מלמעלה ואין מניחין אותו כלל לכנס לעבודת השם ובאמת כל ההתרחקות הוא רק כלו התקרבות וצריך התחזקות גדול מאד מאד לבלי לפל בדעתו, חס ושלום כשרואה שעוברים כמה וכמה ימים ושנים שהוא מתיגע ביגיעות גדולות בשביל עבודות השם ועדין הוא רחוק מאד, ולא התחיל כלל לכנס לשערי הקדשה כי רואה עצמו שהוא מלא עדין עביות וגשמיות והרהורים ובלבולים גדולים וכל מה שהוא רוצה לעשות בעבודת השם...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1719 שניות - עכשיו 17_09_2025 השעה 23:05:07 - wesi2