ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הבית • ליקוטי מוהר"ן ח"א • ליקוטי מוהר"ן ח"ב • סיפורי מעשיות • שבחי הר"ן • שיחות הר"ן • חיי מוהר"ן • ספר המידות • לימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - תסו - עבודת השם
אות תסו ליל שבת חזון תקס"ט, שספרו לפניו מגדל הצרות וממיתות משנות שמתו בני אדם באוסטרהא רחמנא לצלן בשעת השרפה שהיתה שם בערב שבת קדש העבר. אמר, לא אחד שסובל צרות קשות על ידי הנגון. הינו הנגון שמסימין בסוף "ונתנה תקף" שקדם מנגנין בנגון הידוע מי ינוח ומי ינוע ומסימין בנגון מי ישפל ומי ירום ואחר כך מסימין בנגון לבד בלי תבות קדם שמתחילין ותשובה ותפילה וצדקה. כידוע להעולם. ואותו הנגון הנמשך אחר הסיום ומי ירום הוא מורה גם כן על איזה גזרות חס ושלום. כי בתחלה הוא מפרש בפרוש כמה גזרות, מי ינוח מי ישפל ואומרם בנגון הידוע ואחר כך נמשך הנגון לבד בלי תבות כמסים ברמז השאר בנגון לבד בלי תבות בפרוש ומזה הנגון באים גזרות חס ושלום שאינם מפרשים בפרוש בפיוט ונתנה תקף רק החזן מרמזן בנגון לבד כנ"ל. והענין מבאר לבקי בנגונים של ימים הנוראים אות תסז פעם אחת היה משיח בענין התפילות של ימים הנוראים. אמר שבתחלה הבעל תפילה מתחיל המלך ואזי הוא הולך מקדם והעולם הולכים אחריו. כי הוא אומר תחלה, והעולם אומרים אחריו וכן מתנהג עוד להלן יותר. ואחר כך הוא מסתכל בעצמו מי אנכי לילך ולהקדים לפני העולם ועל כן אחר כך הוא מתנהג להפך שהעולם אומרים תחלה ואחר כך הבעל תפילה כגון מלך עליון אמיץ המנשא, וכן אתה הוא אל קינו בשמים ובארץ. וכן ונתנה תקף וכן בכל התפילות שבכלם העולם אומרים הפיוטים והחרוזים קדם להבעל תפילה והבעל תפילה אחריהם. ובתחלה היה להפך כי הוא מסתכל בעצמו וכו' כנ"ל אות תסח ענה ואמר זאת הוא קנאה גדולה בודאי שיש צדיק גדול שעוסק בעבודת השם ביגיעות ועבודות גדולות כמה שנים בגוף ונפש ולא ינוח כלל מעבודתו יתברך וסובל כמה צרות ויסורים ואחר כך בא רך בשנים והשיג במעט זמן כל ההשגה והמדרגה שזכה הצדיק הנ"ל שעבד כמה שנים. וכמו שמצינו במדרש (קהלת רבה פרשה ה) שרבי בון עבד לשל שים [עשרים ושמונה] שנה מה שעבד תנא אחר בכמה שנים. [ואין אני יודע כונת הדברים. כי מקדם אמר שבודאי אי אפשר שיהיה פתאום נעשה צדיק גדול בלי יגיעות וטרחות ועבודות, אף על פי שהוא בן צדיק ובן גדולים. וספר משל נאה על מפרסם אחד רך בשנים שנתפרסם פתאום ובודאי לא כל הרוצה לטל את השם יטל. המשל היה מענין האיש שנתגדל בוואליחאי אצל היעדניראל שגדלו פתאום, וכונתו היה להכעיס להאחרים שהיה להם גדלה יתרה וכו'] אות תסט בענין מה שהיו משיחים לפניו מאלמן אחד קדם פסח אמר שגם פרעה היה אלמן כי נשאר לבדו בלא החיל, כי אחד מהם לא נותר והבנו מדבריו שגלה לנו רמז כי א'חד מ'הם ל'א נ'ותר ראשי תבות אלמ"ו. והדברים סתומים אות תע אמר, עכשו התאוה של ממון והנהגות העולם הינו התאוה שיהיה לו ממון ועשירות, וינהיג העולם בכבוד זאת התאוה היא גדולה עכשו מתאוות ניאוף. וזה שאנו רואין בחוש, שגם הקלי עולם, כגון העוסקין [תווך] שקורין [סוכנים] וכיוצא עושים לעצמם גם כן תכלית מן הממון וכל הממון שמרויחין שולחים לביתם לנשותיהם כדי לעשות תכלית ואינם מפזרים הממון בשביל תאוותיהם [כמו שנהגו מקדם] כי עכשו זאת התאוה של ממון והנהגת העולם גדולה יותר מתאוה הנ"ל אות תעא גם אהבתם אינה כלום הינו האהבה שיש בין הרשעים וקלי עולם אינה כלום. כי אינה אהבה אמתית רק כל אחד מתכון לטובת ולהנאת עצמו והכל בשביל חנפה וכל אחד מתקנא בחברו. אבל האהבה שיש בין הכשרים והיראים בפרט האהבה שיש בין הצדיק ואנשיו זאת האהבה אין לשער והיא אהבה אמתית אהבה עצמית באמת לאמתו. כי הצדיק אוהב את אנשיו באהבה גדולה ורבה מאד וחפץ בטובתם מאד באמת. אם היה אפשר לו היה נותן להם כל הטוב שבכל העולמות. וגם בעולם הזה הוא רוצה שייטב להם מאד אף על פי שאין זה צרך גדול באמת כי העקר הוא טובת העולם הבא הנצחי אף על פי כן הוא רוצה בטובתם מאד גם בעולם הזה שיהיה להם כל טוב, חצרות מצירות וגנות וכיוצא להכעיס להרשעים שיש להם כל זה. מכל שכן אם היה יודע שהם מתפללים בכונה וכיוצא שיש להשם יתברך נחת מהם בודאי היה לו תענוג ונחת רוח גדול מאד מזה. וכן גדל האהבה של אנשי הצדיק להצדיק הוא גם כן גדולה מאד כי הם גם כן אוהבים אותו מאד אהבה אמיתית. והנה אצלם, הינו אצל הקלי עולם והרשעים וכן אצל אמות העולם זה הוא העקר שיהיה אהבה ורעות כי זה עקר אצלם בעולם. ואף על פי כן אינם זוכים לזה, כי אין להם אהבה אמתית כלל. אבל להכשרים והיראים הזוכים להתקרב לצדיק אמתי יש להם אהבה אמתית וכו' אות תעב הזהיר אותנו מאד לבלי להרגיל עצמנו להעלות עשן הלולקי ולהריח טבק. והאריך בשיחה זו ואמר שראוי לאיש כשר לבלי להרגיל עצמו בזה כי הם ביטול תורה ותפילה בחנם. והוא דבר שאינו נצרך כלל ולענין נקיות אין מועיל עשן הלולקי כלל. בפרט מי שכבר רגיל בעשן הלולקי, שבודאי אין מועיל לו כלל כי דבר הרגיל אינו מועיל כלל כידוע בחוש. וכבר מבאר [שיחות הר"ו סימן ל] שאין צריכין לבלבל עצמו בשביל נקיות, רק בעת שנצרך לנקביו ממש וחוץ מזה אין צריך להסתכל על זה כלל. ואמר על עצמו אף על פי שהוא בעצמו רגיל בזה להעלות עשן הלולקי אף על פי כן קדם התפילה אינו לוקח הלולקי בידו כלל. ומימיו לא היה מעלה עשן הלולקי קדם התפילה. ולהריח טבק אמר שזה מזיק ומבטל יותר מעבודת הבורא. כי מי שרגיל בזה אינו יכול להיות בלא זה אפילו שעה אחת והיא בלבול וביטול גדול מאד באמצע התורה והתפילה בפרט לפעמים כשאין לו טבק. כידוע למי שרגיל בזה. וגם קשה להשליך את ענין הטבק מי שנתרגל בזה. על כן טוב ונכון מאד לבלי להרגיל עצמו בענין הנהגות אלו של הטיטון והטבק שאינם נצרכים כלל, רק מזיקים ומבטלים את האדם מתורה ותפילה וכיוצא
אות תסו

לֵיל שַׁבַּת חֲזוֹן תקס"ט, שֶׁסִּפְּרוּ לְפָנָיו מִגּדֶל הַצָּרוֹת וּמִמִּיתוֹת מְשֻׁנּוֹת שֶׁמֵּתוּ בְּנֵי אָדָם בְּאוֹסְטְרָהָא רַחֲמָנָא לִצְלַן בִּשְׁעַת הַשְּׂרֵפָה שֶׁהָיְתָה שָׁם בְּעֶרֶב שַׁבַּת קדֶשׁ הֶעָבַר.

אָמַר, לא אֶחָד שֶׁסּוֹבֵל צָרוֹת קָשׁוֹת עַל יְדֵי הַנִּגּוּן.

הַיְנוּ הַנִּגּוּן שֶׁמְּסַיְּמִין בְּסוֹף "וּנְתַנֶּה תּקֶף" שֶׁקּדֶם מְנַגְּנִין בַּנִּגּוּן הַיָּדוּעַ מִי יָנוּחַ וּמִי יָנוּעַ וּמְסַיְּמִין בְּנִגּוּן מִי יִשָּׁפֵל וּמִי יָרוּם

וְאַחַר כָּךְ מְסַיְּמִין בְּנִגּוּן לְבַד בְּלִי תֵּבוֹת

קדֶם שֶׁמַּתְחִילִין וּתְשׁוּבָה וּתְפִילָּה וּצְדָקָה. כַּיָּדוּעַ לְהָעוֹלָם.

וְאוֹתוֹ הַנִּגּוּן הַנִּמְשָׁךְ אַחַר הַסִּיּוּם וּמִי יָרוּם

הוּא מוֹרֶה גַּם כֵּן עַל אֵיזֶה גְּזֵרוֹת חַס וְשָׁלוֹם.

כִּי בַּתְּחִלָּה הוּא מְפָרֵשׁ בְּפֵרוּשׁ כַּמָּה גְּזֵרוֹת, מִי יָנוּחַ מִי יִשָּׁפֵל וְאוֹמְרָם בַּנִּגּוּן הַיָּדוּעַ

וְאַחַר כָּךְ נִמְשָׁךְ הַנִּגּוּן לְבַד בְּלִי תֵּבוֹת כִּמְסַיֵּם בְּרֶמֶז הַשְּׁאָר בְּנִגּוּן לְבַד בְּלִי תֵּבוֹת בְּפֵרוּשׁ

וּמִזֶּה הַנִּגּוּן בָּאִים גְּזֵרוֹת חַס וְשָׁלוֹם שֶׁאֵינָם מְפרָשִׁים בְּפֵרוּשׁ בְּפִיּוּט וּנְתַנֶּה תּקֶף רַק הַחַזָּן מְרַמְּזָן בְּנִגּוּן לְבַד כַּנַּ"ל.

וְהָעִנְיָן מְבאָר לַבָּקִי בְּנִגּוּנִים שֶׁל יָמִים הַנּוֹרָאִים

אות תסז

פַּעַם אַחַת הָיָה מֵשִׂיחַ בְּעִנְיַן הַתְּפִילּוֹת שֶׁל יָמִים הַנּוֹרָאִים.

אָמַר שֶׁבִּתְחִלָּה הַבַּעַל תְּפִילָּה מַתְחִיל הַמֶּלֶךְ

וַאֲזַי הוּא הוֹלֵךְ מִקּדֶם וְהָעוֹלָם הוֹלְכִים אַחֲרָיו.

כִּי הוּא אוֹמֵר תְּחִלָּה, וְהָעוֹלָם אוֹמְרִים אַחֲרָיו וְכֵן מִתְנַהֵג עוֹד לְהַלָּן יוֹתֵר.

וְאַחַר כָּךְ הוּא מִסְתַּכֵּל בְּעַצְמוֹ מִי אָנכִי לֵילֵךְ וּלְהַקְדִּים לִפְנֵי הָעוֹלָם

וְעַל כֵּן אַחַר כָּךְ הוּא מִתְנַהֵג לְהֶפֶךְ

שֶׁהָעוֹלָם אוֹמְרִים תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הַבַּעַל תְּפִילָּה

כְּגוֹן מֶלֶךְ עֶלְיוֹן אַמִּיץ הַמְנֻשָּׂא, וְכֵן אַתָּה הוּא אֱל קֵינוּ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ.

וְכֵן וּנְתַנֶּה תּקֶף וְכֵן בְּכָל הַתְּפִילּוֹת

שֶׁבְּכֻלָּם הָעוֹלָם אוֹמְרִים הַפִּיּוּטִים וְהַחֲרוּזִים קדֶם לְהַבַּעַל תְּפִילָּה וְהַבַּעַל תְּפִילָּה אַחֲרֵיהֶם.

וּבִתְחִלָּה הָיָה לְהֶפֶךְ כִּי הוּא מִסְתַּכֵּל בְּעַצְמוֹ וְכוּ' כַּנַּ"ל

אות תסח

עָנָה וְאָמַר זאת הוּא קִנְאָה גְּדוֹלָה בְּוַדַּאי

שֶׁיֵּשׁ צַדִּיק גָּדוֹל שֶׁעוֹסֵק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בִּיגִיעוֹת וַעֲבוֹדוֹת גְּדוֹלוֹת כַּמָּה שָׁנִים בְּגוּף וָנֶפֶשׁ

וְלא יָנוּחַ כְּלָל מֵעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ וְסוֹבֵל כַּמָּה צָרוֹת וְיִסּוּרִים

וְאַחַר כָּךְ בָּא רַךְ בְּשָׁנִים

וְהִשִּׂיג בִּמְעַט זְמַן כָּל הַהַשָּׂגָה וְהַמַּדְרֵגָה שֶׁזָּכָה הַצַּדִּיק הַנַּ"ל שֶׁעָבַד כַּמָּה שָׁנִים.

וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ שֶׁרַבִּי בּוּן עָבָד לְשְׁל שִׁים [עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה] שָׁנָה מַה שֶּׁעָבַד תַּנָּא אַחֵר בְּכַמָּה שָׁנִים.

[וְאֵין אֲנִי יוֹדֵעַ כַּוָּנַת הַדְּבָרִים.

כִּי מִקּדֶם אָמַר שֶׁבְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה פִּתְאוֹם נַּעֲשֶׂה צַדִּיק גָּדוֹל בְּלִי יְגִיעוֹת וּטְרָחוֹת וַעֲבוֹדוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בֶּן צַדִּיק וּבֶן גְּדוֹלִים.

וְסִפֵּר מָשָׁל נָאֶה עַל מְפֻרְסָם אֶחָד רַךְ בְּשָׁנִים שֶׁנִּתְפַּרְסֵם פִּתְאוֹם

וּבְוַדַּאי לא כָּל הָרוֹצֶה לִטּל אֶת הַשֵּׁם יִטּל.

הַמָּשָׁל הָיָה מֵעִנְיַן הָאִישׁ שֶׁנִּתְגַּדֵּל בְּוָואלִיחַאי אֵצֶל הַיֶּעדְנִירַאל שֶׁגִּדְּלוֹ פִּתְאוֹם, וְכַוָּנָתוֹ הָיָה לְהַכְעִיס לְהָאֲחֵרִים שֶׁהָיָה לָהֶם גְּדֻלָּה יְתֵרָה וְכוּ']

אות תסט

בְּעִנְיַן מַה שֶּׁהָיוּ מְשִׂיחִים לְפָנָיו מֵאַלְמָן אֶחָד קדֶם פֶּסַח

אָמַר שֶׁגַּם פַּרְעה הָיָה אַלְמָן

כִּי נִשְׁאַר לְבַדּוֹ בְּלא הַחַיִל, כִּי אֶחָד מֵהֶם לא נוֹתָר

וְהֵבַנּוּ מִדְּבָרָיו שֶׁגִּלָּה לָנוּ רֶמֶז

כִּי אֶ'חָד מֵ'הֶם ל'א נ'וֹתָר רָאשֵׁי תֵבוֹת אַלְמָ"ו.

וְהַדְּבָרִים סְתוּמִים

אות תע

אָמַר, עַכְשָׁו הַתַּאֲוָה שֶׁל מָמוֹן וְהַנְהָגוֹת הָעוֹלָם

הַיְנוּ הַתַּאֲוָה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָמוֹן וַעֲשִׁירוּת, וְיַנְהִיג הָעוֹלָם בְּכָבוֹד

זאת הַתַּאֲוָה הִיא גְּדוֹלָה עַכְשָׁו מִתַּאֲוָות נִיאוּף.

וְזֶה שֶׁאָנוּ רוֹאִין בְּחוּשׁ, שֶׁגַּם הַקַּלֵי עוֹלָם, כְּגוֹן הָעוֹסְקִין [תִּוּוּךְ] שֶׁקּוֹרִין [סוֹכְנִים] וְכַיּוֹצֵא

עוֹשִׂים לְעַצְמָם גַּם כֵּן תַּכְלִית מִן הַמָּמוֹן

וְכָל הַמָּמוֹן שֶׁמַּרְוִיחִין שׁוֹלְחִים לְבֵיתָם לִנְשׁוֹתֵיהֶם כְּדֵי לַעֲשׂוֹת תַּכְלִית

וְאֵינָם מְפַזְּרִים הַמָּמוֹן בִּשְׁבִיל תַּאֲווֹתֵיהֶם [כְּמוֹ שֶׁנָּהֲגוּ מִקּדֶם]

כִּי עַכְשָׁו זאת הַתַּאֲוָה שֶׁל מָמוֹן וְהַנְהָגַת הָעוֹלָם גְּדוֹלָה יוֹתֵר מִתַּאֲוָה הַנַּ"ל

אות תעא

גַּם אַהֲבָתָם אֵינָהּ כְּלוּם

הַיְנוּ הָאַהֲבָה שֶׁיֵּשׁ בֵּין הָרְשָׁעִים וְקַלֵּי עוֹלָם אֵינָהּ כְּלוּם.

כִּי אֵינָהּ אַהֲבָה אֲמִתִּית

רַק כָּל אֶחָד מִתְכַּוֵּן לְטוֹבַת וְלַהֲנָאַת עַצְמוֹ

וְהַכּל בִּשְׁבִיל חֲנֻפָּה

וְכָל אֶחָד מִתְקַנֵּא בַּחֲבֵרוֹ.

אֲבָל הָאַהֲבָה שֶׁיֵּשׁ בֵּין הַכְּשֵׁרִים וְהַיְרֵאִים

בִּפְרָט הָאַהֲבָה שֶׁיֵּשׁ בֵּין הַצַּדִּיק וַאֲנָשָׁיו

זאת הָאַהֲבָה אֵין לְשַׁעֵר וְהִיא אַהֲבָה אֲמִתִּית

אַהֲבָה עַצְמִית בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ.

כִּי הַצַּדִּיק אוֹהֵב אֶת אֲנָשָׁיו בְּאַהֲבָה גְּדוֹלָה וְרַבָּה מְאד

וְחָפֵץ בְּטוֹבָתָם מְאד בֶּאֱמֶת.

אִם הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ הָיָה נוֹתֵן לָהֶם כָּל הַטּוֹב שֶׁבְּכָל הָעוֹלָמוֹת.

וְגַם בָּעוֹלָם הַזֶּה הוּא רוֹצֶה שֶׁיִּיטַב לָהֶם מְאד

אַף עַל פִּי שֶׁאֵין זֶה צרֶךְ גָּדוֹל בֶּאֱמֶת

כִּי הָעִקָּר הוּא טוֹבַת הָעוֹלָם הַבָּא הַנִּצְחִי

אַף עַל פִּי כֵן הוּא רוֹצֶה בְּטוֹבָתָם מְאד גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה

שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם כָּל טוּב, חֲצֵרוֹת מְצֻיָּרוֹת וְגִנּוֹת וְכַיּוֹצֵא

לְהַכְעִיס לְהָרְשָׁעִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כָּל זֶה.

מִכָּל שֶׁכֵּן אִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהֵם מִתְפַּלְּלִים בְּכַוָּנָה וְכַיּוֹצֵא

שֶׁיֵּשׁ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נַחַת מֵהֶם

בְּוַדַּאי הָיָה לוֹ תַּעֲנוּג וְנַחַת רוּחַ גָּדוֹל מְאד מִזֶּה.

וְכֵן גּדֶל הָאַהֲבָה שֶׁל אַנְשֵׁי הַצַּדִּיק לְהַצַּדִּיק הוּא גַּם כֵּן גְּדוֹלָה מְאד

כִּי הֵם גַּם כֵּן אוֹהֲבִים אוֹתוֹ מְאד אַהֲבָה אֲמִיתִּית.

וְהִנֵּה אֶצְלָם, הַיְנוּ אֵצֶל הַקַּלֵּי עוֹלָם וְהָרְשָׁעִים וְכֵן אֵצֶל אֻמּוֹת הָעוֹלָם

זֶה הוּא הָעִקָּר שֶׁיִּהְיֶה אַהֲבָה וְרֵעוּת

כִּי זֶה עִקָּר אֶצְלָם בָּעוֹלָם.

וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינָם זוֹכִים לָזֶה, כִּי אֵין לָהֶם אַהֲבָה אֲמִתִּית כְּלָל.

אֲבָל לְהַכְּשֵׁרִים וְהַיְרֵאִים הַזּוֹכִים לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיק אֲמִתִּי

יֵשׁ לָהֶם אַהֲבָה אֲמִתִּית וְכוּ'

אות תעב

הִזְהִיר אוֹתָנוּ מְאד לִבְלִי לְהַרְגִּיל עַצְמֵנוּ לְהַעֲלוֹת עֲשַׁן הַלּוּלְקֶי וּלְהָרִיחַ טַבָּק.

וְהֶאֱרִיךְ בְּשִׂיחָה זוֹ

וְאָמַר שֶׁרָאוּי לְאִישׁ כָּשֵׁר לִבְלִי לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ בָּזֶה

כִּי הֵם בִּיטּוּל תּוֹרָה וּתְפִילָּה בְּחִנָּם.

וְהוּא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ כְּלָל

וּלְעִנְיַן נְקִיּוּת אֵין מוֹעִיל עֲשַׁן הַלּוּלְקֶי כְּלָל.

בִּפְרָט מִי שֶׁכְּבָר רָגִיל בַּעֲשַׁן הַלּוּלְקֶי, שֶׁבְּוַדַּאי אֵין מוֹעִיל לוֹ כְּלָל

כִּי דָּבָר הָרָגִיל אֵינוֹ מוֹעִיל כְּלָל כַּיָּדוּעַ בְּחוּשׁ.

וּכְבָר מְבאָר [שִׂיחוֹת הָרַ"ו סִימָן ל] שֶׁאֵין צְרִיכִין לְבַלְבֵּל עַצְמוֹ בִּשְׁבִיל נְקִיּוּת, רַק בְּעֵת שֶׁנִּצְרָךְ לִנְקָבָיו מַמָּשׁ

וְחוּץ מִזֶּה אֵין צָרִיךְ לְהִסְתַּכֵּל עַל זֶה כְּלָל.

וְאָמַר עַל עַצְמוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ רָגִיל בָּזֶה לְהַעֲלוֹת עֲשַׁן הַלּוּלְקֶי

אַף עַל פִּי כֵן קדֶם הַתְּפִילָּה אֵינוֹ לוֹקֵחַ הַלּוּלְקֶי בְּיָדוֹ כְּלָל.

וּמִיָּמָיו לא הָיָה מַעֲלֶה עֲשַׁן הַלּוּלְקֶי קדֶם הַתְּפִילָּה.

וּלְהָרִיחַ טַבָּק אָמַר שֶׁזֶּה מַזִּיק וּמְבַטֵּל יוֹתֵר מֵעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא.

כִּי מִי שֶׁרָגִיל בָּזֶה אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת בְּלא זֶה אֲפִילּוּ שָׁעָה אַחַת

וְהִיא בִּלְבּוּל וּבִּיטּוּל גָּדוֹל מְאד בְּאֶמְצַע הַתּוֹרָה וְהַתְּפִילָּה

בִּפְרָט לִפְעָמִים כְּשֶׁאֵין לוֹ טַבָּק. כַּיָּדוּעַ לְמִי שֶׁרָגִיל בָּזֶה.

וְגַם קָשֶׁה לְהַשְׁלִיךְ אֶת עִנְיַן הַטַּבָּק מִי שֶׁנִּתְרַגֵּל בָּזֶה.

עַל כֵּן טוֹב וְנָכוֹן מְאד לִבְלִי לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ בְּעִנְיַן הַנְהָגוֹת אֵלּוּ שֶׁל הַטִּיטוּן וְהַטַּבָּק

שֶׁאֵינָם נִצְרָכִים כְּלָל, רַק מַזִּיקִים וּמְבַטְּלִים אֶת הָאָדָם מִתּוֹרָה וּתְפִילָּה וְכַיּוֹצֵא
ספר המידות - קליפה
...אותיות א'ת'ה' מכניעים את הקליפות. ב. שמירה ליולדת, שתכתב על קלף פסוק: "ה' רמה ידך בל יחזיון". ג. בחרבות קליפות שכיחים. ד. הנר מכניע שליטת הקליפות. ה. מזלו של אדם שומר את האדם מלהיות נזוק. ו. השבעה קולות שאמר דוד על המים, בדבורן מכניעין הרוח רעה. ז. מזיקין מצויים בבורות כמו שמצויין בשדות. ח. מקום שאין בני אדם מצויין, שכיחים שם שדים אפילו ביום, אבל בעיר אפילו בלילה לא חישינן. ט. לצד צפון השדים נגלים לבני אדם מאד. י. סגלה להבריח רוח הטומאה, לקרות פרשת נח. יא. כשמדבר עם רשע, על ידי הבל פיו נתגשם. חלק...
חיי מוהר"ן - קח - מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו
...- קח - מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו אות קח אחר כך נתגלגל הדבר והיה מכרח להסתלק משלחן חותנו כי חמותו נפטרה ולקח חותנו אשה אחרת מקהלת קדש מאהליב ורבנו זכרונו לברכה בעצמו השיאה לו כי הוא זכרונו לברכה נסע עמו לעיר מאהליב ועל ידו נגמר השדוך ונשאת לו. כי אף על פי שהיה עדין בימי נעוריו ממש וכמדמה ששמעתי שהיה אז בערך שמונה עשרה שנים אף על פי כן נשאו לו פנים קצת אנשים מחמת שהיה נכד הבעל שם טוב זכרונו לברכה וגם ראו והבינו בו בעצמו שהוא כלי יקר מפז ומפנינים. והמשכילים הבינו גם אז שכאשר יתגדל יהיה...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עא - יֵשׁ מחִין שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְיֵשׁ מחִין שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ
...- תורה עא - יש מחין של ארץ ישראל ויש מחין של חוץ לארץ דע כי יש מחין של ארץ ישראל ויש מחין של חוץ לארץ וגם המחין של חוץ לארץ הם מקבלים ויונקים גם כן מהמחין של ארץ ישראל כי עקר המח והחכמה היא בארץ ישראל כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה במדרש: 'אין חכמה כחכמת ארץ ישראל' וכו' וכל אחד מישראל יש לו חלק בארץ ישראל וכל אחד כפי חלקו שיש לו בארץ ישראל כן הוא מקבל ויונק מהמחין של ארץ ישראל נמצא שכל המחין הם בחינת מחין של ארץ ישראל כי כלם מקבלים משם כי שם בארץ ישראל עקר המח והחכמה כנ"ל אבל אף על פי כן יש מחין...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיב - אִם אַתָּה מַאֲמִין, שֶׁיְּכוֹלִין לְקַלְקֵל, תַּאֲמִין שֶׁיְּכוֹלִין לְתַקֵּן
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיב - אם אתה מאמין, שיכולין לקלקל, תאמין שיכולין לתקן לענין התחזקות לבל יפל האדם בדעתו מחמת רבוי הפגמים והקלקולים שקלקל על ידי מעשיו ענה ואמר אם אתה מאמין, שיכולין לקלקל, תאמין שיכולין לתקן.
סיפורי מעשיות - מעשה ממרור
...ממרור שפעם אחת הלכו יהודי וגרמני יחד לנדוד ולמד היהודי את הגרמני שיעשה את עצמו כמו יהודי ולא יקשה עליו הדבר כיון שהלשון הוא אחד והיהודים הרי רחמנים ובודאי ירחמו עליו. כיון שבא סמוך לפסח למדו איך שיתנהג בבית היהודי שיזמינו לשלחן הסדר בתחלה עושין קדוש ואחר כך רוחצים ידים אולם שכח לומר לו שאוכלים מרור. וכן היה שהזמינו יהודי אחד אליו לסדר אולם הוא היה רעב מכל היום וצפה שכבר יגיעו לאכול את הדברים הטובים שאמר לו היהודי. אולם הוא ראה כי נתנו לו חתיכת כרפס במי מלח ושאר הדברים הנוהגים בסדר ואומרים את ההגדה...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה יא - כְּשֶׁאָדָם מִתְפַּלֵּל בַּשָּׂדֶה
...דע, כשאדם מתפלל בשדה אזי כל העשבים כלם באין בתוך התפילה ומסיעין לו, ונותנין לו כח בתפילתו וזה בחינת שנקראת התפילה שיחה, בחינת: "שיח השדה" שכל שיח השדה נותנין כח וסיוע בתפילתו "ויצא יצחק לשוח בשדה" שתפילתו היתה עם סיוע וכח השדה שכל עשבי השדה נתנו כח וסיוע בתפילתו כנ"ל שבשביל זה נקראת התפילה שיחה כנ"ל ועל כן בקללה נאמר: "והאדמה לא תתן את יבולה" כי כל יבול הארץ צריכין לתן כח וסיוע בתוך התפילה וכשיש פגם ועכוב על זה, אזי נאמר: "והאדמה לא תתן את יבולה" כי אפילו כשאינו מתפלל בשדה, נותנים גם כן יבול הארץ...
שיחות הר"ן - אות לו
שיחות הר"ן - אות לו ואמר: עוד יהיה זמן שמי שיהיה איש כשר פשוט יהיה חדוש גדול כמו הבעל שם טוב זכרונו לברכה
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כג - בְּעִנְיַן הַשִּׂמְחָה
...ח"ב - תורה כג - בענין השמחה בענין השמחה על פי משל שלפעמים כשבני אדם שמחים ומרקדים אזי חוטפים איש אחד מבחוץ שהוא בעצבות ומרה שחרה ומכניסים אותו בעל כרחו לתוך מחול המרקדים ומכריחים אותו בעל כרחו שיהיה שמח עמהם גם כן כן יש בענין השמחה כי כשאדם שמח אזי המרה שחרה ויסורים נסתלקים מן הצד אבל מעלה יתרה להתאמץ לרדף אחר המרה שחרה דוקא להכניס אותה גם כן בתוך השמחה באפן שהמרה שחורה בעצמה תתהפך לשמחה שיהפך המרה שחרה וכל היסורים לשמחה כדרך הבא לתוך השמחה שאז מגדל השמחה והחדוה מהפך כל הדאגות והעצבות והמרה שחרה...
שיחות הר"ן - אות צו
...להרגיל את עצמו להיות בעולם הבא דהינו להיות מפרש מתאוות, כמו בעולם הבא שאין בו לא אכילה ולא שתיה ושום תאוה מתאוות הבהמיות הכלות ונפסדות של העולם הזה וכמו שאנו רואין החולה מחמת שהוא סמוך קצת לעולם הבא על כן הוא מואס באכילה ושתיה ומשגל ואין לו שום תאוה אדרבא כל התאוות קצים ומאוסים עליו מחמת שהוא סמוך לעולם הבא שאין בו אכילה ושתיה וכו' כן יש לאדם להרגיל עצמו בעודו בחיים חיותו ובבריאותו שיהיה יכול להתנהג בלא תאוות כמו בעולם הבא ובודאי אם היה נזכר בטוב זכרון מתענוגי העולם הבא בודאי לא היה יכול לסבל כלל...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כו
...הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כו ובנסיעתם מגלץ לביתם נסעו דרך קהלת קדש יאס והיה שם עפוש גדול והיה להם יסורים גדולים בכל עיר ועיר ובכל כפר וכפר וגם היה קשה לעבר הגרעניץ [הגבול] מחמת זה כי אז לא הועיל אפילו עמידת קאראן טאן [מחנה הסגר שלתוכו מכנסים הבאים מחוץ לארץ למניעת מחלות] מחמת זה ממקומות כאלה והשם יתברך היה בעזרם ונצולו מהכל מדבר וחרב ורעב וצמאון ושבי דכלהו הוו בהו ובחסד השם נמלטו מכלם ובאו לביתם בשלום 'שלום בגופו שלום בממונו שלום בתורתו' כי זכה להשגה נפלאה בארץ ישראל גבהה ועצומה מאד עד אין סוף...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1563 שניות - עכשיו 28_09_2026 השעה 13:53:19 - wesi2