ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 חיי מוהר"ן - תסו - עבודת השם
אות תסו ליל שבת חזון תקס"ט, שספרו לפניו מגדל הצרות וממיתות משנות שמתו בני אדם באוסטרהא רחמנא לצלן בשעת השרפה שהיתה שם בערב שבת קדש העבר. אמר, לא אחד שסובל צרות קשות על ידי הנגון. הינו הנגון שמסימין בסוף "ונתנה תקף" שקדם מנגנין בנגון הידוע מי ינוח ומי ינוע ומסימין בנגון מי ישפל ומי ירום ואחר כך מסימין בנגון לבד בלי תבות קדם שמתחילין ותשובה ותפילה וצדקה. כידוע להעולם. ואותו הנגון הנמשך אחר הסיום ומי ירום הוא מורה גם כן על איזה גזרות חס ושלום. כי בתחלה הוא מפרש בפרוש כמה גזרות, מי ינוח מי ישפל ואומרם בנגון הידוע ואחר כך נמשך הנגון לבד בלי תבות כמסים ברמז השאר בנגון לבד בלי תבות בפרוש ומזה הנגון באים גזרות חס ושלום שאינם מפרשים בפרוש בפיוט ונתנה תקף רק החזן מרמזן בנגון לבד כנ"ל. והענין מבאר לבקי בנגונים של ימים הנוראים אות תסז פעם אחת היה משיח בענין התפילות של ימים הנוראים. אמר שבתחלה הבעל תפילה מתחיל המלך ואזי הוא הולך מקדם והעולם הולכים אחריו. כי הוא אומר תחלה, והעולם אומרים אחריו וכן מתנהג עוד להלן יותר. ואחר כך הוא מסתכל בעצמו מי אנכי לילך ולהקדים לפני העולם ועל כן אחר כך הוא מתנהג להפך שהעולם אומרים תחלה ואחר כך הבעל תפילה כגון מלך עליון אמיץ המנשא, וכן אתה הוא אל קינו בשמים ובארץ. וכן ונתנה תקף וכן בכל התפילות שבכלם העולם אומרים הפיוטים והחרוזים קדם להבעל תפילה והבעל תפילה אחריהם. ובתחלה היה להפך כי הוא מסתכל בעצמו וכו' כנ"ל אות תסח ענה ואמר זאת הוא קנאה גדולה בודאי שיש צדיק גדול שעוסק בעבודת השם ביגיעות ועבודות גדולות כמה שנים בגוף ונפש ולא ינוח כלל מעבודתו יתברך וסובל כמה צרות ויסורים ואחר כך בא רך בשנים והשיג במעט זמן כל ההשגה והמדרגה שזכה הצדיק הנ"ל שעבד כמה שנים. וכמו שמצינו במדרש (קהלת רבה פרשה ה) שרבי בון עבד לשל שים [עשרים ושמונה] שנה מה שעבד תנא אחר בכמה שנים. [ואין אני יודע כונת הדברים. כי מקדם אמר שבודאי אי אפשר שיהיה פתאום נעשה צדיק גדול בלי יגיעות וטרחות ועבודות, אף על פי שהוא בן צדיק ובן גדולים. וספר משל נאה על מפרסם אחד רך בשנים שנתפרסם פתאום ובודאי לא כל הרוצה לטל את השם יטל. המשל היה מענין האיש שנתגדל בוואליחאי אצל היעדניראל שגדלו פתאום, וכונתו היה להכעיס להאחרים שהיה להם גדלה יתרה וכו'] אות תסט בענין מה שהיו משיחים לפניו מאלמן אחד קדם פסח אמר שגם פרעה היה אלמן כי נשאר לבדו בלא החיל, כי אחד מהם לא נותר והבנו מדבריו שגלה לנו רמז כי א'חד מ'הם ל'א נ'ותר ראשי תבות אלמ"ו. והדברים סתומים אות תע אמר, עכשו התאוה של ממון והנהגות העולם הינו התאוה שיהיה לו ממון ועשירות, וינהיג העולם בכבוד זאת התאוה היא גדולה עכשו מתאוות ניאוף. וזה שאנו רואין בחוש, שגם הקלי עולם, כגון העוסקין [תווך] שקורין [סוכנים] וכיוצא עושים לעצמם גם כן תכלית מן הממון וכל הממון שמרויחין שולחים לביתם לנשותיהם כדי לעשות תכלית ואינם מפזרים הממון בשביל תאוותיהם [כמו שנהגו מקדם] כי עכשו זאת התאוה של ממון והנהגת העולם גדולה יותר מתאוה הנ"ל אות תעא גם אהבתם אינה כלום הינו האהבה שיש בין הרשעים וקלי עולם אינה כלום. כי אינה אהבה אמתית רק כל אחד מתכון לטובת ולהנאת עצמו והכל בשביל חנפה וכל אחד מתקנא בחברו. אבל האהבה שיש בין הכשרים והיראים בפרט האהבה שיש בין הצדיק ואנשיו זאת האהבה אין לשער והיא אהבה אמתית אהבה עצמית באמת לאמתו. כי הצדיק אוהב את אנשיו באהבה גדולה ורבה מאד וחפץ בטובתם מאד באמת. אם היה אפשר לו היה נותן להם כל הטוב שבכל העולמות. וגם בעולם הזה הוא רוצה שייטב להם מאד אף על פי שאין זה צרך גדול באמת כי העקר הוא טובת העולם הבא הנצחי אף על פי כן הוא רוצה בטובתם מאד גם בעולם הזה שיהיה להם כל טוב, חצרות מצירות וגנות וכיוצא להכעיס להרשעים שיש להם כל זה. מכל שכן אם היה יודע שהם מתפללים בכונה וכיוצא שיש להשם יתברך נחת מהם בודאי היה לו תענוג ונחת רוח גדול מאד מזה. וכן גדל האהבה של אנשי הצדיק להצדיק הוא גם כן גדולה מאד כי הם גם כן אוהבים אותו מאד אהבה אמיתית. והנה אצלם, הינו אצל הקלי עולם והרשעים וכן אצל אמות העולם זה הוא העקר שיהיה אהבה ורעות כי זה עקר אצלם בעולם. ואף על פי כן אינם זוכים לזה, כי אין להם אהבה אמתית כלל. אבל להכשרים והיראים הזוכים להתקרב לצדיק אמתי יש להם אהבה אמתית וכו' אות תעב הזהיר אותנו מאד לבלי להרגיל עצמנו להעלות עשן הלולקי ולהריח טבק. והאריך בשיחה זו ואמר שראוי לאיש כשר לבלי להרגיל עצמו בזה כי הם ביטול תורה ותפילה בחנם. והוא דבר שאינו נצרך כלל ולענין נקיות אין מועיל עשן הלולקי כלל. בפרט מי שכבר רגיל בעשן הלולקי, שבודאי אין מועיל לו כלל כי דבר הרגיל אינו מועיל כלל כידוע בחוש. וכבר מבאר [שיחות הר"ו סימן ל] שאין צריכין לבלבל עצמו בשביל נקיות, רק בעת שנצרך לנקביו ממש וחוץ מזה אין צריך להסתכל על זה כלל. ואמר על עצמו אף על פי שהוא בעצמו רגיל בזה להעלות עשן הלולקי אף על פי כן קדם התפילה אינו לוקח הלולקי בידו כלל. ומימיו לא היה מעלה עשן הלולקי קדם התפילה. ולהריח טבק אמר שזה מזיק ומבטל יותר מעבודת הבורא. כי מי שרגיל בזה אינו יכול להיות בלא זה אפילו שעה אחת והיא בלבול וביטול גדול מאד באמצע התורה והתפילה בפרט לפעמים כשאין לו טבק. כידוע למי שרגיל בזה. וגם קשה להשליך את ענין הטבק מי שנתרגל בזה. על כן טוב ונכון מאד לבלי להרגיל עצמו בענין הנהגות אלו של הטיטון והטבק שאינם נצרכים כלל, רק מזיקים ומבטלים את האדם מתורה ותפילה וכיוצא
אות תסו
לֵיל שַׁבַּת חֲזוֹן תקס"ט, שֶׁסִּפְּרוּ לְפָנָיו מִגּדֶל הַצָּרוֹת וּמִמִּיתוֹת מְשֻׁנּוֹת שֶׁמֵּתוּ בְּנֵי אָדָם בְּאוֹסְטְרָהָא רַחֲמָנָא לִצְלַן בִּשְׁעַת הַשְּׂרֵפָה שֶׁהָיְתָה שָׁם בְּעֶרֶב שַׁבַּת קדֶשׁ הֶעָבַר.
אָמַר, לא אֶחָד שֶׁסּוֹבֵל צָרוֹת קָשׁוֹת עַל יְדֵי הַנִּגּוּן.
הַיְנוּ הַנִּגּוּן שֶׁמְּסַיְּמִין בְּסוֹף "וּנְתַנֶּה תּקֶף" שֶׁקּדֶם מְנַגְּנִין בַּנִּגּוּן הַיָּדוּעַ מִי יָנוּחַ וּמִי יָנוּעַ וּמְסַיְּמִין בְּנִגּוּן מִי יִשָּׁפֵל וּמִי יָרוּם
וְאַחַר כָּךְ מְסַיְּמִין בְּנִגּוּן לְבַד בְּלִי תֵּבוֹת
קדֶם שֶׁמַּתְחִילִין וּתְשׁוּבָה וּתְפִילָּה וּצְדָקָה. כַּיָּדוּעַ לְהָעוֹלָם.
וְאוֹתוֹ הַנִּגּוּן הַנִּמְשָׁךְ אַחַר הַסִּיּוּם וּמִי יָרוּם
הוּא מוֹרֶה גַּם כֵּן עַל אֵיזֶה גְּזֵרוֹת חַס וְשָׁלוֹם.
כִּי בַּתְּחִלָּה הוּא מְפָרֵשׁ בְּפֵרוּשׁ כַּמָּה גְּזֵרוֹת, מִי יָנוּחַ מִי יִשָּׁפֵל וְאוֹמְרָם בַּנִּגּוּן הַיָּדוּעַ
וְאַחַר כָּךְ נִמְשָׁךְ הַנִּגּוּן לְבַד בְּלִי תֵּבוֹת כִּמְסַיֵּם בְּרֶמֶז הַשְּׁאָר בְּנִגּוּן לְבַד בְּלִי תֵּבוֹת בְּפֵרוּשׁ
וּמִזֶּה הַנִּגּוּן בָּאִים גְּזֵרוֹת חַס וְשָׁלוֹם שֶׁאֵינָם מְפרָשִׁים בְּפֵרוּשׁ בְּפִיּוּט וּנְתַנֶּה תּקֶף רַק הַחַזָּן מְרַמְּזָן בְּנִגּוּן לְבַד כַּנַּ"ל.
וְהָעִנְיָן מְבאָר לַבָּקִי בְּנִגּוּנִים שֶׁל יָמִים הַנּוֹרָאִים
אות תסז
פַּעַם אַחַת הָיָה מֵשִׂיחַ בְּעִנְיַן הַתְּפִילּוֹת שֶׁל יָמִים הַנּוֹרָאִים.
אָמַר שֶׁבִּתְחִלָּה הַבַּעַל תְּפִילָּה מַתְחִיל הַמֶּלֶךְ
וַאֲזַי הוּא הוֹלֵךְ מִקּדֶם וְהָעוֹלָם הוֹלְכִים אַחֲרָיו.
כִּי הוּא אוֹמֵר תְּחִלָּה, וְהָעוֹלָם אוֹמְרִים אַחֲרָיו וְכֵן מִתְנַהֵג עוֹד לְהַלָּן יוֹתֵר.
וְאַחַר כָּךְ הוּא מִסְתַּכֵּל בְּעַצְמוֹ מִי אָנכִי לֵילֵךְ וּלְהַקְדִּים לִפְנֵי הָעוֹלָם
וְעַל כֵּן אַחַר כָּךְ הוּא מִתְנַהֵג לְהֶפֶךְ
שֶׁהָעוֹלָם אוֹמְרִים תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הַבַּעַל תְּפִילָּה
כְּגוֹן מֶלֶךְ עֶלְיוֹן אַמִּיץ הַמְנֻשָּׂא, וְכֵן אַתָּה הוּא אֱל קֵינוּ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ.
וְכֵן וּנְתַנֶּה תּקֶף וְכֵן בְּכָל הַתְּפִילּוֹת
שֶׁבְּכֻלָּם הָעוֹלָם אוֹמְרִים הַפִּיּוּטִים וְהַחֲרוּזִים קדֶם לְהַבַּעַל תְּפִילָּה וְהַבַּעַל תְּפִילָּה אַחֲרֵיהֶם.
וּבִתְחִלָּה הָיָה לְהֶפֶךְ כִּי הוּא מִסְתַּכֵּל בְּעַצְמוֹ וְכוּ' כַּנַּ"ל
אות תסח
עָנָה וְאָמַר זאת הוּא קִנְאָה גְּדוֹלָה בְּוַדַּאי
שֶׁיֵּשׁ צַדִּיק גָּדוֹל שֶׁעוֹסֵק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בִּיגִיעוֹת וַעֲבוֹדוֹת גְּדוֹלוֹת כַּמָּה שָׁנִים בְּגוּף וָנֶפֶשׁ
וְלא יָנוּחַ כְּלָל מֵעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ וְסוֹבֵל כַּמָּה צָרוֹת וְיִסּוּרִים
וְאַחַר כָּךְ בָּא רַךְ בְּשָׁנִים
וְהִשִּׂיג בִּמְעַט זְמַן כָּל הַהַשָּׂגָה וְהַמַּדְרֵגָה שֶׁזָּכָה הַצַּדִּיק הַנַּ"ל שֶׁעָבַד כַּמָּה שָׁנִים.
וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ שֶׁרַבִּי בּוּן עָבָד לְשְׁל שִׁים [עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה] שָׁנָה מַה שֶּׁעָבַד תַּנָּא אַחֵר בְּכַמָּה שָׁנִים.
[וְאֵין אֲנִי יוֹדֵעַ כַּוָּנַת הַדְּבָרִים.
כִּי מִקּדֶם אָמַר שֶׁבְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה פִּתְאוֹם נַּעֲשֶׂה צַדִּיק גָּדוֹל בְּלִי יְגִיעוֹת וּטְרָחוֹת וַעֲבוֹדוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בֶּן צַדִּיק וּבֶן גְּדוֹלִים.
וְסִפֵּר מָשָׁל נָאֶה עַל מְפֻרְסָם אֶחָד רַךְ בְּשָׁנִים שֶׁנִּתְפַּרְסֵם פִּתְאוֹם
וּבְוַדַּאי לא כָּל הָרוֹצֶה לִטּל אֶת הַשֵּׁם יִטּל.
הַמָּשָׁל הָיָה מֵעִנְיַן הָאִישׁ שֶׁנִּתְגַּדֵּל בְּוָואלִיחַאי אֵצֶל הַיֶּעדְנִירַאל שֶׁגִּדְּלוֹ פִּתְאוֹם, וְכַוָּנָתוֹ הָיָה לְהַכְעִיס לְהָאֲחֵרִים שֶׁהָיָה לָהֶם גְּדֻלָּה יְתֵרָה וְכוּ']
אות תסט
בְּעִנְיַן מַה שֶּׁהָיוּ מְשִׂיחִים לְפָנָיו מֵאַלְמָן אֶחָד קדֶם פֶּסַח
אָמַר שֶׁגַּם פַּרְעה הָיָה אַלְמָן
כִּי נִשְׁאַר לְבַדּוֹ בְּלא הַחַיִל, כִּי אֶחָד מֵהֶם לא נוֹתָר
וְהֵבַנּוּ מִדְּבָרָיו שֶׁגִּלָּה לָנוּ רֶמֶז
כִּי אֶ'חָד מֵ'הֶם ל'א נ'וֹתָר רָאשֵׁי תֵבוֹת אַלְמָ"ו.
וְהַדְּבָרִים סְתוּמִים
אות תע
אָמַר, עַכְשָׁו הַתַּאֲוָה שֶׁל מָמוֹן וְהַנְהָגוֹת הָעוֹלָם
הַיְנוּ הַתַּאֲוָה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָמוֹן וַעֲשִׁירוּת, וְיַנְהִיג הָעוֹלָם בְּכָבוֹד
זאת הַתַּאֲוָה הִיא גְּדוֹלָה עַכְשָׁו מִתַּאֲוָות נִיאוּף.
וְזֶה שֶׁאָנוּ רוֹאִין בְּחוּשׁ, שֶׁגַּם הַקַּלֵי עוֹלָם, כְּגוֹן הָעוֹסְקִין [תִּוּוּךְ] שֶׁקּוֹרִין [סוֹכְנִים] וְכַיּוֹצֵא
עוֹשִׂים לְעַצְמָם גַּם כֵּן תַּכְלִית מִן הַמָּמוֹן
וְכָל הַמָּמוֹן שֶׁמַּרְוִיחִין שׁוֹלְחִים לְבֵיתָם לִנְשׁוֹתֵיהֶם כְּדֵי לַעֲשׂוֹת תַּכְלִית
וְאֵינָם מְפַזְּרִים הַמָּמוֹן בִּשְׁבִיל תַּאֲווֹתֵיהֶם [כְּמוֹ שֶׁנָּהֲגוּ מִקּדֶם]
כִּי עַכְשָׁו זאת הַתַּאֲוָה שֶׁל מָמוֹן וְהַנְהָגַת הָעוֹלָם גְּדוֹלָה יוֹתֵר מִתַּאֲוָה הַנַּ"ל
אות תעא
גַּם אַהֲבָתָם אֵינָהּ כְּלוּם
הַיְנוּ הָאַהֲבָה שֶׁיֵּשׁ בֵּין הָרְשָׁעִים וְקַלֵּי עוֹלָם אֵינָהּ כְּלוּם.
כִּי אֵינָהּ אַהֲבָה אֲמִתִּית
רַק כָּל אֶחָד מִתְכַּוֵּן לְטוֹבַת וְלַהֲנָאַת עַצְמוֹ
וְהַכּל בִּשְׁבִיל חֲנֻפָּה
וְכָל אֶחָד מִתְקַנֵּא בַּחֲבֵרוֹ.
אֲבָל הָאַהֲבָה שֶׁיֵּשׁ בֵּין הַכְּשֵׁרִים וְהַיְרֵאִים
בִּפְרָט הָאַהֲבָה שֶׁיֵּשׁ בֵּין הַצַּדִּיק וַאֲנָשָׁיו
זאת הָאַהֲבָה אֵין לְשַׁעֵר וְהִיא אַהֲבָה אֲמִתִּית
אַהֲבָה עַצְמִית בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ.
כִּי הַצַּדִּיק אוֹהֵב אֶת אֲנָשָׁיו בְּאַהֲבָה גְּדוֹלָה וְרַבָּה מְאד
וְחָפֵץ בְּטוֹבָתָם מְאד בֶּאֱמֶת.
אִם הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ הָיָה נוֹתֵן לָהֶם כָּל הַטּוֹב שֶׁבְּכָל הָעוֹלָמוֹת.
וְגַם בָּעוֹלָם הַזֶּה הוּא רוֹצֶה שֶׁיִּיטַב לָהֶם מְאד
אַף עַל פִּי שֶׁאֵין זֶה צרֶךְ גָּדוֹל בֶּאֱמֶת
כִּי הָעִקָּר הוּא טוֹבַת הָעוֹלָם הַבָּא הַנִּצְחִי
אַף עַל פִּי כֵן הוּא רוֹצֶה בְּטוֹבָתָם מְאד גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה
שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם כָּל טוּב, חֲצֵרוֹת מְצֻיָּרוֹת וְגִנּוֹת וְכַיּוֹצֵא
לְהַכְעִיס לְהָרְשָׁעִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כָּל זֶה.
מִכָּל שֶׁכֵּן אִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהֵם מִתְפַּלְּלִים בְּכַוָּנָה וְכַיּוֹצֵא
שֶׁיֵּשׁ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נַחַת מֵהֶם
בְּוַדַּאי הָיָה לוֹ תַּעֲנוּג וְנַחַת רוּחַ גָּדוֹל מְאד מִזֶּה.
וְכֵן גּדֶל הָאַהֲבָה שֶׁל אַנְשֵׁי הַצַּדִּיק לְהַצַּדִּיק הוּא גַּם כֵּן גְּדוֹלָה מְאד
כִּי הֵם גַּם כֵּן אוֹהֲבִים אוֹתוֹ מְאד אַהֲבָה אֲמִיתִּית.
וְהִנֵּה אֶצְלָם, הַיְנוּ אֵצֶל הַקַּלֵּי עוֹלָם וְהָרְשָׁעִים וְכֵן אֵצֶל אֻמּוֹת הָעוֹלָם
זֶה הוּא הָעִקָּר שֶׁיִּהְיֶה אַהֲבָה וְרֵעוּת
כִּי זֶה עִקָּר אֶצְלָם בָּעוֹלָם.
וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינָם זוֹכִים לָזֶה, כִּי אֵין לָהֶם אַהֲבָה אֲמִתִּית כְּלָל.
אֲבָל לְהַכְּשֵׁרִים וְהַיְרֵאִים הַזּוֹכִים לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיק אֲמִתִּי
יֵשׁ לָהֶם אַהֲבָה אֲמִתִּית וְכוּ'
אות תעב
הִזְהִיר אוֹתָנוּ מְאד לִבְלִי לְהַרְגִּיל עַצְמֵנוּ לְהַעֲלוֹת עֲשַׁן הַלּוּלְקֶי וּלְהָרִיחַ טַבָּק.
וְהֶאֱרִיךְ בְּשִׂיחָה זוֹ
וְאָמַר שֶׁרָאוּי לְאִישׁ כָּשֵׁר לִבְלִי לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ בָּזֶה
כִּי הֵם בִּיטּוּל תּוֹרָה וּתְפִילָּה בְּחִנָּם.
וְהוּא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ כְּלָל
וּלְעִנְיַן נְקִיּוּת אֵין מוֹעִיל עֲשַׁן הַלּוּלְקֶי כְּלָל.
בִּפְרָט מִי שֶׁכְּבָר רָגִיל בַּעֲשַׁן הַלּוּלְקֶי, שֶׁבְּוַדַּאי אֵין מוֹעִיל לוֹ כְּלָל
כִּי דָּבָר הָרָגִיל אֵינוֹ מוֹעִיל כְּלָל כַּיָּדוּעַ בְּחוּשׁ.
וּכְבָר מְבאָר [שִׂיחוֹת הָרַ"ו סִימָן ל] שֶׁאֵין צְרִיכִין לְבַלְבֵּל עַצְמוֹ בִּשְׁבִיל נְקִיּוּת, רַק בְּעֵת שֶׁנִּצְרָךְ לִנְקָבָיו מַמָּשׁ
וְחוּץ מִזֶּה אֵין צָרִיךְ לְהִסְתַּכֵּל עַל זֶה כְּלָל.
וְאָמַר עַל עַצְמוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ רָגִיל בָּזֶה לְהַעֲלוֹת עֲשַׁן הַלּוּלְקֶי
אַף עַל פִּי כֵן קדֶם הַתְּפִילָּה אֵינוֹ לוֹקֵחַ הַלּוּלְקֶי בְּיָדוֹ כְּלָל.
וּמִיָּמָיו לא הָיָה מַעֲלֶה עֲשַׁן הַלּוּלְקֶי קדֶם הַתְּפִילָּה.
וּלְהָרִיחַ טַבָּק אָמַר שֶׁזֶּה מַזִּיק וּמְבַטֵּל יוֹתֵר מֵעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא.
כִּי מִי שֶׁרָגִיל בָּזֶה אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת בְּלא זֶה אֲפִילּוּ שָׁעָה אַחַת
וְהִיא בִּלְבּוּל וּבִּיטּוּל גָּדוֹל מְאד בְּאֶמְצַע הַתּוֹרָה וְהַתְּפִילָּה
בִּפְרָט לִפְעָמִים כְּשֶׁאֵין לוֹ טַבָּק. כַּיָּדוּעַ לְמִי שֶׁרָגִיל בָּזֶה.
וְגַם קָשֶׁה לְהַשְׁלִיךְ אֶת עִנְיַן הַטַּבָּק מִי שֶׁנִּתְרַגֵּל בָּזֶה.
עַל כֵּן טוֹב וְנָכוֹן מְאד לִבְלִי לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ בְּעִנְיַן הַנְהָגוֹת אֵלּוּ שֶׁל הַטִּיטוּן וְהַטַּבָּק
שֶׁאֵינָם נִצְרָכִים כְּלָל, רַק מַזִּיקִים וּמְבַטְּלִים אֶת הָאָדָם מִתּוֹרָה וּתְפִילָּה וְכַיּוֹצֵא
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קי - לא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיך
...קי - לא ימוש ספר התורה הזה מפיך לא ימוש ספר התורה הזה מפיך כי התורה היא רוחניות ואשר זך וישר פעלו ושכלו רוחני יכול לתפס כל התורה כלה ולא ישכח דבר כי דבר רוחני אינו תופס מקום ויכולה התורה להתפשט ולשכן בשכלו אך מי שהוא מגשם דברי התורה ועושה ממנה ממשות אזי יש לה שעור וקצבה כמה הוא יכול לתפס בשכלו ולא יותר ואם ירצה להשיג יותר, אזי ידחה מה שכבר נכנס בשכלו כדרך כל דבר גשמי אם הוא כבר מלא, אם ימלאנו יותר, ידחה מה שהיה בו כבר וזהו: "לא ימוש ספר התורה": "וימש...
בעל תפילה - 10 כתות
...כתות שאלה: breslev.eip.co.il/?key=59 - סיפורי מעשיות - מעשה יב - מבעל תפילה מכל ה 10 כתות, יש רק כת אחת שרבי נחמן מברסלב טרח לנמק מדוע הם טעו. מהי הכת הזאת? ומדוע בעצם בנו טרח לנמק מדוע הם טעו? ומדוע באמת הם טעו? תשובה: הכת היחידה שבה רבי נחמן מברסלב טרח לבאר מדוע הם טעו, היא הכת של השמחה. כי באמת השמחה היא דבר גדול מאוד. ובסופו של דבר השכר הסופי הוא השמחה. כי אם יש שמחה לא חסר דבר ואם אין שמחה אין שום דבר. ואם כן, לכאורה הכת של השמחה השיגו את התכלית...
הר של אש - מעשה מבעל תפילה
...רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=59 - סיפורי מעשיות - מעשה יב - מבעל תפילה והודיע המלך להגבור המלך זה השי"ת. והגיבור היינו מידת הדין והיראות הנפולות שיש לאדם שהוא צריך להתגבר עליהן. היות שבדרך, שהוא עולה אל החרב הנ"ל הדרך שעולה אל החרב, היינו הדרך להשיג את השכל הנקנה שבו נמתקת היראה של מידת הגבורה והדין. דהיינו השגת האין סוף. כי רק שם כל הדינים נמתקים בשורשם... יש דרך מן הצד היינו צורת מחשבה לא מקובלת, כי הוא שכל מאוד גדול שהוא השכל הנקנה והוא...
שיחות הר"ן - אות עז
...מלא מחלוקות הן בין אמות העולם וכן בכל עיר ועיר וכן בכל בית ובית בין השכנים ובין כל אחד עם אשתו ובני ביתו ומשרתיו ובניו ואין מי שישים על לבו התכלית שבכל יום ויום האדם מת כי היום שעבר לא יהיה עוד ובכל יום הוא מתקרב למיתה ודע שהכל אחד שהמחלקת שבפרטיות בין איש וביתו וכיוצא כנ"ל הוא גם כן ממש המחלקת שבין המלכים והאמות כי כל אחד מאנשי ביתו הוא בחינת אמה מיחדת והם מתגרין זה עם זה כמו שיש מלחמות בין האמות וגם אפשר להכיר כל אחד מאיזה בחינה של אמה הוא כי ידוע...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצח - כְּשֶׁאֶחָד צוֹעֵק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצח - כשאחד צועק להשם יתברך כשאחד צועק להשם יתברך אומרים לו לסע כמו שכתוב: "מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו"....
שיחות הר"ן - אות נח
שיחות הר"ן - אות נח כשחושבין תורה צריך להיות חושב הדבר תורה שרוצה לחדש בה לחשב ולחזר במחשבתו אותו הפסוק או אותו הענין כמה וכמה פעמים הרבה מאד ולהיות נוקש ודופק על הפתח עד שיפתחו לו. יש דבר שפורח במחשבה כמו זריקה ואחר כך פורח מהמחשבה וצריך שיהיה לזה בריה ואיש חיל כנזכר לעיל לרדף ולרוץ אחריה להשיגה...
שיחות הר"ן - אות רכה - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...- להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה רבנו, זכרונו לברכה, כשהיה באומאן שאל אותו אחד אם אפשר לידע חכמת הקבלה בלי תעניתים ומקואות כי אחד אמר שאי אפשר לידע הקבלה כי אם וכו' השיב: אפשר לידע החכמה בלא הנ"ל כי הוא חכמה וכו' ואמר אז שמה שקשה להבין ספר ה"עץ חיים וכו' הוא מחמת שלא נכתב כסדר ואמר שבמקום שחכמת הפילוסופיא מסתימת שם מתחיל [חכמת האמת שהוא] חכמת הקבלה [פרוש כי הפילוסופים לא חקרו כי אם עד הגלגלים ומשם ולמעלה אין יודעים מאומה וגם בהחכמות שמהגלגלים ולמטה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קטז - הַנּוֹתֵן צְדָקָה נִצּוֹל מֵעֲבֵרוֹת
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קטז - הנותן צדקה נצול מעברות הנותן צדקה נצול מעברות כי 'כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים' 'וכל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו' וכיון שמרחמין עליו, בהכרח נותנין לו דעת ואזי נצול מלבוא לידי עברה כי 'אין אדם עובר עברה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות' אבל כשיש לו דעה נצול מעברות...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קעד - כְּשֶׁהַדִּינִין, חַס וְשָׁלוֹם, גּוֹבְרִים עַל הָאָדָם
...חס ושלום, גוברים על האדם כשהדינין, חס ושלום, גוברים על האדם אין להמתפלל עבורו להזכיר שמו שלא יתגברו הדינין, חס ושלום וכמו דאיתא שנח לא קרא לו אביו שם בעת לדתו משום שהיה אז העולם בדינין ועל כן לא רצה אביו לתן לו שם כי על ידי השם יהיה נכר ומסים בין המקטרגים ויוכלו הדינים להתגבר עליו וזהו כשהתפלל משה רבנו, עליו השלום, על מרים לא הזכיר שמה רק אמר סתם "אל נא רפא נא לה" כי מחמת שהיו הדינין גוברים עליה לא רצה להזכיר שמה בפרוש כנ"ל ואף על פי כן העלים שמה...
שיחות הר"ן - אות רה - גדולות נוראות השגתו
...אליו והוציא חתיכת ניר בידו והיה כתוב עליו בכתיבת ידו הקדוש ואחזו בידו וענה ואמר: כמה תורות כתבות על חתיכת ניר הזה ואמר שיש כמה וכמה עולמות שהם נזונין ויש להם חיות מהעשן של התורה שלו ונטל הניר ושרפו אצל הנר ואמר שיש כמה וכמה תורות שעדין לא באו אפילו לתוך תמונת אותיות ועל כן הוא חדוש נפלא כשזוכין להוריד אלו התורות להכניסם על כל פנים לתוך תמונות אותיות [כלומר אבל עדין אין העולם כדאי שיכנסו לתוך העולם רק שזהו גם כן חדוש גדול כשבאו על כל פנים לתוך תמונות...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0742 שניות - עכשיו 19_03_2024 השעה 11:08:38 - wesi2