ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - תסו - עבודת השם
אות תסו ליל שבת חזון תקס"ט, שספרו לפניו מגדל הצרות וממיתות משנות שמתו בני אדם באוסטרהא רחמנא לצלן בשעת השרפה שהיתה שם בערב שבת קדש העבר. אמר, לא אחד שסובל צרות קשות על ידי הנגון. הינו הנגון שמסימין בסוף "ונתנה תקף" שקדם מנגנין בנגון הידוע מי ינוח ומי ינוע ומסימין בנגון מי ישפל ומי ירום ואחר כך מסימין בנגון לבד בלי תבות קדם שמתחילין ותשובה ותפילה וצדקה. כידוע להעולם. ואותו הנגון הנמשך אחר הסיום ומי ירום הוא מורה גם כן על איזה גזרות חס ושלום. כי בתחלה הוא מפרש בפרוש כמה גזרות, מי ינוח מי ישפל ואומרם בנגון הידוע ואחר כך נמשך הנגון לבד בלי תבות כמסים ברמז השאר בנגון לבד בלי תבות בפרוש ומזה הנגון באים גזרות חס ושלום שאינם מפרשים בפרוש בפיוט ונתנה תקף רק החזן מרמזן בנגון לבד כנ"ל. והענין מבאר לבקי בנגונים של ימים הנוראים אות תסז פעם אחת היה משיח בענין התפילות של ימים הנוראים. אמר שבתחלה הבעל תפילה מתחיל המלך ואזי הוא הולך מקדם והעולם הולכים אחריו. כי הוא אומר תחלה, והעולם אומרים אחריו וכן מתנהג עוד להלן יותר. ואחר כך הוא מסתכל בעצמו מי אנכי לילך ולהקדים לפני העולם ועל כן אחר כך הוא מתנהג להפך שהעולם אומרים תחלה ואחר כך הבעל תפילה כגון מלך עליון אמיץ המנשא, וכן אתה הוא אל קינו בשמים ובארץ. וכן ונתנה תקף וכן בכל התפילות שבכלם העולם אומרים הפיוטים והחרוזים קדם להבעל תפילה והבעל תפילה אחריהם. ובתחלה היה להפך כי הוא מסתכל בעצמו וכו' כנ"ל אות תסח ענה ואמר זאת הוא קנאה גדולה בודאי שיש צדיק גדול שעוסק בעבודת השם ביגיעות ועבודות גדולות כמה שנים בגוף ונפש ולא ינוח כלל מעבודתו יתברך וסובל כמה צרות ויסורים ואחר כך בא רך בשנים והשיג במעט זמן כל ההשגה והמדרגה שזכה הצדיק הנ"ל שעבד כמה שנים. וכמו שמצינו במדרש (קהלת רבה פרשה ה) שרבי בון עבד לשל שים [עשרים ושמונה] שנה מה שעבד תנא אחר בכמה שנים. [ואין אני יודע כונת הדברים. כי מקדם אמר שבודאי אי אפשר שיהיה פתאום נעשה צדיק גדול בלי יגיעות וטרחות ועבודות, אף על פי שהוא בן צדיק ובן גדולים. וספר משל נאה על מפרסם אחד רך בשנים שנתפרסם פתאום ובודאי לא כל הרוצה לטל את השם יטל. המשל היה מענין האיש שנתגדל בוואליחאי אצל היעדניראל שגדלו פתאום, וכונתו היה להכעיס להאחרים שהיה להם גדלה יתרה וכו'] אות תסט בענין מה שהיו משיחים לפניו מאלמן אחד קדם פסח אמר שגם פרעה היה אלמן כי נשאר לבדו בלא החיל, כי אחד מהם לא נותר והבנו מדבריו שגלה לנו רמז כי א'חד מ'הם ל'א נ'ותר ראשי תבות אלמ"ו. והדברים סתומים אות תע אמר, עכשו התאוה של ממון והנהגות העולם הינו התאוה שיהיה לו ממון ועשירות, וינהיג העולם בכבוד זאת התאוה היא גדולה עכשו מתאוות ניאוף. וזה שאנו רואין בחוש, שגם הקלי עולם, כגון העוסקין [תווך] שקורין [סוכנים] וכיוצא עושים לעצמם גם כן תכלית מן הממון וכל הממון שמרויחין שולחים לביתם לנשותיהם כדי לעשות תכלית ואינם מפזרים הממון בשביל תאוותיהם [כמו שנהגו מקדם] כי עכשו זאת התאוה של ממון והנהגת העולם גדולה יותר מתאוה הנ"ל אות תעא גם אהבתם אינה כלום הינו האהבה שיש בין הרשעים וקלי עולם אינה כלום. כי אינה אהבה אמתית רק כל אחד מתכון לטובת ולהנאת עצמו והכל בשביל חנפה וכל אחד מתקנא בחברו. אבל האהבה שיש בין הכשרים והיראים בפרט האהבה שיש בין הצדיק ואנשיו זאת האהבה אין לשער והיא אהבה אמתית אהבה עצמית באמת לאמתו. כי הצדיק אוהב את אנשיו באהבה גדולה ורבה מאד וחפץ בטובתם מאד באמת. אם היה אפשר לו היה נותן להם כל הטוב שבכל העולמות. וגם בעולם הזה הוא רוצה שייטב להם מאד אף על פי שאין זה צרך גדול באמת כי העקר הוא טובת העולם הבא הנצחי אף על פי כן הוא רוצה בטובתם מאד גם בעולם הזה שיהיה להם כל טוב, חצרות מצירות וגנות וכיוצא להכעיס להרשעים שיש להם כל זה. מכל שכן אם היה יודע שהם מתפללים בכונה וכיוצא שיש להשם יתברך נחת מהם בודאי היה לו תענוג ונחת רוח גדול מאד מזה. וכן גדל האהבה של אנשי הצדיק להצדיק הוא גם כן גדולה מאד כי הם גם כן אוהבים אותו מאד אהבה אמיתית. והנה אצלם, הינו אצל הקלי עולם והרשעים וכן אצל אמות העולם זה הוא העקר שיהיה אהבה ורעות כי זה עקר אצלם בעולם. ואף על פי כן אינם זוכים לזה, כי אין להם אהבה אמתית כלל. אבל להכשרים והיראים הזוכים להתקרב לצדיק אמתי יש להם אהבה אמתית וכו' אות תעב הזהיר אותנו מאד לבלי להרגיל עצמנו להעלות עשן הלולקי ולהריח טבק. והאריך בשיחה זו ואמר שראוי לאיש כשר לבלי להרגיל עצמו בזה כי הם ביטול תורה ותפילה בחנם. והוא דבר שאינו נצרך כלל ולענין נקיות אין מועיל עשן הלולקי כלל. בפרט מי שכבר רגיל בעשן הלולקי, שבודאי אין מועיל לו כלל כי דבר הרגיל אינו מועיל כלל כידוע בחוש. וכבר מבאר [שיחות הר"ו סימן ל] שאין צריכין לבלבל עצמו בשביל נקיות, רק בעת שנצרך לנקביו ממש וחוץ מזה אין צריך להסתכל על זה כלל. ואמר על עצמו אף על פי שהוא בעצמו רגיל בזה להעלות עשן הלולקי אף על פי כן קדם התפילה אינו לוקח הלולקי בידו כלל. ומימיו לא היה מעלה עשן הלולקי קדם התפילה. ולהריח טבק אמר שזה מזיק ומבטל יותר מעבודת הבורא. כי מי שרגיל בזה אינו יכול להיות בלא זה אפילו שעה אחת והיא בלבול וביטול גדול מאד באמצע התורה והתפילה בפרט לפעמים כשאין לו טבק. כידוע למי שרגיל בזה. וגם קשה להשליך את ענין הטבק מי שנתרגל בזה. על כן טוב ונכון מאד לבלי להרגיל עצמו בענין הנהגות אלו של הטיטון והטבק שאינם נצרכים כלל, רק מזיקים ומבטלים את האדם מתורה ותפילה וכיוצא
אות תסו

לֵיל שַׁבַּת חֲזוֹן תקס"ט, שֶׁסִּפְּרוּ לְפָנָיו מִגּדֶל הַצָּרוֹת וּמִמִּיתוֹת מְשֻׁנּוֹת שֶׁמֵּתוּ בְּנֵי אָדָם בְּאוֹסְטְרָהָא רַחֲמָנָא לִצְלַן בִּשְׁעַת הַשְּׂרֵפָה שֶׁהָיְתָה שָׁם בְּעֶרֶב שַׁבַּת קדֶשׁ הֶעָבַר.

אָמַר, לא אֶחָד שֶׁסּוֹבֵל צָרוֹת קָשׁוֹת עַל יְדֵי הַנִּגּוּן.

הַיְנוּ הַנִּגּוּן שֶׁמְּסַיְּמִין בְּסוֹף "וּנְתַנֶּה תּקֶף" שֶׁקּדֶם מְנַגְּנִין בַּנִּגּוּן הַיָּדוּעַ מִי יָנוּחַ וּמִי יָנוּעַ וּמְסַיְּמִין בְּנִגּוּן מִי יִשָּׁפֵל וּמִי יָרוּם

וְאַחַר כָּךְ מְסַיְּמִין בְּנִגּוּן לְבַד בְּלִי תֵּבוֹת

קדֶם שֶׁמַּתְחִילִין וּתְשׁוּבָה וּתְפִילָּה וּצְדָקָה. כַּיָּדוּעַ לְהָעוֹלָם.

וְאוֹתוֹ הַנִּגּוּן הַנִּמְשָׁךְ אַחַר הַסִּיּוּם וּמִי יָרוּם

הוּא מוֹרֶה גַּם כֵּן עַל אֵיזֶה גְּזֵרוֹת חַס וְשָׁלוֹם.

כִּי בַּתְּחִלָּה הוּא מְפָרֵשׁ בְּפֵרוּשׁ כַּמָּה גְּזֵרוֹת, מִי יָנוּחַ מִי יִשָּׁפֵל וְאוֹמְרָם בַּנִּגּוּן הַיָּדוּעַ

וְאַחַר כָּךְ נִמְשָׁךְ הַנִּגּוּן לְבַד בְּלִי תֵּבוֹת כִּמְסַיֵּם בְּרֶמֶז הַשְּׁאָר בְּנִגּוּן לְבַד בְּלִי תֵּבוֹת בְּפֵרוּשׁ

וּמִזֶּה הַנִּגּוּן בָּאִים גְּזֵרוֹת חַס וְשָׁלוֹם שֶׁאֵינָם מְפרָשִׁים בְּפֵרוּשׁ בְּפִיּוּט וּנְתַנֶּה תּקֶף רַק הַחַזָּן מְרַמְּזָן בְּנִגּוּן לְבַד כַּנַּ"ל.

וְהָעִנְיָן מְבאָר לַבָּקִי בְּנִגּוּנִים שֶׁל יָמִים הַנּוֹרָאִים

אות תסז

פַּעַם אַחַת הָיָה מֵשִׂיחַ בְּעִנְיַן הַתְּפִילּוֹת שֶׁל יָמִים הַנּוֹרָאִים.

אָמַר שֶׁבִּתְחִלָּה הַבַּעַל תְּפִילָּה מַתְחִיל הַמֶּלֶךְ

וַאֲזַי הוּא הוֹלֵךְ מִקּדֶם וְהָעוֹלָם הוֹלְכִים אַחֲרָיו.

כִּי הוּא אוֹמֵר תְּחִלָּה, וְהָעוֹלָם אוֹמְרִים אַחֲרָיו וְכֵן מִתְנַהֵג עוֹד לְהַלָּן יוֹתֵר.

וְאַחַר כָּךְ הוּא מִסְתַּכֵּל בְּעַצְמוֹ מִי אָנכִי לֵילֵךְ וּלְהַקְדִּים לִפְנֵי הָעוֹלָם

וְעַל כֵּן אַחַר כָּךְ הוּא מִתְנַהֵג לְהֶפֶךְ

שֶׁהָעוֹלָם אוֹמְרִים תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הַבַּעַל תְּפִילָּה

כְּגוֹן מֶלֶךְ עֶלְיוֹן אַמִּיץ הַמְנֻשָּׂא, וְכֵן אַתָּה הוּא אֱל קֵינוּ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ.

וְכֵן וּנְתַנֶּה תּקֶף וְכֵן בְּכָל הַתְּפִילּוֹת

שֶׁבְּכֻלָּם הָעוֹלָם אוֹמְרִים הַפִּיּוּטִים וְהַחֲרוּזִים קדֶם לְהַבַּעַל תְּפִילָּה וְהַבַּעַל תְּפִילָּה אַחֲרֵיהֶם.

וּבִתְחִלָּה הָיָה לְהֶפֶךְ כִּי הוּא מִסְתַּכֵּל בְּעַצְמוֹ וְכוּ' כַּנַּ"ל

אות תסח

עָנָה וְאָמַר זאת הוּא קִנְאָה גְּדוֹלָה בְּוַדַּאי

שֶׁיֵּשׁ צַדִּיק גָּדוֹל שֶׁעוֹסֵק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בִּיגִיעוֹת וַעֲבוֹדוֹת גְּדוֹלוֹת כַּמָּה שָׁנִים בְּגוּף וָנֶפֶשׁ

וְלא יָנוּחַ כְּלָל מֵעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ וְסוֹבֵל כַּמָּה צָרוֹת וְיִסּוּרִים

וְאַחַר כָּךְ בָּא רַךְ בְּשָׁנִים

וְהִשִּׂיג בִּמְעַט זְמַן כָּל הַהַשָּׂגָה וְהַמַּדְרֵגָה שֶׁזָּכָה הַצַּדִּיק הַנַּ"ל שֶׁעָבַד כַּמָּה שָׁנִים.

וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ שֶׁרַבִּי בּוּן עָבָד לְשְׁל שִׁים [עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה] שָׁנָה מַה שֶּׁעָבַד תַּנָּא אַחֵר בְּכַמָּה שָׁנִים.

[וְאֵין אֲנִי יוֹדֵעַ כַּוָּנַת הַדְּבָרִים.

כִּי מִקּדֶם אָמַר שֶׁבְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה פִּתְאוֹם נַּעֲשֶׂה צַדִּיק גָּדוֹל בְּלִי יְגִיעוֹת וּטְרָחוֹת וַעֲבוֹדוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בֶּן צַדִּיק וּבֶן גְּדוֹלִים.

וְסִפֵּר מָשָׁל נָאֶה עַל מְפֻרְסָם אֶחָד רַךְ בְּשָׁנִים שֶׁנִּתְפַּרְסֵם פִּתְאוֹם

וּבְוַדַּאי לא כָּל הָרוֹצֶה לִטּל אֶת הַשֵּׁם יִטּל.

הַמָּשָׁל הָיָה מֵעִנְיַן הָאִישׁ שֶׁנִּתְגַּדֵּל בְּוָואלִיחַאי אֵצֶל הַיֶּעדְנִירַאל שֶׁגִּדְּלוֹ פִּתְאוֹם, וְכַוָּנָתוֹ הָיָה לְהַכְעִיס לְהָאֲחֵרִים שֶׁהָיָה לָהֶם גְּדֻלָּה יְתֵרָה וְכוּ']

אות תסט

בְּעִנְיַן מַה שֶּׁהָיוּ מְשִׂיחִים לְפָנָיו מֵאַלְמָן אֶחָד קדֶם פֶּסַח

אָמַר שֶׁגַּם פַּרְעה הָיָה אַלְמָן

כִּי נִשְׁאַר לְבַדּוֹ בְּלא הַחַיִל, כִּי אֶחָד מֵהֶם לא נוֹתָר

וְהֵבַנּוּ מִדְּבָרָיו שֶׁגִּלָּה לָנוּ רֶמֶז

כִּי אֶ'חָד מֵ'הֶם ל'א נ'וֹתָר רָאשֵׁי תֵבוֹת אַלְמָ"ו.

וְהַדְּבָרִים סְתוּמִים

אות תע

אָמַר, עַכְשָׁו הַתַּאֲוָה שֶׁל מָמוֹן וְהַנְהָגוֹת הָעוֹלָם

הַיְנוּ הַתַּאֲוָה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָמוֹן וַעֲשִׁירוּת, וְיַנְהִיג הָעוֹלָם בְּכָבוֹד

זאת הַתַּאֲוָה הִיא גְּדוֹלָה עַכְשָׁו מִתַּאֲוָות נִיאוּף.

וְזֶה שֶׁאָנוּ רוֹאִין בְּחוּשׁ, שֶׁגַּם הַקַּלֵי עוֹלָם, כְּגוֹן הָעוֹסְקִין [תִּוּוּךְ] שֶׁקּוֹרִין [סוֹכְנִים] וְכַיּוֹצֵא

עוֹשִׂים לְעַצְמָם גַּם כֵּן תַּכְלִית מִן הַמָּמוֹן

וְכָל הַמָּמוֹן שֶׁמַּרְוִיחִין שׁוֹלְחִים לְבֵיתָם לִנְשׁוֹתֵיהֶם כְּדֵי לַעֲשׂוֹת תַּכְלִית

וְאֵינָם מְפַזְּרִים הַמָּמוֹן בִּשְׁבִיל תַּאֲווֹתֵיהֶם [כְּמוֹ שֶׁנָּהֲגוּ מִקּדֶם]

כִּי עַכְשָׁו זאת הַתַּאֲוָה שֶׁל מָמוֹן וְהַנְהָגַת הָעוֹלָם גְּדוֹלָה יוֹתֵר מִתַּאֲוָה הַנַּ"ל

אות תעא

גַּם אַהֲבָתָם אֵינָהּ כְּלוּם

הַיְנוּ הָאַהֲבָה שֶׁיֵּשׁ בֵּין הָרְשָׁעִים וְקַלֵּי עוֹלָם אֵינָהּ כְּלוּם.

כִּי אֵינָהּ אַהֲבָה אֲמִתִּית

רַק כָּל אֶחָד מִתְכַּוֵּן לְטוֹבַת וְלַהֲנָאַת עַצְמוֹ

וְהַכּל בִּשְׁבִיל חֲנֻפָּה

וְכָל אֶחָד מִתְקַנֵּא בַּחֲבֵרוֹ.

אֲבָל הָאַהֲבָה שֶׁיֵּשׁ בֵּין הַכְּשֵׁרִים וְהַיְרֵאִים

בִּפְרָט הָאַהֲבָה שֶׁיֵּשׁ בֵּין הַצַּדִּיק וַאֲנָשָׁיו

זאת הָאַהֲבָה אֵין לְשַׁעֵר וְהִיא אַהֲבָה אֲמִתִּית

אַהֲבָה עַצְמִית בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ.

כִּי הַצַּדִּיק אוֹהֵב אֶת אֲנָשָׁיו בְּאַהֲבָה גְּדוֹלָה וְרַבָּה מְאד

וְחָפֵץ בְּטוֹבָתָם מְאד בֶּאֱמֶת.

אִם הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ הָיָה נוֹתֵן לָהֶם כָּל הַטּוֹב שֶׁבְּכָל הָעוֹלָמוֹת.

וְגַם בָּעוֹלָם הַזֶּה הוּא רוֹצֶה שֶׁיִּיטַב לָהֶם מְאד

אַף עַל פִּי שֶׁאֵין זֶה צרֶךְ גָּדוֹל בֶּאֱמֶת

כִּי הָעִקָּר הוּא טוֹבַת הָעוֹלָם הַבָּא הַנִּצְחִי

אַף עַל פִּי כֵן הוּא רוֹצֶה בְּטוֹבָתָם מְאד גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה

שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם כָּל טוּב, חֲצֵרוֹת מְצֻיָּרוֹת וְגִנּוֹת וְכַיּוֹצֵא

לְהַכְעִיס לְהָרְשָׁעִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כָּל זֶה.

מִכָּל שֶׁכֵּן אִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהֵם מִתְפַּלְּלִים בְּכַוָּנָה וְכַיּוֹצֵא

שֶׁיֵּשׁ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נַחַת מֵהֶם

בְּוַדַּאי הָיָה לוֹ תַּעֲנוּג וְנַחַת רוּחַ גָּדוֹל מְאד מִזֶּה.

וְכֵן גּדֶל הָאַהֲבָה שֶׁל אַנְשֵׁי הַצַּדִּיק לְהַצַּדִּיק הוּא גַּם כֵּן גְּדוֹלָה מְאד

כִּי הֵם גַּם כֵּן אוֹהֲבִים אוֹתוֹ מְאד אַהֲבָה אֲמִיתִּית.

וְהִנֵּה אֶצְלָם, הַיְנוּ אֵצֶל הַקַּלֵּי עוֹלָם וְהָרְשָׁעִים וְכֵן אֵצֶל אֻמּוֹת הָעוֹלָם

זֶה הוּא הָעִקָּר שֶׁיִּהְיֶה אַהֲבָה וְרֵעוּת

כִּי זֶה עִקָּר אֶצְלָם בָּעוֹלָם.

וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינָם זוֹכִים לָזֶה, כִּי אֵין לָהֶם אַהֲבָה אֲמִתִּית כְּלָל.

אֲבָל לְהַכְּשֵׁרִים וְהַיְרֵאִים הַזּוֹכִים לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיק אֲמִתִּי

יֵשׁ לָהֶם אַהֲבָה אֲמִתִּית וְכוּ'

אות תעב

הִזְהִיר אוֹתָנוּ מְאד לִבְלִי לְהַרְגִּיל עַצְמֵנוּ לְהַעֲלוֹת עֲשַׁן הַלּוּלְקֶי וּלְהָרִיחַ טַבָּק.

וְהֶאֱרִיךְ בְּשִׂיחָה זוֹ

וְאָמַר שֶׁרָאוּי לְאִישׁ כָּשֵׁר לִבְלִי לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ בָּזֶה

כִּי הֵם בִּיטּוּל תּוֹרָה וּתְפִילָּה בְּחִנָּם.

וְהוּא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ כְּלָל

וּלְעִנְיַן נְקִיּוּת אֵין מוֹעִיל עֲשַׁן הַלּוּלְקֶי כְּלָל.

בִּפְרָט מִי שֶׁכְּבָר רָגִיל בַּעֲשַׁן הַלּוּלְקֶי, שֶׁבְּוַדַּאי אֵין מוֹעִיל לוֹ כְּלָל

כִּי דָּבָר הָרָגִיל אֵינוֹ מוֹעִיל כְּלָל כַּיָּדוּעַ בְּחוּשׁ.

וּכְבָר מְבאָר [שִׂיחוֹת הָרַ"ו סִימָן ל] שֶׁאֵין צְרִיכִין לְבַלְבֵּל עַצְמוֹ בִּשְׁבִיל נְקִיּוּת, רַק בְּעֵת שֶׁנִּצְרָךְ לִנְקָבָיו מַמָּשׁ

וְחוּץ מִזֶּה אֵין צָרִיךְ לְהִסְתַּכֵּל עַל זֶה כְּלָל.

וְאָמַר עַל עַצְמוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ רָגִיל בָּזֶה לְהַעֲלוֹת עֲשַׁן הַלּוּלְקֶי

אַף עַל פִּי כֵן קדֶם הַתְּפִילָּה אֵינוֹ לוֹקֵחַ הַלּוּלְקֶי בְּיָדוֹ כְּלָל.

וּמִיָּמָיו לא הָיָה מַעֲלֶה עֲשַׁן הַלּוּלְקֶי קדֶם הַתְּפִילָּה.

וּלְהָרִיחַ טַבָּק אָמַר שֶׁזֶּה מַזִּיק וּמְבַטֵּל יוֹתֵר מֵעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא.

כִּי מִי שֶׁרָגִיל בָּזֶה אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת בְּלא זֶה אֲפִילּוּ שָׁעָה אַחַת

וְהִיא בִּלְבּוּל וּבִּיטּוּל גָּדוֹל מְאד בְּאֶמְצַע הַתּוֹרָה וְהַתְּפִילָּה

בִּפְרָט לִפְעָמִים כְּשֶׁאֵין לוֹ טַבָּק. כַּיָּדוּעַ לְמִי שֶׁרָגִיל בָּזֶה.

וְגַם קָשֶׁה לְהַשְׁלִיךְ אֶת עִנְיַן הַטַּבָּק מִי שֶׁנִּתְרַגֵּל בָּזֶה.

עַל כֵּן טוֹב וְנָכוֹן מְאד לִבְלִי לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ בְּעִנְיַן הַנְהָגוֹת אֵלּוּ שֶׁל הַטִּיטוּן וְהַטַּבָּק

שֶׁאֵינָם נִצְרָכִים כְּלָל, רַק מַזִּיקִים וּמְבַטְּלִים אֶת הָאָדָם מִתּוֹרָה וּתְפִילָּה וְכַיּוֹצֵא
שבחי הר"ן - אות ג
שבחי הר"ן - אות ג אחר כך נתגדל יותר וכשנעשה בר מצוה קרא אותו דודו הרב הקדוש מורנו הרב אפרים זכר צדיק לברכה אב בית דין דקהלת קדש סידילקוב ואמר לו הפסוק: "אני היום ילדתיך" [כי זה נאמר על היום שהאדם נעשה בר מצוה כמובא בספרים] ואמר לו קצת מעט דברי מוסר והיה יקר בעיניו מאד מאד: "כמוצא שלל רב" אחר כך נכנס לחפה ותכף ביציאתו מן החפה היה מתלהב מאד ומתגעגע מאד לעבודת השם יתברך ונכנס בעבודת השם מיום אל יום
שיחות הר"ן - אות סד
...סד מן התנשאות וגדלה אין ראיה כלל כי ההתנשאות הוא דבר בפני עצמו לפעמים עושים דבר שעל ידי זה זוכין לגדלה והתנשאות וכיון שעלה לא ירד ומצינו במלכי ישראל שבשביל דבר אחד זכו למלוכה עד דור רביעי כמו שכתוב: "בני רבעים ישבו לך על כסא ישראל" ודבר זה באמת קשה להבין על כל פנים זה הדור רביעי מכרח שיפסק אצלו הגדלה והמלוכה ואפילו אם יעשה דבר זה שעשה זקנו ויותר ויותר מזה לא יועיל מחמת שנגזר כבר שאצלו יפסק המלוכה והוא צריך לסבל ענש אבותיו נמצא שהוא פליאה נשגבה מאד כי אבותיו זכו על ידי דבר זה לבד למלוכה עד דור רביעי...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כו
...סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כו ובנסיעתם מגלץ לביתם נסעו דרך קהלת קדש יאס והיה שם עפוש גדול והיה להם יסורים גדולים בכל עיר ועיר ובכל כפר וכפר וגם היה קשה לעבר הגרעניץ [הגבול] מחמת זה כי אז לא הועיל אפילו עמידת קאראן טאן [מחנה הסגר שלתוכו מכנסים הבאים מחוץ לארץ למניעת מחלות] מחמת זה ממקומות כאלה והשם יתברך היה בעזרם ונצולו מהכל מדבר וחרב ורעב וצמאון ושבי דכלהו הוו בהו ובחסד השם נמלטו מכלם ובאו לביתם בשלום 'שלום בגופו שלום בממונו שלום בתורתו' כי זכה להשגה נפלאה בארץ ישראל גבהה ועצומה מאד עד אין...
מחלוקות שבין החכמים ותאוות ממון
...שבין החכמים ותאוות ממון כאן breslev.eip.co.il/?key=570 - חיי מוהר"ן - תכו - דברי צחות שלו רבי נחמן מברסלב מביא, שאם לתלמידי החכמים לא הייתה תאוות ממון, לא היו ביניהם מחלוקות. מדוע דווקא תאוות ממון? מה הקשר שבין שורש הממון לבין המחלוקות? רמז: ממון הוא בחינת הקדמות / חוכמות חיצוניות - איפה מובא בליקוטי מוהר"ן? כאן breslev.eip.co.il/?key=335 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סד - ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה מוסבר שהכרחי שיהיו מחלוקות בין חכמים, בשביל בריאת העולם. מה הקשר שבין הדברים, וכיצד הם מסתדרים? * כי...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עז - דַּע, שֶׁכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, צָרִיך שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֵיזֶה צַעַר בְּכָל יוֹם
...שכל אחד מישראל, צריך שיהיה לו איזה צער בכל יום דע, שכל אחד מישראל, אפילו צדיק גדול צריך שיהיה לו איזה צער בכל יום וגם מי שדעתו יותר גדולה, צערו גדול ביותר בבחינת: "יוסיף דעת יוסיף מכאוב" וההמתקה הוא על ידי אכילה בקדשה וביראת שמים הינו, שעל ידי אכילה בקדשה על ידי זה נעשה המתקה, שלא יתגבר הצער ביותר חס ושלום וגם שלא יהיה נשתלשל מן הצער, חס ושלום השתלשלות אל הסטרא אחרא, שהיא דין קשה, חס ושלום ועל ידי זה, הינו על ידי אכילה בקדשה שעל ידי זה נעשה ההמתקה כנ"ל על ידי זה נעשה הפה בבחינת קומת אדם בבחינת:...
ספר המידות - ארץ ישראל
...א. על ידי ישיבת ארץ ישראל משיגין השגחת השם יתברך על העולם. ב. לפי החדוש שאדם מחדש בתורה, כן נמשך לו הארה מקדשת ארץ ישראל. ג. על ידי השתוקקות שאדם משתוקק לביאת ארץ ישראל, על ידי זה נשפע פרנסה גדולה. ד. מי שהוא מפרנס את הרבים, על ידי זה ממשיך הברכה מארץ ישראל לחוץ לארץ. ה. מי שמשתוקק לארץ ישראל, על ידי זה מעורר השתוקקות אצל אביו ואמו, הינו נשמותיהם, ובאים לארץ ישראל, והקדוש ברוך הוא בא עמם ומצפים ומשתוקקים אליו. ו. על ידי הממון שנותן לעניי ארץ ישראל, על ידי זה ממונו נתקים בידו. ז. מי שיודע מארץ ישראל...
חיי מוהר"ן - קנב - נסיעתו לנאווריטש, לזאסלאב, לדובנא ולבראד
...לנאווריטש, לזאסלאב, לדובנא ולבראד אות קנב בשנת תקס"ו הנ"ל כשהתחיל לדבר עמי מענין תקון הנשמות שהוא עוסק שהוא ענין בעל השדה וכו' כנ"ל אז אמר לי בזלאטיפאליע נודע לי קצת מזה. שאז התחיל לידע קצת מענין זה של הבעל השדה. והמובן מדבריו שאז התחיל לידע והעקר יודע עכשו ואמר שרבי שמעון בר יוחאי רמז מעט מזה בזוהר הקדוש והמובן היה שכמו שהוא יודע עכשו בענין זה של הבעל השדה לא ידע עדין שום וכו' אות קנג בשנת תקס"ז הנ"ל קדם פורים נסע מפה ברסלב ולא נודע לשום אדם שום פרוש על פי פשוט על אותה הנסיעה. ונסע אז לנאווריטש...
להאמין בצדיק עם דעת
...- ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנה - כשהאדם הוא מאמין בהצדיק בלי שום דעת כשהאדם הוא מאמין בהצדיק בלי שום דעת אפשר לו לפל מהאמונה כי מאמונה לבד אפשר לפל אבל אם יש לו גם דעת שמבין גם בהדעת אזי אי אפשר לו לפל **** ויש כאן 2 בחינות שונות. בפשט הדברים, רבי נחמן מברסלב מדבר על אמונה בלי שכל בכלל בייחס לאמונה עם שכל. אמונה בלי שכל בכלל היינו אמונה שהיא כאילו סתם כך בלי סיבה, ואמונה עם שכל, היינו אמונה שנובעת מהשכל. ורבי נחמן מברסלב אומר שמאמונה סתם כך שהיא בשביל מצב הרוח בלבד, ממנה אפשר ליפול. אך אם האדם מ...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לב - יֵשׁ צַדִּיקִים גְּנוּזִים
...יש צדיקים גנוזים, והם יודעים פנים בתורה אך הם צריכים להעלים תורתם וכמו שמספרין מעשה מהבעל שם טוב עם הדרשן וגם אצלו יש לפעמים, שיודע תורה שיש לה פנים, דהינו פנים בתורה והוא צריך להעלימה, ואינו אומרה ולפעמים אינו כותבה כלל ולפעמים כותבה ואחר כך שורפה ובאמת אם היתה נכתבת, היה מזה ספר והיה בא בתוך העולם וגם יש בהם שמות בחינת שמי שנכתב בקדשה אך העולם מקלקלין זאת, וצריכין להעלימה ולשורפה אבל הוא טובה להעולם, מה שנעלם ונשרף תורות וספרים הללו כי גם יש כמה ספרים, שכבר נעשו ספרים ונמחו ונאבדו מן העולם כי...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלא - צָרִיך לְהִתְיָרֵא וְלִפְחֹד מִן הַכָּבוֹד
...- צריך להתירא ולפחד מן הכבוד צריך להתירא ולפחד מן הכבוד כי כבוד הוא סכנה גדולה, סכנות נפשות כי הוא דן את כל הדינים, כמו שכתוב: "מלך הכבוד" כי כבוד הוא בחינת מלכות הדן את הכל ואזי הכל חוקרים ושואלין "מי הוא זה מלך הכבוד" אם הוא ראוי לזה "ונקדש בכבודי" 'אל תקרי בכבודי אלא במכבדי' כי על ידי הכבוד יוכל לגרם לו מיתה, חס ושלום ואזי הוא נשקל במאזנים אם, חס ושלום, יפגם בהכבוד כחוט השערה שלא יקבלו כמו שצריך אזי, חס ושלום, כף חובה מכרעת וזה: נקרא "מאזני צדק" כי 'צדק מלכותא קדישא' שהוא בחינת כבוד, מלך הכבוד...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2188 שניות - עכשיו 18_09_2025 השעה 10:19:09 - wesi2