ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - תטז - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
אות תטז פעם אחת דברנו עמו וגלה לנו שיש מופת על חדוש העולם כי אם לא כן חס ושלום היכן היה מקום להחזיק את כל באי עולם. כי זה רואין בחוש שבכל פעם נתרבין בני אדם. כי מאדם אחד יוצאין דורי דורות אלפים ורבבות נפשות. וכן מכל אחד ואחד ואם כן [רצונו לומר אם העולם קדמון ובלי גבול וזמן חס ושלום, כדעת הכופרים ימח שמם] כבר היה ראוי שיתמלא כל העולם ולא היה מקום העולם שהוא במדה וגבול יכול להחזיק מאחר שמתרבין בכל פעם מאד. שוב פעם אחת גלה מופת שני מן המתים. כי כשאחד מת וקוברין אותו בארץ, ונתרבה על כל פנים משהו על הארץ. ואפילו אחר שנרקב ונעשה ממנו תרוד רקב, על כל פנים נתוסף מעט על הארץ ועל העפר, ואם כן [רצונו לומר גם כן כנ"ל] כבר היה ראוי שתתגדל הארץ עד לרקיע ויותר ויותר לפי דעתם הסכלה והמשבשת של הכופרים. אם כן איך היה מקום בעולם שתחזיק מה שנתוסף בכל פעם בלי שעור ומספר לפי דעתם, כי על כל פנים משהו נתוסף, והמתים הם בלי שעור ומספר לפי דעתם הסכלה [שאין זמן לבריאת העולם], אם כן אין מקום שתחזיק אותם. והבן. כי הם מופתים ברורים למי שרוצה להודות על האמת ואינו מתעקש להכחיש ולהכעיס חס ושלום. הראשון מן החיים והשני מן המתים אבל באמת אין אנו צריכין לכנס כלל בחקירות ומופתים רק אנו מאמינים בהשם יתברך שברא את העולם בששת ימי בראשית באמונה שלמה בלי שום חקירות כלל, כמו שכתוב בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. ולא רשמתי זאת רק הואיל ויצא הדבר מפי רבנו הקדוש זכרונו לברכה, כי אין ראוי שיאבד דבור אחד מדבוריו הקדושים, על כן לא יכלתי להתאפק ורשמתי זאת כדי לנקר עיני הכופרים להראות להם כסילותם וטעותם. כי אם ירצו לשום עין באמת על שני מופתים אלו יראו ויבינו שאי אפשר לסתרם, אולי יראו וישובו אל האמת. אבל אנחנו אין אנו צריכים לזה לשום מופת שבעולם, אפילו למופתים הנ"ל, כי אנחנו מאמינים בני מאמינים זרע אברהם יצחק ויעקב, ואנו מאמינים בהשם יתברך ובתורתו הקדושה בלי שום חקירות, רק באמונה שלמה לבד. וזה יסוד כל התורה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מכות כ"ד) : 'בא חבקוק והעמידן על אחת, וצדיק באמונתו יחיה' אות תיז פעם אחת נשמע שהקיר"ה שלנו רוצה לגזר חס ושלום כמה גזרות על ישראל. ונשמע אז שגזרה אחת מהם הוא רוצה שיהיו חס ושלום ישראל מכרחין ללמד בניהם חכמות ולשונות. ואמר רבנו זכרונו לברכה שעל גזרה זאת צריכין לגזר תענית ולצעק ולזעק להשם יתברך יותר מעל כל הגזרות. כי גזרה זאת היא צרה גדולה מכל הצרות ורעות שבעולם כי על ידי זה חס ושלום מעבירין על דת לגמרי. כמו שרואין בחוש בעוונותינו הרבים, שכל מי שנכנס בדרך הזה יוצא מן הדת לגמרי. השם יתברך יחוס על עמו ישראל ויציל פלטה הנשארת מהם ומהמונם. פעם אחת אמר רבנו זכרונו לברכה אוי ואבוי שאין אנו חושבין כלל בשביל בנינו ודורותינו איך להצילם ממים הזידונים הרעים האלה הרוצים לשטף את העולם חס ושלום, שהם דרכי הלמודים הרעים של חכמות ולשונות ופילוסופיה המתפשטים עכשו בעוונותינו הרבים וכו' אות תיח שמעתי שאמר רבנו זכרונו לברכה בזה הלשון [אני הוא ה"דע מה שתשיב לאפיקורוס]. ועוד שמעתי שאמר על ענין הנ"ל: אני ואנשי אות תיט אמר לי, יש כמה דברים שהם בתחלה סוד ואחר כך שוב אינו סוד כגון קצת סודות הקבלה שקדם רבי שמעון בר יוחאי והאר"י זכרונו לברכה היו אלו הדברים בסוד גדול, ולא היו מדברים מזה כי אם בסוד גדול מאד ואחר כך, בימי רבי שמעון בר יוחאי והאר"י זכרונו לברכה, שוב לא היה סוד, והתירו לגלות הסוד קצת. וכן יש כמה וכמה דברים שהם עכשו סוד, ואחר כך בימים הבאים לא יהיו סוד. גם בענין ספרי המחקרים שיש קצת שחברו איזה גדולים שהעולם מחזיקים אותם וכו', ובפרט וכו' והוא הזהיר מאד לבלי להסתכל בהם כלל כי הם הפכים ממש מתורתנו הקדושה כמבאר בדברינו כמה פעמים וכו' אות תכ שמעתי בשמו שאמר שטוב מאד מי שזוכה לכנס ולטיל עצמו באמונה ושם יש היכלות וחדרים והוא נכנס ומטיל עצמו מחדר לחדר ומפלטין לפלטין. ויש שם דרכים כבושים נפלאים מאד ומשם נכנסין ומטילין בבטחון וכו' ואחר כך נכנסין יותר ויותר אשרי הנכנס ומטיל שם
אות תטז

פַּעַם אַחַת דִּבַּרְנוּ עִמּוֹ וְגִלָּה לָנוּ שֶׁיֵּשׁ מוֹפֵת עַל חִדּוּשׁ הָעוֹלָם

כִּי אִם לא כֵן חַס וְשָׁלוֹם הֵיכָן הָיָה מָקוֹם לְהַחֲזִיק אֶת כָּל בָּאֵי עוֹלָם.

כִּי זֶה רוֹאִין בְּחוּשׁ שֶׁבְּכָל פַּעַם נִתְרַבִּין בְּנֵי אָדָם.

כִּי מֵאָדָם אֶחָד יוֹצְאִין דּוֹרֵי דּוֹרוֹת אֲלָפִים וְרִבְבוֹת נְפָשׁוֹת.

וְכֵן מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד

וְאִם כֵּן [רְצוֹנוֹ לוֹמַר אִם הָעוֹלָם קַדְמוֹן וּבְלִי גְּבוּל וּזְמַן חַס וְשָׁלוֹם, כְּדַעַת הַכּוֹפְרִים יִמַּח שְׁמָם]

כְּבָר הָיָה רָאוּי שֶׁיִּתְמַלֵּא כָּל הָעוֹלָם

וְלא הָיָה מָקוֹם הָעוֹלָם שֶׁהוּא בְּמִדָּה וּגְבוּל

יָכוֹל לְהַחֲזִיק

מֵאַחַר שֶׁמִּתְרַבִּין בְּכָל פַּעַם מְאד.

שׁוּב פַּעַם אַחַת גִּלָּה מוֹפֵת שֵׁנִי מִן הַמֵּתִים.

כִּי כְּשֶׁאֶחָד מֵת וְקוֹבְרִין אוֹתוֹ בָּאָרֶץ, וְנִתְרַבֶּה עַל כָּל פָּנִים מַשֶּׁהוּ עַל הָאָרֶץ. וַאֲפִילּוּ אַחַר שֶׁנִּרְקָב וְנַעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ תַּרְוַד רָקָב, עַל כָּל פָּנִים נִתּוֹסֵף מְעַט עַל הָאָרֶץ וְעַל הֶעָפָר, וְאִם כֵּן [רְצוֹנוֹ לוֹמַר גַּם כֵּן כַּנַּ"ל] כְּבָר הָיָה רָאוּי שֶׁתִּתְגַּדֵּל הָאָרֶץ עַד לָרָקִיעַ וְיוֹתֵר וְיוֹתֵר לְפִי דַּעְתָּם הַסְּכָלָה וְהַמְשֻׁבֶּשֶׁת שֶׁל הַכּוֹפְרִים.

אִם כֵּן אֵיךְ הָיָה מָקוֹם בָּעוֹלָם שֶׁתַּחֲזִיק מַה שֶּׁנִּתּוֹסֵף בְּכָל פַּעַם בְּלִי שִׁעוּר וּמִסְפָּר לְפִי דַּעְתָּם, כִּי עַל כָּל פָּנִים מַשֶּׁהוּ נִתּוֹסֵף, וְהַמֵּתִים הֵם בְּלִי שִׁעוּר וּמִסְפָּר לְפִי דַּעְתָּם הַסְּכָלָה [שֶׁאֵין זְמַן לִבְרִיאַת הָעוֹלָם], אִם כֵּן אֵין מָקוֹם שֶׁתַּחֲזִיק אוֹתָם. וְהָבֵן.

כִּי הֵם מוֹפְתִים בְּרוּרִים לְמִי שֶׁרוֹצֶה לְהוֹדוֹת עַל הָאֱמֶת וְאֵינוֹ מִתְעַקֵּשׁ לְהַכְחִישׁ וּלְהַכְעִיס חַס וְשָׁלוֹם. הָרִאשׁוֹן מִן הַחַיִּים וְהַשֵּׁנִי מִן הַמֵּתִים

אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵין אָנוּ צְרִיכִין לִכְנס כְּלָל בַּחֲקִירוֹת וּמוֹפְתִים

רַק אָנוּ מַאֲמִינִים בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁבָּרָא אֶת הָעוֹלָם בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּלִי שׁוּם חֲקִירוֹת כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלהִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ.

וְלא רָשַׁמְתִּי זאת רַק הוֹאִיל וְיָצָא הַדָּבָר מִפִּי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, כִּי אֵין רָאוּי שֶׁיּאבַד דִּבּוּר אֶחָד מִדִּבּוּרָיו הַקְּדוֹשִׁים, עַל כֵּן לא יָכלְתִּי לְהִתְאַפֵּק וְרָשַׁמְתִּי זאת כְּדֵי לְנַקֵּר עֵינֵי הַכּוֹפְרִים לְהַרְאוֹת לָהֶם כְּסִילוּתָם וְטָעוּתָם.

כִּי אִם יִרְצוּ לָשׂוּם עַיִן בֶּאֱמֶת עַל שְׁנֵי מוֹפְתִים אֵלּוּ יִרְאוּ וְיָבִינוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְסָתְרָם, אוּלַי יִרְאוּ וְיָשׁוּבוּ אֶל הָאֱמֶת.

אֲבָל אֲנַחְנוּ אֵין אָנוּ צְרִיכִים לָזֶה לְשׁוּם מוֹפֵת שֶׁבָּעוֹלָם, אֲפִילּוּ לַמּוֹפְתִים הַנַּ"ל, כִּי אֲנַחְנוּ מַאֲמִינִים בְּנֵי מַאֲמִינִים זֶרַע אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקב, וְאָנוּ מַאֲמִינִים בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה בְּלִי שׁוּם חֲקִירוֹת, רַק בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה לְבַד.

וְזֶה יְסוֹד כָּל הַתּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת, וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה'

אות תיז

פַּעַם אַחַת נִשְׁמַע שֶׁהַקִּירָ"ה שֶׁלָּנוּ רוֹצֶה לִגְזר חַס וְשָׁלוֹם כַּמָּה גְּזֵרוֹת עַל יִשְׂרָאֵל. וְנִשְׁמַע אָז שֶׁגְּזֵרָה אַחַת מֵהֶם הוּא רוֹצֶה שֶׁיִּהְיוּ חַס וְשָׁלוֹם יִשְׂרָאֵל מֻכְרָחִין לִלְמד בְּנֵיהֶם חָכְמוֹת וּלְשׁוֹנוֹת.

וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁעַל גְּזֵרָה זאת צְרִיכִין לִגְזר תַּעֲנִית

וְלִצְעק וְלִזְעק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹתֵר מֵעַל כָּל הַגְּזֵרוֹת.

כִּי גְּזֵרָה זאת הִיא צָרָה גְּדוֹלָה מִכָּל הַצָּרוֹת וְרָעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם

כִּי עַל יְדֵי זֶה חַס וְשָׁלוֹם מַעֲבִירִין עַל דָּת לְגַמְרֵי.

כְּמוֹ שֶׁרוֹאִין בְּחוּשׁ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, שֶׁכָּל מִי שֶׁנִּכְנָס בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה יוֹצֵא מִן הַדָּת לְגַמְרֵי.

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יָחוּס עַל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְיַצִּיל פְּלֵטָה הַנִּשְׁאֶרֶת מֵהֶם וּמֵהֲמוֹנָם.

פַּעַם אַחַת אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

אוֹי וַאֲבוֹי שֶׁאֵין אָנוּ חוֹשְׁבִין כְּלָל בִּשְׁבִיל בָּנֵינוּ וְדוֹרוֹתֵינוּ אֵיךְ לְהַצִּילָם מִמַּיִם הַזֵּידוֹנִים הָרָעִים הָאֵלֶּה הָרוֹצִים לִשְׁטף אֶת הָעוֹלָם חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁהֵם דַּרְכֵּי הַלִּמּוּדִים הָרָעִים שֶׁל חָכְמוֹת וּלְשׁוֹנוֹת וּפִילוֹסוֹפְיָה הַמִּתְפַּשְּׁטִים עַכְשָׁו בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים וְכוּ'

אות תיח

שָׁמַעְתִּי שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּזֶה הַלָּשׁוֹן

[אֲנִי הוּא הַ"דַּע מַה שֶׁתָּשִׁיב לְאֶפִּיקוֹרוֹס].

וְעוֹד שָׁמַעְתִּי שֶׁאָמַר עַל עִנְיָן הַנַּ"ל: אֲנִי וַאֲנָשַׁי

אות תיט

אָמַר לִי, יֵשׁ כַּמָּה דְּבָרִים שֶׁהֵם בִּתְחִלָּה סוֹד

וְאַחַר כָּךְ שׁוּב אֵינוֹ סוֹד

כְּגוֹן קְצָת סוֹדוֹת הַקַּבָּלָה שֶׁקּדֶם רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי וְהָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיוּ אֵלּוּ הַדְּבָרִים בְּסוֹד גָּדוֹל, וְלא הָיוּ מְדַבְּרִים מִזֶּה כִּי אִם בְּסוֹד גָּדוֹל מְאד

וְאַחַר כָּךְ, בִּימֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי וְהָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שׁוּב לא הָיָה סוֹד, וְהִתִּירוּ לְגַלּוֹת הַסּוֹד קְצָת.

וְכֵן יֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה דְּבָרִים שֶׁהֵם עַכְשָׁו סוֹד, וְאַחַר כָּךְ בַּיָּמִים הַבָּאִים לא יִהְיוּ סוֹד.

גַּם בְּעִנְיַן סִפְרֵי הַמְחַקְּרִים שֶׁיֵּשׁ קְצָת שֶׁחִבְּרוּ אֵיזֶה גְּדוֹלִים שֶׁהָעוֹלָם מַחֲזִיקִים אוֹתָם וְכוּ', וּבִפְרָט וְכוּ'

וְהוּא הִזְהִיר מְאד לִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל בָּהֶם כְּלָל

כִּי הֵם הֲפָכִים מַמָּשׁ מִתּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה כַּמְבאָר בִּדְבָרֵינוּ כַּמָּה פְּעָמִים וְכוּ'

אות תכ

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר שֶׁטּוֹב מְאד מִי שֶׁזּוֹכֶה לִכְנס וּלְטַיֵּל עַצְמוֹ בֶּאֱמוּנָה

וְשָׁם יֵשׁ הֵיכָלוֹת וַחֲדָרִים וְהוּא נִכְנַס וּמְטַיֵּל עַצְמוֹ מֵחֶדֶר לְחֶדֶר וּמִפָּלָטִין לְפָלָטִין.

וְיֵשׁ שָׁם דְּרָכִים כְּבוּשִׁים נִפְלָאִים מְאד וּמִשָּׁם נִכְנָסִין וּמְטַיְּלִין בְּבִטָּחוֹן וְכוּ'

וְאַחַר כָּךְ נִכְנָסִין יוֹתֵר וְיוֹתֵר

אַשְׁרֵי הַנִּכְנָס וּמְטַיֵּל שָׁם
הינדיק - בן המלך שהשתגע
...key=2561 - סיפורי מעשיות - מעשה מהינדיק - בן המלך שהשתגע וחשב שהוא הינדיק (תרנגול הודו) פעם אחת, בן מלך אחד נפל לשיגעון [השתגע וחשב] שהוא עוף הנקרא הינדיק, דהיינו תרנגול הודו. [בעקבות כך חשב בן המלך כי הוא] צריך לישב ערום תחת השולחן ולגרור חתיכות לחם ועצמות כמו הינדיק. וכל הרופאים נואשו מלעזור לו ולרפאו מזה והמלך היה בצער גדול עד שבא חכם אחד ואמר: אני מקבל על עצמי לרפאו. [מה עשה החכם? ] הפשיט גם כן את עצמו ערום, וישב תחת השולחן עם בן המלך הנ"ל, וגם כן גרר פרורים ועצמות. ושאלו בן המלך: מי אתה ומה...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ב - יְמֵי חֲנֻכָּה הֵם יְמֵי הוֹדָאָה
...- תורה ב - ימי חנכה הם ימי הודאה א. ימי חנוכה הם ימי הודאה כמו שכתוב: 'וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל' וכו' וימי הודאה זה בחינת שעשוע עולם הבא כי זה עקר שעשוע עולם הבא להודות ולהלל לשמו הגדול יתברך ולהכיר אותו יתברך שעל ידי זה סמוכים וקרובים אליו יתברך כי כל מה שיודעין ומכירין אותו יתברך ביותר סמוכים אליו ביותר כי שאר כל הדברים יתבטלו לעתיד כלם בבחינת: 'כל הקרבנות בטלין, חוץ מקרבן תודה' שלא ישאר לעתיד, רק בחינת תודה והודאה להודות ולהלל ולדעת אותו יתברך כמו שכתוב: "כי מלאה הארץ דעה את ה'...
שיחות הר"ן - אות רלב - מדבר ממעלת ההתבודדות
...ההתבודדות עוד שמעתי מפי הנ"ל שכמה פעמים נכנס אליו ורצה לדבר עמו ולא היה יכול לפתח פיו לדבר לפניו מה שבלבו ופעם אחת היה עומד ומשמשו והיה בדעתו לדבר עמו מיד אבל לא היה יכל לפתח פיו כלל ואחר כך צוה רבנו זכרונו לברכה, שיושיט לו מנעליו לנעלם לכבוד שבת כי היה אז אחר יציאה מהמרחץ בערב שבת ואז בעת שהושיט לו מנעליו ענה רבנו זכרונו לברכה, מעצמו ואמר לו. תרגיל עצמך לדבר לפני השם יתברך ואז תוכל אחר כך לדבר עמי גם כן אחר כך בעת שזכה לדבר עמו אז כשנכנס אליו ורצה גם כן לדבר והיה קשה עליו מאד לדבר ענה רבנו זכרונו...
שיחות הר"ן - אות רצ - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רצ - שיחות מורנו הרב רבי נחמן שמעתי בשמו, שהצדיק הגדול בהדבור שהוא מדבר, נכללין בו כל הדבורים הצריכין אל כל ישראל וכל הדברים שצריך כל אחד מישראל וזהו: "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל" שהדבורים שדבר משה נעשה ממנו דברים אל כל ישראל כי כל אחד מישראל מצא בו מה שצריך כנזכר לעיל
שיחות הר"ן - אות קלב
...ראשון סימן י"ד המתחלת תקעו וכו' להמשיך שלום זאת התורה אמר בשבת חנוכה ואז באותו העת נפטר הרב החסיד המפרסם מורנו הרב רבי גדליהו זכר צדיק לברכה, אב בית דין דקהלת ליניץ ורמז באותה התורה הספד להרב הנ"ל כי הזכיר אז בתוך התורה מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'אין מספידין בחנוכה' גם אמר אז שעכשו קשה לומר תורה כי כשנסתלק צדיק קשה לומר תורה כי כל צדיק נסתלק עם כל חלקו שיש לו בהתורה כי כל צדיק וצדיק יש לו חלק בהתורה וכשנסתלק נסתלק עם כל חלקו שיש לו בהתורה על כן קשה אז לומר תורה מה שכתוב שם באות ד' על מאמר רבותינו...
הר של אש - מעשה מבעל תפילה
...תפילה סיפר רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=59 - סיפורי מעשיות - מעשה יב - מבעל תפילה והודיע המלך להגבור המלך זה השי"ת. והגיבור היינו מידת הדין והיראות הנפולות שיש לאדם שהוא צריך להתגבר עליהן. היות שבדרך, שהוא עולה אל החרב הנ"ל הדרך שעולה אל החרב, היינו הדרך להשיג את השכל הנקנה שבו נמתקת היראה של מידת הגבורה והדין. דהיינו השגת האין סוף. כי רק שם כל הדינים נמתקים בשורשם... יש דרך מן הצד היינו צורת מחשבה לא מקובלת, כי הוא שכל מאוד גדול שהוא השכל הנקנה והוא בחינת הדרך מן הצד שיש במעשה של אבידת...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ריז - זִכְרוּ תּוֹרַת משֶׁה
...זכרו תורת משה זכרו תורת משה ראשי תבות תמז חסר ואו כי אז בתמוז צריכים להמשיך הזכרון לתקן השכחה כי אז נתהוה השכחה כי על ידי הלוחות שנשתברו בחדש תמוז נתהוה השכחה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'אלמלא לא נשתברו הלוחות הראשונות לא נשתכחה תורה מישראל' ועל כן חסר ואו מתמז כנ"ל כי מאחר שנשתברו הלוחות נסתלק הואו כי הלוחות הם בחינת ואו כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'הלוחות ארכן ששה ורחבן ששה גם זמן מתן תורתינו ראשי תבות תמז כי בתמוז נתנו הלוחות כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה וגם כאן חסר ואו מחמת שאז...
חיי מוהר"ן - תנט - עבודת השם
...מכבר אמר לפעמים יוצא חולאת חס ושלום בעולם ואזי הולכת ומתפשטת מאחד לחברו שקורין אונטר גאנג. ויש חלוק בענין זה כי יש אחד שמגיע לו החולאת מן השמים אליו בעצמו ויש אחד שאין מגיע לו החולאת בעצמו רק שהוא מקבל חס ושלום החולאת מחברו. ויש חלוק ביניהם כי זה ששולחין לו בעצמו החולאת יש לו זאת החולאת עם כל הסימנים והדקדוקים של החולאת הזאת כי יש כמה סימנים לכל מין חולאת רחמנא לצלן כגון החולאת שקורין [נזלת] העקר החולאת הוא כאב הראש אבל יש עוד סימנים דהינו חכוך החטם ועטישות ועוד כמה סימנים וכל סימן וסימן של החולאת...
שבחי הר"ן - אות יג
...פשוטות של עבודת השם בלי שום חכמות והכל בהצנע גדול ותכף כשיצא לחוץ היה עושה בכונה כל מיני מעשה נערות כל מיני שחוק וקפיצות ושאר ענינים כאלו עד שלא היה יכול לבוא על דעת שום אדם שהוא רוצה בעבודת השם ובתחלה בימי ילדותו היה נוהג שהיה לוקח איזה גדולים והחליפם על טפלים ונכנס לבית הכנסת בהצנע דרך חלון וכיוצא ולקח עמו הספר "שערי ציון" ואמר הלשם יחוד של עשית מצוה ולקח טפל אחד והשליכה לתוך המתן בסתר ואחר כך חזר ועשה עצמו כאלו הוא מסיח דעתו מזה ואחר כך חזר ואמר לשם יחוד הנ"ל וחזר והשליך פרוטה אחת לתוך המתן בסתר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לג - מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים
...[לשון רבנו, זכרונו לברכה] מי האיש החפץ חיים, אהב ימים לראות טוב א. הכלל הוא, שצריך לבקש שלום שיהיה שלום בין ישראל ושיהיה שלום לכל אדם במדותיו ובמארעותיו שלא יהא לו חלוק בין בטיבו בין בעקו תמיד ימצא בו השם יתברך היינו: "בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר". ועל ידי מה ימצא השם יתברך בין בטיבו בין בעקו על ידי התורה הנקראת שלום כמה דאת אמר "וכל נתיבותיה שלום" ועל ידי צדיקים שנקראו גם כן ברית שלום ומחמת זה יכול לאהב את השלום בכל מקום הן בטיבו וכו' ויכול להיות שלום בין ישראל ולאהב זה את זה ב. וצריך לדעת ש"מ...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1560 שניות - עכשיו 08_02_2026 השעה 00:49:05 - wesi2