ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - תטז - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
אות תטז פעם אחת דברנו עמו וגלה לנו שיש מופת על חדוש העולם כי אם לא כן חס ושלום היכן היה מקום להחזיק את כל באי עולם. כי זה רואין בחוש שבכל פעם נתרבין בני אדם. כי מאדם אחד יוצאין דורי דורות אלפים ורבבות נפשות. וכן מכל אחד ואחד ואם כן [רצונו לומר אם העולם קדמון ובלי גבול וזמן חס ושלום, כדעת הכופרים ימח שמם] כבר היה ראוי שיתמלא כל העולם ולא היה מקום העולם שהוא במדה וגבול יכול להחזיק מאחר שמתרבין בכל פעם מאד. שוב פעם אחת גלה מופת שני מן המתים. כי כשאחד מת וקוברין אותו בארץ, ונתרבה על כל פנים משהו על הארץ. ואפילו אחר שנרקב ונעשה ממנו תרוד רקב, על כל פנים נתוסף מעט על הארץ ועל העפר, ואם כן [רצונו לומר גם כן כנ"ל] כבר היה ראוי שתתגדל הארץ עד לרקיע ויותר ויותר לפי דעתם הסכלה והמשבשת של הכופרים. אם כן איך היה מקום בעולם שתחזיק מה שנתוסף בכל פעם בלי שעור ומספר לפי דעתם, כי על כל פנים משהו נתוסף, והמתים הם בלי שעור ומספר לפי דעתם הסכלה [שאין זמן לבריאת העולם], אם כן אין מקום שתחזיק אותם. והבן. כי הם מופתים ברורים למי שרוצה להודות על האמת ואינו מתעקש להכחיש ולהכעיס חס ושלום. הראשון מן החיים והשני מן המתים אבל באמת אין אנו צריכין לכנס כלל בחקירות ומופתים רק אנו מאמינים בהשם יתברך שברא את העולם בששת ימי בראשית באמונה שלמה בלי שום חקירות כלל, כמו שכתוב בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. ולא רשמתי זאת רק הואיל ויצא הדבר מפי רבנו הקדוש זכרונו לברכה, כי אין ראוי שיאבד דבור אחד מדבוריו הקדושים, על כן לא יכלתי להתאפק ורשמתי זאת כדי לנקר עיני הכופרים להראות להם כסילותם וטעותם. כי אם ירצו לשום עין באמת על שני מופתים אלו יראו ויבינו שאי אפשר לסתרם, אולי יראו וישובו אל האמת. אבל אנחנו אין אנו צריכים לזה לשום מופת שבעולם, אפילו למופתים הנ"ל, כי אנחנו מאמינים בני מאמינים זרע אברהם יצחק ויעקב, ואנו מאמינים בהשם יתברך ובתורתו הקדושה בלי שום חקירות, רק באמונה שלמה לבד. וזה יסוד כל התורה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מכות כ"ד) : 'בא חבקוק והעמידן על אחת, וצדיק באמונתו יחיה' אות תיז פעם אחת נשמע שהקיר"ה שלנו רוצה לגזר חס ושלום כמה גזרות על ישראל. ונשמע אז שגזרה אחת מהם הוא רוצה שיהיו חס ושלום ישראל מכרחין ללמד בניהם חכמות ולשונות. ואמר רבנו זכרונו לברכה שעל גזרה זאת צריכין לגזר תענית ולצעק ולזעק להשם יתברך יותר מעל כל הגזרות. כי גזרה זאת היא צרה גדולה מכל הצרות ורעות שבעולם כי על ידי זה חס ושלום מעבירין על דת לגמרי. כמו שרואין בחוש בעוונותינו הרבים, שכל מי שנכנס בדרך הזה יוצא מן הדת לגמרי. השם יתברך יחוס על עמו ישראל ויציל פלטה הנשארת מהם ומהמונם. פעם אחת אמר רבנו זכרונו לברכה אוי ואבוי שאין אנו חושבין כלל בשביל בנינו ודורותינו איך להצילם ממים הזידונים הרעים האלה הרוצים לשטף את העולם חס ושלום, שהם דרכי הלמודים הרעים של חכמות ולשונות ופילוסופיה המתפשטים עכשו בעוונותינו הרבים וכו' אות תיח שמעתי שאמר רבנו זכרונו לברכה בזה הלשון [אני הוא ה"דע מה שתשיב לאפיקורוס]. ועוד שמעתי שאמר על ענין הנ"ל: אני ואנשי אות תיט אמר לי, יש כמה דברים שהם בתחלה סוד ואחר כך שוב אינו סוד כגון קצת סודות הקבלה שקדם רבי שמעון בר יוחאי והאר"י זכרונו לברכה היו אלו הדברים בסוד גדול, ולא היו מדברים מזה כי אם בסוד גדול מאד ואחר כך, בימי רבי שמעון בר יוחאי והאר"י זכרונו לברכה, שוב לא היה סוד, והתירו לגלות הסוד קצת. וכן יש כמה וכמה דברים שהם עכשו סוד, ואחר כך בימים הבאים לא יהיו סוד. גם בענין ספרי המחקרים שיש קצת שחברו איזה גדולים שהעולם מחזיקים אותם וכו', ובפרט וכו' והוא הזהיר מאד לבלי להסתכל בהם כלל כי הם הפכים ממש מתורתנו הקדושה כמבאר בדברינו כמה פעמים וכו' אות תכ שמעתי בשמו שאמר שטוב מאד מי שזוכה לכנס ולטיל עצמו באמונה ושם יש היכלות וחדרים והוא נכנס ומטיל עצמו מחדר לחדר ומפלטין לפלטין. ויש שם דרכים כבושים נפלאים מאד ומשם נכנסין ומטילין בבטחון וכו' ואחר כך נכנסין יותר ויותר אשרי הנכנס ומטיל שם
אות תטז

פַּעַם אַחַת דִּבַּרְנוּ עִמּוֹ וְגִלָּה לָנוּ שֶׁיֵּשׁ מוֹפֵת עַל חִדּוּשׁ הָעוֹלָם

כִּי אִם לא כֵן חַס וְשָׁלוֹם הֵיכָן הָיָה מָקוֹם לְהַחֲזִיק אֶת כָּל בָּאֵי עוֹלָם.

כִּי זֶה רוֹאִין בְּחוּשׁ שֶׁבְּכָל פַּעַם נִתְרַבִּין בְּנֵי אָדָם.

כִּי מֵאָדָם אֶחָד יוֹצְאִין דּוֹרֵי דּוֹרוֹת אֲלָפִים וְרִבְבוֹת נְפָשׁוֹת.

וְכֵן מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד

וְאִם כֵּן [רְצוֹנוֹ לוֹמַר אִם הָעוֹלָם קַדְמוֹן וּבְלִי גְּבוּל וּזְמַן חַס וְשָׁלוֹם, כְּדַעַת הַכּוֹפְרִים יִמַּח שְׁמָם]

כְּבָר הָיָה רָאוּי שֶׁיִּתְמַלֵּא כָּל הָעוֹלָם

וְלא הָיָה מָקוֹם הָעוֹלָם שֶׁהוּא בְּמִדָּה וּגְבוּל

יָכוֹל לְהַחֲזִיק

מֵאַחַר שֶׁמִּתְרַבִּין בְּכָל פַּעַם מְאד.

שׁוּב פַּעַם אַחַת גִּלָּה מוֹפֵת שֵׁנִי מִן הַמֵּתִים.

כִּי כְּשֶׁאֶחָד מֵת וְקוֹבְרִין אוֹתוֹ בָּאָרֶץ, וְנִתְרַבֶּה עַל כָּל פָּנִים מַשֶּׁהוּ עַל הָאָרֶץ. וַאֲפִילּוּ אַחַר שֶׁנִּרְקָב וְנַעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ תַּרְוַד רָקָב, עַל כָּל פָּנִים נִתּוֹסֵף מְעַט עַל הָאָרֶץ וְעַל הֶעָפָר, וְאִם כֵּן [רְצוֹנוֹ לוֹמַר גַּם כֵּן כַּנַּ"ל] כְּבָר הָיָה רָאוּי שֶׁתִּתְגַּדֵּל הָאָרֶץ עַד לָרָקִיעַ וְיוֹתֵר וְיוֹתֵר לְפִי דַּעְתָּם הַסְּכָלָה וְהַמְשֻׁבֶּשֶׁת שֶׁל הַכּוֹפְרִים.

אִם כֵּן אֵיךְ הָיָה מָקוֹם בָּעוֹלָם שֶׁתַּחֲזִיק מַה שֶּׁנִּתּוֹסֵף בְּכָל פַּעַם בְּלִי שִׁעוּר וּמִסְפָּר לְפִי דַּעְתָּם, כִּי עַל כָּל פָּנִים מַשֶּׁהוּ נִתּוֹסֵף, וְהַמֵּתִים הֵם בְּלִי שִׁעוּר וּמִסְפָּר לְפִי דַּעְתָּם הַסְּכָלָה [שֶׁאֵין זְמַן לִבְרִיאַת הָעוֹלָם], אִם כֵּן אֵין מָקוֹם שֶׁתַּחֲזִיק אוֹתָם. וְהָבֵן.

כִּי הֵם מוֹפְתִים בְּרוּרִים לְמִי שֶׁרוֹצֶה לְהוֹדוֹת עַל הָאֱמֶת וְאֵינוֹ מִתְעַקֵּשׁ לְהַכְחִישׁ וּלְהַכְעִיס חַס וְשָׁלוֹם. הָרִאשׁוֹן מִן הַחַיִּים וְהַשֵּׁנִי מִן הַמֵּתִים

אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵין אָנוּ צְרִיכִין לִכְנס כְּלָל בַּחֲקִירוֹת וּמוֹפְתִים

רַק אָנוּ מַאֲמִינִים בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁבָּרָא אֶת הָעוֹלָם בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּלִי שׁוּם חֲקִירוֹת כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלהִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ.

וְלא רָשַׁמְתִּי זאת רַק הוֹאִיל וְיָצָא הַדָּבָר מִפִּי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, כִּי אֵין רָאוּי שֶׁיּאבַד דִּבּוּר אֶחָד מִדִּבּוּרָיו הַקְּדוֹשִׁים, עַל כֵּן לא יָכלְתִּי לְהִתְאַפֵּק וְרָשַׁמְתִּי זאת כְּדֵי לְנַקֵּר עֵינֵי הַכּוֹפְרִים לְהַרְאוֹת לָהֶם כְּסִילוּתָם וְטָעוּתָם.

כִּי אִם יִרְצוּ לָשׂוּם עַיִן בֶּאֱמֶת עַל שְׁנֵי מוֹפְתִים אֵלּוּ יִרְאוּ וְיָבִינוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְסָתְרָם, אוּלַי יִרְאוּ וְיָשׁוּבוּ אֶל הָאֱמֶת.

אֲבָל אֲנַחְנוּ אֵין אָנוּ צְרִיכִים לָזֶה לְשׁוּם מוֹפֵת שֶׁבָּעוֹלָם, אֲפִילּוּ לַמּוֹפְתִים הַנַּ"ל, כִּי אֲנַחְנוּ מַאֲמִינִים בְּנֵי מַאֲמִינִים זֶרַע אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקב, וְאָנוּ מַאֲמִינִים בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה בְּלִי שׁוּם חֲקִירוֹת, רַק בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה לְבַד.

וְזֶה יְסוֹד כָּל הַתּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת, וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה'

אות תיז

פַּעַם אַחַת נִשְׁמַע שֶׁהַקִּירָ"ה שֶׁלָּנוּ רוֹצֶה לִגְזר חַס וְשָׁלוֹם כַּמָּה גְּזֵרוֹת עַל יִשְׂרָאֵל. וְנִשְׁמַע אָז שֶׁגְּזֵרָה אַחַת מֵהֶם הוּא רוֹצֶה שֶׁיִּהְיוּ חַס וְשָׁלוֹם יִשְׂרָאֵל מֻכְרָחִין לִלְמד בְּנֵיהֶם חָכְמוֹת וּלְשׁוֹנוֹת.

וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁעַל גְּזֵרָה זאת צְרִיכִין לִגְזר תַּעֲנִית

וְלִצְעק וְלִזְעק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹתֵר מֵעַל כָּל הַגְּזֵרוֹת.

כִּי גְּזֵרָה זאת הִיא צָרָה גְּדוֹלָה מִכָּל הַצָּרוֹת וְרָעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם

כִּי עַל יְדֵי זֶה חַס וְשָׁלוֹם מַעֲבִירִין עַל דָּת לְגַמְרֵי.

כְּמוֹ שֶׁרוֹאִין בְּחוּשׁ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, שֶׁכָּל מִי שֶׁנִּכְנָס בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה יוֹצֵא מִן הַדָּת לְגַמְרֵי.

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יָחוּס עַל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְיַצִּיל פְּלֵטָה הַנִּשְׁאֶרֶת מֵהֶם וּמֵהֲמוֹנָם.

פַּעַם אַחַת אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

אוֹי וַאֲבוֹי שֶׁאֵין אָנוּ חוֹשְׁבִין כְּלָל בִּשְׁבִיל בָּנֵינוּ וְדוֹרוֹתֵינוּ אֵיךְ לְהַצִּילָם מִמַּיִם הַזֵּידוֹנִים הָרָעִים הָאֵלֶּה הָרוֹצִים לִשְׁטף אֶת הָעוֹלָם חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁהֵם דַּרְכֵּי הַלִּמּוּדִים הָרָעִים שֶׁל חָכְמוֹת וּלְשׁוֹנוֹת וּפִילוֹסוֹפְיָה הַמִּתְפַּשְּׁטִים עַכְשָׁו בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים וְכוּ'

אות תיח

שָׁמַעְתִּי שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּזֶה הַלָּשׁוֹן

[אֲנִי הוּא הַ"דַּע מַה שֶׁתָּשִׁיב לְאֶפִּיקוֹרוֹס].

וְעוֹד שָׁמַעְתִּי שֶׁאָמַר עַל עִנְיָן הַנַּ"ל: אֲנִי וַאֲנָשַׁי

אות תיט

אָמַר לִי, יֵשׁ כַּמָּה דְּבָרִים שֶׁהֵם בִּתְחִלָּה סוֹד

וְאַחַר כָּךְ שׁוּב אֵינוֹ סוֹד

כְּגוֹן קְצָת סוֹדוֹת הַקַּבָּלָה שֶׁקּדֶם רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי וְהָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיוּ אֵלּוּ הַדְּבָרִים בְּסוֹד גָּדוֹל, וְלא הָיוּ מְדַבְּרִים מִזֶּה כִּי אִם בְּסוֹד גָּדוֹל מְאד

וְאַחַר כָּךְ, בִּימֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי וְהָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שׁוּב לא הָיָה סוֹד, וְהִתִּירוּ לְגַלּוֹת הַסּוֹד קְצָת.

וְכֵן יֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה דְּבָרִים שֶׁהֵם עַכְשָׁו סוֹד, וְאַחַר כָּךְ בַּיָּמִים הַבָּאִים לא יִהְיוּ סוֹד.

גַּם בְּעִנְיַן סִפְרֵי הַמְחַקְּרִים שֶׁיֵּשׁ קְצָת שֶׁחִבְּרוּ אֵיזֶה גְּדוֹלִים שֶׁהָעוֹלָם מַחֲזִיקִים אוֹתָם וְכוּ', וּבִפְרָט וְכוּ'

וְהוּא הִזְהִיר מְאד לִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל בָּהֶם כְּלָל

כִּי הֵם הֲפָכִים מַמָּשׁ מִתּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה כַּמְבאָר בִּדְבָרֵינוּ כַּמָּה פְּעָמִים וְכוּ'

אות תכ

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר שֶׁטּוֹב מְאד מִי שֶׁזּוֹכֶה לִכְנס וּלְטַיֵּל עַצְמוֹ בֶּאֱמוּנָה

וְשָׁם יֵשׁ הֵיכָלוֹת וַחֲדָרִים וְהוּא נִכְנַס וּמְטַיֵּל עַצְמוֹ מֵחֶדֶר לְחֶדֶר וּמִפָּלָטִין לְפָלָטִין.

וְיֵשׁ שָׁם דְּרָכִים כְּבוּשִׁים נִפְלָאִים מְאד וּמִשָּׁם נִכְנָסִין וּמְטַיְּלִין בְּבִטָּחוֹן וְכוּ'

וְאַחַר כָּךְ נִכְנָסִין יוֹתֵר וְיוֹתֵר

אַשְׁרֵי הַנִּכְנָס וּמְטַיֵּל שָׁם
חיי מוהר"ן - תמד - עבודת השם
...- עבודת השם אות תמד פעם אחת דבר עמי והיה רצונו קצת לעשות אותי אב בית דין באיזה קהלה. ושאלתי אותו כי יש לי מרה שחורה וחששות רבות בענין הוראות אסור והתר ואני מתירא ומתפחד מענין ההוראה מאד. השיב לי מה לחשש ולדאג מאחר שיש לך על מי לסמך שוב אין אתה מתירא כלל. פרוש מאחר שיש דעה שמכשיר ואתה סומך על אותה דעה אין להתירא עוד כלל [אמר המעתיק: זה פשוט, שעל דעה שאינה מסכמת להלכה, בודאי אין לסמך. רק רצונו לומר, שלא לחשש חששות יתרות בענין זה] אות תמה כמה אנשים...
שיחות הר"ן - אות פה
...יסע לשם השיב לו: כשרואה אדם נסיעה לפניו אין לו להתעקש למנע מזה לישב בביתו דוקא כי בכל מקום שאדם נוסע לשם הוא מתקן שם איזה דבר רק שיזהר להיות שמור מן העברה חס ושלום אבל כשהוא רק שמור מן העברה חס ושלום אזי כל אדם מתקן בכל מקום שהוא נוסע לשם אפילו איש פשוט לגמרי כי בכל מקום שהאדם בא לשם, הוא עושה שם בודאי איזה דבר שבקדשה על כל פנים כי מתפלל שם ואוכל שם ומברך על אכילתו לפניו ולאחריו וכיוצא בזה כי בודאי איש ישראלי אפילו הפחות שבפחותים, על כל פנים הוא...
שיחות הר"ן - אות יד
...[שקורין ערליכר יהודי] כי נדמה שהולך בן אדם עם דקין וכרכשות ואברים כשאר כל העולם ואף על פי כן באמת הוא ענין אחר לגמרי כי איש כשר יקר מאד אשרי לו והעקר הוא הרצון והכסופין ואף על פי שאין לצאת בזה [כמבאר במאמר ויהיו נא פי שנים, ב"לקוטי מוהר"ו ס"ו] כי צריכין להוציא מכח אל הפעל דוקא כי אף על פי שאנס רחמנא פטרה עם כל זה זהו למי שרוצה לצאת החוב אבל צריך שלא לקרר דעתו בזה במה שהוא פטור מחמת האנס רק לעשות עבודת ה' בפעל [כמבאר כל זה במאמר הנזכר לעיל עין שם]...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מ - אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל
...בני ישראל [לשון רבנו, זכרונו לברכה] איתא בעשרה מאמרות: "אלה מסעי בני ישראל בשביל שחטאו באלה אלקיך ישראל בשביל זה יסעו בני ישראל" נמצא כל הנסיעות של אדם, הוא בשביל קלקול האמונה הינו בחינת עבודת אלילים כי אם היה מאמין באמונה שלמה שיכול הקדוש ברוך הוא להזמין לו כל צרכו לא היה נוסע שום נסיעה נמצא כי הנסיעה היא קלקול אמונה, הינו בחינת עבודת אלילים וזה שכתוב בעבודת אלילים: "צא תאמר לו" 'צא', זה בחינת נסיעה וטלטול. גם על ידי טלטול מתקן את הטלטול שגרם כביכול...
שיחות הר"ן - אות קסז - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
שיחות הר"ן - אות קסז - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה' לענין מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'אנחה שוברת גופו של אדם' ספר שאצלו היה כך ממש כי בימי נעוריו בעת שיגע בעבודת ה' היה לפעמים עושה איזה אנחה ואחר כך היה מנסה עצמו אם יוכל להגביה ידיו ולא היה יכול אז להגביה ידיו כי גופו היה משתבר באמת ממש מחמת אנחתו
למה המשיח לא בא? במה זה תלוי?
...מברסלב לגבי הסיבה שבגללה המשיח לא בא. במה זה תלוי בדיוק? באיזו מצווה? באיזה עניין בדיוק צריך להתחזק כדי שיבוא המשיח? תודה תשובה: דעתו של רבי נחמן מברסלב בעניין הזה היא חד משמעית. ביאת המשיח לא תלויה בשום פעולה מעשית, אלא אך ורק באמונה שלמה של האדם בהשי"ת בלבד. breslev.eip.co.il/?key=40 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יא - אני ה' הוא שמי זה בחינת הגדלות שהוא בחינת שבע בתי עבודה זרה כנ"ל וזהו: ולא מטי לארעא הינו שעל ידי העוון הזה עדין לא חזרנו לארצנו כי...
חיי מוהר"ן - רכה - נסיעתו וישיבתו באומן
...זכרונו לברכה בחייו ויחד שני עדים כשרים על זה שכשיסתלק כשיבואו על קברו ויתנו פרוטה לצדקה [אמר המעתיק: שמעתי מהרב רבי נפתלי זכרונו לברכה שהוא היה אחד משני העדים שיחד רבנו זכרונו לברכה על ענין זה הינו הרב מורנו רבי אהרון זכרונו לברכה והרב רבי נפתלי כנ"ל. ] ואמר אז רבנו זכרונו לברכה בזו הלשון כשיבואו על קברי ויתנו פרוטה לצדקה בעבורי [רצונו לומר בעבור הזכרת נשמתו הקדושה כנהוג] ויאמרו אלו העשרה קפיטל תהלים הנרשמים אצלנו בשביל תקון למקרה לילה רחמנא לצלן...
אהבה שבדעת שאינה תלויה בדבר
...תלויה בדבר רבי נחמן מברסלב מבאר כי קיימת אהבה שבדעת, שהיא האהבה של השי"ת לעם ישראל כפי שהיא היתה לפני בריאת העולם. ובפשיטות הרעיון הוא כי כאשר האדם נכלל בבחינת לפני הבריאה, על ידי זה הוא זוכה לאהבה הזאת שהיא אינה תלויה בדבר. והאהבה הזאת שבדעת היא בחינת מחוייב המציאות, והיא נצחית והיא מעל הזמן, והיא לא משתנה, ואין בה שום רע, והיא לא תלויה בשום סיבה משום שהיא קודמת לבריאת הסיבות וכולי. ומצו"ב מאמר מהעניין הנ"ל www.eip.co.il/?key=339 - אהבה עצמית אמיתית...
פושט את גופו המצורע ולובש גוף קדוש מגן עדן
...עדן breslev.eip.co.il/?key=260 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פג - על ידי תקון הברית שהוא קשת, יכול להוציא החצים ואז פושט גופו המצרע, שהוא ממשכא דחויא ולובש בגדי שבת הינו גוף קדוש מגן עדן כי המקום גורם, בבחינת: "של נעליך וכו' כי המקום" וכו' ועל שם הגוף הקדוש נקרא שבת בבחינת: "והנה שבה כבשרו" 'שנרפא מצרעתו', ונתלבש בגוף קדוש מגן עדן הנקרא בשר בחינת: "בשר מבשרי" **** מה הפשט של פשיטת הגוף המצורע ולבישת הגוף הקדוש מגן עדן? * תשובה בפשטות: כל בחינה ביחס...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נה - רֶוַח הָעוֹלָם הַזֶּה אֵין לְשַׁעֵר
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נה - רוח העולם הזה אין לשער רוח העולם הזה אין לשער דהינו מה שהאדם יכול להרויח בזה העולם ואין צריך על זה הוצאות משלו, שקורין אויש לאג רק, ממה שהכין לפניו הבורא יתברך יכול להרחיב ידו ולהרויח הרבה מאד
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 1.0000 שניות - עכשיו 23_06_2025 השעה 17:22:56 - wesi2