ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - קעא - נסיעתו ללמברג
אות קעא עוד היה לו ספר אחד שהוא גבוה עוד יותר ויותר אפילו מהספר הנשרף והוא ספר הגנוז. ואמר שאפילו גופו סלק כשכתבו ואותו הספר לא שזפתו עין. ואמר שהוא בחינת רזין דרזין כלומר אצלו נגד שאר הדברים שהוא מגלה] ואמר שמשיח יגיד על זה פרוש וספר הגנוז הזה כבר היה נגמר אצלו בתחלת שנת תקס"ו (תקס"ז) הינו חמש שנים קדם הסתלקותו. ועתה עמד והתבונן לאיזה דרגא הגיע אחר כך כי מעולם לא עמד על מדרגה אחת עד היום שנסתלק וממש בכל שעה ושעה השיג חדשות לפי מדרגתו הנוראה מאד. והבן מאד מאד כי מעלת גדלת ספר הגנוז לית מחשבה תפיסא בה כלל ומשיח יגיד על זה פרוש ומעתה תתבונן ותשער בדעתך גדלתו וכו' וכו' אות קעב על הספר הנ"ל שנשרף אמר שאין מי שיודע בו דבר כי אם צדיק גדול חד בדרא וגם שיהיה חכם בכל השבעה חכמות אות קעג וגם אנכי שמעתי כבר מפיו הקדוש שאמר על הספר הנ"ל שצדיק לבד לא יבין בו דבר וכן חכם בלבד לא יבין אותו גם כן כי אם צדיק וחכם הינו שיהיה צדיק גדול מאד וגם חכם בכל השבעה חכמות אבל אף על פי כן על כל פנים ימצא מי שיבין בו. אבל הספר הגנוז שהוא בחינת רזין דרזין אצלו זה הספר לא ראתהו עין בעולם ואמר שבזה הספר לא יבין בו שום אדם בעולם כלל רק שמעתי בשמו שאמר שמשיח יאמר עליו פרוש כנ"ל אות קעד הספר השני הנשרף היו בו ארבעה חלקים. הספר הנ"ל מסרו תחלה ליד שני אנשים מאנשי שלומנו וצוה עליהם לנסע בעירות ולומר בכל עיר ועיר מעט מזה הספר וגם צוה עליהם לקח איזה קונטרסים מכתב יד של התורות שגלה שנדפסו בספר לקוטי מוהר"ו וישאירו בכל עיר איזה דפין מהם כי אז לא נדפס עדין שום ספר מספריו הקדושים ועוד יש בענין זה של שני האנשים הנ"ל כמה ספורים [וזאת היה בשנת תקס"ו בקיץ] אות קעה הספר שהוליכו שני אנשים הנ"ל היה ההעתקה שלי מה שהעתקתי ספר הקדוש הנ"ל כנ"ל הספר שנשרף אנו מכנין בשם ספר השני כי כל אלו הספרים שנדפסו הם בחינת ספר הראשון כי כלם הם בחינת נגלה שלו אף על פי שאצל כל העולם כלו הוא גבוה יותר מרזין דרזין כי כל תבה ותבה של ספריו שנדפסו היא מלאה סודי סודות ורזין דרזין עד אין סוף כמובן למשכיל אך אצלו זכרונו לברכה היה כל זה בחינת נגלה]. והספר שצוה לשרף כשהיה בלמברג זה הוא ספר השני והיא בחינת רזין שלו וזה הספר השני העתקתי לפניו בשנת תקס"ו וההעתקה שלי נתן ביד שני אנשים להוליך בעירות ולומר בכל עיר מעט מהספר הזה כנזכר לעיל והשביע אותם אז שלא יגלו הדבר לשום אדם. ועוד היה לו ספר שלישי והוא ספר הגנוז שלא נגע בו שום יד אדם ולא שזפתו עין והוא בחינת רזין דרזין שלו וגם זה הספר כבר היה נגמר בשנת תקס"ו בתחלתו כי אז ספר לפני כל זה. ועתה בוא וראה והבן מה השיג אחר כך כי כבר התפאר כמה וכמה פעמים שהוא אינו עומד על מדרגה אחת לעולם ואמר שאם היה יודע שעומד היום על מדרגה של אתמול אינו צריך את עצמו כלל ובכל פעם אמר שאינו יודע כלל מחמת שרצה להשיג יותר ויותר. ועתה בין תבין את אשר לפניך עד היכן עצמו השגותיו כי חי אחר כך חמש שנים רצופים גם היו לו יסורים קשים ועצומים אחר כך והיה בכל העירות והטלטולים של נסיעות נאווריטש אחר כך וגם בבראד ולמברג היה אחר כך שעל ידי כל זה פעל ועשה הרבה מאד והשיג הרבה מאד ומי שיש לו מח בקדקדו יוכל להתנוצץ לו איזה התנוצצות על ידי זה מגדלת רבנו זכרונו לברכה אשר לא היה דגמתו בעולם אות קעו כשמסר הספר הנ"ל ליד שני האנשים הנ"ל ואנכי לא ידעתי מזה כלל כי עשה הדבר בהסתר גדול ולא ידע שום אדם מזה. אחר כך באתי לפניו בתחלת קיץ תקס"ו ואמר לי אני זכיתי אותך במצוה במה שנתתי לך לכתב ספר הנ"ל ואמר הספר שלך כבר התחיל לעשות עבדא בעולם אות קעז והזהיר אותי אז להתפלל על הילד היקר שלו שלמה אפרים זכרונו לברכה כי היה לו חלי ההוסט [שעול] אז והזהיר אותי מאד להרבות בתפילה עבורו ואמר ידעתי כשמסרתי זה הספר ליד האנשים הנ"ל שיקחו עצמם ויתגברו על התינוק הזה [הינו המקטרגים] וגם האיש שמסרתי הספר הנ"ל לידו [הינו אחד משני אנשים הנ"ל]. הזהרתיו מאד מאד בעת שמסרתי לידו הספר למען השם שיהיה נזהר להתפלל ולהעתיר על התינוק הנ"ל ובעוונותינו הרבים התגבר הקטרוג עד שנסתלק באותו הקיץ התינוק הנ"ל אות קעח באותו קיץ שלח אותי לרבי יהושע זכרונו לברכה לקהלת קדש דזרין סמוך לפטירתו עם הקויטל שיקח בדעתו אלו השמות שרשם שם כדי שיהיה לו טובה לעולם הבא ואמר שעל ידי זה יוכל לבוא אליו מיד אחר הסתלקותו וכן היה שבא אליו תכף רבי יהושע הנ"ל אות קעט כשבא מלמברג אמר אני דומה כמו חוני המעגל שישן שבעים שנה. והייתי סבור שכבר שכחו אותי ובבואי לווארניוויצע קפץ אחד מאנשינו אצלי תכף כשראה אותי והוא היה מחיה אותי ממש אות קפ הדבר היה דומה כמו מי שיש בו צרך גדול להעולם וכו' וחטפו אותו והניחו אותו בחדר שב כאן. שלקחו אותי והושיבו אותי על עליה השלישית או הרביעית הגבוהה מאד וכו'. הלא הייתי דומה כמו סוחר היוצא לשוק ויש לו כמה דברים לעשות ולחטף משא ומתן זה וזה וכו'. אפילו כשאמרו לי שאני צריך לנוח ולפוש עצמי לא היה נכנס באזני מה היא מנוחה ונפישה כי צריכין רק לעשות תמיד תמיד ועתה אני צריך לשמר עת האכילה ושנה וכיוצא מחמת החולאת
אות קעא

עוֹד הָיָה לוֹ סֵפֶר אֶחָד שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ עוֹד יוֹתֵר וְיוֹתֵר

אֲפִילּוּ מֵהַסֵּפֶר הַנִּשְׂרָף

וְהוּא סֵפֶר הַגָּנוּז.

וְאָמַר שֶׁאֲפִילּוּ גּוּפוֹ סִלֵּק כְּשֶׁכְּתָבוֹ

וְאוֹתוֹ הַסֵּפֶר לא שְׁזָפַתּוּ עָיִן.

וְאָמַר שֶׁהוּא בְּחִינַת רָזִין דְּרָזִין

כְּלוֹמַר אֶצְלוֹ

נֶגֶד שְׁאָר הַדְּבָרִים שֶׁהוּא מְגַלֶּה]

וְאָמַר שֶׁמָּשִׁיחַ יַגִּיד עַל זֶה פֵּרוּשׁ

וְסֵפֶר הַגָּנוּז הַזֶּה כְּבָר הָיָה נִגְמָר אֶצְלוֹ בִּתְחִלַּת שְׁנַת תקס"ו

הַיְנוּ חָמֵשׁ שָׁנִים קדֶם הִסְתַּלְּקוּתוֹ.

וְעַתָּה עֲמד וְהִתְבּוֹנֵן לְאֵיזֶה דַּרְגָּא הִגִּיעַ אַחַר כָּךְ

כִּי מֵעוֹלָם לא עָמַד עַל מַדְרֵגָה אַחַת עַד הַיּוֹם שֶׁנִּסְתַּלֵּק

וּמַמָּשׁ בְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה הִשִּׂיג חֲדָשׁוֹת לְפִי מַדְרֵגָתוֹ הַנּוֹרָאָה מְאד.

וְהָבֵן מְאד מְאד

כִּי מַעֲלַת גְּדֻלַּת סֵפֶר הַגָּנוּז לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵּהּ כְּלָל

וּמָשִׁיחַ יַגִּיד עַל זֶה פֵּרוּשׁ

וּמֵעַתָּה תִּתְבּוֹנֵן וּתְשַׁעֵר בְּדַעְתְּךָ גְּדֻלָּתוֹ וְכוּ' וְכוּ'

אות קעב

עַל הַסֵּפֶר הַנַּ"ל שֶׁנִּשְׂרַף אָמַר

שֶׁאֵין מִי שֶׁיּוֹדֵעַ בּוֹ דָּבָר

כִּי אִם צַדִּיק גָּדוֹל חָד בְּדָרָא

וְגַם שֶׁיִּהְיֶה חָכָם בְּכָל הַשִּׁבְעָה חָכְמוֹת

אות קעג

וְגַם אָנכִי שָׁמַעְתִּי כְּבָר מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר עַל הַסֵּפֶר הַנַּ"ל

שֶׁצַּדִּיק לְבַד לא יָבִין בּוֹ דָּבָר

וְכֵן חָכָם בִּלְבַד לא יָבִין אוֹתוֹ גַּם כֵּן

כִּי אִם צַדִּיק וְחָכָם

הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה צַדִּיק גָּדוֹל מְאד וְגַם חָכָם בְּכָל הַשִּׁבְעָה חָכְמוֹת

אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן עַל כָּל פָּנִים יִמָּצֵא מִי שֶׁיָּבִין בּוֹ.

אֲבָל הַסֵּפֶר הַגָּנוּז שֶׁהוּא בְּחִינַת רָזִין דְּרָזִין אֶצְלוֹ

זֶה הַסֵּפֶר לא רָאַתְהוּ עַיִן בָּעוֹלָם

וְאָמַר שֶׁבְּזֶה הַסֵּפֶר לא יָבִין בּוֹ שׁוּם אָדָם בָּעוֹלָם כְּלָל

רַק שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר שֶׁמָּשִׁיחַ יאמַר עָלָיו פֵּרוּשׁ כַּנַּ"ל

אות קעד

הַסֵּפֶר הַשֵּׁנִי הַנִּשְׂרַף הָיוּ בוֹ אַרְבָּעָה חֲלָקִים.

הַסֵּפֶר הַנַּ"ל מְסָרוֹ תְּחִלָּה לְיַד שְׁנֵי אֲנָשִׁים מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ וְצִוָּה עֲלֵיהֶם לִנְסֹעַ בַּעֲיָרוֹת וְלוֹמַר בְּכָל עִיר וָעִיר מְעַט מִזֶּה הַסֵּפֶר

וְגַם צִוָּה עֲלֵיהֶם לִקַּח אֵיזֶה קוּנְטְרֵסִים מִכְּתַב יָד שֶׁל הַתּוֹרוֹת שֶׁגִּלָּה שֶׁנִּדְפְּסוּ בְּסֵפֶר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ו

וְיַשְׁאִירוּ בְּכָל עִיר אֵיזֶה דַּפִּין מֵהֶם

כִּי אָז לא נִדְפַּס עֲדַיִן שׁוּם סֵפֶר מִסְּפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים

וְעוֹד יֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה שֶׁל שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים הַנַּ"ל כַּמָּה סִפּוּרִים

[וְזאת הָיָה בִּשְׁנַת תקס"ו בַּקַּיִץ]

אות קעה

הַסֵּפֶר שֶׁהוֹלִיכוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים הַנַּ"ל

הָיָה הַהַעְתָּקָה שֶׁלִּי מַה שֶּׁהֶעְתַּקְתִּי סֵפֶר הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל כַּנַּ"ל

הַסֵּפֶר שֶׁנִּשְׂרַף אָנוּ מְכַנִּין בְּשֵׁם סֵפֶר הַשֵּׁנִי

כִּי כָּל אֵלּוּ הַסְּפָרִים שֶׁנִּדְפְּסוּ הֵם בְּחִינַת סֵפֶר הָרִאשׁוֹן

כִּי כֻּלָּם הֵם בְּחִינַת נִגְלֶה שֶׁלּוֹ

אַף עַל פִּי שֶׁאֵצֶל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ הוּא גָּבוֹהַּ יוֹתֵר מֵרָזִין דְּרָזִין

כִּי כָּל תֵּבָה וְתֵבָה שֶׁל סְפָרָיו שֶׁנִּדְפְּסוּ הִיא מְלֵאָה סוֹדֵי סוֹדוֹת וְרָזִין דְּרָזִין עַד אֵין סוֹף כַּמּוּבָן לַמַּשְׂכִּיל

אַךְ אֶצְלוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה כָּל זֶה בְּחִינַת נִגְלֶה].

וְהַסֵּפֶר שֶׁצִּוָּה לִשְׂרף כְּשֶׁהָיָה בְּלֶמְבֶּרְגְּ

זֶה הוּא סֵפֶר הַשֵּׁנִי

וְהִיא בְּחִינַת רָזִין שֶׁלּוֹ

וְזֶה הַסֵּפֶר הַשֵּׁנִי הֶעְתַּקְתִּי לְפָנָיו בִּשְׁנַת תקס"ו

וְהַהַעְתָּקָה שֶׁלִּי נָתַן בְּיַד שְׁנֵי אֲנָשִׁים לְהוֹלִיךְ בַּעֲיָרוֹת

וְלוֹמַר בְּכָל עִיר מְעַט מֵהַסֵּפֶר הַזֶּה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל וְהִשְׁבִּיעַ אוֹתָם אָז שֶׁלּא יְגַלּוּ הַדָּבָר לְשׁוּם אָדָם.

וְעוֹד הָיָה לוֹ סֵפֶר שְׁלִישִׁי וְהוּא סֵפֶר הַגָּנוּז

שֶׁלּא נָגַע בּוֹ שׁוּם יַד אָדָם וְלא שְׁזָפַתּוּ עַיִן

וְהוּא בְּחִינַת רָזִין דְּרָזִין שֶׁלּוֹ

וְגַם זֶה הַסֵּפֶר כְּבָר הָיָה נִגְמָר בִּשְׁנַת תקס"ו בִּתְחִלָּתוֹ

כִּי אָז סִפֵּר לְפָנַי כָּל זֶה.

וְעַתָּה בּוֹא וּרְאֵה וְהָבֵן מַה הִשִּׂיג אַחַר כָּךְ

כִּי כְּבָר הִתְפָּאֵר כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים שֶׁהוּא אֵינוֹ עוֹמֵד עַל מַדְרֵגָה אַחַת לְעוֹלָם

וְאָמַר שֶׁאִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁעוֹמֵד הַיּוֹם עַל מַדְרֵגָה שֶׁל אֶתְמוֹל

אֵינוֹ צָרִיךְ אֶת עַצְמוֹ כְּלָל

וּבְכָל פַּעַם אָמַר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל

מֵחֲמַת שֶׁרָצָה לְהַשִּׂיג יוֹתֵר וְיוֹתֵר.

וְעַתָּה בִּין תָּבִין אֶת אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ עַד הֵיכָן עָצְמוּ הַשָּׂגוֹתָיו

כִּי חַי אַחַר כָּךְ חָמֵשׁ שָׁנִים רְצוּפִים

גַּם הָיוּ לוֹ יִסּוּרִים קָשִׁים וַעֲצוּמִים אַחַר כָּךְ

וְהָיָה בְּכָל הָעֲיָרוֹת וְהַטִּלְטוּלִים שֶׁל נְסִיעוֹת נָאוְורִיטְשׁ אַחַר כָּךְ

וְגַם בִּבְּרָאד וְלֶמְבֶּרְגּ הָיָה אַחַר כָּךְ

שֶׁעַל יְדֵי כָּל זֶה פָּעַל וְעָשָׂה הַרְבֵּה מְאד וְהִשִּׂיג הַרְבֵּה מְאד

וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מחַ בְּקָדְקֳדוֹ יוּכַל לְהִתְנוֹצֵץ לוֹ אֵיזֶה הִתְנוֹצְצוּת עַל יְדֵי זֶה מִגְּדֻלַּת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֲשֶׁר לא הָיָה דֻּגְמָתוֹ בָּעוֹלָם

אות קעו

כְּשֶׁמָּסַר הַסֵּפֶר הַנַּ"ל לְיַד שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים הַנַּ"ל

וְאָנכִי לא יָדַעְתִּי מִזֶּה כְּלָל

כִּי עָשָׂה הַדָּבָר בְּהֶסְתֵּר גָּדוֹל וְלא יָדַע שׁוּם אָדָם מִזֶּה.

אַחַר כָּךְ בָּאתִי לְפָנָיו בִּתְחִלַּת קַיִץ תקס"ו וְאָמַר לִי

אֲנִי זִכִּיתִי אוֹתְךָ בְּמִצְוָה בַּמֶּה שֶׁנָּתַתִּי לְךָ לִכְתּב סֵפֶר הַנַּ"ל

וְאָמַר הַסֵּפֶר שֶׁלְּךָ כְּבָר הִתְחִיל לַעֲשׂוֹת עֻבְדָּא בָּעוֹלָם

אות קעז

וְהִזְהִיר אוֹתִי אָז לְהִתְפַּלֵּל עַל הַיֶּלֶד הַיָּקָר שֶׁלּוֹ שְׁלמה אֶפְרַיִם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

כִּי הָיָה לוֹ חֳלִי הַהוּסְט [שִׁעוּל] אָז

וְהִזְהִיר אוֹתִי מְאד לְהַרְבּוֹת בִּתְפִילָּה עֲבוּרוֹ

וְאָמַר יָדַעְתִּי כְּשֶׁמָּסַרְתִּי זֶה הַסֵּפֶר לְיַד הָאֲנָשִׁים הַנַּ"ל

שֶׁיִּקְחוּ עַצְמָם וְיִתְגַּבְּרוּ עַל הַתִּינוֹק הַזֶּה [הַיְנוּ הַמְקַטְרְגִים]

וְגַם הָאִישׁ שֶׁמָּסַרְתִּי הַסֵּפֶר הַנַּ"ל לְיָדוֹ [הַיְנוּ אֶחָד מִשְּׁנֵי אֲנָשִׁים הַנַּ"ל].

הִזְהַרְתִּיו מְאד מְאד בְּעֵת שֶׁמָּסַרְתִּי לְיָדוֹ הַסֵּפֶר לְמַעַן הַשֵּׁם

שֶׁיִּהְיֶה נִזְהָר לְהִתְפַּלֵּל וּלְהַעְתִּיר עַל הַתִּינוֹק הַנַּ"ל

וּבַעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים הִתְגַבֵּר הַקִּטְרוּג

עַד שֶׁנִּסְתַּלֵּק בְּאוֹתוֹ הַקַּיִץ הַתִּינוֹק הַנַּ"ל

אות קעח

בְּאוֹתוֹ קַיִץ שָׁלַח אוֹתִי לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לִקְהִלַּת קדֶשׁ דְּזֶרִין סָמוּךְ לִפְטִירָתוֹ עִם הַקְּוִיטְל

שֶׁיִּקַּח בְּדַעְתּוֹ אֵלּוּ הַשֵּׁמוֹת שֶׁרָשַׁם שָׁם כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ טוֹבָה לָעוֹלָם הַבָּא

וְאָמַר שֶׁעַל יְדֵי זֶה יוּכַל לָבוֹא אֵלָיו מִיָּד אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ

וְכֵן הָיָה שֶׁבָּא אֵלָיו תֵּכֶף רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הַנַּ"ל

אות קעט

כְּשֶׁבָּא מִלֶּמְבֶּרְגְּ אָמַר

אֲנִי דּוֹמֶה כְּמוֹ חוֹנִי הַמְעַגֵּל שֶׁיָּשֵׁן שִׁבְעִים שָׁנָה.

וְהָיִיתִי סָבוּר שֶׁכְּבָר שָׁכְחוּ אוֹתִי

וּבְבוֹאִי לְוָוארְנֶיוִויצֶע קָפַץ אֶחָד מֵאֲנָשֵׁינוּ אֶצְלִי תֵּכֶף כְּשֶׁרָאָה אוֹתִי

וְהוּא הָיָה מְחַיֶּה אוֹתִי מַמָּשׁ

אות קפ

הַדָּבָר הָיָה דּוֹמֶה כְּמוֹ מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צרֶךְ גָּדוֹל לְהָעוֹלָם וְכוּ'

וְחָטְפוּ אוֹתוֹ וְהִנִּיחוּ אוֹתוֹ בְּחֶדֶר שֵׁב כָּאן.

שֶׁלָּקְחוּ אוֹתִי וְהוֹשִׁיבוּ אוֹתִי עַל עֲלִיָּה הַשְּׁלִישִׁית אוֹ הָרְבִיעִית הַגְּבוֹהָה מְאד וְכוּ'.

הֲלא הָיִיתִי דּוֹמֶה כְּמוֹ סוֹחֵר הַיּוֹצֵא לַשּׁוּק

וְיֵשׁ לוֹ כַּמָּה דְּבָרִים לַעֲשׂוֹת וְלַחֲטף מַשָּׂא וּמַתָּן זֶה וָזֶה וְכוּ'.

אֲפִילּוּ כְּשֶׁאָמְרוּ לִי שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לָנוּחַ וְלָפוּשׁ עַצְמִי לא הָיָה נִכְנָס בְּאָזְנִי מַה הִיא מְנוּחָה וּנְפִישָׁה

כִּי צְרִיכִין רַק לַעֲשׂוֹת תָּמִיד תָּמִיד

וְעַתָּה אֲנִי צָרִיךְ לִשְׁמר עֵת הָאֲכִילָה וְשֵׁנָה וְכַיּוֹצֵא מֵחֲמַת הַחוֹלַאַת
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נה - רֶוַח הָעוֹלָם הַזֶּה אֵין לְשַׁעֵר
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נה - רוח העולם הזה אין לשער רוח העולם הזה אין לשער דהינו מה שהאדם יכול להרויח בזה העולם ואין צריך על זה הוצאות משלו, שקורין אויש לאג רק, ממה שהכין לפניו הבורא יתברך יכול להרחיב ידו ולהרויח הרבה מאד
חיי מוהר"ן - ריח - נסיעתו וישיבתו באומן
...וישיבתו באומן אות ריח באומין קדם ראש השנה האחרון היה מספר עם אנשים שלו מענין הסתלקותו שכבר הוא אצלו שלש שנים אחר הסתלקותו כי מעת שבא עליו החולאת הוא נחשב בעיניו שכבר נסתלק מן העולם ואמר שאינו יודע באיזה זכות הוא חי בנס כל שלש שנים אלו וכו' אז ספרו אנשיו עמו והיו מתאנחים מאד כי מה נעשה ועל מי יעזב אותנו. והשיב רק אתם תחזיקו עצמכם ביחד, אז תהיו אנשים כשרים. ולא כשרים בלבד אלא אפילו צדיקים וטובים תהיו. כי השם יתברך יעזר לי בודאי שיהיה כרצוני כאשר רציתי מכבר כי בעזרת השם גמרתי ואגמר כרצוני בודאי ואמר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קא - בִּקְרוֹב עָלַי מְרֵעִים
...קא - בקרוב עלי מרעים [לשון החברים] בקרוב עלי מרעים לאכל את בשרי צרי ואיבי לי המה כשלו ונפלו הענין הוא כך, כי "ביה ה' צור עולמים" הינו בראשית ברא כי בתורה שנקראת 'ראשית ברא עולמים' כי יוד, הוא השכל של התורה והא, הוא אותיות של התורה, שהוא חמשה חמשי תורה, בחינת חמשת מוצאות הפה והינו בי"ה ה' צור עולמים הינו בהתורה שהיא בחינת י"ק כנ"ל, ברא כל העולמים כנ"ל וכתיב: "אדם אתם" ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה: 'אתם קרויין אדם, ואין עכו"ם קרויין אדם' כי יש ע' אנפין נהירין, ויש ע' אנפין חשוכין כי יש שני כחות כמו...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כה - הַהִתְבּוֹדְדוּת הוּא מַעֲלָה עֶלְיוֹנָה וּגְדוֹלָה מִן הַכּל
...מעלה עליונה וגדולה מן הכל ההתבודדות הוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל דהינו לקבע לו על כל פנים שעה או יותר להתבודד לבדו באיזה חדר או בשדה ולפרש שיחתו בינו לבין קונו בטענות ואמתלאות בדברי חן ורצוי ופיוס לבקש ולהתחנן מלפניו יתברך, שיקרבו אליו לעבודתו באמת. ותפילה ושיחה זו יהיה בלשון שמדברים בו דהינו בלשון אשכנז כי בלשון הקדש קשה לו לפרש כל שיחתו וגם אין הלב נמשך אחרי הדבורים, מחמת שאינו מרגל כל כך בהלשון כי אין דרכנו לדבר בלשון הקדש אבל בלשון אשכנז שמספרים ומדברים בו קל וקרוב יותר לשבר לבו כי הלב נמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלז - עִקַּר הַנִּגּוּן וְהַכְּלֵי שִׁיר, הֵבִיא לֵוִי לָעוֹלָם
...שיר, הביא לוי לעולם עקר הנגון והכלי שיר, הביא לוי לעולם כמובא בזוהר שעקר הנגון מסטרא דלואי וזה שאמרה לאה: "הפעם ילוה אישי אלי" שעתה הפעם שנולד לוי שעל ידו בא בחינת הנגון וכלי שיר לעולם 'הפעם ילוה אישי אלי' בודאי כי התחברות שני דברים הוא על ידי נגון וכלי שיר, והבן וזה בחינת כלי זמר שמנגנין על חתנה שרים רדפוני חנם ראשי תבות רחש [זה הענין הם דברי צחות שאמר על עצמו שהיו נוהגין לתן לו רחש המגיע להרב ופעם אחת עמדנו לפניו בעת שהיה חתנה בעיר ואמר אז ענין הנ"ל מענין כלי זמר שמנגנין על החתנה כנ"ל [כי כן ה...
שבחי הר"ן - אות ד
שבחי הר"ן - אות ד גם בימי קטנותו התחיל להתמיד מאד מאד בלמודו והיה משלם להמלמד מכיסו שלשה גדולים בעד כל דף גמרא שהיה לומד עמו מלבד השכר למוד שהיה אביו משלם להמלמד היה הוא בעצמו, זכרונו לברכה, נותן להמלמד משלו שלשה גדולים בעד כל דף ודף כדי שהמלמד יכריח עצמו ללמד עמו הרבה דפין גמרא בכל יום וכן היה שהיה המלמד לומד עמו כמה וכמה דפין בכל יום ויום והוא היה משלם לו כנ"ל ג' גדולים בעד כל דף ודף מלבד השכר למוד
להוציא מכח אל הפועל. כן או לא?
...eip.co.il/?key=337 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סו - ויהי נא פי שנים ברוחך אלי רבי נחמן מברסלב מדבר באורך על זה שצריכים להוציא דייקא מכוח אל הפועל, כמו שהבורא ברא את העולם, שהוציא אותו מכוח אל הפועל וכולי. וכן בעוד מקומות מובא שצריך דייקא להוציא מכוח אל הפועל את שכלו / רצונותיו וכולי breslev.eip.co.il/?ftxt=%D7%9E%D7%9B%D7%97+%D7%90%D7%9C+%D7%94%D7%A4%D7%A2%D7%9C&cid=0 אך לעומת זאת, כאן breslev.eip.co.il/?key=323 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נא - כשאתם מגיעין לאבני שיש טהור וגם בעוד מקומות, מבאר רבי...
חיי מוהר"ן - תכא - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...מחקירות ולהתחזק באמונה אות תכא אמר, הצדיקים אפילו אלו הצדיקים של עכשו הם יקרים גם כן מאד בעיני השם יתברך. ואלמלא לא היה בהם רק מה שמרחקים ממנהגי הקלי עולם ההולכים ומנהיגים עצמם דיקא בדרכי העכו"ם והולכים בדרכי החקירות וחכמות וכונתם דיקא להדמות עצמם במהלכן ובמלבושיהן ובמנהגיהם כמנהגי העכו"ם כאשר נתפשט עכשו בעוונותינו הרבים. ואם לא היו פועלים הצדיקים כי אם מה שמרחקין מהם גם כן דים. כי כל מנהיג איך שהוא מתנהג בעבודתו על כל פנים הוא רחוק מדרכיהם, וכן המקרבים אליהם. כי מאחר שמדקדקין לבלי להניח שער אחורי...
מפני מה כשהאדם מבקש פרנסה, אין נותנין לו תכף?
...לו תכף? breslev.eip.co.il/?key=188 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה טז - מפני מה כשהאדם מבקש פרנסה הקשו מפני מה כשהאדם מבקש פרנסה, אין נותנין לו תכף מן השמים כי אם על ידי סיבות, לכל אחד לפי סיבתו שזה צריך לזרע תבואה ולחרש ולקצר וכו' וזה צריך לנסע ולמצא צרך פרנסתו שם, וכיוצא בזה ולמה לא נותנין לו תכף, בשעה שמבקש פרנסתו, מזמן? והתרוץ: דע, שכל הפרנסה של ישראל צריכין לקבל על ידי המלך ... והכלל שצריכין לראות את המלך בבחינת: "מלך ביפיו תחזינה עינך" דהינו כשהוא ביפיו וגדלתו, ולא בשעת קטנות ואם היו נותנין לו...
פושט את גופו המצורע ולובש גוף קדוש מגן עדן
...גוף קדוש מגן עדן breslev.eip.co.il/?key=260 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פג - על ידי תקון הברית שהוא קשת, יכול להוציא החצים ואז פושט גופו המצרע, שהוא ממשכא דחויא ולובש בגדי שבת הינו גוף קדוש מגן עדן כי המקום גורם, בבחינת: "של נעליך וכו' כי המקום" וכו' ועל שם הגוף הקדוש נקרא שבת בבחינת: "והנה שבה כבשרו" 'שנרפא מצרעתו', ונתלבש בגוף קדוש מגן עדן הנקרא בשר בחינת: "בשר מבשרי" **** מה הפשט של פשיטת הגוף המצורע ולבישת הגוף הקדוש מגן עדן? * תשובה בפשטות: כל בחינה ביחס לבחינה שמעליה, היא בחינת גוף ביחס לנשמה...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2031 שניות - עכשיו 18_09_2025 השעה 23:25:58 - wesi2