ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יד - לְהַמְשִׁיךְ שָׁלוֹם בָּעוֹלָם
[לשון רבנו, זכרונו לברכה] תקעו בחדש שופר בכסא וכו' (תהלים פ"א) א. להמשיך שלום בעולם צריך להעלות כבוד הקדוש ברוך הוא לשרשו הינו ליראה כמו שכתוב (דברים כ"ח) : "ליראה את השם הנכבד" ב. ואי אפשר להעלות את הכבוד אלא על ידי תורת חסד "ותורת חסד" אמרו חכמינו, זכרונם לברכה (סכה מט:). 'זהו הלומד תורה על מנת ללמדה' כי זה עקר כבודו כמובא בזוהר (יתרו סט:) 'בשעתא דשאר עכו"ם אתין ואודן לקדשא בריך הוא, כדין אסתלק ואתיקר שמא דקדשא בריך הוא עלא ותתא, כמו גבי יתרו: בשעתא דאמר יתרו: "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוהים", כדין אסתלק ואתיקר שמא דקדשא בריך הוא' נמצא, זהו כבודו כשבני אדם שהם מחוץ לקדשה מקרבין את עצמן לפנים מהקדשה הן גרים שמגירין הן בעלי תשובה שגם הם היו מבחוץ וכשמקרבין ומכניסים אותם לפנים זהו כבודו ועכשו הכבוד בגלות כי עקר הכבוד אצל העכו"ם ואנחנו בני ישראל שפלים ונבזים ולעתיד לבוא שיתגלה כבודו מבין החשך כמו שכתוב (ישעיהו מ) : "ונגלה כבוד ה'" וכו' כי "אז יטו כלם לעבדו שכם אחד" (צפניה ג) "אז יאמרו בגוים לכו ונלכה באור ה'" (שם ב) וכבוד נקרא אור כמו שכתוב (יחזקאל מ"ג) : "והארץ האירה מכבודו" ג. ואי אפשר לקרב את הגרים עם בעלי התשובה אלא על ידי תורה כמו שכתוב (משלי ה) : "יפוצו מעינותיך חוצה" שצריך להשקות אותם שהם מבחוץ להודיע להם הדרך ילכו בה וזהו שאמרו (אבות ו) : 'אין כבוד אלא תורה' וזהו (ירמיה ט"ו) : "אם תוציא יקר מזולל" ואמרו חכמינו, זכרונם לברכה (בבא מציעא פה:) 'אלו שמקרבין בני אדם לעבודת השם יתברך' כי זהו נקרא "מוציא יקר", הינו כבוד "מזולל" מזילותא דגלותא וזה (תהלים קי"ג) : "רם על כל גוים ה'" הינו כשהעכו"ם מודין ומשבחין לה אזי "על השמים כבודו" אזי נתעלה הכבוד מהחשך ואי אפשר לבוא להתעוררות התשובה הן לרשעי ישראל, הן לגרים אלא על ידי התורה שמאירין להם אל מקום שהם שם כמו שכתוב: "יפוצו וכו' חוצה" 'חוצה' דיקא כי התורה הם ששים רבוא אותיות כנגד ששים רבוא נשמות ויש לכל הנשמות שרש למעלה במחשבה דקדשא בריך הוא כי 'ישראל עלו במחשבה תחלה' (בראשית רבה א) ועל ידי זווג הנשמות נבראים נשמות גרים (עיין זוהר שלח דקס"ח ע"א) וכשנתעוררים הנשמות על ידי אותיות התורה שהוציא מפיו ומתנוצצים זה לזה זה בחינת זווג שזה מקבל הארה מזה ועל ידי הזווג של התנוצצות הנשמות שבמחשבה נבראים נשמות גרים גם הפושעי ישראל כל זמן ששם ישראל נקרא עליו [כי נקרא 'פושעי ישראל' נמצא ששם ישראל נקרא על כל פנים עליו עדין מאחר שנקרא פושעי ישראל] 'אף על פי שחטא, ישראל הוא' (סנהדרין) יש לו אחיזה ושרש במחשבה עליונה ועל ידי ההתנוצצות התנוצץ גם שרש נשמתו בין שאר השרשים ומגיע הארה לזה הפושעי ישראל משרש נשמתו ועל ידי הארה הזאת חוזר בתשובה ד. וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (נדרים פא:) 'מפני מה תלמידי חכמים אין בניהם תלמידי חכמים ? מפני שלא ברכו בתורה תחלה' שצריך כל אדם ובפרט תלמיד חכם לברך ולהאיר בלמוד תורתו בשרש הנשמות הינו במחשבה תחלה כי שם שרשנו נמצא, כשמביא הארה וברכה לתוך תחלת המחשבה ועל ידו מתנוצצין ומתברכין הנשמות נמצא כשממשיך נשמה לבנו בודאי הוא ממשיך נשמה בהירה וזכה ועל ידי זה גם בנו יהיה תלמיד חכם אבל כשאין מאיר ומברך את התחלה על ידי למודו אז כשממשיך נשמה לבנו הנשמה היא בבחינת (שיר השירים ה) : "אני ישנה" ואינה מאירה מפני זה לא יהיה בנו תלמיד חכם וזה מפני שלא ברכו בתורה תחלה הינו שרש הנשמות בבחינת ישראל עלה במחשבה תחלה ה. ואין אדם זוכה לתורה אלא על ידי שפלות כמו שאמרו חז"ל (ערובין נד) : "וממדבר מתנה" שישבר גאותו מארבע בחינות שפלות כי צריך אדם להקטין את עצמו לפני גדולים ממנו ולפני בני אדם כערכו ולפני קטנים ממנו ולפעמים שהוא בעצמו קטן שבקטנים וצריך להקטין את עצמו כנגד מדרגת עצמו וידמה בעיניו שהוא למטה ממדרגתו בבחינת (שמות ט"ז) : "שבו איש תחתיו" וזה שאמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי אורזילא בר יומא, דהוי כהר תבור. והר תבור כמה הוי ? ארבעה פרסי תלתא פרסי, ובי מרבעתא דרישה פרסא ופלגא רשב"ם: אורזילא בר יומא ראם בן יום אחד, דאותו היום נולד. כהר תבור כן היה גדול. בי מרבעתא דרישה מקום הנחת ראשו כששוכב על הקרקע. רמא כופתא הטיל רעי. סכרא הרעי לירדנא לפי שעה, עד שמסמסוהו המים מעט מעט אורזילא בר יומא הינו בחינת כבוד שהוא בעכו"ם, בזלותא אור זילא הינו בחינת כבוד כמו שכתוב: "והארץ האירה מכבודו" בר יומא כי לא יתגלה הכבוד אלא בביאת משיחנו וכתיב בה: אימתי יבוא מר ? היום "היום אם בקלו תשמעו" (כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה סנהדרין צח, ) ובכל יום מוכן הכבוד לצאת מזילותא והוה כהר תבור שראה שהעלאת הכבוד תלוי בזה שאדם משבר גאותו כפי השתברות גאותו כן הוא העלאת הכבוד כי כבודו נתעלה על ידי התורה כנ"ל ואין אדם זוכה לתורה אלא על ידי שפלות כמו שאמרו חז"ל: "וממדבר מתנה" הר תבור הר לשון גדלות כמו שכתוב (תהלים ל) : "העמדת להררי עז" ותבור לשון שבירה והר תבור כמה הוה ? ארבע פרסי הינו ארבע בחינות שפלות הנ"ל שצריך להקטין לפני צדיקים, בינונים, רשעים, ולפני מדרגת עצמו ושידמה בעיניו כאלו לא בא עדין לפני מדרגתו שהוא בה הר תבור ארבע פרסי ששבירת הגדלות הם בארבע בחינות הנ"ל ומשכא דצוארה תלתא פרסי זה בחינת הדברים שדרך בני אדם להתגדל בהם הם שלשה דברים וצריך לשמר את עצמו מהם כמו שכתוב (ירמיה ט) : אל יתהלל חכם בחכמתו וכו' והם שלש בחינות: חכם, גבור, עשיר והגדלות נקרא משכא דצוארא בבחינת (תהלים ע"ה) : "תדברו בצואר עתק" ומרבעתא דרישה פרסא ופלגא זה בחינת זווג הנעשה בראשית המחשבה מרבעתא לשון זווג כמו שכתוב (שם קלט) : "ארחי ורבעי" ועל ידי זווג הזה נעשה פרסא ופלגא. פרסה זה רמז על המשכת הנשמות לבניהם זה מכנה בשם פרסה שלמה והתנוצצות שהנשמות מתנוצצין ומאירין ומעוררין את הפושעי ישראל בתשובה ומולידין נשמות גרים זה מכנה בשם פלגא כי עדין הם רחוקים מהקדשה מאד ויכול להיות להם מניעות רבות וצריך להם יגיעות רבות כדי להפשיט מהם הבגדים צואים שהלבישו כמו שכתוב (זכריה ג) : "הסירו הבגדים הצאים" כי אלו הבגדים הצואים הם מונעים אותם מלחזר לקדוש ברוך הוא והם מפסיקים כמו נהר המפסיק שאי אפשר להלך דרך אותו הנהר וצריך להשליך הבגדים הצואים וזה: רמא כופתא וסכרא לירדנא על ידי שמפשיטין ומשליכין מעליהם הבגדים הצואים נתבטלים כל המניעות והמסכים המבדילים בינם לבין הקדשה וזה: וסכרא לירדנא כי הירדן מפסיק בין קדשת ארץ ישראל לחוץ לארץ ובשביל זה נקראים בשם פלגא כי עדין צריך להשליך מהם הבגדים הצואים כדי להסיר המפסיקים והמונעים והמסכים המבדילים בינם לבין הקדשה אבל, אלו הנשמות שתלמידי חכמים ממשיכין לבניהם כנ"ל זה מכנה בשם פרסה שלמה כי אין להם מסכים המבדילים וזה: 'וכבדתו (ישעיה נח) כבדהו בכסות נקי', (כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה על פסוק: ולקדש ה' מכובד וכו', שבת קיט) 'כסות נקי' הינו להשליך הבגדים הצואים כי זה עקר כבוד השם יתברך "אם תוציא יקר מזולל" להחזיר בני אדם בתשובה ולהמשיך נשמות הגרים וגרים שמתגירין הם באים תחת כנפי השכינה ובשביל זה נקרא גר צדק (כמובא בהקדמת הזהר ו) וזה שמובא בזוהר (יתרו בר"מ צג:) 'כסות נקי, דא כנפי מצוה' הינו שכינה הנקראת מצוה בבחינות (תהלים קיט) : "כל מצותיך צדק" וזהו : 'וכבדתו' שזה עקר כבודו שיכניס גרים תחת כנפי השכינה כנ"ל ו. וכל אחד לפי בחינתו יכול לידע העלאת הכבוד לשרש היראה לפי הכבוד שמכבד את יראי השם כן עלה הכבוד לשרשו כי שם שרש הכבוד בבחינת (שם טו) : "ואת יראי ה' יכבד" כי כל זמן שהכבוד הוא בגלות כל אחד לפי בחינתו הוא מזלזל ביראי השם וכל אחד לפי תקונו את הכבוד כן הוא מכבד יראי השם ז. ועקר הדבר שיכבד יראי השם בלב שלם כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (קדושין לב:) 'דבר המסור ללב, נאמר בו ויראת מאלקיך' ושם עקר הכבוד כמו שכתוב (ישעיהו כ"ט) : "בשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני" ח. כשמחזיר הכבוד לשרשו הינו ליראה כנ"ל ואז נשלם פגמי היראה ואז זוכה לשלום. ויש שני מיני שלום יש שלום בעצמיו כי תחלה צריך אדם לראות שיהיה שלום בעצמיו כי לפעמים אין שלום כמו שכתוב (תהלים ל"ח) : "אין שלום בעצמי מפני חטאתי" ועל ידי היראה זוכה לשלום בעצמיו כמו שכתוב בזוהר באתרא דאית דחילא תמן תשתכח שלמתא כמו שכתוב: "כי אין מחסור ליראיו" כי עקר התפילה על ידי היראה בבחינת (משלי ל"א) : "אשה יראת ה' היא תתהלל" כי התפילה במקום קרבן (שו"ע או"ח סי' צ"ח סעיף ד') ובקרבן כתיב בה (ויקרא כ"א) : "כל אשר בו מום לא יקרב" וכשאין בו מום הינו באתרא דאית דחילא אזי יקרב לעבד עבודתו תמה וזה שכתוב בחנה (שמואל א א) : "וחנה מדברת על לבה" על ידי היראה זכתה לתפילה כי עקר היראה הוא בלב כנ"ל ועל ידי תפילה זוכה לשלום הכללי הינו שלמות העולמות כי על שם זה תפילה נקרא קרבן על שם קרוב העולמות לשלמותן ט. וזה שאמר רבה בר בר חנה: אמר לי ההוא טיעא: תא ואחוי לך היכי דנשקי ארעא ורקיע בהדדי אזלי וחזאי, דעביד כוי כוי שקלית לסלתאי ואנחתיה בכותא דרקיעא בהדי דמצלינא בעותא, ולא אשכחיתה אמרי: איכא גנבי הכא אמר לי: גלגלא דרקיע הוא דהדר נטר עד למחר כי השתא, ומשכח לה רשב"ם: היכא דנשקי ארעא ורקיעא מקום גבוה היה שם, שנושקים יחד זה לזה ולאו הינו סוף העולם, דהא מהלך העולם ת"ק שנה הוי, וארץ ישראל אמצעיתו של העולם היא, דכתיב: ישבי על טבור הארץ, והינו מקומו של רבה בר בר חנה סלתאי סל לחם שלי דהדר חוזר, כדאמרינן בפסחים: גלגל חוזר ומזלות קבועים דנשקי ארעא ורקיעא זה בחינת שלום בעצמיו ארעא זה בחינת גוף רקיעא זה בחינת נשמה כמו שכתוב (תהלים נ) : "יקרא אל השמים מעל" זה הנשמה "ואל הארץ" זה הגוף (סנהדרין צא:) וכשיש ביניהם שלום על ידי זה עבידי כוי על ידי זה נעשה תפילה, כנ"ל בבחינת (דניאל ו) : "וכוין פתיחן לה בעליתה" ושקלית לסלתאי, ואנחתיה בכותא דרקיע זה פרנסה כמו 'מי שיש לו פת בסלו' (יומא עד:) הינו שלא רצה לעסק בשום עסק מעסקי עולם הזה רק בשביל נשמתו גם כל תפילותיו לא היו אלא בשביל לקשר נשמתו אפילו אלו תפילות המפרשים בתפילה שהם לצרך הגוף כגון "רפאינו" ו"ברך עלינו" ושאר צרכי הגוף לא היה כונתו של רבה בר בר חנה בשביל גופו אלא בשביל נשמתו שהיה מכון לפרנסת נשמתו ולרפואתה ושקלית לסלתאי ואנחתיה בכותא דרקיע ששקל לתפילה שהוא לצרך הגוף ואנחה בתפילה הכל לצרך נשמתו כי ממילא כשנתקן שם ברוחניות נתקן גם בגשמיות ועד דמצלינא בעותי לא אשכחה הינו אחר כך לא מצא כדי פרנסתו אף על פי שתקן ברוחניות אף על פי כן לא נמשך לו שפע בגשמיות אמר: איכא גנבא הכא שגונבים השפע שלי השיב לו גלגלא דרקיעא דהדרא הינו גלגולין דנשמתין היא הגורמת שאין לצדיק כדי פרנסתו כמו שכתוב גבי רבי פדת (תענית כה:) 'אי בעית דאחרוב עלמא, ואפשר דאיברית בשעתא דמזונא' (עיין תיקון ס"ט ד"ק ע"ב). וזה (בראשית ו) : "קנים תעשה לתבה" איתא במדרש (בראשית רבה לא) : 'מה קנים מטהרין את המצרע, אף תבתך מטהרתך' 'המצרע' זה נרגן מפריד אלוף (משלי טז) ומפריד בין איש ואשתו ועל ידי זה: בדד ישב (ערכין טז, ) וקנים מטהרים אותו אף תבתך, הינו תבת התפילה מתקנין את המחלקת ועושה שלום הכללי שלום כל העולמות י. וזה פרוש: תקעו לשון שלום כמו שכתוב (ישעיהו כב) : "ותקעתיו יתד במקום נאמן" בחדש שופר בהתפארות חדש הינו התעלות כבודו על ידי התקרבות הגרים או בעלי תשובה בכסא זה בחינת יראה שהוא שרש הכבוד וכסא לשון התכסיא שזה בחינת: 'דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלקיך' שזה הדבר מכסה מעין כל 'ליום' זה בחינת שלום בית כי יום הוא בחינת אור כמו שכתוב (בראשית א) : "ויקרא אלהים לאור יום" ואור הוא שלום בית כמו שאמרו חכמינו ז"ל (שבת כג:) : 'נר שבת קודם לקדוש היום' כי שלום בית קודם חגנו זה בחינת תפילה, עבודה כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (פסחים קיח:) 'למה נסמכה פרשת עכו"ם למועדים ? לומר, כל המבזה את המועדות כאלו עובד עבודת אלילים' נמצא שמירת המועד זה בחינת עבודה תמה 'ואין עבודה אלא תפילה' (ספרי פ' קב:) ועל ידי תפילה יבוא לשלום הכללי כנ"ל נמצא מי שרוצה להמשיך שלום הכללי צריך להעלות הכבוד לשרשו הינו ליראה ועל ידי היראה הוא זוכה לשלום בית ועל ידי שלום בית הוא זוכה לתפילה ועל ידי תפילה הוא זוכה לשלום הכללי יא. זאת התורה שיך על פסוקים אלו (תהלים קמ"ה) : "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו" וכו' "טוב ה' לכל" זה בחינת תפילה שמאמין בה' שהקדוש ברוך הוא טוב לכל הן לרפואה, הן לפרנסה, הן לכל הדברים כשמאמין כך בודאי יהיה עקר השתדלותו בתר קדשא בריך הוא ולא ירדף אחר תחבולות רבות כי מי שאין מאמין בהקדוש ברוך הוא צריך להשתדל אחר תחבולות רבות למשל, כשצריך לרפואה צריך להשתדל אחר עשבים רבים ולפעמים אלו עשבים הצריכים לו אינם בנמצא במדינתו והעשבים הנמצאים אינם טובים למכתו אבל הקדוש ברוך הוא טוב לכל המכות לרפאותם והוא בנמצא תמיד כמו שכתוב (דברים ד) : "מי כה' אלקינו בכל קראנו אליו" ועל ידי התפילה זוכה לשלום הכללי וזה: "ורחמיו על כל מעשיו" הינו שרחמי השם יתברך יתמשך על כל הברואים וכל הברואים ירחמו אחד על חברו (עיין ב"ר פר' לג) ויהיה שלום ביניהם כמו שכתוב (ישעיהו י"א) : "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי וכו', לא ירעו ולא ישחיתו" כי יהיה שלום ביניהם וזה: "ורחמיו על כל מעשיו" כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (שבת קנא:). 'כל המרחם על הבריות, מרחמין עליו מן השמים' כמו שכתוב: "ונתן לך רחמים ורחמך" ואחר כך מפרש הפסוק איך יזכה לתפילה על ידי שלום בית יהא שלום בעצמיו, בין גופו ונפשו כנ"ל וזה: "יודוך כל מעשיך" 'מעשיך' זה בחינת עשיה בחינת גוף "וחסידיך יברכוכה" 'חסידיך' זה בחינת נפש כמו שכתוב (משלי י"א) : "גמל נפשו איש חסד" ואחר כך מפרש הפסוק איך יזכה לשלום בית על ידי שיעלה כבוד השם יתברך לשרש היראה הנקראים גבורות וזהו : "כבוד מלכותך יאמרו" שיתגלה כבודו ויתעלה לשרשו וזהו : "וגבורתך ידברו" 'וגבורה' זה בחינת יראה כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות נט:) "ואלהים עשה שייראו מלפניו" 'אלו רעמים' וכתיב (איוב כ"ו) : "ורעם גבורותיו מי יתבונן" [מסימן יב עד כאן, לשונו, זכרונו לברכה] יב. וזה בחינת מצות נר חנוכה שמצותה להדליק סמוך לפתח הבית (שבת כ"א: ובש"ע סי' תרע"ב) כי הדלקת הנר הוא בחינת הארת הכבוד בחינת "והארץ האירה מכבודו", כנ"ל ועל כן מצותה להדליק סמוך לפתח הבית דא פתחא עלאה בחינת יראה (עיין ז"ח פ' תשא ובהקדמת הזוהר ז: יא:) הינו להחזיר הכבוד לשרשו דהינו ליראה כנ"ל ואימתי עולה הכבוד ? כשמחזירין בני אדם בתשובה ועושין בעלי תשובה וגרים שזה עקר כבודו כנ"ל וזהו שזמן הדלקת נר חנוכה שהוא הארת הכבוד הוא 'משעת יציאת הכוכבים, עד שתכלה רגל מן השוק' (שבת כא: ובשלחן ערוך סימן תרע"ב) 'יציאת הכוכבים' זה בחינת (דניאל יב) : "מצדיקי הרבים ככוכבים" דהינו שהם מצדיקי הרבים ועושין בעלי תשובה וגרים שעל ידי זה מאיר הכבוד וחוזר לשרשו שהוא היראה כנ"ל ועל ידי זה זוכין לשלום ונתבטל המחלקת כנ"ל וזהו : 'עד שתכלה רגל מן השוק' [השוק הוא מקומות החיצונים] 'רגל' זה בחינת "נרגן מפריד אלוף" הנ"ל דהינו בעלי לשון הרע ומחלקת ההולכים ומרגלים ומדברים רכילות ולשון הרע ועושין מריבה ומחלקת בין אדם לחברו ובין איש לאשתו בחינת (תהלים ט"ו) : "לא רגל על לשונו" וזהו שצריכין להאיר ולהדליק נר חנוכה סמוך לפתח דהינו להאיר הכבוד ולהחזירו לשרש היראה כנ"ל עד שיזכה לשלום ויבטל ויכלה הנרגן מפריד אלוף וזהו : 'עד שתכלה רגל מן השוק' שיתבטל בעלי לשון הרע ורכילות אשר רגל על לשונם ויתרבה השלום בעולם ועל ידי השלום זוכין לתפילה ועל ידי זה זוכין לשלום הכללי שלום בכל העולמות ואזי כשזוכין לשלום הכללי אזי יתבטל כל המשא ומתן מן העולם כי כל המשא ומתן שבעולם הוא מהעדר השלום כי אי אפשר שיהיה רצון המוכר והקונה שוה כי זה רוצה למכר וזה רוצה לקנות ואם היה רצונם שוה לא היה אפשר שיהיה נעשה שום משא ומתן נמצא, שכל המשא ומתן והסחורות הוא רק על ידי בחינת מחלקת שאין שלום בין הרצונות וזה בחינת (בראשית י"ג) : "ויהי ריב בין רעי מקנה אברם ובין רעי מקנה לוט, והכנעני אז בארץ" 'כנעני' בחינת סוחר כמו שפרש רש"י על פסוק (הושע י"ב) : "כנען בידו" וכו' הינו על ידי בחינת ריב ומחלקת בחינת "ויהי ריב" וכו' על ידי זה: "והכנעני אז בארץ" על ידי זה יש סוחרים ומשא ומתן בעולם אבל, לעתיד לבוא שיהיה השלום המפלא בעולם כמו שכתוב: "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי" אזי יתבטל המשא ומתן כמו שכתוב (זכריה י"ד) : "ולא יהיה כנעני עוד" כנ"ל וזהו גם כן בחינת 'עד שתכלה רגל מן השוק' הינו שמצוה להדליק נר חנוכה עד שתכלה רגל מן השוק הינו בחינת שלום שנעשה על ידי החזרת הכבוד כנ"ל עד שיתבטל כל המשא ומתן כנ"ל וזהו : 'עד שתכלה רגל מן השוק' שלא ישאר שום רגל בשוק כי יתבטל כל המשא ומתן על ידי השלום כנ"ל יג. [שיך לעיל] לפי הכבוד שמכבד יראי השם כן עלה הכבוד לשרשו כי כל זמן שהכבוד הוא בגלות כל אחד לפי בחינתו כן הוא מזלזל ביראי השם וכל אחד לפי תקונו את הכבוד כן הוא מכבד יראי השם וכו' ועל ידי זה הינו על ידי הכבוד שמכבד יראי השם שהוא בחינת החזרת הכבוד לשרשו דהינו ליראה על ידי זה זוכין לשלום כמבאר לעיל היטב וזהו (שבת קיט:) : 'המבזה תלמיד חכם, אין רפואה למכתו' כי המבזה תלמיד חכם ומזלזל יראי השם נמצא שפוגם בכבוד ואינו מחזירו לשרש היראה ואזי אין זוכה לשלום ועל כן אין רפואה למכתו כי כל החולאת באין על ידי בחינת מחלקת כי כל החולאת הם בחינת מחלקת שאין שלום בעצמיו והיסודות מתגברין זה על זה ואין מתנהגים בשלום במזג השוה ועל ידי זה בא חולאת כידוע ועל כן כשמבזה תלמיד חכם ופוגם בשלום על כן אין רפואה למכתו כנ"ל כי עקר הרפואה על ידי השלום כנ"ל בבחינת: "שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו" (ישעיהו נ"ז) גם בעת אמירת התורה הנ"ל, הזכיר רבנו, זכרונו לברכה, מאמר רבותינו, זכרונם לברכה: 'אין מספידין בחנוכה' (שבת כא: ובשלחן ערוך סימן תר"ע) ואיני זוכר מה שפרש בו [והנראה לעניות דעתי כי ההספד הוא בשביל לתקן הסתלקות הכבוד שנפגם על ידי הסתלקות הצדיק הזה שהיה מצדיק את הרבים שעל ידי זה עקר הארת הכבוד כנ"ל וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה. 'הספדא יקרא דחיי או יקרא דשכבי' (סנהדרין מו:) ועל כן בחנוכה אין מספידין בו כי אז מאיר הכבוד על ידי נר חנוכה כנ"ל] לעיל וזהו : ולפני כבוד ענווה (משלי טו) כי על ידי ענווה זוכין לכבוד, כמבאר לעיל שעקר התעלות הכבוד הוא על ידי גרים ובעלי תשובה שעושין וזה זוכין על ידי תורת חסד וכו' ולתורה אי אפשר לזכות כי אם על ידי ענווה וכו', כמבאר לעיל נמצא שאי אפשר לזכות לכבוד דקדשה כי אם על ידי ענווה וזהו : "ולפני כבוד ענווה", כנ"ל יסוד הענין חמשה דברים להחזיר כבוד ליראה ויראה אל הלב ושלום הכללי ושלום הפרטי להחזיר בני אדם בתשובה שזה בחינת אם תוציא יקר מזולל כנ"ל הוא תקון קרי אתון דדין כאתון דדין
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶא וְכוּ'

א. לְהַמְשִׁיךְ שָׁלוֹם בָּעוֹלָם

צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת כְּבוֹד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשָׁרְשׁוֹ

הַיְנוּ לַיִּרְאָה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד"

ב. וְאִי אֶפְשָׁר לְהַעֲלוֹת אֶת הַכָּבוֹד

אֶלָּא עַל יְדֵי תּוֹרַת חֶסֶד

"וְתוֹרַת חֶסֶד" אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .

'זֶהוּ הַלּוֹמֵד תּוֹרָה עַל מְנָת לְלַמְּדָהּ'

כִּי זֶה עִקַּר כְּבוֹדוֹ

כַּמּוּבָא בַּזוהַר 'בְּשַׁעֲתָא דִּשְׁאָר עַכּוּ"ם אָתַיִן וְאוֹדָן לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּדֵין אִסְתַּלֵּק וְאִתְיַקֵּר שְׁמָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֵלָּא וְתַתָּא, כְּמוֹ גַּבֵּי יִתְרוֹ: בְּשַׁעֲתָא דְּאָמַר יִתְרוֹ: "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלוהִים", כְּדֵין אִסְתַּלֵּק וְאִתְיַקֵּר שְׁמָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא'

נִמְצָא, זֶהוּ כְּבוֹדוֹ

כְּשֶׁבְּנֵי אָדָם שֶׁהֵם מִחוּץ לַקְּדֻשָּׁה

מְקָרְבִין אֶת עַצְמָן לִפְנִים מֵהַקְּדֻשָּׁה

הֵן גֵּרִים שֶׁמְּגַיְּרִין

הֵן בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה

שֶׁגַּם הֵם הָיוּ מִבַּחוּץ

וּכְשֶׁמְּקָרְבִין וּמַכְנִיסִים אוֹתָם לִפְנִים

זֶהוּ כְּבוֹדוֹ

וְעַכְשָׁו הַכָּבוֹד בַּגָּלוּת

כִּי עִקַּר הַכָּבוֹד אֵצֶל הָעַכּוּ"ם

וַאֲנַחְנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁפָלִים וְנִבְזִים

וְלֶעָתִיד לָבוֹא

שֶׁיִּתְגַּלֶּה כְּבוֹדוֹ מִבֵּין הַחשֶׁךְ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְנִגְלָה כְּבוֹד ה'" וְכוּ'

כִּי "אָז יַטּוּ כֻּלָּם לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד"

"אָז יאמְרוּ בַגּוֹיִם לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה'"

וְכָבוֹד נִקְרָא אוֹר

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבוֹדוֹ"

ג. וְאִי אֶפְשָׁר לְקָרֵב אֶת הַגֵּרִים עִם בַּעֲלֵי הַתְּשׁוּבָה

אֶלָּא עַל יְדֵי תּוֹרָה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "יָפוּצוּ מַעְיְנוֹתֶיךָ חוּצָה"

שֶׁצָּרִיךְ לְהַשְׁקוֹת אוֹתָם שֶׁהֵם מִבַּחוּץ

לְהוֹדִיעַ לָהֶם הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ

וזהו שאמרו: 'אֵין כָּבוֹד אֶלָּא תּוֹרָה'

וְזֶהוּ: "אִם תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל"

וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

'אֵלּוּ שֶׁמְּקָרְבִין בְּנֵי אָדָם לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ'

כִּי זֶהוּ נִקְרָא "מוֹצִיא יָקָר", הַיְנוּ כָּבוֹד

"מִזּוֹלֵל" מִזִּילוּתָא דְּגָלוּתָא

וזה: "רָם עַל כָּל גּוֹיִם ה'"

הַיְנוּ כְּשֶׁהָעַכּוּ"ם מוֹדִין וּמְשַׁבְּחִין לֵהּ

אֲזַי "עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ"

אֲזַי נִתְעַלֶּה הַכָּבוֹד מֵהַחשֶׁךְ

וְאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לְהִתְעוֹרְרוּת הַתְּשׁוּבָה

הֵן לְרִשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, הֵן לַגֵּרִים

אֶלָּא עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁמְּאִירִין לָהֶם אֶל מָקוֹם שֶׁהֵם שָׁם

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "יָפוּצוּ וְכוּ' חוּצָה"

'חוּצָה' דַּיְקָא

כִּי הַתּוֹרָה הֵם שִׁשִּׁים רִבּוֹא אוֹתִיּוֹת

כְּנֶגֶד שִׁשִּׁים רִבּוֹא נְשָׁמוֹת

וְיֵשׁ לְכָל הַנְּשָׁמוֹת שׁרֶשׁ לְמַעְלָה

בְּמַּחֲשָׁבָה דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא

כִּי 'יִשְׂרָאֵל עָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה תְּחִלָּה'

וְעַל יְדֵי זִוּוּג הַנְּשָׁמוֹת

נִבְרָאִים נִשְׁמוֹת גֵּרִים

וּכְשֶׁנִּתְעוֹרְרִים הַנְּשָׁמוֹת

עַל יְדֵי אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה שֶׁהוֹצִיא מִפִּיו

וּמִתְנוֹצְצִים זֶה לָזֶה

זֶה בְּחִינַת זִוּוּג

שֶׁזֶּה מְקַבֵּל הֶאָרָה מִזֶּה

וְעַל יְדֵי הַזִּוּוּג שֶׁל הִתְנוֹצְצוּת הַנְּשָׁמוֹת שֶׁבַּמַּחֲשָׁבָה

נִבְרָאִים נִשְׁמוֹת גֵּרִים

גַּם הַפּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל

כָּל זְמַן שֶׁשֵּׁם יִשְׂרָאֵל נִקְרָא עָלָיו

[כִּי נִקְרָא 'פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל'

נִמְצָא שֶׁשֵּׁם יִשְׂרָאֵל נִקְרָא עַל כָּל פָּנִים עָלָיו עֲדַיִן

מֵאַחַר שֶׁנִּקְרָא פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל]

'אַף עַל פִּי שֶׁחָטָא, יִשְׂרָאֵל הוּא'

יֵשׁ לוֹ אֲחִיזָה וְשׁרֶשׁ בְּמַחֲשָׁבָה עֶלְיוֹנָה

וְעַל יְדֵי הַהִתְנוֹצְצוּת

הִתְנוֹצֵץ גַּם שׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ בֵּין שְׁאָר הַשָּׁרָשִׁים

וּמַגִּיעַ הֶאָרָה לְזֶה הַפּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל מִשּׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ

וְעַל יְדֵי הֶאָרָה הַזּאת חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה

ד. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

'מִפְּנֵי מָה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֵין בְּנֵיהֶם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים ? מִפְּנֵי שֶׁלּא בֵּרְכוּ בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה'

שֶׁצָּרִיךְ כָּל אָדָם

וּבִפְרָט תַּלְמִיד חָכָם

לְבָרֵךְ וּלְהָאִיר בְּלִמּוּד תּוֹרָתוֹ

בְּשׁרֶשׁ הַנְּשָׁמוֹת

הַיְנוּ בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה

כִּי שָׁם שָׁרְשֵׁנוּ

נִמְצָא, כְּשֶׁמֵּבִיא הֶאָרָה וּבְרָכָה לְתוֹךְ תְּחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה

וְעַל יָדוֹ מִתְנוֹצְצִין וּמִתְבָּרְכִין הַנְּשָׁמוֹת

נִמְצָא כְּשֶׁמַּמְשִׁיךְ נְשָׁמָה לִבְנוֹ

בְּוַדַּאי הוּא מַמְשִׁיךְ נְשָׁמָה בְּהִירָה וְזַכָּה

וְעַל יְדֵי זֶה גַּם בְּנוֹ יִהְיֶה תַּלְמִיד חָכָם

אֲבָל כְּשֶׁאֵין מֵאִיר וּמְבָרֵךְ אֶת הַתְּחִלָּה עַל יְדֵי לִמּוּדוֹ

אָז כְּשֶׁמַּמְשִׁיךְ נְשָׁמָה לִבְנוֹ

הַנְּשָׁמָה הִיא בִּבְחִינַת: "אֲנִי יְשֵׁנָה"

וְאֵינָהּ מְאִירָה

מִפְּנֵי זֶה לא יִהְיֶה בְּנוֹ תַּלְמִיד חָכָם

וְזֶה מִפְּנֵי שֶׁלּא בֵּרְכוּ בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה

הַיְנוּ שׁרֶשׁ הַנְּשָׁמוֹת

בִּבְחִינַת יִשְׂרָאֵל עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה

ה. וְאֵין אָדָם זוֹכֶה לְתוֹרָה

אֶלָּא עַל יְדֵי שִׁפְלוּת

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: "וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה"

שֶׁיְּשַׁבֵּר גַּאֲוָתוֹ מֵאַרְבַּע בְּחִינוֹת שִׁפְלוּת

כִּי צָרִיךְ אָדָם לְהַקְטִין אֶת עַצְמוֹ לִפְנֵי גְּדוֹלִים מִמֶּנּוּ

וְלִפְנֵי בְּנֵי אָדָם כְּעֶרְכּוֹ

וְלִפְנֵי קְטַנִּים מִמֶּנּוּ

וְלִפְעָמִים

שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ קָטָן שֶׁבִּקְּטַנִּים

וְצָרִיךְ לְהַקְטִין אֶת עַצְמוֹ כְּנֶגֶד מַדְרֵגַת עַצְמוֹ

וִידַמֶּה בְּעֵינָיו שֶׁהוּא לְמַטָּה מִמַּדְרֵגָתוֹ

בִּבְחִינַת: "שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו"

וְזֶה שֶׁאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: לְדִידִי חָזֵי לִי אוּרְזִילָא בַּר יוֹמָא, דַּהֲוֵי כְּהַר תָּבוֹר. וְהַר תָּבוֹר כַּמָּה הֲוֵי ? אַרְבָּעָה פַּרְסֵי תְּלָתָא פַּרְסֵי, וּבֵי מַרְבַּעְתָּא דְּרֵישֵׁהּ פַּרְסָא וּפַלְגָּא

רַשְׁבַּ"ם: אוּרְזִילָא בַּר יוֹמָא רְאֵם בֶּן יוֹם אֶחָד, דְּאוֹתוֹ הַיּוֹם נוֹלָד. כְּהַר תָּבוֹר כֵּן הָיָה גָּדוֹל. בֵּי מַרְבַּעְתָּא דְּרֵישֵׁהּ מְקוֹם הַנָּחַת ראשׁוֹ כְּשֶׁשּׁוֹכֵב עַל הַקַּרְקַע. רְמָא כּוּפְתָּא הִטִּיל רְעִי. סַכְרָא הָרְעִי לְיַרְדְּנָא לְפִי שָׁעָה, עַד שֶׁמִּסְמְסוּהוּ הַמַּיִם מְעַט מְעַט

אוּרְזִילָא בַּר יוֹמָא

הַיְנוּ בְּחִינַת כָּבוֹד

שֶׁהוּא בָּעַכּוּ"ם, בְּזִּלוּתָא

אוּר זִילָא הַיְנוּ בְּחִינַת כָּבוֹד

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבוֹדוֹ"

בַּר יוֹמָא

כִּי לא יִתְגַּלֶּה הַכָּבוֹד אֶלָּא בְּבִיאַת מְשִׁיחֵנוּ

וּכְתִיב בֵּהּ: אֵימָתַי יָבוֹא מַר ? הַיּוֹם "הַיּוֹם אִם בְּקלוֹ תִשְׁמָעוּ"

וּבְכָל יוֹם מוּכָן הַכָּבוֹד לָצֵאת מִזִּילוּתָא

וַהֲוָה כְּהַר תָּבוֹר

שֶׁרָאָה שֶׁהַעֲלָאַת הַכָּבוֹד

תָּלוּי בָּזֶה שֶׁאָדָם מְשַׁבֵּר גַּאֲוָתוֹ

כְּפִי הִשְׁתַּבְּרוּת גַּאֲוָתוֹ

כֵּן הוּא הַעֲלָאַת הַכָּבוֹד

כִּי כְּבוֹדוֹ נִתְעַלֶּה עַל יְדֵי הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל

וְאֵין אָדָם זוֹכֶה לַתּוֹרָה

אֶלָּא עַל יְדֵי שִׁפְלוּת

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: "וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה"

הַר תָּבוֹר

הַר לְשׁוֹן גַּדְלוּת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הֶעֱמַדְתָּ לְהַרְרִי עז"

וְתָבוֹר לְשׁוֹן שְׁבִירָה

וְהַר תָּבוֹר כַּמָּה הֲוָה ? אַרְבַּע פַּרְסֵי

הַיְנוּ אַרְבַּע בְּחִינוֹת שִׁפְלוּת הַנַּ"ל שֶׁצָּרִיךְ לְהַקְטִין

לִפְנֵי צַדִּיקִים, בֵּינוֹנִים, רְשָׁעִים, וְלִפְנֵי מַדְרֵגַת עַצְמוֹ

וְשֶׁיְּדַמֶּה בְּעֵינָיו

כְּאִלּוּ לא בָּא עֲדַיִן לִפְנֵי מַדְרֵגָתוֹ שֶׁהוּא בָּהּ

הַר תָּבוֹר אַרְבַּע פַּרְסֵי

שֶׁשְּׁבִירַת הַגַּדְלוּת הֵם בְּאַרְבַּע בְּחִינוֹת הַנַּ"ל

וּמַשְׁכָא דְּצַוְּארֵהּ תְּלָתָא פַּרְסֵי

זֶה בְּחִינַת הַדְּבָרִים שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם

הֵם שְׁלשָׁה דְּבָרִים

וְצָרִיךְ לִשְׁמר אֶת עַצְמוֹ מֵהֶם

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ וְכוּ'

וְהֵם שָׁלשׁ בְּחִינוֹת: חָכָם, גִּבּוֹר, עָשִׁיר

וְהַגַּדְלוּת נִקְרָא מַשְׁכָא דְּצַוָּארָא

בִּבְחִינַת: "תְּדַבְּרוּ בְצַוָּאר עָתָק"

וּמַרְבַּעְתָּא דְּרֵישֵׁהּ פַּרְסָא וּפַלְגָּא

זֶה בְּחִינַת זִוּוּג הַנַּעֲשֶׂה בְּרֵאשִׁית הַמַּחֲשָׁבָה

מַרְבַּעְתָּא לְשׁוֹן זִוּוּג

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אָרְחִי וְרִבְעִי"

וְעַל יְדֵי זִוּוּג הַזֶּה נַעֲשֶׂה פַּרְסָא וּפַלְגָּא.

פַּרְסָה זֶה רֶמֶז עַל הַמְשָׁכַת הַנְּשָׁמוֹת לִבְנֵיהֶם

זֶה מְכֻנֶּה בְּשֵׁם פַּרְסָה שְׁלֵמָה

וְהִתְנוֹצְצוּת שֶׁהַנְּשָׁמוֹת מִתְנוֹצְצִין

וּמְאִירִין וּמְעוֹרְרִין אֶת הַפּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בִּתְשׁוּבָה

וּמוֹלִידִין נִשְׁמוֹת גֵּרִים

זֶה מְכֻנֶּה בְּשֵׁם פַּלְגָּא

כִּי עֲדַיִן הֵם רְחוֹקִים מֵהַקְּדֻשָּׁה מְאד

וְיָכוֹל לִהְיוֹת לָהֶם מְנִיעוֹת רַבּוֹת

וְצָרִיךְ לָהֶם יְגִיעוֹת רַבּוֹת

כְּדֵי לְהַפְשִׁיט מֵהֶם הַבְּגָדִים צוֹאִים שֶׁהִלְבִּישׁוּ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הָסִירוּ הַבְּגָדִים הַצּאִים"

כִּי אֵלּוּ הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים

הֵם מוֹנְעִים אוֹתָם מִלַּחֲזר לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא

וְהֵם מַפְסִיקִים כְּמוֹ נָהָר הַמַּפְסִיק

שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַהֲלךְ דֶּרֶךְ אוֹתוֹ הַנָּהָר

וְצָרִיךְ לְהַשְׁלִיךְ הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים

וְזֶה: רְמָא כּוּפְתָּא וְסַכְרָא לְיַרְדְּנָא

עַל יְדֵי שֶׁמַּפְשִׁיטִין

וּמַשְׁלִיכִין מֵעֲלֵיהֶם הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים

נִתְבַּטְּלִים כָּל הַמְּנִיעוֹת וְהַמָּסַכִים

הַמַּבְדִּילִים בֵּינָם לְבֵין הַקְּדֻשָּׁה

וְזֶה: וְסַכְרָא לְיַרְדְּנָא

כִּי הַיַּרְדֵּן מַפְסִיק בֵּין קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְחוּץ לָאָרֶץ

וּבִשְׁבִיל זֶה נִקְרָאִים בְּשֵׁם פַּלְגָּא

כִּי עֲדַיִן צָרִיךְ לְהַשְׁלִיךְ מֵהֶם הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים

כְּדֵי לְהָסִיר הַמַּפְסִיקִים וְהַמּוֹנְעִים וְהַמָּסַכִּים הַמַּבְדִּילִים בֵּינָם לְבֵין הַקְּדֻשָּׁה

אֲבָל, אֵלּוּ הַנְּשָׁמוֹת שֶׁתַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַמְשִׁיכִין לִבְנֵיהֶם כַּנַּ"ל

זֶה מְכֻנֶּה בְּשֵׁם פַּרְסָה שְׁלֵמָה

כִּי אֵין לָהֶם מָסַכִּים הַמַּבְדִּילִים

וְזֶה: 'וְכִבַּדְתּוֹ כַּבְּדֵהוּ בִּכְסוּת נָקִי'

'כְסוּת נָקִי'

הַיְנוּ לְהַשְׁלִיךְ הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים

כִּי זֶה עִקַּר כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

"אִם תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל"

לְהַחֲזִיר בְּנֵי אָדָם בִּתְשׁוּבָה

וּלְהַמְשִׁיךְ נִשְׁמוֹת הַגֵּרִים

וְגֵרִים שֶׁמִּתְגַּיְּרִין

הֵם בָּאִים תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה

וּבִשְׁבִיל זֶה נִקְרָא גֵּר צֶדֶק

וְזֶה שֶׁמּוּבָא בַּזוהַר

'כְּסוּת נָקִי, דָּא כַּנְפֵי מִצְוָה'

הַיְנוּ שְׁכִינָה הַנִּקְרֵאת מִצְוָה

בִּבְחִינוֹת: "כָּל מִצְוֹתֶיךָ צֶדֶק"

וְזֶהוּ: 'וְכִבַּדְתּוֹ'

שֶׁזֶּה עִקַּר כְּבוֹדוֹ

שֶׁיַּכְנִיס גֵּרִים תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה כַּנַּ"ל

ו. וְכָל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ

יָכוֹל לֵידַע הַעֲלָאַת הַכָּבוֹד לְשׁרֶשׁ הַיִּרְאָה

לְפִי הַכָּבוֹד שֶׁמְּכַבֵּד אֶת יִרְאֵי הַשֵּׁם

כֵּן עָלָה הַכָּבוֹד לְשָׁרְשׁוֹ

כִּי שָׁם שׁרֶשׁ הַכָּבוֹד

בִּבְחִינַת: "וְאֶת יִרְאֵי ה' יְכַבֵּד"

כִּי כָּל זְמַן שֶׁהַכָּבוֹד הוּא בַּגָּלוּת

כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ הוּא מְזַלְזֵל בְּיִרְאֵי הַשֵּׁם

וְכָל אֶחָד לְפִי תִּקּוּנוֹ אֶת הַכָּבוֹד

כֵּן הוּא מְכַבֵּד יִרְאֵי הַשֵּׁם

ז. וְעִקַּר הַדָּבָר שֶׁיְּכַבֵּד יִרְאֵי הַשֵּׁם בְּלֵב שָׁלֵם

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

'דָּבָר הַמָּסוּר לַלֵּב, נֶאֱמַר בּוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלקֶיךָ'

וְשָׁם עִקַּר הַכָּבוֹד

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בִּשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי"

ח. כְּשֶׁמַּחֲזִיר הַכָּבוֹד לְשָׁרְשׁוֹ

הַיְנוּ לַיִּרְאָה כַּנַּ"ל

וְאָז נִשְׁלָם פִּגְמֵי הַיִּרְאָה

וְאָז זוֹכֶה לְשָׁלוֹם.

וְיֵשׁ שְׁנֵי מִינֵי שָׁלוֹם

יֵשׁ שָׁלוֹם בַּעֲצָמָיו

כִּי תְּחִלָּה צָרִיךְ אָדָם לִרְאוֹת שֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם בַּעֲצָמָיו

כִּי לִפְעָמִים אֵין שָׁלוֹם

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֵין שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי מִפְּנֵי חַטָּאתִי"

וְעַל יְדֵי הַיִּרְאָה

זוֹכֶה לְשָׁלוֹם בַּעֲצָמָיו

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזוהַר

בְּאַתְרָא דְּאִית דְּחִילָא

תַּמָּן תִּשְׁתַּכַּח שְׁלִמְתָּא

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו"

כִּי עִקַּר הַתְּפִילָּה עַל יְדֵי הַיִּרְאָה

בִּבְחִינַת: "אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל"

כִּי הַתְּפִילָּה בִּמְקוֹם קָרְבָּן

ובקרבן כתיב בה: "כּל אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לא יִקְרָב"

וּכְשֶׁאֵין בּוֹ מוּם

הַיְנוּ בְּאַתְרָא דְּאִית דְּחִילָא

אֲזַי יִקְרַב לַעֲבד עֲבוֹדָתוֹ תַּמָּה

וזה שכתוב בחנה: "וְחַנָּה מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ"

עַל יְדֵי הַיִּרְאָה זָכְתָה לִתְפִילָּה

כִּי עִקַּר הַיִּרְאָה הוּא בַּלֵּב כַּנַּ"ל

וְעַל יְדֵי תְּפִילָּה זוֹכֶה לַשָּׁלוֹם הַכְּלָלִי

הַיְנוּ שְׁלֵמוּת הָעוֹלָמוֹת

כִּי עַל שֵׁם זֶה תְּפִילָּה נִקְרָא קָרְבָּן

עַל שֵׁם קֵרוּב הָעוֹלָמוֹת לִשְׁלֵמוּתָן

ט. וְזֶה שֶׁאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: אֲמַר לִי הַהוּא טַיְעָא: תָּא וְאַחַוֵי לָךְ הֵיכֵי דְּנַשְּׁקֵי אַרְעָא וּרְקִיעַ בַּהֲדָדֵי אֲזַלִי וַחֲזָאֵי, דְּעָבִיד כַּוֵּי כַּוֵּי שַׁקְלִית לְסַלְתָּאִי וְאַנַּחְתִּיהָ בְּכַוְתָא דִּרְקִיעָא בַּהֲדֵי דִּמְצַלֵּינָא בָּעוּתָא, וְלא אַשְׁכְּחִיתָהּ אֲמְרֵי: אִיכָּא גַּנְבֵי הָכָא אֲמַר לִי: גַּלְגַּלָּא דִּרְקִיעַ הוּא דְּהָדַר נְטַר עַד לְמָחָר כִּי הַשְׁתָּא, וּמַשְׁכַּח לָהּ

רַשְׁבַּ"ם: הֵיכָא דְּנַשְׁקֵי אַרְעָא וּרְקִיעָא מָקוֹם גָּבוֹהַּ הָיָה שָׁם, שֶׁנּוֹשְׁקִים יַחַד זֶה לָזֶה וְלָאו הַיְנוּ סוֹף הָעוֹלָם, דְּהָא מַהֲלַךְ הָעוֹלָם ת"ק שָׁנָה הֲוֵי, וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֶמְצָעִיתוֹ שֶׁל הָעוֹלָם הִיא, דִּכְתִיב: ישְׁבֵי עַל טַבּוּר הָאָרֶץ, וְהַיְנוּ מְקוֹמוֹ שֶׁל רַבָּה בַּר בַּר חָנָה סַלְתָּאִי סַל לֶחֶם שֶׁלִּי דְּהָדַר חוֹזֵר, כִּדְאָמְרִינַן בִּפְסָחִים: גַּלְגַּל חוֹזֵר וּמַזָּלוֹת קְבוּעִים

דְּנַשְׁקֵי אַרְעָא וּרְקִיעָא

זֶה בְּחִינַת שָׁלוֹם בַּעֲצָמָיו

אַרְעָא זֶה בְּחִינַת גּוּף

רְקִיעָא זֶה בְּחִינַת נְשָׁמָה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "יִקְרָא אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל" זֶה הַנְּשָׁמָה

"וְאֶל הָאָרֶץ" זֶה הַגּוּף

וּכְשֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶם שָׁלוֹם

עַל יְדֵי זֶה עֲבִידֵי כַּוֵּי

עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה תְּפִילָּה, כַּנַּ"ל

בִּבְחִינַת: "וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵהּ בְּעִלִּיתֵהּ"

וְשַׁקְלֵית לְסַלְתָּאִי, וְאַנַּחְתִּיהָ בְּכַוְתָא דִּרְקִיעַ

זֶה פַּרְנָסָה

כְּמוֹ 'מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ'

הַיְנוּ שֶׁלּא רָצָה לַעֲסֹק בְּשׁוּם עֵסֶק מֵעִסְקֵי עוֹלָם הַזֶּה

רַק בִּשְׁבִיל נִשְׁמָתוֹ

גַּם כָּל תְּפִילּוֹתָיו לא הָיוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל לְקַשֵּׁר נִשְׁמָתוֹ

אֲפִילּוּ אֵלּוּ תְּפִילּוֹת הַמְפרָשִׁים בַּתְּפִילָּה שֶׁהֵם לְצרֶךְ הַגּוּף

כְּגוֹן "רְפָאֵינוּ" וּ"בָרֵךְ עָלֵינוּ" וּשְׁאָר צָרְכֵי הַגּוּף

לא הָיָה כַּוָּנָתוֹ שֶׁל רַבָּה בַּר בַּר חָנָה בִּשְׁבִיל גּוּפוֹ

אֶלָּא בִּשְׁבִיל נִשְׁמָתוֹ

שֶׁהָיָה מְכַוֵּן לְפַרְנָסַת נִשְׁמָתוֹ וְלִרְפוּאָתָהּ

וְשַׁקְלֵית לְסַלְתָּאִי וְאַנַּחְתִּיהָ בְּכַוְתָא דִּרְקִיעָ

שֶׁשָּׁקַל לַתְּפִילָּה שֶׁהוּא לְצרֶךְ הַגּוּף

וְאַנְחָהּ בִּתְפִילָּה

הַכּל לְצרֶךְ נִשְׁמָתוֹ

כִּי מִמֵּילָא כְּשֶׁנִּתְקָן שָׁם בְּרוּחָנִיּוּת

נִתְקָן גַּם בְּגַשְׁמִיּוּת

וְעַד דִּמְצַלֵּינָא בָּעוּתִי

לָא אַשְׁכְּחָה

הַיְנוּ אַחַר כָּךְ לא מָצָא כְּדֵי פַּרְנָסָתוֹ

אַף עַל פִּי שֶׁתִּקֵּן בְּרוּחָנִיּוּת

אַף עַל פִּי כֵן לא נִמְשַׁךְ לוֹ שֶׁפַע בְּגַשְׁמִיּוּת

אָמַר: אִיכָּא גַּנְבָא הָכָא

שֶׁגּוֹנְבִים הַשֶּׁפַע שֶׁלִּי

הֵשִׁיב לוֹ

גַּלְגַּלָּא דִּרְקִיעָא דְּהַדְרָא

הַיְנוּ גִּלְגּוּלִין דְּנִשְׁמָתִין

הִיא הַגּוֹרֶמֶת שֶׁאֵין לַצַּדִּיק כְּדֵי פַּרְנָסָתוֹ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב גַּבֵּי רַבִּי פְּדָת

'אִי בָּעִית דְּאִחְרוּב עָלְמָא, וְאֶפְשָׁר דְּאִיבְרֵית בְּשַׁעֲתָא דִּמְזוֹנָא' .

וְזֶה: "קִנִּים תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה"

אִיתָא בַּמִּדְרָשׁ: 'מַה קִּנִּים מְטַהֲרִין אֶת הַמְצרָע, אַף תֵּבָתְךָ מְטַהַרְתְּךָ'

'הַמְצרָע' זֶה נִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף

וּמַפְרִיד בֵּין אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ

וְעַל יְדֵי זֶה: בָּדָד יֵשֵׁב

וְקִנִּים מְטַהֲרִים אוֹתוֹ

אַף תֵּבָתְךָ, הַיְנוּ תֵּבַת הַתְּפִילָּה

מְתַקְּנִין אֶת הַמַּחֲלקֶת

וְעוֹשֶׂה שָׁלוֹם הַכְּלָלִי

שְׁלוֹם כָּל הָעוֹלָמוֹת

י. וְזֶה פֵּרוּשׁ: תִּקְעוּ לְשׁוֹן שָׁלוֹם

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּתְקַעְתִּיו יָתֵד בְּמָקוֹם נֶאֱמָן"

בַּחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בְּהִתְפָּאֲרוּת חָדָשׁ

הַיְנוּ הִתְעַלּוּת כְּבוֹדוֹ

עַל יְדֵי הִתְקָרְבוּת הַגֵּרִים אוֹ בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה

בַּכֶּסֶא זֶה בְּחִינַת יִרְאָה

שֶׁהוּא שׁרֶשׁ הַכָּבוֹד

וְכֶסֶא לְשׁוֹן הִתְכַּסְיָא

שֶׁזֶּה בְּחִינַת: 'דָּבָר הַמָּסוּר לַלֵּב נֶאֱמַר בּוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלקֶיךָ'

שֶׁזֶּה הַדָּבָר מְכֻסֶּה מֵעֵין כּל

'לְיוֹם' זֶה בְּחִינַת שְׁלוֹם בַּיִת

כִּי יוֹם הוּא בְּחִינַת אוֹר

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיִּקְרָא אֱלהִים לָאוֹר יוֹם"

וְאוֹר הוּא שְׁלוֹם בַּיִת

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל: 'נֵר שַׁבָּת קוֹדֵם לְקִדּוּשׁ הַיּוֹם'

כִּי שְׁלוֹם בַּיִת קוֹדֵם

חַגֵּנוּ זֶה בְּחִינַת תְּפִילָּה, עֲבוֹדָה

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

'לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת עַכּוּ"ם לְמוֹעֲדִים ? לוֹמַר, כָּל הַמְבַזֶּה אֶת הַמּוֹעָדוֹת כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדַת אֱלִילִים'

נִמְצָא שְׁמִירַת הַמּוֹעֵד

זֶה בְּחִינַת עֲבוֹדָה תַּמָּה

'וְאֵין עֲבוֹדָה אֶלָּא תְּפִילָּה'

וְעַל יְדֵי תְּפִילָּה יָבוֹא לַשָּׁלוֹם הַכְּלָלִי כַּנַּ"ל

נִמְצָא מִי שֶׁרוֹצֶה לְהַמְשִׁיךְ שָׁלוֹם הַכְּלָלִי

צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת הַכָּבוֹד לְשָׁרְשׁוֹ

הַיְנוּ לַיִּרְאָה

וְעַל יְדֵי הַיִּרְאָה

הוּא זוֹכֶה לִשְׁלוֹם בַּיִת

וְעַל יְדֵי שְׁלוֹם בַּיִת

הוּא זוֹכֶה לִתְפִילָּה

וְעַל יְדֵי תְּפִילָּה

הוּא זוֹכֶה לַשָּׁלוֹם הַכְּלָלִי

יא. זאת הַתּוֹרָה שַׁיָּךְ עַל פְּסוּקִים אֵלּוּ: "טוֹב ה' לַכּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו" וְכוּ'

"טוֹב ה' לַכּל" זֶה בְּחִינַת תְּפִילָּה

שֶׁמַּאֲמִין בַּה'

שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טוֹב לַכּל

הֵן לִרְפוּאָה, הֵן לְפַרְנָסָה, הֵן לְכָל הַדְּבָרִים

כְּשֶׁמַּאֲמִין כָּךְ

בְּוַדַּאי יִהְיֶה עִקַּר הִשְׁתַּדְּלוּתוֹ בָּתַר קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא

וְלא יִרְדּף אַחַר תַּחְבּוּלוֹת רַבּוֹת

כִּי מִי שֶׁאֵין מַאֲמִין בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא

צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל אַחַר תַּחְבּוּלוֹת רַבּוֹת

לְמָשָׁל, כְּשֶׁצָּרִיךְ לִרְפוּאָה צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל אַחַר עֲשָׂבִים רַבִּים

וְלִפְעָמִים אֵלּוּ עֲשָׂבִים הַצְּרִיכִים לוֹ

אֵינָם בַּנִּמְצָא בִּמְדִינָתוֹ

וְהָעֲשָׂבִים הַנִּמְצָאִים אֵינָם טוֹבִים לְמַכָּתוֹ

אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא

טוֹב לְכָל הַמַּכּוֹת לְרַפְּאוֹתָם

וְהוּא בַּנִּמְצָא תָּמִיד

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מִי כַּה' אֱלקֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו"

וְעַל יְדֵי הַתְּפִילָּה

זוֹכֶה לַשָּׁלוֹם הַכְּלָלִי

וְזֶה: "וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו"

הַיְנוּ שֶׁרַחֲמֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

יִתְמַשֵּׁךְ עַל כָּל הַבְּרוּאִים

וְכָל הַבְּרוּאִים יְרַחֲמוּ אֶחָד עַל חֲבֵרוֹ

וְיִהְיֶה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי וְכוּ', לא יָרֵעוּ וְלא יַשְׁחִיתוּ"

כִּי יִהְיֶה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם

וְזֶה: "וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו"

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .

'כָּל הַמְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת, מְרַחֲמִין עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם'

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחֲמֶךָ"

וְאַחַר כָּךְ מְפָרֵשׁ הַפָּסוּק אֵיךְ יִזְכֶּה לִתְפִילָּה

עַל יְדֵי שְׁלוֹם בַּיִת

יְהֵא שָׁלוֹם בַּעֲצָמָיו, בֵּין גּוּפוֹ וְנַפְשׁוֹ כַּנַּ"ל

וְזֶה: "יוֹדוּךָ כָּל מַעֲשֶׂיךָ"

'מַעֲשֶׂיךָ'

זֶה בְּחִינַת עֲשִׂיָּה

בְּחִינַת גּוּף

"וַחֲסִידֶיךָ יְבָרְכוּכָה"

'חֲסִידֶיךָ'

זֶה בְּחִינַת נֶפֶשׁ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "גּמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חֶסֶד"

וְאַחַר כָּךְ מְפָרֵשׁ הַפָּסוּק

אֵיךְ יִזְכֶּה לִשְׁלוֹם בַּיִת

עַל יְדֵי שֶׁיַּעֲלֶה כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

לְשׁרֶשׁ הַיִּרְאָה

הַנִּקְרָאִים גְּבוּרוֹת

וְזֶהוּ: "כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ יאמֵרוּ"

שֶׁיִּתְגַּלֶּה כְּבוֹדוֹ וְיִתְעַלֶּה לְשָׁרְשׁוֹ

וְזֶהוּ: "וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ"

'וּגְבוּרָה' זֶה בְּחִינַת יִרְאָה

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "וֶאֱלהִים עָשָׂה שֶׁיִּירְאוּ מִלְּפָנָיו" 'אֵלּוּ רְעָמִים'

וּכְתִיב: "וְרַעַם גְּבוּרוֹתָיו מִי יִתְבּוֹנָן"

[מִסִּימָן יב עַד כָּאן, לְשׁוֹנוֹ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

יב. וְזֶה בְּחִינַת מִצְוַת נֵר חֲנוּכָּה

שֶׁמִּצְוָתָהּ לְהַדְלִיק סָמוּךְ לְפֶתַח הַבַּיִת

כִּי הַדְלָקַת הַנֵּר הוּא בְּחִינַת הֶאָרַת הַכָּבוֹד

בְּחִינַת "וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבוֹדוֹ", כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן מִצְוָתָהּ לְהַדְלִיק סָמוּךְ לְפֶתַח הַבַּיִת

דָּא פִּתְחָא עִלָּאָה

בְּחִינַת יִרְאָה

הַיְנוּ לְהַחֲזִיר הַכָּבוֹד לְשָׁרְשׁוֹ

דְּהַיְנוּ לַיִּרְאָה כַּנַּ"ל

וְאֵימָתַי עוֹלֶה הַכָּבוֹד ?

כְּשֶׁמַּחֲזִירִין בְּנֵי אָדָם בִּתְשׁוּבָה

וְעוֹשִׂין בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה וְגֵרִים

שֶׁזֶּה עִקַּר כְּבוֹדוֹ כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ שֶׁזְּמַן הַדְלָקַת נֵר חֲנוּכָּה

שֶׁהוּא הֶאָרַת הַכָּבוֹד

הוּא 'מִשְּׁעַת יְצִיאַת הַכּוֹכָבִים, עַד שֶׁתִּכְלֶה רֶגֶל מִן הַשּׁוּק'

'יְצִיאַת הַכּוֹכָבִים'

זֶה בְּחִינַת: "מַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים"

דְּהַיְנוּ שֶׁהֵם מַצְדִּיקֵי הָרַבִּים

וְעוֹשִׂין בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה וְגֵרִים

שֶׁעַל יְדֵי זֶה מֵאִיר הַכָּבוֹד

וְחוֹזֵר לְשָׁרְשׁוֹ שֶׁהוּא הַיִּרְאָה כַּנַּ"ל

וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לְשָׁלוֹם

וְנִתְבַּטֵּל הַמַּחֲלקֶת כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ: 'עַד שֶׁתִּכְלֶה רֶגֶל מִן הַשּׁוּק'

[הַשּׁוּק הוּא מְקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים]

'רֶגֶל' זֶה בְּחִינַת "נִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף" הַנַּ"ל

דְּהַיְנוּ בַּעֲלֵי לְשׁוֹן הָרָע וּמַחֲלקֶת

הַהוֹלְכִים וּמְרַגְּלִים וּמְדַבְּרִים רְכִילוּת וְלָשׁוֹן הָרָע

וְעוֹשִׂין מְרִיבָה וּמַחֲלקֶת

בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ

בְּחִינַת: "לא רָגַל עַל לְשׁוֹנוֹ"

וְזֶהוּ שֶׁצְּרִיכִין לְהָאִיר וּלְהַדְלִיק נֵר חֲנוּכָּה סָמוּךְ לַפֶּתַח

דְּהַיְנוּ לְהָאִיר הַכָּבוֹד וּלְהַחֲזִירוֹ לְשׁרֶשׁ הַיִּרְאָה כַּנַּ"ל

עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְשָׁלוֹם

וִיבַטֵּל וִיכַלֶּה הַנִּרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף

וְזֶהוּ: 'עַד שֶׁתִּכְלֶה רֶגֶל מִן הַשּׁוּק'

שֶׁיִּתְבַּטֵּל בַּעֲלֵי לְשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת אֲשֶׁר רָגַל עַל לְשׁוֹנָם

וְיִתְרַבֶּה הַשָּׁלוֹם בָּעוֹלָם

וְעַל יְדֵי הַשָּׁלוֹם זוֹכִין לִתְפִילָּה

וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לַשָּׁלוֹם הַכְּלָלִי

שָׁלוֹם בְּכָל הָעוֹלָמוֹת

וַאֲזַי כְּשֶׁזּוֹכִין לַשָּׁלוֹם הַכְּלָלִי

אֲזַי יִתְבַּטֵּל כָּל הַמַּשָּׂא וּמַתָּן מִן הָעוֹלָם

כִּי כָּל הַמַּשָּׂא וּמַתָּן שֶׁבָּעוֹלָם

הוּא מֵהֶעְדֵּר הַשָּׁלוֹם

כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה רְצוֹן הַמּוֹכֵר וְהַקּוֹנֶה שָׁוֶה

כִּי זֶה רוֹצֶה לִמְכּר וְזֶה רוֹצֶה לִקְנוֹת

וְאִם הָיָה רְצוֹנָם שָׁוֶה

לא הָיָה אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה שׁוּם מַשָּׂא וּמַתָּן

נִמְצָא, שֶׁכָּל הַמַּשָּׂא וּמַתָּן וְהַסְּחוֹרוֹת

הוּא רַק עַל יְדֵי בְּחִינַת מַחֲלקֶת

שֶׁאֵין שָׁלוֹם בֵּין הָרְצוֹנוֹת

וְזֶה בְּחִינַת: "וַיְהִי רִיב בֵּין רעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רעֵי מִקְנֵה לוֹט, וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ"

'כְּנַעֲנִי' בְּחִינַת סוֹחֵר

כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י עַל פָּסוּק: "כְּנַעַן בְּיָדוֹ" וְכוּ'

הַיְנוּ עַל יְדֵי בְּחִינַת רִיב וּמַחֲלקֶת

בְּחִינַת "וַיְהִי רִיב" וְכוּ'

עַל יְדֵי זֶה: "וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ"

עַל יְדֵי זֶה יֵשׁ סוֹחֲרִים וּמַשָּׂא וּמַתָּן בָּעוֹלָם

אֲבָל, לֶעָתִיד לָבוֹא

שֶׁיִּהְיֶה הַשָּׁלוֹם הַמֻּפְלָא בָּעוֹלָם

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי"

אֲזַי יִתְבַּטֵּל הַמַּשָּׂא וּמַתָּן

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְלא יִהְיֶה כְּנַעֲנִי עוֹד" כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ גַּם כֵּן בְּחִינַת 'עַד שֶׁתִּכְלֶה רֶגֶל מִן הַשּׁוּק'

הַיְנוּ שֶׁמִּצְוָה לְהַדְלִיק נֵר חֲנוּכָּה

עַד שֶׁתִּכְלֶה רֶגֶל מִן הַשּׁוּק

הַיְנוּ בְּחִינַת שָׁלוֹם

שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל יְדֵי הַחֲזָרַת הַכָּבוֹד כַּנַּ"ל

עַד שֶׁיִּתְבַּטֵּל כָּל הַמַּשָּׂא וּמַתָּן כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ: 'עַד שֶׁתִּכְלֶה רֶגֶל מִן הַשּׁוּק'

שֶׁלּא יִשָּׁאֵר שׁוּם רֶגֶל בַּשּׁוּק

כִּי יִתְבַּטֵּל כָּל הַמַּשָּׂא וּמַתָּן עַל יְדֵי הַשָּׁלוֹם כַּנַּ"ל

יג. [שַׁיָּךְ לְעֵיל]

לְפִי הַכָּבוֹד שֶׁמְּכַבֵּד יִרְאֵי הַשֵּׁם

כֵּן עָלָה הַכָּבוֹד לְשָׁרְשׁוֹ

כִּי כָּל זְמַן שֶׁהַכָּבוֹד הוּא בְּגָלוּת כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ

כֵּן הוּא מְזַלְזֵל בְּיִרְאֵי הַשֵּׁם

וְכָל אֶחָד לְפִי תִּקּוּנוֹ אֶת הַכָּבוֹד

כֵּן הוּא מְכַבֵּד יִרְאֵי הַשֵּׁם וְכוּ'

וְעַל יְדֵי זֶה

הַיְנוּ עַל יְדֵי הַכָּבוֹד שֶׁמְּכַבֵּד יִרְאֵי הַשֵּׁם

שֶׁהוּא בְּחִינַת הַחֲזָרַת הַכָּבוֹד לְשָׁרְשׁוֹ

דְּהַיְנוּ לַיִּרְאָה

עַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לְשָׁלוֹם

כַּמְבאָר לְעֵיל הֵיטֵב

וזהו: 'הַמְבַזֶּה תַּלְמִיד חָכָם, אֵין רְפוּאָה לְמַכָּתוֹ'

כִּי הַמְבַזֶּה תַּלְמִיד חָכָם וּמְזַלְזֵל יִרְאֵי הַשֵּׁם

נִמְצָא שֶׁפּוֹגֵם בַּכָּבוֹד

וְאֵינוֹ מַחֲזִירוֹ לְשׁרֶשׁ הַיִּרְאָה

וַאֲזַי אֵין זוֹכֶה לְשָׁלוֹם

וְעַל כֵּן אֵין רְפוּאָה לְמַכָּתוֹ

כִּי כָּל הַחוֹלַאַת בָּאִין עַל יְדֵי בְּחִינַת מַחֲלקֶת

כִּי כָּל הַחוֹלַאַת הֵם בְּחִינַת מַחֲלקֶת

שֶׁאֵין שָׁלוֹם בַּעֲצָמָיו

וְהַיְסוֹדוֹת מִתְגַּבְּרִין זֶה עַל זֶה

וְאֵין מִתְנַהֲגִים בְּשָׁלוֹם

בַּמֶּזֶג הַשָּׁוֶה

וְעַל יְדֵי זֶה בָּא חוֹלַאַת כַּיָּדוּעַ

וְעַל כֵּן כְּשֶׁמְּבַזֶּה תַּלְמִיד חָכָם וּפוֹגֵם בַּשָּׁלוֹם

עַל כֵּן אֵין רְפוּאָה לְמַכָּתוֹ כַּנַּ"ל

כִּי עִקַּר הָרְפוּאָה עַל יְדֵי הַשָּׁלוֹם כַּנַּ"ל

בִּבְחִינַת: "שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב אָמַר ה' וּרְפָאתִיו"

גַּם בְּעֵת אֲמִירַת הַתּוֹרָה הַנַּ"ל, הִזְכִּיר רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'אֵין מַסְפִּידִין בַּחֲנוּכָּה'

וְאֵינִי זוֹכֵר מַה שֶּׁפֵּרֵשׁ בּוֹ

[וְהַנִּרְאֶה לַעֲנִיּוּת דַּעְתִּי

כִּי הַהֶסְפֵּד הוּא בִּשְׁבִיל לְתַקֵּן הִסְתַּלְּקוּת הַכָּבוֹד

שֶׁנִּפְגַּם עַל יְדֵי הִסְתַּלְּקוּת הַצַּדִּיק הַזֶּה

שֶׁהָיָה מַצְדִּיק אֶת הָרַבִּים

שֶׁעַל יְדֵי זֶה עִקַּר הֶאָרַת הַכָּבוֹד כַּנַּ"ל

וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה.

'הֶסְפֵּדָא יְקָרָא דְּחַיֵּי אוֹ יְקָרָא דְּשָׁכְבֵי'

וְעַל כֵּן בַּחֲנוּכָּה אֵין מַסְפִּידִין בּוֹ

כִּי אָז מֵאִיר הַכָּבוֹד עַל יְדֵי נֵר חֲנוּכָּה כַּנַּ"ל]

לְעֵיל וְזֶהוּ: וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָוה

כִּי עַל יְדֵי עֲנָוָוה זוֹכִין לְכָבוֹד, כַּמְבאָר לְעֵיל

שֶׁעִקַּר הִתְעַלּוּת הַכָּבוֹד

הוּא עַל יְדֵי גֵּרִים וּבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה שֶׁעוֹשִׂין

וְזֶה זוֹכִין עַל יְדֵי תּוֹרַת חֶסֶד וְכוּ'

וְלַתּוֹרָה אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת

כִּי אִם עַל יְדֵי עֲנָוָוה וְכוּ', כַּמְבאָר לְעֵיל

נִמְצָא שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לְכָבוֹד דִּקְדֻשָּׁה

כִּי אִם עַל יְדֵי עֲנָוָוה

וְזֶהוּ: "וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָוה", כַּנַּ"ל

יְסוֹד הָעִנְיָן חֲמִשָּׁה דְּבָרִים

לְהַחֲזִיר כָּבוֹד לַיִּרְאָה

וְיִרְאָה אֶל הַלֵּב

וְשָׁלוֹם הַכְּלָלִי

וְשָׁלוֹם הַפְּרָטִי

לְהַחֲזִיר בְּנֵי אָדָם בִּתְשׁוּבָה

שֶׁזֶּה בְּחִינַת אִם תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל כַּנַּ"ל

הוּא תִּקּוּן קֶרִי

אַתְוָן דְּדֵין כְּאַתְוָן דְּדֵין
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פד - עִקָּר הִתְחַבְּרוּת וּדְבֵקוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך הוּא עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה
...- עקר התחברות ודבקות להשם יתברך הוא על ידי התפלה [לשון רבנו, זכרונו לברכה] דע, שעקר התחברות ודבקות להשם יתברך הוא על ידי התפילה כי התפילה הוא שער, שדרך שם נכנסין להשם יתברך ומשם אשתמודעין לה כי תפילה היא מלכות, כמו שכתוב "ואני תפילה" ותפילה לשון התחברות כמו שכתוב "נפתולי אלהים נפתלתי", תרגומו 'לשון התחברות' ובשביל זה על פי רב כשאדם מתפלל נופלים לו מחשבות של גדלות כי התפילה, הינו בחינת מלכות, בחינת אני היא בגלות בתוך מלכות הרשעה, כמו שכתוב: "ואני בתוך הגולה" וכשהיא רוצה לצאת אזי מתאחזת בה מלכות הרשעה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קיא - רָאשֵׁי תֵּבוֹת רַבִּי
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קיא - ראשי תבות רבי ראש בני ישראל ראשי תבות רבי ולהפך רשעים בחשך ידמו ראשי תבות רבי
שיחות הר"ן - אות שו - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...הר"ן - אות שו - שיחות מורנו הרב רבי נחמן שיך להא"ב החדש אות ד' דעת סימן א' המתחיל: דע כי לכל העולמות ולכל נברא יש קומה מיחדת וכו', למשל מין האריה וכו' וההבדלים כלם הם רמוזים בתמונת האותיות ובצרופיהם והזוכה להבין את התורה וכו' נראה לי שזהו ענין השיחה ששמעתי מפיו הקדוש קדם שבת חנוכה תקס"ה מענין הבריות של העולם שכל התמונות והצורות של כל בני אדם כלם נכללים בתבת אדם הנאמר בתורה "נעשה אדם" כי בזו התבה אדם שאמר השם יתברך "נעשה אדם" בתבה זו בעצמה נכללים כל מיני התמונות של כל בני אדם שבעולם וכן תבת בהמה...
שיחות הר"ן - אות רמה - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...הר"ן - אות רמה - שיחות מורנו הרב רבי נחמן ספר עמי לענין חדושי תורה מי שזוכה לחדש איזה דבר בתורה אמר בלשון תמה וחדוש: מהיכן לוקחין החדוש ? כי באמת ענין חדושין מי שזוכה לחדש הוא דבר נפלא ונעלם מאד מאד, כי מהיכן לוקחין זאת ?! והמובן מדבריו היה שבזה שזוכין לחדש, בזה רואין התגלות אלקותו יתברך שהוא יתברך ממציא מאין ליש כי בתחלה לא היה יודע כלל זאת החדוש רק עכשו הוא לוקח ושואב ממקור החכמה שהוא בחינת אין, הינו מאין סוף ובזה אנו רואין בעיני השכל התגלות הבורא יתברך ואחר כך דברתי עמו, ואמרתי: הלא רואין זאת...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כד - מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד
...כד - מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד ולהתגבר להרחיק העצבות והמרה שחרה בכל כחו וכל החולאת הבאין על האדם, כלם באין רק מקלקול השמחה כי יש עשרה מיני נגינה שהם בחינת שמחה כמו שכתוב: "עלי עשור וכו' כי שמחתני ה' בפעלך" וכו' ואלו יוד מיני נגינה באין בתוך עשרה מיני דפקין והם מחיין אותן ועל כן כשיש קלקול ופגם בהשמחה שהיא בחינת יוד מיני נגינה על ידי זה באין חולאת מן היוד מיני דפקין שנתקלקלין על ידי קלקול היוד מיני נגינה שהם השמחה כנ"ל כי כל מיני חולאת כלולים ביוד מיני דפקין וכן כל מיני...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלו - מִי שֶׁנּוֹהֵג רַבָּנוּת בְּכַשְׁרוּת וּבִתְמִימוּת כָּרָאוּי
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלו - מי שנוהג רבנות בכשרות ובתמימות כראוי מי שנוהג רבנות בכשרות ובתמימות כראוי על ידי זה זוכה שיעלה לגדלה לסוף ימיו וכל מה שנחשב לגדלה באותו הדור, הוא עולה לגדלה זו כגון בדור הזה שעקר הגדלה והכבוד הוא כשמחזיקין אותו לצדיק מפרסם אזי זוכה שיתקבל בסוף ימיו למפרסם גדול אף שבאמת אינו כן, רק שהוא איש כשר פשוט ונותנין לו שכרו קדם שיוצא מן העולם ואחר כך וכו'
שבחי הר"ן - אות ח
...כי בתחלה היה לומד משניות ולא היה מבין למודו והיה בוכה הרבה לפני השם יתברך שיאיר עיניו והיה בוכה ובוכה כל כך עד שזכה שיוכל ללמוד משניות וכן אחר כך למד שאר ספרים ולא היה מבין גם כן והיה בוכה ובוכה גם כן הרבה מאד עד שזכה להבינם וכן בלמוד זוהר וכתבי האר"י, זכרונו לברכה היה בוכה גם כן הרבה עד שזכה להבין ואמר: שבתחלה בכל ספר וספר שלמד לא היה מבין והיה קשה לו הרבה ולא היה יכול לעמד על פשוטן של דברים והיה לו יסורים גדולים מזה והיה למודו ביגיעה גדולה ואף על פי כן למד הרבה מאד כי היה מחזק עצמו מאד והכל...
החסרונות אצל האדם או למעלה?
...למעלה? כאן breslev.eip.co.il/?key=442 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קעב - כל החסרונות שיש לאדם כל החסרונות שיש לאדם הן בנים או פרנסה או בריאות, הכל הוא מצד האדם עצמו כי אור השם יתברך שופע עליו תמיד אך האדם על ידי מעשיו הרעים עושה צל לעצמו שאין מגיע עליו אור השם יתברך אך כאן לעומת זאת breslev.eip.co.il/?key=363 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פט - ותחסרהו מעט מאלקים וכבוד והדר תעטרהו ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו הנה ידוע כי כל מה שחסר לאדם הן ברוחני הן בגשמי החסרון הוא בהשכינה, שהוא בחינת אלהים וזהו...
שיחות הר"ן - אות קעו - גדולות נוראות השגתו
שיחות הר"ן - אות קעו - גדולות נוראות השגתו קדם ארץ ישראל אמר איני יכול לישן מחמת שקדם השנה באים ועומדים לפני כל הששים רבוא אותיות של התורה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצב - דִּבּוּר אֱמֶת שֶׁיּוֹצֵא מִפִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת
...אמת שיוצא מפי הצדיק האמת דע שדבור אמת שיוצא מפי הצדיק האמת אפילו במלי דעלמא הוא יקר מדברי תורה של צדיק אחר כי בהדברי תורה של האחר יכול להיות שם תערובות הרבה אבל זה הדבור היוצא מפי הצדיק האמת הוא רק אמת לבד וכיון שהוא רק אמת ואין בו שום תערובות אין יקר ממנו ומי ששומע דבור מפי הצדיק האמת שהוא דבור אמת ובפרט כשרואה אותו אז: "והיו עיניך רואות את מוריך" הוא מקבל בחינות הפנים של הצדיק ובחינות שכלו ונשמתו כי זה הצדיק מניח שכלו בתוך זה הדבור שמחדש והוא מקבל זה הדבור נמצא שמקבל שכלו וזה גם כן בחינות הנשמה...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1719 שניות - עכשיו 23_09_2025 השעה 12:17:02 - wesi2