ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ספר המידות - ניאוף
חלק א' א. מי שמהרהר בבת אל נכר, על ידי זה בניו לא יהיו לומדים. ב. מזל של אשה כפי מזל האיש. ג. הזווג שהוא בבית נאה, על ידי זה נמשך צורה יפה ומתקנת לבניהם. ד. הבא על הגויה, כאלו נתחתן עמהם. ה. הבשמים מכניסין תאוה לאדם. ו. בת כהן לישראל ובת תלמיד חכם לעם הארץ, אין זווגם עולה יפה: או אלמנה, או גרושה, או זרע אין לה, או קוברה, או קוברתו, או מביאתו לידי עניות ולידי גנות. ז. זקן מנאף אין הדעת סובלתו ואחר כך הוא נבזה בעיני עצמו. ח. שבעה כמנדין, ואחד מהם מי שאין לו אשה. ט. תאוות ניאוף אינו נרחק מן האדם אלא על ידי הרחקת ראות העין והמחשבה. י. לא תכנס עם פתוייך בטוען ונטען, כי אריכת הרגשת החושב אפילו לבחינת השולל תפעל הגברת החפץ ותתהפך הרצון אליו. יא. על ידי היין רוב ניאוף. יב. מי שאין לו אשה, אינו אדם, וכאלו שופך דמים וממעט את הדמות. יג. מי שמחסר עונת אשתו, ויש לה צער מזה, הוא נענש במיתה. יד. לפעמים על ידי שדוכים שאינם הגונים זה לזה, אחד מהם מת. טו. מי שנושא אשה רשעה גרושה קוברתו. טז. ניאוף של אשה מחריב את הבית. יז. כל המזנה, על ידי זה אשתו רואה בחלום טמאות הנקרא מארין. יח. כל הנושא אשה לשם שמים, כאלו ילדה. יט. על ידי זווג שאינו בקדשה בא שרפה. כ. כל הבא דבר עברה לידו ואינו עושאה, עושים לו נס. כא. הנושא אשה, שאינה הוגנת לו, כאלו חורשו לכל העולם כלו וזורעו מלח, וכשהקדוש ברוך הוא משרה שכינתו, הוא מעיד על כל השבטים, ואינו מעיד עליו. כב. המפר ברית, כאלו הפר כל המצוות. כג. המכנסים מכפרים על גלוי עריות. כד. על ידי ניאוף נופלים הצדיקים. כה. על ידי שמקונן על מיתת הצדיקים, על ידי זה משבר את עצמו מאהבת נשים. כו. על ידי הוצאת זרע לבטלה בורא קליפות, המתלבשים בבני אדם מתנגדים וחולקים עליו ועושין לו יסורים. כז. הבא על אשת איש, סוף שבא לידי שפיכות דמים. כח. מי שהוא מבער נואפים, בזה הוא מתקן חטאת אבותיו. כט. מי שרוצה לשמר אות ברית, יאמר תמיד אמת, גם יעשה חסד עם מי שלא יצפה לתשלום גמולו. ל. לפגם הברית יהיה רודף שלום. לא. על ידי מחלקת בא לידי פגם הברית. לב. הרהורי ניאוף באים מחמת שבירת כלי של חסד, ולפי רב הניצוצות הן רוב המחשבות של ניאוף. לג. מי שעובר על משכב זכר, על ידי זה נתפס בתפיסה. לד. כסף חי מסגל לגבורת אנשים. לה. מי שמזוג עם אשתו בשעת שנאה, זרע הנולד הן משמדין את עצמן. לו. על ידי ניאוף באים לגלות תחת יד שרים לצים, ונעשה בעל חוב. לז. בזכות שהנקבות נזהרים מניאוף, יבוא משיח, גם לא יצטרך אדם לחברו, וכבוד הצדיקים נתגדל. לח. ניאוף בא על ידי התעסקות בשמות הטומאה ובכשפים. לט. הבא על הכותית, מכניס כל השפע לסטרא אחרא. מ. על ידי ניאוף בא שכחה. מא. תקון להוצאת זרע לבטלה שישתדל להחזיר בני אדם בתשובה. מב. מי שהוא נוטר ברית, אף על פי שאין לו זכות אבות, הקדוש ברוך הוא עושה לו זכות. [מג. על ידי מעוט [אמונה] באין הרהורי ניאוף]. מד. בעוון כשוף וניאוף הצדיק נסתלק. מה. בני נואפים יהיו נצרכים לכשוף. מו. בנים הנולדים על ידי עסק הכשוף יהיו נואפים. מז. הנואפים לרב הם מתנגדים לצדיקים. מח. המוציא זרע לבטלה, כאלו הביא בניו קרבן לעבודה זרה גם נדון בסקילה. מט. על ידי ניאוף מאבד את הזכרון. נ. על ידי ניאוף הבושה נסתלק. נא. על ידי אכילה גסה בא לניאוף. נב. כשאדם עובר עברה, אחר כך הוא מצער מחמת הניצוץ שבו, אבל כשפגם בברית אין מצער אחר כך, כי כבר הלך ממנו הניצוץ. נג. מי שאינו מפר ברית, על ידי זה יש לו זכירה. נד. הרהורי ניאוף באים על ידי שבועת שקר. נה. מי שהוא ערב בעד רשע, נעשה נואף. נו. מי שמשחית דרכו, על ידי זה נכלה פרוטה מן הכיס. נז. על ידי גלוי עריות בא הריגה. חלק שני א. על ידי ניאוף נופל לתפיסה או לחלי כאב רגלים, גם תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה נופל לזה, גם מזיקין שולטין עליו. ב. על ידי המחלקת נופל לתאוות ניאוף. ג. על ידי תשמיש המטה בימים שאסורין בתשמיש, על ידי זה נופל לתפיסה. ד. על ידי תאוות ניאוף בא עצירות, ועל ידי עצירות בא צרעת. ה. על ידי טובות שעושה עם בני אדם, נתבטל תאוות ניאוף וכן להפך. ו. שומר הברית הוא מקור הברכות. ז. כל השומר הברית, זוכה להבין השבעים לשון, הגנוזים בתורה. ח. אסור ללמד זכות, על זה שעבר על משכב זכור. ט. הפרנסה לפי הזווג. י. איש בטל שאין עוסק בשום עסק, על ידי זה תאוותו מרבה במשגל ומדבר דברי טנוף תמיד. יא. מי שהוא שומר הברית מתר לו לשמח, כשרואה מפלת שונאיו. יב. סכנת הדרכים בא על ידי פגם הברית. וסימן לדבר: "ארחי ורבעי זרית" וכו'. יג. אשה שנתבעת לזנות, אף על פי שלא נבעלה, התביעה לחוד עושה בה רשם. יד. מי שעוצם עיניו מראות ברע, על ידי זה נצול מבזיונות. טו. על ידי זנות בא רציחה. טז. על ידי זנות עם האמות בא שמד. יז. מי שנוטל שררה לעצמו, על ידי זה בתו נעשית זונה, חס ושלום. יח. הבעלי חשבונות על פי רב הם בעלי תאוות ניאוף. יט. מי שאין מסתכל על נשים, זוכה שזרעו יחברו פרושים על התורה.
חלק א'

א. מִי שֶׁמְּהַרְהֵר בְּבַת אֵל נֵכָר, עַל יְדֵי זֶה בָּנָיו לא יִהְיוּ לוֹמְדִים.

ב. מַזָּל שֶׁל אִשָּׁה כְּפִי מַזַּל הָאִיש.

ג. הַזִּוּוּג שֶׁהוּא בְּבַיִת נָאֶה, עַל יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ צוּרָה יָפָה וּמְתֻקֶּנֶת לִבְנֵיהֶם.

ד. הַבָּא עַל הַגּוֹיָה, כְּאִלּוּ נִתְחַתֵּן עִמָּהֶם.

ה. הַבְּשָׂמִים מַכְנִיסִין תַּאֲוָה לָאָדָם.

ו. בַּת כּהֵן לְיִשְׂרָאֵל וּבַת תַּלְמִיד חָכָם לְעַם הָאָרֶץ, אֵין זִוּוּגָם עוֹלֶה יָפֶה: אוֹ אַלְמָנָה, אוֹ גְּרוּשָׁה, אוֹ זֶרַע אֵין לָהּ, אוֹ קוֹבְרָהּ, אוֹ קוֹבַרְתּוֹ, אוֹ מְבִיאָתוֹ לִידֵי עֲנִיּוּת וְלִידֵי גְּנוּת.

ז. זָקֵן מְנָאֵף אֵין הַדַּעַת סוֹבַלְתּוֹ וְאַחַר כָּךְ הוּא נִבְזֶה בְּעֵינֵי עַצְמוֹ.

ח. שִׁבְעָה כִּמְנֻדִּין, וְאֶחָד מֵהֶם מִי שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה.

ט. תַאֲוַות נִיאוּף אֵינוֹ נִרְחָק מִן הָאָדָם אֶלָּא עַל יְדֵי הַרְחָקַת רְאוּת הָעַיִן וְהַמַּחֲשָׁבָה.

י. לא תִּכָּנֵס עִם פִּתּוּיֶיךָ בְּטוֹעֵן וְנִטְעָן, כִּי אֲרִיכַת הַרְגָּשַׁת הַחוֹשֵׁב אֲפִילּוּ לִבְחִינַת הַשּׁוֹלֵל תִּפְעַל הַגְבָּרַת הַחֵפֵץ וְתִתְהַפֵּךְ הָרָצוֹן אֵלָיו.

יא. עַל יְדֵי הַיַּיִן רוֹב נִיאוּף.

יב. מִי שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה, אֵינוֹ אָדָם, וּכְאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים וּמְמַעֵט אֶת הַדְּמוּת.

יג. מִי שֶׁמְּחַסֵּר עוֹנַת אִשְׁתּוֹ, וְיֵשׁ לָהּ צַעַר מִזֶּה, הוּא נֶעֱנָשׁ בְּמִיתָה.

יד. לִפְעָמִים עַל יְדֵי שִׁדּוּכִים שֶׁאֵינָם הֲגוּנִים זֶה לָזֶה, אֶחָד מֵהֶם מֵת.

טו. מִי שֶׁנּוֹשֵׂא אִשָּׁה רְשָׁעָה גְּרוּשָׁה קוֹבַרְתּוֹ.

טז. נִיאוּף שֶׁל אִשָּׁה מַחֲרִיב אֶת הַבַּיִת.

יז. כָּל הַמְזַנֶּה, עַל יְדֵי זֶה אִשְׁתּוֹ רוֹאָה בַּחֲלוֹם טֻמְאוֹת הַנִּקְרָא מָארִין.

יח. כָּל הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה לְשֵׁם שָׁמַיִם, כְּאִלּוּ יְלָדָהּ.

יט. עַל יְדֵי זִוּוּג שֶׁאֵינוֹ בִּקְדֻשָּׁה בָּא שְׂרֵפָה.

כ. כָּל הַבָּא דְּבַר עֲבֵרָה לְיָדוֹ וְאֵינוֹ עוֹשְׂאָהּ, עוֹשִׂים לוֹ נֵס.

כא. הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה, שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לוֹ, כְּאִלּוּ חוֹרְשׁוֹ לְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ וְזוֹרְעוֹ מֶלַח, וּכְשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ, הוּא מֵעִיד עַל כָּל הַשְּׁבָטִים, וְאֵינוֹ מֵעִיד עָלָיו.

כב. הַמֵּפֵר בְּרִית, כְּאִלּוּ הֵפֵר כָּל הַמִּצְווֹת.

כג. הַמִּכְנָסַיִם מְכַפְּרִים עַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת.

כד. עַל יְדֵי נִיאוּף נוֹפְלִים הַצַּדִּיקִים.

כה. עַל יְדֵי שֶׁמְּקוֹנֵן עַל מִיתַת הַצַּדִּיקִים, עַל יְדֵי זֶה מְשַׁבֵּר אֶת עַצְמוֹ מֵאַהֲבַת נָשִׁים.

כו. עַל יְדֵי הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה בּוֹרֵא קְלִיפּוֹת, הַמִּתְלַבְּשִׁים בִּבְנֵי אָדָם מִתְנַגְּדִים וְחוֹלְקִים עָלָיו וְעוֹשִׂין לוֹ יִסּוּרִים.

כז. הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ, סוֹף שֶׁבָּא לִידֵי שְׁפִיכוּת דָּמִים.

כח. מִי שֶׁהוּא מְבַעֵר נוֹאֲפִים, בָּזֶה הוּא מְתַקֵּן חַטַּאת אֲבוֹתָיו.

כט. מִי שֶׁרוֹצֶה לִשְׁמר אוֹת בְּרִית, יאמַר תָּמִיד אֱמֶת, גַּם יַּעֲשֶׂה חֶסֶד עִם מִי שֶׁלּא יְצַפֶּה לְתַשְׁלוּם גְּמוּלוֹ.

ל. לִפְגַם הַבְּרִית יִהְיֶה רוֹדֵף שָׁלוֹם.

לא. עַל יְדֵי מַחֲלקֶת בָּא לִידֵי פְּגַם הַבְּרִית.

לב. הִרְהוּרֵי נִיאוּף בָּאִים מֵחֲמַת שְׁבִירַת כְּלִי שֶׁל חֶסֶד, וּלְפִי רב הַנִּיצוֹצוֹת הֵן רוֹב הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁל נִיאוּף.

לג. מִי שֶׁעוֹבֵר עַל מִשְׁכַּב זָכָר, עַל יְדֵי זֶה נִתְפָּס בִּתְפִיסָה.

לד. כֶּסֶף חַי מְסֻגָּל לִגְבוּרַת אֲנָשִׁים.

לה. מִי שֶׁמְּזַוֵּג עִם אִשְׁתּוֹ בִּשְׁעַת שִׂנְאָה, זֶרַע הַנּוֹלָד הֵן מְשַׁמְּדִין אֶת עַצְמָן.

לו. עַל יְדֵי נִיאוּף בָּאִים לַגָּלוּת תַּחַת יַד שָׂרִים לֵצִים, וְנַעֲשֶׂה בַּעַל חוֹב.

לז. בִּזְכוּת שֶׁהַנְּקֵבוֹת נִזְהָרִים מִנִיאוּף, יָבוֹא מָשִׁיחַ, גַּם לא יִצְטָרֵךְ אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וּכְבוֹד הַצַּדִּיקִים נִתְגַּדֵּל.

לח. נִיאוּף בָּא עַל יְדֵי הִתְעַסְּקוּת בִּשְׁמוֹת הַטומְאָה וּבִכְשָׁפִים.

לט. הַבָּא עַל הַכּוּתִית, מַכְנִיס כָּל הַשֶּׁפַע לַסִּטְרָא אַחֲרָא.

מ. עַל יְדֵי נִיאוּף בָּא שִׁכְחָה.

מא. תִּקּוּן לְהוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לְהַחֲזִיר בְּנֵי אָדָם בִּתְשׁוּבָה.

מב. מִי שֶׁהוּא נוֹטֵר בְּרִית, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ זְכוּת אָבוֹת, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לוֹ זְכוּת.

[מג. עַל יְדֵי מִעוּט [אֱמוּנָה] בָּאִין הִרְהוּרֵי נִיאוּף].

מד. בַּעֲווֹן כִּשּׁוּף וְנִיאוּף הַצַּדִּיק נִסְתַּלֵּק.

מה. בְּנֵי נוֹאֲפִים יִהְיוּ נִצְרָכִים לְכִשּׁוּף.

מו. בָּנִים הַנּוֹלָדִים עַל יְדֵי עֵסֶק הַכִּשּׁוּף יִהְיוּ נוֹאֲפִים.

מז. הַנּוֹאֲפִים לָרב הֵם מִתְנַגְּדִים לַצַּדִּיקִים.

מח. הַמּוֹצִיא זֶרַע לְבַטָּלָה, כְּאִלּוּ הֵבִיא בָּנָיו קָרְבָּן לַעֲבוֹדָה זָרָה גַּם נִדּוֹן בִּסְקִילָה.

מט. עַל יְדֵי נִיאוּף מְאַבֵּד אֶת הַזִּכָּרוֹן.

נ. עַל יְדֵי נִיאוּף הַבּוּשָׁה נִסְתַּלֵּק.

נא. עַל יְדֵי אֲכִילָה גַסָּה בָּא לְנִיאוּף.

נב. כְּשֶׁאָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה, אַחַר כָּךְ הוּא מְצַעֵר מֵחֲמַת הַנִּיצוֹץ שֶׁבּוֹ, אֲבָל כְּשֶׁפָּגַם בַּבְּרִית אֵין מְצַעֵר אַחַר כָּךְ, כִּי כְּבָר הָלַךְ מִמֶּנּוּ הַנִּיצוֹץ.

נג. מִי שֶׁאֵינוֹ מֵפֵר בְּרִית, עַל יְדֵי זֶה יֵשׁ לוֹ זְכִירָה.

נד. הִרְהוּרֵי נִיאוּף בָּאִים עַל יְדֵי שְׁבוּעַת שָׁקֶר.

נה. מִי שֶׁהוּא עָרֵב בְּעַד רָשָׁע, נַעֲשֲׂה נוֹאֵף.

נו. מִי שֶׁמַּשְׁחִית דַּרְכּוֹ, עַל יְדֵי זֶה נִכְלֶה פְּרוּטָה מִן הַכִּיס.

נז. עַל יְדֵי גִּלּוּי עֲרָיוֹת בָּא הֲרִיגָה.

חלק שני

א. עַל יְדֵי נִיאוּף נוֹפֵל לִתְפִיסָה אוֹ לָחֳלִי כְּאֵב רַגְלַיִם, גַּם תַּלְמִיד שֶׁלּא הִגִּיעַ לְהוֹרָאָה וּמוֹרֶה נוֹפֵל לָזֶה, גַּם מַזִּיקִין שׁוֹלְטִין עָלָיו.

ב. עַל יְדֵי הַמַּחֲלקֶת נוֹפֵל לְתַאֲוַות נִיאוּף.

ג. עַל יְדֵי תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה בְּיָמִים שֶׁאֲסוּרִין בְּתַשְׁמִישׁ, עַל יְדֵי זֶה נוֹפֵל לִתְפִיסָה.

ד. עַל יְדֵי תַאֲוַות נִיאוּף בָּא עֲצִירוּת, וְעַל יְדֵי עֲצִירוּת בָּא צָרַעַת.

ה. עַל יְדֵי טוֹבוֹת שֶׁעוֹשֶׂה עִם בְּנֵי אָדָם, נִתְבַּטֵּל תַאֲוַות נִיאוּף וְכֵן לְהֵפֶךְ.

ו. שׁוֹמֵר הַבְּרִית הוּא מְקוֹר הַבְּרָכוֹת.

ז. כָּל הַשּׁוֹמֵר הַבְּרִית, זוֹכֶה לְהָבִין הַשִּׁבְעִים לָשׁוֹן, הַגְּנוּזִים בַּתּוֹרָה.

ח. אָסוּר לְלַמֵּד זְכוּת, עַל זֶה שֶׁעָבַר עַל מִשְׁכַּב זָכוּר.

ט. הַפַּרְנָסָה לְפִי הַזִּוּוּג.

י. אִישׁ בָּטֵל שֶׁאֵין עוֹסֵק בְּשׁוּם עֵסֶק, עַל יְדֵי זֶה תַאֲוַותוֹ מְרֻבָּה בְּמִשְׁגָּל וּמְדַבֵּר דִּבְרֵי טִנוּף תָּמִיד.

יא. מִי שֶׁהוּא שׁוֹמֵר הַבְּרִית מֻתָּר לוֹ לִשְׂמחַ, כְּשֶׁרוֹאֶה מַפֶּלֶת שוֹנְאָיו.

יב. סַכָּנַת הַדְּרָכִים בָּא עַל יְדֵי פְּגַם הַבְּרִית. וְסִימָן לַדָּבָר: "אָרְחִי וְרִבְעִי זֵרִיתָ" וְכוּ'.

יג. אִשָּׁה שֶׁנִּתְבַּעַת לִזְנוּת, אַף עַל פִּי שֶׁלּא נִבְעֲלָה, הַתְּבִיעָה לְחוּד עוֹשֶׂה בָּהּ רשֶׁם.

יד. מִי שֶׁעוֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע, עַל יְדֵי זֶה נִצּוֹל מִבִּזְיוֹנוֹת.

טו. עַל יְדֵי זְנוּת בָּא רְצִיחָה.

טז. עַל יְדֵי זְנוּת עִם הָאֻמּוֹת בָּא שְׁמָד.

יז. מִי שֶׁנּוֹטֵל שְׂרָרָה לְעַצְמוֹ, עַל יְדֵי זֶה בִּתּוֹ נַעֲשֵׂית זוֹנָה, חַס וְשָׁלוֹם.

יח. הַבַּעֲלֵי חֶשְׁבּוֹנוֹת עַל פִּי רב הֵם בַּעֲלֵי תַאֲוַות נִיאוּף.

יט. מִי שֶׁאֵין מִסְתַּכֵּל עַל נָשִׁים, זוֹכֶה שֶׁזַּרְעוֹ יְחַבְּרוּ פֵּרוּשִׁים עַל הַתּוֹרָה.
האם הגעתי לתכלית ומה היא ידיעה שלמה?
...שלום לכם אשמח לדעת כיצד יכול האדם לדעת שהוא הגיע אל התכלית שלו? האם יש דרך לדעת בוודאות מוחלטת האם האדם כבר הגיע לתכלית שלו? איך אפשר לדעת את הדבר הזה? אולי אני רק מטעה את עצמי? תודה תשובה: קיימת דרך פשוטה לדעת אם הגעת לתכלית, והיא על ידי זה שהספק של האם הגעת לתכלית יעלם. ז"א כל זמן שיש ספק כלשהו האם הגעת לתכלית, הרי שלא הגעת לתכלית. אתה שבע, רק כאשר אתה לא רעב. אם יש לאדם שאלה כלשהי בנושא כלשהו, כגון לדוגמא השאלות שבאות מהחלל הפנוי, הרי שהוא לא הגיע לתכלית ולא חזר בתשובה שלמה. בתכלית הסופית, אין...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מו - מֶחָאַת כַּף בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה
...מוהר"ן ח"א - תורה מו - מחאת כף בשעת התפלה [לשון רבנו, זכרונו לברכה] מחאת כף בשעת התפילה זה בחינות נתינת המטה בין צפון לדרום כי מטה הינו בחינות זווג בחינות תפילה וצפון ודרום, זה בחינות ידים וזה שהתפלל אבא בנימין: 'שיהא תפילתו סמוך למטתו' הינו שלא יהיה הפרש בין התפילה לזווג גם על ידי מחאת כף, נמתקים הדינים כי יש שלש הויות, שהם בחינת שלש ידים יד הגדולה יד החזקה, יד הרמה ויד ימין זה יד הגדולה ויד שמאל, זה יד החזקה ובשעת הכאה שנתחברים יחד זה בחינת יד רמה והדבורים היוצאים, הם יוצאים מהגרון גימטריא שלש...
שיחות הר"ן - אות קפח - גדולות נוראות השגתו
...השגתו אמר: שפליאה בעיני אם מביאין פדיון לאחד ומספרין לו צערו, כגון: מחולה וכיוצא, כשאינו מרגיש הצער והיסורים כמו החולה בעצמו וכו' והיוצא מדבריו הוא שהוא מרגיש הצער והיסורים כשבאין לפניו שיתפלל על החולה וכיוצא כמו החולה בעצמו ממש וכן נשמע מפיו כמה פעמים ואמר: בתחלה הייתי מבקש מאתו יתברך שאהיה מרגיש צער ויסורים של ישראל כי לפעמים היה אחד בא וספר לי צערו ולא הייתי מרגיש הצער והייתי מתפלל שארגיש צערו של ישראל עכשו כשאחד מספר לי צערו אני מרגיש בעצמי הצער יותר ממנו וממש נוטפין ממני הדמים מגדל הצער שאני...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה צג - כָּל הָעוֹשֶׂה מַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה
...מוהר"ן ח"א - תורה צג - כל העושה משא ומתן באמונה [לשון החברים] כל העושה משא ומתן באמונה מקים מצות עשה של "ואהבת" שהיא שרש לכל מצוות עשה כמו שכתוב בתקונים: על פסוק. "ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי", 'מפקודין דעשה' וכיצד מקימין מצות "ואהבת" ? דאיתא בגמרא: על פסוק "ואהבת" שתראה שיתאהב שם שמים על ידך כיצד ? אדם קרא ושנה ושמש תלמידי חכמים ועסקו בנחת עם הבריות, ומשאו ומתנו באמונה מה הבריות אומרים, אשרי מי שלמדו תורה וכו' נמצא שם שמים מתאהב על ידו ומקים מצות של ואהבת, שהוא שרש כל המצוות גם במשא ומתן באמונה,...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סו - הַצַּדִּיק הוּא מֻכְרָח לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה בְּעַד יִשְׂרָאֵל
...מוהר"ן ח"ב - תורה סו - הצדיק הוא מכרח לעשות תשובה בעד ישראל הצדיק הוא מכרח לעשות תשובה בעד ישראל דהינו כשיוצא אחד חוץ לשורה ופורק על אזי הצדיק מכרח לעשות תשובה בשבילו על פי משל שפעם אחד נסעו שני בני אדם עם סוס מבהל ומשגע ונשא אותם הסוס והשליכם מן העגלה ועמד אחד והתחיל להכות את הסוס באגרוף והכה אותו הרבה ושחק ממנו השני ואמר לו הלא אתה מכה את ידך, ומה תועיל להסוס הכאה זו רק אתה צריך לקח רצועה, שמכין בה הסוסים, להכות אותו והלך ועשה כן ולקח רצועה והתחיל להכות את הסוס ועמד הסוס ורץ בבהלה גדולה וברח ונשא...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פ - ה' עז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵך אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם
...יתן ה' יברך את עמו בשלום [לשון החברים] ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום הנה ידוע שגדול השלום כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה . 'שלא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה אלא השלום' ומה הוא השלום, שמחבר תרי הפכים בפסוק: "עושה שלום במרומיו" כי זה המלאך מאש וזה ממים שהם תרי הפכים. כי מים מכבה אש והקדוש ברוך הוא עושה שלום ביניהם ומחברם יחד והוא בחינת יוסף כי יוסף מחבר תרי הפכים, חסדים וגבורות לכך נאמר ביוסף . "ויבא יוסף את דבתם רעה", הוא בחינת גבורות "את אחי אנכי מבקש", הוא בחינת חסדים כי 'ימין מקרבת'...
שיחות הר"ן - אות ו
...הר"ן - אות ו היצר הרע דומה כמו מי שהולך ורץ בין בני אדם, וידו סגורה ואין אדם יודע מה בתוכה והוא מרמה בני אדם ושואל לכל אחד מה אני אוחז ? ולכל אחד נדמה כאלו הוא אוחז מה שהוא מתאוה ועל כן הכל רצים אחריו כי כל אחד סובר שיש בידו מה שהוא חפץ ואחר כך הוא פותח את ידו ואין בה כלום כמו כן ממש היצר הרע שהוא מרמה את כל העולם והכל רצים אחריו ומרמה לכל אחד ואחד עד שנדמה לכל אחד ואחד כאלו יש בידו מה שהוא חפץ כל אחד כפי שטותו ותאוותו ואחר כך בסוף הוא פותח את ידו ואין בה כלום כי אין מי שימלא תאוותו אצלו גם נדמו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קעה - מַעֲלַת הַבְּכִיָה הוּא כְּשֶׁהִיא מֵחֲמַת שִׂמְחָה וְחֶדְוָה
...מוהר"ן ח"א - תורה קעה - מעלת הבכיה הוא כשהיא מחמת שמחה וחדוה עקר מעלת הבכיה הוא כשהיא מחמת שמחה וחדוה ואפילו' החרטה טוב מאד שתהיה מחמת שמחה שמרב שמחתו בהשם יתברך הוא מתחרט ומתגעגע מאד על שמרד נגדו בימים הראשונים ומתעורר לו בכיה מחמת רב השמחה וזה עקר מעלת הבכיה, שתהיה מחמת שמחה וזה בכיה הוא ראשי תבות בשמך יגילון כל היום שעקר הבכיה שתהיה מחמת שמחה בשמו יתברך כי בכיה הוא מתעורר משם ס"ג, שהוא בבינה ועל כן בכיה בגימטריא המלוי של ס"ג כמובא בכתבי האר"י הינו שהתעוררות הבכיה תהיה משמחה כי בינה לבא כמו שכתוב:...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קא - עַל יְדֵי אֲמִירַת תִּקּוּן חֲצוֹת יְכוֹלִין לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ
...תקון חצות יכולין לפרש שיחתו אמר: שעל ידי אמירת תקון חצות יכולין לפרש שיחתו את כל אשר עם לבבו כמו על ידי התבודדות כי מסתמא אין אומרים חצות על העבר ועקר אמירת חצות הוא על מה שנעשה עכשו עם האדם וכשיאמר חצות בבחינה זו יכולין למצא כל אשר עם לבבו בתוך אמירת חצות וכן אמירת תהלים וכיוצא צריך לראות, שימצא את עצמו בתוך כל מזמורי תהלים ובתוך כל התחנות ובקשות וסליחות וכיוצא ובקל בפשיטות בלי חכמות יכולין למצא את עצמו בתוך כל התחנות ובקשות ובפרט בתהלים, שנאמר בשביל כלל ישראל בשביל כל אחד ואחד בפרט וכל אדם כל...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסג - לִפְעָמִים מֻנָּח הַדִּבּוּר וּמוּכָן לָצֵאת
...ח"א - תורה קסג - לפעמים מנח הדבור ומוכן לצאת לפעמים מנח הדבור ומוכן לצאת, ואינו יוצא דרך הפה כי אם דרך הערף [וממש אפשר לשמע כמה פעמים שהדבור אינו יוצא דרך הפה רק דרך הערף] כי יש שלש קליפות והקליפות רוצים תמיד לתפס הדבור לעצמם בפרט דבור הקדוש מאדם גדול כי אצלם כל הדבורים יפים ונאים וחשובים, ורוצים לתפסם מכל שכן כשהדבור נאה באמת כי המצריים שהיו כלם שחורים אלו לא היתה שרה יפת תאר כל כך, גם כן היתה חשובה בעיניהם מאד והדבור הוא בחינות שרה לכל אחד לפי ערכו יש שהוא בחינות שרה לאמתי: שהוא מושל בדבור שלו...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1250 שניות - עכשיו 18_09_2025 השעה 15:57:14 - wesi2