ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלד - סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת מִצַּדִּיקִים הוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאד
דע שספורי מעשיות מצדיקים הינו ממה שארע להם הוא דבר גדול מאד ועל ידי זה נטהר מחשבתו אבל אי אפשר לספר מעשיות של צדיקים כי אם מי שיכול להדמות עצמו להשם יתברך דהינו שיכול להבדיל בין אור וחשך כמו השם יתברך כביכול כי כנגד כל מעשה של צדיק יש כנגדו רע דהינו שיש כנגדו מעשיות של רשעים, שגם להם ארע כיוצא בזה כגון שמצינו שפינחס עשה דבר גדול שפרח באויר וכנגד זה יש מעשה של רשע, שגם בלעם פרח באויר וכן כיוצא בזה כי הרע לעמת הטוב וההפרש הוא רק מי שיכול להבדיל בין אור וחשך זה יודע גדל ההבדל וההפרש שבין מעשיות של צדיקים למעשיות של רשעים כי זה מסטרא דקדשה על ידי תפילתו כמו שכתוב באלישע (מלכים ב ח) : "ספרה נא לי הגדלות" הינו שעשה הנסים על ידי תפילה (מגלה כז) אבל מעשיות של רשעים הם על ידי תחבולות או כשוף או דבר אחר מסטרא אחרא נמצא שעקר ההפרש יודע רק זה שיודע להבדיל בין אור לחשך הינו בין רע לטוב וגם מי שאין לו זה הדעת להבדיל וכו' אבל יש לו אמונה שלמה שמאמין ההבדל שיש ביניהם כנ"ל גם זה יכול לספר מעשיות של צדיקים אבל צריך שתהיה האמונה אמונה שלמה ברורה מאד עד שעל ידי האמונה יהיה דומה לו כאלו רואה הדבר שמאמין בעינים ממש בחינת סתים וגליא כמובא במקום אחר [לעיל בסימן ס"ב] וזה שמובא במדרש (בראשית פרשה ב) : "להבדיל בין האור ובין החשך" 'אור אלו מעשיהם של צדיקים' 'חשך אלו מעשיהם של רשעים' הינו שמעשיות של צדיקים הם בחינת אור ולהפך מעשיות של רשעים הם בחינת חשך ומי שיכול להבדיל בין אור לחשך יכול לספר מעשיות של צדיקים כנ"ל ועל ידי זה נטהר מחשבתו גם, נצול מצרות כי בלבול הדעת הוא בחינת מחין דקטנות ומזה באין צרות כי מחין דקטנות הם בחינת דינין וספורי מעשיות של צדיקים הם בחינת מחין דגדלות כמו שכתוב: "ספרה נא לי את הגדלות" בחינת המאור הגדול ועל ידי זה מטהר מחשבתו ממחשבות רעות שהם נמשכין ממחין דקטנות ועל ידי זה ממתיק הצרות והדינים שכלם הם מבחינת מחין דקטנות כנ"ל. גם צריך לידע איך לספר המעשה כי בכל מעשה יש צמצום וגם כשרוצה לטהר מחשבתו על ידי ספור המעשה של הצדיק נמצא שנעשה אצלו מהמעשה ומהספור שהוא דבור נעשה אצלו מחשבה ובודאי צריך שיהיה זה הצדיק שמספר ממנו גבוה ממנו כדי שיהיה מעשיות של אותו הצדיק, בבחינת מחשבה אצלו על כן צריך לידע ממי לספר ואיך לספר ואזי נטהר מחשבתו ויכול לעלות אל עולם המחשבה שזה נקרא עלית העולמות כי המחשבה גבוה מאד ומי שרוצה לכנס אל עולם המחשבה, צריך לשתק ואפילו אם ידבר אז דבור הגון הוא מפסיד המחשבה כי המחשבה הוא דבר גבוה מאד שאפילו דבור הגון מפסידה וזה בחינת (מנחות כט) : 'שתק כך עלה במחשבה' שלעלות אל המחשבה צריך לשתק ואפילו אם ישתק ולא ידבר כלל עם כל זה יש בלבולים שמבלבלין המחשבה ומונעין אותה ועל זה צריך טהרת המחשבה וזה על ידי ספורי מעשיות כנ"ל ולזכות לזה, שיוכל להדמות אליו יתברך להבדיל בין אור וחשך כנ"ל הוא על ידי השגחה הינו שיצא מטבעיות שזה בחינת כלליות הקדשה וזה זוכין על ידי ארץ ישראל כי ארץ ישראל הוא כלליות הקדשה שבכל הקדשות כי שם כל העשר קדשות ועל כן נאמר בארץ ישראל, (דברים י"א) : "תמיד עיני ה' אלקיך בה" כי שם הוא רק השגחה, בחינת (דברים כ"ו) "השקיפה ממעון קדשך" וזה (תהלים ט"ז) "שויתי ה' לנגדי תמיד" הינו כשאני רוצה להשוות ולהדמות עצמי להשם יתברך כנ"ל אזי "לנגדי תמיד" הינו בחינת ארץ ישראל כמו שכתוב במדרש (תהלים ק"ה). 'אין תמיד אלא ארץ ישראל' שנאמר: "תמיד עיני ה' אלקיך בה" ודע שיש שם שכשרוצין לעשות מלך משתמשין בזה השם והשם הוא קמה (עיין ויקהל משה פרשה קמא) ראשי תבות השקיפה ממעון קדשך וזה בחינת (דניאל ב) : "מהעדה מלכין ומהקם מלכין" וזה שנאמר ביוסף (בראשית ל"ז) : "והנה קמה אלמתי".
דַּע שֶׁסִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת מִצַּדִּיקִים הַיְנוּ מִמַּה שֶּׁאֵרַע לָהֶם

הוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאד

וְעַל יְדֵי זֶה נִטְהָר מַחֲשַׁבְתּוֹ

אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל צַדִּיקִים

כִּי אִם מִי שֶׁיָּכוֹל לְהִדַּמּוֹת עַצְמוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

דְּהַיְנוּ שֶׁיָּכוֹל לְהַבְדִּיל בֵּין אוֹר וְחֹשֶׁך כְּמוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַך כִּבְיָכוֹל

כִּי כְּנֶגֶד כָּל מַעֲשֶׂה שֶׁל צַדִּיק יֵשׁ כְּנֶגְדּוֹ רַע

דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ כְּנֶגְדּוֹ מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל רְשָׁעִים, שֶׁגַּם לָהֶם אֵרַע כַּיּוֹצֵא בָּזֶה

כְּגוֹן שֶׁמָּצִינוּ שֶׁפִּינְחָס עָשָׂה דָּבָר גָּדוֹל שֶׁפָּרַח בָּאֲוִיר

וּכְנֶגֶד זֶה יֵשׁ מַעֲשֵׂה שֶׁל רָשָׁע, שֶׁגַּם בִּלְעָם פָּרַח בָּאֲוִיר

וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָּזֶה

כִּי הָרָע לְעֻמַּת הַטּוֹב

וְהַהֶפְרֵשׁ הוּא רַק מִי שֶׁיָּכוֹל לְהַבְדִּיל בֵּין אוֹר וְחֹשֶׁך

זֶה יוֹדֵעַ גּדֶל הַהֶבְדֵּל וְהַהֶפְרֵשׁ שֶׁבֵּין מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל צַדִּיקִים לְמַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל רְשָׁעִים

כִּי זֶה מִסִּטְרָא דִּקְדֻשָּׁה עַל יְדֵי תְּפִילָּתוֹ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בֶּאֱלִישָׁע: "סַפְּרָה נָּא לִי הַגְּדלוֹת"

הַיְנוּ שֶׁעָשָׂה הַנִּסִּים עַל יְדֵי תְּפִילָּה

אֲבָל מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל רְשָׁעִים

הֵם עַל יְדֵי תַּחְבּוּלוֹת אוֹ כִּשּׁוּף אוֹ דָּבָר אַחֵר מִסִּטְרָא אָחֳרָא

נִמְצָא שֶׁעִקַּר הַהֶפְרֵשׁ יוֹדֵעַ

רַק זֶה שֶׁיּוֹדֵעַ לְהַבְדִּיל בֵּין אוֹר לְחֹשֶׁך הַיְנוּ בֵּין רַע לְטוֹב

וְגַם מִי שֶׁאֵין לוֹ זֶה הַדַּעַת לְהַבְדִּיל וְכוּ'

אֲבָל יֵשׁ לוֹ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה

שֶׁמַּאֲמִין הַהֶבְדֵּל שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶם כַּנַּ"ל

גַּם זֶה יָכוֹל לְסַפֵּר מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל צַדִּיקִים

אֲבָל צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה הָאֱמוּנָה אֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּרוּרָה מְאד

עַד שֶׁעַל יְדֵי הָאֱמוּנָה יִהְיֶה דּוֹמֶה לוֹ כְּאִלּוּ רוֹאֶה הַדָּבָר שֶׁמַּאֲמִין בָּעֵינַיִם מַמָּשׁ

בְּחִינַת סְתִים וְגַלְיָא כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר

[לְעֵיל בְּסִימָן ס"ב]

וְזֶה שֶׁמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ: "לְהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁך"

'אוֹר אֵלּוּ מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים' 'חֹשֶׁך אֵלּוּ מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל רְשָׁעִים'

הַיְנוּ שֶׁמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁל צַדִּיקִים הֵם בְּחִינַת אוֹר

וּלְהֶפֶך מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל רְשָׁעִים הֵם בְּחִינַת חֹשֶׁך

וּמִי שֶׁיָּכוֹל לְהַבְדִּיל בֵּין אוֹר לְחֹשֶׁך

יָכוֹל לְסַפֵּר מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל צַדִּיקִים כַּנַּ"ל

וְעַל יְדֵי זֶה נִטְהָר מַחֲשַׁבְתּוֹ

גַּם, נִצּוֹל מִצָּרוֹת

כִּי בִּלְבּוּל הַדַּעַת הוּא בְּחִינַת מחִין דְּקַטְנוּת

וּמִזֶּה בָּאִין צָרוֹת

כִּי מחִין דְּקַטְנוּת הֵם בְּחִינַת דִּינִין

וְסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל צַדִּיקִים הֵם בְּחִינַת מחִין דְּגַדְלוּת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "סַפְּרָה נָּא לִי אֶת הַגְּדלוֹת"

בְּחִינַת הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל

וְעַל יְדֵי זֶה מְטַהֵר מַחֲשַׁבְתּוֹ מִמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת

שֶׁהֵם נִמְשָׁכִין מִמּחִין דְּקַטְנוּת

וְעַל יְדֵי זֶה מַמְתִּיק הַצָּרוֹת וְהַדִּינִים שֶׁכֻּלָּם הֵם מִבְּחִינַת מחִין דְּקַטְנוּת כַּנַּ"ל.

גַּם צָרִיך לֵידַע אֵיך לְסַפֵּר הַמַּעֲשֶׂה

כִּי בְּכָל מַעֲשֶׂה יֵשׁ צִמְצוּם

וְגַם כְּשֶׁרוֹצֶה לְטַהֵר מַחֲשַׁבְתּוֹ עַל יְדֵי סִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַצַּדִּיק

נִמְצָא שֶׁנַּעֲשֶׂה אֶצְלוֹ מֵהַמַּעֲשֶׂה וּמֵהַסִּפּוּר שֶׁהוּא דִּבּוּר

נַעֲשֶׂה אֶצְלוֹ מַחֲשָׁבָה

וּבְוַדַּאי צָרִיך שֶׁיִּהְיֶה זֶה הַצַּדִּיק שֶׁמְּסַפֵּר מִמֶּנּוּ גָּבוֹהַּ מִמֶּנּוּ

כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל אוֹתוֹ הַצַּדִּיק, בִּבְחִינַת מַחֲשָׁבָה אֶצְלוֹ

עַל כֵּן צָרִיך לֵידַע מִמִּי לְסַפֵּר וְאֵיך לְסַפֵּר

וַאֲזַי נִטְהָר מַחֲשַׁבְתּוֹ

וְיָכוֹל לַעֲלוֹת אֶל עוֹלַם הַמַּחֲשָׁבָה

שֶׁזֶּה נִקְרָא עֲלִיַּת הָעוֹלָמוֹת

כִּי הַמַּחֲשָׁבָה גָּבוֹהַּ מְאד

וּמִי שֶׁרוֹצֶה לִכָּנֵס אֶל עוֹלַם הַמַּחֲשָׁבָה, צָרִיך לִשְׁתּק

וַאֲפִילּוּ אִם יְדַבֵּר אָז דִּבּוּר הָגוּן

הוּא מַפְסִיד הַמַּחֲשָׁבָה

כִּי הַמַּחֲשָׁבָה הוּא דָּבָר גָּבוֹהַּ מְאד

שֶׁאֲפִילּוּ דִּבּוּר הָגוּן מַפְסִידָהּ

וְזֶה בְּחִינַת: 'שְׁתֹק כָּך עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה'

שֶׁלַּעֲלוֹת אֶל הַמַּחֲשָׁבָה צָרִיך לִשְׁתּק

וַאֲפִילּוּ אִם יִשְׁתּק וְלא יְדַבֵּר כְּלָל

עִם כָּל זֶה יֵשׁ בִּלְבּוּלִים שֶׁמְּבַלְבְּלִין הַמַּחֲשָׁבָה וּמוֹנְעִין אוֹתָהּ

וְעַל זֶה צָרִיך טָהֳרַת הַמַּחֲשָׁבָה

וְזֶה עַל יְדֵי סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת כַּנַּ"ל

וְלִזְכּוֹת לָזֶה, שֶׁיּוּכַל לְהִדַּמּוֹת אֵלָיו יִתְבָּרַך לְהַבְדִּיל בֵּין אוֹר וְחֹשֶׁך כַּנַּ"ל

הוּא עַל יְדֵי הַשְׁגָּחָה

הַיְנוּ שֶׁיֵּצֵא מִטִּבְעִיּוּת

שֶׁזֶּה בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הַקְּדֻשָּׁה

וְזֶה זוֹכִין עַל יְדֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

כִּי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא כְּלָלִיּוּת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבְּכָל הַקְּדֻשּׁוֹת

כִּי שָׁם כָּל הָעֶשֶׂר קְדֻשּׁוֹת

וְעַל כֵּן נֶאֱמַר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל,: "תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלקֶיך בָּהּ"

כִּי שָׁם הוּא רַק הַשְׁגָּחָה, בְּחִינַת "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁך"

וְזֶה "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד"

הַיְנוּ כְּשֶׁאֲנִי רוֹצֶה לְהַשְׁווֹת וּלְהִדַּמּוֹת עַצְמִי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך כַּנַּ"ל

אֲזַי "לְנֶגְדִּי תָמִיד"

הַיְנוּ בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּמִּדְרָשׁ .

'אֵין תָּמִיד אֶלָּא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל' שֶׁנֶּאֱמַר: "תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלקֶיך בָּהּ"

וְדַע שֶׁיֵּשׁ שֵׁם שֶׁכְּשֶׁרוֹצִין לַעֲשׂוֹת מֶלֶך מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּזֶה הַשֵּׁם

וְהַשֵּׁם הוּא קמה

רָאשֵׁי תֵּבוֹת הַשְׁקִיפָה מִמְעוֹן קָדְשֶׁך

וְזֶה בְּחִינַת: "מְהַעְדֵּה מַלְכִין וּמְהָקֵם מַלְכִין"

וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בְּיוֹסֵף: "וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי".
ספר המידות - דעת
...א' א. פעמים הקדוש ברוך הוא מביא על האדם דברים, כדי שיבין מהדברים רחמנותו ואלקותו יתברך. ב. מי שמחו מבלבל, יהיה רגיל בתפילת חבקוק הנביא. ג. גם למוד ש"ך [שפתי כהן] סגלה לזה גם אכילת חטים. ד. מזונותיו של אדם מולידין טבע באדם לפי טבעם. ה. טעם דגן מביא דעת לאדם. ו. חמרא וריחני פקחין. ז. על ידי המחלקת אין הדעת מישבת. ח. אדם מצטער מדבר, הנראה לעינים יותר מהצער, שמצער מהידיעה. ט. העוסק בתורה ובגמילות חסדים, זוכה להבנה. י. על ידי פת שחרית נתחכם. יא. הקדוש ברוך הוא משרה נבואתו על נביא של שליחות בהפסק, אפילו...
ספר המידות - כישוף
ספר המידות - כישוף חלק א' א. בנים הנולדים על ידי הלחשים של שמות הטומאה או על ידי כשוף, הם יהיו נואפים. ב. וכל העוסק בשמות הטומאה, הוא נזוק בכל דבר. ג. אין הכשוף מזיק אלא לבעלי גאוה.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלה - מִּי שֶׁהוֹלֵך וְנֶחֱלָק וְנוֹפֵל
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלה - מי שהולך ונחלק ונופל דע שמי שהולך ונחלק ונופל ואזי העולם שוחקין ממנו, והוא מתביש מזה זה בא על ידי שפגם בשמחת יום טוב כי יום טוב נקרא רגל, וגם נקרא מועד ועל ידי שפגם בשמחת יום טוב, נעשה מזה רגל מועד על כן רגלו מועדה ונפל וזה השחוק ששוחקין, הוא בחינת השמחות נפולות מפגם שמחת יום טוב ועל כן מתביש כי עבודת אלילים נקרא בשת 'והמבזה את המועדות כאלו עובד עבודת אלילים' על כן באה עליו בושה ולפעמים הוא לו לכפרה ולפעמים אין נתכפר לו בזה רק כדי להזכירו שישוב.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קנד - דַּע כִּי יֵשׁ יִרְאוֹת נְפוּלוֹת
...יש יראות נפולות דע כי יש יראות נפולות וכל היסורים והדינים שיש לאדם כלם הם מהיראות הנפולות שנפלו לתוך זה הדבר שהוא מתפחד ויש לו יסורים ממנו חמש אימות אימת חלש על הגבור שאף שהוא נגד הטבע, שהגבור יפחד מהחלש אך שהוא מחמת היראה העליונה שנפלה ונתלבשה באלו הדברים ועל כן הם במספר חמש כנגד חמש גבורות שהם חמש אותיות מנצפ"ך כפולים וצריך להעלות היראות הנפולות, לשרשם למקומם ומקום היראה היא בלב כמו שפרש רש"י: דבר המסור ללבו של אדם נאמר בו "ויראת" והיראה צריכה להיות עם דעת כי בלא דעת נאמר: "הלא יראתך כסלתך" והדעת...
תאוות. שבירת התאוות. איך למה וכמה? חלק 3
...תאוות. שבירת התאוות. איך למה וכמה ? חלק 2. כי באמת כל העניין הזה של התאוות יש בו שורש אחר גבוה יותר, והוא השי"ת עצמו. כי באמת כל הזמן והמקום וכל השינויים שיש בעולם, הם כולם בחינת התאוות והרצונות של השי"ת עצמו! כי כל קיום העולם כולו בכל רגע ורגע לפרטי פרטים, כולו הוא בחינת התאוות של השי"ת וכולי. והדבר הזה נכון לפרטי פרטים ממש. היינו כי כל פרט ופרט מפרטי הבריאה, הוא כולו בחינת רצון ותאווה של השי"ת. אך יחד עם זאת, אצל השי"ת לא שייך תאווה, כי כל תאווה היא בחינת חסר, כי אין תאווה אא"כ יש חסר. והשי"ת...
צדיק מעל או כמו מלאכי השרת?
...מעל או כמו מלאכי השרת? כאן breslev.eip.co.il/?key=178 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה א - תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו כי איש הישראלי נברא, שיהיה לו ממשלה על המלאכים וזה התכלית והסוף של ישראל כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה. 'עתידין צדיקים, שיהיה מחצתן לפנים ממלאכי השרת' שנאמר: "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל" שהמלאכים יצטרכו לשאל מישראל, כשירצו לידע מה פעל אל וצריך כל אחד לראות, שיבוא לזה התכלית, שיהיה לו ממשלה על מלאכים היינו ממשלה מעל המלאכים. כאן breslev.eip.co.il/?key=184 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עא - קָּשֶׁה מְאד לִהְיוֹת מְפֻרְסָם
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עא - קשה מאד להיות מפרסם דע, שקשה מאד להיות מפרסם כי מה שהוא מפרסם, הוא מזיק לו מאד כי לפעמים צריך לסבל יסורים בשביל רבים, כמה שכתוב: "ובחברתו נרפא לנו" כי מאחר שהוא מפרסם, על כן הוא בבחינות: "לכן אחלק לו ברבים" על כן צריך לסבל יסורים בשביל רבים כי עליו נאמר: "ובחברתו נרפא לנו" רק שיש כמה בני אדם שצריכים להיות מפרסמים ועושים אותם דוקא מפרסמים אבל יש צדיקים שמקבלים מעצמם יסורים עליהם בשביל ישראל ובזה מחליפין השפע כמבאר למעלה בסימן ס"ג על פסוק "ובשתים יכסה פניו"
שיחות הר"ן - אות סג
...שחשוב באותה המדינה ותכף כשמתחיל אותו הדבר, יש בו טוב ורע והטוב הוא מעט והרע הוא שוה ממש בכל התנועות אל הטוב כדי שלא יהיה נכר בין הטוב ובין הרע ואותו הדבר הולך וחשוב עד הסוף כגון במדינה זו חשוב בעל שם ובאמת היו כמה בעלי שמות אמתיים וצדיקים ועתה נתרבו הרבה בעלי שמות של שקר והכלל, שכל מי שרוצה וחפץ לכנס בזה לעסק באותו הדבר החשוב באותה המדינה כגון בעל שם במדינה זו הוא מצליח באותו הדבר אף שהוא שקר כי באמת אינו יודע כלום רק שהדבר התלוי בהתעוררות שלו איך שהוא מתעורר וחפץ באותו הדבר וגם תלוי בהמקום שמתחיל...
שיחות הר"ן - אות קלז
...וכו' בחלק ראשון סימן ר"ד וספר מקדם מעשה משני אנשים בני הנעורים שהיו בעיר אחת והיה ביניהם אהבה והתקשרות גדול פעם אחת ראה אחד מהם בחברו שנטה מדרך הישר קצת ועשה איזה דבר שלא כהגן וחשב מקרה הוא אחר כך ראה אותו שעשה דבר גרוע יותר, שעבר עברה ממש ואז נתרחק ממנו והפריד עצמו מאתו אחר כך ברבות הימים כשירדו מעל שלחן חותנם, שניהם התחיל זה שעבר העברה כנ"ל לעלות מעלה מעלה עד שנעשה עשיר גדול והשני הנ"ל נעשה עני גדול והיה זה בדעתו מתרעם תמיד על מדותיו של השם יתברך כי אמר בלבו: הלא אני יודע בעצמי שזה עבר עברה ומ...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיא - עַל יְדֵי תְּפִלָּה יְכוֹלִין לָבוֹא לַכּל, לְכָל טוּב
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיא - על ידי תפלה יכולין לבוא לכל, לכל טוב אחד שאל אותו בענין הנהגת התקרבות להשם יתברך וצוה לו ללמד וכו' ושאל אותו: הלא איני יכול ללמד השיב לו: על ידי תפילה יכולין לבוא לכל, לכל טוב לתורה ועבודה ולכל הקדשות ולכל העבודות ולכל הטובות שבכל העולמות פעם אחד אמר אם היו מניחין מת לעולם הזה להתפלל בודאי היה מתפלל יפה יפה בכל כחו
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1250 שניות - עכשיו 17_09_2025 השעה 16:23:24 - wesi2