ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נו - וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים
וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבעתיכם, מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו (במדבר כ"ח). א. כי יש בכל אחד מישראל בחינת מלכות וכל אחד לפי בחינתו, כן יש לו בחינות מלכות יש שהוא שורר בביתו ויש שהוא מושל ביותר וכן יש שהוא מושל על כל העולם כל אחד לפי בחינת המלכות שיש לו בבחינות: "שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמשים ושרי עשרות" (שמות י"ח) ובחינות המלכות הזאת שיש בכל אחד היא באתגליא ובאתכסיא באתגליא, הינו הממשלה שיש לכל אחד לפי בחינתו שהוא מושל על אלו האנשים באתגליא כפי בחינת המלכות שלו כנ"ל ובאתכסיא הוא כי גם יש לכל אחד לפי בחינתו בחינת מלכות באתכסיא דהינו שאף שבאתגליא נראה שאין לו שום ממשלה על אלו האנשים עם כל זה באתכסיא ובהעלם גדול, הוא מושל על אלו האנשים כי נשמתם הם תחתיו, ונכנעים תחתיו וגם זאת הבחינה של מלכות באתכסיא היא לכל אחד לפי בחינתו בבחינת: "שרי אלפים, ושרי מאות" וכו' ויש אחד שבאתגליא אין לו שום ממשלה ואף על פי כן באתכסיא ובהעלם גדול, הוא מושל על כל הדור ואפילו על כל צדיקי הדור כי כל נשמותיהם הם כלם תחת ממשלתו ומלכותו וכלם נכנעים וכפופים אליו רק שהוא בהעלם גדול, בבחינות (מלאכי א) : "בכל מקום מקטר ומגש לשמי" שאף שהם עובדים עבודת אלילים על כל זה בהעלם גדול הם כלם נכנעים אליו יתברך ועובדים אותו יתברך רק שהוא בהעלם גדול כמו כן זאת הבחינה של מלכות באתכסיא שאף שבאתגליא אין לו שום ממשלה עם כל זה בהעלם גדול, הוא מולך עליהם והם כלם תחתיו ונכנעים אליו ב. וצריך כל אחד לבלי להשתמש עם בחינות המלכות שיש לו להנאתו ולצרכו שלא תהיה בחינות המלכות אצלו כעבד למלאת תאוותו רק שתהיה בחינת המלכות בבחינת בן חורין (קהלת י) "אשריך ארץ שמלכך בן חורין" שהמלכות יהיה אצלך בן חורין לבלי להשתמש בו להנאתך וזה בחינת מרדכי, בחינת מר דרור (חלין קל"ט:) שהמרות, הינו המלכות יש לה דרור וחרות שלא להשתמש בה להנאתו ולצרכו כי אם להשם יתברך, בבחינות (עבדיה א) "והיתה לה' המלוכה" דהינו להשתמש עם המלכות לעבודת השם יתברך דהינו להזהיר ולהוכיח את כל הנשמות שנכנעים אליו כל אחד ואחד לפי בחינות המלכות שיש לו באתגליא ובאתכסיא הן אם הוא מושל בביתו, צריך להזהיר ולהוכיח את בני ביתו ואם יש לו ממשלה יותר, מטל עליו להזהיר יותר ויותר אנשים לפי בחינת המלכות שלו ג. וצריך להמשיך אריכות ימים לתוך המלכות שלא תהיה בבחינות (פסחים פ"ז:) : 'הרבנות מקברת את בעליה' כי כל אחד לפי בחינת המלכות שיש לו הוא בחינת צופה שמטל עליו להזהיר ולהוכיח את האנשים שהם משרשו שיש לו בחינת מלכות עליהם ואם הוא מזהיר ומוכיח אותם, אזי הוא עושה את שלו ומציל את נפשו כמו שנאמר (יחזקאל ג) : "צפה נתתיך לבית ישראל וכו' ואתה כי הזהרת רשע ולא שב מרשעו וכו' הוא בעונו ימות ואתה את נפשך הצלת" אבל אם אינו מזהיר ומוכיח אותם, אזי הענש עליו [כמו שכתוב שם] ועל כן 'הרבנות מקברת את בעליה' ועל כן צריך לראות להמשיך אריכות ימים לתוך המלכות דהינו שיראה שיוכל להזהיר ולהוכיח אותם. אך איך אפשר לו להזהיר ולהוכיח אותם כי אינו יודע מה שצריך להם וגם אינם אצלו להוכיח אותם ועל כן צריכין לזה דעת כדי לידע איך להוכיחם ולבוא לדעת הזה הוא גם כן על ידי אריכת ימים בעצמו וזה שאומרים העולם שאינו יודע מחייו כי עקר הידיעה הוא מחיים, מאריכות ימים. כי לבוא לאריכות ימים, הוא על ידי עסק התורה כי אוריתא שמא דקדשא בריך הוא (תקון י' דף כ"ה:) וכמו כשצריכין לקרות את אחד קורין אותו בשמו כן כשצריכין לקרות את חי החיים כדי להמשיך ממנו חיים ואריכות ימים צריך לקרות אותו בשמו כביכול ושמו הוא התורה כנ"ל נמצא שעל ידי עסק התורה, קורין את האריכות ימים ועל כן מזהר המלך על עסק התורה ביותר מכל העולם מחמת שהוא צריך לקרות את האריכות ימים לתוך המלכות כנ"ל (דברים י"ז) "והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען יאריך ימים על ממלכתו" וזה "וקרא בו כל ימי חייו" "וקרא" בו דיקא הינו שעל ידי עסק התורה הוא קורא את החיים כנ"ל וזה "ימי חייו" ימי חייו דיקא כי כשמקבלין את החיות, צריך לקבלם במדה כי בלא מדה וצמצום אי אפשר לקבל את החיות מהשם יתברך מחמת רבוי אור כי רבוי השמן גורם כבוי הנר על כן צריך לקבל החיות במדה וזה זוכין על ידי עסק התורה כי התורה היא שמו של הקדוש ברוך הוא והשם הוא הכלי של הדבר שבהשם הזה נגבל החיות של הדבר הזה (בראשית ב). "נפש חיה הוא שמו" שבהשם נגבל הנפש והחיות של כל דבר ועל כן כשקורין את האדם בשמו הוא מזמן תכף אצלו מחמת שבהשם נגבל כל הנפש והחיות שלו וכן התורה הוא שמו של הקדוש ברוך הוא הינו ששם נגבל החיות מחי החיים כי התורה היא בחינת מדות כי יש בהתורה אותיות ותבות ופסוקים ופרשיות וסדרים שהם בחינת מדות שבהם נגבל החיות במדה ועל כן על ידי התורה שהוא שמו של הקדוש ברוך הוא שהוא בחינת מדות יכולים לקבל את החיות כי על ידי התורה קורים את החיים וממשיכין את החיות לתוך המדות, שהם בחינת ימים (תהלים ל"ט) : "ומדת ימי מה היא" הינו שהתורה שהיא בחינת מה כמו שכתוב (דברים ו) : "מה העדות והחקים והמשפטים" היא בחינת מדות וימים כנ"ל שעל ידה קורין את החיות לתוך המדות והימים שבלא זה לא היה אפשר לקבל את החיות מחמת רבוי אור וזה: "וקרא בו כל ימי חייו" שעל ידי התורה קורא את החיות לתוך הימים והמדות כנ"ל ועל כן צריך לעסק בתורה בפה דיקא כי כשצריכין לקרות את אחד בשמו צריך לקרותו בפה דיקא ואי אפשר לקרותו בשמו במחשבה בעלמא כן אי אפשר לקרות את חי החיים בשמו כי אם על ידי הפה, ולא על ידי המחשבה לבדה (ערובין נ"ד). "כי חיים הם למוצאיהם" 'למוציאיהם בפה' למוציאיהם בפה דיקא, שעל ידי זה זוכה לחיים כנ"ל נמצא על ידי עסק התורה, ממשיכין אריכות ימים ואז זוכה לדעת כי הדעת והשכל הוא בעצמו החיות כמו שכתוב (קהלת ז) : "החכמה תחיה את בעליה" כי השכל הוא עקר החיות ועל ידי זה הדעת יכולים לקרב ולהוכיח את מי שצריכין להוכיח כי יש שני הסתרות וכשהשם יתברך נסתר בהסתרה אחת גם כן קשה מאד למצאו אך אף על פי כן, כשהוא נסתר בהסתרה אחת אפשר ליגע ולחתר עד שימצא אותו יתברך מאחר שיודע שהשם יתברך נסתר ממנו אבל כשהשם יתברך נסתר בהסתרה תוך הסתרה דהינו שההסתרה בעצמה נסתרת ממנו דהינו שאינו יודע כלל שהשם יתברך נסתר ממנו אזי אי אפשר כלל למצא אותו מאחר שאינו יודע כלל מהשם יתברך (דברים ל"א). "ואנכי הסתר אסתיר" דהינו שאסתיר ההסתרה שלא ידעו כלל שהשם יתברך נסתר ואזי בודאי אינו יכול למצא אותו יתברך מאחר שאינו יודע כלל שצריך לבקש אותו יתברך כי אינו יודע כלל שהשם יתברך נסתר ממנו כי ההסתרה בעצמה נסתרת כנ"ל אבל באמת אפילו בכל ההסתרות ואפילו בההסתרה שבתוך הסתרה בודאי גם שם מלבש השם יתברך כי בודאי אין שום דבר שלא יהיה בו חיות השם יתברך כי בלעדי חיותו לא היה לו קיום כלל ועל כן בודאי בכל הדברים, ובכל המעשים, ובכל המחשבות מלבש שם השם יתברך כביכול ואפילו אם, חס ושלום, עושין דבר עברה, שהוא שלא כרצון השם יתברך עם כל זה בודאי יש שם חיות השם יתברך אך שהוא בהעלם ובצמצום גדול והתורה היא החיות של כל דבר נמצא שבכל הדברים, ובכל המחשבות אפילו מחשבה דבור ומעשה של עברה חס ושלום יש שם גם כן התלבשות התורה אך שהוא בהעלם ובצמצום גדול בבחינת הסתרות. כי 'עבר ושנה נעשה לו כהתר' כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (יומא פ"ו:) דהינו שעל ידי העברות הוא מהפך דברי אלהים חיים ועושה צרופים אחרים בתורה עד שנעשה מאסור התר כמו שכתוב (ישעיה ה) : "הוי האמרים לרע טוב ולטוב רע" וכו' נמצא שאפילו בתוך העברות מלבש שם חיות השם יתברך דהינו אותיות התורה רק שהוא בהעלם דהינו שמחמת העברות הפך הצרופים של התורה עד שנעשה מאסור התר כנ"ל עבר ושנה נעשה לו כהתר וזה בחינת הסתרה אחת וכשהשם יתברך נסתר ממנו בהסתרה אחת, דהינו בחינה הנ"ל שנעשה לו כהתר גם כן קשה מאד למצאו מאחר שכבר נעשה לו כהתר אבל עם כל זה אפשר ליגע ולחתר עד שימצא אותו יתברך שמו מאחר שעל כל פנים יודע שנעשה לו כהתר על כן אף שהשם יתברך נסתר ממנו וכבר נעשה לו העברות כהתר עם כל זה אפשר שישיב אל לבו זה בעצמו דהינו מה שנפל והגיע לבחינת נעשה לו כהתר ויבקש ויחתר עד שיצא מזה מאחר שעל כל פנים יודע מזה שנעשה לו כהתר אבל דע, שיש עוד בחינת הסתרה בתוך הסתרה דהינו שההסתרה בעצמה נסתרת שאינו יודע כלל שהשם יתברך נסתר ממנו דהינו שאינו יודע כלל שנהפך אצלו האסור להתר רק כל הדברים רעים דומות לו למישור גמור, חס ושלום הינו אם, חס ושלום, אחר שעבר ושנה עושה יותר עברות, חס ושלום אזי נסתר ממנו אפילו זאת שידע שנעשה לו כהתר רק שאינו יודע כלל משום נדנוד אסור והכל הוא ישר בעיניו וזה בחינת הסתרה שבתוך הסתרה שההסתרה בעצמה נסתרת כנ"ל ובאמת גם בתוך ההסתרה שבתוך ההסתרה גם שם מלבש השם יתברך, דהינו אותיות התורה כי בלעדיו אין חיות לשום דבר כנ"ל רק שעל ידי רבוי העברות הפך דברי אלהים חיים לגמרי עד שנהפך אצלו מחכמות התורה לפתיות עד שאינו יודע כלל אפילו זה בעצמו שנעשה לו כהתר כנ"ל שזה בחינת הסתרה שבתוך הסתרה כנ"ל על כן צריך לגלות ההסתרות הנ"ל וזה על ידי שממשיך אריכות ימים לתוך המלכות שהוא בחינת דעת כנ"ל ועל ידי זה הדעת יוכל לידע שאפילו בתוך ההסתרה בעצמה ואפילו בתוך ההסתרה שבתוך הסתרה, גם שם מלבש השם יתברך דהינו התורה ומאחר שיודע שאפילו בתוך ההסתרות יש שם השם יתברך מזה בעצמו נתגלין ההסתרות ונעשה מהם תורה ואפילו מהסתרה שבתוך הסתרה נעשה תורה כי באמת גם שם מלבש השם יתברך, הינו תורה כנ"ל רק מחמת שלא היו יודעין שהשם יתברך נסתר שם זה בעצמו הוא בחינת ההסתרות ותכף, כשיודעין שהשם יתברך נסתר שם על ידי זה בעצמו נתהפכה ההסתרה שבתוך ההסתרה ונעשה ממנה דעת והחזרה התורה שנסתר כאן, לדעת מאחר שיודע שהשם יתברך נסתר שם וכיון שנחזר ההסתרה שבתוך הסתרה לדעת ונעשה ממנה תורה אזי התורה בעצמה מוכיחה אותם בבחינת: 'אוריתא מכרזת קמיהו עד מתי פתיים תאהבו פתי' (זהר שמיני ל"ו, אחרי נ"ח, נשא קכ"ו) כי באמת התורה מכרזת וצועקת ומוכיחה תמיד כמו שכתוב (משלי א) : "בראש המיות תקרא וכו' עד מתי פתים תאהבו" וכו' רק שאינו שומע קול הכרוז של התורה, מחמת ההסתרות הנ"ל ומאחר שנתגלו ונחזרו ההסתרות ונעשה מהם תורה על ידי הדעת כנ"ל אזי תכף כשנעשה מהם תורה התורה בעצמה מוכיחה אותם "עד מתי פתים" וכו' כנ"ל וזה שכתוב (שם ל"א) : "פיה פתחה בחכמה" שעל ידי החכמה ודעת הנ"ל שעל ידי זה מגלין ההסתרות, ועושין מהם תורה כנ"ל על ידי זה "פיה פתחה" הינו בחינת אוריתא מכרזת קמיהו שהתורה בעצמה פותחת פיה ומוכיחה אותם כנ"ל נמצא, שעל ידי עסק התורה שעל ידה ממשיכין אריכות ימים לתוך המלכות כי על ידה ממשיכין החיות לתוך הימים והמדות כנ"ל ועל ידי זה זוכין לדעת כנ"ל על ידי זה יכולין להוכיח אפילו את הרחוקים מאד מהשם יתברך בבחינת הסתרה שבתוך הסתרה כנ"ל וזה פרוש (אסתר ב) : "ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים" וכו' מרדכי, זה בחינת המלכות כנ"ל ובכל יום ויום, זה בחינת התורה שעל ידה ממשיכין החיות להימים והמדות כנ"ל חצר בית זה בחינת חיצוניות ופנימיות הינו מחשבות ודבורים שבכלם נסתר השם יתברך שם אף המחשבות והדבורים של הרחוקים מהשם יתברך וזה חצר בית הנשים מלשון שנשו וקפצו ממקומו של עולם [מלשון גיד הנשה] (ברא' ל"ב ועיין רש"י שם :) שנתרחקו מהשם יתברך ויש שכבר היו קצת אצל השם יתברך אך שכבר שכחו אותו יתברך (בראשית מ"א) כי נשני אלהים וכו' שכבר שכחו את השם יתברך ויש שגם עתה זוכרים את השם יתברך, אך שנשתה גבורתם (לשה"כ ירמי' נא) ואין לאל ידם להתגבר על יצרם ובשביל זה נקראים בשם נשים מחמת שלש בחינות הנ"ל בחינת שנשו וקפצו וכו' ויש שהם בבחינת שכחה וכו' ויש שהם בבחינת נשתה גבורתם כנ"ל ועל ידי כל זה הם רחוקים מהשם יתברך והשם יתברך נסתר מהם בבחינת הסתרות הנ"ל ומרדכי, הינו בחינת המלכות הוא יכול להוכיח ולהזהיר אותם על ידי עסק התורה שהוא בחינת ימים ומדות כנ"ל שעל ידי זה זוכין לדעת שעל ידי הדעת הזה מגלין ההסתרה שבתוך הסתרה ועושין ממנה תורה כנ"ל ואזי אוריתא מכרזת קמיהו כנ"ל וזה, 'לדעת את שלום אסתר' שעל ידי זה עושה דעת מהסתרה שבתוך הסתרה, שהיא בחינת אסתר בחינת הסתר אסתיר 'ומה יעשה בה' שעושה מההסתרה בחינת מה הינו תורה, כמו שכתוב: "מה העדות" וכו' כנ"ל כי מזה בעצמו שיודע שגם בתוך ההסתרה שבתוך הסתרה יש שם השם יתברך מזה בעצמו נעשה דעת, דהינו תורה ואזי אוריתא מכרזת קמיהו כנ"ל וזה בעצמו בחינת התוכחה שמטל עליו להזהיר ולהוכיח כנ"ל כי גורם על ידי הדעת שהתורה תוכיח אותם כנ"ל ועל ידי התוכחה הזאת, הוא ממשיך אריכות ימים לתוך המלכות שלא תהיה בבחינת הרבנות מקברת את בעליה שזהו כשאין מוכיח את האנשים שיש לו ממשלה עליהם וכו', כנ"ל אבל על ידי עסק התורה הנ"ל שעל ידי זה ממשיך חיים ואריכות ימים בחינת דעת וכו' עד אשר אוריתא מכרזת קמיהו, ומוכיחה אותם נמצא שיוצא ידי תוכחה אזי אין הרבנות והמלכות מזקת לו כנ"ל כי ממשיך אריכות ימים לתוך המלכות, על ידי התוכחה כנ"ל נמצא שעל ידי אריכות ימים שהוא בחינת דעת שממשיכין על ידי התורה על ידי זה בעצמו ממשיכין אריכות ימים הנ"ל לתוך המלכות כנ"ל. ד. ודע, שהתורה המלבש תוך ההסתרה שבתוך הסתרה היא תורה גבוה דיקא, הינו סתרי תורה כי מחמת שהיא צריכה להתלבש במקומות נמוכים כאלו הינו אצל אלו שעברו הרבה עד שנסתר מהם בהסתרה שבתוך הסתרה על כן חשב השם יתברך מחשבות לבלי להלביש שם פשטי תורה לבל יוכלו הקליפות לינק משם הרבה, ויהיה הפגם גדול מאד על כן הוא מסתיר ומלביש שם תורה גבוה דיקא סתרי תורה, שהיא תורת ה' בעצמה [עיין (ע"ז י"ט, ו) לעיל סי' כ"ב אות י'] כדי שלא יוכלו הקליפות לינק משם הרבה (שמות י"ב) "ועברתי בארץ מצרים, אני ולא מלאך, אני ולא השליח, אני ה' ולא" וכו' כי בארץ מצרים ששם מקום הקליפות מאד על כן שם דיקא מלבש ומסתר השם יתברך בעצמו הינו תורת ה' ממש, סתרי תורה על כן דיקא מההסתרה שבתוך הסתרה כשחוזר ומהפכה לדעת נעשה ממנה דיקא תורת ה' ממש כי שם נסתר תורת ה', סתרי תורה כנ"ל ה. וכנגד מלכות דקדשה יש מלכות הרשעה הינו מלכות המן עמלק כמה שכתוב (במדבר כ"ד) : "ראשית גוים עמלק" וזה לעמת זה כי מלכות דקדשה הוא בחינת: "מאסף לכל המחנות" (שם י') כמו שכתוב (קהלת י"ב) : "סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא" זה בחינת מלכות, כמה שכתוב (אבות פרק ג) : 'אלמלא מוראה של מלכות' הינו שמלכות דקדשה היא בחינת סוף דבר בחינת מאסף לכל המחנות דקדשה בחינת מחנה דן שהוא מאסף לכל המחנות כי 'דינא דמלכותא דינא' (גטין י: בבא קמא קי"ג) ומלכות דסטרא אחרא, הוא מאסף ממון כי מחמת שהוא ירא שלא יוציאו בלעו מפיו הינו הניצוצות הקדושות שיש אצלו על כן הוא מתגבר ומאסף ממון שהם ניצוצי הקדשה כי הם בחינת הגונין עלאין שיש בזהב וכסף ונחשת שהם הממון וזה בחינת תאוות עשירות, שהיא בחינת מלכות ועל כן עמלק, שהוא מלכות הרשעה רודף את מחנה דן שהוא בחינת מלכות דקדשה כנ"ל (דברים כ"ה) : "ויזנב בך וכו' ולא ירא אלהים" דהינו בעת שאין להם כח מלכות דקדשה שהיא בחינת ירא אלהים כנ"ל כי מלכות המן עמלק, הוא הפוך מלכות דקדשה כי מלכות דקדשה, הוא בחינת מאסף לכל המחנות דקדשה ומלכות המן עמלק, שהוא מלכות הרשעה הוא בחינת מאסף ממון כנ"ל כי מתגבר בתאוות ממון, כדי לתפס כל הניצוצות הקדשה כנ"ל אך אף על פי כן, אינו מועיל לו כלל כי יש כוח במלכות דקדושה, שהוא בחינת מרדכי להוציא מאתו כל הממון וכל הניצוצות הקדושים שבלע וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (מגלה י:) "כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת" 'זה מרדכי' הינו שמרדכי, שהוא בחינת מלכות דקדשה כנ"ל נתן לו חכמה ודעת כנ"ל וזה טוב לפניו, בחינת התורה כי 'אין טוב אלא תורה' (אבות פרק ו) "ולחוטא נתן ענין לאסף ולכנס" 'זה המן' הינו שהמן, שהוא בחינת מלכות דסטרא אחרא כנ"ל הוא מאסף ממון כנ"ל וזה: "לתת לטוב לפני אלהים", בחינת התורה שמרדכי, שהוא בחינת מלכות דקדשה מוציא ממנו כל הממון וכל הניצוצות, ונעשה מזה תורה כנ"ל כי מרדכי מוציא ממנו כל העשירות בבחינת (איוב כ) : "חיל בלע ויקאנו" (משלי ל"א) ו. ולפי הגדלת הדעת, כן הפרנסה בנקל כי פרנסה בנקל תולה בדעת כמו שכתוב (במדבר י"א) : "שטו העם ולקטו" 'בשטותא' (זהר בשלח ס"ב ס"ג) כי כל מי שחסר דעת ביותר, הוא יגע וטורח אחר הפרנסה ביותר. גם לפי הגדלת הדעת, כן נתרבה השלום (ישעיה י"א). "וגר זאב עם כבש וכו' כי מלאה הארץ דעה" שיהיה שלום נפלא בעולם, שיוכלו לגור ביחד שני הפכים מחמת גדל הדעת שיהיה אז כי על ידי הדעת נגדל השלום כי נתבטל הכעס והאכזריות על ידי הדעת כי כעס ואכזריות הוא מהעדר הדעת כמו שכתוב (קהלת ז) : "כעס בחיק כסילים ינוח" וכל מה שמתרבה הדעת, מתרבה הרחמנות והשלום ועל כן הפרנסה בנקל בבחינת (תהלים קמ"ז) : "השם גבולך שלום, חלב חטים ישביעך". ז. וזה בחינת שבועות כי שבועות הוא בחינת שכל גדול וגבוה מאד שהוא חסד עליון ורחמים גדולים כי גדל הרחמים, תלוי בגדל הדעת כנ"ל כי 'בשעת מתן תורה, נראה להם כזקן מלא רחמים' (מכילתא פרשת בשלח, ופרשת יתרו, והובא בפרש"י פרשת יתרו) וזקן הוא בישוב הדעת ובזה תלוי גדל הרחמים כנ"ל ועל כן שבועות הוא חסד עליון ורחמים גדולים וזה בחינת המקוה של שבועות שהיא בחינות מקוה של שער החמשים שהוא שער העליון מחמשים שערי בינה (כמו שמובא בכונות שבועות) שהוא בחינות שכל ודעת עליון בחינת חסד עליון ורחמים גדולים כנ"ל ועל כן המקוה מושיע בכל הצרות כמו שכתוב (ירמיה י"ד) : "מקוה ישראל מושיעו בעת צרה" כי הוא חסד עליון, שמושיע מכל הצרות ועל כן המקוה מטהר מכל הטמאות כמו שכתוב (יחזקאל ל"ו) : "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם" וכו' כי 'אין יסורים בלא עוון' וכו' (שבת נ"ה) ועל כן המקוה שמושיע מכל הצרות ומכל היסורים הוא מטהר מכל הטמאות ומכל החטאים וזה בחינת מן בחינת מקוה של שער הנון שהוא בחינת דעת גדול כי המן בחינת דעת וזה בחינת, (שבת ק"ד) : 'מאמר פתוח נאמן פשוט' 'מאמר פתוח' זה בחינת התגלות הדעת כי הדבור הוא התגלות הדעת, כמו שכתוב (משלי ב) : "מפיו דעת ותבונה" ובמצרים שהיה הדעת בגלות כמו שכתוב (שמות ו) "ושמי ה' לא נודעתי להם" היה גם הדבור בגלות (זהר וארא כ"ה:) בבחינת: "כבד פה וכבד לשון" (שם ד) וכשיצאו ממצרים, שיצא הדעת מהגלות יצא ונפתח הדבור וזה בחינת 'מאמר פתוח' שנפתח הדבור ונתגלה הדעת ועל ידי התגלות הדעת, נתפשט נאמנות השם יתברך ונכר שהוא נאמן מבטיח ועושה וזה בחינת 'נאמן פשוט', שנתפשט נאמנותו כנ"ל אבל במצרים שהיה הדעת בגלות, לא נתפשט ונתגלה נאמנותו וזה שפרש רש"י: "ושמי ה' לא נודעתי להם" 'לא נכרתי במדת אמתית שלי' שעל ידי שלא נתגלה הדעת במצרים על ידי זה לא נכר נאמנותו כנ"ל כי החסד תלוי בדעת כנ"ל וזה בחינת "אנכי" י'היבא כ'תיבא נ'אמנים א'מריה (שבת ק"ה) שעל ידי נתינת התורה, נפתח המאמר, ונתגלה הדעת כנ"ל ועל ידי זה נתפשט נאמנותו כנ"ל וזה בחינת 'נאמנים אמריה' בחינת 'נאמן פשוט מאמר פתוח' כנ"ל וזה בחינת מן ראשי תבות מאמר נאמן בחינת 'מאמר פתוח נאמן פשוט' כנ"ל כי המן הוא בחינת דעת גדול כנ"ל (שמות ט"ז) כי 'בן ארבעים לבינה' (אבות פרק ה). ח. וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (קדושין ל"ח) 'את המן אכלו ארבעים שנה והלא ארבעים שנה חסר שלשים יום אלא עוגה שהוציאו ממצרים טעמו בה טעם מן' כי באמת המן, שהוא בחינת הדעת היה ראוי שיאכלו אותו ארבעים שנה בשלמות כי ארבעים הוא בחינת בינה ודעת כנ"ל דהינו תכף שיצאו ממצרים ונתגלה הדעת היה ראוי שיאכלו המן תכף ועל זה תרצו רבותינו, זכרונם לברכה עוגה שהוציאו ממצרים, הינו המצות טעמו בהם טעם מן כי השלום תלוי בדעת וכנ"ל ומחלקת הוא הפך הדעת אך יש מחלקת שהוא לשם שמים שהוא באמת דעת גדול מאד, יותר מהדעת של שלום כי באמת זה המחלקת, היא אהבה ושלום גדול כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (קדושין ל:) "את והב בסופה" 'לא זזו משם עד שנעשו אוהבים זה לזה' וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (אבות פרק ה) : 'מחלקת שהיא לשם שמים סופה להתקים' הינו שבאמת היא אהבה כנ"ל וזה 'סופה להתקים', בחינת אהבה כמו שכתוב (במדבר כ"א) : "את והב בסופה" כנ"ל וזה בחינת משה כי משה הוא בחינת הדעת שהוא בחינת מחלקת לשם שמים ועל כן משה הוא ראשי תבות מחלוקת שמאי הלל (כמובא במגלה עמוקות אופן ע"ד) שהם בחינת מחלקת לשם שמים ועל כן היה גאלת מצרים על ידי משה כי עקר הגאלה על ידי הדעת כמו שכתוב (שמות ט"ז) "וידעתם כי ה' הוציא אתכם" וכו', (ויקרא כ"ג) : "למען ידעו" וכו' וזה בחינת עוגה, דהינו מצות שהוציאו ממצרים כי מצה היא בחינת מחלקת, כמו שכתוב (ישעיה מ"א) : "אנשי מצתך יהיו כאין" וזהו : 'שהוציאו ממצרים', 'שהוציאו' דיקא כי במצרים שהיה הדעת בגלות בודאי לא היה מחלקת לשם שמים, כי זה תלוי בדעת כנ"ל וזה: 'עוגה שהוציאו ממצרים' הינו שהמצה, שהיא בחינת מחלקת שהוציאו ממצרים, ששם היה הדעת בגלות טעמו בהם טעם מן כי לאחר שהוציאו בחינת המחלקת מן הגלות מצרים היה בהם טעם מן, שהיא בחינת דעת גדול שהיא בחינת מחלקת לשם שמים כנ"ל וזה בחינת (שמות ט"ז) : "לחם מן השמים" הנאמר במן (תהלים ל"ה) : "לחם את לחמי" בחינת מחלקת הינו שהמן, שהוא הדעת, הוא בחינת מחלקת לשם שמים כנ"ל ועל כן דתן ואבירם שחלקו על משה שהוא הדעת פגמו גם כן בהמן, והותירו ממנו (מדרש רבה שמות פרשה א' ובפרשה כ"ה והובא בפרש"י בשלח) כי המן הוא בחינת הדעת, בחינת משה כנ"ל וזה שכתוב בזוהר הקדוש (תצוה דף קפ"ג:) כי 'מצה היא אסותא' כי מצה שהיא בחינת מחלקת לשם שמים בחינת דעת, בחינת שלום כנ"ל הוא רפואה כי שלום הוא רפואה, כמו שכתוב (ישעיה נ"ז) "שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו" כי עקר החולאת, חס ושלום, הוא מחמת העדר השלום הינו מחלקת היסודות שיסוד אחד מתגבר על חברו ושלום הוא רפואה וזה שנקרא מצה, "לחם עני" (דברים ט"ז) 'כי אין עני אלא מן הדעת' (נדרים מ"א) וזה בחינת חולה כמו שכתוב (שמואל ב י"ג) : "מדוע אתה ככה דל בן המלך" 'ומצה היא אסותא' כנ"ל וזה: "לחם עני", שהוא רפואה להעני כנ"ל. ט. ולבוא למחלקת לשם שמים, צריך לזכך ולטהר את השמים שלא יהיה בבחינת (ישעיה נ) : "אלביש שמים קדרות" ולזכך ולטהר את השמים, היא על ידי אנחה באמת כי יש בלב רוח הדופק, שהיא מתחלת התולדה והוא נושא עליו כל הלחות, וכל הדמים, וכל המיצות (שקורין זאפטין) והרוח הדופק הזה, הולך ונוקש בכל האיברים ועל ידי הליכתו ונשובו בהם הוא מנענע ומנשב ומנפץ אותם מן העפוש שלא יתעפשו ולא יתקלקלו כמו הרוח המנשב בים, שהוא מנפץ ומנשב ומהפך ומגיס המים שלא יתעפשו ולא יתקלקלו ועקר נשוב הרוח הדופק, בהידים כי מחמת שהידים עסקניות צריך לנשב ולנפץ אותם ביותר ועל כן הדאקטר, כשמניח ידו על הדפק יודע כל ענין החולה מחמת ששם בידים, עקר הלוך הרוח הדופק של הלב שהוא נושא הכל עליו כנ"ל וצריך שילך זה הרוח הדופק, תנועה מסדרת כתקונו וכסדורו ויש נחש, שעל ידה בא עצבות רוח (עיין משלי ט"ו, ישעי' נ"ד, ס"ג) הינו בחינת ל"ט מלאכות, שהוא זהמת הנחש על ידי זה בא עצבות רוח ועל ידי עצבות רוח, אין הרוח דופק כסדורו ואזי נעשים האיברים כבדים מחמת שאין רוח הדופק מנשב בהם כסדר ואזי הידים בבחינת (שמות י"ז) : "וידי משה כבדים" כי עקר הכבדות בהידים ששם עקר רוח הדופק כנ"ל וזה בחינת עצבון ידים (בראשית ה) כי עקר מזיק העצבות רוח להידים כנ"ל וכשהאיברים כבדים אזי מכבידין יותר על הרוח הדופק, ונחלש עוד יותר ועל ידי שנחלש יותר הרוח הדופק נעשים האיברים כבדים עוד יותר וכן על ידי שנעשים האיברים עוד יותר כבדים נחלש הרוח הדופק עוד יותר ויותר וכן חוזרת חלילה עד שיוצאת נפשו, חס ושלום ועל ידי האנחה, הוא מחיה ומבריא את הרוח הדופק ונצול מהעצבות רוח וחוזר הרוח הדופק ומנשב כסדר בכל האיברים ובפרט בהידים ועל ידי זה מזכך את השמים כי הידים הם בחינת שמים אש ומים שהם בחינת יד ימין ויד שמאל וזה (איכה ג) : "נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים" שצריך לשא את הלב, הינו הרוח הדופק שבלב אל הידים כנ"ל וזה "אל אל בשמים", כי מזה נזדכך השמים כנ"ל וזה בחינת (דברים ל"ב) : "כי אשא אל שמים ידי" שצריך לשא את הידים, שיהיה נעשה מהם בחינת שמים כנ"ל וכשמזכך את הידים, בחינת שמים על ידי אנחה שעל ידה נושא הרוח שבלב אל הידים ועל ידי זה נזדככין הידים והשמים כנ"ל אזי הוא בחינת מחלקת לשם שמים כי כל הדבורים מקבלין מן השמים כי שם כל הדבורים כמו שכתוב (תהלים קי"ט) : "לעולם ה' דברך נצב בשמים" והדבורים שמקבלין מן השמים מקבלין מן הרעמים בחינת (שם י"ח) : "ירעם בשמים ה'" בחינת (איוב ל"ז) : "ירעם אל בקולו נפלאות" נמצא שמקבלין הדבורים מהידים כי הן הן בחינת שמים ששם כל הדבורים ועקר הקבלה על ידי בחינת רעמים הינו בחינת רוח הדופק שנתתקן על ידי אנחה שעל ידו נתנשאים הידים לשמים כי הרוח הדופק שהולך ומנשב ומנפץ הכל ועקר בהידים זה בחינת רעמים, בחינת: "ירעם בשמים ה'" כנ"ל כי הידים הן בבחינת שמים כנ"ל ושם כל הדבורים בחינת: "לעולם ה' דברך נצב בשמים" כנ"ל נמצא שמקבלין הדבורים מהידים וזה בחינת: "כאשר דבר ה' ביד", הנאמר במשה ובשאר נביאים כי שם כל הדבורים, ומשם מקבלין אותם כנ"ל. וכל הדבורים שמקבלין משם, הינו מבחינת ידים בחינת שמים, בחינת רעמים אין לגנות את המקבל, אף אם אין הלכה כמותו מאחר שקבלם מן השמים ועל כן באמת אלו ואלו דברי אלהים חיים (ערובין י"ג:) ומה שאין הלכה כמותו, זה אי אפשר לנו להבין ולהשיג כי זה בחינת רעמים, שמשם קבל הדבורים שעליהם נאמר:ירעם (ה') אל בקולו נפלאות דעים (איוב שם) ואי אפשר לנו להשיג זאת כי זה בחינת דרכי ה' שאי אפשר להשיג הינו בחינת: "צדיק וטוב לו צדיק ורע לו, רשע וטוב לו רשע ורע לו" שאפילו משה רבנו, עליו השלום, לא השיג זאת ועל זה בקש (שמות ל"ג) "הודיעני נא את דרכיך" (עיין ברכות ז) כי "צדיק וטוב לו", זה בחינת הצדיק שהלכה כמותו "צדיק ורע לו", זה בחינת הצדיק שאין הלכה כמותו "רשע וטוב לו", זה בחינת הרשע שמקרב להצדיק שהלכה כמותו "רשע ורע לו", זה בחינת הרשע שמקרב להצדיק שאין הלכה כמותו ואפילו משה לא השיג זאת כי הם בחינת דרכי ה', בחינת רעמים שהם נפלאות תמים דעים שאי אפשר להשיג ועל כן כשמקבלים דבורים מן השמים מבחינת ידים, בחינת רעמים כנ"ל אין לגנות אותו, אף אם אין הלכה כמותו כי זה בחינת מחלקת לשם שמים שבאמת אלו ואלו דברי אלהים חיים רק שאי אפשר להשיג זאת כי הוא נפלאות תמים דעים, בחינת רעמים כנ"ל וזה פרוש (איוב כ"ו) : "ברוחו שמים שפרה חללה ידו נחש ברח, הן אלה קצות דרכיו ומה שמץ דבר נשמע בו ורעם גבורותיו מי יתבונן" ברוחו שמים שפרה, הינו בחינת הרוח הדופק הנ"ל המנשב בידים, שהם בחינת שמים כנ"ל וזהו בחינת: "ברוחו שמים שפרה" כי על ידי הרוח הדופק הנ"ל הוא מזכך ומשפר השמים, שהם הידים בבחינת "נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים" כנ"ל וזה חללה ידו נחש ברח שעל ידי זה עושה חלל בהידים שהיו כבדים וסתומים על ידי העצבות רוח, שהוא זהמת הנחש כנ"ל ואזי כשמבטל בחינת זהמת הנחש והרוח הדופק מנשב כסדר ואזי נתנשאין הידים, ונזדכך השמים ואזי מקבלין מהם דבורים בחינת מחלקת לשם שמים שזה בחינת דרכי ה' כי באמת אלו ואלו דברי אלהים חיים כנ"ל הן אלה קצות דרכו הינו שזה בחינת דרכי ה', בחינת: "צדיק וטוב" וכו' שאי אפשר להשיג כנ"ל בחינת רעמים, שהם נפלאות תמים דעים כנ"ל וזה: ומה שמץ דבר נשמע בו ורעם גבורותיו מי יתבונן הינו שבאלו הדבורים שמקבלין מן השמים הנ"ל אין בהם שום גנות ואסור לגנות את המקבל אף אם אין הלכה כמותו כי זה בחינת דרכי ה' בחינת רעמים שאי אפשר להבין ולהשיג כנ"ל ומה שמץ דבר וכו' הינו שאין בהם שום גנות אף אם אין הלכה כמותו ורעם גבורתו מי יתבונן כי מי יוכל להבין רעם גבורותיו שהם נפלאות תמים דעים, בחינת:ירעם (ה') אל בקולו נפלאות כי באמת אלו ואלו דברי אלהים חיים רק שזה אי אפשר להשיג, כי הוא בחינת דרכי ה' כנ"ל וזה פרוש: וביום הבכורים, זה בחינת מלכות כמו שכתוב (תהלים פ"ט) : "אף אני בכור אתנהו עליון למלכי ארץ" בהקריבכם מנחה חדשה לה' זה בחינת תורה חדשה (עיין ויק"ר פי"ג) תורת ה' שנעשה על ידי בחינת המלכות הנ"ל בשבועתיכם, זה בחינת הדעת כנ"ל בחינת מן, בחינת מקוה של שבועות שהוא מקוה של שער החמשים כנ"ל ועל כן נקרא שבועות עצרת, מלשון מלכות כמו שכתוב (שמואל א ט) : "זה יעצר בעמי" (עיין זוהר פנחס רנו:) מקרא קדש יהיה לכם זה בחינת רוח הקדש, בחינת רוח הדופק הנ"ל הינו שצריכין לקרות את הקדש בחינת רוח הדופק הנ"ל כדי להנצל מזהמת הנחש, ל"ט מלאכות עצבות רוח כנ"ל כל מלאכת עבדה לא תעשו לבטל זהמת הנחש ל"ט מלאכות, עצבון ידים כמה שכתוב (בראשית ה) : "זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו"
וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה' בְּשָׁבֻעתֵיכֶם, מִקְרָא קדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבוֹדָה לא תַעֲשׂוּ .

א. כִּי יֵשׁ בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּחִינַת מַלְכוּת

וְכָל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ, כֵּן יֵשׁ לוֹ בְּחִינוֹת מַלְכוּת

יֵשׁ שֶׁהוּא שׂוֹרֵר בְּבֵיתוֹ

וְיֵשׁ שֶׁהוּא מוֹשֵׁל בְּיוֹתֵר

וְכֵן יֵשׁ שֶׁהוּא מוֹשֵׁל עַל כָּל הָעוֹלָם

כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינַת הַמַּלְכוּת שֶׁיֵּשׁ לוֹ

בִּבְחִינוֹת: "שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרוֹת"

וּבְחִינוֹת הַמַּלְכוּת הַזּאת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד

הִיא בְּאִתְגַּלְיָא וּבְאִתְכַּסְיָא

בְּאִתְגַּלְיָא, הַיְנוּ הַמֶּמְשָׁלָה שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ

שֶׁהוּא מוֹשֵׁל עַל אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים בְּאִתְגַּלְיָא

כְּפִי בְּחִינַת הַמַּלְכוּת שֶׁלּוֹ כַּנַּ"ל

וּבְאִתְכַּסְיָא הוּא

כִּי גַּם יֵשׁ לְכָל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ בְּחִינַת מַלְכוּת בְּאִתְכַּסְיָא

דְּהַיְנוּ שֶׁאַף שֶׁבְּאִתְגַּלְיָא נִרְאֶה שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם מֶמְשָׁלָה עַל אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים

עִם כָּל זֶה בְּאִתְכַּסְיָא וּבְהֶעְלֵם גָּדוֹל, הוּא מוֹשֵׁל עַל אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים

כִּי נִשְׁמָתָם הֵם תַּחְתָּיו, וְנִכְנָעִים תַּחְתָּיו

וְגַם זאת הַבְּחִינָה שֶׁל מַלְכוּת בְּאִתְכַּסְיָא

הִיא לְכָל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ בִּבְחִינַת: "שָׂרֵי אֲלָפִים, וְשָׂרֵי מֵאוֹת" וְכוּ'

וְיֵשׁ אֶחָד שֶׁבְּאִתְגַּלְיָא אֵין לוֹ שׁוּם מֶמְשָׁלָה

וְאַף עַל פִּי כֵן בְּאִתְכַּסְיָא וּבְהֶעְלֵם גָּדוֹל, הוּא מוֹשֵׁל עַל כָּל הַדּוֹר

וַאֲפִילּוּ עַל כָּל צַדִּיקֵי הַדּוֹר

כִּי כָּל נִשְׁמוֹתֵיהֶם הֵם כֻּלָּם תַּחַת מֶמְשַׁלְתּוֹ וּמַלְכוּתוֹ

וְכֻלָּם נִכְנָעִים וּכְפוּפִים אֵלָיו

רַק שֶׁהוּא בְּהֶעְלֵם גָּדוֹל, בִּבְחִינוֹת: "בְּכָל מָקוֹם מֻקְטָר וּמֻגָּשׁ לִשְׁמִי"

שֶׁאַף שֶׁהֵם עוֹבְדִים עֲבוֹדַת אֱלִילִים

עַל כָּל זֶה בְּהֶעְלֵם גָּדוֹל הֵם כֻּלָּם נִכְנָעִים אֵלָיו יִתְבָּרַך

וְעוֹבְדִים אוֹתוֹ יִתְבָּרַך

רַק שֶׁהוּא בְּהֶעְלֵם גָּדוֹל

כְּמוֹ כֵן זאת הַבְּחִינָה שֶׁל מַלְכוּת בְּאִתְכַּסְיָא

שֶׁאַף שֶׁבְּאִתְגַּלְיָא אֵין לוֹ שׁוּם מֶמְשָׁלָה

עִם כָּל זֶה בְּהֶעְלֵם גָּדוֹל, הוּא מוֹלֵך עֲלֵיהֶם

וְהֵם כֻּלָּם תַּחְתָּיו וְנִכְנָעִים אֵלָיו

ב. וְצָרִיך כָּל אֶחָד

לִבְלִי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עִם בְּחִינוֹת הַמַּלְכוּת שֶׁיֵּשׁ לוֹ לַהֲנָאָתוֹ וּלְצָרְכּוֹ

שֶׁלּא תִּהְיֶה בְּחִינוֹת הַמַּלְכוּת אֶצְלוֹ כְּעֶבֶד לְמַלּאת תַאֲוַותוֹ

רַק שֶׁתִּהְיֶה בְּחִינַת הַמַּלְכוּת בִּבְחִינַת בֶּן חוֹרִין

"אַשְׁרֵיך אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּך בֶּן חוֹרִין"

שֶׁהַמַּלְכוּת יִהְיֶה אֶצְלְך בֶּן חוֹרִין לִבְלִי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לְהֲנָאָתְך

וְזֶה בְּחִינַת מָרְדֳּכַי, בְּחִינַת מָר דְּרוֹר

שֶׁהַמָּרוּת, הַיְנוּ הַמַּלְכוּת

יֵשׁ לָהּ דְּרוֹר וְחֵרוּת

שֶׁלּא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ לַהֲנָאָתוֹ וּלְצָרְכּוֹ

כִּי אִם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך, בִּבְחִינוֹת "וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה"

דְּהַיְנוּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עִם הַמַּלְכוּת לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

דְּהַיְנוּ לְהַזְהִיר וּלְהוֹכִיחַ אֶת כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁנִּכְנָעִים אֵלָיו

כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי בְּחִינוֹת הַמַּלְכוּת שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּאִתְגַּלְיָא וּבְאִתְכַּסְיָא

הֵן אִם הוּא מוֹשֵׁל בְּבֵיתוֹ, צָרִיך לְהַזְהִיר וּלְהוֹכִיחַ אֶת בְּנֵי בֵּיתוֹ

וְאִם יֵשׁ לוֹ מֶמְשָׁלָה יוֹתֵר, מֻטָּל עָלָיו לְהַזְהִיר יוֹתֵר וְיוֹתֵר אֲנָשִׁים

לְפִי בְּחִינַת הַמַּלְכוּת שֶׁלּוֹ

ג. וְצָרִיך לְהַמְשִׁיך אֲרִיכוּת יָמִים לְתוֹך הַמַּלְכוּת

שֶׁלּא תִּהְיֶה בִּבְחִינוֹת: 'הָרַבָּנוּת מְקַבֶּרֶת אֶת בְּעָלֶיהָ'

כִּי כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינַת הַמַּלְכוּת שֶׁיֵּשׁ לוֹ

הוּא בְּחִינַת צוֹפֶה

שֶׁמֻּטָּל עָלָיו לְהַזְהִיר וּלְהוֹכִיחַ אֶת הָאֲנָשִׁים שֶׁהֵם מִשָּׁרְשׁוֹ

שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּחִינַת מַלְכוּת עֲלֵיהֶם

וְאִם הוּא מַזְהִיר וּמוֹכִיחַ אוֹתָם, אֲזַי הוּא עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ

וּמַצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ

כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "צפֶה נְתַתִּיך לְבֵית יִשְׂרָאֵל וְכוּ'

וְאַתָּה כִּי הִזְהַרְתָּ רָשָׁע וְלא שָׁב מֵרִשְׁעוֹ וְכוּ'

הוּא בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת וְאַתָּה אֶת נַפְשְׁך הִצַּלְתָּ"

אֲבָל אִם אֵינוֹ מַזְהִיר וּמוֹכִיחַ אוֹתָם, אֲזַי הָענֶשׁ עָלָיו [כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם]

וְעַל כֵּן 'הָרַבָּנוּת מְקַבֶּרֶת אֶת בְּעָלֶיהָ'

וְעַל כֵּן צָרִיך לִרְאוֹת לְהַמְשִׁיך אֲרִיכוּת יָמִים לְתוֹך הַמַּלְכוּת

דְּהַיְנוּ שֶׁיִּרְאֶה שֶׁיּוּכַל לְהַזְהִיר וּלְהוֹכִיחַ אוֹתָם.

אַך אֵיך אֶפְשָׁר לוֹ לְהַזְהִיר וּלְהוֹכִיחַ אוֹתָם

כִּי אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה שֶּׁצָּרִיך לָהֶם

וְגַם אֵינָם אֶצְלוֹ לְהוֹכִיחַ אוֹתָם

וְעַל כֵּן צְרִיכִין לָזֶה דַּעַת

כְּדֵי לֵידַע אֵיך לְהוֹכִיחָם

וְלָבוֹא לַדַּעַת הַזֶּה

הוּא גַּם כֵּן עַל יְדֵי אֲרִיכַת יָמִים בְּעַצְמוֹ

וְזֶה שֶׁאוֹמְרִים הָעוֹלָם

שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵחַיָּיו

כִּי עִקַּר הַיְדִיעָה הוּא מֵחַיִּים, מֵאֲרִיכוּת יָמִים.

כִּי לָבוֹא לַאֲרִיכוּת יָמִים, הוּא עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה

כִּי אוֹרַיְתָא שְׁמָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיך הוּא

וּכְמוֹ כְּשֶׁצְּרִיכִין לִקְרוֹת אֶת אֶחָד קוֹרִין אוֹתוֹ בִּשְׁמוֹ

כֵּן כְּשֶׁצְּרִיכִין לִקְרוֹת אֶת חַי הַחַיִּים

כְּדֵי לְהַמְשִׁיך מִמֶּנּוּ חַיִּים וַאֲרִיכוּת יָמִים

צָרִיך לִקְרוֹת אוֹתוֹ בִּשְׁמוֹ כִּבְיָכוֹל

וּשְׁמוֹ הוּא הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל

נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה, קוֹרִין אֶת הָאֲרִיכוּת יָמִים

וְעַל כֵּן מֻזְהָר הַמֶּלֶך עַל עֵסֶק הַתּוֹרָה בְּיוֹתֵר מִכָּל הָעוֹלָם

מֵחֲמַת שֶׁהוּא צָרִיך לִקְרוֹת אֶת הָאֲרִיכוּת יָמִים לְתוֹך הַמַּלְכוּת כַּנַּ"ל

"וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יַאֲרִיך יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ"

וְזֶה "וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו"

"וְקָרָא" בּוֹ דַּיְקָא

הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה הוּא קוֹרֵא אֶת הַחַיִּים כַּנַּ"ל

וְזֶה "יְמֵי חַיָּיו" יְמֵי חַיָּיו דַּיְקָא

כִּי כְּשֶׁמְּקַבְּלִין אֶת הַחִיּוּת, צָרִיך לְקַבְּלָם בְּמִדָּה

כִּי בְּלא מִדָּה וְצִמְצוּם אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל אֶת הַחִיּוּת מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

מֵחֲמַת רִבּוּי אוֹר

כִּי רִבּוּי הַשֶּׁמֶן גּוֹרֵם כִּבּוּי הַנֵּר

עַל כֵּן צָרִיך לְקַבֵּל הַחִיּוּת בְּמִדָּה

וְזֶה זוֹכִין עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה

כִּי הַתּוֹרָה הִיא שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא

וְהַשֵּׁם הוּא הַכְּלִי שֶׁל הַדָּבָר

שֶׁבְּהַשֵּׁם הַזֶּה נִגְבָּל הַחִיּוּת שֶׁל הַדָּבָר הַזֶּה .

"נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ"

שֶׁבְּהַשֵּׁם נִגְבָּל הַנֶּפֶשׁ וְהַחִיּוּת שֶׁל כָּל דָּבָר

וְעַל כֵּן כְּשֶׁקּוֹרִין אֶת הָאָדָם בִּשְׁמוֹ

הוּא מְזֻמָּן תֵּכֶף אֶצְלוֹ

מֵחֲמַת שֶׁבְּהַשֵּׁם נִגְבָּל כָּל הַנֶּפֶשׁ וְהַחִיּוּת שֶׁלּוֹ

וְכֵן הַתּוֹרָה הוּא שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא

הַיְנוּ שֶׁשָּׁם נִגְבָּל הַחִיּוּת מֵחַי הַחַיִּים

כִּי הַתּוֹרָה הִיא בְּחִינַת מִדּוֹת

כִּי יֵשׁ בְּהַתּוֹרָה אוֹתִיּוֹת וְתֵבוֹת וּפְסוּקִים וּפָרָשִׁיּוֹת וּסְדָרִים

שֶׁהֵם בְּחִינַת מִדּוֹת שֶׁבָּהֶם נִגְבָּל הַחִיּוּת בְּמִדָּה

וְעַל כֵּן עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁהוּא שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא

שֶׁהוּא בְּחִינַת מִדּוֹת

יְכוֹלִים לְקַבֵּל אֶת הַחִיּוּת

כִּי עַל יְדֵי הַתּוֹרָה קוֹרִים אֶת הַחַיִּים

וּמַמְשִׁיכִין אֶת הַחִיּוּת לְתוֹך הַמִּדּוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת יָמִים

"וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא"

הַיְנוּ שֶׁהַתּוֹרָה שֶׁהִיא בְּחִינַת מָה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מָה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים"

הִיא בְּחִינַת מִדּוֹת וְיָמִים כַּנַּ"ל

שֶׁעַל יָדָהּ קוֹרִין אֶת הַחִיּוּת לְתוֹך הַמִּדּוֹת וְהַיָּמִים

שֶׁבְּלא זֶה לא הָיָה אֶפְשָׁר לְקַבֵּל אֶת הַחִיּוּת מֵחֲמַת רִבּוּי אוֹר

וְזֶה: "וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו"

שֶׁעַל יְדֵי הַתּוֹרָה קוֹרֵא אֶת הַחִיּוּת לְתוֹך הַיָּמִים וְהַמִּדּוֹת כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן צָרִיך לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בַּפֶּה דַּיְקָא

כִּי כְּשֶׁצְּרִיכִין לִקְרוֹת אֶת אֶחָד בִּשְׁמוֹ צָרִיך לִקְרוֹתוֹ בַּפֶּה דַּיְקָא

וְאִי אֶפְשָׁר לִקְרוֹתוֹ בִּשְׁמוֹ בְּמַחֲשָׁבָה בְּעָלְמָא

כֵּן אִי אֶפְשָׁר לִקְרוֹת אֶת חַי הַחַיִּים בִּשְׁמוֹ

כִּי אִם עַל יְדֵי הַפֶּה, וְלא עַל יְדֵי הַמַּחֲשָׁבָה לְבַדָּהּ .

"כִּי חַיִּים הֵם לְמוֹצָאֵיהֶם" 'לְמוֹצִיאֵיהֶם בַּפֶּה'

לְמוֹצִיאֵיהֶם בַּפֶּה דַּיְקָא, שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְחַיִּים כַּנַּ"ל

נִמְצָא עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה, מַמְשִׁיכִין אֲרִיכוּת יָמִים

וְאָז זוֹכֶה לְדַעַת

כִּי הַדַּעַת וְהַשֵּׂכֶל הוּא בְּעַצְמוֹ הַחִיּוּת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הַחָכְמָה תְּחַיֶּה אֶת בְּעָלֶיהָ"

כִּי הַשֵּׂכֶל הוּא עִקַּר הַחִיּוּת

וְעַל יְדֵי זֶה הַדַּעַת יְכוֹלִים לְקָרֵב וּלְהוֹכִיחַ אֶת מִי שֶׁצְּרִיכִין לְהוֹכִיחַ

כִּי יֵשׁ שְׁנֵי הַסְתָּרוֹת

וּכְשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך נִסְתָּר בְּהַסְתָּרָה אַחַת

גַּם כֵּן קָשֶׁה מְאד לְמָצְאוֹ

אַך אַף עַל פִּי כֵן, כְּשֶׁהוּא נִסְתָּר בְּהַסְתָּרָה אַחַת

אֶפְשָׁר לִיגַע וְלַחֲתֹר עַד שֶׁיִּמְצָא אוֹתוֹ יִתְבָּרַך

מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך נִסְתָּר מִמֶּנּוּ

אֲבָל כְּשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך נִסְתָּר בְּהַסְתָּרָה תּוֹך הַסְתָּרָה

דְּהַיְנוּ שֶׁהַהַסְתָּרָה בְּעַצְמָהּ נִסְתֶּרֶת מִמֶּנּוּ

דְּהַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך נִסְתָּר מִמֶּנּוּ

אֲזַי אִי אֶפְשָׁר כְּלָל לִמְצא אוֹתוֹ

מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך .

"וְאָנכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר"

דְּהַיְנוּ שֶׁאַסְתִּיר הַהַסְתָּרָה

שֶׁלּא יֵדְעוּ כְּלָל שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך נִסְתָּר

וַאֲזַי בְּוַדַּאי אֵינוֹ יָכוֹל לִמְצא אוֹתוֹ יִתְבָּרַך

מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל שֶׁצָּרִיך לְבַקֵּשׁ אוֹתוֹ יִתְבָּרַך

כִּי אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך נִסְתָּר מִמֶּנּוּ

כִּי הַהַסְתָּרָה בְּעַצְמָהּ נִסְתֶּרֶת כַּנַּ"ל

אֲבָל בֶּאֱמֶת אֲפִילּוּ בְּכָל הַהַסְתָּרוֹת

וַאֲפִילּוּ בְּהַהַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹך הַסְתָּרָה

בְּוַדַּאי גַּם שָׁם מְלֻבָּשׁ הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

כִּי בְּוַדַּאי אֵין שׁוּם דָּבָר שֶׁלּא יִהְיֶה בּוֹ חִיּוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

כִּי בִּלְעֲדֵי חִיּוּתוֹ לא הָיָה לוֹ קִיּוּם כְּלָל

וְעַל כֵּן בְּוַדַּאי בְּכָל הַדְּבָרִים, וּבְכָל הַמַּעֲשִׂים, וּבְכָל הַמַּחֲשָׁבוֹת

מְלֻבָּשׁ שָׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַך כִּבְיָכוֹל

וַאֲפִילּוּ אִם, חַס וְשָׁלוֹם, עוֹשִׂין דְּבַר עֲבֵרָה, שֶׁהוּא שֶׁלּא כִּרְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

עִם כָּל זֶה בְּוַדַּאי יֵשׁ שָׁם חִיּוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

אַך שֶׁהוּא בְּהֶעְלֵם וּבְצִמְצוּם גָּדוֹל

וְהַתּוֹרָה הִיא הַחִיּוּת שֶׁל כָּל דָּבָר

נִמְצָא שֶׁבְּכָל הַדְּבָרִים, וּבְכָל הַמַּחֲשָׁבוֹת

אֲפִילּוּ מַחֲשָׁבָה דִבּוּר וּמַעֲשֶׂה שֶׁל עֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם

יֵשׁ שָׁם גַּם כֵּן הִתְלַבְּשׁוּת הַתּוֹרָה

אַך שֶׁהוּא בְּהֶעְלֵם וּבְצִמְצוּם גָּדוֹל

בִּבְחִינַת הַסְתָּרוֹת.

כִּי 'עָבַר וְשָׁנָה נַעֲשָׂה לוֹ כְּהֶתֵּר'

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

דְּהַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי הָעֲבֵרוֹת הוּא מְהַפֵּך דִּבְרֵי אֱלהִים חַיִּים

וְעוֹשֶׂה צֵרוּפִים אֲחֵרִים בַּתּוֹרָה

עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה מֵאִסּוּר הֶתֵּר

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הוֹי הָאמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע" וְכוּ'

נִמְצָא שֶׁאֲפִילּוּ בְּתוֹך הָעֲבֵרוֹת מְלֻבָּשׁ שָׁם חִיּוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

דְּהַיְנוּ אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה

רַק שֶׁהוּא בְּהֶעְלֵם

דְּהַיְנוּ שֶׁמֵּחֲמַת הָעֲבֵרוֹת

הָפַך הַצֵּרוּפִים שֶׁל הַתּוֹרָה

עַד שֶׁנַּעֲשָׂה מֵאִסּוּר הֶתֵּר כַּנַּ"ל

עָבַר וְשָׁנָה נַעֲשָׂה לוֹ כְּהֶתֵּר

וְזֶה בְּחִינַת הַסְתָּרָה אַחַת

וּכְשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך נִסְתָּר מִמֶּנּוּ בְּהַסְתָּרָה אַחַת, דְּהַיְנוּ בְּחִינָה הַנַּ"ל

שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ כְּהֶתֵּר

גַּם כֵּן קָשֶׁה מְאד לְמָצְאוֹ

מֵאַחַר שֶׁכְּבָר נַעֲשָׂה לוֹ כְּהֶתֵּר

אֲבָל עִם כָּל זֶה אֶפְשָׁר לִיגַע וְלַחֲתֹר עַד שֶׁיִּמְצָא אוֹתוֹ יִתְבָּרַך שְׁמוֹ

מֵאַחַר שֶׁעַל כָּל פָּנִים יוֹדֵעַ שֶׁנַּעֲשֶׂה לוֹ כְּהֶתֵּר

עַל כֵּן אַף שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך נִסְתָּר מִמֶּנּוּ

וּכְבָר נַעֲשֶׂה לוֹ הָעֲבֵרוֹת כְּהֶתֵּר

עִם כָּל זֶה אֶפְשָׁר שֶׁיָּשִׁיב אֶל לִבּוֹ זֶה בְּעַצְמוֹ

דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁנָּפַל וְהִגִּיעַ לִבְחִינַת נַעֲשָׂה לוֹ כְּהֶתֶּר

וִיבַקֵּשׁ וְיַחְתּר עַד שֶׁיֵּצֵא מִזֶּה

מֵאַחַר שֶׁעַל כָּל פָּנִים יוֹדֵעַ מִזֶּה שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ כְּהֶתֶּר

אֲבָל דַּע, שֶׁיֵּשׁ עוֹד בְּחִינַת הַסְתָּרָה בְּתוֹך הַסְתָּרָה

דְּהַיְנוּ שֶׁהַהַסְתָּרָה בְּעַצְמָהּ נִסְתֶּרֶת

שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך נִסְתָּר מִמֶּנּוּ

דְּהַיְנוּ שֶּׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל שֶׁנֶּהְפַּך אֶצְלוֹ הָאִסּוּר לְהֶתֵּר

רַק כָּל הַדְּבָרִים רָעִים דּוֹמוֹת לוֹ לְמִישׁוֹר גָּמוּר, חַס וְשָׁלוֹם

הַיְנוּ אִם, חַס וְשָׁלוֹם, אַחַר שֶׁעָבַר וְשָׁנָה

עוֹשֶׂה יוֹתֵר עֲבֵרוֹת, חַס וְשָׁלוֹם

אֲזַי נִסְתָּר מִמֶּנּוּ אֲפִילּוּ זאת שֶׁיֵּדַע שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ כְּהֶתֵּר

רַק שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל מִשּׁוּם נִדְנוּד אִסּוּר

וְהַכּל הוּא יָשָׁר בְּעֵינָיו

וְזֶה בְּחִינַת הַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹך הַסְתָּרָה

שֶׁהַהַסְתָּרָה בְּעַצְמָהּ נִסְתֶּרֶת כַּנַּ"ל

וּבֶאֱמֶת גַּם בְּתוֹך הַהַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹך הַהַסְתָּרָה

גַּם שָׁם מְלֻבָּשׁ הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, דְּהַיְנוּ אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה

כִּי בִּלְעָדָיו אֵין חִיּוּת לְשׁוּם דָּבָר כַּנַּ"ל

רַק שֶׁעַל יְדֵי רִבּוּי הָעֲבֵרוֹת הָפַך דִּבְרֵי אֱלהִים חַיִּים לְגַמְרֵי

עַד שֶׁנֶּהְפַּך אֶצְלוֹ מֵחָכְמוֹת הַתּוֹרָה לִפְתַיּוּת

עַד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל אֲפִילּוּ זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ כְּהֶתֵּר כַּנַּ"ל

שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹך הַסְתָּרָה כַּנַּ"ל

עַל כֵּן צָרִיך לְגַלּוֹת הַהַסְתָּרוֹת הַנַּ"ל

וְזֶה עַל יְדֵי שֶׁמַּמְשִׁיך אַרִיכוּת יָמִים לְתוֹך הַמַּלְכוּת

שֶׁהוּא בְּחִינַת דַּעַת כַּנַּ"ל

וְעַל יְדֵי זֶה הַדַּעַת

יוּכַל לֵידַע

שֶׁאֲפִילּוּ בְּתוֹך הַהַסְתָּרָה בְּעַצְמָהּ

וַאֲפִילּוּ בְּתוֹך הַהַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹך הַסְתָּרָה, גַּם שָׁם מְלֻבָּשׁ הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

דְּהַיְנוּ הַתּוֹרָה

וּמֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁאֲפִילּוּ בְּתוֹך הַהַסְתָּרוֹת יֵשׁ שָׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

מִזֶּה בְּעַצְמוֹ נִתְגַּלִּין הַהַסְתָּרוֹת

וְנַעֲשֶׂה מֵהֶם תּוֹרָה

וַאֲפִילּוּ מֵהַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹך הַסְתָּרָה נַעֲשֶׂה תּוֹרָה

כִּי בֶּאֱמֶת גַּם שָׁם מְלֻבָּשׁ הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, הַיְנוּ תּוֹרָה כַּנַּ"ל

רַק מֵחֲמַת שֶׁלּא הָיוּ יוֹדְעִין שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך נִסְתָּר שָׁם

זֶה בְּעַצְמוֹ הוּא בְּחִינַת הַהַסְתָּרוֹת

וְתֵכֶף, כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך נִסְתָּר שָׁם

עַל יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ נִתְהַפְּכָה הַהַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹך הַהַסְתָּרָה

וְנַעֲשֶׂה מִמֶּנָּה דַּעַת

וְהֻחְזְרָה הַתּוֹרָה שֶׁנִּסְתָּר כָּאן, לְדַעַת

מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך נִסְתָּר שָׁם

וְכֵיוָן שֶׁנֶּחֱזָר הַהַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹך הַסְתָּרָה לְדַעַת

וְנַעֲשֶׂה מִמֶּנָּה תּוֹרָה

אֲזַי הַתּוֹרָה בְּעַצְמָהּ מוֹכִיחָה אוֹתָם

בִּבְחִינַת: 'אוֹרַיְתָא מַכְרֶזֶת קַמַּיְהוּ עַד מָתַי פְּתָיִים תְּאֵהֲבוּ פֶתִי'

כִּי בֶּאֱמֶת הַתּוֹרָה מַכְרֶזֶת וְצוֹעֶקֶת וּמוֹכִיחָה תָּמִיד

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּראשׁ המִיּוֹת תִּקְרָא וְכוּ' עַד מָתַי פְּתָיִם תְּאֵהֲבוּ" וְכוּ'

רַק שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ קוֹל הַכְּרוּז שֶׁל הַתּוֹרָה, מֵחֲמַת הַהַסְתָּרוֹת הַנַּ"ל

וּמֵאַחַר שֶׁנִּתְגַּלּוּ וְנֶחְזְרוּ הַהַסְתָּרוֹת וְנַעֲשָׂה מֵהֶם תּוֹרָה

עַל יְדֵי הַדַּעַת כַּנַּ"ל

אֲזַי תֵּכֶף כְּשֶׁנַּעֲשָׂה מֵהֶם תּוֹרָה

הַתּוֹרָה בְּעַצְמָהּ מוֹכִיחָה אוֹתָם "עַד מָתַי פְּתָיִם" וְכוּ' כַּנַּ"ל

וְזֶה שֶׁכָּתוּב: "פִּיהָ פָּתְחָה בְּחָכְמָה"

שֶׁעַל יְדֵי הַחָכְמָה וְדַעַת הַנַּ"ל

שֶׁעַל יְדֵי זֶה מְגַלִּין הַהַסְתָּרוֹת, וְעוֹשִׂין מֵהֶם תּוֹרָה כַּנַּ"ל

עַל יְדֵי זֶה "פִּיהָ פָּתְחָה"

הַיְנוּ בְּחִינַת אוֹרַיְתָא מַכְרֶזֶת קַמַּיְהוּ

שֶׁהַתּוֹרָה בְּעַצְמָהּ פּוֹתַחַת פִּיהָ וּמוֹכִיחָה אוֹתָם כַּנַּ"ל

נִמְצָא, שֶׁעַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה

שֶׁעַל יָדָהּ מַמְשִׁיכִין אֲרִיכוּת יָמִים לְתוֹך הַמַּלְכוּת

כִּי עַל יָדָהּ מַמְשִׁיכִין הַחִיּוּת לְתוֹך הַיָּמִים וְהַמִּדּוֹת כַּנַּ"ל

וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לְדַעַת כַּנַּ"ל

עַל יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לְהוֹכִיחַ אֲפִילּוּ אֶת הָרְחוֹקִים מְאד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

בִּבְחִינַת הַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹך הַסְתָּרָה כַּנַּ"ל

וְזֶה פֵּרוּשׁ: "וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מָרְדְּכַי מִתְהַלֵּך לִפְנֵי חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים" וְכוּ'

מָרְדֳּכָי, זֶה בְּחִינַת הַמַּלְכוּת כַּנַּ"ל

וּבְכָל יוֹם וָיוֹם, זֶה בְּחִינַת הַתּוֹרָה

שֶׁעַל יָדָהּ מַמְשִׁיכִין הַחִיּוּת לְהַיָּמִים וְהַמִּדּוֹת כַּנַּ"ל

חֲצַר בֵּית זֶה בְּחִינַת חִיצוֹנִיּוּת וּפְנִימִיּוּת

הַיְנוּ מַחֲשָׁבוֹת וְדִבּוּרִים

שֶׁבְּכֻלָּם נִסְתָּר הַשֵּׁם יִתְבָּרַך שָׁם

אַף הַמַּחֲשָׁבוֹת וְהַדִּבּוּרִים שֶׁל הָרְחוֹקִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

וְזֶה חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים

מִלְּשׁוֹן שֶׁנָּשׁוּ וְקָפְצוּ מִמְּקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם [מלשון גיד הנשה]

שֶׁנִּתְרַחֲקוּ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

וְיֵשׁ שֶׁכְּבָר הָיוּ קְצָת אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

אַך שֶׁכְּבָר שָׁכְחוּ אוֹתוֹ יִתְבָּרַך

כִּי נַשַּׁנִי אֱלהִים וְכוּ'

שֶׁכְּבָר שָׁכְחוּ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

וְיֵשׁ שֶׁגַּם עַתָּה זוֹכְרִים אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, אַך שֶׁנָּשְׁתָה גְּבוּרָתָם

וְאֵין לְאֵל יָדָם לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרָם

וּבִשְׁבִיל זֶה נִקְרָאִים בְּשֵׁם נָשִׁים

מֵחֲמַת שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת הַנַּ"ל

בְּחִינַת שֶׁנָּשׁוּ וְקָפְצוּ וְכוּ'

וְיֵשׁ שֶׁהֵם בִּבְחִינַת שִׁכְחָה וְכוּ'

וְיֵשׁ שֶׁהֵם בִּבְחִינַת נָשְׁתָה גְּבוּרָתָם כַּנַּ"ל

וְעַל יְדֵי כָּל זֶה הֵם רְחוֹקִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך נִסְתָּר מֵהֶם בִּבְחִינַת הַסְתָּרוֹת הַנַּ"ל

וּמָרְדֳכָי, הַיְנוּ בְּחִינַת הַמַּלְכוּת

הוּא יָכוֹל לְהוֹכִיחַ וּלְהַזְהִיר אוֹתָם

עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה שֶׁהוּא בְּחִינַת יָמִים וּמִדּוֹת כַּנַּ"ל

שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לְדַעַת

שֶׁעַל יְדֵי הַדַּעַת הַזֶּה מְגַלִּין הַהַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹך הַסְתָּרָה

וְעוֹשִׂין מִמֶּנָּה תּוֹרָה כַּנַּ"ל

וַאֲזַי אוֹרַיְתָא מַכְרֶזֶת קַמַּיְהוּ כַּנַּ"ל

וְזֶה, 'לָדַעַת אֶת שְׁלוֹם אֶסְתֵּר'

שֶׁעַל יְדֵי זֶה עוֹשֶׂה דַּעַת

מֵהַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹך הַסְתָּרָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת אֶסְתֵּר

בְּחִינַת הַסְתֵּר אַסְתִּיר

'וּמַה יֵּעָשֶׂה בָּהּ' שֶׁעוֹשֶׂה מֵהַהַסְתָּרָה בְּחִינַת מָה

הַיְנוּ תּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מָה הָעֵדוֹת" וְכוּ' כַּנַּ"ל

כִּי מִזֶּה בְּעַצְמוֹ שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁגַּם בְּתוֹך הַהַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹך הַסְתָּרָה

יֵשׁ שָׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

מִזֶּה בְּעַצְמוֹ נַעֲשֶׂה דַּעַת, דְּהַיְנוּ תּוֹרָה

וַאֲזַי אוֹרַיְתָא מַכְרֶזֶת קַמַּיְהוּ כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת הַתּוֹכָחָה שֶׁמֻּטָּל עָלָיו לְהַזְהִיר וּלְהוֹכִיחַ כַּנַּ"ל

כִּי גּוֹרֵם עַל יְדֵי הַדַּעַת שֶׁהַתּוֹרָה תּוֹכִיחַ אוֹתָם כַּנַּ"ל

וְעַל יְדֵי הַתּוֹכָחָה הַזּאת, הוּא מַמְשִׁיך אֲרִיכוּת יָמִים לְתוֹך הַמַּלְכוּת

שֶׁלּא תִּהְיֶה בִּבְחִינַת הָרַבָּנוּת מְקַבֶּרֶת אֶת בְּעָלֶיהָ

שֶׁזֶּהוּ כְּשֶׁאֵין מוֹכִיחַ אֶת הָאֲנָשִׁים שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֶמְשָׁלָה עֲלֵיהֶם וְכוּ', כַּנַּ"ל

אֲבָל עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה הַנַּ"ל

שֶׁעַל יְדֵי זֶה מַמְשִׁיך חַיִּים וַאֲרִיכוּת יָמִים בְּחִינַת דַּעַת וְכוּ'

עַד אֲשֶׁר אוֹרַיְתָא מַכְרֶזֶת קַמַּיְהוּ, וּמוֹכִיחָה אוֹתָם

נִמְצָא שֶׁיּוֹצֵא יְדֵי תּוֹכָחָה

אֲזַי אֵין הָרַבָּנוּת וְהַמַּלְכוּת מַזֶּקֶת לוֹ כַּנַּ"ל

כִּי מַמְשִׁיך אֲרִיכוּת יָמִים לְתוֹך הַמַּלְכוּת, עַל יְדֵי הַתּוֹכָחָה כַּנַּ"ל

נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי אֲרִיכוּת יָמִים

שֶׁהוּא בְּחִינַת דַּעַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין עַל יְדֵי הַתּוֹרָה

עַל יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ מַמְשִׁיכִין אֲרִיכוּת יָמִים הַנַּ"ל לְתוֹך הַמַּלְכוּת כַּנַּ"ל.

ד. וְדַע, שֶׁהַתּוֹרָה הַמְּלֻבָּשׁ תּוֹך הַהַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹך הַסְתָּרָה

הִיא תּוֹרָה גָּבוֹהַּ דַּיְקָא, הַיְנוּ סִתְרֵי תּוֹרָה

כִּי מֵחֲמַת שֶׁהִיא צְרִיכָה לְהִתְלַבֵּשׁ בִּמְקוֹמוֹת נְמוּכִים כָּאֵלּוּ

הַיְנוּ אֵצֶל אֵלּוּ שֶׁעָבְרוּ הַרְבֵּה

עַד שֶׁנִּסְתָּר מֵהֶם בְּהַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹך הַסְתָּרָה

עַל כֵּן חָשַׁב הַשֵּׁם יִתְבָּרַך מַחֲשָׁבוֹת לִבְלִי לְהַלְבִּישׁ שָׁם פְּשָׁטֵי תּוֹרָה

לְבַל יוּכְלוּ הַקְּלִיפּוֹת לִינק מִשָּׁם הַרְבֵּה, וְיִהְיֶה הַפְּגַם גָּדוֹל מְאד

עַל כֵּן הוּא מַסְתִּיר וּמַלְבִּישׁ שָׁם תּוֹרָה גָּבוֹהַּ דַּיְקָא

סִתְרֵי תּוֹרָה, שֶׁהִיא תּוֹרַת ה' בְּעַצְמָהּ

[עיין לעיל סי' כ"ב אות י']

כְּדֵי שֶׁלּא יוּכְלוּ הַקְּלִיפּוֹת לִינק מִשָּׁם הַרְבֵּה

"וְעָבַרְתִּי בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, אֲנִי וְלא מַלְאָך, אֲנִי וְלא הַשָּׁלִיחַ, אֲנִי ה' וְלא" וְכוּ'

כִּי בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שֶׁשָּׁם מְקוֹם הַקְּלִיפּוֹת מְאד

עַל כֵּן שָׁם דַּיְקָא מְלֻבָּשׁ וּמֻסְתָּר הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּעַצְמוֹ

הַיְנוּ תּוֹרַת ה' מַמָּשׁ, סִתְרֵי תּוֹרָה

עַל כֵּן דַּיְקָא מֵהַהַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹך הַסְתָּרָה

כְּשֶׁחוֹזֵר וּמְהַפְּכָהּ לְדַעַת

נַעֲשֶׂה מִמֶּנָּה דַּיְקָא תּוֹרַת ה' מַמָּשׁ

כִּי שָׁם נִסְתָּר תּוֹרַת ה', סִתְרֵי תּוֹרָה כַּנַּ"ל

ה. וּכְנֶגֶד מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה

יֵשׁ מַלְכוּת הָרְשָׁעָה

הַיְנוּ מַלְכוּת הָמָן עֲמָלֵק

כְּמָה שֶׁכָּתוּב: "רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק"

וְזֶה לְעֻמַּת זֶה

כִּי מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה הוּא בְּחִינַת: "מְאַסֵּף לְכָל הַמַּחֲנוֹת"

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "סוֹף דָּבָר הַכּל נִשְׁמָע אֶת הָאלהִים יְרָא"

זֶה בְּחִינַת מַלְכוּת, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: 'אִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ שֶׁל מַלְכוּת'

הַיְנוּ שֶׁמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה הִיא בְּחִינַת סוֹף דָּבָר

בְּחִינַת מְאַסֵּף לְכָל הַמַּחֲנוֹת דִּקְדֻשָּׁה

בְּחִינַת מַחֲנֵה דָּן שֶׁהוּא מְאַסֵּף לְכָל הַמַּחֲנוֹת

כִּי 'דִּינָא דְּמַלְכוּתָא דִּינָא'

וּמַלְכוּת דְּסִטְרָא אָחֳרָא, הוּא מְאַסֵּף מָמוֹן

כִּי מֵחֲמַת שֶׁהוּא יָרֵא שֶׁלּא יוֹצִיאוּ בִּלְעוֹ מִפִּיו

הַיְנוּ הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁיֵּשׁ אֶצְלוֹ

עַל כֵּן הוּא מִתְגַּבֵּר וּמְאַסֵּף מָמוֹן שֶׁהֵם נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה

כִּי הֵם בְּחִינַת הַגְּוָנִין עִלָּאִין

שֶׁיֵּשׁ בְּזָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת שֶׁהֵם הַמָּמוֹן

וְזֶה בְּחִינַת תַאֲוַות עֲשִׁירוּת, שֶׁהִיא בְּחִינַת מַלְכוּת

וְעַל כֵּן עֲמָלֵק, שֶׁהוּא מַלְכוּת הָרְשָׁעָה

רוֹדֵף אֶת מַחֲנֵה דָּן שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל

"וַיְזַנֵּב בְּך וְכוּ' וְלא יָרֵא אֱלהִים"

דְּהַיְנוּ בְּעֵת שֶׁאֵין לָהֶם כּחַ מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה

שֶׁהִיא בְּחִינַת יְרֵא אֱלהִים כַּנַּ"ל

כִּי מַלְכוּת הָמָן עֲמָלֵק, הוּא הִפּוּך מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה

כִּי מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, הוּא בְּחִינַת מְאַסֵּף לְכָל הַמַּחֲנוֹת דִּקְדֻשָּׁה

וּמַלְכוּת הָמָן עֲמָלֵק, שֶׁהוּא מַלְכוּת הָרְשָׁעָה

הוּא בְּחִינַת מְאַסֵּף מָמוֹן כַּנַּ"ל

כִּי מִתְגַּבֵּר בְּתַאֲוַות מָמוֹן, כְּדֵי לִתְפּס כָּל הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה כַּנַּ"ל

אַך אַף עַל פִּי כֵן, אֵינוֹ מוֹעִיל לוֹ כְּלָל

כי יש כוח במלכות דקדושה, שהוא בחינת מָרְדֳּכַי

לְהוֹצִיא מֵאִתּוֹ כָּל הַמָּמוֹן וְכָל הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁבָּלַע

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

"כִּי לָאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו נָתַן חָכְמָה וָדַעַת" 'זֶה מָרְדֳּכַי'

הַיְנוּ שֶׁמָּרְדְּכַי, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל

נָתַן לוֹ חָכְמָה וָדַעַת כַּנַּ"ל

וְזֶה טוֹב לְפָנָיו, בְּחִינַת הַתּוֹרָה

כִּי 'אֵין טוֹב אֶלָּא תּוֹרָה'

"וְלַחוֹטֵא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסֹף וְלִכְנס" 'זֶה הָמָן'

הַיְנוּ שֶׁהָמָן, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת דְּסִטְרָא אָחֳרָא כַּנַּ"ל

הוּא מְאַסֵּף מָמוֹן כַּנַּ"ל

וְזֶה: "לָתֵת לְטוֹב לִפְנֵי אֱלהִים", בְּחִינַת הַתּוֹרָה

שֶׁמָּרְדֳּכַי, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה

מוֹצִיא מִמֶּנּוּ כָּל הַמָּמוֹן וְכָל הַנִּיצוֹצוֹת, וְנַעֲשֶׂה מִזֶּה תּוֹרָה כַּנַּ"ל

כִּי מָרְדֳּכַי מוֹצִיא מִמֶּנּוּ כָּל הָעֲשִׁירוּת

בִּבְחִינַת: "חַיִל בָּלַע וַיְקִאֶנּוּ"

ו. וּלְפִי הַגְדָּלַת הַדַּעַת, כֵּן הַפַּרְנָסָה בְּנָקֵל

כִּי פַּרְנָסָה בְּנָקֵל תּוֹלָה בְּדַעַת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ" 'בִּשְׁטוּתָא'

כִּי כָּל מִי שֶׁחָסֵר דַּעַת בְּיוֹתֵר, הוּא יָגֵע וְטוֹרֵחַ אַחַר הַפַּרְנָסָה בְּיוֹתֵר.

גַּם לְפִי הַגְדָּלַת הַדַּעַת, כֵּן נִתְרַבֶּה הַשָּׁלוֹם .

"וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְכוּ' כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה"

שֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם נִפְלָא בָּעוֹלָם, שֶׁיּוּכְלוּ לָגוּר בְּיַחַד שְׁנֵי הֲפָכִים

מֵחֲמַת גּדֶל הַדַּעַת שֶׁיִּהְיֶה אָז

כִּי עַל יְדֵי הַדַּעַת נִגְדָּל הַשָּׁלוֹם

כִּי נִתְבַּטֵּל הַכַּעַס וְהָאַכְזָרִיּוּת עַל יְדֵי הַדַּעַת

כִּי כַּעַס וְאַכְזָרִיּוּת הוּא מֵהֶעְדֵּר הַדַּעַת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כַּעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ"

וְכָל מַה שֶּׁמִּתְרַבֶּה הַדַּעַת, מִתְרַבָּה הָרַחֲמָנוּת וְהַשָּׁלוֹם

וְעַל כֵּן הַפַּרְנָסָה בְּנָקֵל

בִּבְחִינַת: "הַשָּׂם גְּבוּלֵך שָׁלוֹם, חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵך".

ז. וְזֶה בְּחִינַת שָׁבוּעוֹת

כִּי שָׁבוּעוֹת הוּא בְּחִינַת שֵׂכֶל גָּדוֹל וְגָּבוֹהַּ מְאד

שֶׁהוּא חֶסֶד עֶלְיוֹן וְרַחֲמִים גְּדוֹלִים

כִּי גּדֶל הָרַחֲמִים, תָּלוּי בְּגדֶל הַדַּעַת כַּנַּ"ל

כִּי 'בִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה, נִרְאָה לָהֶם כְּזָקֵן מָלֵא רַחֲמִים'

וְזָקֵן הוּא בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת

וּבָזֶה תָּלוּי גּדֶל הָרַחֲמִים כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן שָׁבוּעוֹת הוּא חֶסֶד עֶלְיוֹן וְרַחֲמִים גְּדוֹלִים

וְזֶה בְּחִינַת הַמִּקְוֶה שֶׁל שָׁבוּעוֹת

שֶׁהִיא בְּחִינוֹת מִקְוֶה שֶׁל שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים

שֶׁהוּא שַׁעַר הָעֶלְיוֹן מֵחֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִּינָה

שֶׁהוּא בְּחִינוֹת שֵׂכֶל וְדַעַת עֶלְיוֹן

בְּחִינַת חֶסֶד עֶלְיוֹן וְרַחֲמִים גְּדוֹלִים כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן הַמִּקְוֶה מוֹשִׁיעַ בְּכָל הַצָּרוֹת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה"

כִּי הוּא חֶסֶד עֶלְיוֹן, שֶׁמּוֹשִׁיעַ מִכָּל הַצָּרוֹת

וְעַל כֵּן הַמִּקְוֶה מְטַהֵר מִכָּל הַטֻּמְאוֹת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם" וְכוּ'

כִּי 'אֵין יִסּוּרִים בְּלא עָווֹן' וְכוּ'

וְעַל כֵּן הַמִּקְוֶה שֶׁמּוֹשִׁיעַ מִכָּל הַצָּרוֹת וּמִכָּל הַיִּסּוּרִים

הוּא מְטַהֵר מִכָּל הַטֻּמְאוֹת וּמִכָּל הַחֲטָאִים

וְזֶה בְּחִינַת מָן

בְּחִינַת מִקְוֶה שֶׁל שַׁעַר הַנּוּן

שֶׁהוּא בְּחִינַת דַּעַת גָּדוֹל

כִּי הַמָּן בְּחִינַת דַּעַת

וְזֶה בְּחִינַת,: 'מַאֲמָר פָּתוּחַ נֶאֱמָן פָּשׁוּט'

'מַאֲמָר פָּתוּחַ' זֶה בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַדַּעַת

כִּי הַדִּבּוּר הוּא הִתְגַּלּוּת הַדַּעַת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה"

וּבְמִצְרַיִם שֶׁהָיָה הַדַּעַת בְּגָלוּת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וּשְׁמִי ה' לא נוֹדַעְתִּי לָהֶם"

הָיָה גַּם הַדִּבּוּר בְּגָלוּת

בִּבְחִינַת: "כְּבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן"

וּכְשֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם, שֶׁיָּצָא הַדַּעַת מֵהַגָּלוּת

יָצָא וְנִפְתַּח הַדִּבּוּר

וְזֶה בְּחִינַת 'מַאֲמָר פָּתוּחַ'

שֶׁנִּפְתַּח הַדִּבּוּר וְנִתְגַּלֶּה הַדַּעַת

וְעַל יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַדַּעַת, נִתְפַּשֵּׁט נֶאֱמָנוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

וְנִכַּר שֶׁהוּא נֶאֱמָן מַבְטִיחַ וְעוֹשֶׂה

וְזֶה בְּחִינַת 'נֶאֱמָן פָּשׁוּט', שֶׁנִּתְפַּשֵּׁט נֶאֱמָנוּתוֹ כַּנַּ"ל

אֲבָל בְּמִצְרַיִם שֶׁהָיָה הַדַּעַת בְּגָלוּת, לא נִתְפַּשֵּׁט וְנִתְגַּלָּה נֶאֱמָנוּתוֹ

וְזֶה שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: "וּשְׁמִי ה' לא נוֹדַעְתִּי לָהֶם"

'לא נִכַּרְתִּי בְּמִדַּת אֲמִתִּית שֶׁלִּי'

שֶׁעַל יְדֵי שֶׁלּא נִתְגַּלָּה הַדַּעַת בְּמִצְרַיִם

עַל יְדֵי זֶה לא נִכַּר נֶאֱמָנוּתוֹ כַּנַּ"ל

כִּי הַחֶסֶד תָּלוּי בְּדַעַת כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת "אָנכִי" יַ'הִיבָא כְּ'תִיבָא נֶ'אֱמָנִים אֲ'מָרֶיהָ

שֶׁעַל יְדֵי נְתִינַת הַתּוֹרָה, נִפְתַּח הַמַּאֲמָר, וְנִתְגַּלֶּה הַדַּעַת כַּנַּ"ל

וְעַל יְדֵי זֶה נִתְפַּשֵּׁט נֶאֱמָנוּתוֹ כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת 'נֶאֱמָנִים אֲמָרֶיהָ' בְּחִינַת 'נֶאֱמָן פָּשׁוּט מַאֲמָר פָּתוּחַ' כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת מָן רָאשֵׁי תֵבוֹת מַאֲמַר נֶאֱמָן

בְּחִינַת 'מַאֲמָר פָּתוּחַ נֶאֱמָן פָּשׁוּט' כַּנַּ"ל

כִּי הַמָּן הוּא בְּחִינַת דַּעַת גָּדוֹל כַּנַּ"ל

כִּי 'בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה' .

ח. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

'אֶת הַמָּן אָכְלוּ אַרְבָּעִים שָׁנָה

וַהֲלא אַרְבָּעִים שָׁנָה חָסֵר שְׁלֹשִׁים יוֹם

אֶלָּא עוּגָה שֶׁהוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם טָעֲמוּ בָּהּ טַעַם מָן'

כִּי בֶּאֱמֶת הַמָּן, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַדַּעַת

הָיָה רָאוּי שֶׁיּאכְלוּ אוֹתוֹ אַרְבָּעִים שָׁנָה בִּשְׁלֵמוּת

כִּי אַרְבָּעִים הוּא בְּחִינַת בִּינָה וָדַעַת כַּנַּ"ל

דְּהַיְנוּ תֵּכֶף שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם וְנִתְגַּלָּה הַדַּעַת

הָיָה רָאוּי שֶׁיּאכְלוּ הַמָּן תֵּכֶף

וְעַל זֶה תֵּרְצוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

עוּגָה שֶׁהוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם, הַיְנוּ הַמַּצּוֹת

טָעֲמוּ בָּהֶם טַעַם מָן

כִּי הַשָּׁלוֹם תָּלוּי בְּדַעַת וְכַנַּ"ל

וּמַחֲלקֶת הוּא הֶפֶך הַדַּעַת

אַך יֵשׁ מַחֲלקֶת שֶׁהוּא לְשֵׁם שָׁמַיִם

שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת דַּעַת גָּדוֹל מְאד, יוֹתֵר מֵהַדַּעַת שֶׁל שָׁלוֹם

כִּי בֶּאֱמֶת זֶה הַמַּחֲלקֶת, הִיא אַהֲבָה וְשָׁלוֹם גָּדוֹל

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "אֶת וָהֵב בְּסוּפָה"

'לא זָזוּ מִשָּׁם עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ אוֹהֲבִים זֶה לָזֶה'

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'מַחֲלקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם'

הַיְנוּ שֶׁבֶּאֱמֶת הִיא אַהֲבָה כַּנַּ"ל

וזה 'סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם', בחינת אהבה

כמו שכתוב: "אֶת וָהֵב בְּסוּפָה" כַּנַּ"ל

וזה בחינת משֶׁה

כִּי משֶׁה הוּא בְּחִינַת הַדַּעַת

שֶׁהוּא בְּחִינַת מַחֲלקֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם

וְעַל כֵּן משֶׁה הוּא רָאשֵׁי תֵּבוֹת מַחֲלוֹקֶת שַׁמַאי הִלֵּל

שֶׁהֵם בְּחִינַת מַחֲלקֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם

וְעַל כֵּן הָיָה גְּאֻלַּת מִצְרַיִם עַל יְדֵי משֶׁה

כִּי עִקַּר הַגְּאֻלָּה עַל יְדֵי הַדַּעַת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וִידַעְתֶּם כִּי ה' הוֹצִיא אֶתְכֶם" וְכוּ',: "לְמַעַן יֵדְעוּ" וְכוּ'

וְזֶה בְּחִינַת עוּגָה, דְּהַיְנוּ מַצּוֹת שֶׁהוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם

כִּי מַצָּה הִיא בְּחִינַת מַחֲלקֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אַנְשֵׁי מַצֻּתֶך יִהְיוּ כְאַיִן"

וְזֶהוּ: 'שֶׁהוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם', 'שֶׁהוֹצִיאוּ' דַּיְקָא

כִּי בְּמִצְרַיִם שֶׁהָיָה הַדַּעַת בְּגָלוּת

בְּוַדַּאי לא הָיָה מַחֲלקֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם, כִּי זֶה תָּלוּי בְּדַעַת כַּנַּ"ל

וְזֶה: 'עוּגָה שֶׁהוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם'

הַיְנוּ שֶׁהַמַּצָּה, שֶׁהִיא בְּחִינַת מַחֲלקֶת

שֶׁהוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם, שֶׁשָּׁם הָיָה הַדַּעַת בְּגָלוּת

טָעֲמוּ בָּהֶם טַעַם מָן

כִּי לְאַחַר שֶׁהוֹצִיאוּ בְּחִינַת הַמַּחֲלקֶת מִן הַגָּלוּת מִצְרַיִם

הָיָה בָּהֶם טַעַם מָן, שֶׁהִיא בְּחִינַת דַּעַת גָּדוֹל

שֶׁהִיא בְּחִינַת מַחֲלקֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת: "לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם" הַנֶּאֱמָר בַּמָּן

"לְחַם אֶת לחֲמָי" בְּחִינַת מַחֲלקֶת

הַיְנוּ שֶׁהַמָּן, שֶׁהוּא הַדַּעַת, הוּא בְּחִינַת מַחֲלקֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן דָּתָן וַאֲבִירָם שֶׁחָלְקוּ עַל משֶׁה שֶׁהוּא הַדַּעַת

פָּגְמוּ גַּם כֵּן בְּהַמָּן, וְהוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ

כִּי הַמָּן הוּא בְּחִינַת הַדַּעַת, בְּחִינַת משֶׁה כַּנַּ"ל

וְזֶה שֶׁכָּתוּב בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ כִּי 'מַצָּה הִיא אַסְוָתָא'

כִּי מַצָּה שֶׁהִיא בְּחִינַת מַחֲלקֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם

בְּחִינַת דַּעַת, בְּחִינַת שָׁלוֹם כַּנַּ"ל

הוּא רְפוּאָה

כִּי שָׁלוֹם הוּא רְפוּאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב אָמַר ה' וּרְפָאתִיו"

כִּי עִקַּר הַחוֹלַאַת, חַס וְשָׁלוֹם, הוּא מֵחֲמַת הֶעְדֵּר הַשָּׁלוֹם

הַיְנוּ מַחֲלקֶת הַיְסוֹדוֹת

שֶׁיְּסוֹד אֶחָד מִתְגַּבֵּר עַל חֲבֵרוֹ

וְשָׁלוֹם הוּא רְפוּאָה

וְזֶה שֶׁנִּקְרָא מַצָּה, "לֶחֶם ענִי"

'כִּי אֵין עָנִי אֶלָּא מִן הַדַּעַת'

וְזֶה בְּחִינַת חוֹלֶה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מַדּוּעַ אַתָּה כָּכָה דַּל בֶּן הַמֶּלֶך"

'וּמַצָּה הִיא אַסְוָתָא' כַּנַּ"ל

וְזֶה: "לֶחֶם ענִי", שֶׁהוּא רְפוּאָה לְהָענִי כַּנַּ"ל.

ט. וְלָבוֹא לְמַחֲלקֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם, צָרִיך לְזַכֵּך וּלְטַהֵר אֶת הַשָּׁמַיִם

שֶׁלּא יִהְיֶה בִּבְחִינַת: "אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת"

וּלְזַכֵּך וּלְטַהֵר אֶת הַשָּׁמַיִם, הִיא עַל יְדֵי אֲנָחָה בֶּאֱמֶת

כִּי יֵשׁ בַּלֵּב רוּחַ הַדּוֹפֵק, שֶׁהִיא מִתְּחִלַּת הַתּוֹלָדָה

וְהוּא נוֹשֵׂא עָלָיו כָּל הַלֵּחוֹת, וְכָל הַדָּמִים, וְכָל הַמִּיצוֹת

וְהָרוּחַ הַדּוֹפֵק הַזֶּה, הוֹלֵך וְנוֹקֵשׁ בְּכָל הָאֵיבָרִים

וְעַל יְדֵי הֲלִיכָתוֹ וְנִשּׁוּבוֹ בָּהֶם

הוּא מְנַעְנֵעַ וּמְנַשֵּׁב וּמְנַפֵּץ אוֹתָם מִן הָעִפּוּשׁ

שֶׁלּא יִתְעַפְּשׁוּ וְלא יִתְקַלְקְלוּ

כְּמוֹ הָרוּחַ הַמְנַשֵּׁב בַּיָּם, שֶׁהוּא מְנַפֵּץ וּמְנַשֵּׁב וּמְהַפֵּך וּמֵגִיס הַמַּיִם

שֶׁלּא יִתְעַפְּשׁוּ וְלא יִתְקַלְקְלוּ

וְעִקַּר נִשּׁוּב הָרוּחַ הַדּוֹפֵק, בְּהַיָּדַיִם

כִּי מֵחֲמַת שֶׁהַיָּדַיִם עַסְקָנִיּוֹת

צָרִיך לְנַשֵּׁב וּלְנַפֵּץ אוֹתָם בְּיוֹתֵר

וְעַל כֵּן הַדָּאקְטֶר, כְּשֶׁמַּנִּיחַ יָדוֹ עַל הַדּפֶק

יוֹדֵעַ כָּל עִנְיַן הַחוֹלֶה

מֵחֲמַת שֶׁשָּׁם בַּיָּדַיִם, עִקַּר הִלּוּך הָרוּחַ הַדּוֹפֵק שֶׁל הַלֵּב

שֶׁהוּא נוֹשֵׂא הַכּל עָלָיו כַּנַּ"ל

וְצָרִיך שֶׁיֵּלֵך זֶה הָרוּחַ הַדּוֹפֵק, תְּנוּעָה מְסֻדֶּרֶת כְּתִקּוּנוֹ וּכְסִדּוּרוֹ

וְיֵשׁ נָחָשׁ, שֶׁעַל יָדָהּ בָּא עַצְבוּת רוּחַ

הַיְנוּ בְּחִינַת ל"ט מְלָאכוֹת, שֶׁהוּא זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ

עַל יְדֵי זֶה בָּא עַצְבוּת רוּחַ

וְעַל יְדֵי עַצְבוּת רוּחַ, אֵין הָרוּחַ דּוֹפֵק כְּסִדּוּרוֹ

וַאֲזַי נַעֲשִׂים הָאֵיבָרִים כְּבֵדִים

מֵחֲמַת שֶׁאֵין רוּחַ הַדּוֹפֵק מְנַשֵּׁב בָּהֶם כְּסֵדֶר

וַאֲזַי הַיָּדַיִם בִּבְחִינַת: "וִידֵי משֶׁה כְּבֵדִים"

כִּי עִקַּר הַכְּבֵדוּת בְּהַיָּדַיִם

שֶׁשָּׁם עִקַּר רוּחַ הַדּוֹפֵק כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת עִצְּבוֹן יָדַיִם

כִּי עִקַּר מַזִּיק הָעַצְבוּת רוּחַ לְהַיָּדַיִם כַּנַּ"ל

וּכְשֶׁהָאֵיבָרִים כְּבֵדִים

אֲזַי מַכְבִּידִין יוֹתֵר עַל הָרוּחַ הַדּוֹפֵק, וְנֶחֱלָשׁ עוֹד יוֹתֵר

וְעַל יְדֵי שֶׁנֶּחֱלָשׁ יוֹתֵר הָרוּחַ הַדּוֹפֵק

נַעֲשִׂים הָאֵיבָרִים כְּבֵדִים עוֹד יוֹתֵר

וְכֵן עַל יְדֵי שֶׁנַּעֲשִׂים הָאֵיבָרִים עוֹד יוֹתֵר כְּבֵדִים

נֶחֱלָשׁ הָרוּחַ הַדּוֹפֵק עוֹד יוֹתֵר וְיוֹתֵר

וְכֵן חוֹזֶרֶת חֲלִילָה

עַד שֶׁיּוֹצֵאת נַפְשׁוֹ, חַס וְשָׁלוֹם

וְעַל יְדֵי הָאֲנָחָה, הוּא מְחַיֶּה וּמַבְרִיא אֶת הָרוּחַ הַדּוֹפֵק

וְנִצּוֹל מֵהָעַצְבוּת רוּחַ

וְחוֹזֵר הַרוּחַ הַדּוֹפֵק וּמְנַשֵּׁב כְּסֵדֶר בְּכָל הָאֵיבָרִים

וּבִּפְרָט בְּהַיָּדַיִם

וְעַל יְדֵי זֶה מְזַכֵּך אֶת הַשָּׁמַיִם

כִּי הַיָּדַיִם הֵם בְּחִינַת שָׁמַיִם

אֵשׁ וּמַיִם

שֶׁהֵם בְּחִינַת יַד יָמִין וְיַד שְׂמאל

וְזֶה: "נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם"

שֶׁצָּרִיך לִשָּׂא אֶת הַלֵּב, הַיְנוּ הָרוּחַ הַדּוֹפֵק שֶׁבַּלֵּב

אֶל הַיָּדַיִם כַּנַּ"ל

וְזֶה "אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם", כִּי מִזֶּה נִזְדַּכֵּך הַשָּׁמַיִם כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת: "כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי"

שֶׁצָּרִיך לִשָּׂא אֶת הַיָּדַיִם, שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה מֵהֶם בְּחִינַת שָׁמַיִם כַּנַּ"ל

וּכְשֶׁמְּזַכֵּך אֶת הַיָּדַיִם, בְּחִינַת שָׁמַיִם

עַל יְדֵי אֲנָחָה שֶׁעַל יָדָהּ נוֹשֵׂא הָרוּחַ שֶׁבַּלֵּב אֶל הַיָּדַיִם

וְעַל יְדֵי זֶה נִזְדַּכְּכִין הַיָּדַיִם וְהַשָּׁמַיִם כַּנַּ"ל

אֲזַי הוּא בְּחִינַת מַחֲלקֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם

כִּי כָּל הַדִּבּוּרִים מְקַבְּלִין מִן הַשָּׁמַיִם

כִּי שָׁם כָּל הַדִּבּוּרִים

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לְעוֹלָם ה' דְּבָרְך נִצָּב בַּשָּׁמָיִם"

וְהַדִּבּוּרִים שֶׁמְּקַבְּלִין מִן הַשָּׁמַיִם

מְקַבְּלִין מִן הָרְעָמִים בְּחִינַת: "יַרְעֵם בַּשָּׁמַיִם ה'"

בְּחִינַת: "יַרְעֵם אֵל בְּקוֹלוֹ נִפְלָאוֹת"

נִמְצָא שֶׁמְּקַבְּלִין הַדִּבּוּרִים מֵהַיָּדַיִם

כִּי הֵן הֵן בְּחִינַת שָׁמַיִם

שֶׁשָּׁם כָּל הַדִּבּוּרִים

וְעִקַּר הַקַּבָּלָה עַל יְדֵי בְּחִינַת רְעָמִים

הַיְנוּ בְּחִינַת רוּחַ הַדּוֹפֵק שֶׁנִּתְתַּקֵּן עַל יְדֵי אֲנָחָה

שֶׁעַל יָדוֹ נִתְנַשְּׂאִים הַיָּדַיִם לַשָּׁמַיִם

כִּי הָרוּחַ הַדּוֹפֵק שֶׁהוֹלֵך וּמְנַשֵּׁב וּמְנַפֵּץ הַכּל

וְעִקַּר בְּהַיָּדַיִם

זֶה בְּחִינַת רְעָמִים, בְּחִינַת: "יַרְעֵם בַּשָּׁמַיִם ה'" כַּנַּ"ל

כִּי הַיָּדַיִם הֵן בִּבְחִינַת שָׁמַיִם כַּנַּ"ל

וְשָׁם כָּל הַדִּבּוּרִים בְּחִינַת: "לְעוֹלָם ה' דְּבָרְך נִצָּב בַּשָּׁמָיִם" כַּנַּ"ל

נִמְצָא שֶׁמְּקַבְּלִין הַדִּבּוּרִים מֵהַיָּדַיִם

וְזֶה בְּחִינַת: "כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד", הַנֶּאֱמָר בְּמשֶׁה וּבִשְׁאָר נְבִיאִים

כִּי שָׁם כָּל הַדִּבּוּרִים, וּמִשָּׁם מְקַבְּלִין אוֹתָם כַּנַּ"ל.

וְכָל הַדִּבּוּרִים שֶׁמְּקַבְּלִין מִשָּׁם, הַיְנוּ מִבְּחִינַת יָדַיִם

בְּחִינַת שָׁמַיִם, בְּחִינַת רְעָמִים

אֵין לְגַנּוֹת אֶת הַמְקַבֵּל, אַף אִם אֵין הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ

מֵאַחַר שֶׁקִּבְּלָם מִן הַשָּׁמַיִם

וְעַל כֵּן בֶּאֱמֶת אֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלהִים חַיִּים

וּמַה שֶּׁאֵין הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ, זֶה אִי אֶפְשָׁר לָנוּ לְהָבִין וּלְהַשִּׂיג

כִּי זֶה בְּחִינַת רְעָמִים, שֶׁמִּשָּׁם קִבֵּל הַדִּבּוּרִים

שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר:יַרְעֵם אֵל בְּקוֹלוֹ נִפְלָאוֹת דֵּעִים

וְאִי אֶפְשָׁר לָנוּ לְהַשִּׂיג זאת

כִּי זֶה בְּחִינַת דַּרְכֵי ה' שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג

הַיְנוּ בְּחִינַת: "צַדִּיק וְטוֹב לוֹ צַדִּיק וְרַע לוֹ, רָשָׁע וְטוֹב לוֹ רָשָׁע וְרַע לוֹ"

שֶׁאֲפִילּוּ משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, לא הִשִּׂיג זאת

וְעַל זֶה בִּקֵּשׁ "הוֹדִיעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶיך"

כִּי "צַדִּיק וְטוֹב לוֹ", זֶה בְּחִינַת הַצַּדִּיק שֶׁהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ

"צַדִּיק וְרַע לוֹ", זֶה בְּחִינַת הַצַּדִּיק שֶׁאֵין הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ

"רָשָׁע וְטוֹב לוֹ", זֶה בְּחִינַת הָרָשָׁע שֶׁמְּקרָב לְהַצַּדִּיק שֶׁהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ

"רָשָׁע וְרַע לוֹ", זֶה בְּחִינַת הָרָשָׁע שֶׁמְּקרָב לְהַצַּדִּיק שֶׁאֵין הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ

וַאֲפִילּוּ משֶׁה לא הִשִּׂיג זאת

כִּי הֵם בְּחִינַת דַּרְכֵי ה', בְּחִינַת רְעָמִים

שֶׁהֵם נִפְלְאוֹת תְּמִים דֵּעִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג

וְעַל כֵּן כְּשֶׁמְּקַבְּלִים דִּבּוּרִים מִן הַשָּׁמַיִם

מִבְּחִינַת יָדַיִם, בְּחִינַת רְעָמִים כַּנַּ"ל

אֵין לְגַנּוֹת אוֹתוֹ, אַף אִם אֵין הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ

כִּי זֶה בְּחִינַת מַחֲלקֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם

שֶׁבֶּאֱמֶת אֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלהִים חַיִּים

רַק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג זאת

כִּי הוּא נִפְלְאוֹת תְּמִים דֵּעִים, בְּחִינַת רְעָמִים כַּנַּ"ל

וְזֶה פֵּרוּשׁ: "בְּרוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה חֹלְלָה יָדוֹ נָחָשׁ בָּרִחַ, הֵן אֵלֶּה קְצוֹת דְּרָכָיו וּמַה שֶּׁמֶץ דָּבָר נִשְׁמַע בּוֹ וְרַעַם גְּבוּרוֹתָיו מִי יִתְבּוֹנָן"

בְּרוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה, הַיְנוּ בְּחִינַת הָרוּחַ הַדּוֹפֵק הַנַּ"ל

הַמְנַשֵּׁב בַּיָּדַיִם, שֶׁהֵם בְּחִינַת שָׁמַיִם כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ בְּחִינַת: "בְּרוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה"

כִּי עַל יְדֵי הָרוּחַ הַדּוֹפֵק הַנַּ"ל

הוּא מְזַכֵּך וּמְשַׁפֵּר הַשָּׁמַיִם, שֶׁהֵם הַיָּדַיִם

בִּבְחִינַת "נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם" כַּנַּ"ל

וְזֶה חֹלְלָה יָדוֹ נָחָשׁ בָּרִחַ

שֶׁעַל יְדֵי זֶה עוֹשֶׂה חָלָל בְּהַיָּדַיִם

שֶׁהָיוּ כְּבֵדִים וּסְתוּמִים עַל יְדֵי הָעַצְבוּת רוּחַ, שֶׁהוּא זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ כַּנַּ"ל

וַאֲזַי כְּשֶׁמְּבַטֵּל בְּחִינַת זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ

וְהָרוּחַ הַדּוֹפֵק מְנַשֵּׁב כְּסֵדֶר

וַאֲזַי נִתְנַשְּׂאִין הַיָּדַיִם, וְנִזְדַּכֵּך הַשָּׁמַיִם

וַאֲזַי מְקַבְּלִין מֵהֶם דִּבּוּרִים

בְּחִינַת מַחֲלקֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם שֶׁזֶּה בְּחִינַת דַּרְכֵי ה'

כִּי בֶּאֱמֶת אֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלהִים חַיִּים כַּנַּ"ל

הֵן אֵלֶּה קְצוֹת דְּרָכָו

הַיְנוּ שֶׁזֶּה בְּחִינַת דַּרְכֵי ה', בְּחִינַת: "צַדִּיק וְטוֹב" וְכוּ'

שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כַּנַּ"ל

בְּחִינַת רְעָמִים, שֶׁהֵם נִפְלְאוֹת תְּמִים דֵּעִים כַּנַּ"ל

וְזֶה: וּמַה שֵּׁמֶץ דָּבָר נִשְׁמַע בּוֹ וְרַעַם גְּבוּרוֹתָיו מִי יִתְבּוֹנָן

הַיְנוּ שֶׁבְּאֵלּוּ הַדִּבּוּרִים שֶׁמְּקַבְּלִין מִן הַשָּׁמַיִם הַנַּ"ל

אֵין בָּהֶם שׁוּם גְּנוּת וְאָסוּר לְגַנּוֹת אֶת הַמְקַבֵּל

אַף אִם אֵין הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ

כִּי זֶה בְּחִינַת דַּרְכֵי ה'

בְּחִינַת רְעָמִים

שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין וּלְהַשִּׂיג כַּנַּ"ל

וּמַה שֵּׁמֶץ דָּבָר וְכוּ'

הַיְנוּ שֶׁאֵין בָּהֶם שׁוּם גְּנוּת

אַף אִם אֵין הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ

וְרַעַם גְּבוּרתָו מִי יִתְבּוֹנָן

כִּי מִי יוּכַל לְהָבִין רַעַם גְּבוּרוֹתָיו

שֶׁהֵם נִפְלְאוֹת תְּמִים דֵּעִים, בְּחִינַת:יַרְעֵם אֵל בְּקוֹלוֹ נִפְלָאוֹת

כִּי בֶּאֱמֶת אֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלהִים חַיִּים

רַק שֶׁזֶּה אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג, כִּי הוּא בְּחִינַת דַּרְכֵי ה' כַּנַּ"ל

וְזֶה פֵּרוּשׁ: וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים, זֶה בְּחִינַת מַלְכוּת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אַף אֲנִי בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ עֶלְיוֹן לְמַלְכֵי אָרֶץ"

בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה'

זֶה בְּחִינַת תּוֹרָה חֲדָשָׁה תּוֹרַת ה'

שֶׁנַּעֲשָׂה עַל יְדֵי בְּחִינַת הַמַּלְכוּת הַנַּ"ל

בְּשָׁבוּעתֵיכֶם, זֶה בְּחִינַת הַדַּעַת כַּנַּ"ל

בְּחִינַת מָן, בְּחִינַת מִקְוֶה שֶׁל שָׁבוּעוֹת

שֶׁהוּא מִקְוֶה שֶׁל שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן נִקְרָא שָׁבוּעוֹת עֲצֶרֶת, מִלְּשׁוֹן מַלְכוּת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "זֶה יַעֲצר בְּעַמִּי"

מִקְרָא קדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם

זֶה בְּחִינַת רוּחַ הַקּדֶשׁ, בְּחִינַת רוּחַ הַדּוֹפֵק הַנַּ"ל

הַיְנוּ שֶׁצְּרִיכִין לִקְרוֹת אֶת הַקּדֶשׁ בְּחִינַת רוּחַ הַדּוֹפֵק הַנַּ"ל

כְּדֵי לְהִנָּצֵל מִזֻּהֲמַת הַנָּחָשׁ, ל"ט מְלָאכוֹת עַצְבוּת רוּחַ כַּנַּ"ל

כָּל מְלֶאכֶת עֲבדָה לא תַעֲשׂוּ

לְבַטֵּל זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ ל"ט מְלָאכוֹת, עִצְּבוֹן יָדַיִם

כְּמָה שֶׁכָּתוּב: "זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂינוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ"
הנצחנות אינו סובל את האמת
...- ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכב - וגם נצח ישראל לא ישקר וגם נצח ישראל לא ישקר כי זה ידוע, שמדת הנצחון אינה סובלת האמת כי אף אם יראה לעינים דבר אמת ידחה אותו מחמת הנצחון וזה מברר מאד אך לא כמדת בשר ודם מדת הקדוש ברוך הוא כי הקדוש ברוך הוא אף בהנצחון הוא אמת ואינו משקר חס ושלום וכמובן ששורש העניין הוא הגאווה של האדם שהופכת אותו לטיפש ממש וכולי. ורק מי שהוא נכלל בהשי"ת ממש, רק הוא יש לו ענווה בשלמות, והוא נמצא באמת האמיתית תמיד, והוא נקי לגמרי מנצחנות...
ספר המידות - רפואה
...לכל עשב ועשב כח מיחד לרפאות איזהו חולאת מיחדת, וכל זה אינו למי שלא שמר אמונתו ובריתו, ולא שמר את עצמו מלעבר על "אל תהי בז לכל אדם". אבל מי שיש לו אמונה בשלמות, והוא גם כן שומר הברית ומקים "אל תהי בז לכל אדם", אין רפואתו תולה בחלקי עשבים המיחדים לחולאתו, אלא נתרפא בכל מאכל וכל משקה בבחינת "וברך את לחמך" וכו', ואין צריך להמתין עד שיתרמו לו עשבים המיחדים לרפאותו. ב. על ידי עיון עמק בסודות התורה יכול לפקד עקרות ולרפאות חולאת חזק. ג. לצרעת מזיק דברים...
איך להיות מקושר לצדיק לגמרי? מדוע לזרוק את השכל?
...: breslev.eip.co.il/?key=565 - חיי מוהר"ן - רצא - מעלת המתקרבים אליו אמר כל מי שיצית אותי ויקים כל מה שאני מצוה בודאי יהיה צדיק גדול יהיה מה שיהיה. והעקר להשליך שכל עצמו לגמרי רק כאשר יאמר הוא יקים הכל כמאמרו. ואמר אז ענין עם נבל ולא חכם, כמבאר בספר לקוטי א' בסימן קכ"ג מן הסתם מי שיכול ללמד ביותר מסגל ביותר. וכאן breslev.eip.co.il/?key=395 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכג - לקשר עצמו להצדיק שבדור העקר והיסוד שהכל תלוי בו לקשר עצמו להצדיק שבדור ולקבל...
שיחות הר"ן - אות יב
...- אות יב אלו הרוצים להיות אנשים כשרים ולכנס בעבודת ה' ואזי יש להם בלבולים גדולים ומניעות גדולות ואינם יכולים לתת עצה לנפשם איך לעשות מחמת גדל הבלבולים והמניעות שיש להם וכל מה שרוצים לעשות בעבודת ה' קשה להם לעשות כראוי דע שזה בעצמו שהם מתיגעים ולהוטים לעשות איזה עבודה או לקדש עצמו באיזה קדשה אף על פי שאינם יכולים לגמר כראוי זה בעצמו שהם מתיגעים ולהוטים אחר זה הוא בחינת קרבנות בבחינת: "כי עליך הרגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה" ואיתא בתקונים שזה בחינת...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עט - הַקּוֹל קוֹל יַעֲקב
...תורה נפלאה] הקול קול יעקב כרוז עשו, וישא קולו יצחק זמן קוף צדיק ישנים וכו' ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו יצחק בן אברהם זמן נתאחד אברהם אוהבי בעיניו כימים אחדים באהבתו ושאר ישוב בנך אם תשוב ואשיבך לפני תעמד כי בא השמש קחו עמכם דברים ושובו מאבני המקום אבנים אותיות מראשותיו מחשבה מברר הכל וישלח יעקב מלאכים מצוות זמניות עשה מצוות הרבה נברא כמה מלאכים לפניו תשובה ואשיבך לפני ארצה שעיר נ'ד'ת'ה'ר' [נוקבא דתהומא רבה] אציגה סכה תשובה תסכני בבטן אמי הולדה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלד - סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת מִצַּדִּיקִים הוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאד
...מוהר"ן ח"א - תורה רלד - ספורי מעשיות מצדיקים הוא דבר גדול מאד דע שספורי מעשיות מצדיקים הינו ממה שארע להם הוא דבר גדול מאד ועל ידי זה נטהר מחשבתו אבל אי אפשר לספר מעשיות של צדיקים כי אם מי שיכול להדמות עצמו להשם יתברך דהינו שיכול להבדיל בין אור וחשך כמו השם יתברך כביכול כי כנגד כל מעשה של צדיק יש כנגדו רע דהינו שיש כנגדו מעשיות של רשעים, שגם להם ארע כיוצא בזה כגון שמצינו שפינחס עשה דבר גדול שפרח באויר וכנגד זה יש מעשה של רשע, שגם בלעם פרח באויר וכן...
שיחות הר"ן - אות סא
...הדרי בי הנאמר בגמרא, זה היה בחינת תשובה ששב בתשובה על שפגם בתורה לומר שלא כענין וכראוי ותכף ומיד שהקשה אותו חברו הבין מיד שפגם ושב בתשובה מיד כי יש תשובה שהיא בכח ועדין לא יצאה לפעל ובשביל זה אדם משיג לפעמים למעלה ממדרגתו מה שאינו ראוי לזה הוא כדי שתצא התשובה מכח אל הפעל כנזכר לעיל וזה בחינת הדרי בי הינו שהתשובה היתה בי מתחלה רק שהיה בכח כנ"ל ועתה יצאה לפעל [כי על ידי שהשיג למעלה ממדרגתו על ידי זה פגם לומר שלא כענין ואזי חברו מקשה עליו ואז הוא מתעורר...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כג - בְּעִנְיַן הַשִּׂמְחָה
...שלפעמים כשבני אדם שמחים ומרקדים אזי חוטפים איש אחד מבחוץ שהוא בעצבות ומרה שחרה ומכניסים אותו בעל כרחו לתוך מחול המרקדים ומכריחים אותו בעל כרחו שיהיה שמח עמהם גם כן כן יש בענין השמחה כי כשאדם שמח אזי המרה שחרה ויסורים נסתלקים מן הצד אבל מעלה יתרה להתאמץ לרדף אחר המרה שחרה דוקא להכניס אותה גם כן בתוך השמחה באפן שהמרה שחורה בעצמה תתהפך לשמחה שיהפך המרה שחרה וכל היסורים לשמחה כדרך הבא לתוך השמחה שאז מגדל השמחה והחדוה מהפך כל הדאגות והעצבות והמרה שחרה...
שיחות הר"ן - אות קח
שיחות הר"ן - אות קח ידוע שלמוד הזוהר מסגל מאד מאד ודע שעל ידי למוד הזוהר נעשה חשק לכל מיני למודם של התורה הקדושה והלשון הקדוש של הזוהר מעורר מאד לעבודת השם יתברך דהינו השבח שמשבח ומפאר את העובד ה' דהינו הלשון הרגיל בזוהר לומר זכאה וכו' על כל מצוה ועבודה ולהפך הצעקה שצועק וי וכו' וי לה וי לנשמתה על הסר מעבודת ה' אלו הלשונות מעוררים מאד את האדם לעבודתו יתברך
ספר המידות - קרי
...הולך ערום. ג. על ידי עצבות רואה קרי. ד. מי שנזהר לאכל משאלת חכם, הוא נצול מטמאת קרי. ה. אין לו לאדם לאכל על שלחן הצדיק, קדם שטבל לקריו. ו. תשמח בטוב שבא על הצדיקים, וזה תקון לקרי. ז. על ידי הליצנות בא לטמאת קרי. ח. קרי בא מקלות ראש. ט. קרי בא על ידי אכילת שום וביצים. י. גם על ידי דברים בטלים ונבול פה. חלק שני א. השכרות גורם גלות גם גורם הוצאת זרע לבטלה. ב. הבזיונות באים על ידי קרי. ג. הדבור שאדם מדבר בחצי דבור, שאינו מוציא אותיות הדבור יפה יפה, ז...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1250 שניות - עכשיו 08_08_2025 השעה 19:51:09 - wesi2