breslev.eip.co.il/?key=63 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יט - תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק
כִּי קָשֶׁה לְהָעוֹלָם
עַל מָה צָרִיךְ לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק לִשְׁמעַ מִפִּיו
הֲלא אֶפְשָׁר לְעַיֵּן בַּסְּפָרִים דִּבְרֵי מוּסָר?
אַךְ בֶּאֱמֶת הוּא תּוֹעֶלֶת גָּדוֹל
כִּי יֵשׁ חִלּוּק גָּדוֹל בֵּין הַשּׁוֹמֵעַ מִפִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת בְּעַצְמוֹ
וּבֵין הַשּׁוֹמֵעַ מִפִּי אַחֵר הָאוֹמֵר בִּשְׁמוֹ
מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ מִפִּי שֶׁשָּׁמַע מִפִּי הַשּׁוֹמֵעַ
כִּי יוֹרֵד בְּכָל פַּעַם מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא
רָחוֹק מִפִּי הַצַּדִּיק
וְכֵן בֵּין הַשּׁוֹמֵעַ מִפִּי הַצַּדִּיק
לַמְעַיֵּן בַּסֵּפֶר הוּא חִלּוּק גָּדוֹל בְּיוֹתֵר
******
פירוש 1:
היינו כי קשה לעולם, מפני מה צריך כל אחד ואחד להגיע לדרגה של משה רבנו עצמו שקיבל את התורה ישירות מהשי"ת. הלא כבר יש לנו את התורה שהוא גילה לנו אותה. אז מפני מה צריך כל אחד לקבל את התורה בעצמו מפי השי"ת בעצמו ולא באמצעות מתווכים (כעין מה שמובא בסיפור על רבי נחמן מברסלב שזכה לקבלת התורה בעצמו ממש וכולי) ?
ועל כך עונה רבי נחמן מברסלב, כי אינו דומה וכולי. כי באמת הדיבור שיצא מפי השי"ת למשה רבנו לפני אלפי שנה, הדיבור הזה עבר גלגולים רבים וכולי, ובכל פעם הוא יורד מדרגה לדרגה. ועל האדם לקבל בעצמו את התורה מהשי"ת עצמו, ולא להתפשר על מתווכים וכולי...
***
פירוש 2:
כי קשה לעולם, מפני מה צריך האדם להכלל בא"ס ולכלול את הבריאה בבחינת לפני הבריאה. הלא הבורא ברא את הבריאה, ומה רע להנות ממנה כפי מה שהיא, ומדוע צריך לכלול את הבריאה בבחינת לפני הבריאה?
ועל כך משיב רבי נחמן מברסלב וכולי...
****
פירוש 3:
כי קשה לעולם, מפני מה צריך האדם למצוא תשובות לשאלות הבאות מהחלל הפנוי, ולזכות להבין את דעת השי"ת עצמו, ולגלות מה היא לפני בריאת העולם. הלא די לנו בכך שהשי"ת ברא את העולם כפי מה שהוא, ומפני מה צריך לחקור ולהבין את דעת השי"ת עצמו?
ועל כך משיב רבי נחמן מברסלב וכולי...
***
וכמובן שהכל זו בחינה אחת. כי הקב"ה כתב ספר שהוא העולם הזה. ולספר הזה יש פירוש שהוא סודות התורה שנסתרים בבריאה בכל דבר ועניין.
ועל האדם לא להסתפק בכך שיש לו חוכמה תתאה, דהיינו שיש לו אמונה בלבד בלי ידיעת האמת בשלמות.
אלא על האדם לזכות לזכך את עצמו, ולזכך את דעתו, ולזכות להכלל בא"ס לגמרי, ולהבין באמת את השי"ת, ולקבל תשובות לכל השאלות וכולי...
ואל לו לאדם להסתפק בכך שהוא עושה את מה שנדמה לו שבורא עולם רוצה ממנו, לפי מה שהאדם הבין באמצעות השליחים של הבורא וכולי. אלא על האדם לחקור ולדרוש ולזכות בעצמו לקבל את התורה בעצמו מהשי"ת עצמו, בלי מתווכים / פרשנים וכולי.
כי מה שנקרא אצל האדם תורת ה', זה רק על שם המושאל. כי באמת התורה של השי"ת היא עניין אחר לגמרי. כי גם השי"ת מניח תפילין וכולי ושומר את כל המצוות כולן. ובוודאי השי"ת מבין את התורה בצורה אחרת לגמרי.
ואל לו לאדם להסתפק בכך שהוא מקיים את התורה רק לפי הפירוש הנמוך ביותר שלה כפי מה שהוא מצטייר כאן בעולם המעשה. אלא על האדם לזכות להשיג את תורת ה ממש, דהיינו לעלות מדרגה לדרגה, עד שיזכה להכלל בא"ס לגמרי, ויזכה להבין את תורת ה' באמת, היינו שיזכה להבין את התורה כפי מה שהשי"ת מבין אותה. ואז האדם יזכה גם לקיים את התורה כפי מה שהשי"ת מקיים אותה.
כי באמת השי"ת מקיים את כל התורה כולה בכל רגע ורגע. וקיום התורה של השי"ת נעשה באמצעות מעשה הבריאה שאותו מחדש הבורא וכולי.
כי התורה של השי"ת היא התורה דעתיקא סתימאה, שהיא מלובשת בכל דבר בבריאה. והשי"ת מקיים את כל התורה כולה בכל פרט ופרט מפרטי הבריאה.
ומי שזוכה להשיג את התורה הנ"ל, על ידי זה גם הוא זוכה להשיג את התכלית בכל דבר, דהיינו שגם בכל ענייני העולם הזה שלו, הוא עוסק בתורת ה ובתפילת ה ממש בכל דבר ועניין שהוא עושה כאן בעולם הזה.
והכל עניין אחד עם לכלול את הבריאה בבחינת לפני הבריאה, דהיינו לא להסתפק בספר של הבורא דהיינו הבריאה, אלא לשמוע את התורה עצמה מהבורא עצמו, דהיינו להכלל בא"ס ולראות כיצד הבריאה וכל העולמות כולם משתלשלים מהא"ס...
ועכשיו נבאר עניין נוסף:
הַשְׁמָטוֹת הַשַּׁיָּכִים לַתּוֹרָה הַזּאת
וּבֵין לוֹמֵד בַּסֵּפֶר לְשׁוֹמֵעַ מִפִּי הֶחָכָם
יֵשׁ חִלּוּק גָּדוֹל בְּיוֹתֵר
כִּי סֵפֶר הוּא רַק לְזִכָּרוֹן
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כְּתֹב זאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר"
וְהַזִּכָּרוֹן הוּא בְּכחַ הַמְדַמֶּה
כִּי גַּם בְּהֵמָה יֵשׁ לָהּ זִכָּרוֹן
כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים
שֶׁגַּם בְּהֵמָה זוֹכֶרֶת שֶׁבְּמָקוֹם זֶה נְשָׁכָהּ כֶּלֶב
וְהִיא בּוֹרַחַת מִשָּׁם
וְעַל כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
'דְּבָרִים שֶׁבְּעַל פֶּה, אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְאָמְרָם בִּכְתָב'
וְיֵשׁ דְּבָרִים בְּגוֹ
כִּי בֶּאֱמֶת זֶה הַמִּקְרָא "כְּתֹב זאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר" הַנַּ"ל
נֶאֱמַר עַל תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב
שֶׁצְּרִיכִין דַּוְקָא לְכָתְבָהּ
[כָּל זֶה שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּעֵת שֶׁכָּתַבְתִּי לְפָנָיו תּוֹרָה הַנַּ"ל, וְלא בֵּאֵר עִנְיָן זֶה הֵיטֵב]
והעניין הוא כדלקמן:
וּבֵין לוֹמֵד בַּסֵּפֶר לְשׁוֹמֵעַ מִפִּי הֶחָכָם
יֵשׁ חִלּוּק גָּדוֹל בְּיוֹתֵר
כִּי סֵפֶר הוּא רַק לְזִכָּרוֹן
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כְּתֹב זאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר"
וְהַזִּכָּרוֹן הוּא בְּכחַ הַמְדַמֶּה
היינו מבאר רבי נחמן מברסלב, כי שמיעה ישירות מהצדיק הוא בבחינת שכל. בייחס לקריאה מתוך ספר שהוא בבחינת כוח המדמה.
כי ספר נכתב רק לצורך זיכרון בלבד והוא רק בחינת רשימו בלבד ולא בחינת השורש עצמו.
ובחינת כוח המדמה הוא בחינה נמוכה, כי:
כִּי גַּם בְּהֵמָה יֵשׁ לָהּ זִכָּרוֹן
כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים
שֶׁגַּם בְּהֵמָה זוֹכֶרֶת שֶׁבְּמָקוֹם זֶה נְשָׁכָהּ כֶּלֶב
וְהִיא בּוֹרַחַת מִשָּׁם
והיינו שהרע שולט רק בבחינת כוח המדמה שזו בחינת זיכרון בספר. אך מי ששומע תורה מפי הצדיק עצמו, זה בחינת שכל ששם אין אחיזה לרע של כוח המדמה.
וְעַל כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
'דְּבָרִים שֶׁבְּעַל פֶּה, אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְאָמְרָם בִּכְתָב'
היינו שמה שבאפשרותך לשמוע בעל פה ישירות מהצדיק, אל תלמד אותו מהכתב ומהספר. כי בספר הדיבורים של הצדיק יורדים דרגה וכולי. ולכן הפירוש שהוא בעל פה, תשמע אותו מהצדיק ישירות כדי שהוא לא ירד דרגה לבחינת כוח המדמה.
ואז מקשה רבי נחמן מברסלב על עצמו:
וְיֵשׁ דְּבָרִים בְּגוֹ
כִּי בֶּאֱמֶת זֶה הַמִּקְרָא "כְּתֹב זאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר" הַנַּ"ל
נֶאֱמַר עַל תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב
שֶׁצְּרִיכִין דַּוְקָא לְכָתְבָהּ
היינו שיש תורה שצריך דווקא לכותבה, שהיא התורה שבכתב.
ולכאורה יש כאן קושיא מאוד גדולה.
כי מילא התורה שבעל פה, באמת אסור לכותבה כדי שלא ירד מדרגה לדרגה כנ"ל.
אך לפי זה מדוע בעצם יש לכתוב את התורה שבכתב. האם שם זה יורד מדרגה לדרגה?
הרי תורה שבכתב צריך לקרוא אותה דייקא מהכתב ולא בעל פה, שזה בדיוק ההפך מדברי רבי נחמן מברסלב הנ"ל.
ואם כן יש כאן קושיא רצינית וסתירה וכולי.
ובעניין זה הביא רבי נחמן מברסלב כאן breslev.eip.co.il/?key=205 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כוח - יֵּשׁ חִלּוּקִים בֵּין הַתּוֹרוֹת
דַּע, שֶׁיֵּשׁ חִלּוּקִים בֵּין הַתּוֹרוֹת
כִּי יֵשׁ תּוֹרָה שֶׁלּא נִתְּנָה אֲפִילּוּ לִדְרשׁ
וְיֵשׁ תּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה לִדְרשׁ וְלא נִתְּנָה לִכְתּב
וְיֵשׁ שֶׁנִּתְּנָה לִכְתּב
וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה.
'דְּבָרִים שֶׁבְּעַל פֶּה אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְאָמְרָם בִּכְתָב' וְכוּ'
ולכאורה צריך העניין עיון. כי לכאורה הדבר ברור מאליו מה מותר לכתוב ומה לא. אז מה המעלה בלדעת את הנ"ל?
ובנוסף, מהי תורה שלא נתינה לדרוש. מה פישרה?
והעניין הוא כי יש 3 תורות.
1 - תורה שלא ניתנה לדרוש.
2 - תורה שניתנה לדרוש.
3 - תורה שניתנה לכתוב.
והעניין כאן מרמז על התגלות סודות התורה, כי יש שם 3 בחינות:
1 - יש מקיפים שהם מעל הזמן שאסור לגלות אותם כמובא, והיינו תורה שלא ניתנה לדרוש. והתורה הזאת היא התשובות לשאלות שבאות מהחלל הפנוי, שכל הזמן שבעולם לא יספיק כדי לבאר אותן, אלא מי ששכלו הוא מעל הזמן ואצלו כל השאלות והתשובות הנ"ל הוא מבין אותן בפחות מרגע, כי הוא הרי מעל הזמן.
והסיבה שלא ניתן לדרוש את התורות האלו, היא משום שאין שום שכל אנושי שיכול להבין אותן.
2 - יש תורות שנתנו לדרוש, היינו כי הצדיק יודע כיצד לצמצם את דעתו וכיצד לדרוש סודות שונים בלבושים שונים.
אך עדיין אין הוא יכול לגלות את פנימיות כוונתו, כי התורה של הצדיק היא ניתנה רק לדרוש היינו בחינת תורה שבעל פה, היינו בחינת סודות התורה. אך היא לא ניתנה לכתוב, היינו כי הצדיק לא יכול לגלות את פנימיות כוונתו, אלא רק להורות על כך ברמז ובעל פה.
והסיבה שהצדיק צריך לצמצם את דבריו ולא לכתוב / לגלות את הכל, היא כדי לתת חיות לעולם, וכדי שתהיה בחירה חופשית וכולי. כי הצדיק צריך לצמצם את דעתו ולהסתיר אותה, כדי שיהיה חיות לעולם.
3 - ויש תורות שנתנו לכתוב, היינו הדברים שבהם הצדיק מגלה בצורה ברורה לעולם את דעתו בצורה גלויה. שאלו המקומות שבהם יש לעולם קצת השגה בדברי הצדיק. והיינו תורה שבכתב.
ואלו הם דברי התורה שאותם הצדיק מגלה לכל העם בצורה גלויה וכולי.
ובקצרה:
1 - דעתו של הצדיק עצמו לא ניתנת לדרוש.
2 - מה שהצדיק יכול לגלות אך אינו מגלה, זו התורה שנתנה לדרוש אך לא לכתוב.
3 - מה שהצדיק מגלה, זו התורה שניתנה לכתוב.
ובאנלוגיה נוספת:
1 - כי האין סוף עצמו בבחינת לפני הבריאה הוא לא ניתן אפילו לא לדרוש אותו, כי הוא כולו שתיקה בלבד.
2 - והסודות שמלובשים ומוסתרים בבריאה, הם נתנו לדרוש אך לא לכתוב, היינו הם אינם גלויים ברבים, אלא רק למי שזוכה לשמוע אותם ישירות מהשי"ת עצמו.
3 - ויש את הבריאה עצמה שהיא בחינת תורה שבכתב, שבה לכולם יש השגה וכולי.
***
והתירוץ על הקושיא הנ"ל לגבי זה שתורה שבכתב צריך דייקא לכתוב אותה, וזה למרות שהיא בכוח המדמה, הוא כדלהלן:
כי באמת מצד האמת אין קיום לתורה שבעל פה בלי תורה שבכתב. היינו בלי שיהיה עולם, אין קיום לסודות התורה שמלובשים בעולם.
ואכן התורה שבכתב היא בחינת כוח המדמה, היינו שמי שאינו זוכה לשלמות התורה שבעל פה, הוא אכן יכול לטעות בצורה שבה הוא מפרש את התורה שבכתב. כי באמת התורה שבכתב היא כולה בחינת המדמה.
דהיינו שמי שאינו זוכה להתגלות סודות התורה שבבריאה, הרי שכוח המדמה שלו אינו מבורר. כי כל הבריאה היא בבחינת כוח המדמה ביחס לשכל שהוא בחינת לפני הבריאה כמובא.
אך שלמות התורה שבכתב, דהיינו בירור כוח המדמה, דהיינו תיקון הבריאה, הוא נעשה דייקא על ידי תורה שבעל פה, היינו על ידי התגלות הסודות שבבריאה וכולי, שעל ידי זה המדמה מבורר וכולי, ואז נעשה שלמות גם לתורה שבעל פה.
*******
וראה בהרחבה כאן forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=110 שהתורה שבכתב היינו בחינת הבריאה. ותורה שבעל פה, היינו ביאור הבריאה, דהיינו סודות התורה וכולי. עיין שם באורך...