ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קנו - מַה שֶּׁמְּדַבְּרִים בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ הוּא בְּחִינַת רוּחַ הַקּדֶשׁ
לב טהור ברא לי וכו' (תהלים נ"א) כי מה שמדברים בינו לבין קונו הוא בחינת רוח הקדש ודוד המלך, עליו השלום, שהיה מעלתו גדולה מאד יסד מזה ספר תהלים וכן כל אחד לפי בחינתו הוא בחינת רוח הקדש כמו שכתוב (תהלים כ"ז) : "לך אמר לבי", כמו שפרש רש"י: 'לך בשבילך ובשליחותך' "אמר לי לבי" שכל הדברים שהלב אומר הם דברי השם יתברך ממש והוא בחינת רוח הקדש וצריך לחדש תמיד, לבקש בכל פעם בתחנונים ודברי רצויים חדשים ולזכות לזה, צריך טהרת הלב וטהרת הלב הוא, על ידי שמתלהב ובוער לבו להשם יתברך על ידי זה נטהר הלב כי נגד שנתלהב ונבער לעברה או לתאוה רעה, חס ושלום, שמזה נטמא לבו נגד זה צריך שיתלהב ויבער לבו להשם יתברך [כי על ידי חמימות הלב על ידי זה מגרש רוח הטומאה כי טבע האש שמגרש האויר, כמו שנתברר לחכמי היסודות כי זהו סבת מה שיורה הקני שרפה על ידי שמדליקין מה שזורין למעלה [דהינו הפילוור] כי על ידי כח האש, בורח האויר והאויר הוא דוחה את הדברים שמלאו בהם את הקני שרפה ועוד נתברר בחוש מכמה דברים והכלל, שהאש מגרש האויר על כן החמימות שבלב שבוער להשם יתברך מגרש הרוחות שהם אויר, הינו שמגרש את רוח הטומאה ועל ידי זה נטהר לבו] ועל ידי זה יטהר לבו, כמו שכתוב (במדבר ל"א) : "כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש" וכשיש לו טהרת הלב, אזי זוכה לדבר בכל פעם דבורים חדשים שהוא בחינת רוח הקדש וזהו לב טהור ברא לי אלהים אזי ורוח נכון חדש בקרבי שיזכה לחדש דבורים חדשים שהם בחינת רוח הקדש כנ"ל ולבוא להתלהבות וחמימות להשם יתברך, הוא על ידי תנועה כי תנועה מעורר חמימות, כמו שאנו רואין בחוש אם יזרק חץ ויתחב בראשו שעוה אזי ימס השעוה מחמת החמימות הבא על ידי התנועה וכן כשאדם הולך הנה והנה על ידי תנועתו הוא מזיע [ועקר התנועה הוא מהמחשבה כי מתחלה המחשבה נוחה ושקטה ואחר כך מתחלת המחשבה להתנועע ממחשבה למחשבה הינו מתחלה כשישב על מקומו, היה מחשבתו לישב ואחר כך כשרוצה לילך מתחיל מחשבתו להתנועע ממחשבה הראשונה לחשב לילך ועל ידי כן מוריד חמימות ועל כן כשאדם ישן צריך לכסות עצמו כי מחמת שהמחשבה נוחה ושקטה אין לו חמימות] וכמו כן ברוחניות כשהמחשבה חושבת בגדלת הבורא יתברך ובתורתו הקדושה ומתנועע ממחשבה למחשבה על ידי התנועה מוריד חמימות, ובוער לבו להשם יתברך וכן עקר חמימות יסוד האש, הוא מה שמקבל מתנועת הכוכבים כי יסוד האש הוא למעלה מיסוד האויר וסמוך לגלגלים וכן כל גלגל מקבל מגלגל שלמעלה הימנו על כן על ידי שמצדיק הרבים הינו על ידי שמקרב בני אדם לעבודת השם יתברך או על ידי שדן כל אדם לכף זכות שגם זה נקרא מצדיק הרבים על ידי זה מוריד גם כן חמימות והתלהבות להשם יתברך כמו שכתוב (דניאל י"ב) : ומצדיקי הרבים ככוכבים והוא מקבל החמימות ממה שלמעלה ממנו ויוכל להוריד חמימות לאחר גם כן כמו הכוכבים שמקבלים מלמעלה, ומורידים למטה אבל מי שאינו מקבל החמימות ממי שלמעלה אף שמביא חמימות לאחר, הוא רק לפי שעה והוא עצמו מתקרר כמו הברזל המלבן שמשליכין למים שהברזל עצמו מתקרר וגם המים שנתחמם הוא רק לפי שעה [מן ולבוא להתלהבות עד כאן לא נכתב יפה כסדר, כי לא שמעתי זה הענין מפיו הקדוש בעצמו ועקר הענין עין לעיל בהתורה עתיקא טמיר וסתים בסימן כ"א, שם מבארים הקדמות אלו באריכות והכלל שתנועת השכל מוליד חם בלב דהינו על ידי שזוכה להשגת הדעת הקדוש על ידי קדשת השבעת נרות וכו' כמבאר שם על ידי זה זוכה להתלהבות הלב להשם יתברך, כמו שכתוב שם עין שם ועל ידי התלהבות הלב זוכה לגרש הרוח הטומאה רוח שטות כנ"ל ועל ידי זה מטהר לבו כנ"ל ואז זוכה לדבר דבורים חדשים בכל פעם שמתבודד שהם בחינת רוח הקדש ממש כנ"ל]
לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי וְכוּ'
כִּי מַה שֶּׁמְּדַבְּרִים בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ הוּא בְּחִינַת רוּחַ הַקּדֶשׁ
וְדָוִד הַמֶּלֶך, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהָיָה מַעֲלָתוֹ גְּדוֹלָה מְאד
יִסֵּד מִזֶּה סֵפֶר תְּהִלִּים
וְכֵן כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ הוּא בְּחִינַת רוּחַ הַקּדֶשׁ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לְך אָמַר לִבִּי", כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: 'לְך בִּשְׁבִילְך וּבִשְׁלִיחוּתְך'
"אָמַר לִי לִבִּי" שֶׁכָּל הַדְּבָרִים שֶׁהַלֵּב אוֹמֵר
הֵם דִּבְרֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַך מַמָּשׁ
וְהוּא בְּחִינַת רוּחַ הַקּדֶשׁ
וְצָרִיך לְחַדֵּשׁ תָּמִיד, לְבַקֵּשׁ בְּכָל פַּעַם בְּתַחֲנוּנִים וְדִבְרֵי רִצּוּיִים חֲדָשִׁים
וְלִזְכּוֹת לָזֶה, צָרִיך טָהֳרַת הַלֵּב
וְטָהֳרַת הַלֵּב הוּא, עַל יְדֵי שֶׁמִּתְלַהֵב וּבוֹעֵר לִבּוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
עַל יְדֵי זֶה נִטְהָר הַלֵּב
כִּי נֶגֶד שֶׁנִּתְלַהֵב וְנִבְעָר לַעֲבֵרָה אוֹ לְתַאֲוָה רָעָה, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁמִּזֶּה נִטְמָא לִבּוֹ
נֶגֶד זֶה צָרִיך שֶׁיִּתְלַהֵב וְיִבְעַר לִבּוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
[כִּי עַל יְדֵי חֲמִימוּת הַלֵּב
עַל יְדֵי זֶה מְגָרֵשׁ רוּחַ הַטומְאָה
כִּי טֶבַע הָאֵשׁ שֶׁמְּגָרֵשׁ הָאֲוִיר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּרֵר לְחַכְמֵי הַיְסוֹדוֹת
כִּי זֶהוּ סִבַּת מַה שֶּׁיּוֹרֶה הַקְּנֵי שְׂרֵפָה
עַל יְדֵי שֶׁמַּדְלִיקִין מַה שֶּׁזּוֹרִין לְמַעְלָה [דְּהַיְנוּ הַפִּילְוֶור]
כִּי עַל יְדֵי כּחַ הָאֵשׁ, בּוֹרֵחַ הָאֲוִיר
וְהָאֲוִיר הוּא דּוֹחֶה אֶת הַדְּבָרִים שֶׁמִּלְאוּ בָּהֶם אֶת הַקְּנֵי שְׂרֵפָה
וְעוֹד נִתְבָּרֵר בְּחוּשׁ מִכַּמָּה דְּבָרִים
וְהַכְּלָל, שֶׁהָאֵשׁ מְגָרֵשׁ הָאֲוִיר
עַל כֵּן הַחֲמִימוּת שֶׁבַּלֵּב שֶׁבּוֹעֵר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
מְגָרֵשׁ הָרוּחוֹת שֶׁהֵם אֲוִיר, הַיְנוּ שֶׁמְּגָרֵשׁ אֶת רוּחַ הַטומְאָה
וְעַל יְדֵי זֶה נִטְהָר לִבּוֹ]
וְעַל יְדֵי זֶה יִטְהַר לִבּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ"
וּכְשֶׁיֵּשׁ לוֹ טָהֳרַת הַלֵּב, אֲזַי זוֹכֶה לְדַבֵּר בְּכָל פַּעַם דִּבּוּרִים חֲדָשִׁים
שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחַ הַקּדֶשׁ
וְזֶהוּ לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלהִים
אֲזַי וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי
שֶׁיִּזְכֶּה לְחַדֵּשׁ דִּבּוּרִים חֲדָשִׁים שֶׁהֵם בְּחִינַת רוּחַ הַקּדֶשׁ כַּנַּ"ל
וְלָבוֹא לְהִתְלַהֲבוּת וַחֲמִימוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך, הוּא עַל יְדֵי תְּנוּעָה
כִּי תְּנוּעָה מְעוֹרֵר חֲמִימוּת, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִין בְּחוּשׁ
אִם יִזְרק חֵץ וְיִתְחַב בְּראשׁוֹ שַׁעֲוָה
אֲזַי יִמַּס הַשַּׁעֲוָה מֵחֲמַת הַחֲמִימוּת הַבָּא עַל יְדֵי הַתְּנוּעָה
וְכֵן כְּשֶׁאָדָם הוֹלֵך הֵנָּה וָהֵנָּה עַל יְדֵי תְּנוּעָתוֹ הוּא מַזִּיעַ
[וְעִקַּר הַתְּנוּעָה הוּא מֵהַמַּחֲשָׁבָה
כִּי מִתְּחִלָּה הַמַּחֲשָׁבָה נוֹחָה וּשְׁקֵטָה
וְאַחַר כָּך מַתְחֶלֶת הַמַּחֲשָׁבָה לְהִתְנוֹעֵעַ מִמַּחֲשָׁבָה לְמַחֲשָׁבָה
הַיְנוּ מִתְּחִלָּה כְּשֶׁיָּשַׁב עַל מְקוֹמוֹ, הָיָה מַחֲשַׁבְתּוֹ לֵישֵׁב
וְאַחַר כָּך כְּשֶׁרוֹצֶה לֵילֵך
מַתְחִיל מַחֲשַׁבְתּוֹ לְהִתְנוֹעֵעַ מִמַּחֲשָׁבָה הָרִאשׁוֹנָה
לַחֲשׁב לֵילֵך
וְעַל יְדֵי כֵּן מוֹרִיד חֲמִימוּת
וְעַל כֵּן כְּשֶׁאָדָם יָשֵׁן צָרִיך לְכַסּוֹת עַצְמוֹ
כִּי מֵחֲמַת שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה נוֹחָה וּשְׁקֵטָה אֵין לוֹ חֲמִימוּת]
וּכְמוֹ כֵן בְּרוּחָנִיּוּת
כְּשֶׁהַמַּחֲשָׁבָה חוֹשֶׁבֶת בִּגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַך וּבְתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה
וּמִתְנוֹעֵעַ מִמַּחֲשָׁבָה לְמַחֲשָׁבָה
עַל יְדֵי הַתְּנוּעָה מוֹרִיד חֲמִימוּת, וּבוֹעֵר לִבּוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
וְכֵן עִקַּר חֲמִימוּת יְסוֹד הָאֵשׁ, הוּא מַה שֶּׁמְּקַבֵּל מִתְּנוּעַת הַכּוֹכָבִים
כִּי יְסוֹד הָאֵשׁ הוּא לְמַעְלָה מִיסוֹד הָאֲוִיר וְסָמוּך לַגַּלְגַּלִּים
וְכֵן כָּל גַּלְגַּל מְקַבֵּל מִגַּלְגַּל שֶׁלְּמַעְלָה הֵימֶנּוּ
עַל כֵּן עַל יְדֵי שֶׁמַּצְדִּיק הָרַבִּים
הַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁמְּקָרֵב בְּנֵי אָדָם לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
אוֹ עַל יְדֵי שֶׁדָּן כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת
שֶׁגַּם זֶה נִקְרָא מַצְדִּיק הָרַבִּים
עַל יְדֵי זֶה מוֹרִיד גַּם כֵּן חֲמִימוּת וְהִתְלַהֲבוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים
וְהוּא מְקַבֵּל הַחֲמִימוּת מִמַּה שֶּׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ
וְיוּכַל לְהוֹרִיד חֲמִימוּת לְאַחֵר גַּם כֵּן
כְּמוֹ הַכּוֹכָבִים שֶׁמְּקַבְּלִים מִלְּמַעְלָה, וּמוֹרִידִים לְמַטָּה
אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל הַחֲמִימוּת מִמִּי שֶׁלְּמַעְלָה
אַף שֶׁמֵּבִיא חֲמִימוּת לְאַחֵר, הוּא רַק לְפִי שָׁעָה
וְהוּא עַצְמוֹ מִתְקָרֵר
כְּמוֹ הַבַּרְזֶל הַמְלֻבָּן שֶׁמַּשְׁלִיכִין לַמַּיִם
שֶׁהַבַּרְזֶל עַצְמוֹ מִתְקָרֵר
וְגַם הַמַּיִם שֶׁנִּתְחַמֵּם הוּא רַק לְפִי שָׁעָה
[מִן וְלָבוֹא לְהִתְלַהֲבוּת עַד כָּאן לא נִכְתַּב יָפֶה כְּסֵדֶר, כִּי לא שָׁמַעְתִּי זֶה הָעִנְיָן מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּעַצְמוֹ
וְעִקַּר הָעִנְיָן עַיֵּן לְעֵיל בְּהַתּוֹרָה עַתִּיקָא טְמִיר וּסְתִים בְּסִימָן כ"א, שָׁם מְבאָרִים הַקְדָּמוֹת אֵלּוּ בַּאֲרִיכוּת
וְהַכְּלָל שֶׁתְּנוּעַת הַשֵּׂכֶל מוֹלִיד חֹם בַּלֵּב
דְּהַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁזּוֹכֶה לְהַשָּׂגַת הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ
עַל יְדֵי קְדֻשַּׁת הַשִּׁבְעַת נֵרוֹת וְכוּ' כַּמְבאָר שָׁם
עַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְהִתְלַהֲבוּת הַלֵּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם עַיֵּן שָׁם
וְעַל יְדֵי הִתְלַהֲבוּת הַלֵּב זוֹכֶה לְגָרֵשׁ הָרוּחַ הַטומְאָה רוּחַ שְׁטוּת כַּנַּ"ל
וְעַל יְדֵי זֶה מְטַהֵר לִבּוֹ כַּנַּ"ל
וְאָז זוֹכֶה לְדַבֵּר דִּבּוּרִים חֲדָשִׁים בְּכָל פַּעַם שֶׁמִּתְבּוֹדֵד
שֶׁהֵם בְּחִינַת רוּחַ הַקּדֶשׁ מַמָּשׁ כַּנַּ"ל]
שיחות הר"ן - אות קעד - גדולות נוראות השגתו
...הנזכר לעיל שאמר לו רבנו זכרונו לברכה, פה ברסלב סוף ימיו. כמו שאתה רואה אותי כל מה שיגעתי וטרחתי ופעלתי על ידי עבודתי מעודי עד היום הזה עתה אני יכול לפעל כל זה ביום אחד ואחר כך בזמן אחר אמר לו שעתה יכול לפעל כל זה בשעה אחת ואחר כך אמר שעתה יכול לפעל כל זה ברגע אחת והבן היטב עד היכן הדברים מגיעים כי בעת שאמר זאת לרבי שמעון כבר השיג מה שהשיג וכבר אמר עד אותה העת כמה פעמים שכל העבודה והשגה שמקדם אינה נחשבת לכלום נגד מה שהשיג עכשו אף על פי שגם מקדם היתה...
שיחות הר"ן - אות שז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...מורנו הרב רבי נחמן לענין מה שדרך העולם לומר בכל שנה ובכל עת שעכשו אינם עתים טובות ובשנים הקודמים היה טוב יותר וכו' כידוע שיחות כאלו בין רב העולם דברנו עמו מזה הרבה ורב השיחה היה שספרו לפניו הרבה שבימים הראשונים הטובים היה הכל בזול גדול הרבה יותר משל עכשו כי לא היה אז נגידים ועשירים גדולים כמו עכשו ומה שמוציא עכשו בעל הבית פשוט ואפילו מקבל חשוב הוא יותר מההוצאות של הנגידים, שבשנים הקודמים כידוע ומפרסם כל זה ענה ואמר הלא אדרבא, השם יתברך מנהיג עתה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קנח - רָאוּ לִפְעָמִים אֵשׁ בּוֹעֵר מֵרָחוֹק
...- תורה קנח - ראו לפעמים אש בוער מרחוק כמה בני אדם ספרו שראו לפעמים אש בוער מרחוק וקרבו לשם ולא היה כלום וכן נתראה גם כן לפעמים בדרך וגם על הים לפעמים נתראה כך וכבר נודע שזה בא מן האדים העולים מן הארץ ויש אדים שיש להם כח של גפרית ועולים איזה אדים ונתקבצים זה עם זה ומכה עליהם רוח קר מלמעלה ונופלים למטה ומתחילין לבער לפי שעה כמו כן יש כמה בני אדם שלפעמים נבער לבו להשם יתברך ומתחיל בעבודת השם יתברך ולאחר שעה נתבטל וחוזר לקדמותו ולפעמים נמשך חצי יום או...
מדוע ולמה לעתיד לבוא תתבטל הבחירה החופשית?
...תורה כא - עתיקא טמיר וסתים מבואר כי הסיבה שיש לאדם בחירה חופשית, היא רק משום שהשכל שלו קטן ולא מבין את הסוד של הבחירה והידיעה. ולעתיד לבוא כאשר יהיה לבני האדם שכל גדול, באותו הרגע כבר לא תהיה להם בחירה חופשית כלל. בדיוק כמו שמלאכים אין בחירה חופשית... ודע, שזה עקר כח הבחירה כל זמן שהשכל אין כל כך גדול להבין הידיעה והבחירה אזי כח הבחירה על מקומו כי יש בידו כח לבחר החיים או הפוכו אבל כשיכנס המקיף הזה לפנים ואז יתגדל השכל האנושי ויתגלה לאנושי הידיעה...
ספר המידות - צדקה
...בעולם הזה, שלום גדול ומליצי ישר בין ישראל לאביהם שבשמים. ב. גדולה צדקה שמקרבת את הגאלה. ג. ומצלת מן המיתה. ד. ומקבל פני השכינה. ה. ונעשה מלוה להקדוש ברוך הוא. ו. ונתרומם מזלו. ז. ונקרא צדיק גמור. ח. על ידי צדקה נעשה סור מרע. ט. מצוה לזון אלו שעוסקים בתורה יותר מאלו שאין עוסקין, אבל לענין דינא אין לחלק. י. כשמוציא גזלה מתחת יד חברו, כאלו נתן צדקה. יא. הפשרה היא משפט, שיש בו צדקה. יב. הנותן צדקה לעני שאינו הגון, אין מקבל על זה שכר. יג. צריך להחזיק...
סיפורי מעשיות - מעשה ממלך אחד שהלך לצוד חיות
...רק עם האנשים הפשוטים האומרי תהלים בפשיטות ותמימות ולא עם ההולכים בחכמות. וספר לזה משל ממלך אחד שהלך לצוד חיות והיה לבוש כאיש פשוט, כדי שיהיה נח יותר לצוד באמצע פתאום ירד מטר גדול ממש מבול מים וכל השרי מלוכה נתפזרו כלם מחמת המטר וכו' והמלך היה בסכנה גדולה וחפש מקום להסתר בו עד שמצא בית כפרי אחד והכניסו הכפרי לביתו בכבוד והלבישו מלבושים חמים ונתן לו אוכל כפרי ופשוט והסיק עבורו את תנור החורף והניחו לישן עליה כדי שיתחמם וכל כך היה ערב ומתוק אכילתו ושינתו...
שיחות הר"ן - אות רה - גדולות נוראות השגתו
...אליו והוציא חתיכת ניר בידו והיה כתוב עליו בכתיבת ידו הקדוש ואחזו בידו וענה ואמר: כמה תורות כתבות על חתיכת ניר הזה ואמר שיש כמה וכמה עולמות שהם נזונין ויש להם חיות מהעשן של התורה שלו ונטל הניר ושרפו אצל הנר ואמר שיש כמה וכמה תורות שעדין לא באו אפילו לתוך תמונת אותיות ועל כן הוא חדוש נפלא כשזוכין להוריד אלו התורות להכניסם על כל פנים לתוך תמונות אותיות [כלומר אבל עדין אין העולם כדאי שיכנסו לתוך העולם רק שזהו גם כן חדוש גדול כשבאו על כל פנים לתוך תמונות...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה תורות מכת"י - בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וכו'
...לבו וכו' [הוספות לתורות מכתב יד רבנו ז"ל] בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וכו'. כי כשעלה ברצונו הפשוט לברוא את העולמות כדי להיטב לזולתו כי מידתו להיטב והיה אורו מתפשט לאין סוף וצמצם את אורו לצדדין ונשאר חלל פנוי ובתוך החלל ברא כל העולמות בדבורו ובחכמתו כ"ש בדבר ה' שמים נעשו וכו' וכ"ש כולם בחכמה עשית והחלל הפנוי מכונה בשם פרעה כי שם גילה אורותיו אח"כ וקודם הבריאה היה להשי"ת כל המידות הן רחמים הן חכמה אבל היו בבחי' אין סוף כי לא היו מוגבלים וע"י הצמצום...
שיחות הר"ן - אות רלה - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...אות רלה - שיחות מורנו הרב רבי נחמן כבר מבאר ב"לקוטי תנינא" סימן מ"ד שרבנו, זכרונו לברכה, הזהיר מאד לבלי להחמיר חמרות יתרות בשום דבר כי 'אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו' ולא נתנה התורה למלאכי השרת וכו' ואמר אז שאיתא שראוי לכל אדם שיבחר לעצמו מצוה אחת שבאותה המצוה ידקדק הרבה ויקים אותה המצוה עם כל החמרות והדקדוקים וכעין שמצינו בגמרא: 'אביך במאי זהיר טפי' וכו' ואף על פי כן גם באותה המצוה אל יכנס בחמרות של שגעון ושטות ומרה שחורות רק ידקדק בה...
סיפורי מעשיות - מעשה ח - מעשה מרב ובן יחיד / מעשה ברב ובן יחיד
...ברב אחד, שלא היה לו בנים אחר כך היה לו בן יחיד וגדל אותו והשיא אותו והיה יושב בעליה ולמד כדרך אצל הגבירים והיה לומד ומתפלל תמיד רק שהיה מרגיש בעצמו שחסר לו איזה חסרון ואינו יודע מהו ולא היה מרגיש טעם בלמודו ובתפילתו וספר לפני שני אנשים בני הנעורים ונתנו לו עצה שיסע לאותו צדיק ואותו בן הנ"ל עשה מצוה שבא על ידה לבחינת מאור הקטן והלך אותו הבן יחיד וספר לאביו באשר שאינו מרגיש טעם בעבודתו כנ"ל וחסר לו, ואינו יודע מהו בכן הוא רוצה לנסע לאותו צדיק והשיב...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.5469 שניות - עכשיו 28_03_2024 השעה 15:08:23 - wesi2