breslev.eip.co.il/?key=336 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סה - וַיּאמֶר בּעַז אֶל רוּת
כְּשֶׁרוֹצִים לְהִסְתַּכֵּל עַל הַתַּכְלִית
שֶׁהוּא כֻּלּוֹ טוֹב, כֻּלּוֹ אֶחָד
צָרִיך לִסְתּם אֶת עֵינָיו, וּלְכַוֵּן הַהִסְתַּכְּלוּת אֶל הַתַּכְלִית
כִּי אוֹר הַתַּכְלִית הַזֶּה הִיא רְחוֹקָה מֵהָאָדָם
וְאִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹתוֹ כִּי אִם בִּסְתִימוּ דְּעֵינִין
שֶׁצָּרִיך לִסְתּם אֶת הָעֵינַיִם לְגַמְרֵי, וּלְסָגְרָם בְּחָזְקָה מְאד
אַף גַּם לְדָחְקָם בְּהָאֶצְבַּע, כְּדֵי לְסָתְמָם לְגַמְרֵי
וְאָז יוּכַל לְהִסְתַּכֵּל עַל הַתַּכְלִית הַזֶּה
הַיְנוּ שֶׁצָּרִיך לִסְתּם אֶת עֵינָיו מֵחֵזוּ דְּהַאי עַלְמָא לְגַמְרֵי
לְהַעֲלִים עֵינָיו וּלְסָגְרָם מְאד
לִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל כְּלָל עַל תַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה וַהֲבָלָיו
וְאָז יוּכַל לִרְאוֹת וּלְהַשִּׂיג אוֹר הַתַּכְלִית הַזֶּה, שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב
וְאָז יִתְבַּטְּלוּ הַיִּסּוּרִים כַּנַּ"ל
מה הנמשל של העניין הזה? הרי אחרי שהעיניים כבר סגורות, מדוע צריך האדם לדחוק את עינייו ולעוור אותם? מה העניין הזה?
תשובה:
מדובר כאן על עיני השכל של האדם. ועל כך שהאדם צריך לזרוק את השכל לגמרי.
אך כדי להנות מהתכלית הטובה, לשם כך לא מספיק שהאדם זורק את השכל, לשם כך צריך שכל חדש שהוא השכל הנקנה מעל השכל.
וזה נעשה על ידי דחיקת האצבעות פנימה אל תוך העיניים.
וזו בחינת הבטישה של המוחין בכתר. היינו כי לא מספיק רק להשיג את מה שהשכל האנושי יכול להשיג, אלא שצריך דייקא לנסות להשיג את האין סוף, שזו בעצם דחיקה של השכל פנימה אל השורש שלו, שהוא השכל הנקנה.
ועל ידי הסגירה + הדחיקה, על ידי זה זוכה לראות את התכלית שכולו טוב.
ובנוסף, גם אחרי שרואה את התכלית שכולו טוב, גם אז קיימת דחיקת אצבע נוספת, שבה עולים מדרגה לדרגה, כי גם בא"ס עולים מדרגה לדרגה וכולי... כי יש ידיעה מעל ידיעה וכולי...
כְּשֶׁרוֹצִים לְהִסְתַּכֵּל עַל הַתַּכְלִית
שֶׁהוּא כֻּלּוֹ טוֹב, כֻּלּוֹ אֶחָד
צָרִיך לִסְתּם אֶת עֵינָיו, וּלְכַוֵּן הַהִסְתַּכְּלוּת אֶל הַתַּכְלִית
כִּי אוֹר הַתַּכְלִית הַזֶּה הִיא רְחוֹקָה מֵהָאָדָם
וְאִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹתוֹ כִּי אִם בִּסְתִימוּ דְּעֵינִין
שֶׁצָּרִיך לִסְתּם אֶת הָעֵינַיִם לְגַמְרֵי, וּלְסָגְרָם בְּחָזְקָה מְאד
אַף גַּם לְדָחְקָם בְּהָאֶצְבַּע, כְּדֵי לְסָתְמָם לְגַמְרֵי
וְאָז יוּכַל לְהִסְתַּכֵּל עַל הַתַּכְלִית הַזֶּה
הַיְנוּ שֶׁצָּרִיך לִסְתּם אֶת עֵינָיו מֵחֵזוּ דְּהַאי עַלְמָא לְגַמְרֵי
לְהַעֲלִים עֵינָיו וּלְסָגְרָם מְאד
לִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל כְּלָל עַל תַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה וַהֲבָלָיו
וְאָז יוּכַל לִרְאוֹת וּלְהַשִּׂיג אוֹר הַתַּכְלִית הַזֶּה, שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב
וְאָז יִתְבַּטְּלוּ הַיִּסּוּרִים כַּנַּ"ל
מה הנמשל של העניין הזה? הרי אחרי שהעיניים כבר סגורות, מדוע צריך האדם לדחוק את עינייו ולעוור אותם? מה העניין הזה?
תשובה:
מדובר כאן על עיני השכל של האדם. ועל כך שהאדם צריך לזרוק את השכל לגמרי.
אך כדי להנות מהתכלית הטובה, לשם כך לא מספיק שהאדם זורק את השכל, לשם כך צריך שכל חדש שהוא השכל הנקנה מעל השכל.
וזה נעשה על ידי דחיקת האצבעות פנימה אל תוך העיניים.
וזו בחינת הבטישה של המוחין בכתר. היינו כי לא מספיק רק להשיג את מה שהשכל האנושי יכול להשיג, אלא שצריך דייקא לנסות להשיג את האין סוף, שזו בעצם דחיקה של השכל פנימה אל השורש שלו, שהוא השכל הנקנה.
ועל ידי הסגירה + הדחיקה, על ידי זה זוכה לראות את התכלית שכולו טוב.
ובנוסף, גם אחרי שרואה את התכלית שכולו טוב, גם אז קיימת דחיקת אצבע נוספת, שבה עולים מדרגה לדרגה, כי גם בא"ס עולים מדרגה לדרגה וכולי... כי יש ידיעה מעל ידיעה וכולי...