ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הבית • ליקוטי מוהר"ן ח"א • ליקוטי מוהר"ן ח"ב • סיפורי מעשיות • שבחי הר"ן • שיחות הר"ן • חיי מוהר"ן • ספר המידות • לימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה - שִׁיר נָעִים מֵאֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה
ואלה דברי רבנו זכרונו לברכה שיר נעים כולל ענינים רבים בדברים מעטים מעט מחזיק המרבה ידבר נפלאות משבח תורתנו הקדושה ומשבח משה רבנו עליו השלום ומוסר נפלא והתעוררות עצום שיעורר כל אחד את נפשו וידבר מגדלת הבורא יתברך ונפלאות בריותיו וינצח בשירו להזכיר נפלאות ערבת נעימת תענוגי העולם הבא ושעשועיו לכל הזוכים אליהם והשיר שיתער לעתיד ולהפך מרירת המכאוב וקהיון שנים של הנדחים מהם ואובדים אבדה שאינה חוזרת יעורר ישנים יקיץ נרדמים יחזק עיפים יודיע להאדם מגדל כחו אשר בידו וכחו לזכות לכל אלה כשופר ירים קולו להטות לבבנו אליו יתברך לעבדו שכם אחד הן אלה קצות דרכי השיר הזה. נימוסי הדתות כלם לא ישוו לדתנו חכמיהם בדו מלבם נימוסים בשכלם האנושי משה עלה למרום וענן לבושו נמצא המחיב דבר עמו בכל פעם, ופרש מן האשה נבזים ודוויים וסחופים אנחנו חכמתו מאין תמצא, ממנו לקח טוב לקחנו מלך בישורון עם דתנו כשני אחים לא יתפרדו נשמתו וגופו הזך, זו מזו לא נדו נפשותם רבים, כן רבו דעותיהם, וחלוף סברותיהם חדשים מקרוב באו עבודותיהם מחשבותיהם לא מחשבותינו, ולא דרכינו דרכיהם נפשותינו אחת היא, ואינה נוטה לרבוי צלמיהם נפשי החזקה והפקחת למה לא חסת עליך ושכחת אומן המגדל אותך והאכילך ממתקים והלבישך ארגמן ועתה אתה רמוסה בין עקבי צאן ובין רגלי התאוות העבים והגשמיים ואתה ערם ועריה יין משתיך נהפך למשתה דמעות חזק ונתחזק ואל תהיה כפיל הגדול וכגמל אפילו כשמשכהו בחטמו העכבר לא יבעט בו וכל זה מחמת שטות שאין יודע מכחו אבל נפשי הפקחת וחזקה מה תעשה ליום פקדה ומה תשיב לשולחיך דבר אל תבט על מצהלות הזמן כי גופך חלש ודל הזמן הולך והומה והגוף אפשר עכשו בא יומו נקב לב האבן והאר לי משם מעט פניך ברה כחמה יפה כלבנה אל תחריש ואל תשקט הרימה קולך הערב בשירות והודה ופתח פיך ותוציא דבריך הנעימים לפני הקדוש ברוך הוא דלו עיניך למרום וזכר אהבתך הישנה נהרות נחלים אפיקי מים רבים וימים גדולים וקטנים נפלאים ומשנים בצבעיהם ובטעמיהם ובטבעיהם חיות קטנות וגדולות בכל אחד ואחד אין מספר למיניהם משבחים ומהללים כלם להשם יתברך בכל איבריהם מלין יגידון תמיד ולא יכחשון מנהיגיהם נוצצים אבנים טובות ומרגליות בעמקיהם נחבא בהם אורות כליהם נשמות הגזורים מתחת כסא כבוד נכספה תמיד אל שרשה להיות לבוד חיים וחסד שואבת מחסדי דוד חן רוח מטפי גן עדן ממנה לא אבד מושבות ההיכלות ואהלי השלום לכל אחת ואחת נסמן ונתוה תיו הוד מה פעל אל המלאכים ישאלו, וירוצון בשליחותם ככוכבא דשביט מרחקים ומסלקים מכל התענוגים, מי שארחותיו עביט [מלשון ולא יעבטון ארחותם (עין רש"י יואל ב) ] נשארים ברעב ובחרפה בתוך כף הקלע זבד נשובה עד ה' ולא נהיה אבד נקבל רע וטוב באהבה ונלביש לאב עד בריאת האדמה וכדוריה ארצות ומדינות רבות סביביה בני אדם איש ללשונו ודתותיה נצנים ופרחים ואביה נפילת המדינות מרוחותיה נשארת עומדת והגלגלים מקיפים סביבותיה שיטות השדים והרוחות באויר שומעים גזרת השם ושולטים בארבעה האבות שהם השור והבור והמבעה וההבער (עיין זוהר דף קצא ויקרא כה) משתפים עם המלאכים ועם בני אדם בגמול (חגיגה ט"ז) מברית קדש בורחים הנאמר בו המול ימול (עיין זוהר לך לך צה: עיין שם, ובתיקון כא ובתיקון ע') חובטים כבמקלות בצורותם המשנות חוברי חברים ומכשפים מכריעים אותם בהשבעתם בשמות המכונות התורה הקדושה שומרת אותנו מכל טמאות הצדקה מצלת ממיתות מגנות נבואה אין לנו חריקת שן האמות על אמה יחידה, תבונה אין בנו מרירת הצרות איך להשקות הם דנו נסבל עולם עד יבוא עני בן יחפש בגנזי אביו נזר עטרת נעטר בבן חביב שיר חדש אז נשיר מלכנו כל אחד ואחד מראה באצבע בשר חתום תורה בלב כל אחד מלהשכח המות לנצח יבלע כקטרת ריח נביא לבב חכמה להבין תכונת גופנו ומרחקי פרקיו ועריכות איבריו חיוב הבנתו מועילה לידיעת הבורא המציר אלו היצירות כלם מרפא כל חלי ואיש מכאובות עור ופסח צרוע ונגוע דואג וכואב נאכל לבד לקיום נפשותינו ולמעט תאוות טבענו חזק
וְאֵלֶּה דִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שִׁיר נָעִים כּוֹלֵל עִנְיָנִים רַבִּים בִּדְבָרִים מֻעָטִים מֻעָט מַחֲזִיק הַמְרֻבֶּה

יְדַבֵּר נִפְלָאוֹת מִשֶּׁבַח תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה וּמִשֶּׁבַח משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם

וּמוּסָר נִפְלָא וְהִתְעוֹרְרוּת עָצוּם שֶׁיְּעוֹרֵר כָּל אֶחָד אֶת נַפְשׁוֹ

וִידַבֵּר מִגְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וְנִפְלְאוֹת בְּרִיּוֹתָיו

וִינַצַּח בְּשִׁירוֹ לְהַזְכִּיר נִפְלְאוֹת עֲרֵבַת נְעִימַת תַּעֲנוּגֵי הָעוֹלָם הַבָּא וְשַׁעֲשׁוּעָיו לְכָל הַזּוֹכִים אֲלֵיהֶם

וְהַשִּׁיר שֶׁיִּתְעַר לֶעָתִיד

וּלְהֵפֶךְ מְרִירַת הַמַּכְאוֹב וְקַהַיוֹן שִׁנַּיִם שֶׁל הַנִּדָּחִים מֵהֶם וְאוֹבְדִים אֲבֵדָה שֶׁאֵינָהּ חוֹזֶרֶת

יְעוֹרֵר יְשֵׁנִים יָקִיץ נִרְדָּמִים יְחַזֵּק עֲיֵפִים יוֹדִיעַ לְהָאָדָם מִגּדֶל כּחוֹ אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וְכחוֹ לִזְכּוֹת לְכָל אֵלֶּה

כְּשׁוֹפָר יָרִים קוֹלוֹ לְהַטּוֹת לְבָבֵנוּ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד

הֵן אֵלֶּה קְצוֹת דַּרְכֵי הַשִּׁיר הַזֶּה.

נִימוּסֵי הַדָּתוֹת כֻּלָּם לא יִשְׁווּ לְדָתֵנוּ

חַכְמֵיהֶם בָּדוּ מִלִּבָּם נִימוּסִים בְּשִׂכְלָם הָאֱנוֹשִׁי

משֶׁה עָלָה לַמָּרוֹם וְעָנָן לְבוּשׁוֹ

נִמְצָא הַמְחֻיָּב דִּבֵּר עִמּוֹ בְּכָל פַּעַם, וּפֵרֵשׁ מִן הָאִשָּׁה

נִבְזִים וּדְווּיִים וּסְחוּפִים אֲנַחְנוּ

חָכְמָתוֹ מֵאַיִן תִּמָּצֵא, מִמֶּנּוּ לֶקַח טוֹב לָקַחְנוּ

מֶלֶךְ בִּישׁוּרוּן עִם דָּתֵנוּ כִּשְׁנֵי אַחִים לא יִתְפָּרְדוּ

נִשְׁמָתוֹ וְגוּפוֹ הַזַּךְ, זוֹ מִזּוֹ לא נָדוּ

נַפְשׁוֹתָם רַבִּים, כֵּן רַבּוּ דֵּעוֹתֵיהֶם, וְחִלּוּף סְבָרוֹתֵיהֶם

חֲדָשִׁים מִקָּרוֹב בָּאוּ עֲבוֹדוֹתֵיהֶם

מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם לא מַחְשְׁבוֹתֵינוּ, וְלא דְּרָכֵינוּ דַּרְכֵיהֶם

נַפְשׁוֹתֵינוּ אַחַת הִיא, וְאֵינָהּ נוֹטָה לְרִבּוּי צַלְמֵיהֶם

נַפְשִׁי הַחֲזָקָה וְהַפִּקַּחַת

לָמָּה לא חַסְתְּ עָלַיִךְ

וְשָׁכַחַתְּ אוֹמֵן הַמְגַדֵּל אוֹתָךְ

וְהֶאֱכִילֵךְ מַמְתַּקִּים וְהִלְבִּישֵׁךְ אַרְגָּמָן

וְעַתָּה אַתָּה רְמוּסָה בֵּין עִקְּבֵי צאן

וּבֵין רַגְלֵי הַתַּאֲווֹת הֶעָבִים וְהַגַּשְׁמִיִּים

וְאַתָּה עֵרם וְעֶרְיָה

יֵין מִשְׁתַּיִךְ נֶהְפַּךְ לְמִשְׁתֵּה דְּמָעוֹת

חֲזַק וְנִתְחַזֵּק

וְאַל תִּהְיֶה כַּפִּיל הַגָּדוֹל וְכַגָּמָל

אֲפִילּוּ כְּשֶׁמָּשְׁכֵהוּ בְּחָטְמוֹ הָעַכְבָּר לא יִבְעַט בּוֹ

וְכָל זֶה מֵחֲמַת שְׁטוּת שֶׁאֵין יוֹדֵעַ מִכּחוֹ

אֲבָל נַפְשִׁי הַפִּקַּחַת וַחֲזָקָה

מַה תַּעֲשֶׂה לְיוֹם פְּקֻדָּה

וּמַה תָּשִׁיב לְשׁוֹלְחֶיךָ דָּבָר

אַל תַּבֵּט עַל מִצְהֲלוֹת הַזְּמַן כִּי גּוּפְךָ חַלָּשׁ וָדַל

הַזְּמַן הוֹלֵךְ וְהוֹמֶה וְהַגּוּף אֶפְשָׁר עַכְשָׁו בָּא יוֹמוֹ

נְקב לֵב הָאֶבֶן וְהָאֵר לִי מִשָּׁם מְעַט פָּנֶיךָ

בָּרָה כַּחַמָּה יָפָה כַּלְּבָנָה

אַל תַּחֲרִישׁ וְאַל תִּשְׁקט

הָרִימָה קוֹלְךָ הֶעָרֵב בְּשִׁירוֹת וְהוֹדָה

וּפְתַח פִּיךָ וְתוֹצִיא דְּבָרֶיךָ הַנְּעִימִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא

דָּלוּ עֵינֶיךָ לַמָּרוֹם וּזְכר אַהֲבָתְךָ הַיְשָׁנָה

נְהָרוֹת נְחָלִים אֲפִיקֵי מַיִם רַבִּים וְיַמִּים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים

נִפְלָאִים וּמְשֻׁנִּים בְּצִבְעֵיהֶם וּבְטַעֲמֵיהֶם וּבְטִבְעֵיהֶם

חַיּוֹת קְטַנּוֹת וּגְדוֹלוֹת בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד אֵין מִסְפָּר לְמִינֵיהֶם

מְשַׁבְּחִים וּמְהַלְּלִים כֻּלָּם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל אֵיבְרֵיהֶם

מִלִּין יַגִּידוּן תָּמִיד וְלא יְכַחֲשׁוּן מַנְהִיגֵיהֶם

נוֹצְצִים אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת בְּעִמְקֵיהֶם

נֶחְבָּא בָּהֶם אוֹרוֹת כְּלֵיהֶם

נְשָׁמוֹת הַגְּזוּרִים מִתַּחַת כִּסֵּא כָּבוֹד

נִכְסְפָה תָּמִיד אֶל שָׁרְשָׁהּ לִהְיוֹת לָבוּד

חַיִּים וָחֶסֶד שׁוֹאֶבֶת מֵחַסְדֵּי דָּוִד

חֵן רוּחַ מִטִּפֵּי גַּן עֵדֶן מִמֶּנָּה לא אָבַד

מוֹשְׁבוֹת הַהֵיכָלוֹת וְאָהֳלֵי הַשָּׁלוֹם לְכָל אַחַת וְאַחַת נִסְמַן וְנִתְוָה תָּיו הוֹד

מַה פָּעַל אֵל הַמַּלְאָכִים יִשְׁאֲלוּ, וִירוּצוּן בִּשְׁלִיחוּתָם כְּכוֹכְבָא דְּשָׁבִיט

מְרֻחָקִים וּמְסֻלָּקִים מִכָּל הַתַּעֲנוּגִים, מִי שֶׁאָרְחוֹתָיו עָבִיט

[מִלְּשׁוֹן וְלא יְעַבְּטוּן ארְחוֹתָם ]

נִשְׁאָרִים בְּרָעָב וּבְחֶרְפָּה בְּתוֹךְ כַּף הַקֶּלַע זֶבֶד

נָשׁוּבָה עַד ה' וְלא נִהְיֶה אָבַד

נְקַבֵּל רַע וָטוֹב בְּאַהֲבָה וְנַלְבִּישׁ לָאָב עַד

בְּרִיאַת הָאֲדָמָה וְכַדּוּרֶיהָ אֲרָצוֹת וּמְדִינוֹת רַבּוֹת סְבִיבֶיהָ

בְּנֵי אָדָם אִישׁ לִלְשׁוֹנוֹ וְדָתוֹתֶיהָ

נִצָּנִים וּפְרָחִים וְאִבֶּיהָ

נְפִילַת הַמְּדִינוֹת מֵרוּחוֹתֶיהָ

נִשְׁאֶרֶת עוֹמֶדֶת וְהַגַּלְגַּלִּים מַקִּיפִים סְבִיבוֹתֶיהָ

שַׁיָּטוֹת הַשֵּׁדִים וְהָרוּחוֹת בָּאֲוִיר

שׁוֹמְעִים גְּזֵרַת הַשֵּׁם וְשׁוֹלְטִים בְּאַרְבָּעָה הָאָבוֹת

שֶׁהֵם הַשּׁוֹר וְהַבּוֹר וְהַמַּבְעֶה וְהַהֶבְעֵר

מְשֻׁתָּפִים עִם הַמַּלְאָכִים וְעִם בְּנֵי אָדָם בְּגִמּוּל

מִבְּרִית קדֶשׁ בּוֹרְחִים הַנֶּאֱמָר בּוֹ הִמּוֹל יִמּוֹל

חוֹבְטִים כִּבְמַקְלוֹת בְּצוּרוֹתָם הַמְשֻׁנּוֹת

חוֹבְרֵי חֲבָרִים וּמְכַשְּׁפִים מַכְרִיעִים אוֹתָם בְּהַשְׁבָּעָתָם בַּשֵּׁמוֹת הַמְכֻוָּנוֹת

הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שׁוֹמֶרֶת אוֹתָנוּ מִכָּל טֻמְאוֹת

הַצְּדָקָה מַצֶּלֶת מִמִּיתוֹת מְגֻנּוֹת

נְבוּאָה אֵין לָנוּ

חֲרִיקַת שֵׁן הָאֻמּוֹת עַל אֻמָּה יְחִידָה, תְּבוּנָה אֵין בָּנוּ

מְרִירַת הַצָּרוֹת אֵיךְ לְהַשְׁקוֹת הֵם דָּנוּ

נִסְבּל עוֹלָם עַד יָבוֹא עָנִי

בֵּן יְחַפֵּשֹ בְּגִנְזֵי אָבִיו

נֵזֶר עֲטֶרֶת נְעַטֵּר בְּבֵן חָבִיב

שִׁיר חָדָשׁ אָז נָשִׁיר

מַלְכֵּנוּ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַרְאֶה בְּאֶצְבַּע בָּשָׂר

חָתוּם תּוֹרָה בְּלֵב כָּל אֶחָד מִלְּהִשָּׁכֵחַ

הַמָּוֶת לָנֶצַח יְבֻלַּע כִּקְטרֶת רֵיחַ

נָבִיא לְבַב חָכְמָה לְהָבִין תְּכוּנַת גּוּפֵנוּ וּמֶרְחַקֵּי פְּרָקָיו וַעֲרִיכוּת אֵיבָרָיו

חִיּוּב הֲבָנָתוֹ מוֹעִילָה לִידִיעַת הַבּוֹרֵא הַמְצַיֵּר אֵלּוּ הַיְצִירוֹת כֻּלָּם

מְרַפֵּא כָּל חֹלִי וְאִישׁ מַכְאוֹבוֹת עִוֵּר וּפִסֵּחַ צָרוּעַ וְנָגוּעַ דּוֹאֵג וְכוֹאֵב

נאכַל לְבַד לְקִיּוּם נַפְשׁוֹתֵינוּ וּלְמַעֵט תַּאֲווֹת טִבְעֵנוּ

חֲזַּק
סיפורי מעשיות - מעשה מעשה מביטחון / מעשה מבעל ביטחון
...ואמר עוד סיפרתי מעשה מבטחון וזו היא מלך אחד אמר בליבו מי ימצא שלא יהיו לו לדאוג יותר ממני כי יש לי כל טוב ואני מלך ומושל והלך לחקור אחרי זה. והיה הולך בלילה והיה עומד אחורי הבתים להקשיב ולשמוע את דברי העולם. והיה שומע דאגות כל אחד שזה אינו הולך לו כסדר בחנות ואחר כך הלך לבית אחר ושמע שיש לו דאגה שהוא צריך למלכות וכן שאר כל הדאגות של כל אחד ואחד. אחר כך הלך וראה בית אחד נמוך עומד בתוך הקרקע והחלונות למטה סמוכים ממש לארץ והגג נופל ונשבר. וראה ששם יושב אחד ומנגן על הכינור שצריך להקשיב מאוד כדי לשמוע...
חיי מוהר"ן - מג - שיחות השיכים להתורות
..."תקעו תוכחה", בלקוטי תנינא בסימן ח' מובא לענין גדל עצם המעלה כשזוכין שנתוסף נפש אחד להקבוץ הקדוש של ישראל שעל ידי זה נתרבין הבתים של התפילה אלפי אלפים ורבי רבבות מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשב כי איתא בספר יצירה שתי אבנים בונות שני בתים שלש אבנים בונות ששה בתים ארבע עשרים וארבעה בתים, חמש מאה ועשרים, שש שבע מאות ועשרים וכו' עין שם. והנני מבאר לך הכלל בזה כדי שתדע חשבון עצם רבוי הבתים בברור, ותבין גדלות הבורא יתברך ומעלת הקבוץ של ישראל, כמה וכמה בתים בלי שעור וערך נתוספין ונתרבין כשנתוסף נפש...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מ - מִי שֶׁיּוֹדֵעַ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
...מארץ ישראל מי שיודע מארץ ישראל, שטעם באמת טעם ארץ ישראל הוא יכול להכיר באחר אם היה אצל צדיק על ראש השנה אם לאו ואם אותו הצדיק הוא גדול במעלה או קטן ואם הוא צדיק אמתי אם לאו או אם הוא בעצמו צדיק כי טעם ארץ ישראל יכולין לציר לפני מי שיודע טעם שכל כי רק מי שהוא איש בור, אי אפשר לו לידע זאת אבל מי שיודע משכל כגון לומדים שמרגישים מעט טעם השכל בפשט וקשיא כדרך הלומדים או חכמים בחכמות אחרות, שמרגישים טעם שכל יכולין להבין טעם ארץ ישראל כי 'אוירא דארץ ישראל מחכים' וטעם החכמה והשכל בודאי יקר מאד אך עקר מעלת...
שיחות הר"ן - אות טז
...הר"ן - אות טז דע, שיכולין לצעק בקול דממה דקה בצעקה גדולה מאד ולא ישמע שום אדם כלל, כי אינו מוציא שום קול כלל רק הצעקה היא בקול דממה דקה וזה יוכל כל אדם דהינו שיציר במחשבתו הצעקה ויכנס קול הצעקה במחשבה ויציר בדעתו קול הצעקה ממש עם הנגון כדרך שצועקין ויכנס בזה עד שיצעק ממש בבחינת קול דממה דקה ושום אדם לא ישמע כלל כי באמת אינו ציור כלל רק צעקה ממש כי יש סמפונות בראה שמשם יוצא הקול וגם יש סמפונות דקים היוצאים מן הראה אל המח ועל כן יכולים להכניס הקול דרך הסמפונות הדקים ההולכים אל המח עד שיצעק ממש במחו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קיד - הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם בְּעָבִים הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר וְכוּ'
...המכין לארץ מטר וכו' המכסה שמים בעבים המכין לארץ מטר וכו' כי טוב מאד מעלת הצדיקים הגנוזים שהן יכולין לקבל שפע ורב טובה להמשיך להעולם ואינם שואלים עליהם, ואינם מקטרגים עליהם מחמת שהם גנוזים ואינם מפרסמים אך אפילו מי שהוא מפרסם כשיש עליו מחלקת הוא תעלת לזה כי המחלקת מכסה עליו ועל ידי זה יכול להמשיך שפע להעולם ולא ימחו ויקטרגו עליו המכסה שמים בעבים שמים הוא בחינת הצדיק על שם אש ומים, הינו אהבה ויראה ועל שם זה נקרא הצדיק שמים וזה המכסה שמים בעבים מלשון עביות וגשמיות שמכסה את הצדיק בעביות וקשיות שמקשי...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכו - שֶׁשִּׁבְּחוּ הַחֶבְרַיָּא אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי
...ח"א - תורה קכו - ששבחו החבריא את רבי שמעון בן יוחאי בזוהר בכמה מקומות ששבחו החבריא את רבי שמעון בן יוחאי איתא וי לדרא כד תסתלק פוק עין ותשכח . "שבת וינפש", 'כיון ששבת וי אבדה נפש' הינו שמחמת גדל התענוג של הנפש יתרה שבא בשבת על כן מתחילים תכף להתגעגע ולהצטער על אבדת הנפש במוצאי שבת כן החבריא, מחמת גדל התענוגים והשעשועים שקבלו מרבם רבי שמעון בן יוחאי על כן תכף ומיד התחילו להתגעגע ועלה על לבם צער ההסתלקות שיהיה להם בכל מקום ששבחו החבריא את רבי שמעון בן יוחאי על שגלה להם סוד נפלא תמצא שאחר כך אמר להם...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סו - הַצַּדִּיק הוּא מֻכְרָח לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה בְּעַד יִשְׂרָאֵל
...מוהר"ן ח"ב - תורה סו - הצדיק הוא מכרח לעשות תשובה בעד ישראל הצדיק הוא מכרח לעשות תשובה בעד ישראל דהינו כשיוצא אחד חוץ לשורה ופורק על אזי הצדיק מכרח לעשות תשובה בשבילו על פי משל שפעם אחד נסעו שני בני אדם עם סוס מבהל ומשגע ונשא אותם הסוס והשליכם מן העגלה ועמד אחד והתחיל להכות את הסוס באגרוף והכה אותו הרבה ושחק ממנו השני ואמר לו הלא אתה מכה את ידך, ומה תועיל להסוס הכאה זו רק אתה צריך לקח רצועה, שמכין בה הסוסים, להכות אותו והלך ועשה כן ולקח רצועה והתחיל להכות את הסוס ועמד הסוס ורץ בבהלה גדולה וברח ונשא...
שיחות הר"ן - אות ק
...זכרונו לברכה מכבר] "ותתפשהו בבגדו" שהבעל דבר והסטרא אחרא תופסת את האדם בבגדו דהינו שמטריד אותו בטרדת בגדיו ומלבושיו כי טרדת הצטרכות מלבושים ובגדים של אדם הם מבלבלין מאד את האדם ומונעים אותו על ידי זה מעבודת השם יתברך וזהו "ותתפשהו בבגדו" אך מי שהוא בעל נפש ולבו חזק בה', אינו משגיח גם על זה אף על פי שאין לו בגד ללבש אף על פי כן אינו מטריד עצמו בזה ואינו רוצה להניח עצמו לבלבל בזה וזהו "וינח בגדו אצלה וינס" וכו' שמניח בגדו ומלבושו ונס ובורח מהם ואינו משגיח כלל על זה רק עושה את שלו בעבודת ה' כפי מה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קפא - כְּשֶׁמִּתְקַשְּׁרִים בְּקֶשֶׁר אֵיזֶה אֲנָשִׁים עַל אִישׁ אֶחָד
...- כשמתקשרים בקשר איזה אנשים על איש אחד כשמתקשרים בקשר איזה אנשים על איש אחד אפילו אם הוא אדם חשוב יותר מהם על כל זה יכולים להפילו כי נתקבצים חלקי הכבוד שיש לכל אחד מהם ועל ידי זה נתבטל חלק כבוד שלו ונופל על ידם בבחינת: "ראוני נערים ונחבאו" שהקטנות בטל לפני גדלות כי חלקי הכבוד שלהם כשנתקבץ ונתקשר יחד הוא גדול מחלק כבוד שלו לבדו אם לא שזה האיש שחולקין עליו הוא גדול במעלה מאד עד שחלק כבוד שלו, גדול יותר מכל חלקי כבוד שלהם ביחד אזי אדרבא נתבטלים הם לפניו בבחינת ראוני וכו' כנ"ל אבל אם אין גדול כל כך...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כו - צָרִיך לְהַרְחִיק מִשִּׁכְרוּת
...ח"ב - תורה כו - צריך להרחיק משכרות שיך לא"ב החדש, שכרות, אות ד צריך להרחיק משכרות ולדקדק שלא לשתות יותר מיכלתו כדי שלא יבוא לידי שכרות כי מעט השתיה לפי הצרך הוא טובה להרחיב דעתו ודע, כי הדעת מלבש בחסדים וכששותה במדה כראוי לפי ערכו אזי נתרחב דעתו ונתרומם מחו ואזי נגדלין החסדים ביותר על ידי השתיה כי כשנתרומם הדעת, נתרוממין ונגדלין החסדים כי הדעת מלבש בחסדים כנ"ל "כל המתפתה ביינו, יש בו מדעת קונו" 'מתפתה' דיקא, בחינת חסדים שעל ידי היין נגדלין החסדים וזהו 'מתפתה' שעל ידי הגדלת החסדים הוא מתפתה ומתפיס...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0938 שניות - עכשיו 15_11_2026 השעה 07:17:14 - wesi2