ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה - שִׁיר נָעִים מֵאֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה
ואלה דברי רבנו זכרונו לברכה שיר נעים כולל ענינים רבים בדברים מעטים מעט מחזיק המרבה ידבר נפלאות משבח תורתנו הקדושה ומשבח משה רבנו עליו השלום ומוסר נפלא והתעוררות עצום שיעורר כל אחד את נפשו וידבר מגדלת הבורא יתברך ונפלאות בריותיו וינצח בשירו להזכיר נפלאות ערבת נעימת תענוגי העולם הבא ושעשועיו לכל הזוכים אליהם והשיר שיתער לעתיד ולהפך מרירת המכאוב וקהיון שנים של הנדחים מהם ואובדים אבדה שאינה חוזרת יעורר ישנים יקיץ נרדמים יחזק עיפים יודיע להאדם מגדל כחו אשר בידו וכחו לזכות לכל אלה כשופר ירים קולו להטות לבבנו אליו יתברך לעבדו שכם אחד הן אלה קצות דרכי השיר הזה. נימוסי הדתות כלם לא ישוו לדתנו חכמיהם בדו מלבם נימוסים בשכלם האנושי משה עלה למרום וענן לבושו נמצא המחיב דבר עמו בכל פעם, ופרש מן האשה נבזים ודוויים וסחופים אנחנו חכמתו מאין תמצא, ממנו לקח טוב לקחנו מלך בישורון עם דתנו כשני אחים לא יתפרדו נשמתו וגופו הזך, זו מזו לא נדו נפשותם רבים, כן רבו דעותיהם, וחלוף סברותיהם חדשים מקרוב באו עבודותיהם מחשבותיהם לא מחשבותינו, ולא דרכינו דרכיהם נפשותינו אחת היא, ואינה נוטה לרבוי צלמיהם נפשי החזקה והפקחת למה לא חסת עליך ושכחת אומן המגדל אותך והאכילך ממתקים והלבישך ארגמן ועתה אתה רמוסה בין עקבי צאן ובין רגלי התאוות העבים והגשמיים ואתה ערם ועריה יין משתיך נהפך למשתה דמעות חזק ונתחזק ואל תהיה כפיל הגדול וכגמל אפילו כשמשכהו בחטמו העכבר לא יבעט בו וכל זה מחמת שטות שאין יודע מכחו אבל נפשי הפקחת וחזקה מה תעשה ליום פקדה ומה תשיב לשולחיך דבר אל תבט על מצהלות הזמן כי גופך חלש ודל הזמן הולך והומה והגוף אפשר עכשו בא יומו נקב לב האבן והאר לי משם מעט פניך ברה כחמה יפה כלבנה אל תחריש ואל תשקט הרימה קולך הערב בשירות והודה ופתח פיך ותוציא דבריך הנעימים לפני הקדוש ברוך הוא דלו עיניך למרום וזכר אהבתך הישנה נהרות נחלים אפיקי מים רבים וימים גדולים וקטנים נפלאים ומשנים בצבעיהם ובטעמיהם ובטבעיהם חיות קטנות וגדולות בכל אחד ואחד אין מספר למיניהם משבחים ומהללים כלם להשם יתברך בכל איבריהם מלין יגידון תמיד ולא יכחשון מנהיגיהם נוצצים אבנים טובות ומרגליות בעמקיהם נחבא בהם אורות כליהם נשמות הגזורים מתחת כסא כבוד נכספה תמיד אל שרשה להיות לבוד חיים וחסד שואבת מחסדי דוד חן רוח מטפי גן עדן ממנה לא אבד מושבות ההיכלות ואהלי השלום לכל אחת ואחת נסמן ונתוה תיו הוד מה פעל אל המלאכים ישאלו, וירוצון בשליחותם ככוכבא דשביט מרחקים ומסלקים מכל התענוגים, מי שארחותיו עביט [מלשון ולא יעבטון ארחותם (עין רש"י יואל ב) ] נשארים ברעב ובחרפה בתוך כף הקלע זבד נשובה עד ה' ולא נהיה אבד נקבל רע וטוב באהבה ונלביש לאב עד בריאת האדמה וכדוריה ארצות ומדינות רבות סביביה בני אדם איש ללשונו ודתותיה נצנים ופרחים ואביה נפילת המדינות מרוחותיה נשארת עומדת והגלגלים מקיפים סביבותיה שיטות השדים והרוחות באויר שומעים גזרת השם ושולטים בארבעה האבות שהם השור והבור והמבעה וההבער (עיין זוהר דף קצא ויקרא כה) משתפים עם המלאכים ועם בני אדם בגמול (חגיגה ט"ז) מברית קדש בורחים הנאמר בו המול ימול (עיין זוהר לך לך צה: עיין שם, ובתיקון כא ובתיקון ע') חובטים כבמקלות בצורותם המשנות חוברי חברים ומכשפים מכריעים אותם בהשבעתם בשמות המכונות התורה הקדושה שומרת אותנו מכל טמאות הצדקה מצלת ממיתות מגנות נבואה אין לנו חריקת שן האמות על אמה יחידה, תבונה אין בנו מרירת הצרות איך להשקות הם דנו נסבל עולם עד יבוא עני בן יחפש בגנזי אביו נזר עטרת נעטר בבן חביב שיר חדש אז נשיר מלכנו כל אחד ואחד מראה באצבע בשר חתום תורה בלב כל אחד מלהשכח המות לנצח יבלע כקטרת ריח נביא לבב חכמה להבין תכונת גופנו ומרחקי פרקיו ועריכות איבריו חיוב הבנתו מועילה לידיעת הבורא המציר אלו היצירות כלם מרפא כל חלי ואיש מכאובות עור ופסח צרוע ונגוע דואג וכואב נאכל לבד לקיום נפשותינו ולמעט תאוות טבענו חזק
וְאֵלֶּה דִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שִׁיר נָעִים כּוֹלֵל עִנְיָנִים רַבִּים בִּדְבָרִים מֻעָטִים מֻעָט מַחֲזִיק הַמְרֻבֶּה

יְדַבֵּר נִפְלָאוֹת מִשֶּׁבַח תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה וּמִשֶּׁבַח משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם

וּמוּסָר נִפְלָא וְהִתְעוֹרְרוּת עָצוּם שֶׁיְּעוֹרֵר כָּל אֶחָד אֶת נַפְשׁוֹ

וִידַבֵּר מִגְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וְנִפְלְאוֹת בְּרִיּוֹתָיו

וִינַצַּח בְּשִׁירוֹ לְהַזְכִּיר נִפְלְאוֹת עֲרֵבַת נְעִימַת תַּעֲנוּגֵי הָעוֹלָם הַבָּא וְשַׁעֲשׁוּעָיו לְכָל הַזּוֹכִים אֲלֵיהֶם

וְהַשִּׁיר שֶׁיִּתְעַר לֶעָתִיד

וּלְהֵפֶךְ מְרִירַת הַמַּכְאוֹב וְקַהַיוֹן שִׁנַּיִם שֶׁל הַנִּדָּחִים מֵהֶם וְאוֹבְדִים אֲבֵדָה שֶׁאֵינָהּ חוֹזֶרֶת

יְעוֹרֵר יְשֵׁנִים יָקִיץ נִרְדָּמִים יְחַזֵּק עֲיֵפִים יוֹדִיעַ לְהָאָדָם מִגּדֶל כּחוֹ אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וְכחוֹ לִזְכּוֹת לְכָל אֵלֶּה

כְּשׁוֹפָר יָרִים קוֹלוֹ לְהַטּוֹת לְבָבֵנוּ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד

הֵן אֵלֶּה קְצוֹת דַּרְכֵי הַשִּׁיר הַזֶּה.

נִימוּסֵי הַדָּתוֹת כֻּלָּם לא יִשְׁווּ לְדָתֵנוּ

חַכְמֵיהֶם בָּדוּ מִלִּבָּם נִימוּסִים בְּשִׂכְלָם הָאֱנוֹשִׁי

משֶׁה עָלָה לַמָּרוֹם וְעָנָן לְבוּשׁוֹ

נִמְצָא הַמְחֻיָּב דִּבֵּר עִמּוֹ בְּכָל פַּעַם, וּפֵרֵשׁ מִן הָאִשָּׁה

נִבְזִים וּדְווּיִים וּסְחוּפִים אֲנַחְנוּ

חָכְמָתוֹ מֵאַיִן תִּמָּצֵא, מִמֶּנּוּ לֶקַח טוֹב לָקַחְנוּ

מֶלֶךְ בִּישׁוּרוּן עִם דָּתֵנוּ כִּשְׁנֵי אַחִים לא יִתְפָּרְדוּ

נִשְׁמָתוֹ וְגוּפוֹ הַזַּךְ, זוֹ מִזּוֹ לא נָדוּ

נַפְשׁוֹתָם רַבִּים, כֵּן רַבּוּ דֵּעוֹתֵיהֶם, וְחִלּוּף סְבָרוֹתֵיהֶם

חֲדָשִׁים מִקָּרוֹב בָּאוּ עֲבוֹדוֹתֵיהֶם

מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם לא מַחְשְׁבוֹתֵינוּ, וְלא דְּרָכֵינוּ דַּרְכֵיהֶם

נַפְשׁוֹתֵינוּ אַחַת הִיא, וְאֵינָהּ נוֹטָה לְרִבּוּי צַלְמֵיהֶם

נַפְשִׁי הַחֲזָקָה וְהַפִּקַּחַת

לָמָּה לא חַסְתְּ עָלַיִךְ

וְשָׁכַחַתְּ אוֹמֵן הַמְגַדֵּל אוֹתָךְ

וְהֶאֱכִילֵךְ מַמְתַּקִּים וְהִלְבִּישֵׁךְ אַרְגָּמָן

וְעַתָּה אַתָּה רְמוּסָה בֵּין עִקְּבֵי צאן

וּבֵין רַגְלֵי הַתַּאֲווֹת הֶעָבִים וְהַגַּשְׁמִיִּים

וְאַתָּה עֵרם וְעֶרְיָה

יֵין מִשְׁתַּיִךְ נֶהְפַּךְ לְמִשְׁתֵּה דְּמָעוֹת

חֲזַק וְנִתְחַזֵּק

וְאַל תִּהְיֶה כַּפִּיל הַגָּדוֹל וְכַגָּמָל

אֲפִילּוּ כְּשֶׁמָּשְׁכֵהוּ בְּחָטְמוֹ הָעַכְבָּר לא יִבְעַט בּוֹ

וְכָל זֶה מֵחֲמַת שְׁטוּת שֶׁאֵין יוֹדֵעַ מִכּחוֹ

אֲבָל נַפְשִׁי הַפִּקַּחַת וַחֲזָקָה

מַה תַּעֲשֶׂה לְיוֹם פְּקֻדָּה

וּמַה תָּשִׁיב לְשׁוֹלְחֶיךָ דָּבָר

אַל תַּבֵּט עַל מִצְהֲלוֹת הַזְּמַן כִּי גּוּפְךָ חַלָּשׁ וָדַל

הַזְּמַן הוֹלֵךְ וְהוֹמֶה וְהַגּוּף אֶפְשָׁר עַכְשָׁו בָּא יוֹמוֹ

נְקב לֵב הָאֶבֶן וְהָאֵר לִי מִשָּׁם מְעַט פָּנֶיךָ

בָּרָה כַּחַמָּה יָפָה כַּלְּבָנָה

אַל תַּחֲרִישׁ וְאַל תִּשְׁקט

הָרִימָה קוֹלְךָ הֶעָרֵב בְּשִׁירוֹת וְהוֹדָה

וּפְתַח פִּיךָ וְתוֹצִיא דְּבָרֶיךָ הַנְּעִימִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא

דָּלוּ עֵינֶיךָ לַמָּרוֹם וּזְכר אַהֲבָתְךָ הַיְשָׁנָה

נְהָרוֹת נְחָלִים אֲפִיקֵי מַיִם רַבִּים וְיַמִּים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים

נִפְלָאִים וּמְשֻׁנִּים בְּצִבְעֵיהֶם וּבְטַעֲמֵיהֶם וּבְטִבְעֵיהֶם

חַיּוֹת קְטַנּוֹת וּגְדוֹלוֹת בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד אֵין מִסְפָּר לְמִינֵיהֶם

מְשַׁבְּחִים וּמְהַלְּלִים כֻּלָּם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל אֵיבְרֵיהֶם

מִלִּין יַגִּידוּן תָּמִיד וְלא יְכַחֲשׁוּן מַנְהִיגֵיהֶם

נוֹצְצִים אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת בְּעִמְקֵיהֶם

נֶחְבָּא בָּהֶם אוֹרוֹת כְּלֵיהֶם

נְשָׁמוֹת הַגְּזוּרִים מִתַּחַת כִּסֵּא כָּבוֹד

נִכְסְפָה תָּמִיד אֶל שָׁרְשָׁהּ לִהְיוֹת לָבוּד

חַיִּים וָחֶסֶד שׁוֹאֶבֶת מֵחַסְדֵּי דָּוִד

חֵן רוּחַ מִטִּפֵּי גַּן עֵדֶן מִמֶּנָּה לא אָבַד

מוֹשְׁבוֹת הַהֵיכָלוֹת וְאָהֳלֵי הַשָּׁלוֹם לְכָל אַחַת וְאַחַת נִסְמַן וְנִתְוָה תָּיו הוֹד

מַה פָּעַל אֵל הַמַּלְאָכִים יִשְׁאֲלוּ, וִירוּצוּן בִּשְׁלִיחוּתָם כְּכוֹכְבָא דְּשָׁבִיט

מְרֻחָקִים וּמְסֻלָּקִים מִכָּל הַתַּעֲנוּגִים, מִי שֶׁאָרְחוֹתָיו עָבִיט

[מִלְּשׁוֹן וְלא יְעַבְּטוּן ארְחוֹתָם ]

נִשְׁאָרִים בְּרָעָב וּבְחֶרְפָּה בְּתוֹךְ כַּף הַקֶּלַע זֶבֶד

נָשׁוּבָה עַד ה' וְלא נִהְיֶה אָבַד

נְקַבֵּל רַע וָטוֹב בְּאַהֲבָה וְנַלְבִּישׁ לָאָב עַד

בְּרִיאַת הָאֲדָמָה וְכַדּוּרֶיהָ אֲרָצוֹת וּמְדִינוֹת רַבּוֹת סְבִיבֶיהָ

בְּנֵי אָדָם אִישׁ לִלְשׁוֹנוֹ וְדָתוֹתֶיהָ

נִצָּנִים וּפְרָחִים וְאִבֶּיהָ

נְפִילַת הַמְּדִינוֹת מֵרוּחוֹתֶיהָ

נִשְׁאֶרֶת עוֹמֶדֶת וְהַגַּלְגַּלִּים מַקִּיפִים סְבִיבוֹתֶיהָ

שַׁיָּטוֹת הַשֵּׁדִים וְהָרוּחוֹת בָּאֲוִיר

שׁוֹמְעִים גְּזֵרַת הַשֵּׁם וְשׁוֹלְטִים בְּאַרְבָּעָה הָאָבוֹת

שֶׁהֵם הַשּׁוֹר וְהַבּוֹר וְהַמַּבְעֶה וְהַהֶבְעֵר

מְשֻׁתָּפִים עִם הַמַּלְאָכִים וְעִם בְּנֵי אָדָם בְּגִמּוּל

מִבְּרִית קדֶשׁ בּוֹרְחִים הַנֶּאֱמָר בּוֹ הִמּוֹל יִמּוֹל

חוֹבְטִים כִּבְמַקְלוֹת בְּצוּרוֹתָם הַמְשֻׁנּוֹת

חוֹבְרֵי חֲבָרִים וּמְכַשְּׁפִים מַכְרִיעִים אוֹתָם בְּהַשְׁבָּעָתָם בַּשֵּׁמוֹת הַמְכֻוָּנוֹת

הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שׁוֹמֶרֶת אוֹתָנוּ מִכָּל טֻמְאוֹת

הַצְּדָקָה מַצֶּלֶת מִמִּיתוֹת מְגֻנּוֹת

נְבוּאָה אֵין לָנוּ

חֲרִיקַת שֵׁן הָאֻמּוֹת עַל אֻמָּה יְחִידָה, תְּבוּנָה אֵין בָּנוּ

מְרִירַת הַצָּרוֹת אֵיךְ לְהַשְׁקוֹת הֵם דָּנוּ

נִסְבּל עוֹלָם עַד יָבוֹא עָנִי

בֵּן יְחַפֵּשֹ בְּגִנְזֵי אָבִיו

נֵזֶר עֲטֶרֶת נְעַטֵּר בְּבֵן חָבִיב

שִׁיר חָדָשׁ אָז נָשִׁיר

מַלְכֵּנוּ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַרְאֶה בְּאֶצְבַּע בָּשָׂר

חָתוּם תּוֹרָה בְּלֵב כָּל אֶחָד מִלְּהִשָּׁכֵחַ

הַמָּוֶת לָנֶצַח יְבֻלַּע כִּקְטרֶת רֵיחַ

נָבִיא לְבַב חָכְמָה לְהָבִין תְּכוּנַת גּוּפֵנוּ וּמֶרְחַקֵּי פְּרָקָיו וַעֲרִיכוּת אֵיבָרָיו

חִיּוּב הֲבָנָתוֹ מוֹעִילָה לִידִיעַת הַבּוֹרֵא הַמְצַיֵּר אֵלּוּ הַיְצִירוֹת כֻּלָּם

מְרַפֵּא כָּל חֹלִי וְאִישׁ מַכְאוֹבוֹת עִוֵּר וּפִסֵּחַ צָרוּעַ וְנָגוּעַ דּוֹאֵג וְכוֹאֵב

נאכַל לְבַד לְקִיּוּם נַפְשׁוֹתֵינוּ וּלְמַעֵט תַּאֲווֹת טִבְעֵנוּ

חֲזַּק
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצו - אַל תַּעַשֶׂה תְּפִלָּתְך קֶבַע אֶלָּא רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים
...- תורה קצו - אל תעשה תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים וכשאתה מתפלל אל תעשה תפילתך קבע אלא רחמים ותחנונים וכו' כי אסור לאדם לעמד עצמו על שום דבר הינו שאסור להתעקש בתפילתו שהקדוש ברוך הוא יעשה לו דוקא את בקשתו כי זה הוא כמו לוקח דבר בחזקה, בגזלה רק צריך להתפלל ולהתחנן לפני השם יתברך ברחמים ותחנונים אם יתן השם יתברך יתן ואם לאו לאו כמובא במקום אחר [בהתורה ט' תיקונין סי' כ'] וזה: 'אל תעשה תפילתך קבע', מלשון גזלה כמו שכתוב: "וקבע את קבעיהם נפש" הינו שכל מה שהוא מבקש, הן פרנסה או בנים או שאר צרכים אסור להתעקש...
ספר המידות - נהנה מאחרים
...חלק א' א. מה שהצדיק מקבל ממון מהרשע, אף על פי שזה הממון הוא ספק גזל, אף על פי כן מתר לקבל ממנו, כדי שלא יקבל הרשע לעצמו איזהו תלמיד חכם רשע, ויאמר עליו שהוא צדיק, ויתן לו הממון, ויחלק על הצדיק האמת. ב. משרבו מקבלי מתנות, נתמעטו הימים ונתקצרו השנים. ג. אדם שקבלת הנאה ממנו פעם אחד, אל תבזהו. ד. מי שמכביד עלו על בני ישראל, לסוף שנצרך לאחרים. ה. מי שעושה טובות לבני אדם, מתר לו להנות מהם וצריכים לשרתו. ו. על ידי הנאה שאתה מקבל מחברך, על ידי זה אתה סובל צער על עוונותיו. ז. מי שאינו מקבל ממון מאחרים, יגדל...
מה המקום של שמירת ההלכה בחסידות ברסלב?
...האם על פי מה שמובן מספרי רבי נחמן צריך לשמור על כל דיקדוקי ההלכה הידועים? * ראה כאן breslev.eip.co.il/?ftxt=%D7%A9%D7%9C%D7%97%D7%9F+%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A&cid=0 - שלחן ערוך את כל המקומות שבהם מתייחס רבי נחמן מברסלב לעניין השולחן ערוך. כמו כן ראה כאן breslev.eip.co.il/?ftxt=%D7%A4%D7%95%D7%A1%D7%A7%D7%99%D7%9D&cid=0 - פוסקים לגבי לימוד הפוסקים. כמו כן מובא בשם רבי נחמן מברסלב (לא תמצא זאת בספרי רבי נחמן מברסלב עצמם, אלא בספר שיח שרפי קודש) כדלהלן: כששאל פעם אחד מאנ"ש את רבנו, שיפרש לו דבר בספר...
שיחות הר"ן - אות רצד - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רצד - שיחות מורנו הרב רבי נחמן שמעתי מפיו הקדוש שבימי אלול שנוהגין ישראל לומר תקונים ותפילות ובקשות אחר התפילה וכו' ומאחרין יותר בבית הכנסת ובבית המדרש אמר שמהנגון של התקונים ומה שהלב כואב וחלש מחמת שמתאחרין בבית המדרש מכל זה נעשין דברים גבוהים וגדולים למעלה
שיחות הר"ן - אות מא
...- אות מא לב נשבר ועצבות אינו ענין אחד כלל כי לב נשבר הוא בלב, אבל עצבות הוא בא מן הטחול ועצבות שהוא מהטחול היא סטרא אחרא והקדוש ברוך הוא שונא אותה אבל לב נשבר היא חביב לפני השם יתברך כי לב נשבר יקר מאד מאד בעיניו יתברך והיה טוב שיהיה לו לב נשבר כל היום אך אנשים כערככם יכולין לבוא מלב נשבר לעצבות על כן צריכין ליחד איזה שעה ביום שיהיה לו לב נשבר דהינו להתבודד ולשבר לבו לפניו יתברך כמבאר במקום אחר אבל שאר כל היום כלו יהיה רק בשמחה ועל זה הזהיר אותנו כמה פעמים להתאמץ ולהתגבר שלא יהיה לנו לב נשבר רק...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קמח - מִדַּת הַיִּרְאָה בְּעַצְמָהּ הִיא יְרֵאָה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
...מוהר"ן ח"א - תורה קמח - מדת היראה בעצמה היא יראה מהשם יתברך מדת היראה בעצמה היא יראה מהשם יתברך ואם כן יש לה גם כן יראה וזאת היראה היא גם כן יראה מהשם יתברך ואם כן יש לה גם כן יראה וכן נכלל יראה אחת בחברתה, למעלה למעלה עד אין סוף וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'מה שעשתה ענווה עקב לסלותא עשתה חכמה עטרה על ראשה שנאמר: "עקב ענווה יראת ה', ראשית חכמה יראת ה'" נמצא שעקב הענווה היא יראה וכן "ראשית חכמה" היא גם כן יראה נמצא שיש יראה למעלה מיראה כי היראה בעצמה יש לה גם כן יראה וכן למעלה למעלה עד אין סוף...
שיחות הר"ן - אות קמא
...הר"ן - אות קמא בסימן צ"ב "לקוטי תנינא", תקון למקרה לילה רחמנא לצלן לומר עשרה קפיטל תהלים כמבאר בסימן ר"ה וכו' ודע שאלו הם העשרה קפיטל מזמורי תהלים וכו' דע אחי, כי בתחלה אמר הוא זכרונו לברכה, התורה המתחלת תקון למקרה לילה כנדפס בספר הראשון בסימן ר"ה ובתחלה בעת שהתחיל לגלותה לא הייתי לפניו אז אך השם יתברך זכני ובאתי אצלו סמוך מאד לאותה העת שהתחיל לגלותה וספר לי אחד בשמו התורה הנ"ל כפי מה ששמעה מפיו הקדוש ובתוך כך, באותה השעה ששמעתי מפי אחר בשמו התורה הנ"ל בתוך כך סבב השם יתברך שדברתי עמו מזה וחזר ואמרה...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיב - אִם אַתָּה מַאֲמִין, שֶׁיְּכוֹלִין לְקַלְקֵל, תַּאֲמִין שֶׁיְּכוֹלִין לְתַקֵּן
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיב - אם אתה מאמין, שיכולין לקלקל, תאמין שיכולין לתקן לענין התחזקות לבל יפל האדם בדעתו מחמת רבוי הפגמים והקלקולים שקלקל על ידי מעשיו ענה ואמר אם אתה מאמין, שיכולין לקלקל, תאמין שיכולין לתקן.
ספר המידות - ממון
...חלק א' א. המתלוצץ מזונותיו מתמעטין. ב. לשון חכמים מביא עשר. ג. אין העשר מתקים, מפני שאין מרחמים על הבריות. ד. העומד בנסיון של ניאוף, יזכה לעשר גדול בין השונאים שלו. ה. גדולה מלאכה שהזהיר עליה הקדוש ברוך הוא, שיעשה איזה מלאכה. ו. כגון: אנו לווין ואוכלין. ז. הרוצה שיתעשר, יעסק בבהמה דקה ובחורשין. ח. אכילה ושתיה יהיה פחות ממה שיש לו, וילבש ויתכסה כמה שיש לו, ויכבד אשתו ובניו יותר ממה שיש לו. ט. קשה עניות בביתו של אדם יותר מחמשים מכות. י. אין אשתו של אדם מתה אלא אם כן מבקשין ממנו ממון ואין לו. יא. הכח...
שיחות הר"ן - אות שא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות שא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן שמעתי בשמו שאמר שעקר עבודת איש הישראלי הוא בחרף לקום בחצות לילה ובקיץ בעת שהלילה קצר מאד שאז אין עומדין בחצות [בחוץ לארץ] כמבאר במקום אחר אז יזהר לעמד בבקר השכם כעלות השחר
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1250 שניות - עכשיו 19_09_2025 השעה 02:45:12 - wesi2