ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לג - מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים
[לשון רבנו, זכרונו לברכה] מי האיש החפץ חיים, אהב ימים לראות טוב (תהלים ל"ד) א. הכלל הוא, שצריך לבקש שלום שיהיה שלום בין ישראל ושיהיה שלום לכל אדם במדותיו ובמארעותיו שלא יהא לו חלוק בין בטיבו בין בעקו תמיד ימצא בו השם יתברך היינו (שם נ"ו) : "בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר". ועל ידי מה ימצא השם יתברך בין בטיבו בין בעקו על ידי התורה הנקראת שלום כמה דאת אמר (משלי ג') "וכל נתיבותיה שלום" (זוהר קרח קע"ו:) ועל ידי צדיקים שנקראו גם כן ברית שלום (השמטת הזוהר בראשית רנז) ומחמת זה יכול לאהב את השלום בכל מקום הן בטיבו וכו' ויכול להיות שלום בין ישראל ולאהב זה את זה ב. וצריך לדעת ש"מלא כל הארץ כבודו" (ישעיה ו) ו'לית אתר פנוי מנה' (תקון נז) ואיהו 'ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין' (ר"מ פנחס רכה) ואפילו מי שעוסק במשא ומתן בעכו"ם לא יכול להתנצל ולומר אי אפשר לעבד את השם יתברך מחמת עביות וגשמיות שנופל תמיד עליו מחמת העסק שעוסק תמיד עמהם כי כבר גלו לנו חכמינו, זכרונו לברכה שבכל דברים גשמיים ובכל לשונות העכו"ם יכול למצא בהם אלקות כי בלא אלקותו אין להם שום חיות וקיום כלל כמו שכתוב (נחמיה ט') : "ואתה מחיה את כלם" לבד שהחיות ואלקות הזה שם בצמצום גדול ובמעוט רק כדי חיונו להחיותו ולא יותר כי הקדוש ברוך הוא צמצם את אלקותו בצמצומים רבים ושונים מראשית המחשבה עד נקדת המרכז של עולם הגשמי ששם מדור הקליפות ובכל מה שמשתלשל יותר ומתצמצם יותר למטה אלקותו מלבש שם במלבושים רבים יותר וזה שגלו חכמינו זכרונם לברכה, ופתחו לנו פתח שהמשכיל ידע ויבין שבכל הדברים גשמיים יש אלקותו וחיותו כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (מנחות ל"ד:). 'טט בכתפי שתים, פת באפריקי שתים' להודיע שבכל לשונות העכו"ם יש שם אלקותו המחיה אותה וזה שמביא בירושלמי (תענית פ"א) : 'אם יאמר לך אדם היכן אלקיך, תאמר לו: בכרך גדול שברומי', שנאמר: "אלי קרא משעיר" נמצא שזה האדם ששאל היכן אלקיך בודאי הוא משקע במדור הקליפות כי הוציא את עצמו מן הכלל וכפר בעקר שאמר: היכן אלקיך ונדמה לו שבמקומו אין שם אלהים בכן תאמר לו: אפילו במקומך שאתה משקע במדור הקליפות גם כן שם תוכל למצא אלקותו כי הוא מחיה את הכל כמו שכתוב: "ואתה מחיה את כלם" ומשם אתה יכול לדבק את עצמך בו יתברך ולשוב אליו בתשובה שלמה כי לא רחוקה היא ממך (דברים ל', וע"ש בפי' הרמב"ו) אלא שבמקומך שם רבו הלבושים וכל מה שאדם הולך ממדרגה למדרגה הוא מתקרב יותר אל השם יתברך ויכול לידע את השם יתברך בהבנה יתרה כי כל מה שהמדרגה יותר עליונה נתמעטו הלבושים, ונתמעט הצמצום ואז הוא מקרב יותר אל השם יתברך ויכול לאהב את עצמו עם השם יתברך באהבה יתרה ג. והנה יש שני מיני ימים ימי טוב וימי רע כמו שכתוב (קהלת ז') "ביום טובה היה בטוב, וביום רעה ראה" הינו שצריך לאדם להסתכל שם היטב היטב בודאי ימצא שם ימי טוב, הינו תורה והימים נקראים מדות כמו שכתוב (תהלים ל"ט) : "ומדת ימי" והמדות, הם התורה כי אוריתא כלה הם מדותיו של הקדוש ברוך הוא כי התורה מדברת מאהבה ויראה ושאר המדות ובה ברא הקדוש ברוך הוא עלמין כמו שכתוב (משלי ח') : "ואהיה אצלו אמון" אל תקרי אמון אלא אמן (בראשית רבה פרשה א' זוהר שמיני ל"ה:) ואותיות התורה הם המחיין את כל דבר ודבר אלא כל מה שהמדרגה היא למטה שם הם אותיות התורה בצמצום יותר ממה שהיו במדרגה יותר עליונה ואינם מאירים כל כך כמו למעלה במדרגה עליונה כדי שלא להשפיע אור וחיותה יותר מהראוי. נמצא אפילו במדור הקליפות הינו בימי רע שהם מדות רעות ולשונות עכו"ם גם שם יכולין למצא אותיות התורה אבל מחמת רבוי הלבושים וגדל הצמצום אינם נתראים אותיות התורה הינו ימי טוב על ידי ימי רע והחשך השורה עליהם אבל מי שכופה את יצרו הרע הינו הימי רע הינו המדות רעות אזי הרע נתבלבל לגמרי נגד ימי הטוב שבהם אזי אותיות בולטות ונתראים ומאירים ביותר כי מתחלה לא היו מאירין כל כך כי לא קבלו אור מלמעלה כדי שלא יקבלו הימי רע יותר מכדי חיונו ועכשו שנתבטל הרע ונשארין אותיות התורה לבד אזי מקבלין אור רב מלמעלה נמצא, זה שכופה את יצרו הינו שכופה את ימי רע כשהוא מדבר עם העכו"ם או שרואה מדותיהם אזי תכף הרע ששוכן על הטוב הינו אותיות התורה נתבטל ונופל ואותיות התורה בולטין אזי הוא יודע התורה שבאותו הדבר וזה שכתוב בזוהר הקדוש (לך לך דף צ':) "ברכו ה' מלאכיו גברי כח עשי דברו" אלין אנון דמתגברין על יצריהון, אנון דמין למלאכין ממש "עשי דברו" דעבדין להאי דבר "לשמע בקול דברו" אנון זכין למשמע קלין מלעלא כי התורה נקראת דבר כמו שכתוב (תהלים ק"ה) "דבר צוה לאלף דור" וכל מה שאותיות התורה נתצמצם ונתלבשים בצמצומים ובלבושים יתרים התורה הוא בהעלם ובאתכסיא יותר ומי שמפשיט את האותיות התורה מהלבושים הוא דומה כמי שבונה את התורה למשל אותיות התורה שהיו מפזרין ומפרדין בלשונות העכו"ם ולא היה שום אדם יודע מהם מחמת הימי רע שהחשיך עליהם והלביש אותם וכשבא זה האדם, שהוא דומה למלאך ה' צבאות על ידי שכופה את יצרו, הינו הימי רע אזי הרע הינו לשונות העכו"ם, נכפפין ונתבטלין כנגדו ואז נשארין אותיות התורה בולטין וכשנפשטין מהלבושים הגשמיים הינו מלשונות העכו"ם הינו ממדות רעות הינו מימי רע אזי מקבלין אלו אותיות התורה אור רב יותר ממה שהיו מקבלין מתחלה כי מתחלה לא היו מקבלין אלא כדי חיות הראוי לאותו מקום כדי שלא להשפיע יותר מהראוי להם כמו שכתוב בכתבי האר"י עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי הינו שימשיך שפע להקליפות כדי חיונו ולא יותר [עין ב"פרי עץ חיים" (בכונות פורים פרק ו') מבאר שם שצריכין להמשיך חיות להקדשה הנעלמת בתוך הקליפות אבל צריכין להמשיך החיות בצמצום גדול שזהו סוד כונות השכרות של פורים עין שם] אבל כשנפשטין האותיות מהקליפות אזי מקבלין אור רב מלעלא וזהו "עשי דברו לשמע בקול דברו" כשעושין ובונין להתורה שהיה מתחלה מפזרין ומפרדין בלשונות העכו"ם ובמדות רעות ובימי רע אזי "לשמע בקול דברו" וזוכין למשמע קלין מלעילא הינו שהדבר הינו התורה מקבלין אור רב מלמעלה וזה שמיעת התורה וזה בחינת נעשה ונשמע שמתחלה עושין ובונין לאותיות התורה שיהא אותיות בולטות ומצטרפות (יומא עג:) ואחר כך נשמע זכין למשמע קלין מלעלא הינו שאותיות התורה מקבלין חיות ואור רב יותר ממה שקבלו מתחלה כשהיו מלבשין בלשונות הגוים ובימי רע. ד. וזה ידוע, שהתורה, הינו המדות, הינו הימים שורה בהם אהבתו יתברך שמו (בלק קצ"א:, בראשית מ"ו) כמו שכתוב בזוהר הקדוש, "יומם יצוה ה' חסדו" שהחסד הינו האהבה כמו שכתוב (ירמיה ל"א) : "אהבת עולם אהבתיך" [על כן משכתיך חסד] וכו' הוא יומא דאזל עם כלהו יומין הינו המדות כי המדות הם צמצומים לאלקותו כדי שנוכל להשיג אותו על ידי מדותיו כמו שכתוב בזוהר הקדוש (פרשת בא מ"ב:) : 'בגין דישתמודעין לה' כי בלא מדותיו אי אפשר להשיג אותו ומחמת האהבה שאהב את ישראל ורצה שידבקו בו ויאהבו אותו עמו מזה העולם הגשמי הלביש את אלקותו במדות התורה וזה בחינות של תרי"ג מצוות כי השם יתברך שער בדעתו שעל ידי המצוה הזאת נוכל להשיג אותו ועל ידי זה צמצם את אלקותו דוקא באלו התרי"ג מצוות למשל ששער בדעתו מצות תפילין שהמצוה הזאת צריך להיות כך הינו ארבע פרשיות וארבע בתים של עור כתובים ורצועות של עור כי כך שער בדעתו שעל ידי הצמצום הזה נוכל להשיג אותו ולעבדו ולכן לא צוה שיהיה ארבע בתים של כסף וזהב כי כן שער ומדד על ידי אהבתו נמצא שעל ידי אהבתו שאהב את ישראל הלביש את עצמו במדות התורה נמצא שבכל מדה ומדה יש שם אהבה שהקדוש ברוך הוא אוהב את עצמו עם ישראל. נמצא, מי שמפשיט את התורה מלבושי הקליפות על ידי כפית היצר אזי הוא מקרב אל השלום כמו שכתוב: "וכל נתיבותיה שלום". והתורה, יש בה שני בחינות בחינות נגלה, ובחינות נסתר והנסתר הזה הוא אוריתא דעתיקא סתימאה דעתידא לאתגליא לעתיד לבוא (עיין זוהר בהעלותך קנ"ב:) ואזי כשיתגלה התורה הזאת דעתיקא סתימאה אזי יהיה השלום נפלא בעולם כמו שכתוב (ישעיה י"א) : "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי וכו', לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כי מלאה הארץ דעה את ה'" כי אזי יתגלה האהבה שבדעתו ה. כי יש שני מיני אהבות אחת שהיא אהבה שבימים כמו שמובא לעיל "יומם יצוה ה' חסדו" יומא דאזל עם כלהו יומין שבכל יום הינו שבכל מדה ומדה יש שם אהבתו של השם יתברך עם ישראל וזה שבפעל ויש אהבה שהוא בכח הינו האהבה שהיה בין ישראל לאביהם שבשמים קדם הבריאה שהיו ישראל עדין בדעתו ובמחו למשל, יש אהבה שהאב אוהב את בנו שכל אדם יכול להשיג זאת האהבה והתקשרות והאהבה שיש בין הבן ובין האב כשעדין הבן במח האב קדם ההולדה זה ההתקשרות והאהבה אין אנו יכולין להשיג עכשו כי אין משיגין עכשו כי אם בזמן ובמדות ואהבה שבדעתו ובמחו היא למעלה מהזמן והמדות ואינו מלבש בשום לבוש ולעתיד לבוא שיתגלה אוריתא דעתיקא סתימאה ואז יתקים מאמר חכמינו, זכרונם לברכה (תענית ל"א). עתידים צדיקים להראות באצבע כמו שכתוב "זה ה' קוינו לו" כי אז יפשט הקדוש ברוך הוא את לבושיו "וימלא הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" ויתגלה האהבה שהיא בדעת שהיא פנימיות התורה הינו אלקותו השוכן בתוך התורה והמדות כי עכשו הלבוש הזה הוא מכסה על אלקותו הינו על פנימיות התורה וכשיתגלה הפנימיות, הינו אלקותו אזי יתרבה השלום כמו שכתוב "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כי מלאה הארץ דעה" שיתגלה האהבה שבדעת וזהו (זכריה י"ד) : "והיה יום אחד יודע לה'" שיתגלה האהבה הנקרא יום כמו שכתוב: "יומם יצוה ה' חסדו" הינו התורה הפנימיות שהיתה צפונה כמו שכתוב (בראשית א) : "וירא אלהים את האור כי טוב" ואמרו רז"ל (חגיגה י"ב) : "כי טוב לגנז" כי אור התורה הזאת אין העולם כדאי להשתמש בה והתורה, נקראת טוב שנאמר (משלי ד') "כי לקח טוב נתתי לכם" (עבודה זרה י"ט:) ונקרא אור, כמו שכתוב (משלי ו) : "ותורה אור" ויש גם כן צדיקים שהם צפונים ומסתרים שאין העולם כדאי להשתמש בהם וצדיק נקרא טוב כמו שכתוב (ישעיה ג) : אמרו צדיק כי טוב (חגיגה שם) ונקרא אור כמו שכתוב (תהלים צ"ז) : "אור זרוע לצדיק" וכשיתגלו הצדיקים הצפונים והתורה הצפונה אזי יתגלה שלום רב בעולם שיתחברו כל הפכים יחד כמו שכתוב: "וגר זאב עם כבש" כי אז יתגלה האהבה שבדעת הנקרא "יום אחד יודע לה'" הינו האהבה שבדעת אשר הוא לא יום ולא לילה הינו שהאהבה הזאת היא למעלה מהזמן ולמעלה מהמדות ו. ואפילו במדות עצמן כל אחד לפי בחינתו הוא בחינת דעת לבחינה שתחתיה כמו שאמרו חז"ל 'מה שעשתה חכמה עטרה לראשה, עשתה ענווה עקב לסלותא' (מדרש רבה שיר השירים הובא בתוספות יבמות ק"ג: דבור המתחיל המסלים) נמצא שהמדרגה הפחותה של עולם היצירה הוא בחינת דעת לעולם העשיה שתחתיו נמצא שיש אדם שאהבתו שיש לו עם השם יתברך במדותיו ובזמן הוא בחינות אהבה שבדעת שלמעלה מהזמן להאדם שהוא במדרגה פחותה ממנו וזה שאמרו רז"ל (מועד קטן י"ז) : "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו" אם הרב דומה למלאך ה' צבאות הינו שכופה את יצרו אזי הוא דומה למלאך ה' צבאות כמו שכתוב בזוהר: "ברכו ה' מלאכיו גבורי כח" 'אלין אנון דמתגברין על יצריהון' וכו' כי על ידי זה שכופה את יצרו אזי אותיות התורה בולטין ומצטרפין נעשה ונשמע כי עושה ובונה אותיות התורה וזוכה למשמע קול התורה מלעלא בודאי מזה הרב, "תורה יבקשו מפיהו" כי בודאי יודע הוא את התורה אפילו מדברים גשמיים הוא מלקט אותיות התורה וזה "כי שפתי כהן ישמרו דעת" כהן, הוא בחינות חסד "ישמרו דעת", הינו שיתגלה על ידי הרב הזה האהבה שבדעת שהוא לפי מדרגתך אהבה שהוא למעלה מהזמן שהוא יום אחד יודע לה' וכו'. ז. ויכול כל אדם לטעם טעם אור האהבה שבדעת כל אחד לפי בחינתו אפילו עכשו בתוך הימים הינו כשיקשר את לבו לדעתו כי כל אחד מישראל יודע שיש אלהים בכלל אבל הרשעים הם ברשות לבן (בראשית רבה נח פרשה ל"ד) והמדות והימים הם נכללין בלב כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (זהר תרומה קס"ב: ועין סנהדרין ק"ו:). 'רחמנא לבא בעי' 'ובלבד שיכון את לבו לשמים' (ברכות ה':) כי עקרן של המדות הוא הלב נמצא כשמקשר את לבו לדעתו, שיודע שיש אלוהים בכלל שמלא כל הארץ כבודו ויודע בידיעות התורה וכשכופה את לבו לדעתו הזה הינו שלבו ברשותו אזי נכללין גם כן המדות שבלבו לדעתו ואזי מקבלין המדות אור האהבה שבדעת ורואה ומשיג אור הגנוז לפי בחינתו הינו שהצדיקים והתורה שהיה גנוז וצפון עד עתה ממנו כשכופף את לבו להדעת אזי מקבל הלב שהוא שרש לכל המדות ומקבל אור האהבה שבדעת הוא האהבה שהיה בכח בין הקדוש ברוך הוא לישראל קדם הבריאה וזה "מי האיש החפץ חיים" "חפץ", הוא בחינת לב שהחפץ הוא בלב "חיים", הוא בחינת דעת כמו שכתוב (משלי ט"ז) : "מקור חיים שכל בעליו" הינו כשמקשר את הלב להדעת שלבו ברשותו שכופף את יצרו אזי לפי בחינתו, אהב ימים הוא ממשיך את האהבה מדעת לתוך הימים ולתוך המדות לראות טוב ורואה ומשיג את האור כי טוב וגנוז ושמעתי בשמו, שאמר שבהתורה הזאת כלולים הכונות של לולב ולא זכיתי לשמע באור הענין אך עינתי ומצאתי קצת כי עקר הכונות של לולב הוא להמשיך כל החסדים עד החזה להאירם אל המלכות וצריכין לנענע הנענועים כדי להמשיך אור משרש החסדים שבדעת אל החסדים המתפשטים בגוף להוסיף עליהם אור גדול משרשם שבדעת וכו' עין שם ב"פרי עץ חיים" בשער הלולב וגם מבאר שם שהכונה בענין הכתוב: "יומם יצוה ה' חסדו" ולא אמר יום אלא יומם שהוא הולך עם כלם עין שם וכל זה מבאר בהתורה הנ"ל על פי דרכו הנורא של רבנו, זכרונו לברכה כי מבאר שם שעל ידי כפית היצר זוכה לגלות האהבה שהוא החסד שהוא יומא דאזל עם כלהו יומין דהינו שהאהבה שהוא החסד מלבש בכל המדות וכו' ומבאר שם שיש אהבה שבדעת שהיא למעלה מהזמן והמדות ועל ידי שמקשר לבו לדעתו, שלבו ברשותו וכו' אזי מקבלין המדות אור האהבה שבדעת וכו' כנ"ל וכל זה הוא סוד כונות לולב הנ"ל שהוא להמשיך הארה משרש החסדים שבדעת שהוא בחינת אהבה שבדעת לתוך החסדים שבגוף שהם בחינת כלליות המדות שבכלם מלבשים חסדים שהם בחינת אהבה כנ"ל. וכל זה כדי להאיר אל המלכות שהוא האתרוג הינו כדי לגלות מלכותו לכל באי עולם הינו למצא אלקותו בכל לשונות העכו"ם ובכל הדברים גשמיים ובכל מדורי הקליפות כנ"ל שכל זה הוא בחינות: "ומלכותו בכל משלה" וכל זה נעשה על ידי הצדיק שכופה יצרו שהוא בחינת הלולב, שהוא בחינת צדיק כידוע בחינת "צדיק כתמר יפרח" כי בסוכות אנו עוסקין לגלות מלכותו לכל באי עולם ואפילו לכל השבעים לשונות העכו"ם שזהו סוד השבעים פרים שמקריבין בשבילם בסוכות וזהו שאנו אומרים אחר נטילת לולב והקפותיו. "למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלהים אין עוד" וכל זה מבאר בהתורה הזאת, כמבאר לעיל באריכות ועדין צריכין עיונא רבא לבאר כל הכונות של לולב על פי התורה הנ"ל באר היטב וה' יאיר עינינו בתורתו שנזכה להבין דבריו ורמיזותיו הנוראים והנפלאים
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]
מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים, אהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב
א. הַכְּלָל הוּא, שֶׁצָּרִיך לְבַקֵּשׁ שָׁלוֹם שֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל
וְשֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם לְכָל אָדָם בְּמִדּוֹתָיו וּבִמְארְעוֹתָיו
שֶׁלּא יְהֵא לוֹ חִלּוּק בֵּין בְּטִיבוּ בֵּין בְּעָקוּ
תָּמִיד יִמְצָא בּוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
היינו: "בַּה' אֲהַלֵּל דָּבָר בֵּאֱלהִים אֲהַלֵּל דָּבָר".
וְעַל יְדֵי מָה יִמְצָא הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בֵּין בְּטִיבוּ בֵּין בְּעָקוּ
עַל יְדֵי הַתּוֹרָה הַנִּקְרֵאת שָׁלוֹם
כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר "וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם"
וְעַל יְדֵי צַדִּיקִים
שֶׁנִּקְרְאוּ גַּם כֵּן בְּרִית שָׁלוֹם
וּמֵחֲמַת זֶה יָכוֹל לֶאֱהב אֶת הַשָּׁלוֹם בְּכָל מָקוֹם הֵן בְּטִיבוּ וְכוּ'
וְיָכוֹל לִהְיוֹת שָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל
וְלֶאֱהב זֶה אֶת זֶה
ב. וְצָרִיך לָדַעַת
שֶׁ"מְּלא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ"
וְ'לֵית אֲתַר פָּנוּי מִנֵּהּ'
וְאִיהוּ 'מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין וְסוֹבֵב כָּל עָלְמִין'
וַאֲפִילּוּ מִי שֶׁעוֹסֵק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן בְּעַכּוּ"ם
לא יָכוֹל לְהִתְנַצֵּל וְלוֹמַר
אִי אֶפְשָׁר לַעֲבד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
מֵחֲמַת עַבִיּוּת וְגַשְׁמִיּוּת שֶׁנּוֹפֵל תָּמִיד עָלָיו
מֵחֲמַת הָעֵסֶק שֶׁעוֹסֵק תָּמִיד עִמָּהֶם
כִּי כְּבָר גִּלּוּ לָנוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה
שֶׁבְּכָל דְּבָרִים גַּשְׁמִיִּים וּבְכָל לְשׁוֹנוֹת הָעַכּוּ"ם
יָכוֹל לִמְצא בָּהֶם אֱלקוּת
כִּי בְּלא אֱלקוּתוֹ אֵין לָהֶם שׁוּם חִיּוּת וְקִיּוּם כְּלָל
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם"
לְבַד שֶׁהַחִיּוּת וֶאֱלקוּת הַזֶּה שָׁם בְּצִמְצוּם גָּדוֹל וּבְמִעוּט
רַק כְּדֵי חִיּוּנוֹ לְהַחֲיוֹתוֹ וְלא יוֹתֵר
כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא צִמְצֵם אֶת אֱלקוּתוֹ בְּצִמְצוּמִים רַבִּים וְשׁוֹנִים
מֵרֵאשִׁית הַמַּחֲשָׁבָה
עַד נְקֻדַּת הַמֶּרְכָּז שֶׁל עוֹלָם הַגַּשְׁמִי שֶׁשָּׁם מְדוֹר הַקְּלִיפּוֹת
וּבְכָל מַה שֶּׁמִּשְׁתַּלְשֵׁל יוֹתֵר וּמִתְצַמְצֵם יוֹתֵר לְמַטָּה
אֱלקוּתוֹ מְלֻבָּשׁ שָׁם בְּמַלְבּוּשִׁים רַבִּים יוֹתֵר
וְזֶה שֶׁגִּלּוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וּפָתְחוּ לָנוּ פֶּתַח
שֶׁהַמַּשְׂכִּיל יֵדַע וְיָבִין
שֶׁבְּכָל הַדְּבָרִים גַּשְׁמִיִּים יֵשׁ אֱלקוּתוֹ וְחִיּוּתוֹ
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .
'טַט בְּכַתְפִי שְׁתַּיִם, פַּת בְּאַפְרִיקֵי שְׁתַּיִם'
לְהוֹדִיעַ שֶׁבְּכָל לְשׁוֹנוֹת הָעַכּוּ"ם יֵשׁ שָׁם אֱלקוּתוֹ הַמְחַיָּה אוֹתָהּ
וְזֶה שֶׁמֵּבִיא בִּירוּשַׁלְמִי: 'אִם יאמַר לְך אָדָם הֵיכָן אֱלקֶיך, תּאמַר לוֹ: בִּכְרָך גָּדוֹל שֶׁבְּרוֹמִי', שֶׁנֶּאֱמַר: "אֵלַי קרֵא מִשֵּׂעִיר"
נִמְצָא שֶׁזֶּה הָאָדָם שֶׁשָּׁאַל הֵיכָן אֱלקֶיך
בְּוַדַּאי הוּא מְשֻׁקָּע בִּמְדוֹר הַקְּלִיפּוֹת
כִּי הוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל וְכָפַר בָּעִקָּר
שֶׁאָמַר: הֵיכָן אֱלקֶיך
וְנִדְמָה לוֹ שֶׁבִּמְקוֹמוֹ אֵין שָׁם אֱלהִים
בְּכֵן תּאמַר לוֹ: אֲפִילּוּ בִּמְקוֹמְך שֶׁאַתָּה מְשֻׁקָּע בִּמְדוֹר הַקְּלִיפּוֹת
גַּם כֵּן שָׁם תּוּכַל לִמְצא אֱלקוּתוֹ
כִּי הוּא מְחַיֶּה אֶת הַכּל
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם"
וּמִשָּׁם אַתָּה יָכוֹל לְדַבֵּק אֶת עַצְמְך בּוֹ יִתְבָּרַך
וְלָשׁוּב אֵלָיו בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה
כִּי לא רְחוֹקָה הִיא מִמְּך
אֶלָּא שֶׁבִּמְקוֹמְך שָׁם רַבּוּ הַלְּבוּשִׁים
וְכָל מַה שֶּׁאָדָם הוֹלֵך מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה
הוּא מִתְקָרֵב יוֹתֵר אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
וְיָכוֹל לֵידַע אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בַּהֲבָנָה יְתֵרָה
כִּי כָּל מַה שֶּׁהַמַּדְרֵגָה יוֹתֵר עֶלְיוֹנָה
נִתְמַעֲטוּ הַלְּבוּשִׁים, וְנִתְמַעֵט הַצִּמְצוּם
וְאָז הוּא מְקרָב יוֹתֵר אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
וְיָכוֹל לֶאֱהב אֶת עַצְמוֹ עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּאַהֲבָה יְתֵרָה
ג. וְהִנֵּה יֵשׁ שְׁנֵי מִינֵי יָמִים
יְמֵי טוֹב וִימֵי רַע
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "בְּיוֹם טוֹבָה הֱיֵה בְּטוֹב, וּבְיוֹם רָעָה רְאֵה"
הַיְנוּ שֶׁצָּרִיך לָאָדָם לְהִסְתַּכֵּל שָׁם הֵיטֵב הֵיטֵב
בְּוַדַּאי יִמְצָא שָׁם יְמֵי טוֹב, הַיְנוּ תּוֹרָה
וְהַיָּמִים נִקְרָאִים מִדּוֹת
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּמִדַּת יָמַי"
וְהַמִּדּוֹת, הֵם הַתּוֹרָה
כִּי אוֹרַיְתָא כֻּלָּהּ
הֵם מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא
כִּי הַתּוֹרָה מְדַבֶּרֶת מֵאַהֲבָה וְיִרְאָה וּשְׁאָר הַמִּדּוֹת
וּבָהּ בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא עָלְמִין
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן" אַל תִּקְרֵי אָמוֹן אֶלָּא אָמָּן
וְאוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה
הֵם הַמְחַיִּין אֶת כָּל דָּבָר וְדָבָר
אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁהַמַּדְרֵגָה הִיא לְמַטָּה
שָׁם הֵם אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה בְּצִמְצוּם
יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיוּ בְּמַדְרֵגָה יוֹתֵר עֶלְיוֹנָה
וְאֵינָם מְאִירִים כָּל כָּך כְּמוֹ לְמַעְלָה בְּמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה
כְּדֵי שֶׁלּא לְהַשְׁפִּיעַ אוֹר וְחִיּוּתָהּ יוֹתֵר מֵהָרָאוּי.
נִמְצָא אֲפִילּוּ בִּמְדוֹר הַקְּלִיפּוֹת
הַיְנוּ בִּימֵי רַע
שֶׁהֵם מִדּוֹת רָעוֹת וּלְשׁוֹנוֹת עַכּוּ"ם
גַּם שָׁם יְכוֹלִין לִמְצא אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה
אֲבָל מֵחֲמַת רִבּוּי הַלְּבוּשִׁים וְגדֶל הַצִּמְצוּם
אֵינָם נִתְרָאִים אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה
הַיְנוּ יְמֵי טוֹב
עַל יְדֵי יְמֵי רַע וְהַחֹשֶׁך הַשּׁוֹרֶה עֲלֵיהֶם
אֲבָל מִי שֶׁכּוֹפֶה אֶת יִצְרוֹ הָרָע
הַיְנוּ הַיְמֵי רַע
הַיְנוּ הַמִּדּוֹת רָעוֹת
אֲזַי הָרָע נִתְבַּלְבֵּל לְגַמְרֵי נֶגֶד יְמֵי הַטּוֹב שֶׁבָּהֶם
אֲזַי אוֹתִיּוֹת בּוֹלְטוֹת וְנִתְרָאִים וּמְאִירִים בְּיוֹתֵר
כִּי מִתְּחִלָּה לא הָיוּ מְאִירִין כָּל כָּך
כִּי לא קִבְּלוּ אוֹר מִלְמַעְלָה
כְּדֵי שֶׁלּא יְקַבְּלוּ הַיְמֵי רָע יוֹתֵר מִכְּדֵי חִיּוּנוֹ
וְעַכְשָׁו שֶׁנִּתְבַּטֵּל הָרָע
וְנִשְׁאָרִין אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְבַד
אֲזַי מְקַבְּלִין אוֹר רַב מִלְּמַעְלָה
נִמְצָא, זֶה שֶׁכּוֹפֶה אֶת יִצְרוֹ
הַיְנוּ שֶׁכּוֹפֶה אֶת יְמֵי רַע
כְּשֶׁהוּא מְדַבֵּר עִם הָעַכּוּ"ם אוֹ שֶׁרוֹאֶה מִדּוֹתֵיהֶם
אֲזַי תֵּכֶף הָרָע
שֶׁשּׁוֹכֵן עַל הַטּוֹב הַיְנוּ אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה
נִתְבַּטֵּל וְנוֹפֵל
וְאוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה בּוֹלְטִין
אֲזַי הוּא יוֹדֵעַ הַתּוֹרָה שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדָּבָר
וְזֶה שֶׁכָּתוּב בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ "בָּרְכוּ ה' מַלְאָכָיו גִּבּרֵי כחַ עשֵׂי דְבָרוֹ"
אִלֵּין אִנּוּן דְּמִתְגַּבְּרִין עַל יִצְרֵיהוֹן, אִנּוּן דָּמְיָן לְמַלְאָכִין מַמָּשׁ
"עשֵׂי דְבָרוֹ" דְּעָבְדִין לְהַאי דָּבָר
"לִשְׁמעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ" אִנּוּן זָכַיִן לְמִשְׁמַע קָלִין מִלְּעֵלָּא
כִּי הַתּוֹרָה נִקְרֵאת דָּבָר
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר"
וְכָל מַה שֶּׁאוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה נִתְצַמְצֵם וְנִתְלַבְּשִׁים בְּצִמְצוּמִים וּבִלְבוּשִׁים יְתֵרִים
הַתּוֹרָה הוּא בְּהֶעְלֵם וּבְאִתְכַּסְיָא יוֹתֵר
וּמִי שֶׁמַּפְשִׁיט אֶת הָאוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה מֵהַלְּבוּשִׁים
הוּא דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁבּוֹנֶה אֶת הַתּוֹרָה
לְמָשָׁל אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה שֶׁהָיוּ מְפֻזָּרִין וּמְפרָדִין בִּלְשׁוֹנוֹת הָעַכּוּ"ם
וְלא הָיָה שׁוּם אָדָם יוֹדֵעַ מֵהֶם
מֵחֲמַת הַיְמֵי רַע שֶׁהֶחֱשִׁיך עֲלֵיהֶם וְהִלְבִּישׁ אוֹתָם
וּכְשֶׁבָּא זֶה הָאָדָם, שֶׁהוּא דּוֹמֶה לְמַלְאַך ה' צְבָאוֹת
עַל יְדֵי שֶׁכּוֹפֶה אֶת יִצְרוֹ, הַיְנוּ הַיְמֵי רַע
אֲזַי הָרָע הַיְנוּ לְשׁוֹנוֹת הָעַכּוּ"ם, נִכְפָּפִין וְנִתְבַּטְּלִין כְּנֶגְדּוֹ
וְאָז נִשְׁאָרִין אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה בּוֹלְטִין
וּכְשֶׁנִּפְשָׁטִין מֵהַלְּבוּשִׁים הַגַּשְׁמִיִּים
הַיְנוּ מִלְּשׁוֹנוֹת הָעַכּוּ"ם הַיְנוּ מִמִּדּוֹת רָעוֹת
הַיְנוּ מִימֵי רַע
אֲזַי מְקַבְּלִין אֵלּוּ אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה אוֹר רַב יוֹתֵר
מִמַּה שֶּׁהָיוּ מְקַבְּלִין מִתְּחִלָּה
כִּי מִתְּחִלָּה לא הָיוּ מְקַבְּלִין
אֶלָּא כְּדֵי חִיּוּת הָרָאוּי לְאוֹתוֹ מָקוֹם
כְּדֵי שֶׁלּא לְהַשְׁפִּיעַ יוֹתֵר מֵהָרָאוּי לָהֶם
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּכִתְבֵי הָאֲרִ"י
עַד דְּלא יָדַע בֵּין אָרוּר הָמָן לְבָרוּך מָרְדֳּכַי
הַיְנוּ שֶׁיַּמְשִׁיך שֶׁפַע לְהַקְּלִיפּוֹת כְּדֵי חִיּוּנוֹ וְלא יוֹתֵר
[עַיֵּן בִּ"פְרִי עֵץ חַיִּים"
מְבאָר שָׁם שֶׁצְּרִיכִין לְהַמְשִׁיך חִיּוּת לְהַקְּדֻשָּׁה הַנֶּעְלֶמֶת בְּתוֹך הַקְּלִיפּוֹת
אֲבָל צְרִיכִין לְהַמְשִׁיך הַחִיּוּת בְּצִמְצוּם גָּדוֹל
שֶׁזֶּהוּ סוֹד כַּוָּנוֹת הַשִּׁכְרוּת שֶׁל פּוּרִים עַיֵּן שָׁם]
אֲבָל כְּשֶׁנִּפְשָׁטִין הָאוֹתִיּוֹת מֵהַקְּלִיפּוֹת
אֲזַי מְקַבְּלִין אוֹר רַב מִלְּעֵלָּא
וְזֶהוּ "עשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ"
כְּשֶׁעוֹשִׂין וּבוֹנִין לְהַתּוֹרָה
שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּה מְפֻזָּרִין וּמְפרָדִין
בִּלְשׁוֹנוֹת הָעַכּוּ"ם וּבְמִדּוֹת רָעוֹת וּבִימֵי רַע
אֲזַי "לִשְׁמעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ"
וְזוֹכִין לְמִשְׁמַע קָלִין מִלְּעֵילָא
הַיְנוּ שֶׁהַדָּבָר הַיְנוּ הַתּוֹרָה
מְקַבְּלִין אוֹר רַב מִלְּמַעְלָה
וְזֶה שְׁמִיעַת הַתּוֹרָה
וְזֶה בְּחִינַת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע
שֶׁמִּתְּחִלָּה עוֹשִׂין וּבוֹנִין לְאוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה
שֶׁיְּהֵא אוֹתִיּוֹת בּוֹלְטוֹת וּמִצְטָרְפוֹת
וְאַחַר כָּך נִשְׁמַע
זָכִין לְמִשְׁמַע קָלִין מִלְּעֵלָּא
הַיְנוּ שֶׁאוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה מְקַבְּלִין חִיּוּת וְאוֹר רַב יוֹתֵר
מִמַּה שֶּׁקִּבְּלוּ מִתְּחִלָּה
כְּשֶׁהָיוּ מְלֻבָּשִׁין בִּלְשׁוֹנוֹת הַגּוֹיִם וּבִימֵי רַע.
ד. וְזֶה יָדוּעַ, שֶׁהַתּוֹרָה, הַיְנוּ הַמִּדּוֹת, הַיְנוּ הַיָּמִים
שׁוֹרָה בָּהֶם אַהֲבָתוֹ יִתְבָּרַך שְׁמוֹ
כמו שכתוב בזוהר הקדוש, "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ"
שֶׁהַחֶסֶד הַיְנוּ הָאַהֲבָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיך" [עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיך חָסֶד] וְכוּ'
הוּא יוֹמָא דְּאָזֵל עִם כֻּלְּהוֹ יוֹמִין
הַיְנוּ הַמִּדּוֹת
כִּי הַמִּדּוֹת הֵם צִמְצוּמִים לֶאֱלקוּתוֹ
כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְהַשִּׂיג אוֹתוֹ עַל יְדֵי מִדּוֹתָיו
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ: 'בְּגִין דְּיִשְׁתְּמוֹדְעִין לֵהּ'
כִּי בְּלא מִדּוֹתָיו אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אוֹתוֹ
וּמֵחֲמַת הָאַהֲבָה שֶׁאָהַב אֶת יִשְׂרָאֵל
וְרָצָה שֶׁיִּדְבְּקוּ בּוֹ וְיאהֲבוּ אוֹתוֹ עִמּוֹ מִזֶּה הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי
הִלְבִּישׁ אֶת אֱלקוּתוֹ בְּמִדּוֹת הַתּוֹרָה
וְזֶה בְּחִינוֹת שֶׁל תַּרְיַ"ג מִצְווֹת
כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַך שִׁעֵר בְּדַעְתּוֹ
שֶׁעַל יְדֵי הַמִּצְוָה הַזּאת נוּכַל לְהַשִּׂיג אוֹתוֹ
וְעַל יְדֵי זֶה צִמְצֵם אֶת אֱלקוּתוֹ
דַּוְקָא בְּאֵלּוּ הַתַּרְיַ"ג מִצְווֹת
לְמָשָׁל שֶׁשִּׁעֵר בְּדַעְתּוֹ מִצְוַת תְּפִילִּין
שֶׁהַמִּצְוָה הַזּאת צָרִיך לִהְיוֹת כָּך
הַיְנוּ אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת וְאַרְבַּע בָּתִּים שֶׁל עוֹר כְּתוּבִים וּרְצוּעוֹת שֶׁל עוֹר
כִּי כָּך שִׁעֵר בְּדַעְתּוֹ
שֶׁעַל יְדֵי הַצִּמְצוּם הַזֶּה נוּכַל לְהַשִּׂיג אוֹתוֹ וּלְעָבְדוֹ
וְלָכֵן לא צִוָּה שֶׁיִּהְיֶה אַרְבַּע בָּתִּים שֶׁל כֶּסֶף וְזָהָב
כִּי כֵּן שִׁעֵר וּמָדַד עַל יְדֵי אַהֲבָתוֹ
נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי אַהֲבָתוֹ שֶׁאָהַב אֶת יִשְׂרָאֵל
הִלְבִּישׁ אֶת עַצְמוֹ בְּמִדּוֹת הַתּוֹרָה
נִמְצָא שֶׁבְּכָל מִדָּה וּמִדָּה יֵשׁ שָׁם אַהֲבָה
שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא אוֹהֵב אֶת עַצְמוֹ עִם יִשְׂרָאֵל.
נִמְצָא, מִי שֶׁמַּפְשִׁיט אֶת הַתּוֹרָה מִלְּבוּשֵׁי הַקְּלִיפּוֹת
עַל יְדֵי כְּפִיַּת הַיֵּצֶר
אֲזַי הוּא מְקרָב אֶל הַשָּׁלוֹם
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם".
וְהַתּוֹרָה, יֵשׁ בָּהּ שְׁנֵי בְּחִינוֹת
בְּחִינוֹת נִגְלֶה, וּבְחִינוֹת נִסְתָּר
וְהַנִּסְתָּר הַזֶּה
הוּא אוֹרַיְתָא דְּעַתִּיקָא סְתִימָאָה
דַּעֲתִידָא לְאִתְגַּלְיָא לֶעָתִיד לָבוֹא
וְאֲזַי כְּשֶׁיִּתְגַּלֶּה הַתּוֹרָה הַזּאת דְּעַתִּיקָא סְתִימָאָה
אֲזַי יִהְיֶה הַשָּׁלוֹם נִפְלָא בָּעוֹלָם
כמו שכתוב: "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי וְכוּ', לא יָרֵעוּ וְלא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי, כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה'"
כִּי אֲזַי יִתְגַּלֶּה הָאַהֲבָה שֶׁבְּדַעְתּוֹ
ה. כִּי יֵשׁ שְׁנֵי מִינֵי אַהֲבוֹת
אַחַת שֶׁהִיא אַהֲבָה שֶׁבְּיָמִים
כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא לְעֵיל "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ"
יוֹמָא דְּאָזֵל עִם כֻּלְּהוֹ יוֹמִין שֶׁבְּכָל יוֹם
הַיְנוּ שֶׁבְּכָל מִדָּה וּמִדָּה
יֵשׁ שָׁם אַהֲבָתוֹ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך עִם יִשְׂרָאֵל
וְזֶה שֶׁבְּפעַל
וְיֵשׁ אַהֲבָה שֶׁהוּא בְּכחַ
הַיְנוּ הָאַהֲבָה שֶׁהָיָה בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם קדֶם הַבְּרִיאָה
שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עֲדַיִן בְּדַעְתּוֹ וּבְמחוֹ
לְמָשָׁל, יֵשׁ אַהֲבָה שֶׁהָאָב אוֹהֵב אֶת בְּנוֹ
שֶׁכָּל אָדָם יָכוֹל לְהַשִּׂיג זאת הָאַהֲבָה וְהִתְקַשְּׁרוּת
וְהָאַהֲבָה שֶׁיֵּשׁ בֵּין הַבֵּן וּבֵין הָאָב
כְּשֶׁעֲדַיִן הַבֵּן בְּמחַ הָאָב קדֶם הַהוֹלָדָה
זֶה הַהִתְקַשְּׁרוּת וְהָאַהֲבָה אֵין אָנוּ יְכוֹלִין לְהַשִּׂיג עַכְשָׁו
כִּי אֵין מַשִּׂיגִין עַכְשָׁו כִּי אִם בִּזְמַן וּבְמִדּוֹת
וְאַהֲבָה שֶׁבְּדַעְתּוֹ וּבְמחוֹ
הִיא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן וְהַמִּדּוֹת
וְאֵינוֹ מְלֻבָּשׁ בְּשׁוּם לְבוּשׁ
וְלֶעָתִיד לָבוֹא שֶׁיִּתְגַּלֶּה אוֹרַיְתָא דְּעַתִּיקָא סְתִימָאָה
וְאָז יִתְקַיֵּם מַאֲמַר חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .
עֲתִידִים צַדִּיקִים לְהַרְאוֹת בְּאֶצְבַּע
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "זֶה ה' קִוִּינוּ לוֹ"
כִּי אָז יִפְשׁט הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא אֶת לְבוּשָׁיו
"וְיִמָּלֵא הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים"
וְיִתְגַּלֶּה הָאַהֲבָה שֶׁהִיא בְּדַעַת
שֶׁהִיא פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה
הַיְנוּ אֱלקוּתוֹ הַשּׁוֹכֵן בְּתוֹך הַתּוֹרָה וְהַמִּדּוֹת
כִּי עַכְשָׁו הַלְּבוּשׁ הַזֶּה הוּא מְכַסֶּה עַל אֱלקוּתוֹ
הַיְנוּ עַל פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה
וּכְשֶׁיִּתְגַּלֶּה הַפְּנִימִיּוּת, הַיְנוּ אֱלקוּתוֹ
אֲזַי יִתְרַבֶּה הַשָּׁלוֹם
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "לא יָרֵעוּ וְלא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי, כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה"
שֶׁיִּתְגַּלֶּה הָאַהֲבָה שֶׁבְּדַעַת
וְזֶהוּ: "וְהָיָה יוֹם אֶחָד יִוָּדַע לַה'"
שֶׁיִּתְגַּלֶּה הָאַהֲבָה הַנִּקְרָא יוֹם
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ"
הַיְנוּ הַתּוֹרָה הַפְּנִימִיּוּת שֶׁהָיְתָה צְפוּנָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיַּרְא אֱלהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב"
וְאָמְרוּ רַזַ"ל: "כִּי טוֹב לִגְנז"
כִּי אוֹר הַתּוֹרָה הַזּאת
אֵין הָעוֹלָם כְּדַאי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ
והתורה, נקראת טוב
שנאמר "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם"
וְנִקְרָא אוֹר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְתוֹרָה אוֹר"
וְיֵשׁ גַּם כֵּן צַדִּיקִים שֶׁהֵם צְפוּנִים וּמֻסְתָּרִים
שֶׁאֵין הָעוֹלָם כְּדַאי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם
וְצַדִּיק נִקְרָא טוֹב
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב
ונקרא אור
כמו שכתוב: "אוֹר זָרוּעַ לַצַּדִּיק"
וּכְשֶׁיִּתְגַּלּוּ הַצַּדִּיקִים הַצְּפוּנִים
וְהַתּוֹרָה הַצְּפוּנָה
אֲזַי יִתְגַּלֶּה שָׁלוֹם רַב בָּעוֹלָם
שֶׁיִּתְחַבְּרוּ כָּל הֲפָכִים יַחַד
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ"
כִּי אָז יִתְגַּלֶּה הָאַהֲבָה שֶׁבְּדַעַת
הַנִּקְרָא "יוֹם אֶחָד יִוָּדַע לַה'"
הַיְנוּ הָאַהֲבָה שֶׁבְּדַעַת
אֲשֶׁר הוּא לא יוֹם וְלא לַיְלָה
הַיְנוּ שֶׁהָאַהֲבָה הַזּאת
הִיא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן וּלְמַעְלָה מֵהַמִּדּוֹת
ו. וַאֲפִילּוּ בַּמִּדּוֹת עַצְמָן
כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ
הוּא בְּחִינַת דַּעַת לַבְּחִינָה שֶׁתַּחְתֶּיהָ
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל 'מַה שֶּׁעָשְׂתָה חָכְמָה עֲטָרָה לְראשָׁהּ, עָשְׂתָה עֲנָוָוה עָקֵב לְסִלּוּתָא'
נִמְצָא שֶׁהַמַּדְרֵגָה הַפְּחוּתָה שֶׁל עוֹלַם הַיְצִירָה
הוּא בְּחִינַת דַּעַת לְעוֹלַם הָעֲשִׂיָּה שֶׁתַּחְתָּיו
נִמְצָא שֶׁיֵּשׁ אָדָם שֶׁאַהֲבָתוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּמִדּוֹתָיו וּבַזְּמַן
הוּא בְּחִינוֹת אַהֲבָה שֶׁבְּדַעַת שֶׁלְּמַעְלָה מֵהַזְּמַן
לְהָאָדָם שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה פְּחוּתָה מִמֶּנּוּ
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַזַ"ל: "כִּי שִׂפְתֵי כהֵן יִשְׁמְרוּ דַּעַת וְתוֹרָה יְבַקְּשׁוּ מִפִּיהוּ"
אִם הָרַב דּוֹמֶה לְמַלְאַך ה' צְבָאוֹת
הַיְנוּ שֶׁכּוֹפֶה אֶת יִצְרוֹ
אֲזַי הוּא דּוֹמֶה לְמַלְאַך ה' צְבָאוֹת
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזוהַר: "בָּרְכוּ ה' מַלְאָכָיו גִּבּוֹרֵי כחַ"
'אִלֵּין אִנּוּן דְּמִתְגַּבְּרִין עַל יִצְרֵיהוֹן' וְכוּ'
כִּי עַל יְדֵי זֶה שֶׁכּוֹפֶה אֶת יִצְרוֹ
אֲזַי אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה בּוֹלְטִין וּמִצְטָרְפִין נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע
כִּי עוֹשֶׂה וּבוֹנֶה אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה
וְזוֹכֶה לְמִשְׁמַע קוֹל הַתּוֹרָה מִלְּעֵלָּא
בְּוַדַּאי מִזֶּה הָרַב, "תּוֹרָה יְבַקְּשׁוּ מִפִּיהוּ"
כִּי בְּוַדַּאי יוֹדֵעַ הוּא אֶת הַתּוֹרָה
אֲפִילּוּ מִדְּבָרִים גַּשְׁמִיִּים הוּא מְלַקֵּט אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה
וזה "כִּי שִׂפְתֵי כהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת"
כּהֵן, הוּא בְּחִינוֹת חֶסֶד
"יִשְׁמְרוּ דַעַת", הַיְנוּ שֶׁיִּתְגַּלֶּה עַל יְדֵי הָרַב הַזֶּה
הָאַהֲבָה שֶׁבְּדַעַת
שֶׁהוּא לְפִי מַדְרֵגָתְך
אַהֲבָה שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן
שֶׁהוּא יוֹם אֶחָד יִוָּדַע לַה' וְכוּ'.
ז. וְיָכוֹל כָּל אָדָם לִטְעם טַעַם אוֹר הָאַהֲבָה שֶׁבְּדַעַת
כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ
אֲפִילּוּ עַכְשָׁו בְּתוֹך הַיָּמִים
הַיְנוּ כְּשֶׁיְּקַשֵּׁר אֶת לִבּוֹ לְדַעְתּוֹ
כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל
יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ אֱלהִים בִּכְלָל
אֲבָל הָרְשָׁעִים הֵם בִּרְשׁוּת לִבָּן
וְהַמִּדּוֹת וְהַיָּמִים הֵם נִכְלָלִין בַּלֵּב
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .
'רַחֲמָנָא לִבָּא בָּעֵי'
'וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן אֶת לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם'
כִּי עִקָּרָן שֶׁל הַמִּדּוֹת הוּא הַלֵּב
נִמְצָא כְּשֶׁמְּקַשֵּׁר אֶת לִבּוֹ
לְדַעְתּוֹ, שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ אֱלוהִים בִּכְלָל
שֶׁמְּלא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ
וְיוֹדֵעַ בִּידִיעוֹת הַתּוֹרָה
וּכְשֶׁכּוֹפֶה אֶת לִבּוֹ לְדַעְתּוֹ הַזֶּה
הַיְנוּ שֶׁלִּבּוֹ בִּרְשׁוּתוֹ
אֲזַי נִכְלָלִין גַּם כֵּן הַמִּדּוֹת שֶׁבְּלִבּוֹ לְדַעְתּוֹ
וַאֲזַי מְקַבְּלִין הַמִּדּוֹת אוֹר הָאַהֲבָה שֶׁבְּדַעַת
וְרוֹאֶה וּמַשִּׂיג אוֹר הַגָּנוּז לְפִי בְּחִינָתוֹ
הַיְנוּ שֶׁהַצַּדִּיקִים וְהַתּוֹרָה
שֶׁהָיָה גָּנוּז וְצָפוּן עַד עַתָּה מִמֶּנּוּ
כְּשֶׁכּוֹפֵף אֶת לִבּוֹ לְהַדַּעַת
אֲזַי מְקַבֵּל הַלֵּב שֶׁהוּא שׁרֶשׁ לְכָל הַמִּדּוֹת
וּמְקַבֵּל אוֹר הָאַהֲבָה שֶׁבְּדַעַת
הוּא הָאַהֲבָה שֶׁהָיָה בְּכחַ
בֵּין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא לְיִשְׂרָאֵל
קדֶם הַבְּרִיאָה
וְזֶה "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים"
"חָפֵץ", הוּא בְּחִינַת לֵב
שֶׁהַחֵפֶץ הוּא בַּלֵּב
"חַיִּים", הוּא בְּחִינַת דַּעַת
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מְקוֹר חַיִּים שֵׂכֶל בְּעָלָיו"
הַיְנוּ כְּשֶׁמְּקַשֵּׁר אֶת הַלֵּב לְהַדַּעַת
שֶׁלִּבּוֹ בִּרְשׁוּתוֹ
שֶׁכּוֹפֵף אֶת יִצְרוֹ
אֲזַי לְפִי בְּחִינָתוֹ, אהֵב יָמִים
הוּא מַמְשִׁיך אֶת הָאַהֲבָה מִדַּעַת
לְתוֹך הַיָּמִים וּלְתוֹך הַמִּדּוֹת
לִרְאוֹת טוֹב
וְרוֹאֶה וּמַשִּׂיג אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וְגָנוּז
וְשָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ, שֶׁאָמַר
שֶׁבְּהַתּוֹרָה הַזּאת כְּלוּלִים הַכַּוָּנוֹת שֶׁל לוּלָב
וְלא זָכִיתִי לִשְׁמעַ בֵּאוּר הָעִנְיָן
אַך עִיַּנְתִּי וּמָצָאתִי קְצָת
כִּי עִקַּר הַכַּוָּנוֹת שֶׁל לוּלָב הוּא
לְהַמְשִׁיך כָּל הַחֲסָדִים עַד הֶחָזֶה לְהָאִירָם אֶל הַמַּלְכוּת
וּצְרִיכִין לְנַעֲנֵעַ הַנַּעֲנוּעִים
כְּדֵי לְהַמְשִׁיך אוֹר מִשּׁרֶשׁ הַחֲסָדִים שֶׁבְּדַעַת
אֶל הַחֲסָדִים הַמִּתְפַּשְּׁטִים בַּגּוּף
לְהוֹסִיף עֲלֵיהֶם אוֹר גָּדוֹל מִשָּׁרְשָׁם שֶׁבְּדַעַת וְכוּ' עַיֵּן שָׁם בַּ"פְּרִי עֵץ חַיִּים" בְּשַׁעַר הַלּוּלָב
וְגַם מְבאָר שָׁם שֶׁהַכַּוָּנָה בְּעִנְיַן הַכָּתוּב: "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ"
וְלא אָמַר יוֹם אֶלָּא יוֹמָם
שֶׁהוּא הוֹלֵך עִם כֻּלָּם עַיֵּן שָׁם
וְכָל זֶה מְבאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל
עַל פִּי דַּרְכּוֹ הַנּוֹרָא שֶׁל רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה
כִּי מְבאָר שָׁם שֶׁעַל יְדֵי כְּפִיַּת הַיֵּצֶר
זוֹכֶה לְגַלּוֹת הָאַהֲבָה
שֶׁהוּא הַחֶסֶד שֶׁהוּא יוֹמָא דְּאָזֵל עִם כֻּלְּהוֹ יוֹמִין
דְּהַיְנוּ שֶׁהָאַהֲבָה שֶׁהוּא הַחֶסֶד מְלֻבָּשׁ בְּכָל הַמִּדּוֹת וְכוּ'
וּמְבאָר שָׁם שֶׁיֵּשׁ אַהֲבָה שֶׁבְּדַעַת
שֶׁהִיא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן וְהַמִּדּוֹת
וְעַל יְדֵי שֶׁמְּקַשֵּׁר לִבּוֹ לְדַעְתּוֹ, שֶׁלִּבּוֹ בִּרְשׁוּתוֹ וְכוּ'
אֲזַי מְקַבְּלִין הַמִּדּוֹת אוֹר הָאַהֲבָה שֶׁבְּדַעַת וְכוּ' כַּנַּ"ל
וְכָל זֶה הוּא סוֹד כַּוָּנוֹת לוּלָב הַנַּ"ל
שֶׁהוּא לְהַמְשִׁיך הֶאָרָה מִשּׁרֶשׁ הַחֲסָדִים שֶׁבְּדַעַת
שֶׁהוּא בְּחִינַת אַהֲבָה שֶׁבְּדַעַת
לְתוֹך הַחֲסָדִים שֶׁבְּגוּף
שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הַמִּדּוֹת
שֶׁבְּכֻלָּם מְלֻבָּשִׁים חֲסָדִים
שֶׁהֵם בְּחִינַת אַהֲבָה כַּנַּ"ל.
וְכָל זֶה כְּדֵי לְהָאִיר אֶל הַמַּלְכוּת
שֶׁהוּא הָאֶתְרוֹג
הַיְנוּ כְּדֵי לְגַלּוֹת מַלְכוּתוֹ לְכָל בָּאֵי עוֹלָם
הַיְנוּ לִמְצא אֱלקוּתוֹ בְּכָל לְשׁוֹנוֹת הָעַכּוּ"ם
וּבְכָל הַדְּבָרִים גַּשְׁמִיִּים
וּבְכָל מְדוֹרֵי הַקְּלִיפּוֹת כַּנַּ"ל
שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינוֹת: "וּמַלְכוּתוֹ בַּכּל מָשָׁלָה"
וְכָל זֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי הַצַּדִּיק שֶׁכּוֹפֶה יִצְרוֹ
שֶׁהוּא בְּחִינַת הַלּוּלָב, שֶׁהוּא בְּחִינַת צַדִּיק כַּיָּדוּעַ
בְּחִינַת "צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח"
כִּי בְּסוכּוֹת אָנוּ עוֹסְקִין לְגַלּוֹת מַלְכוּתוֹ לְכָל בָּאֵי עוֹלָם
וַאֲפִילּוּ לְכָל הַשִּׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת הָעַכּוּ"ם
שֶׁזֶּהוּ סוֹד הַשִּׁבְעִים פָּרִים שֶׁמַּקְרִיבִין בִּשְׁבִילָם בְּסוכּוֹת
וְזֶהוּ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים אַחַר נְטִילַת לוּלָב וְהַקָּפוֹתָיו.
"לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי ה' הוּא הָאֱלהִים אֵין עוֹד"
וְכָל זֶה מְבאָר בְּהַתּוֹרָה הַזּאת, כַּמְבאָר לְעֵיל בַּאֲרִיכוּת
וַעֲדַיִן צְרִיכִין עִיּוּנָא רַבָּא
לְבָאֵר כָּל הַכַּוָּנוֹת שֶׁל לוּלָב עַל פִּי הַתּוֹרָה הַנַּ"ל בָּאֵר הֵיטֵב
וַה' יָאִיר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתוֹ שֶׁנִּזְכֶּה לְהָבִין דְּבָרָיו וּרְמִיזוֹתָיו הַנּוֹרָאִים וְהַנִּפְלָאִים
שיחות הר"ן - אות קפז - גדולות נוראות השגתו
...איש אחד מאנשיו שהיה לו חלי וכאב גדול בידו עד שלא היה יכול להזיז בידו כלל והיתה ידו תלויה בצוארו כדרך החולים בידיהם ולא היה יכול בשום אפן להורידה כי היה חליו וכאבו גדול מאד והיו מדברים לפני רבנו זכרונו לברכה שהוא צריך לשתות [מי מלח] ולקבל רפואות והאיש ההוא היה עני גדול ולא היה לו דבר על הוצאות ורפואות ביום השבת בשעה שהיה יושב על השלחן בסעדת שחרית ענה רבנו זכרונו לברכה, ואמר לאותן היושבין סביבו שזה האיש בודאי יש לו אמונה והשיבו: הן וכפל הדברים ודבר...
כדי לזרוק את השכל צריך שכל?
...eip.co.il/?key=565 - חיי מוהר"ן - רצא - מעלת המתקרבים אליו אמר כל מי שיצית אותי ויקים כל מה שאני מצוה בודאי יהיה צדיק גדול יהיה מה שיהיה. והעקר להשליך שכל עצמו לגמרי רק כאשר יאמר הוא יקים הכל כמאמרו. ואמר אז ענין עם נבל ולא חכם, כמבאר בספר לקוטי א' בסימן קכ"ג מן הסתם מי שיכול ללמד ביותר מסגל ביותר. מה פשר העניין? איך יכול להיות שככל שהאדם חכם יותר, כך יהיה לו קל יותר לזרוק את השכל? איך זה מסתדר? ואיך זה קשור לשכל הנקנה? איפה מובא בפירוש, שכדי לזרוק...
שבחי הר"ן - אות כז
...אפילו המופתים הנוראים שראינו מרבנו, זכרונו לברכה אין אנו עוסקים בזה לספרם כי אין זה שבח אצלו כלל לפי עצם הפלגת מעלתו רק ספרנו מה שנוגע לעבודתו יתברך למען יתעורר המשכיל החפץ באמת כי אין שום תרוץ בעולם וכל אדם יכול לזכות למעלות גבהות אם ילך ויתנהג בדרכי רבנו, זכרונו לברכה, שמבארים כאן בספר זה והעקר להיות רגיל מאד בתפילות ובקשות הרבה מאד ובפרט לדבר בינו לבין קונו בלשון שמדברים בו להרבות בשיחה לפניו יתברך לרצותו ולפיסו יתברך ולהתחנן לפניו שיקרבו לעבודתו...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סה - כְּשֶׁמְּקַנְּאִין קִנְאַת ה' צְבָאוֹת, נֶחֱשָׁב כְּמוֹ צְדָקָה
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סה - כשמקנאין קנאת ה' צבאות, נחשב כמו צדקה כשמקנאין קנאת ה' צבאות, נחשב כמו צדקה כמו שכתבו התוספות בפרק השתפין על מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: "צדקה תרומם גוי" 'אלו ישראל', "וחסד לאמים חטאת" 'אלו העכו"ם' שכל חסד שעושין וכו' והביאו ראיה מנבוזראדן, עין שם וכתבו התוספות שם: 'ונבוזראדן עשה אז צדקה, שקנא להקדוש ברוך הוא'...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלו - מִי שֶׁנּוֹהֵג רַבָּנוּת בְּכַשְׁרוּת וּבִתְמִימוּת כָּרָאוּי
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלו - מי שנוהג רבנות בכשרות ובתמימות כראוי מי שנוהג רבנות בכשרות ובתמימות כראוי על ידי זה זוכה שיעלה לגדלה לסוף ימיו וכל מה שנחשב לגדלה באותו הדור, הוא עולה לגדלה זו כגון בדור הזה שעקר הגדלה והכבוד הוא כשמחזיקין אותו לצדיק מפרסם אזי זוכה שיתקבל בסוף ימיו למפרסם גדול אף שבאמת אינו כן, רק שהוא איש כשר פשוט ונותנין לו שכרו קדם שיוצא מן העולם ואחר כך וכו'...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קטז - אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא בְּזֶה הָעוֹלָם מַמָּשׁ
...תורה קטז - ארץ ישראל היא בזה העולם ממש ספר, שכשהיה בארץ ישראל, ספרו לו שם החשובים שהיו שם שבאו ממדינות אלו וקבעו דירתם שם בארץ ישראל, כמפרסם וספרו לו, שקדם שהיו בארץ ישראל לא היו יכולים לציר לעצמן שארץ ישראל היא עומדת בזה העולם והיו סוברים שארץ ישראל הוא עולם אחר לגמרי לפי גדל קדשת ארץ ישראל המבאר בספרים ומפרש בתורתנו הקדושה מעלת קדשת ארץ ישראל כמה וכמה פעמים והתורה בעצמה מפרשת כל גבולי ארץ ישראל לגדל מעלתה וקדשתה העצום והנורא מאד מאד על כן לא היו...
שיחות הר"ן - אות כג
...זה הכל רודפין אחר העולם הזה כי רואין כשהאדם רעב וצמא וכיוצא קשה לו מאד ויש רחמנות גדול עליו וכן מי שהולך ערם ויחף יש רחמנות גדול עליו אבל מי שיש לו עינים ורואה גדל הרחמנות שיש על הנשמות שבעולם הבא כי שם בעולם הבא נמצאים בני אדם שהולכים ערמים ממש ואי אפשר לרחם עליהם כלל כי בעולם הזה כשהאדם ערם בלא מלבוש אזי אפשר לקבץ נדבות עבורו ולעשות לו קאפטין אבל בעולם הבא מי שהולך ערם אי אפשר לרחם עליו כלל כי שם אין מועיל שום רחמנות כי איזה מלבוש הוא צריך ? הלא...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לז - דִּרְשׁוּ יְיָ וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד
...ועזו בקשו פניו תמיד [לשון רבנו, זכרונו לברכה] דרשו יי ועזו בקשו פניו תמיד א. כי עקר הבריאה היא בגין דישתמודעין לה כמו שכתוב:לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. ב. וגוף ונפש, הם בחינת אדם ובהמה, חמר וצורה, חכמה וסכלות בחינת אור וחשך: "כיתרון אור מן החשך" וכו' וכמו שאמרו: 'גדולה דעה שנתנה בין שתי אותיות', שנאמר:" כי אל דעות ה'" . "אל ה ויאר לנו", וכתיב: "לא ידעו ולא יבינו". והם בחינת חיים ומיתה, כמו שכתוב: "החכמה תחיה" וכו' וכתיב: "ימותו ולא בחכמה": "במחשכים...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה תורות מכת"י - ע"י צדקה מקררין חמימות תאוות ממון
...תאוות ממון [הוספות לתורות מכתב יד רבנו ז"ל] [זאת התורה נדפסה בסגנון אחר קצת בסי' י"ג וגם שם הוא לשון רבינו ז"ל כפי מה ששמעתי מפיו הק' בלה"ק שהי' יושב על ספרו הנכתב ואמר לי מלה במלה בלה"ק אפס איזה דברים מעוטים אמר לי בלשון אשכנז ואני כתבתים בלה"ק וזאת התורה שמצאתי עתה היא כתיבת ידו בעצמו ויש ביניהם קצת שינויים וכנ"ל ע"כ העתקתיהו וזהו] איתא בזוהר רוחא נחית לשכך חימום הלב זה בחי' צדקה שהוא רוח נדיבה ע"י מקררין חמימות תאוות ממון וזה בחי' יבצור רוח נגידים...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לג - וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה
...על כל הטובה" וכו' ואמרו רבותינו זכרונם לברכה, 'שנעשה בשרו חדודין חדודין' כי כל השמחות הם רק בשעתן כגון, למשל שמחה של חתנה או ברית השמחה הוא רק בשעתן ואם יסתכל על הסוף, אין שום שמחה בעולם, כי סוף אדם [למות] וכו' אבל אם יסתכל על הסוף של הסוף אז יש לו לשמח מאד כי סוף כל סוף, דהינו התכלית הוא טוב מאד והנה זהו רק מצד הנשמה, שמצדה המות טוב מאד כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: "והנה טוב מאד" זה [מלאך המוות] וכו' כי הוא טוב מאד, שעל ידו באין לתכלית הטוב...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1250 שניות - עכשיו 20_04_2024 השעה 14:37:02 - wesi2