ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פב - כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה
"כי תצא למלחמה" וכו' (דברים כ"א) כתיב: "אחור וקדם צרתני" (תהלים קל"ט) זה בחינת כסדר ושלא כסדר 'קדם' הוא בחינת כסדר, בחינת אלף בית כסדר ואחור הוא בחינת תשר"ק שלא כסדר וזה בחינת אדם וחוה, כסדר ושלא כסדר הוי"ה במלוי אלפין גימטריא מ"ה אדם וחוה הוא בחינת (פתח אליהו) 'מלכות פה ותורה שבעל פה קרינן לה' (תהלים י"ט) : "ולילה ללילה יחוה דעת" הינו מלכות פה כי המלכות נקרא דבור, על שם 'כי אין מלך בלא עם' ואין העם יודעים רצונו אלא אם כן כשהמלך מגלה מחשבתו ורצונו לתוך דבורו נמצא שעקר הנהגות מלכותו אינו אלא על ידי דבור וזה פרוש: 'מלכות פה' וזה שאנו רואים שלפעמים הולך להאדם שלא כסדר כי שלמות של כל הדברים אינו אלא כשהם מיחדים ומקשרים בו יתברך כי השלמות והמלוי היא החיות כי איבר שנסתלק ממנו החיות, אזי נקרא חסרון והחיות היא המחין והשכל, כמו שכתוב (קהלת ז) "והחכמה תחיה" וכו' והחכמה הוא בחינת מה כ"ח מ"ה מ"ה חיינו מ"ה כחנו ומ"ה הוא אדם, כי לית אדם בלא אלף (הקדמת התיקוני זוהר) הינו הוי"ה במלוי אלפין הינו הקדוש ברוך הוא הוא חיות של כל הדברים, כמו שכתוב (נחמיה ט:) : "ואתה מחיה את כלם" נמצא, זאת הבחינה מלכות, חוה כשהיא מקשרת לאדם, לבחינת מ"ה, הינו להקדוש ברוך הוא אזי יש לה שלמות כי השכל שהקדוש ברוך הוא שם בהנהגת מלכותו בזה הוא מחיה אותה, כמו שכתוב: "החכמה תחיה" (תהלים כ"ד) "לה' הארץ ומלואה" כשהארץ, הינו בחינת חוה מלכות מקשרת לה' אזי הוא במלאו ובשלמות ומי שמחלק בחינת חוה, מלכות לעצמו, שאומר: אנא אמלך בזה הוא מחלק ומפריד אותה מהקדוש ברוך הוא, אזי אינה בשלמות כי עקר חיותה מ"ה, הינו השכל (ירמיה י) : "כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך" פרוש: שכלם אין כל כך גדול להחיות את מלכותם וכשהוא מחלק את מלכות לעצמו אזי הולך לו שלא כסדר כי הוא בתוך בחינת שלא כסדר, הינו מלכות, חוה, תשר"ק וכשזאת הבחינה חוה היא מקשרת להאדם, הינו להקדוש ברוך הוא אזי הולך לו כסדר כי 'באתר דאית דכר, נקבה לא אדכר תמן' (זהר חקת קפג ועין זוהר בא דף לח לט) נמצא כי בחינות חוה שלא כסדר נתבטלים על ידי האדם כסדר ובחינת כסדר נקרא יוד שמלכות הנקרא דלת, לית לה מגרמה כלום והקדוש ברוך הוא ממשיך לה חיות החכמה, הנקרא יו"ד וזה יו"ד ו"ו דל"ת וזה "אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפך" אל תקרי כפך, אלא כפך, הינו יוד גימטריא כף וכשמחלק את ה'ד' לעצמו וממשיך לעצמו חיות ממנה אזי נעשית לו שלא כסדר דוי מיוד נעשה דוי וזה (ישעיה א) : "וכל לבב דוי" כי כשהולך לאדם שלא כסדר, זה לו מחלת לב כמו שכתוב (משלי י"ג) : "תוחלת ממשכה" וכו' וכשרואה אדם בעצמו, שהולך לו שלא כסדר ידע, שיש לו גדלות הינו: אנא אמלך יעשה תשובה וישפיל את עצמו, ויהיה בחינת מ"ה כמו שכתוב (שמות ט"ז) : "ונחנו מה" ואזי נחזר חוה לבחינת אדם, לבחינת מה, ונעשה כסדר הינו אחור וקדם וכו' כפך הינו יו"ד ועקר התשובה הוא בחדש אלול כי הם ימי רצון שעלה משה לקבל לוחות אחרונות ופתח דרך כבושה לילך בה והדרך שעשה משה הוא כך שמשה קשר את עצמו אפילו לפחות שבישראל ומסר נפשו עליהם, כמו שכתוב (שמות ל"ב) : "ואם אין מחני נא" (שמות ל"ה) : "ויקהל משה" וכו' שמשה היה מאסף ומיחד ומקשר את עצמו עם כל ישראל, אפילו עם הפחות שבפחותים (תהלים נ"ג) "כלו סג יחדו" אפילו כשאני רואה אחד מישראל, שסג מכל וכל מהקדוש ברוך הוא אף על פי כן צריך אני שנהיה יחדו צריך ליחד ולקשר עמו, כמו שעשה משה כי יש בחינת אלקות אפילו בדיוטא התחתונה אפילו בעשרה כתרי דמסאבותא לקים (תהלים ק"ג) : "ומלכותו בכל משלה" וזה בחינת חיריק, כמו שכתוב (בתקוני זוהר תקון י, דף כח:) : 'ובחיריק לאנחתא לה לתתא, להמליך לה על תתאין' נמצא שבפחות מישראל יש בו בודאי איזה אלקות ועל ידי זה אני יכול להיות יחדו עמו וזה "כלו סג יחדו" ועוד זאת הבחינה היתה למשה כי כל מה שעלה למעלה יותר עליונה, מצא שם אלהים כמו שכתוב (שמות י"ט) "ומשה עלה אל האלהים" כי בגשמיות אנו רואים, שיש אדם שהוא למטה בדחקות אזי הוא עובד השם ומכיר אותו וכשהוא נתעלה למעלה, שנתעשר אזי הוא שוכח בהקדוש ברוך הוא ודוד אמר (תהלים קל"ט) : "אם אסק שמים שם אתה" אפילו בשמים, שם יש הקדוש ברוך הוא בכל עליה ועליה צריך למצא שם הקדוש ברוך הוא ומצינו שאלישע אחר עלה לרקיע על ידי שם ואף על פי כן כפר בעקר (חגיגה יד) והדבר תמוה כי אדרבא, כי כל מה שאדם נתעלה ביותר בודאי הוא יותר קרוב לאלקות כי כל הטוב הוא אלקות, כמו שכתוב (תהלים קמ"ה) "טוב ה' לכל" ואנו רואים בהפך כשאדם בא בעשירות, בטוב אזי הוא שוכח בהקדוש ברוך הוא ותדע, שזה בחינת (בראשית כ"ז) "ותכהינה עיניו מראת" מחמת שנתקרב ביותר אל האור אלקות אזי האור מכהה עיניו ומזיק לו כמו כשאדם מסתכל בעצם השמש, אור השמש מזיק לעיניו אבל יש בחינת סגול כמו שכתוב (תקוני זוהר תקון יח, דף לא:) : 'וסגול כד איהי בין (שם אי' תחות תרין וכו') תרין דרועין דמלכא' שזהו בחינת (שמות ל"ג) : "ושכתי כפי עליך" כי בלא זה היה עצם אור הכבוד מזיק למשה כמו שכתוב (שם) : "כי לא יראני האדם וחי, וראית את אחרי" וכו' וזה שבקש דוד "ואחר כבוד תקחני" (תהלים ע"ג) תקרבני בהתקרבות של משה שבקש ממך "הראני נא את כבדך" (שמות שם), והראית לו את אחורי כבודך כמו שכתוב: "ושכתי וכו' וראית את אחרי". וכשהולך לאדם שלא כסדר, זהו התנגדות הרצון : אני רוצה שיהיה כן הדבר, והדבר להפך, שלא כסדר וזה בחינת מלחמה כי כל מלחמה הוא התנגדות הרצון, הוא בחינת שלא כסדר וזהו "כי תצא למלחמה" כשהולך לך שלא כסדר, הינו התנגדות הרצון "ונתנו ה' אלקיך בידך" שיתבטל כל רצונות נגד רצונך שילך לך כסדר כרצונך אימתי ? כד, "ושבית שביו" כשתהיה בבחינת מה כשתמשיך לך אלקות, הוי"ה במלוי אלפין וזה פרוש 'מחשב"ה חש"ב מ"ה' (זהר בראשית כ"ד ותקון סט) כשתקשר תמיד במחשבתך אלקותו (שיר השירים ז) : "מלך אסור ברהטים" 'ברהטי מחין דילך' (תיקון ו') וזהו "ושבית שביו" שתמשיך מ"ה בתוך מחשבתך שתקשר אלקותו במחשבתך כי כל דבר שנמשך ממקום גבוה נקרא שבי כמו שכתוב (תהלים ס"ח) : "עלית למרום שבית שבי" ועל ידי זה יתבטלו כל המלחמות וכל הרצונות נגד רצונך וזה הסוד נרמז בעץ החיים בהקדמה בכלל יט ובכונות של ראש חדש אלול.
"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה" וְכוּ'
כְּתִיב: "אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי"
זֶה בְּחִינַת כְּסֵדֶר וְשֶׁלּא כְּסֵדֶר
'קֶדֶם' הוּא בְּחִינַת כְּסֵדֶר, בְּחִינַת אָלֶף בֵּית כְּסֵדֶר
וְאָחוֹר הוּא בְּחִינַת תַּשְׁרַ"ק שֶׁלּא כְּסֵדֶר
וְזֶה בְּחִינַת אָדָם וְחַוָּה, כְּסֵדֶר וְשֶׁלּא כְּסֵדֶר
הוי"ה בְּמִלּוּי אַלְפִין גִּימַטְרִיָּא מ"ה אָדָם
וְחַוָּה הוּא בְּחִינַת 'מַלְכוּת פֶּה וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה קָרִינַן לָהּ'
"וְלַיְלָה לְלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת"
הַיְנוּ מַלְכוּת פֶּה
כִּי הַמַּלְכוּת נִקְרָא דִּבּוּר, עַל שֵׁם 'כִּי אֵין מֶלֶך בְּלא עָם'
וְאֵין הָעָם יוֹדְעִים רְצוֹנוֹ
אֶלָּא אִם כֵּן כְּשֶׁהַמֶּלֶך מְגַלֶּה מַחֲשַׁבְתּוֹ וּרְצוֹנוֹ לְתוֹך דִּבּוּרוֹ
נִמְצָא שֶׁעִקָּר הַנְהָגוֹת מַלְכוּתוֹ אֵינוֹ אֶלָּא עַל יְדֵי דִּבּוּר
וְזֶה פֵּרוּשׁ: 'מַלְכוּת פֶּה'
וְזֶה שֶׁאָנוּ רוֹאִים שֶׁלִּפְעָמִים הוֹלֵך לְהָאָדָם שֶׁלּא כְּסֵדֶר
כִּי שְׁלֵמוּת שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים אֵינוֹ אֶלָּא כְּשֶׁהֵם מְיֻחָדִים וּמְקֻשָּׁרִים בּוֹ יִתְבָּרַך
כִּי הַשְּׁלֵמוּת וְהַמִּלּוּי הִיא הַחִיּוּת
כִּי אֵיבָר שֶׁנִּסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ הַחִיּוּת, אֲזַי נִקְרָא חִסָּרוֹן
וְהַחִיּוּת הִיא הַמּחִין וְהַשֵּׂכֶל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וְהַחָכְמָה תְּחַיֶּה" וְכוּ'
וְהַחָכְמָה הוּא בְּחִינַת מָה
כּ"חַ מָ"ה
מֶ"ה חַיֵּינוּ מַ"ה כּחֵנוּ
וּמָ"ה הוּא אָדָם, כִּי לֵית אָדָם בְּלָא אָלֶף
הַיְנוּ הוי"ה בְּמִלּוּי אַלְפִין
הַיְנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא הוּא חִיּוּת שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם"
נִמְצָא, זאת הַבְּחִינָה מַלְכוּת, חַוָּה
כְּשֶׁהִיא מְקֻשֶּׁרֶת לָאָדָם, לִבְחִינַת מָ"ה, הַיְנוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא
אֲזַי יֵשׁ לָהּ שְׁלֵמוּת
כִּי הַשֵּׂכֶל שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא שָׂם בְּהַנְהָגַת מַלְכוּתוֹ
בָּזֶה הוּא מְחַיֶּה אוֹתָהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הַחָכְמָה תְּחַיֶּה"
"לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ"
כְּשֶׁהָאָרֶץ, הַיְנוּ בְּחִינַת חַוָּה מַלְכוּת מְקֻשֶּׁרֶת לַה'
אֲזַי הוּא בִּמְלאוֹ וּבִשְׁלֵמוּת
וּמִי שֶׁמְּחַלֵּק בְּחִינַת חַוָּה, מַלְכוּת לְעַצְמוֹ, שֶׁאוֹמֵר: אֲנָּא אֶמְלך
בָּזֶה הוּא מְחַלֵּק וּמַפְרִיד אוֹתָהּ מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא, אֲזַי אֵינָהּ בִּשְׁלֵמוּת
כִּי עִקָּר חִיּוּתָהּ מָ"ה, הַיְנוּ הַשֵּׂכֶל
"כִּי בְכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל מַלְכוּתָם מֵאֵין כָּמוֹך"
פֵּרוּשׁ: שִׂכְלָם אֵין כָּל כָּך גָּדוֹל לְהַחֲיוֹת אֶת מַלְכוּתָם
וּכְשֶׁהוּא מְחַלֵּק אֶת מַלְכוּת לְעַצְמוֹ
אֲזַי הוֹלֵך לוֹ שֶׁלּא כְּסֵדֶר
כִּי הוּא בְּתוֹך בְּחִינַת שֶׁלּא כְּסֵדֶר, הַיְנוּ מַלְכוּת, חַוָּה, תַּשְׁרַ"ק
וּכְשֶׁזּאת הַבְּחִינָה חַוָּה הִיא מְקֻשֶּׁרֶת לְהָאָדָם, הַיְנוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא
אֲזַי הוֹלֵך לוֹ כְּסֵדֶר
כִּי 'בַּאֲתָר דְּאִית דְּכַר, נֻקְבֵּהּ לָא אִדְכַּר תַּמָּן'
נִמְצָא כִּי בְּחִינוֹת חַוָּה שֶׁלּא כְּסֵדֶר נִתְבַּטְּלִים עַל יְדֵי הָאָדָם כְּסֵדֶר
וּבְחִינַת כְּסֵדֶר נִקְרָא יוּד
שֶׁמַּלְכוּת הַנִּקְרָא דָּלֶת, לֵית לָהּ מִגַּרְמָהּ כְּלוּם
וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא מַמְשִׁיך לָהּ חִיּוּת הַחָכְמָה, הַנִּקְרָא יוּ"ד
וְזֶה יוּ"ד וָ"ו דָּלֶ"ת
וְזֶה "אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּך"
אַל תִּקְרֵי כַּפֶּך, אֶלָּא כָּפֶך, הַיְנוּ יוּד גִּימַטְרִיָּא כָּף
וכשמחלק את ה'ד' לְעַצְמוֹ וּמַמְשִׁיך לְעַצְמוֹ חִיּוּת מִמֶּנָּה
אֲזַי נַעֲשֵׂית לוֹ שֶׁלּא כְּסֵדֶר דַּוָּי מִיּוּד נַעֲשֶׂה דַּוָּי
וְזֶה: "וְכָל לֵבָב דַּוָּי"
כִּי כְּשֶׁהוֹלֵך לְאָדָם שֶׁלּא כְּסֵדֶר, זֶה לוֹ מַחֲלַת לֵב
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה" וְכוּ'
וּכְשֶׁרוֹאֶה אָדָם בְּעַצְמוֹ, שֶׁהוֹלֵך לוֹ שֶׁלּא כְּסֵדֶר יֵדַע, שֶׁיֵּשׁ לוֹ גַּדְלוּת
הַיְנוּ: אֲנָא אֶמְלך
יַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה וְיַשְׁפִּיל אֶת עַצְמוֹ, וְיִהְיֶה בְּחִינַת מָ"ה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְנַחְנוּ מָה"
וַאֲזַי נֶחֱזָר חַוָּה לִבְחִינַת אָדָם, לִבְחִינַת מָה, וְנַעֲשֶׂה כְּסֵדֶר
הַיְנוּ אָחוֹר וָקֶדֶם וְכוּ' כַּפֶּך הַיְנוּ יוּ"ד
וְעִקָּר הַתְּשׁוּבָה הוּא בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל
כִּי הֵם יְמֵי רָצוֹן
שֶׁעָלָה משֶׁה לְקַבֵּל לוּחוֹת אַחֲרוֹנוֹת וּפָתַח דֶּרֶך כְּבוּשָׁה לֵילֵך בָּהּ
וְהַדֶּרֶך שֶׁעָשָׂה משֶׁה הוּא כָּך
שֶׁמּשֶׁה קָשַׁר אֶת עַצְמוֹ אֲפִילּוּ לַפָּחוּת שֶׁבְּיִשְׁרָאֵל
וּמָסַר נַפְשׁוֹ עֲלֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא"
"וַיַּקְהֵל משֶׁה" וְכוּ'
שֶׁמּשֶׁה הָיָה מְאַסֵּף וּמְיַחֵד וּמְקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ עִם כָּל יִשְׂרָאֵל, אֲפִילּוּ עִם הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים
"כֻּלּוֹ סָג יַחְדָּו"
אֲפִילּוּ כְּשֶׁאֲנִי רוֹאֶה אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁסָּג מִכּל וָכל מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא
אַף עַל פִּי כֵן צָרִיך אֲנִי שֶׁנִּהְיֶה יַחְדָּו
צָרִיך לְיַחֵד וּלְקַשֵּׁר עִמּוֹ, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה משֶׁה
כִּי יֵשׁ בְּחִינַת אֱלקוּת אֲפִילּוּ בַּדְּיוּטָא הַתַּחְתּוֹנָה
אֲפִילּוּ בַּעֲשָׂרָה כִּתְרֵי דִּמְסָאֲבוּתָא
לְקַיֵּם: "וּמַלְכוּתוֹ בַּכּל מָשָׁלָה"
וְזֶה בְּחִינַת חִירִיק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: 'וּבְחִירִיק לְאַנְחָתָא לָהּ לְתַתָּא, לְהַמְלִיך לָהּ עַל תַּתָּאִין'
נִמְצָא שֶׁבַּפָּחוּת מִיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ בּוֹ בְּוַדַּאי אֵיזֶה אֱלקוּת
וְעַל יְדֵי זֶה אֲנִי יָכוֹל לִהְיוֹת יַחְדָּו עִמּוֹ
וְזֶה "כֻּלּוֹ סָג יַחְדָּו"
וְעוֹד זאת הַבְּחִינָה הָיְתָה לְמשֶׁה
כִּי כָל מַה שֶּׁעָלָה לְמַעֲלָה יוֹתֵר עֶלְיוֹנָה, מָצָא שָׁם אֱלהִים
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וּמשֶּׁה עָלָה אֶל הָאלהִים"
כִּי בְּגַשְׁמִיּוּת אָנוּ רוֹאִים, שֶׁיֵּשׁ אָדָם שֶׁהוּא לְמַטָּה בְּדַחֲקוּת
אֲזַי הוּא עוֹבֵד הַשֵּׁם וּמַכִּיר אוֹתוֹ
וּכְשֶׁהוּא נִתְעַלֶּה לְמַעְלָה, שֶׁנִּתְעַשֵּׁר
אֲזַי הוּא שׁוֹכֵחַ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא
וְדָוִד אָמַר: "אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה"
אֲפִילּוּ בַּשָּׁמַיִם, שָׁם יֵשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא
בְּכָל עֲלִיָּה וַעֲלִיָּה צָרִיך לִמְצא שָׁם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא
וּמָצִינוּ שֶׁאֱלִישָׁע אַחֵר עָלָה לָרָקִיעַ עַל יְדֵי שֵׁם
וְאַף עַל פִּי כֵן כָּפַר בָּעִקָּר
וְהַדָּבָר תָּמוּהַּ
כִּי אַדְּרַבָּא, כִּי כָל מַה שֶּׁאָדָם נִתְעַלֶּה בְּיוֹתֵר
בְּוַדַּאי הוּא יוֹתֵר קָרוֹב לֶאֱלקוּת
כִּי כָל הַטּוֹב הוּא אֱלקוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "טוֹב ה' לַכּל"
וְאָנוּ רוֹאִים בְּהֵפֶך כְּשֶׁאָדָם בָּא בַּעֲשִׁירוּת, בְּטוֹב
אֲזַי הוּא שׁוֹכֵחַ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא
וְתֵדַע, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "וַתִּכְהֶינָה עֵינָיו מֵרְאת"
מֵחֲמַת שֶׁנִּתְקָרֵב בְּיוֹתֵר אֶל הָאוֹר אֱלקוּת
אֲזַי הָאוֹר מַכְהֶה עֵינָיו וּמַזִּיק לוֹ
כְּמוֹ כְּשֶׁאָדָם מִסְתַּכֵּל בְּעֶצֶם הַשֶּׁמֶשׁ, אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ מַזִּיק לְעֵינָיו
אבל יש בחינת סְגוֹל
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: 'וּסְגוֹל כַּד אִיהִי בֵּין תְּרֵין דְּרוֹעִין דְּמַלְכָּא'
שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת: "וְשַׂכּתִי כַפִּי עָלֶיך"
כִּי בְּלא זֶה הָיָה עצֶם אוֹר הַכָּבוֹד מַזִּיק לְמשֶׁה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי לא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי, וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי" וְכוּ'
וְזֶה שֶׁבִּקֵּשׁ דָּוִד "וְאַחַר כָּבוֹד תִּקָּחֵנִי"
תְּקָרְבֵנִי בְּהִתְקָרְבוּת שֶׁל משֶׁה שֶׁבִּקֵּשׁ מִמְּך "הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבדֶך"
וְהֶרְאֵיתָ לוֹ אֶת אֲחוֹרֵי כְּבוֹדֶך
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְשַׂכּתִי וְכוּ' וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי".
וּכְשֶׁהוֹלֵך לָאָדָם שֶׁלּא כְּסֵדֶר, זֶהוּ הִתְנַגְּדוּת הָרָצוֹן: אֲנִי רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה כֵּן הַדָּבָר, וְהַדָּבָר לְהֵפֶך, שֶׁלּא כְּסֵדֶר
וְזֶה בְּחִינַת מִלְחָמָה
כִּי כָל מִלְחָמָה הוּא הִתְנַגְּדוּת הָרָצוֹן, הוּא בְּחִינַת שֶׁלּא כְּסֵדֶר
וְזֶהוּ "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה"
כְּשֶׁהוֹלֵך לְך שֶׁלּא כְּסֵדֶר, הַיְנוּ הִתְנַגְּדוּת הָרָצוֹן
"וּנְתָנוֹ ה' אֱלקֶיך בְּיָדֶך"
שֶׁיִּתְבַּטֵל כָּל רְצוֹנוֹת נֶגֶד רְצוֹנְך שֶׁיֵּלֵך לְך כְּסֵדֶר כִּרְצוֹנְך
אֵימָתַי ?
כַּד, "וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ"
כְּשֶׁתִּהְיֶה בִּבְחִינַת מָה
כְּשֶׁתַּמְשִׁיך לְך אֱלקוּת, הוי"ה בְּמִלּוּי אַלְפִין
וְזֶה פֵּרוּשׁ 'מַחֲשָׁבָ"ה חֲשׁ"ב מָ"ה'
כְּשֶׁתְּקַשֵּׁר תָּמִיד בְּמַחֲשַׁבְתְּך אֱלקוּתוֹ
"מֶלֶך אָסוּר בָּרְהָטִים" 'בְּרַהֲטֵי מחִין דִּילָך'
וְזֶהוּ "וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ" שֶׁתַּמְשִׁיך מָ"ה בְּתוֹך מַחֲשַׁבְתְּך
שֶׁתְּקַשֵּׁר אֱלקוּתוֹ בְּמַחֲשַׁבְתְּך
כִּי כָל דָּבָר שֶׁנִּמְשָׁך מִמָּקוֹם גָּבוֹהַּ נִקְרָא שְׁבִי
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶׁבִי"
וְעַל יְדֵי זֶה יִתְבַּטְּלוּ כָּל הַמִּלְחָמוֹת וְכָל הָרְצוֹנוֹת נֶגֶד רְצוֹנְך
וְזֶה הַסּוֹד נִרְמָז בְּעֵץ הַחַיִּים בַּהַקְדָּמָה בִּכְלָל יט וּבְכַוָּנוֹת שֶׁל ראשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסח - כְּשֶׁבָּא לָאָדָם גַּדְלוּת, סִימָן שֶׁיָּבוֹא לוֹ צָרָה חַס וְשָׁלוֹם
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסח - כשבא לאדם גדלות, סימן שיבוא לו צרה חס ושלום כשבא לאדם גדלות סימן שיבוא לו צרה חס ושלום כמו שכתוב: "לפני שבר גאון" וכן כשהוא שפל סימן שיבוא לכבוד גדול כמו שכתוב: "ולפני כבוד ענווה"...
ספר המידות - מפורסם
ספר המידות - מפורסם חלק א' א. יש מפרסמים, שעקר הפרסום שלהם נעשה על ידי המחלקת. ב. הנסיון הוא בשביל לגדל ולפרסם את האדם. ג. על ידי המריבה גורמים שהתלמידים הקטנים נתפרסמים קדם זמנם. וזהו בחינת הפלת נפלים, שהולד יוצא לאויר עולם קדם זמנו, ועל ידי זה גורם עניות ולפעמים גורם מיתות חס ושלום....
שבחי הר"ן - אות טז
...הר"ן - אות טז וגדל עצם מעלת קדשתו בשבירת התאוה הכללית שהיא כוללת כל התאוות רעות שהוא תאוות המשגל אי אפשר לבאר ולספר ואמר: שהיו לו נסיונות אין מספר רק באמת אין זה נסיון כלל כי אמר שאין זה תאוה כלל ואמר שמי שהוא רק חכם אמת אפילו עכו"ם מאחר שהוא רק חכם אמת ראוי שלא יהיה אצלו התאוה הזו נחשבת לתאוה כלל ואמר כי מי שהוא חכם בחכמת הנתוח ויודע סדר האיברים של האדם כפי חכמת הנתוח ראוי שיהיה נמאס אצלו התאוה הזאת בתכלית המאוס ובענין מאוס תאוה זו הפליג לדבר הרבה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רמה - דַּע שֶׁיֵּשׁ חַדְרֵי תּוֹרָה
...תורה ומי שזוכה להם כשמתחיל לחדש בתורה, הוא נכנס בהחדרים ונכנס מחדר לחדר ומחדר לחדר כי בכל חדר וחדר יש כמה וכמה פתחים לחדרים אחרים וכן מאותן החדרים לחדרים אחרים והוא נכנס ומטיל בכלם, ומלקט משם אוצרות וסגלות יקרות וחמודות מאד אשרי חלקו אבל דע, שצריך לזהר מאד, לבל יטעה בעצמו, כי לא במהרה זוכין לזה כי יש כמה וכמה חדושין שאינם באים משם רק מהיכלי התמורות כי את זה לעמת זה עשה אלהים ואף שנדמה לאדם להשגה גדולה אף על פי כן, גם שם יש חדושים נאים שנדמין להשגות...
שיחות הר"ן - אות שג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...- אות שג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן פעם אחת דבר עמי מענין מאוס תאוה הידוע ואמר אז: מי שמהרהר בהרהורי ניאוף הוא שוטה כי הלא אפילו איש פשוט שקורין בעל הבית הוא גם כן אינו חפץ שיהיה נתפס חס ושלום, בענין זה אפילו אם אינו ירא חטא כלל על כל פנים בודאי אינו רוצה שיהיה לו בזיון בזה שיתפסו אותו עם אשה אחרת ואם כן למה לו להרהר ולצער נפשו בחנם ?! וכבר מבאר שהמחשבה ביד האדם להטותה כרצונו וכו' עין בספרים הנדפסים בכמה מקומות מזה ויערב לך לעד אם תרצה לקבלם באמת...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה יד - רַבִּים לוֹחֲמִים לִי מָרוֹם
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה יד - רבים לוחמים לי מרום "רבים לוחמים לי מרום", הינו שיש לו שונאים למעלה במרום וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'כשם שיש צרים למטה, כך יש צרים מלמעלה'....
שבחי הר"ן - אות כז
...- אות כז ועל כן אפילו המופתים הנוראים שראינו מרבנו, זכרונו לברכה אין אנו עוסקים בזה לספרם כי אין זה שבח אצלו כלל לפי עצם הפלגת מעלתו רק ספרנו מה שנוגע לעבודתו יתברך למען יתעורר המשכיל החפץ באמת כי אין שום תרוץ בעולם וכל אדם יכול לזכות למעלות גבהות אם ילך ויתנהג בדרכי רבנו, זכרונו לברכה, שמבארים כאן בספר זה והעקר להיות רגיל מאד בתפילות ובקשות הרבה מאד ובפרט לדבר בינו לבין קונו בלשון שמדברים בו להרבות בשיחה לפניו יתברך לרצותו ולפיסו יתברך ולהתחנן לפניו...
שיחות הר"ן - אות פב
שיחות הר"ן - אות פב "בזאת ידעתי כי חפצת בי כי לא יריע אויבי עלי" בזה שאויבים שלי אינם רעים כי צדיקים חולקים עלי בזאת ידעתי כי חפצת בי...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה יא - כְּשֶׁאָדָם מִתְפַּלֵּל בַּשָּׂדֶה
...התפילה ומסיעין לו, ונותנין לו כח בתפילתו וזה בחינת שנקראת התפילה שיחה, בחינת: "שיח השדה" שכל שיח השדה נותנין כח וסיוע בתפילתו "ויצא יצחק לשוח בשדה" שתפילתו היתה עם סיוע וכח השדה שכל עשבי השדה נתנו כח וסיוע בתפילתו כנ"ל שבשביל זה נקראת התפילה שיחה כנ"ל ועל כן בקללה נאמר: "והאדמה לא תתן את יבולה" כי כל יבול הארץ צריכין לתן כח וסיוע בתוך התפילה וכשיש פגם ועכוב על זה, אזי נאמר: "והאדמה לא תתן את יבולה" כי אפילו כשאינו מתפלל בשדה, נותנים גם כן יבול הארץ...
שיחות הר"ן - אות שז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...הר"ן - אות שז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן לענין מה שדרך העולם לומר בכל שנה ובכל עת שעכשו אינם עתים טובות ובשנים הקודמים היה טוב יותר וכו' כידוע שיחות כאלו בין רב העולם דברנו עמו מזה הרבה ורב השיחה היה שספרו לפניו הרבה שבימים הראשונים הטובים היה הכל בזול גדול הרבה יותר משל עכשו כי לא היה אז נגידים ועשירים גדולים כמו עכשו ומה שמוציא עכשו בעל הבית פשוט ואפילו מקבל חשוב הוא יותר מההוצאות של הנגידים, שבשנים הקודמים כידוע ומפרסם כל זה ענה ואמר הלא אדרבא...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1250 שניות - עכשיו 26_09_2020 השעה 00:55:56 - wesi2