ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הבית • ליקוטי מוהר"ן ח"א • ליקוטי מוהר"ן ח"ב • סיפורי מעשיות • שבחי הר"ן • שיחות הר"ן • חיי מוהר"ן • ספר המידות • לימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פב - כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה
"כי תצא למלחמה" וכו' (דברים כ"א) כתיב: "אחור וקדם צרתני" (תהלים קל"ט) זה בחינת כסדר ושלא כסדר 'קדם' הוא בחינת כסדר, בחינת אלף בית כסדר ואחור הוא בחינת תשר"ק שלא כסדר וזה בחינת אדם וחוה, כסדר ושלא כסדר הוי"ה במלוי אלפין גימטריא מ"ה אדם וחוה הוא בחינת (פתח אליהו) 'מלכות פה ותורה שבעל פה קרינן לה' (תהלים י"ט) : "ולילה ללילה יחוה דעת" הינו מלכות פה כי המלכות נקרא דבור, על שם 'כי אין מלך בלא עם' ואין העם יודעים רצונו אלא אם כן כשהמלך מגלה מחשבתו ורצונו לתוך דבורו נמצא שעקר הנהגות מלכותו אינו אלא על ידי דבור וזה פרוש: 'מלכות פה' וזה שאנו רואים שלפעמים הולך להאדם שלא כסדר כי שלמות של כל הדברים אינו אלא כשהם מיחדים ומקשרים בו יתברך כי השלמות והמלוי היא החיות כי איבר שנסתלק ממנו החיות, אזי נקרא חסרון והחיות היא המחין והשכל, כמו שכתוב (קהלת ז) "והחכמה תחיה" וכו' והחכמה הוא בחינת מה כ"ח מ"ה מ"ה חיינו מ"ה כחנו ומ"ה הוא אדם, כי לית אדם בלא אלף (הקדמת התיקוני זוהר) הינו הוי"ה במלוי אלפין הינו הקדוש ברוך הוא הוא חיות של כל הדברים, כמו שכתוב (נחמיה ט:) : "ואתה מחיה את כלם" נמצא, זאת הבחינה מלכות, חוה כשהיא מקשרת לאדם, לבחינת מ"ה, הינו להקדוש ברוך הוא אזי יש לה שלמות כי השכל שהקדוש ברוך הוא שם בהנהגת מלכותו בזה הוא מחיה אותה, כמו שכתוב: "החכמה תחיה" (תהלים כ"ד) "לה' הארץ ומלואה" כשהארץ, הינו בחינת חוה מלכות מקשרת לה' אזי הוא במלאו ובשלמות ומי שמחלק בחינת חוה, מלכות לעצמו, שאומר: אנא אמלך בזה הוא מחלק ומפריד אותה מהקדוש ברוך הוא, אזי אינה בשלמות כי עקר חיותה מ"ה, הינו השכל (ירמיה י) : "כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך" פרוש: שכלם אין כל כך גדול להחיות את מלכותם וכשהוא מחלק את מלכות לעצמו אזי הולך לו שלא כסדר כי הוא בתוך בחינת שלא כסדר, הינו מלכות, חוה, תשר"ק וכשזאת הבחינה חוה היא מקשרת להאדם, הינו להקדוש ברוך הוא אזי הולך לו כסדר כי 'באתר דאית דכר, נקבה לא אדכר תמן' (זהר חקת קפג ועין זוהר בא דף לח לט) נמצא כי בחינות חוה שלא כסדר נתבטלים על ידי האדם כסדר ובחינת כסדר נקרא יוד שמלכות הנקרא דלת, לית לה מגרמה כלום והקדוש ברוך הוא ממשיך לה חיות החכמה, הנקרא יו"ד וזה יו"ד ו"ו דל"ת וזה "אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפך" אל תקרי כפך, אלא כפך, הינו יוד גימטריא כף וכשמחלק את ה'ד' לעצמו וממשיך לעצמו חיות ממנה אזי נעשית לו שלא כסדר דוי מיוד נעשה דוי וזה (ישעיה א) : "וכל לבב דוי" כי כשהולך לאדם שלא כסדר, זה לו מחלת לב כמו שכתוב (משלי י"ג) : "תוחלת ממשכה" וכו' וכשרואה אדם בעצמו, שהולך לו שלא כסדר ידע, שיש לו גדלות הינו: אנא אמלך יעשה תשובה וישפיל את עצמו, ויהיה בחינת מ"ה כמו שכתוב (שמות ט"ז) : "ונחנו מה" ואזי נחזר חוה לבחינת אדם, לבחינת מה, ונעשה כסדר הינו אחור וקדם וכו' כפך הינו יו"ד ועקר התשובה הוא בחדש אלול כי הם ימי רצון שעלה משה לקבל לוחות אחרונות ופתח דרך כבושה לילך בה והדרך שעשה משה הוא כך שמשה קשר את עצמו אפילו לפחות שבישראל ומסר נפשו עליהם, כמו שכתוב (שמות ל"ב) : "ואם אין מחני נא" (שמות ל"ה) : "ויקהל משה" וכו' שמשה היה מאסף ומיחד ומקשר את עצמו עם כל ישראל, אפילו עם הפחות שבפחותים (תהלים נ"ג) "כלו סג יחדו" אפילו כשאני רואה אחד מישראל, שסג מכל וכל מהקדוש ברוך הוא אף על פי כן צריך אני שנהיה יחדו צריך ליחד ולקשר עמו, כמו שעשה משה כי יש בחינת אלקות אפילו בדיוטא התחתונה אפילו בעשרה כתרי דמסאבותא לקים (תהלים ק"ג) : "ומלכותו בכל משלה" וזה בחינת חיריק, כמו שכתוב (בתקוני זוהר תקון י, דף כח:) : 'ובחיריק לאנחתא לה לתתא, להמליך לה על תתאין' נמצא שבפחות מישראל יש בו בודאי איזה אלקות ועל ידי זה אני יכול להיות יחדו עמו וזה "כלו סג יחדו" ועוד זאת הבחינה היתה למשה כי כל מה שעלה למעלה יותר עליונה, מצא שם אלהים כמו שכתוב (שמות י"ט) "ומשה עלה אל האלהים" כי בגשמיות אנו רואים, שיש אדם שהוא למטה בדחקות אזי הוא עובד השם ומכיר אותו וכשהוא נתעלה למעלה, שנתעשר אזי הוא שוכח בהקדוש ברוך הוא ודוד אמר (תהלים קל"ט) : "אם אסק שמים שם אתה" אפילו בשמים, שם יש הקדוש ברוך הוא בכל עליה ועליה צריך למצא שם הקדוש ברוך הוא ומצינו שאלישע אחר עלה לרקיע על ידי שם ואף על פי כן כפר בעקר (חגיגה יד) והדבר תמוה כי אדרבא, כי כל מה שאדם נתעלה ביותר בודאי הוא יותר קרוב לאלקות כי כל הטוב הוא אלקות, כמו שכתוב (תהלים קמ"ה) "טוב ה' לכל" ואנו רואים בהפך כשאדם בא בעשירות, בטוב אזי הוא שוכח בהקדוש ברוך הוא ותדע, שזה בחינת (בראשית כ"ז) "ותכהינה עיניו מראת" מחמת שנתקרב ביותר אל האור אלקות אזי האור מכהה עיניו ומזיק לו כמו כשאדם מסתכל בעצם השמש, אור השמש מזיק לעיניו אבל יש בחינת סגול כמו שכתוב (תקוני זוהר תקון יח, דף לא:) : 'וסגול כד איהי בין (שם אי' תחות תרין וכו') תרין דרועין דמלכא' שזהו בחינת (שמות ל"ג) : "ושכתי כפי עליך" כי בלא זה היה עצם אור הכבוד מזיק למשה כמו שכתוב (שם) : "כי לא יראני האדם וחי, וראית את אחרי" וכו' וזה שבקש דוד "ואחר כבוד תקחני" (תהלים ע"ג) תקרבני בהתקרבות של משה שבקש ממך "הראני נא את כבדך" (שמות שם), והראית לו את אחורי כבודך כמו שכתוב: "ושכתי וכו' וראית את אחרי". וכשהולך לאדם שלא כסדר, זהו התנגדות הרצון : אני רוצה שיהיה כן הדבר, והדבר להפך, שלא כסדר וזה בחינת מלחמה כי כל מלחמה הוא התנגדות הרצון, הוא בחינת שלא כסדר וזהו "כי תצא למלחמה" כשהולך לך שלא כסדר, הינו התנגדות הרצון "ונתנו ה' אלקיך בידך" שיתבטל כל רצונות נגד רצונך שילך לך כסדר כרצונך אימתי ? כד, "ושבית שביו" כשתהיה בבחינת מה כשתמשיך לך אלקות, הוי"ה במלוי אלפין וזה פרוש 'מחשב"ה חש"ב מ"ה' (זהר בראשית כ"ד ותקון סט) כשתקשר תמיד במחשבתך אלקותו (שיר השירים ז) : "מלך אסור ברהטים" 'ברהטי מחין דילך' (תיקון ו') וזהו "ושבית שביו" שתמשיך מ"ה בתוך מחשבתך שתקשר אלקותו במחשבתך כי כל דבר שנמשך ממקום גבוה נקרא שבי כמו שכתוב (תהלים ס"ח) : "עלית למרום שבית שבי" ועל ידי זה יתבטלו כל המלחמות וכל הרצונות נגד רצונך וזה הסוד נרמז בעץ החיים בהקדמה בכלל יט ובכונות של ראש חדש אלול.
"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה" וְכוּ'

כְּתִיב: "אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי"

זֶה בְּחִינַת כְּסֵדֶר וְשֶׁלּא כְּסֵדֶר

'קֶדֶם' הוּא בְּחִינַת כְּסֵדֶר, בְּחִינַת אָלֶף בֵּית כְּסֵדֶר

וְאָחוֹר הוּא בְּחִינַת תַּשְׁרַ"ק שֶׁלּא כְּסֵדֶר

וְזֶה בְּחִינַת אָדָם וְחַוָּה, כְּסֵדֶר וְשֶׁלּא כְּסֵדֶר

הוי"ה בְּמִלּוּי אַלְפִין גִּימַטְרִיָּא מ"ה אָדָם

וְחַוָּה הוּא בְּחִינַת 'מַלְכוּת פֶּה וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה קָרִינַן לָהּ'

"וְלַיְלָה לְלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת"

הַיְנוּ מַלְכוּת פֶּה

כִּי הַמַּלְכוּת נִקְרָא דִּבּוּר, עַל שֵׁם 'כִּי אֵין מֶלֶך בְּלא עָם'

וְאֵין הָעָם יוֹדְעִים רְצוֹנוֹ

אֶלָּא אִם כֵּן כְּשֶׁהַמֶּלֶך מְגַלֶּה מַחֲשַׁבְתּוֹ וּרְצוֹנוֹ לְתוֹך דִּבּוּרוֹ

נִמְצָא שֶׁעִקָּר הַנְהָגוֹת מַלְכוּתוֹ אֵינוֹ אֶלָּא עַל יְדֵי דִּבּוּר

וְזֶה פֵּרוּשׁ: 'מַלְכוּת פֶּה'

וְזֶה שֶׁאָנוּ רוֹאִים שֶׁלִּפְעָמִים הוֹלֵך לְהָאָדָם שֶׁלּא כְּסֵדֶר

כִּי שְׁלֵמוּת שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים אֵינוֹ אֶלָּא כְּשֶׁהֵם מְיֻחָדִים וּמְקֻשָּׁרִים בּוֹ יִתְבָּרַך

כִּי הַשְּׁלֵמוּת וְהַמִּלּוּי הִיא הַחִיּוּת

כִּי אֵיבָר שֶׁנִּסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ הַחִיּוּת, אֲזַי נִקְרָא חִסָּרוֹן

וְהַחִיּוּת הִיא הַמּחִין וְהַשֵּׂכֶל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וְהַחָכְמָה תְּחַיֶּה" וְכוּ'

וְהַחָכְמָה הוּא בְּחִינַת מָה

כּ"חַ מָ"ה

מֶ"ה חַיֵּינוּ מַ"ה כּחֵנוּ

וּמָ"ה הוּא אָדָם, כִּי לֵית אָדָם בְּלָא אָלֶף

הַיְנוּ הוי"ה בְּמִלּוּי אַלְפִין

הַיְנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא הוּא חִיּוּת שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם"

נִמְצָא, זאת הַבְּחִינָה מַלְכוּת, חַוָּה

כְּשֶׁהִיא מְקֻשֶּׁרֶת לָאָדָם, לִבְחִינַת מָ"ה, הַיְנוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא

אֲזַי יֵשׁ לָהּ שְׁלֵמוּת

כִּי הַשֵּׂכֶל שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא שָׂם בְּהַנְהָגַת מַלְכוּתוֹ

בָּזֶה הוּא מְחַיֶּה אוֹתָהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הַחָכְמָה תְּחַיֶּה"

"לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ"

כְּשֶׁהָאָרֶץ, הַיְנוּ בְּחִינַת חַוָּה מַלְכוּת מְקֻשֶּׁרֶת לַה'

אֲזַי הוּא בִּמְלאוֹ וּבִשְׁלֵמוּת

וּמִי שֶׁמְּחַלֵּק בְּחִינַת חַוָּה, מַלְכוּת לְעַצְמוֹ, שֶׁאוֹמֵר: אֲנָּא אֶמְלך

בָּזֶה הוּא מְחַלֵּק וּמַפְרִיד אוֹתָהּ מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא, אֲזַי אֵינָהּ בִּשְׁלֵמוּת

כִּי עִקָּר חִיּוּתָהּ מָ"ה, הַיְנוּ הַשֵּׂכֶל

"כִּי בְכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל מַלְכוּתָם מֵאֵין כָּמוֹך"

פֵּרוּשׁ: שִׂכְלָם אֵין כָּל כָּך גָּדוֹל לְהַחֲיוֹת אֶת מַלְכוּתָם

וּכְשֶׁהוּא מְחַלֵּק אֶת מַלְכוּת לְעַצְמוֹ

אֲזַי הוֹלֵך לוֹ שֶׁלּא כְּסֵדֶר

כִּי הוּא בְּתוֹך בְּחִינַת שֶׁלּא כְּסֵדֶר, הַיְנוּ מַלְכוּת, חַוָּה, תַּשְׁרַ"ק

וּכְשֶׁזּאת הַבְּחִינָה חַוָּה הִיא מְקֻשֶּׁרֶת לְהָאָדָם, הַיְנוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא

אֲזַי הוֹלֵך לוֹ כְּסֵדֶר

כִּי 'בַּאֲתָר דְּאִית דְּכַר, נֻקְבֵּהּ לָא אִדְכַּר תַּמָּן'

נִמְצָא כִּי בְּחִינוֹת חַוָּה שֶׁלּא כְּסֵדֶר נִתְבַּטְּלִים עַל יְדֵי הָאָדָם כְּסֵדֶר

וּבְחִינַת כְּסֵדֶר נִקְרָא יוּד

שֶׁמַּלְכוּת הַנִּקְרָא דָּלֶת, לֵית לָהּ מִגַּרְמָהּ כְּלוּם

וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא מַמְשִׁיך לָהּ חִיּוּת הַחָכְמָה, הַנִּקְרָא יוּ"ד

וְזֶה יוּ"ד וָ"ו דָּלֶ"ת

וְזֶה "אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּך"

אַל תִּקְרֵי כַּפֶּך, אֶלָּא כָּפֶך, הַיְנוּ יוּד גִּימַטְרִיָּא כָּף

וכשמחלק את ה'ד' לְעַצְמוֹ וּמַמְשִׁיך לְעַצְמוֹ חִיּוּת מִמֶּנָּה

אֲזַי נַעֲשֵׂית לוֹ שֶׁלּא כְּסֵדֶר דַּוָּי מִיּוּד נַעֲשֶׂה דַּוָּי

וְזֶה: "וְכָל לֵבָב דַּוָּי"

כִּי כְּשֶׁהוֹלֵך לְאָדָם שֶׁלּא כְּסֵדֶר, זֶה לוֹ מַחֲלַת לֵב

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה" וְכוּ'

וּכְשֶׁרוֹאֶה אָדָם בְּעַצְמוֹ, שֶׁהוֹלֵך לוֹ שֶׁלּא כְּסֵדֶר יֵדַע, שֶׁיֵּשׁ לוֹ גַּדְלוּת

הַיְנוּ: אֲנָא אֶמְלך

יַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה וְיַשְׁפִּיל אֶת עַצְמוֹ, וְיִהְיֶה בְּחִינַת מָ"ה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְנַחְנוּ מָה"

וַאֲזַי נֶחֱזָר חַוָּה לִבְחִינַת אָדָם, לִבְחִינַת מָה, וְנַעֲשֶׂה כְּסֵדֶר

הַיְנוּ אָחוֹר וָקֶדֶם וְכוּ' כַּפֶּך הַיְנוּ יוּ"ד

וְעִקָּר הַתְּשׁוּבָה הוּא בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל

כִּי הֵם יְמֵי רָצוֹן

שֶׁעָלָה משֶׁה לְקַבֵּל לוּחוֹת אַחֲרוֹנוֹת וּפָתַח דֶּרֶך כְּבוּשָׁה לֵילֵך בָּהּ

וְהַדֶּרֶך שֶׁעָשָׂה משֶׁה הוּא כָּך

שֶׁמּשֶׁה קָשַׁר אֶת עַצְמוֹ אֲפִילּוּ לַפָּחוּת שֶׁבְּיִשְׁרָאֵל

וּמָסַר נַפְשׁוֹ עֲלֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא"

"וַיַּקְהֵל משֶׁה" וְכוּ'

שֶׁמּשֶׁה הָיָה מְאַסֵּף וּמְיַחֵד וּמְקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ עִם כָּל יִשְׂרָאֵל, אֲפִילּוּ עִם הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים

"כֻּלּוֹ סָג יַחְדָּו"

אֲפִילּוּ כְּשֶׁאֲנִי רוֹאֶה אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁסָּג מִכּל וָכל מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא

אַף עַל פִּי כֵן צָרִיך אֲנִי שֶׁנִּהְיֶה יַחְדָּו

צָרִיך לְיַחֵד וּלְקַשֵּׁר עִמּוֹ, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה משֶׁה

כִּי יֵשׁ בְּחִינַת אֱלקוּת אֲפִילּוּ בַּדְּיוּטָא הַתַּחְתּוֹנָה

אֲפִילּוּ בַּעֲשָׂרָה כִּתְרֵי דִּמְסָאֲבוּתָא

לְקַיֵּם: "וּמַלְכוּתוֹ בַּכּל מָשָׁלָה"

וְזֶה בְּחִינַת חִירִיק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: 'וּבְחִירִיק לְאַנְחָתָא לָהּ לְתַתָּא, לְהַמְלִיך לָהּ עַל תַּתָּאִין'

נִמְצָא שֶׁבַּפָּחוּת מִיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ בּוֹ בְּוַדַּאי אֵיזֶה אֱלקוּת

וְעַל יְדֵי זֶה אֲנִי יָכוֹל לִהְיוֹת יַחְדָּו עִמּוֹ

וְזֶה "כֻּלּוֹ סָג יַחְדָּו"

וְעוֹד זאת הַבְּחִינָה הָיְתָה לְמשֶׁה

כִּי כָל מַה שֶּׁעָלָה לְמַעֲלָה יוֹתֵר עֶלְיוֹנָה, מָצָא שָׁם אֱלהִים

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וּמשֶּׁה עָלָה אֶל הָאלהִים"

כִּי בְּגַשְׁמִיּוּת אָנוּ רוֹאִים, שֶׁיֵּשׁ אָדָם שֶׁהוּא לְמַטָּה בְּדַחֲקוּת

אֲזַי הוּא עוֹבֵד הַשֵּׁם וּמַכִּיר אוֹתוֹ

וּכְשֶׁהוּא נִתְעַלֶּה לְמַעְלָה, שֶׁנִּתְעַשֵּׁר

אֲזַי הוּא שׁוֹכֵחַ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא

וְדָוִד אָמַר: "אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה"

אֲפִילּוּ בַּשָּׁמַיִם, שָׁם יֵשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא

בְּכָל עֲלִיָּה וַעֲלִיָּה צָרִיך לִמְצא שָׁם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא

וּמָצִינוּ שֶׁאֱלִישָׁע אַחֵר עָלָה לָרָקִיעַ עַל יְדֵי שֵׁם

וְאַף עַל פִּי כֵן כָּפַר בָּעִקָּר

וְהַדָּבָר תָּמוּהַּ

כִּי אַדְּרַבָּא, כִּי כָל מַה שֶּׁאָדָם נִתְעַלֶּה בְּיוֹתֵר

בְּוַדַּאי הוּא יוֹתֵר קָרוֹב לֶאֱלקוּת

כִּי כָל הַטּוֹב הוּא אֱלקוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "טוֹב ה' לַכּל"

וְאָנוּ רוֹאִים בְּהֵפֶך כְּשֶׁאָדָם בָּא בַּעֲשִׁירוּת, בְּטוֹב

אֲזַי הוּא שׁוֹכֵחַ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא

וְתֵדַע, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "וַתִּכְהֶינָה עֵינָיו מֵרְאת"

מֵחֲמַת שֶׁנִּתְקָרֵב בְּיוֹתֵר אֶל הָאוֹר אֱלקוּת

אֲזַי הָאוֹר מַכְהֶה עֵינָיו וּמַזִּיק לוֹ

כְּמוֹ כְּשֶׁאָדָם מִסְתַּכֵּל בְּעֶצֶם הַשֶּׁמֶשׁ, אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ מַזִּיק לְעֵינָיו

אבל יש בחינת סְגוֹל

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: 'וּסְגוֹל כַּד אִיהִי בֵּין תְּרֵין דְּרוֹעִין דְּמַלְכָּא'

שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת: "וְשַׂכּתִי כַפִּי עָלֶיך"

כִּי בְּלא זֶה הָיָה עצֶם אוֹר הַכָּבוֹד מַזִּיק לְמשֶׁה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי לא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי, וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי" וְכוּ'

וְזֶה שֶׁבִּקֵּשׁ דָּוִד "וְאַחַר כָּבוֹד תִּקָּחֵנִי"

תְּקָרְבֵנִי בְּהִתְקָרְבוּת שֶׁל משֶׁה שֶׁבִּקֵּשׁ מִמְּך "הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבדֶך"

וְהֶרְאֵיתָ לוֹ אֶת אֲחוֹרֵי כְּבוֹדֶך

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְשַׂכּתִי וְכוּ' וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי".

וּכְשֶׁהוֹלֵך לָאָדָם שֶׁלּא כְּסֵדֶר, זֶהוּ הִתְנַגְּדוּת הָרָצוֹן: אֲנִי רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה כֵּן הַדָּבָר, וְהַדָּבָר לְהֵפֶך, שֶׁלּא כְּסֵדֶר

וְזֶה בְּחִינַת מִלְחָמָה

כִּי כָל מִלְחָמָה הוּא הִתְנַגְּדוּת הָרָצוֹן, הוּא בְּחִינַת שֶׁלּא כְּסֵדֶר

וְזֶהוּ "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה"

כְּשֶׁהוֹלֵך לְך שֶׁלּא כְּסֵדֶר, הַיְנוּ הִתְנַגְּדוּת הָרָצוֹן

"וּנְתָנוֹ ה' אֱלקֶיך בְּיָדֶך"

שֶׁיִּתְבַּטֵל כָּל רְצוֹנוֹת נֶגֶד רְצוֹנְך שֶׁיֵּלֵך לְך כְּסֵדֶר כִּרְצוֹנְך

אֵימָתַי ?

כַּד, "וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ"

כְּשֶׁתִּהְיֶה בִּבְחִינַת מָה

כְּשֶׁתַּמְשִׁיך לְך אֱלקוּת, הוי"ה בְּמִלּוּי אַלְפִין

וְזֶה פֵּרוּשׁ 'מַחֲשָׁבָ"ה חֲשׁ"ב מָ"ה'

כְּשֶׁתְּקַשֵּׁר תָּמִיד בְּמַחֲשַׁבְתְּך אֱלקוּתוֹ

"מֶלֶך אָסוּר בָּרְהָטִים" 'בְּרַהֲטֵי מחִין דִּילָך'

וְזֶהוּ "וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ" שֶׁתַּמְשִׁיך מָ"ה בְּתוֹך מַחֲשַׁבְתְּך

שֶׁתְּקַשֵּׁר אֱלקוּתוֹ בְּמַחֲשַׁבְתְּך

כִּי כָל דָּבָר שֶׁנִּמְשָׁך מִמָּקוֹם גָּבוֹהַּ נִקְרָא שְׁבִי

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶׁבִי"

וְעַל יְדֵי זֶה יִתְבַּטְּלוּ כָּל הַמִּלְחָמוֹת וְכָל הָרְצוֹנוֹת נֶגֶד רְצוֹנְך

וְזֶה הַסּוֹד נִרְמָז בְּעֵץ הַחַיִּים בַּהַקְדָּמָה בִּכְלָל יט וּבְכַוָּנוֹת שֶׁל ראשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל.
לדון לכף זכות - מהו שורש העניין?
...העניין? שאלה: מהו שורש העניין של לדון לכף זכות? תשובה: כידוע כל דיבור של רבי נחמן מברסלב הוא רק לבוש גשמי של עניין אחר. אז כאן נעסוק בשורש העניין של לדון לכף זכות כדלהלן: והעניין הוא, כי קודם הבריאה היה כולו טוב וכולו אחד. ואחרי הבריאה הטוב האין סופי צמצם את עצמו ללבושים שונים, שבהם הוא מצטייר בעיני האדם גם כרע, למרות שהוא כולו טוב ממש. ועיקר עבודת האדם בעולם, היא לדון את כל העולם לכף זכות, היינו לקשר את בחינה הבריאה לבחינת לפני הבריאה, היינו לגלות את שורש הטוב שיש בכל רע. ועל ידי זה לבטל את הרע...
שיחות הר"ן - אות קסו - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
שיחות הר"ן - אות קסו - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה' שמעתי בשמו שאמר העולם סוברים שמחמת שאני נכד הבעל שם טוב זכרונו לברכה מחמת זה זכיתי למדרגתי לא כן הוא רק עם דבר אחד הצלחתי ועל ידי זה זכיתי לעלות למה שזכיתי ואמר בלשון אשכנז בזה הלשון: מיט איין זאך איז מיר גיראטין
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עה - הִסְתַּכְּלוּת פְּנֵי הַצַּדִּיקִים לְבַד הוּא גַם כֵּן דָּבָר גָּדוֹל מְאד
...- תורה עה - הסתכלות פני הצדיקים לבד הוא גם כן דבר גדול מאד הסתכלות פני הצדיקים לבד הוא גם כן דבר גדול מאד כי אמרו רבותינו, זכרונם לברכה, שהתלמיד חכם הוא גדול מן התורה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה . 'כמה טפשאי שאר אנשי, דקימו מקמי ספר תורה ולא קימי מקמי גברא רבה' נמצא שהתלמיד חכם הוא גדול יותר מן התורה ואצל התורה מצינו, שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה כי המאור שבה מחזירו למוטב מכל שכן אור הצדיק שההסתכלות בו לבד הוא מועיל לקדשה מאד בודאי כשזוכין לדבר עמו טוב יותר אך גם ההסתכלות לבד הוא גם כן דבר גד...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלט - עַל יְדֵי מַחֲלקֶת אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר
...תורה רלט - על ידי מחלקת אי אפשר לדבר על ידי מחלקת אי אפשר לדבר כי עקר הדבור הוא משלום, כמו שכתוב: "אדברה נא שלום" ועל כן צריך כל אחד קדם התפילה לקבל על עצמו מצות עשה: "ואהבת לרעך כמוך" כדי שעל ידי זה שיש אהבה ושלום על ידי זה יוכל לדבר בתפילה אבל כשאין שלום ויש מחלקת, אי אפשר לדבר ועל כן אפילו אם אחד רוצה שלום רק שהם חולקין עליו עם כל זה אין השלום בשלמות על כן אי אפשר לדבר ולהתפלל אף שהוא איש שלום מאחר שהם חולקין עליו וזה שאמר דוד המלך, עליו השלום,: "אני שלום" כי אני איש שלום ומצדי היה שלום עם כלם...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לא - אִית לָן בֵּירָא בְּדַבְרָא
...ח"א - תורה לא - אית לן בירא בדברא [לשון רבנו, זכרונו לברכה] אמרו לה, אית לן בירא בדברא, עילי למתא. איתי פארי, שדא להו אמר להו, אפשלי לי חבלי דפארי, ואעילה. אמרו לה, ומי איכא דמפשל חבלי מפארי. אמר להו, ומי איכא דמיתי בירא מדברא למתא רש"י: דפארי סבין. עשו לי חבל מסבין. ואם אין אתם עושים שאלתי, אף אני לא אעשה שאלתכם. א. צדקה היא בחינות הגלגלים כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה: כי בגלל הדבר הזה, גלגל הוא החוזר בעולם ובשביל זה יש בה שש ברכות ואחת עשרה ברכות כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'הנותן פרוטה לעני...
סיפורי מעשיות - מעשה יב - מעשה מבעל תפילה / מעשה בבעל תפילה
...מעשה פעם אחד היה בעל תפילה שהיה עוסק תמיד בתפילות ושירות ותושבחות להשם יתברך והיה יושב חוץ לישוב והיה רגיל לכנס לישוב והיה נכנס אצל איזה אדם מסתמא היה נכנס להקטנים במעלה, כגון עניים וכיוצא והיה מדבר על לבו מהתכלית של כל העולם היות שבאמת אין שום תכלית, כי אם לעסק בעבודת ה' כל ימי חייו ולבלות ימיו בתפילה להשם יתברך ושירות ותשבחות וכו' והיה מרבה לדבר עמו דברי התעוררות כאלו, עד שנכנסו דבריו באזניו עד שנתרצה אותו האדם להתחבר עמו ותכף כשנתרצה עמו, היה לוקחו ומוליכו למקומו, שהיה לו חוץ לישוב כי אותו הבעל...
שבחי הר"ן - אות ד
שבחי הר"ן - אות ד גם בימי קטנותו התחיל להתמיד מאד מאד בלמודו והיה משלם להמלמד מכיסו שלשה גדולים בעד כל דף גמרא שהיה לומד עמו מלבד השכר למוד שהיה אביו משלם להמלמד היה הוא בעצמו, זכרונו לברכה, נותן להמלמד משלו שלשה גדולים בעד כל דף ודף כדי שהמלמד יכריח עצמו ללמד עמו הרבה דפין גמרא בכל יום וכן היה שהיה המלמד לומד עמו כמה וכמה דפין בכל יום ויום והוא היה משלם לו כנ"ל ג' גדולים בעד כל דף ודף מלבד השכר למוד
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כו - רְצִיצָא דְּמָיֵת בְּבֵיעוּתֵהּ 1
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כו - רציצא דמית בביעותה 1 [לשון רבנו זכרונו לברכה] רציצא דמית בביעותה, היכא נפק רוחא? ואמר להו: בהינו דעאל רש"י: רציצא דמית, אפרוח שמת בתוך קלפתו רציצא, זה אפרוח זה בחינת צדיק בחינת: "יפרח בימיו צדיק" ששאלו אותו: הצדיק שממית את עצמו ומוסר את נפשו בצלותה ובעותה באיזה מן המקומות מן התפילה צריך לו למסר את נפשו ביותר? והשיב להם: היכא דעאל הינו איך שיש לו להעלות ניצוצי הקדשה הינו איך שנכנסים בו מחשבות זרות וצריך להעלותם כידוע שם צריך לו למסר נפשו
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה צב - תִּקּוּן לְמִקְרֵה לַיְלָה
...לילה תקון למקרה לילה, חס ושלום לומר עשרה קפיטל תהלים כמבאר בספר הראשון [בסימן רה], עין שם הענין כי עשרה קפיטל תהלים הם כנגד עשרה מיני נגינה שנאמר בהם ספר תהלים, שהם: ברכה, אשרי משכיל וכו' כי עשרה מיני נגינה הנ"ל יש להם כח לבטל כח הקלפה והפגם הנ"ל כי הם הפך הקלפה והפגם הנ"ל כמבאר מזה שם בספר הראשון ודע, כי זה הענין של העשרה מיני נגינה הנ"ל, שהם כנגד פגם הנ"ל הוא מרמז בפסוקים אלו. ברכה "אברך את ה' אשר יעצני אף לילות" וכו' אשרי "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה" משכיל "ומה' אשה משכלת" שיר "בלילה שירה עמי" נצוח...
שיחות הר"ן - אות רנו - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...- אות רנו - שיחות מורנו הרב רבי נחמן שבח את אקדמות מאד מאד ואמר שישראל מחמת שהם משקעים ורגילים כל כך בטוב על כן אין מרגישין כל כך את שבח מעלת גדלת השבח הקדוש הזה של אקדמות שאומרים בשבועות ואמר: מי שיודע מעלת השיר של אקדמות עם הנגון שלו כמו שרגילין העולם לזמר אותו בנגון הידוע הוא דבר נפלא וחדוש גדול מאד והתחיל לומר קצת איזה תבות מאקדמות עם הנגון ואמר שאקדמות הוא שיר של חשק [עין בהמעשה של הבערגיר שם מדבר משיר של חשק] כל זה ספר בשבועות אחר תפילת שחרית בבקר השכם כנהוג בשבועות והיה יושב אצל הסעדה של...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1055 שניות - עכשיו 10_11_2026 השעה 11:04:32 - wesi2