אמר רבי נחמן מברסלב : breslev.eip.co.il/?key=565 - חיי מוהר"ן - רצא - מעלת המתקרבים אליו

אמר כל מי שיצית אותי ויקים כל מה שאני מצוה בודאי יהיה צדיק גדול יהיה מה שיהיה. והעקר להשליך שכל עצמו לגמרי רק כאשר יאמר הוא יקים הכל כמאמרו. ואמר אז ענין עם נבל ולא חכם, כמבאר בספר לקוטי א' בסימן קכ"ג מן הסתם מי שיכול ללמד ביותר מסגל ביותר.

וכאן breslev.eip.co.il/?key=395 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכג - לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ לְהַצַּדִּיק שֶׁבַּדּוֹר

הָעִקָּר וְהַיְסוֹד שֶׁהַכּל תָּלוּי בּוֹ

לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ לְהַצַּדִּיק שֶׁבַּדּוֹר

וּלְקַבֵּל דְּבָרָיו עַל כָּל אֲשֶׁר יאמַר כִּי הוּא זֶה, דָּבָר קָטן וְדָבָר גָּדוֹל

וְלִבְלִי לִנְטוֹת חַס וְשָׁלוֹם, מִדְּבָרָיו יָמִין וּשְׂמאל

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'אֲפִילּוּ אוֹמֵר לְך עַל יָמִין שְׂמאל' וְכוּ'

וּלְהַשְׁלִיך מֵאִתּוֹ כָּל הַחָכְמוֹת, וּלְסַלֵּק דַּעְתּוֹ כְּאִלּוּ אֵין לוֹ שׁוּם שֵׂכֶל

בִּלְעֲדֵי אֲשֶׁר יְקַבֵּל מֵהַצַּדִּיק וְהָרַב שֶׁבַּדּוֹר

וְכָל זְמַן שֶׁנִּשְׁאָר אֶצְלוֹ שׁוּם שֵׂכֶל עַצְמי, אֵינוֹ בִּשְׁלֵמוּת

וְאֵינוֹ מְקֻשָּׁר לְהַצַּדִּיק

והשאלה היא, מהו העניין של לזרוק את השכל לגמרי? ואיך בכלל אפשר לבקש כזה דבר? ואיך אפשר באמת לזרוק את השכל של עצמו לגמרי?

רבי נחמן מברסלב מדגיש ומבהיר בצורה חדש משמעית, כי אם נשאר אצל האדם אפילו טיפת שכל עצמי, הרי שהוא אינו מקושר לצדיק.

והשאלה היא, מהו פשר העניין הזה?

מדוע הוא אינו מקושר לצדיק? הרי הוא יכול להיות מקושר "קצת", מקושר "בינוני" וכולי. אך רבי נחמן מברסלב מדגיש שאם האדם לא זרק את השכל בשלמות, הרי שהוא אינו מקושר לצדיק.

מה פשר העניין? מדוע זה כ"כ קריטי? מדוע זה צריך להיות בשלמות וכולי?

*

כי אנחנו מעורבים טוב ורע, אנחנו הולכים לפי ההגיון והשכל "הישר" שלנו, אנחנו לא יודעים לעקם אותו אל התכלית, בקיצור יש לנו רשיון נהיגה אבל אנחנו לא ממש קולטים לאן צריך לנסוע.

*

ואיך בדיוק אפשר לזרוק את השכל לגמרי? הרי לא משנה מה יעשה האדם, הוא תמיד פועל מתוך השכל שלו.

לדוגמא: אדם שמאמין בבורא, הוא מאמין בו עם שכל. דהיינו שהאמונה של האדם נובעת משכל שאומר לו להאמין.

כיו"ב, גם אדם שמקושר צדיק, גם זה עם שכל. דהיינו האדם מקשיב לשכל של עצמו שאומר לו להתקרב אל הצדיק.

כך שבכל מקרה זה תמיד עם שכל עצמי, ותמיד נשאר אצל האדם שכל עצמי.

אז איך באמת זוכים לבטל את השכל כולו לגמרי בשלמות?

דרך אגב, רק מי שמבטל את השכל לגמרי, רק הוא זוכה להשיג את מה שיש מעל השכל.

אז איך מבטלים את השכל לגמרי? ואיך מגיעים לאמונה שהיא לא נובעת מהשכל, אלא רק אמונה בלבד, בלי שום שכל כלל?

כי עליך לזכור, כי כל זמן שהאמונה של האדם מעורבת עם שכל, הרי שהוא לא יוכל לעבור את החלל הפנוי אל האין סוף, כי בחלל הפנוי אין שום שכל כלל... ולכן קריטי שלא יהיה שכל כלל, אלא רק אמונה בלבד...

*

תשובה: העניין הוא כדלקמן:

המשפט אומר "אילו ידעתיו הייתיו". דהיינו אילו ידעתי את X הייתי ה X עצמו.

כשרבי נחמן מברסלב אומר שעל האדם לזרוק את השכל שלו לגמרי, ולא להשאיר אצלו שכל עצמי כלל, היינו שעל האדם להפוך להיות הצדיק עצמו ממש, ובלי זה הוא אינו מקורב כלל.

כי באמת הצדיק לא נבדל מהאדם הרגיל בכמות השכל שלו, אלא בסוג השכל שלו.

ז"א אילו הצדיק היה נבד מהאדם בכמות השכל שלו בלבד, והעניין היה כמותי בלבד, הרי שבמקרה כזה ככל שהאדם היה ממיר יותר את השכל שלו לשכל של הצדיק, כך הוא היה מקורב יותר לצדיק, ואכן היה אפשרי הדבר שיהיה מקורב "קצת" מקורב "יותר" וכולי.

אך כל הדבר הזה אינו אפשרי, אלא או שהאדם מקושר לצדיק לגמרי, הוא שהוא לא מקושר לצדיק בכלל.

כי השכל של הצדיק, הוא השכל הנקנה כפי שהתבאר כאן מספר פעמים, והשכל הנקנה הוא שכל אחר לגמרי משכל אנושי.

ורבי נחמן מברסלב מבאר כי השכל הזה, או שיש אותו לאדם בשלמות את כולו, או שאין לו אותו בכלל.

ובלשון רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=2249 - שיחות הר"ו - אות צג

דַּע שֶׁיֵּשׁ אוֹר שֶׁהוּא מֵאִיר בְּאֶלֶף עוֹלָמוֹת

וְזֶה הָאוֹר אֵין אָדָם פָּשׁוּט יָכוֹל לְקַבֵּל מֵחֲמַת גָּדְלוֹ

...

וּמֵחֲמַת זֶה אֵין יְכוֹלִין לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ מֵחֲמַת גָּדְלוֹ

כִּי חֲצִי פְּשָׁט אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל כִּי אִם כֻּלָּהּ

...

כָּךְ יֵשׁ אוֹר שֶׁהוּא מֵאִיר בְּאֶלֶף עוֹלָמוֹת

וְהוּא הַשָּׂגָה אַחַת

דְּהַיְנוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אוֹתוֹ אֶלָּא כֻּלּוֹ אֲבָל לא בְּמִקְצָת

כִּי הוּא אוֹר אֶחָד פָּשׁוּט

וכאן מדובר על השכל של הצדיק, שאו שיש אותו לאדם את כולו, או שאין אותו לאדם ואז הוא רחוק מהצדיק.

ולכן רבי נחמן מברסלב אמר שהאדם צריך לזרוק את השכל שלו לגמרי, היינו שעל האדם להמיר את השכל העצמי שלו בשכל של הצדיק לגמרי.

שהמשמעות הפרקטית של זה היא, שכל זמן שהאדם לא רואה את המציאות כפי מה שרבי נחמן ראה אותה, הרי שהוא רחוק מהצדיק.

לדוגמא: אם כאשר רבי נחמן חשב על השי"ת הוא חשב על X, והאדם תופס את השי"ת כ Y, הרי שהאדם הזה רחוק מהצדיק. כיו"ב לכל כל עניין ודבר אחר. אם הצדיק רואה את הדברים בצורה אחת, והאדם רואה אותם בצורה אחרת, הרי שהאדם רחוק מהצדיק.

והדרך היחידה שבה האדם יכול להחליף את השכל שלו בשכל של הצדיק, היא רק על ידי זה שהוא הופך להיות הצדיק עצמו ממש, ואין שום דרך אחרת.

כי באמת, השכל של הצדיק הוא גדול מאוד. והשכל של הצדיק הוא כולו נסתר לגמרי מהאדם.

וכל העצות והתורות והשיחות של רבי נחמן מברסלב, הן לא השכל של הצדיק, אלא הן רק הפסולת וההקדמות לשכל של הצדיק בלבד!

וגם אם האדם יודע לדוגמא את כל ספרי רבי נחמן מברסלב בעל פה ממש, ומקיים את כל העצות של רבי נחמן מברסלב כפשוטן ובשלמות ממש, הוא עדיין לא מקורב לרבי נחמן מברסלב באמת!

כי ההתקרבות לרבי נחמן מברסלב תלויה בעניין של השכל. ואם יש לאדם שכל עצמי, דהיינו אם יש לאדם אפילו מחשבה אחת שונה מהמחשבה של הצדיק, הרי שהוא רחוק מהצדיק.

ואם העניין לא הוברר עדיין, אז נחדד אותו עוד יותר, והוא כי השכל של הצדיק הוא כמו השכל של השי"ת.

והצדיק זוכה לקיים את המצוות כפי מה שהשי"ת מקיים אותן. והצדיק יודע את התורה דעתיקא סתימאה שהיא התורה של השי"ת ממש. דהיינו הצדיק לומד תורה כפי מה שהשי"ת לומד אותו. והצדיק תופס את המציאות, כפי מה שהשי"ת תופס את המציאות, שזה בחינת "עיני ה" שיש לצדיק כמובא.

וכל זמן שיש חילוק בין דעתו של האדם לבין דעתו של השי"ת, דהיינו כל זמן שהאדם אינו יודע לדוגמא מה היה לפני הבריאה (כי הרי השי"ת עצמו בוודאי יודע זאת), הרי שהאדם הזה עדיין לא מקורב לצדיק.

כי הצדיק זוכה לדעת של השי"ת. ואם האדם רחוק מהדעת של השי"ת אפילו בדבר אחד, כגון שהאדם אינו יודע כיצד השי"ת צמצם את עצמו וברא את החלל הפנוי וכיו"ב, הרי שהאדם הזה רחוק מהשי"ת וגם מהצדיק.

כי ההתקרבות לצדיק תלויה בעניין השכל של האדם. ואו שהאדם נכלל בהשי"ת וממילא גם בצדיק, או שלא. ואין כאן ממוצע! אלא או שהאדם הוא הצדיק עצמו, או שלא.

וכיו"ב, גם להכלל בהשי"ת זה רק על ידי הדעת והשכל בלבד forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=128 **

ועכשיו נשאלת השאלה, איך באמת אפשר לזרוק את השכל לגמרי ובשלמות?

כי באמת מצד האמת, האמונה של האדם בצדיק ובהשי"ת היא תמיד נובעת מהשכל של האדם, אך היא לא באמת בלי שום שכל עצמי.

גם כאשר האדם אומר שהוא מאמין בהשי"ת, מצד האמת גם הוא האמונה שלו מבוססת על חקירות ושכל, והיא לא אמונה בלי שכל כלל.

והשאלה היא, איך אפשר לזכות להתקרב בלי שכל כלל אלא רק עם אמונה?

והתשובה היא שאין כאן קיצורי דרך. כי באמת כדי לזכות לזרוק את השכל לגמרי, לשם כך על האדם לזכות לשכל של הצדיק עצמו, דהיינו לזכות לשכל הנקנה, שהוא מחליף אצל האדם את השכל האנושי שלו בשכל חדש.

והדרך היחידה לזכות לשכל הזה, היא רק על ידי זה שהאדם משלים את שכל ומוציא את שכלו מכוח אל הפועל בשלמות. ואז השכל שלו הופך להיות שכל אחר לגמרי כמו של הצדיק ממש. דהיינו האדם הופך להיות הצדיק עצמו ממש וכולי.

ובפרקטיקה זה אומר, כי על האדם לחקור ולדרוש בשכלו כל הזמן את השכל של הצדיק. דהיינו על האדם לחקור וללמוד כל הזמן את השכל של הצדיק, כפי שהתבאר כאן forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=98 דהיינו על האדם להסתכל בשכל שיש בכל דבר, ולנסות להבין את השורש והסיבה והעומק והפנימיות של כל דיבור ודיבור של הצדיק, וכיו"ב של כל דבר ודבר שיש בבריאה.

ועל ידי זה ורק על ידי זה שהאדם משלים את דעתו, על ידי זה בסופו של דבר הוא זוכה להתקרב לצדיק באמת, דהיינו הוא זוכה לכך שהוא עצמו יהפוך להיות הצדיק עצמו וכולי.

כך שכדי לזרוק את השכל לגמרי, לשם כך צריך את כל השכל שבעולם, שרק על ידי זה השכל של האדם נעלם ובמקומו האדם מקבל שכל חדש וכולי...