ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מח - כְּשֶׁאָדָם נִכְנָס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, אֲזַי מַּרְאִין לוֹ הִתְרַחֲקוּת
כשאדם נכנס בעבודת השם אזי הדרך שמראין לו התרחקות ונדמה לו שמרחיקין אותו מלמעלה ואין מניחין אותו כלל לכנס לעבודת השם ובאמת כל ההתרחקות הוא רק כלו התקרבות וצריך התחזקות גדול מאד מאד לבלי לפל בדעתו, חס ושלום כשרואה שעוברים כמה וכמה ימים ושנים שהוא מתיגע ביגיעות גדולות בשביל עבודות השם ועדין הוא רחוק מאד, ולא התחיל כלל לכנס לשערי הקדשה כי רואה עצמו שהוא מלא עדין עביות וגשמיות והרהורים ובלבולים גדולים וכל מה שהוא רוצה לעשות בעבודת השם איזה דבר שבקדשה אין מניחין אותו ונדמה לו כאלו אין השם יתברך מסתכל עליו כלל ואין רוצה כלל בעבודתו מחמת שהוא רואה שהוא צועק בכל פעם ומתחנן ומתנפל לפניו יתברך שיעזרהו בעבודתו ואף על פי כן עדין הוא רחוק מאד מאד על כן נדמה לו כאלו אין השם יתברך מסתכל עליו כלל ואין פונה אליו כלל כי הוא יתברך אין רוצה בו כלל הן על כל אלה וכיוצא בזה צריך התחזקות גדול לחזק עצמו מאד מאד, ולבלי להסתכל על כל זה כלל כי באמת כל ההתרחקות הוא רק כלו התקרבות כנ"ל וכל הנ"ל עבר על כל הצדיקים, כאשר שמענו מפיהם בפרוש שנדמה להם, שהשם יתברך אין מסתכל ופונה אליהם כלל מחמת שראו שזה זמן רב שהם מבקשים ויגעים ועושים ועובדים עבודת השם יתברך ועדין הם רחוקים מאד מאד ואלו לא היו מחזקים עצמן מאד לבלי להסתכל על זה היו נשארים במקומם הראשון ולא היו זוכים למה שזכו והכלל אהובי אחי חזק ואמץ מאד ואחז עצמך בכל הכחות לשאר קים בעבודתך ואל תחוש ואל תסתכל כלל על כל הנ"ל או כיוצא בזה ואם אתה רחוק מאד מאד ממנו יתברך ונדמה לך, שאתה פוגם בכל שעה ממש נגדו יתברך עם כל זה כנגד זה תדע שאיש כזה שהוא מגשם כל כך כל תנועה ותנועה שהוא מנתק עצמו מעט מעט מן גשמיותו ופונה להשם יתברך היא גדולה ויקרה מאד מאד ואפילו נקדה קטנה מאד, שהוא נעתק מגשמיותו אליו יתברך הוא רץ בזה כמה וכמה אלפים פרסאות בעולמות עליונים כאשר תבין היטב מן המעשה של הצדיק שהתגבר עליו מאד העצבות וכו', כמובא אצלנו [בשיחות שבסוף הספר סיפורי מעשיות] ועל זה ישמח מאד ויחזק עצמו בשמחה תמיד כי עצבות מזיק מאד מאד ודע, שתכף כשאדם רוצה לכנס בעבודתו יתברך אזי תכף היא עברה גדולה כשיש לו עצבות, חס ושלום כי 'עצבות היא סטרא אחרא (זהר נח דף עא) והשם יתברך שונא אותה' וצריך להיות עקשן גדול בעבודת השם לבלי להניח את מקומו דהינו מעט מקצת עבודתו שהתחיל אף אם יעבר עליו מה וזכר דבר זה היטב כי תצטרך לזה מאד, כשתתחיל קצת בעבודת השם כי צריך עקשנות גדול מאד מאד להיות חזק ואמיץ לאחז עצמו לעמד על עמדו אף אם מפילין אותו, חס ושלום, בכל פעם כי לפעמים יש שמפילין אחד מעבודת השם, כידוע אף על פי כן עליו לעשות את שלו לעשות מה שיוכל בעבודת השם ואל יניח עצמו לפל לגמרי, חס ושלום כי כל אלו הנפילות והירידות והבלבולים וכיוצא בזה צריכים בהכרח לעבר בהם, קדם שנכנסין בשערי הקדשה וגם הצדיקים האמתיים עברו בכל זה ודע, שיש אחד שכבר הוא אצל הפתח של הקדשה והוא חוזר לאחוריו מחמת הבלבולים הנ"ל או שאזי כשהוא סמוך אצל הפתח אז מתגבר עליו הסטרא אחרא והבעל דבר מאד מאד, רחמנא לצלן בהתגברות גדול ונורא מאד מאד, רחמנא לצלן ואין מניחין אותו לכנס לתוך הפתח ומחמת זה הוא חוזר לאחור, חס ושלום כי כן דרך הבעל דבר והסטרא אחרא כשרואה שהאדם סמוך סמוך ממש לשערי הקדשה, וכמעט שיכנס אזי הוא מתפשט עליו בהתגברות גדול מאד מאד, רחמנא לצלן ושמענו מצדיק אמתי שאמר שאלו היה אומר לו אחד, יהיה מי שיהיה בעת שעסק בעבודת השם בתחלתו. אחי, חזק ואחז עצמך הייתי רץ ומזדרז מאד בעבודתו יתברך כי גם עליו עבר כל הנ"ל ולא היה שומע שום התחזקות משום אדם על כן מי שרוצה לכנס בעבודת השם יזכר זאת היטב וחזק עצמך מאד ועשה מה שתוכל בעבודת השם וברבות הימים והשנים תכנס לבטח בעזרתו יתברך לתוך שערי הקדשה כי השם יתברך מלא רחמים ורוצה בעבודתך מאד ודע, שכל התנועות וההעתקות שאתה נתק ונעתק בכל פעם איזה מעט מן גשמיות לעבודתו יתברך כלם מתקבצים ומתחברים ומתקשרים ובאים לעזרתך בעת הצרך דהינו כשיש חס ושלום, איזה דחק ועת צרה, חס ושלום ודע, שהאדם צריך לעבר על גשר צר מאד מאד והכלל והעקר שלא יתפחד כלל ודע, שיש אילן, שגדלים עליו עלים שכל עלה צריך להיות גדל מאה שנים והוא נמצא בפרדסים של השרים וקורין אותו בלשונם מאה שנים ומסתמא כשגדל מאה שנים, בודאי עובר עליו מה שעובר ואחר כך בסוף המאה שנים הוא יורה בקול גדול כמו קני שרפה, שקורין אורמאטיע [תותח] והבן הנמשל היטב. וראוי לילך עם מה שנאמר במאמר אזמרה לאלקי בעודי [בלקוטי הראשון בסימן רפ"ב] דהינו לבקש ולחפש למצא בעצמו איזה זכות ואיזה נקדה טובה ובזה המעט טוב שמוצא בעצמו, ישמח ויחזק עצמו ואל יניח את מקומו, אף אם נפל למה שנפל, רחמנא לצלן אף על פי כן יחזק עצמו במעט דמעט טוב שמוצא בעצמו עדין עד אשר יזכה לשוב על ידי זה להשם יתברך וכל הזדונות יהיו נעשין זכיות (עין יומא פו:) ומה עשה הבעל שם טוב, זכר צדיק לברכה, על הים כשהסיתו הבעל דבר וכו' ומזה תבין, עד היכן אתה צריך להתחזק ולבלי ליאש עצמך, חס ושלום אף אם יהיה מה שיהיה והעקר להיות בשמחה תמיד וישמח עצמו בכל מה שיוכל ואפילו על ידי מלי דשטותא לעשות עצמו כשוטה ולעשות עניני שטות וצחוק או קפיצות ורקודים כדי לבוא לשמחה שהוא דבר גדול מאד
כְּשֶׁאָדָם נִכְנָס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם
אֲזַי הַדֶּרֶך שֶׁמַּרְאִין לוֹ הִתְרַחֲקוּת
וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁמַּרְחִיקִין אוֹתוֹ מִלְמַעְלָה
וְאֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ כְּלָל לִכָּנֵס לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם
וּבֶאֱמֶת כָּל הַהִתְרַחֲקוּת הוּא רַק כֻּלּוֹ הִתְקָרְבוּת
וְצָרִיך הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל מְאד מְאד לִבְלִי לִפּל בְּדַעְתּוֹ, חַס וְשָׁלוֹם
כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁעוֹבְרִים כַּמָּה וְכַמָּה יָמִים וְשָׁנִים
שֶׁהוּא מִתְיַגֵּעַ בִּיגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת בִּשְׁבִיל עֲבוֹדוֹת הַשֵּׁם
וַעֲדַיִן הוּא רָחוֹק מְאד, וְלא הִתְחִיל כְּלָל לִכְנס לְשַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה
כִּי רוֹאֶה עַצְמוֹ שֶׁהוּא מָלֵא עֲדַיִן עֲבִיּוּת וְגַשְׁמִיּוּת וְהִרְהוּרִים וּבִלְבּוּלִים גְּדוֹלִים
וְכָל מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם אֵיזֶה דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה
אֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ
וְנִדְמֶה לוֹ כְּאִלּוּ אֵין הַשֵּׁם יִתְבָּרַך מִסְתַּכֵּל עָלָיו כְּלָל
וְאֵין רוֹצֶה כְּלָל בַּעֲבוֹדָתוֹ
מֵחֲמַת שֶׁהוּא רוֹאֶה שֶׁהוּא צוֹעֵק בְּכָל פַּעַם
וּמִתְחַנֵּן וּמִתְנַפֵּל לְפָנָיו יִתְבָּרַך שֶׁיַּעְזְרֵהוּ בַּעֲבוֹדָתוֹ
וְאַף עַל פִּי כֵן עֲדַיִן הוּא רָחוֹק מְאד מְאד
עַל כֵּן נִדְמֶה לוֹ
כְּאִלּוּ אֵין הַשֵּׁם יִתְבָּרַך מִסְתַּכֵּל עָלָיו כְּלָל וְאֵין פּוֹנֶה אֵלָיו כְּלָל
כִּי הוּא יִתְבָּרַך אֵין רוֹצֶה בּוֹ כְּלָל
הֵן עַל כָּל אֵלֶּה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה צָרִיך הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל
לְחַזֵּק עַצְמוֹ מְאד מְאד, וְלִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל זֶה כְּלָל
כִּי בֶּאֱמֶת כָּל הַהִתְרַחֲקוּת הוּא רַק כֻּלּוֹ הִתְקָרְבוּת כַּנַּ"ל
וְכָל הַנַּ"ל עָבַר עַל כָּל הַצַּדִּיקִים, כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ מִפִּיהֶם בְּפֵרוּשׁ
שֶׁנִּדְמֶה לָהֶם, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך אֵין מִסְתַּכֵּל וּפוֹנֶה אֲלֵיהֶם כְּלָל
מֵחֲמַת שֶׁרָאוּ שֶׁזֶּה זְמַן רַב
שֶׁהֵם מְבַקְּשִׁים וִיגֵעִים וְעוֹשִׂים וְעוֹבְדִים עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
וַעֲדַיִן הֵם רְחוֹקִים מְאד מְאד
וְאִלּוּ לא הָיוּ מְחַזְּקִים עַצְמָן מְאד לִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עַל זֶה
הָיוּ נִשְׁאָרִים בִּמְקוֹמָם הָרִאשׁוֹן
וְלא הָיוּ זוֹכִים לְמַה שֶּׁזָּכוּ
וְהַכְּלָל אֲהוּבִי אָחִי
חֲזַק וֶאֱמַץ מְאד
וֶאֱחֹז עַצְמְך בְּכָל הַכּחוֹת לִשָּׁאֵר קַיָּם בַּעֲבוֹדָתֶך
וְאַל תָּחוּשׁ וְאַל תִּסְתַּכֵּל כְּלָל עַל כָּל הַנַּ"ל אוֹ כַּיּוֹצֵא בָּזֶה
וְאִם אַתָּה רָחוֹק מְאד מְאד מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַך
וְנִדְמֶה לְך, שֶׁאַתָּה פּוֹגֵם בְּכָל שָׁעָה מַמָּשׁ נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַך
עִם כָּל זֶה כְּנֶגֶד זֶה תֵּדַע
שֶׁאִישׁ כָּזֶה שֶׁהוּא מְגֻשָּׁם כָּל כָּך
כָּל תְּנוּעָה וּתְנוּעָה שֶׁהוּא מְנַתֵּק עַצְמוֹ מְעַט מְעַט מִן גַּשְׁמִיּוּתוֹ
וּפוֹנֶה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך הִיא גְּדוֹלָה וִיקָרָה מְאד מְאד
וַאֲפִילּוּ נְקֻדָּה קְטַנָּה מְאד, שֶׁהוּא נֶעְתָּק מִגַּשְׁמִיּוּתוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַך
הוּא רָץ בָּזֶה כַּמָּה וְכַמָּה אֲלָפִים פַּרְסָאוֹת בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים
כַּאֲשֶׁר תָּבִין הֵיטֵב
מִן הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַצַּדִּיק שֶׁהִתְגַּבֵּר עָלָיו מְאד הָעַצְבוּת וְכוּ', כַּמּוּבָא אֶצְלֵנוּ
[בשיחות שבסוף הספר סיפורי מעשיות]
וְעַל זֶה יִשְׂמַח מְאד וִיחַזֵּק עַצְמוֹ בְּשִׂמְחָה תָּמִיד
כִּי עַצְבוּת מַזִּיק מְאד מְאד
וְדַע, שֶׁתֵּכֶף כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לִכָּנֵס בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַך
אֲזַי תֵּכֶף הִיא עֲבֵרָה גְּדוֹלָה כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ עַצְבוּת, חַס וְשָׁלוֹם
כִּי 'עַצְבוּת הִיא סִטְרָא אָחָרָא
וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך שׂוֹנֵא אוֹתָהּ'
וְצָרִיך לִהְיוֹת עַקְשָׁן גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם
לִבְלִי לְהָנִיחַ אֶת מְקוֹמוֹ
דְּהַיְנוּ מְעַט מִקְצָת עֲבוֹדָתוֹ שֶׁהִתְחִיל
אַף אִם יַעֲבר עָלָיו מָה
וּזְכר דָּבָר זֶה הֵיטֵב
כִּי תִּצְטָרֵך לָזֶה מְאד, כְּשֶׁתַּתְחִיל קְצָת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם
כִּי צָרִיך עַקְשָׁנוּת גָּדוֹל מְאד מְאד לִהְיוֹת חָזָק וְאַמִּיץ
לֶאֱחֹז עַצְמוֹ לַעֲמד עַל עָמְדוֹ
אַף אִם מַפִּילִין אוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, בְּכָל פַּעַם
כִּי לִפְעָמִים יֵשׁ שֶׁמַּפִּילִין אֶחָד מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, כַּיָּדוּעַ
אַף עַל פִּי כֵן עָלָיו לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלּוֹ
לַעֲשׂוֹת מַה שֶׁיּוּכַל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם
וְאַל יָנִיחַ עַצְמוֹ לִפּל לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם
כִּי כָל אֵלּוּ הַנְּפִילוֹת וְהַיְרִידוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה
צְרִיכִים בְּהֶכְרֵחַ לַעֲבר בָּהֶם, קדֶם שֶׁנִּכְנָסִין בְּשַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה
וְגַם הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים עָבְרוּ בְּכָל זֶה
וְדַע, שֶׁיֵּשׁ אֶחָד שֶׁכְּבָר הוּא אֵצֶל הַפֶּתַח שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה
וְהוּא חוֹזֵר לַאֲחוֹרָיו מֵחֲמַת הַבִּלְבּוּלִים הַנַּ"ל
אוֹ שֶׁאֲזַי כְּשֶׁהוּא סָמוּך אֵצֶל הַפֶּתַח
אָז מִתְגַּבֵּר עָלָיו הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְהַבַּעַל דָּבָר מְאד מְאד, רַחֲמָנָא לִצְלָן
בְּהִתְגַּבְּרוּת גָּדוֹל וְנוֹרָא מְאד מְאד, רַחֲמָנָא לִצְלָן
וְאֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ לִכָּנֵס לְתוֹך הַפֶּתַח
וּמַחֲמַת זֶה הוּא חוֹזֵר לְאָחוֹר, חַס וְשָׁלוֹם
כִּי כֵן דֶּרֶך הַבַּעַל דָּבָר וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא
כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁהָאָדָם סָמוּך סָמוּך מַמָּשׁ לְשַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה, וְכִמְעַט שֶׁיִּכְנס
אֲזַי הוּא מִתְפַּשֵּׁט עָלָיו בְּהִתְגַּבְּרוּת גָּדוֹל מְאד מְאד, רַחֲמָנָא לִצְלָן
וְשָׁמַעְנוּ מִצַּדִּיק אֲמִתִּי שֶׁאָמַר
שֶׁאִלּוּ הָיָה אוֹמֵר לוֹ אֶחָד, יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה
בְּעֵת שֶׁעָסַק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בִּתְחִלָּתוֹ.
אָחִי, חֲזַק וֶאֱחֹז עַצְמְך
הָיִיתִי רָץ וּמִזְדָּרֵז מְאד בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַך
כִּי גַּם עָלָיו עָבַר כָּל הַנַּ"ל
וְלא הָיָה שׁוֹמֵעַ שׁוּם הִתְחַזְּקוּת מִשּׁוּם אָדָם
עַל כֵּן מִי שֶׁרוֹצֶה לִכְנס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִזְכּר זאת הֵיטֵב
וְחַזֵּק עַצְמְך מְאד
וַעֲשֵׂה מַה שֶּׁתּוּכַל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם
וּבִרְבוֹת הַיָּמִים וְהַשָּׁנִים
תִּכְנס לָבֶטַח בְּעֶזְרָתוֹ יִתְבָּרַך לְתוֹך שַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה
כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַך מָלֵא רַחֲמִים וְרוֹצֶה בַּעֲבוֹדָתְך מְאד
וְדַע, שֶׁכָּל הַתְּנוּעוֹת וְהַהַעְתָּקוֹת
שֶׁאַתָּה נִתָּק וְנֶעְתָּק בְּכָל פַּעַם אֵיזֶה מְעַט מִן גַּשְׁמִיּוּת לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַך
כֻּלָּם מִתְקַבְּצִים וּמִתְחַבְּרִים וּמִתְקַשְּׁרִים וּבָאִים לְעֶזְרָתְך בְּעֵת הַצּרֶך
דְּהַיְנוּ כְּשֶׁיֵּשׁ חַס וְשָׁלוֹם, אֵיזֶה דּחַק וְעֵת צָרָה, חַס וְשָׁלוֹם
וְדַע, שֶׁהָאָדָם צָרִיך לַעֲבר עַל גֶּשֶׁר צַר מְאד מְאד
וְהַכְּלָל וְהָעִקָּר שֶׁלּא יִתְפַּחֵד כְּלָל
וְדַע, שֶׁיֵּשׁ אִילָן, שֶׁגְּדֵלִים עָלָיו עָלִים
שֶׁכָּל עָלֶה צָרִיך לִהְיוֹת גָּדֵל מֵאָה שָׁנִים
וְהוּא נִמְצָא בַּפַּרְדֵּסִים שֶׁל הַשָּׂרִים
וְקוֹרִין אוֹתוֹ בִּלְשׁוֹנָם מֵאָה שָׁנִים
וּמִסְּתָּמָא כְּשֶׁגָּדֵל מֵאָה שָׁנִים, בְּוַדַּאי עוֹבֵר עָלָיו מַה שֶּׁעוֹבֵר
וְאַחַר כָּך בְּסוֹף הַמֵּאָה שָׁנִים
הוּא יוֹרֶה בְּקוֹל גָּדוֹל כְּמוֹ קְנֵי שְׂרֵפָה, שֶׁקּוֹרִין אוֹרְמַאטְיֶע [תותח]
וְהָבֵן הַנִּמְשָׁל הֵיטֵב.
וְרָאוּי לֵילֵך עִם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בַּמַּאֲמָר אֲזַמְּרָה לֵאלקַי בְּעוֹדִי
[בְּלִקּוּטֵי הָרִאשׁוֹן בְּסִימָן רפ"ב]
דְּהַיְנוּ לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ לִמְצא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה זְכוּת וְאֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה
וּבָזֶה הַמְּעַט טוֹב שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ, יִשְׂמַח וִיחַזֵּק עַצְמוֹ
וְאַל יַנִּיחַ אֶת מְקוֹמוֹ, אַף אִם נָפַל לְמַה שֶּׁנָּפַל, רַחֲמָנָא לִצְלָן
אַף עַל פִּי כֵן יְחַזֵּק עַצְמוֹ בִּמְעַט דִּמְעַט טוֹב שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ עֲדַיִן
עַד אֲשֶׁר יִזְכֶּה לָשׁוּב עַל יְדֵי זֶה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
וְכָל הַזְּדוֹנוֹת יִהְיוּ נַעֲשִׂין זְכֻיּוֹת
וּמֶה עָשָׂה הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, עַל הַיָּם
כְּשֶׁהֱסִיתוֹ הַבַּעַל דָּבָר וְכוּ'
וּמִזֶּה תָּבִין, עַד הֵיכָן אַתָּה צָרִיך לְהִתְחַזֵּק וְלִבְלִי לְיָאֵשׁ עַצְמְך, חַס וְשָׁלוֹם
אַף אִם יִהְיֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה
וְהָעִקָּר לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד
וִישַׂמַּח עַצְמוֹ בְּכָל מַה שֶּׁיּוּכַל
וַאֲפִילּוּ עַל יְדֵי מִלֵּי דִּשְׁטוּתָא
לַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ כְּשׁוֹטֶה
וְלַעֲשׂוֹת עִנְיְנֵי שְׁטוּת וּצְחוֹק אוֹ קְפִיצוֹת וְרִקּוּדִים
כְּדֵי לָבוֹא לְשִׂמְחָה
שֶׁהוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאד
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסה - טַעַם עַל שְׁבִירַת כְּלִי חֶרֶס בִּשְׁעַת הִתְקַשְּׁרוּת הַשִּׁדּוּך
...בשעת התקשרות השדוך כי [כל] אלו נשמות של הזווג הם למעלה אחד אך למטה ההתקשרות וההתאחדות שלהם הוא בהעלם כי אין יודעין מהתאחדות שלהם עד השדוך ואזי נתגלה ההתקשרות שלהם שהיה עד עתה בהעלם אך זה ההתגלות של ההתקשרות שנתגלה בעת התנאים הוא בבחינת: "והחיות רצוא ושוב" כי בשעת השדוך נתגלה ההתקשרות ותכף ומיד נתעלם כי אחר כך נתפרדין ונתרחקין כי עדין היא אסורה עליו עד החפה נמצא שבשעת השדוך נתגלה אור האחדות שלהם שהיה עד עתה בהעלם ותכף ומיד נתעלם כנ"ל בבחינת 'והחיות...
ספר המידות - אכילה
...ב. שלחנו של אדם מטהר לו מכל עוונותיו. ג. שלחנו של אדם מזכה לו לעלמא דאתי ומזכה לפרנסה, והוא רשום לטוב לעלא ולעלא, ומזכה לה לאתוספא לה כח וגבורה בשעה שאצטריך לה. ד. בעוון ענוי הדין ועוות וקלקול הדין וביטול תורה בצרת בא, ובני אדם אוכלים ואינם שבעים ואוכלים לחמם במשקל. ה. כשאוכל קצת, לבו נמשך יותר אחר אכילה, ממי שלא אכל כלל ונתיאש מלאכל. ו. מפני מה נתחיבו ישראל כליה מפני שנהנו מסעדה של אותו רשע. ז. מזבח מזיח גזרות רעות ומכפר עוונות ומזין ומחבב. והשלחן...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קח - זִבְחֵי אֱלקִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה
...רוח נשברה [לשון החברים] זבחי אלהים רוח נשברה הנה ידוע כי עולה באה על הרהור הלב, כמו שכתוב "העולה על רוחכם" הינו שעולה באה על הרהורי הלב, ששם משכן הרוח 'ואין השם יתברך מצרף מחשבה למעשה, בר מהרהורי עכו"ם' והרהור עכו"ם שיך אצל כל אדם הינו מה שמתחיל להתפלל בדבקות, או מתבודד את עצמו ובאמצע התפילה או ההתבודדות נופל ממדרגתו זהו בחינות הרהורי עכו"ם כי כל הנפילות באין מחמת קלקול האמונה וכשנתקלקל האמונה נמצא מחזיר פניו מהשם יתברך כמו שכתוב "נזורו אחור" והשם...
היכלי התמורות. מה הם? האם אתה בהיכלי התמורות?
...מה הם? האם אתה בהיכלי התמורות? breslev.eip.co.il/?key=515 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רמה - דע שיש חדרי תורה דע שיש חדרי תורה ומי שזוכה להם כשמתחיל לחדש בתורה, הוא נכנס בהחדרים ונכנס מחדר לחדר ומחדר לחדר כי בכל חדר וחדר יש כמה וכמה פתחים לחדרים אחרים וכן מאותן החדרים לחדרים אחרים והוא נכנס ומטיל בכלם, ומלקט משם אוצרות וסגלות יקרות וחמודות מאד אשרי חלקו אבל דע, שצריך לזהר מאד, לבל יטעה בעצמו, כי לא במהרה זוכין לזה כי יש כמה וכמה חדושין שאינם באים משם...
שיחות הר"ן - אות שב - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות שב - שיחות מורנו הרב רבי נחמן פעם אחת עמדתי לפניו והוא זכרונו לברכה, היה מנח על מטתו ונזרקו דבורים אלו, מתוך פיו הקדוש ואמר בזו הלשון. דער עקר איז "מבטן שאול שועתי" [העקר הוא: מבטן שאול שועתי]...
דמותו של ר' נחמן מברסלב
...והביחד. הוא גם אמר שאדם ללא חברים טוב לו שימות וכולי. מצד שני הוא בעצמו היה די בודד. הוא העיד זאת על עצמו, ופניו אף פעם לא היו שוחקות, איך כל זה מסתדר מבחינת אישיותו? תשובה: לשואל, תרשה לי לתקן אותך ולתת נקודה למחשבה, כאשר אומרים משהו בשם רבי נחמן, זה קריטי ביותר לברר את הציטוט המקורי ואת הלשון המקורית ואת ההקשר המקורי שבו נאמרו הדברים. דהיינו אכן רבי נחמן דיבר על השמחה, אך על עניין הביחד הוא לא דיבר אלא על ההפך שהוא ההתבודדות שהוא מעלה עליונה וגדולה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רמג - יֵּשׁ צַדִּיק גָּדוֹל מְאד, שֶׁאֵין הָעוֹלָם יָכוֹל לִסְבּל קְדֻשָּׁתוֹ
...צדיק גדול מאד, שאין העולם יכול לסבל קדשתו דע שיש צדיק גדול מאד, שאין העולם יכול לסבל קדשתו על כן הוא מתעלם מאד ואין רואים ממנו שום קדשה ופרישות יתרה זה מחמת גדל קדשתו מאד וזה בחינות 'כל השירים קדש ושיר השירים קדש קדשים' נמצא ששיר השירים הוא קדוש מאד יותר הרבה מכל הספרים והנה מצינו ששלמה המלך עליו השלום, חבר שלשה ספרים: משלי, קהלת ושיר השירים ובאמת משלי וקהלת הם כלם מלאים מוסר ויראת שמים מאד ומצינו בהם תבות קדשה וטהרה כמה פעמים אבל בשיר השירים אינו...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה צח - לְעִנְיַן הִתְחַזְּקוּת בְּהִתְבּוֹדְדוּת וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת
...בהתבודדות ותחנות ובקשות עוד אמר לענין התחזקות בהתבודדות ותחנות ובקשות כי הדבור יש לו כח גדול לעורר את האדם אף על פי שנדמה להאדם שאין לו לב אף על פי כן כשידבר הרבה דברי התעוררות ותחנות ובקשות וכיוצא זהו בעצמו שמדבר הוא בחינת התגלות התעוררות לבו ונפשו להשם יתברך בבחינת "נפשי יצאה בדברו" שהדבור בעצמו הוא התגלות הנפש והלב ולפעמים על ידי שידבר הרבה אף על פי שיהיה בלא לב כלל אף על פי כן יבוא אחר כך על ידי זה להתעוררות גדול בלב ונפש והכלל כי הדבור בעצמו...
חיי מוהר"ן - צא - סיפורים חדשים
...[הינו בבית הקטן שהוא יושב בו] ולא היה שום אדם נכנס אצלי, והיה תמוה בעיני. ויצאתי לחדר השני, וגם שם לא היה שום אדם. ויצאתי לבית הגדול ולבית המדרש ולא היה שם גם כן שום אדם. וישבתי בדעתי לצאת אל החוץ. ויצאתי לחוץ וראיתי שעומדים בני אדם עגולים עגולים ומתלחשים זה עם זה וזה מתלוצץ ממני וזה משחק בי וזה מעז פנים נגדי וכיוצא. ואפילו האנשים שלי היו גם כן כנגדי קצת העזו נגדי וקצת התלחשו בסוד ממני וכיוצא כנ"ל. וקראתי לאחד מאנשי ושאלתי אותו מה זאת. והשיב איך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מז - וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹע
...ושבוע [לשון רבנו, זכרונו לברכה] ואכלתם אכול ושבוע והללתם וכו' מי שהוא משקע בתאוות אכילה בידוע שהוא רחוק מאמת ובידוע שדינים שורין עליו גם זה סימן על דלות גם יבוא לידי בזיונות ובושות "כרם זלת לבני אדם", 'כיון שנצרך אדם לבריות נשתנה פניו ככרום' . ודע מי שהוא משבר תאוות אכילה הקדוש ברוך הוא עושה על ידו מופתים כי אמרו חכמינו, זכרונם לברכה . כתיב "אשר לא ישא פנים" וכתיב: "ישא ה' פניו אליך" 'אמר הקדוש ברוך הוא: איך לא אשא להם פנים אני אמרתי ואכלת ושבעת...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0781 שניות - עכשיו 19_03_2024 השעה 15:59:54 - wesi2