ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קט - יֵשׁ הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ
יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה וכו' (קהלת ח) פרוש, 'הבל', הינו הבל פה היוצא מהגרון מגנוחי דקגנח, כל אחד לפי ערכו "צדיקים ילכו ופושעים יכשלו" יש רשע כל ימיו, ומתאנח ונה על העבר ויש, חס ושלום, צדיק מעקרו ותוהא על הראשונות, ונה ומתאנח גם כן והנה יש שני חבלים, חבל דקדשה, וכנגדו דטמאה והבחירה חפשית מי שמקדש עצמו מקשר עצמו בחבל דקדשה ולהפך, חס ושלום, מי שמטמא עצמו מקשר עצמו בחבל דטמאה והנה, הנה והאנחה הוא בחינת מיתה בגוף ונפש בגוף, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות נח:) : 'אנחה שוברת גופו של אדם' ובנפש גם כן, כי ידוע מה שכתוב (תהלים ק"ד) : "תוסף רוחם יגועון" כי קדם המיתה נתוסף רוחם, ואזי יגועון כמו כן הנה והאנחה, אם תדקדק ותעין בה, איך היא נמשכת אל הגרון היא בבחינת תוסף רוחם כי לפי שעה קלה נתוסף רוחו, וכמעט רגע תגוע ותאסף והנה מי שמתאנח ונה על עברות שבידו, ורוצה לשוב בתשובה אזי באנחה זו הוא נגוע ונאסף מן הרע שהיה בידו, בבחינת: "תוסף רוחם יגועון" ונדבק אל הקדשה וכן להפך, חס ושלום מי שנה ומתאנח על הטוב שבידו, ורוצה לדבק עצמו בטמאה אזי נגוע ונאסף רוחו דקדשה ונדבק אל הטומאה וזהו יש הבל, הינו ההבל פה מהנה והאנחה שהוא נה ומתאנח יש צדיקים שתוהין על הראשונות, ויוצא הבל מפיהם מהאנחה ומגיע אליהם כמעשה הרשעים כי נדבקין אל הסטרא אחרא והטומאה ויש רשעים שנוהים ומאנחים ומההבל שיוצא מפיהם, מגיע אליהם כמעשה הצדיקים כי נפסקין מהטומאה ונדבקין אל הקדשה והכלל כי את זה לעמת זה וצריך להיות לו חיות מחבל מאחד שבשניהם ותכף שהוא נפסק מחבל זה, הוא נדבק בחבל שכנגדו על כן טוב להרגיל את עצמו להתאנח על מעשיו שאינם טובים ולכסף ולהשתוקק בתקף אנחתו לשוב להשם יתברך כי על ידי אנחה זאת, נפסק מחבל דטמאה, ונתקשר בחבל דקדשה כנ"ל עוד מצאתי מכתב יד החברים מענין זה ומבאר שם בבאור יותר מגדל מעלת יקרת האנחה דקדשה כי מבאר שם שהאנחה שמאנח האדם על עוונותיו, או על מעוט השגתו הוא יותר טוב מכמה סגופים ותעניות כי בתענית אינו משבר רק הגוף לבד אבל באנחה משבר כל הגוף וגם מחליף את הנפש והחיות שלו מרע לטוב כי ההבל של האדם הוא חבל המקשר הנשמה למקום שרשה לטוב או להפך, חס ושלום וכשמתאנח הוא בבחינת: "תוסף רוחם יגועון" ואזי נפסק מהחבל שהיה מקשר מתחלה ונתקשר לחבל אחר כפי האנחה וכו' וכנ"ל
יֵשׁ הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יֵשׁ צַדִּיקִים שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה וְכוּ'

פֵּרוּשׁ, 'הֶבֶל', הַיְנוּ הֶבֶל פֶּה הַיּוֹצֵא מֵהַגָּרוֹן

מִגְּנוּחֵי דְּקָגָנַח, כָּל אֶחָד לְפִי עֶרְכּוֹ

"צַדִּיקִים יֵלְכוּ וּפוֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ"

יֵשׁ רָשָׁע כָּל יָמָיו, וּמִתְאַנֵּחַ וְנָהּ עַל הֶעָבָר

וְיֵשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, צַדִּיק מֵעִקָּרוֹ וְתוֹהֵא עַל הָרִאשׁוֹנוֹת, וְנָהּ וּמִתְאַנֵּחַ גַּם כֵּן

וְהִנֵּה יֵשׁ שְׁנֵי חֲבָלִים, חֶבֶל דִּקְדֻשָּׁה, וּכְנֶגְדּוֹ דְּטֻמְאָה

וְהַבְּחִירָה חָפְשִׁית

מִי שֶׁמְּקַדֵּשׁ עַצְמוֹ מְקַשֵּׁר עַצְמוֹ בְּחֶבֶל דִּקְדֻשָּׁה

וּלְהֵפֶך, חַס וְשָׁלוֹם, מִי שֶׁמְּטַמֵּא עַצְמוֹ מְקַשֵּׁר עַצְמוֹ בְּחֶבֶל דְּטֻמְאָה

וְהִנֵּה, הַנּהַּ וְהָאֲנָחָה הוּא בְּחִינַת מִיתָה בְּגוּף וָנֶפֶשׁ

בְּגוּף, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'אֲנָחָה שׁוֹבֶרֶת גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם'

ובנפש גם כן, כי ידוע מה שכתוב: "תּוֹסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן"

כִּי קדֶם הַמִּיתָה נִתּוֹסֵף רוּחָם, וַאֲזַי יִגְוָעוּן

כְּמוֹ כֵן הַנּהַּ וְהָאֲנָחָה, אִם תְּדַקְדֵּק וּתְעַיֵּן בָּהּ, אֵיך הִיא נִמְשֶׁכֶת אֶל הַגָּרוֹן

הִיא בִּבְחִינַת תּוֹסֵף רוּחָם

כִּי לְפִי שָׁעָה קַלָּה נִתּוֹסֵף רוּחוֹ, וְכִמְעַט רֶגַע תִּגְוַע וְתֵאָסֵף

וְהִנֵּה מִי שֶׁמִּתְאַנֵּחַ וְנָהּ עַל עֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדוֹ, וְרוֹצֶה לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה

אֲזַי בַּאֲנָחָה זוֹ הוּא נִגְוָע וְנֶאֱסָף מִן הָרָע שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ, בִּבְחִינַת: "תּוֹסֶף רוּחָם יִגְוָעוּן"

וְנִדְבָּק אֶל הַקְּדֻשָּׁה

וְכֵן לְהֵפֶך, חַס וְשָׁלוֹם

מִי שֶׁנָּהּ וּמִתְאַנֵּחַ עַל הַטּוֹב שֶׁבְּיָדוֹ, וְרוֹצֶה לְדַבֵּק עַצְמוֹ בְּטֻמְאָה

אֲזַי נִגְוָע וְנֶאֱסָף רוּחוֹ דִּקְדֻשָּׁה וְנִדְבָּק אֶל הַטומְאָה

וְזֶהוּ יֵשׁ הֶבֶל, הַיְנוּ הַהֶבֶל פֶּה מֵהַנּהַּ וְהָאֲנָחָה שֶׁהוּא נָהּ וּמִתְאַנֵּחַ

יֵשׁ צַדִּיקִים שֶׁתּוֹהִין עַל הָרִאשׁוֹנוֹת, וְיוֹצֵא הֶבֶל מִפִּיהֶם מֵהָאֲנָחָה

וּמַגִּיעַ אֲלֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים

כִּי נִדְבָּקִין אֶל הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְהַטומְאָה

וְיֵשׁ רְשָׁעִים שֶׁנּוֹהִים וּמְאַנְּחִים

וּמֵהַהֶבֶל שֶׁיּוֹצֵא מִפִּיהֶם, מַגִּיעַ אֲלֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים

כִּי נִפְסָקִין מֵהַטומְאָה וְנִדְבָּקִין אֶל הַקְּדֻשָּׁה

וְהַכְּלָל כִּי אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה

וְצָרִיך לִהְיוֹת לוֹ חִיּוּת מֵחֶבֶל מֵאֶחָד שֶׁבִּשְׁנֵיהֶם

וְתֵכֶף שֶׁהוּא נִפְסָק מֵחֶבֶל זֶה, הוּא נִדְבָּק בַּחֶבֶל שֶׁכְּנֶגְדּוֹ

עַל כֵּן טוֹב לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לְהִתְאַנֵּחַ עַל מַעֲשָׂיו שֶׁאֵינָם טוֹבִים

וְלִכְסֹף וּלְהִשְׁתּוֹקֵק בְּתֹקֶף אַנְחָתוֹ לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

כִּי עַל יְדֵי אֲנָחָה זאת, נִפְסָק מֵחֶבֶל דְּטֻמְאָה, וְנִתְקַשֵּׁר בְּחֶבֶל דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל

עוֹד מָצָאתִי מִכְּתַב יַד הַחֲבֵרִים מֵעִנְיַן זֶה

וּמְבאָר שָׁם בְּבֵאוּר יוֹתֵר מִגּדֶל מַעֲלַת יִקְרַת הָאֲנָחָה דִּקְדֻשָּׁה

כִּי מְבאָר שָׁם שֶׁהָאֲנָחָה שֶׁמְּאַנֵּחַ הָאָדָם עַל עֲווֹנוֹתָיו, אוֹ עַל מִעוּט הַשָּׂגָתוֹ

הוּא יוֹתֵר טוֹב מִכַּמָּה סִגּוּפִים וְתַעֲנִיּוֹת

כִּי בְּתַעֲנִית אֵינוֹ מְשַׁבֵּר רַק הַגּוּף לְבַד

אֲבָל בַּאֲנָחָה מְשַׁבֵּר כָּל הַגּוּף

וְגַם מַחֲלִיף אֶת הַנֶּפֶשׁ וְהַחִיּוּת שֶׁלּוֹ מֵרַע לְטוֹב

כִּי הַהֶבֶל שֶׁל הָאָדָם

הוּא חֶבֶל הַמְקַשֵּׁר הַנְּשָׁמָה לִמְקוֹם שָׁרְשָׁהּ

לְטוֹב אוֹ לְהֵפֶך, חַס וְשָׁלוֹם

וּכְשֶׁמִּתְאַנֵּחַ הוּא בִּבְחִינַת: "תּוֹסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן"

וַאֲזַי נִפְסָק מֵהַחֶבֶל שֶׁהָיָה מְקֻשָּׁר מִתְּחִלָּה

וְנִתְקַשֵּׁר לְחֶבֶל אַחֵר כְּפִי הָאֲנָחָה וְכוּ' וְכַנַּ"ל
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רעג - יֵשׁ בְּנֵי עֲלִיָּה גְּדוֹלִים מְאד שֶׁמּוֹלִידִים נְשָׁמוֹת
...ח"א - תורה רעג - יש בני עליה גדולים מאד שמולידים נשמות דע שיש בנים שמולידים בזה העולם אבל יש בני עליה גדולים מאד שמולידים נשמות שהם למעלה מהנשמות המתלבשים בבנים הנולדים בעולם כי כל הנשמות שהם בעולם הם ששים רבוא ואף שיש יותר, הם רק מהתחלקות הניצוצות אבל בכלל הם רק ששים רבוא אבל אלו הנשמות הנ"ל הם למעלה מששים רבוא נשמות שמתלבשים בזה העולם כי הם אינם ראויין כלל להתלבש בזה העולם ואפילו כשבאין בזה העולם, הם אינם נחשבים מזה העולם כלל וזה בחינות בני משה...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מג - עַל יְדֵי חֲלִישׁוּת הַלֵּב נוֹפְלִים פְּחָדִים עָלָיו
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מג - על ידי חלישות הלב נופלים פחדים עליו על ידי חלישות הלב נופלים פחדים עליו כי הגבור אין לו שום פחד ועקר הגבורה הוא בלב דהינו מי שלבו חזק, אינו מתירא משום דבר ורץ לתוך קשרי המלחמה, ומתגבר על ידי חזק ואמץ לבו וכן להפך, רכי לבב הם מתפחדים "איש הירא ורך הלבב" פרש רש"י: 'הירא' וכו' כי על ידי רך לבב על ידי זה הוא מתירא כנ"ל
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לו - בִּקְרב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכל אֶת בְּשָׂרִי
...תורה לו - בקרב עלי מרעים לאכל את בשרי [לשון רבנו, זכרונו לברכה] בקרב עלי מרעים לאכל את בשרי וכו' א. וזהו כלל כי כל נפש מישראל הוא משרש בשבעים נפש של בית יעקב ושבעים נפש של בית יעקב, משרשים בשבעים פנים של תורה וזה לעמת זה עשה האלהים שכנגד שבעים נפש של בית יעקב, הם שבעים לשון שכל לשון ולשון יש לה מדה רעה בפני עצמה, מה שאין בחברתה ומחמת המדות האלו הם מרחקים משבעים פנים של תורה וכשהנפש של בית יעקב באה בגלות תחת יד שבעים לשונות הינו במדותיהם הרעים אזי...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לה - אַשְׁרֵי הָעָם ידְעֵי תְרוּעָה
...תרועה [לשון רבנו, זכרונו לברכה] "אשרי העם ידעי תרועה ה' באור פניך יהלכון" א. דע כי תשובה היא לשוב את הדבר למקום שנטל משם והוא בחינת זרקא המובא בזוהר הקדוש 'דאזדריקת לאתר דאתנטילת מתמן' ומאן ההוא אתר, הוא חכמה' כי חכמה היא שרש כל הדברים כמו שכתוב: "כלם בחכמה עשית" לכן צריך כל אחד לשמר את שכלו משכליות חיצוניות המכנה בשם בת פרעה כי עקר החכמה לקנות שלמות אינם רק חכמות אלקות ושאר החכמות הם רק חכמות בטלות ואינם חכמות כלל ובת היא מרמזת על החכמה שאינה חכמה...
ספר המידות - כעס
...ידורו אחרים במקומו. ג. על ידי הכעס נתבזה. ד. לא תרתח ולא תחטא. ה. כל הכועס חכמתו ונבואתו מסתלקת, ואפילו פוסקין לו גדלה מן השמים, מורידין אותו מגדלתו. ו. הקדוש ברוך הוא אוהב למי שאינו כועס ולמי שאינו מעמיד על מדותיו. ז. הרתחן חייו אינם חיים. ח. גם כל מיני גיהנום שולטות בו. ט. ותחתוניות שולטת בו. י. שכינה אינה חשובה כנגדו. יא. ומשכח תלמודו. יב. ומוסיף טפשות. יג. ובידוע שעוונותיו מרבים מזכיותיו. יד. כעס אחר אכילה מזיק מאד. טו. כעס של אשה מחריב את הבית...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסב - בִּימֵי הַמַּגִּיד, הָיָה אִישׁ עָשִׁיר וּמְיֻחָס
...עשיר ומיחס, והיה מתנגד לאנשי המגיד וספרו לו אנשיו מזה האיש ואמר להם שיראו לקרב אותו אליו ולהשתדל בזה מאד ולהתפלל להשם יתברך שיעזר להם וכן עשו עד שעזרם ה' שהביאו אותו להמגיד, זכרונו לברכה ונעשה איש כשר ירא שמים אך התחיל לירד מנכסיו ואמר המגיד, זכרונו לברכה שאלו שניהם אי אפשר שיהיו במקום אחד, הינו תורה וגדלה כי 'הרוצה להחכים ידרים להעשיר יצפין' נמצא כשרוצה להחכים עומד לדרום על כן אי אפשר לו להעשיר כי כשהוא בדרום אזי איננו בצפון ועשירות בצפון וכן להפך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קעו - צָרִיך הָאָדָם לְמַהֵר מְאד לְגָרֵשׁ מִקִּרְבּוֹ הָרוּחַ שְׁטוּת
...שטות צריך האדם למהר מאד לגרש מקרבו הרוח שטות מה שלבו מלא מרוח שטות הדבוק בו וזה על ידי שנתקשר להצדיק האמת והתקשרות הינו אהבת נפש מה שאוהב להצדיק מאד ועל ידי זה נכלל לבו בלב הצדיק ולפי שלבו מלא מרוח שטות והרוח הוא האויר וטבע האויר לבקש לו מקום פנוי לצאת שם, כמבאר אצל המחקרים וכשמוצא האויר מקום פנוי לצאת שם הוא בוקע ושובר במהירות ובבהלה ועל כן כשנכלל לבו בלב הצדיק ולב הצדיק הוא חלל בבחינת: "ולבי חלל בקרבי" ועל כן האויר של הרוח שטות הדבוק בלבו שלבו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ערה - כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁעוֹשִׂין, נַעֲשֶׂה מִמֶּנָּה נֵר אֶחָד
...מצוה ומצוה שעושין, נעשה ממנה נר אחד דע שכל מצוה ומצוה שעושין, נעשה ממנה נר אחד וכשנסתלק האדם אם היא נשמה גדולה שהיא יקרה מאד בעיני השם יתברך אזי נותנין לה להיות מחפש בגנזיא דמלכא שיחפש ויקח לו מה שירצה מגנזי המלך יתברך וזהו תכלית כל תענוגי עולם הבא ולחפוש: צריכין נרות כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'שחפוש בנרות' ולמדו מפסוק "נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן" והנרות נעשין מן המצוות כנ"ל, בבחינת: "נר מצוה" ואצל אלו הנרות, מחפשת הנשמה אחר ההסתלקות...
שבחי הר"ן - אות ט
שבחי הר"ן - אות ט והיה מתענה הרבה מאד וכמה פעמים התענה משבת לשבת והכל בימי נעוריו ממש קדם היותו בן עשרים שנה ולפעמים התענה שני פעמים משבת לשבת רצופים זה לזה ואף על פי שהיה "ילד שעשועים" ומגדל בתפנוק והיה אדם דק מאד אף על פי כן לא היה חס על עצמו כלל והתענה וסגף עצמו מאד והתענה ח"י [שמונה עשרה] פעמים משבת לשבת בשנה אחת
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ט - אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ
...בתקוני זוהר . כלהו ערקין דלבא מתנהגין בתר רוחא הדא הוא דכתיב: "אל אשר יהיה הרוח ללכת" וכו' דהינו הרוח היוצא מכנפי הראה כי 'אלמלא כנפי ראה דנשבין על לבא, הוי לבא אוקיד כל גופא' כי על ידי הרוח מכבין הנר ומדליקין הנר כנראה בחוש שלפעמים נכבה הנר על ידי הרוח המנשב ולפעמים מדליקין הנר שנכבה על ידי הרוח שמנשבין בו כי כבוי הנר הוא על ידי שנופל על הנר עפרוריות ונפרדין חלקי האש, שיש בו מיסוד האש ואינם יכולים לבער ועל כן כשמנפחין בו אזי הרוח מנפח מן הנר העפ...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.3125 שניות - עכשיו 23_06_2025 השעה 18:30:43 - wesi2