ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לו - בִּקְרב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכל אֶת בְּשָׂרִי
[לשון רבנו, זכרונו לברכה] בקרב עלי מרעים לאכל את בשרי וכו' (תהלים כ"ז) א. וזהו כלל כי כל נפש מישראל הוא משרש בשבעים נפש של בית יעקב ושבעים נפש של בית יעקב, משרשים בשבעים פנים של תורה (עיין תיקון ל"ב) וזה לעמת זה עשה האלהים שכנגד שבעים נפש של בית יעקב, הם שבעים לשון שכל לשון ולשון יש לה מדה רעה בפני עצמה, מה שאין בחברתה ומחמת המדות האלו הם מרחקים משבעים פנים של תורה וכשהנפש של בית יעקב באה בגלות תחת יד שבעים לשונות הינו במדותיהם הרעים אזי היא ראמת שבעין קלין כיולדת שקדם הלדה היא צועקת שבעין קלין (זהר פינחס רמ"ט:) כנגד שבעין תבין שבמזמור "יענך", שבלא זה אי אפשר לה לילד וזהו כלל, שכל נפש מישראל קדם שיש לה התגלות בתורה ובעבודה אזי מנסין ומצרפים את הנפש, בגלות של שבעים לשון, הינו בתאוותיהן וכשהיא באה במדותיהן בגלות אזי היא ראמת שבעין קלין כי התגלות היא בחינת לדה כי קדם התגלות של תורה אזי היא בבחינת עבור שהתורה היא נעלם ממנו, כעצמים בבטן המלאה (קהלת יא) (דברים ל"א) : "ואנכי הסתר אסתיר" הינו בגלות במדות הרעות של שבעים לשון כי הקלפה קדמה לפרי ומי שרוצה לאכל הפרי, צריך לשבר מקדם הקלפה לכן קדם ההתגלות מכרח הנפש לבוא בגלות, הינו במדותיהם כדי לשברם ולבוא אחר כך להתגלות ב. ודע שכללות של שבעים לשון של מדותיהן הרעות הללו היא תאוות ניאוף והוא תקון הכללי מי שמשבר התאוה הזאת, אזי בקל יכול לשבר כל התאוות ובשביל זה, משה רבנו לפי שהוא כלל של התגלות התורה שהוא בחינת דעת, כי התורה נקרא ראשית דעת (משלי א) משה רבינו עולה בגימטריא תרי"ג ("ספר הקנה" י"ב "רוקח" סימן רצ"ו, "מגלה עמקות" אפן קי"ג), שהוא כללות כל התורה ובשביל זה היה צריך לפרש את עצמו מכל וכל כמו שכתוב (דברים ה') "ואתה פה עמד עמדי" ובלעם שהיה כנגד משה בקלפה, כמו שכתוב (במדבר כ"ד) : "ויודע דעת עליון" גם אותיות בלעם מרמזין שהוא בקלפה כנגד התורה כי ב' היא התחלת התורה, ול' היא סוף התורה, וע' כנגד שבעים פנים, ומ' כנגד ארבעים יום שנתנה תורה ומחמת שהוא בקלפה, לפיכך הוא משקע בתאוה הזאת ביותר כמו שכתוב (שם כ"ב) : "ההסכן הסכנתי" (עיין סנהדרין ק"ה:) גם יוסף קדם שהיתה לו התגלות בתורה, הינו חכמה בינה, כמו שכתוב (תהלים קי"א) : "ראשית חכמה", כי "אם לבינה תקרא" (משלי ב') וקדם שזכה להתגלות התורה הצרך לבוא בנסיון בצרוף בתוך התאוה הכלליות של שבעים לשון הנ"ל ועל ידי שעמד בנסיון ושבר הקלפה שקדמה לפרי זכה לפרי הינו להתגלות התורה שהיא חכמה ובינה, כמו שכתוב (בראשית מ"א) : "אין נבון וחכם כמוך". ובשביל זה דרשו חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות י"ב:) על פסוק "אחרי לבבכם" וכו', אחרי לבבכם זהו מינות ואחרי עיניכם זו ניאוף גם שמשון הלך אחר עיניו (שם וסוטה ט:) גם בלעם נקרא "שתום העין" (במדבר כ"ד) מחמת שהוא כלליות מדה רעה של מדות רעות של השבעים לשון ג. לפיכך כשקורין פסוק ראשון של קריאת שמע צריך להעצים את עיניו, בבחינת: 'עולימתא שפירתא דלית לה עינין' (סבא משפטים דף צ"ה וכמובא בכתבי האר"י, זכרונו לברכה, עין ב"שערי תשובהסימן ס"א ס"ק ג) כי תקון של הרהורי זנות שבא לאדם, שיאמר 'שמע' ו'ברוך שם' כי תאוות ניאוף היא באה מעכירת דמים, הינו מטחול, שהיא לילית, שהיא שפחה בישא, אמא דערב רב (הק' התקונים ובתי' ג' מתקונים אחרונים) שהיא מלכות הרשעה ומלכותא דשמיא, הוא בבחינת גבירתא, "אשה יראת ה'" (משלי ל"א) שהיא בבחינת ים של שלמה, העומדת על שנים עשר בקר שהם שנים עשר שבטי יה (זהר ויחי רמ"א) וכשאדם מקבל עליו על מלכות שמים באלו הפסוקים שכולל את נשמתו בשנים עשר שבטי יה ומפריש את נשמתו מנשמת ערב רב הבאים מאשה זונה, שהיא שפחה בישא שהיא בבחינת (בראשית ט"ז) : "מפני שרי גברתי אנכי בורחת" שהתאוה בורחת ונפרדת ממנה ואם אינו משתדל לגרש את האשה זונה, אזי הוא בבחינת (משלי ל') "שפחה תירש גברתה" כי בשני פסוקים אלו, יש שתים עשרה תבות, נגד שנים עשר שבטי יה וארבעים ותשע אותיות, כנגד ארבעים ותשע אותיות שבשמות שבטי יה ובקבלת על מלכות שמים, הוא בחינת ים של שלמה הוא נפרד מנשמותיהן דערב רב שהיא שפחה בישא, אשה זונה ונכלל בנשמות שבטי יה, בחינת אשה יראת ה' אזי הוא בחינת סגירת עינים בשעת קבלת על מלכות שמים להורות שעל ידי קבלת על מלכות שמים הוא בבחינת עולימתא שפירתא, דלית לה עינין שהיא התאוה שכוללת המדות רעות של שבעים לשונות ד. וכל זה כשיש לו לאדם הרהור באקראי בעלמא אזי די לו באמירת שני פסוקים הנ"ל אבל אם הוא, חס ושלום, רגיל בהרהור של התאוה הכלליות, רחמנא לצלן, ואינו יכול להפריד ממנה אזי צריך גם כן להוריד דמעות בשעת קבלת מלכות שמים (בס' שבילי אמונה, נתיב ד') שהדמעות הם ממותרות המרה שחורה ומרה שחורה היא טחול (תקון נ"ו) שהיא בחינת מלכות הרשעה, אשה זונה, שמשם נשמותיהן דערב רב וכשמוריד דמעות, אזי נדחין ויוצאין לחוץ המותרות הינו התאוות ניאוף הבאים מעכירת דמים של טחול, ומהמותרות וכולל נשמתו במלכות שמים וזה שתרגם יונתן על פסוק (במדבר כ"ה) : "והמה בוכים פתח אהל מועד" בכין וקורין את שמע וזה לא עשו אלא כדי להנצל מהרהור של אשה זונה שהיא קלפה הקודמת לפרי, ולבוא להתגלות התורה. ה. וכשבא להתגלות התורה אזי נעשה מההתגלות נשמות חדשות כמו שכתוב: "למעבד נשמתין ורוחין חדתין בתרתין ובתלתין" היא התורה שיש בה שלשים ושנים נתיבות החכמה (שבת פ"ח) נמצא כשהצדיק מגלה איזה דבר תורה אזי מוריד נשמתין חדתין, לכל אחד מהשומעין התורה לפי בחינתו ותפיסתו כי התורה יש לה שני כחות: להמית ולהחיות כמו שאמרו "ושמתם" זכה נעשית לו סם חיים וכו' (יומא ע"ב:, ועין תענית ז), וכתיב (הושע י"ד) : "ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם" וכו' כך התורה של הצדיק לכל אחד כפי תפיסתו יש אדם שנעשה לו נשמה חדשה מהתגלות התורה ויש אדם שהוא, חס ושלום, להפוך, כמו שכתוב: "צדיקים ילכו בם" הכל לפי הכלי שלו, הינו כפי תפיסתו, תפיסת המחין שלו דזה הוא כלל גדול שאי אפשר לשום אדם להשיג ולתפס בדבורו של הצדיק אם לא שתקן תחלה אות ברית קדש כראוי ואזי יכול להבין ולתפס דבורו של הצדיק דאיתא בזוהר: 'סלוקא דיסודא עד אבא ואמא' (עיין זוהר משפטים ק"י ובזוהר הרקיע שם ועיין בביאור האדר"ז קי"ח) שהם בחינת חכמה ובינה, שהם י"ה, שהם מחין נמצא כשתקן אות ברית קדש כראוי אזי המחין שלו בשלמות, ויכול להבין דבורו של הצדיק כפי התקון של כל אחד, כך הוא השגתו ו. וזה הוא כלל גדול "כי מפי עליון לא תצא" (איכה ג) כי אם אור פשוט אך לפי בחינת כלי המקבל את האור, כך נצטיר האור בתוכו אם הכלי הוא בשלמות, אזי הוא מקבל בבחינת מאורות מלא ואם חס ושלום, הכלי אינו בשלמות, אזי הוא מקבל בבחינת מארת חסר ואו כמו שכתוב (משלי ג) "מארת ה' בבית רשע" (כדאיתא בזוהר בכ"מ) וזה הוא "צדיקים ילכו בם" [וכו'] כי אור הפשוט הבא מלעיל, הוא בחינת 'קמיץ וסתים' (עיין תיקון ע) אך לפי בחינת הכלי המקבלים, הוא בחינת צירי שנצטיר האור לפי בחינת הכלי ועל כן כתיב בבלעם (במדבר כ"ג) "הנה ברך לקחתי, בקמץ וברך ולא אשיבנו", בצירי כי אפילו הלקיחה שהיא אז בבחינת קמיץ וסתים, היא בבחינת ברך ראיה לזה כי הוא היה רוצה להצטיר לפי בחינת הכלי שלו, שהיא בחינת קללה ולא היה יכול להשיב ולצרף ולהצטיר כלל לפי בחינתו וזה: "וברך ולא אשיבנו" ומפני שהיה בשעת לקיחה, הוא בחינת ברך ומפני מה ? לפי שהעיד עליהם הכתוב שישראל נקראו שבטי יה כמו (שפרשו) [שפרש רש"י] זכרונו לברכה: על החנוכי (במדבר כ"ו) : "שמי מעיד עליהם" שם יה שהוא בחינת מחין, כמו שמובא (בגמרא במדרש שיר השירים פ"ד) שהעכו"ם היו אומרים אם בגופם היו מושלים וכו' לפיכך העיד הכתוב עליהם וזה שכתוב (דברים י"א) : "ראה אנכי נותן לפניכם" דיקא כי למעלה [הוא] בבחינת קמץ, שקמץ וסתים אבל לפניכם למטה, נצטיר האור לפי בחינת הכלי ובשביל זה יעץ בלעם לבלק להכשילם בדבר ערוה כדי לקלקל כליהם וזה שכתבו חכמי הרפואות, שהסרוס רפואה למשגע וזה הוא 'סלוקא דיסודא עד אבא ואמא', הינו בחינת שמי מעיד עליהם וזה בקרב עלי מרעים, 'תרין רעין דלא מתפרשין' (זהר ויקרא ד), הינו המחין (שיר השירים ה) "אכלו רעים", הינו התחזקותם הוא בשר קדש, הינו לאכל את בשרי, שהוא בחינת סלוקא דיסודא הינו תקונו מגיע עד המחין, שהם אבא ואמא צרי ואיבי לי המה כשלו ונפלו, שהם בחינת שבעים לשונות וכשישבר התאוה הזאת, ממילא נופלים כל התאוות רעות. [זאת התורה היא לשון רבנו, זכרונו לברכה] ואמר: שהיא סוד כונות קדוש, ויתבאר במקום אחר אם ירצה השם [עיין בס' חיי מוהר"ו שי"א שאמר זאת על מאמר בקרוב בסי' ק"א] עוד מצאתי מכתב יד קדש של אדוננו מורנו ורבנו, זכרונו לברכה, מענין התורה הזאת בשנוי לשון קצת. והניר היה קרוע חציו, ומה שנמצא כתוב על הנשאר העתקתי.. וזהו. צפנת פענח דמגלין שבעים פנים תורה סוד אחר, כמו שכתוב (משלי כ"ה) : "וסוד אחר אל תגל" כמובא בזוהר (בתקונים תקון ל"ד נ"ו ס"ט) כשמפסיק הנקדה מהדל"ת של אחד והנקדה היא אות ברית אזי נעשה אחר הינו כשמכניס בריתו בזונה, הנקראת מלכות הרשעה, הנקרא אל אחר אבל מי שמקדש את עצמו מזאת התאוה אזי הוא נתקשר במלכות שמים הנקרא אני כמו שכתוב (ויקרא י"ט) : "קדושים תהיו כי קדוש אני" ובכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה תמצא קדשה (זהר מקץ ר"ד:) 'אבל מאן דגלי עריין, הכי איהו אתגלי בין אנון עריין, דאנון אלהים אחרים', (תקונים תקון נ"ו דף צ"ג:) ובשביל [זה] מובא בזוהר (קדושים פ"ד) : כד חזי רבי שמעון נשי שפירין, אמר: "אל תפנו אל אלילים" כי ניאוף, היא עריות, אלהים אחרים, מלכות הרשעה ובשביל זה, סגלה לבטל הרהורי ניאוף, לקרא שמע ישראל וברוך שם כבוד וכו', כמובא על פסוק: "ויקרב אל אחיו המדינית" וכו' (דף א) נמצא שעקר הנסיון והצרוף שמנסין לאדם אין מנסין אותו אלא בניאוף שהיא כלולה משבעים אמות שהיא כלולה מסוד אחר, אל אחר (תהלים מ"ב) : "כן נפשי תערג אליך" וצועק שבעין קלין לא פחות אזי נפתחין לו סודות התורה, דמטמרין מגלין לה ומוליד נפשין חדתין כי מוליד תורה והתורה היא כלולה מנפשות ישראל ומגלה הפנים של התורה כי עד עכשו היתה סתומה בקלפין כי הקלפה קדמה לפרי ויכול הצדיק להוריש בתורתו שמחדש נשמתין חדתין לכל אחד מאנשי מקרביו המקשרים בתורתו כמובא בהזמר. 'למעבד נשמתין חדתין בתרתין ובתלתין' הינו בהתורה המתחלת בבית ומסימת בלמד 'ובתלתא שבשין', הינו אוריתא תליתאה, הוא 'עבד נשמתין ורוחין חדתין' והתורה זכה נעשה לו סם חיים לא זכה וכו' כמו שכתוב ושמתם וכו', וכמו שכתוב: "צדיקים ילכו בם" וכו' לכל אחד ואחד כפי שמקבל אבל מאתו לא תצא הרעות, כמו שכתוב (איכה ג) : "מפי עליון לא תצא הרעות" והברכה והקללה נעשה אצל האדם, כפי הכלי שיש לו כמו שכתוב: "ראה אנכי נותן לפניכם ברכה וקללה", "לפניכם" דיקא כי מלפני הקדוש ברוך הוא יוצא אור פשוט, הינו אותיות פשוטים ולפי האדם כן נעשה הצרוף אם הוא אדם טוב, נעשה צרוף של ברכה ואם לאו, להפך וזה "לפניכם ברכה וקללה" דיקא כי לפני ה' עדין אין ציור לצרוף הזה אם הוא ברכה אם לאו וזה שהתמיה את עצמו בלעם על זה הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה ברך בקמץ גם לקחתי משמע ברצונו לקח
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

בִּקְרב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכל אֶת בְּשָׂרִי וְכוּ'

א. וְזֶהוּ כְּלָל

כִּי כָּל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל הוּא מֻשְׁרָשׁ בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ שֶׁל בֵּית יַעֲקב

וְשִׁבְעִים נֶפֶשׁ שֶׁל בֵּית יַעֲקב, מֻשְׁרָשִׁים בְּשִׁבְעִים פָּנִים שֶׁל תּוֹרָה

וְזֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלהִים

שֶׁכְּנֶגֶד שִׁבְעִים נֶפֶשׁ שֶׁל בֵּית יַעֲקב, הֵם שִׁבְעִים לָשׁוֹן

שֶׁכָּל לָשׁוֹן וְלָשׁוֹן יֵשׁ לָהּ מִדָּה רָעָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, מַה שֶּׁאֵין בַּחֲבֶרְתָּהּ

וּמֵחֲמַת הַמִּדּוֹת הָאֵלּוּ הֵם מְרֻחָקִים מִשִּׁבְעִים פָּנִים שֶׁל תּוֹרָה

וּכְשֶׁהַנֶּפֶשׁ שֶׁל בֵּית יַעֲקב בָּאָה בַּגָּלוּת תַּחַת יַד שִׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת

הַיְנוּ בְּמִדּוֹתֵיהֶם הָרָעִים

אֲזַי הִיא רָאמַת שִׁבְעִין קָלִין

כַּיּוֹלֶדֶת שֶׁקּדֶם הַלֵּדָה הִיא צוֹעֶקֶת שִׁבְעִין קָלִין

כְּנֶגֶד שִׁבְעִין תֵּבִין שֶׁבְּמִזְמוֹר "יַעַנְך", שֶׁבְּלא זֶה אִי אֶפְשָׁר לָהּ לֵילֵד

וְזֶהוּ כְּלָל, שֶׁכָּל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל קדֶם שֶׁיֵּשׁ לָהּ הִתְגַּלּוּת בְּתוֹרָה וּבַעֲבוֹדָה

אֲזַי מְנַסִּין וּמְצָרְפִים אֶת הַנֶּפֶשׁ, בְּגָלוּת שֶׁל שִׁבְעִים לָשׁוֹן, הַיְנוּ בְּתַאֲווֹתֵיהֶן

וּכְשֶׁהִיא בָּאָה בְּמִדּוֹתֵיהֶן בַּגָּלוּת

אֲזַי הִיא רָאמַת שִׁבְעִין קָלִין

כִּי הִתְגַּלּוּת הִיא בְּחִינַת לֵדָה

כִּי קדֶם הִתְגַּלּוּת שֶׁל תּוֹרָה אֲזַי הִיא בִּבְחִינַת עִבּוּר

שֶׁהַתּוֹרָה הִיא נֶעְלָם מִמֶּנּוּ, כַּעֲצָמִים בְּבֶטֶן הַמְּלֵאָה

"וְאָנכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר"

הַיְנוּ בַּגָּלוּת בַּמִּדּוֹת הָרָעוֹת שֶׁל שִׁבְעִים לָשׁוֹן

כִּי הַקְּלִפָּה קָדְמָה לַפְּרִי

וּמִי שֶׁרוֹצֶה לֶאֱכל הַפְּרִי, צָרִיך לְשַׁבֵּר מִקּדֶם הַקְּלִפָּה

לָכֵן קדֶם הַהִתְגַּלּוּת

מֻכְרָח הַנֶּפֶשׁ לָבוֹא בַּגָּלוּת, הַיְנוּ בְּמִדּוֹתֵיהֶם

כְּדֵי לְשַׁבְּרָם

וְלָבוֹא אַחַר כָּך לַהִתְגַּלּוּת

ב. וְדַע שֶׁכְּלָלוּת שֶׁל שִׁבְעִים לָשׁוֹן שֶׁל מִדּוֹתֵיהֶן הָרָעוֹת הַלָּלוּ

הִיא תַּאֲוָות נִיאוּף

וְהוּא תִּקּוּן הַכְּלָלִי

מִי שֶׁמְּשַׁבֵּר הַתַּאֲוָה הַזּאת, אֲזַי בְּקַל יָכוֹל לְשַׁבֵּר כָּל הַתַּאֲווֹת

וּבִשְׁבִיל זֶה, משֶׁה רַבֵּנוּ לְפִי שֶׁהוּא כְּלָל שֶׁל הִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה

שֶׁהוּא בְּחִינַת דַּעַת, כִּי הַתּוֹרָה נִקְרָא רֵאשִׁית דַּעַת

משֶׁה רַבֵּינוּ עוֹלֶה בְּגִימַטְרִיָּא תַּרְיַ"ג, שֶׁהוּא כְּלָלוּת כָּל הַתּוֹרָה

וּבִשְׁבִיל זֶה הָיָה צָרִיך לִפְרשׁ אֶת עַצְמוֹ מִכָּל וָכל

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וְאַתָּה פּה עֲמד עִמָּדִי"

וּבִלְעָם שֶׁהָיָה כְּנֶגֶד משֶׁה בַּקְּלִפָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיוֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן"

גַּם אוֹתִיּוֹת בִּלְעָם מְרַמְּזִין שֶׁהוּא בַּקְּלִפָּה כְּנֶגֶד הַתּוֹרָה

כִּי ב' הִיא הַתְחָלַת הַתּוֹרָה, וְל' הִיא סוֹף הַתּוֹרָה, וְע' כְּנֶגֶד שִׁבְעִים פָּנִים, וּמ' כְּנֶגֶד אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁנִּתְּנָה תּוֹרָה

וּמֵחֲמַת שֶׁהוּא בַּקְּלִפָּה, לְפִיכָך הוּא מְשֻׁקָּע בַּתַּאֲוָה הַזּאת בְּיוֹתֵר

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי"

גַּם יוֹסֵף קדֶם שֶׁהָיְתָה לוֹ הִתְגַּלּוּת בַּתּוֹרָה, הַיְנוּ חָכְמָה בִּינָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "רֵאשִׁית חָכְמָה", כִּי "אִם לַבִּינָה תִקְרָא"

וְקדֶם שֶׁזָּכָה לְהִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה

הֻצְרַך לָבוֹא בְּנִסָּיוֹן בְּצֵרוּף בְּתוֹך הַתַּאֲוָה הַכְּלָלִיוּת שֶׁל שִׁבְעִים לָשׁוֹן הַנַּ"ל

וְעַל יְדֵי שֶׁעָמַד בַּנִּסָּיוֹן וְשִׁבֵּר הַקְּלִפָּה שֶׁקָּדְמָה לַפְּרִי

זָכָה לַפְּרִי

הַיְנוּ לְהִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה שֶׁהִיא חָכְמָה וּבִינָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹך".

וּבִשְׁבִיל זֶה דָּרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל פָּסוּק "אַחֲרֵי לְבַבְכֶם" וְכוּ', אַחֲרֵי לְבַבְכֶם זֶהוּ מִינוּת וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם זוֹ נִיאוּף

גַּם שִׁמְשׁוֹן הָלַך אַחַר עֵינָיו

גַּם בִּלְעָם נִקְרָא "שְׁתוּם הָעָיִן"

מֵחֲמַת שֶׁהוּא כְּלָלִיּוּת מִדָּה רָעָה שֶׁל מִדּוֹת רָעוֹת שֶׁל הַשִּׁבְעִים לָשׁוֹן

ג. לְפִיכָך כְּשֶׁקּוֹרִין פָּסוּק רִאשׁוֹן שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע

צָרִיך לְהַעֲצִים אֶת עֵינָיו, בִּבְחִינַת: 'עוּלִימְתָּא שַׁפִּירְתָּא דְּלֵית לָהּ עֵינִין'

כִּי תִּקּוּן שֶׁל הִרְהוּרֵי זְנוּת שֶׁבָּא לָאָדָם, שֶׁיּאמַר 'שְׁמַע' וּ'בָרוּך שֵׁם'

כִּי תַּאֲוָות נִיאוּף הִיא בָּאָה מֵעֲכִירַת דָּמִים, הַיְנוּ מִטְּחוֹל, שֶׁהִיא לִילִית, שֶׁהִיא שִׁפְחָה בִּישָׁא, אִמָּא דְּעֵרֶב רַב שֶׁהִיא מַלְכוּת הָרְשָׁעָה

וּמַלְכוּתָא דִּשְׁמַיָּא, הוּא בִּבְחִינַת גְּבִירְתָּא, "אִשָּׁה יִרְאַת ה'"

שֶׁהִיא בִּבְחִינַת יָם שֶׁל שְׁלמה, הָעוֹמֶדֶת עַל שְׁנֵים עָשָׂר בָּקָר

שֶׁהֵם שְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יָהּ

וּכְשֶׁאָדָם מְקַבֵּל עָלָיו על מַלְכוּת שָׁמַיִם בְּאֵלּוּ הַפְּסוּקִים

שֶׁכּוֹלֵל אֶת נִשְׁמָתוֹ בִּשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יָהּ

וּמַפְרִישׁ אֶת נִשְׁמָתוֹ מִנִּשְׁמַת עֵרֶב רַב

הַבָּאִים מֵאִשָּׁה זוֹנָה, שֶׁהִיא שִׁפְחָה בִּישָׁא

שֶׁהִיא בִּבְחִינַת: "מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנכִי בּוֹרַחַת"

שֶׁהַתַּאֲוָה בּוֹרַחַת וְנִפְרֶדֶת מִמֶּנָּה

וְאִם אֵינוֹ מִשְׁתַּדֵּל לְגָרֵשׁ אֶת הָאִשָּׁה זוֹנָה, אֲזַי הוּא בִּבְחִינַת "שִׁפְחָה תִּירַשׁ גְּבִרְתָּהּ"

כִּי בִּשְׁנֵי פְּסוּקִים אֵלּוּ, יֵשׁ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה תֵּבוֹת, נֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יָהּ

וְאַרְבָּעִים וְתֵשַׁע אוֹתִיּוֹת, כְּנֶגֶד אַרְבָּעִים וְתֵשַׁע אוֹתִיּוֹת שֶׁבִּשְׁמוֹת שִׁבְטֵי יָהּ

וּבְקַבָּלַת על מַלְכוּת שָׁמַיִם, הוּא בְּחִינַת יָם שֶׁל שְׁלמה

הוּא נִפְרָד מִנִּשְׁמוֹתֵיהֶן דְּעֵרֶב רַב שֶׁהִיא שִׁפְחָה בִּישָׁא, אִשָּׁה זוֹנָה

וְנִכְלָל בְּנִשְׁמוֹת שִׁבְטֵי יָהּ, בְּחִינַת אִשָּׁה יִרְאַת ה'

אֲזַי הוּא בְּחִינַת סְגִירַת עֵינַיִם בִּשְׁעַת קַבָּלַת על מַלְכוּת שָׁמַיִם

לְהוֹרוֹת שֶׁעַל יְדֵי קַבָּלַת על מַלְכוּת שָׁמַיִם

הוּא בִּבְחִינַת עוּלִימְתָּא שַׁפִּירְתָּא, דְּלֵית לָהּ עֵינִין

שֶׁהִיא הַתַּאֲוָה שֶׁכּוֹלֶלֶת הַמִּדּוֹת רָעוֹת שֶׁל שִׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת

ד. וְכָל זֶה כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ לָאָדָם הִרְהוּר בְּאַקְרַאי בְּעַלְמָא

אֲזַי דַּי לוֹ בַּאֲמִירַת שְׁנֵי פְּסוּקִים הַנַּ"ל

אֲבָל אִם הוּא, חַס וְשָׁלוֹם, רָגִיל בְּהִרְהוּר שֶׁל הַתַּאֲוָה הַכְּלָלִיּוּת, רַחֲמָנָא לִצְלָן, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַפְרִיד מִמֶּנָּה

אֲזַי צָרִיך גַּם כֵּן לְהוֹרִיד דְּמָעוֹת בִּשְׁעַת קַבָּלַת מַלְכוּת שָׁמַיִם

שֶׁהַדְּמָעוֹת הֵם מִמּוֹתְרוֹת הַמָּרָה שְׁחוֹרָה

וּמָרָה שְׁחוֹרָה הִיא טְחוֹל שֶׁהִיא בְּחִינַת מַלְכוּת הָרְשָׁעָה, אִשָּׁה זוֹנָה, שֶׁמִּשָּׁם נִשְׁמוֹתֵיהֶן דְּעֵרֶב רַב

וּכְשֶׁמּוֹרִיד דְּמָעוֹת, אֲזַי נִדְחִין וְיוֹצְאִין לַחוּץ הַמּוֹתָרוֹת

הַיְנוּ הַתַּאֲווֹת נִיאוּף הַבָּאִים מֵעֲכִירַת דָּמִים שֶׁל טְחוֹל, וּמֵהַמּוֹתָרוֹת

וְכוֹלֵל נִשְׁמָתוֹ בְּמַלְכוּת שָׁמַיִם

וְזֶה שֶׁתִּרְגֵּם יוֹנָתָן עַל פָּסוּק: "וְהֵמָּה בּוֹכִים פֶּתַח אהֶל מוֹעֵד" בָּכִין וְקוֹרִין אֶת שְׁמַע

וְזֶה לא עָשׂוּ אֶלָּא כְּדֵי לְהִנָּצֵל מֵהִרְהוּר שֶׁל אִשָּׁה זוֹנָה

שֶׁהִיא קְלִפָּה הַקּוֹדֶמֶת לַפְּרִי, וְלָבוֹא לְהִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה.

ה. וּכְשֶׁבָּא לְהִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה

אֲזַי נַעֲשֶׂה מֵהַהִתְגַּלּוּת נְשָׁמוֹת חֲדָשׁוֹת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לְמֶעְבַּד נִשְׁמָתִין וְרוּחִין חַדְתִּין בְּתַרְתֵּין וּבִתְלָתִין"

הִיא הַתּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם נְתִיבוֹת הַחָכְמָה

נִמְצָא כְּשֶׁהַצַּדִּיק מְגַלֶּה אֵיזֶה דְּבַר תּוֹרָה

אֲזַי מוֹרִיד נִשְׁמָתִין חַדְתִּין, לְכָל אֶחָד מֵהַשּׁוֹמְעִין הַתּוֹרָה לְפִי בְּחִינָתוֹ וּתְפִיסָתוֹ

כִּי הַתּוֹרָה יֵשׁ לָהּ שְׁנֵי כּחוֹת: לְהָמִית וּלְהַחֲיוֹת

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ "וְשַׂמְתֶּם" זָכָה נַעֲשֵׂית לוֹ סַם חַיִּים וְכוּ', וּכְתִיב: "יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' צַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם" וְכוּ'

כָּך הַתּוֹרָה שֶׁל הַצַּדִּיק לְכָל אֶחָד כְּפִי תְּפִיסָתוֹ

יֵשׁ אָדָם שֶׁנַּעֲשֶׂה לוֹ נְשָׁמָה חֲדָשָׁה מֵהִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה

וְיֵשׁ אָדָם שֶׁהוּא, חַס וְשָׁלוֹם, לְהִפּוּך, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "צַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם"

הַכּל לְפִי הַכְּלִי שֶׁלּוֹ, הַיְנוּ כְּפִי תְּפִיסָתוֹ, תְּפִיסַת הַמּחִין שֶׁלּוֹ

דְּזֶה הוּא כְּלָל גָּדוֹל

שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשׁוּם אָדָם לְהַשִּׂיג וְלִתְפּס בְּדִבּוּרוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק

אִם לא שֶׁתִּקֵּן תְּחִלָּה אוֹת בְּרִית קדֶשׁ כָּרָאוּי

וַאֲזַי יָכוֹל לְהָבִין וְלִתְפּס דִּבּוּרוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק

דְּאִיתָא בַּזוהַר: 'סִלּוּקָא דִּיסוֹדָא עַד אַבָּא וְאִמָּא'

שֶׁהֵם בְּחִינַת חָכְמָה וּבִינָה, שֶׁהֵם י"ה, שֶׁהֵם מחִין

נִמְצָא כְּשֶׁתִּקֵּן אוֹת בְּרִית קדֶשׁ כָּרָאוּי

אֲזַי הַמּחִין שֶׁלּוֹ בִּשְׁלֵמוּת, וְיָכוֹל לְהָבִין דִּבּוּרוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק

כְּפִי הַתִּקּוּן שֶׁל כָּל אֶחָד, כָּך הוּא הַשָּׂגָתוֹ

ו. וְזֶה הוּא כְּלָל גָּדוֹל

"כִּי מִפִּי עֶלְיוֹן לא תֵצֵא" כִּי אִם אוֹר פָּשׁוּט

אַך לְפִי בְּחִינַת כְּלִי הַמְקַבֵּל אֶת הָאוֹר, כָּך נִצְטַיֵּר הָאוֹר בְּתוֹכוֹ

אִם הַכְּלִי הוּא בִּשְׁלֵמוּת, אֲזַי הוּא מְקַבֵּל בִּבְחִינַת מְאוֹרוֹת מָלֵא

וְאִם חַס וְשָׁלוֹם, הַכְּלִי אֵינוֹ בִּשְׁלֵמוּת, אֲזַי הוּא מְקַבֵּל בִּבְחִינַת מְארת חָסֵר וָאו

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "מְאֵרַת ה' בְּבֵית רָשָׁע"

וְזֶה הוּא "צַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם" [וְכוּ']

כִּי אוֹר הַפָּשׁוּט הַבָּא מִלְּעֵיל, הוּא בְּחִינַת 'קְמִיץ וּסְתִים'

אַך לְפִי בְּחִינַת הַכְּלִי הַמְקַבְּלִים, הוּא בְּחִינַת צֵירֵי

שֶׁנִּצְטַיֵּר הָאוֹר לְפִי בְּחִינַת הַכְּלִי

וְעַל כֵּן כְּתִיב בְּבִלְעָם "הִנֵּה בָרֵך לָקָחְתִּי, בְּקָמַץ וּבֵרֵך וְלא אֲשִׁיבֶנוּ", בְּצֵירֵי

כִּי אֲפִילּוּ הַלְּקִיחָה שֶׁהִיא אָז בִּבְחִינַת קְמִיץ וּסְתִים, הִיא בִּבְחִינַת בֵּרֵך

רְאָיָה לָזֶה

כִּי הוּא הָיָה רוֹצֶה לְהִצְטַיֵּר לְפִי בְּחִינַת הַכְּלִי שֶׁלּוֹ, שֶׁהִיא בְּחִינַת קְלָלָה

וְלא הָיָה יָכוֹל לְהָשִׁיב וּלְצָרֵף וּלְהִצְטַיֵּר כְּלָל לְפִי בְּחִינָתוֹ

וְזֶה: "וּבֵרֵך וְלא אֲשִׁיבֶנוּ"

וּמִפְּנֵי שֶׁהָיָה בִּשְׁעַת לְקִיחָה, הוּא בְּחִינַת בֵּרֵך

וּמִפְּנֵי מָה ?

לְפִי שֶׁהֵעִיד עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ שִׁבְטֵי יָהּ

כְּמוֹ [שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י] זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה: עַל הַחֲנוֹכִי: "שְׁמִי מֵעִיד עֲלֵיהֶם"

שֵׁם יָהּ שֶׁהוּא בְּחִינַת מחִין, כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא

שֶׁהָעַכּוּ"ם הָיוּ אוֹמְרִים אִם בְּגוּפָם הָיוּ מוֹשְׁלִים וְכוּ'

לְפִיכָך הֵעִיד הַכָּתוּב עֲלֵיהֶם

וְזֶה שֶׁכָּתוּב: "רְאֵה אָנכִי נוֹתֵן לִפְנֵיכֶם" דַּיְקָא

כִּי לְמַעְלָה [הוּא] בִּבְחִינַת קָמַץ, שֶׁקָּמַץ וּסְתִים

אֲבָל לִפְנֵיכֶם לְמַטָּה, נִצְטַיֵּר הָאוֹר לְפִי בְּחִינַת הַכְּלִי

וּבִשְׁבִיל זֶה יָעַץ בִּלְעָם לְבָלָק לְהַכְשִׁילָם בִּדְבַר עֶרְוָה

כְּדֵי לְקַלְקֵל כְּלֵיהֶם

וְזֶה שֶׁכָּתְבוּ חַכְמֵי הָרְפוּאוֹת, שֶׁהַסֵּרוּס רְפוּאָה לִמְשֻׁגָּע

וְזֶה הוּא 'סִלּוּקָא דִּיסוֹדָא עַד אַבָּא וְאִמָּא', הַיְנוּ בְּחִינַת שְׁמִי מֵעִיד עֲלֵיהֶם

וְזֶה בִּקְרב עָלַי מְרֵעִים, 'תְּרֵין רֵעִין דְּלָא מִתְפָּרְשִׁין', הַיְנוּ הַמּחִין

"אִכְלוּ רֵעִים", הַיְנוּ הִתְחַזְּקוּתָם

הוּא בְּשַׂר קדֶשׁ, הַיְנוּ לֶאֱכל אֶת בְּשָׂרִי, שֶׁהוּא בְּחִינַת סִלּוּקָא דִּיסוֹדָא

הַיְנוּ תִּקּוּנוֹ מַגִּיעַ עַד הַמּחִין, שֶׁהֵם אַבָּא וְאִמָּא

צָרַי וְאיְבַי לִי הֵמָּה כָּשְׁלוּ וְנָפָלוּ, שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת

וּכְשֶׁיְּשַׁבֵּר הַתַּאֲוָה הַזּאת, מִמֵּילָא נוֹפְלִים כָּל הַתַּאֲווֹת רָעוֹת.

[זאת הַתּוֹרָה הִיא לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

וְאָמַר: שֶׁהִיא סוֹד כַּוָּנוֹת קִדּוּשׁ, וְיִתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם

[עיין בס' חיי מוהר"ו שי"א שאמר זאת על מאמר בקרוב בסי' ק"א]

עוֹד מָצָאתִי מִכְּתַב יַד קדֶשׁ שֶׁל אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, מֵעִנְיַן הַתּוֹרָה הַזּאת בְּשִׁנּוּי לָשׁוֹן קְצָת. וְהַנְּיָר הָיָה קָרוּעַ חֶצְיוֹ, וּמַה שֶּׁנִּמְצָא כָּתוּב עַל הַנִּשְׁאָר הֶעְתַּקְתִּי.. וְזֶהוּ.

צָפְנַת פַּעְנֵחַ דִּמְגַלְיָן

שִׁבְעִים פָּנִים

תּוֹרָה

סוֹד אַחֵר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְסוֹד אַחֵר אַל תְּגָל"

כַּמּוּבָא בַּזוהַר

כְּשֶׁמַּפְסִיק הַנְּקֻדָּה מֵהַדָּלֶ"ת שֶׁל אֶחָד

וְהַנְּקֻדָּה הִיא אוֹת בְּרִית

אֲזַי נַעֲשֶׂה אַחֵר

הַיְנוּ כְּשֶׁמַּכְנִיס בְּרִיתוֹ בְּזוֹנָה, הַנִּקְרֵאת מַלְכוּת הָרְשָׁעָה, הַנִּקְרָא אֵל אַחֵר

אֲבָל מִי שֶׁמְּקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ מִזּאת הַתַּאֲוָה

אֲזַי הוּא נִתְקַשֵּׁר בְּמַלְכוּת שָׁמַיִם הַנִּקְרָא אֲנִי

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי"

וּבְכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גֶּדֶר עֶרְוָה תִּמְצָא קְדֻשָּׁה

'אֲבָל מָאן דְּגָלֵי עֲרָיִין, הָכִי אִיהוּ אִתְגַּלִי בֵּין אִנּוּן עֲרָיִין, דְּאִנּוּן אֱלהִים אֲחֵרִים'

וּבִשְׁבִיל [זֶה] מוּבָא בַּזוהַר: כַּד חָזֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן נָשֵׁי שַׁפִּירִין, אָמַר: "אַל תִּפְנוּ אֶל אֱלִילִים"

כִּי נִיאוּף, הִיא עֲרָיוֹת, אֱלהִים אֲחֵרִים, מַלְכוּת הָרְשָׁעָה

וּבִשְׁבִיל זֶה, סְגֻלָּה לְבַטֵּל הִרְהוּרֵי נִיאוּף, לִקְרא שְׁמַע יִשְׂרָאֵל וּבָרוּך שֵׁם כְּבוֹד וְכוּ', כַּמּוּבָא עַל פָּסוּק: "וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו הַמִּדְיָנִית" וְכוּ'

נִמְצָא שֶׁעִקַּר הַנִּסָּיוֹן וְהַצֵּרוּף שֶׁמְּנַסִּין לָאָדָם

אֵין מְנַסִּין אוֹתוֹ אֶלָּא בְּנִיאוּף שֶׁהִיא כְּלוּלָה מִשִּׁבְעִים אֻמּוֹת

שֶׁהִיא כְּלוּלָה מִסּוֹד אַחֵר, אֵל אַחֵר

"כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרג אֵלֶיך"

וְצוֹעֵק שִׁבְעִין קָלִין לא פָּחוֹת

אֲזַי נִפְתָּחִין לוֹ סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, דְּמִטַּמְּרִין מְגַלִּין לֵהּ

וּמוֹלִיד נַפְשִׁין חַדְתִּין

כִּי מוֹלִיד תּוֹרָה

וְהַתּוֹרָה הִיא כְּלוּלָה מִנַּפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל

וּמְגַלֶּה הַפָּנִים שֶׁל הַתּוֹרָה

כִּי עַד עַכְשָׁו הָיְתָה סְתוּמָה בִּקְלִפִּין

כִּי הַקְּלִפָּה קָדְמָה לַפְּרִי

וְיָכוֹל הַצַּדִּיק לְהוֹרִישׁ בְּתוֹרָתוֹ שֶׁמְּחַדֵּשׁ

נִשְׁמָתִין חַדְתִּין

לְכָל אֶחָד מֵאַנְשֵׁי מְקרָבָיו הַמְקֻשָּׁרִים בְּתוֹרָתוֹ

כַּמּוּבָא בְּהַזֶּמֶר. 'לְמֶעְבַּד נִשְׁמָתִין חַדְתִּין בְּתַרְתֵּין וּבִתְלָתִין'

הַיְנוּ בְּהַתּוֹרָה הַמַּתְחֶלֶת בְּבֵית וּמְסַיֶּמֶת בְּלָמֶד

'וּבִתְלָתָא שִׁבְשִׁין', הַיְנוּ אוֹרַיְתָא תְּלִיתָאָה, הוּא 'עָבֵד נִשְׁמָתִין וְרוּחִין חַדְתִּין'

וְהַתּוֹרָה זָכָה נַעֲשֶׂה לוֹ סַם חַיִּים לא זָכָה וְכוּ'

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וְשַׂמְתֶּם וְכוּ', וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "צַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם" וְכוּ'

לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי שֶׁמְּקַבֵּל

אֲבָל מֵאִתּוֹ לא תֵּצֵא הָרָעוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מִפִּי עֶלְיוֹן לא תֵצֵא הָרָעוֹת"

וְהַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה נַעֲשֶׂה אֵצֶל הָאָדָם, כְּפִי הַכְּלִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "רְאֵה אָנכִי נוֹתֵן לִפְנֵיכֶם בְּרָכָה וּקְלָלָה", "לִפְנֵיכֶם" דַּיְקָא

כִּי מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא יוֹצֵא אוֹר פָּשׁוּט, הַיְנוּ אוֹתִיּוֹת פְּשׁוּטִים

וּלְפִי הָאָדָם כֵּן נַעֲשֶׂה הַצֵּרוּף

אִם הוּא אָדָם טוֹב, נַעֲשֶׂה צֵרוּף שֶׁל בְּרָכָה וְאִם לָאו, לְהֵפֶך

וְזֶה "לִפְנֵיכֶם בְּרָכָה וּקְלָלָה" דַּיְקָא

כִּי לִפְנֵי ה' עֲדַיִן אֵין צִיּוּר לַצֵּרוּף הַזֶּה אִם הוּא בְּרָכָה אִם לָאו

וְזֶה שֶׁהִתְמִיהַּ אֶת עַצְמוֹ בִּלְעָם עַל זֶה

הִנֵּה בָּרֵך לָקַחְתִּי וּבֵרֵך וְלא אֲשִׁיבֶנָּה

בָּרֵך בְּקָמַץ

גַּם לָקַחְתִּי מַשְׁמַע בִּרְצוֹנוֹ לָקַח
שיחות הר"ן - אות רסג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רסג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן ספר לי אחד שהיה משיח עמו זכרונו לברכה, מענין בני הנעורים ששכיח מאד שנעשה קלקול ביניהם ובין נשותיהם ונפרדים זה מזה איזה זמן ולפעמים נעשה מזה פרוד לגמרי חס ושלום אמר שזה מעשה בעל דבר שמניח את עצמו על זה מאד לקלקל השלום של בני הנעורים כדי שיתפסו במצודתו חס ושלום, על ידי זה כי הוא אורב על זה מאד לתפסם בנעוריהם על ידי קלקול השלום בית חס ושלום שגורם בערמומיותו לקלקל השלום שביניהם והאריך בשיחה זאת
שיחות הר"ן - אות קפט - גדולות נוראות השגתו
...פעם אחת היה נכדו זכרונו לברכה, מטל על ערש מחלי הפאקין [אבעבועות שחורות] רחמנא לצלן והיה קובל לפני מאד שיש לו צער גדול מזה מאד וספר לי אז ואמר שיש דרכי ה' שאי אפשר להבינם כי איתא שאצל האר"י זכרונו לברכה, נסתלק בן אחד ואמר, שנסתלק בשביל הסוד שגלה לתלמידו רבי חיים ויטאל זכרונו לברכה והלא באמת האר"י היה מכרח לגלות לו כי רבי חיים ויטאל הפציר בו מאד וכשהפציר בו היה מכרח לגלות לו כי אמר שלא בא לעולם כי אם לתקן נשמתו של רבי חיים ויטאל זכרונו לברכה נמצא שהיה מכרח מן השמים לגלות לו הסוד ואף על פי כן נענש...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קמט - חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָך עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶך
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קמט - חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך חצות הוא מסגל כמו פדיון, כי הוא המתקת הדינים וזהו, על משפטי צדקך הינו שצדק גובר על משפט התקון לזה, חצות לילה אקום. ועקר חצות הוא תמיד אחר ששה שעות מתחלת הלילה הן בקיץ והן בחרף ואז מתחיל זמן חצות ונמשך עד גמר אשמורה שניה דהינו שתי שעות ובבקר טוב להסתכל על השמים ועל ידי זה נמשך הדעת
סיפורי מעשיות - מעשה ז - מעשה מזבוב ועכביש
...מעשיות - מעשה ז - מזבוב ועכביש ענה ואמר אספר לכם כל הנסיעה שלי שהיה לי מעשה במלך אחד שהיו עליו כמה מלחמות כבדות וכבש אותם, ולקח שבויים הרבה [בתוך דבריו שהתחיל לספר זאת המעשה ענה ואמר בזו הלשון תאמרו שאספר לכם הכל ותוכלו להבין] והיה המלך עושה סעדה גדולה, בכל שנה באותו היום שכבש המלחמה והיו שם על הסעדה גדולה כל השרי מלוכה וכל השרים כדרך המלכים והיו עושין שם עניני צחוק, [שקורין קומדיות, הצגות] והיו משחקים וצוחקים מכל האמות, מהישמעאל ומכל האמות והיו עושים ומעקמים בדרך שחוק כדרך הנמוס וההנהגה של כל אמה...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עה - הִסְתַּכְּלוּת פְּנֵי הַצַּדִּיקִים לְבַד הוּא גַם כֵּן דָּבָר גָּדוֹל מְאד
...- תורה עה - הסתכלות פני הצדיקים לבד הוא גם כן דבר גדול מאד הסתכלות פני הצדיקים לבד הוא גם כן דבר גדול מאד כי אמרו רבותינו, זכרונם לברכה, שהתלמיד חכם הוא גדול מן התורה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה . 'כמה טפשאי שאר אנשי, דקימו מקמי ספר תורה ולא קימי מקמי גברא רבה' נמצא שהתלמיד חכם הוא גדול יותר מן התורה ואצל התורה מצינו, שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה כי המאור שבה מחזירו למוטב מכל שכן אור הצדיק שההסתכלות בו לבד הוא מועיל לקדשה מאד בודאי כשזוכין לדבר עמו טוב יותר אך גם ההסתכלות לבד הוא גם כן דבר גד...
ספר המידות - תפילה
...אדם להיות נכסף ומשתוקק לטוב הכללי, אף על פי שימשך לו לבד הפסד. ב. המתפלל בבית הכנסת, כאלו הביא מנחה טהורה. ג. הקדוש ברוך הוא מצוי בבית הכנסת. ד. על ידי חנפה אין תפילתו נשמעת. ה. על ידי עסק התורה מתוך דחק תפילתו נשמעת. ו. המתפלל על חברו, והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחלה. ז. מי שדעתו שפלה עליו, אין תפילתו נמאסת. ח. לעולם יקדים אדם תפילה לצרה. ט. כל המאמץ עצמו בתפילה למטה, אין צרים יכולים להסטינו מלמעלה. י. לעולם יבקש אדם רחמים, שיהיו הכל מאמצין את כחו, ושיסיעוהו מלאכי השרת לבקש רחמים, ושלא יהיו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קעב - כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם
...- תורה קעב - כל החסרונות שיש לאדם כל החסרונות שיש לאדם הן בנים או פרנסה או בריאות, הכל הוא מצד האדם עצמו כי אור השם יתברך שופע עליו תמיד אך האדם על ידי מעשיו הרעים עושה צל לעצמו שאין מגיע עליו אור השם יתברך ולפי מעשיו כן נעשה הצל המונע אור השם יתברך ומגיע לו החסרון לפי המעשה שעל ידה נעשה הצל והנה הצל הוא מדבר גשמי שעומד נגד דבר רוחני [הינו שהוא דק ממנו] כמו גשם עץ ואבן נגד אור הלבנה והחמה עושה צל וכן לקוי חמה ולבנה על ידי צל הארץ וכן החמה בעצמה נגד מה שלמעלה ממנה הוא גשמיות, ועושה צל נגדו ועל כן...
שיחות הר"ן - אות כט
...הפוסקים הזהיר מאד מאד ביותר מכל הלמודים וראוי ללמד כל הארבעה "שלחן ערוך" כלם מראשם עד סופם כסדר אם יכול ללמד כל הארבעה שלחן ערוך עם כל הפרושים הגדולים מה טוב ואם לאו על כל פנים ילמד כל הארבעה "שלחן ערוך" הקטנים והוא תקון גדול מאד מאד כי על ידי חטאים נתערב טוב ורע ועל ידי למוד פוסק שמברר הכשר והפסול המתר והאסור הטהור והטמא על ידי זה נתברר ונפרש הטוב מן הרע וכמבאר במאמר ראיתי מנורת זהב ובשאר מאמרים מעלת למוד הפוסקים ואמר: שכל איש ישראלי מחיב ללמד בכל יום ויום פוסקים ולא יעבר ואף אם הוא אנוס ואין לו...
להיות לבד - בריא או לא?
...או לא? מצד אחד אמר רבי נחמן מברסלב: - שיחות הר"ו - אות עז ועל כן לפעמים כשאחד יושב לבדו ביער יכול להיות שיהיה נעשה משגע וזה נעשה מחמת שהוא לבדו ונכללין בו לבד כל האמות והם מתגרין זה בזה והוא מכרח להשתנות בכל פעם לבחינת אמה אחרת כפי התגברות אמה על אמה שהם כלם נכללין בו לבדו ומחמת זה יכול להשתגע לגמרי מחמת התהפכות הדעות שבו על ידי התגרות האמות שנכללין בו לבדו כנ"ל אבל כשהוא בישוב בין אנשים יש מקום להמלחמה להתפשט בכל אחד מהבני בית או בין השכנים כנ"ל מצד שני אמר רבי נחמן מברסלב: - שיחות הר"ו - אות פא...
מעלת המתקרבים אליו - חיי מוהר"ן
...breslev.eip.co.il/?key=565 - חיי מוהר"ן - רצא - מעלת המתקרבים אליו ענה ואמר: העולם ראוי שיתמהו עצמן על האהבה שבינינו כי האהבה שיש לצדיק, היא האהבה שבדעת שהיא נמשכת מבחינת לפני הבריאה, והיא אהבה עצמית ממש. מה שאין כן באהבה של העם. והיה ראוי שכל תלמידי רבי נחמן מברסלב יזכו להכלל בא"ס, ואז ממילא תהיה ביניהם אהבה עצמית וכולי, עד שהעולם יתמהו וכולי. ***** שמעתי שפעם אחת אמר לאנשיו מה לכם לחשב מחשבות אין אתם צריכים כי אם לתת אבנים וסיד ואני בונה מהם בנינים נפלאים ונוראים [כלומר שאנו צריכין רק לעסק בעבודת...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0781 שניות - עכשיו 20_03_2026 השעה 14:26:02 - wesi2