ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 חיי מוהר"ן - תכא - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
אות תכא אמר, הצדיקים אפילו אלו הצדיקים של עכשו הם יקרים גם כן מאד בעיני השם יתברך. ואלמלא לא היה בהם רק מה שמרחקים ממנהגי הקלי עולם ההולכים ומנהיגים עצמם דיקא בדרכי העכו"ם והולכים בדרכי החקירות וחכמות וכונתם דיקא להדמות עצמם במהלכן ובמלבושיהן ובמנהגיהם כמנהגי העכו"ם כאשר נתפשט עכשו בעוונותינו הרבים. ואם לא היו פועלים הצדיקים כי אם מה שמרחקין מהם גם כן דים. כי כל מנהיג איך שהוא מתנהג בעבודתו על כל פנים הוא רחוק מדרכיהם, וכן המקרבים אליהם. כי מאחר שמדקדקין לבלי להניח שער אחורי פאות הראש ממילא אינם מגדלים בלורית שקורין ביי האר וממילא הם רחוקין ממנהגי העכו"ם ומכת הפילוסופים והמחקרים שמנהיגים עצמם בדרכים כאלו. וזהו דבר גדול מאד כי דרכי החקירות והפילוסופיה הוא הרעה הגדולה שבכל הרעות ואין רע מזה, אשרי מי שרחוק מהם. שוב אמר שגם הצדיקים של עכשו הם גם כן בבחינת התערבות עמהם, כי הם מנהיגים בביתם כמו מנהגי השרים והאדונים. כמו שאומרים עכשו על הצדיקים שהם מנהיגים עכשו כמו שרים ועל ידי בחינה זו נחשב גם כן שהם מערבים עמהם ועל ידי זה אינם יכולים לומר תורה. אף על פי שאומרים קצת מה ששיך להעולם אף על פי כן תורה גמורה אין יכולין לומר. ומאחר שאין יודעין תורה, אין יודעין כלל. כי אפילו נבואה הוא גם כן קטנה מהתורה כי התורה גדולה מן הכל וכוללת הכל וזה תלוי בזה מאחר שמנהיגים בדרכי השרים אינם יודעים תורה. ומאחר שאינם יודעים תורה על ידי זה הם מנהיגים עצמם במנהגי השרים. כי מאחר שאינם יודעים תורה הם מכרחים על כל פנים לנהג עצמם במנהגים הנ"ל. [כי בלא זה במה יהיה נכר מעלתם וחשיבותם מאחר שאינם בני תורה] וזהו בחינת (איכה ב) : "מלכה ושריה בגוים אין תורה גם נביאיה לא מצאו חזון מה'" אות תכב ענה ואמר זה אין אתה יודע שבאשכנז אינם נמצאים ספרי הזוהר הקדוש. ואף על פי שנדפסו שם ספרי הזוהר הקדוש, עם כל זה אינם מצויים שם רק נמכרו למדינתנו. ומחמת שאין שם ספרי הזוהר הקדוש, על כן הם הולכים מלבשים במלבושי דייטש [גרמניה] כי הלבושים הם בחינת מקיפים. ומחמת זה צריכים לדקדק מאד להחזיק המלבושים בנקיות ולכבדם כראוי. [ופסק באמצע ולא גלה כלל מה שיכות יש למלבושי דייטש למה שאין נמצאים שם ספרי הזוהר הקדוש] אות תכג לענין חקירת המחקרים שהזהיר מאד להתרחק מאד מהם בכל מיני הרחקות ואמר שהמחקרים חקרו בגדלת השם יתברך ורוממותו כמו שהוא באמת. כי חקרו שהוא יתברך מרומם ומנשא מאד מכל מיני מחשבות כאשר הוא באמת אבל אינם יכולים להבין ולהשיג בחקירתם שום מצוה ממצוות התורה כי המצוות אינם יכולין להשיג ולהבין בחקירתם בשום אפן ומחמת זה הם כופרים גדולים על כן צריכים להתרחק מהם מאד וכנ"ל אות תכד בענין השמטות שיש ספרי מקבלים שסוברים ענין זה כמבאר בספרים אמר רבנו זכרונו לברכה שאינו כן. וכל פעם שספר מענין זה לא היה מסכים כלל. והספר "שערי גן עדן", שיצא מחדש בימינו, היה למראה עיני רבנו זכרונו לברכה, ולא הוטב בעיניו מחמת זה, שכל יסודו על פי ענין השמיטות. ופעם אחד אמר רבנו ז"ל בפרוש על ענין זה שאינו כן ואנו חפצנו לשמע ממנו יותר ענה ואמר: מה יהיה אם אגלה לכם יותר זאת גם כן וכי לא אמרתי לכם מה שיש בו די, ולא רצה לגלות. אבל זאת אמר בפרוש, שאינו כן כמו הסוברים ענין השמיטות כנ"ל וגם דעת האר"י זכרונו לברכה אינו מסכים כלל לענין השמטות. והקשיא שהקשה בספר "שערי גן עדן" הנ"ל בתחלת הספר אינו מישב כלל בתרוצו, שמישב על פי השמיטות כי סוף כל סוף צריכין להשאר רק באמונה ואסור לחקר כלל מה לפנים וכו' על כן טוב טוב אם אינו מתחילים לכנס כלל בחקירה בקשיא זו וסומכים מיד על האמונה כי בכל עניני חקירות וקשיות כאלו, שיש בהנהגתו יתברך ויתעלה ובענין בריאת העולם, אסור לכנס בהם כלל בחקירות וקשיות רק לסמך על האמונה, כמבאר בדבריו כמה וכמה פעמים. ועין בספר "שבחי האר"י ז"ל" הגדול, המחבר לספר "לקוטי הש"ס" וזה לשונו שם (בדף לא. ) : ולאפוקי מהסוברים שיש שמיטות, ומקדם היה שמיטת החסד ועתה היא שמיטת הפחד, כל זה אינו אמת, ושמעו מרבו וכו' והוא הביא מדעתו סברת השמיטות והאמת אינו כך וכו' כנ"ל אות תכה פעם אחת אמר רבנו זכרונו לברכה בזה הלשון [על ידי אמונה אפשר להגיע לכזו רצון שלא ידעו מה רוצים שיצעקו: גיוואלד ! קשר אותי אני נקרע לחתיכות אני רוצה להכלל בך וכו']
אות תכא
אָמַר, הַצַּדִּיקִים אֲפִילּוּ אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים שֶׁל עַכְשָׁו
הֵם יְקָרִים גַּם כֵּן מְאד בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
וְאִלְמָלֵא לא הָיָה בָּהֶם רַק מַה שֶּׁמְּרַחֲקִים מִמִּנְהֲגֵי הַקַּלֵּי עוֹלָם
הַהוֹלְכִים וּמַנְהִיגִים עַצְמָם דַּיְקָא בְּדַרְכֵי הָעַכּוּ"ם
וְהוֹלְכִים בְּדַרְכֵי הַחֲקִירוֹת וְחָכְמוֹת
וְכַוָּנָתָם דַּיְקָא לְהִדַּמּוֹת עַצְמָם בְּמַהֲלָכָן וּבְמַלְבּוּשֵׁיהֶן וּבְמִנְהֲגֵיהֶם כְּמִנְהֲגֵי הָעַכּוּ"ם כַּאֲשֶׁר נִתְפַּשֵּׁט עַכְשָׁו בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים.
וְאִם לא הָיוּ פּוֹעֲלִים הַצַּדִּיקִים כִּי אִם מַה שֶּׁמְּרַחֲקִין מֵהֶם גַּם כֵּן דַּיָּם.
כִּי כָּל מַנְהִיג אֵיךְ שֶׁהוּא מִתְנַהֵג בַּעֲבוֹדָתוֹ
עַל כָּל פָּנִים הוּא רָחוֹק מִדַּרְכֵיהֶם, וְכֵן הַמְקרָבִים אֲלֵיהֶם.
כִּי מֵאַחַר שֶׁמְּדַקְדְּקִין לִבְלִי לְהַנִּיחַ שֵׂעָר אֲחוֹרֵי פֵּאוֹת הָראשׁ
מִמֵּילָא אֵינָם מְגַדְּלִים בְּלוֹרִית שֶׁקּוֹרִין בַּיי הָאר
וּמִמֵּילָא הֵם רְחוֹקִין מִמִּנְהֲגֵי הָעַכּוּ"ם וּמִכַּת הַפִילוֹסוֹפִים וְהַמְחַקְּרִים שֶׁמַּנְהִיגִים עַצְמָם בִּדְרָכִים כָּאֵלּוּ.
וְזֶהוּ דָּבָר גָּדוֹל מְאד
כִּי דַּרְכֵי הַחֲקִירוֹת וְהַפִילוֹסוֹפְיָה הוּא הָרָעָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבְּכָל הָרָעוֹת וְאֵין רַע מִזֶּה, אַשְׁרֵי מִי שֶׁרָחוֹק מֵהֶם.
שׁוּב אָמַר שֶׁגַּם הַצַּדִּיקִים שֶׁל עַכְשָׁו הֵם גַּם כֵּן בִּבְחִינַת הִתְעָרְבוּת עִמָּהֶם, כִּי הֵם מַנְהִיגִים בְּבֵיתָם כְּמוֹ מִנְהֲגֵי הַשָּׂרִים וְהָאֲדוֹנִים.
כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים עַכְשָׁו עַל הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם מַנְהִיגִים עַכְשָׁו כְּמוֹ שָׂרִים
וְעַל יְדֵי בְחִינָה זוֹ נֶחְשָׁב גַּם כֵּן שֶׁהֵם מְערָבִים עִמָּהֶם
וְעַל יְדֵי זֶה אֵינָם יְכוֹלִים לוֹמַר תּוֹרָה.
אַף עַל פִּי שֶׁאוֹמְרִים קְצָת מַה שֶּׁשַּׁיָּךְ לְהָעוֹלָם
אַף עַל פִּי כֵן תּוֹרָה גְּמוּרָה אֵין יְכוֹלִין לוֹמַר.
וּמֵאַחַר שֶׁאֵין יוֹדְעִין תּוֹרָה, אֵין יוֹדְעִין כְּלָל.
כִּי אֲפִילּוּ נְבוּאָה הוּא גַּם כֵּן קְטַנָּה מֵהַתּוֹרָה
כִּי הַתּוֹרָה גְּדוֹלָה מִן הַכּל וְכוֹלֶלֶת הַכּל
וְזֶה תָּלוּי בָּזֶה
מֵאַחַר שֶׁמַּנְהִיגִים בְּדַרְכֵי הַשָּׂרִים אֵינָם יוֹדְעִים תּוֹרָה.
וּמֵאַחַר שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים תּוֹרָה עַל יְדֵי זֶה הֵם מַנְהִיגִים עַצְמָם בְּמִנְהָגֵי הַשָּׂרִים.
כִּי מֵאַחַר שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים תּוֹרָה
הֵם מֻכְרָחִים עַל כָּל פָּנִים לִנְהג עַצְמָם בַּמִּנְהָגִים הַנַּ"ל.
[כִּי בְּלא זֶה בַּמֶּה יִהְיֶה נִכָּר מַעֲלָתָם וַחֲשִׁיבוּתָם מֵאַחַר שֶׁאֵינָם בְּנֵי תּוֹרָה]
וְזֶהוּ בְּחִינַת: "מַלְכָּה וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה
גַּם נְבִיאֶיהָ לא מָצְאוּ חָזוֹן מֵה'"
אות תכב
עָנָה וְאָמַר זֶה אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁבְּאַשְׁכְּנַז אֵינָם נִמְצָאִים סִפְרֵי הַזוהַר הַקָּדוֹשׁ.
וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּדְפְּסוּ שָׁם סִפְרֵי הַזוהַר הַקָּדוֹשׁ, עִם כָּל זֶה אֵינָם מְצוּיִים שָׁם רַק נִמְכְּרוּ לִמְדִינָתֵנוּ.
וּמֵחֲמַת שֶׁאֵין שָׁם סִפְרֵי הַזוהַר הַקָּדוֹשׁ, עַל כֵּן הֵם הוֹלְכִים מְלֻבָּשִׁים בְּמַלְבּוּשֵׁי דַּייטְשׁ [גְרְמַנְיָה] כִּי הַלְּבוּשִׁים הֵם בְּחִינַת מַקִּיפִים.
וּמֵחֲמַת זֶה צְרִיכִים לְדַקְדֵּק מְאד לְהַחֲזִיק הַמַּלְבּוּשִׁים בִּנְקִיּוּת וּלְכַבְּדָם כָּרָאוּי.
[וּפָסַק בָּאֶמְצַע וְלא גִּלָּה כְּלָל מַה שַּׁיָּכוּת יֵשׁ לְמַלְבּוּשֵׁי דַּייטְשׁ לְמַה שֶּׁאֵין נִמְצָאִים שָׁם סִפְרֵי הַזוהַר הַקָּדוֹשׁ]
אות תכג
לְעִנְיַן חֲקִירַת הַמְחַקְּרִים שֶׁהִזְהִיר מְאד לְהִתְרַחֵק מְאד מֵהֶם בְּכָל מִינֵי הַרְחָקוֹת
וְאָמַר שֶׁהַמְחַקְּרִים חָקְרוּ בִּגְדֻלַּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְרוֹמְמוּתוֹ כְּמוֹ שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת.
כִּי חָקְרוּ שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ מְרוֹמָם וּמְנֻשָּׂא מְאד מִכָּל מִינֵי מַחֲשָׁבוֹת כַּאֲשֶׁר הוּא בֶּאֱמֶת
אֲבָל אֵינָם יְכוֹלִים לְהָבִין וּלְהַשִּׂיג בַּחֲקִירָתָם שׁוּם מִצְוָה מִמִּצְווֹת הַתּוֹרָה
כִּי הַמִּצְווֹת אֵינָם יְכוֹלִין לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין בַּחֲקִירָתָם בְּשׁוּם אפֶן
וּמֵחֲמַת זֶה הֵם כּוֹפְרִים גְּדוֹלִים
עַל כֵּן צְרִיכִים לְהִתְרַחֵק מֵהֶם מְאד וְכַנַּ"ל
אות תכד
בְּעִנְיַן הַשְּׁמִטּוֹת
שֶׁיֵּשׁ סִפְרֵי מְקֻבָּלִים שֶׁסּוֹבְרִים עִנְיָן זֶה כַּמְבאָר בִּסְפָרִים
אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁאֵינוֹ כֵן.
וְכָל פַּעַם שֶׁסִּפֵּר מֵעִנְיָן זֶה לֹא הָיָה מַסְכִּים כְּלָל.
וְהַסֵּפֶר "שַׁעֲרֵי גַּן עֵדֶן", שֶׁיָּצָא מֵחָדָשׁ בְּיָמֵינוּ, הָיָה לְמַרְאֵה עֵינֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְלֹא הוּטַב בְּעֵינָיו מֵחֲמַת זֶה, שֶׁכָּל יְסוֹדוֹ עַל פִּי עִנְיַן הַשְּׁמִיטוֹת.
וּפַעַם אֶחָד אָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל בֶּפֵרוּשׁ עַל עִנְיָן זֶה שֶׁאֵינוֹ כֵן
וְאָנוּ חָפַצְנוּ לִשְׁמעַ מִמֶּנוּ יוֹתֵר
עָנָה וְאָמַר: מַה יִּהְיֶה אִם אֲגַלֶּה לָכֶם יוֹתֵר זאת גַּם כֵּן
וְכִי לֹא אָמַרְתִּי לָכֶם מַה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ דַּי, וְלֹא רָצָה לְגַלּוֹת.
אֲבָל זאת אָמַר בְּפֵרוּשׁ, שֶׁאֵינוֹ כֵּן כְּמוֹ הַסּוֹבְרִים עִנְיַן הַשְּׁמִיטוֹת כַּנַּ"ל
וְגַם דַּעַת הָאַרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֵינוֹ מַסְכִּים כְּלָל לְעִנְיַן הַשְּׁמִטּוֹת.
וְהַקֻּשְׁיָא שֶׁהִקְשָׁה בְּסֵפֶר "שַׁעֲרֵי גַּן עֵדֶן" הַנַּ"ל בִּתְחִלַּת הַסֵּפֶר אֵינוֹ מְיֻשָּׁב כְּלָל בְּתֵרוּצוֹ, שֶׁמְּיַשֵּׁב עַל פִּי הַשְּׁמִיטוֹת
כִּי סוֹף כָּל סוֹף צְרִיכִין לְהִשָּׁאֵר רַק בָּאֱמוּנָה וְאָסוּר לַחְקר כְּלָל מַה לְּפָנִים וְכוּ'
עַל כֵּן טוֹב טוֹב אִם אֵינוֹ מַתְחִילִים לִכְנס כְּלָל בַּחֲקִירָה בְּקֻשְׁיָא זוּ וְסוֹמְכִים מִיָּד עַל הָאֱמוּנָה
כִּי בְּכָל עִנְיְנֵי חֲקִירוֹת וְקֻשְׁיוֹת כָּאֵלּוּ, שֶׁיֵּשׁ בְּהַנְהָגָתוֹ יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה וּבְעִנְיַן בְּרִיאַת הָעוֹלָם, אָסוּר לִכְנס בָּהֶם כְּלָל בַּחֲקִירוֹת וְקֻשְׁיוֹת רַק לִסְמךְ עַל הָאֱמוּנָה, כַּמְבאָר בִּדְבָרָיו כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים.
וְעַיֵּן בְּסֵפֶר "שִׁבְחֵי הָאֲרִ"י זַ"ל" הַגָּדוֹל, הַמְחֻבָּר לְסֵפֶר "לִקּוּטֵי הַשַּׁ"ס" וְזֶה לְשׁוֹנוֹ שָׁם: וּלְאַפּוּקֵי מֵהַסּוֹבְרִים שֶׁיֵּשׁ שְׁמִיטוֹת, וּמִקּדֶם הָיָה שְׁמִיטַת הַחֶסֶד וְעַתָּה הִיא שְׁמִיטַת הַפַּחַד, כָּל זֶה אֵינוֹ אֱמֶת, וְשָׁמְעוּ מֵרַבּוֹ וְכוּ'
וְהוּא הֵבִיא מִדַּעְתּוֹ סְבָרַת הַשְּׁמִיטוֹת
וְהָאֱמֶת אֵינוֹ כַּךְ וְכוּ' כַּנַּ"ל
אות תכה
פַּעַם אַחַת אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּזֶה הַלָּשׁוֹן
[עַל יְדֵי אֱמוּנָה
אֶפְשַׁר לְהַגִּיעַ לְכָזוֹ רָצוֹן שֶׁלּא יֵדְעוּ מַה רוֹצִים
שֶׁיִּצְעֲקוּ: גִּיוַואלְד ! קְשׁר אוֹתִי אֲנִי נִקְרָע לַחֲתִיכוֹת
אֲנִי רוֹצֶה לְהִכָּלֵל בְּךָ וְכוּ']
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות יז
...לארץ ישראל - אות יז אך תכף כאשר נשמע לאנשי ארץ ישראל היושבים בצפת ובטבריה שרבנו, זכרונו לברכה, הוא בחיפה שלחו הגדולים והצדיקים אשר שם, לבקש את רבנו, זכרונו לברכה, שיסע אליהם ובאו אנשי טבריה על יום כפור אליו והביאו לו אגרות מגדולי הצדיקים, שכלם מבקשים אותו לבוא לטבריה על חג הסוכות והוא לא השגיח על כל זה ואמר להאיש שהיה עמו לקנות לו אתרוגים והלך אל החכם החונה שם, ונתן לו עשרים פארעס [שם מטבע] והלך אל שדה ישמעאל והביא לו שלשה אתרוגים מבחרים ויפים מאד...
חיי מוהר"ן - נח - שיחות השיכים להתורות
...אות נח קדם שאמר התורה אנכי בלקוטי א' סימן ד. ספר מעשה זו. מעשה באיש אחד מאנשי הבעל שם טוב זכרונו לברכה שהיה חולה ונחלש מאד ושלח איש אחד להבעל שם טוב זכרונו לברכה שיבקש את הבעל שם טוב זכרונו לברכה שיסע אליו. הינו שהבעל שם טוב זכרונו לברכה יסע להחולה. וכן הוה. ובא האיש השליח הנ"ל להבעל שם טוב זכרונו לברכה וספר לו כל הנ"ל שזה האיש הוא חולה, ושבקש ממנו שיסע אליו ונסע אליו הבעל שם טוב זכרונו לברכה. בדרך שאל האיש השליח להבעל שם טוב זכרונו לברכה, איך ששמעתי...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה צח - נָתַן בּוֹ עֵינָיו וְנַעֲשָׂה גַּל שֶׁל עֲצָמוֹת
...כמה פעמים נתן בו עיניו ונעשה גל של עצמות מה הלשון נתן עיניו בו, ומה נעשה גל של עצמות אך, הנה האדם אינו רואה עד היכן הפגם מגיע, אם עבר עברה והצדיק רואה, כי הצדיק יש לו עיני ה' כמו שכתוב: "עיני ה' אל צדיקים" שהצדיק יש לו עיני ה' "ועיני ה' המה משוטטות בכל הארץ" נמצא הצדיק רואה עד היכן הפגם מגיע נתן עיניו בו, כלומר שיהיה רואה בעיניהם של צדיקים ונעשה גל של עצמות גל מלשון התגלות ועצמות מלשון: "עוצם עיניו מראות ברע" דהינו שהוא רואה מה שפגם, שהיה נסתר ממנו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכו - שֶׁשִּׁבְּחוּ הַחֶבְרַיָּא אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי
...ששבחו החבריא את רבי שמעון בן יוחאי בזוהר בכמה מקומות ששבחו החבריא את רבי שמעון בן יוחאי איתא וי לדרא כד תסתלק פוק עין ותשכח . "שבת וינפש", 'כיון ששבת וי אבדה נפש' הינו שמחמת גדל התענוג של הנפש יתרה שבא בשבת על כן מתחילים תכף להתגעגע ולהצטער על אבדת הנפש במוצאי שבת כן החבריא, מחמת גדל התענוגים והשעשועים שקבלו מרבם רבי שמעון בן יוחאי על כן תכף ומיד התחילו להתגעגע ועלה על לבם צער ההסתלקות שיהיה להם בכל מקום ששבחו החבריא את רבי שמעון בן יוחאי על שגלה...
ספר המידות - אבדה
ספר המידות - אבדה חלק שני א. מי שמחזיר אבדה לבעלים, בכח הזה מגיר גרים....
רבי נחמן מברסלב - חידוש
...שהתורה שהאדם קורא לה תורת ה, היא רק על שם המושאל. דהיינו זה רק באופן יחסי. וככל שהאדם עולה יותר מדרגה לדרגה. כך הוא מתקרב יותר אל תורת ה ממש. בכל מקרה, הדבר נכון כמובן גם לגבי דברי רבי נחמן מברסלב עצמם, שגם בהם יש אין סוף בחינות ופירושים. לגבי התיקון הכללי. גם לתיקון הכללי, יש דרגות שונות. ברמה של עולם העשייה הגשמי, התקון הכללי, הוא הפרקי תהלים שרבי נחמן מברסלב נתן לקרוא. יחד עם זאת, רבי נחמן מברסלב בליקוטי מוהרן מבאר שתקון הכללי הוא תקון המחשבה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רמ - כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת וְכָל הַדְּבָרִים הֵם בָּאִים רַק מֵהַצַּדִּיק הָאֱמֶת
...האמת כל ההשפעות וכל הדברים הם באים רק מהצדיק האמת ועל כן כשמקרב להצדיק האמת יוכל לקבל בקל את מה שצריך לו הן עשירות או בנים אבל כשהוא רחוק מהצדיק אזי בא לו בקשי גדול כי כל אחד מקבל עשירות או בנים לפי המזל שלו והמזל מקבל ההשפעה מהצדיק, כי משם באים כל ההשפעות ועל כן כשהוא רחוק מהצדיק, אזי המזל צריך לעשות לו כח גדול כדי לקבל ההשפעה מהצדיק, מחמת שהוא רחוק ממנו ועל כן נמצא בזה חלוקים רבים לפעמים מגיע לאדם עשירות והוא מת מזה ונשאר העשירות ליורשין ולפעמים...
ספר המידות - גאוה
...ב. על ידי גאוה בא לידי תאוות משכב זכר גם בא לידי כעס, גם לפעמים אין אשה מתעברת מחמת שהיא מקשטת והיא בעלת גאוה. ג. על ידי גאוה בא רעב לעולם. ד. על ידי גאוה בא לשכרות והוא הדין להפך. ה. על ידי גאוה בא לפחד. ו. סגלה לבטל גאוה, לתן צדקה. ז. מי שנוהג רבנות בעל כרחם בגאוה, הקדוש ברוך הוא מעורר עליו שונאים. ח. מי שלבו רם עליו, ידע שהשעה מצלחת עליו. ט. מי שמושיע לעניים, יש בו כח בהסתכלות על בעלי גאוה להשפיל אותם. י. מי שהולך בשוק ונופל, בידוע שהוא גדלן....
שיחות הר"ן - אות צב
...אזי אותה הפעלה של אותה הנשמה מתחלת להתעלות כגון אם הנשמה של חכם אזי החכמה מתחלת לעלות ועולה למעלה למעלה מיום הולדו עד יום הסתלקותו וכן אם היא נשמה של מלכות אזי תכסיסי מלחמה ועסקי המלכות מתעלין ולפי מהות החכמה איזה חכמה שהוא אותה החכמה מתעלית בעת שבא הנשמה להעולם וכן לפי מהות המלכות אם הוא מלכות הרשעה או מלכות טובה הכלל, אותה הפעלה של אותה הנשמה מתחלת להתעלות מיום ביאת אותה הנשמה לעולם ויש בימי חייו של האדם ימי עליה וימי עמידה וימי ירידה כגון אם ימי...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קמג - מַעֲלַת הַמְקַבֵּל עֵצָה מֵחַכְמֵי הַדּוֹר
...עצה מחכמי הדור, כי הוא המתקת הדינים כי כשצריך לעצה, ואינו יודע איך לעשות, היא בחינת צמצום כי נתצמצם שכלו ואינו יודע איך לעשות והוא בחינת דינים כידוע ועל ידי שהחכם נותן לו עצה, הוא מרחיב לו, ומאיר בו חכמתו וזה בחינת חסדים כי חסד הוא נהירו דחכמתא, כמו שכתוב בזוהר הקדוש 'אל נהירו דחכמתא' וכתיב: "חסד אל כל היום". גם כתיב: "תשועה ברב יועץ" והצדיק נקרא רב, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'משה אידי דנפיש זכותה כרבים דמי' גם אם מקבל עצת הצדיק, אף שאחר כך...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0938 שניות - עכשיו 18_04_2024 השעה 12:25:17 - wesi2